חבר ועדת וינוגרד יחזקאל דרור לגל''צ: ''יש להקים ועדת בדיקה על צוק איתן  

פרופ' דרור: אין תכנית נגד חטיפות. פרופ' אגסי: אין תכנון כלל

חתן פרס ישראל וחבר בוועדת וינוגרד פרופסור יחזקאל דרור, מפציר במדינת ישראל
את מה שאנחנו יודעים כבר מזמן, משמע אין תכנית על מדינית ביטחונית נוכח מכלול
האיומים שעומדים לפתחנו. מחכים שמשהו יקרה ואז יפעלו לפי איך שיסתדר באותו
רגע. בראשונה הוא מעלה 10 נקודות שראוי לאמץ/לקבל בתור אסטרטגיה/מדיניות
נגד חטיפות:

ובאותו עניין, פרופסור יוסף אגסי בראיון מקיף במעריב טוען כי עקב התנהלות כושלת של מדינת ישראל לאורך כל שנותיה
דבר שמאופיין בחוסר כיוון, חוסר תכנון ארוך טווח וללא תכנית אב מדינית מסודרת כלשהי - לא ניתן לתמוך או להתנגד
לעסקת השבויים האחרונה או המתקרבת וזאת משום שהכל מתנהל ב"שלוף":

"חובה מוסרית כלפי חיילים זה לא מספיק. מה החובה המוסרית כלפי האומה?"

מקור-לקריאת כל הכתבה:
205. פרופ' יוסף אגסי: ''תכף הכל ייגמר פה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5084&forum=gil&omm=205&viewmode=threaded

תזכורת:

18. "בעל הבית השתגע" פרק מהספר נקודת האל-חזור/רונן ברגמן:
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15001&forum=gil&omm=1&viewmode=threaded

וזו רק ההתחלה.

את הרמטכ"ל הכושל והעלוב הזה צריך להעיף כבר עכשיו.

פרופסור יחזקאל דרור שהיה חבר בוועדת וינוגרד קרא להקים ועדת בדיקה שתפיק לקחים מהמבצע.

הפרופסור יחזקאל דרור, שהיה חבר בוועדת וינוגרד לחקירת מלחמת לבנון השנייה, קורא להקמת ועדת בדיקה להפקת לקחים ממבצע "צוק איתן".

"אני לא חבר קבינט ואין לי גישה למידע מסווג, אז איני יכול לחלק ציונים או לדעת האם היו ליקויים", אמר לחדשות 2, "עם זאת, ברור שיש הרבה לקחים להפיק, יש דברים שכולם מדברים עליהם ויש כאלה שאי אפשר".

"האם באמת מבינים אותם לעומק? האם הרס בתי המפקדים מרתיע אותם או רק גורם להם לרצות נקמה? עצם העובדה שהגענו למבצע הזה אחרי שכבר היה מבצע 'עמוד ענן' מראה שכנראה שלא מבינים לעומק", הסביר.

דרור ציין גם כי ייתכן שהביקורת שנשמעה מצד תושבים באזור עוטף עזה לגבי חוסר הטיפול של מערכת הביטחון באיום המנהרות - מוצדקת. "בכיר במערכת הביטחון צוטט כאומר שידעו את העובדות אבל לא הבינו את המשמעות. אם זה נכון - זה מעיד על חוסר חשיבה, לא יודעים לחבר נקודות לאסטרטגיה".

הוא הצביע גם על נושאים שיש לבדוק לדבריו בתקרית ברפיח בה נהרג סגן הדר גולדין, שעלה חשש כי נחטף. "נוהל חניבעל הופעל הפעם בלב אוכלוסייה, בטח עירוני. האם הדרג המדיני אישר זאת? האם הוצגו במבצע חלופות של ממש בפני שר הביטחון וראש הממשלה? זה תפקידו של המטה לביטחון לאומי, האם הוא עשה זאת? ומי החליט לומר לתושבי עוטף עזה לחזור כי העסק נגמר?", שאל.

הפרופסור הביע תהיה גם לגבי אופן ניהול יחסי החוץ של ישראל בזמן המבצע. "ראש הממשלה ושר החוץ לא רואים עין בעין, אבל אסור שזה ימנע שילוב מומחים מבחוץ שיכולים לסייע בעיקר ביחסים עם ארצות הברית. אפשר לחלוק על מזכיר המדינה ג'ון קרי, ובצדק, אבל אסור שזה יהפוך לעניין אישי", הזהיר.

דרור ציין כי חלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה מיושמים, אך לא בטוח שכולם. "הפעם שומרים היטב על ביטחון המידע והוקם מטה לביטחון לאומי, אבל אי אפשר לתת לצה"ל לחקור בעצמו את המבצע", הסביר חבר ועדת וינוגרד. "הצבא עוסק ברצינות בהפקת לקחים, אבל כגוף לוחם הוא שבוי במה שהוא עושה. צריך ועדה בלתי תלויה עם גישה לכל המידע. לא כדי לחפש ליקויים, אלא כדי להפיק לקחים"

מדינאים שלא יעדיפו מלחמה עכשיו כדי למנוע אפשרות סבירה של מלחמה קשה יותר בעתיד – ימעלו בתפקידם. תשובה לדויד גרוסמן

יחזקאל דרור - ״הארץ״
13.03.2012

הרבה טענות חשובות כולל מאמרו האחרון של דויד גרוסמן ("רגע לפני שהאוזניים נאטמות", "הארץ" 11.12), אך הוא טועה בטיעונו המרכזי - שאין לראשי הממשל זכות לגזור את דינם של רבים למוות, בשמה של חרדה מפני אפשרות שאולי לעולם לא תתממש. ההיפך הוא הנכון: אסור למופקדים על עתידה של מדינה להירתע מפני פעולה יזומה, הכרוכה אולי במחיר כבד בחיי אדם בהווה, אם הדבר עשוי למנוע בעתיד אירוע שמספר הנפגעים בו יהיה גדול בהרבה. נראה, שמאמרו של גרוסמן לוקה באחד מכשלי החשיבה לנוכח אי-ודאות, שחקירתם זיכתה את דניאל כהנמן בפרס נובל.

אקדים ואומר, שאינני עוסק כאן במדיניות הישראלית הרצויה בתגובה להתגרענות של איראן. אין לי את הידע הדרוש, והעובדה שרוב המתבטאים בנושא יודעים עוד פחות ממני אינה מצדיקה נקיטת עמדה מצדי בנושא קריטי. למרות זאת, אינני מערער על זכותם של גרוסמן ואחרים להביע את דעתם בנושא, גם אם יש בכך להערכתי יותר נזק מתועלת, בגלל ערעור ההרתעה הישראלית.

בכל מקרה, ברצוני להתייחס לפן העקרוני של הסוגיה - מאפייניה של מדינאות החייבת לפעמים לקבל החלטות שהן במהותן הימורים עמומים על קופה גדולה. מדובר בהכרח טרגי מבחינה מוסרית, המכביד מאוד מבחינה פסיכולוגית, אך אין בכך כדי לערער את עצם קיומו.

ניקח דוגמה פשוטה: נניח שקיימת הסתברות גבוהה מאוד למלחמה בעתיד הנראה לעין, שבה ייפלו חללים רבים ושניתן, קרוב לוודאי, למנוע אותה על ידי התנקשות במנהיג הצד שכנגד - גם אם הדבר יביא באופן כמעט ודאי למלחמה מיידית מוגבלת, עם מספר נפגעים קטן בהרבה. רבים יגידו, לפי כשל החשיבה של העדפת ה"ודאי" על ה"אולי" בלי להביא בחשבון את העלויות היחסיות, שעדיף שלא להיכנס למלחמה ממשית, כדי למנוע אפשרות "היפותטית" של מלחמה הרבה יותר קשה. לדעתי, אם כך ינהגו ראשי הממשלה הם ימעלו בתפקידם. שכן, חובתם לדאוג לעתיד לא פחות מאשר להווה, גם אם העתיד אינו ודאי, אלא מדובר ברמת חיזוי כזאת או אחרת שאף פעם אין לסמוך עליה.

אם מלחמה בעתיד לא תגרור הרבה יותר קורבנות מאשר מלחמה בהווה, ואם אין אפשרות של ממש שהיא אכן תתרחש, אזי אין מקום ליזום את ההתנגשות בהווה. לעומת זאת, אם מספר הנהרגים הצפוי במלחמה עתידית גדול פי כמה וכמה מאלה שייהרגו במלחמה נוכחית, ואם ההסתברות להתרחשותה היא ממשית, גם אם כמובן לא ודאית - אזי חובה לפעול כעת. זאת, תוך הימנעות מהכשל של דבקות אוטומטית ב"ממשי" יותר, מתוך התעלמות מהאפשרויות העתידיות.

העתיד תמיד אינו ודאי, ובעידן שלנו, במיוחד במזרח התיכון, הוא מאוד לא ודאי. לכן הגישה המוצעת על ידי גרוסמן דוחפת בהכרח למדינאות שמבוססת על תגובות מאולתרות - גם לנוכח סכנות ברורות באופק. גרוסמן בוודאי אינו מתכוון לכך, אך אותו "היגיון" שהוא מציג במאמרו מצדיק גם דשדוש ישראלי בתהליך השלום. שכן המחיר שעל ישראל לשלם בעבור הסכם עם הפלסטינים ברור, ואילו הציפייה שהסכם אכן יקוים ויביא לשלום יציב בין ישראל למדינה פלסטינית אינה אלא הנחה בדבר עתיד אפשרי שכלל וכלל אינו ודאי.

אני סבור אחרת: קיימת הסתברות גבוהה שבהעדר הסכם שלום כולל במזרח התיכון תעמוד ישראל בפני סכנות חמורות שילכו ויסלימו עם הזמן. לכן, כדאי לה ליזום תהליך שלום כולל גם אם ברור שמדובר בהימור עמום, פרוע למחצה, הבא למנוע ככל האפשר מצב עתידי "פרוע" הרבה יותר. אך לא זו דרך החשיבה שאותה מציע גרוסמן.

ההכרח בהימור עמום וגם פרוע למחצה בהווה, הכרוך בעלות נוכחית של ממש במטרה לצמצם סכנה חמורה הרבה יותר בעתיד, חל במלואו על המדיניות הישראלית ביחס לאיראן. לכן ראשי הממשל חייבים להימנע מדרך החשיבה שמציע גרוסמן. מן הראוי שגם הציבור הרחב ישכיל להבין, שבמדינאות לפעמים אין ברירה אלא להמר הימור עמום על קופה גדולה, הגם שיש לשקול אותו בזהירות יתרה. חבל שמאמרו של גרוסמן מטעה את הציבור במקום להוסיף לתובנתו.