תודות לתשתית המים האיכותית בישראל והעובדה שמי הברז מטופלים ומפוקחים על מנת לעמוד בתקני בטיחות מחמירים, בהחלט אפשר לשתות מי ברז. לאורך השנים הושקעו כספים רבים בטכנולוגיות של התפלה וטיהור מים, תוך הבטחת אספקת מים עקבית ובטוחה. עם זאת, אנשים מסוימים עשויים עדיין להעדיף מים בבקבוקים בגלל העדפות טעם או מסיבות אישיות. שתיית מי ברז חשובה במיוחד שכן אותם מים נדרשים לתפקודו של הגוף ובייחוד במדינה כה חמה כמו ישראל ולכן אם שואלים כמה מים לשתות ביום, התשובה לכך ברורה והיא כמה שיותר.
מי הברז בישראל מגיעים מכמה מקורות, כאשר אחד המקורות העיקריים היא הכנרת. מי הכנרת מועברים באמצעות המוביל הארצי כדי לספק מים לכל ישראל. מי תהום מבארות הם מקור משמעותי נוסף למי ברז, במיוחד באזורים שבהם מים עיליים עשויים שלא להיות זמינים באותה מידה.
כדי להבטיח את בטיחותם ואיכותם של מי הברז, מבצעים תהליכי בדיקה וניטור קפדניים. משרד הבריאות, יחד עם רשות המים, אחראי לפיקוח על בטיחות מי השתייה בארץ. מפעלי טיהור מים מבצעים בדיקות שוטפות לאיכות המים, לרבות בדיקות מזהמים, הרכב כימי ופרמטרים מיקרוביולוגיים. בדיקות אלו מתבצעות במספר שלבים, מהמקור ועד להפצה, על מנת לוודא שהמים עומדים בתקנים הנדרשים. כמו כן, קיימות תקנות והנחיות מחמירות המסדירות את איכות המים בישראל, וכן מבוצעות ביקורות ובדיקות שוטפות על מנת לשמור על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של בטיחות שתיית מי ברז.
בישראל, פלואוריד הוא אחד החומרים הנפוצים במי השתייה. הפלרת מי שתייה היא שיטת בריאות ציבורית מבוססת שמטרתה לשפר את בריאות השיניים. זה כולל הוספת יוני פלואוריד לאספקת המים ברמות מבוקרות כדי לסייע במניעת עששת ולחזק את האמייל הדנטלי. הוספת הפלואוריד למי השתייה מווסתת ומפוקחת בקפידה כדי להבטיח שהיא נשארת בגבולות בטוחים ומועילים לצריכה שלנו. ישראל, כמו מדינות רבות אחרות, פועלת לפי רמות הפלואוריד המומלצות שנקבעו על ידי רשויות הבריאות כדי להגיע לאיזון בין יתרונות בריאות השיניים והימנעות מסיכונים בריאותיים פוטנציאליים הקשורים לצריכת יתר של פלואוריד.
מלבד פלואוריד, מינרלים ותוספים שונים עשויים להופיע באופן טבעי באספקת המים בהתבסס על המאפיינים הגיאולוגיים של האזור. מינרלים אלה יכולים לכלול סידן, מגנזיום ויסודות קורט. במקרים מסוימים, מתקני טיפול במים עשויים להוסיף כימיקלים ספציפיים כדי להתאים את ה-pH של המים, לחטא אותם או להסיר זיהומים. המטרה היא לשמור על איכות המים, טעמם ובטיחותם תוך הקפדה על הנחיות ותקנות מחמירות על מנת להבטיח שבמקום שתיית מים לא מסוננים, המים יישארו בטוחים לשתייה ולשימושים ביתיים אחרים.
שתיית מי ברז בישראל, כמו במדינות מפותחות רבות, מציעה מספר יתרונות ולכן לגבי השאלה האם המים מהברז טובים? התשובה היא בהחלט חיובית לרוב. ראשית, זה חסכוני בהשוואה לרכישת מים בבקבוקים, מה שהופך אותה לאופציה משתלמת יותר. שנית, מי ברז גם כפופים בדרך כלל לבקרת איכות ותקנות קפדניות, המבטיחות שהם עומדים בתקני בטיחות ובריאות מחמירים. בצד היתרונות יש גם כמה חסרונות. אנשים מסוימים עשויים להיות מודאגים מהטעם או הריח של מי ברז, שיכולים להשתנות בהתאם לאזור ולמקורות המים המקומיים. בעוד שרוב מי הברז בטוחים לצריכה, תמיד קיימת אפשרות לבעיות של איכות המים או שיבושים באספקה, מה שיכול להוות חיסרון עבור אלה המסתמכים אך ורק על מי הברז.
התשובה לשאלה כמה מים לשתות ביום תלויה בכמה פרמטרים. צריכת המים היומית המומלצת יכולה להשתנות מאדם לאדם, בהתאם לגורמים כמו גיל, מין, רמת פעילות ואקלים. עם זאת, מומחים טוענים כי הצריכה המומלצת, באופן כללי, לנשים היא 2.7 ליטרים של מים ליום ואילו לגברים 3.7 ליטרים ליום. אולם, חשוב לזכור כי באקלים חם ולח, במהלך פעילות גופנית מאומצת, או עבור נשים בהריון או מניקות, הגוף עשוי לדרוש יותר נוזלים. חיוני לשים לב לאותות הגוף, כגון צמא, צבע שתן (צהוב בהיר הוא אינדיקטור טוב של הידרציה נכונה), ורווחה כללית, כדי לקבוע את צרכי המים הספציפיים של כל אחד.