״אנחנו מגינים על היהודים, לא עליך יא פרצוף תחת. ברגע שיש לי הזדמנות אני ארה בך״
עמירה הס | 09/05/2014 | 07:14
מצלמות "צעירים נגד התנחלויות" הצליחו להוריד את רמת האלימות כלפי פלסטינים, אך מאז דוד הנח"לאווי מתמודד הארגון עם ביקורי מתנחלים וחיילים
בבוקר יום שישי שעבר הופיעו בחצר מרכז הפעילויות של "צעירים נגד ההתנחלויות" בתל רומיידה בחברון שני חיילים חמושים ושני ישראלים: אשה בגיל העמידה וצעיר. שניהם לא מוכרים לפעילים הפלסטינים, שמצלמותיהם תיעדו כמה ימים קודם לכן את דוד אדמוב (הנח"לאווי) מאיים שיירה בפלסטינים.האשה טענה באוזני החיילים שמשטח המבנה נזרקו לעברם אבנים זמן קצר קודם לכן. רק היא דיברה, ובמבטא רוסי. אחמד, אחד הפעילים, אמר לה בשפת אמה: "זוהי אדמתנו. זהו ביתנו. צאי מפה. לכי הביתה". המצלמה הקטנה שהחזיק בידו מתעדת את מבטה, רושף תדהמה וסלידה. לפריים של התמונה נכנס אחיו של אחמד - עיסא, כשהוא מחזיק בידו של ילד קטן. עיסא עמרו, ממייסדי "צעירים נגד ההתנחלויות" ניסה להסביר בעברית טובה לחיילים ולאשה הלא מוכרת שעל קירות המרכז, בגובה הגג, מוצבות מצלמות. הוא ביקש להגיד - לו האורחים הלא קרויים היו מניחים לו - שאם אכן מישהו זרק אבנים משטח הבית, המצלמות תיעדו אותו. לכן ביקש לדעת איפה בדיוק עמדו מיידי האבנים לכאורה. האשה השיבה שאינה זוכרת, וכשעיסא הביע תדהמתו על שאינה זוכרת משהו שקרה 50 דקות קודם לכן, אמרה: "לא רוצה לדבר אתך. אני מדברת עם חיילים".
עיסא ביקש מהאורחים הלא קרויים לצאת משטח המרכז, כי זהו שטח פרטי. אחמד אמר ברוסית, ובנימה פחות מנומסת: "לכי הביתה, מהר". אחד משני החיילים פנה אליו ואמר: "תנמיך את הטון שלך, סתום את הפה". הוא יחזור על הוראה זו "סתומ'ת'פה" כמה וכמה פעמים. כך לאחר ששאל את עיסא: "זרקתם אבנים?". בטרם הצליח עיסא להשלים את תשובתו, קטע אותו החייל ב"סתומת'פה, תנמיך את הקול, לא אכפת לי מהמצלמות שלך". צפו בסרטון של "צעירים נגד התנחלויות":
צה"ל צפוי להדיח לוחם שתועד דורך נשק לעבר פלסטיני
תיעוד: סמח"ט מכה בנשקו פעיל שמאל
כשהם מחוץ לשטח המבנה, אמר החייל לאחמד: "אוקיי, בסדר, צלמוס, תזדיין פנימה", ולאשה: "בפעם הבאה תצלמי ואם היינו יודעים היינו שוברים להם את העצמות". עיסא ששוב ניסה להשחיל מלה על המצלמות, הושתק במהרה.
החייל: "סתום כבר את הפה אתה עם המצלמות שלך. כוס אמכ".
עיסא: "ברוך השם דוד הנח"לאווי בבית עכשיו".
החייל: "אל תגיד ברוך השם".
עיסא: "מצלמות עושות מה שאתם לא עושים (מגוננות)".
החייל: "אנחנו מגינים על היהודים, לא עליך, יא פרצוף תחת".
עיסא: "גם עלי. זו עבודה שלך".
החייל השני, אפי: "מי מגן עליך? יא בן זונה, ברגע שיש לי הזדמנות אני אירה בך".
עיסא: "אני בן זונה ואתה בן מי?" .
אפי: "בוא תגיד לי משהו תראה מה...".
בשלב זה ניסה החייל הראשון להרגיע את חברו אך לעיסא אמר משהו כמו "אשבור לך את הרגליים".
עיסא: "מה תעשה? תהרוג אותי? אני מפחד? אני לא מפחד ממך".
מאז נכנסו לתמונה מצלמות "צעירים נגד ההתנחלויות" ירד מפלס האלימות של המתנחלים והחיילים, כעדותם של הפעילים ותושבים פלסטינים אחרים בעיר העתיקה של חברון. ההתנכלויות - תופעה שסוקרה במשך שנים רבות - פחתו. "לפי החוק הצבאי אנחנו הפלסטינים אשמים כל עוד לא הוכחה חפותנו", אמר מוראד עמרו, אחד מהצלמים שתיעדו את אדמוב. עמיתו ג'וואד אבו עישה המשיך: "אדמוב והחיילים שאתו עכבו אותנו בלא סיבה במשך כשעתיים וחצי, לפני שאדמוב דרך את נשקו. זה היה רגע מפחיד. לולא היו מצלמות, הוא היה יכול לירות באחד מאתנו בקלות, אולי להרוג, ואז לטעון שהיה בסכנת חיים, ומיד המפקדים היו עומדים מאחוריו".
הצעירים התחילו פעילותם ב-2006. מ-2010, ככל שהשתכללה טכנולוגיית ההורדה המהירה של סרטונים לרשת, התרבו הפעילים המתנדבים - היום הם מונים כ-30 - השתפרה מיומנותם ואתה מצב הרוח שלהם. "המצלמה היא לא רק לתקשורת, היא קודם כל להגנה על התושבים הפלסטינים, ולהוכחה כשלוקחים אותנו למשפטי שווא בבית משפט צבאי", אומר עיסא, מהנדס במקצועו. תושבי חברון העתיקה מזעיקים את הפעילים כל אימת שקורה דבר חריג בשגרת החיים החריגה ממילא, בצל כמה מאות מתנחלים, מספר כפול של חיילים ששומרים עליהם ואיסורים צבאיים והתנגשויות שגרמו להתרוקנות מאות בתים מבעליהם הפלסטינים. צפו בסרטון שהצית את פרשת "דוד הנח"לאווי", מזווית אחרת:
מצלמותיהם צילמו את החיילים פורצים למרכז ביום חמישי ה-1 במאי בערב, ואת אחד המפקדים שואל "מי צילם" (את אדמוב). מצלמותיהם תיעדו את החיילים שביום שישי בערב "תרגלו" מיני־קרב דווקא בשכונה האזרחית שלהם, בשטח שבין המרכז שלהם לבין בית השכנים. במסגרת התרגיל כמה חיילים נעמדו בתנוחת ירי וכיוונו רוביהם לעבר הפעילים. "אש, אש, אש", הם צעקו, "לתפוס מחסה, רימון, היכונו מאחור, רימון רימון רימון, לתפוס מחסות". הפעילים לא נבהלו: הם הבחינו בכך שברובים אין מחסניות, והסיקו שכמו הביקור בערב הקודם, כמו התפרצות החיילים והמתנחלת ביום שישי בבוקר, גם עכשיו - התרגול כביכול הוא אמצעי הצקה, נקמנות ילדותית, צפויה ושגרתית של חבריו של אדמוב. עיסא שהעמיד פני מפקד על המתנדבים הגיב בהוראות משלו: "מצלמות מצלמות מצלמות, צלמו צלמו צלמו".
אבל מצלמותיהם לא היו שם, ביום רביעי ה-30 באפריל, כשחיילים עצרו את סדאם אבו סנינה בן ה-20. אבו סנינה הוא הצעיר שהחזיק את המסבחה (מחרוזת תפילה) בידו, כשאדמוב דרך את נשקו וכיוונו לעבר הנער סוהייב אבו סנינה. כדי לתרץ את התנהגותו טען אדמוב אחר כך שאבו סנינה החזיק אגרופן. מצלמות הפעילים המשיכו ותיעדו אז את אדמוב (לאחר שנרגע מדריכת הנשק) כשהוא דוחק באבו סנינה לעזוב את המקום, דורש ממנו לעלות במדרגות (ב"דרך העוקפת" את רחוב השוהדא, שזה 20 שנה צה"ל אוסר על פלסטינים - גם דיירי הרחוב - ללכת בו). "מה מנע ממנו לעצור את סדאם מיד, אם באמת החזיק באגרופן", שאל רטורית אבו עישה.
אבו סנינה סיפר ל"הארץ" ששישה חיילים עצרו אותו כששב מחנות מכולת לביתו ביום רביעי בשבוע שעבר, בחמש אחר הצהריים לערך. הם העמידו אותו מול הקיר, בדקו את גופו, בעטו בו כפי שחיילים נוהגים לבעוט, הפסיקו לבעוט כשהופיעו נציגי כוח המשימה הבינלאומי (TIPH), דחקו אותו בין חנויות השוק הפלסטיני הסגור, כבלו אותו בידיו וכיסו את עיניו ואז הכו אותו עד שלדבריו התעלף. הוא התעורר במקום שלא ידע מהו, והועבר כנראה לתחנת המשטרה בקרית ארבע, שם שוטרים אמרו לו שהוא חשוד באחזקת אגרופן. הוא אינו יודע אם האמינו לו כשאמר שזו היתה מחרוזת תפילה. לאביו הוצע שישוחרר בערבות של אלף שקל, שאין למשפחה ענייה זו. משם הוסע לרופא צבאי, כנראה במחנה צבאי בגבעת החרסינה - אולם ממילא אף אחד מהחיילים לא ידע ערבית כדי להגיד לו להיכן הוא מובל.
על פי כללי המעצר, על רופא צבאי לראות את האדם בטרם העברתו למעצר. בניגוד לנהוג, אזיקי הפלסטיק שלחצו על ידי אבו סנינה לא הוסרו בעת ביקורו אצל הרופא. אבו סנינה דיווח לרופא שהוא סובל מתלסמייה, מחלת דם תורשתית. אזיקי היד והכיסוי על עיניו לא הוסרו גם כשנזרק לאיזה חדר, על רצפת הבטון. שם יבלה את הלילה, בלי מזרן. לא הוצע לו לשתות, לאכול או ללכת לשירותים. הוא גם לא ביקש.
ביום חמישי בבוקר הוא הוסע למתקן המעצר בגוש עציון, ומשם נשלח בג'יפ לבדיקות בבית החולים סורוקה בבאר שבע - כפי שיתברר לו בהמשך. לדבריו, רופא נעץ מחט בזרועו בעוד ידיו אזוקות. (בדרך לבית החולים הוא הצליח להסביר לחיילים שהאזיק האחד חוסם את הדם לאצבעותיו, והוא איבד את התחושה בהן: הם החליפו את האזיק האחד בשלושה: אחד לכל יד ושלישי מחבר ביניהם). בערב נאמר לו שמחזירים אותו הביתה. הוא שוחרר במחסום השוטר, התחיל לצעוד לעבר ביתו, ובאותה נקודת ביקורת שבה אדמוב כיוון לעברו את הרובה הדרוך חמישה ימים קודם לכן - חיילים אחרים עצרו אותו, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו בכיסוי כלשהו, והצעידו אותו מרחק כמה מטרים, למחנה הצבאי שליד בית הדסה. לדבריו הם סטרו לו ובעטו בו. הפעילים המצלמים - ששכנים הזעיקו למקום - שמעו את צעקותיו. כעבור שעה, וכנראה בעקבות טלפונים של פעילים ועיתונאים ישראלים לקצינים שונים בצבא - הוא שוחרר.
מדובר צה"ל נמסר: "אין תגובה".
מקור: http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2316540
.
.
.
https://tinyurl.com/5a2yl כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה