גדולי ישראל - הרב יצחק בלאזר  

תאריך לידה 1837 וילנה, פלך וילנה, ליטא, האימפריה הרוסית
תאריך פטירה 1907 (בגיל 70 בערך) ירושלים, מותסריפות ירושלים, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית
כינוי ר' איצל'ה פטרבורגר
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים
תפקידים נוספים רב ראשי
רבותיו ישראל מסלנט

"פרי יצחק" נערך על ידי חתנו חזקי' יוסף מישקאווסקי, ירושלים, 1912.
רבי יצחק בּלָאזֶר (א' באדר ה'תקצ"ז, 1837 - י"א באב ה'תרס"ז, 22 ביולי 1907), המכונה גם ר' איצל'ה פטרבורגר מפטרבורג), היה מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.

ביוגרפיה
רבי יצחק נולד בא' באדר ה'תקצ"ז בעיירה שניפישוק שליד וילנה, בצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא). בילדותו ניכרו בו כישרונות גדולים, ובגיל ארבע עשרה הדפיס אביו קונטרס שכתב בחריפות גדולה על מסכת בבא קמא. למד בצוותא עם רבי נפתלי אמסטרדם.

בגיל חמש עשרה נישא, ועבר להתגורר בקובנה, בה החל ללמוד בבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר. בשנים אלו היה לאחד מבחירי תלמידיו, והיה בין התלמידים בהם טיפל רבי ישראל באופן אישי במיוחד.

מאחר שביקש להתפרנס מיגיע כפיו, למד את מקצוע הצביעה, אך רבו, רבי ישראל סלנטר, אסר עליו לעסוק בו וציווה עליו לכהן ברבנות. בשנת 1862 התקבל רבי יצחק לרבנות פטרבורג (לימים לנינגרד), וכיהן בה שש עשרה שנה.

פטרבורג הייתה בבואו אליה כמעט ריקה מיהדות, ומרכז ההשכלה ברוסיה. בבוא רבי יצחק לשם החל בביסוס הקהילה וחיי הדת בעיר, ופתח במלחמה חזיתית עם ראשי המשכילים שבה. המשכילים לא טמנו ידם, והשמיצוהו מעל גבי עיתוניהם. הסופר יהודה לייב גורדון נהג להשתלח בו מעל גבי העיתון "המליץ" ולכנותו בלעג "רבי יצחק נפחא" (בלאזר פירושו נפח). עוגמת נפש רבה נגרמה לו בפטרבורג בעיקר מריבוי הבעיות בסידור הגיטין בעיר. בעקבות בעיות רבות בתחום, בעיקר בשל מומרים רבים, החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.

בתקופת פטרבורג חיבר והדפיס את ספרו "פרי יצחק". בהקדמתו לספר כתב שהמניע לחיבור ספרו הוא היות שלא זכה לילדים, כדי להשאיר אחריו זכר לפחות בכתובים, ולכן הוא קורא לספר פרי יצחק. בגיל 50 החליטה אשתו, בניגוד לרצונו, שיתגרשו כדי שיוכל להינשא ולהוליד ילדים, ולשם כך הייתה צריכה לקרוא אותו לדין תורה. הוא נשא אישה צעירה ונולדו לו ממנה בנו שלמה בלזר ובנותיו בריינה, חנה ומרים. במקביל דאג מאוד לצורכי גרושתו, שהייתה שולחת לו קבלות עם דברי שבח.

רבי יצחק עבר להתגורר שוב בקובנה. הוא החזיק במקום בית מזיגה גדול בניהול אשתו, ממנו התפרנס, ולימד בבתי המוסר בעיר שייסד רבו, רבי ישראל סלנטר. כמו כן העביר שיעורים רבים בביתו ובישיבות השונות בעיר.

לאחר פרוץ המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר, עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות, והתמסר להרבצת המוסר באופן פרטי ולסיוע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר בידי חברו רבי יוסף יוזל הורוביץ "הסבא מנובהרדוק". כמו כן נהג לעבור בין הישיבות המוסריות בליטא, ישיבת קלם, ישיבת סלובודקה, ישיבת נובהרדוק ובנותיהן, ולהדריך את תלמידיהן.

עם פטירתו של רבי שמחה זיסל זיו, ה"סבא מקלם", בשנת 1898, התמנה רבי יצחק לאביה הרוחני של ישיבת קלם, ונהג להגיע אליה לעיתים קרובות ולהדריך את תלמידיה.

יחסו ליישוב ארץ ישראל היה חיובי, ובשנת 1904 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בה נפגש עם חבריו מצעירותו, רבי נפתלי אמסטרדם, ורבי צבי לויטן, והתגורר בחצר שטרויס שבשכונת מוסררה. סירב לקבל תמיכה, ולמרות חולשתו וזקנותו עבד לפרנסתו במשרדי "הוועד הכללי".

רבי יצחק נפטר בירושלים בי"א באב ה'תרס"ז, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים לימינו של האדר"ת. בשכונת בית ישראל בירושלים קרוי רחוב על שמו.

בנו הוא הרב שלמה בלזר. בתו בריינה נישאה לרב חזקיהו יוסף מישקובסקי.