תקציר החדשות לשבועות הקרובים / הרב נתנאל ....  

בימים הבאים ניחשף, ככל הנראה, לפענוח פרשת רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא.
החשודים – לפחות חלקם – יודו בעבירות.
בטלוויזיה ישדרו את השחזור שהתבצע ויבליטו פרטים שיגבירו את הזעזוע ממה שקרה שם באותו הלילה.
בעקבות החשיפה הדיווחים העוסקים בטענות על אופי החקירה (טענות אשר ראוי שייבדקו) יתאדו, וייפתח מחול שדים תקשורתי שילווה אותנו בשבועות הקרובים.
הואיל וכבר עברנו את כל זה, כמה פעמים, בוואריאציות שונות, אני מרשה לעצמי להעריך כיצד זה ייראה.
**
מיד עם החשיפה, ברית הקיצונים מימין ומשמאל תתחיל את פעולתה, בקול רעש גדול.
הימין הקיצוני יציף את הטיעונים הסותרים הבאים:
1. הנערים לא באמת ביצעו את הפיגוע. והרי הודו? אז מה, ההודאות נגבו באמצעות עינויים. "כל אחד היה מודה במצב כזה".
2. המשך הסטת תשומת הלב מן הנרצחים בפיגוע לפגיעה, האמיתית או המדומה, בזכויות הרוצחים ובני משפחותיהם.
3. הצדקת הפגיעה בערבים.
4. התנגדות רפה לפגיעה בערבים, אך לצד זה גילוי הבנה לכך, בנימוק שערבים כל הזמן רוצחים יהודים, ועל כן אין להתפלא שקמים יהודים ומנסים להחזיר מדי פעם, ולכן יש לנהוג ברוצחים בסלחנות.
5. הנערים לא אשמים, הם נפלטו ממערכת החינוך, המבוגרים לא ידעו להכיל אותם, וכך הם מצאו את עצמם "עושים שטויות" (כלומר שורפים תינוק ואת שני הוריו).
6. כל מיני משפטים תוך שרבוב המילים: "אינקוויזיציה", "עינויים", "ק.ג.ב", "ערב רב", "עמלק", "סכנה לדמוקרטיה", "צביעות השמאל", "בוגדנות הימין", "בנט ושקד פחדנים".
**
ומכאן, לשמאל הקיצוני, שם יעדיפו לנסות לצבור רווח פוליטי מאשר להילחם בטרור היהודי.
כלומר, במקום לשלב ידיים עם הרוב השפוי במחנה הימין, מה שיבודד את הקיצונים בימין, השמאל הקיצוני יעשה ככול יכולתו להכליל את האשמה על כל מחנה הימין, בדגש על המתנחלים ו/או הדתיים.
מהם נשמע את הטיעונים הסותרים הבאים:
1. הטלת כתם מוסרי על רעיונות שהם לא אוהבים, גם אם אין להם כל קשר לרצח.
2. הטלת כתם מוסרי על אנשים שהם לא אוהבים, גם אם אין להם כל קשר לרצח.
3. גם ראש הממשלה (סליחה, "ביבי") יואשם איכשהו ברצח.
4. כל מיני משפטים תוך שרבוב המילים: "רצח רבין", "פשיסטים", "רצח רבין", "סכנה לדמוקרטיה", "רצח רבין", "אם תרצו-רונן שובל-הצל-ביבי-הרבנים-המתנחבלים", "רצח רבין", "הסתה פרועה".
5. ייתכן שהם יזכירו גם את רצח רבין.
**
כשהימנים הלא-קיצונים יראו איך בשמאל הקיצוני מאשימים את כולם, יצר ההתגוננות והרגש השבטי-מגזרי יגבר, וחלקם יצטרפו לימין הקיצוני ויאמצו את טיעוניו.
בשמאל הקיצוני לא יצטערו על כך, כי הם מעדיפים את הימנים כמה שיותר קיצוניים.
נראה גם זרם ביניים של מתנחלים שאמנם מגנים את הפיגוע, אבל בעיקר בגלל שהוא פוגע במחנה הימין ובהתנחלויות.
בסערת הרגשות, ייעלם מהם שאולי יש גם איזו בעיה מוסרית מסוימת בשריפת משפחה באמצע שנתה.
**
באיחור של כמה שעות או ימים, ברית הנורמליים מימין ומשמאל תצא לדרך, אם כי הם יעשו הרבה פחות רעש, וגם יזכו להרבה פחות בולטות בתקשורת, כי הם הרי לא מעניינים.
בשמאל הנורמלי, שהוא הרוב במחנה השמאל, יבינו שהרוב הגדול בימין ובהתנחלויות סולד מן הרצח.
כשהרגש שלהם יפתה אותם ללכת אחר תעמולת השמאל הקיצוני, השכל שלהם יזכיר להם שהם מכירים המון ימניים/דתיים/מתנחלים מהשירות הצבאי, מהלימודים באוניברסיטה ומן הדירה ממול, ובתוך לבם הם יודו שלאנשים אלו אין כל קשר לנערים הרוצחים ושהם בסך הכול אזרחים טובים ותורמים.
אמיצים בודדים במחנה השמאל אף ישאלו את עצמם האם יש מידה של אמת בחלק מטענות הימין שההתעלמות מהן תורמת לצמיחת הימין הקיצוני.
**
בימין הנורמלי, שהוא הרוב במחנה הימין, יבינו שלמרות שאין להם קשר לרצח ושלא מדובר בנערים נורמטיביים, כדאי בכל זאת לערוך בדק בית אם אנשים שאחר הכול גדלו בשולי ערוגותיהם הגיעו למעשים כאלו.
הם ישאלו את עצמם את השאלות הבאות:
1. האם מקפידים מספיק להסביר לדור הצעיר שרוב האנשים שדוגלים בפתרון שתי המדינות אינם בוגדים או אויבים, אלא אנשים שרוצים בטובתו של עם ישראל, וסבורים שמחיר שליטתנו ביו"ש גבוה מן התועלת שלה?
2. האם, בד בבד עם הנחלת האידיאולוגיה שלהם, הם מנחילים גם את האיזונים הדרושים, כגון חובת כיבוד וקיום חוקי המדינה ושלילת שנאה, לא כל שכן אלימות?
3. מאיפה מגיעה התחושה שהמדינה והשב"כ "נגדנו" ורודפים "אותנו", ולא שאנחנו חלק מהמדינה והשב"כ?
**
מתונים אלה יזכו להתקפות קשות מצד הקיצונים במחנה שלהם.
בשמאל הקיצוני יאשימו את השמאל המתון בכניעה לטרור של המתנחלים, באובדן דרך ובחוסר נאמנות כללית לערכי המחנה.
הגידופים החריפים ביותר יישמרו לאנשי רוח שלא יישרו קו עם הקיצונים.
בימין הקיצוני יאשימו את הימין המתון בהתרפסות בפני השמאל, בניסיון להתייפיף ולמצוא חן ובחוסר נאמנות כללית לערכי המחנה.
הגידופים החריפים ביותר יישמרו לרבנים שלא יישרו קו עם הקיצונים.
**
ומה יהיה הסיכום לתקופה הקשה הזאת שאנו ניצבים, כנראה, בפתחה?
זה תלוי בשאלה איזה מחנה יגבר.
כי שני המחנות העיקריים בחברה הישראלית אינם הימין והשמאל, או החילונים והדתיים, אלא מחנה הרוב השפוי ומחנה המיעוט הקיצוני.
כן, אולי הקיצונים מימין ומשמאל שונאים אחד את השני, אבל הם לא מעלים על דעתם עד כמה הם דומים במבנה הנפשי ובצורת החשיבה. ממש תמונת ראי.
אם קולם יגבר, נראה כאן העמקה של הקיטוב בעם ישראל לעוד שנים ארוכות.
לעומת זאת, אם לשם שינוי מחנה הרוב יגבר, אז אולי מכל האירוע הנורא הזה יצמח משהו טוב – הגברת הלכידות החברתית, הבנה בוגרת שהמשותף לנו מרובה מן המפריד בינינו, סירוב – מימין ומשמאל – להיכנע לאגף הקיצוני של כל מחנה, שרוצה לגרור אותנו למדמנה של שנאת אחים שעלולה להוביל אותנו, חלילה, לחורבן.
**
ובמי כל זה תלוי?
בכל אחד מאתנו.
האם יהיה לנו את העוז לדחות את הסיפוק הרגשי שהבחירה בקיצוניות מעניקה?
האם נעניק את הקשב, וגם את הלייקים והשיתופים, לאנשים שמתלהמים ומסיתים, או לאנשים מאוזנים?
האם נצליח להתבונן אל המחנה שמנגד ולראות בני אדם או שנראה רק את הסטריאוטיפים והתוויות שאנחנו כל כך אוהבים להדביק על זולתנו?
האם נדע להתעלות אל הציווי העתיק "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם"?
אלה השאלות שיכריעו את עתידנו כאן.
מתפלל שהפעם נענה עליהן נכון.