מה שלא ידעתם: חב''ד והעצמאות (''שעה טובה'' היום)  

אורי פולק, שעה טובה

ח אייר ה'תשע"א (12.05.2011)

השבוע, יום שני, הופתעו קוראי עיתון 'המבשר' לקרוא מודעה החתומה על ידי רבני חב"ד, אחד עשר במניין, מהם שישה מחברי בית הדין של רבני חב"ד (מזכיר רבני חב"ד הרב ירוסלבסקי לא חתם בשל היותו גיס של הרב רוזנברג, שפעילותו בטקס המשואות הייתה נושא ההודעה), ובה נאמר: "הננו להודיע כי השתתפות אחד מחסידי חב"ד (רש"ר שיחי') בטקס שתוכנו ורוחו זרים לרוח ישראל סבא, היא על דעתו הפרטית, בשום אופן לא בשמם של שלוחי חב"ד וחסידי חב"ד". הרבנים אינם אומרים די בכך וממשיכים, כי "פעולתו זו היא בניגוד לדעת רבני חב"ד". זה היה שיאו של דיון פנימי ממצה שנערך בחב"ד, שרבה של קרית מוצקין הגאון רבי דוד מאיר דרוקמן כתב עליו בטורו הקבוע ב'שעה טובה', בעקבות הפרסום כי אחד ממדליקי המשואות יהיה איש חב"ד הרב שמעון רוזנברג מעפולה.

זעזוע בחסידות

חב"ד סערה כפי שלא סערה מזה שנים. תוכניתו של הרב רוזנברג להופיע בטקס הנחשב ולהדליק משואה כסבו של 'מוישי', השריד היחיד מהפיגוע במומביי, קוממה רבים בחב"ד שהזדעזעו מהמחשבה כי אוד מוצל מאש, ילד של 'שלוחים', הובא לאירוע שבו הוא מדליק משואה.

לעומת כל זאת, מחוץ לחב"ד רבים לא הבינו. הדלקת משואות נתפסה בעיני ישראלים לא מעטים ובהם גם חלק גדול מהציבור החרדי כמעשה מתקבל על הדעת ומתחבר לחב"דניק המצוי. חב"ד הרי נתפסת כמי שמסתחבקת בכל מקום עם כל אחד, מחוברת למדינה, שומרת על קשר ידידותי עם הצמרת הפוליטית שלה ואינה בוחלת בקשרים עם ידוענים וסלבריטאים ישראליים, וגם שיעור המשרתים בצבא מחב"ד אינו עומד בכל יחס לשיעור המשרתים בשאר חלקי הציבור החרדי.

חב"ד גם נתפסת כחלק מההוויה הישראלית, גם חלק מהפולקלור, ולא מעטים בציבור הישראלי רואים בחב"ד 'חרדי מחמד', 'ידידותיים למשתמש', מה גם שחלק מבתי הספר של חב"ד פועלים במסגרת ה'ממלכתי דתי'.

והנה, לפתע התנגדות, צריך לומר גורפת, מחוף אל חוף, משיחיסטים ולא משיחיסטים (על-אף שמדליק המשואה עצמו הוא משיחיסט וחותנו של הרב יוסי גינזבורג, ראש הישיבה החב"דית ברמת אביב שמיועדת לבעלי תשובה), שכולם מביעים, לרוב בחרי-אף, התנגדות חד משמעית כי איש חב"ד ידליק משואה.

מה בעצם מתרחש כאן? תהו רבים. עד כדי כך, שגם למתנגדים לחב"ד, וכאלה קיימים כידוע, זה היה סוג של התוודעות מחודשת לחסידות זו ולשיחה ושיגה, ואולי נכונות להסתכלות אחרת עליה.

מסתבר כי בכל הקשור להתייחסות חב"ד למדינה קיים בלבול מושגים, שאולי הוא טבעי. מהקירבה של חב"ד לצמרת הפוליטית, קשריה המסועפים בממסד, וכמו-כן המעורבות של נציגי החסידות בהווי החיים הישראלי, ניתן היה ללמוד על פניו כי חב"ד היא בעצם חסידות ציונית, כפי שהיו שלמדו זאת גם מהעמדות המדיניות הימניות, שלא לומר הלאומניות, שהשמיעו נציגי החסידות בוויכוחים המרים על השטחים, ובין השאר בהתגייסות הסוחפת של חב"ד שהביאה לבחירת בנימין נתניהו לראשות הממשלה ותבוסתו של שמעון פרס, בימים אלה לפני 15 שנה. כמו כן לא סוד הוא כי צעירים חרד"ליים רבים נוהים בשנים האחרונות אחרי דרך חב"ד ומשתתפים באירועים מרכזיים שלה.

"מצטער לנתק קשר"

משיחות עם אנשי חב"ד מכל הזרמים עולה, כי הם עצמם אינם מגלים מידה של הפתעה מול ההתנערות הכללית של הצמרת הרבנית של חב"ד וגם של הציבור בחסידות, מהדלקת המשואות. זאת על-אף שהיה ברור להם מראש כי התנערות פומבית כזו תגרום נזק למוניטין של חב"ד בחוגים חילוניים ודתיים לאומיים. ואכן, המתקפה החילונית מהשטח, על שלוחי חב"ד בכל רחבי הארץ הייתה קשה. שליח חב"ד בישוב 'בית אריה' שבמורדות המערביים של השומרון, למשל קיבל אס.אם.אס. מאחד המתקרבים על ידו, שהוא איש נכבד ובעל מעמד, שכותב לו כהאי לישנא: "אני מקווה שאתה יודע כמה אני מכבד ומעריך אותך, אבל לאור פרסום המכתב של הרבנים דוד מאיר דרוקמן, מרדכי אשכנזי ויוחנן גור אריה בעניין הדלקת משואה על ידי כבוד הרב שמעון רוזנברג, אינני רואה עצמי כמי שיכול לקחת חלק בפעילות חב"ד ו/או בשיעורים בבית חב"ד. מצטער. אבל עקרונותיי אינם מאפשרים לי זאת. אני מאחל לך ולכל בני משפחתך בריאות ואושר"...

זו אחת מיני מאות ואלפי תגובות של ישראלים שעומדים בקשר עם שלוחי חב"ד בכל המפה הישראלית, שהביעו תדהמה על היציאה הפומבית נגד השתתפות איש חב"ד בהדלקת משואה, מה שנחשב פיסגה של כבוד וחיבור להזדהות הלאומית של ישראל. יש להניח כי ההסתייגות המהדהדת של הרבנים תביא לנזק לא ניתן לתיקון בקשרים בין השלוחים לבין אנשים שנמצאים בהליכים שונים של התקרבות, מה שממחיש עד כמה הייתה הקרבה בהודעה שצוטטה בתקשורת ועוררה גלים רבים.

בהנחה המתבקשת כי מי שמנהל את פעילות חב"ד בקיא בנעשה בישראל וגם מבין דבר אחד או שניים בהשפעה על ציבור, אפשר ללמוד מכך עד כמה היה חשוב לחב"ד להתנער כליל מהמעשה ועד כמה הדלקת המשואה פוגעת ביסודות הרעיוניים הבסיסיים של החסידות, וצריך לומר כי גם מעוררת חלחלה בליבם של רבים בחסידות, כל זאת על-אף החיבור לישראליות וכל מה שהיא מייצגת.

"הציונות כפירה באלוקי ישראל"

מה אם כן קורה כאן?

מסתבר כי בשל סיבות מובנות השתרשה אי הבנה בסיסית בכל הקשור לעמדות של חב"ד לדורותיה.

אם נחזור אחורנית לשנות דור או שניים, הרי כבר האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש שהיה ידידו של רבינו חיים הלוי מבריסק, תקף בחריפות את הרעיון הציוני, וראה בו כפירה בעיקר וניסיון למשוך את המוני בית ישראל, במסווה של אהבת ארץ ישראל, לעבר רח"ל כפירה מוחלטת בה' ובתורתו. עמדתו של הרש"ב הייתה כה נחרצת עד שהוא ורבי חיים מבריסק שהיו בדעה אחת ובעצה אחת נטשו שניהם את הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל מחשש שהיא תוביל למידה כלשהי של התפשרות עם חוגי הציונות.

כך גם בנו ממשיך דרכו של הרש"ב, האדמו"ר הריי"צ, מי שכזכור בשעתו קיבל את ההחלטה שתלמודי התורה של חב"ד לא יקחו חלק ב'זרם החמישי', אביו מולידו של החינוך העצמאי. הריי"צ נקט באותו קו שהציונות שואפת לעקור את קדושתו של עם ישראל וליצור עם ככל העמים, ועל כן יש להתנגד לה בכל החריפות.

הכוונה לאצ"ל וללח"י

אחרי השואה נוצר מצב חדש ומפנה בגישה. חב"ד נטלה חלק בפעילויות רבות שהובילו להקמת המדינה, האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש עודד את חסידיו לקחת חלק בפעילות המחתרות של הימין, האצ"ל והלח"י, והסתמנה מגמה לסייע למדינה החדשה שהוקמה. בתקופת קום המדינה, כשנתיים לפני הסתלקות האדמו"ר הריי"צ שכבר היה אז בניו יורק, הוקמה המדינה וכבר לפניה הורה הרבי לחסידיו שיצאו מרוסיה וביקשו להצטרף לרבם בניו יורק, לוותר על כך, לעלות ארצה, להקים כאן ישוב חקלאי, שלימים נקרא כפר חב"ד וגם לקחת חלק בפעילות הביטחונית ולהיות מעורבים בכל הקשור לביסוסה וחיזוקה של המדינה.

האדמו"ר מליובאוויטש המשיך כידוע באותו קו. ל'סוון סוונטי' הגיעו כל הבכירים הישראליים, נשיאים וראשי ממשלה, ובהם שזר ומנחם בגין, וכמו אלופים מרכזיים בצבא, אנשי תקשורת, אישי חברה ואייקונים תרבותיים, כולל אנשים שנמצאו בעימות חריף עם הציבור החרדי כמו למשל שופט 'העליון' חיים כהן שכובד בהחזקת ספר תורה בעת ה'הקפות' בסוון סוונטי, כמובן על פי הוראה מפורשת של הרבי אישית.

הרבי מליובאוויטש הוביל מערכות קשות ביותר נגד המחשבה למסור שטחים, ותמך במדיניות ביטחונית תקיפה. בין השאר התנגד להסכם השלום עם מצרים ושלל את האפשרות להחזיר אפילו את כל חצי האי סיני. בוודאי שהתנגד לכל ניהול מו"מ עם הפלשתינים, ואף התנגד לוועידת מדריד אליה הלך לא אחר מאשר המנהיג הימני ביותר שפעל אי פעם בישראל, יצחק שמיר. הרבי מליובאוויטש אף אמר אז כי אם שמיר ימשיך בדרך זו הרי הוא עצמו (הרבי מליובאוויטש) יילחם כדי שתתפרק ממשלתו.

האדמו"ר היה מעורב בסיוע לכלכלה הישראלית ובחיזוקה. בין השאר הורה הרבי למשפחת זיילר להקים מפעלי תעשיה בישראל כדי לספק פרנסה לעולים החדשים שעלו בגל העליה של לפני ארבעים שנה.

הכתבה במלואה מתפרסמת השבוע בעיתון 'שעה טובה'.

מאמר הרב וולפא

לתפארת מדינת ישראל
הרב שלום דב וולפא
ח אייר ה'תשע"א (12.05.2011)
השתתפותו של ידידי הרב שמעון רוזנברג עם נכדו מוישי הקטן, בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל ומחאת הרבנים שיצאה נגדו, העלו לשיח הצבורי את נושא יחסם של חסידי חב"ד ל"יום העצמאות" ולסמליו.

במסגרת מאמר זה, לא אכנס לשורש הבעיה, והיא היחס להקמת מדינה יהודית המיוסדת על חוקי הגוים, המעבירה מליונים מילדי ישראל ל"שמד רוחני", המרבה נשואי תערובת ע"י גיור שלא כהלכה, המעודדת ומממנת תרבות של תועבה, והמאפשרת פעילות המסיון (גם בניגוד לחוק). כמו"כ לא אכנס לשאלת השתתפותו של אדם חרדי בטקס הכולל קטעי שירה וריקוד שאינם במסגרת כללי הצניעות על פי ההלכה. - הפעם אתמקד רק בשאלה, כיצד רואה אפילו אדם שאינו שומר תורה ומצוות, את ההכרזה "לתפארת מדינת ישראל", בימים טרופים אלו, כאשר בלשון הפייט (בתפלת "נעילה") "כל עיר על תילה בנויה, ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה".

*
השם "מדינת ישראל" ולא "ארץ ישראל" אינו מקרי. "ארץ ישראל" ניתנה על ידי בורא העולם לאבותינו אברהם יצחק ויעקב ולבניהם "עם ישראל" עד סוף כל הדורות, בכדי שיחיו בה בהתאם לחוקי "תורת ישראל". גם גבולות הארץ קבועים בתורה, כמו גם כללי קדושתה, המצוות התלויות בה ועוד. לעומת זאת, "מדינת ישראל" היא יצור חדש שגילו 63 שנה, ואשר גבולותיה, חוקיה ומשפטיה, נקבעים על ידי הכנסת (הכוללת גם נוצרים ומוסלמים).

מקימי ה"מדינה" קראו לה בשם זה, בכדי שתהיה "ככל העמים", מנותקת מקדושת התורה, העם והארץ. אבל גם "מדינה" צריכה להתנהל בצורה נורמלית ושפויה, לפחות כמו כל אומה החפצה בחיים.

הכל יודעים, כי זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל היא רק על פי ההבטחה בתורת ישראל. אבל כאן קם הגולם על יוצרו. המדינה מתכחשת לתורה לעם ולארץ, פוגעת בהם, רומסת אותם ברגל גאוה, ובכך גודעת את הענף שהיא יושבת עליו. האויב יודע זאת, וזהו סוד הצלחתו להפוך את הקערה על פיה. "העם הפלסטיני" נעשה בעל "זכויות הסטוריות" של אלפי שנים בארץ ישראל ובהר הבית, ואילו אנו הפכנו לכובשים.

*
מר שמעון פרס, ביודעו כמה דם יהודי נשפך כתוצאה ממעשיו ודיבוריו, בהכירו את המצב הבטחוני שנוצר במזרח התיכון החדש כשהקים בידיו את חמאסטן בדרום וחיזבלסטן בצפון, וכשעל מצפונו רובץ חורבנם של עשרים וחמש ישובי קטיף וצפון השומרון והרס חייהם של כאלפיים משפחות המגורשים, לא מצא על מה לדבר ביום העצמאות תשע"א, אלא רק על "מחוייבותנו לפינוי ההתנחלויות".

ה"עצמאות" של נשיא המדינה, ראש ממשלתה ושריה, מתבטאת בכניעה והתרפסות לאויב, בהפקרות בטחונית, וברדיפת יהודים באשר הם יהודים.

כל טקסי ה"עצמאות" הרשמיים, מכוונים לדבר אחד בלבד "השלום", ומהו השלום? כמובן: פינוי ההתנחלויות. גם את המשפחות השכולות ניחם הנשיא במילים האכזריות, כי דם בניהם נשפך בכדי להביא את השלום. כלומר, לא בכדי להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל, אלא כדי למסור למחבלים את השטח שעליו מסר בנכם את חייו, ולהגיע למצב שבו יוכלו להשמידנו כשאנו בגבולות מצומקים שאינם בני הגנה.

בזמן שהאויב מדבר בגאון על "האדמות הקדושות" ומחנך את ילדיו הקטנים לג'יהאד, מתכננים אנו את ביצוע "המחוייבות" האוילית לעקירת עוד מאות אלפי יהודים מביתם, שריפת עשרות בתי כנסת נוספים וטלטול מאות נוחי נפש מקבריהם, והכל כמובן למען ה"שלום" המדומה. השלום עם מכחיש השואה, רוצח ילדי מעלות, שותפם של החמאס.

ובעוד החייל יגאל שליט נמק בכלא, מספקים אנו כסף, מים, חשמל, דלק ומלט, לחוטפיו, אויבינו המרים, הבונים באמצעים אלו את הבונקרים ועמדות השיגור לאלפי הטילים המכוונים כנגד כל בית בישראל.

זוהי ה"תפארת" של ה"מדינה" נטולת הכבוד העצמי, חסרת האמונה בצדקת דרכה, ההורסת את עצמה מבפנים.

*

ידועים דבריו של הרבי מליובאוויטש, כי יהודים נהרגים ע"י מחבלים גם בחו"ל, רק מפני הדיבורים על מסירת חלקים מארץ ישראל לערבים. קדושי בית חב"ד בהודו נטבחו איפוא כתוצאה ישירה של מדיניות ממשלת ישראל.

ידידי אהובי האב השכול ר' שמעון רוזנברג, בשעה שהדלקת את המשואה בירושלים, תכננו ראשי המדינה את פרטי הגירוש הבא ביו"ש "לתפארת מדינת ישמעאל". לא בהדלקה כזאת יהיה עילוי לנשמת הנרצחים על קידוש השם.