יו״ר יחד אלי ישי: בואו נדבר על אלאור אזריה. מבלי להכנס לשאלה החוקית והמוסרית הנידונה בימים אלו בביהמ״ש, אני מבקש להתייחס לשתי נקודות. האחת, עם קשר או בלי, אחרי אותו אירוע החלה מגמת נסיגה בגל הטרור. לא מן הנמנע כי הערבים הפנימו את המסר שמפיגוע לא יוצאים בחיים. הפיגוע הנורא במתחם שרונה מתרחש כשברקע מתנהל משפט מתוקשר לחייל, התקשורת לצד גורמים מתוך צה״ל משדרים אווירה לעומתית כלפי החייל והתחושה היא שהוא הולך לשלם מחיר כבד. יש בכך כדי לתת רוח גבית לטרור.
הנקודה השניה המטרידה, היא תמונת השוטרים בתל-אביב המהססים לירות במחבל. גם פה, העליהום התקשורתי והעיסוק האובססיבי בפרשת החייל היורה מטילים מורך ופוגעים במוטיבציה של כוחות הבטחון.
מישהו צריך להתעורר.
אני שולח את תנחומי למשפחות ומתפלל יחד עם כולכם להחלמת הפצועים.
על דברי רון חולדאי המזעזעים נגיב בהזדמנות אחרת. כעת זהו זמן לחשבון נפש לחפש את המאחד והמקרב.
כל התירוץ שזה בגלל המולה של קהל והפחד לפגוע בחפים מפשע הוא תירוץ עלוב. בכל הפיגועים בריכוזי קהל בירושלים, ק.גת, אשקלון, עפולה וכו' הם כמעט תמיד מסיימים כפגרים, כמו שצריך.
2. איזה אוצר בלום? מדובר באנשי מפתח בארגון כלשהוא? כמה כבר הם יוסיפו לנו, לעומת הסיכון שהיה (לפחות מנקודת המבט של השוטרים בשטח) שמא הם ימשיכו במסע ההרג?
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
