משרד החינוך: פעילת שמאל רדיקלי תעביר השתלמות למורים  

אנשים יארזו פקלאות ויכבו את האור בבן גוריון!

הם גם כלל לא ידעו מי היה בכלל אותו בן גוריון!

הקרן לישראל חדשה ממשיכה להחדיר את נחשיה וצפעיה ורעליה לכל משרד חשוב בכל צומת שיכולה לשמש לשטיפת מוח.

גדעון סער מאפשר את המשך התהליך הזה.

1.החינוך בישראל הגיע לשפל שלא יתואר ולא בכדי.המילה חינוך עצמה מצביעה על הפעולה.מבוגרים המגדלים ילדים ומלמדים אותם את הנדרש לצורך התנהלות בוגרת.כיצד ייתכן שהבוגרים החליטו להעניק לילדים מעמד של בוגרים בעזרת הענקת מגילת זכויות שבחוקיה מאפסת את יתרונם של המבוגרים ביחסם לילדים?
ילדים אינם מסוגלים להבין ולשפוט את המציאות ,כיוון שמוחם אינו בשל לכך.
18 שנים נדרשות לצורך הבשלת המוח האנושי,ובעת הגדילה אין למוח יכולות שיפוט מקסימליות.יש לבטל את מגילת זכויות הילד לחלוטין,ולהשיב למבוגרים את תפקידם.מספיק להגחיך את המבוגרים המתבטלים בפני הילדים.זה היפוך תפקידים המוביל להרס החברה האנושית.

2.יש למצוא את הדרך להעניק למנהלי בתי הספר ולמורים סמכויות ומערכת עונשים וסנקציות משמעותיים בהם הם ינקטו בחופשיות על מנת להשיג את השקט הנדרש לצורך קיום תהליך לימוד.איש אינו יכול ללמוד היום במצב בו שרויות הכיתות במהומה מתמדת.למורים אין כלים כלשהם לנהל את הלימוד בכיתה.הרעש וההפרעות עולים על כל דמיון.וכל מי שמתעלם מבעיה בסיסית זו,עושה שקר בנפשו.לא מתקיימת למידה בישראל כל עוד אין דרך להשיג שקט בכיתות.כמו כן יש להעניק למנהלי בתי הספר את האפשרות להיפטר ממורים שאינם מתפקדים
בבית הספר,ואינם מייצרים לימוד והישגים התואמים את חזון הנהלת בית הספר.
לא ייתכן שמשרד החינוך יחליט החלטות כאלה בצורה מסורבלת ולא יעילה.מנהל כשמו כן הוא -מנהל.יש לאפשר לו לנהל בכל התחומים הנדרשים לניהול בית הספר.פיטורי מורים הם חלק מהניהול של כל מוסד,ואין אפשרות לנהל מבלי להיות בעל הכוח לסלק מהמערכת מורים שאינם מספקים את הסחורה.

3.יש למצוא דרך לתגמל מורים מצטיינים.מורים שמשקיעים ומתאימים להוראה חובה לעודד ולתגמל בהתאם.כך תימצא דרך לעידוד הצטיינות והשקעה של מורים טובים בילדי ישראל.

4.יש לבטל את ההחלטה השגוייה שהחליט שר חינוך כלשהו שכל ילדי ישראל,עד האחרון שבהם ילמדו לבגרות עיונית.זו החלטה הרסנית ולא ריאליסטית.לא כל הילדים יכולים ורוצים ללמוד לימוד עיוני.החלטה זו היא הגורם לכך שבמשך שלושים השנה האחרונות הלך החינוך והתדרדר עוד ועוד למצב בו הילדים לומדים במשך שנה שלמה חומר לימוד שניתן לסיימו בחודשיים בלבד.היות והוכנסו לפתע ילדים שאינם מסוגלים ללמוד לימוד עיוני,החלה המערכת לקצץ בכמות החומר הנדרש,על מנת למנוע מצב בו ילדים יוצאו מבתי הספר העיוניים בשל אי יכולת למידה מתאימה.הקיצוצים בכמות החומר הנלמד הם כה גדולים,עד שאין פלא ששעות לימוד רבות מבוזבזות בצורה רשלנית הזועקת לשמיים. אין למורים מה ללמד,ואת המעט הם יודעים שהם תמיד יספיקו.מורים לא נכנסים לכיתות על בסיס יומיומי, מאחרים לשיעורים באופן כרוני,וכאשר הם נכנסים לכיתות,נדרשות רוב דקות השיעור לנסיון לא מוצלח ולא מצליח להשתקת הרעש וקיום מצב לימוד כלשהו.אין ספק שרוב זמן הלימוד מבוזבז על בעיות התנהגות ולא על לימוד.המסקנה:יש להוסיף מיד חומר לימוד רב מאד.יש לדרוש מהמורים לבטל את ההנחייה הקיימת לתת שיעורים מעטים.הילדים אינם נדרשים להכנת שיעורים בבית.אין כתיבת חיבורים,אין סיכומים,אין מטלות למעט תרגול זניח בו על הילדים לסמן ווי או איקס ותו לא.הילדים אינם מתאמנים בניסוח,בכתיבה,בחשיבה עצמאית.הילדות זה הזמן לפיתוח המוח האנושי,וללא אתגרים הוא לא יגיע לעולם לשיא התפתחותו .המוח הוא מכשיר המשתכלל הודות לעבודה מאומצת.יש לחזור לימים בהם לימדו הרבה,ודרשו הרבה עבודת בית מכל סוג.ייתכן שלמורים זה נוח לא לתת שיעורים,כיוון שזה פוטר אותם מהצורך לבדוק את השיעורים והעבודות,אך לא ייתכן שנרצה מערכת ברמה גבוהה,מבלי לפעול על מנת לייצר אותה.שיעורים הם חלק מהעבודה הנדרשת להעלאת הרמה ולפיתוח היכולות הכוללות של ילדינו.אם כך דרוש דחוף להוסיף פי עשר חומר מהמצב המתקיים עכשיו,ולאלץ את המערכת לחזור לימים בהם ניתנו
שיעורי בית ומטלות יומיומיות ורבות.

5.יש למצוא דרך לוודא שהמורים נכנסים לכיתות בהן הם אמורים ללמד,ולא לבטל שיעורים באופן סיטונאי כפי שקורה היום.בתי ספר רבים מתנהלים כאילו הם בית ספר אקסטרני ללימוד לבגרות ותו לא. לא מתנהלת בהם למידה רצופה מעבר לחומר המצומצם הנדרש לבגרות.כך קורה שבית הספר מגוייס באופן תמידי
לריכוז מאמץ עם התלמידים העומדים לפני בחינת בגרות.המורים מתרגלים עימם תרגול שאינו אמור לקרות בשעות הלימוד השוטפות של בית הספר.מורים מזניחים את הכיתות ורצים לתרגל,בשעה שילדי ח',ט' י' נעזבים לנפשם.הבטלה לא תתואר,הילדים מסתובבים בחצרות,יוצאים משטח בית הספר לקיוסקים ולגינות,הולכים הביתה,מבריזים,מזלזלים,ובצדק. כיוון שמתקיימים 2 מועדי בגרויות,יוצא שכמעט לאורך כל השנה (קשה לקרוא לשנת הלימודים שנה.פירוט בהמשך),מתנהלת אנרכיה לימודית,וחוסר רציפות כלשהי.הלימוד בכיתות הוא ספורדי ולא רציני.זו ממש שערורייה שמפקחי בתי הספר מתעלמים ממצב זה,או גרוע מכך,אינם מודעים לו.חובתם היתה להסתובב בבתי הספר ולראות מה קורה שם. מסקנה:יש למצוא את הדרך למנוע ממנהלי ומורי בתי הספר לנקוט בשיטה שהם עצמם מכנים- "שיטת המרתון". בית הספר מלמד רק את העומדים להיבחן,תוך הזנחה פושעת,ועל חשבון זמנם של הילדים האחרים שאמורים ללמוד,
אך בעצם שובתים מלימודים בשל התעסקות צוות המורים שלהם עם הכיתות העולות לבגרות בלבד.יש לאסור זאת בתקנה ברורה,שתיאכף בנחרצות וללא פשרות.בתי ספר שרוצים ללמד ולחזק את תלמידיהם לבחינות יואילו לעשות זאת על חשבון זמנם החופשי לאחר סיום הלימודים של שאר הכיתות בבית הספר.משרד החינוך מעניק שעות לימוד רבות לכל הילדים,ובתי הספר משליכים את מיליוני השעות הללו לפח.חובת שר החינוך לחסל מיידית את התופעה המעוותת הזאת.

6.יש להקים ללא שהות רשת של בתי ספר מקצועיים לילדים שאינם מתאימים ואינם יכולים ללמוד לבגרות עיונית,כפי שהיה נהוג מאז קום המדינה עד להחלטה ההזוייה לסגור את בתי הספר המקצועיים,ולאלץ את כולם ללמוד לימוד עיוני בלבד.החלטה זו פוגעת אנושות במערכת החינוך בישראל משתי סיבות.ראשית כל,היא פוגעת בילדים המוכשרים שיכולים ללמוד לימוד עיוני,כיוון שהרעש והאנדרלמוסיה השוררות במוסדות החינוך,שחייבים לאכלס בתוכם גם את המוני הילדים שאינם רוצים או יכולים ללמוד בסגנון כזה,אינם מאפשרים כלל וכלל,ניהול למידה כלשהי,כמו גם חייבו לצמצם את כמות החומר הנלמד לכמעט אפס,ולמרות זאת אין הצלחה גורפת.בו זמנית פוגעת החלטה זו בילדים שאינם מתאימים ללימוד עיוני,כיוון שבגללה אין מעניקים להם לימוד מעשי כלשהו שיכול לשמש אותם בעתיד ולהעניק להם מקצוע בו יוכלו להרוויח את לחמם,ולתרום לחברה.התעשיין סטף וורטהיימר התלונן על כך,ואמר שישראל אינה מגדלת בעלי מקצוע,ואינה מכשירה אנשים לכל המקצועות המעשיים הנדרשים לחברה.זהו שבר לתעשייה ,שבר לישראל,שבר לחברה בישראל,ושבר חמור עבור הילדים הלא מתאימים ללימוד עיוני ,כמו גם למתאימים שנגזלת מהם חוויית לימוד מאתגרת,מקדמת,ומקסימלית.בסופו של יום כולם מפסידים,והחינוך דהר לתהום,והוא מתבוסס שם בבוץ ללא יכולת חילוץ אי פעם,כל עוד תמשיך המדיניות האבסורדית הנוכחית.

7.יש לקיים דיון לאומי מקיף בנושא לוח החופשות במערכת החינוך במדינת ישראל.לוח החופשות קובע לפני עשרות שנים בתקופת מפא"י ההיסטורית,וועדי העובדים החזקים שהוקמו בכל מוסד ממשלתי,והעניקו לעצמם זכויות יתר,תוך כיפוף הצרכים הציבוריים לתנאי העסקתם האישיים.רוצה לומר,מערכת החופשות ומבנה שנת הלימודים הכושל אינם מאפשרים למידה תקינה והיכנסות למסלול כלשהו. שנת הלימודים מתחילה בספטמבר,חודש עתיר חגים בד"כ.למורים התקבעה גישה שלפיה יש לבזבז את הזמן של החודש הזה עד אחרי החגים.אחרי החגים הם יעשו איבחונים,אחרי החגים ניתן שיעורים (אם בכלל),אחרי החגים....
גישה זו מקוממת ביותר.יש לנו כיתה,מזגן,ציוד כתיבה,ספרי ומחברות לימוד,ושעות לימוד שמימן משרד החינוך.מדוע אין מתחילים ללמוד מהרגע הראשון במלוא התנופה והעוצמה? מנין צמחה ההתקבעות הזו? נתחיל ללמוד אחרי החגים.די.על משרד החינוך לדרוש שהלימודים יתחילו ברגע הצילצול הראשון.

8.משרד החינוך חייב לייצר מצב בו מורים יישבו בכיתה מספר דקות לפני הצילצול על מנת לקבל את פני הילדים לכל שיעור.המצב בו מורים נחפזים באיחור לכיתות,ונכנסים אליהן כשהמהומה בשיאה,ולוקח דקות ארוכות להרגיעה אינו יכול להימשך,ואינו תקין.כמו שהוחלט באירופה שהמורים יתייצבו בכיתות מספר דקות לפני הצילצול לתחילת השיעור,יש להחליט זאת גם בארץ.
אין גבול לאיחורי המורים,ולבזבוז הזמן הקולוסלי המתרחש במערכת החינוך.

9.חייבים לקצר ולהמעיט את ימי החופשות בישראל.ספטמבר כנאמר למעלה מבוזבז בתואנה המגוחכת שאחרי החגים נתחיל ללמוד ברצינות.אחרי החגים לומדים מספר שבועות,ושוב מגיעים לחופשה ארוכה בצורה מוגזמת.חופשת החנוכה.שוב יוצאים מהמסלול לשבועיים.נחים ממה? ומדוע לא הולכים ללמוד בימי החנוכה,למעט יום החג עצמו? מה הסיבה לישיבה הלא נגמרת הזאת בבית?איך זה מועיל לחינוך? לילדים? להתפתחות החינוכית? מדוע זמן בטלה כה רב,המוביל למעשים רעים כל כך? אחרי חנוכה לומדים כחודשיים וחצי,ושוב מגיעה חופשה ארוכה ביותר.החג בן שבעת הימים מתפרש שוב על מספר שבועות בבית.מדוע? ומיד אחרי הפסח נגמרה מבחינת בתי הספר השנה.מתחיל בזבוז זמן על חזרות להצגות שניתן היה לעשות אחרי הלימודים,אווירת חופשת הקיץ הגיעה ועימה פריקת עול מוחלטת.אין מתקיימים עוד לימודים כסדרם.מורים נעדרים יותר מהרגיל.וכך ניתן לומר שמדינת ישראל ומשרד החינוך מאפשרים את חופשת הקיץ הארוכה בעולם.החל מאפריל,דרך יוני יולי אוגוסט וספטמבר גם.זו שערורייה לאומית.

10.יש לאפשר קיום ופתיחת בתי ספר פרטיים שיהוו אלטרנטיבה למערכת הכושלת.כך תתהווה גם תחרות מאתגרת בין בתי הספר,ובתי הספר הממלכתיים יחוייבו במתיחת פנים מחוייבת המציאות.

11.על משרד החינוך להשיב לו את הסמכות מול ההורים.המצב שהתפתח בו נוהגים ההורים לאיים,להתפרע,ולנהל את בתי הספר אינו יכול להימשך.יש לשים גבולות ברורים,דבר בו מתקשה מדינת ישראל מאד,בין הסמכות המורית החינוכית,לבין הסמכות ההורית.על משרד החינוך מוטלת החובה להחזיר לעצמו את השליטה המוחלטת על הנעשה עם הילדים בכותלי בתי הספר ומוסדות החינוך.ההורים ישלטו בבית.שם בלבד תבוא סמכותם לידי ביטוי.כל עוד מורים חוששים מהורים אלימים ומאיימים,כל עוד משרד החינוך נכנע להתערבות ההורים בהתנהלותו מול אוכלוסיית הילדים הבעייתית,לא תוכל מערכת החינוך לתפקד טוב יותר.

12.כל ספרי הלימוד חייבים לעבור בדיקה ממצה לגבי התוכן.תוכן רב הוחדר על ידי גורמי שמאל השואפים לחסל את המדינה היהודית.יש לחזור לספרים ששימשו את המערכת לפני שלושים שנה עם עידכונים כמובן.ספר האזרחות הנוכחי חייב להיות מוחלף בספר ציוני,לאומי,יהודי.זאת במידה ומשרד החינוך שואף שבעוד דור -שניים עדיין יהיה בארץ ציבור ציוני לאומי שיהיה מוכן להתגייס לצבא ולהגן על המדינה היהודית בכל דרך. ספר ההיסטוריה הנוכחי שנכתב על ידי צפריר גולדברג,שמאל קיצוני ביותר ,חייב להיות מוחלף,ולא לעבור טיפול קוסמטי בלבד כפי שנעשה.לא חסרים לנו אנשים מוכשרים וציוניים בארץ.לימוד התנ"ך חייב לעבור מהפיכה- לא פחות.
שרי החינוך מהשמאל החל מאמנון רובינשטיין,עבור דרך אלוני,שריד ויולי תמיר,ערכו שינויים במתכונת לימוד התנ"ך ועיקרו את הלימוד מתוכנו האמיתי ומחשיבותו הלאומית. נקבע מספר מצומצם ביותר של פרקים מן התנ"ך אותם לומדים.עולים כיתה אך חוזרים שוב ושוב על אותם פרקים.גם הבגרות היא קטע לא מוכר כביכול (אנסין) של פרק בתנ"ך,אולם בחינה זו היא בדיחה עצובה,היות וגם פרק זה הוא פרק אותו שיננו פעמים אינספור במשך כל שנות הלימוד.דבר זה מעיד כאלף עדים על כך שמשרד החינוך יודע היטב שילדי ישראל אינם מסוגלים עוד להתמודד עם פרק כלשהו שלא למדו אותו אינספור פעמים.זהו כשלון מחפיר ומבהיל של שיטת לימוד התנ"ך בישראל.דבר נוסף והוא החמור מכל בנוגע ללימוד התנ"ך, זו העובדה שאין מלמדים עוד תנ"ך כפי שלימדו בעבר לפני הטיפול של גורמי השמאל בלימוד התנ"ך.בעבר קראו הילדים את הפרקים,הוציאו פירושים,למדו את פירושי רש"י,את אגדות חז"ל,הכירו את הסיפורים והדמויות מתוך קריאה כיתתית ועבודות בית.היום מלמדים תנ"ך בעזרת לימוד ניתוח טקסטים בשיטה אוניברסיטאית.לומדים על אקספוזיציה ולא את הפרק עצמו ואת הסיפורים המדהימים.עם הספר נטש את ספר הספרים מתוצרתו , תחת שרביט השמאל החתרני.מצורף המאמר של דורון קורן על לימוד התנ"ך ומערכת החינוך בכללותה בישראל היום.

*

מבקר ספרות לימד תנ"ך בחטיבת הביניים וחזר עם מסקנות עגומות

מאת דורון קורן

דורון קורן, מורה ומבקר ספרות, הלך ללמד תנ"ך בחטיבת הביניים בבת ים, וחזר עם דו"ח מטלטל על מערכת החינוך: על בעיות המשמעת שנולדו מהתקנות הבלתי-אפשריות של משרד החינוך, על תוכניות הלימוד מוכות האקדמיזציה שהצמיחו תלמידים בורים ולקויי למידה, על עבודת הפקידות הסיזיפית המוטלת על המורים, וגם על התלמידים שלמדו לאהוב תנ"ך ולקרוא בלי שגיאות. התיקון, אדוני שר החינוך, נמצא בכיוון ההפוך מזה שמתווה משרדך כבר עשרות שנים.להמשך קריאה היכנסו לקישורית :

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1092124.html

****

13.יש לבטל את מטה קרמניצר המסונף למשרד החינוך.המטה הזה אינו אלא צינור להעברת מסרי הקרן לישראל החדשה אל תוך תכני המערכת הציונית
על מנת לנגוס בה עוד ועוד,כפי שהתגלה בסיפור לימודי הנכבה וערכות הנכבה החינמיות,שהוחדרו לתוך כיתות תלמידי המערכת בצורה סמוייה.עמותת זוכרות וקרן יוזמות אברהם,כולם מחוברים לקרמניצר ולמטה המסונף הזה. משרד החינוך חייב להתנער מהקו ההרסני למדינה.לא מספיק רק להוסיף עוד כמה שעות לימוד על ציונות כשהמסר הכולל שהשתחל בשלושים השנים האחרונות לחומר הלימוד הוא שאנו מדינה קולוניאליסטית,שערכנו טיהור אתני,וכל היתר.לזרוק את כל עולם המושגים הזה לפח.צריך לחזור לעצמנו מיד.

14.לא ייתכן שספר אזרחות במדינה יהודית יציג את אופציית מדינת כל אזרחיה.מבחינתנו אופצייה כזו אינה קיימת כלל,ולכן לא ייתכן שהיא תוצג כחלק מחומר הלימוד.

15.מטה קרמניצר הצליח להחדיר החדרה סמוייה את נושא החוקה שהמכון הישראלי הפרטי של אריק כרמון וברנרד מרכוס מנהלים ומייצרים.
המכון הזה הוא לא מוסד ממלכתי למרות שהוא מנסה להציג עצמו ככזה.זה מוסד פרטי בעל אג'נדה שמאלנית.החוקה שהמכון הזה מייצר מסרבת להכיל בתוכה הצהרה שמדינת ישראל הינה מדינה היהודית.זו הסיבה שישראל הראל שהשתתף בעבר בדיונים על החוקה בהסכמה -(כביכול) של המכון הזה,פרש והקים מכון משלו העוסק אף הוא בהכנת הצעה לחוקה ציונית.
עמדתי האישית פוסלת חוקה,אולם בלי קשר לעמדתי אומר שהמכון הפרטי של כרמון הצליח באמצעות מטה קרמניצר לדחוף לחומר הלימוד ולבחינות הבגרות באזרחות את החוקה שלו.זה מעשה החדרה לא לגיטימית.יש להוציא את החומר הזה מחומר הלימוד מיידית,כיוון שזו הצגה לא מאוזנת של הנושא.הצגה של הנושא מנקודת המבט השמאלנית,ללא מענה מהצד השני בעל העמדות ההפוכות.
קיראו במאמר המצורף על מטרותיו הסמויות של המכון הישראלי לדמוקרטיה.לא ייתכן שהמכון הזה יחדיר מסרים לספרי הלימוד מבלי שהציבור מודע לכך.הדבר המקומם ביותר הוא שהמכון הפרטי הזה שופך מיליונים על ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת על מנת שתדון ותתן העדפה להצעות החוקה שלו.מה זה ??? שוחד???

להלן קטעים מהמאמר של איילת פישביין:הון שלטון וקשרי המכון

המכון הישראלי לדמוקרטיה מנצל את כוחו ותקציביו כדי לקדם מטרות פוליטיות.ברנרד מרכוס, היו"ר הבינלאומי, המייסד והתורם העיקרי של המכון לדמוקרטיה.מרכוס הקים את המכון הישראלי לדמוקרטיה ב- 1991 "מרכוס רוצה למקד מאמץ על רפורמה פוליטית".

אולמרט-טורבוביץ-ברק והרפורמה הפוליטית ש- "מרכוס רוצה" הקשר של אולמרט למכון לדמוקרטיה עובר דרך עו"ד יורם טורבוביץ, ראש הסגל של לשכת אולמרט, ששימש כחבר הוועד המנהל של המכון עד אמצע שנת 2005 ומופיע עד היום ברשימת חברי עמותת המכון.

טורבוביץ הוא גם החוט המקשר בין אולמרט, אהוד ברק והרעיון לחולל שינוי מרחיק לכת בשיטת הממשל בישראל. הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר בחירת אהוד ברק לראשות הממשלה ב- 1999. עו"ד יורם טורבוביץ מונה אז על-ידי ברק ומנכ"ל משרדו יוסי קוצ'יק, לעמוד בראש ועדה לביצוע רפורמה במבנה פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה השונים.

המכון קיים מעקב אחרי בחירות 1999 באמצעות פרופ' אשר אריאן, והכין תוכניות עבודה לממשלת ברק ל"100 הימים הראשונים". כרמון דיווח אז לאסיפה הכללית, כי פרופ' דוד נחמיאס, ממקבלי השכר במכון, החל לעבד יחד עם לשכת ראש הממשלה למען גיבוש "רפורמה בשרות הציבורי"; וכי איש מכון נוסף, פרופ' ידידיה שטרן, התבקש על-ידי הנהלת הקואליציה לשבת בראש ועדה "שתבדוק דרכים להשלים את חוקי היסוד במדינת ישראל".

המעורבות הגלויה בפוליטיקה הרתיעה באותו זמן חלק מחברי המכון, אלוף רפאל ורדי, שמונה על-ידי ברק לעמוד בראש ועדה לבדיקת רשות השידור "אני הייתי מאוד נזהר מפעילות פומבית פוליטית בתקופה הזאת - לא לעסוק בדברים, אשר יגרמו למישהו לחשוב שאנחנו מעורבים באיזשהי צורה, או מנסים להתערב לטובת איזשהו צד". טורבוביץ הסכים אתו, "ברור שיש לנו סכנה של שיוך למפלגות שמאל בהיותנו מצויירים כיפי נפש".

בהמשך ביקר ורדי את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה "אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית", טען. כרמון השיב לו: "כל מה שאנחנו עושים זו עמדה פוליטית".

אריק כרמון, שהתחזה לפרופסור, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. כרמון הינו גיסו של רייכמן - איש "קדימה". בעמותת המכון חברים שניים מאנשיו הקרובים של אולמרט: יורם טרובוביץ, ראש סגל לשכת אולמרט, ועו"ד יהודה רווה, המלווה את אולמרט עוד מימי היותו ראש עיריית ירושלים.

חוקה בהחדרה

המכון לדמוקרטיה מקדם בהשקעה של מיליונים את כתיבת "חוקה בהסכמה", והעמיד לרשות ועדת חוקה חוק ומשפט תקציבים לקידום הנושא. ב"חוקה בהסכמה" ניתן דגש על זכויות העשירים ונראה שפחות על זכויות חברתיות כגון: הזכות לחינוך, לבריאות לפנסיה וכד'. המכון מחדיר את "חוקה בהסכמה" למערכת החינוך כנושא לתלמידים הנבחנים בבגרות בהיקף של 5 יחידות וזאת באמצעות "מטה שנהר קרמניצר" של משרד החינוך, שהוקם על-ידי אמנון רובינשטיין בהיותו שר חינוך. רובינשטיין אף 'זכה' לביקורת מבקר המדינה על מינויים לא תקינים במטה זה. פרופ' עליזה שנהר ופרופ' מרדכי קרמניצר הם חברי עמותת המכון לדמוקרטיה. שנהר כתבה עבור משרד החינוך את נייר העמדה בנושא יהדות ואילו קרמניצר את נייר העמדה בנושא אזרחות.

http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

לעיון האשכול:

כל הפניות אל גדעון סער שלא לתת לו קביעות בתפקידו, אינן נענות.

יתכן ורק איום ישיר על השר, באמצעות יועציו, יביא אותו לחשיבה מחודשת.

על כל מתפקדי הליכוד לפנות לגדעון סער ולבקש חד משמעית לסלק
את אדר כהן מתפקידו.

גדולללאן עוד יכול השמאל הרדיקלי להתדרדר?סוףף
פרופ' ארנון סופר

http://web.hevra.haifa.ac.il/~ch-strategy/index.php?page=news&id=32

רקע
קטןן
בדצמבר 2009 התפרסם על ידי המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי (מב"ל) ובסיוע קתדרת חייקין לגיאואסטרטגיה, מסמך הנקרא "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה".
מטרת המסמך לנסות ולהשיב לשאלה שעלתה לכותרות ,האם מדובר בפליטים או מהגרי עבודה ,שאלה שבין היתר מטרידה את כל גורמי הביטחון לאורך גבול ישראל-מצרים וגם בריכוזי מושבם כמו באילת ,ערד ודרום תל אביב.
על מנת ללמוד את הנושא יצא צוות שלנו למחנה המעצר 'סהרונים' וביקר שם מספר פעמים, ביקשנו ממתשאל במשרד הפנים מ.ט. שיסכם את מסקנותיו לאחר כמה חודשי עבודה עם אורחים לא קרואים אלו.
חניכת מב"ל ע.ק. שהיא גם עו"ד ובתפקיד ממשלתי בכיר, כתבה עבודה שנתית בנושא זה, תוך כדי איסוף נתונים רבים מכל המוסדות העוסקים בסוגיה. ח.ק. ממשרד החוץ כתב על דארפור- המקום וההיסטוריה שלו. אנוכי ערכתי את המסמך וכתבתי הקדמה ארוכה על הפער בין הממצאים והמסקנות שנתקבלו על ידינו לעומת 'העליהום' התקשורתי המעוות בנושא זה...
הממצאים הם אכן חד-משמעתיים – אין מדובר בפליטים, אלא במספרים קטנים ביותר ורוב רובם של הנכנסים לישראל (כ-25,000 נפשות נכון למאי 2010) הם מחפשי עבודה, או נקרא להם מהגרי עבודה.אדוםם
מספר שבועות לאחר שהפצנו את הפירסום , קיבלתי (א.ס.) עותק של מכתב שהופץ לכל ראשי אוניברסיטת חיפה מטעם צוות 'חוקרים' במוסד ון ליר בנושא פליטותסוףף.
צוות זה פרש טענות קשות על רמה אקדמית ירודה, על גזענות, על מוסר וצדק חברתי פגומים, הטפות מוסר ובעיקר סגנון מתנשא, עטוף במילים נשגבות והוא חתום בידי 15 אנשי צוות, רבים מהם עורכי דין.( שמותיהם של אילו יופיעו בהמשך במכתבו של העורך דין)אדוםם
אוסיף עוד הערה לקהל שאיני מכיר את מוסד ון ליר והנעשה בו:
כבר למעלה משני עשורים הפך מוסד ון ליר לגוף שמיצר מסרים אנטי-ציוניים מובהקיםסוףף.סוףף

על כל היתר תעיד תמצית מכתבם להנהלת האוניברסיטה:

---
אל:
לשכת הרקטור, יו"ר חבר הנאמנים, מנכ"ל אגודת ידידי אונ' חיפה בישראל,
דיקאן הפקולטה למדעי החברה, ראש החוג לגיאוגרפיה

הנדון: פרסומם של הקתדרה לגיאו-אסטרטגיה ומרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה: פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה

אנו מברכים על השיח בנושא פליטות והגירת עבודה בישראל, שיח שיש בו מקום לדעות שונות ולמגוון מתודולוגיות. נחרדנו לגלות שהמסמך המדובר מוצג כמסמך "אקדמי" ופרסום רשמי, הנושא את שמה של אוניברסיטת חיפה, מציג כתיבה מתלהמת הרווייה באידאולוגיה גזענית. כמו כן, לטעמנו, רמת המחקר, הניתוח והשיח המוצגים בו אינם עומדים באמות המידה המינימליות של פרסום אקדמי המקובלות בארץ ובעולם. לנוכח האמור, אנחנו רואים חשיבות עליונה בהעברת ביקורת אקדמית על המסמך, ובהבאת ביקורת זו לידיעתכם.

א. רמת המחקר
כל הטקסטים המופיעים במסמך חסרים פרק מתודולוגיה סדור וברמה סבירה כדי שיהיה אפשר להתחשב בהם כבטקסטים אקדמיים ברי הפרכה.
דר' טדרמן, למשל, מציג נתונים שלא ניתן לייחס להם ערך אמפירי ברור באשר מדובר על התרשמות לא סדורה במסגרת ראיונות שקיים (במאמר מוסגר נציין כי ספק אם הושגה הסכמה חופשית של המרואיינים לשימוש במידע שבראיון לצורכי מחקר אקדמי, כפי היה ראוי לעשות מבחינה אתית).
נוסף לכך, מובאים נתונים אחרים שאינם רלוונטיים באופן מטעה. חמורים במיוחד הם הנתונים המובעים בחיבורה של עו"ד קלינגר, המבוסס על מחקרים משנות ה-90' אודות שיעורם של כלל מהגרי העבודה בקרב נשאי האיידס והשחפת בישראל ועד היום לא נערכה בדיקה שיטתית של שיעור נשאי נגיף ה- HIV בקרב אוכלוסיה זו.

ב. ביטויים גזעניים ואנטי דמוקרטיים במסמך
אנו סבורים כי המסמך כולל בתוכו ביטויים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים המקבלים, כשהם מוכללים במסגרת של "מסמך מחקרי-אקדמי", חזות של מסקנות מחקריות הכרחיות. מבלי להוסיף נאמר, כי האופן שבו מוצגים מבקשי המקלט מזכיר כתיבה גזענית אחרת המוכרת לכולנו היטב מההיסטוריה הלא רחוקה.
הכללה נוספת שמתבצעת תדירות בפרסום היא הקביעה כי אנשים מארץ מוצא מסויימת אינם פליטים אותנטיים, אלא מתחזים לפליטים.
עוד, לדידו של פרופ' סופר, קבוצת ה"זרים" במדינת ישראל כוללת את כל מי שנכנס אי פעם לישראל ואינו יהודי, בין אם מדובר בעולים מברית המועצות לשעבר או מאתיופיה, שיהדותם אינה מוכרת על ידי הרשויות, בפלסטינים שהתאזרחו כדין או במבקשי מקלט ממדינות אפריקה. בחוסר זהירות מייצר סופר שקילות בין קטגוריות משפטיות וחברתיות שונות כגון "מסתנן", "זר", "שאינו יהודי" וכו'. שיח כזה, שאינו מבחין בין קבוצות ופרטים משקף גישה לאומנית, בדלנית, גזענית ומסוכנת.

ג.תקיפה פרסונאלית של פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה.
המחקר תוקף באופן ישיר ובוטה אנשי אקדמיה ופעילים בארגוני זכויות אדם המכונים במסמך זה ("קרטל זכויות האדם"). כך, מאשים פרופ' סופר את אנשי האקדמיה העוסקים בנושא זכויות פליטים ומבקשי המקלט בכך שכתיבתם נובעת "מבורות נוראה לגבי הנעשה בחברה הישראלית, מחוסר הבנה של הגיאודמוגרפיה ושל כושר הנשיאה של ישראל" וכן מ"בורות בכל הנוגע להגירה הבלתי חוקית כיום ברחבי העולם, ובעיקר לנסיונות הנואשים של מיליונים לחדור לאירופה".
הם מנהלים "מסע שקרי והזוי" ואף מציע להם אג'נדה מחקרית חלופית אשר, ככל הנראה, קרובה יותר לתחומי העניין שלו.
כאקדמאים ישראלים אנו מודאגים מן הנזק שניירות כאלה מסבים הן לתדמית המחקרית של האקדמיה בישראל בכלל, ושל אוניברסיטת חיפה בפרט, והן לקיומו של שיח ציבורי בנושא אקטואלי ורב חשיבות לחברה הישראלית. אנחנו תקווה כי הנושא ייבדק וכי יינקטו צעדים מתאימים על מנת להבטיח כי תופעות ממין זה לא יישנו.

---

השיבותי לטענותיהם במכתב ארוך בן עשרה עמודים והפניתי אותו להנהלת האוניברסיטה ועותק אחד לצוות זה. להלן תמצית עיקרי דבריי:

---
7.3.2010

לכב'
פרופ' יוסי בן ארצי – רקטור
אוניברסיטת חיפה

שלום רב,

הנדון: תגובה לביקורת על החוברת "פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה"
בהוצאת קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה ומב"ל

בתגובתי שני חלקים, הקדמה ותשובה לביקורת של צוות ון ליר.

הקדמה

למי שחפץ לפתוח את שערי ישראל לכל אפריקני המבקש להיכנס הנה, לכל ערבי המודיע כי הוא בא לשאת את בחירת ליבו הפלסטינית דווקא כאן ולא ברמאללה, למשל, או נכנס כדי לממש זכות שיבה, או שהוא עובד בלתי חוקי או חוקי ורוצה להישאר כאן עם ילדיו, ולכל אחד מתוך מאות ואלפי תיירים המתאהבים בישראל ורוצים להיות אזרחים בה – למי שחפץ בזאת אומר כי בכך הוא מאיים על ישראל היהודית-ציונית ועלול להביא לקיצה, ומדובר בעיקר באנשי השמאל הרדיקלי, שחלקם ישמחו לראות את קיצה של ישראל היהודית. עם אלה אינני בר-שיח, כי אין לנו מכנה משותף לבניית שיח ענייני.
חלק מהאגודות, הארגונים והעמותות שהשמאל מטפח ומפעיל אינם עוסקים רק בזרים המהגרים לישראל אלא הם אחראים במידה רבה לכאוס שמתרחש במגזר הבדווי. אגודות וקבוצות נוספות עוסקות בנושאים שלהם מכנה משותף רחב: ניסיון לקעקע את הישות הציונית בישראל.
כל עשרות הארגונים והגופים הללו, וביניהם עדאלה, בצלם, הקרן החדשה לישראל, יש גבול, מוסדות כמכון ון ליר, התנועה נגד הריסת בתים (קרא היטב, עמותה נגד הריסת בתים לא חוקיים!) וכמובן, גופים כנגד גירוש מהגרי עבודה לא חוקיים מישראל, מוגדרים על ידי כ"קרטל ארגוני הזכויות".
לשמאל הקיצוני יש "אלוהי השלום, הצדק, ההומניות, הליברליזם, הרב-תרבותיות" ובשם אלה מותר להם לעשות ולומר הכול.
מי שחושב שאנו לפני שלום אמתי ועל כן אנו יכולים לקחת סיכונים כאלה ואחרים ובהם התעלמות מהסוגיה הדמוגרפית, אינו מבין את המציאות הגאופוליטית של ישראל ואת התהליכים החלים סביבנו – אף הוא אינו בר-שיח כן שלי, כי אני עייף מדיאלוגים עקרים מלאי סיסמאות, שביניהם לבין המציאות באזור אין ולא כלום.
לסיכום, אני רוצה לחיות במדינה יהודית-ציונית וככל האפשר גם דמוקרטית.
אני שואף לחיות במדינה תרבותית, צודקת, מוסרית ככל האפשר, אך לא אסכים שיהפכו את היוצרות וידאגו קודם למדינה דו-לאומית או רב-לאומית ורב-תרבותית ורק אחר כך יוסיפו כבדרך אגב את התואר יהודית-ציונית.
על משפטים מתחסדים שבמכתב התגובה, כמו "מברכים על השיח בנושא פליטים והגירות"; "סטנדרטים אקדמיים בסיסיים של כבוד וצורת שיח"; "שיח שמבחין בין קבוצות ופרטים" – יש לומר לכותבים: הפסיקו עם הרמייה והטיוח! ולעניין הלאומיות, הבדלנות והגזענות, אני מרים את הכפפה ושואל כל אחד מהחתומים על המכתב אליך, שיספר מה תרומתו הוא לקידום המגזר הערבי בישראל מול תרומתי שלי באופן מעשי וענייני לעניין חשוב זה.

השיח בתרבות השמאל הרדיקלי

אני טוען שלא רק עמי אין ארגונים אלה ונציגיהם יכולים לקיים שיח אלא אין הם משוחחים עם גופי מרכז וימין אחרים, פוליטיים, אקדמיים, תכנוניים ואחרים. השיח של השמאל הוא רק עם עצמו.
חובת ההוכחה עלי!אדוםם
ב-9.3.10 מקיים מוסד ון ליר כנס "על תמורות בקרב האזרחים הערבים בישראל" – לא נמצא שם דובר אחד מהשמאל המתון, מהמרכז, מהימין שיגיב, שיעיר, אף לא אחד!
כנסים אחרים של ון ליר, אחד במרס 2005 על "מדינה יהודית ודמוגרפית" ואחד על "דמוגרפיה ודמוקרטיה" (בניצוחו של עזמי בשארה). לא, אין זה שיח! אילו רק שתי דוגמאות מתוך עשרות רבות של אירועים.סוףף
בידי כ-200 הזמנות לכנסים, כולם במודל דומה: "שיח" הוא שיח של שמאל עם שמאל...כעשרה אחוזים מתושבי ישראל מדברים עם עצמם ומרגישים טוב.
ומה בעניין הפרסומים של חוקרי ה"קרטל" החברים באקדמיה? כמעט שלא תמצאו בפרסומי ה"קרטל" בעברית ובלועזית פרסומים או ציטוטים של אנשי מרכז וימין, ומדובר בעובדות גורליות הנוגעות לישראל.
כזכור לך, שימשתי במשך זמן רב יו"ר המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה, אני מרצה בפו"מ המשטרתי ובצה"ל, ולא קרה ולו פעם אחת שקיימתי פאנל או דיון בו שלא ישבו בו זה מול זה שולמית אלוני מול גנדי, יוסי שריד או תמר גוזנסקי מול איש ימין כזה או אחר. צוות ון ליר מדברים איתי על "שיח" וחושבים שהם מרשימים אותי בפתיחות המזויפת שלהם (ולעניין זה אשוב בחלק ב' של מכתבי זה).
בחמש השנים האחרונות אני מוצא עצמי מעורב בכמה סוגיות לאומיות שאילצו אותי להתמודד עם מכתבים או תגובות מצד אנשי שמאל אשר פשוט מעוותים את המציאות ומשקרים במצח נחושה. אביא כאן דוגמא אחת בלבד:
במחלוקת על גדר הפרדה בין פרדס שניר (לוד) למושב ניר צבי כותבים אנשי "אדם טבע ודין" (בגיבוי חברים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א): "חומת הפלדה הנבנית על ידי אנשי ניר צבי גבוהה, ומפריעה לזרימת האוויר, למראה ויש להסירה". רבותי, מעולם לא נבנתה שם חומה, לא מפלדה ולא מבלוקים... הכותב פשוט שיקר! הוא מעולם לא ביקר במקום.......
על שקרים בפרשות:מצפה אילן,מרקם-נטע, חוות הבודדים , חוק הנישואין או שקרים ציניים במאמרים אקדמיים מטעם .., ימצא הקורא במקומות אחרים.

חלק ב' – לגופו של עניין

צוות ון ליר מוכן לסכן את חיינו בהרשותו למאות אלפי אנשים, מהם 40,000 תיירים שלא חזרו למולדתם, מהם 350,000 הפלסטינים שנכנסו לישראל מאז 1967, המוסיפים להיכנס, מהם 350-250 אלף העובדים הזרים השוהים כאן (מהגרי עבודה, דמויי פליטים וכיוצא באלה הגדרות) להישאר בארץ ולהיבנות בה. כולם נכנסים מסיבות מוסריות, דמוקרטיות, "העם היהודי אינו יכול להחריש אל מול...", ועוד תירוצים מכל הסוגים והמינים, אך דבר אחד שיהיה ברור: בוקר אחד נמצא את עצמנו בקריסה דמוגרפית, כלכלית וסביבתית...
צוות ון ליר אינו מבין מדוע אני, ה"גזען-לאומן-בדלן", כורך את כולם בחבילה אחת שאני מכנה "זרים". כן, אינני רוצה שיסכנו אותי, את מדינתי ואת המפעל הציוני בהצפת ישראל בהם.

יש משום התרסה בכך שצוות המטיף מוסר לאחרים, המתיימר להיות רציני, אחראי, ברמה אקדמית נאותה וכו' וכו', שואל מה הקשר בין מדיניות ההגירה של אירופה לגידול במבקשי כניסה לישראל. אם לא ברור העניין – שהרי זהו נושא גאוגרפי – אומר להם כי כאשר אירופה נועלת שערים (מאמרי ב"ביטחון לאומי" מס' 8, שכבר נמצא באתר הקתדרה, עוסק בכך) וישראל נותרת מקום המפלט היחיד לכל עניי צפון אפריקה ומדינות דרום הסהרה, הם זורמים לכאן. האם זה כל כך קשה להבנה?
מדובר בזרם גדל והולך של מהגרים מליבריה, גינאה, חוף השנהב, גאנה, טוגו, ניגריה וקמרון. אל כולם אירופה קרובה יותר ואכן אליה הם פנו עד לאחרונה. שוחחתי עם מקצת הבאים משם ותשובתם ברורה – אירופה נסגרת והסיכוי להיכנס לישראל רב.
זה מה שקורה למי שעסוקים בשיטות מחקר ובמתודולוגיות עד כדי כך, שבנושאים מעשיים הם שוכחים להפעיל את ההיגיון, את המפה ואת מנגנון הסקת המסקנות. תוצאות מחקריהם (שרמתם גבוהה בעיני עצמם) אינן רלוונטיות וכל מחקריהם נראים הזויים או מגוחכים.

ההתנפלות הזדונית על המתשאל, ד"ר משה טרדמן

וכך כותב צוות ון ליר על נתוניו של טרדמן: "מציג נתונים שלא ניתן לייחס להם ערך אמפירי ברור באשר מדובר על התרשמות לא סדורה... ספק אם הושגה הסכמה חופשית של המרואיינים לשימוש במידע שבריאיון לצורכי מחקר אקדמי כפי שהיה ראוי לעשות מבחינה אתית".
זהו משפט נורא העטוף באיצטלה תרבותית ואקדמית. שים לב, פרופ' בן-ארצי, למה מרמז צוות אקדמי זה: אסור לתשאל, ואם בכל זאת עשית זאת, זה לא מהימן, אסור לפרסם כי... יש בעיה אתית... אסור לחקור קבוצה כי זו גזענות ולא מדע, אסור לדון בדמוגרפיה כי זו גזענות ולאומנות, אסור ואסור... כיצד מרשה לעצמו צוות בעייתי כזה ממוסד בעייתי כמו ון ליר לקבוע מה מותר ומה אסור לחקור, והכול כדי שהתוצאה הסופית תהלום את מה שהם רוצים!
נתוניו של טרדמן הם המהימנים ביותר שאפשר למצוא, אך מה לעשות, הם מקלקלים לצוות ון ליר את האג'נדה... האמת היא, שתגובתם לממצאיו חשפו את ערוות הצוות לעיני כול.
במקרה של ערד או אילת, חשיפת הבעיה קלה, כמעט טריוויאלית אלא אם כן רוצים לטרפד מחקר. יש לנו נתונים על גודל האוכלוסייה הזרה שם, על ממדי הפשיעה, על אלימות, על עזיבה, תעסוקה וכו', כל זה בגלל בואה של קבוצה אחת הומוגנית במרכיביה העיקריים המתקשה להתמודד עם תרבות מערבית ומולה תושבים ותיקים שנחלשו מאוד בשנים האחרונות המרגישים לא נוח עם הזרים שבאו להסתופף במחיצתם – והעיר קורסת.
כמה היתממות, בריחה מהמציאות ואפילו המלצה לשקרים יש במשפט אחד מתוך מכתב: "... דה-לגיטימציה של אוכלוסייה שלמה באופן מכליל ובלתי ראוי ובסגנון אנטי-אקדמי". הם רומזים שאסור לנו לחקור בכלל נושאים כאלה שכן יש בכך גזענות. אבל מה לעשות שיש לפנינו קבוצת מהגרי אפריקה – ואני מדגיש מהגרים ולא פליטים – המתקשים להתמודד עם החיים בחברה מערבית ישראלית. הם יוצרים בעיה לתושבי ערד ואילת, לא כפרטים אלא כקבוצה ואת זה צוות ון ליר אוסר עלי לחקור.
העניין המרכזי בכל הפרשה הוא השאלה אם מדובר בפליטים או במהגרי עבודה.
קלינגר הגדירה מהו פליט על פי מקורות מקובלים. היא אף יצאה למחנה המעצר סהרונים לבדיקת הנושא ודיווחה על ממצאיה. לפני שנתיים היו שם 1,500 מהגרים וכמה פליטים מכל רחבי אפריקה כולל דארפור, דרום סודן ועיראק. ביחד שאלנו שם מאות אנשים מנין הגיעו ולמה בחרו דוקא בישראל, ועל כך היא דיווחה.
השנה (2010) שוב יצאתי לסהרונים, בלעדיה, והפעם נתקלתי ב-1,500 אריתראים (ורק משם!) ושוב חזרה שיחה רנדומלית עם כמה עשרות מהם, יחידים וקבוצות, וחזר הסיפור על חיפוש מקום להגירה למען שיפור איכות החיים ומציאת עבודה. הם לא ברחו משום מקום בוער ומאיים. בדקנו כיצד הם הגיעו לישראל וכמה שילמו, והדברים מתועדים על ידנו ובנפרד על ידי טרדמן. זוהי תנועת אנשים שאינה מעידה על פליטות...
מול ממצאינו (ה"שטחיים", ה"לא אקדמיים", "ברמת מחקר רדודה") ניצב צוות אחראי, בעל רמת מחקר גבוהה, אמיץ ואמין – שכותב לנו כך: "נציין כי הטענה נסתרת בשיטתיות במחקרי האו"ם בנושא, לפיהם מעל 90% ממבקשי המקלט בישראל הם פליטים או במצבים דמויי פליטים"........
מדוע נתוני האו"ם אמינים יותר מהנתונים של קלינגר, של טרדמן ושלי? מי עומד מאחורי הדו"ח, כיצד הגיע למסקנות אלו? האין בדו"ח האו"ם הטיות בגלל שורה של סיבות הקשורות ביחסי נציגי האו"ם לישראל, ומה זה "דמויי פליטים"?......
.......נתונים מאירופה, כמו ניסיון מצטבר בישראל, כמו נתונים מצטברים מיתר רחבי העולם ובעיקר מארה"ב בימים אלה ממש על מהגרים מוסלמים כפוטנציאל לאיומי טרור ידועים (למי שרוצה לדעת!), ועל כן השב"כ רואה בחשדנות כל מהגר סודני באשר הוא. זאת חוקרי ון ליר אינם מבינים!!!

לסיום, על תקיפה פרסונלית של פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה

מי שאינו מבין את שורשי הסכסוך היהודי-ערבי ובהקשר זה את התהליכים הדמוגרפיים המאיימים על הישות היהודית במזרח התיכון, צריך לנהוג במשנה זהירות בטרם יצא למחקר יישומי בענייני ישראל, בעיקר אם לתוצאותיו יש השלכות על ביטחוננו המדיני. מכתב צוות ון ליר היא הוכחה נפלאה לאישוש חששותי; הוא נראה כאילו נכתב בפלנטה אחרת.
מי שמתעלם מן האסון הנוחת על ערד ועל אילת המוצפות במבקשי עבודה, או מזלזל באסון שהוזכר בטיעונים מדעיים כביכול ראוי לביקורת קשה ואין לו אלא להלין על עצמו על כי הרוויח אותה בעמל כפיו.
אוניברסיטת חיפה לא ניזוקה מהחוברת, היא מופצת במאות אלפי עותקים וזוכה לתגובות חשובות ואוהדות ממקבלי ההחלטות והציבור.
את הנזק לאקדמיה הישראלית גורמים חברי צוות ון ליר וחבריהם בקרטל, וגם בעניין זה כדאי שהצוות יערוך חשבון נפש נוקב .אדוםם
ומשפט אחרון, הטרנד העכשווי בקרב השמאל הרדיקלי הוא שימוש במילים גבוהות במקום בעשייה עניינית. זהו מכתב גדוש בעברית מליצית, מתנשאת, יהירה, נפוחה, עתירת מילים המתרוממות מרוב אוויר כדי להרשים, וסיסמאות ריקות מפי צדקנים יפי נפשסוףף. כשמקלפים את כל הבוקי סריקי של המכתב מגלים כי אין בידם ביקורת אמיתית לחוברת החשובה שהנחנו בידי מקבלי ההחלטות, שאכן לראשונה מדברים על גידור גבול מצרים ברצינות. יש שכר לעמלנו.

שלך,

בהשתלמות שנערכה לאחרונה במרכז מט"ח שהוא מרכז ההשתלמויות הגדול ביותר, הודיעו למשתלמים שכחלק מתחום הכלכלה, נושא ההשתלמות, נעסוק גם בנושא המחאה ונביא מומחה לתחום. עד פה סביר.

אבל מכאן - המומחה שהובא הוא לא אחר מאחד מאנשי המחאה האמונים על צוותי החשיבה של רוטשילד, שתחום התמחותו הוא זן או משהו דומה. לא מומחה ולא בטיח

כל השיח שלו במשך הסמן שהוקצב לו והוא לא היה מועט כלל - עסק בנושא הצלחתה המחמאה וכיצד מתניעים אותה מחדש..