העיתונאי בן-דרור ימיני על ההצעה להצטרף לציפי לבני: ''אני מודה שאני מתחבט''  

מאז הפרסום אתמול על כך שהוצע לי להיכלל ברשימה של ציפי לבני אני מוצף בעצות של חברים, בשאלות, בתהיות.

כך שברצוני להבהיר. הסיפור הזה נפל עליי בהפתעה. רק ביום שישי פרסמתי מאמר, שעסק במפלגות המרכז, או כאלה שהן מצג שווא של מפלגות מרכז. המאמר נכתב, צריך להדגיש, לפני שהדילמה הוצבה בפניי. ואם זה לא ברור למישהו, היו במאמר גם מחמאות ליחימוביץ' וגם עקיצה ללבני.

אני מאמין גדול במדינה יהודית ודמוקרטית. גם וגם. כאדם מעורב, אני מנהל מאבק בשמאל האנטי-ציוני, שמנהל קמפיין שקרים שעיקרו שלילת זכות היהודים למדינת לאום. אבל ברור לי שהבעיה היא גם בפוליטיקה הישראלית. יש צורך להיאבק בתהליך הכפול מתוצרת הקואליציה הנוכחית. ראשית, האסון של מדינה לא ציונית מבפנים (אנחנו הולכים לקראת רוב לא-ציוני בגיל הגיוס, בעיקר בגלל התרחבות החינוך החרדי, בעידודה של ממשלת נתניהו); ושנית, של מדינה דו-לאומית (הימין מתעקש ליצור מדינה דו-לאומית, כאשר חלק מהימין תומך במתן זכות הצבעה לערביי השטחים).

איך מונעים את האסון הכפול הזה? איך עוצרים את רמיסת הרוב הציוני, על ידי "מיעוטוקרטיה". בכוחותיי הדלים אני עוסק בכך בטורים שלי. אני טוען שוב ושוב שהימין מגשים את החזון של השמאל הרדיקלי - מדינה אחת גדולה, לא יהודית, עם אזרחות שווה. אני נאבק נגד המגמה של הפיכת המדינה לפחות יהודית ודמוקרטית וליותר חרדית.

עד כאן הדרך. כאן מתחילה ההתחבטות.

האם כדאי להעביר את המאבק הזה לכנסת? האם "התנועה" של ציפי לבני היא המסגרת הנכונה? האם הרכב הרשימה הוא כזה שיאפשר לי לפעול למען המטרות הללו? האם אני עלול לאבד את העצמאות המחשבתית שלי? האם הצורך המתמיד בפשרות יסרס אותי?

אני מודה שאני מתחבט. אין לי הרבה זמן. יש לי גם בעיה אתית. למרות התקדימים של עיתונאים אחרים, אני לא יכול להיות גם עיתונאי וגם "מתחבט". צריך להחליט. זו לא התחבטות קלה. יש הרבה שיקולים לכאן ולשם.

זו תמונת המצב. זו התשובה לכל החברים שפנוי אליי בכל הערוצים האפשריים. מצאתי לנכון להבהיר את הדברים.