כבר ב2013 וב2015 התמודדו איילת שקד ונפתלי בנט עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי. הדבר היחיד שהשתנה הוא המיתוג: נכון להיום, שקד ובנט נחשבים למפלגה נפרדת.המיתוג הזה חשוב להם כדי להבהיר שהם לא מפלגה מגזרית, ולכן גם האיחוד הוא לא בין מפלגות מגזריות אלא בין מפלגות ימין.
אם האיחוד היה מייצג מגזר, לא היה צורך להבהיר מה מטרת המפלגה: היא מייצגת מגזר. אבל ברגע שהאיחוד מייצג עמדה פוליטית (ימין), יש צורך להבהיר מהי העמדה הפוליטית ובמה היא מתבדלת ושונה ממפלגות ימין אחרות.
כששתי מפלגות בעלות עמדות פוליטיות זהות נלחמות על השלטון, הבידול יכול להיות גם בסוג האנשים המאיישים את המפלגה: אנשי ביצוע וחזון לעומת עצלנים למשל. אבל זה לא המצב: המפלגה בראשות שקד לא מתמודדת נכון להיום על השלטון, ולכן הבידול מהליכוד צריך להיות רעיוני.
בהסכם בין הצדדים יש מיקומים, יחידות מימון וכדומה, אך אין בו סעיף הנוגע למדיניות.
בין חתימה על הסכם קוליציוני עם הליכוד לבין חתימה כזאת עם כחול לבן, אנשים שכחו שיש גם אופציה שלישית: אופוזיציה. מפלגה ששוללת מראש את האופציה הזאת, לא תוכל לדרוש דבר במו"מ ולכן אין לה זכות קיום.
מפלגה שמראש לא אומרת שהיא תדרוש משהו (מבחינת מדיניות, עם כל הכבוד לתיקים שגם הם חשובים), ונראה שמראש היא תיכנס בכל מצב לקואליציה, לשם מה היא נדרשת להתקיים כמפלגה נפרדת ממפלגת השלטון?
עצמאות... בואו