מכבסת המילים שמשריש השמאל בתקשורת ובחיינו הציבוריים בסגנון ה''שיחדש'' בספר 1984  

"ערבי-ישראלי" - שם מכובס ל-"בן הגרורה הערבית שהוא גם גיס חמישי" כאשר מדובר על דיווח על פשע ו/או פיגוע שהנ"ל ביצע.

"נתין-זר" - שם מכובס ל-"מסתנן", שהוא בעצמו שם מכובס ל-"פולש".

אמיץ - אמן גאוני (ע"ע) המעז לצאת כנגד פוליטיקאי גזעני (ע"ע), שאין לו כל השפעה על הקריירה שלו. האמיץ חוזר בפרהסיה על הקלישאות הנאורות האופנתיות, שמשננים בהתלהבות השכם והערב כל האנשים שיקבעו את גורל הקריירה שלו: שכניו, עמיתיו, מנהליו, מפריסי הפרסים והעיתונאים.

בור - כל מי שלא מצטט את הסיסמאות העבשות שניסחו כמה אינטלקטואלים צרפתים מעורפלים ואומללים לפני ארבעים שנה.

בחירות - לפניהן - שנה של ביטחון עצמי הולך ומסלים בניצחון השמאל; אחריהן - שנה של הטחת עלבונות בימין, במסווה של חשבון נפש (ע"ע).

גאוני - איש השמאל הקיצוני.

גזעני - איש הימין, או אפילו השמאל הציוני הוותיק.

דיכוי - רעל סמוי הזורם בכל מסגרת חיים שיש בה שמחה, סיפוק ומשמעות: משפחה, קהילה, עם. הדיכוי הוא ערמומי מאוד, ואפשר לראותו רק אחרי הכשרה אינטנסיבית בעגה הפוסט־מודרנית. לכן הבורים (ע"ע) לא רואים אותו.

הדרת נשים - כל הפרדה בין נשים לגברים, בפרט במקומות שבהם היא נהוגה מימים ימימה, כמו בצבא ובבית הכנסת; חוץ מאשר בתחומים שבאמת חשובים, כמו כדורגל.

ויכוח לגיטימי - מחלוקת בין זהבה גלאון לדב חנין.

זכויות האדם - כל דבר שמישהו רוצה ויכול להתפרש כקריאת תיגר כנגד מוסדות מסורתיים הופך מיד לזכות.

זכות להורות, זכות לאהבה חופשית, זכות למימוש עצמי, זכות לריבונות לאומית, אלא אם כן זה הלאום שלנו.

זמנים אפלים - כל דבר שימני עושה מזכיר זמנים אפלים, כי גם היטלר אכל ארוחת בוקר. אגב, חשוב מאוד לא להזכיר שמרבית המשטרים האפלים במאה העשרים היו משטרי שמאל.

חופש אקדמי - הזכות המוקנית למרצה להטיף לקהל השבוי של הסטודנטים את דעותיו המשונות כנגד רוב אזרחי ישראל בנושאים שאינם קשורים לשיעור, ובתמורה לקבל משכורת עד אחרית ימיו מכספי האזרחים הללו.

חופש הביטוי - הערך העילאי. אלא אם כן מדובר ברב קרים, או ברב לוינשטיין, או בח"כ סמוטריץ', או באדם דתי שרוצה לארגן ערב שירה לגברים. לסיכום: צריך חופש דיבור מוחלט, כל עוד מדובר בוויכוח לגיטימי (ע"ע).
חלון הזדמנויות היסטורי לשלום - כל רגע נתון. בארבעים וארבע שנות חיי, מעולם לא שמעתי איש שמאל אומר: חלון ההזדמנויות סגור עכשיו, יאללה - תתנחלו.

חשבון נפש - התבצרות בעמדות השמאל הקיצוני, במסווה של הכאה על חטא: "לא הצלחנו לרדת אל העם", "לא מספיק להיות צודקים", "אנחנו אינטלקטואלים מדי".

טיפשות, טירוף, טמטום - מישהו שהעז לחשוב לבד.

ימין קיצוני - ימין.

כבוד האדם - שמאל.

לאומיות - פשיזם, תועבה, אשליה, קהילה מדומיינת.

לאומיות פלסטינית - עובדה היסטורית, הישג נפלא של רוח האדם, בשביל זה שווה להילחם.

מדינת שב"כ - ליבוביץ' חזה זאת ב־67', ובלי ספק היה נביא. הנה, בדרך לעבודה עצרו אותנו אנשי שב"כ במחסום באיילון, וירו בכל אדם שלישי. טוב, זה לא, אבל פעם ראיתי מרחוק שב"כניק.

נאור - כל מצביעי מרצ הם נאורים. עובדה: הם הצביעו מרצ.

סובלנות - הנכונות לסבול כל דעה, אפילו הקיצונית והמרגיזה ביותר, כל עוד היא מרגיזה אחרים ולא את הנאור עצמו. אשוח נוצרי - כן, דוכן חב"ד - לא; שוברים שתיקה בבתי ספר - ודאי, רבנים בגני ילדים - על גופתי.

עבודה עברית - גזענות (ע"ע).

פתיחות - וולטר אמר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, אבל אני מוכן למות למען זכותך לומר אותם. הנאור העכשווי אומר: אני לא מסכים לאף מילה מדבריך, ולכן תשתוק.

צדק חברתי - הכינוי הנאור לחברה שהעיקרון המארגן שלה הוא קנאה: עדיף שכולנו נרוויח פחות, ובלבד שהעשירים לא ירוויחו הרבה יותר ממני.

קפיטליזם חזירי - הכינוי הנאור לחברה שדורשת חמלה לעניים ממני וממך, במקום להפוך אותה למונופול סוציאליסטי של פקידי משרד החמלה הממשלתי.

רצח רבין - דומני שהצעירים כבר מאמינים שביבי ממש לחץ על ההדק.

שלטון החוק - החובה לציית לכל חוק, אלא אם כן הוא ממש לא מוצא חן בעיני הנאורים. חוקים שלהם חייבים לציית: חוק ההתנתקות, חוקי תכנון ובנייה ליהודים ביש"ע. חוקים שלהם לא צריך לציית: איסור פתיחת חנויות בשבת, איסור נישואין מחוץ לרבנות, איסור על עישון סמים, חוקי תכנון ובנייה לערבים.

תגנה! - דרישה פולחנית־טקסית מכל איש ימין, אם מישהו שקצת דומה לו ביצע פשע. אורי אורבך היה נוהג להשיב: גיניתי במשרד.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/884/614.html?hp=1&cat=479&loc=10

תגוביות:

1.שנון ובמקום ואם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. מכל מקום, חבל על המאמץ. הנאורים בעיני עצמם לא קוראים אותך ולא סופרים אותך, ואילו הבורים, נחמדים מכדי לעזור לך נגד ההשתקה.

2.גינויי השמאל מופעלים בעיקר נגד הימין ומעט מאוד נגד פשעי חבריהם...

3.מושג חשוב שהושמט ממילון-הנאורים:

הדתה: כינוי כאילו-אקדמי ונייטרלי, בעל ניחוח אנטישמי מובהק, לכל סממן מסורתי ואפילו הבסיסי ביותר. מינוח הפוך אינו קיים משום מה.

4.מושג הפוך ל"הדתה": שלטון השמאל לדורותיו.

5.ומי בעיקר אחראי להתקבעות המושגים הללו כפי שהשמאל מפרש אותם, אם לא אתם, הפובליצסטים הימניים, שבפורומים עם השמאל, אתם עוברים לסדר היום כאשר מושמעים הביטויים הללו? מתי נתתם בשיניים לדובר שמאלני שמחלחל לתודעה של כולנו דמורליזציה בצורת אמירה "כולנו יודעים איך ייראה הפתרון"? מתי מחיתם כאשר מושמע הביטוי השפל "הגדה המערבית"? מתי מחיתם כאשר נשמע הביטוי "כיבוש", כאילו מדובר בעובדה מדעית? מתי נתתם בשיניים
לשמאלני שמדבר על "החוק הבינלאומי" כאשר כולנו יודעים שמדובר במינוח שקרי? האשימו רק את עצמכם.

6. 100 שנים של בולשביזם בצורות שונות שתכליתו: כל מי שחושב בשונה מהם מוקע על עמוד הקלון וכל מי שמונע מהם לשלוט - עובר מסע דמוניזציה.

7.מי שמסכל כל מגמה לאומית יהודית בחקיקה במדינה הזו הם אוסף החלאות מבג"צ.

8."יהדות התפוצות" - מיעוט של ספק-יהודים עשירים, ליברלים, תומכי אובמה, הילרי, סורוס וג'יי סטריט, שמנסים לכפות דעתם השמאלנית קיצונית על ישראל והתקשורת מציגה את הדעות ההזויות שלהם כ"משבר בין ישראל ליהודי העולם, בגלל ביבי והחרדים".

9.עמוס עוז: על גוש אמונים: "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף". ( ידיעות אחרונות, 8.6.89 )

ישעיהו לייבוביץ': "למרצחים מעבר לקו הירוק, שהתנחלו ביהודה ושומרון, יש נשק. לכן אני קורא לכם להחזיק בנשק נגדם".
( הארץ, 27.9.85 )

זאב שטרנהל: "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונליים. את זה עוצרים רק בכח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון-מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפאשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית". ( "דבר" 1988)

"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד ההתנחלויות...כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי של הקו הירוק...". ( "הארץ" 2001 )

דוד גרוסמן: "אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש". (הארץ, 12.3.03)

מאיר שלו: "רק כלי נשק אחד חסר היום בארסנל הנשק של צה''ל, והוא התותח הקדוש" ( ידיעות אחרונות, י''ט בחשון תשס''ג )
"התותח הקדוש" - כך כונה התותח בו השתמשו לרצח 16 יהודים באניה אלטלנה.

יהונתן גפן: "…שלוש שנים, ויצחק עדיין נרצח. הוא עדיין נרצח משום שאלה שהסיתו נגדו בנאומי בחירות כשארון המתים שלו עובר ברקע, בעוד האיש חי ורודף שלום, ומשום כך הם אחראים לפחות מבחינה מוסרית וציבורית להירצחו, לא תאמינו, עדיין מכהנים בממשלת ישראל ומנהיגים אתכם".
( סופשבוע, מעריב, 30.10.98 )

10.חופש עיתונאי זה להוריד את מסכות הצביעות מפרצופי השמאל הישראלי, שממציא את השפה העברית לפי השקפת עולמו החשוך, מתוך תקוה להשתלט על הגיונם של אנשי מחנה השפויים הענק התומך בימין.

רגע לפני שהשינויים יוצאים לפועל, קבוצת מורים שמאוגדת תחת ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פנתה אל ועדת המקצוע בדרישה לשנות מונחים שהוכנסו למושגון, ושלטענתם נוסחו ברוח השמאל הקיצוני. במכתב שנשלח אל חברי הוועדה ושהגיע לידי 360 כתבו: "הפנייה מבקשת לבטל את השינויים המהותיים, המגמתיים והבלתי מוסמכים אשר הוכנסו למושגון".

ארגון "מורים ציוניים לאזרחות" פועל כשנתיים לאחר שחבריו הבחינו, לטענתם, בהטיה של המקצוע. לדברי חברי הארגון, ההטיה מגיעה בעיקר מצדה של המפמ"רית (מפקחת מרכזת מקצוע) יעל גוראון, שמונתה על ידי שר החינוך לשעבר, שי פירון, וקיבלה את ברכתו של השר הנוכחי בנט.

חברי הארגון - מורים ומורות מכל רחבי הארץ ומכל הקשת הפוליטית - טוענים כי באוקטובר 2015 אושר מושגון שהיה מקובל על כלל חברי ועדת המקצוע, אלא שמאז נעשו בו שינויים, חלקם מהותיים ביותר, שגררו את ההגדרות אל מחוזות השמאל הקיצוני.

"שינויים מגמתיים אלו הם בכיוון השמאל הקיצוני בשני היבטים: עמעום והחלשת הצגת אופייה של ישראל כמדינה יהודית, ושיבוש מושגי המשטר הדמוקרטי", כתבו חברי הארגון וצירפו מסמך עם 34 דוגמאות להבדלי ניסוח בין המושגון שאושר באוקטובר 2015, לזה שצפוי לקבל אישור היום.

בין שלל הדוגמאות ניתן לראות כי בנוסח הישן הופיע המושג "מאפייני המדינה היהודית הבאים לידי ביטוי בהכרזה", ואילו בנוסח החדש נכתב "מאפיינים יהודיים של המדינה הבאים לידי ביטוי בהכרזה". משמעות השינוי היא מחיקת הביטוי "מדינה יהודית" המושג הזה. בנוסף, הביטוי "מדינה יהודית" נמחק גם במושגים נוספים.

http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/782/277.jpg

במושג "אחריות המדינה לתפוצות" נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי, ושכללו בין היתר את "המבצעים להצלת יהודי מדינות ערב, הסיוע למסורבי עלייה מברית המועצות והעלאת יהודי אתיופיה". במושג "יחס התפוצות למדינה", שכלל תמיכה פוליטית בישראל על ידי ארגונים ושדולות, נמחקה הדוגמה "אייפא"ק".

בעיסוק ב"שסע לאומי בישראל" צוינו סיבות היסטוריות, דתיות, חברתיות ופוליטיות לנושא, אך נמחקו הדוגמאות שהופיעו במושגון המקורי. במושגון הקודם הופיעו למשל בריחת ערבים בזמן מלחמת השחרור, או תנועות מוסלמיות בקרב ערביי ישראל שמסרבות להכיר במדינה. כעת האזכורים הללו לא קיימים.

המורים הציוניים לאזרחות טוענים גם כי השינוי בין הנוסח במושגון הקיים, שבו נכתב "זכות הכניסה לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", לנוסח החדש, שגורס כי "זכות הכניסה החופשית לישראל מוקנית לאזרחים בלבד", משמעותה תמיכה במסתננים שכניסתם לישראל היא לגיטימית אך לא חופשית.

בנוסף, טוענים המורים כי הכנסתו של המושגון לתוכנית הלימודים מבטלת את השימוש בספרי הלימוד. בדיון בבג"ץ לפני כשנה טען נציג המדינה כי מורה שיחפוץ בכך יוכל להשתמש בספר הלימוד ולא במושגון. אלא שבהנחיות שקיבלו המורים כעת חל בלבול וקיים חשש כי התשובה הנכונה בבחינה תהיה זו המופיעה במושגון ולא בספר.

"עולה כי נהפכו היוצרות", מציינים המורים במכתבם. "במקום שהגדרת המושג תהיה בהתאם לספר הלימוד - הגדרת ספר הלימוד נכונה רק אם היא מתאימה להגדרה במושגון. כלומר: מורה לא יכול להתבסס על ספר הלימוד ולא על המחוון, כיוון שההגדרות בספרי הלימוד שונות ברובן, ובמקרים רבים סותרות את הכתוב במושגון".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/885/714.html?hp=1&cat=402&loc=1

תגוביות:

1.ג'וזף הלר הסופר שכתב את מילכוד 22 אמר שאדם צריך בכל רגע להניח שישנם שמאלנים ששואפים לקחת את רכושו, חייו ומדינתו. הרוע השמאלני לעולם לא נח וצמא לאסונות ודם.

“גנבת”. זו המילה האחרונה שנאמרה על במת ההצגה ‘סימני דרך’ המתארת את חייה של נעמי שמר, טרם ירידת המסך על המערכה הראשונה ויציאת הקהל להפסקה.

בתוכנייה המתארת את המחזה המוזיקלי שהפיק תיאטרון ‘הבימה’ נכתב כי הוא “משרטט לראשונה את דמותה של שמר לא כמיתוס לאומי, אלא כפי שהייתה באמת”. ואכן, לאחר שבחצי הראשון של המחזה מצטיירת המשוררת כאשה חסרת עכבות מוסריות, הן בקשריה עם גברים והן בדבקותה באמת, אפשר למצוא נחמה בכך שלפחות החוברת נצמדה לאמת – של יוצרי ההצגה כמובן.

מעבר ל”גניבה” המוזכרת בסיום המערכה הראשונה ומתייחסת לאותה פרשה ישנה בה הואשמה נעמי שמר בהעתקת המנגינה לשירה הידוע ביותר, ‘ירושלים של זהב’, מתוך לחן עממי באסקי, המיתוס הלאומי שנקרא נעמי שמר נסדק, שלא לומר נופץ, במשך יותר משעה של הצגה. גם השירים האלמותיים ששזורים בסיפור חייה של שמר, קיבלו לפתע באור השלישי בה היא הוצגה משמעות אחרת לגמרי.

החלק השני של המחזה נוטה בכיוון חיובי ויותר ומוצג לקהל בצורה מרגשת ונאמנה יותר לרוח התקופה. כך למשל, בסצנה העוסקת במעבר של שמר מהקיבוץ לתל-אביב ניתן ללמוד על ההקרבה העילאית ותחושת השליחות שגילו בני ההתיישבות העובדת בזמן מלחמת השחרור.

למרות השיפור שניכר בחלק השני, עד סוף הערב וגם לאחריו קשה היה להשתחרר מן הרושם השלילי שהותירה דמותה של נעמי שמר כפי שהוצגה כגנבת והוללת. נראה כי שלא כמו בשירה ‘על כל אלה’, ביקשו כאן יוצרי ההצגה לעקור את המיתוס הנטוע בלב הישראלי המצוי והגישו את העוקץ לפני הדבש.

יחד עם זאת, ספק אם הצדדים האחרים הללו בסיפור חייה של שמר, ככל שהם נכונים, מהווים בעיה בערוגות שבהן צמחו מפיקי ההצגה. הרושם המתקבל מן המחזה כולו הוא שמטרת הצגתה של שמר כשנויה במחלוקת היא פגיעה בדמות המשוררת דווקא אצל אלה שהתנהלותה האישית כפי שעולה מן ההצגה הייתה לזרא בעיניהם.

מקור האיבה הזה לנעמי שמר, שהתבטא בין השאר בהמלצתו המפורסת של נחום ברנע לקוראיו לעבור למדרכה ממול כאשר פוגשים אותה ברחוב, הוא כידוע עמדותיה הלאומיות שבהן החזיקה ודגלה בשעה שרבים מבין חבריה הקרובים נסוגו מהן והתנערו ממנה.

נעמי שמר, בת קבוצת כינרת, נותרה נאמנה לערכי ההתיישבות שעליהם התחנכה. העובדה שדווקא היא, שעברה לעיר הגדולה, עדיין האמינה בחזון ארץ ישראל השלמה, ואילו רבים מידידיה אשר נותרו בתנועה הקיבוצית נטשו תפיסה זו, לא הוסיפה לה ככל הנראה אוהבים בקרב חבריה משכבר הימים.

כיכר השוק ריקה

באחד משיריו של אריאל הורוביץ, בנה של שמר, נכתב: “כשהיד מושטת, והעין לא צרה, ולא הורגים משורר בבוקר, ובערב יושבים להקריא משיריו”. לאחר הצפייה בהצגה ‘סימני דרך’, ולאור העלבונות הקשים שהוטחו במשוררת במשך השנים, אפשר אולי להבין למה התכוון המשורר.

היחס אשר לו זכתה נעמי שמר בשל התעקשותה להישאר “ימנית, משיחית והזויה” כפי שמוזכר בהצגה, יכול גם להסביר מדוע היו גם אחרים שלא עמדו בלחץ ובחרו שלא ללכת נגד הרוח.

ולכל אלו שיבקשו לברר מדוע מחזה כזה מוצג בתיאטרון “הלאומי” שכנראה כבר מזמן לא ממש לאומי, יש לומר כי את השדה התרבותי של המחנה הלאומי האמיתי ניתן לתאר במילותיה של שמר: “כיכר השוק ריקה”.

לאחר ניצחון הליכוד בבחירות 77′ היו מספר פניות של אנשי רוח ואקדמיה מהמחנה הלאומי לחברי ליכוד בכירים בעניין ייסוד אלטרנטיבה תרבותית של הימין. הפניות הללו לא זכו להתייחסות הראויה למרבה הצער, וגם ניסיונות להקים מוסדות תיאטרון ובמה ימניים חלופיים לא צלחו. מאחר והתוצאות של שינוי תרבותי נמדדות בטווח ארוך שנים, נמנעו אותם פוליטיקאים קצרי רואי מלסייע ולהשקיע במיזמים חשובים כאלה, עד שדעכו.

אפשר להשוות התנהלות זו של הליכוד עם תפיסתו של מכונן התנועה הרוויזיוניסטית זאב ז’בוטינסקי. ומאחר והמחלוקת בין נעמי שמר לבין חבריה הייתה בעניין השטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים, כדאי לעיין בדברים שכתב ז’בוטינסקי בעניין חלוקת השלל העתידית של האימפריה העות’מאנית, לאחר מלחמת העולם הראשונה:

זאב ז’בוטינסקי | ויקיפדיה

“מובן שהעולם יודע מקרים, כשמדינות הסתלקו מתביעות והשכיחון מלבן… כל התביעות האלו נשכחו לעולמי עד מן הלב ובטלו מן העולם… יש כח אדיר בעולם הידוע בשמו המשומש והמיושן מאוד: תרבות. כח זה יפה הוא להבטיח נחלותיה של מדינה יותר מכל קיר של כידונים. תרבות דרכה לחדור בכח כביר. במקום שמורגשת תרבותה המפרה – במקום שהיא יוצרת בהתמדה רמות חיים ועבודה גבוהות יותר. במקום שהיא גורמת בלי הרף לגילויי כל המרצים החיוניים, ללבלוב כל הנבטים – שם תביעתו של זר, שאינה מוצאת לה הד, דועכת ונרמסת במהרה…”

כל עוד לא יפנים הימין את “כח התרבות” כפי שראה אותו למשל ז’בוטינסקי, הוא יוכל רק לשאול “איכה יבשו בורות המים”? השמאל לעומתו, ימשיך לעצב את הזיכרון הקולקטיבי במקביל להתנוונות האידיאולוגית שבה הוא שרוי מזה שנות דור.

https://mida.org.il/2018/02/19/ימנית-משיחית-והזויה-כשתיאטרון-הבימה-מ/

תגוביות:

1.שמאל זה רוע המתחפש לחמלה. קפיטליזם זו חמלה המתחפשת לרוע. הכל עניין של דגש. אם שמר היתה שמאלנית היו מדגישים את הצדדים החיוביים שבה, אבל היא הפכה לימנית אז מבליטים את הכשלונות, שיש לכל אדם באשר הוא. תיאטרון הבימה הוא תיאטרון מיותר. והעיקר, שיתפרנס בעצמו ממכירת כרטיסים ולא מתמיכה ממשלתית המאפיינת את השמאל הטפילי.

2.אוהבים אותך נעמי הנהדרת והמוכשרת! שום כתב פלסתר שמאלני שדוף ודל לא יקטין את דמותך הענקית. כל הפוסלים – במומם פוסלים.

3.נעמי שמר יהודייה ואנחנו יהודים. הרובע היהודי נכבש בידי הירדנים במלחמת השחרור, רבים נהרגו, אחרים גורשו מירושלים וחלקם נלקחו לשבי. השיר עוסק בכך שיהודים כבר לא היו בירושלים הכבושה. 19 שנה אחר כך היהודים חזרו לעיר שממנה גורשו במלחמה שיצר עבדאללה מלך ירדן ב-1948. צר לי. אנחנו לא קוסמופוליטיים כמו השמאלנים הצבועים. אנחנו לא. אנחנו היהודים וזו העיר שלנו וזו הארץ שלנו – אחרת מדוע אנחנו כאן? מדוע התקבצו מיליוני יהודים בארץ ישראל? תפסיקו לחשוב כל הזמן בשביל אחרים כי אחרת גם בחוף הים של תל אביב, בחיפה, ביפו, באשקלון, בלוד וברמלה ובכל המקומות שהקמתם עליהם קיבוצים - לא תהיו.

4.אכן כשבירושלים אין יהודים, ירושלים ריקה ולא כי ערבים הם לא בני אדם, אלא כי זו לא ארצם. הארץ הזו כולה היא כבשת הרש של העם היהודי שנגזלה ממנו בידי כיבוש מוסלמי שגזל את רוב המזרח התיכון מן התושבים המקוריים. אין לשום ערבי שהוא שום זכות היסטורית מינימלית לריבונות בארץ ישראל היהודית. לא לשווא השמאל מתחבא מאחורי המונח האנכרוניסטי מימי הכיבוש הירדני הבלתי חוקי ״הגדה המערבית״. לו ישתמש השמאל במושג ההיסטורי המקורי ״יהודה ושומרון״, בלון השקרים הערבי יתפוצץ מיד, כיוון שיהיה ברור שאין שום תביעה מוסרית או היסטורית לשום ערבי על ריבונות יהודה ושומרון. בקצב הדברים הנוכחי הסיפוח קרוב יותר ממה שהשמאל חושב.

5.עד שהערבים הפסידו את העיר ליהודים, במשך רוב ההיסטוריה ירושלים היתה מבחינת האיסלם חור נידח, שכמעט איש לא טרח לעלות אליו לרגל. ובין אם ירושלים קדושה לאיסלם או לא כ”כ קדושה לאיסלם, היא מעולם לא היתה בירה מוסלמית ואין שום סיבה להתחיל דווקא עכשיו.

6.מת על נעמי שמר. גאונית, ייחודית, חכמה ואוהבת ישראל בכל ליבה.

7.למה אין מחזה על רבין השיכור שהתמוטט ברגעי משבר? או על ירי על הנמלטים לחוף מאלטלנה? האם לא צריך להציג את האמת על האיש?

8.בסופו של דבר, את שיריה של נעמי שמר ממשיכים לשמוע ולהשמיע. לעומת זאת, את מי מעניינת הגרפומניה של יונה וולך, של דליה רביקוביץ’ או של כל “משורר/ת” אחר/ת הנערץ על השמאל הנאור? כתבו את זה קודם, אבל אני רוצה להדגיש: נעמי שמר היא יוצרת אדירה. בכל פעם שאני שומע שיר שלה אני מתפעל מחדש. שיריה ימשיכו להישמע הרבה אחרי שהמלעיזים והמשמיצים ייעלמו בתהום הנשיה ואף אחד לא יזכור מי הם בכלל. אין זה אומר שנעמי שמר היתה מושלמת, אין אדם ללא מגרעות כאלה או אחרות אבל הסך הכל הוא גדול ומטיל צל ענק על מבקריה.

אזרחים שטוב להם, אזרחים שיש להם שתי מכוניות, אייפונים לכל המשפחה, מקרר מפוצץ וטלוויזיה 55 אינטש עם מונדיאל ברזולוציה 4K, אנשים שיש להם מה להפסיד, לא יוצאים בזעם לרחובות. גם אלה שעושים הצגות על כמה רע - בעצם טוב להם.

רע להם רק שנתניהו בשלטון והם לא, לפחות באופן רשמי.

נתניהו אשם שהכלכלה פורחת, התמ״ג ברמה מערב אירופית, העולם נפתח בפני ההייטק והתעשיה שלנו והאוצר כבר לא יודע באיזה בלטות לשים את עודפי המט״ח.

כן - נתניהו אשם.

הוא עשה את זה כמעט לבדו, תוך מאבק בלתי פוסק במוחות סוציאל-פופוליסטיים קטנים שניסו להפריע לו כל הזמן.

הצלחתו של נתניהו היא אסונו, אסונה של משפחתו ואסונה של הדמוקרטיה הישראלית.

כי אין מי שיקום נגד חבורת הנחשים שזחלה את דרכה למערכת המשפט, המשטרה והצבא.

ממי אנחנו דורשים לעשות משהו? כמובן, מנתניהו.

אפילו טראמפ, עם סמכויות רחבות בהרבה מאלה של ראש ממשלה בישראל, נלחם כבר שנתיים בדיפ סטייט. אבל אנחנו - אבא, מתי נגיע? אבא, מתי נגיע? - בעוד שעה. - לא רוצה, לא רוצה! רוצה עכשיו, אתה שמאלן! אתה איכס!

שוכב על הגדר בשביל כל המדינה. לבד. נתניהו אחד גדול מול כל השמאל.

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/378764

השמאל הוא זה שהמציא את המושג "ימין קיצוני" כתיקון לתמיכתו במדיניות הנאצים והפשיסטים באירופה של שנות ה-30-40.

השמאל שהיה מקושר עם הנאצים והפשיסטים באיטליה, באנגליה, בבלגיה, בנורווגיה, המציא את הפטנט של "ימין קיצוני". כל מה שהוא ימין הוא "ימין קיצוני" וכך הוא מרח את כל המערכת הפוליטית וזה התחיל ב- 1945, 46 ו- 47 באירופה, כי חלקים של השמאל האירופי היו בקשר עם הנאצים בזמן המלחמה. מיטראן (גדול הסוציאליסטים של צרפת) היה פקיד של וישי והוא מאד התגאה בזה. אז כל הסיפור מתחיל אחרי מלחמת העולם השניה כאשר השמאל מנסה לדחוק מעצמו את כל שיתוף הפעולה עם הנאצים, ומכנה כל מפלגה ימנית "ימין קיצוני". לא כל מפלגה ימנית היא ימין קיצונית.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=45&v=-MybzFf2bKs

טקטיקה רטורית נושנה במחלוקת האידיאולוגית הפנים־ציונית היא האשמת גורמים לאומיים בזיקה לפשיזם.

מאז סוף שנות העשרים של המאה הקודמת, כל אימת שהוויכוח הפוליטי מתלהט נמצא מי שקם ומכריז בקול מזרה אימים, כחושף אמת נוראה, שההתפתחויות העדכניות הן תחילת הצעידה לכיוון הפשיזם, אשר אחריתה מי ישורנה.

בטרם יתממשו נבואות הזעם הוותיקות, מן הראוי ללמוד אותן היטב.

המונח ״פשיזם״, שמקורו במילה הלטינית fasces, מתייחס לאידיאולוגיה ולשיטת משטר שרווחו באירופה מסוף המאה ה־19 ועד לאמצע המאה ה־20. הדוגמה המובהקת שלהן הוא משטרו של מוסוליני באיטליה, ובצידו משטר פרנקו בספרד, שלטון קונואה וטוג׳ו ביפן, ״המפלגה הפופולרית״ בצרפת, ועוד. גם לנאציזם הגרמני היו זיקות ידועות לפשיזם, והן נמזגו באידיאולוגיה הגזענית שלו. להלן תיאור חלק מן המאפיינים הבולטים של הפשיזם.

סינדיקליזם

לדעת הוגי הדעות הפשיסטים אבן הראשה של המבנה החברתי הלאומי היא שיתוף פעולה בין הסתדרויות (״קורפורציות״), ועדי עובדים וקבוצות לחץ מקצועיות בעלות עוצמה. סמלם הרומי העתיק, ה־fesces, היה צרור זמורות כרוכות יחד המחוברות לגרזן: הזמורות מייצגות בו ארגוני עובדים, ואילו הגרזן מייצג את האימפריום – כלומר, הסמכות השלטונית, הנובעת מן הכוח שהזמורות צוברות כשעושים אותן אגודה אחת.

לארגוני פועלים, פקידי ממשל מקצועיים, עורכי דין, עובדי תשתיות וכן הלאה יש תפקיד מרכזי בכל משטר פשיסטי. משטר כלכלי פשיסטי תואר כ״קורפרטיסטי״, כלומר: כזה שבו ה״קורפורציות״ שולטות גם בהנהלת המפעל או החברה המספקים שירות ציבורי, וכך יכולים חבריהן לקבוע מכסות ייצור, שכר עבודה ומחירים על סמך שיתוף פעולה ביניהן.

מאבק בדת ובהדתה

הפשיזם והנאציזם יצרו ״דת חילונית״, המקדשת את מוסדות השלטון, את פקידיו, סמליו וטקסיו, וכן את גיבורי התרבות הפוליטית ואת ההשתתפות בעצרות עם ובהפגנות. בכך הם הפכו למתחרים של הדת (הנוצרית) כמכונני הזהות לפרט. התחרות הזאת הביאה, באופן טבעי, ליריבות. מוסוליני, למשל, אמנם כרת אמנה עם הכנסיה הקתולית בפברואר 1929, בצד פנייתו הרומנטית לאמונות עממיות בלתי נוצריות, אולם ראה בה אך ורק instrumentum regni. כאתאיסט וסוציאליסט מוצהר, הוא ראה בלאומנות ובסמליה תחליף לדת, בעקבות הוגי הדעות הפשיסטים אנריקו קורדיני, סרג׳יו פנונזיו, סלבטורה גאטו ואחרים. זו היתה הסיבה לסדרת העימותים שלו עם הכנסייה בשנים 1929, 1931 ו־1938.

בדומה לכך, ז׳ק דריו, מנהיג המפלגה הפשיסטית (ה״פופולרית״) בצרפת, פרסם מסרים אתאיסטיים חריפים וקרא לזהירות מפני דת והדתה. גם הנאציזם, כידוע, התיימר להתבסס על עקרונות מדעיים רציונליסטיים ועל כן נקט עמדות אנטי־דתיות. היטלר עצמו התבטא לא אחת במילים ״נציונל־סוציאליזם ודת לא יוכלו לדור בכפיפה אחת״, באמירות ש״הדתות הקיימות הן דקדנטיות״ ובתיאור של כמרים כ״חרקים שחורים״ או כ״תאונות לבושות גלימה״.

התמקדות בבעיות פנים, כלכלה ורווחה

כל המפלגות הפשיסטיות, כמעט, הקפידו בזמן זה או אחר להבהיר ש״האויב האמיתי הוא פנימי״, שמדיניות חוץ אינה אלא אמתלה של פוליטיקאים מושחתים להתחמקות מבעיות פנים כואבות, ומן הצורך בביצורו של ״חוסן חברתי פנימי״.

חשדנות כלפי נבחרי ציבור והעברת עוצמה לפקידות מקצועית.

מפלגות פשיסטיות זכו לאהדה ציבורית של מי שסלדו מפוליטיקה ופוליטיקאים, וכוחן נבע מן התחושה שהן מציעות חלופה לריקבון של המערכות הפוליטיות. הידקי טוג׳ו, למשל, הצליח להעביר בשנת 1942 חוק לצמצום עוצמתם המופרזת של נבחרי ציבור ביפן, באמצעות ועדת מומחים שתקבע מי ראוי להתמודד בבחירות. בספרד הקפיד פרנקו לנהל את ענייני הממשל באמצעות טכנוקרטים חסרי נוכחות בזירה הפוליטית (חלקם ממסדר האופוס דאי הקתולי, דווקא).

תחושת מצוקה וקריאה לנקיטת צעדי חירום, נוכח החשש ל״הידרדרות התרבות״ ו"שחיתות״.

המאפיין הזה של אידיאולוגיות פשיסטיות התגלה ביתר שאת בנאציזם.

תעמולה למלחמת חורמה בשחיתות ובעוצמתם של בעלי הון

כל המפלגות הפשיסטיות (וכן המפלגה הנאצית) ראו במלחמה בשחיתות ובבעלי ההון יעד מרכזי של פעילותם. המפלגה הנאצית בפרט הגיעה להישגים אלקטורליים מרשימים לא מעט בזכות קמפיין המלחמה בשחיתות שניהלה לגבי מנהיגי רפובליקת ויימאר, לרבות שלטי חוצות, פוסטרים, הפגנות המונים ועוד.

מוגש כשירות אינפורמטיבי לחובבי התעתועים של אנלוגיות היסטוריות.

https://www.makorrishon.co.il/opinion/82127/

תגוביות:

1.מזכיר את השמאלנים הפשיסטים שצועקים על אחרים שהם פשיסטים, כדי שלא יחשדו בהם שהם למעשה הפשיסטים. השמאל בישראל למעשה אימץ את השיטות של הנאצים.

2.הקריאה של מפלגות השמאל להעביר עוד ועוד עוצמה לבג"צ ולשאר פקידים ונגד הדתה וכו' הן פשיסטיות.

3.על פי מירב הפרמטרים המאפיינים פאשיזם, אין ספק שהשמאל הרדיקלי בארה"ב כיום הוא פאשיסטי. השמאל בישראל, המקפיד לייבא את חוליי השמאל האמריקני, הולך בעקבותיו.

4.תמונה של השמאל הפשיסטי בישראל.

5.מאז השארת המדענים הנאצים בחיים ולקיחתם למכוני מחקר אמריקאיים, אמריקה עברה טרנספורמציה מדהימה, קיבלה מזה כוח מטורף שדרדר אותה מוסרית בטרוף ואיתה אגב את האליטה הישראלית והיהודית. הסרט מטרופוליס של פריץ לאנג הוא המחשה מסוימת נפלאה למה שקורה היום. אמריקה חייזרית, זומבית ואיתה ישראל ואליטות העולם. גלובליזם, סדר עולמי חדש פשיסטי, שמנצל כוח עצום זה ליצירת אדונים ועבדים. ארצות הברית היא כולה מכונה אלימה משוכללת ואפלה שהקימה מועדון אליטות אותן היא משתפת באופל הנורא הזה. גם ישראל משחקת באופל המזוויע הזה. כולה מדורדרת, אלילית, פגנית. כל האליטות בארץ מקבלות בוכטות כסף כדי להשלים מעבר לכיוון הרובוטיות האנושית באמצעות שליטה מוחית וניסויים מדעיים.

6.השמאל הוא הנאצי החדש נקודה.