על חסד ואהבת חינם.  

האיש שהציל יותר מתשע מאות ילדים יהודיים במחנה ריכוז

אנטונין קאלינה (Antonín Kalina) נולד בשנת 1902 בעיירה טשביץ' (Třebíč) שבצ'כוסלובקיה (כיום בצ'כיה), למשפחה דלת אמצעים בת 12 ילדים. בגיל 21 הצטרף למפלגה הקומוניסטית והפך לחבר פעיל בה. הוא נישא, אך לו ולרעייתו לא היו צאצאים.
עם פלישת הנאצים לצ'כוסלובקיה במארס 1939, נעצר קאלינה על ידי הנאצים בגין פעילותו הקומוניסטית. הוא נשלח למחנה הריכוז דכאו- ולאחר מכן הועבר לבוכנוואלד. מחנה זה הוקם, סמוך לוַיימַר, בירת התרבות של גרמניה, ומאות אלפים נכלאו בו במהלך השנים האפלות ההן. עשרות אלפים נרצחו במחנה או מתו מתשישות, רעב ומחלות מידבקות. לעת שחרור המחנה, באפריל 1945, נמצאו בו כ-21,000 אסירים.
מסוף 1944 ובראשית 1945, עם הנסיגה הגרמנית בחזית המזרחית וחיסול מחנות ההשמדה ומחנות הריכוז שם, הוצעדו עשרות אלפי יהודים בצעדות מוות לכיוון גרמניה. רבים מהם מתו או נרצחו בדרך. בוכנוולד היה אחד המחנות אליהם הגיעו אלה ששרדו את סיוט צעדות המוות, וביניהם היו מאות רבות של ילדים, רובם בגילים 12 – 16, אך היו גם צעירים יותר. הצעיר ביניהם היה רק בן ארבע!. בין הילדים בבלוק בבוכנוולד היה גם אלי ויזל, לימים הסופר זוכה פרס נובל- וישראל לאו, שיהיה לימים רב ראשי אשכנזי של מדינת ישראל ושל תל אביב. מרבית הילדים שרוכזו בבוכנוולד חוו שנים של חיי מחסור בגטו, רעב כבד, התעללות קשה ואובדן בני משפחתם.
כאשר החלה להתגבש מחתרת קומוניסטית במחנה בוכנוולד, הצטרף אליה אנטונין קאלינה, והגיע שם לעמדת השפעה. למרות היותה ארגון מחתרתי, חברי המחתרת הקומוניסטית מונו לתפקידים בכירים ולקחו חלק בניהול ההליכים היומיומיים במחנה לצד ה-SS. בעזרת המחתרת הפך קאלינה לזקן הבלוק, הממונה על בלוק 66. בלוק זה, שכונה המחנה הקטן, עמד בלב אזור מוכה מחלות ונפרד מיתר חלקי המחנה, והנאצים מיעטו להגיע אליו, והשומרים על הבלוק, שיתפו פעולה עם קאלינה. החל מינואר 1945, בעזרת חבריו למחתרת, אסף קאלינה ילדים רבים מכל רחבי מחנה בוכנוולד, וכינס אותם בבלוק זה. בתחילה היו בו 600 ילדים, אולם מכל משלוח חדש שהגיע למחנה, נאספו הילדים והוכנסו לבלוק. ביום בו פינו הנאצים את המחנה, נמצאו בבלוק 904 ילדים.
בלוק 66 זכה לכינוי "הקינדרבלוק". בניגוד לאסירים בבלוקים האחרים, הצליח קאלינה להשיג אישור מהשומרים במקום לכך שהילדים לא יצטרכו לעמוד בחוץ בקור העז של החורף למסדר פעמיים ביום, ושהספירה שלהם תערך בתוך הבלוק. כמו כן הוא השיג אישור שהם לא יעבדו בעבודות הפרך בהן הועסקו אסירי המחנה.
קאלינה הפך את חיי הילדים בקינדרבלוק לפחות קשים, והגן עליהם מסכנות אליהן נחשפו בחייהם במחנה. בעזרת מעמדו במחתרת, השיג לילדים אוכל נוסף ושמיכות לתקופות הקרות; הוא אף ארגן לילדים שיעורים בתוך הבלוק, ועודד אותם באומרו כי המלחמה קרבה לסופה וכך גם ייסוריהם. סופר כי הוא היה דמות מגנה - מקור של חום ואהבה בסביבה העוינת של המחנה. הוא הגן על ילדי הקינדרבלוק מפני גירוש בכמה צורות: הוא הורה להם להסיר את טלאיהם הצהובים על מנת שלא יזוהו כיהודים, וסופר כי פעם אחת, כאשר הגרמנים הורו על פינוי הבלוק, תלה קאלינה שלט בכניסה לבלוק המציין כי הוא מאכלס חולי טיפוס- והגרמנים, שחששו מהמחלה, לא נכנסו.
ב-10 באפריל 1945, כאשר הצבא הגרמני כבר נסוג מרוב החזיתות, יצאה פקודה לרכז את יהודי המחנה בכיכר המרכזית לצורך פינויים והעברתם בצעדות מוות. קאלינה הפר את הפקודה והורה לילדי הקינדרבלוק להישאר בתוך הבלוק. הוא זייף במהירות רשימות שבהן קיבלו כל הילדים בבלוק זהות נוצרית. בכל זאת הוצאו חלק מהנערים, ובהם אלי ויזל, והוצעדו אל הכיכר המרכזית. אולם ברגע בו ניתנה הפקודה לצעוד, רעמו הצופרים, ומפציצים אמריקנים חלפו בשמי בוכנוולד. השומרים רצו להסתתר במקלטים וקאלינה הורה לנערים שרוכזו בכיכר המרכזית לשוב במהירות לבלוק 66. כאשר אנשי ה-SS באו לפנות את הבלוק, הוא דיווח כי כל היהודים בו כבר פונו ורק ילדים נוצרים נמצאים בתוכו. למחרת שוחרר המחנה בידי הצבא האמריקאי. 904 ילדי הקינדרבלוק יצאו אל המשחררים, נושאים את קאלינה על כתפיהם.
בסוף המלחמה חזר קאלינה לצ'כוסלובקיה וחי את שארית חייו בפראג, בה נשאר קומוניסט נאמן עד מותו ב-1990. הוא מעולם לא סיפר על פעילותו בתקופת המלחמה וניצולי הקינדרבלוק גם הם לא שיתפו את חוויותיהם, לכן לא זכה קאלינה להכרה כחסיד אומות העולם במהלך חייו.
עשרים שנה אחרי מותו, החלו כמה מהניצולים, שכבר התקרבו לגיל 80, שהבולטים בהם היו נפתלי פירסט מחיפה ואלכס מוסקוביץ' החי כיום בפלורידה, בעזרת ההסטוריון קנת' וואלצר מאוניברסיטת מישיגן סטייט, ליזום את הענקת תואר חסיד אומות העולם לקאלינה. בעזרת המפיק בראד רוטשילד, הוכן סרט תעודי שנקרא: "קינדרבלוק 66: החזרה לבוכנוואלד". ארבעה מהנערים שהציל קאלינה שבו למחנה, ובהם השניים הנזכרים לעיל, לספר את סיפורם, תוך דגש על תפקידו החשוב של אנטונין קאלינה בהצלתם.
ב-3 ביולי 2012 הוכר קאלינה כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם.

בתמונות: אנטונין קאלינה אחרי השחרור; הנ"ל בשנות חייו האחרונות; ילדי קינדרבלוק 66 אחרי השחרור