ערכתי לאחרונה בתאריך 01.08.19 בשעה 20:28 בברכה, AVNER
נראה שקינן אכן התנקש בחיי פנקס, אחרת שוקן לא היה מפטר אותו מעתון הארץ,
אף על פי שבמשפט לא נמצאו הוכחות לכך.לשוקן - שכבר אז הבעלים של עתון הארץ - היו כנראה מקורות מידע יעילים ואמינים דיים,
ששכנעו אותו באשמת עמוס קינן בשני ניסיונות ההתנקשות בשר הדתי דוד צבי פנקס,
ובאחריות עקיפה למותו בטרם עת.
גרשום שוקן פיטר את עמוס קינן בכעס רב ולא סלח לו לעולם על הפגיעה בשמו הטוב של העיתון, דאז.
מה שמדהים, אך גם מאפיין את אותה תקופה - בעשור שלאחר השואה - היחס הפטרוני של
מפא"י ששלטה ללא מצרים בכל רבדי השלטון, וראתה במפלגה הדתית מקור למצביעים שפוטים בכנסת
נגד מפלגות הימין - חרות והליברלים, תמורת אתנן משרות ותיקים בממשלה.
היחס לציבור הדתי בכללותו, בדומה ליחס לניצולי השואה, היה מתנשא ומזה נגזר היחס הסלחני
לניסיון ההתנקשות בשר פנקס, ויתכן שזה מה ששבר את ליבו והביא למותו כעבור חודשיים.
כתבה של חיים לוינסון בהארץ 2009:
יותר מיובל חלף מאז שעו"ד ברוך גרוס, אז פרקליט בן 31, קיבל טלפון שבישר לו כי בלילה ניסו להתנקש בדודו, שר התחבורה דוד צבי פנקס, באמצעות מטען חבלה. מניחי המטען לא נתפסו עד היום, והמציאות הזו אינה נותנת לו מנוח. גם היום, אחרי יותר מיובל, הוא דורש יחד עם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל להקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את הגילויים שצצו לאחרונה אחרי מותו של עמוס קינן ז"ל, שהואשם במעשה אך זוכה מחמת הספק.
פנקס היה מראשי תנועת המזרחי, היו"ר שלה, חבר הנהלת עיתון "הצופה", יו"ר בית הכנסת הגדול בתל אביב וממנהיגי הציונות הדתית בראשית ימי המדינה. בממשלה השלישית, אשר הוקמה באוקטובר 51', הוא מונה לשר התחבורה.
באותה תקופה, משק הדלק היה במשבר. בשל כך, החליט פנקס שכל מכונית תושבת יומיים בשבוע: בשבת וביום בחירה באחד מימות השבוע. הצעד עורר מחאה רבה, ובליל שבת, בין 20 ל-21 ביוני 1952, הושלך מטען חבלה לעבר מרפסת ביתו של פנקס ברחוב רמח"ל בתל אביב. המטען לא התפוצץ.
המשטרה הציבה כוח מחוץ לביתו, אך הדבר לא מנע הנחת מטען נוסף, בפתח הדלת, יממה לאחר מכן. המטען התפוצץ וגרם נזק לרכוש. שני השוטרים, חניכי קורס קצינים, הבחינו בעמוס קינן ובשאלתיאל בן יאיר נכנסים לבניין. כשבאו לעוצרם, התפוצצה הפצצה.
במהלך המשפט שהתנהל נגדו, טען קינן כי ישב באותו ערב במערכת "הארץ" וקיבל ידיעה על התרחשות מעניינת בלילה ליד בית השר. הוא ושאלתיאל עברו שם, ומשהבחינו שלא קורה דבר, עזבו. אז התרחש הפיצוץ.
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה את השניים מכל אשמה, מכיוון שלא האמין לשוטרים. שופט בית המשפט העליון, שמעון אגרנט ז"ל, זיכה אותם מחמת הספק.
יש לציין, כי חודשיים לאחר האירוע, פנקס, בן 57, הלך לעולמו מהתקף לב. אלמנתו טענה שההתקף נגרם לו כתוצאה מניסיונות ההתנקשות. לדברי גרוס, "הוא היה מאוד נסער ואמר ?איך אנחנו בונים את המדינה? מחר שר האוצר יחליט החלטה וירצחו אותו'. הוא לא יכול היה להירגע מרוב דאגה למדינה".
לאחרונה, גם בעקבות מות קינן, התגלו עדויות חדשות על שאירע. נורית גרץ, אלמנתו, כתבה בספרה "על דעת עצמו", כי קינן השיג חומרי נפץ מיעקב חרותי. בראיון ליוסי מלמן ב"הארץ", אישר חרותי את סיפור המעשה.
המידע החדש הביא את הפורום המשפטי למען א"י לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר הנסיבות. הפורום מסתמך על תקדים ועדת בכור שבדקה את רצח חיים ארלזורוב. הוועדה הוקמה ביוזמת רה"מ בגין 49 שנה לאחר הרצח, וקבעה שלא ניתן לדעת מי הרוצח.
עתירה לבג"ץ שהוגשה בזמנו, על פיה אין להקים ועדת חקירה לאחר שהחשודים הועמדו לדין פלילי, נדחתה. במכתב שנשלח לנשיא המדינה ולראש הממשלה טוען הפורום: "פרשיית ניסיון ההתנקשות בשר פנקס היא בעלת חשיבות היסטורית ממדרגה ראשונה. מדובר, לכאורה, בניסיון לרצח פוליטי ראשון במדינת ישראל, אשר עדיין נותר בגדר תעלומה. זהותם של הפושעים טרם נקבעה על ידי רשויות החוק. עתה, עם התגלות העובדות החדשות, יש מקום לסתום את הגולל על הפרשה, לקבוע את זהותם של מבצעי הפשע ולאפשר לבני משפחתו של השר המנוח ולכל שוחרי האמת ההיסטורית להביא מנוחה אל נפשם".
גרוס אומר: "אני רואה קשר בין ההתנקשות הזאת לרצח רבין. מה עשה רבין? לא מצא חן בעיני הרוצח בגלל דעתו הפוליטית, וגם האחרים שדיברו נגדו. כאן זה אותו דבר".
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
