הארץ - המפכ''ל המיועד : קוקיאני, משיחיסט, חי תיאולוגיה  

למרות ה"מציצנות" הנוהגת בשב"כ לחיים פרטיים, לרוב דעותיה של המשפחה הגרעינית אינן עניין לציבור. אך במקרה החריג של מי שחי מאחורי מסך האפלה ציבורי, נכון להתבונן בדעותיה. בעיקר, כשהן מייצגות גם את ההתנחלות המקצינה כוכב השחר, הורתם של מאחזי פרא שהשב"כ כשל בטיפול באנשיהם, ובכיר השירות אלשיך ומשפחתו היו שנים מעמודי התווך של ההתנחלות.

אשתו של אלשיך וילדיו נוהגים לשתף — לצד מעשי חסד קהילתיים — נושא אחד: ש"אנחנו צריכים לשלוט פה", וזעם על שוטרים שאינם עושים דבר מול הערבים במזרח ירושלים ובאום אל־פחם. זעם נגד חקירת קצינים דתיים כנריה ישורון, כי "על הפרקליטות הצבאית השתלטו גורמים עוכרי ישראל". לזעם המשפחתי הזה מחובר עתה מפכ"ל המשטרה, שאמורה לשרת את כל האזרחים ללא הבדל דת, דעה, וגזע.

הסיפור אינו הממונה המתוחכם אלא הממנה העוד יותר מתוחכם. מול נרפות הלא־ימין שהתעסק בגל הירש וגיאורגיה, הוצגו לפני אלשיך דרישות ראש הממשלה מהמשטרה, ששתיים מהן הן לפי תביעות המשפחה: מאבק מול מזרח ירושלים ואכיפה בחברה הערבית בישראל. כך, בגזענית, מול הערבים ה"נעים בכמויות לקלפי".

תמיכה כשל אלשיך בהתנחלויות אינה עוד דעה, היא מעבר לגבול, בוודאי לגבי מפכ"ל. כשיוצרים במתכוון מציאות שבה היהודים אזרחים ושכניהם הלא־יהודים אינם אלא "גרי תושב" שיש לשלוט בהם, זה לא חוקי. כשמטרת ההתנחלויות היא מניעה של פינוי בידי כל ממשלה בעתיד, וקיבוע של אפרטהייד לנצח, זה לא חוקי. גם עצם המגורים מחוץ לגבולות ישראל בניגוד לחוק הבינלאומי אינם חוקיים. זה חמור יותר מעסקיו של הירש בגיאורגיה.

להבדיל מהירש, נתניהו הוא שהביא את אלשיך, שידוע כחביבו. ואולם, הכאת עובדי ציבור לכאורה, זה מעשה פלילי. גם מניעת אמבולנס והתעללות שיטתית לכאורה. זה חמור משחיתות. כשזה נעשה בעובדי מדינה בשירות ראש הממשלה והוא אינו מונע את הלכאורה פלילים הללו של אשתו, הוא אינו יכול להמשיך יום בתפקיד. אבל מי יחקור?

היעלה בדעתו של אלשיך לפגוע בממנה ויותר מכך, בממשלה ימנית־אמונית? היעלה בדעתו להתרחק מדעות משפחתיות, קהילתיות, רבניות, תיאולוגיות, שמהן הושפע, בעיקר כשהממנה מבהיר כי למען מימוש חלק מדעות אלו מונה? האם מי שמאמין בשלילת זכויות מלא־אזרחים יפעל לשינוי במשטרה ששכחה את האזרחים החלשים? האם הציבור וועדת טירקל ידרשו תשובות? האם ייחשף הכל לאור השמש המחטא? לדאבון הלב, נהפך העיקר לאוסף שאלות רטוריות.