גילויים חדשים ומפתיעים בפרשת הדולרים של רבין  

בעקבות הכתבה "גמר חשבון" (http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-580746) שפורסמה כאן לפני שבועיים לציון 40 שנה לפרשת חשבון הדולרים, השערורייה שגרמה לפרישתו של יצחק רבין מהמרוץ לראשות הממשלה, הגיע מכתב עדכון למערכת. על הקו היה בועז אפלבאום, שבמשך שנים שימש כיועצו ומקורבו של שמעון פרס ואף התמנה ב–1984 למנכ"ל משרד ראש הממשלה, כשפרס היה בתפקיד.

אפלבאום, שעוסק בין היתר בכתיבה, התייחס לציטוט שהופיע בכתבה מפיו של עמוס ערן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ב–1977.

ערן סיפר שחצי שנה לפני שדן מרגלית, עיתונאי "הארץ" באותם ימים, פרסם את הסיפור, הוא כבר הוזהר. "ישבתי במשרד ראש הממשלה בירושלים, נכנס מישהו, שלא אגיד את שמו ואמר 'אני מוכרח לדבר איתך'", ערן סיפר בכתבה. "אמר 'הבוקר יצאו שני אנשים מהארץ (המדינה, לא העיתון - א"ל) לחפש את יצחק רבין בארצות הברית'. מאחר שרבין שירת שם חמש שנים, אז יש להניח שלא סגר את חשבון הבנק שלו, כי תמיד יש תקופת מעבר ומחויבויות כספיות. הרמתי טלפון ליצחק, שכבר היה בביתו ברמת אביב. הייתה שעה מאוחרת. אמרתי לו 'יש משהו שאני צריך לדבר איתך עליו הלילה'".

אפלבאום שפך אור במכתבו למערכת על אותם שניים שיצאו “לחפש" את רבין באמריקה. “אברשה אהרונסון ויגאל לביב", גילה. “את השניים האלה שיגר אבא אבן מכספו הפרטי, לאחר שהשגריר שמחה דיניץ גילה את אוזנו על כך - הם עשו את מה שעשה דן מרגלית אחריהם, הפקידו כסף בסניף וחשפו את מספר החשבון של הרבינים'.

אפלבאום הבהיר מי הם השניים: “אהרונסון היה מרגל פוליטי, שלפני עבודתו עם אבא אבן שירת את יגאל אלון. אף אני, כראש המטה של שמעון פרס, ראש האופוזיציה, העסקתי אותו. ואילו יגאל לביב היה הסקופיסט הפוליטי של השבועון ‘העולם הזה'".

לגבי היחסים העכורים בין רבין לאבא אבן, כתב אפלבאום: “בהיותו של רבין שגריר בוושינגטון ואבן שר חוץ בממשלתה של גולדה, התמיד רבין בעקשנות די מרושעת למדר ולעקוף את אבן ולהעביר את המסרים הקריטיים מהנשיא ניקסון ומזכיר המדינה קיסינג'ר ישירות לגולדה. כאשר רבין כונן את ממשלתו הראשונה ב–1974, לאחר שגולדה נאלצה לפרוש בלחץ ההמונים עקב כישלונה ביום כיפור 73', הוא לא כלל את אבן בקבינט שלו, אפילו לא כשר הסברה, כפי שביקש ממנו בכל לשון, פנחס ספיר, פטרונם של רבין ואבן כאחד".

אפלבאום היה באותם ימים יועצו הכלכלי של שר התעשייה והפיתוח חיים בר־לב ומראשי הדור הצעיר במפלגת העבודה. הוא התקרב לאבן כשניסה להריץ אותו מול רבין בהתמודדות על ראשות הממשלה אחרי פרישתה של גולדה.

אפלבאום מספר שכשאהרונסון ולביב חזרו מארצות הברית, הוא ניסה לשכנע את אבן לגנוז את המידע הלוהט ואף אמר לו: “תעיף את רבין, אבל במקומו תמליך את פרס, שנוא נפשך, אולי אפילו את בגין, שהרי כעת לאחר פרשיות עופר וידלין ברור שהמערך יפסיד לליכוד. זה ירדוף אותך עד אחרון ימיך".

מספר הסיפורים

הפרשה אכן לא פורסמה ב"העולם הזה", אבל ליגאל לביב, הסקופר של השבועון, יש גרסה מעט שונה למה שקרה. הוא אומנם היה בקשר צמוד עם אהרונסון, אבל לא נסע איתו לארצות הברית, כפי שאפלבאום סיפר.

“עם אברשה הייתי ביחסים טובים", לביב מודה. “הוא עבד עם ‘העולם הזה', סיפק הרבה סיפורים ועשה את זה בשביל אלה ששילמו לו במפלגת העבודה. הלכתי עם המידע לאורי אבנרי, שהיה עורך השבועון. קיימנו התייעצות והחלטנו שהמערך כבר חטף מאיתנו מספיק באותה תקופה ואין סיבה לגרום לליכוד לעלות לשלטון. החלטנו לא לפרסם".

אורי אבנרי זוכר את הפרשייה ההיסטורית קצת אחרת: “התייחסתי לסיפור בביטול מההתחלה ועד הסוף, כי הוא היה מגוחך בעיני. אדם עובד בארצות הברית, אז ברור שפתח חשבון בנק. סיים תפקיד, לא מיהר לחסל, אז מה? אנשי פרס ניפחו את זה בשביל להדיח את רבין".

לא היה שיקול פוליטי בגניזה?
“אף פעם לא הייתי איש המערך ולא היה אכפת לי מהמפלגה. ‘העולם הזה' גילה פרשות שחיתות ענקיות שקשורות אליה כמו עופר, ידלין, לוינסון. הסיפור הזה נראה לי שום דבר. זה היה שיקול עיתונאי נכון. ניפחו אותו מסיבות פוליטיות ולא מסיבות עיתונאיות. לא נפלתי בפח".

רק שלביב הוסיף פרט מעניין במהלך השיחה שניהלנו. הרי ערן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימיו של רבין, סיפר בכתבה שפורסמה לפני שבועיים שהיה מי שהזהיר אותו כדי שיעביר את המידע לבוס, לפני שהסנסציה תפורסם בתקשורת. ערן סירב למסור את שמו. לביב מודה שזה היה הוא.

“הסיפור הגדול הוא שהחלטנו להזהיר את רבין, שאבא אבן ואהרונסון עומדים לפרסם את הפרשה", לביב גילה. “מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה עמוס ערן אז נסעתי אליו הביתה ועדכנתי אותו בסיפור. הוא נדהם ממה ששמע. חזר אלי למחרת ואמר שעוד באותו ערב נסע לרבין הביתה ושוחח איתו".

התאכזבת שזה לא היה הסקופ שלך?
“היו חסרים לי אז סקופים? לאנשים יש גם עקרונות בחיים. לא רציתי שהליכוד יעלה לשלטון".