תמצות של מסיבת העיתונאים בת השעה של ג'וליאני ושות'  

1) כריס מראה איך רוב ההתייחסות של כלי התקשורת המרכזיים
בארה"ב הייתה על הזיעה של ג'וליאני, במקום לטענותיו.

כלומר ביקורת על האדם עצמו, במקום על טענותיו,
כדרך להתחמק מלהתייחס לטענותיו,
ולגרום גם לאחרים להתעלם מטענותיו.

2) מראה איך הביקורת לכך שלא הוצגו ראיות
במסיבת העיתונאים היא ביקורת מטופשת,
מאחר ובמסיבת העיתונאים עצמה,
העוזרת המשפטית ג'נה אליס הסבירה
שלא יוצגו ראיות בציבור, אלא רק בבתי-המשפט,
ושהאירוע מהווה בעצם סוג של הצהרת פתיחה של המשפט.

3) מסביר שהטענה שעשרות תביעות של טראמפ נכשלו,
היא טענה שקרית, כשכבר במסיבת העיתונאים
הוסבר שמדובר בתביעות של אנשים שלא קשורים לצוות של טראמפ.

4) מסביר שהטענות שקשה לג'וליאני לגייס עורכי-דין,
ושעורכי-דין מהצוות מתפטרים, היו רק חצי-אמת,
כי כבר במסיבת העיתונאים, ג'וליאני מסביר
שקשה לו לגייס עורכי-דין כי הם מקבלים איומים ברצח.

5) מראה שוב איך התקשורת מסתירה את מה שהיא אמרה
רק לפני שנתיים; שמכונות ההצבעה הן פגיעות להאקינג ומניפולציות.

6) מראה איך CNN משקרים בבוטות במאמר "בדיקת העובדות"
שהם ביצעו על הנטען במסיבת העיתונאים.

7) מסביר איך התקשורת המרכזית משקרת
כשהיא טוענת שאין ראיות,
וזאת כשהצוות של טראמפ מתעקש שבמינימום
יש לו עדויות חתומות תחת שבועה משפטית, של אנשים
הטוענים שהתבצעו רמאויות מול עיניהם.

(יש הבדל בין ראיה להוכחה, ועדות זו ראיה,
והשופט בבית-המשפט יחליט אם הראיות מוכיחות את הטענה,
כמובן, בהתאם לעולם הערכים שלו, שהרי השופט הוא גם בשר ודם).

https://www.youtube.com/watch?v=FxhR0u0lxOA