פרופ׳ אשר כהן: אחוז חסימה נמוך היה מונע את הבחירות ואת המבוי הסתום.  

התומכים בהעלאת אחוז החסימה מציגים כמה טיעונים: ראשית, למפלגות תהיה מוטיבציה ליצור בריתות מפלגתיות גדולות כדי לצלוח את אחוז החסימה. שנית, במקום שפלגים קרובים יחדדו את ההבדלים ביניהם כדי לזכות בתמיכה, בריתות פנים מפלגתיות יביאו להתמתנות העמדות. ולבסוף, פלגים קטנים לא יוכלו לאיים בפילוג מחשש שלא יצלחו את אחוז החסימה. כתוצאה מכך, הפחתת מספר הסיעות תוריד את רמת הפיצול בכנסת, והדבר יגביר את היציבות והמשילות.
טיעונים אלה מציגים קשר סיבתי לכאורה בין כמה גורמים, למרות שקשר כזה לא קיים בהכרח, והם משקפים את התפיסה שלפיה שינוי בשיטת הממשל יוביל בהכרח לשינוי תרבותי התנהגותי.
אחת המטרות המיוחסות להעלאת אחוז החסימה היא הגדלת כוחן של המפלגות הגדולות על חשבון הקטנות. אולם שינויים עצומים במבנה המערכת המפלגתית התרחשו בלי קשר לאחוז החסימה שכלל לא השתנה. במסגרת אותו אחוז חסימה נמוך במיוחד עברנו ממפלגה גדולה אחת ודומיננטית לשתי מפלגות גדולות מאוד בשנות ה־80. שינויים דמוגרפיים, תרבותיים ופוליטיים היו גורמים מכריעים בתהליך. לעומת זאת, כיום, למרות שאחוז החסימה עולה בהדרגה מאז שנות ה־90, המפלגות הגדולות אפילו לא מתקרבות ל־40 מנדטים.
מטרה אחרת היא הפחתת מספר הסיעות בכנסת. קיים בלבול בין סיעות המורכבות ממספר מפלגות, לבין מפלגות. אכן, בבחירות האחרונות נכנסו לכנסת תשע סיעות. אולם בכנסת שנבחרה יש 20 מפלגות. הרשימה המשותפת מורכבת מארבע מפלגות, וסיעות כחול לבן, המחנה הדמוקרטי וימינה מכילות שלוש מפלגות כל אחת. מי שחשב שהפחתת מספר הסיעות באמצעות אחוז החסימה יועיל במשהו להפחתת הפיצול ההתנהגותי בכנסת, קיבל השבוע תזכורת מבל"ד, שגילתה עצמאות בהמלצות לנשיא.
מספר הסיעות האפקטיבי הוא מדד המשקלל את מספרן תוך התחשבות בגודלן היחסי של הסיעות. המדד מקובל מאוד בעולם לבחינת רמת הפיצול בפרלמנטים. פרדוקסלית, בסיבוב א' באפריל הגיעה רמת הפיצול לציון נמוך יחסית, 5.24, בהשוואה למערכות הבחירות שלפניה, שבהן רמת הפיצול היתה גבוהה יותר. ומה קרה? בשנים 2009 ו־2015, שבהן רמות הפיצול היו גבוהות יותר, קמו שתי ממשלות למשך ארבע שנים. באפריל, ברמת פיצול נמוכה, לא קמה ממשלה. את הסיבות יש לחפש במישור התרבות וההתנהגות הפוליטיות, ולאו דווקא במספר הסיעות וברמות הפיצול.
סיבוב א' באפריל הראה עד כמה שאלות היציבות והיכולת להקים ממשלה אינן תלויות באחוז החסימה הגבוה, אלא להפך: הוא זה שגרם למבוי הסתום הזה. נניח לרגע שאחוז החסימה היה נמוך יותר, ושלוש מפלגות שלא עברו היו נכנסות: הימין החדש, זהות וגשר. במצב עניינים זה לא היו מתבזבזים קולות, הייצוגיות היתה נשמרת והיה נוצר גוש ימין גדול התואם את רצון הציבור. והחשוב ביותר, לחלק ניכר מהשותפות לא היתה יכולת לאיים על הרוב. בניגוד לדימוי, מפלגות קטנות לא מאיימות על היציבות כמו מפלגות בינוניות, המאיימות עליה הרבה יותר. עיינו ערך: ליברמן.
מאז ראשית המנדט התפתחה החברה הישראלית, ולאחר מכן מדינת ישראל, תוך הקפדה על שיטה המקדשת את הייצוגיות הפוליטית גם לפלגים הקטנים. רק כך, כשכולם מיוצגים, הם מרגישים שותפים ומעניקים לגיטימציה למערכת. זהו הד לתרבות המחלוקת היהודית שדגלה גם בתלמוד בשימור עמדות מיעוט ואף עמדות יחיד. הגיע הזמן להוריד את אחוז החסימה.

פרופ' אשר כהן הוא ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן