האם ארה''ב מועילה או מזיקה לישראל ?  

הסכם מדף =שם קוד להעברה בטאבו של הר הבית לבעלות מוסלמית חוקית.

האם פיענחתם כבר את הסיבה לרצונו של אובמה להחתים את שלושת הבובות ביבי,ברק ופרס על הסכם מדף תוך שנה, שייושם כביכול רק עוד עשרות שנים?(הוא לעולם לא ייושם).

רק לישראל יש מה להפסיד מהתרמית הנקראת "הסכם מדף" ובגדול.

בעצם צריך לכנות את המזימה "משיכת ישראל באף".

זוהי אחת המזימות היותר ערמומיות, והתחבולה המלוכלכת ביותר אי פעם ,שבה השתמש גוי,ועזרו לו יהודים בביצועה ,כנגד ארץ ישראל וההיסטוריה של עם ישראל בארץ.

הסכם מדף הוא הסכם שחותמים גם כאשר יודעים ששני הצדדים אינם יכולים למלאו כרגע או אפילו לא יוכלו למלאו אי פעם.

לכן שמו הסכם מדף.

דהיינו:נחתום על כוונותינו מתוך ידיעה והכרה שאי אפשר ליישם את הכוונות הללו עכשיו,כי אם רק אולי מתישהו בעתיד,ואלי לעולם לא.

אם כך לשם מה צריך פיסת נייר כזו,ומדוע כה בוער לאובמה?

מהי מטרתו של אובמה?

המטרה:

אובמה יודע היטב שארה"ב חתומה על מסמך מ 1922 המכיר בזכותם של היהודים להתיישב בכל שטחי ארץ ישראל,וכמובן בשטחי יהודה ושומרון.את המסמך הזה רוצה אובמה לנטרל בדרך עקיפה.

לאלץ את ישראל להתחייב פומבית מול כל העולם על נכונותנו הסופית והבלתי חוזרת למסור את הרי יהודה, על שמם אנו קרויים יהודים, לעם זר,ולתמיד.

דבר ידוע הוא שהרי יהודה ואיזור יהודה ושומרון בכלל, נהנים מאז שיחרורם במלחמת ששת הימים על ידי צה"ל ,ממצב משפטי מצויין שהוא לטובת ישראל, אילו רק היו קמים לנו משפטנים בעלי שיעור קומה וחדורי אהבת ציון וישראל,ומנהלים את הדיון המשפטי המתאים.

המשפטנים היחידים שפועלים בשטח זה ובנושא זה ,הם שמאלנים קיצוניים המנסים בכל דרך להטעות ולקעקע את זכותנו הלגיטימית,החוקית,והמשפטית,שלא לדבר על ההיסטורית,לחיים יהודיים בחבל ארץ מרכזי זה, של ארץ ישראל המערבית.

המזימה שרוקח אובמה בעזרתו האדיבה של ראש ממשלת ישראל הנבחר על ידי הימין אך פועל על פי הנחיות ודרישות השמאל המקעקע את זכותנו על הארץ,היא לגנוב לנצח את יהודה ושומרון מעם ישראל,ולשנות את שמם של הרים אלה מהרי יהודה להרי פלסטין.את שמה של ירושלים ישנה מסמך טאבו זה ל"אל קודס".על הר הבית נוכל לומר רק:"הר הבית היה בידינו".

אחרי חתימה ישראלית על וויתור סופי שכזה על הרים אלה ועל שמם,לא תימצא עוד דרך להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור.זה יהיה סופי.

מסמך חתום זה יהווה העברה בטאבו של הרי יהודה ושומרון לידי עם זר =העם הערבי,שנקרא על שם ארץ המקור שממנו הגיע לכאן,פלש,והשתלט בכוח על השטח-ערב.

מרגע החתימה של ישראל על הסכם מדף מגוחך כזה,תתבצע העברת הזכות החוקית הבינלאומית על השטח הזה לידי בעלים חדשים ומוכרים רשמית בצורה בלתי חוזרת-הערבים.

שמם ישונה להרי פלסטין,ואלה שגרו עליהם כדיירים בשכירות,יהפכו כהרף עין ,בעזרת חתימת "מנהיגינו" על מסמך בינלאומי זה,לבעלי הבית היחידים על הרינו.

כמו שאמר ליברמן החכם מאד,המנתח טוב מכל מדינאי בישראל את המצב לאמיתו:בשטח לא יחול שום שינוי.במציאות תמשכנה אותן מלחמות,אותן פגיעות בישראל,אותו מצב צבאי בדיוק.

השינוי היחידי שמשיג אובמה עבור העולם המוסלמי עם מסמך מדף כזה ,הוא חיסול סופי של תביעה יהודית לשליטה ולהתייחסות להרי יהודה ולהרי השומרון כאל ערש תרבותנו,וכאל מרכז יהודי היסטורי בו קם ונוצר עם ישראל,בו סיירו נביאי ישראל,ובו פעלו מלכי ושרי צבאות ישראל במשך שנות קיומנו כעם ריבוני בארצו בעת העתיקה.

שינוי כזה הוא חורבן מוחלט עבורנו.

מהו המצב המשפטי הנוכחי?

*****************

המנדט על פלשתינה (א"י)

ההיבטים החוקיים של זכויות היהודים /מחקר /אלי הרץ עמודים 16 ו-17 :

"ארצות–הברית ומדיניות ה-"מנדט"

נשיא ארצות–הברית וודרו ווילסון (הנשיא ה 28- , 1913 — 1921 ) יסד את חבר–הלאומים, ועל כך אף זכה בפרס נובל לשלום ב- 1919 .

מאמציו של ווילסון לצרף את ארה"ב לחבר–הלאומים לא נשאו פרי בשל
התנגדויות בסנאט האמריקני. למרות שלא היתה חברה בחבר–הלאומים, ממשלת
ארה"ב טענה ב 20- בנובמבר 1920 כי השתתפותה במלחה"ע הראשונה מעניקה
לה את הזכות להיות שותפה בניסוח תנאי המנדט.

הממשלה הבריטית נתנה את הסכמתה, וכתוצאה מכך נוסח הסכם שקרא להגן על האינטרסים האמריקנים בפלשתינה, עליו חתמו בריטניה וארה"ב ב- 3 בדצמבר 1924 .

חשוב לציין כי באמנה נכלל הנוסח המלא של ה-"מנדט על פלשתינה," כולל המבוא! 30

הנשיא ווילסון היה הראשון מבין הנשיאים האמריקנים שתמך בציונות המודרנית
ובמאמציה של בריטניה להקים בית לאומי ליהודים בפלשתינה (נוסח הצהרת
בלפור הוגש לנשיא ווילסון ואושר על–ידו קודם לפרסום ההצהרה).

הנשיא ווילסון ביטא את אמונתו העמוקה באפשרות הקמתה של מדינה יהודית:

"אני משוכנע" אמר הנשיא ווילסון ב 3- במרץ 1919 , "שבעלות הברית,
בתמימות דעים עם ממשלתנו ועם עמנו, מסכימות שבפלשתינה יש
להניח את היסוד לקהילייה ( Commonwealth ) היהודית." 31

ביום ה- 30 ביוני 1922 , החלטה משותפת של שני בתי הקונגרס של ארה"ב אימצה את ה-"מנדט על פלשתינה," ובכך אישרה את זכותם, שאינה ניתנת להפקעה, של יהודים להתיישב בפלשתינה — בכל במקום בין נהר הירדן והים התיכון:

"בעד תמיכה בכינונו של בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה. הוחלט
על–ידי הסנאט ובית הנבחרים של ארצות–הברית של אמריקה באסיפת
הקונגרס, שארצות הברית של אמריקה תומכת בכינונו של בית לאומי
לעם היהודי בפלשתינה, תוך הבנה ברורה שלא יעשה דבר אשר עשוי
לפגוע בזכויותיהם האזרחיות או הדתיות של הנוצרים ושל כל הקהילות
הלא–יהודיות בפלשתינה, ושהמקומות הקדושים והבניינים והאתרים
הדתיים בפלשתינה יזכו להגנה הולמת." 32 (ההדגשות במקור).

ב- 21 בספטמבר 1922 , חתם הנשיא וורן ג. הרדינג (הנשיא ה 29- , 1921 — 1923 ) על ההחלטה המשותפת לאשר את הקמתו של בית לאומי בפלשתינה.

ה-"מנדט על פלשתינה" תקף עד היום

המנדט שרד את פירוקו של חבר–הלאומים והוא תקף עד ימינו.

סעיף 80 בכתב ההקמה של האו"ם מכיר במפורש ב"מנדט על פלשתינה" של חבר–הלאומים.

מנדט זה העניק ליהודים את הזכות הבלתי — ניתנת — להפקעה, להתיישב
בכל מקום בפלשתינה, האיזור שבין נהר הירדן והים התיכון, זכות שלא
עברה שינוי בחוק הבינלאומי והינה תקפה גם כיום.

ההתנחלויות היהודיות ביהודה, שומרון (היינו הגדה המערבית), חבל עזה וכל ירושלים הינן חוקיות.

בית הדין הבינלאומי לצדק ( ICJ ) אישרר את משמעותו ותקפותו של סעיף 80
בשלושה תיקים נפרדים:

• חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ 11- ביולי 1950 בעניין
"הסוגיה הנוגעת לסטטוס הבינלאומי של דרום–מערב אפריקה." 33

• חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ 21- ביוני 1971 : "כאשר
פורק חבר העמים, raison d’etre (בצרפתית: "סיבת הקיום") ומטרתן המקורית
של התחייבויותיו נותרו על כנן. היות שמימושן לא הותנה בקיומו של חבר–
הלאומים, לא יתכן שיעצר אך מפני שהגוף המפקח פסק מלהתקיים. ... בית
הדין הבינלאומי לצדק הכיר בעקביות בכך שהמנדט שרד גם לאחר קצו של
חבר–הלאומים." 34 (הדגשת המחבר).

• חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי לצדק מ 9- ביולי 2004 בעניין
"ההשלכות המשפטיות של בניית החומה בשטחים הפלשתינים הכבושים." 35
במילים אחרות, אין ביכולתו של בית הדין הבינלאומי לצדק וגם לא ביכולתה של האסיפה הכללית של האו"ם לשנות באופן שרירותי את מעמדה של ההתיישבות
היהודית כפי שנקבע ב-"מנדט על פלשתינה," שהוא פרי הסכמה בינלאומית
שמעולם לא עברה שינוי".

http://www.mythsandfacts.com/Conflict/mandate_for_palestine/MandateN%20-%2010-29-07-Hebrew.pdf

*****************

מובן מכל המוצג והנאמר שאסור לישראל בשום אופן להסכים לשום חתימת הסכם מדף כזה או אחר.

בשום פנים ואופן לא.זה מעשה שלא ניתן להשיבו.ביבי ילך הביתה,אך ההסכם ישרוד אלפי שנה.

זו גניבת זהותה של יהודה.זה חיסול זהותה של ישראל.

דיירים ערבים המתגוררים בארץ ישראל המערבית הם רק בבחינת שוכרי דירה פה .הם זמניים ואינם בעלי הבית.

מדוע רוצה ביבי להעביר להם את הרי ישראל לבעלות ערבית חתומה על ידיו בטאבו?

זו פעולה שאין אפשרות לחזור ממנה.

גם אם נותקף על ידי הערבים וניאלץ להילחם על השטח שוב לאחר חתימה כזו,לא נוכל לשוב אל השטח כבעליו החוקיים עוד.בטאבו זה שינה בעלות.

לעולם האנטישמי יהיה סוף סוף מסמך לנפנף בו.שם יהיה כתוב שהבעלות הועברה בטאבו לעמי ערב.

לכן ממהר אובמה בהיסטריה לייצר את המסמך הנוטריוני הזה.הוא לא נח רגע.הטלפון האדום עובד ללא הפסקה עד שתושלם משימת הגניבה.הוא לא ישן בלילות.מהר מהר...

ביבי הוא סכנה לישראל.

אין לו לא מנהיגות ולא כושר עמידה כלשהו מול אף אחד,ובטח לא מול לחצי מכבש שמפעיל המוסלמי בבית הלבן.

חלומם של המוסלמי חוסיין אובמה,ושל הסורי לבנוני מיטצ'ל אינו השגת שלום.

הם יודעים שלא ניתן להשיג מצב כזה,ולא ניתן יהיה לעולם להשיגו.

הם רוצים להזדרז לפני שיאחרו את המועד ויועפו מהבית הלבן ,להבטיח חתימה יהודית נוטריונית ובלתי חוזרת קבל עולם,על וויתור בטאבו על שאיפות יהודיות בנוגע לשטח המתקרא עדיין הרי יהודה ושומרון והר הבית, שיהפוך מיד אחרי החתימה ,להרי פלסטין ,בפי כל העולם כולו.

אני מקווה שדברים אלה יעירו את הישנים בליכוד ובימין, והם יתחילו להפעיל את הנדרש על מנת לסלק את ביבי ואת חזון הפרס שנתקע לו בראש על שתי המדינות לשני העמים,אותו הוא מנסה לכפות על ראשנו בדרכי רמייה.

לא לשם כך הוא נבחר.

שינה את עמדתו יואיל לעבור למפלגה אחרת ומתאימה לדעותיו החדשות.ציפי מחכה לביבי.

יש פה בקושי מדינה יהודית קטנטונת,שבלב השטח שלה מתנשאת שרשרת הרים אחת בת שני שמות.השם לחלקה הצפוני הוא הרי השומרון והכרמל,והשם לחלק הדרומי של השרשרת הוא הרי יהודה על שמו של שבט יהודה שקיבלה כנחלה מיעקב אבינו.

הרים אלה המתנשאים לגובה ממוצע של 500 600 מ' מעל לפני הים ,מתצפתים על כל רצועת החוף הצרה והמיושבת של המדינה,כמו גם על הרצועה השטוחה והצרה במזרח ,הנקראת בקעת הירדן.

אי אפשר לאפשר הקמת מדינה על הרים מתצפתים אלה.

על הערבים להמשיך ולשבת עליהם בינתיים על תקן שוכרי דירה בלבד.

בעלות הבית חייבת להישאר ביד העם היהודי, שלו היא גם שייכת על פי המשפט הבינלאומי ועל פי הנוהל לפיו מי שתוקף ופותח במלחמה,ומאבד שליטה על שטח תוך כדי,לא מקבל לעולם עוד את השטח הזה לידיו.

יש לסלק את ביבי מראשות הממשלה ולהפסיק מיד את התהליך הבלתי הפיך שהעם בישראל אינו מבין את מטרתו,שנקרא :חתימה על הסכם מדף.

אסור לחתום על שום מסמך!

אמר בן גוריון:אין לשום דור ולשום מנהיג בדור כלשהו רשות או זכות לוותר על חלק כלשהו של ארץ ישראל לטובת עם זר,בשמו של העם היהודי לדורותיו.

לביבי לברק ולפרס אין שום זכות לעשות מה שהם עושים.

אין ספק שהם יבואו על עונשם ,אך לנו אסור לאפשר בתור העם היהודי חתימה על הסכם מדף לוויתור נצחי על יהודה שומרון והר הבית בירושלים.

חובה ציונית לסלק את ביבי.

https://rotter.net/forum/gil/20030.shtml#20

המהלך האמריקאי הוא כפול. לא מכתב אחד יש בו, אלא שניים. אחד לנתניהו, השני לאבו-מאזן. מיד לאחר חשיפת המכתב לנתניהו כאן במעריב על ידי אלי ברדנשטיין, אישר אחד מעוזריו של דניס רוס את הפרטים. אחר כך הם התעשתו וטענו שלא מדובר במכתב אישי אלא בטיוטה בלבד. כמו כל מה שהממשל הזה יודע לעשות מתחילת כהונתו, גם כאן התברר שמדובר באסופת חובבנים עלובה למדי שלא מסוגלת לתאם אפילו תגובות לעיתונות.

הסיפור שמאחורי הקלעים: אובמה כתב מכתב אחד לאבו-מאזן ובו הבטחה שאם הפלסטינים יישארו בשיחות הישירות, ארצות הברית בכלל והנשיא אובמה בפרט יתמכו בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס קווי67' עם חילופי שטחים. מכתב מרחיק לכת וחסר תקדים, אבל מותנה. אם הפלסטינים לא יישארו בשיחות, המכתב בטל (את ההחלטה תקבל הליגה הערבית ב-4 באוקטובר ).

המכתב לנתניהו מבוסס על עיקרון דומה: חבילת ההטבות העצומה שגיבש הממשל היא בתוקף רק אם יסכים נתניהו להיעתר ולהאריך את ההקפאה בחודשיים. אם לא יסכים, הכל בטל ומבוטל. ולכן, גם אישור פרטי הידיעה במעריב ביום רביעי וגם הכחשתם ביום חמישי יכולים לדור בכפיפה אחת. ומצד שני, מי יסכים לקנות מכתב משומש מהממשל האמריקאי הזה? וחוץ מזה, איך מעזים אובמה ואנשיו לנופף עכשיו במכתבים עם או בלי תוקף, אחרי שהתנערו בבוטות, בהתנשאות ובגסות כזו ממכתביו של הנשיא בוש לראש הממשלה שרון ערב ההתנתקות? איפה הבושה שלהם?

נתניהו דחה את ההצעה האמריקאית. לא כי לא רצה לקבל אותה. נתניהו לא יודע מה הוא רוצה. הוא דחה אותה כי לא היה לו רוב. ארבעה משרי השביעייה מתנגדים בתוקף. גם בקבינט הוא חשש שמא יובס. ולכן העדיף נתניהו, שוב, להמשיך להיות עלה נידף ברוח ופספס, פעם נוספת, את ההזדמנות להיות מנהיג.

לנתניהו אין מושג איך נקלע לסיטואציה הזו
החשש האמיתי שלו לא היה מעוד שני חודשי הקפאה. כבר קרו לו, וגם להתיישבות, אסונות כבדים מאלה. נתניהו חשש שאם יאריך את ההקפאה ייקלע לגיא הריגה. ב-60 הימים יוטל עליו מצור כבד להשלים את המשא ומתן על הגבולות, כדי שאחרי ההקפאה לא יהיה עוד צורך בהארכה נוספת.

הדבר האחרון שביבי רוצה עכשיו זה משא ומתן על גבולות. אין לו מושג איך הוא נקלע לסיטואציה המוזרה הזו. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. אבל תמרוניו המתוחכמים הביאו אותו אל הקוראלס, אל המקום שממנו אין כניסה ואין יציאה, ועכשיו הוא נאלץ לדחות הצעה קוסמת, מרחיקת לכת, של אינסוף הטבות והתחייבויות אמריקאיות, הכל תמורת כמה שבועות של

המשך הקפאה בשטחים, לשלם על זה את המחיר הציבורי והפוליטי, והכל כדי לא לעמוד בעוד חודשיים בסיטואציה מלחיצה עוד יותר. ניחוש: הוא יעמוד, ועוד איך יעמוד בסיטואציה מלחיצה עוד יותר.

הכדור נמצא עכשיו במגרשה של מפלגת העבודה. החברים יכולים להפסיק להתנהג כסמרטוטים, לא תהיה הזדמנות נוספת: ישיבת ממשלה ביום שני, יחד עם ישיבת הליגה הערבית. אהוד ברק יצטרך להיות יצירתי במיוחד כדי לשכנע את הבוז'ים והברוורמנים שתכף, מעבר לעיקול, ממתינה הגאולה. בסביבתו של נתניהו יש כבר לא מעט אנשים שמניחים שהעבודה תפרוש. עכשיו אפשר גם להבין את החיפזון שהיה אצל ברק בדרך למינוי הרמטכ"ל החדש.

ליברמן לפחות יודע מה הוא רוצה
ואם העבודה תפרוש? נתניהו יישאר עם 61 ח"כים. אפשר להניח שיזכה לרשת ביטחון של הבית היהודי (כל עוד לא האריך את ההקפאה, כצל' ה ייתן לו חבל). גם בתוך קדימה יש כמה ח"כים (כמו עתניאל שנלר, למשל) שלא ימהרו להצביע נגדו באי אמון. שהרי אין להם מה לחפש בבחירות הבאות. לכן, אין נפילה אוטומטית של נתניהו, אבל תהיה שחיקה אטית, ייסורי גסיסה מכוערים והרבה מאוד דם רע בינו ובין וושינגטון, למשל. דם רע שיעלה לנו ביוקר.

אביגדור ליברמן? איווט שוב הוכיח שבפוליטיקה אין לו מתחרים. אל-ג' זירה שידרה את נאומו בשידור מלא וחי. גם סי-אן-אן הקדיש לנאום דקות ארוכות. נתניהו חשש אפילו להתקשר לנזוף. ליברמן מהדק את אחיזתו בכל מה שנמצא במרכז וימינה ממנו. נתניהו רואה את זה ורועד מפחד. זו הסיבה שהוא ממאן לנטוש את הזירה הימנית וממשיך להיאחז בשארית כוחותיו בקרנות המזבח.

אבל אם נתניהו יישבר ויחתוך בכל זאת שמאלה, ליברמן הוא הימין הבא. הוא יורש את ביבי ואת הליכוד בעודם בועטים ומצווחים. הוא מתחזק בסקרים - אתמול התקיים סקר טלפוני אוטומטי (לא ברור מטעם מי) בן שאלה אחת ( "האם נאומו של ליברמן באו"ם מחזק או מחליש את הנטייה שלך לתמוך בו בבחירות הבאות"), מעשה שטן רוב מקורביו של ליברמן קיבלו את השיחה הטלפונית הזו והצביעו, כמובן, בעד "מחזק את נטייתי", כך שהחיים יכולים באמת להיות גן עדן.

וחוץ מזה, אם ליברמן יהפוך לימין האמיתי הבא יכול להיות שסוף-סוף תוכניתו המדינית תהפוך להיות רלוונטית. בניגוד לנתניהו, הוא לפחות יודע מה הוא רוצה ואיך להגיע לשם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/161/973.html?hp=1&loc=29&tmp=8343

גם בשנות ה-90', בארצות-הברית לחצו על ישראל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, אך בכל פעם שמזכיר המדינה האמריקני הגיע לארץ - ציפתה לו הפתעה. בוושינגטון זעמו ואיימו. 19 שנים אחרי, האם ההיסטוריה חוזרת?

הפתעות לאורחים בכירים מארצות-הברית, בדמות בנייה במזרח ירושלים או בהתנחלויות, אינן המצאה חדשה. בשנת 1991, בזמן שישראל ביקשה ערבויות לקליטת מאות אלפי העולים ממדינות ברית-המועצות לשעבר, לחצה ארצות-הברית להקפיא את הבנייה ביהודה, שומרון ועזה.

מזכיר המדינה האמריקני דאז, ג'יימס בייקר, הגיע לישראל לא פחות משמונה פעמים בתקופה של כחצי שנה. כמעט בכל פעם חיכתה לו הפתעה - התנחלות חדשה הוקמה או קיימת הורחבה.

בייקר, מזכיר המדינה של הנשיא ג'ורג' בוש האב, קרא לא פעם לישראל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות. הוא אמר בין היתר, ממש כמו ההצהרות שאנו שומעים גם עכשיו - 19 שנים אחרי - מוושינגטון, כי ההתנחלויות הן המכשול לשלום.

"בכל פעם שאני מגיע לישראל אני מתקבל בהתנחלות חדשה", קבל אז בעדות בבית הנבחרים. ראש הממשלה אז היה יצחק שמיר, ובמשרד השיכון והבינוי ישב אריאל שרון.

בארצות-הברית זעמו השבוע על ההחלטה להפקיד תוכנית להקמת 1,600 יחידות דיור בשכונת רמת-שלמה, שבצפון-מזרח ירושלים. סגן נשיא ארצות-הברית, ג'ו ביידן, הנמצא בישראל - זעם. הוא פרסם הודעת גינוי חריפה, שמאשימה את ירושלים בחתירה תחת האמון ופגיעה בשיחות הקרבה עם הפלסטינים.

ב-1991 אמנם לא דובר על בנייה בירושלים, אך בזמן שבייקר ביקר בישראל הוקמו או עובו שבע התנחלויות ביהודה ושומרון וברצועת עזה. באותה תקופה הוקמו רבבה, טלמון ב' ואשכולות. גבעון החדשה, מיצר, כפר דרום ונצרים - הורחבו.

העוזרים של שמיר "מחבלים בשלום"

ממש כמו שאמרו בממשלה בירושלים השבוע, אז טענו ראשי מועצת יש"ע כי מדובר בעיתוי מקרי. אבל בארצות-הברית לא קיבלו את המקריות, והיה מי שכינה את היישובים החדשים וההרחבות "התנחלויות בייקר". המטרה אז היתה לקבוע עובדות בשטח, ואולי קצת להתחמק מהלחץ האמריקני. בארצות-הברית איימו פעם אחר פעם כי לא יעבירו לישראל את הערבויות לקליטת עלייה. בייקר היה נחרץ: "סיוע אמריקני לעלייה - בתנאי שיופסקו ההתנחלויות".

טלמון ב' הוקמה במהלך ביקורו השלישי של מזכיר המדינה האמריקני בישראל. ההקמה לא עברה בשקט, והיא לוותה בתקרית אלימה בין אנשי "שלום עכשיו" למתנחלים. באותה תקופה הוכרזה מעלה אדומים כעיר.

ביוני 1991 התבטא בייקר בחריפות נגד ישראל, ואמר כי עוזריו של שמיר "מחבלים בשלום". הוא הוסיף: "יש לי אמון ברצונם של ראש הממשלה שמיר ושר החוץ לוי להשיג הסדר, אבל בקרב יועצי ראש הממשלה יש אנשים שאינם מסורים לתהליך ומחבלים בו".

שלושה חודשים לאחר מכן, כשבייקר טס מישראל למצרים, הוא שוב התבטא בחריפות נגד ממשלת שמיר. הוא התייחס אז לערבויות שישראל ביקשה לקליטת העולים. "אלה כספי המסים של העם האמריקני והם מממנים התנחלויות, שהן מכשול לשלום", הוא אמר אז.

בייקר, לפי הדיווחים באותה תקופה, קרא לנשיא בוש האב להגיד את הדברים בנאום לאומה מהבית הלבן. "אין כוונה לגלות עוד אינץ' אחד של ויתור וגמישות. לעזאזל, ואתם יכולים להשתמש במילה הזו, זהו מקרה שאיננו יכולים להצדיק, הזרמה של 10 מיליארד דולר ללא תנאים".

שמיר הלך, לבייקר רווח

לשר החוץ של ברית-המועצות באותה תקופה, בוריס פנקין, אמר בייקר: "אנחנו נטפל בישראל, ואתם תדאגו שהפלסטינים יקבלו החלטות שתאפשרנה כינוס ועידת שלום". שמיר קרא לארצות-הברית, באותה תקופה, להיות אובייקטיבית בתהליך

השלום. "על ארצות-הברית להיות אובייקטיבית ולא לעמוד לצד אחד מהצדדים במשא-ומתן", הוא אמר חודש לפני כינוס ועידת מדריד. ראש הממשלה דאז נשאל על המשבר ביחסים עם ארצות-הברית, וענה: "אני מקווה שזה יחלוף כחלום רע".

אבל, מסתבר, בתקופתו של יצחק שמיר כראש הממשלה ישראל הפתיעה את ארצות-הברית, גם כשזה היה בוושינגטון. במהלך ביקורו שם במרס 1990 הוחלט בירושלים להקים את דוגית, בצפון רצועת-עזה. בוש האב זעם על שמיר ועל-פי העדויות, מחצית מהזמן, הפגישה ביניהם עסקה בנזיפות על הקמת ההתנחלות החדשה. יוסי אחימאיר, מי שהיה מנהל לשכתו של שמיר, אמר ב-1992 בראיון ל"ידיעות אחרונות" כי שמיר לא היה בסוד העניינים של הקמת ההתנחלויות, אלא מי שישב על כסא ראש הממשלה כעשור לאחר מכן.

אחימאיר אמר אז בראיון: "שרון היה נכנס אליו פעם או פעמיים בשבוע לשיחות בארבע עיניים - אם הוא אמר לו הכל, אני לא יודע". מי שהיה עוזרו של שרון לענייני התיישבות אז הוא ח"כ יעקב (כצל'ה) כץ מהאיחוד הלאומי.

בייקר עשה רושם ראשוני רע על ממשלת שמיר. כבר ב-1989, כמה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד מזכיר המדינה, הוא אמר שעל ישראל לוותר "על החזון הלא הגיוני של ישראל הגדולה" ולהפסיק את הבנייה בהתנחלויות. ביולי 1992 הוא הגיע שוב לישראל, כשהפעם ראש הממשלה היה יצחק רבין. מזכיר המדינה האמריקני היה נרגש: "זה ממש תענוג לנסוע כעת לישראל, מבלי לצפות שהתנחלות, או התנחלויות חדשות, ימתינו לנו בבואנו".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3860797,00.html

תגוביות:

1."ירדן" היא אינה "פלסטין". עבר הירדן המזרחי הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל, שניתנה לעם היהודי. וכל ניסיון לומר אחרת הוא עיוות ההיסטוריה. תשאלו,למשל, את חצי המנשה.

2.הלוואי ושמיר היה היום ראש הממשלה.מנהיג שהיו לו עקרונות - בניגוד לכל הבררה שיש היום.ואני גם חושב שהעקרונות שלו היו נכונים.

3.שמיר אמיץ ונלחם למען ישראל - היום אנשי עסקים גמישים.

4.שמיר לא עשה כלום? הוא לא עשה מלחמה, לא עשה הסכמים כמו רבין שגרמו ל200 הרוגים בשנה, לא יצר גרעון כמו רבין שהביא את כלכלת ישראל על סף התמוטטות, לא הפקיר את יישובי הצפון כמו רבין שיצר מצב בלתי נסבל לתושבי קרית שמונה, קצת מזכיר את מצב שדרות עד לפני זמן מה.שמיר היה ישר יותר מכל ר"מ שהיה אחריו, ברח מבעלי ההון, אחרון ראשי הממשלה שלא היו לו חברים בעלי הון, חי בצניעות סגפנית והיה ישר.בתקופתו ישראל קלטה הכי הרבה עולים מאז שנות החמישים, נאלץ להתמודד עם לחצים בינלאומיים, ולמרות זאת לא נכנע.הוא הבליג למרות סקאדים שנורו על ישראל, דבר שהסתבר כחכם בסופו של דבר.למרות שלא ויתר על דבר, בתקופתו נפתחה שגרירות ברוסיה, בסין, בקמרון ועם עוד מדינות רבות, קשרים עם מרוקו ומצרים התהדקו ואף עם ירדן, למרות שזה לא היה רשמי.ככל שהזמן חולף אני מבין כמה חסר לנו ר"מ.

5.ראש הממשלה הכי טוב שהיה פה.בימיו ישראל היתה עצמאית ולא גרורה אמריקאית.

6.שמיר יבדל"א ידע להגיד לא. גם הרחיב התנחלויות, גם סירב ללחץ האמריקאי לשבת לשולחן עם אש"ף ,וגם דאג להביא את העולים מרוסיה. אלמלא הלחץ שלו, ארה"ב התכוונה לאשר לרבים מאוד ויזות. בסופו של דבר עדיין הגיעו הרבה לשם. חשוב לשים לב, האמריקאים אומרים את אותו הדבר מאז 67. נפלה ברה"מ, מת נאצר, התחלף השלטון באיראן מידידותי למיליטנטי ומאיים, אך האמריקאים חוזרים על אותה המנטרה. זה לא בגלל שהם צודקים, הם פשוט ראש בקיר.

7.האמריקאים הם ידידינו רק לצורך מכירת מוצריהם הביטחוניים כאן. ככל שהם ימכרו לערבים יותר כלי נשק אנו נראה בדיוק כיצד הם מפנים לנו עורף והידידים שלהם מתחלפים לערבים......

8. אני מתפלא איך ביידן לא דרש להפסיק בניה בקמפוס באוניברסיטת תל אביב. זאת התנחלות שייח מוניס לפי כל הדעות.

9.מתגעגעים לשמיר.מה שעמד בראש מעייניו של שמיר היה טובת עם ישראל, ושום דבר אחר. לצערי, אי אפשר לומר זאת על אף ראש ממשלה אחר מאז.

10.בייקר ושמיר.ויהודה לעולם תשב וירושלימ דור לדור.

11. Baker said:"F--K the Jews they don't vote for us anyway.

12.העולם הערבי לועג לאובמה. צפון קוריאה שמה עליו פס. איראן לא סופרת אותו. מנהיגי אירופה מתפלצים בכל פעם שהוא פותח את פיו, או זוכה באיזה פרס נובל הזוי.ישראל צריכה לזכור שרק בניה מסיבית, מתמדת של ארץ ישראל עשויה להבטיח את שלטוננו בה. התרפסות בפני האמריקאים לא תביא לשום דבר.

13."הכלבים נובחים והשיירה עוברת" אמר שמיר.מסתבר שפעם היו מנהיגים אמיצים.שמיר גם אמר על נתניהו דברים קשים.מסתבר ששמיר צדק.

ארה''ב שוכחת דבר יסודי חשוב ומכריע.דבר שנשכח מעט והוזנח, אך קשה להתעלם ממנו.

מישהו יודע כמה פלסטינים,או ערבים, או מצרים,או סורים,או טורקים, או איראנים השתתפו או תמכו במאבקם של האמריקנים במלחמת השחרור שלהם נגד הבריטים?

מישהו יכול להזכיר אחד כזה? לזכור אחד כזה?

מעניין הא?

מי היה זה שבא להציל את המצב ברגע המכריע, כשהכל עמד להתפרק והיה על עברי פי פחת?

אם כן בחורף האיום והקר של שנת 1777 , כשהכל כמעט התפרק לג'ורג' וושינגטון בפרצוף: גל עריקה, צבא רעב, ללא ציוד, ללא ביגוד מתאים, ללא חימוש מספיק וכל זה מול מעצמת על כמו בריטניה הגדולה, ממש ברגע זה הופיע חייל מחיל הפרשים הקלאסי להציל את המצב.

יודעים מי היה אותו חייל מחיל הפרשים?

ניחשתם נכון.

היה זה חיים סלומון ,יהודי, שהיה יועצו ועוזרו הכלכלי של הנשיא הטרי של המדינה האמריקנית שזה עתה הוקמה.

אותו חיים סלומון גייס את הקהילה היהודית בארה''ב, וקרא ליהדות אירופה לתמוך כספית במדינה החדשה.

הפעולה היתה כה מוצלחת, שהנשיא הראשון ציווה שעל כל שטר של דולר בצידו האחורי של השטר מעל ראש הנשר יודפס מגן דוד...

יתרה מזו, וושינגטון ציין שהעם האמריקני, לעולם לא ישכח את תרומתו ועזרתו של העם היהודי ברגעים החשובים ביותר של הקמת ארה''ב.

ועוד קבע הנשיא,שללא תרומה יהודית זו היו פני ההיסטוריה שונים, מפני שהצבא האמריקני לא היה מחזיק מעמד במלחמה נגד אנגליה.

לאות הוקרה לפועלו של חיים סלומון, הוקם לכבודו לוח זיכרון בבית הכנסת באקדמיה הצבאית היוקרתית של ארה''ב בווסט פוינט.

כן כן, זו אותה ווסט פוינט שהוציאה גנרלים כמו לי, גרנט, פטון ועוד מפורסמים.

להזכיר זאת לביידן, אובמה, עמנואל רם וכל ידידי הערבים מחפשי הפשרות על חשבוננו והמטיפים לנו מוסר,המהלכים עלינו אימים,אשר ממהרים לשכוח בזכות מי הם בכלל קיימים.

בוגדנותה של ארה''ב,המתבטאת בהתערבותה בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל,כמו גם בלחצה הלא הוגן עלינו, מזיקה, מבישה,והיא נשיכת היד שהאכילה אותה בזמנו.

ואחרון אחרון, נא לא לשכוח שאנו לפני חג הפסח. גם לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה, היה במצרים פרעה שלא ידע את יוסף. ראינו מה קרה לו ולצבאו.

והעיקר אז עדיין לא היה נפט....

ושוב להזכיר זאת לאובמה ולביידן!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3860797,00.html

תגובית 30

מאת דניאל פייפס
ישראל היום
24
במאי, 2009

http://he.danielpipes.org/article/6373

מאמר המקורי באנגלית: Obama and Netanyahu Meet: What's Next?

תרגום לעברית: דוד בר-חיים

המפגש ב-18 במאי בין שני מנהיגים טריים, ברק אובמה ובנימין נתניהו, מעלה שאלת יסוד בדבר יחסי ארה"ב-ישראל: האם ברית ארוכת ימים זו תשרוד את שנתה ה-62?

הרי שלוש סיבות להניח שלא יהיה 'עסקים כרגיל':

(1) ישנם תחומים רבים בהם אין הסכמה – ההתגרענות האיראנית, יחסים עם סוריה, היצמדות ישראלית לדרישות האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ויהודים המתגוררים ביהודה ושומרון – אבל "פתרון שתי המדינות" יקבע כנראה את אוירת המפגש ותוצאותיו. מטרת רעיון שתי המדינות היא להביא את העימות הערבי-ישראלי לסיום על ידי הקמתה של מדינה פלשתינית לצד המדינה היהודית. התוכנית בנויה על שתי הנחות: (א) שהפלשתינים מסוגלים לכונן מדינה מסודרת בעלת יכולת קיום, ו(ב) שהקמתה של מדינה זו פירושה נטישת חלומם לחסל את ישראל.

פתרון שתי המדינות זכה להסכמה בחברה הישראלת בשנים בין הסכמי אוסלו ב-1993 ועד החלטת הפלשתינים לפתוח בסבב מחודש של מעשי איבה ב-2000. ולכאורה "שתי מדינות" עדיין זוכה לתמיכה ישראלית: אהוד אולמרט התלהב ממסלול אנפוליס, אביגדור ליברמן מקבל את "מפת הדרכים המושתתת על תוצאות בשטח לקראת פתרון קבע של שתי מדינות", ועל פי סקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל אביב "שתי מדינות" ממשיך להיות פופולרי.

אך ישראלים רבים, לרבות נתניהו, אינם מאמינים שהפלשתינים יעסקו בכינון מדינה וינטשו את חלומם. נתניהו מעדיף לאחסן את רעיון שתי המדינות ובמקומו להתמקד בבניית מוסדות ונוהלים, פיתוח כלכלי ושיפור איכות החיים של הפלשתינים. מדינות ערב, הפלשתינים, ממשלות אירופה וממשל אובמה מתנגדים לכך כמעט פה אחד ובעוינות קולנית.

השאלה היא: האם אי-הסכמה בענין "שתי המדינות" תוביל למשבר ביחסי ארה"ב-ישראל?

(2) גישת ארה"ב לישראל מונעת על ידי שיקולים אסטרטגיים רחבים יותר: הרפובליקנים נרתעו מישראל כשראו בה נטל בכל הקשור להתמודדותם עם בריה"מ (1948-70), ושינו את גישתם רק כאשר עמדו על התועלת האסטרטגית של ישראל (לאחר 1970); הדמוקרטים החלו מתקררים כלפי ישראל בשנים לאחר סיום המלחמה הקרה (לאחר 1991), כאשר רבים החלו לראות בה מדינת "אפרטהייד" הגורמת לאי-יציבות במזה"ת והחוסמת את מדיניותה של ארה"ב באיזור.

כיום ההבדל בין המפלגות ניכר לעין; התמיכה הרפובליקנית בישראל גדולה, בממוצע ב-26% מזו של הדמוקרטים. כמו כן, רפובליקנים תומכים בכך שארה"ב תסייע לישראל במתקפה נגד איראן הרבה יותר מדמוקרטים.

כיום, כשהדמוקרטים שולטים בוואשינגטון, יש להניח שתחל התקררות בהשוואה לתקופת גורג' בוש. גרי אקרמן (ניו יורק, דמוקרטי), יו"ר תת הועדה לעניניה מזה"ת בוועדה לענייני יחסי חוץ בקונגרס,הוא דוגמה טובה לתהליך זה.

כמי שהיה ידוע בעבר כתומך בישראל, היום הוא מאשים את ישראל בתמיכה ב"פוגרומים של מתנחלים" וכמשתתפת ב"מגמה הרסנית".

השאלה היא: האם עמדותיהם הביקורתיות של הדמוקרטים תתורגמנה למדיניות שונה במפגש הקרוב?

(3) אובמה בא מתוך האגף השמאלני, המאוד אנטי-ציוני של המפלגה הדמוקרטית. עד לפני שנים מספר הוא התרועע עם שונאי ישראל ידועים כגון עלי אבונימה, ראשיד ח'לידי, אדווארד סעיד וג'רמייה רייט, שלא לדבר על שפוטים של סדאם חוסיין כמו המועצה ליחסים אמריקניים-איסלאמיים עם אומת האיסלאם. ככל שדרך כוכבו של אובמה הוא ידע להתרחק מחבורה זו. כשזכה בבחירות לנשיאות, הוא מינה בדרך כלל דמוקרטים מהזרם המרכזי כדי לטפל במזה"ת. אפשר להרהר בשאלה האם מדובר בצעד טקטי, מתוך כוונה למנוע טענות מצד הרפובליקנים, או בצעד אסטרטגי שמאחוריו גישה חדשה באמת.

השאלה היא: כמה עמוקה סלידתו של אובמה מהמדינה היהודית?

מותר לנבא: (1) היות ואיראן עומדת בראש סדר היום של נתניהו, הוא יימנע ממשבר על ידי אמירה רפויה על "פתרון שתי המדינות" ויסכים לשיחות עם הרש"פ. (2) גם הדמוקרטים ירסנו את עצמם במשך ביקורו של נתניהו וימנעו פיצוץ. (3) לאובמה לא חסרות בעיות, ואין לו ענין בעימות עם ישראל ותומכיה. ההתמרכזות שלו, טקטית ככל שתהיה, תימשך במשך ביקור נתניהו.

בטווח הקצר, איפוא, יש לצפות לא לתמורה אלא להמשכיות ביחסי ארה"ב-ישראל. הדואגים לבטחונה של ישראל ינשמו לרווחה בלא עת – המצב הקיים שברירי ויחסי ארה"ב-ישראל יכולים לעלות על שרטון בפתאומיות.

יתכן שאפילו חוסר התקדמות לעבר מדינה פלשתינית יוביל למשבר. ויתכן שמתקפה ישראלית על התשתיות הגרעיניות של איראן, בניגוד לרצונו של אובמה, תגרום לו לשים קץ לקשרים המיוחדים שהלכו והתעצמו מאז הרי טרומן, עבור דרך ג'ון קנדי ועד לביל קלינטון.

יורם אטינגר - מומחה ליחסי ישראל ארה"ב - הראיון המלא

5 דקות ראשונות

ראיון עם יורם אטינגר, מומחה ליחסי ישראל ארה"ב שמזכיר לנו שאין
שום ערך להבטחות של נשיא אמריקני מאחר וכל הבטחה תלויה בכך
שתתאים לאינטרסים האמריקנים, לא רק ברגע ההבטחה, כי אם גם ברגע
הפרעון.

הרבה דוגמאות להפרת הבטחות אמריקניות, היו צריכות ללמד את ראש
הממשלה שהבטחות של נשיא אמריקני - אינן שוות דבר.

נתניהו/ישראל ראויה לזלזול שהיא בכלל שוקלת את ההצעה לקבלת
ערבויות בתמורה להקפאה נוספת.

הערבויות הללו כתובות על הקרח!

החלק הראשון - 5 דקות:

האמריקנים מעולם לא דרשו הקפאה, הפקידים בארה"ב היו מופתעים
בכלל מההסכמה הישראלית ובטח שלגבי ירושלים - מעולם לא קרה דבר כזה.

ולגבי הקפאה בגלל העניין האיראני? זה שטויות, אין קשר בכלל.
הרי איראן מסכנת גם את העולם הערבי ואת אירופה, מה זה קשור
להתנחלויות בכלל?

להורדת הראיון המלא: אטינגר בהתקפה על נתניהו ומדיניותו

16.mp3

פירסמתי: https://rotter.net/forum/scoops1/31615.shtml

ובאותו עניין

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3968096,00.html

הנשיא אובמה מתנער מהסכמות קודמו, הנשיא בוש, שהסכים – כביכול – לריבונות ישראל בגושי ההתנחלויות ולבנייה יהודית ביו"ש לפי צרכי הגידול הטבעי. מה מלמד הדבר על תוקף הבטחות אובמה?!

הדיון על "חבילת ההבטחות" של הנשיא אובמה, תמורת המשך הקפאת הבנייה היהודית מעבר ל"קו הירוק" ביו"ש ובירושלים, מעיד על כשל בהבנת המבוך הוושינגטוני ועל אי-הפקת לקחים מגורל הבטחות וערבויות אמריקאיות קודמות, על השלמה עם זיקה-מלאכותית ומזיקה בין האיום האיראני ושיתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב לבין העניין הפלסטיני.

בדיקה של מנגנון הבטחות, ערבויות ובריתות של ארה"ב מבהירה שהן מאופיינות על ידי שלושה גורמים.

1. חוסר-ספציפיות ועמעום שנועדו לספק דרכי מילוט מיישום ההתחייבות.

2.היעדר מנגנון הפעלה אוטומטי המאפשר דחייה והימנעות מיישום ההתחייבות.

3. אי-מימוש ההתחייבות אם הדבר יפגע באינטרס אמריקאי. לדוגמא, הברית
המחייבת ביותר של ארה"ב, עם נאט"ו, מציינת שארה"ב תשקול – ולא תתחייב – לשלוח צבא לעזרת חברת נאט"ו. ב-1954 חתם הנשיא אייזנהאואר על הסכם הגנה עם טייוואן.אבל, ב-1979 ביטל הנשיא קרטר את ההסכם, באופן חד-צדדי, בתמיכת בית המשפט העליון והקונגרס.

המשמעות של התחייבות נשיאותית מוגבלת על ידי החוקה האמריקאית, המושתתת על מניעת דיקטטורה של הרשות המבצעת (הנשיא), ועל ידי מערכת ריסונים ובלמים והפרדה מוחלטת בין הרשויות, המצמצמת את השפעת הנשיא על הרשות המחוקקת/קונגרס (בית הנבחרים והסנאט). לכן, נשיא אמריקאי אינו כל-יכול אלא שווה-עוצמה לרשות המחוקקת, שהיא "בעלת המאה" בוושינגטון.

הנשיא מתחלק עם הקונגרס בעיצוב מדיניות - גם כלפי האו"מ, אספקת נשק, מלחמה ושלום - ואינו יכול לחייב את ארה"ב בפני העולם, אלא בהסכמת הקונגרס.

לדוגמא, הנשיא קלינטון חתם בספטמבר 1999 על הסכם למניעת ניסויים של נשק גרעיני,אך הסנאט נמנע עד היום מאישרור ההסכם.

ב-1957 העניק הנשיא אייזנהאואר לישראל התחייבות נשיאותית - תמורת נסיגה מחצי האי סיני – למשלוח צבא אמריקאי כדי להגן על ישראל ממתקפה מצרית.

אבל, ב-1967 התכחש הנשיא ג'ונסון להתחייבות, טען שאין לו את תמיכת הציבור והקונגרס למעורבות צבאית ובכך סלל את הדרך ל"מלחמת ששת
הימים".

ב-1975 שלח הנשיא פורד מכתב לרה"מ רבין וציין "שארה"ב תעניק משקל כבד
לעמדת ישראל שכל הסכם שלום עם סוריה יהיה מבוסס על הישארות ישראל ברמת הגולן."

אבל, ב-1979 טען הנשיא קרטר – בצדק – שמכתב פורד לא חייב את פורד ואת הנשיאים שנבחרו בעקבותיו לתמוך בהישארות ישראל ברמת הגולן.

ב-1982 הסכים הקונגרס למכירת מטוסי אפ-15 לסעודיה בתנאי שלא יוצבו בבסיס טאבוק הקרוב לאילת. אבל ב-2003 הועברו המטוסים לטאבוק בהסכמת הנשיא בוש שטען כי הנסיבות השתנו.

ב-1991 הבטיח הנשיא בוש לראש הממשלה שמיר שישקול בחיוב אישור ערבויות להלוואות בסך 10 מיליארד דולרים בתמורה להימנעות ישראל מתגובה צבאית לפגיעה מטילי ה"סקאד" של עיראק. אבל, ישראל עמדה בהתחייבותה ואילו בוש התכחש להבטחתו ואף התנגד לסיוע מיוחד לישראל, אשר הוענק עקב תמיכת הקונגרס ולמרות התנגדות הנשיא.

ב-2000 הבטיח הנשיא קלינטון לרה"מ ברק 800 מיליון דולרים למימון הנסיגה מלבנון כדי לחזק את תמיכת הציבור בנסיגה. ישראל נסוגה, אך הסיוע עדיין לא הגיע.

הסכמה לויתור מוחשי של ישראל בתמורה להבטחות שאינן חרוטות בסלע אלא – בדרך כלל על קרח, מבטאת ניתוק מהמציאות הפוליטית בארה"ב ואי-הפקת לקח מתקדימים מכוננים, תוך פגיעה באינטרסים חיוניים של ישראל.

אין בסיס לטענה כי הסכמה להמשך ההקפאה – תמורת "חבילת הבטחות" – חיונית למאבק המשותף מול איראן, היות ואין זיקה בין האיום האיראני לבין ההתנחלויות. מאמץ הגרעין האיראני נועד לקדם יעד אסטרטגי איראני מהמאה השביעית: דומיננטיות איראנית במפרץ הפרסי ובמזרח התיכון, וללא שום קשר למדיניות ישראל או לקיום ישראל. המכשול העיקרי לקידום היעד האיראני הוא מעורבות ארה"ב ונאט"ו במפרץ הפרסי, במזרח בתיכון ובאוקיינוס ההודי, ולכן הן המטרה המרכזית ליכולת הגרעין האיראני, ללא שום קשר לישראל.

היגררות אחר טענת הזיקה המלאכותית בין העניין הפלסטיני לבין האיום האיראני ושיתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב משעבדת אינטרסים חיוניים של ישראל וארה"ב לגחמות הטרור הפלסטיני ופוגעת באינטרסים אלו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=93941

תגוביות:

1.וב-1973 ארה"ב גם שיקרה לנו שהיא לא רואה מלחמה באופק...

2.כרגיל אנחנו יוצאים פראיירים מול ארה"ב.

3.עד 1967 מצבנו היה מצוין ללא תמיכת ארה"ב.מ- 1967 ארה"ב מסייעת לערבים לחסל את ישראל בשיטת הסאלאמי, לאט אבל בטוח. החל במלחמת ההתשה, עבור למלחמת יום הכיפורים שבו מנעו מאיתנו לתת מכה ראשונה וכלה באסון אוסלו המתגלגל ומגלגל אותנו לאבדון. אם טאיוואן יכולה להסתדר מצוין לאחר בגידת ארה"ב, למרות שהאויב סין ,חזק פי 1000 מהערבים, גם אנו יכולים להסתדר בלי ארה"ב.

4.נשיא ארה"ב לא יכול להטיל על ישראל שום סנקציה משמעותית בלי אישור הקונגרס, שתומך מסורתית בישראל במשך הרבה שנים.לא צריך לצאת מפרופורציות, ולא צריך להלך עלינו אימים: אף אחד לא חושב שאמריקה תקפוץ לדום אם נמצמץ, וטוב שכך, אבל היא גם לא יכולה לכפות עלינו ויתורים שחושפים את מישור החוף ונתב"ג לירי טילים. אם ישראל באמת תרצה, היא יכולה לדחות את הדרישות האמריקאיות גם מבלי לחטוף סנקציות.

5.דוגמא נוספת להבטחות חקוקות בקרח: התחייבות דה גול, לאחר מבצע סיני, להיחלץ לעזרת הידידה ישראל. בהגיע מועד הפרעון, ערב ששת הימים, אמר אותו דה גול לשר החוץ אבא אבן: לצרפת אין ידידים. רק אינטרסים. ענה אבא אבן: אבל התחייבת. ענה דה גול: זה היה ב-1957, היום אנו ב-1967.
ובכל זאת, מעת לעת עולה מצב בו נשיא אמריקאי מציע לישראל "התחייבויות". ביודענו את בסיסם המימי, מה ניתן לעשות ? להלן רעיון:
ממשלת ישראל תדרוש ערבות למימוש ההתחייבות הנשיאותית. התנאי יהיה כמו בעסקים: ערבות א מ י ת י ת. למשל, ארה"ב תפקיד 10 מיליארד $, שיפוזרו במספר בנקים במדינות שונות.לחילופין, כתרופה מקדימה לסכנה שהקונגרס / בית המשפט העליון יבטל רטרואקטיבית את הערבות - היא תינתן במטילי זהב אמיתיים.אפשרות אחרת: הערבות תינתן בצורת מחסני נשק ותחמושת בשטח מדינת ישראל. אם יש חשש שהאמריקאים יתכחשו להתחייבויותם, אפילו במחיר אבדן כספי הערבות, ובכך יסכנו את מדינת ישראל, על ישראל "ללכת" על ערבויות יותר חזקות. התנאי יהיה כמו בעולם הפשע: ערבות אנושית אישית. אזרחים אמריקאים מכובדים, ובכללם בני משפחת הנשיא ועוזריו (שר החוץ, וכו'), יחויבו להתגורר בישראל, באזור המועד לסכנה (למשל, רמת הגולן). והיה כי האמריקאים יתכחשו להתחייבויותיהם, בני משפחתם יהיו בסיכון אישי לחייהם, ביחד עם אזרחי ישראל. נשמע הזוי, נכון ? להלן מעשה שהיה. יצחק שמיר הוזמן ע"י הנשיא להקים ממשלה, ונזקק לתמיכת יצחק מודעי. מר מודעי היתנה את תמיכתו בהתחייבות מר שמיר למנותו לשר האוצר, ודרש ערבות בנקאית גבוהה. יצחק שמיר נדהם. ענה יצחק מודעי: מה הבעיה, הרי אינך מתכוון להפר את התחייבותך,נכון ?!

6.The only reason that america stands with israel is because it's serves their interests, and the moment it will stop they will stop as well

7.בדרישתו להקפאה למשך 60 יום המסר האמיתי של אובמה לביבי הוא כהי לישנא: "עזור לדמוקרטים לזכות בבחירות לקונגרס ולסנאט ב 2 בנובמבר, ובתמורה אני א*יין אתכם לאחר הבחירות". תשובתו הסמויה של ביבי: "לא נבטל ההקפאה, כלומר לא נעזור לך לנצח בבחירות, כי לנו עדיף רוב רפובליקאי בבתי הנבחרים שי*יינו אותך. פרט לכך אם ת*יין אותנו לאחר 2 בנובמבר באופן קשה, נלך לבחירות, זה ייקח זמן וניכנס לתקופת הבחירות בזמן הנשיאות שלך ,ונשתדל לעזור לאלו שרוצים במפלתך"

8.אם יעלו האחים המוסלמים לשלטון במצרים - מה יעלה בגורלו של הסכם השלום החתום?

9." ביבי צדק " - לא האמינו לו כשאמר שצריך להתנתק מארצות הברית.

10.אכן ישראל היא מדינה קטנה ,ולמרות זאת כמעט בכל מהדורת חדשות ברשתות הגדולות תמיד ישראל מופיעה .כל פעולה שישראל נוקטת כל העולם מסתכל לרוב לרע אך גם לטוב .המדינה הזאת מעניינת את כל העולם! ואיך אנחנו קיימים ? צה"ל
שב"כ
מוסד
דימונה

ולא כי יש לנו עיניים יפות.

11.שח -מט,זה בדיוק מה שארה"ב עושה כל הזמן החל ממלחמת - 1967 .בגלל ארה"ב אנו סופגים מכה אחרי מכה בדרך לחיסול ישראל בשיטת הסלמי.

12.מעניין מה תהיה תגובת השמאלנים למאמר המהימן והמנומק הנ"ל.

13.אני אגיד לך במילה אחת מה השמאלנים יגידו: פשיסט.זה כל מה שהם יגידו.

14.הם יגידו: אני מחרים,אני אתאיסט,אפרטהייד,די לכיבוש,רצח עם,סרטן עם גרורות,אירן זה כאן,אין אלוהים,יש בג"צ,עמוס עוז,יורם קניוק,הקמנו את המדינה,נתניהו לחיץ,אובמה יראה לנו מה זה,זהבי עצבני,גבי גזית,רז ברקאי,יאיר לפיד.בלי אמריקה אנחנו אבודים,נפגשים בסינמטק,סעיב עריקת רוצה להיות חבר שלך,ויש מילארד וחצי מוסלמים בעולם...

15.מאז פרסום הפרוטוקולים מיום כיפור נופל האסימון שהגורם שפוגע בנו - בצורה עקיפה - הרבה יותר מכל מדינות ערב והפלסטינים ביחד, מאז קום המדינה הוא... האמריקאים עצמם!!

16.הפתעה: כל בני האדם מבינים רק כוח.מוסריות היא סימפטום.

17.מה שכן , במקום מדינה פלסטינית השמאל יקבל טרנספר.

18.בהזדמנות הראשונה יש לבצע טרנספר לערביי יו"ש וישראל.מאחר והסכסוך הזה לא יסתיים לעולם ,עדיף לשפר עמדות.במקום לנהל את המלחמה בתוככי הבית היא תתנהל בירדן וסיני.

19.אנו היחידים בעולם שיש להם יכולת גרעינית ומשקשקים מאוסף ברזלים.מישהו חולם לפלוש לאנגליה לרוסיה לצרפתל הודו ולצפון קוריאה ?רק עלינו מתנפלים כאילו שמשהו מבטיח שלא נשתגע !יש להוריד אחת ולתמיד את החסינות הזו, ולהעלות דרגה את רמת העמימות,מנוסחה שלא נהיה הראשונים להכניס לאזור נשק לא קונבציונאלי,למסרים של דווקא- כפי שאומר השיר- אנו נהיה הראשונים...ואנו נחליט מתי ואיך להשתמש בכל יכולתנו.כל הסיוע הצבאי הופך למיותר אם הפרמטר המכריע הוא משחק הבוטנים והגרעינים.

20.יצאנו מעזה עם גב אמריקני, תמיכה בינלאומית, וסכין של גולדסטון בגב.המאמר הנ"ל ונסיון של 17 שנים מאז אוסלו מוכיח שאין עם מי לדבר ועל מי לסמוך .כל עוד לא ישכנעו אותנו הפלסטינים שאין כל בעיה לישראלי לנסוע מירושלים לעפולה דרך רמאללה שכם וג'נין ללא חשש ,לא יהיה כלום.
ערפאת אמר שאוסלו הוא הסכם קורייש, כלומר רק שיפור עמדות להמשך המאבק,
והפלסטינים דבקים בכך כל יום .לחצתם את נתניהו להצהיר על 2 מדינות ...
נראה את אבו מאזן מצהיר על 2 מדינות, פלסטינית ויהודית, כן יהודית ושאין אליה זכות שיבה, נראה את הפלסטינים דוגלים באמת ובתמים בשכנות טובה עם ישראל, ויפו חיפה עכו צפת ואשקלון הן ערים בשטח הריבוני של ישראל, ואין לפלסטינים כל טענה עליהן.לא תהיה הצהרה כזאת לכן אין עם מי לדבר.

21.יהודה ושומרון הם הם ערש המולדת היהודית, ולא נוותר עליהם לעולם. ישראל היא המדינה היהודית היחידה בעולם, המקום היחיד בו יהודי חופשי לחיות כרצונו, שלא כמו במדינות אחרות. הערבים והמוסלמים מונים כמיליארד ושלוש מאות מיליון, החיים בכ-57 מדינות על פני הגלובוס, לו רצו בשלום אמת, יכולים היו לוותר על כבשת הרש.. אך לא זו כוונתם, נותנים להם אצבע והם רוצים לטרוף הכל. ראינו כבר היטב מה קורה כאשר אנחנו נסוגים: לא רק שאנו מקבלים טרור ורצח, אלא שהתיאבון הערבי הולך וגובר ולחוצפתם אין גבול. דורשים שישראל תכיר ב"לא עם", אך הערבים אינם מוכנים להכיר בעם הנצח.

כיצד צריך ציבור הבוחרים האמריקני, אשר הדאגה לישראל מניעה אותו, להתייחס לבחירות לקונגרס האמריקני בנובמבר?

לאחר כמעט שנתיים של שליטה דמוקרטית על הרשות המבצעת והמחוקקת של הממשל האמריקני, דבר אחד ברור: גם אם נתעלם לרגע מהנשיא אובאמה, סקירה של פעולותיהם מעידה כי הנציגים הדמוקרטים תומכים בישראל פחות מאשר הרפובליקנים.

אפשר לציין בהקשר זה כי בינואר 2009, אחרי מבצע עופרת יצוקה, 60 חברי קונגרס דמוקרטים הגישו למזכיר המדינה בקשה לסייע לאונר"א מבחינה כספית כדי "לשקם ולהעניק סיוע הומניטרי לעזה". אף רפובליקני לא הצטרף לבקשה.

בינואר 2010, באותה רוח, חתמו 54 חברי קונגרס דמוקרטים על מכתב לאובאמה וביקשו ממנו להציע "פעולות למען שיפור מיידי של עזה בתחומים רבים", שמהן השתמע אפילו תמיכה ישירה בחמאס. אף רפובליקני לא הצטרף לבקשה.

בניגוד דרמטי לכך, כמה חודשים לאחר מכן חתמו 78 רפובליקנים על מכתב "לראש הממשלה היקר, נתניהו" כדי להביע "תמיכה איתנה" בישראל.

בשל המשבר הדיפלומטי שהתחולל במרץ 2010 בין ישראל לממשל אובאמה, בעקבות ביקורו של ג'ו ביידן בישראל, חתמו 333 חברי בית הנבחרים על מכתב שהיה מיועד למזכיר המדינה ובו אישרו מחדש את הברית בין ארה"ב לישראל. 102 חברים לא חתמו, מתוכם 94 דמוקרטים ו־8 רפובליקנים.

אבל ההבדל ביחס לישראל לא מתבטא רק ביחס של הנציגים האמריקנים אלא גם בדעת הקהל של בוחרי המפלגה הרפובליקנית לעומת הדמוקרטית. ניתוח סקר מקיף שנערך באפריל 2009 מעיד כי רק עשרה אחוזים מהמצביעים לאובאמה תמכו בהידוק הקשר עם ישראל, לעומת 60 אחוזים מהמצביעים למקיין שתמכו בכך. לעומת זאת, 80 אחוזים ממצביעי אובאמה תמכו בשיחות עם חמאס ואילו 73 אחוזים ממצביעי מקיין התנגדו. כמו כן, 61 אחוזים ממצביעי אובאמה תומכים ב"זכות השיבה" של הפלשתינים, לעומת רק 21 אחוזים ממצביעי מקיין שתמכו בכך.

סקר שנערך לפני חצי שנה העיד כי 73 אחוזים ממצביעי הדמוקרטים תומכים בדילול הקשר עם ישראל, לעומת רק 24 אחוזים שתמכו בכך מקרב בוחרי הרפובליקנים. כדי לא להעיק עם מספרים, נציין סקר אחרון ורלוונטי לבחירות הקרובות לקונגרס, וממנו עולה כי 39 אחוזים מקרב המצביעים הדמוקרטים יעדיפו לבחור נציג הידוע באהדתו לישראל, וזאת לעומת 69 אחוזים מקרב המצביעים הרפובליקנים.

פרשנים פוליטיים ואנליסטים מצביעים על כך כי בשנים האחרונות הולכים ומתחדדים ההבדלים האידיאולוגיים בין הרפובליקנים לדמוקרטים בתחומים שונים. ובהקשר הישראלי ניתן לומר כי אם בעבר היה קונצנזוס בין הרפובליקנים לדמוקרטים לגבי תמיכה עקרונית בישראל וביחסים איתה, היום מתפתחות בקרב חלק מהדמוקרטים מגמות קיצוניות שמפרקות את התמיכה האוטומטית. החוקר ג'יימס זוגבי, שפועל במכון הערבי־אמריקני, סיכם לאחרונה את המצב בקובעו כי "הודות לשינויים במפלגה הדמוקרטית, ישראל הפכה לנושא מפלגתי בפוליטיקה האמריקנית ולא נושא שעליו יש הסכמה בסיסית".

בסוף מארס 2010, במהלך השפל ביחסים בין ארה"ב לישראל, נכתב ב"וושינגטון פוסט" כי "בכירים ישראלים מעריכים שראש הממשלה מחפש דרכים כדי להרוויח זמן עד הבחירות לקונגרס בתקווה כי אובאמה יאבד את התמיכה שלו בקונגרס ויותר רפובליקנים פרו־ישראלים ייבחרו". גם אם זו היתה רק הערכה פוליטית, היא יכולה לשמש מדריך לבוחר האמריקני המבקש לסייע לישראל דרך הבחירות הקרובות.

הכותב הוא מנהל פורום המזרח התיכון ועמית בכיר במכון הובר
של אוניברסיטת סטנפורד.

כמו כן הציע ארנס לישראל לפתח מטוס קרב משלה, כיוון שיש לה לדבריו את מרבית היכולות הטכנולוגיות ואת האנשים המתאימים לכך.

הוא הציע להפסיק את התלות הלא בריאה בארה"ב,שמקנה לה כוח רב ללא כל צורך בכך.

לדעתו ישראל עשתה טעות גורלית וחמורה כשהסכימה לא מזמן להתחייב למימשל האמריקני לקנות רק מארה"ב מטוסי קרב ב-25 השנים הבאות,ולדבריו ישראל לא עמדה בדרישה של ועדת וינוגרד-לבדוק חלופות מספר לפני כל החלטה צבאית שיש לה השלכה על בטחון ועתיד ישראל.

לדעתו של ארנס היה על ישראל להתחיל לפתח יחסי גומלין בתחום הפיתוח הצבאי עם הודו,עם רוסיה ואולי עם מי שמעוניין בכך באירופה.

זאת על מנת להשתחרר מהלפיתה של ארה"ב על צווארה של ישראל.

הוא העביר ביקורת על כך שגורמים ישראלים כלל לא בודקים אפשרויות כאלה שיכולות להעניק מרחב תמרון נוח לישראל מול האמריקנים.במקום זאת מאפשרת ישראל לאמריקנים להיות בילעדיים ולאחר מכן ללחוץ עליה בגלל תלותה בהם.

זו תלות מבחירה לדבריו ולא מחוסר ברירה.

לדעתו אין שום סיבה לפחד מסנקציות אמריקניות-דבר שלא יוכל לצאת לפועל כלל כיוון שיש התנגדות כלפי הנשיא הנוכחי,וגם אם יופעלו סנקציות כלשהן הן תהיינה מינוריות וקצרות טווח.

ארנס גם הבהיר שהמטוסים שישראל התחייבה לאחרונה לרכוש מארה"ב אינם בחירה מיטבית כיוון שאינם מאפשרים לערוך בהם שינויים שישראל חפצה בהם,דבר שהופך את הקנייה הזו לפזיזה ולא משתלמת.

אלה מטוסים שיגיעו מוגמרים ללא יכולת תמרון ושינוי כלשהו.

הקפאת הבניה מקפיאה את ישראל לעוד מספר שנים של אזלת יד.

אמריקה לא מסוגלת לפתור את בעיית הערבים באותה מידה שאינה מסוגלת להחדיר דמוקרטיה לעירק ואפגניסטן.

ישראל דורכת במקום משום שהאמריקנים אינם מבינים שהתרבות המוסלמית אינה בנויה לדמוקרטיה.

דמורליזציה בישראל היא המילה המתאימה ביותר לתאר את תוצאת מעשיהם של האמריקנים.

וכל עוד נניח להם להכתיב לנו את התנאים שהם עצמם אינם מבינים, הם ימשיכו להטביע אותנו במלכודת דבש מצמית ,תוך כניעה לסירוב הערבי.

Competing World Views Tear A Peace Process to Pieces

Prof. Barry Rubin - 8/31/2010

The U.S. announcement inviting Israel and the Palestinian Authority (PA) for direct talks shows quite clearly, though unintentionally, why the talks will fail.

Special Envoy George Mitchell explains:

"We are all well aware that there remains mistrust between the parties, a residue of hostility developed over many decades of conflict, many previous efforts that have been made to resolve the conflict that had not succeeded, all of which takes a very heavy toll on both societies and their leaders. In addition, we all know that, as with all societies, there are differences of opinion on both sides on how best to proceed, and as a result, this conflict has remained unresolved over many decades and through many efforts. We don't expect all of those differences to disappear when talks begin. Indeed, we expect that they will be presented, debated, discussed, and that differences are not going to be resolved immediately."

This is a good explanation that the administration knows how hard it is to bring peace, though it does not jibe well with his saying a few minutes later: "We believe that if those negotiations are conducted seriously and in good faith, they can produce such an agreement within 12 months. And that is our objective."

Of course, Mitchell is right that the task's difficulty shouldn't preclude an attempt to negotiate and that understanding the difficulty is essential to doing a decent job. The one-year thing, though, is nonsense. If negotiations would be conducted seriously an agreement could be reached in a month but there are reasons this has never happened and won't happen for a long time.

As an analyst not a diplomat, I can point out that the problem is not just "mistrust," "residue of hostility," and "differences of opinion," but rather structural impediments to success. Western media and leaders are all too eager to point out alleged problems on the Israeli side-domestic politics-but never really discuss the same thing on the Palestinian side.

I have pointed out HERE that the problems posed by Israeli politics and public opinion for peacemaking is greatly exaggerated, sometimes due to ignorance and sometimes due to a malicious effort to make things seem Israel's fault.

What is lacking, as I've pointed out HERE and HERE and HERE and HERE, is that there is a huge problem on the Palestinian side. This includes:

--Hardline views by the overwhelming majority of Fatah leaders, who do after all control the PA.
--The belief that it is not necessary to negotiate peace because in the shorter-run the PA can get the West to hand them a state on a silver platter and in the longer-run the Palestinians can win the conflict and destroy Israel entirely.

--The almost 100 percent lack of any effort to prepare and moderate Palestinian public opinion by its own leadership, clergy, media, and politicians. There has been an extensive debate in Israel and there is a great willingness to compromise, something simply not there on the Palestinian side. Israelis have empathy and even often sympathy for Palestinians; the reverse is simply not true. It is a cultural and political issue that lies beyond the bounds of any "Politically Correct" "Multicultural" mentality to understand but can be easily demonstrated.

Incidentally, here's one of many such tricks used to avoid understanding these things. Fatah issues a new charter and Western media articles and experts gushed at how moderate it was, including not repeating material from the old charter that called for the use of violence. The only problem is that the new document explicitly stated that all of the old document was still in effect.

--The wooly mammoth, "elephant" is not an adequate description, in the room of a Hamas regime dedicated to warfare, terrorism, and genocide. There is no conceivable mechanism for dealing with this issue.

On that last point here is how Mitchell (didn't) address it:

QUESTION: So you expect Hamas to accept any decision made by President Abbas at these negotiations?

MR. MITCHELL: It is not for me to make decisions for others....With respect to Hamas, let's be clear. Hamas won a legislative election. They acknowledge the continued executive authority of President Abbas and his team, and it is entirely appropriate that we negotiate with the executive head of that government. When Democrats regained control of the Congress in 2006, that didn't end President Bush's tenure as president, and others who wanted to negotiate with the United States negotiated with the legally elected and then-chief of our executive branch of government. And that is the situation here.

Again, Mitchell says what he needs to say, but of course he omits the Hamas violent coup against the PA. Indeed, his statement jibes with the false history of Hamas and its supporters and is rather a mess factually. Abbas's turn came to an end almost two years ago and Hamas could easily argue-and it sure will do so--that he is in office illegally and thus that any agreement he reached with Israel was not valid. By the way, Mitchell states that Hamas does "acknowledge the continued executive authority of President Abbas and his team." I believe that this is false.

In short, Mitchell lays the basis in theory for an Israel-Palestinian treaty leading to a Palestinian state, then Hamas overthrowing the regime to seize control of that state, tossing out the treaty and calling in Iranian and Syrian troops to "protect" Palestine. True, this is leaping ahead in time but this is the kind of thing negotiators need to take into account.

Instead of Mitchell's facile Democrats/Bush analogy, here's a more accurate one: The Democrats regain control of Congress, the two sides reach an agreement, the Democrats than stage an armed coup and murder Republicans by the score then throw the Republicans out of the regions they conquer, and the United States has two governments that are in effect at war with each other. Bush doesn't hold any elections but just keeps extending his term in office.

Would other countries then be able to rely on agreements made with Bush and consider him "legally elected?" Of course not.

And consider this: By forcing Israel to end the high level of sanctions against the Gaza Strip, the West has in effect recognized the Hamas regime as an independent entity that can stay in office for decades. Certainly, it has ceased any effective attempt to bring down that regime. So what is Hamas's incentive to accept a PA-Israel negotiation process that it has denounced as treasonous?

I don't want to spend so much time on this single issue but it is worth reviewing as an example, one of the more obvious cases where the real world and the fantasy world of Washington's Middle East come into collision.

Mitchell also states:

"But we do believe that peace in the Middle East, comprehensive peace, including, but not limited to, an end to the conflict between Israelis and Palestinians, is very much in the interests of Israelis and Palestinians, of all people in the region; it's in the national security interests of the United States, and therefore, we are going to continue to pursue that objective with patience, perseverance, and determination."

Trying to promote negotiations is certainly in the U.S. national security interest. Yet the strategy and tactics used cannot ignore regional realities.

Here's one of them: Is "comprehensive peace" in the interest "of all people in the region?" On one level that seems obvious but on the level of actual reality it is completely false. Consider this: having peace in Europe was arguably in the interests of everyone at all times between, say, between 1337 (start of the Hundred Year's War between England and France) and 1990 (the Cold War's end), yet nonetheless there wasn't peace much of the time.

Why is that? Because there were ideologies, nations, and leaders who thought there was something more important than peace: gains, victories, land, glory, the will of the Creator of the Universe, and other things. Moreover, they perceived that triumph was easy and that they could have everything they wanted. This worldview does not characterize the position today of more than 85 percent of Israelis (or Americans and Europeans for that matter) but does characterize the position of more than 95 percent of Arabs, Middle East Muslims, and Palestinians.

An element of this doctrinaire, deterministic "even-handedness" and "mirror-imaging" practices by Western governments today is to misunderstand much about the Middle East (and Israel as well) to the point that they fail in their efforts and stumble into crises. This point also applies to their understandings of Islamism, Iran's ambitions, the internal problems of Iraq and Afghanistan, and much more. These mistakes cost lives and produce strategic disasters.

Iran, Syria, Hamas, Hizballah, and most of the PA's own Fatah rulers don't think a "comprehensive peace" is in the interests of Palestinians, much less all the peoples of the region. They believe that anyone who does think so should be murdered. They are certain that the elimination of Israel, which they do not number among the "peoples of the region”, is in everyone's interest.

Certainly, from the standpoint of 2010, the relatively moderate regimes aren't going to do much to make that happen and there are a number of Arab governments that behind-the-scenes understand the value to Israel for them. But they are generally going to avoid being much help because of their own interests.

A typical example: the United States invites the Egyptian and Jordanian governments to observe the new direct talks believing they will pressure the PA and reassure the Israelis into making peace. A far more likely outcome is that they will simply back PA positions, making Israel feel the dice are loaded against it and convincing the PA that it can avoid making peace by using the usual Arab and Muslim levers to guarantee region wide support for intransigence.

This kind of miscalculation is the problem when people like Mitchell conclude, in his words, that opposition cannot, deter leaders "who...recognize that the interests of their people, the future of their societies rests upon resolving this conflict and achieving the kind of peace and stability and security from which they will all benefit."

But of course it can! Not understanding why is the mistake that has repeatedly led Western leaders and experts to predict diplomacy will succeed only to find, to their puzzlement, that it fails.

Indeed, this factor has been the centerpiece of Middle East history for the last sixty years. Fear of public opinion, fear of Islamists and hardline clerics, fear of rivals taking advantage of their concessions, fear of assassination, fear of political destruction, and other such things have deterred leaders. And those not deterred-King Abdallah of Jordan, Amin Gemayel of Lebanon, Anwar al-Sadat of Egypt (and, yes, Yitzhak Rabin of Israel, too)--have been eliminated as a result.

There is a rather sharp gap between the reality of PA "President" Mahmoud Abbas's political position (hardline) and thinking (scared to an extent which usually brings in a bad word at this point) and what Mitchell portrays it as being.

Again, this does not mean the West should not try to negotiate. It does, however, mean that the West should maintain its own credibility in fighting the radicals (in part, to encourage the relative moderates) and support Israel strongly to show that maximal aims cannot be achieved. The lack of these pillars helps to cripple any peace process.

The text is, "Transcript: Clinton, Special Envoy Mitchell on Push for Middle East Peace, U.S. Department of State, Office of the Spokesman, August 20, 2010.

Prof. Barry Rubin is director of the Global Research in International Affairs (GLORIA) Center, Interdisciplinary university. His new book is The Truth About Syria (Palgrave-Macmillan).
You can buy his latest book The Israel-Arab Reader: A Documentary History of the Middle East Conflict on Amazon.com here.

כל האשמות הוטחו בישראל כאילו היא מחרחרת המלחמות היחידה והאיומה בעולם.באו המסמכים והוכיחו שסעודיה מתחננת להפצצה על איראן ולא ישראל.

באו המסמכים והוכיחו,שהאמריקנים עצמם דורשים נאה,בעיקר מישראל,אך אינם מקיימים נאה.ראו את מעשיהם בקרבות ובמלחמות שהם מנהלים.

מן הראוי שיבלמו את פיהם!

אומר לכם כך:תענוג אלוהי.לא פגיעה בשום דבר.זה מה שנקרא להחזיר את ארה"ב לגודלה הטבעי והאמיתי כאומה בין האומות, ולא כאיזה בריון שכונתי עם נבוט, שמפליא מכותיו מבוקר עד ערב רק בישראל!נשבר מהם!

עונש יותר מדהים ויפה לארה"ב לא יכולנו לבקש.ושלא יובן שאינני רוצה בטובתה של ארה"ב בסופו של יום,אולם הכל חייב לחזור לפרורפורציות הגיוניות.ולכך תורמים המסמכים ואתר ויקיליקס!כל הכבוד לאסאנג'.

כמו כן שימו לב איזו תוצאה נפלאה נילווית לפרסום.עכשיו דורשת ארה"ב שכל עובדי האו"ם שהוא המוסד החתרני והמזיק ביותר לישראל ללא הרף ,יעברו בדיקות ד.נ.איי.,ומה לא!

יש עבורנו נצחון,ושימחה לאיד גדולה מזו?

יחי ויקיליקס!יחי אסאנג'!יחי חופש המידע!

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3991151,00.html

תגובית 75

אין מה לחשוף על מדינות ציר הרשע שאינן דמוקרטיות.

צבועים שכמותכם!

מה יש לחשוף על אומות ציר הרשע שאנו לא יודעים?

לא יודעים שהן מוסלמיות?

לא יודעים שרצונן השמדת ישראל והעולם החופשי?

מה לא ידוע לנו שאסאנג' לא מפרסם?

אבל- מה שלא ידוע לנו ונודע הודות לאסאנג', זו האמת על צביעותה של ארה"ב, שמציגה עצמה ללא הרף כמלאך השרת העולמי ומאזני הצדק הקוסמי, בעודה טובלת ושרצים בידיה.

זה בדיוק מה שהיה נחוץ לעולם,ובדיוק עכשיו כאשר היא מונהגת על ידי קבוצת צבועי על ושקרני על כאובמה המתחסד וכקלינטון הצדקנית המטיפנית הדרשנית מעמידת הפנים והרמאית.

עכשיו מפה ממשיכים עם שולחן נקי!!!

כל הכבוד לאסאנג'!!!

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/187/954.html?hp=1&loc=1&tmp=9088#talkback

תגוביות:

1.האם הקלינטונית אמרה משהו על מצע הפת''ח הקורא לחיסול היישות הציונית?

2.יעילות אמריקאית ???

גב' קלינטון - אתם האמריקאים ידועים ביעילות שלכם.אתם לא מתקנים דברים שלא נשברו,ולא קונים חדשים כל זמן שהישנים עובדים.

ולכן נפלא מבינתי מדוע אתם רוצים להקים מדינה פלסטינית, כי זאת קיימת יותר מ 60 שנה בגדה המזרחית (ירדן).

מדינת ישראל חייבת להתפרש מהים לירדן, אחרת אין לה יכולת להגן על עצמה -המרחק של 10 מייל מטול כרם לים בנתניה לא מציאותי למרחב של מדינה - אצלכם בארצות הברית אפילו החוות הפרטיות הרבה מעבר לטווח הזה ,לא כל שכן מדינה שסביב לה אויבים .

לכן איני מבין מה קרה למחשבה האמריקאית שלך.

אם פרסים את רוצה - אזי ניתן לך את פרס כפר סבא לשלום - וזאת בתנאי שתרחיקי את האיום ממזרח שיש לנו בכפר סבא.

3.אין הסכם בעולם שיהפוך אותם לבני תרבות.הפלשתינים לא בשלים לאוטונומיה
אז קל וחומר מדינה.ראינו את תקדים עזה.

4.המסיכה מעל פרצופה של ארה''ב נפלה והתגלתה מפלצת.

תוקפים את אסאנג' על שאינו חושף גם את מדינות ציר הרשע.שטויות!
אין מה לחשוף על מדינות ציר הרשע שאינן דמוקרטיות.

צבועים שכמותכם!

מה יש לחשוף על אומות ציר הרשע שאנו לא יודעים?

לא יודעים שהן מוסלמיות?

לא יודעים שרצונן השמדת ישראל והעולם החופשי?

מה לא ידוע לנו שאסאנג' לא מפרסם?

אבל- מה שלא ידוע לנו ונודע הודות לאסאנג', זו האמת על צביעותה של ארה''ב, שמציגה עצמה ללא הרף כמלאך השרת העולמי ומאזני הצדק הקוסמי, בעודה טובלת ושרצים בידיה.

זה בדיוק מה שהיה נחוץ לעולם,ובדיוק עכשיו כאשר היא מונהגת על ידי קבוצת צבועי על ושקרני על כאובמה המתחסד וכקלינטון הצדקנית המטיפנית הדרשנית מעמידת הפנים והרמאית.

עכשיו מפה ממשיכים עם שולחן נקי!!!

כל הכבוד לאסאנג'!!!

5.מדהים כיצד התחלפה מטרתו של הסמול ועברה מה''שלום'' ל''הקמת מדינה פלסטינית''.

6.גב' קלינטון.קחי בחשבון שכל מי שמתעקש למסור את ארץ ישראל לעם אחר סופו מר.קחי דוגמה מהקודמים לך ולימדי לקח.

7.אסאנג' חשף את שקרנותם וצביעותם של הערבים ושל האמריקנים!

2.האויב מספר 1 של ישראל היא ה''מפלגה'' ה''דמוקרטית''.כל מה שקשור בסוציאליסטים הוא דמוקרטי בדיוק כמו צפון קוריאה.גם לא ממש מדובר במפלגה כמו שהתברר לאחרונה, אלא בכמה עשרות מליארדרים,רובם סמולנים כמו סבן או סורוס, שקובעים מי יהיה המועמד לנשיאות ומי יהיו הסנטורים ומי יהיו מועמדי ה''מפלגה'' לכל תפקיד שהוא.

מה שקורה עם ה''מפלגה'' הזו מזכיר מאד את הספר ''הפרוטוקולים של זקני ציון''. עולם נטול יהודים היה ונותר המטרה העיקרית של הליברלים באירופה,ארה''ב וישראל.מפלגת הפרוטוקולים היא כישלון חרוץ וטוטאלי בכל התחומים בדיוק כמו המימשל של קלינטון וקרטר.וכשנכשלים בכל דבר מה נותר ? להתעלק על ישראל ולכפות עליה איזה הסכם בתור ''הישגים במדיניות החוץ'' .

3.הקהילה הבינלאומית יודעת כי ירדן היא הפרטנרית לסיום הסכסוך הישראלי ערבי,אבל מדינה פלשתינית בתוך ישראל (דהיינו בשטח ארץ ישראל המערבית)היא אינטרס כלכלי אמריקאי.עוד נשק, עוד סכסכנות, עוד פרנסה לתעשיית הנשק,עוד פרוייקטים לחברות אמריקאיות,עוד מדינה הנישלטת ע''י ארה''ב ומשמשת למשרד החוץ אמריקאי שופר, והעיקר-מספקת לה יכולת לנווט את המזרח התיכון להמשך המלחמות.

יש להבין שמאז התפרקות ברית המועצות בשנת 1988 ,וקבלת העצמאות של מדינות מזרח אירופה,האמריקאים חיפשו מדינות ואיזורי קונפליקט על מנת לקיים את צבאם ואת תעשיית הנשק שלהם.

האיזור האידיאלי הוא המזרח התיכון.

מתי פרצה האינתיפאדה הראשונה? בשנת 1988.

ארה"ב אינה מעוניינת שישרור שקט במזרח התיכון.היא דואגת ללבות את האש.
22 שנה האמריקאים בוחשים כאן יחד עם האירופאים.מדברים יפה,מספרים על שלום,אך בפועל יוצרים כאן סיכסוך.

ביום נפילת בריה''מ ניתן היה לסיים את הסיכסוך במזרח התיכון.

העולם המערבי עושה שימוש בישראל ובערביי המזרח התיכון לצרכיו הפוליטיים והכלכליים.

כל כך שקוף.מדוע לא?

מלחמות במזה''ת מרוחקות מאירופה ומארה''ב,אך הערך המוסף מהם הוא עצום,הוא כדאי בתחומים הכלכליים הצבאיים והפוליטיים.

אילו האמריקאים היו באמת רוצים,הנושא הפלשתיני היה מסתיים מהר מאד.ירדן היתה מוכרזת כמדינה הפלסטינית בה על הערבים למצוא פתרון טריטוריאלי.

על מנת לא לאפשר אחידות דעים של היהודים בישראל אשר תייצר נצחון ישראלי שישתק את האלימות והתעוזה של הערבים,בוחשת ארה"ב גם בתוך המדינה היהודית באמצעות ארגון הגג האמריקני ממומן ה- CIA,הקרן לישראל החדשה.אירגוניו עויינים לישראל ומפיצים מסר אנטישמי ואנטי ישראלי,המשמש לקריעת החברה ולסיכסוכה המלא,תוך פילוגה והריסתה הבלתי ניתנת לתיקון.

כך מייצרת ארה"ב בסיס לפעילותה הצבאית,ובו זמנית מבטיחה לעצמה סכסוך צבאי לא פתיר שיאפשר לתעשיית הנשק שלה ניסוי כלים ושיפור מוצרים צבאיים שישמשו בסופו של דבר את צרכיה הצבאיים.ייתכן שהחשש שמסמכי ויקיליקס העתידיים יאשרו זאת גורם לארה"ב לפעול בהיסטריה חסרת שליטה עצמית,ולתפור תיק לאסאנג' באמצעות קונדום קרוע.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/187/954.html?hp=1&loc=1&tmp=9088#talkback

http://www.youtube.com/watch?v=JVAhr4hZDJE&feature=player_embedded

צריך ללמוד היטב את מה שהאמריקאים עשו שם, בשביל להבין שיש להרחיק אותם מהאיזור הזה מה שיותר מהר.

הלהיטות שלהם ל"הסכמי שלום" טומנת בחובה מלחמות לא לנכדים שלנו, אלא כבר לבנים שלנו.

על ההתערבות של האמריקאים במקומות שונים אמר דיפלומט ערבי אחד: אחרי שארה"ב טיפלה בכל אויבי האירנים

במזרח - באפגניסטן, ובפקיסטאן,

בצפון מערב - בעירק,

סוף סוף פנוייה לאייטולות הדרך לטפל בדרום - בסעודיה ובאמירויות" .

הוא רק שכח להוסיף שהיו אלו האמריקאים (קרטר) שסייעו בידי האייתולות באיראן להפיל את השאח.

ושהיו אלו האמריקאים שסייעו להעלות את החמאס בעזה.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1936#resp_blog_153826

תגובית 355

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/193/072.html?hp=0&loc=103&tmp=4058

Egypt protests: secret US document discloses support for protesters
Here is the secret document sent from the US Embassy in Cairo to Washington disclosing the extent of American support for the protesters behind the Egypt uprising.
10:30PM GMT 28 Jan 2011
S E C R E T SECTION 01 OF 02 CAIRO 002572 SIPDIS FOR NEA/ELA, R, S/P

AND H NSC FOR PASCUAL AND KUTCHA-HELBLING E.O. 12958: DECL:

12/30/2028 TAGS: PGOV, PHUM, KDEM, EG SUBJECT: APRIL 6 ACTIVIST ON HIS

U.S. VISIT AND REGIME CHANGE IN EGYPT REF: A. CAIRO 2462 B.

CAIRO 2454 C. CAIRO 2431 Classified By: ECPO A/Mincouns

Catherine Hill-Herndon for reason 1.4 (d ). 1. (C) Summary and

comment: On December 23, April 6 activist XXxx expressed

satisfaction with his participation in the December 3-5 \"Alliance of

Youth Movements Summit,\" and with his subsequent meetings with USG

officials, on Capitol Hill, and with think tanks. He described how

State Security (SSIS) detained him at the Cairo airport upon his

return and confiscated his notes for his summit presentation calling

for democratic change in Egypt, and his schedule for his Congressional

meetings. XXxx contended that the GOE will never undertake

significant reform, and therefore, Egyptians need to replace the

current regime with a parliamentary democracy. He alleged that

several opposition parties and movements have accepted an unwritten

plan for democratic transition by 2011; we are doubtful of this claim.

XXxx said that although SSIS recently released two April 6

activists, it also arrested three additional group members. We have

pressed the MFA for the release of these April 6 activists. April 6's

stated goal of replacing the current regime with a parliamentary

democracy prior to the 2011 presidential elections is highly

unrealistic, and is not supported by the mainstream opposition. End

summary and comment. -------- Satisfaction with

the Summit -------- 2. (C) XXxx expressed

satisfaction with the December 3-5 \"Alliance of Youth Movements

Summit\" in New York, noting that he was able to meet activists from

other countries and outline his movement's goals for democratic change

in Egypt. He told us that the other activists at the summit were very

supportive, and that some even offered to hold public demonstrations

in support of Egyptian democracy in their countries, with XXxx

as an invited guest. XXxx said he discussed with the other

activists how April 6 members could more effectively evade harassment

and surveillance from SSIS with technical upgrades, such as

consistently alternating computer \"simcards.\" However, XXxx

lamented to us that because most April 6 members do not own computers,

this tactic would be impossible to implement. XXxx was

appreciative of the successful efforts by the Department and the

summit organizers to protect his identity at the summit, and told us

that his name was never mentioned publicly. ------- A

Cold Welcome Home ------- 3. (S) XXxx told us

that SSIS detained and searched him at the Cairo Airport on December

18 upon his return from the U.S. According to XXxx, SSIS

found and confiscated two documents in his luggage: notes for his

presentation at the summit that described April 6's demands for

democratic transition in Egypt, and a schedule of his Capitol Hill

meetings. XXxx described how the SSIS officer told him that

State Security is compiling a file on him, and that the officer's

superiors instructed him to file a report on XXxx most recent

activities. --------- --

Washington Meetings and April 6 Ideas for Regime Change

--------- -- 4. (C)

XXxx described his Washington appointments as positive, saying

that on the Hill he met with XXxx, a variety of House staff

members, including from the offices of XXxx and XXxx),

and with two Senate staffers. XXxx also noted that he met

with several think tank members. XXxx said that XXxx's

office invited him to speak at a late January Congressional hearing on

House Resolution 1303 regarding religious and political freedom in

Egypt. XXxx told us he is interested in attending, but

conceded he is unsure whether he will have the funds to make the trip.

He indicated to us that he has not been focusing on his work as a

\"fixer\" for journalists, due to his preoccupation with his U.S.

trip. 5. (C) XXxx described how he tried to convince his

Washington interlocutors that the USG should pressure the GOE to

implement significant reforms by threatening to reveal CAIRO 00002572

002 OF 002 information about GOE officials' alleged \"illegal\"

off-shore bank accounts. He hoped that the U.S. and the international

community would freeze these bank accounts, like the accounts of

Zimbabwean President Mugabe's confidantes. XXxx said he wants

to convince the USG that Mubarak is worse than Mugabe and that the GOE

will never accept democratic reform. XXxx asserted that

Mubarak derives his legitimacy from U.S. support, and therefore

charged the U.S. with \"being responsible\" for Mubarak's \"crimes.\"

He accused NGOs working on political and economic reform of living in

a \"fantasy world,\" and not recognizing that Mubarak -- \"the head of

the snake\" -- must step aside to enable democracy to take root. 6.

(C) XXxx claimed that several opposition forces -- including

the Wafd, Nasserite, Karama and Tagammu parties, and the Muslim

Brotherhood, Kifaya, and Revolutionary Socialist movements -- have

agreed to support an unwritten plan for a transition to a

parliamentary democracy, involving a weakened presidency and an

empowered prime minister and parliament, before the scheduled 2011

presidential elections (ref C). According to XXxx, the

opposition is interested in receiving support from the army and the

police for a transitional government prior to the 2011 elections.

XXxx asserted that this plan is so sensitive it cannot be

written down. (Comment: We have no information to corroborate that

these parties and movements have agreed to the unrealistic plan

XXxx has outlined. Per ref C, XXxx previously told us

that this plan was publicly available on the internet. End comment.)

7. (C) XXxx said that the GOE has recently been cracking down

on the April 6 movement by arresting its members. XXxx noted

that although SSIS had released XXxx and XXxx \"in the

past few days,\" it had arrested three other members. (Note: On

December 14, we pressed the MFA for the release of XXxx and

XXxx, and on December 28 we asked the MFA for the GOE to

release the additional three activists. End note.) XXxx

conceded that April 6 has no feasible plans for future activities.

The group would like to call for another strike on April 6, 2009, but

realizes this would be \"impossible\" due to SSIS interference,

XXxx said. He lamented that the GOE has driven the group's

leadership underground, and that one of its leaders, XXxx, has

been in hiding for the past week. 8. (C) Comment: XXxx

offered no roadmap of concrete steps toward April 6's highly

unrealistic goal of replacing the current regime with a parliamentary

democracy prior to the 2011 presidential elections. Most opposition

parties and independent NGOs work toward achieving tangible,

incremental reform within the current political context, even if they

may be pessimistic about their chances of success. XXxx

wholesale rejection of such an approach places him outside this

mainstream of opposition politicians and activists.

SCOBEY02008-12-307386PGOV,PHUM,KDEM,EGAPRIL 6 ACTIVIST ON HIS U.S.

VISIT AND REGIME CHANGE IN EGYPT

http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/africaandindianocean/egypt/8289698/Egypt-protests-secret-US-document-discloses-support-for-protesters.html

בנאום קהיר הכריז אובמה על מחויבותו "לממשלות המשקפות את רצון העם". במציאות , רצון העם איננו ביטוי לדמוקרטיה ולא לרצון אובמה.

חצי שנה לאחר שנכנס לבית הלבן, הכריז נשיא ארצות הבמה, ברק אובמה: "מחוייבותי נתונה לממשלות המשקפות את רצון העם". זה קרה בקהיר. זה היה הנאום החשוב של ברק אובמה. נאום ההתפייסות עם האומה האיסלאמית. במקום לומר לאומה האיסלאמית את האמת המרה בפנים, על הונאה עצמית, על עריצות, על שלטון אוליגרכיות הנפט, הוא התחנף. משום ש"רצון העם" נשמע טוב בתיאוריות. במציאות זה לא עובד.

אין צורך ללכת לעולם המוסלמי כדי לבחון את התיזה של אובמה. אפשר להתחיל דווקא בישראל. נבחרה כאן ממשלת ימין. אם תרחיב הממשלה התנחלויות, היא "תשקף את רצון העם". האם זה מה שיעמיק את הקשר של אובמה לממשלה? התשובה ידועה. אובמה רוצה שממשלת ישראל תעשה מה שאובמה רוצה. לא מה שהעם רוצה.

באלג'יריה בחר העם קואליציה איסלאמית. זה היה רצון העם. כך גם ברשות הפלסטינית. בלבנון, לאחר תקופה פרו-מערבית קצרה בראשות סעד חרירי, נופל השלטון לידי החיזבאללה, סוריה ואיראן. האם השתלטות כנופיות כוחניות, במסלולים דמוקרטיים, ואפילו באמצעות בחירות, היא ביטוי לדמוקרטיה? ודאי שלא.

משום שדמוקרטיה איננה רק השתלטות באמצעים דמוקרטיים, ודמוקרטיה, לפעמים, מנוגדת ל"רצון העם". דמוקרטיה היא גם מנגנוני ממשל ושלטון חוק, כיבוד זכויות אדם, נשים ומיעוטים, ועוד. ואם "רצון העם" הוא, למשל, דיכוי הנוצרים, זו לא דמוקרטיה. זו עריצות, על אף שהרוב תומך בה.

הצביעות גדלה כשמגיעים לכוחות הקידמה. כאשר משטר הדיכוי של חמאס מגשים את משנתו הג'יהאדיסטית, יש בעולם ובתוכנו מי שטוענים: "צריך לכבד את רצון העם". הם לא יקראו לחרם או לסנקציות, לצורך שינוי במדיניות הטרור של משעל והנייה. להיפך הם יכתבו מאמרי הצדקה מפולפלים, והמהדרין ייטלו חלק במשטי שינאה.

אין לנו מושג אמיתי מה רוצה הרוב

והנה, אותם אנשים מחליפים את עורם כשמגיעים לישראל. כאשר ממשלה נבחרת בישראל מגשימה את רצון הבוחרים (שמנוגד לפעמים לאינטרס הלאומי), הם קוראים לחרם ולסנקציות.

הם חסידי דמוקרטיה כשמדובר בחמאס.הם חסידי כפייה כשמדובר בישראל.

העם, לפעמים, רוצה דברים הפוכים ממה שהעם צריך. סליחה על הפטרנליזם. לפעמים מדובר בעם שחשוף לאל-ג'זירה מצד אחד ולמטיפים במסגדים מצד שני. התוצאה היא רצון הרוב בשלטון איסלאמי לפי חוקי השריעה (במצרים מדובר ב-64 אחוז מהאוכלוסייה). זו עלולה להיות ממשלת האחים המוסלמים, שמתאפיינת בשינאה לאמריקה, לישראל ולמעמד האישה. הדברים הללו מבהירים את ההבדל האדיר בין רצון העם לדמוקרטיה. אלה דברים שונים, שרק לפעמים מתחברים.

דמוקרטיה, להזכיר, איננה שלטון הרוב. דמוקרטיה היא גם שלטון זכויות בסיסיות. זה נכון לשוודיה, לישראל, לסעודיה, לרוסיה, לתוניסיה, למצרים ולפלסטין. כך שעם כל הכבוד למפגינים הצעירים בכיכר תחריר, הם לא הסיפור הם רק פרק הפתיחה. הם נמרצים, משמיעים את הזמירות הנכונות, מחוברים לפייסבוק ולטוויטר. הם מבטאים את הרצון של שברי אחוזים. אין לנו מושג אמיתי מה רוצה הרוב, משום שבחירות לא היו שם. בבחירות ישתתפו עשרות מיליונים שלא היו בשום הפגנה, והתוצאה עלולה להיות נפיצה.

דמוקרטיה מחייבת תנאים מוקדמים. ייתכן שהעולם החופשי, למרות שתש כוחו, ינסח רשימת תנאים כאלה: חופש ביטוי, מעמד האישה, שלטון החוק, פירוק של מיליציות מפלגתיות, הסכמה על פתרון סכסוכים (מקומיים ובינלאומיים), בדרכי שלום, זכויות מיעוטים, ועוד ועוד. זו רשימה חלקית. זה לא ישנה את המציאות. אבל זה יבהיר שמקומות שבהם שולטים חמאס וחיזבאללה, למרות ההבלים של כוחות הקידמה, אינם כלולים במחלקת הדמוקרטיה.

אובמה אינו רוצה באמת שלטון ש"משקף את רצון העם". אובמה , ולא רק הוא, רוצה שלטון שעושה מה שהוא חושב שנכון לעשות. כך זה היה. כך זה ימשיך להיות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/206/734.html?hp=1&loc=30

תארו לעצמכם שב-1977 סאדאת מגיע במטוס לישראל ו.... בישראל אין שמאלנים! אין "שלום עכשיו", אין את עזר וויצמן, אין את ה-my hero של קרטר- אהרון ברק (שליח לשיחות עם המצרים).

תנסו רק לדמיין: אין בישראל שמאל, שלמוני הבגידה מסעודיה, ה-CIA ואירופה לא זורמים לחשבונות בנקים עלומים. כל המערכת הפוליטית, ממשלה כאופוזיציה, מתוך תחושת שליחות עליונה לטובת העם היהודי, עתידו ומדינתו נעמדים כקיר אחד נוקשה, חזית אחת במו"מ עם סאדאת.

תארו לעצמכם חתימה על חוזה "שלום" (ליתר דיוק - חוזה אי לוחמה ארוך טווח), כשסיני על מרחביו חופיו ומחצביו- בידינו.

-תגובה:לא ברור מאיפה באה הדעה הזאת עכשיו שהשלום עם מצרים היה לא נכון.מה נסגר עם אנשים? אתם נורמלים? קודם כל סיני לא היתה שלנו ,אז מה יש לנו לחפש שם? דבר שני זה שלום שהציל הרבה נפשות. נראה לכם שארה"ב היו בכלל מממנים אותנו אילו היינו כובשים ומחזיקים בסיני? (ה"שטחים" הם לא כיבוש משום שהם כן היו שלנו ,למשל חברון או בית לחם).

הגב לתגובה זו:הבה נבדוק לעומק, במקום לברבר בסיסמאות:ותל-אביב היתה פעם שלנו? כן? איפה יש איזכור לקיום יהודי ב"עיר ללא הפסקה", בהיסטוריה הקרובה, נגיד משהו קצר כזה, כמו 1827? האם נפוליון בדרכו לכיבוש עכו הפגיז את תל אביב?

ומה עם הרצליה? ורחובות?

השיטה הזאת של להגיד:"זה לא היה אף פעם שלנו", לא עובדת בשום מקום בעולם. ואוסטרליה היתה של הבריטים כשהם כבשו אותה?

אתה יודע שהגרמנים שיושבים היום בגרמניה... בכלל לא גרמנים! השבטים הגוטיים שגרו שם בתקופת האימפריה הרומית נמחקו ועברו מהעולם.

ואל תגידו לנו שזה היה לפני 150 או לפני 2000 שנה.זה רק אצלכם שם בשמאל, כל דבר מעבר לסיפוק היצרים המיידיים שלכם- נחשב לזמן ארוך. אבל רוב העולם לא עובד על עכשיוויזם ילדותי. בוא נסגור שאתה תוצר קלאסי של מערכת החינוך הישראלית הידועה ב"איכותה", ולא נמשיך הלאה. לא נעים...

דבר שני: אנחנו מאבדים כ-500 אנשים בשנה בתאונות דרכים. אם ביום-כיפור נהרגו כ-2500 ישראלים, הרי זה יבול קטן של 5 שנות נהיגה.אז הפתרון שלך הוא שנעבור לעגלות עם סוסים? כי אז בוודאי שייהרגו פחות אנשים!

ואולי נגיד שאם מאז קום המדינה נהרגו בפעולות איבה כ-22.000 איש (44 שנות נהיגה בישראל...) לא עדיף לנו היה בכלל לא להקים מדינה?

בעצם על פי קו המחשבה שלך הכי טוב היה להישאר בגלות ולנסוע בעגלות הרתומות לסוסים!

והבא נבדוק אבל לעומק,לא כמו שאתם בשמאל אוהבים,האם ארה"ב היתה מממנת אותנו אם לא היינו מוסרים את סיני???

אי אפשר לתת על זה תשובה מפורשת כי זו אופציה שלא הלכנו עליה וישר נכנענו לתכתיבים ערבים ב-1977.

אבל הבה נבדוק תקדימים היסטוריים:

באפריל-מאי 1967, כשצבאות ערב סגרו עלינו, גירשו את האו"ם מסיני,וסגרו את מיצרי טיראן,האמריקאים בגדו בנו.

מצד אחד, הם התכחשו למכתב של טרומן לבן-גוריון מ-1956, במסגרתו הם מתחייבים לשמור על השייט הישראלי החופשי במיצרי טיראן, וזה היה אחד התנאים להחזרת סיני למצרים אחרי מבצע "קדש".

כמובן שאינך יודע זאת, הרי אתה תוצר של מערכת החינוך הישראלית, ובטח חונכת בקיבוץ, שם פשוט לימדו אתכם שאתם "מלח-הארץ" ,ה"איכותיים המועטים" ,ו"לא כמו השחורים הצ'חצ'חים".

לא שהיסטוריה ותרבות ומתמטיקה חשובים לחולבי פרות...הרי תמיד אפשר לעלות על טרקטור ולנסוע לרפת לחלוב פרות,ומה לפרות ולהיסטוריה.

אז נמשיך.האמריקאים ב-1967 התכחשו לתוכן המכתב, והפקירו אותנו לבד עם 5 צבאות ערב בפתח ביתנו .היום הם נוהגים בהרבה הרבה פחות נבזות למובראק, הסאחבק שלהם עד לפני כשבוע.

ולא רק זאת! עוד היתה להם החוצפה לדרוש מלוי אשכול לא לתת ראשונים מכת מנע,ולספוג את ההתקפה הערבית שבוא תבוא. לוי אשכול ביקש מהם איזושהי הבטחה לסיוע במקרה כזה. והם? הם אמרו ש"אינם יכולים להבטיח דבר כרגע"... לא פחות!

ולא שלוי אשכול היה איש אשכולות! קולו רעד כשדיבר ברדיו לאומה. הדבר רק דירבן את הערבים ליותר תוקפנות. הרי במזרח התיכון נוהגים כמו חיות בטבע-כשאתה נתפס כחזק מנשקים לך את הידיים ומתחנפים אליך. כשאתה מופיע כחלש- יקרעו (או ינסו) אותך לגזרים.

דרך אגב, הרבה מעמיתי בימין כאן מאשימים גם את רבין שהשתכר וקרס במלחמת ששת הימים ב- 67. כאן חייב אני להסביר את הדבר הבא:

תפקידו של רבין כרמטכ"ל הוא להכין את הצבא למלחמה באימונים,לדאוג שכל הזרועות תהיינה מצויידות במיטב הציוד שניתן להשיג,ולעבוד עם המטה על תוכניות מלחמה בתרחישים אפשריים. האחריות והלחץ על איש כזה בישראל- עצומים.

במלחמה, במיוחד כמו זאת של 6 ימים, לא ברור מה תפקיד הרמטכ"ל. הוא יושב בקרייה וההחלטות הן של המפקדים בשטח. אליו מגיעים דיווחים שלאחר מעשה. בין אם הוא יושב בבית שיכור או מתייצב בנחישות בבונקר בקרייה- אין לכך השפעה מכרעת.

אז נכון, רבין היה אחראי לאסון אוסלו ואכן הוא עישן המון ושתה המון. אבל הוא לא היה רמטכ"ל גרוע ב-1967. הוא עשה את מה שהוא היה צריך לעשות. לחצי המאורעות הכריעו אותו, וזה אנושי.

אבל סטינו מהנושא: לישראל לא היתה ברירה. ישראל תקפה ראשונה בהשיגה בכך הישג אסטרטגי של כיבוש המרחב האווירי במהלך שעות ספורות. כל השאר- הסטוריה.

ולא רק שעשינו זאת!ה- CIA שלח לכאן ספינת ריגול, "ליברטי" שמה. הספינה שטה קרוב למימי ישראל והאזינה לתשדורות צה"ל.

רק האל יודע מדוע "ידידנו" מעבר לאוקיינוס כה התעניינו בתשדורות טקטיות של יחידות השריון שלנו באל-עריש או בשכם, ולמי הם העבירו את תוכנן.

חיל האוויר תקף ואמנם לא הטביע אותה ,אבל הרג שם כמה אמריקאים.

אחרי המלחמה, האמריקאים הבינו שאת ישראל צריך לקנות בכסף.

3 מיליארד דולר זה כסף לסיגריות של הבית הלבן!

את "ליברטי" שני הצדדים העדיפו להסביר כ"טעות בזיהוי" וכולם יצאו שמחים ומה-זה-מבסוטים. ישראל-ארה"ב:חיבוקים ונשיקות.

אז נשאל אותך שוב: אם לא היה בישראל שמאל חזק ב1977: האם אפשר היה להגיע לעסקה טובה יותר ומשתלמת לנו מול סאדאת?

כאן אי אפשר להגיד בוודאות- הרי בגין-דיין-וויצמן נכנעו מיד כשבעורפם נושפת "שלום עכשיו" מרופדת בכספים ממקורות עלומים ו"אליטה" תרבותית "אינטלקטואלית" (אינטלקטואלית- במרכאות. בישראל הרשמית, הברנז'ית, אין באמת אינטלקטואלים, אלא עדר כבשים הפועות סיסמאות שמאל, וטופחות אחת על שכם השנייה,ואינטלקטואל אמיתי- הוא זה שיש לו אומץ מוסרי ואינטלקטואלי לעמוד מול המון מוסת של כבשים פועות, ולהגיד את דבריו.

באשר לי !

הניחוש האישי שלי, הדעה שלי: אם לא היה שמאל בישראל- הסכם ה"שלום", ליתר דיוק הסכם אי-התקפה הדדי לא מוגבל בזמן, היה משתלם לנו יותר. ובכלל- ישראל ללא השמאל המדיני היתה מדינה בטוחה יותר,ומכובדת יותר בקרב אומות העולם.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb52f4&id=2118&page=1

תגובית 228

ראש המכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי: ממשל אובמה כקודמיו עושה טעויות אסטרטגיות חמורות שישראל תשלם עליהם מחיר כבד.

אחד טועה, אחד משלם. אובמה ונתניהו

ראש המכון למדיניות נגד טרור, במרכז הבינתחומי בהרצליה, ד"ר בועז גנור, אומר לערוץ 7 כי ממשל אובמה הוא לא הממשל האמריקאי הראשון שעושה טעויות קשות שישראל תשלם עליהם מחיר כבד, "משטרים אמריקאים רבים עשו טעויות אסטרטגיות שאנחנו משלמים עליהם מחיר כבד עד היום, ראה את ההחלטה של קרטר לגבי השאח באיראן, גם רייס ובוש האמינו עד לבחירות בעזה שהחמאס לא ינצח ועכשיו יש את הטעות שהם בגדו במובארק, כי זהו איתות חמור לכל המדינות באזור, שמראה שארה"ב מתנערת מהגורמים הפרגמאטיים באזורנו ונותנת עידוד לאיראן ושלוחותיה האיסלמיסטיות".

ד"ר גנור, טוען שלמרות שיש עכשיו ניסיון אמריקאי לתקן את הטעות שנעשתה, המשטר האמריקאי מגלה חובבנות, "אני חייב לומר שלי לא היו תקוות ממדיניות החוץ של אובמה, אבל נדהמתי מהחובבנות שלהם בפרשה הזאת עד לרמה של סיכון האינטרסים באזורנו, אמנם עכשיו יש מידה מסוימת של התפכחות והבנה שהמהלך שהם הובילו מול מובארק הוא מסוכן לציר הפרגמאטי אבל אני לא בטוח שזה לא מאוחר מדי".

בעז גנור טוען שהיועצים שמקיפים את אובמה כנראה לא מבינים דבר וחצי דבר בענייני המזרח התיכון, "היועץ של אובמה לענייני טרור, ג'ון ברנר אמר בנאום לפני מספר חודשים שהטרור הוא לא האויב של המערב וכך גם האיסלמיסטים והג'יהדיסטים הם לא האויב, לדבריו האויב של המערב זה רק אותם קבוצות קטנטנות של אל קעידה ותומכיהם, עם יועץ כזה מה נאמר ומה נדבר".

ד"ר גנור מנסה לתת תחזית אופטימית למרות החששות הכבדים, "מוקדם עדיין לומר אם אנחנו מתקרבים למלחמה, אבל אין צל של ספק שזהו תהליך שלילי מאוד, לארה"ב, למערב ולנו, מובארק לא היה חובב ציון אבל הוא פחות גרוע מאחרים, השאלה הגדולה היא מי יבוא במקומו, נכון להיום אין עדיין במצרים רוב לאחים המוסלמים למרות שכוחם עולה, וזה נותן עוד חלון של זמן כדי לנסות ולחזק גורמים מתונים במצריים ולדאוג שממשלת הביניים החילונית תחזיק מעמד. לסיכום אני לא שומע את תופי המלחמה מחר בבוקר, אבל אני בהחלט שומע את ההדים שלהם מעבר לאופק".

Americans Maintain Broad Support for Israel

U.S. State Department Undermines Jewish Rights and Defies International Law -
The Tale of a "U.S.-Palestinian Partnership"

April 14, 2008 | Eli E. Hertz

The U.S. State Department has recently released a video on its website displaying remarks on the current activities of the new "U.S.-Palestinian Partnership" headed by Mr. Walter Isaacson, President of the Aspen Institute, and one of the C0-Chairs and the Coordinator of this initiative who stated at that press conference:

"The Partnership will be "trying to get a call center developed ... in East Jerusalem ..."

Mr. Walter continues:

"I certainly think that Minister Barak is very much in favor of this call center"

Ziad Asali, President of the American Task Force on Palestine stated in the same press conference:

"And what is available to us at this point in time is what we can do in the West Bank and East Jerusalem ... The first call center that's being considered actually is in East Jerusalem."

In the name of "business development and economic opportunities " the State Department is systematically ignoring and undermining Jewish rights to Judea and Samaria and the sovereignty over Israel's Capital - Jerusalem.

Palestinian Arabs are encouraged by their success' at historical revisionism and global brainwashing (including the U.S. State Department), with the "Big Lie" of a 'Palestinian people.'

Historically, before the Arabs fabricated the concept of Palestinian peoplehood as an exclusively Arab phenomenon, no such group existed. This is substantiated in countless official British Mandate-vintage documents that speak of the Jews and the Arabs of Palestine-not Jews and Palestinians.

The State Department's use of fabricated and loaded terms such as 'Palestinian People' and 'East Jerusalem' is a perilous threat that will only continue to incite Palestinian Arabs - leading to war, not peace.

To Condoleezza Rice: You maintained that you are "a student of international history" and the Jewish people's history is well documented. Palestinian Arabs have nurtured a myth that historically there were two Jerusalems - an Arab 'East Jerusalem' and a Jewish 'West Jerusalem.'

Jerusalem was never an Arab city; Jews have held a majority in Jerusalem since 1870, and 'east-west' is a geographical, not political designation. It is no different than claiming Annapolis, the capital of Maryland should be a separate political entity from the rest of that state.

Jerusalem has served, and still serves, as the political capital of only one nation - the one belonging to the Jews.

To view the press conference or read the entire text please click HERE.