מאז ומקדם -השקר הערבי הגדול ביותר בהיסטוריה  

בתקשורת מספרים לנו על חגיגות ביריחו לציון עשרת אלפים שנה לייסודה. זה לא אירוע היסטורי אלא עוד שקר בקמפיין נגד ישראל.

העיתונות הכלכלית הישראלית דיווחה לאחרונה על אירוע חדש - חגיגות עשרת אלפים שנה ליריחו שעורכת הרשות הפלסטינית. בנימה צרכנית סופר על כוונת ממשלת פיאד לגייס שני מיליארד דולר לקידום התיירות בעיר, לבניית רצועת בתי מלון, להקמת שדה תעופה חדש ומה לא. עוד סופר על שבוע של חגיגות ביריחו לרגל ציון "10,000 שנה לייסודה". במרכז האירועים נקבעה שם ישיבה חגיגית של הממשלה הפלסטינית.

בתקשורת הפלסטינית קיבל האירוע גוון לאומי ולא צרכני, שהרי מבחינתם המרכזית של יוזמות כאלו היא המצאת זהות והיסטוריה לאומית, כשהתיירות והפיתוח משניים לחלוטין. רק אצלנו קונים העיתונאים בתמימות, שלא לומר בטמטום, את המהדורה היריחואית של חזון המזרח התיכון החדש תוך התעלמות מהמניעים הישנים, האפלים, שממשיכים להוביל את פרטנרינו.

המגמה הפלסטינית הזו, לצד הכהות הישראלית, אינה חדשה. עם הקמת הרשות באמצע שנות התשעים פירסמתי במעריב כתבה רחבת היקף על המלחמה הארכיאולוגית שאסרו עלינו השותפים שזה מקרוב באו. כבר אז הכחישו מי שהגדירו את עצמם כארכיאולוגים פלסטיניים את ההיסטוריה והממצאים שמצביעים על חיים יהודיים כאן מזה לפחות 3,000 שנה . בין היתר ראיינתי "ארכיאולוג" פלסטיני שחפר באתר קטן שמצפון ליריחו, וטען ששם נמצאים שורשי ההיסטוריה הפלסטינית.

ההמצאה בדבר עשרת אלפים שנה ליריחו באה מאותו המקום, ובאמצעותה מנסה יישות עם היסטוריה של מאה שנה לטעון שהיו כאן לפני היהודים, ושהם, למעשה, צאצאי הכנענים. ברוח הזו התבטא ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד אל מול פרויקט אתרי המורשת הישראליים, כאשר התריס ש"מערת המכפלה פלסטינית כמו עזה". כאן נחשפו הניבים החדים של פיאד, כך מנסים להמציא היסטוריה ושורשים כדי לטעון לזכות בלעדית על הארץ.

"מסע הונאה ופנטזיה"
אותה מגמה שלטת גם בספרי הלימוד ובאמצעי התקשורת הרשמיים של הפרטנרים הנאמנים. לא ברור איך ממשלת נתניהו מסכימה לנהל משא ומתן עם יישות שבספרי הלימוד שלה לא קיימת מדינת ישראל, יישות המסיתה בשיטתיות להיעלמותה של ישראל.

כך למשל, מדווח ארגון "מבט לתקשורת פלסטינית" על חידון שנערך באחרונה בטלוויזיה של אבו מאזן ופיאד, בו הוענקו פרסים כספיים לצופים שציינו נכונה את שמות הערים בפלסטין הכבושה. והכוונה לא לרמאללה ושכם, אלא לעכה, יפה, חיפה ודומותיהן. אותה מגמה - מחיקה והכחשת הקיום והשורשים היהודייםישראליים, שולטת בסאגת הר הבית.

מזה שנים מתירה מדינת ישראל לקואליציה של גורמים פלסטיניים למחוק את השרידים לקיומה

של כל ציוויליזציה על הר הבית. הוונדליזם הפלסטיני נועד להקמת מסגדים רחבי ידיים בהר שיטשטשו כל שריד לנוכחות יהודית, נוצרית או אחרת. זאת מאחר ששהיסטוריה וארכיאולוגיה פלסטינית פשוט אינה קיימת.

כך, מורי דרך פלסטינים מספרים סיפור כוזב על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הארץ. כך ארכיאולוגים ישראלים מסוימים משתפים פעולה עם הכזב הזה ומתעלמים מממצאים דרמטיים ורבים בטענה שלא קיימות הוכחות ארכיאולוגיות לקיום בית דוד ויתר אירועי בית ראשון. הכל נועד לשרת מסע הונאה ופנטזיה שהיום פופולרי לכנות אותו "נרטיב". ובנרטיב הזה ישנה אומה פלשתינית של עשרת אלפים שנה, ולכן אין שורשים ואין צידוק לחזרת העם היהודי לארצו.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/169/214.html?hp=1&loc=32&tmp=566

תגוביות:

1.חפשו Jesus was Palestinian ותבינו את מימדי השקר.בספרי לימוד חדשים בארה''ב ובעיתונים ''נאורים'' באירופה כותבים שישו היה פלשתיני.הפסיקו להזכיר את היותו יהודי.

2.דווקא במאבק על היסטוריה יש לנו סיכוי לגבור עליהם ועל השמאל התומך באוייב.העולם הנוצרי עדיין מאמין לנו .יש להאבק בבוגדים שלנו באקדמיה כי הם האוייב המסוכן.

אחד מראשי חמאס שולל הכרה בישראל כמדינה יהודית וטוען כי בעקבותיה עשויה לעלות טענה לקבלת פיצויים על הכיבוש האסלמי של פלסטין

הדרישה הישראלית להכרה פלסטינית בהיותה של ישראל מדינה יהודית נתקלה בהתנגדות מקיר לקיר במחנה הפלסטיני.

תנועת חמאס, הרואה בכל "פלסטין" אדמת הקדש אסלאמית, שוללת מטבע הדברים את העמדה הישראלית או כל שליטה של גורם לא מוסלמי על שטח כלשהו מאדמת "פלסטין". חבר הפרלמנט מטעם חמאס, יונס אלאסטל, הסביר במאמר שפרסם לאחרונה את עמדת חמאס ופרט את הנימוקים לה.

אסטל, שמתח ביקורת גם על עמדת הרשות הפלסטינית שלדבריו מביעה נכונות לקבל את הדרישה הישראלית, טוען כי בהכרה בישראל כמדינה יהודית טמונות סכנות מוחשיות לפלסטינים, כמו לדוגמה ביטול זכות השיבה של יותר משישה מיליון פליטים פלסטינים והכרה בזכות "הציונים" לגרש יותר ממיליון ורבע פליטים פלסטינים שעודם מתגוררים בתוך שטח "אדמותיהם הכבושות מ-1948" באמתלה של חוק הנאמנות.

עוד אמר אסטל, כי סכנות אחרות קיימות בהמשך המדיניות הישראלית החותרת לייהד את איו"ש באמצעות המשך הבנייה בהתנחלויות, בכוונה לרוקן את עזה מתושביה ולדחוף אותם לחצי האי סיני ובחתירה האסטרטגית של ישראל לממש את גבולות ההבטחה להקמת המדינה היהודית מהנילוס לפרת. כהוכחה לטענתו זו הוא נסמך על הפרוטוקולים של זקני ציון, המדברים על "המדינה העולמית של היהודים" שלמענה הם מוכנים "למכור את כבוד נשותיהם הטמאות".

בהקשר זה מעלה אסטל טיעון נוסף נגד הכרה בישראל כמדינה יהודית. "אני חושש שיבוא יום ואנו נמצא את עצמנו תחת לחץ לפצות את היהודים על הכיבוש שלנו את פלסטין מאז הכיבוש האסלאמי בשנת 15 להיג'רה (637), כפי שהם עושים היום לגרמנים המפצים אותם על השואה השקרית, אשר את סיפורה הם מקדשים יותר מאשר את התורה עצמה", כתב.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/210578

1.מבין ענין... הנה הודאת בעל דין מיהו ה"כובש"...

2.החשש בהחלט במקומו .באמת יש לחשב את הפיצוי שיש לדרוש מהערבים היושבים בחלקי ארץ ישראל השונים, מהנילוס ועד הפרת. אבל ראשית יש להחליט על מה דורשים פיצויים. האם מסואץ ועד מקורות הפרת או מגדת הפרת ועד גדת הנילוס.

3.ברור שנדרוש.נדרוש גם פיצוי על כל יהודי שנרצח בידי המוסלמים!
בין אם אותו יהודי היה אזרח פשוט שיצא עם משפחתו לקניות בקניון ורוצח מנוול התפוצץ לידו עם מטען חבלה, ובין אם זה חייל צעיר שנרצח בכל דרך שהיא על ידי המחבלים המוסלמים!!!

4.הוא מודה בכך,שזו ארץ היהודים שהם כבשו אותה במאה ה-7.

During a meeting with the Egyptian press in Cairo at the beginning of August, Mahmud Abbas, President of the Palestinian Authority, and the man on whom the United States and Europe have placed all of their hopes for peace, revealed what was at the back of his mind with regard to the Jews and the nature of the regime he plans to set up in the future State of Palestine. The official demands of the Palestinians for a settlement are known: Israel’s agreement in advance to withdraw to the borders of 1967, a freeze of construction in the territories including Jerusalem, the division of this city, including the Old City, which must become part of the Palestinian Authority, the solution of the problem of the “refugees” in conformance with Arab demands and Resolution 194 of the General Assembly of the U.N.).

When considering the possibility that a third force, such as NATO, could be given the responsibility of overseeing the implementation of the planned agreement, Mahmud Abbas imposed a condition: that there should not be a single Jewish soldier and any Israeli. “I am ready to accept a third party which supervises the implementation of the agreement, NATO forces for example, but I will not accept the presence of Jews in these forces or a Israeli on the Land of Palestine.”

Is such a demand tainted with antisemitism? It should not come as a shock, if we remember that Mahmud Abbas defended his doctoral thesis which was based on Holocaust denial at a school for political indoctrination in the Soviet Union.

Some may see a polemical and ideological expression in the term “racist,” but Mahmud Abbas’ demand with regard to NATO leaves no doubt in this respect. What does it really mean when he demands that the European states, members of NATO, exclude their Jewish citizens from the ranks of their forces? Can one imagine such a situation and the juridical mechanisms that these states would have to activate in order to separate the Jews from their citizens? As it happens, Mahmud Abbas does not help them by defining the criteria of who is a Jew: religious law, ethnic origins, the father, the mother, the grandfather? It is all the more remarkable that Saudi Arabia, during the Gulf War in 1990-1992, permitted American Jewish soldiers to serve with the American forces on its territory, a land which, according to the Koran, is sacred and should not shelter any non-Moslem. In all of these cases, it is not a question of Israelis, but of Jews, and one knows that the Arabs, in their immense majority do not make a distinction. “Yahoud” , in this region, designates without hesitation “The Israeli.” What Abbas says about Jews, he says about Israelis, as we have seen, and he demands that the Europeans, so attentive to his wishes, that they accept his conditions.

The refusal to recognize Israel, the Jewish State

There is a perfect coherence between this demand toward the West and the refusal to recognize Israel as a Jewish State, which on many occasions Abbas or Saeb Erekat, his “minister” of foreign affairs, have articulated. The two positions with regard to NATO and refusal to recognize the Jewish State, as such, share of the same anti-Semitism. The thinking behind this refusal, currently repeated as a leitmotiv, has not been sufficiently analyzed. We can immediately dismiss the most current explanation that a state does not have to recognize the “religion” of another State. This is a stalling tactic, which PLO used numerous times in the past, especially in the Palestinian Charter, as we shall see below. To be specific, “Jew” here means a “nation”, not a “religion”. It is with that intention that the UN Resolution (181, II), of November 1947, uses 23 the expression “Jewish State” twenty three times, when it advocates the creation of “two states in Palestine, a Jewish one and an Arab one” (see especially article 3).

In order to understand what this refusal means and why it is not motivated by nationalistic but racist intentions, we shall have to consider it in the context of collateral evidence.

If one examines its link to the demand for the return of the “refugees” of 1948, the picture is clear. Under the weight of five million refugees Israel would automatically become a country with an Arab and Islamic majority, a binational state where the Jews would be a minority, while Palestine would become uniquely Arab. Not one Jew, not even under the flag of NATO or the UN, would be able to be in Palestine, but five million Arabs would join the million Israeli Arabs already residing in the State of Israel and openly rebel against the notion of a Jewish (national) state.

The Palestinian Authority is building a racist regime based on the principle of establishing an apartheid between a Palestine untainted by Jewish blood and a mixed State of Israel where the Jews would become a minority. In its refusal to recognize a Jewish state, there is, in fact, more then a rejection and denial of Jewish history and identity. One may well understand that this improper and exorbitant demand serves a politically correct fig leaf for its fundamental refusal to recognize the State of Israel. On this point, the PLO abandoned its bluff of a “Secular and Democratic Palestine,” which it had promoted in the decade between 1980 and 1990, except that the Palestinians now demand that this formula be imposed on Israel, as they would like it to be, while Palestine proper would be purely Arab.

State-sanctioned Racism and Segregation

Palestine proper would be, indeed, Arab and Islamic. That is written explicitly in the draft constitution of the planned state: “This constitution is based on the will of Palestinian-Arab people,” (Article 1), “the Palestinian people are a part of the Arab and Islamic nation,” (Article 2), “sovereignty belongs to the Palestinian Arab people,” (Article 10), “the legal character of the Arab-Palestinian people will be embodied by the state,” (Article 13). “Islam will be the official religion of the state,” (Article 6).

We can verify this last principle (the Islamic quality of the state) in the light of the use of rhetorical obfuscation (Article 6) to which the drafters of this constitution resort when they give the appearance of making space for non-Moslems: “Islam will be the official religion of the state. The monotheistic religions will be respected.”

Who are these odd “monotheists” and what about] the Hindus, the Confucians, the Behais, etc., forbidden to live in Palestine?) if not a politically correct version of the old dhimmi status imposed on non-Moslems by the Koranic law? In practice, this article would apply only to Christians, because there should be no more Jews in the State of Palestine …

This strange “monotheistic” statute permits us to understand by deduction the Palestinian Authority’s vision of the state of Israel (that is to say of Jewish Israelis). In Palestine, the Jews theoretically would not be citizens, because they are neither “Arabs” (the key to Palestinian nationality according to articles 10 and 13), nor “Moslems,” (key to the Palestinian national law according to article 6). Although they would be “respected,” they would fall outside of national sovereignty, the exclusive privilege of the Arabs (Article 10), who could be Christians or Moslems, indeed, but with a restriction. Since the law would conform to Islamic law, Christian Arabs could only be second class citizens, subjected to the status which Koranic law imposes on them, a status which excludes them from the general law which applies to the Moslems, a status granted however as a privilege. As they are not subjected to the rules of (Islamic) national law with regard to their personal status, they will be permitted to act autonomously within the framework of their law and religious tribunals.

This was already the case before the colonial era, before Islam lost all power over non-Moslems, and this is indeed what the Palestinian constitution provides for in its Article 7: “the principles of Islamic Sharia are the first source of legislation. The legislative power will determine the law of personal status under the authority of the monotheistic religions in conformity with their religions, with due respect to the clauses of the constitution and the preservation of unity, of the stability and progress of the Palestinian people.”

The problem is twofold: Sharia will not only apply to them when their “personal” status is at stake (and this status is segregative: it included, in the pre-colonial era, political submission, submission in behavior and religion, payment of a head tax, the djizya, or a financial tax on the land from which they have been dispossessed, the kharadj, etc) but also in their quality as citizens. It will indeed govern the citizenry as the law of the state (art. 6). Non-Moslems will be subject to its rulings as citizens and not only as believers.

How does the “monotheistic” statute reveal the vision which the Palestinian Authority has with regard to what the State of Israel should be, and which it does not want to recognize as “Jewish”? Would it recognize the “monotheist” character of the Israelis but not the Jewish character of their state? Would not the term, “Jewish,” designate a “monotheist”?

It is the understanding of the status of the dhimmi which could help us to grasp this apparent contradiction which contains a nasty trick for those who do not understand the categories of Moslem culture. The status of the dhimmi, one must know, is not personal but applies to collectivities, to the “nations” (millet from the times of the Turks) politically subjected to Islamic power since the “Conquest.”

It is necessary to explain the theological basis of the collective condition of the dhimmi. According to the Koranic vision, there were different “umma” in history, each one rising to the call of a prophet (Moses, Jesus, etc.), until the advent of the final “umma,” which rose to the call of Islam. The basis of an umma is thus a ‘religion.”

In this sense, the Palestinian leaders cannot recognize the right of a Jewish state (and in fact any state which would not be Islamic), which would entail the self-determination and sovereignty of a collectivity whose only possible status under Islam is that of dhimmi. This would be an affront to the Islamic umma. A Jewish state thus constitutes essentially a scandal. The two terms, “State,” and “Jewish” therefore constitute, as theological-political matter, an impossible alloy. The Jews cannot have a state. They are not a people of political standing, because there can only be The Umma. They can neither be free nor sovereign.

An unclear “nationalism”

This classical Islamic perspective was much more evident in the sixties and seventies when the PLO did not resort to double talk to such a sophisticated degree, even if it already made use of western concepts (religion and state) to express Islamic notions. What does one read indeed in the PLO Charter in its first version (1964)? “The Balfour Declaration, the Mandate for Palestine, and everything which derives from them are declared null and void. The claims of the Jews to historical and religious links with Palestine are incompatible the historical facts and the true conception of what a nation consists. Judaism, being a religion, does not constitute an independent nationality. For the same matter, the Jews do not constitute a unique nation with its own identity. They are citizens of the states to which they belong” (Article 20).

This is already a strange remark for a culture which confuses the political and the religious… It does not prevent the PLO, in the same text, from insisting on the exclusive Arab character of Palestine: “Palestine is the homeland of the Arab Palestinian people. It is an indivisible part of the Arab homeland, and the Palestinian people is a part of the Arab nation (Article 1.)” “Arab unity and the liberation of Palestine constitute two complementary goals” (article 13) “The people of Palestine play the role of the vanguard in the realization of this sacred objective.” Here, the term, Arab nation, really designates the Umma.

We discover in this remark the extent to which the strictly Palestinian “national” framework is recent (the second version of the charter was published in 1968). “The Palestinian people believe in Arab unity. In order for it to contribute to the realization of this objective, it is necessary however, at this stage of the struggle to safeguard the Palestinian identity and develop its consciousness of this identity,” (Article 12) because (Article 1): “Palestine is the home of the Arab Palestinian people. It is an indivisible part of the Arab homeland, and the Palestinian people is an integral part of the Arab nation.” Actually, despite the “nationalistic” formulation of this clause, the term, Arab nation, defines other words the Islamic Umma. Palestine belongs to the Umma (which cannot renounce a part of Islamic land).

It is noteworthy that in their constitutional documents, the Moslem Brotherhood write the same thing about Jews/Israelis, although in a more extreme manner in the case of the Hamas. Let the reader judge. With regard to the dhimmis, the Hamas charter declares that “the Islamic Resistance Movement … is guided by Islamic tolerance when it deals with the faithful of other religions. It does not oppose them except when they are hostile. Under the banner of Islam, the faithful of the three religions, Islam, Christianity, and Judaism, can coexist peacefully. But this peace is not possible except under the banner of Islam.” With regard to the nature of the Palestinian country, the Hamas takes the view that: “The Movement of Islamic Resistance believes that Palestine is an Islamic Wakf consecrated for generations of Moslems until the Last Judgment. Not a single parcel of this can be divested or abandoned to others (Article 11).

PLO Charter: an antecedent of this old-new racism

The Palestinian Charter of the PLO is more explicit with regard to the racist motives beneath such an apparent nationalistic statement and it finds expression with regard to all the Jews outside the state of Israel. It states in its Article 23, “The need of security and of peace, as well as that of justice and law, require of all the states that they consider Zionism as an illegitimate movement, that they declare its existence illegal, that they forbid its activities, so that the friendly relations between peoples can be preserved, and that the loyalty of citizens to their respective countries may be preserved.” What does this canned expression “loyalty of citizens toward their respective countries,” describe other than the Jews of the whole world (essentially of the Western countries), not Israelis, whom the Charter singles out for suspicion and the vindictiveness of their respective states, and implies that they are not faithful and could stand up for Israel against the interest of their respective states: that they are in fact Israelis, that is to say, more crudely, “The Jews.” They are depicted precisely with the classic traits of antisemitism: the Jewish conspiracy.

Article 22 of the Charter thus traces the borders in this “anti-Zionist” antisemitism: “Zionism is a political movement bound organically to an international imperialism and hostile to all action for the liberation and every progressive movement in the world. The Zionist by his nature is racist and fanatical, aggressive, expansionist, colonial in his objectives, and fascist in his methods. Israel is the instrument of the Zionist movement and the geographical base of world imperialism, strategically placed in the midst of the Arab homeland to combat the hopes for liberation, unity and progress of the Arab nation. Israel is a constant source of threats to the peace of the Middle East and in the whole world. Because the liberation of Palestine will destroy Zionism and the imperialist presence and will contribute to the establishment of the peace in the Middle East, the Palestinian people demands the aid of all the progressive forces oriented toward peace, and enjoins them, without distinguishing between their affiliation and creed, to offer their aid and support to the Palestinian people in its struggle for the liberation of its homeland.” Zionism” here is another word for the classical “Jewish Conspiracy.”

International and Israeli Passivity:

There has been no European or American reaction to condemn Abbas’ odious remarks in Egypt. Could it be that the world knows very well what to expect from the “moderate” Palestinians? But if this is the real reason for this astounding silence, why should one believe in the Palestinian desire for peace and the myth of Abbas’ moderation? No reaction of protest emanated from the European and American Jewish institutions, to disturb the summer’s torpor. No reaction was forthcoming from the Israeli government. Where are the idealistic souls of the European JStreet, JCall, to castigate this “moral mistake” and this openly bellicose declaration? This silence gives an idea of the indulgence of the public with regard to the Palestinian and Arab-Islamic demands and their lack of interest with regard to the impasse into which they want to throw Israel and the whole Jewish world.

----------------

As post Zionists define it “A state of all its citizens”…

Shmuel Trigano is Professor at Paris University (Sociology of Politics), among his recent publications in English is, The Democratic Ideal and the Shoah. The Unthought in Political Modernity, SUNY Press, 2009.

אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ...זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי... זכותנו על הארץ – על הארץ כולה – קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההיסטורי,

דוד בן גוריון – הקונגרס הציוני ה-20, בזל 1937.

הישראלי הממוצע מצטיין ביכולת להפיק את המhרב מכל מצב נתון. הישראלים תמיד מוכנים לקפוץ על כל הזדמנות חדשה, וינקטו בכל דרך אפשרית כדי לסגור את העסקה הטובה ביותר, גם אם הדבר מחייב 'לעגל כמה פינות'. להשאיר משהו עבור הבא בתור? ועוד ללא תמורה? 'שכח מזה! הישראלי הטיפוסי לא יצא 'פרייר'. לכן כל כך קשה להבין כיצד אותם ישראלים שעומדים בקנאות ובתקיפות על זכויותיהם היומיומיות והשגרתיות כמו מקום החניה אותו ראו ראשונים או המיקום שלהם בתור בבנק, מוכנים בחפץ לב למסור לאחרים את נחלתם, ירושת אבותיהם, השייכת להם על פי הדין והצדק, ועוד כשהדבר אינו הכרחי באמת!

הזכות המקראית: השומרון הוא המולדת ונחלת האבות של האומה היהודית.

התורה, ספר הספרים של עם ישראל, קובעת באופן מפורש וחד משמעי כי בורא עולם העניק את ארץ ישראל לעם ישראל. זהו הקושאן החזק ביותר שיש לעם ישראל על הארץ, ודי בו כדי לבסס את בעלותם של בני העם היהודי על השומרון ויתר חבלי ארץ ישראל כנחלתם הבלעדית. השיבה לציון וגאולת ארץ ישראל עמדו במרכז תפילותיהם של היהודים במשך אלפי שנים. בתקופת הגלות הארוכה, נדרש עם ישראל המנותק והמרוחק ממולדתו להתאים את ההוויה הדתית שלו למצבים ולנסיבות, ולנהל סגנון חיים לוקה בחסר. רק בארץ ישראל ניתן לקיים חיים יהודיים מלאים, מקוריים ונאמנים. נוכחות וריבונות יהודית בארץ ישראל היא ביטוי טבעי של הזכות המקראית עתיקת היומין, והיא אינה זקוקה לתירוצים או להצדקות מכל סוג שהוא.

הזכות ההיסטורית: נוכחות יהודית רציפה.

למרות אין ספור הגליות לאורך ההיסטוריה, הייתה בארץ ישראל נוכחות יהודית מתמדת מאז כיבוש יריחו וכניסת עם ישראל לארץ בהנהגת יהושע לפני כ-3400 שנה. אין ספור ממצאים ארכיאולוגיים בכל רחבי הארץ מעידים על נוכחות יהודים במולדתם גם במהלך אלפיים שנות הגלות.

הזכות המשפטית: השומרון לא הוגדר מעולם כשטח כבוש בידי יהודים.

השלטון הירדני "בגדה המערבית" בין השנים 1949 ל-1967 לא זכה מעולם להכרה בין-לאומית מן הסיבה הפשוטה ששטחים אלה מוגדרים על פי הסכמים בין-לאומיים, החלטות בין-לאומיות ואפילו החוק הבין-לאומי כחלק מן הבית הלאומי היהודי. למעשה, מבחינה משפטית, זכות הבעלות המשפטית על יהודה ושומרון הייתה ועדיין נמצאת בידי העם היהודי, ולכן שטחים אלה אינם עונים על ההגדרה "שטחים כבושים".

מסן רמו לשומרון: המעמד המשפטי של ארץ ישראל השלמה (פלשתינה) הוגדר במפורש במספר הסכמים בין-לאומיים. החשוב מביניהם נוסח בועידת סן רמו בשנת 1920, בה החליט חבר הלאומים להעניק לבריטניה מנדט על פלשתינה, שמשמעותו ייפוי כוח לניהול זמני של ארץ ישראל. נוסח כתב המנדט אושר סופית בידי חבר הלאומים שנתיים מאוחר יותר, ונכנס לתוקף בספטמבר 1923. בסעיף 2 של ההסכם, קובע חבר הלאומים כי "על ממשלת המנדט לפעול ליצירת תשתית כלכלית, מדינית ומנהלית אשר תבטיח את הקמתו של הבית הלאומי היהודי, כפי שנקבע במבוא לכתב המנדט". במבוא נקבע במפורש כי "אנו מכירים בזאת בקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לארץ-ישראל, ובצדקת הנימוקים לבנייתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ הזאת." על בסיס הסכם זה קיבלו הבריטים את המנדט לשלוט בארץ ישראל.

בשנת תשכ"ז-1967, 45 שנים לאחר החלטת חבר הלאומים בסן רמו, השיבה ישראל לעצמה את חזקתה החוקית בשטחים שהוקצו לה מלכתחילה לצורך הקמת הבית הלאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הגדרת חבלי מולדת שחזרו לחזקת בעליהם הטבעיים בכותרת "שטחים פלשתיניים כבושים" מנוגדת לכל הגיון; האסון היותר גדול הוא שהיהודים בעצמם אימצו הגדרה זו והפכו אותה לנדבך בסיסי במדיניות הישראלית!

שקרים ומיתוסים: כיבוש, פלשתינים ועוד-

"אם תקח שקר מספיק גדול ותחזור עליו די פעמים, הוא יתקבל בסופו של דבר כאמת..."
ג'וזף גבלס, תועמלן נאצי

...ואם הוא מתפרסם בעיתונות ואפילו מוצג בטלויזיה, אז ברור שהוא נכון, לא? הבה ונבדוק.

מיתוס "הכיבוש" ו"השטחים הכבושים":

"כיבוש". איזו מילה; ואיזה מעמד קנתה לה בשיח הציבורי! אם היו משלמים לי אפילו 5 אגורות על כל פעם שהמילה הזו נזרקת לחלל האוויר, הייתי מסודר לכל החיים! הגדרה צורמת, טעונה ומזיקה זו הצליחה לצערנו להתברג עמוק לתוך אוצר המינוחים היומיומי הנוגע לישראל, עד כדי כך שאנשים משתמשים בה באופן אוטומטי ומבלי לקחת בחשבון את השלכותיה. כל שימוש במונח זה מסייע לאויבינו, מבלי להתכוון לכך, להגשים את מטרתם הבזויה. ואם לא די בכך שאנו מכרסמים בלגיטימציה של החזקה היהודית העתיקה והנצחית על שטחי יהודה ושומרון (המכונים "השטחים הכבושים" או "המוחזקים"), השימוש במונח "כיבוש" אף מחליש את טענת הריבונות שלנו על כל ארץ ישראל. הרי אם אין לנו זיקה לעיר התנ"כית העתיקה שכם, בירת השומרון, שתולדותיה הם חלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה היהודית מאז ימי אברהם אבינו, ברור שלא יכולה להיות לנו זיקה היסטורית, לאומית או דתית לתל אביב, המצאה מודרנית נטולת שורשים או משמעות. זוהי מלכודת לוגית שהשמאל הישראלי אינו מסוגל כלל להבין. מבחינה עובדתית צרופה, מדינת ישראל איננה ומעולם לא הייתה כוח "כובש" ב"פלשתין"! כפי שמוכח במאמר זה, לטענה מופרכת זו אין כל בסיס, לא מציאותי ולא משפטי, ובכל זאת היא הצליחה לגרום לנזק מורלי עצום ולפגוע בגאווה הלאומית, באמונה בצדקת הדרך וכמובן בתדמית הציבורית של ישראל. המיתוס ההרסני הזה נולד מתוך ייעוץ משפטי מסוכן ומגמתי שנתן מאיר שמגר, הפרקליט הצבאי דאז, למדינת ישראל, ומוצג בסקירה זו בצורה מרתקת (אם כי מעט ארוכה).

מאמר נוסף, המגולל בלשון תמציתית ובהירה את היווצרות מיתוס הכיבוש ואת תולדותיהם של שטחי יהודה ושומרון, הוא מאמר חובה: גם אם דילגתם על כל היתר, אל תוותרו על קריאתו!ו

מיתוס "הקו הירוק" ("גבולות" 1967):

ה"הקו הירוק", המפריד בין ישראל הקטנה לבין יהודה, שומרון וחבל עזה, הוא בסך הכל קו הפסקת האש משנת 1949. הוא איננו קו גבול בינלאומי ומעולם לא הוכר ככזה. כל מהותו הייתה מאז ומתמיד זמנית ובלתי מחייבת. ואכן, בעקבות הסכמי השלום שנחתמו עם ירדן בשנת 1994 (ראה סעיף 3 להסכם), הקו הירוק נמחק למעשה ותחתיו שורטט במפות קו גבול בינלאומי אדום (סגול) הצמוד לתוואי נהר הירדן.ןנחזור שוב: מי שמפריז בחשיבותו של הקו הירוק ומתייחס אליו כאל קו גבול, טועה ומטעה, ושותף בכך למזימה לאלץ את ישראל לסגת בחזרה לקווי שביתת הנשק של 1949, גבולות שאינם ברי הגנה. הגבול המזרחי היחיד של ישראל שזכה להכרה בינלאומית הוא נהר הירדן.

את השקרים וה"ספינים" שמעתם כבר די והותר; כאן תוכלו לקרוא את האמת המבוססת על עובדות.

מיתוס "האיום הדמוגרפי":י

זהו חתול נוסף בשק הבדותות המתוחכם שהשמאל הפוליטי הישראלי מוכר לעם היושב בציון מזה שנים. טוב שמישהו התעורר סוף סוף והחליט לבדוק את התכולה:

מ"מאז 1997, מבססים מנהיגי ישראל את מדיניותם כלפי הפלשתינים על מה שהוגדר כפצצת זמן דמוגרפית פלשתינית המתקתקת בקצב מדאיג. בפרסומים לציבור נמסר כי בעקבות הגידול המהיר באוכלוסייה הפלשתינית בירושלים, בעזה, ביהודה ובשומרון יאבדו היהודים כבר בשנת 2015 את הרוב שלהם במדינה שממערב לירדן. אם לא נמהר להיפטר מיהודה, משומרון ומעזה ולחלק את ירושלים, נמצא את עצמנו נדרשים להכריע בין שתי חלופות: מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית.

הצוות האמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפיים AIDRG נטל על עצמו לבצע דבר שאף גורם ממשלתי ישראלי לפניו לא העלה על דעתו: הוא החל... לספור ראשים. התברר, שהתסריט המאיים של קץ הרוב היהודי התבסס על פיברוק חסר תקדים של נתונים. מפקד האוכלוסין ביהודה, שומרון, עזה וירושלים שפרסמה הרשות הפלשתינית בשנת 1997 הציג מספרים שנופחו בקרוב ל-50%(!). הרשות הפלשתינית ספרה פעמיים את ערביי ירושלים, כללה במפקד האוכלוסין מאות אלפי מהגרים שעזבו את הארץ וטענה להגירה מסיבית לתחומיה, בניגוד למצב בפועל בו מאז 1995 נרשמה הגירה שלילית בלבד משטחי הרשות הפלשתינית. שיעורי הילודה נופחו גם הם והדיווח על פטירות הועלם כמעט לחלוטין. בסך הכל הוסיפה הרש"פ למפקד האוכלוסין שלה כ-1.4 מיליון בני אדם שלא היו ולא נבראו.

לעומת הנתון הראשוני של 3.8 מיליון פלשתינים, העריך צוות המחקר כי ישנם לכל היותר 2.4 מיליון פלשתינים, וייתכן שאף פחות מכך. היהודים, שהינם 80% מן התושבים בתחומי מדינת ישראל הקטנה, מהווים אפוא רוב בשיעור 59% מאוכלוסיית ישראל כולל יהודה, שומרון וחבל עזה, ורוב של 67% מן האוכלוסייה כאשר כוללים את יהודה ושומרון ללא עזה.(ממאמר מאת קרולין גליק הסוקר את המחקר "פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה" שיצא בהוצאת מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן).

מתברר אפוא, כי בשנת 2004 התגוררו "בגדה המערבית", לפחות על פי המחקר הזה, רק כ-1.4 מיליון "פלשתינאים", נתון שונה מאוד מן המספרים הגבוהים בהרבה שהופצו על ידי הערבים והשמאל הישראלי. סקר שנעשה על ידי "מאגר מוחות" ו"מכון המחקר הפלשתיני לדעת קהל" בשנת 2005 בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הערבית הבוגרת ביהודה ושומרון, העלה כי למעלה מ-40% מקרב הפלשתינאים שקלו לעזוב את מקום המגורים שלהם ולעבור לחיות ולגור באופן קבוע במדינה אחרת. יתירה מכך, רק 15% השיבו כי שום גורם לא היה משכנע אותם לעזוב את מקום מגוריהם הנוכחי לצמיתות. לעומתם, 70% ציינו גורמים חומריים הניתנים להגדרה במונחים כלכליים (כגון תנאי דיור, חינוך, סיוע כספי ועוד), שעבורם היו שוקלים ברצינות להגר לארצות אחרות לצמיתות.ת

בנוסף, מצא המחקר כי 17% מן הבוגרים בני 17 ומעלה היו מהגרים לחו"ל באופן מיידי אם הייתה להם היכולת הכלכלית הדרושה. אם נצרף לכך את הצעירים מגיל 17 שהיו מהגרים בתנאים כאלה, הרי שהפוטנציאל להגירה מיידית מגיע לכ-2.23% .

האמנם "האיום הדמוגרפי" הינו טקטיקת הפחדה מבית מדרשו של השמאל, ותו לא?

מיתוס "העם הפלשתיני":

"עם פלשתיני? אין חיה כזאת!" מופתעים? כמובן, משום ששבים ומטפטפים באוזננו השכם והערב על סבלם של אותם "פלשתינים מסכנים". אך האמת היא שהמונח "עם פלשתיני" הוא בסך הכל הגדרה שהומצאה לצורך הטיית דעת הקהל נגד ישראל, במטרה לקעקע את זכותה הצודקת על הארץ הזאת. ויעידו על כך הערבים, בכבודם ובעצמם:

1. באופן ריאלי אין היום שום הבדל בין הפלשתינים הסורים לירדנים, ללבנונים. רק למטרות פוליטיות וטקטיות אנחנו מדברים היום על קיום העם הפלשתיני, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלשתינית נפרדת, כדי להעמיד אותה מול הציונות... קיומה של זהות פלשתינית נפרדת אינו בא אלא לצרכים טקטיים... ייסודה של מדינה פלשתינית הוא מכשיר חדש במערכה המתמשכת נגד ישראל ולמטרות האיחוד הערבי." זוהייר מוחסן, ראש ארגון הטרור הפלשתיני א-צאיקה, ראש המחלקה הצבאית של אש"ף וחבר הוועד הפועל שלו, בראיון לג'יימס דורסי ביומון ההולנדי טרוב, 31 במרס 1977 .

2.ה"אמת היא שפלשתין אינה ארץ ממשית יותר מארץ עוץ... הפלשתינים מעולם לא היו קיימים כיישות ריבונית... השטח נשלט לסירוגין בידי רומא, בידי כובשים נוצריים ומוסלמים, בידי האימפריה העותמנית, ולתקופה קצרה על ידי הבריטים, אחרי מלחמת העולם הראשונה. הבריטים הסכימו להחזיר לפחות חלק מהאדמה לעם היהודי כמולדתם. אין שפה שידועה כפלשתינית. אין שום תרבות פלשתינית ניכרת. אף פעם לא הייתה ארץ הידועה כפלשתין אשר נשלטה על ידי פלשתינים. פלשתינים הם ערבים, שלא ניתן להבחין בינם לבין הירדנים (גם כן המצאה חדשה), הסורים, הלבנונים, העיראקים וכו'".ג'וזף פארה,המיתוסים של המזרח התיכון.

3. להלן קטע מתוך נאומו של הסנטור הרפובליקני האמריקני ג'יימס אינהוף מאוקלהומה בסנאט, ב-4 במרץ 2002 :

"מרק טוויין – ששמו היה סמואל קלמנס – סייר בפלשתינה בשנת 1867. כך הוא מתאר את הארץ ההיא. אנו מדברים על מה שהיום זו ישראל. הוא אמר: 'ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל... כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה. בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית כמעט נטשו את הארץ...'

"איפה היה העם הפלסטיני הגדול? הוא לא היה קיים. הוא לא היה כאן. הפלסטינאים לא היו שם. פלשתינה היתה אזור ששמו ניתן לו על ידי הרומאים, אך באותה תקופה היא היתה תחת השליטה של תורכיה, ולא היתה שם מסה גדולה של אנשים כי האדמה לא היתה מסוגלת לפרנס אותם.

הנוף שאולי נגלה לעיני מארק טווין במסעו בפלשתינה: קבר יוסף כפי שנראה בתצלום מראשית המאה ה-20. חלקת הקבר, הנמצאת בעיר שכם שבלב השומרון, הינה מקום מקודש לעם ישראל, ומוזכר במדרש לצד הר הבית ומערת המכפלה. התצלום מלמד שהעיר שכם היתה לפני מעט למעלה ממאה שנה בסך הכל עיירה קטנה ומנומנמת. צמיחתה המטאורית והפיכתה לעיר ערבית מרכזית המונה כיום כ-200,000 תושבים, התרחשה הרבה יותר מאוחר. תיאוריו של מארק טווין מעידים כי נוכחות ערבית מסיבית בארץ ישראל הינה תופעה חדשה יחסית.

צייר המפות ששרטט את המפה לעיל של העיר שכם ("Nablus") וסביבותיה גם לא מצא כנראה מקומיים רבים בפלשתינה דאז. במפה זו משנת 1903 (אתרים מקודשים מן התנ"ך – Sacred Sites of the Gospels, Clarendon Press, אוקספורד) נראה שטחה המיושב (האזור המקווקו) של העיר שכם לפני כמאה שנה כשטח קטן ביותר, פחות מחצי קמ"ר, כ-260 דונם בערך. כמה ערבים יכלו לגור שם בסך הכל? כיום מתגוררים בשכם קרוב ל-200,000 ערבים. מפה זו מוכיחה גם היא שנוכחות ערבית משמעותית בארץ ישראל הינה תופעה חדשה יחסית, ובוודאי לא "עובדה היסטורית בלתי מעורערת" מדורי דורות, כטענתם.

מיתוס "הפרת החוק הבינלאומי על ידי הקמת התנחלויות":

תמיד משתלם לקרוא את האותיות הקטנות. מתנגדי מדינת ישראל אוהבים להאשים אותנו בהפרת החוק הבינלאומי "ולהוכיח" שמפעל ההתנחלויות סותר את הסכמי אמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949 להגנה על אזרחים בימי מלחמה, תוך פירוש מגמתי של סעיף 49 באמנה:

"אסורה העברה בכפייה של מוגנים, יחידים או רבים, וכן אסור גירושם של מוגנים מתוך שטח כבוש אל שטחה של המעצמה הכובשת או אל שטחה של כל מדינה אחרת, כבוש או שאינו כבוש, יהיה המניע להם אשר יהיה. אף על פי כן, רשאית המעצמה הכובשת לקבל על עצמה את פינויו השלם או החלקי של אזור מסויים, אם בטחון האוכלוסייה או שיקולי הכרח צבאיים ידרשו זאת. פינוי כזה אסור לו שיגרור עקירתם של מוגנים מעבר לגבולות השטח הכבוש, אלא אם כן אי אפשר, מסיבות של ממש, למנוע את עקירתם. האנשים שפונו כך יוחזרו לבתיהם מיד לתום פעולות האיבה באותו שטח. המעצמה הכובשת, המקבלת על עצמה את ההעברות או הפינויים האלה, תדאג, במלוא מידת האפשרות המעשית, להספקת שיכון נאות שיקלוט את המוגנים, לביצוע ההעברה בתנאים מניחים את הדעת מבחינת ההיגיינה, הבריאות, הבטחון והתזונה, ולבלי לקרוע בני משפחה אחת זה מזה. יש להודיע למעצמה המגינה על כל העברה ופינוי מיד לביצועם. המעצמה הכובשת לא תעצור מוגנים באזור הנתון במיוחד לסכנות מלחמה, אלא אם כן בטחון האוכלוסיה או שיקולי הכרח צבאיים מחייבים זאת. המעצמה הכובשת לא תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שכבוש על ידה."

קריאה מדויקת של הסעיף מלמדת כי למרות שהוא אוסר "העברת-כפיה של מוגנים, יחידים או המונים, וכן גירושם של מוגנים" מן האזורים המדוברים (דבר שישראל לא עשתה מעולם), "המעצמה הכובשת" (וישראל, כאמור, אינה עונה על הגדרה זו) מתחייבת גם שלא "תגרש ולא תעביר חלקים מאוכלוסייתה האזרחית שלה לשטח שנכבש על ידה", דבר שגם אותו ישראל אינה עושה. יהודים עוברים להתגורר ביהודה ושומרון מרצונם החופשי, ולא כתוצאה מיוזמה ממשלתית של יישוב מחדש או העברה כפויה של אזרחים לאזורים אלה. סעיף 49 אינו מחייב את מדינת ישראל למנוע התיישבות מרצון של אזרחיה בגבולות השטח המדובר.רר

בכל מקרה, מכיוון שמעולם לא היו לירדן או לכל מדינה אחרת תביעות חוקיות לבעלות על אזורים אלה (יהודה, שומרון וחבל עזה), הרי שבהגדרה לא מתקיים כאן מצב של "כיבוש", ולכן סעיף 49 אינו חל על השטח ואינו ניתן להפעלה במקרה זה ועיין עוד בסעיף "מיתוס הכיבוש" לעיל.

מדינת ישראל חייבת למחות על הניסיון להחיל את אמנת ג'נבה הרביעית על היישובים היהודיים בשומרון, גם משום שחזקתה באזורים אלה נוצרה ב-1967 במהלך מלחמת מגן כנגד ירדן ומצרים, אשר החזיקו בשטחים אלה בניגוד לחוק מאז 1948.

המאחזים ונוער הגבעות

"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים. אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים."
(תלמוד בבלי, מס' יומא, דף ט עמוד ב)

"כאלה חצופים, החבר'ה האלה של נוער הגבעות, כאלה שובבים וחסרי משמעת! כמה שהם פרועים, זרוקים ומרדנים. שום כבוד לבעלי סמכות, שום התחשבות באחרים. שורפים את הזמן בשוטטות על גבעות צחיחות, בהתגרויות ובקטטות עם ערבים. (אנחה...) אם רק היה אכפת להורים שלהם מהם, אולי היו נמצאים היום על ספסל הלימודים, במקום שבו הם צריכים להיות, במקום להסתבך בצרות. טוב שהילד שלי לא מסתובב עם הארחי-פרחי האלה!"

זוהי התדמית שהודבקה לנוער הגבעות; אותם צעירים שהתקשורת הישראלית אוהבת לשנוא. הצגת נוער הגבעות בתקשורת כ"קיצונים, קנאים ומשיחיים" והכפשתם מעל כל במה באמצעים שלא היו מביישים שום לינץ' בככר העיר, עוררה עליהם את תרעומת הציבור כולו. בגללם, כך טוענים, אי אפשר לעשות שלום. בגללם העולם מחרים אותנו. בגללם הכלכלה שלנו מקרטעת. כל כך נוח להטיל את האחריות לכל חוליי המדינה על כתפיהם של כמה נערים ונערות הפזורים על ראשי הגבעות! אך כמה מאתנו באמת מכירים את הילדים הללו? לכמה מאתנו יצא לפגושאותם? האם אנחנו בכלל מכירים מישהו שמכיר אותם? ואולי, אולי יכול להיות שהתקשורת, בעלת הנטיות השמאלניות, מעוותת בכוונה תחילה את דמותם כדי להטות את דעת הקהל לכיוון הרצוי לה?ה

בוודאי תופתעו לגלות שרוב הנוער הזה, בניגוד למה שאתם עשויים לקרוא באמצעי התקשורת, מורכב מצעירים טובים, רציניים, מסורים וחסרי כל שמץ של אנוכיות, הבאים ממשפחות טובות, שכל רצונם הוא לעורר מחדש את הגאווה היהודית של העם בארצו ולהנהיג אותו לקראת עתיד טוב יותר. כן כן, הם רוצים להנהיג, מכיוון שהם חשים שנוצר ואקום מסוכן בהנהגת המדינה. הם רואים את ישראל של היום מיטלטלת כספינה ללא הגה בין גלים זועפים בים של שנאה. הם עדים לפשיטת רגל מנהיגותית-פוליטית של ראשיה, המתנהלים ללא כיוון ברור, ללא ערכים, ללא עמוד שדרה ובלי גרם אחד של חוצפה ישראלית בריאה. הם רואים צבא הסובל מחרדת-הֶדֶק, בורח מאירועי ירי ולוחם כשידו האחת קשורה מאחורי גבו מחשש שיואשם על ידי בתי המשפט הנאורים בשימוש ב"כח בלתי סביר". הם רואים עם מבולבל ומיואש שמחפש נואשות מוצא מן הסבך, בעקבות שלושים שנות שטיפת מוח חסרת מעצורים מצד התקשורת השמאלנית. והם מתבוננים בחברה הישראלית של היום, שרובה מנותקת משורשיה ואינה זוכרת עוד מה אנחנו עושים כאן בארץ ישראל, חברה שהחליפה מזמן את הציונות והאידיאלים לאורם הלכה בחיי חומרנות ריקים מתוכן ובני חלוף.ף

שני נערי גבעות נוטלים פסק זמן מעבודות הבניה כדי ללמוד תורה.

תמונה זו צולמה במערה במאחז שבות עמי, שנהרסה מאז בידי צה"ל בהוראת משרד הביטחון,בתקווה שהנערים ירימו ידיים ויעזבו את המקום. נקודה זו עדיין מיושבת, עד עצם היום הזה.

התשובה של נוער הגבעות למצב, כפי שהם רואים אותו, היא לממש בגלוי ובגאון את הזכות שנתן בורא עולם לעם ישראל ליישב את אדמתו, ללא מגבלות וללא הצטדקויות. התורה, הם מסבירים, מעניקה להם את הזכות – ולמעשה את החובה – ליישב את הארץ לאורכה ולרוחבה. ומה עם התנגדותו של נשיא ארצות הברית? צר לנו, הם עונים, אך אנו כפופים לסמכות גבוהה ממנו. ומה עם הבושה וההשפלה שאתם גורמים לשר הביטחון כשאינו מצליח למגר את תופעת המאחזים? הוא הביא זאת על עצמו, הם טוענים, כשהשתמש לרעה בסמכותו ושלח את הצבא להתעמת אתנו. למרות שהחזון שלהם נשמע חסר סיכוי לכאורה ומנוגד להיגיון הריאל-פוליטי הנוכחי, הם מאמינים שיישוב הארץ מתוך גאווה יהודית, תחושת ייעוד ואמירה חד משמעית, לא יביא לבידודה של ישראל בין אומות העולם, אלא להפך, דווקא יעורר כלפיה יחס של כבוד, הערכה ותמיכה.

הנוער של גבעות השומרון רואה את עצמו כחיל החלוץ של תנועת ההתיישבות החדשה וכמגשים החלום הציוני. הם מצוידים בחזון, במרץ ובכושר הביצוע הדרושים להקמת נקודות התיישבות חדשות (המכונות מאחזים) על אדמות מדינה שוממות כנגד כל הסיכויים. תנועות ההתיישבות של העבר, שהזינו את העם בימי תפארתן באנרגיות עצומות ובלהט ערכי, נשחקו במהלך השנים עד שוויתרו כמעט לחלוטין על חזון ארץ ישראל השלמה, והן מוכנות להסתפק היום בגושי התיישבות מבודדים ומגודרים הסמוכים לגבולות ארץ ישראל הקטנה מלפני מלחמת ששת הימים. "מנטליות גטו" זו אינה מקובלת כלל וכלל על הזן החדש של צעירים וצעירות הצומחים בקרבנו, המזכירים לנו שכל גבעה שאינה נתפסת על ידי יהודים, נופלת במהרה לידי הערבים.

בנייה מחדש של מאחז שנהרס. בעוד רובו של הנוער הישראלי מצ'טט בפייסבוק או מבלה בקניונים, עוסק נוער הגבעות בבניין הארץ.

אם כך, החבר'ה האלה הם באמת מכשול לשלום, לא?! אלא שהכל תלוי בהגדרה של "שלום". חייבים לזכור שמילה רבת-פנים זו, לפחות כשהיא מוזכרת בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הושפלה עד עפר ורוּקנה מכל משמעות על ידי שימוש יתר, הבטחות שווא והכשלונות הצורבים שנחלו הניסיונות להחליף שטחים תמורת שלום (תוכנית החלוקה, אוסלו, וואי, הנסיגה מלבנון, ההתנתקות ועוד ועוד). השמאל בוודאי היה שמח להפקיע לגמרי את הכמיהה לשלום מהמגרש הציבורי ולנכס אותה לעצמו לשימושו הבלעדי, שהרי הוא מנסה לשכנע את העולם כי רק השמאל יודע להעריך את השלום באמת, ורק הוא מסוגל להביא אותו, על פי נוסחה סודית שכאילו מצויה בידו.

עם כל הכבוד, הימין הפוליטי בישראל ובייחוד תומכי נוער הגבעות, חולקים על עמדה זו. לדעתם, לא די בכך שעלינו להימנע בכל מחיר מלהאמין עוד להבטחות שווא על חומוס בדמשק ושטחים תמורת שלום, אלא שעלינו ליטול את היוזמה, לצאת מתוך הגטאות וליישב את כל מרחבי הארץ, עד לנהר הירדן שבמזרח. האם זה כולל את גירוש הערבים? לא בהכרח, הם משיבים - ניתן לחיות אתם ביחסי שכנות טובים בתנאי שלא יאיימו על קיומנו. אבל צריך להיות ברור לכולם למי שייבת הארץ הזאת. הם מאמנים שהשגת אותו שלום חמקמק מחייבת להחיל תחילה ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל, מולדתם התנ"כית העתיקה של היהודים. כל עוד דובריו הנאמנים של הימין הפוליטי ותומכי ארץ ישראל השלמה נדחקים לשוליים על ידי התקשורת, מתקשה התפיסה הרעננה והמהפכנית הזו לחדור אל השיח הציבורי ולהתמודד בו כאפשרות ברת-קיימא. הפתרון של " שטחים תמורת שלום" הפך אפוא לתסריט היחיד במשחק. ואולם, לדברי אנשי ארץ ישראל השלמה, הרעיון של "שטחים תמורת שלום" ייכשל שוב, כשם שנכשל אין ספור פעמים בעבר, וההצעה של פתרון שתי מדינות לשני עמים", שזוכה לקידום אגרסיבי בכל האמצעים, תוביל בהכרח ל"פתרון הסופי". השָׁלוֹם הוא ביטוי לשְׁלֵמוּת, והוא יבוא, הם מדגישים, רק כשהארץ תהיה שְׁלֵמָה. על פי התוכנית האלוקית, עם ישראל חייב לשוב תחילה לאדמתו, ורק לאחר מכן יסייע להשכין בעולם אחדות וצדק עולמי. אולי הרעיון הזה נשמע לכם הזוי, או מנוגד לכל מה שחשבתם והאמנתם עד היום, אבל הוא בוודאי לא הזוי יותר מאשר נטישת לב ארץ ישראל, בעל החשיבות האסטרטגית בידי אויבינו המושבעים הדוגלים בתפיסה האירנית, תמורת פיסת ניר!

מיום ליום קשה יותר להתעלם מנוער הגבעות. הם הצליחו אפילו להגיע למסך הכסף:

הביקורת הנשמעת על נוער הגבעות ומעשיהם גם בקרב תומכי תנועת ההתיישבות מעידה על חוסר ההבנה הבסיסי של הנערים והנערות הללו. הרי כמעט כל עיר ויישוב שקיימים היום התחילו אי שם בעבר כ"מאחז בלתי חוקי" שהוקם על ידי "נוער גבעות", ורק מאוחר יותר צמח ליישוב בוגר ומפותח. אם אתם נמנים על מתנגדי מפעל ההתיישבות, יש לכם סיבה טובה לדאגה; הנוער הזה הרבה יותר נחוש להמשיך ולהקים יישובים, מאשר הממשלה נחושה להרוס אותם. אבל אם גם אתם סבורים שהקמת יישובים היא הדרך הנכונה, אתם יכולים לסמוך על נערים מסורים ועקשנים אלו שיפרצו לכיוונים חדשים, ואין ספק שעוד תפגשו אותם בעתיד מנהיגים את תנועת ההתיישבות המתחדשת.

משפחה צעירה מנסה לעכל את שארע בין חורבות ביתה במאחז.הבית אמנם נהרס עד היסוד, אך רוחם נותרה איתנה כתמיד.

כצפוי, נוער הגבעות הפך לצנינים בעיניה של ממשלת ישראל, ובצדק. נערים ונערות אלה, עיקשים, נחושים ונטולי מורא, מוּנָעים בכוח האמונה, הערכים והחזון האוטופי אודות דמותה הראויה של מדינה יהודית, מעזים לקרוא תגר על סמכות המדינה. הם נוקטים בנשק המרי האזרחי הבלתי אלים. למרות שיש החולקים על עמדותיהם ושיטות הפעולה שלהם, בעוד אחרים מכנים אותם "קיצונים", נוער זה פועל מתוך מניעים טהורים, והשקפת העולם שלו אינה מהפכנית יותר מזו של מתנגדיו מן העבר השני, השמאל הקיצוני, שאינו נופל קרבן להשמצות ולהכפשות על כל צעד ושעל.

אם כן, מהם אותם "מאחזים"? המאחזים הינם נקודות התיישבות יהודיות חדשות ביהודה ובשומרון, שברובן, אם כי לא בכולן, מתגוררות מספר משפחות צעירות ואידיאליסטיות במבנים פשוטים הבנויים מלוחות עץ מעובד או במבנים יבילים (קרוואנים) על ראשי גבעות חשופות, בדרך כלל בקרבת יישובים קיימים. נקודות התיישבות תוססות אלה מוגדרות על ידי ממשלת ישראל כ"בלתי מורשות" או "בלתי חוקיות" מכיוון שלא קיבלו אישורים רשמיים להקמתן, ולכן הן נתונות תחת איום מתמיד של צווי הריסה. במקרים רבים מדובר בסך הכל בעניין בירוקרטי שולי כמו חריגה מייעוד הקרקע או חתימה שחסרה. לצדם קיימים כמה יישובים יהודים, חלקם מבוססים ומפותחים מאוד ובהם עשרות משפחות, בתי קבע ותשתיות, אשר למרות שהשלימו את כל התהליך הבירוקרטי וקיבלו את כל האישורים, מעמדם המשפטי טרם הוסדר רשמית מכיוון ששר הביטחון מסרב להעניק את אישורו הסופי, מנימוקיו הפוליטיים והאנוכיים השמורים עמו.

החלוצים בוני הארץ, אז והיום. רוב הישראלים נזכרים בערגה בחלוצים מן הימים שלפני קום המדינה (בתמונה משמאל), ורוחשים כלפיהם חיבה, הערצה וכבוד. החלוצים הללו לא ביקשו רשות מאף אחד ולא ניסו כלל לאמץ לעצמם תדמית 'פוליטיקלי קורקטית'; הם עסקו בבניין ובהתיישבות, ובזכות עמלם קנו היהודים אחיזה בקרקעות מולדתם. לעומתם, החלוצים בני דורנו ("נוער הגבעות" בתמונה מימין) זוכים בישראל הפוסט-ציונית וחסרת הכיוון של היום לקיתונות של השמצות, בוז וזלזול, פרי עמלה של תקשורת מגויסת המגוּבה בציבור תמים הניזון ממידע חלקי ומסולף.
 
דמותה של הרוח החדשה המנשבת בהתיישבות. זוג צעיר נקשר לאדמתו במאחז.

HILLTOPS TRAILER.mov

http://www.youtube.com/watch?v=XNEzFT9P71k&feature=player_embedded

http://myshomron.blogspot.com/p/1.html

  

אנחנו קוראים לאנשים שבחייהם מעולם לא זזו מביתם "פליטים", ואנחנו קוראים לשכונות ולישובי קבע שמאוכלסים באנשים שכמעט כולם מעולם לא זזו מבתיהם "מחנות פליטים".

אנחנו מאמצים את הטרמינולוגיה השיקרית שלהם,וגם זה תורם לשימור הבלוף הזה.

בן אדם שבחייו מעולם לא זז מביתו, שהוא בית קבע בשכונה ליד רמאללה - הוא לא פליט,וזה לא באמת משנה כמה באונר"א יצווחו אחרת.

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל (למעט זה שיצרו במיוחד בשביל הפלסטינים) הוא לא פליט, ואין סיבה שנתעלם מזה ,ולמרות זאת נמשיך להגדירו כפליט, או את השכונה שהוא גר בה כ"מחנה פליטים".

משום מה יש ישראלים שמעלים את הטענה שאונר"א מונע את שיקום הפליטים - אבל זה שקר!

אונר"א לא מונע את שיקום הפליטים, אונר"א שיקם את הפליטים(!).

על פי כל סטנדרט בינלאומי מקובל, מה שאנחנו קוראים לו "מחנות פליטים" זה שיקום מוחלט של פליטים ,ברמה שביוניצ"ף (הסוכנות של הפליטים -האמיתיים- בעולם) יכולים רק לחלום עליה.

אגב, אונר"א מרוקנים את כל הטענה מאחורי ה"פיצויים" כתחליף ל"זכות" שיבה. (גם בלי להתייחס לזה שהרכוש היהודי שהושאר במדינות ערב שווה כמעט פי 2 יותר מהרכוש הערבי שהושאר בישראל).

התקציב של אונר"א לשנת 2009 היה מיליארד דולר (כך על פי האתר שלהם).

אפילו אם נשליך רק רבע מהסכום הזה לשנים עברו (62 שנים) הרי שאנחנו מגיעים לסכומים בלתי נתפשים של למעלה מ 15 מיליארד דולר.

הסכום הזה שווה לריבוע השווי של הרכוש הערבי שהושאר בישראל.
וזה כבר מה שהוענק נשפך וניתן לפלסטינים...כך שלדבר על "פיצויים", זו חתיכת בדיחה...

אבל נו טוב, כל עוד לא מצפים מאיתנו לשלם, אז שיקבלו כמה שבא להם. (ואם יש להם את החוצפה לדרוש מאיתנו לשלם שקל, אז שקודם יכסו חוב של מיליארדי דולרים על רכוש יהודי שהופקע על ידי מדינות ערב).

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1775&page=2

תגובית

300

There is no palestine

http://www.youtube-nocookie.com/watch?v=U1KkYjhFryA&feature=related

בראיון לירון לונדון אומר בשארה "אני לא חושב שיש אומה פלסטינית. אני חושב שיש אומה ערבית. למרות מאבקי הנחרץ בכיבוש אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. פלסאטין עד סוף המאה ה-19 היתה דרום סוריה הגדולה".

ירון לונדון מראיין בטלויזיה את ד"ר בשארה

http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

ירון לונדון ופרופ' בן-עמי המשתתף באותו ראיון נותרים המומים.

ואכן דבריו של עזמי בשארה תואמים את האמור בספרה של פעילת זכויות אדם קנדית ג'ואן פיטרס "מאז ומקדם" ואחרים, כמוצג במאמרי "מגרש כדור-רגל וקופסת גפרורים":

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html?tag=14-34-23אין

זו הפעם הראשונה שחה"כ בשארה מתבטא ברוח זו: בראיון שהעניק לעיתונאי ארי שביט מ"הארץ" ,(מוסף הארץ, 29.5.1998) אמר כך:

"...כמושג פוליטי, רק השטחים שממזרח לקו הירוק הם כבושים, ואילו כמושג תרבותי-היסטורי, כל פלשתין היא כבושה".

כלומר, לדידו של בשארה, חבר כנסת ישראלי, על מדינת ישראל לסגת מכל שטחיה, כולל רמת אביב והרצליה פיתוח, שכן אלה בבחינת "שטחים כבושים"

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509

כך אמר, למשל, בגילוי לב בראיון לעיתון הירדני "אל-דוסתור":

"...השאלה הנשאלת היא איך לעשות שימוש בכלים על מנת להחריף את הניגודים בקרב הציבור הישראלי ולעורר את הקונפליקט בין רעיון השוויון והרעיון הציוני...

זהו המבחן שאני סבור כי השגנו בו הצלחה רבה ע"י העלאת עניין מדינת כל אזרחיה מול מדינת היהודים...

לכך יש להוסיף את ההיחלצות נגד תהליך הישראליזציה והפיכת מושג השוויון ממושג של התמזגות עם הציונות למושג העומד בסתירה עימה".

בדבריו בביירות, הוסיף בשארה כי לעולם לא יכיר בציונות גם אם יעשו זאת כל מדינות ערב",

וקינח: "לא נוותר על פלשתין. המערכה (דרך הטרור) עוד ארוכה".

שימו לב, ארץ ישראל מכונה בפיו "פלשתין" ולא ישראל, והמערכה לכיבוש הארץ מידי הציונים כולה לפנינו.

דבריו אלה מתאימים ברוחם לדו"ח שהוגש לבית המשפט על דבריו של מזכיר מפלגת בל"ד שנאמרו במהלך חודש יולי 2001:

"כיום הדרישה היא שוויון, אך זאת היא רק דרישה זמנית, ואנו רוצים להגיע למצב שהיהודים יבקשו שוויון מאחר והם זרים ואנחנו בעלי הארץ הזאת".

מילר: תלעסו את זה היטב ותקלטו, 500 מיליון ערבים וחמישה מיליון יהודים. תחשבו על כל המדינות הערביות כמו על מגרש כדורגל, ועל מדינת ישראל כקופסת גפרורים במרכז המגרש. ועכשיו אותם חברה נשבעים שאם מדינת ישראל תיתן להם חצי ממנה, כולם יהיו חברים טובים.

זכות הדיבור לקומיקאי בעל תוכנית הטלוויזיה "דניס מילר לייו" בערוץ הטלוויזיה האמריקני HBO:

"עיון מהיר על המצב הוא תמיד חשוב, אז כשירות לכל האמריקנים שעדיין לא תפסו את העניין, אני מציע לכם עכשיו את הסיפור על המזרח התיכון בכמה משפטים בודדים", וככה זה הולך: הפלשתינים רוצים מדינה משלהם. אבל יש רק דבר אחד בקשר לזה, אין דבר כזה פלשתינים.

זו מילה שהומצאה. מדינת ישראל נקראה פלשתינה כבר לפני אלפיים שנה. כמו המילה וויקנים, פלשתין נשמעת כמו מילה עתיקה אבל למעשה זו המצאה חדשה. לפני שהישראלים זכו באדמה במלחמת ששת הימים , עזה נשלטה על-ידי מצרים, יהודה ושומרון על-ידי הירדנים, ולא היו שום "פלשתינים".

מיד איך שהיהודים התחילו לגדל על האדמות האלו תפוזים בגודל של כדור-סל, מה אתם יודעים, התחילה המלחמה. תגידו היי ל"פלשתינים" שבוכים על הקשר העמוק ל"אדמתם" הגזולה ול"אומתם".

אז למען ההגינות, בואו לא נשתמש יותר במילה "פלשתינים" כדי לתאר את האנשים הנפלאים האלה, אשר רוקדים מאושר על מתינו הכוונה להרוגים של התקפות הטרור בארה"ב - ר.ת.) עד שמישהו אומר להם שמקליטים אותם לטלוויזיה- ר.ת.), במקום זה, בואו נכנה אותם כמו שהם:

"ערבים אחרים שאינם מסוגלים להביא לידי מימוש דבר בחייהם ומעדיפים לעטוף את עצמם במלודרמה מפתה של מאבק ומוות אינסופיים". אני יודע שזה קצת "כבד" להשתמש במילים כאלה ב-CNN, אז מה דעתכם על ההגדרה: "שונאי-יהודים שזה מקרוב באו".

טוב, אז שונאי-יהודים החדשים האלה רוצים מדינה משלהם. אופס, רק עוד משהו: לא, הם לא.

הם יכלו להיות בעלי מדינה משלהם בכל זמן בשלושים השנים האחרונות, ובמיוחד לפני כמה שנים בקמפ-דייוויד, אבל אם יש לך מדינה משלך, אתה צריך שיהיו לך רמזורים ומשאיות לפינוי זבל ומשרד חקלאות והכי גרוע, אתה למעשה צריך לתכנן ולבצע דרכים כדי להתפרנס.

זה לא צחוק. בכלל לא. הם רוצים את מה שכל שונאי-היהודים באזור רוצים: את ישראל!

וכמו כן הם רוצים גם ערימה גדולה של יהודים מתים כמובן, כי פה נמצאת עיקר החגיגה, אבל בעיקר הם רוצים את ישראל.

למה? קודם כל, הניסיון להרוס את ישראל - או את "הישות הציונית", כפי שכתוב אצלם בספרים.

ושנית, חמישים השנים האחרונות אפשרו לשליטים הערבים להסב את תשומת הלב של תושבי מדינותיהם מהעובדה שהם אנשי הצווארון הכחול הכי עלובים ועניים והכי נחשלים עלי "אדמות אללה". ו"אדמות אללה" לתושבי מדינות אלה זה בהחלט אומר משהו...

זה גורם לי לגלגל את עיני בכל פעם שה"צדיקים" מדברים על צדק מוסרי ועל ההיסטוריה והתרבות של המוסלמים במזרח התיכון. אם לא פספסתי משהו, הערבים לא העניקו לעולם דבר מלבד אלגברה, אשר דרך אגב, תודה רבה, לעזאזל, עבור זה.

תלעסו את זה היטב ותקלטו: 500 מיליון ערבים וחמישה מיליון יהודים. תחשבו על כל המדינות הערביות כמו על מגרש כדורגל, ועל מדינת ישראל כקופסת גפרורים במרכז המגרש. ועכשיו אותם חברה נשבעים שאם מדינת ישראל תיתן להם חצי ממנה, כולם יהיו חברים טובים.

באמת? ו'אווו. איזה חדשות מגניבות.

היי, אבל מה עם התמשכות המלחמות להשמדת המדינה הזעירה, והחוקים צמאי הדם הקנאים שלהם לזרוק את כל היהודים לים?

אה, זה? סתם צחקנו.

חברי, קווין רוני, העיר הערה מעניינת מאד אתמול: בואו נהפוך את הנתונים: תארו לעצמכם חמש מאות מיליון יהודים וחמש מיליון ערבים. עמדתי נדהם מול הפשטות שבעניין.

האם מישהו יכול לתאר את היהודים חוגרים על עצמם סכיני גילוח וחגורות נפץ? או מגייסים לעזרתם כל דבר שאפשר למשך דורות, כדי לדחוף את המדינה הקטנה של הערבים לים? או רוקדים מאושר על רציחתם של חפים מפשע? או מפיצים ומאמינים בזוועות שקריות שהערבים אופים לחם בדם של ילדים יהודים? מזוויע.

לא, כמו שאתם יודעים, אם היו מניחים ליהודים לחיות בשלום ובשלווה, הכי הרבה שהיהודים היו יכולים לעשות לאחרים בעולם, זה להתווכח איתם עד מוות.

הנשיא בוש, אלוהים ישמור על נשמתו, מהלך על חבל דק. אני מבין את זה, בניסיונות החיוניים שלו בעירק ומדינות אחרות. זה האינטרס שלנו, כאמריקנים, לנסות ולשמור על יציבותם של בעלי בריתנו הערבים ככל שניתן, כי אחרי הכול, זה לא יותר קשה לעשות את זה מאשר לשמור על אולם מלא דוגמניות - על, שמנעו מהם את הסמים...

למרות זאת, באסטרטגיה לטווח ארוך, ישנה תמיד סכנה של חוסר איזון. אנחנו כבר הפסדנו קצת.

אחרי 11 בספטמבר, הנשיא שלנו אמר לנו ולשאר העולם שהוא הולך לעקור משורש את כל הטרוריסטים ואת המדינות שתומכות בהם. נפלא.

אז הישראלים, אחרי חודשים על חודשים שהם עוברים את המקבילה לאוקלהומה-סיטי ראה הגדרה בתחתית העמוד - ר.ת.), מידי שבוע,(וגם מידי יום), שהחלו לעשות את מה שאנחנו עושים, אז אנחנו אומרים להם לגלות איפוק. אם אמריקה הייתה מותקפת במתקפת טרור כמו באוקלהומה-סיטי כל יום, מייד היינו צורחים על הממשלה לחסל את זה ולהרוג כל דבר שחי דרומית לים התיכון ומזרחית לנהר הירדן.

הרגישו חופשי להעביר את זה הלאה לכל חבריכם ומכותביכם. וברכתי עמכם, תחיו בשלום, תהיו בריאים ושמחים, ושיהיו לכם חיים נפלאים.

עד כאן הקומיקאי מילר

אני השחף שואל - מצחיק או רציני? מה דעת החכם היהודי ישראלי לדורותיו?

השאלה תיבחן על-פי מקורות היסטוריים. תחילה מבואות מ"מאז ומקדם" של ג'ואן פיטרס:

האומה הפלשתינית - 51 לשונות

במפקד הבריטי של 1931 התגלה שתושבי ישראל הלא יהודים היו ערב רב של תושבים בני עמים שונים מכל קצווי עולם שרבים מהם מתוארים משום מה כ"ערבים" שמקומות הולדתם ולכן מוצאם יכול להיות מפוענח על-פי שפתם (עמ' 219-230):

"23 לשונות שונות בשימוש אצל המוסלמים". בתוספת "28 לשונות אצל הנוצרים".

ס"ה - "51 לשונות מ-24 ארצות שונות לבד ארצות אירופה ושתי יבשות אמריקה"

זהות פלשתינית נפרדת כצורך טקטי:

"קיומה של זהות פלשתינית נפרדת אינו בא אלא לצרכים טקטיים, הקמתה של מדינה פלשתינית היא מכשיר חדש במערכה נגד ישראל" (עמ' 143) - זוהיר מוחסן, לשעבר ראש המחלקה הצבאית של אש"ף וחבר הוועד הפועל שלו (ביומון ההולנדי טרוב, מרס 1977).

אז מה כל אלו ה"פלשתינים"? עבודה בעיניים? לא יכול להיות.

בואו נראה: "אמר הנביא מוחמד - המלחמה היא מרמה" - אל-בוכרי, אל-ג'אמע אל-צחיח (עמ' 143). מה מלחמה? מה מרמה? "הסתיים ג'יאהד קטן, אנחנו בדרך לג'יאהד הגדול".

אבו מאזן שהכריז בעבר "כשיסתיימו ההסכמים (קבלת האדמות) יישאר רק התותח (מלחמה), חזר והכריז מיד לאחר גמר הינתקות/גירוש תושבי כפר דרום: "הסתיים הג'יאהד הקטן, אנחנו בדרך לג'יאהד הגדול".

ביאורים

"מאז ומקדם" ספרה של ג'ואן פיטרס:

פיטרס, פעילת זכויות האדם מקנדה, לא יהודיה, שפעלה למען הפליטים הפלשתינים בלבנון. תוך חיפוש נתונים ותעודות מתגלה עובדה מתמיהה, משמדובר בפליטים הערבים שונתה הגדרת הפליט על-ידי ארגון האומות המאוחדות, שלא כמקובל למי שנאלץ לעזוב את ביתו הקבוע או הטבעי. הפליט הערבי הוגדר ככזה כבר לאחר שהתגורר במשך שנתיים או יותר בשטח ארץ ישראל לפני קום המדינה. היחס המפלה לטובה ביחס להגדרה המקובלת הביא את פעילת זכויות האדם לבדוק את הנתונים במסמכי האו"ם המקוריים, ומשם הלאה למקורות נוספים לרוב. פליאה גדולה המסוכמת במסמך היסטורי מונומנטאלי.

מתארת ברברה טוכמן ההיסטוריונית הדגולה: "הספר הוא מאורע היסטורי בפני עצמו, בחשפו עובדות שעד כה נדחקו לאפלה, עד אשר ג'ואן פיטרס גילתה אותן". ברברה טוכמן שהתפרסמה בזכות ספרה האלמותי "מצעד האיוולת". ספר תולדות טיפשות האדם.

השלמות לדניס מילר

וויקה - הגדרה בסיסית :

וויקה היא דת פאגאנית מבוססת טבע (אך לא עובדת-טבע). מקורה במאה ה-20, והיא משלבת אלמנטים של כשפים מסורתיים (מאגיה עממית), עם תורתו של ג'ראלד גרדנר. בצורתה המקורית, וויקה היא דת פריון סודית, המאמינה באל זכר ובאלה נקבה. פולחני המסתורין של האל והאלה מועברים למאמינים באמצעות טקסי הכנסה בסוד (פולחני מסתורין הם אמיתות שניתן להבין רק באמצעות חוויה וניסיון ישיר). במהלך השנים, התפתחו וריאציות רבות מאוד של צורה מקורית זו, כולל התמחויות ייחודיות אישיות.

התקפת הטרור באוקלהומה-סיטי:

בשנת 1995 הותקף בנין הממשל הפדראלי בעיר התחתית באוקלהומה-סיטי, בהתקפת טרור אשר גרמה להריסת כל קומפלקס המבנה וגרמה למותם של 186 בני אדם, מתוכם 19 זאטוטים ששהו בגן, כ-800 פצועים, ומעל שלוש מאות מבנים שנהרסו בסביבה. זו הייתה התקפת הטרור הגדולה והדרמטית ביותר בארה"ב עד מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר.

השלמות למי שרוצה (לא חובה, מוגזם, מיותר) לדעת יותר על ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית ערבית, מקור האנטישמיות, והמאבק על הארץ.

טיפהל'ה.

מצב האוכלוסין בארץ ישראל במאה ה-19, "מאז ומקדם" (עמ' 162-4):
- אנציקלופדיה גרמנית - 1827: "ארץ שממה שכנופיות שודדים ערביות מהלכות בה בכל פינה".

לאחר ביקורו של מארק טו'יין ביקר ב-1867 בארץ הקודש הוא מסכם:

- "חזיונות מסעירים... אינם מתרחשים עוד בעמק יזראל... מהלך שלושים מיל (50 קילומטר) לכל עבר אין בו כפר אחד ערירי" (נ.ש. - 50-80 ק"מ לערך רוחב מותניה של ישראל הגדולה דהיום מהים ועד הירדן).

- וכן "כדי למצוא את אותו סוג של בדידות שינסוך עליך שיממון... עליך לבוא לגליל... מדבריות עזובה אלה, קופות שממה חלודות... הכפר המטופש הזה טבריה, הישן את שנתו בצל ששת דקליו האבלים... הגענו בשלום להר תבור... בכל הדרך לא ראינו נפש חיה".

- נמשיך: "נצרת עיר שכוחת אל... יריחו המקוללת היא תל חורבות מפורר, כפי שהותיר אותה יהושע במופתיו לפני למעלה משלושת אלפים שנה".

הלאה בואכה ישימון "ארץ ישראל יושבת עטוית שק ואפר... שוממה וכעורה".

- ואיזה ביטוי נפלא עצוב על ערים ועיירות מפעם "שם הקשיבו אלי אדם לקולו של המושיע ואכלו את לחם הניסים... נמים (שנת 1867) בדממת הישימון שאין דריו אלא עופות טרף ושועלים נחבאים -אורבים".

רושם ה.ב. טריסטראם ביומנו "עיבודם של אדמות עמק השרון פוסק והולך, וכפרים שלמים נעלמים מעל פני האדמה. מאז 1838 נמחקו שם מן המפה (על-ידי הבדואים) לא פחות מ-20 כפרים, ויושבי הקבע נעקרו מן השורש".

שורה של משקיפים שביקרו בארץ מסכמים:

- צרפתי מחברו של מורה הדרך המפורסם ביותר לארץ הקודש במאה ה-19: "את חיפה ניתן לעבור ב-5 דקות (רגלים או חמור) בדרך לעכו", ושם "אותו נמל נהדר היה בטל ממסחר".

- ב-1840 כותב משקיף: "ההמונים בירושלים נאמדו בפחות מ-15 אלף תושבים, למעלה ממחציתם יהודים".

- נוסע צרפתי: "חיפה מנתה 6000 איש",

דוד לנדס מסביר את הסיבות להצטמקות האוכלוסיה: "כתוצאה ממאות שנים של הזנחה ושלטון עושק מצד הטורקים... למריבות שבטים ולשודדים בדואים".

ברנרד לואיס משלים: "האיכרים מוזנחים ומרוששים נפלו לידיהם של מלווי כספים וספסרים נושלו לעיתים כליל מאדמתם".

סופר צרפתי: "לא רק אפנדים עשירים חטפו את הקרקע... אלא גם זרים בעלי יוזמה שראו להם סיכוי לקצור רווחים במקום".

ג'והן לואיס בורקנהרד מסכם: "הנגישות של השלטון (העותומאני) מצד אחד ושל הבדויים מן הצד השני הורידו את הפלאח בחורן לדרגה שאינה עולה בהרבה על זו של הערבי הנודד. מעטים הם המתים באותו כפר בו הם נולדו".

הקונסול הבריטי: "דלדול האוכלוסיה הולך ונמשך"

מי היו הפלשתינים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ועשרים?
הגדלת האוכלוסיה הדלה וההגירה לארץ ישראל, החלו עם הפוגרומים ביהודי אירופה והתחייה הציונית של הרצל. ההגירה היהודית גררה הגירה ערבית מסיבית, חלקה מתוך עניין כלכלי שהביאה העלייה היהודית, וחלקה כתגובת נגד לפעילות הציונית, מתוך מאמץ להפריע להקמת הבית היהודי בפלשתינה. הפעילות הערבית שהחלה בטבח ביהודי חברון, ובמאורעות הדמים בשנות ה-30, המשיכה בשיתוף הפעולה בין המופתי והיטלר.

בתוך כך האנגלים בהצהרת בלפור תמכו בהקמת בית יהודי בארץ ישראל, העדיפו בהמשך את הערבים עקב הלחץ הערבי הנגדי האפקטיבי הן בגלל מספרם וכוח השפעתם העדיף, והן בגלל הטרור הישיר שהטילו במי שהתנגד להם, או בניסיון להרתיע את העלייה היהודית, כפי שאומר צ'נסלור הנציב הבריטי העליון בארץ ישראל (1 ספטמבר 29): "התחלחלתי לשמוע על מעשה הזוועה שעשו חבורות של זדים אכזריים וצמאי דם, על רציחות אכזריות של אנשים חסרי מגן מתוך היישוב היהודי, בלי הבדלי גיל ומין... מעשים של פראות שאין להביעה במילים".

ואכן הטרור על-פי התוצאה מתגלה כשיטה יעילה לשכנוע:

"במשטר ההגירה הבריטי לא הייתה כל אמת מידה רצינית לבדיקת שכיחותה של כניסת ערבים ל"פלשתינה". ומנגד - "ההנחיה המוקדמת... שצריך לבדוק רק את הגירתם של יהודים" (עמ' 219-230).

אנתוני אידן 1943 - "אם הכרח שתהיינה לנו העדפות, הרשני ללחוש על אוזנך שאני מעדיף ערבים על היהודים".

מה חדש?

ב-42 ביוני 2001 פורסם בעיתון המצרי אל-ערבי הראיון האחרון עם פייסל חוסייני לפני מותו (תרגום מ- MEMRI) להלן קטעים נבחרים:

הסוס הטרויאני - כתרגיל הונאה

פייסל חוסיני שנחשב למרתין לותר קינג של הפלשתינים אמר לפני שלוש שנים, אמרתי "היכנסו אל בטן הסוס", וכולנו נכנסנו לבטן הסוס. והסוס עצמו נכנס אל החומות. כעת, הגיעה השעה שנאמר: "רדו מבטן הסוס" והתחילו לעבוד... למען המטרה שלשמה נכנסתם לבטן הסוס. האינתיפאדה מהווה, לדעתי, את הירידה מבטן הסוס. זוהי תחילת העבודה האמיתית שלשמה נכנסנו לבטן הסוס.

"הסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, הוא בסך-הכל הליך זמני.. צעד לקראת משהו רחב יותר..."

" המטרות "האסטרטגיות" והמטרות "הפוליטיות", או המטרות בשלבים. המטרות האסטרטגיות הן "מטרות העל", "המטרות לטווח ארוך", או המטרות הבלתי משתנות, המבוססות על זכויות ועקרונות פאן-ערביים, היסטוריים מוצקים. לעומת זאת, המטרות "הפוליטיות" הן מטרות לשלב זמני שנקבעות בהתאם למערכת הבינלאומית הקיימת...וגורמים אחרים "המשתנים" מעת לעת".

"אנו מבקשים מכל הכוחות והפלגים הפלשתינים להתייחס להסכם אוסלו ולהסכמים האחרים כאל הליכים "זמניים", או מטרות בשלבים... אנו אורבים לישראלים..."

" אם נסכים להכריז על מדינתנו נכון לעכשיו על 22% בלבד מפלשתין, כלומר על הגדה המערבית ורצועת עזה - הרי שמטרתנו הסופית היא שחרור כל פלשתין ההיסטורית מן הנהר ועד לים..."

בהגדרת היעדים חוסייני מזוהה כפלשתיני? או כפאן ערבי וכמוסלמי נאמן?

פייסל חוסיני המשך: "אם אתה שואל אותי בתור איש הלאומיות הפאן-ערבית מהם גבולות פלשתין באסטרטגית העל,אני אשיב לך מיד: "מן הנהר ועד לים", כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית. אם אתה שואל אותי בתור מי שמשתייך לאמונה האיסלאמית, תשובתי היא גם כן "מן הנהר ועד לים", כולה וקף איסלאמי שאין למוכרו ואין לקנותו".

"אלא שמה שאני יכול להשיג עכשיו ולחיות עליו, לאור המערכת הבינלאומית,איננו, כמובן, פלשתין "מן הנהר ועד לים"... סיסמתנו מעתה והלאה צריכה להיות "האינתיפאדה תמיד צודקת"..."

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-11716-00.html

בסדרת שיחות עם ארי שביט הוא מנסה לחשוף את הסתירות שביסוד קיומה של ישראל כמדינת היהודים, קורא לחילונים להשתחרר מעול הציונות, עומד על הסתירה בין היותו ערבי גאה לבין נאמנותו למדינה, פוסל כל אפשרות של פשרה היסטורית ללא פתרון בעיית הפליטים ופורש את חזון המדינה הדו-לאומית של כל אזרחיה.

על ארונית עץ לא מרשימה במיוחד בחדר 101 במשכן הכנסת בירושלים תלויה מפת
פלשתין. מפת ארבע מאות הכפרים האבודים של פלשתין. כך שכאשר חבר הכנסת
עזמי בשארה מתרווח בכורסה המשרדית שלו, יונק מהסיגר שלו ומפריח באוויר
טבעות עשן ריחניות, מבטו מרוכז ללא הרף במפת הכפרים האבודים. במפת פלשתין שחרבה. מפת הנכבה.

אבל כאשר חבר הכנסת בשארה קם להתהלך בחדר בחליפה גזורה היטב, שמטפחת משי
הדורה מבצבצת מכיס המקטורן שלה, כאשר הוא מנסה ללכוד מחשבה או לחדד הגדרה תוך כדי פסיעה הלוך ושוב בלשכתו הפרלמנטרית, הוא חולף פעם אחר פעם על פני התמונה האחרת המקשטת את קירות חדרו. זוהי תמונת שחור-לבן מרשימה, מוכרת ומעוררת נשכחות: תמונתו של גמאל עבדול נאצר.

ספק רב אם ניתן למצוא היום בבית הנבחרים הישראלי ולו ארבעה או חמישה
חברי כנסת שמשנתם סדורה יותר ומחשבתם צלולה יותר מזו של עזמי בשארה .

הפילוסוף הפוליטי אשר עיצב במידה לא מבוטלת את השיח הציבורי בישראל כאשר
טבע את המושג 'מדינת כל האזרחים', והמנהיג הערבי-ישראלי אשר העלה את
התביעה להכיר בפלשתינים אזרחי ישראל כמיעוט לאומי הזכאי לאוטונומיה
תרבותית משלו, הוא בעל יכולת אנליטית שכמעט איננה מצויה היום בפוליטיקה
הישראלית.

בהתמדה, בשיטתיות ובכישרון רב עוסק בשארה זה למעלה מעשור בחשיפה
ביקורתית של הסתירות העומדות לדעתו ביסוד קיומה של מדינת ישראל.

בפירוק לגורמים של האידיאולוגיה הציונית. באמצעות שימוש בארסנל עשיר של כלי מלחמה מושגיים הוא מצליח לקדם במקביל שני מהלכים פוליטיים-תרבותיים
מרחיקי לכת: המהלך שנועד לעשות דה-קונסטרוקציה של הלאומיות היהודית הישנה- הציונות - והמהלך שנועד לעשות בו בזמן קונסטרוקציה של סוג חדש, מודרני, של לאומיות ערבית.

הוא הגיע מן הפרובינציה. מן הגליל. בנם של פקיד ממשלה מרקסיסטי יליד
תרשיחא ושל מורה נאצריסטית ילידת כפר רמה, עזמי בשארה גדל בנצרת שבה הוא
מתגורר גם היום.

בכל אשר יעשה ניכר בו הדחף האדיר של מי שבא מן השוליים עם נחישות לפלס לו דרך אל המרכז, לכבוש את המטרופולין, לזעזע את היכליה של הבירה.

ברגעים של גילוי לב אפשר לאתר בבשארה גם את האמביציה המשיחית-מהפכנית של מי שגדל בשתי כנסיות - הנוצרית והקומוניסטית.

ויחד עם זאת, בשארה הוא פוליטיקאי בן זמננו: אורבני ומתוחכם, נהנתן ותאב
חיים. למרות שהוא נחרץ בדעותיו יש בו די יושר אינטלקטואלי כדי להצביע מדי פעם על נקודות התורפה במבנים המחשבתיים שהוא עצמו יוצר.

בשנתיים האחרונות הוכיח עצמו בין היתר כפרלמנטר אפקטיווי למדי. בין
נסיעה לסמינר באוניברסיטה של דמשק לבין טיסה למפגש עם חסנין הייכל בקהיר,הוא הספיק ליזום אינספור מהלכים חקיקתיים אשר מטרתם לקדם בפועל את הרעיון של מדינת האזרחים. מדינת כל האזרחים.

הדברים שבשארה אומר אינם תמיד קלים לאוזן יהודית-ישראלית. אך הם נאמרים ביושר, בכנות ובאומץ לב לא מבוטל. הם ראויים להקשבה.

עזמי בשארה, בדיוק לפני חמישים שנה אנחנו הציונים הנסנו אתכם הפלשתינאים
מחלקים גדולים של הארץ ובהם גם הגבעות האלה של שייח באדר, שעליהן עומד
כעת משכן הכנסת שבו, במשרדך שלך, אנחנו יושבים ומשוחחים. האם כעבור 50
שנה אתם כבר מוכנים לסלוח לנו על המעשה ההוא?

"כן. אני חושב שאפשר לסלוח לכם. אני באופן אישי מוכן להושיט יד ולהגיד
סלחתי. אבל הבעיה כאן איננה אישית. זה לא עניין פרטי. ולכן אני לא מוכן
לקבל את זה שיהודי מהשמאל בעל רגשות אשמה יבוא אלי ויבקש סליחה. כפי שאני לא מקבל את זה שגרמנים באים לישראלים באופן אישי עם רגשות האשמה שלהם .

אני חושב שמה שקובע כאן הוא העניין המדיני. והעניין המדיני דורש פתרון של שלום צודק. של פשרה היסטורית. ופשרה כזאת חייבת לכלול לא רק הכרה רשמית בעוול שנעשה לעם הפלשתיני, אלא גם התחייבות לעשות את המינימום ההכרחי כדי לתקן אותו."

מה הוא המינימום הזה? מה צריכה ישראל להביא אל שולחן המו"מ כדי שתתאפשר
פשרה היסטורית בין שני העמים?

"שני דברים. ברובד אחד ישראל צריכה להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם
הפלשתיני. להשלים עם קיומה של מדינה פלשתינית על חלק מאדמת פלשתין
ההיסטורית.

אבל ברובד שני ישראל צריכה להסכים לפתרון בעיית הפליטים. היא חייבת להכיר בעוול שנעשה לפליטים והיא חייבת לעשות את המינימום כדי לתקן
את העוול הזה על בסיס ההכרה בזיקה בין הפליטים לבין כפריהם. השאלה איך
הזיקה הזאת תבוא לידי ביטוי היא נושא למשא ומתן.

הפלשתינאים מצדם צריכים להביא אל הפשרה ההיסטורית נכונות, שכבר קיימת, להכיר בעבר של היהודים , להכיר בכך שהם נרדפו באירופה ושעל כן הקולוניאליזם שלהם הוא קולוניאליזם ייחודי. הם גם צריכים להכיר בכך שכעת קיימת כאן לאומיות יהודית-ישראלית שיש לה זכות להגדרה עצמית."

בוא נניח לרגע שיוסי ביילין נבחר לראשות ממשלת ישראל. ובוא נניח שיוסי
ביילין מציע לעם הפלשתיני את העסקה הבאה: קחו זכות הגדרה עצמית מלאה בגדה המערבית וברצועת עזה ובתמורה לכך תנו ויתור על זכות השיבה אל תחום ישראל הריבונית. האם עסקה כזאת תהיה מקובלת עליך?

"מבחינתי ההצעה הזאת איננה צודקת. אני לא אומר שכל פלשתינאי צריך לחזור
לכפר או לבית שבו גר פעם. אני גם חושב שרוב הפלשתינאים לא ירצו לחזור .
אבל הזכות צריכה להינתן להם. היא מעוגנת באינספור החלטות או"ם, והיא
עניין של זכות אישית, אנושית, של כל פליט ופליט. לכן אי אפשר לוותר עליה.

אפילו לאש"ף או לרשות הפלשתינית אין אפשרות לוותר עליה.

זכות השיבה היא זכות אישית שצריכה להינתן לכל פליט כדי שהוא עצמו יחליט אם לממש אותה או להעדיף עליה פיצויים. לא לערפאת ולא לאבו מאזן יש איזושהי אפשרות לוותר בעניין הזה בשמו של קשיש מצפת הנמצא היום במחנה ירמוק. גם לא תמורת פיצוי מדיני שיינתן לרשות הפלשתינית."

מתן זכות שיבה למדינה הפלשתינית שתקום בגדה ובעזה יהיה בו כדי לפתור את
בעיית הפליטים?

"הרעיון הזה הוא רעיון אבסורדי. קודם כל הגדה המערבית לא יכולה לקלוט
כמות כל כך גדולה של אנשים. אבל מעבר לכך יש אבסורד טוטלי בכך שתאמר
לפלשתינאי מן הגליל שלא ביקר מעולם בגדה המערבית שבעייתו תיפתר על ידי
שיבה אל הגדה המערבית.

הלא לפני 1948 הקשר של הפלשתינאי הזה עם שכם או חברון היה חלש יותר מאשר הקשר שלו עם ביירות או דמשק. אז עכשיו אתה תאמר לו שהוא יכול לחזור מביירות או מדמשק לשכם? זה מגוחך."

האם אתה אומר שהבעיה של זכות השיבה חשובה לא פחות ואולי יותר מהבעיה של
זכות ההגדרה העצמית?

"עבור חלק מתושבי השטחים וחלק מהממסד של הרשות הפלשתינית אולי לא. אבל
עבור אותו חלק של העם הפלשתיני הנמצא בפזורה, ודאי עבור אלו הנמצאים
במחנות הפליטים, זכות השיבה חשובה יותר.

בסופו של דבר התנועה הלאומית הפלשתינית קמה כתנועת פליטים, כתנועה של שיבה. זאת לא תנועה של הגדרה-עצמית-במדינה-על-חלק-מפלשתין. לכן הפתרון של מדינה בגדה איננו אומר כל כך הרבה לפלשתינאים היושבים בסוריה ובלבנון ובמקומות אחרים. הוא לא פותר את הבעיה המציקה להם זה חמישים שנה.

"הנטייה הישראלית המקובלת היא להתייחס אל בעיית הפליטים כנושא גמור, אבל
לא, זה לא נושא גמור. והנושא הזה קדם מבחינה ההיסטורית לנושא של מדינה .

לפני שעלתה השאלה המדינית של הזכות להקים מדינה פלשתינית הקהילה
הבינלאומית ועמי המערב הכירו בכך שיש כאן בעיית פליטים צודקת.

זו ההכרה הראשונה שלה זכו הפלשתינאים עוד ב-1948. ומאז חזר האו"ם ואישר את החלטותיו בעניין זה כמעט בכל שנה. כך שעל הנושא הזה צריך לשבת ולדבר .

ברור שאי אפשר לפתור את בעיית הפליטים בגדה ובעזה, אבל ברור גם שאם
מקימים כאן שתי מדינות - פלשתינית ויהודית - אז חזרת הפליטים לכפריהם
תיצור קושי. כך שאם מחפשים פתרון צודק לגמרי הוא יכול להתממש רק במסגרת
דו לאומית. בתוך מסגרת כזאת יוכלו יהודים לגור בגדה וברצועה ואילו
הפליטים שירצו בכך יוכלו לחזור לתוך תחום הקו הירוק."

מה שאתה מדבר עליו הוא ישות מדינית אחת, דו לאומית, בין הנהר לירדן?

"כן. אני לא פוסל פתרון זמני של שתי מדינות לשני עמים. אבל הפתרון הזה
יכול להיות זמני בלבד, ובמסגרתו מובן שאף מתנחל לא יוכל להישאר בשטחים .

מדינה פלשתינית בגדה ובעזה לא תוכל לסבול אף התנחלות אחת. אבל בסופו של
דבר אני חושב שהמסגרת צריכה להיות דו-לאומית. רק בתוך גבולותיה של ישות
אחת השאלה הדמוגרפית לא תהווה מחסום עקרוני. ובמסגרת כזאת חלק מהפליטים
יוכלו לשוב.

יכולים להיות כאן כמה פתרונות אפשריים. יכול להיות פתרון בנוסח בלגי, של מסגרת דו לאומית אחת על כל השטח עם שני פרלמנטים לאומיים
נפרדים ופרלמנט-על אחד.

ויכולה להיות אפשרות של שתי ישויות מדיניות שכל אחת מהן דמוקרטית, אבל שהיחסים ביניהן אינם יחסים של שתי מדינות נפרדות ,אלא יחסים קרובים מאוד מבחינת גבולות ודרכונים וחילופים מסחריים.

בכל מקרה, בשביל כל פלשתינאי הארץ הזאת צריכה להיות כמו פלשתין כולה ובשביל כל ישראלי היא צריכה להיות כמו ארץ ישראל כולה. החלוקה בין שתי הישויות צריכה להיות מוגבלת."

על פי המצע של מפלגתך חייבת להיות זיקה של העקורים לכפריהם.

"כאן אין שאלה מדינית אלא שאלה של זכויות אזרח. אבל גם זהו עניין שצריך
להיות מוסדר. באקרית ובירעם זה ברור. גם בסוחמתה זה ברור, וברבסייה ,
ובמקומות אחרים בגליל.

באותם מקומות שבהם יש כפרים הרוסים שלא יושבו על ידי אחרים צריכה להיות למי שירצה בכך הזכות להקים את הכפרים מחדש. הלוא מאז הקמת ישראל לא הוקם כפר ערבי אחד חדש. ולא עיר אחת. אינני טוען שהיישובים החדשים האלו צריכים להיות בדיוק באותם מקומות שבהם היו הכפרים ההרוסים. אינני חושב שצריך להוריד קיבוץ היושב על אדמותיו של כפר הרוס . אבל צריך לתת לתושבי הכפרים להקים לעצמם משהו. צריך להכיר בזכויותיהם ולתת להם אפשרות לממש אותן."

לא ייתכן שלום ציוני

האם מבחינתך השטחים הכבושים נמצאים אך ורק ממזרח לקו הירוק?

"כמושג פוליטי כן, כמושג תרבותי-היסטורי לא. כל פלשתין היא כבושה. אבל
כאשר גנדי ורפול אומרים שהכל אותו דבר, שחברון כמוה כיפו, הם מדברים
שטויות. הם מבלבלים בין מושגים. כיוון שמבחינה אחת זה באמת הכל אותו דבר.כל פלשתין כבושה. אבל מבחינה מדינית יש הבדל בין כיבוש אחד לכיבוש השני .כי אנחנו, הפלשתינים, מכירים בכך שעל הכיבוש האחד קם - אם כי בצורה לא צודקת - לאום שיש לו זכות הגדרה עצמית.

ואנחנו מקבלים את הדבר הזה. אנחנו גם מבינים שיש קונסנזוס בינלאומי סביבו. אבל חשוב שהישראלים יבינו שכאשר הפלשתינאי מסכים לגבולות 67 הוא לא מקבל מתנה מהישראלים. הוא עושה ויתור גדול, כיוון שלפלשתינאי ברור שהוא צודק בכל, שהכל שייך לו.

ובכל זאת ,למען הפשרה, הוא מוכן לקבל באיזושהי צורה את גבולות ה-4 ביוני."

האם מבחינתך יש איזושהי קדושה לגבולות 67'?

"שום קדושה. אולם גבולות 67' הם גבולות הפשרה שהעם הפלשתיני מוכן לעשות
עם ישראל. לכן כל ניסיון להשאיר חלקים מהמולדת הפלשתינית כפי שהיא מוגדרת עכשיו - המולדת ההיסטורית הפלשתינית היא רחבה הרבה יותר - תחת שלטון ישראל יביא להמשך הסכסוך.

גם אם יימצא מי שיחתום על ויתור כזה, הסכסוך ימשיך. שום שלטון פלשתיני שיסכים לכך לא יוכל לשרוד כשלטון לגיטימי."

האם ייתכן שלום ציוני? שלום עם המדינה הציונית? שלום שאיננו מבוסס על
דה-ציוניזציה של ישראל?

"צריך להבחין כאן בין פשרה היסטורית לבין הסדר. הסדר אפשר לעשות גם בלי
פשרה היסטורית. זה לא דבר מופרך. ישנם הסדרים בעולם. אבל הסדר הוא דבר
מוגבל בטווח הזמן שלו והוא חסר את הצד המוסרי וההיסטורי. הוא מבוסס על
מאזן כוחות. זה לדעתי הדבר שרבין רצה, ובזה, לדעתי, הוא לא צדק.

יכול להיות גם הסדר שמנסה להיות צודק יחסית, שלוקח בחשבון יחסי כובש ונכבש , שזה מה שפרס רצה. אבל בשני המקרים מדובר רק על הסדר. וזה בסדר. אבל אתה לא יכול לעשות הסדר ולצפות לשלום עם כל העולם הערבי ולתקופה חדשה בהיסטוריה.

זה חלק מהוויכוח שלי עם השמאל הציוני. הוא לא קולט את הדבר הזה. הוא מדבר אך ורק על בעיית 67', כאילו בעיית 48' לא קיימת.

כאילו אפשר לדבר על בעיית 48' רק באקדמיה, לא בפוליטיקה. וזאת טעות, כמובן .טעות מרה.

כך שאם אתה שואל אותי אם ייתכן שלום ציוני התשובה שלי היא שייתכן הסדר. אולי אפילו הסדר צודק יחסית. אבל לא שלום כולל וסופי.

לא קץ הסכסוך. מה שיקרה במקרה כזה הוא שהמאבק בציונות יימשך בצורות אחרות. יכול להיות שהוא יהפוך ממאבק לאומי למאבק אזרחי. יכול להיות שאז דווקא התפקיד שלנו כערבים אזרחי ישראל יהיה התפקיד החשוב יותר. המאבק אז יהיה בעיקרו מאבק שלנו."

אם ההנחה שלך היא שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית, ואם אנחנו יודעים
שהפתרון של כל הסכסוכים הקולוניאליסטים היה פתרון של דה-קולוניזציה, האם
לא נובע מכך, לשיטתך, שהפתרון של הסכסוך הישראלי-ערבי חייב להיות פתרון
של דה-ציוניזציה ?

"אם אנחנו מדברים על הסכסוך הלאומי, הפתרון הוא דה-קולוניזציה של השטחים
הכבושים בגדה ובעזה. אבל אם אנחנו מדברים על השאלה האזרחית, הפתרון שלה
הוא דה-ציוניזציה של ישראל. כלומר: שהמדינה תפסיק להתנהל כאילו היא
התנועה הציונית. היא כבר לא תנועה, היא מדינה שטוענת שהיא דמוקרטית .

ופירוש הדבר הוא שהיסוד המסדיר של המדינה צריך להיות אזרחי, לא לאומי .

פירוש הדבר הוא ביטול המעמד המיוחד של הסוכנות היהודית וביטול המעמד
המיוחד של הקרן הקיימת וביטול חוק השבות. פירוש הדבר הוא הפיכתו של מינהל מקרקעי ישראל למינהל מקרקעי האזרחים."

גם שינוי הדגל? שינוי ההימנון?

"תראה, היחס שלי אל הדגל הזה ואל ההימנון הזה הוא שלילי. הם לא מייצגים
אותי. הם מייצגים משהו ששולל אותי. אבל אם התוכן של חיי המדינה ישתנה אני מוכן לחיות עם כמה סמלים שבשביל הרוב הם מסמלים משהו, מתוך תקווה שבמהלך הזמן גם הדברים האלה ישתנו. אבל אני לא מתחיל את דרישותי ממדינת ישראל בכך שתשנה את הדגל שלה. למרות שהדגל הזה בשום פנים ואופן לא מייצג אותי ולא יכול לייצג אותי."

האם מבחינתך הרעיון של מדינת היהודים הוא מיסודו רעיון אלים? האם אתה
מוכן לקבל היום את ישראל-מדינת-היהודים כיישות לגיטימית?

"ודאי, ודאי שהרעיון הזה היה רעיון אלים. הציונות ביסודה לא היתה תנועת
שחרור לאומי אלא תנועה ששמה לה למטרה להקים מדינה עם רוב יהודי בארץ שיש
בה רוב ערבי. היא היתה תנועה שרצתה להפוך את היהודים לאומה באמצעות הקמתה של מדינה יהודית ולצורך זה היא אימצה פרקטיקות קולוניאליות והיתה לחלק מהמפעל הקולוניאלי במזרח התיכון. נכון שהקולוניאליזם הציוני היה שונה מהקולוניאליזם האנגלי או הצרפתי או הגרמני, אבל הפרקטיקה של הציונות היתה קולוניאלית והיא גם ראתה את עצמה כחלק מהפרויקט הקולוניאלי. וברור לגמרי שאם אתה מתיישב בארץ שאיננה שלך, אם אתה רוצה לממש זכויות מדיניות משלך על חשבונו של עם אחר אתה חייב להשתמש באלימות.

אינך יכול להפוך ארץ שיש בה רוב ערבי לארץ שיש בה רוב יהודי בלי אלימות. במקרה הזה האלימות הופכת לחלק בלתי נפרד מהמפעל שלך. ומזה מתחייב כמובן שגם הילידים הערבים יתנגדו באלימות.

"מבחינה זאת ז'בוטינסקי לגמרי צודק במאמרו על קיר הברזל. כך שמבחינה
היסטורית הרעיון של מדינת היהודים הוא לדעתי לא לגיטימי, ואם אתה שואל
אותי אני לא מוכן לתת לישראל לגיטימציה היסטורית.

הרעיון הציוני אמנם לא היה גזעני במובן של אבחנה בין גזעים שונים, אבל הוא כן היה מבוסס על התעלמות מהילידים, על התייחסות אל האחרים כנחותים. לא רק הפלשתינאים אלא גם עמי ערב כולם, והמזרח בכלל, ואפילו היהודים המזרחיים.

"אבל יחד עם זאת אני היום חייב להכיר בעובדה שהציונות הצליחה לגבש כאן
ציבור יהודי ישראלי שהיום יש לו זכות להגדרה עצמית. כך שגם אם לפני 50
שנה לא היתה לישראל זכות קיום - ולדעתי לא היתה לה - היום יש לה
לגיטימיות מסוימת אשר נובעת מכך שהתגבשה כאן לאומיות יהודית-ישראלית
שבבסיסה השפה העברית."

האם פירוש הדבר שאתה מכיר בקיומו של עם יהודי אשר זכאי למדינה משלו?

אם אתה שואל על עם יהודי בעולם התשובה היא לא. אני לא מכיר בקיומו של עם
יהודי אחד בכל העולם. אני חושב שהיהדות היא דת ולא לאום, ושלציבור היהודי בעולם אין סטטוס לאומי כלשהו. אני לא חושב שיש לציבור הזה זכות להגדרה עצמית. אני גם לא חושב שהיתה לאומיות יהודית באירופה לפני הופעת הציונות.

היהדות של אז אפילו לא היתה קהילה דתית אחת. היא היתה שורה של קהילות
דתיות שהציונות ניסתה להפוך אותן לעם באמצעות הקמתה של המדינה הזאת.

"אבל מה שאני כן מכיר בו הוא באותו עם יהודי-ישראלי שהציונות יצרה כאן .
אני לא מקבל את ההיסטוריה הציונית אבל אני חייב להכיר בפירות שלה. אין
מה לעשות. נולדו כאן דורות ונוצרו כאן שפה וספרות ותרבות.

למרות שהילד הלאומי הישראלי נולד מחוץ לנישואין ובאופן לא לגיטימי, אני לא יכול לומר עליו שהוא לא קיים ושהוא נטול זכויות. אני רק עומד על כך שהזכויות שלו לא יבואו לידי ביטוי באופן תוקפני. שהוא לא ינצל אותן על מנת לפגוע בילדים האחרים ולהכות אותם ולבוא על חשבונם."

האם אתה מוכן לקבל עקרונית שליהודים-ישראלים ולערבים-פלשתינאים יש
זכויות שוות בארץ הזאת? שמדובר כאן במאבק בין צדק לצדק, בין זכות לזכות?

"לא. אין שום סימטריה בין הזכויות של שני הצדדים. אין כאן שתי זכויות על
אותה חלקת אדמה. אני לא מקבל את האמירה הזאת של השמאל הציוני. כי כאן בכל זאת היה סכסוך קולוניאלי. כאן היו קבוצות מהגרים מארצות שונות שבאו ותפשו פיסת קרקע שהיתה שייכת לעם אחר.

וגם אם הלאומיות היהודית-ישראלית היא היום בלתי בעייתית, אין כל דמיון בין האומה הערבית לבין הטענה לקיומה של אומה יהודית. ואין שום דמיון בין זכויותיהם בארץ של פלשתינאים שהוגלו מאדמתם לפני חמישים שנה, לבין זכויותיו של קולקטיב מדומה שהוגלה מהארץ לפני אלפיים שנה. כך שאין כאן סימטריה בין זכויות שונות.

משקל הזכויות בצד הפלשתיני כבד הרבה יותר. חייבים לומר זאת במיוחד עכשיו כשהימין טוען כל הזמן שרק ישראל מוותרת והפלשתינאים לא מוותרים על דבר. אבל האמת היא שעל מה אתם מוותרים? על אדמתנו. אתם מחזירים לנו רק חלק קטן ממה שהיה לנו, ממה שגנבתם מאתנו. לקחתם מאה דונם ועכשיו, כשאתם מחזירים עשרה, אתם רוצים משהו בתמורה כי רק אתם מחזירים. אבל מה אתם מחזירים? גנבתם מאה ואחרי לחץ בינלאומי ואינתיפדה ומה לא, אתם מואילים בטובכם להחזיר לנו עשרה."

הדתיים ישתלטו על הציונות

אתה אומר שאתה מקבל את זכות ההגדרה העצמית של היהודים-הישראלים. אבל
בפועל כאשר אתה מציע מדינת אזרחים בגבולות 67' בתוספת שיבת הפליטים ,
בתוספת הכרה במיעוט לאומי ערבי, וכל זה לצד מדינה פלשתינית בגדה ובעזה
ובתוך מרחב ערבי, הרי מה שאתה מכיר בו תיאורטית לא יוכל להתקיים למעשה .
בתנאים האלה אי אפשר יהיה לממש את זכות ההגדרה העצמית של היהודים
הישראלים. בפועל לא תוכל להיות להם מדינת לאום.

"הזכות להגדרה עצמית אף פעם איננה מוחלטת. הייתי מוכן לוותר על הזכות
להגדרה עצמית בבוסניה וביוגוסלוויה בכלל שמימושה גרם לכל כך הרבה עוולות
שם. לכן אני חושב שב-48' לא היתה ליהודים בארץ זכות להגדרה עצמית. ואם
היתה כזאת היא באמת גרמה לכל כך הרבה עוולות, שאני לא מוכן לקבל אותה .

אבל עכשיו אנחנו מדברים על מדינה שקיימת. כך שלמרות שבעבר אני הייתי
מתנגד להקמתה, עכשיו מה שאנחנו מנסים לעשות הוא להחזיר צדק מסוים ליחסים
בין העם הישראלי לעם הפלשתיני.

ובכל זאת יש כאן רוב יהודי לאומי שהמדינה מבטאת אותו. יכול להיות שאם תהיה בעתיד מדינה דו לאומית זכות ההגדרה העצמית הזאת תתבטא באופן אחר. זאת בהחלט זכות מותנית שאיננה מוחלטת."

האם קיימת בכלל אפשרות של הכרה פלשתינית בציונות או שעצם המחשבה על הכרה
כזאת היא אבסורדית.

"המחשבה על הכרה כזאת היא אבסורדית. אני גם חושב שהגיע הזמן שהיהודים
עצמם ישתחררו מהסיפור המוזר הזה של הציונות. ואת זאת אני אומר לא רק בגלל שהגשמת הציונות נעשתה על חשבוננו, הערבים הפלשתינים, אלא מפני שבציונות יש משהו מבני לא נכון. מפני שעוד לפני שהגיעה לארץ ולפני שנישלה את הפלשתינאי הראשון היה בציונות משהו מעוות: חפיפה בין דת ללאומיות, שזה דבר מטורף לגמרי, שלא קיים בשום מקום אחר בעולם.

"אני חושב שמה שאנחנו רואים היום בישראל הוא שהציונות הישנה של תנועת
העבודה פשטה את הרגל. היא פשטה את הרגל דווקא מפני שניצחה, מפני שברגע
שהצליחה להקים כאן מדינה מודרנית היא סיימה את תפקידה ההיסטורי. אבל כעת, מולה, הולך ונוצר תהליך חדש, מרחיק לכת, של ציוניזציה של החרדים ודתיזציה של הימין. והתוצאה היא מהפיכה של ממש. התוצאה היא התהוותו של גוש חדש , חרדי-לאומי, שהוא יותר מגובש משחושבים. אני מכנה אותו הפשיזם היהודי . והכוח הזה, הדינמי מאוד, ממשיך את דרכה של הציונות הישנה אבל בלי הנאורות ובלי הרציונליות שאיפיינו אותה.

"כך שמה שקורה עכשיו לא ייאמן - הציונות לא רק מנסה להביס את הלאומיות
הפלשתינית, אלא גם את הלאומיות הישראלית שהיא עצמה יצרה.

היא בעצם לא מוכנה להודות בכך שהיא יצרה כאן עם עברי נפרד. ואז, למרות כל הניצחונות שלה ולמרות שהצליחה לבנות כאן חברה מפותחת של 18,000 דולר לנפש, הציונות בעצם מקעקעת את היסודות שלה עצמה. ומה שמתגלה הוא שהתנועה הזאת בעצם נכשלה בהשגתן של שתי המטרות העיקריות ששמה לעצמה: לצאת מן הגטו ולהיות אומה ככל האומות. בגלל שהיא לא לקחה בחשבון את קיומו של העם הפלשתיני היא יצרה כאן גטו חדש הנמצא במצב אלים מתמשך עם סביבתו. ובגלל שלא הצליחה להפריד דת מלאום היא לא הצליחה להפוך את היהודים לאומה ככל האומות.

"כך שבסופו של דבר מה שאנחנו רואים הוא שלמרות כל התשתיות המפותחות
והטכנולוגיה החדישה, התרבות הפוליטית הישראלית הולכת ונהיית יותר נחשלת .יותר ויותר ימנית, יותר ויותר דתית, יותר ויותר גזענית. ויש התפרקות לשבטים ולעדות ולזרמים דתיים. ומה שמתקבל מאה שנים אחרי הרצל הוא בדיוק ההיפך מאותה מדינה מודרנית שהרצל רצה. מה שמתקבל הוא גטו דתי."

האם פירוש הדבר הוא שאתה מציע לנו להשתחרר מהזיקה לעם היהודי בתפוצות?

"מה שאני אומר הוא שאתם פיתחתם כאן תרבות מאוד עשירה. מורכבת, מגוונת ,
מעניינת ביותר, ומסגרת מדינית שכבר נושאת סממנים משלה. לכן זה מגוחך שאתם מוותרים על כל זה וחוזרים לעניין היהודי, ומדברים כל הזמן בשם העם ההוא , שם, שבעצם איננו קיים.

אני חושב שאם לא תשנו כיוון, אם החילוניות הישראלית לא תשתחרר מהציונות, היא תפסיד בקרב עם הגוש החרדי-לאומי .

הדתיים ישתלטו על הציונות, אין לי ספק בזה, ואתם תאבדו את המודרניות
שלכם. אופי החשיבה הדתי והלא רציונלי ישתלט עליכם. לכן, גם לטובתכם, לא
רק לטובתנו, צריך להחליף את מגרש המשחקים היהודי במגרש משחקים חדש ,
אזרחי-ליברלי. אם לא תעשו זאת, אם לא תשתחררו מהציונות, אתם תפסידו
בתחרות עם הדתיים. אתם צריכים להבין שזהו, נגמר. הציונות החילונית סיימה
את תפקידה."הניכור שלי בכנסת עצום.

ובכל זאת, כאשר אתה יושב במשכן הזה, אתה בעצמך משתתף באיזשהו אופן במפעל
הציוני.

"נכון. זאת הסתירה של הערבי בישראל. זאת הסתירה של עזמי בשארה במדינת
ישראל. ואם עזמי בשארה יאמר לך שאין פה סתירה תאמר לו שקרן. אי אפשר לומר" אני גם ערבי גאה וגם ישראלי נאמן". אלה שטויות.

יש סתירה כאן וזאת לא סתירה לוגית. זאת סתירה במציאות. ובכל זאת אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להפוך את הסתירה הזאת לקונסטרוקטיווית. אנחנו צריכים לקחת את הסתירה הזאת ולעשות אותה לקטר, לכוח דינמי חזק מאוד שישנה את פני המציאות.

מצד אחד ללכת עד הסוף על העניין הערבי ומצד שני ללכת עד הסוף על העניין האזרחי הישראלי. אנחנו צריכים לקדם גם את העניין שלנו וגם את העניין
הליברלי-דמוקרטי. ולא להתבכיין. לא לבכות על כך שאנחנו קרועים בין
הזהויות שלנו או שאנחנו נופלים בין הכיסאות, אלא להפך. לא לוותר ולא
להתפתל. לדרוש שוויון אזרחי מלא. להיות, כערבים, חלק פעיל בדמוקרטיה
הישראלית.

אתה מרגיש את הסתירה באופן אישי, בחיים שלך כאן, בעבודה שלך כחבר כנסת?

"יום יום. יום יום אני מרגיש את הסתירה הזאת. לפעמים כמה פעמים ביום. כי
מצד אחד אני באמת מלא הערכה לכנסת. מתנהלת כאן עבודה פרלמנטרית מרשימה ,
מסודרת. אני חושב שיש מעט פרלמנטים כאלה בעולם. ויש לי הערכה לזה.

בקטעים מסוימים הדמוקרטיה הישראלית מרשימה. יש מה ללמוד ממנה. אבל מצד שני הניכור שלי הוא עצום. והוא בסיסי לגמרי. כי הכל כאן ספוג בכל הסמליות היהודית הזאת שמותירה אותי בחוץ.

הפסוקים מהתנ"ך, הדיבורים על ירושלים , התמונה של הרצל. לפעמים, במיוחד בישיבות חגיגיות, טקסיות, אני צריך ממש לתפוס את השולחן כדי לא להתפרץ. לא לצעוק. להתאפק. כי אני לא אוהב אנשים שמקלקלים חגיגות. זה סתם משאיר טעם מר ולא משנה דבר. אבל זה קשה לי. אתה לא מתאר לעצמך כמה זה קשה."

חגיגות יום העצמאות ה-50 היו בעיה?

"ודאי, ודאי. הרי אתה מבין מה היום הזה מסמל בשבילי. זה יום החורבן של
העם שלי. ואני לא יושב ומתאבל, כי אני לא מאמין באבל. אבל ברור שבשבילי
זה לא יום חג. אני גם חושב שכל ערבי שחוגג אותו הוא אדם מעוות, מוסרית
ונפשית. אדם שהתנתק מההיסטוריה שלו, התנתק מהתרבות שלו, התנתק ממה שקרה
לעמו. אדם שאיבד את עמוד השדרה הלאומי והאנושי.

"אבל לפעמים הקושי מופיע דווקא במקומות לא צפויים. במקומות שאנחנו
מצליחים. הרגע הכי קשה לי כאן היה דווקא אחרי שנראה היה שיש סיכוי שנצליח להכניס כמה שינויים בחוק השכ"כ החדש.

ואז פתאום תפשתי שבכל מדינה ליברלית, מדינת אזרחים, חוק שב"כ הוא צעד קדימה. הוא הכפפה של השירותים החשאיים לחוק. שזה דבר שאפילו באנגליה התרחש לא כל כן מזמן. ואם כך, אני צריך לברך על זה, לתמוך בזה. אבל בסופו של דבר, כערבי, אין אני יכול לתמוך בחוק השב"כ. תאמר לי אתה - איך אני יכול לתמוך בחוק השב"כ"?

גם שבועת האמונים עוררה את הסבך הזה?

"אני התלבטתי משך שבועות. הרי הייתי יכול לומר שאני עסוק באותו יום. אבל
בסוף החלטתי שאני לא אתחמק. שזה מחיר שאני צריך לשלם. שאם אני רוצה
השתלבות ושוויון ואם אני רוצה שהדמוקרטיה הזאת תתרחב ותכלול גם אותי
בתוכה ואם אני רוצה להיאבק על כך שתהיה כאן מדינת אזרחים ושנקבל הכרה
כמיעוט לאומי, אז את המחיר הזה אני צריך לשלם. אבל הייתי מאוד מתוח באותו יום. מתוח כמו קפיץ.

"ואם תשאל אותי עכשיו מה הוא הנוסח המדויק של השבועה אני לא בטוח שאני
זוכר אותו. אני מעדיף לא לזכור אותו. נדמה לי ש'נאמן למדינת ישראל
ולחוקיה'. עם חוקיה אין לי בעיה. כי דווקא בכנסת אני יכול להיאבק על
שינוי החוקים האלה. אבל 'נאמן למדינת ישראל'? מה זה נאמן למדינת ישראל ?
לערכי היסוד שעליה קמה? לייהוד העבודה? לגאולת האדמה"?

על קיר חדרך כאן בכנסת תלויה תמונתו של גמאל עבדול נאצר. גם במשרדך
בנצרת ניצבת תמונה שלו.

"כאשר אני גדלתי בנצרת של ראשית שנות השישים אנחנו היינו אנשים מובסים .
מושפלים. חלק גדול מאתנו היו פליטים בארצם שלהם וכולנו היינו מבודדים
מהעולם הערבי, מהמרחב התרבותי הטבעי שלנו. חיינו בתוך מן מצור משפיל
שכזה, בתוך השרידים שנותרו מהחברה הפלשתינית אחרי המכה של 1948. ואז
פתאום הופיע הקול הזה מן החוץ, שאנשים הקשיבו לו בוקע מתוך טרנזיסטורים
בכפרים שלא היה בהם עדיין חשמל, בכל רחבי העולם הערבי. והקול הזה אמר
שאנחנו חלק מאומה חזקה וגדולה. מהאוקיינוס עד המפרץ. והקול הזה היה בעצמו חזק ומרשים. ופתאום הרגשנו שאנחנו לא ילד מסכן ומוכה, אלא שיש לנו אח בכור שאפשר להיתלות בו. אח בכור שגם ישראל מאוד פוחדת ממנו. ושאולי הוא יהיה זה שילמד אותה סוף סוף לקח. כך שאני מאוד מאוד הזדהיתי עם האישיות של נאצר ועם הדברים שאמר.

"כשנאצר היה נואם הבית שלנו, שהיתה בו הטלוויזיה היחידה בשכונה, היה
נראה כמו בית קולנוע. אמא שלי לא יכלה להקשיב לו מבלי שבעיניה עמדו
דמעות. יכול להיות שמבחינה מסוימת הוא היה קצת צלאח א-דין עבורנו. היו לי כמה גיבורים כאלה: צלאח א-דין, נאצר, לנין. היו גם דימויים על כך שהצבא האדום יבוא וישחרר. ולקראת 1967 הציפיות האלה התחזקו מאוד. אני לא חושב שחלמתי אז שישראל תימחק, או שהיהודים ייעלמו. אבל רציתי מאוד שהערבים ינצחו. שהלאומיות הערבית תגבר על ישראל. תתקן את העוול. רציתי שהטובים ינצחו את הרעים.

"בגלל זה ההלם אחרי התבוסה ב-67' היה גדול כל כך. אני זוכר את אבא שלי
ממש מדוכא, לא הולך לעבודה משך ימים. אני זוכר תחושה ממשית של אבל בבית .

פתאום היה ברור שדי, חאלס, ישראל לא תיעלם. שהיא לא איזו תופעה
אימפריאליסטית פשוטה כמו אלג'יר או וייטנאם. ושהאומה הערבית היא עדיין
אומה נחשלת. וכשהודיעו בחדשות שנאצר מת אבא לקח את הטרנזיסטור שבו הודיעו על כך, וזרק אותו ארצה וניפץ אותו וקילל קללה. מאז ועד מותו שלו לא רצה להתעסק בישראל יותר. לא יכול היה לסבול את כל התבוסות הערביות האלה. רצה רק למות בשקט."

החוויה של 1973 היתה עבורך חוויה מתקנת?

"מאוד מתקנת. מאוד מאוד. השיר של תאופיק זייד על החצייה הגדולה ביטא את
הרגשות של כולנו. מאוד לא אהבנו את סאדאת ופתאום ההפתעה החיובית הזאת. זה החזיר את הגאווה. את הדמוי העצמי הלאומי. בבת אחת ההזדהות עם אש"ף הפכה ללגיטימית. פתוחה. ועראפת נשא את הנאום שלו באו"ם שהיה נאום יפה. נאום שאמר אני חזק. ביד אחת יש לי אקדח וביד השנייה עלה זית. ואני בא לעשות שלום לא מתוך תבוסה אלא מתוך כוח. כל זה היה התוצאה של 73'. של החצייה .

ואז גם התחלתי, עדיין כתלמיד תיכון, להיות פעיל מאוד. אירגנתי את הוועד
הארצי הראשון של התלמידים הערבים."

היתה פה איזו תנועה בין הזהות הערבית לבין הזהות הפלשתינית הנפרדת?

"עד 1967 הדבר היחידי שיכולנו להתחבר אליו היה הלאומיות הערבית. כי רק
היא שמה את שאלת פלשתין בראש. הפכה אותה לסמל. לעומת זאת אחרי המפלה של 1967 הלכה והתחזקה הזהות הפלשתינית. אבל אני רואה את עצמי גם היום
כערבי-פלשתינאי. הפלשתיניות שלי אף פעם לא קודמת לערביות שלי. אני לא
חושב שהלאומיות המקומית הפלשתינית היא פתרון אפשרי. ודאי לא כפתרון יחיד.

כפי שהלאומיות המקומית הירדנית או הסורית או העיראקית איננה פתרון."

המושג פלשתיני כמושג מבודד ומנותק מהמושג ערבי הוא המצאה של יהודים ?

"הוא המצאה של סייקס פיקו. אבל ישנו ניסיון ישראלי קבוע שאותו תמצא גם
בשמאל וגם בימין להתעלם מקיומה של אומה ערבית אחת.

עבור ישראל אומה ערבית אחת היא האופציה הכי מסוכנת. פוחדים ממנה. לא אוהבים אותה.

פלשתינאים, זה דבר שאפשר לחיות איתו. וירדנים, סורים, מצרים. עם כל אחד מאלו אפשר לעשות שלום בנפרד. אבל עם האומה הערבית הגדולה אי אפשר לעשות שלום. היא מעוררת התנגדות עמוקה מדי.

תראה, אני אינני מאמין שיש תרבות פלשתינית ייחודית ,נפרדת. אין דבר כזה. ההבדלים בתוך התרבות הפלשתינית לא פחות גדולים מאשר ההבדלים בין פלשתיניות לסוריות, למשל. גם המשותף לגליל ולירושלים איננו עולה על המשותף לגליל ולדמשק.

כך שמה שישנו הוא תרבות ערבית. שפה ערבית ,ספרות ערבית, שאיפות לאומיות ערביות.

"לכן אני גם חושב שאתם צריכים להבין שאת הפשרה ההיסטורית אתם צריכים
לעשות לא רק עם הפלשתינאים אלא עם כל הערבים.

זה מאוד פשטני לומר שגרעין הסכסוך הוא שאלת פלשתין ושאם נפתור אותה אז הכל נגמר. זאת טעות, טעות חמורה שנובעת מזה שיש בישראל עד היום עוינות ממסדית למודרניזציה ולדמוקרטיזציה של העולם הערבי. לשאיפות הלגיטימיות של האומה הערבית שהיא תקיים איזשהו מבנה של אומה. ואתם צריכים להשתחרר מזה. אתם צריכים להבין שאנחנו בעולם הערבי סובלים מבעיות של עדתיות וחמולתיות ושרק הלאומיות הערבית האחת יכולה לפתור את הבעיות האלה ולאפשר לנו להיות מודרניים .

אנחנו לא יכולים לפתח זהות סורית, לבנונית, ירדנית, פלשתינית. אנחנו
זקוקים לזהות הערבית. והמשיכה לכך היא גדולה מאוד.

"ועכשיו גם התפתחות התקשורת הולכת בכיוון הזה. ילד בנצרת וילד בעיראק
וילד במרוקו כולם רואים את אותן תוכניות ילדים שמשודרות ע"י הלווין
הסעודי.

והטוקשואוז החשובות הן כלל ערביות, והעיתונים בעלי ההשפעה, כך
שזה הכיוון. כיוון שהוא הערובה היחידה לחוסר התפרקות של החברה הערבית
לגורמים דתיים, חברתיים ופוליטיים נפרדים."

לאומי ערבי וניאו נאצריסט

איך היית מגדיר את עצמך - לאומי ערבי? פאן ערביסט? ניאו נאצריסט?

"קודם כל אני הומניסט. מבחינתי הכל נגזר מההומניזם שלי. ואני דמוקרט .
וליברל. כשאני מדבר על מדינת אזרחים, זה איננו אמצעי לנגח את ישראל. אני
באמת רוצה שגם מדינות ערב יהיו מדינות אזרחים.

אבל כן, אני מקבל על עצמי את כל ההגדרות האלה שאותן הזכרת. אני מאמין שאידיאולוגיה לאומית וזהות לאומית ושייכות לזהות לאומית הם תנאים הכרחיים כדי שחברה תעבור מודרניזציה. אני לא רואה סתירה בינן לבין הליברליזם שלי. כך שאני לאומי ערבי. כן. אני לא מתבייש בזה. וכשאני מרצה בבתי ספר ערביים זה הדבר שאני אומר לתלמידים: אל תתביישו להיות ערבים. ואל תחשבו שהמודרניות היא הישראליות. כיוון שיש מודרניות ערבית והמודרניות הזאת היא מקור לגאווה.

"זאת גם הסיבה לכך שאני רואה עצמי כניאו-נאצריסט. עם כל הביקורת שיש לי
היום על נאצר - כשאני מקשיב היום לנאומים שלו אני נדהם עד כמה היה תמים
ושטחי - אני מוצא שנאצר היה הגיבור הפוליטי המודרני היחיד שהאומה הערבית
הוציאה מתוכה במאה ה-20. המפעל הנאצריסטי היה בבסיסו מפעל מאוד נאור. הוא ניסה לחולל מודרניזציה של התשתית ושל החברה ושל מוסדות המדינה ולהקים תעשייה מודרנית וצבא מודרני ואפראט ושלטון חוק. והוא דיבר אל הגאווה הפצועה של הערבים הרוצים להיות אומה ככל אומות העולם, ומרגישים שניצלו אותם, ששללו את העושר שלהם, שפיצלו אותו לכל מיני נסיכויות וממלכות.

כך שלמרות הביקורת שיש לי עליו, ולמרות שהוא עצמו נכשל, אני בהחלט רואה את המפעל הנאצריסטי כמפעל ראוי. כמפעל הערבי המודרני היחיד במאה הזאת. ולכן אני חושב שהיום אסור לנו להתחיל מאפס. היה שם משהו אצל נאצר שנקטע באמצע ושאליו צריך לחזור ושאותו צריך להמשיך בצורה ביקורתית ודמוקרטית.

אני מאמין שמה שצריך לעשות כעת הוא לקחת את הרעיון הנאצריסטי ולחבר אותו עם שאלות של דמוקרטיזציה ומודרניזציה, של טכנולוגיה ומדיה וכוחות שוק. ואני מאמין שזאת מגמה שתלך ותתפתח. שאחרי שהאיסלאם הפוליטי ייקלע למשבר שסימניו מבצבצים כבר עכשיו, זאת תהפוך להיות מגמת העתיד."

אתה יכול לראות גם פתרון פוליטי פאן-ערבי?

"כן, בהחלט. אבל בפעם הזאת זה לא ייעשה בכוח אלא אך ורק באמצעים
דמוקרטיים. כי הזמנים של ביסמרק עברו. יכול להיות שבהתחלה זה יהיה שיתוף
פעולה כלכלי ומדעי ערבי. ואיזשהו שינוי שיבטיח שהגבולות של מדינות ערב לא יהיו קשיחים כל כך. ובהמשך אולי תהיה איזושהי צורה של התאגדות בין
מדינות דמוקרטיות כמו באירופה. אולי גם יהיה פרלמנט משותף ואיחוד כלכלי .

וכשזה יקרה ישראל תצטרך לבחור, כמו שבדיה ונורווגיה, אם היא רוצה להיות
כלולה במסגרת האיחוד הערבי הזה או אם היא רוצה להישאר מחוצה לו."

האם על פי התפישה שלך ישראל היא איזו מצודה צלבנית שכזאת, אשר התהליכים
הטבעיים של האזור, תהליכי החיים והנורמליזציה והאזרחות, שוחקים אט אט את
כוחה? האם התחושה שלך היא שככל שהזמן עובר יתרונו של הכוח שבא מעבר לים
נחלש לעומת ההתעצמות הטבעית של אומת הילידים?

"האנלוגיה הצלבנית קיימת גם היום בחשיבה הערבית. ידוע במיוחד נאומו של
חאפז אל אסד שאמר הצלבנים החזיקו מעמד 200 שנה אז נחכה ונראה. אני ראיתי
בנאום הזה דווקא ביטוי של חולשה. כי מי שנואם נאום כזה אומר בעצם שהוא לא יכול עכשיו לשחרר את הגולן ולכן הוא מוכן לחכות. ואני מאמין שסוריה אולי יכולה לחכות מאתיים שנה, אבל העם הפלשתיני איננו יכול. כך שמבחינתי
האנלוגיה ההיסטורית הזאת מופרכת. התקופה שונה, המבנה הפוליטי שונה, אז לא היתה אומה ערבית, והמדינה הצלבנית לא היתה מדינה מודרנית עם נשק גרעיני .

גם כל מושג הגבולות לא היה קיים אז ובעצם גם לא מושג המדינה.

"אבל יש משהו בהשוואה של פלישה, זרות, כיבוש לא צודק, והשימוש בסמלים
דתיים. כל זה קיים. ודאי. בזה האנלוגיה לא מופרכת. מבחינה זו האנלוגיה
נכונה. כי גם כאן כל הסיפור רווי סמליות דתית. וגם כאן יש פלישה לארץ
המובטחת. ובשני המקרים הילידים לא נלקחו בחשבון: שם הם נטבחו, כאן הם
גורשו.

ומה שקורה עכשיו הוא שהציונות עצמה מחזקת את היסודות הצלבניים של
קיומה. וכמו במקרה הצלבני הכל עובר להתרחש סביב ירושלים. וככל שאתם
חוזרים אל היסודות התנכיים ואל האמונה בארץ אבות אתם בעצמכם הופכים את
ישראל למדינת צלבנים. אבל אני לא מוכן לחכות מאות שנים לצלאח א-דין. אני
חושב שמי שרוצה לחכות הוא מי שלא רוצה לעשות שום דבר בעצמו ומצפה
שההיסטוריה תעבוד בשבילו ותפתור את בעיותיו. כך שמבחינתי צלאח א-דין
איננו אופציה. מבחינתי אין לנו אופציה כזאת."

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=234509

מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (של סוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 לא הייתה בשטחי ארץ ישראל כל יישות מדינית עצמאית (פרט לממלכת הצלבנים ששלטה בשנים 1099-1260).

אפילו בתקופת שלטון האיסלאם לא הייתה פה "פלסטין" עצמאית.

יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.

הארץ הייתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.

כדי ללמוד עוד על נושא זה, הקליקו "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.

המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר - "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).

אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר אחר) בין הפלשתים (עם עתיק שנכחד) שהגיעו לארץ ישראל מהים התיכון (היו יורדי ים אדומי שיער שהגיעו מהאיים היוונים ומקפריסין) לבין הערבים (שהגיעו לארץ ישראל מרחבי חצי האי ערב).

הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).

הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון בתקופת האימפריה העות'ומאנית והמנדט הבריטי.

רובם הגיעו לפני 100 שנה, חלקם לפני 200 שנה, והוותיקים ביותר הגיעו לפני 500 שנה (ומיעוטם הם יהודים במקור שהתאסלמו לפני דורות).

כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.

ספרים מומלצים בנושא: "מאז ומקדם" (של ג'ואן פיטרס), ו"מסע תענוגות בארץ הקודש" (של מארק טווין), וכמובן המאמר "הערבים בארץ ישראל - מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום. חפשו בגוגל).

דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסא מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3961473,00.html

תגובית 246

תראה כמה ממצאים ארכיולוגים מוצאים בא"י שהם של יהודים שחיו פה בימי בית שני:

1.מגילות קומראן.

2.כתב חרס חדש שנמצא בעמק האלה מתוארך לימי דוד המלך וכתוב בו כמובן בעברית..

3.מוכח מדעית שהיהודים דומים מבחינה גנטית,וניתן לקשור אותם (עובדה שבתרומות מוח עצם עוזרת מאד)..

4.כל הכוהנים קשורים בגן מיוחד שבא לידי ביטוי בכולם!!

5.העובדה שיהודים בקהילות שונות שמרו על אותם מנהגים ומילאו אותן מיצוות,הרבה לפני האיסלם או הנצרות והם נוהגים לבצע את רוב המנהגים בצורה דומה מאוד,על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפילין בציצית במזוזות,בשחיטה ועוד.כל זה נובע מהיסטוריה משותפת!

למלחמות על כיבוש הארץ(ספר יהושוע והלאה)..למלכי ישראל נמצאה יותר מעדות אחת..בחברון נמצאו כתובות של חותם המלך בעברית.

בתנ"ך מסופר על עם שלם שחווה חוויות.

כל זאת בניגוד לאיסלם,לנצרות ולאחרים שמתבססים על חוויות שקרו לאדם בודד, או למעטים ששיכנעו שקיבלו מסר שעליהם להעבירו הלאה.

ישנה גם עדות ארכיאולוגית לפפירוס שנמצא במצרים, ומתוארך לתקופת 10 המכות,שמתאר חוויה של מצרי בן התקופה ,שמספר על המכות שנוחתות על ארצו אחת אחרי השניה ,ומזכירות בדיוק מופלא את מה שמתואר בספר שמות.הוא נמצא במוזיאון בהולנד.

תלמידיו הערבים של גבלס – שר התעמולה הנאצי - אימצו בהצלחה את שיטתו ומכים בה את ישראל עד כדי סיכון מעמדה הלגיטימי של מדינת היהודים בעולם. מה שלא תפסו קברניטי ישראל הסביר לאחרונה, בפשטות, איל-התקשורת רופרט מרדוק בהרצאה שנתן לליגה למניעת השמצה בארה"ב: עם הקמת המדינה היהודית, ניסו הערבים לחסל אותה בהתקפה צבאית ישירה אך זו נכשלה, הם ניסו, בהמשך, לחסל אותה בפעולות טרור בישראל ובעולם, וגם בזה נכשלו. עכשיו הם מצאו את השיטה המנצחת – מסע דה-לגיטימציה של ישראל, שדוחף אותה למעמד של מדינה מצורעת ומוחרמת, שתתמוטט כמו משטר הלבנים בדרום-אפריקה.

לשם כך, הם משתמשים בכל שקר ועלילת דם מפוברקת שאפשר למכור לגזענים אנטי-יהודיים ולשמאל הסהרורי בעולם. הם הצליחו להשתלט (תמורת כסף?) על ארגונים לא-ממשלתיים (NGO) המופיעים כמגיני "זכויות אדם" במסע לדמוניזציה של מדינת היהודים, גם בתוך ישראל, ובימים אלה שמענו דובר שלהם מטיף בתקיפות, ברדיו הממלכתי שלנו, נגד "המצור הלא-חוקי על עזה", עם טיעון במצח נחושה שרצועת עזה "נמצאת תחת כיבוש", כאילו לא שמע על "ההתנתקות".

והשערורייה כאן איננה רק בדברי בלע אלה של אזרח ישראלי אלא – בחוסר תגובה מיידית שתעמיד אותו על מקומו.וכך אנו והעולם בולעים בלוף אחר בלוף, המתחילים בסיפור דמיוני על "עם פלסטיני שבירתו ירושלים", כשאלה הטוענים להנהיג אותו הודו בעצמם - שהמציאו את "העם" רק כאמצעי טקטי למלחמה בישראל, וממשיכים בסיפורי "הנכבה" על גירושם בכוח של "הפלסטינים" ממולדתם, תוך הסתרת העובדה שאלה ברחו לפי הוראת מנהיגי ערב, כדי לא להפריע לצבאותיהם להשמיד את היישוב היהודי, וכאשר מספר הפליטים היהודים שגורשו בכוח מארצות ערב עלה בהרבה על זה של הפליטים הערבים שברחו משטח ישראל. שיטת הבלוף כבר הגיעה לידי כך שהם טוענים כי על הר הבית אף פעם לא היה בית מקדש יהודי ולכותל המערבי (כמו למערת המכפלה וקבר רחל) אין שום קשר ליהדות. וכשבראש ארגון הכזבנים עומד מי שקיבל דוקטוראט על עבודה "מדעית" המכחישה את השואה, אף אחד לא שואל אם הוא יכול להיות פרטנר למשא-ומתן לשלום.

מול כל הבלופים האלה לא נשמעת בעולם (וגם בארץ), בעוצמה המתבקשת, האמת היהודית-ישראלית: על אלפי שנות הקשר של היהודים לארץ ישראל, על זכויותינו כאן לפי החלטות חבר הלאומים, על פשעי המלחמה הערביים בהתקפה להשמדת ישראל ביום הקמתה, בה יצרו את "בעיית הפליטים", שעל גבם ממשיכים את המלחמה בה כשלו, ועל הטרור בו רוצחים בכוונה תחילה אזרחים חפים מפשע, כולל נשים הרות וילדים. והחמור מכל – על פיתוח תעשייה פראית של עלילות דם, בעזרת גייס חמישי (קנוי בכסף?) מתוך הממסד היהודי. ובתחום זה פרצו השקרים את כל הגבולות, ללא תגובה ישראלית הולמת, ולהמחשה אביא רק דוגמה אחת: קו-פרודוקציה ערבית-צרפתית של "רצח הילד מוחמד א-דורה בידי חיילי צה"ל", בה נפתחה האינתיפאדה של ספטמבר 2000.

אחרי שהוכחתי, ובעקבותיי – שורה של מומחים בארץ ובעולם - שהייתה כאן הצגה מבוימת ברשלנות, השיגו מפיצי העלילה פסק דין של שופטת בישראל שפסלה מכל וכל את מסקנות התחקיר שלי מבלי לראות אותו (בין היתר – בטענה שמהנדס בעל עשרות שנות ותק "אינו יודע גיאומטריה של זוויות"). לפני שקיבלתי את פסק הדין הוא כבר צוטט בתחנת הטלוויזיה בפריס, להוכחת צדקתו של מפיץ הכזבים שלהם, והמשיך להתגלגל לידי משמיצי ישראל, כולל ארגון "אמנסטי אינטרניישנל", כשביטולו בביהמ"ש המחוזי כעבור שנה וחצי כבר לא עניין איש. עזות המצח של הכזבנים הגיעה לידי כך שכאשר דובר פלסטיני נשאל בטלוויזיה הקנאדית כיצד זה לא רואים אף כתם של דם בצילומי זירת "הרצח" – הוא הסביר שדמו של הילד התייבש מרוב פחד עוד לפני שפגע בו הכדור. שר המשפטים של ישראל, שקיבל ממני דוח מלא על הפרשה, הגיב בצורה מקורית: השופטת שהפרה כללי משפט אלמנטאריים הועלתה, בחתימתו, בדרגה והוא לא שכח לטלפן לה באופן אישי ולברך אותה על קידומה.

מישהו חושב שכך ננצח במלחמה?

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9187

תגוביות:

1.בתחבולות תעשה מלחמה.ומי ישלם על המחדל הזה?הרי שנים צועקים על חוסר ההסברה של ישראל ולמי איכפת?יש להוסיף עוד כמה דרכי פעולה וחקיקה:
1.כל מי שמשמיץ את המדינה ומעליל עלילות דם הן מבפנים והן מבחוץ יועמד לדין על פגיעה בבטחון המדינה ואזרחיה בהיותו מתיר את דמינו.
2.מערך הסברה שיופעל על ידי משרדי הפירסום ויחסי הציבור הגדולים בעולם.
3.הצגת הערבים ,ה"פלסטינאצים"וכל האיסלאם הקיצוני כאויב האנושות החופשית,עד כדי יצירת דה-לגיטימציה שלהם.
4.זוהי שעת מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה,ללא יפיפות נפש!

2.גבלס ותלמידיו הערבים אינם הבעיה.הצרה היא עם השמאל הישראלי הארור ,שיכול להיות, מורו של גבלס.

3.לעניין המצור על עזה.זה כואב מאד אבל ישראל לא התנתקה מעזה. עזה היא מדינת אוייב שישראל מספקת לה מזון מים חשמל שירותי יצוא, חומרי בניה, שירותים רפואיים ומה לא. זהו הפתח שדרכו נכנסים כל השועלים.

4.הגבלסים הם "פעילי שלום" מן השמאל היהודי, והם המייעצים לערבים. קיראו דוגמאות:

"השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל "מלכתחילה היה הכיבוש מלא כוונות טובות כרימון הלם, .... הכיבוש חוזר לסורו ומתנהג כמו כיבוש - בגבהות לב, באטימות, ברשעות..."

"האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה, ולשכנינו הותיר פירורי שולחן..."

"כאשר כל המדינות הקולוניאליסטיות, שהשמש מעולם לא שקעה עליהן, כבר עזבו מזמן את מושבותיהן, החליטה ישראל לחדש ימי קולוניאליזם כקדם..."

"לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום".

5.השמאל בימינו הוא האוייב המסוכן ביותר בהסטוריה של עם ישראל !!!

6.כל הכבוד לכותב המאמר.דברים כהוויתם!

בירושלים נערך מופע הצדעה למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון בהשתתפות אלפי בני אדם. האירוע הועבר בשידור וידאו בערוץ 7.

אלפי בני אדם הגיעו הערב (חמישי) לכיכר ציון בירושלים כדי להשתתף במפגן ההצדעה לתושבי יהודה ושומרון.

הרב שלום דב וולפא העביר מסר ברור לראש הממשלה, "אם תפנה את הישובים המבודדים, דע לך שזה מעשה בגידה. תהיה כאן מלחמת אחים", אמר.

"אתם רוצים מדינה פלסטינית, תקימו אותה ברחוב בלפור, במגדלי אקירוב, בצפון תל אביב תביאו לשם את הכושים שבאים מסודן אבל מדינה פלסטינית לא תקום ביהודה ושומרון", אמר.

הרב וולפא לא חשש מהשימוש במילה בגידה והסביר "אומרים שמילים הורגות אבל טילים ודאי הורגים. ביבי נתניהו דע לך, כל הקהל הקדוש שיש כאן, כולם מכריזים - אם אתה תפנה את הישובים המבודדים, אפילו ישוב של שלושה יהודים, דע לך שזה מעשה בגידה, אם תקפיא את הבנייה זוהי בגידה. נתנו לך את המנדט כדי לבנות את ארץ ישראל לא כדי להקפיא אותה".

גם ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, נשא דברים באירוע - וכיוון לעבר נשיא ארצות-הברית, ברק אובמה. "עליך לדעת שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לא בגלל שיקולי ביטחון ולא בגלל שיקולי דמוגרפיה. יש לנו את התנ"ך ועל אפך וחמתך נמשיך לפרוח ביהודה ושומרון".

ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) סיפר על תוכניתו לשכן מסתננים בצפון תל אביב, "פניתי לתושבי רמת אביב עשיתי אלפי טלפונים וקראתי לתושבי רמת אביב היקרים לשאת בנטל, אתם הומאניים ודמוקרטיים ולא גזעניים. בואו נראה אתכם מקבלים את הפלישה האפריקאית. מה אתם חושבים שקיבלתי? קללות וצעקות. שמאלנים מדברים נגד המפגינים בפתח תקווה ובבת ים אבל צריך להגיד את האמת, ארץ ישראל צריכה להיות עם צביון יהודי ולא עם צביון של אויבים".

בן ארי הוסיף "כשהקימו את קק"ל, לא היו את כל השמאלנים כמו קרמניצר, ואת הצבועים כמו נתניהו שנזכרו פתאום בציווי 'ואהבת את הגר'. לפי קק"ל, אסור למכור אדמות לזרים. האם זו גם גזענות?"

בכלי התקשורת של השמאל הציגו הערב את האירוע כ"אירוע תמיכה במכתב הרבנים" וציינו כי מדובר במאות אחדות בלבד שהגיעו לכיכר.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/213100

תגוביות:

1.העם היהודי במיטבו ללא האספסוף והערב-רב שנדבקו אליו !!!

2.אחד המפגנים שהזדהתי איתו בלב שלם, אסור לפחד מההעיתונות.כל הכבוד למארגנים, אירוע מדהים וסוף-סוף בעל השקפות ימניות.

3.מהיום אני מעריץ של הרב וולפא שמדבר ישר ולעניין.

4.כולנו: ארץ ישראל שלנו! שאפו ענק לרב שלום-דב וולפא !מדהים !סוף כל סוף מתחיל לומר את רחשי הציבור ללא מורא ופחד!מיכאל בן ארי! המשך כך ובעזרת השם תגיע לגדולה!

5.מיוחד ועוצמתי.מי ייתן ותפרצו ימה וקדמה צפונה ונגבה.

6.הפגנה בירושלים למען בנייה ביו"ש ונגד השכרת דירות לערבים

אופיר ברק | 23.12.10 - 20:50

בכיכר ציון בירושלים, מפגינים יותר מ-1,000 פעילי ימין בקריאה לשוב ולבנות ביהודה ושומרון ובירושלים. את ההפגנה, בכותרת "ארץ ישראל שלנו", יזם ארגון הימין "המטה להצלת העם והארץ". הדוברים בהפגנה הביעו תמיכה במכתב הרבנים נגד השכרת דירות לערבים.

7.מיכאל בן ארי מתבלט כמנהיג נחוש וישר דרך. הרבה ברכה ועידוד לו
ולכל נאמני ישראל ,הנלחמים נגד האליטות האובדניות שהשתלטו שלא כדין על המדינה.

http://www.youtube.com/watch?v=wsdz2P7ipy0&feature=related

תגובית:

אכן יש כיבוש בארץ ישראל, והוא כיבוש ערבי (ולא להיפך).

הקולוניאליזם הערבי-מוסלמי שהחל ב-638 לספירה משפיע על חיינו עד היום.

הגיע הזמן לסיים את הכיבוש הזר בארץ ישראל ולהקים פה מדינה יהודית (ולא החיקוי הזול שקיים היום).

לכל היהודים שרוצים לדעת את האמת על התרמית שקרויה "פלשתינה" ("פלסטין" בפי הערבים), עיינו ב- "מרד בר כוכבא" בויקיפדיה, ולימדו מה זה "פלשתינה".

מאז שנכבשה ממלכת החשמונאים (בסוף תקופת בית שני) ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 ,לא היתה בשטחי ארץ ישראל שום יישות מדינית עצמאית (פרט לצלבנים 1099-1260).

גם בתקופת שלטון האיסלאם לא היתה פה "פלסטין" עצמאית.

יותר מזה, אפילו תחת שלטון האיסלאם היה פה רוב יהודי.

הארץ היתה במשך יותר מ-2000 שנה חלק מאימפריות.

כדי לדעת עוד - עיינו ב- "ההיסטוריה של ארץ ישראל" בויקיפדיה.

המילה "פלשתינה" היא עיוות רומי של המילה פלשת (על שמם של הפלשתים) ו"פלסטין" היא עיוות ערבי של המילה "פלשתינה" (כלומר - "פלסטין" זה אפילו לא מילה בערבית אלא הם הסתמכו על המקור הרומי).

אין שום קשר (דתי, אתני, או כל קשר) בין הפלשתים והכנענים (שנכחדו) לבין הערבים.

הכנענים הגיעו לארץ ישראל ממסופוטמיה - כיום דרום מזרח עיראק, הפלשתים הגיעו לארץ מהים התיכון (מאיי יוון ומקפריסין) ואילו הערבים הגיעו מרחבי חצי האי ערב.

הכנענים והפלשתים היו מצאצאי חם בן נח, ואילו הערבים הם בכלל מצאצאי שם בן נח (כמו היהודים).

הערבים שנמצאים בארץ ישראל (מהים לנהר) הם צאצאי מהגרים שהגיעו לכאן מכל רחבי המזרח התיכון במאות השנים האחרונות.

קיראו את המאמר: "הערבים בישראל - מקומיים או זרים?" (של ד"ר הארי מנדלבאום - חפשו בגוגל).

כמו שהיהודים חזרו לארץ אבותיהם אחרי 2000 שנות גלות, כך גם אותם ערבים צריכים לחזור לארצות מוצאם.

ספר מומלץ בנושא: "מאז ומקדם".

דרך אגב, כל אותם מסתננים מאפריקה והעובדים הזרים שהגיעו לכאן במהלך השנים האחרונות (שהשמאל נלחם להשאירם) הם גירסה מודרנית של אותם ערבים המכנים עצמם כיום "פלסטינים".

במלאות שנה לפיגועי לונדון, בהם נהרגו 52 אזרחים חפים מפשע ופצועים רבים עדיין נאבקים על חזרה לחיים נורמליים, נראה שהסובלנות המוגזמת נמשכת גם אחרי שהטרור הרעיד את לבה של לונדון. על ההתכחשות לסכנה האורבת למערב מתוך בריטניה, ערש הדמוקרטיה.

"מהותה של הגיאופוליטיקה היא יכולת ההבחנה בין דרגותיו השונות של הרוע", מאבחן ההיסטוריון פול ג'ונסון בספרו הגדול "היסטוריה של הזמן המודרני" (הוצ' דביר, 1995, כרך א', עמ' 312). זו סגולה אשר לא כל מנהיגי בריטניה ניחנו בה. בבריטניה של שנות השלושים של המאה הקודמת שררה אווירה של פייסנות יתר מול האיום מכיוון גרמניה בהנהגת אדולף היטלר.

"היתה מגמה כללית להתעלם מן הראיות למכביר לרשעות של היטלר", מספר ג'ונסון, "ולבטל את התבטאויותיו הפרועות כ'מלל' גרידא ש'נועד לתצרוכת פנים' (טיימס, 10 ביולי 1934). למרות כל הראיות, התעקש מחנה הייצוג להאמין שהיטלר שוחר שלום ואף גורם פעיל בשמירתו". עד שהחל משבר חבל הריין, שקינן פחד פשוט והיצף מורך לב. ג'ונסון מצטט את הוגי בריטניה באותם הימים – ג'ורג' ברנארד שוּ, ליאונרד וולף, ברטרנד ראסל, קליפורד אלן, אלדוס האקסלי ואחרים – ששידרו פציפיזם מוצהר. דונלד סופר טען לאמור: "בפציפיזם גלום כוח רוחני חזק דיו להדוף פולש". הלייבור הצביע, דיבר וניהל מערכה נגד ההתחמשות מחדש של בריטניה עד שפרצה מלחמת העולם השנייה בגלל היטלר.

"באווירה טעונה זו", כותב ג'ונסון, "שבה הדאגה המופגנת לאנושות לא היתה אלא קרום דק על ביצה של פחדנות, לא הגיעה כלל לדיון ראוי לשמו הסוגיה האמיתית: איך לארגן ביטחון קיבוצי באירופה" (שם, עמ' 310).

רק וינסטון צ'רצ'יל התייצב, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933), בראש המתריעים על הסכנה הנשקפת מגרמניה וקרא להקמת "ברית גדולה" נגד הנאציזם. צ'רצ'יל הוא שחזה כי העולם "נכנס לתקופה שבה המאבק לשימור עצמי יופיע בעוצמה רבה במדינות מתועשות, מאוכלסות בצפיפות". בקרוב עתידה בריטניה "להילחם על חייה", הצהיר.

צ'מברליין, שהיה ראש ממשלת בריטניה באותם ימים טרופים, נקט מדיניות של פיוס כלפי גרמניה, ואילו צ'רצ'יל (שר האוצר) דגל בעמידה איתנה נגדה. הדברים הגיעו לשיא עם חתימתו של צ'מברליין על הסכם מינכן (1938), שהביא לדבריו "שלום בזמננו" לאירופה, בעוד שצ'רצ'יל תיאר אותו כ"תבוסה מוחלטת וניצחת". אך ככל שהוסיף המצב באירופה להידרדר, הלכו וגברו הקולות הקוראים להפקיד בידי צ'רצ'יל את הכנת בריטניה למלחמה הבלתי נמנעת.

אין ספק שצ'רצ'יל היה האדם הנכון בזמן הנכון. הוא היה האיש המתאים ביותר להנהגת בריטניה במשבר הקשה ביותר בתולדותיה, ולא רק בשל העובדה שהתריע עוד קודם לכן על העתיד להתרחש. לדברי ההיסטוריון הרברט ניקולס, כל דרכו עד אז הכשירה אותו לתפקיד מנהיג המלחמה של ארצו: הוא היה "פטריוט נלהב; מאמין רומנטי בגדולת ארצו ובתפקידה ההיסטורי באירופה, באימפריה ובעולם; איש הפעולה הנמרצת, העולה כפורח למול אתגרים ומשברים; חוקר המלחמה, היסטוריון שלה וחייל קרבי בעצמו; מדינאי בקיא באמנות הפוליטיקה... אדם בעל אופי ברזל, מרץ בלתי-נלאה וכוח ריכוז מוחלט".

צ'רצ'יל – עם חיוכו האופטימי והסיגר הנצחי שלו – סימן "V" (ניצחון) באצבעותיו ונאומיו אדירי הרושם (ביניהם: "אין לי דבר להציע לכם מלבד דם, עמל, יזע ודמעות" – 13.6.40) הפכו לסמלי המלחמה.

לונדון כפקיסטאן

נדרשתי לסקירה ההיסטורית הרחוקה מאיתנו דווקא בשל קרבתה המתחדשת והצפויה. שכן ניכרים כיום קווים מקבילים ברורים למדיניות הפיוס שמשלה בכיפה בזירה האירופית בשנות השלושים, לפני עלייתו של צ'רצ'יל לשלטון. אולם הסכנה הנשקפת כיום על בריטניה בפרט ועל אירופה בכלל, היא מאיום מוסלמי פנימי ולא מאיום נאצי חיצוני.

את המחקר החשוב ביותר שפורסם עד כה בנושא, פרסמה לאחרונה מלאני פיליפס, כלת פרס ג'ורג' אורוול לעיתונות ב-1996, הכותבת טור ביקורתי ונוקב על חברה ופוליטיקה ב"דיילי מייל" הלונדוני. ספרה החדש הנקרא "לונדוניסטן" - ככינויה התופס תאוצה של לונדון (צירוף של לונדון עם פקיסטן) - חושף את האסון הממשמש ובא על בריטניה (ועל רוב מדינות אירופה) במלוא חומרתו, אם לא תשתנה המדיניות העכשווית, שעיקרה פייסנות כלפי האיסלאם הקיצוני מבית.

פיליפס מוכיחה בזהירות רבה כיצד מתחת לאפו של הממסד המסורתי הבריטי צמח איסלאם רדיקלי, וטוענת בספרה שהסובלנות המוגזמת של הבריטים ואדיבותם כלפי המיעוטים, ובעיקר כלפי המוסלמים, יחד עם הדימוי המעוות של ישראל בתקשורת והנטייה לפייס את המוסלמים בתקווה שכך יימנע טרור – הם שהביאו לכך שבריטניה בכלל, ולונדון בפרט, הפכו למרכזם של הרדיקלים המוסלמים, שיצאו ממנה לפעילות טרור במערב. היא מאמינה שסובלנות-יתר זו נמשכת גם אחרי שהטרור המוסלמי הרעיד את לבה של לונדון, וגבה מחיר יקר של 52 הרוגים חפים מפשע ופצועים רבים שעדיין נאבקים על חזרה לחיים נורמליים. עד הפיגועים שהתרחשו לפני שנה בלונדון, האמינו פוליטיקאים רבים שאם יעלימו עין מפעילותם של המוסלמים הקיצונים ולא ירגיזו אותם, יעדיפו הטרוריסטים שלא לפגוע בעיר-החממה שמטפחת את המרכז הארגוני שלהם ולא יבצעו פיגועי טרור בלונדון. אולי מסיבה זו עד לשנים האחרונות, החוק הבריטי אף לא הגביל את אלה שפעלו בבריטניה להכנת פעולות טרור מחוץ לגבולותיה.

להתייצב נגד האלמנטים האלימים

הבריטים שמעו בתקופה האחרונה שוב ושוב שטרוריסטים מוסלמים המעורבים בפיגועים בניו יורק, בפריז ובמדריד היו קשורים ללונדון. חלקם אף גדלו והתחנכו בבריטניה ויצאו ממנה לפעילויות טרור ברחבי העולם. אך רשויות הביטחון הבריטי העדיפו להירדם בשמירה במקום להשליך על הכלל מהמקרים הבודדים ולהגביל בחוק את הפעילות המסוכנת.

כאשר שני אזרחים בריטים ביצעו פיגוע ב"מייק'ס פלייס" בתל אביב ב-2003, אמרו בלונדון שהיה זה ביטוי לזעם המוסלמי על היחס הישראלי לפלשתינים. כאשר צעיר שהתחנך בבתי הספר הטובים בבריטניה היה מעורב ברצח האכזרי של העיתונאי היהודי דניאל פרל בפקיסטן, אמרו שזה הזעם נגד האמריקנים, כי פרל עבד בעיתון אמריקני. כאשר ריצ'ארד ריד ניסה ב-2001 לפוצץ מטוס נוסעים אמריקני באמצעות חומר נפץ שהסתיר בנעליו, טענו שמדובר באדם תימהוני שלא מצא את מקומו בחברה והגיע לאסלאם הקיצוני אחרי היסטוריה של פשע וניתוק חברתי. אפילו כאשר התגלה מי שכונה "החוטף העשרים", זכריה מוסאווי, שהואשם והודה במעורבות בפיגועי ה-11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון, היו לחלק מהבריטים תירוצים נוספים להצטדקותם.

מוסלמים קיצוניים נוספים פועלים כיום בבריטניה ללא הפרעה, והרשויות מאוד זהירות שלא לעורר את זעמם. לדעת פיליפס, זו בדיוק הבעיה. לטענתה, הנטייה הבריטית לנקוט דרך של "פייסנות", במקום להתייצב בצורה נחרצת נגד אלמנטים קיצוניים ואלימים מצד מוסלמים, היא התנהגות שגויה והרסנית.
כיום מתגוררים בבריטניה שני מיליון מוסלמים. הדעה הרווחת היא שרוב המוסלמים הם אנשים מתונים. אולם השלטונות מפגינים יראת כבוד כלפי קבוצות קיצוניות, כמו: "המועצה המוסלמית של בריטניה" וכלפי המשמיעים איומים מחרידים, מתנהגים בצורה מפחידה ואפילו מזדהים עם מפגעים מתאבדים. זאת בשעה שמעמדם של המעטים האוזרים עדיין אומץ להתנגד לטרור בפומבי, הולך ומצטמק, הולך ומתערער.

היומון הלונדוני "The Independent" דיווח ב-10 במאי 2006 כי יותר מ-700 תומכי אל-קאעידה חיים כיום בבריטניה. כעבור ימים אחדים אישר בפרלמנט שר הפנים הבריטי ג'ון רייד, כי המפגעים המתאבדים שהרגו בלונדון 52 אזרחים חפים מפשע ב-7 ביולי 2005 היו טרוריסטים שגדלו "בבית" ושהונעו בידי שאיפה למות מות קדושים. אבל חרחור השנאה על ידי אימאמים מוסלמים קיצונים ומנהיגים חילוניים, נמשך ללא הפרעות בכל רחבי בריטניה גם אחרי הפיצוצים בלונדון.

רק לאחרונה, הורשע המטיף המוסלמי הקיצוני אבו חמזה אל מצרי (בן ה-47, ששמו האמיתי: מוסטפא כאמל) ב-11 סעיפים פליליים, ביניהם שישה סעיפים של הסתה לרצח. אל מצרי הואשם כי במסגרת תפקידו כאימאם במסגד פינסברי פארק בצפון לונדון, הסית מאמינים מוסלמים לטרור ולרצח במהלך דרשותיו הקיצוניות. המסגד בפינסברי פארק זיכה את הבירה האנגלית בכינוי "לונדוניסטאן", בו השתמשו בכירים בשירותי הביטחון האירופאים שביקרו את בריטניה על סובלנותה המוגזמת כלפי אנשי דת מוסלמים קיצוניים.

מלאני פיליפס

פיליפס טוענת כי רעיון הרב-תרבותיות, שהליברלים ורוב יהודי המערב תמכו בו עד כה, היה למעשה סוס טרויאני שאיפשר לפונדמנטליסטים מוסלמים להקים בלונדון, ערש הדמוקרטיה המערבית, צומת בינלאומי ממדרגה ראשונה לגיוס, קידום, מימון ועידוד של הטרור העולמי. היא מתארת בפירוט גראפי כיצד נוצלו חוקי ההגירה הליברליים, בסובלנותם הרבה של המודיעין והמשטרה הבריטיים, כדי לאפשר לכמה מהסוכנים הקיצוניים ביותר של ארגוני טרור בינלאומיים, למצוא מקלט בטוח בתוך החברה הבריטית, להקים בה רשתות טרור ואפילו לרכוש בה מעמד של כבוד.

"כבר היו כמה ניסיונות רציניים ליצור סמכות שיפוט מוסלמית מקבילה, תחת אצטלת השריעה", מספר איזי ליבלר, יו"ר ועדת הקשרים עם התפוצות במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהיג יהודי בינלאומי ותיק. "כל מי שהיה צופה התפתחויות יוצאות דופן כאלה לפני חמש שנים בלבד היה נחשב מטורף".

דעה קדומה על ישראל

הספר מציג בין השאר כיצד ההשלכות המשותפות של פייסנות כלפי קיצונים מוסלמים וההשלמה הגוברת והולכת עם הפוסט-מודרניזם, חותרים תחת הזהות הלאומית הבריטית. פיליפס סבורה שמגמות אלה הולכות ומחמירות בגלל נקיטה חוזרת ונשנית של מוסר כפול כלפי ישראל, הלובש לעתים קרובות נימות אנטישמיות.

בספרה יוצאת פיליפס נגד המאמינים שהסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא הגורם לג'יהאד המוסלמי. בראיון ל"מעריב" אמרה פיליפס: "בריטניה נכשלה בהבנת העומד בפניה, למרבית האנשים כאן יש רעיונות שגויים על ישראל."

אין לה בעיה עם ביקורת הוגנת על מדיניותה של ישראל, אך היא בהחלט מתנגדת למה שהיא מתארת כ"אובססיה של התקשורת עם ישראל." אותו כיסוי תקשורתי מעוות של ישראל הצליח, לדבריה, להביא לכך שכיום אין בבריטניה בעיה להציג את ישראל כ"דומה לדרום אפריקה או אפילו לשלטון הנאצי."

"הבריטים," טוענת פיליפס בראיון ל"מעריב", "לא רק שאינם מאמינים שישראל היא קורבן של הג'יהאד המוסלמי, אלא הם מאמינים שישראל היא הגורם הפועל נגד מוסלמים וגורמת לכך שהם נוקטים פעילות טרור במערב." פיליפס רואה חלק מהבעיה בכך שהבריטים לא יודעים הרבה על העולם, ולרובם אין מושג על ישראל, למרות אמצעי התקשורת הבריטיים שמכסים באובססיה את הנושא אך מבלי לתת רקע היסטורי".

על רקע זה קל לתעמולה הערבית להצליח: "במקום להציג את ישראל כקורבן פוטנציאלי של כל אלה שרוצים להשמיד את מדינת ישראל, הם מציגים אותה כגורם התוקפן."באותו ראיון פיליפס מספרת שנאמר לה בגלוי ש"פשעים של ישראל נגד הפלשתינים שברו את הטאבו. עכשיו, כשיש פושעי מלחמה ישראלים, אפשר לדבר על הקונספירציה היהודית שסיכנה את העולם כדי לשרת את מטרותיה של ישראל."

פיליפס טוענת שזו "גרסה מודרנית של 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ואנשים מאמינים שזו האמת." היא מוסיפה ש"תיאוריות קונספירציה אלה מזינות את זעמם של מוסלמים. במקום להתנגד להוצאת דיבה זו שדוחפת מוסלמים לאלימות, רבים בבריטניה מאמינים שזו אמת, ולא שזה מבוסס על דעה קדומה על ישראל."

היא סבורה גם שעמדתה משקפת את זו של בריטים רבים, החוששים מאובדן התרבות שלהם ולא מרגישים נוח עם אותן טענות לשוויון בין תרבויות המהגרים לאלה שלהם. פיליפס מאמינה שגל ההגירה העצום מהעולם השלישי עלול לשנות את בריטניה לבלי היכר, אם הגישה הרב-תרבותית הנוכחית תימשך. הבעיה היא, לדעתה, בכך ש"פוליטיקאים כאן לא מעזים לצאת נגד מדיניות זו, מחשש שהם ייראו גזענים".

פיליפס כתבה את ספרה כיוון שהיא מאמינה ש"בריטניה לא קולטת את הסכנה המאיימת עליה מהאסלאם הפשיסטי", אבל היא עדיין אופטימית ומאמינה שעוד לא מאוחר מדי ושעוד אפשר לעצור את הסחף. לפי התחזיות הדמוגרפיות, שאליהן פיליפס מתייחסת בזהירות, בעוד30-20 שנה תשתנה בריטניה לבלי היכר אם לא יחול בה שינוי נדרש. לדבריה, הציבור הבריטי מודאג מאוד מההגירה הבלתי מבוקרת לבריטניה, ופוליטיקאים לא מעזים להיענות לחרדות הציבור הרחב.

לכן היא מאמינה שהמציאות תשתנה כשפוליטיקאים יעזו לומר למוסלמים את האמת ויפסיקו להאמין ב"פיקציה שלפיה הבעיה האמיתית היא שאיפתם של הפלשתינים למדינה משלהם."

אווירה של ימי ויימאר

עיתונאיות יהודיות כמו מלאני פיליפס מ"דיילי מייל" וברברה עמיאל מ"דיילי טלגרף" הפכו בשנים האחרונות למגנות הבולטות על ישראל בתקשורת הבריטית.

הן משיבות מלחמה שערה, חושפות מקרים של "אנטישמיות סלון" ומוקיעות את שנאת היהודים מצד המוסלמים.

פיליפס מדברת על העוינות לישראל כחלק ממשבר כולל בחברה הבריטית, "משבר של ביטחון עצמי, בגלל תחושת החרטה הפוסט-קולוניאלית והמלחמה הקרה, שגרמו להתמוססות ערכה של עצם הזהות הלאומית".

לדבריה, התוצאה היא "אווירה הדומה לימי ויימאר (הדמוקרטיה הגרמנית שקדמה לעליית הנאצים – א"פ), והתכחשות לסכנה האורבת למערב".

באותו פרק מצמרר, העוסק בצמיחה הגוברת של אנטישמיות תוקפנית, טוענת פיליפס כי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מתלכדים עתה עם הקיצונים המוסלמים ויוצרים אווירת שנאה נגד יהודים, ההולכת וצוברת תאוצה. הם מזכירים פעם אחר פעם "מזימות" יהודיות גלובליות, וחולקים על זכותה של ישראל להתקיים.

כך למשל, המאמצים המחודשים מצד סניפים שונים של "אגודת המרצים" הבריטית להטיל חרם על מרצים ומוסדות אקדמיים בישראל, ממחישים את הקיצוניות שאליה מגיעות היוזמות האנטי-ישראליות. מעולם לא התקבלה החלטה כזאת נגד מדינה אחרת.

תרועת השכמה

בבריטניה, אומרת פיליפס, "הדבר קריטי שנגלה מחדש את האמונה שלנו בערכי המוסר היודו-נוצריים שלנו ובערכים המערביים."

אך האם תתעורר בריטניה לשמע תרועת השכמה של הרגע האחרון שמריע הספר 'לונדוניסטאן', לפני שיהיה מאוחר מדי?

האומנם האומה הבריטית, שגיבשה את יסודות הדמוקרטיה המערבית, אינה מוכנה נפשית להגן על אורח חייה?

האם מדיניות הפיוס שמשלה בכיפה בזירה האירופית בעידן של רפובליקת ויימר חוזרת על עצמה, בציפייה דרוכה לצ'רצ'יל חדש שיגאל אותה מציפורני מבקשי נפשה הבאים מתוכה?

האם יש מקום לסובלנות המוגזמת כלפי אנשי דת מוסלמים קיצוניים? האם באמת אין כל סיבה רצינית לדאגה בעניין הישרדותה של הציוויליזציה המערבית לטווח ארוך מידיו של האיסלם הקיצוני המוסת?

על שאלות אלה ואחרות ראוי לקובעי המדיניות לתת את הדעת. אין כל ספק בכך שדיאלוג עם המוסלמים הוא מטרה ראויה, אך באווירה העכשווית יהיה זה בגדר היתממות של ממש להאמין שפעילויות הידברות יקטינו בצורה כלשהי את נטיות הקיצונים המוסלמים.

http://oferkem.blogspot.com/2010/04/blog-post_20.html

היהדות קשורה לציון על מנת למלא את שליחותה ולהתממש במלואה.

את השיבה לארץ ישראל ניתן לבסס על מסדים שונים.

אותם ציונים שהחלו במסע חזרה לארצנו דגלו בהתרחקות מהדת,אך אין בכך כדי לפסול את הציונות.

זה היה הפאן האחד שלה.

עכשיו חובה לייצר פאן חדש ושונה שימלא את הציונות בקשר היהודי שלנו לציון,וקשר זה מבוסס כולו על התנ"ך.

הציונות זה בסך הכל שם של פעולה:חזרה לציון על מנת למצוא מרפא לעמנו.

עכשיו תפקידנו למלא את השיבה הזו בתוכן האמיתי,על מנת שהמרפא לא יהיה רק פיזי כי אם גם רוחני.

ובקיצור:

ציונות פירושה ההכרה היהודית שללא ציון לא תיתכן גאולתנו. ציונות פירושה הבנה מלאה שרק ע"י שיבה לציון נמצא מרפא לעצמנו.

ליה

איננו חיים בשווייץ או בהולנד. זו היא ארץ מריבה. הפלשתינים והערבים מסביבנו ובתוכנו לא ויתרו עליה, וזכות השיבה עבורם אינה משל או מליצה, אלא נדר ושבועה.

יהושע חנקין, שגאל עבורנו בראשית המאה שעברה את אדמות עמק זבולון, עמק יזרעאל, עמק החולה ועמק חפר (בסך הכל כ־600 אלף דונם), היה בוודאי מתהפך בקברו לו היה רואה היום את מעשי ידיו טובעים בים. בראש פינה, ביסוד המעלה, בבנימינה, ביבנאל, בזכרון יעקב, בכפר תבור, בבלפוריה ובמטולה, והיכן לא בעצם, יהודים מוכרים או עומדים למכור את אדמותיהם לערבים.

הדוגמה הכואבת האחרונה היא שכונת נוף ציון, שבשיפולי שכונת ארמון הנציב שבירושלים, בואכה ג'בל מוכאבר. איל ההון הפלשתיני בשאר אל־מסרי, הבונה את העיר הפלשתינית אל־רוואבי, כמעט השלים שם מהלך של השתלטות על חברה ציבורית ישראלית (דיגל) אשר נוף ציון היא פרויקט הדגל שלה. דיגל, עם חובות של 140 מיליון שקלים, עמדה לקבל את הצעתו של אל־מסרי לרכוש אותה. בסופו של דבר, החליטו בעלי איגרות החוב של דיגל למכור את החברה למשקיעים יהודים, ובהם גם רמי לוי הישראלי וקווין ברמייסטר המיליונר היהודי. אולם התוצאה החיובית, הציונות גברה על הנדל"ן, היא בבחינת היוצא מן הכלל שאינו גובר על מה שמתרחש בארץ בשנים האחרונות.

גם בשכונת הגבעה הצרפתית שבירושלים, כמו בשכונת נווה יעקב בבירה, מאות יהודים כבר מכרו את דירותיהם לערבים, ובשכונת גבעת ברק שבנצרת עילית - שכונה שהוקמה כדי לייהד את הגליל - טובי בנינו, קצינים בכירים בצה"ל ובמשטרה, אינם עומדים בפיתוי, מוכרים את דירותיהם לערבים ומפיקים רווחים נאים. רכבת הנדל"ן מורידה את רכבת הציונות מהפסים.

ליקוי המאורות הזה משותף הן לרודפי הממון וחלשי הרוח שבקרבנו והן להנהגה, כי אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו איזובי הקיר?

כשהממשלה מאפשרת לשנות בבת אחת את עקרונות היסוד של התנועה הציונית ולאפשר מכירה לצמיתות של אדמות הלאום (אדמות קק"ל); כשעקרון היסוד שאבות התנועה הציונית אימצו מהמקורות היהודיים ("והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ") נזנח; וכאשר הממשלה מוכנה להפריט את אדמות הלאום - מדוע שהציבור לא יחטא?

אפשר לעקם את הפרצוף באנינות מול מכתב הרבנים שאוסר למכור דירות לערבים, מותר גם להתווכח על החוכמה שמאחורי המכתב הזה, אבל אי אפשר להתכחש למציאות שעומדת מאחוריו, ובעיקר חייבים להודות לרבנים על שהכריחו אותנו להתמודד עם שאלת יסוד. הרי איננו חיים בשווייץ או בהולנד. זו היא ארץ מריבה. הפלשתינים והערבים מסביבנו ובתוכנו לא ויתרו עליה, וזכות השיבה עבורם אינה משל או מליצה, אלא נדר ושבועה.

מול ה"צומוד" הפלשתיני ומול גזרי דין המוות שהרשות הפלשתינית ואנשי דת מוסלמים מפרסמים על מי שמוכר את אדמותיו ליהודים, חייבים, הציבור וההנהגה, להפנים שהשמירה על אדמות הארץ היא אחד מקווי ההגנה החיוניים של המדינה היהודית. אנו מדינה דמוקרטית, ולכן השדרים והמסרים לציבור אינם יכולים להיות הלכתיים או חוקתיים אלא ערכיים וחינוכיים וציוניים. האדמה היא שורש, וט"ו בשבט הקרוב הוא הזדמנות נאותה כדי לנסות ולהנחיל זאת מחדש לציבור. מי שמתייחס אל אדמות הארץ כנדל"ן בלבד ומוכן להפריטן, או למוכרן לכל המרבה במחיר, עלול לגלות בעוד מספר שנים לא רב, שהפסיד את המערכה הכוללת על הארץ.

המערכה הזאת דורשת מהעם היהודי לא רק לשמור על אדמות שכבר נמצאות ברשותו, אלא גם לחדש את גאולת הארץ ולהשקיע הון ומאמץ כדי להחזיר לידיים יהודיות חבלי ארץ נשכחים, כמו הגליל והנגב. גם בירושלים ובמרכז הארץ יש עבודה רבה. לא ניתן, כמובן, לאסור על יהודים למכור לערבים בתים וקרקעות לפי החוק. מי שינהג כך, לא יוכל לקנות בתים וקרקעות מערבים, כי אין חוק אחד להם וחוק אחד לנו. זה יהיה לא מוסרי. ובכלל, לב העניין אינו החוק וגם לא ההלכה. מדובר בהתנהלות שאמורה היתה להיות טבעית עבורנו, אך לאסוננו היא חדלה מלהיות כזאת. רבים מדי מוותרים על הציונות. רבים אחרים דבקים בה. בני הציונות הדתית, למשל, מיישבים מחדש את יפו ועכו ולוד, מנסים להעלות מחדש את הרכבת הציונית על הפסים. חבל שהמדינה לא עוזרת להם יותר. לפחות שלא תפריע. המאמר פורסם הבוקר בעיתון "ישראל היום".

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9269

תגוביות:

1.יש מי שאומר:ומה אם בחו"ל יאמרו לא למכור וליהודים,כאילו ששני העניינים דומים. הלא מדובר במצב שבו הערבים לא השלימו עם יישות ציונית כאן וזאת למרות שהתישבותם ביפו עכו, חיפה וכו' החלה להתגבר לאחר פיתוח הארץ השוממת ע"י החלוצים שמסרו נפשם.הלא מארק טוויין בספרו מסע אל הארץ המובטחת,כתב כי ימים שלמים הלך וראה מדבר ,חול ושמיים ושממה, וכמעט ואין איש.הוא העריך את מס 'סך התושבים בכ-30 אלף. ההתישבות הערבית גדלה בעיקר בגלל פיתוח הארץ. אז בבקשה, הח"כ זחאלקה צעק במהלך ויכוח שהתפתח בראיון ב"ערב חדש" עם דן מרגלית :"פה זה שייח-מוניס"(בהתכוונו שטח מסוים ברמת אביב, בדיוק במקום שידורי הטלויזיה". אז המצב בישראל שונה,ולא ניתן להשוותו למצב במקומות אחרים.

2. תודה על המאמר החשוב.הבעיות המהותיות שמעלה נדב שרגאי מצריכות היערכות לאומית חדשה ולא רק בט"ו בשבט. יש להחליף את מערכת המשפט הקיימת, ולכוון לערכים יהודיים וציוניים במיטבם. שלטון שאינו מייצג את הערכים הללו אינו רלבנטי לעתיד העם היהודי אלא להיפך.רק מפלגות שתיאבקנה למען שינוי מערכת המשפט וערכיה תהיינה ראויות להתיחסות בבחירות הקרובות.פרופ' הילל וייס.

3.לא " זכות השיבה ", אלא " תביעת השיבה ". קרי : זכות - אין לאוייב, תביעה - יש לו. ולהבדיל - גם לנו, יש תביעות אין ספור, ובראש ובראשונה -התביעה למימוש המנדט על ארץ ישראל, מנדט שהוענק לעם היהודי, ע"י חבר הלאומים, על שני חבלי ארץ ישראל, המערבי והמזרחי.

4.שיבת ציון היא השיבה היחידה לארץ-ישראל - אין זולתה ואין בלתה...!!!

א. הלכה: "חייך קודמין!".

ב. זכות השיבה שלנו קודמת!!!

היא מתוארת בכל הכתבים היהודיים מהתנ"ך ואילך: דתיים, היסטוריים, ספרותיים ואמנותיים...!

לערבים אין דברים כאלה,לפיכך, שמורה להם רק זכות-השיבה למכה ,למדינה ולמדבריות המזרח התיכון.

כל עם - למקומו, אל מקורו ולכור-מחצבתו!!!

ד"ר שלום פליסר, רמת-גן

5.הערבים הפכו עצמם לראי ומתאמצים לשקף כל מה שמקורו ביהודים, על מנת להתחרות ביהודים ולתפוס את בבואתם,כדי לאמץ לעצמם את הקדושה, הקרקע והזכות-והכל בגניבה.

היות ואברהם אבינו בעצמו לא איפשר להם לקחת חלק בהבטחה,בקדושה,בארץ ישראל ובבעלות עליה,ושלח אותם אל ארץ קדם,הם מנסים לעקוף את צוואתו והוראתו בעורמה על ידי התחזות וחיקוי מושלם של היהודים.

הקוראן כולו הוא תוצר של גניבה ספרותית ועיוות המקור.הפאתוס המוסלמי הוא גניבת ועיוות החזון היהודי על ארץ ציון ירושלים,ובילאדי בילאדי אינו אלא השחתת הקריאה היהודית עתיקת היומין ומלאת הייאוש שקראו אבותינו כשחרב עליהם בית המקדש ונפלה אומתנו:בדם ואש יהודה נפלה !בדם ואש יהודה תקום!

כבר בתורה ניבטת מהסיפור דמותו של ישמעאל והוא עסוק בהצקה לאחר :ויצחקק".

משלו אין לו דבר למעט החרב והפראות, שמדירים אותו אפילו מהזכות להימצא בחברת בני האדם-שב כאן עם החמורים.ו"פרא אדם ישמעאל,ידו בכל ויד כל בו".

הערבים הם החיקוי הנבוב ,הבבואה החמקמקה ,המנסה עכשיו לגבור על המקור, בדרכי מירמה,בעזרת הערב רב שנספח אלינו ומנסה לנקום בנו על היותו ספחת.(ספחת הימין הערבי שמכנה עצמו השמאל הישראלי).

הערבים הם עמים חסרי תוכן עצמאי.למעט סיפורי הכעבה ,אין להם משלהם דבר.

אילו היה חוק הקניין הרוחני קיים לפני אלפי שנה,לא היה נכתב הקוראן.

זו גניבה ספרותית מאל"ף ועד ת"ו!

ליה

אני מקווה שכולנו זוכרים שבזמנו הרעיון היה להקים מדינה ליהודים!

אז נכון, הערבים לא הסכימו, ועשו ככל יכולתם לסכל את הרעיון: כולל הבאת מאות אלפי ערבים (מהנחשלים אצלם...) שיקשה עלינו לקבוע את הגבולות.

ומצד שני, את כל ה''פליטים'' וסתם חסרי בית הם סגרו במחנות - כעתודה לסיכול עתידי...

ואנחנו (או יותר נכון - מחנה השמאל), כבר 16 שנה עסוקים בלבנות להם מדינה לידנו...כשאף אחד (מהמחנה הנ''ל) לא שם לב שהם רוצים את מדינתם רק במקומנו - ולא לידנו !!!

אף אחד בעולם לא תומך ב"זכות" השיבה למעט חמאס, חיזבאלה, אחמדיניג'ד, כמה ארגוני שמאל קיצוני אירופאי,ואירגונים לא ממשלתיים ישראלים.

ואכן אין שמץ של צדק בדרישה המופרכת הזו.

מי שפתח במלחמה במטרה מוצהרת לבצע רצח עם של הצד השני, לא יכול לאחר שהוא מפסיד במלחמה הטוטאלית הזו ,לבקש להחזיר את המצב לקדמותו.

תשאלו את מיליוני הגרמנים שגורשו ממזרח אירופה לאחר תום מלחמת העולם השניה (מלחמה שהגרמנים פתחו במטרה לבצע רצח עם בעמים אחרים).

הגרמנים הללו שחיו במזרח אירופה, חיו שם מאות שנים, הרבה יותר שנים מאשר הערבים שברחו מא"י חיו בה.

אף אחד לא מעלה על דעתו לדרוש להם "זכות" שיבה, כי כל בר-דעת מבין שלבקש ממי שניסו להשמיד אותו, לקבל חזרה את בני העם שניסה לעשות זאת, זה מופרך לחלוטין.

ההשוואה בין "זכות" השיבה ,לבין חזרת היהודים לארצם היא טיפשית, היהודים חזרו לארץ, לא למדינה.

לא היתה בא"י שום מדינה כאשר היהודים חזרו אליה.

אילו היתה מדינה שכזו, הרי שהיא היתה יכולה להחליט שהיא לא מקבלת אליה את היהודים ,ואכן חזרת היהודים למולדתם העתיקה היתה נמנעת.

כידוע רוב ה"פליטים הערביים" הובאו לארץ ישראל מהמדינות השכנות, סמוך להכרזת המדינה - כדי לסכל את הקמתה.

ראו התיקון המיוחד לאמנת הפליטים הערבים:"פליט יחשב כל מי ששהה בארץ ישראל לפחות שנתיים מיום גירושו או עזיבתו".

והיתר הגיעו קצת קודם כמהגרי עבודה...

ועם בודדים שגרו כאן קודם,נתקזז עם היהודים שגרו מאות ואלפי שנים בארצות ערב - ושגורשו בעקבות מלחמת השחרור...

ומי שצריך לשלם למי את העודף - שישלם...מסכימים?

"העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון.

המונחים השגורים בפינו על עליה ראשונה, שניה ושלישית - הם מטעים.

עליית ביל"ו לא הייתה הראשונה.

מאז החלה תנועת חיבת-ציון המאורגנת, ואחריה התנועה הציונית - אנו רגילים לדבר בביטול על היישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת-ציון וציונות.

ישוב זה היה פרי עליות של היהדות הספרדית והיהדות האשכנזית מאות שנים לפני חידוש המונחים החדשים, ועליות אלה, - עליות של בודדים ושל קבוצות שלמות, - היו כרוכות בקשיים ובסכנות הרבה יותר גדולים מהעליות החדשות, שאנו רואים בהן "התחלת המפעל הציוני"...

והדורות הקודמים, שבנו את היישוב הישן וקיימו אותו, לפני "בראשית" של הדורות האחרונים, ראויים להוקרה ולהערצה מצדנו, גם אם אנו רחוקים עכשיו מהלך-רוחם ומדרכי חייהם".

The screening was the premier public showing of “For the Sake of Nakba,” a documentary commissioned in part by the center and filmed last month in the UNRWA refugee camps in the West Bank and Gaza Strip to expose the radical indoctrination in UNRWA schools, Center for Near East Policy Research Bureau Chief David Bedein said.

The screening was scheduled to coincide with the Wednesday meeting between President Obama and Palestinian President Mahmoud Abbas.

Mr. Bedein said his organization was prompted to make the film after being asked how it could prove there was terrorism- and martyrdom-promoting curricula in schools run by UNWRA, an agency created as a temporary measure to provide for the Palestinian refugees in the wake of Israel's War of Independence in 1948 - an event many Palestinians call “the Nakba,” or catastrophe.

The vast majority of the day-to-day UNRWA operations are run by Palestinians hired by the agency. Many of these people are members of various terror groups, according to Mustafa Sawaf, editor-in-chief of Hamas-associated daily Felesteen. Mr. Sawaf wrote as much in an April letter to UNRWA Director of Operations John Ging.

The documentary, which was shot over a period of several weeks in May by a team of Americans led by a Palestinian cameraman, shows school children of various ages, UNWRA employees and Palestinian politicians either parroting back the martyrdom-glorifying education they are receiving in school or extolling the virtues of the Hamas-backed education used in UNRWA schools.

UNRWA students are taught that all of Israel is occupied Palestinian land and that only through violence can the “liberation” of Palestine be achieved, according to the film. One 12th grade textbook compares martyrdom - dying in the course of waging war in the name of Islam - to taking a wedding vow.

One clip shows an UNRWA student no older than 12 or 13 standing next to his teacher on a stage and giving a speech to his classmates on May 15, Independence Day in Israel but “Nakba Day” in UNRWA schools. He is talking about the importance of liberating Palestine from the Jewish “pigs”; his teacher nods approvingly.

No UNRWA school teaches students about Israel, Palestinian Education Minister Lamis al-Alami confirms in the documentary.

"I must say that in the first place it's a Palestinian curriculum and we are free to do whatever we want, “ Ms. al-Alami says.

Later in the film she later compares “the Nakba” to the Holocaust.

"To the Palestinians, the importance of this Nakba have the equal impact on the Palestinians that the Holocaust have on the Israelis,” she says.

The European Union and the United States each contribute $230 million to UNRWA yearly. Of that, approximately $500 million is spent on education - and as it is the policy of the agency to adopt the host entity's teaching plans, this money goes to fund Hamas-backed curricula.

Rather than work toward a final solution of relocation for the Palestinians, UNRWA, the annual budget of which is more than $1 billion, and the Palestinian Authority encourage those in the West Bank and Gaza “to remain refugees... create a state that would essentially replace the state of Israel,” the film's narrator says.

Unlike all other U.N. refugee agencies, UNRWA does not come under the mandate of the U.N. Office of the High Commissioner for Refugees.

UNRWA "should have been folded in" to the U.N. Office of the High Commissioner for Refugees once the latter agency was created, Ms. Kushner said. "UNRWA has a policy of keeping refugees. Unless they're back in Israel, they're still refugees.”

In January the Canadian government cut its annual $10 million in funding to UNRWA, saying it was concerned about the lack of transparency in the use of the money. Representatives from the Center for Near East Policy Research hope their visit to Washington this week will go some way toward inspiring the Obama administration to do the same

תביעה ייצוגית היסטורית נגד נשיא ארה"ב לשעבר, ג'ימי קרטר וחברת ההוצאה לאור "סיימון ושוסטר", הוגשה לבית המשפט המחוזי בארה"ב, במחוז הדרומי של ניו יורק במנהטן.

על פי התביעה, ספרו של קרטר "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד", מכיל מספר רב של טענות מטעות במודע, שמטרתן הולכת הקוראים שולל, מתוך כוונה לקדם את אג'נדת התעמולה האנטי-ישראלית של הסופר, במקום להציג מידע עובדתי ומדויק כפי שנטען בפרסומים.

התובעים, אשר מקווים שתביעה זו תוכרז כתביעה ייצוגית, הם חלק מציבור הקוראים, אשר רכשו את ספרו של קרטר מתוך ציפייה, לרכישת ספר המציג תיעוד עובדתי ומדויק של אירועים היסטוריים בעניין ישראל והפלסטיניים.

בכתב התביעה נטען כי קרטר, אשר מציג עצמו כמומחה למזרח התיכון וחברת ההוצאה לאור, הציגו במכוון מידע לא נכון ולא מדויק, וביקשו לנצל את מעמדו של קרטר כנשיא לשעבר, כדי להטעות קוראים תמימים מקרב הציבור.

לטענת התביעה, הטעייתו המכוונת של הנתבע, בצורה ביקורתית מאוד כלפי ישראל, מפירה את חוקי הגנת הצרכן בניו יורק ואת הסעיף האוסר על הונאה במהלך ניהול עסקים.

תביעה ייצוגית זו, הינה הפעם הראשונה בה נתבעים נשיא אמריקני לשעבר ובית הוצאה לאור, בגין הפרת חוקי הגנת הצרכן, עקב פרסום מידע מסולף ביודעין תוך קידום הספר כמציאות.

התביעה מציינת, כי לאחר פרסומו של הספר, כמה מעוזריו הקרובים של קרטר, מתוכם אנשי ציבור מכובדים ואנשי אקדמיה אשר היו מעורבים באופן אישי באירועים המתוארים בספר אמרו, כי הנתונים המובאים בספר שקריים. למרות שהוצגו בפני הנתבע ראיות חותכות רבות, לכך שמה שמוצג בספר הוא שקרי, הנתבע סירב לערוך בו כל שינוי.

עו"ד דרשן-לייטנר מציינת, כי "התביעה תחשוף את כל הכזבים המוצגים בספרו של קרטר, ותוכיח כי שנאתו כלפי ישראל, היא זו שהובילה אותו לביצוע הטעיה זו של הציבור. הוא זכאי להחזיק בדעותיו, אבל להטעיות ולשקרים אין מקום ביצירת ההיסטוריה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215025

"קיים יותר משביב תקווה, אבל כשם שהמומחים לא ידעו לחזות את מה שקרה במצרים לא ניתן לחזות את מה שיקרה בירדן", אומר אלדד המציין כי לו יתרחשו הפגנות המונים בירדן הרי שהסבירות הגבוהה היא שהן תהיינה על רקע המוצא האתני של רוב העם, המוצא הפלשתיני, שעליו מולך שלטון זר, שלטון האשמי.

אלדד אף ממליץ למלך עבדאללה לקום כבר כעת ולהכריז על עצמו כמנהיג המדינה הפלשתינית ובכך למנוע מהומות עתידיות, שעשויות להתרחש "בעוד שבוע או בעוד חצי שנה".

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215140

לפני למעלה מ-40 שנה החליטה הממשלה כי יש לתעד ולרשום זכויות היהודים פליטי‏ מדינות ערב. עד היום זה לא קרה. כעת המבקר נדרש לנושא.

יאלץ את הממשלה לפעול? המבקר

התנועה לאיכות השלטון פנתה למבקר המדינה ולוועדת ביקורת המדינה בדרישה לבדוק מדוע לאורך 40 שנה לא מיושמות החלטות הממשלה בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם של היהודים פליטי ארצות ערב.

התנועה קובעת כי "נושא רישום ותיעוד הזכויות האבודות הינו נושא גורלי אשר חייב להיעשות לאלתר, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בתקופה היסטורית רחוקה, שהאנשים שחוו אותה על בשרם הולכים ומתמעטים".

בפנייה למבקר המדינה נאמר כי החלטות הממשלה שהתקבלו בנושא זה שוב ושוב לאורך 40 השנים האחרונות, שהחליטו שוב ושוב על הקמה של וועדות שונות וצוותי היגוי לצורך טיפול בנושא, "מעלות את הרושם כי ממשלת ישראל לא נזקקה לנושא זה ברצינות, על אף החלטותיה והצהרותיה. מסקנה עגומה זו עולה גם מחומרים ועדויות שהגיעו לידי התנועה".

מסתבר שהחלטה ממשלתית בעניין התקבלה כבר ב-1969 ולפיה כחלק מייעודיה של המדינה כקולטת עלייה מתפוצות העם השונות לאחר הקמתה, ראתה עצמה כמי שעליה מוטלת החובה לטפל בנושא רישום ותיעוד זכויותיהם של היהודים אשר קופחו בהיותם בתפוצות בשל היותם יהודים.

ממשלת ישראל החליטה אז, כאמור לפני למעלה מארבעים שנה, לתעד נתונים אלה כבסיס להסדרת זכויותיהם של היהודים פליטי מדינות ערב, אולם כאמור עד כה לא אירע דבר בפועל.

כרקע ותשתית להסדרת נושא הרכוש, הוחלט באותה החלטה על הקמת מאגר נתונים שבו ירוכזו פרטיהם של היהודים שזכויותיהם נשללו או נפגעו. בהמשך התקבלו עוד מספר החלטות ממשלה בנושא, אשר הקימו ועדות וצוותי היגוי שונים לבדיקת הנושא וגיבוש מדיניות בעניינו.

החלטת ממשלה 1544 משנת 2002 אף קובעת כי יש להקים אתר אינטרנט בשפות שונות לשם ביצוע מסודר ונגיש של רישום הזכויות והרכוש שאבד לפליטים היהודיים – אולם אתר כזה אינו קיים כיום, כמעט 9 שנים לאחר אותה החלטה.

"יהודים רבים נאלצו לעזוב את מקומות מושבם בארצות ערב, בעקבות התנגדות הממשלות הערביות למהלכים שהובילה התנועה הציונית בארץ ישראל. קהילות יהודיות משגשגות ופורחות במקומות כגון עיראק, מצרים וסוריה, נמחו כליל כאשר יהודים רבים אולצו לעקור את שורשיהם ולהגר, ולהשאיר את כל רכושם מאחור", מציינים אנשי התנועה לאיכות השלטון בפנייתם למבקר המדינה.

התנועה סבורה כי נושא רישום ותיעוד הזכויות האבודות הינו "נושא גורלי אשר חייב להיעשות לאלתר, במיוחד על רקע העובדה שמדובר בתקופה היסטורית רחוקה, שהאנשים שחוו אותה על בשרם הולכים ומתמעטים".

כעת מקווים אנשי התנועה שיעלה בידי המבקר לאכוף על המדינה ליישם את החלטות הממשלות לדורותיהן.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/215261

האם את/ה באמת יודע/ת מה הסיפור שלך?

http://www.youtube.com/watch?v=Ti-LSOws-BE&feature=player_embedded

תגובית:

West is the man. And of course to give such a lucid and inspiring speech he doesn't need a teleprompter, because it comes right from the gut.

"היוזמה הישראלית הנדרשת – הכנסת ירדן למשא ומתן במטרה לקדם פתרון של ממלכה האשמית-פלסטינית", כך אומר האלוף (מיל.) עוזי דיין.

."התהליכים במזרח התיכון החלישו את הפלסטינאים ואת החמאס, ולארה"ב עדיין אין מדיניות מסודרת במזרח התיכון", אמר האלוף (מיל.) עוזי דיין במועדון המסחרי ותעשייתי.

לדברי דיין, השינויים במזרח התיכון הבהירו כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא לא מקור הבעיות באזור, וגם הפלסטינאים עשויים לצאת כנגד השלטון שלהם והחמאס.

דיין ציין כי השינויים במזרח התיכון לטווח הארוך יטיבו עם ישראל, למרות שבטווח הקצר תהיינה לא מעט בעיות: מצרים עלולה לעבור לציר הרשע, שינויים שלטוניים בערב הסעודית יפגעו בכלכלה וכמובן הפלסטינאים יצאו כנגד השלטון שלהם כולל החמאס.

בהתייחס לארה"ב, אמר דיין, כי לאמריקאים אין מדיניות ברורה במזרח התיכון, אך המצב הנוכחי מבהיר שוב ושוב שישראל היא הידידה הדמוקרטית היציבה היחידה באזור.

"בגלל חוסר הוודאות באזור על ישראל לקחת יוזמה במהלכים המשרתים את האינטרסים שלה כגון להפסיק כל מגע עם סוריה. כמו כן, על ישראל לקדם פתרון אזורי שיצור שלטון של ממלכה ירדנית האשמית-פלסטינית שתשלוט גם בחלקים הפלסטינים של הגדה המערבית ובעזה, כמפתח לפתרון אסטרטגי לאזור. בכל מקרה על ישראל לשמור על ריבונות מלאה בירושלים המאוחדת, לא לאפשר שום "זכות שיבה" ולשלוט שליטה מלאה בכל בקעת הירדן כגבולה המזרחי של ישראל". סיכם דיין.

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/216355

מיינרצהאגן מציין שהלבנוני הפגין את עושרו בארבע שורות יהלומים, שענדה אשתו על צווארה...

וכך מספר מיינרצהאגן ביומנו:

''... העירותי – 'אתם, הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל'? 'אלוהים אדירים' אמר, 'אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאית ברשותנו; הרי זה מכרה זהב'.

– אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת.

– 'הבלים' אמר, 'הם סתם אשפת אדם, אבל מכרה זהב מדיני'.

"בלשון שונה כלשהו שמעתי דעות זהות מפי ערבים אחרים.זהו סוד נצחיותה של ''בעיית הפליטים'' הערבים, שהיו בינתיים ל ''עם הערבי הפלשתיני'', במסגרת עבודות הפיתוח והשכלול של ''מכרה הזהב'' המדיני!

כשנתוודעה העיתונאית האמריקנית ג'ואן פיטרס, לוחמת נמרצת לזכויות האדם, לבעיית ה''פליטים הערבים'' (מרכאות שלה..), כבר היתה הבעיה הזו מקובעת בתודעת כל העולם, וייחודית בנוכחותה המתמדת על סדר היום של הארגונים לזכויות האדם.

עובדת היות הנושא הזה ראש וראשון על סדר היום, ובכל זאת בלתי פתיר, עוררה את סקרנותה העיתונאית של ג'ואן פיטרס, שהחליטה לרדת לחקר התעלומה ולספר לעולם את הסיפור העצוב של הפליטים הפלשתינים לפרטיו.

כבר בעמוד הראשון בסיפרה – "מאז ומקדם" - תוצאת מחקר, שנמשך שבע שנים, מאשימה פיטרס את הערבים, את האו''ם ואת ... ארה''ב:

''שלילת זכויותיהם האנושיות של הפליטים הערבים והניצול הפוליטי של מצבם האומלל נעלמו מידיעתי, בפרט משום שנדמה היה כאילו מנגנון שמימונו בא לו במידה מכרעת מתרומות מארצות הברית האריך את צרתם....''.

אט אט נדלקו אצל פיטרס נורות אדומות, כשהגדולה נדלקה עקב למידתה את העובדה, שהאו''ם ראה לנכון לייחד ל''פליטים הערבים'' הגדרת ''פליט'' שונה מן ההגדרה המקובלת לפליטים בכל העולם.

בעוד ההגדרה הרווחת מתייחסת לאנשים שנאלצו לעזוב בתים ''תמידיים'' או ''קבועים'', הרי לפליט הערבימארץ ישראל הורחבה ההגדרה וכללה אנשים שישבו בארץ ישראל אפילו רק שנתיים בלבד, לפני המלחמת ב- 1948 ,וזה זעק –דרשני...

פיטרס שאלה את עצמה מדוע עלה הצורך לקבוע הגדרה כוללנית כזו לבעיה קטנה של קומץ ערבים, שהגיעו סמוך מאד למלחמה לארץ ישראל, אלא, אם מדובר ברובו של ציבור ה''פליטים'' האלה.

אם האו''ם ראה צורך לייחד הגדרה כזו לפליטים הערבים, הרי, מן הסתם, מדובר בציבור גדול ומשמעותי, שהגיע לארץ ישראל סמוך למלחמה.

ואם כך, איך זה מתיישב עם הטענה, עליה מתבססים הערבים, שה''פליטים'' הערבים הם בעלי ''זכויות לגיטימיות על מולדתם משך 'אלף אלפיים שנה'''?

כך גילתה פיטרס שהן השלטון העותומני והן שלטונות המנדט הבריטי,העדיפו את הנחשלות הערבית על פני התושיה והחריצות של היהודים, למען הקל עליהם את השליטה בארץ, והגבילו מאד את כניסת היהודים,תוך כדי כך שהם עודדו הגירה המונית של ערבים לארץ ישראל.

למרבה פליאתה של החוקרת היא גילתה שלהבדיל מעשרות מיליוני פליטים ברחבי העולם, בתוכם הפליטים היהודים מארצות ערב, שנוצרו באותה עת ממש, בה נוצרו 600,000 ה''פליטים'' הערבים, ושוקמו בכבוד בארצות בהן מצאו מקלט, הרי שה''פליטים הערבים'', שנשארו בעצם במרחב המחיה של אומתם הענקית, דיברו בשפה השלטת באיזור, היו בני הדת הרווחת במרחב, ובקיצור, היו בני האומה המחזיקה ב-99.9% של אדמות המזרח התיכון,והקוצרת מיליארדי פטרו-דולרים, הם לא שוקמו עד עצם היום הזה, ובינתיים גם הפכו ל''עם'' בעל ''זכויות לגיטימיות'' בארצנו...ארץ ישראל.

דווקא פתרון ''בעיית הפליטים'' האלה לא היה צריך להיתקל כלל בקשיים, במיוחד לאור העובדה שארצות ערב, ובעיקר עיראק, שיוועו לידיים עובדות. אך תנועת ה''פליטים'' הוגבלה לתחום מושב ''מחנות הפליטים'', ותיסכולם תועל לשינאה תהומית ולתאוות רצח כלפי היהודים ה''אשמים'' במצבם האומלל!

אשר על כן, במשך כל אותן שנים שכל פליטי העולם הפכו לציבורים פרודוקטיביים בארצות שיקומם, ועברם כפליטים,הפך לזכרון רחוק, שימרו הערבים את ''מכרה הזהב המדיני'' הזה, בו מיהרו לחפור כל שונאי ישראל, מבית ומחוץ.

''פעילי שלום'' וארגוני ''חסד'' למיניהם, נהרו, ועדיין נוהרים אל המחנות, ל''סייע'' ל''פליטים'' להישאר כאלה לאורך ימים...

להלן עדותה של פיטרס מהיכרותה הבלתי אמצעית עם ה''בעייה'' ועם אמרגניה:

''בבואי ללבנון, אחרי שנגמרה המלחמה (יום הכיפורים 1973), הצלחתי ליצור קשר עם אחד המנהיגים בארגון לשחרור פלשתין (אש''ף). לאחר שהוליך אותי אחד מעוזריו ממלוני, בשורה של מבוכים מכוונים, כדי להסוות את בניין הדירות שבו שכנה מפקדתו בעת ההיא...נתן לי מנהיג אש''ף ראיון במשרדו.

על שולחן הכתיבה היו מפות סבוכות בפירוטן, תרשימים ותכניות לפלישה לצפת שבישראל, וספר שהיה מונח פתוח על קווי האיסטרטגיה של אלופי צה''ל...
לאחר מכן הוליכוני בדרך עקלקלות לסייר באחד ממחנות הפליטים הדלים יותר בשוליה של בירות.

שם, במחנה פליטים, מקום שהיו ילדים עורכים ספירת מלאי של רובי קלאשניקוב על מדפי מחסן קטן של 'אספקה לבתי חולים', שם הבינותי אל-נכון את אי הצדק ואת העקרות שב''מחנות הפליטים'' התמידיים האלה.

השנה היתה 1974 – עשרים וחמש שנה אחרי תום המלחמה נגד הקמתה של מדינת ישראל, שמאז ניטשו אחריה עוד יותר משלוש מלחמות ערביות-ישראליות – והאנשים האלה, המיוסרים, הנוגעים אל הלב, עדיין היו פליטים, וכלי נשק היו התרופה הרשומה לפצעם הקיבוצי.

היכן היו זכויות האזרח שלהם? מדוע עדיין לא שוקמו הפליטים הערבים, להבדיל מפליטים ביבשות אחרות, ועודם יושבים במחנות''?

ועוד גילתה פיטרס: ''... נדהמתי כאשר התברר לי שקיבוצים יהודיים שלמים, מהרבה ארצות ערביות, נאלצו, אף הם סמוך ל-1948, לנוס כפליטים לישראל ולמקומות אחרים בעולם...''

פיטרס גם מבקשת להזים את האגדה בדבר החיים על מי מנוחות של היהודים בארצות ערב, עד מלחמת השחרור, ומגוללת בפנינו מסכת ייסורי זוועה והתעללות נוראה ואיומה ביהודים בארצות ערב, שרק השתלטות מערבית זמנית מדי פעם, הקלה מעט על סבלם...

רצח יהודים, נישולם מרכושם, טפילות על יגיעם ועמלם והפיכתם לאזרחים סוג ת', זו מסורת ערבית עתיקת יומין, בעיקר מאז ימי מוחמד, ימש שמו וזכרו!

מצוות הג'יהאד באה כצידוק רטרואקטיבי לפשעי הערבים נגד היהודים ולהפיכת המשך ההתעללות הזו למצווה דתית.

זו הסיבה ל''סכסוך הישראלי ערבי'', שהפך, לנוחיות הג'יהאד, ל''סכסוך הישראלי פלשתיני''.

כל הנ''ל, והרבה יותר, גילתה פיטרס במשך שבע שנות חקירתה את הנושא, תוך כדי נבירה בארכיונים בישראל, בארצות ערב, בבריטניה ובארה''ב.

פיטרס הגיעה למסקנה החלטית ומתועדת היטב, שהסיפור ה''פלשתיני'' הוא שקר ניקלה מתחילתו ועד סופו, וכי הקנוניה נגד ישראל מקיפה עולם ומלואו.

לצערנו ולאסוננו, מובילי השקר הזה היום, ועמודי התווך לתמיכתו, הם סרסורי ה''שלום'' בישראל, המקדמים את תוכנית השלבים הערבית, בעידודו של עולם אנטישמי, לחיסול מדינת היהודים!

באמצעות הקטיגוריה והדיקטאט שהמציא והמהווה אבן יסוד בכל מבנה אוניברסיטאי במערב - הדיציפלינה החדשה של 'מדעי האדם', הכורכת מדעי המוח מתחום מדעי הטבע עם פוליטיקה של זהות ומגדר וחינוך לדמוקרטיה.

הקורא מוזמן לחפש הגדרות של מדעי האדם ולראות האם טעיתי.

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Unesco/MadaeyHaadamVehevra/

זו הפעולה האנטי הומאנית ביותר מאז שנברא האדם, מפני שהיא באה במסווה של נאורות. פעולה זו מכחישה את צלם הקדושה שבבני אנוש.

זו הלגיטימציה של הגזענות בבושם האנטי גזעניות. השחתת מושג המדע מיסודו.

איסלאמיזציה דבילית של כל העולם בתמהיל פמיניסטי.

הפעולה המוצלחת ביותר ששולחת את האנושות אל חורבנה.

הינדוס אינטלקטואלי קומוניסטי הרסני של ה"אדם החדש".

מה רב היה המרחק של ז'דאנוב מההישגים האדירים הללו.

מדינות דעתניות החוששות בצדק להרס לאומיותן היו צריכות לסלק את אונסקו כמו מגיפה.

אין גורם שתורם לאיסלמיזציה של אירופה כמו אונסקו ולהצהרות הידועות של אובמה על תרומתו של האיסלאם להיסטוריה של ארצות הברית.

קשה למצוא בדמיון ארגון גזעני ממנו, והוא מורה הדרך של האו"ם.

אונסקו חותר תחת הזהות היהודית - ישראלית, ועושה כל שביכולתו להכחיש את הזהות ההיסטורית העברית הישראלית היהודית העובדתית של עם ישראל בארץ ישראל, באמצעות שיתוף פעולה ועידוד האיסלאם הלוחמני, בשיכתוב ההיסטוריה בירושלים, בעיר העתיקה ובפרט בהר הבית, ובציוּן אתרי הקודש בחברון ובקבר רחל כמסגדים מוסלמים.

שיתוף הפעולה שלו עם פולחן השקר האיסלאמי מעניק דלק לאיסלאם, שלבסוף יהפוך לדת הלא לגיטימית שמצווה לבערה מן העולם.

האיסלאם הופך לאויב האנושות כשהוא אינו יודע שובעה.

אונסקו טיפח שנאה, בערות וטמטום אנטישמיים כנגד מדינת ישראל וממדיה היהודיים ההיסטוריים, עד שבתקופות מסוימות אפילו טדי קולק שוחר עיר עמים רבים, נאלץ להוקיע אותו.

ארצות הברית ואנגליה ומדינות אחרות כבר נטשו את הארגון לפרק זמן קצר בעבר בשל הפוליטיקה של הארגון. אני מסתמך בנתונים הללו על מאמרו של ג'יוליו מיאוטי, עיתונאי איטלקי וחבר .

למעלה משלושים שנה ציין אונסקו את ההרס והנזק שישראל גורמת למורשת ולתרבות האיסלאמית, לחפירות ולעתיקות בהר הבית המכונה במילון של אונסקו כמו במילון האיסלאם - "חארם אל אקצה", כשירושלים הוכרזה על ידו כאתר מורשת אילסמי, כדי להגיע להישגיו המופלגים לאורך שנים ארוכות.

כך גם פרשת גשר המוגרבים. לאחר אינסוף מהלכי הכחשת זהות יהודית נאלצת ישראל וראש ירושלים לגמגם משהו בעניין הריבונות היהודית המוכחשת וביטול מתואם ומאורגן של הנוכחות היהודית בהר הבית .

אונסקו הצטרף להכחשה של התנועות האיסלמיות הנוכחיות בדבר קיומם של בתי המקדש היהודיים של שלמה והבית השני בהר הבית,ובכך הפך עצמו לארגון מיותר ובלתי רלבנטי המסייע לטפח שקרים היסטוריים, כדי לזרוע שינאה ומדנים.

לצערנו מאז שחרור הר הבית וירושלים העתיקה חברו הישראלים לעמדת אונסקו, באופן משתמע בעיקר בית המשפט העליון בפסקי הבג"צים על הר הבית, ובפרט מאז החלו החפירות בשנת 2000. אהרון ברק יחד עם ראשי ממשלות ישראל חברו לאונסקו, והעבירו את תמיכתם המשתמעת על ידי שלילת זכויות היהודים בפועל בהר הבית, ובכך תרמו הגופים הישראלים לשיתוף פעולה עמוק ולהסכמה בנושא הרס שרידי הר הבית, בניגוד לחוקים המיועדים לשמירת העתיקות והמורשת היהודית.

גם משרד הדתות נמנע בכל שנות קיומו מציוּן הר הבית ברשימת המקומות הקדושים, ורוב הרבנים, מרוב קדושה מלאכותית והלכות שקר גם הם תרמו תרומה נכבדה לאונסקו ולגירוש עם ישראל מירושלים. רוב הרבנים לא פצו פיהם על הוונדליזם המתרחש בהר הבית לאורך שנים וחתרו, באמצעות גזרות הפוכות להלכה בנושא העלייה להר הבית, לסילוק רגל יהודית מהר הבית. ובכך יחד עם האויב שתו ועלו על הר הקודש.

ההכרה של אונסקו במדינת העראי"ם (ערביי ארץ ישראל-המכונים פלשתינים), היא פרשת גולדסטון קלאסית, שבה לאחר שתיקה ישראלית לאורך שנים, שהיא כמו הודאה באשמה ושיתוף פעולה ממש, האויב קוצר את אישור מדיניותו ואת פירות נצחונו.

הכחשת הזהות היהודית בארץ ישראל היא צורך נפשי של חתרני תהליך השלום, ולכן אל יתפלאו אם אומות העולם יורקות על העם היהודי שמתנהג כמו אחרון הפליטים.

אבל גרוע מכך: קבלת "פלסטין" לארגון אונסקו במעמד מדינה, נוצל באופן ציני או משובש לחלוטין על ידי נתניהו, כדי לקדם מדיניות בלתי הגיונית, לא מבחינת מדינות אירופה והקוורטט, ולא מבחינת הערבים, אבל בעיקר לא מבחינת מבחן התוצאה היהודי.

ההצהרה של נתניהו כי יקים אלפיים דירות בירושלים ובעוד שתי ערים גדולות, היא עדות לניצול ציני של החורבן להמשך קידומו.

כבר בחודשים האחרונים בוטלה לכאורה ההקפאה בירושלים והוכרז על בניה בהר חומה, גילה ואזור רמות. האם מותר לרמות ולמכור אותן דירות על ידי אותו קבלן פעמיים לאותם קליינטים?!

תראו מה קרה לקבלן יונה מחברת חפציבה?

קידום מדיניות הגושים של נתניהו לא תוכל לרצות שום גורם, והיא תזמין לנו את הגולדסטון החדש. זאת הערה לח"כ דני דנון ולחברי הכנסת הימניים של הליכוד ללא יוצא מהכלל, לחוטובלי, לוין, בוגי ובגין. הרעיון של החלת הריבונות היהודית על הגושים, גם אם חתמו 45 סנטורים הוא רעיון פסול ומתעה, רעיון פחדני שניזקו מרובה מתועלתו. רעיון שמתאים לנתניהו אבל לא לכם.

הרעיון תומך באונסקו בעקיפין, ומזמין את אירן לדפוק כאן בשערי העיר.

האם ישראל על פי מדיניותה תוכל לומר לערבים המקומיים - אתם תקימו מדינה בשטחי אי או אי ובי ובזה יתמצו כל החלומות שלכם? הרי בכך ישראל משמרת את הבעיה ולא מדבירה אותה.

לא מנצחת ולא מנטרלת את הלחצים הבינלאומיים, רק מלבה את התחושה המוצדקת, שנתניהו מרמה את כל העולם ובעיקר את מה שמכונה ימין ובעיקר בעיקר את מה שנועד להיעקר.

כל עוד ישראל נמנעת מלהחיל את ריבונותה על כל יהודה ושומרון ולקחת אחריות גם לגורלם של כל התושבים שאינם אויבים, היא לא מצביעה על כל מהלך שמחזק את מדינת ישראל אלא להיפך, מתיש אותה.

אנו יהודי יהודה ושומרון ויהודים בכלל, איננו יכולים לראות במדיניות הזאת מדיניות ששומרת על חייו ועל בטחונו של העם היהודי, אלא להיפך.

לכן, כל עוד ממשלת ישראל הנוכחית לא תשנה את מדיניותה בנושאי יסוד ותמשיך, כפרס תנחומים לתסכוליה, להרוס בתי יהודים, אין לה זכות קיום. לא לה ולא לכל דומותיה.

הממשלות הללו הן חלק מאונסקו כמו הנאנסת השותפה לאונס. זו הזמנה לתקוף את ירושלים ולא רק את עזה והגליל ואם ירושלים היא בעצם ב"שטחים" גם תל אביב על כל מגדליה תהיה עיר שטוחה מאוד.

העם היהודי חייב לעסוק בהגדרה העצמית הלאומית שלו מחדש כל עוד הוא רוצה לבטא את לאומיותו.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=222796

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

***********

החלטת אונסק"ו להכיר בקבר רחל כמסגד בילאל בן רבאח – ביטוי לבערות

עם ההכרה של אונסק"ו במדינה פלסטינית, כדאי לזכור החלטה שערורייתית אחרת שקיבל הארגון לפני כשנה, שמוכיחה כיצד הארגון שאמור להיות אמון על חינוך מסלף ברגל גסה את ההיסטוריה לצרכים פוליטיים.
החלטת אונסק"ו להכיר בקבר רחל כמסגד בילאל בן רבאח היא לא רק ביטוי לבערות של מוסד האו"ם לתרבות ולהשכלה, אלא גם מתן גושפנקא לטישטוש זהותם הדתית המקורית של תושביה המוסלמים של ארץ ישראל בידי יאסר ערפאת לטובת אסכולה דתית מיובאת מן החוץ.

אתר החדשות של "אל-ג'זירה" מזהה את המקום כ"קובת ראחיל," כיפת רחל- בצמוד לאסכולה היהודית המזהה את המקום עם רחל אמנו, ורק שם בסוגריים את השם "מסגד בילאל בן רבאח."

בילאל בן רבאח, עבד חבשי שעבר לאיסלאם ועונה בשל כך בידי אדוניו, היה המואזין המוסלמי הראשון בגלל יפי קולו. על פי אתר ויקיפדיה בערבית אין לו שום קשר לבית לחם וקברו מצוי בדמשק, וכן אתר "חימה" לענייני איסלאם.

תושביה הערבים של ארץ ישראל אומנם יחסו חשיבות מוסלמית למקום, אבל הוא לא נחשב מקום עלייה לרגל מן המעלה הראשונה. הם זיהו אותו זיהוי כפול- קבר רחל וקברה של קדושה סופית מימי הבינים: ראבעה אל-עדוויה. לראבעה אל-עדוויה מיוחסים מאות קברים לאורכו ולרוחבו של העולם הערבי, ולא היה שום ייחוד דווקא למיקום בבית לחם שנעשה בעיקרו מכיוון שהזיהוי עם רחל אמנו היה זיהוי נשי.

ככל הידוע, רק אחרי ערפאת זוהה המקום כמסגד של מואזן הנביא, וזאת מכמה סיבות. ערב הסעודית הייתה התומכת העיקרית שלו באותם ימים, והיא הייתה נגד מקומות פולחן עממיים כמו קברי קדושים. בגלל תמיכת ערב הסעודית הווהאבית באש"ף, נחלץ אש"ף לבטל ולטשטש מסורות עממיות של הסופים בארץ ישראל, כמו פולחן נבי מוסא בעמק הירדן. דרך אגב, הטליבאן באפגניסטן חוללו מהפכה דומה כאשר ביטלו טקסי עלייה לרגל, ואפילו חיבלו בקברי קדושים, לטובת האסכולה הווהאבית השוללת זאת.

האסכולה הווהאבית שונאת הנשים גם לא יכולה הייתה לקבל מקום קדוש מיוחס לנשים - בין אם רחל אמנו או ראבעה אל-עדוויה.

אם כך, אירגון אונסק"ו ברוב בערותו נחלץ לטובת האסכולות שונאות הנשים באיסלאם הפונדמנטליסטי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=225974

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

אונסקו הינו ארגון לקידום מלחמות האיסלאם נגד המערב

מי מתנגד שישראל תתקן את גשר המוגרבים? אונסקו!

היוזמה לבניית גשר עמודים מתכתי ארוך, רחב ובשיפוע מתון תוך פירוק הסוללה שכונתה "מעלה המוגרבים" נולדה בעקבות התמוטטות הסוללה בגשמי חורף 2004.

פירוק הסוללה (בו הוחל ב-2007 ועורר מחאה כלל-מוסלמית ובין-לאומית) ובניית הגשר נועדו בעיקר לאפשר את הרחבת שטח התפילה של נשים מול הכותל; לייפות את הנוף מבלי להסתיר את הכותל; ולשפר את הנגישות של נכים ושל כוחות הביטחון (יש אומרים שהוא יאפשר הכנסת שריונית או נגמ"ש). לגורמים מוסלמים בארץ ומחוצה לה אלו סיבות מספקות כדי להתנגד לתוכנית. אולם הסיבה הראשית היא מחלוקת עקרונית על הריבונות בכל מתחם הר-הבית/אל-חרם אל-שריף וסביבותיו, כולל על רחבת הכותל.

לאחר שישראל החלה בפירוק המעלה הישן ובחפירות ארכיאולוגיות הוגשו נגדה תלונות על ביצוע עבודות באופן חד-צדדי במקום רגיש שהוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. שתי משלחות חקירה, האחת מטעם אונסק"ו והשנייה מטעם תורכיה, קראו לישראל שלא לבצע עבודות שאינן מתואמות עם הווקף.

http://www.canthink.co.il/ישראל/גשר-המוגרבים-שאלה-של-תבונה-מדינית.aspx

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

**********

אירגון אונסק''ו נזף במדינת ישראל בגלל קריקטורה בעיתון

ראש אגף מזרח תיכון באונסק"ו, אריק פלט, זימן את השגריר הישראלי למשרדו ביום רביעי. כאשר קיבל השגריר הישראלי את הפנייה הובהר לו שמדובר בפגישה לצורך הגשת מחאה חריפה. ברקן הגיע לפגישה והופתע כאשר הבכיר באונסק"ו הציג לו קריקטורה שהופיעה בעיתון "הארץ" ב-4 בנובמבר.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1563897

*הערה:

השאלה הנשאלת היא האם ארגון אנטישמי זה יודע מהו חופש עיתונות?

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*************

אונסקו: ישראל מקיימת חפירות בלתי חוקיות במסגד אל אקצה

ארגון אונסק"ו פותח חזית מול ישראל: "קבר רחל הוא מסגד וישראל מקיימת חפירות בלתי חוקיות במסגד אל אקצה", זו הכותרת של דו"ח חדש שפרסם ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם.
עוד נכתב בדו"ח כי הארגון תובע מישראל להוציא מרשימת אתרי המורשת הלאומיים את מערת המכפלה וקבר רחל.

במשרד החוץ גינו בחריפות את ההחלטה וטענו כי היא "נגועה בהטיה פוליטית בוטה המעוותת את מטרות הארגון, שאמור לקדם תרבות חינוך ומדע".

http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=71175

תגובית:

1.הבית הלבן הוא אל אקצה. על אונסק"ו להכריז מייד על הבית הלבן כי הוא מסגד. הבית הלבן נראה כמסגד, בתוכו יושב מוסלמי שחור והוא המקום הכי רחוק ממכה. המקום הרחוק ממכה נקרא אל אקצה (הקצה-האחרון). חוץ מזה, אונסק"ו הוא אירגון אנטישמי לפי כל הכללים. תבדקו!

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

***********

מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל

1. לאום וירושלים? ישראל היתה למדינה ב- 1312 לפנה"ס, אלפיים שנה לפני קום האיסלאם.
2.פליטים ערבים בישראל החלו להזדהות כפלשתינים ב- 1967, שני עשורים אחרי הקמת מדינת ישראל המודרנית.

3.לאחר כיבוש הארץ ב- 1272 לפנה"ס היהודים שלטו בארץ אלף שנים והיתה להם נוכחות רצופה בה במשך 3,300 שנים.

4.השליטה הערבית היחידה לאחר הכיבוש ב- 635 לפה"ס נמשכה רק 22 שנה.

5.במשך יותר מ- 3,300 שנים ירושלים היתה הבירה היהודית. ירושלים מעולם לא היתה בירתה של ישות ערבית או מוסלמית. אפילו הירדנים, כשהם כבשו את ירושלים, לא עשו אותה לבירתם ומנהיגים ערביים לא ביקרו בה.

6.ירושלים נזכרת יותר מ- 700 פעמים בתנ"ך ואף לא פעם אחת בקוראן.

7.דוד המלך ייסד את העיר ירושלים, רגלו של מוחמד לא דרכה בה מעולם.

8.יהודים מתפללים עם פניהם מופנות אל ירושלים, מוסלמים מתפללים כשפניהם למכה. אם הם נמצאים בין ירושלים למכה אז פניהם למכה ואחוריהם לירושלים.

9.פליטים ערבים. ב- 1948 מנהיגי ערב עודדו את הפליטים הערבים לצאת מישראל בהבטיחם לטהר את הארץ מיהודים. מרבית הערבים "ברחו" בלי לראות חייל ישראלי בכלל.

10.פליטים יהודים נאלצו לברוח מארצות ערביות בגלל אלימות, רדיפות ופוגרומים מצדם של הערבים.

11.מספר הערבים אשר יצאו ב- 1948 מישראל מוערך כ- 630,000. מספר הפליטים היהודים מארצות ערב מוערך באותו המספר.

12.הפליטים הערבים בכוונה לא נקלטו בארצות הערביות, למרות שטחן הענק. מתוך 100,000,000 פליטים בעולם מאז מלחמת העולם השניה, הם מהווים הקבוצה היחידה שלא נקלטה או השתלבה בארצות עמם. הפליטים היהודים נקלטו כולם בישראל, מדינה לא יותר גדולה מניו ג'רסי או אל סלוואדור.

13.הסכסוך הערבי-ישראלי? לערבים יש שמונה מדינות, לא כולל פלשתין. לעומת זאת, יש רק מדינה יהודית אחת. הערבים יזמו את כל המלחמות והפסידו. ישראל התגוננה כל פעם וניצחה.

14.אמנת הפת"ח עדיין דורשת השמדת ישראל. ישראל מסרה לפלשתינים את רוב שטחה של הגדה המערבית כאוטונומיה תחת הרשות הפלשתינית, וסיפקה להם נשק.

15.בזמן השלטון הירדני, אתרים יהודים קדושים נבזזו, ומיהודים נשללה זכות הגישה אליהם. תחת שלטון יהודי כל האתרים המוסלמים והנוצרים נשמרו ונפתחה הגישה אליהם למאמיני כל הדתות.

16.ישראל והערבים באו"ם? מתוך 175 החלטות מועצת הביטחון עד שנת 1990 - 97 היו נגד ישראל.

17.מתוך 690 החלטות העצרת הכללית עד 1990, 429 היו נגד ישראל.

18.האו"ם שתק כאשר נהרסו 58 בתי כנסת בירושלים ע"י הירדנים.

19.האו"ם שתק כאשר הירדנים בשיטתיות חיללו את בית הקברות היהודי העתיק בהר הזיתים.

20.האו"ם שתק כאשר הירדנים אכפו מדיניות אפרטהייד שמנעה מיהודים להגיע להר הבית ולכותל המערבי.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=228474

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

ישראל תדרוש מהאו''ם: לסגור את אונר''א

הארגון טוען ל-5 מיליון פליטים פלשתינים •
ישראל: הקריטריונים מעוותים, יש רק רבע מיליון פליטים •

יוזמת הפנייה, ח"כ וילף: "הם מפריעים לתהליך השלום"

שלמה צזנה, כתבנו המדיני

אחרי חודשים של יוזמה פלשתינית באו"ם ובמוסדותיו, מתברר שגם בישראל לא מפקירים את זירת האומות המאוחדות. בישראל יוזמים את סגירתו של ארגון אונר"א - סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלשתינים.

הטענה: הארגון מהווה מכשול לכל הסכם עתידי עם הפלשתינים בשל הקריטריונים המעוותים שלו למושג פליט.

לפי כללי האו"ם, מי שעזב את ביתו בשנים 1946-1948 בפלשתין הוא פליט שכל צאצאיו מוכרים כפליטים, בשעה שכל פליט אחר ברחבי העולם בכל תקופה יכול להיחשב פליט, אך זוהי הגדרה "אישית שלא ניתנת להעברה". באשר לשאר הפליטים שאינם פלשתינים, מטפלת נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR).

לפי הרישומים בישראל, חיים היום 250 אלף פליטים פלשתינים. אלא שלפי רישומי אונר"א יש קרוב ל-5 מיליון פלשתינים שהם פליטים: פליטים שהם דור שני, שלישי ורביעי של מי שהתגוררו בתוך תחומי מדינת ישראל ועזבו את בתיהם בעקבות מלחמת העצמאות.

בדרג המדיני מסבירים כי סוגיות הליבה הבעייתיות ביותר הן ירושלים והפליטים.

בארץ קיימת הסכמה רחבה שלא לאפשר חזרה של פליטים לתוך שטח ישראל. אלא שכל עוד אונר"א קיימת, יש גם אי הסכמה לגבי מספר הפליטים שקיים, וכפועל יוצא מכך אין הסכמה על כמה פליטים תהיה ישראל צריכה לפצות את הפלשתינים.

עוד מזכירים בישראל כי הרשות הפלשתינית, כמו גם מדינות ערב, מסרבות ליישב את הפליטים הפלשתינים.

בירושלים רואים בכך אישור לאי הנכונות הפלשתינית להתפשר ולהגיע עם חתימת הסכם ל"סוף הסכסוך וקץ התביעות".

הסוכנות, שפועלת בירושלים וביהודה, שומרון ורצועת עזה, מעניקה סיוע רחב לפלשתינים ביהודה ושומרון. הארגון של האו"ם מעבר לקו הירוק הפך לכתובת נוחה עבור מערכת הביטחון הישראלית בכל הקשור לתיאומים ולהעברת סיוע ובמשך שנים נרשמה התנגדותם לפגיעה באונר"א.

היוזמת של פירוק אונר"א היא ח"כ עינת וילף (עצמאות).

וילף רתמה לנושא את משרד החוץ וגם ניטרלה התנגדות שהיתה קיימת עד כה בנושא במשרד הביטחון.

"הסוכנות הזאת מיותרת", אמרה אתמול וילף. "פליטים אחרים ברחבי העולם לא זכאים לסטטוס פליטות לדורות.

אני בעד הסיוע לפלשתינים מהאו"ם בנושאים של חינוך ובריאות, אבל לא דרך הסוכנות הזאת שמפריעה לתהליך השלום".

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=13831&hp=1

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

שגריר ישראל באו''ם: האו''ם הוא חממה להנצחת שקרים

"האו"ם הפך לחממה לטיפוח והנצחת מיתוסים שקריים, מיתוסים אלה מוצאים במזרח התיכון קרקע פורייה לגדול בה והעובדות נשארות קבורות באדמה, אבל השקרים פורחים באוויר".

בנאום, שנישא במסגרת הדיון בנושא המצב במזרח-התיכון, הפריך פרושאור בזה אחר זה את המיתוסים השולטים בדיונים הללו:

"הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו הקונפליקט המרכזי במזרח התיכון, ומפתרונו לא תבוא הישועה למצב בסוריה, מצרים, תימן, בחריין ומדינות אחרות באזור".

לדברי השגריר, המכשול העיקרי לשלום אינו ההתנחלויות, אלא הדרישה הפלסטינית לשיבת הפליטים, וסירובם להכיר בקיומה של ישראל כמדינה יהודית.

"בעזה אין משבר הומניטרי", הדגיש פרושאור. "על כך מעידים ארגונים הומניטריים-בינלאומיים וצמיחה כלכלית בשיעור של כ-25% ב-2011".

עם זאת, פרושאור ציין כי חשוב לפתור את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, אך כלשונו, "שלום בין ישראל לפלסטינים לא יושג באמצעות צעדים חד-צדדיים באו"ם ובסוכנויותיו, אלא רק במשא ומתן ישיר בין הצדדים: זוהי הדרך היחידה".

השגריר התייחס אף לאיום האיראני: "תכנית הגרעין האיראנית ממשיכה להתקדם במהירות של רכבת אקספרס בעוד מאמצי הקהילה הבינלאומית לעצור אותה זוחלת אחריה בקצב של אוטובוס מאסף".

לדבריו, אסור לתת לאיראן לנצל את הערוץ הדיפלומטי הנוכחי ולבזבז זמן יקר. "בשעון החול הדיפלומטי מול איראן נותרו גרגירים בודדים", הדגיש.

פרושאור התייחס לראשונה בנאומו לסיפורם של הפליטים היהודים מהמדינות הערביות.

הוא האשים את האו"ם בכך שהם שותפים להכחשה ולהשכחה של 850,000 פליטים יהודים, שגורשו ממדינות ערב.

"מאות אלפי יהודים איבדו את בתיהם ורכושם, בתי כנסת נשרפו, קברים חוללו ואלפים נהרגו",אמר בכעס.

"למעלה מאלף החלטות התקבלו באו"ם בנושא המזרח התיכון, כ-172 החלטות הוקדשו לבעיית הפליטים הפלסטינים ואף לא אחת בנושא הפליטים היהודיים ממדינות ערב. זהו מוסר כפול במהותו".

פרושאור סיים את נאומו בהתייחסות לימי הזיכרון והעצמאות החלים בהמשך השבוע: "מדינה שלמה תעצור השבוע מלכת לזכר 22,000 ישראלים, שנהרגו במלחמות ובאירועי טרור. למחרת, נחגוג את עצמאותנו כעם חופשי במדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי".

לדבריו, סמיכות האירועים מעבירה מסר ברור – "בעוד סכנות רבות מאיימות על קיומנו, לעולם לא נאבד את התקווה לשלום בר קיימא באזורנו", סיכם.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/361/069.html

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

הונאה ושמה אונר''א

הונאה ושמה פליטים
בחודש האחרון קיבל הסנאט האמריקאי החלטה תקדימית בנוגע לאונר"א ולפליטים הפלסטינים.

כדי להבין את השינוי צריך להזכיר שתחילתו של אונר"א הייתה ראויה. ארגון סעד מטעם האו"ם לטיפול בערביי המנדט הבריטי, שרובם ברחו וחלקם גורשו, על רקע התוקפנות הערבית שביקשה להשמיד את מדינת ישראל שבקושי קמה.

אלא שהטיפול בפליטים שינה כיוון, ובמקום טיפול הפכה אונר"א למפעל שכפול, החמרה והנצחה אדיר בממדיו.

לאו"ם יש שני גופים העוסקים בפליטים.

נציבות הפליטים (UNHCR) שמטפלת בכל פליטי העולם, ואונר"א, שעוסק רק באלה שהפכו לפלסטינים (בהתחלה הם לא ידעו שהם כאלה. הם היו ערבים. הזהות הנפרדת התפתחה בהמשך).

הנציבות טיפלה בחמישים מיליון איש. הם זכו לסיוע ראשוני, והם אינם פליטים.

אונר"א, לעומת זאת, התחיל את הדרך עם 711 אלף, ובמעשה פלאים הפך אותם ללמעלה מחמישה מיליון. הנציבות משקמת פליטים.

אונר"א מטפחת, משכפלת ומנציחה את בעיית הפליטים.

הפרדוקס הזה ידוע לכל מי שעיניו בראשו. הוא נובע מהרבה סיבות. אחת מהן היא ההגדרה המוזרה של אונר"א לפליט: ש"היו בשטחי פלסטיין בין יוני 1946 למאי 1948 ואיבדו הן את ביתם והן את אמצעי המחיה כתוצאה מהקונפליקט הערבי-ישראלי". אלא שעם הזמן גם הצאצאים נכנסו למסגרת, ובאופן מוזר משהו, ובניגוד להגדרה, גם מי שלא היה נזקק מלכתחילה, וגם מי שהפך לאמיד בהמשך - עדיין נחשב לפליט. שהרי מספר ה"פליטים" הולך ועולה עם השנים בקצב מסחרר ומוזר משהו.

על הרקע הזה, בחודשים האחרונים פעלה חה"כ ד"ר עינת וילף, בשיתוף פעולה עם איפא"ק, כדי להשפיע על הגורם המממן העיקרי של אונר"א - ארה"ב.

התוצאה היא "תיקון קירק", על שמו של הסנטור הרפובליקני מרק קירק, שהתיקון לחוק שלו יחייב את מחלקת המדינה לדווח מהו המספר האמיתי של הפליטים המקוריים, שעונים על ההגדרה שמופיעה במנדט המקורי של אונר"א. ההערכה היא שמדובר ב-30,000 בלבד.

יש משהו מתוחכם בתיקון קירק. משום שאין בתיקון שום דרישה לקיצוץ הסיוע, או לשינוי הקריטריונים. יש חובת דיווח בלבד. דיווח על מספר הפליטים המקוריים, ודיווח על מספר הצאצאים. אלא שהדיווחים על התיקון מבהירים שמדובר, בעצם, בצעד ראשון לקראת שינוי יסודי יותר. שהרי בעקבות הדיווח תעלה השאלה - מדוע משלמי המסים צריכים לממן מי שכלל אינם פליטים באמת.

למעשה, השאלות הללו כבר צצות.

תת מזכירת המדינה האמריקנית, תומס נידס, שלח מכתב לוועדת ההקצבות בסנאט, שבו הוא דוחק בהם להצביע נגד התיקון (הפניה למכתב תופיע בבלוג של הח"מ באתר מעריב). לטענתו, מדובר בעניין רגיש במיוחד, ארה"ב אינה צריכה להתערב בקביעת מספר הפליטים, וכי עניין זה אמור להיפתר בשיחות בין ישראל לפלסטינים.

שגרירות ירדן בוושינגטון הפעילה לחץ נגד קבלת החוק, ונידס מציין במכתבו שהתיקון עלול ליצור "תגובה שלילית, במיוחד בירדן".

בקשתו של נידס נדחתה.

התיקון עבר.

בינתיים אין גלי הדף חזקים. וחבל שאין. הגיע הזמן לפוצץ את הבלון הנפוח, ההולך ומתנפח, של הפליטים הפלסטינים.

ביום שבו "הפליטים" הפלסטינים יזכו ליחס דומה לזה שזכו לו עשרות מיליוני פליטים אחרים בעולם - יהיה היום שבו מצבם יתחיל להשתפר, יחד עם הסיכויים לשלום. משום ש"בעיית הפליטים", כפי שאמר הצד הערבי שוב ושוב, "מונצחת לצורך השגת הפתרון של חיסול ישראל".

הטיפול שהיה עד כה בבעיית הפליטים הפך למכשול הגדול ביותר לשלום. הגיע הזמן לשינוי. הסנאט האמריקני נקט בצעד ראשוני, מוגבל ומהוסס. צעד בכיוון הנכון. נקווה שהצעדים הבאים עוד יגיעו.

נורמות בינלאומיות

ועוד נקודות לתשומת לבו של הקונגרס האמריקני: לפי המניין הרשמי של אונר"א, מספר הפליטים בלבנון עמד בתחילת שנה שעברה על 425,000. אלא שלפי מחקר שפורסם על ידי האוניברסיטה האמריקנית של ביירות, שאונר"א עצמה סייעה במימונו, מדובר על בין 260 ל-280 אלף בלבד. הם מהגרים ונמלטים מארצות ערביות, משום שהם סובלים מאפרטהייד קשה בעולם הערבי (גם לפי הדוח). כך שאין שום קשר בין מספר הרשומים והמתוקצבים לבין אלה שעדיין שם. כך שארה"ב, שהיא התורמת העיקרית, חייבת להציב את השאלה המתבקשת: לאן בדיוק הולך הכסף, כאשר יש ניפוח של 57% במספר הפליטים?!

ועוד הונאה: לפי אמנת הפליטים של האו"ם, סעיף 1(A)2, מי שקיבל אזרחות במדינה כלשהי, אינו יכול להיחשב לפליט. והנה, לפי פרסום רשמי של אונר"א, בירדן יש למעלה משני מיליון פליטים, שרובם המוחלט בעלי אזרחות ירדנית. כך שאפשר להוריד שני מיליון בירדן, ועוד 150 אלף בלבנון, וסביר להניח שבסוריה המצב דומה. גם שם המספר מנופח.

המלצה ברוח זו מצויה גם בדוח שהגיש ג'יימס לינדסי. במשך שבע שנים שימש לינדסי בתפקיד בכיר באונר"א. לאחר פרישתו, במסגרת היותו עמית מחקר ב"מכון וושינגטון", פרסם מחקר מקיף עם הצעות לרפורמה עמוקה.

והמצעד נמשך.

אונר"א מחזיק צוות של למעלה מ-29,000 איש, שרק מאתיים מתוכם אינם פלסטינים. מדובר במנגנון אדיר, שעוסק גם בהסתה, באמצעות מערכת החינוך שמחזיק הארגון.

מדובר בסוכנות הגדולה ביותר של האו"ם.

רק לשם השוואה, UNHCR, הנציבות שמטפלת בכל שאר פליטי העולם, מחזיקה צוות הרבה יותר קטן, של 7,685 עובדים, ומטפלת ב-34 מיליון פליטים.

באונר"א - עובד אחד לכל 172 מטופלים.

ב-UNHCR - עובד אחד ל-4,424 מטופלים.

גם התקציב לנפש באונר"א יותר מכפול מזה של UNHCR. בהתחשב בעובדה שחלק ניכר מהרשומים הם כבר אזרחי מדינות אחרות, או שהרשימות מנופחות, כמו בלבנון, הרי שמדובר בכך ש"פליט" פלסטיני עולה לקהילה הבינלאומית, ובעיקר לארה"ב, הרבה יותר מכל פליט אחר בעולם.

שרשרת האבסורדים וההונאות חייבת להסתיים.

יש צורך בהגדרות ובנורמות אחידות. הצד האנטי-ישראלי טוען שוב ושוב שישראל צריכה לציית לנורמות הבינלאומיות. דרישה נהדרת וצודקת. זה בדיוק מה שצריך לקרות, גם בתחום הפליטים.

אותן הגדרות ל"מיהו פליט", ואותו טיפול שמחלץ את הנזקקים האמיתיים ולא מנציח אותם כ"פליטים". זו תהיה התרומה הגדולה ביותר של הקהילה הבינלאומית לקידום השלום. הסנאטור קירק התחיל. נקווה שימשיך.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=3796

https://rotter.net/forum/gil/20328.shtml#52

*********

בועידה שמומנה מכספי האו''ם: הגמרא והתנ''ך מסוכנים

ריבלין: המועצה לזכויות האדם של האו''ם - ארגון רקוב

לצאת ממועדון האו''ם

אלן דרשוביץ: הפלסטינים הם הבעלים של ארגון האו''ם

Pat Condell - Israel and the United Nations - ישראל והאומות המאוחדות/ קונדל

אני חשבתי שארגון האו"ם קיים כדי לעזור למדינות לצאת מעידן האבן ולא כדי שהן תגרורנה את כולם חזרה לשם, אבל כנראה שלא. ארגון האו"ם דואג שהשטויות המניפולטיביות האלה של האיסלם והשריעה יעוגנו בחוק הבינלאומי.

http://www.youtube.com/watch?v=kNvgY8nfxsU

''לאו''ם יש אובססיה לתקוף רק מדינה אחת - ישראל''

בן גוריון: נצא מהאו''ם ולא מירושלים

בעקבות דרישת האו"ם להפוך את ירושלים לבינלאומית אמר בן גוריון כי אם הבחירה של ישראל תהיה בין האו"ם לירושלים, ההחלטה ברורה.
דוד בן גוריון

אתר הכנסת

ארכיון המדינה בשיתוף עם 'מט"ח' מפרסמים קטעי ארכיון מתקופות שונות של המדינה, לקראת יום העצמאות ה-65.

בראשיתה של המדינה, כשנה וחצי לאחר הקמתה, ביקש האו"ם להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית וכפי ההגדרה 'בינאום' ירושלים.

ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, שיגר מכתב דחוף אל שר החוץ, משה שרת, ששהה אז בניו יורק בו ביקש ממנו להבהיר לאו"ם כי אם יוחלט לחייב את ישראל לבנאם את ירושלים – ישראל תעדיף לצאת מהאו"ם ולא לבצע את ההחלטה.

במסמך ששיגר לשרת כתב בן גוריון, כי יציע לממשלה להצהיר "שמדינת ישראל לא תשלים עם שום צורה של שלטון זר בירושלים היהודית וקריעתה מהמדינה".

בן גוריון הוסיף כי לפי הצעתו, "אם נעמוד בפני ברירה של יציאה מירושלים או מהאו"ם - נבחר לצאת מאו"ם".

http://www.archives.gov.il/ArchiveGov

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/254153

תגוביות:

1.אנחנו צריכים אחד כמוהו היום.

2.אך איפה איפה הם השמאלנים ההם, עם הקרחת ועמוד השידרה,
עם הטוריה וה...למה כבר לא רואים אותם?

3.בן גוריון הינו מנהיג של אחד בכמה דורות. דמות למופת שעד כמה שאפשר ללכלך עליו, מעשיו בפועל בדור התקומה שלנו, גימדו את כל טעויותיו בעבר.

***********

האו''ם הציג בלבנון באופן רשמי את מפת ארץ ישראל ללא מדינת ישראל