ערכתי לאחרונה בתאריך 27.08.13 בשעה 09:45 בברכה, ליה
העיתונאי קלמן ליבסקינד מספר בטורו השבועי ב"מעריב" על הצביעות והאפלייה מבית מדרשו של בג"ץ והנשיא אשר גרוניס.
בואו נשים את הדברים על השולחן. הברבורים האינסופיים, אפרופו פסק הדין בעניין מגרון, על כך שהחלטות של בית משפט חייבים לקיים ועל כך שלא ניתן לחכות עם זה שלוש שנים וחצי נוספות כי אנחנו חיים כאן במדינת חוק, הם לא יותר מקשקוש אחד גדול. כששופטי בית המשפט העליון רוצים להלחם על שמירת החוק הם נלחמים וכשלא בא להם הם בזים לניירות שעליהם נכתבו פסקי הדין שלהם עצמם.
שמעו סיפור. בתחילת שנות השמונים הגיעה חבורה של בדואים ממשפחות אל עזזמה וג'נביב לשטח הסמוך לכביש ירוחם דימונה, פלשה אליו באופן בלתי חוקי והתמקמה בו. פעם אחר פעם ניסתה המדינה להוציא אותה מהשטח לשווא. בסופו של דבר, בשנת 1990, הגיש מינהל מקרקעי ישראל לבית משפט השלום בבאר שבע תביעה נגד 82 בעלי המשפחות הבדואיות שבמקום, בדרישה שיפנו את השטח.
הדיון בתביעה הזו נמשך זמן רב בשל מה שהשופטת טהר שחף הגדירה "הרגישות הרבה של הנושא". הסיכומים בתיק הזה הוגשו רק בשנת 1996. פסק הדין ניתן כעבור שנה והוא היה ברור וחד.
בית המשפט קבע שלטענה של הבדואים, לפיה הם ואבות אבותיהם ישבו במקום מאז ומקדם, אין על מה להתבסס. ממש כמו הטענה שמישהו מגורמי המדינה אישר להם לשבת שם. מינהל מקרקעי ישראל, ציינה השופטת, "ער היה למצוקת הנתבעים ולצורך במתן פתרונות ראויים ונכונים, ועל כן נמשכו ההליכים זמן רב מהמקובל...דווקא מתוך ראיית הפן האנושי במנותק מהפן המשפטי". "יש לקבוע", כתבה השופטת, " כי בעלות מדינת ישראל במקרקעין היא מוחלטת ובלתי שנויה במחלוקת". חלק מעדויותיהם של הבדואים סתרו זו את זו. חלק אחר נתגלו כשקריות.
כך, לדוגמא, אחד מהם הראה עצי זית עתיקים הנמצאים על הקרקע כראיה לכך שמשפחתו יושבת במקום מימים ימימה, אלא שמומחה לעניין חשף בבית המשפט כי הזן הזה של הזיתים הובא לארץ, מה לעשות, רק בתחילת שנות השמונים. כך גם טענו הבדואים כי איש מגורמי המדינה הרשמיים לא ידע שהם יושבים בשטח משום שבכל פעם שהיה מתקרב מישהו הם התחבאו. "מופרכת", כינתה השופטת את הבדיה הזו ותהתה למה היה להם להתחבא אם ישבו ברשות על אדמתם שלהם.
"גירסת הנתבעים כי הם חיים, מתגוררים ומשתמשים במקרקעין מזה דורות, הם ואבותיהם, אין לה בסיס", קבעה השופטת, שדחתה עד האחרון את כל טיעוניהם של הפולשים ופסקה: "אני מורה לנתבעים, לבני משפחותיהם וכל אשר להם לסלק ידם ו/או לפנות המקרקעין ולהשיבם לתובע (המינהל - ק.ל.) כשהם ריקים ופנויים מכל אדם, חפץ ובעל חיים". כדי לא לזרוק את הבדואים מהיום למחר נתנה להם השופטת ששה חודשים להתארגנות וקבעה כי יום אחד אחריהם היא אוסרת עליהם לשהות בשטח. הבדואים ערערו לבית המשפט המחוזי ובדצמבר 1998 הפסידו גם שם. הם לא התייאשו, הגישו בקשת רשות ערעור גם לעליון וגם הוא קבע כי "אין הצדקה לדון בפרשה זו בגלגול שלישי". אלא שהרכב בית המשפט העליון ההוא, בניגוד לזה של מגרון השבוע, היה סבלני. סבלני מאד. את פסק הדין שלו בערעור הוא פרסם רק בשנת 2007, 17 שנה אחרי תחילת ההליכים. "לא מיהרנו להסיר את הבקשה מסדר יומנו והיא נותרה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בהרכבים שונים משך שנים ארוכות - אולי ארוכות מדי - בהן נעתרנו פעם אחר פעם לבקשות דחייה", הסבירו השופטים, "והכול מתוך כוונה לתרום בכך להשגת פתרון מוסכם".
גם כשכבר החליטו השופטים לכתוב פסק דין ולדחות את בקשת הבדואים, לא אצה להם הדרך. הרצון לשמור על דו שיח בדרכי שלום עם הבדואים, ממש בדומה לקו שנקט השר בני בגין בפרשת מגרון מול המתנחלים, היה חשוב להם יותר. סחבת של 17 שנה לא נראתה להם מוגזמת. "נוכח מורכבותו של הסכסוך מבחינה ציבורית ואנושית ועל מנת לאפשר לצדדים למצות את המגעים להסדר אנו מוסיפים ומורים כי ביצוע צווי הפינוי יעוכב לפרק זמן נוסף של שמונה עשר חודשים מיום מתן החלטה זו", קבעו.
למי שעמד בראש ההרכב נעים ההליכות וארך הרוח הזה קראו אשר גרוניס. לשופטת שישבה לצידו וחתמה על פסק הדין קראו מרים נאור. שניהם, צחוק הגורל, ישבו השבוע בהרכב שזרק מכל המדרגות את בקשת המדינה לתת לאנשי מגרון עוד שלוש שנים וחצי להתפנות. "עמדתנו היא כי בשים לב למשך הזמן הארוך, ארוך עד מאד, בו נוקבים הצדדים בבקשה להארכת מועד...ולמשך הזמן בו הייתה העתירה תלויה ועומדת, וכן לאורכה שכבר ניתנה בפסק הדין - אין להיעתר לבקשה", כתבו השבוע. "...משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל...האינטרס הציבורי באכיפת החוק צריך לבוא לידי ביטוי וכך גם שלטון החוק וכיבוד החוק. פתרונות שעשויים היו להתקבל בשנת 2006, עת הוגשה העתירה, אינם יכולים להתקבל עתה לאחר שמוצו כל ההליכים וניתנו כל האורכות. הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת". מילים כדורבנות.
אגב, אם חשבתם שכאן נגמר העניין, טעיתם. זמן קצר אחרי מתן פסק הדין הזה בעניין הבדואים בעליון, החלה את דיוניה הוועדה להסדרת התיישבות הבדואים בנגב, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימ' אליעזר גולדברג. הוועדה שמעה את בקשתם של אותם בדואים להקים להם ישוב במקום שבו הם מתגוררים עד היום. שמעה וליבה הרחום והחומל נשבר בקירבה. בדוח הסיכום שלו ממליץ השופט גולדברג להיעתר לבקשת הבדואים ולהקים להם במקום ישוב חוקי ורשמי. בית משפט שלום? בית משפט מחוזי? בית משפט עליון? חוק? משפט? חרטא ברטא. זמן קצר אחרי פרסום מסקנותיו טלפנתי לשופט גולדברג ושאלתי אותו אם מישהו סיפר לו ולוועדה שלו שיש פסקי דין על השטח הזה.
שהחברים שלהם הוא מציע להקים ישוב הם פולשים. שבית המשפט על כל ערכאותיו קבע שהם עבריינים, שהם שקרנים, שאין להם שם שום זכויות, שהם היו צריכים לעוף משם מזמן. השופט גולדברג לא ידע להשיב לי. בימים אלה, 22 שנים אחרי תחילת ההליכים ההם, מנהלת הרשות להסדרת הבדואים מו"מ עם פורעי החוק האלה, שמונים היום 3000 נפש ופרושים על שטח של כמה אלפי דונמים, במטרה להקים להם את ישוב הקבע. אז אתם שם, בפרקליטות המדינה ובבית המשפט העליון, עשו לי בבקשה טובה אחת. אל תבלבלו את המוח עם טקסטים חרושי קמטים ועמוסי דאגה על שלטון החוק ועל הצורך לקיים הדין. איך כתבתם השבוע בפסק הדין? "הגיעה שעת האמת"? אז האמת היא שהכל פוליטיקה. הכל כולל הכל.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=3544
תגוביות:
1.בעניין הבדואים דנו שלוש ערכאות מוסמכות שבחנו ראיות, שמעו עדים נחקרים שתי וערב בחקירה ראשית, חקירה נגדית וחקירה חוזרת ולבסוף נתנו פס"ד מנומק על סמך אותן ראיות ועדויות.
בעניין מגרון דן הבג"צ. כלומר, ערכאה שלא שומעת עדים, לא בוחנת ראיות ואפילו לא מנהלת פרוטוקול. הבג"צ מקבל "תצהירים" ומחליט (ברוח הקודש?) איזה מהם אמין ואיזה לא. על פסיקותיו, כמובן, אין ערעור! אילו היתה בבג"ציונרים טיפת יושרה הם היו מסרבים לדון בעתירה ומפנים את העותרים לערכאה המוסמכת לבירור טענות הבעלות על הקרקע.מאימתי מבררים סכסוך אזרחי על בעלות בבג"צ?
אגב, לתושבי מגרון אפילו לא ניתנה הזכות להגיש "תצהיר", כי בג"צ קבע שהם לא צד לעתירה!
יש שופטי סדום בירושלים!
בשום מדינה דמוקרטית בעולם אין בג"צ. זהו גולם שנוצר ע"י המנדט הבריטי, קם על המדינה הריבונית והגיע הזמן להיפטר ממנו.
יבוטל הבג"צ!
2.עם כאלה שופטים לא צריך אוייבים. איפה איפה. לית דין ולית דיין, שופטים במשוא פנים, שחיתות קרובה בכל מקום, השמאל הקיצוני שולט, חבר מביא חברה מביאה חבר מביא חבר מביא חבר מביא חברה חבר מביא חברה מביאה חבר מביא חבר מביא חבר מביא חברה, אשכנזי מביא אשכנזי.
3.וכל החכמים ואנשי החייל ויראי החטא בצער, בדוחק וביגון, והם נחשבים ככלבים, ומתקיים בהם הפסוק באיכה "בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות", והם לא מוצאים מנוח. ואילו הערב רב הם עשירים, בשלוה, בשמחה, בלי צער ויגון בכלל. הם גזלנים! לוקחי שוחד! והם אלו השופטים וראשי העם, "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", ועליהם נאמר באיכה "היו צריה לראש".(איכה ד')
3.ראשי המשפט בארץ - הם הערב רב: הערב רב הם שְׂאור שבעיסה, שנתערבו בישראל כמו שאור בעיסה. ואומות העולם דומות למוֹץ. הערב רב מעכבים את ישראל בגלות, יותר מהאומות עכו"ם
וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים (איכה ד) בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו. ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל. גזלנין! מארי שוחד! דאינון דיינין רישי עמא (בראשית ו) "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" עלייהו אתמר (איכה ה) "היו צריה לראש".
4.המדינה האנטישמית ביותר בעולם כיום היא ישראל בראשות בג"צ הנוכחי.
5.כל הכבוד - קלמן שוב חושף את הצביעות של בית המשפט.
***
יריב לוין: לא אלה השופטים שראוי שישבו בבית המשפט העליון
ראיון עם יו"ר ועדת הכנסת, ח"כ יריב לוין, 30.3.2012
http://www.youtube.com/watch?v=3EkdIEedDCM&feature=player_embedded
על בג"צ החל מדקה 12:00
*
פרופ' מאוטנר: בג''צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל
פוליטיזציה של משפט
פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב
http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM&feature=related
להלן התמלול המלא:
קבוצת מלכי הגבעה של השמאל, הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה, וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד, ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר - לבית המשפט העליון - והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה. בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה, והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים. בג"צ הפך למוסד פוליטי.
זה חלק מתהליך.
בית המשפט העליון פה לא לבד. הקבוצה הזו העבירה את הכוח שלה לא רק מהפוליטיקה של הבחירות, מהכנסת, לבית המשפט העליון, היא העבירה אותו גם אל היועץ המשפטי לממשלה, גם אל אגף התקציבים של האוצר, גם אל מבקר המדינה, גם אל בנק ישראל.
כל הקבוצות האלה זה קבוצות לא נבחרות של פקידים שמופעלים על ידי הקבוצה הזאת כדי לנטרל את המערכת הפוליטית שפועלת למגינת ליבה של הקבוצה הזאת שאיבדה בכנסת הרבה מאד כוח.
זה ההסבר הראשון.
ההסבר השני הוא עליית תפיסה ניאו ליברלית במדינת ישראל.
ניאו ליברלים עויינים את הפוליטיקה של הבחירות והם עוינים בתי נבחרים, והם אוהבים מקומות של פקידות ביורוקרטית משכילה שדומה להם. הם לא אוהבים את הפוליטיקה של הבחירות כי שם יש אנשים לא משכילים כמוהם, לא אנינים כמוהם, ולא צרכנים של סגנונות חיים כמוהם, אלא כל מיני אנשים שהם יותר נמוכים במידרגים האלה מהם.
ולכן הם לא אוהבים את הפוליטיקה, ורוצים לתת הרבה יותר כוח לאנשים שדומים להם. המשכילים האנינים וכו'. נכון שהפוליטיקה בישראל עברה בשנים האחרונות בעיות חריפות של ירידה ברמה שלה, וגם חוסר יציבות, אבל היא סובלת מבעיות חריפות ברמה שלה בגלל ההגיון הניאו ליברלי שהשתלט עליה, והוא פריימריס במקום הועדות המסדרות.
ולכן הקבוצה הניאו ליברלית בישראל פועלת במהלך כפול.
מצד אחד שיקוץ וביזוי הפוליטיקה, שהיא הגורמת להורדת הרמה שלה בגלל הניאו ליברליזם בו היא דוגלת, והיא כל הזמן משקצת ומנאצת את הפוליטיקה, ומצד שני היא מאדירה את כל הגופים הלא ליברליים, ושוב זו אותה קבוצה. את בית המשפט העליון, והיועץ המשפטי לממשלה, ואגף התקציבים ומבקר המדינה ואנשי בנק ישראל.
בית המשפט העליון לא רק קרוב תרבותית לקבוצה הזאת, ונשמת אפו זה הגנה על הזכויות הליברליות.
הגנה על הזכויות הליברליות מה פירושה?
"זכות ליברלית" זה כמו אי מוגן בחומה.
יש לי את חופש הביטוי, וחופש ההתאגדות ואת חופש התנועה, זה הכל כמו איים כאלה שמוגנים מפני חדירה של גורמים עוינים שיכולים לפגוע בי. זאת אומרת זאת הלוגיקה העמוקה של בית משפט ליברלי - לוגיקה של "איים מבוצרים".
כמטאפורה ניתן לומר שאותה קבוצה חברתית המתגדרת ביומיום בקהילות מבוצרות היא גם זו שמתגדרת בבית המשפט העליון ובמשפט ליברלי שנשמת אפו זה זכויות שהן כמו איים מגודרים.
לדעתי מלחמת התרבות, הצפיפות על הגבעה הפוליטית, ועלייתה הנרחבת מאד של אידיאולוגיה ניאו ליברלית גורמים להבין שבעצם הועבר כאן הרבה מאד כוח לבית המשפט העליון.
הדמוקרטיה הישראלית נמצאית במשבר חמור לא רק בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית שלה. היא נמצאית במשבר לא פחות חמור בגלל מה שקורה בבית המשפט העליון שלה.
אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה כפול. הוא איבד באופן כמעט מוחלט את הלגיטימציה אצל הקבוצות התרבותיות שלא מזדהות איתו, ובראש ובראשונה הציונות הדתית, והוא איבד הרבה מאד מהלגיטימציה שלו אצל הקבוצות שהכי מזדהות איתו , זה הקבוצות שקראתי להן ההגמונים הליברלים לשעבר, החילונים המשכילים המערביים. אין לי זמן לנתח למה קרה אובדן הלגיטימציה הכפול הזה אבל מה שאני רוצה לומר שלא רק במערכת הפוליטית יש לנו משבר.
יש לנו משבר לא פחות חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו. כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.
פרופ' מנחם מאוטנר מדבר על בג"צ של אחרי מהפך 77'
http://www.youtube.com/watch?v=KsxDURXWIyk
****
יורם שפטל בהרצאה מרתקת - הדיקטטורה של בג"צ 1/4
http://www.youtube.com/watch?v=Chdt-MdUsVQ&feature=related
***
http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=312838
**
לעיון האשכול:
https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml
**
ולקינוח:
על פי סקר של אוניברסיטת חיפה רק 36% הביעו אמון ברשות השופטת בישראל / מ. גילת
אמון הציבור במערכת המשפט הולך ומתמעט. כך עולה מסקר מדד שלטון החוק שנערך באוניברסיטת חיפה, בו רק 36% מהנשאלים מסרו כי הם סומכים על הרשות השופטת בישראל 2013. לאור החלטות שיפוטיות לקויות בתיקים חשובים ועקרוניים, הנתון הזה די צפוי.
...מקרה נוסף הוא כמובן משפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. ההחלטה בדבר פרשת טלנסקי ומעטפות הכסף הנסתרות של אולמרט, הפכה לאחת ההחלטות הנלעגות ביותר של מערכת המשפט. אי הרשעתו של אולמרט מקרינה מעל לכל ספק על אמינות המערכת, שלא זוכה לכבוד האזרחים בה, ובצדק.
סקר מדד שלטון החוק נערך גם בשנת 2000, אז זכתה מערכת המשפט ב-61% מאמון הציבור. חשוב לציין שהידרדרות זו אינה תלויה רק בשופטים, אלא של הממשלה ובית המחוקקים שלנו שתורמים להחלשת שלטון החוק ובתי המשפט. גם לזרועות האכיפה של המשטרה והפרקליטות, לנציבות שירות המדינה המגמגמת, וכמובן לתקשורת שהפכה למכבסת עולם הפשע והשחיתות השלטונית – לכל אלה חלק בלתי נפרד ביכשלון הזה.
http://www.israelhayom.co.il/article/107807
באשכול:
https://rotter.net/forum/gil/24319.shtml#107
************
ל - ET
את מעשיו של אהרון ברק חשף ארי שביט בראיון עימו בו הודה שודד הים המשפטי, כפי שמכנה אותו פרופ' פוזנר, ששינה את שיטת המישטר בישראל בעורמה וללא כל דיון בכנסת (וללא רשות מאיש!)מדמוקרטיה פרלמנטרית לדמוקרטיה חוקתית בה הפרלמנט כפוף לבג"צ.
בג"צ הוא כפי שמכנה אותו פרופ' מאוטנר מרכז מפלגתי של השמאל שאיבד את כוחו בכנסת והעתיק את פעילותו לכותלי בג"צ ומערכת המשפט.
בית המשפט העליון כלל אינו בית משפט כפי שמסביר מאוטנר! הוא מפלגה ומממשלה סמויה ששולטת בעורמה תוך ביטול הדמוקרטיה בישראל!
לפניך הראיון:
שביט: יצרת דמוקרטיה חוקתית שהכנסת כלל לא התכוונה אליה
ארי שביט לאהרון ברק: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?
בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה.
להלן תקציר הראיון של ארי שביט עם אהרון ברק:
אהרון ברק: ההתנהלות של שר המשפטים היא כוחנית וברוטלית. הוא מתערב באופן גס בעצמאות השיפוטית. הוא מהלך אימים על השופטים. הוא מנסה לאלף את בית המשפט. ואם כך נוהג השר כעת, שווה בנפשך מה צפוי לנו אם הרפורמות שלו ימומשו. זהו סיוט. זו תחילתו של הסוף ...
...פרידמניזם זה עלול ללוות אותנו גם אחרי שפרידמן ילך. פרידמניזם שיגרום לכך שיינתן כאן משקל הרבה יותר גדול לאינטרסים של הכלל על חשבון החירויות של הפרט. פרידמניזם שעלול לסכן את כל המפעל שבנו דורות של שופטים. המפעל הזה אדיר אך הוא ביסודו עדין. מאוד עדין. ממש שביר.
ארי שביט: ...הזעם הוא...אישי. זעם של אדם הרואה את מפעל חייו קורס לנגד עיניו. זעם של השופט...הרואה את מעשי ידיו טובעים בים.
אהרון ברק: ...ב-28 שנותיו בעליון הרחיב מאוד את סמכויות בית המשפט ועשה בהן שימוש כדי להגן על זכויות האדם...
...ברק יצר מנהיגות משפטית שהביאה לעיצובה מחדש של ישראל כדמוקרטיה-חוקתית שבית המשפט ממלא תפקיד מרכזי בחייה...בשנים האחרונות תורת ברק ומורשתו עוררו התנגדות הולכת וגוברת.
ארי שביט: ...יש הטוענים שהמערכת ריכוזית מדי. היררכית מדי. מנוהלת כמסדר סגור...השר פרידמן מציע להקטין את חלקם של השופטים בוועדה למינוי שופטים ולהגדיל את חלקם של אנשי הציבור. לא נשמע נורא כל כך, לא כל כך מהפכני.
אהרון ברק: ...השיטה שלנו עובדת היטב, היא הונהגה ב-53' והוכיחה את עצמה... התשובה השנייה שלי היא שהתרבות הפוליטית שלנו אינה התרבות הפוליטית של גרמניה או קנדה...לש"ס יהיו שופטים של ש"ס. עלולה להתרחש בלקניזציה פוליטית של בית המשפט. עלולים להיכנס אנשים קיצוניים ובלתי מתאימים...
ארי שביט: זכות העמידה היא הזכות של כל אדם וכל גוף לפנות לבג"ץ בנושאים שאינם נוגעים לו אישית. אתה הרחבת... את הזכות הזאת עד מאוד. פרידמן חושב שזו היתה טעות.
אהרון ברק: ...נכון שהרחבנו יותר מבתי משפט אחרים בעולם. אבל...תתקבל גישתו של פרידמן המשמעות היא שהאגודה לזכויות האזרח... וגופים מעין אלה כמעט לא יוכלו לבוא להופיע בפני בית המשפט.
...פרידמן מדבר על לחזור שלושים שנה אחורה. כבר טיפסנו על ההר. עלינו לעבר פסגת האוורסט. נשמנו אוויר פסגות. היעלה על הדעת לחזור כעת לאחור? פרידמן...הוא לוחם צלב והוא לא יעצור... לשבחו של אהוד ברק ולשבחה של מפלגת העבודה ייאמר שהם עומדים בפרץ. גם ביבי... אבל בכך לא די. הצונאמי עודו משתולל והוא עלול לעלות על בית המשפט.
ארי שביט: אתה חש גם כאב אישי, אהרן ברק? אתה חש שמעשי ידיך טובעים בים? אינך חושב שמהפכת פרידמן היא מהלך נגד למהפכת ברק? אתם הרחקתם לכת בכיוון אחד וכתוצאה מכך המטוטלת היתה חייבת לנוע בכיוון ההפוך.
אהרון ברק: ...מי שחולל מהפכה חוקתית היא הכנסת, לא בית המשפט.
ארי שביט: ...יש הטוענים שמה שעורר התנגדות הוא לא כל כך הפסיקה של בית המשפט אלא הרטוריקה שאותה בית המשפט אימץ. במיוחד הרטוריקה שלך.
אהרון ברק:... היום ברור לי שצריך להיות מאוד מאוד קשה להיות שופט, לקום בבוקר ולשמוע את ההתקפות על בית המשפט...לא הייתי רוצה להיות בנעליה של הנשיאה דורית ביניש. קשה לה. אני בטוח שמאוד קשה לה. אבל למרות שכל כל קשה, נורא, היא נושכת את השפתיים וממשיכה, לא מתקפלת...
ארי שביט: ובכל זאת, ביניש עומדת כמעט לבד. פרידמן קובע את סדר היום...איפה כוחות הנגד?
אהרון ברק: אני מדבר איתך כעת כיוון שאני חש שהשעה שעת חירום ואני תחת צו גיוס...צריך לבטל את כל השינויים שפרידמן עשה...הלב כואב...המתקפה הנוכחית באה מן המרכז של המרכז. שר המשפטים הוא התוקף ולשר המשפטים יכולת ליזום חקיקה ולממש אותה...
ארי שביט: בסופו של דבר, השר פרידמן מצליח להתסיס נגד בית המשפט העליון כיוון שבית המשפט העליון הרחיב מאוד את תחומו. כיוון שתחת ההנהגה שלך העליון אימץ תפיסה שעל פיה הכל שפיט.
אהרון ברק: ...בשנות החמישים והשישים דוקטרינה שיש עניינים לא שפיטים כיוון שהם פוליטיים. אם אתה שואל אותי אני חושב שהכל שפיט...
ארי שביט: הסגר על עזה שפיט או לא שפיט?
אהרון ברק: שפיט. כל ענייני הגדה ועזה שפיטים. העניינים הצבאיים בשטחים שפיטים. האם לסגור את החשמל בעזה - שפיט... הצבא מומחה למלחמה. בית המשפט מומחה למידתיות הפגיעה של המלחמה בזכויות אדם... בית המשפט מאזן בין ביטחון לבין זכויות אדם...ובתוך תפיסת עולם האומרת שרק בית המשפט קובע מה שפיט ומה אינו שפיט.
ארי שביט: ...פרידמן מבטא תפיסת עולם מנוגדת...על פי תפיסתו הכנסת היא הריבון. העם שולט באמצעות הכנסת ובית המשפט לא צריך להגביל את שלטונו.
אהרון ברק: עד 92' ישראל היתה דמוקרטיה פרלמנטרית...בדמוקרטיה כזאת הפרלמנט הוא כל-יכול...ב-92' הכנסת חוקקה שני חוקי יסוד (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק) שהפכו את ישראל לדמוקרטיה חוקתית. ב-95', בפסק דין בנק מזרחי, אנחנו מימשנו את השינוי הזה. הצירוף של החלטת הכנסת והחלטת בית המשפט חולל מהפכה חוקתית. הוא יצר מצב שבו יש דברים שהפרלמנט לא יכול לעשות... בכך הפכה ישראל לדמוקרטיה חוקתית שכן דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. דמוקרטיה ראויה היא ...שלטון החוק... מה שפרידמן מנסה לעשות כעת הוא לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. אם יצליח, הדמוקרטיה החוקתית הישראלית תיעלם.
ארי שביט:...מדוע מה שטוב לאנגלים אינו טוב לנו?
אהרון ברק: ... אצלנו השורשים הדמוקרטיים לא עמוקים. המצב שבו אנו נתונים סבוך ומורכב...
ארי שביט: טוענים נגדך שגרמת למשפטיזציה של החיים הציבוריים בארץ...טוענים נגדך שהפכת את העליון למעין שלטון פילוסופים אליטיסטי בנוסח אפלטון.
אהרון ברק: ....את כל אשר עשינו - עשינו על סמך החלטות כנסת וחוקים שהכנסת חוקקה. בכל רגע נתון הכנסת יכולה להפוך את החלטותינו...
ארי שביט: טוענים נגדך שבית המשפט שלך היה הומוגני מדי. אשכנזי-חילוני מדי. חבר הביא חבר מרחביה.
אהרון ברק: ...מה זה חבר מביא חבר מרחביה? ...כשפרופ' פרידמן מציע פרופסורים מסוימים כמועמדים לשיפוט זה לא חבר מביא חבר? כשעורכי הדין בוועדת המינויים מצביעים עבור עורכי דין פרטיים שהם מכירים זה לא חבר מביא חבר?
ארי שביט: טוענים נגדך שגרמת לכך שבית המשפט יתערב בעניינים לא לו כמו מיגון לתושבי שדרות.
אהרון ברק: ... בית המשפט חייב להתערב. כך לגבי חוק האזרחות שפגע בפלסטינים...
ארי שביט: טוענים נגדך שאתה פוסט-ציוני. שהפסיקות שלך בעניין קעדאן ובעניין חוק האזרחות היו פוסט-ציוניות.
אהרון ברק: ...ישראל צריכה להיות... מדינת כל אזרחיה...כבר ב-78' בקמפ דיוויד הצעתי לבגין לפתור את הסכסוך בקונפדרציה. ישראל יהודית עם מיעוט ערבי כמדינה אחת, הפלסטינים מדינה שנייה וירדן מדינה שלישית. כל אחת מהשלוש היא מדינה עצמאית החברה באו"ם אבל שלושתן יחד גם מדינה.
ארי שביט: טוענים נגדך שגם כיועץ משפטי וגם כשופט קבעת רף בלתי אפשרי בתחום טוהר המידות...כתוצאה מכך...פעולות הממשל שובשו.
אהרון ברק: ...הצעות פרידמן יקשו מאוד על המלחמה לטוהר המידות. הדברים שאותם אמר על הפרקליטות הם דברים שלשר משפטים אסור לומר. האומנם התביעה רודפת אנשי ציבור רק כיוון שהם אנשי ציבור? ...
ארי שביט: טוענים נגדך שאתה חילוני שקידם בבית המשפט ערכים חילוניים ולא גילה די רגישות לאמונות הדתיות ולרגישויות המסורתיות של חלק ניכר מאזרחי ישראל.
אהרון ברק: אני אדם חילוני. השואה אינה מתיישבת עם קיומו של אלוהים...הקושי בדת היהודית הוא שבניגוד לנצרות אין בה הכרה בכך שמה שלקיסר לקיסר ומה שלאפיפיור לאפיפיור. הדת שלנו לא עושה את ההבחנה הזאת. לכן האדם הדתי נפגע לא רק כאשר מכריחים אותו לנסוע בשבת אלא כאשר אני נוסע בשבת. לכן אין אפשרות להנהיג בישראל יחסי דת ומדינה כמקובל במערב...
ארי שביט: אהרן ברק, למעלה מעשרים שנים כיהנת כשופט עליון, על מה גאוותך? מהי גולת הכותרת של עבודת השיפוט שלך?
אהרון ברק: פסק הדין החשוב ביותר של בית המשפט העליון הוא בנק המזרחי, אותו פסק דין מ-95' שאליו התייחסתי כשדיברתי על המהפכה החוקתית. בית המשפט מימש רגע היסטורי. באותו רגע, הכנסת אמרה... שהיא אינה כל-יכולה. אולם אם בית המשפט לא היה מממש את האמירה הזאת היינו ממשיכים...לכן לא נתנו להזדמנות לחלוף. בעיני הזדמנויות מעין אלו הן שקובעות את גורלו של בית משפט... בחודשי הסתיו של 95' אנחנו ראינו את ההזדמנות. כל השופטים שישבו בהרכב חשו שהרגע הוא רגע מכונן. רגע שבו אתה לא מפרש חוק ואפילו לא מפרש חוקה אלא מפרש את התהליך ההיסטורי שהביא לחקיקת חוקי היסוד ומסיק ממנו את קיומה של חוקה...
ארי שביט: יש שאומרים שבמעשה שעשיתם נהגתם בהיבריס משפטי. היו שהאשימו אותך אישית בכך שנהגת כנפוליאון המכתיר את עצמו לקיסר...
אהרון ברק: אם אתה קורא לזה אקטיוויזם, אנחנו היינו יותר אקטיוויסטים...העם באמצעות הכנסת הכיר בכך שריבונות העם היא לא המרכיב הבלעדי של הדמוקרטיה, ושהכנסת היא גוף הנבחר מתחת לכיפה של עקרונות יסוד מסוימים, המגבילים גם אותה...
ארי שביט: בעצם מה שאתה אומר הוא שבית המשפט העליון יצר ב-95' את הדמוקרטיה החוקתית הישראלית על סמך החלטה של הכנסת, שהכנסת לא היתה מודעת לחלוטין למשמעותה.
אהרון ברק: היתה כאן שותפות פורייה בין הכנסת לבית המשפט. בלי המחוקק, בית המשפט לא היה עושה זאת. בלי בית המשפט, הכנסת לא היתה מגיעה לכך. אבל נכון הדבר שבלי בית המשפט חוקי היסוד היו עלולים להפוך לחוקים רגילים. לכן בית המשפט עשה כאן מעשה מכונן. מעשה של פרשנות מכוננת.
ארי שביט: חשבת שאתה הופך באותו יום לאחד מהאבות-המייסדים של הדמוקרטיה הישראלית?
אהרון ברק: ...לא, אבל היתה לי תחושה שזה רגע היסטורי. רגע חוקתי...
ארי שביט: ...ובכל זאת, חלק מהכאב שלך היום נובע מכך שרפורמות פרידמן באות לפרק את אותה דמוקרטיה חוקתית שהיה לך חלק כל כך דרמטי בגיבושה.
אהרון ברק: זה לב העניין. על כך הכאב...רפורמות פרידמן יפגעו באופייה הדמוקרטי-חוקתי של ישראל...
http://www.mqg.org.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA/%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/tabid/351/Default.aspx
ועוד ועוד...
https://rotter.net/forum/gil/20101.shtml#422
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
