כשמסתכלים על השתלשלות האירועים, רואים שיש סיבה אחת עיקרית מאחורי כל הבלגן הזה: מדיניות ההסדרה של ביבי. ולא רק מול החמאס, אלא בכלל מול כולם.** ליברמן פרש במקור בכלל לא על נושאי דת, אלא בגלל המדיניות הנפסדת בעזה של ביבי שכפתה עליו דברים מנוגדים לגמרי לטיקט שלו. המדינות הזו כפתה על ליברמן לרוץ על טיקט לא-בטחוני, ונחשו מה קרה?
** בנט פרש ופנה לריצה עצמאית, אחרי שביבי סירב לשנות מדיניות והצליח ללחוץ על הרבנים כך שהיה ברור שבנט לא שלט במפלגה שלו.
** כמובן שהקטע הזה שבו החמאס ירה על עצרת של ביבי ממש עזר. הסדרה כבר אמרנו?
** ביבי הגן על מערכת המשפט למשך שנים, אז ברור שכאשר בסוף בא בטענות אליה הוא מצא עצמו כמעט לבד. ונראה לכם שהיה מעביר איזושהי הצעה לשינוי אם היה זוכה בבירור בבחירות? פחח. הוא רק רצה להסדיר - מעין חסינות חלקית תמורת אי-שינוי בסטטוס קוו.
** מיותר לציין שביבי לא עשה הרבה אחרי ש'דרכנו' הראתה עד לאן ילכו עמותות שמאל במטרה לתמוך בצד שלהם בבחירות, ולכן הוא קיבל את 'זזים' ושאר הוריאציות של התנועה הזו.
** כחלון (שרוב הקולות שלו לא באו מהימין הקלאסי) התמזג בגלל שביבי היה חייב את הקולות שלו בהצבעה על פיזור הכנסת. זה לא שלגנץ היתה איזו אפשרות לממשלה אז, ביבי בסה"כ פחד ממרד ממש לא סביר בליכוד ולכן העדיף להסדיר דברים עם כחלון.
ביבי רק מסדיר ומסדיר, חותר לסטטוס קוו ולא משנה דבר. אז ברור שלאורך זמן היוזמה וההצלחה תהיה בידי אלו שמנסים לשנות משהו. לא יצליחו - מקסימום יחזרו לנקודת ההתחלה; ביבי רק חותר להסדרה, לכן בחיים לא ינצל הזדמנות לחתור למשהו מעבר לסטטוס קוו. יצליחו - המצב ישתנה לטובתם. כלומר לא לטובת הימין, כי הימין לא ינסה שום דבר עם מנהיג שרק מסדיר דברים.
אילולי מדיניות ההסדרה הסדרתית של ביבי דברים היו אחרת לגמרי. כל הציבור היה בא מאחורי שינוי סטטוס קוו בעזה אחרי המעשים של החמאס. ליברמן היה חייב להישאר עם הממשלה אז, ואחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד לא היו נמוכים כל כך. אם היו דנים בנושא מערכת המשפט מראש, אז אפשר היה לסדר מערכת יחסים סבירה וכל העניין הזה היה נחתך לכאן או לכאן די מהר (בעיני, כל הפרשיות האלו הם דוגמאות לניצול כח לא סביר בשני הצדדים - כשכל מערכת משתמשת בכשלים של הצד השני כדי לסנגר על ניצול הכח של עצמה).
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
