לכבוד : מר רמי חזן, סמנכ''ל - בזק בינלאומי  

שמחתי לקבל את מכתבך המופנה אליי אישית (שם מלא וכתובת מלאה). ברצוני להודות לך על שטרחת להעניק לי (כלקוח נבחר) "כרטיס גלובוסכרט ייחודי... (ה)מעניק לך 150 יחידות שיחה מתנה מהארץ לחו"ל..." וגם "15% הנחה על זרי פרחים בארץ...". כמו כן נפעמתי לקרוא כי "בבזק בינלאומי... מבטיחים להמשיך ולעשות כל מאמץ על מנת להעניק לך את השירות המקצועי והטוב ביותר...".

לא ידעתי את נפשי וביקשתי להעביר לך אישית את תחושותיי, ולכן התקשרתי למרכזיית בזק בינלאומי, שם נעניתי על ידי המזכירה יסמין, שטענה כי אין לה כל אפשרות טכנית (!) להעביר אותי אלייך, ולאחר דין ודברים, העבירה אותי לשירות הלקוחות. בשירות הלקוחות נקטע משפטי הראשון על ידי סלבה המרכזנית (שסירבה לנקוב בשם משפחתה). סלבה טענה כי החברה נמצאת בחופשה מרוכזת עד יום חמישי, ולפיכך עליי להתקשר שוב ביום חמישי, או להשאיר את פרטיי, ולהמתין לתשובה. שאלתי את סלבה לפשר המכתב (שהרי אינני, לא הייתי ויש להניח כי מעולם לא אהיה לקוח של בזק בינלאומי) ולמקור פרטיי האישיים (שכללו כינוי ושם משפחה שלא מופיע ברשומות בזק. למעשה, המקום היחיד בו הוא כן מופיע הוא צה"ל). התשובה, כך למדתי, היא פשוטה. בזק מעבירה, מפעם לפעם, את קבצי לקוחותיה לבזק בינלאומי. בקבצים מופיעים פרטים הכוללים מספר טלפון, שם מלא וכתובת מלאה. בבזק בינלאומי אף מקבלים מידע לגבי שיחות בינלאומיות הנעשות על ידי הלקוחות השונים. יתרה מכך - באם נעשתה ממספר טלפון מסויים ולו שיחה בינלאומית אחת, ופרטי הבעלים שונו, בזק בינלאומי יכולה לאתר את פרטי הבעלים החדשים, ולשלוח אף להם דיוור ישיר. לאחר דין ודברים, הוסבר לי כי אין אפשרות לשוחח איתך. לאחר מכן התבקשתי על ידי סלבה להזדהות בפניה, ומסרתי לה את הפרטים שעולים בשליפת מספר הטלפון שלי באתר 441 (www.441.co.il). סלבה טענה שבמחשב שלה מופיעים פרטים אחרים, נתנה לי את פרטיה המלאים של בעלת הקו הקודמת ושאלה האם מדובר באותו הקו. עניתי בחיוב (ושמחתי לראות את הקפדנות בה שומרת חברת בזק בינלאומי על פרטי לקוחותיה). מקור הבלבול, מסתבר, הוא בעובדה כי העברת הבעלות נעשתה לפני ארבעה חודשים (בבזק, כמובן) וייתכן כי המאגר המידע לא עודכן. הקשיתי ושאלתי, אם כך, האם ישנו מאגר "שלישי" של פרטים (שהרי לבזק בינלאומי פרטיי החסויים, פרטי הבעלים הקודמים, אך לא פרטיי, כפי שמופיעים אצל בזק). סלבה התקשתה לבצע את הפעולות הכרוכות בתשובה לשאלתי.

ביקשתי לשוחח עם אדם בכיר מסלבה, והיא הבהירה לי כי אחראית המשמרת "לא יכולה לדבר איתך". הסכמתי להישאר בהמתנה עד לרגע בו זו תתפנה, ונעניתי על ידי אחראית המשמרת גליה סביסטינוב (שם המשפחה אוית נכון "פחות או יותר", כדברי גליה. ייתכן והאשם בעברית העילגת שלה).

גליה לא חרגה ממנהג נשות בזק בינלאומי, קטעה אותי באמצע דבריי והביאה לידיעתי פירושים לצמד המילים "בעייה טכנית", שלא הכרתי עד אז. למזלי, אני בוגר ממר"מ בצה"ל (בתחום התקשורת והתוכנה) ובוגר חברת היי טק (שם החזקתי בתואר מהנדס תוכנה בכיר). ביקשתי להביא לידיעתה כי אני מבקש שפרטיי יימחקו מן המאגר, ובנוסף מבקש מכתב המאשר זאת (ואף מסביר ומתנצל). ניסיתי להסביר את "חוק הגנת הפרטיות - מאגרי מידע ודיוור ישיר", וקיבלתי תשובה (מגליה שהציגה עצמה כ"גורם הבכיר ביותר בבזק בינלאומי כרגע") מדהימה משהו - "חוק לא חוק, לא משנה". אני מניח שבכמה מדינות בעולם ביטויים כאלה אכן נמצאים בשימוש על ידי עובדי חברה ממשלתית. גליה, נשמה טובה שכמותה, ניסתה לעזור לי. בנסיון זה נכללו ההצעות לשנות את פרטיי במאגר, אם אינני מרוצה מתוכנם הנוכחי (אך לא למוחקם, שכן הדבר "בלתי אפשרי") וליצור קשר עם בזק, בכדי ללבן איתם את הדברים האמורים. גליה אף הפגינה יכולת מרשימה להשתמש במילה "לא" בכל משפט, ובייחוד בצירוץ המלים "ניתן" ו"אפשרי".

כמה דקות מאוחר יותר (בהן קיבלתי הרצאה מעניינת על יכולות המחשב של בזק בינלאומי, או המחסור בהן, ליתר דיוק), הועברתי על פי בקשתי לאחראית המשמרת יעל, שהקפידה לדבר באותו טון אשר מושג על ידי כוונון קפדני בקורס מתקדם של קציני מיון בצה"ל. לאחר כמה דקות של צחקוקים, שאלתי את יעל האם היא מקשיבה לדבריי, ולאחר כמה שניות נעניתי "אני מצטערת, לא הקשבתי למה ששאלת". בשלב זה עברתי לאנלוגיה, בה טענתי כי סירובה של בזק בינלאומי למחוק אותי ממאגר המידע שמוחזק בידה, והסכמתה הנדיבה לאפשר לי לשנות את הפרטים שקולים בעצם לפרסום פרטי כרטיס האשראי שלך, אדוני, באתר מרכזי באינטרנט, והסכמתי לאפשר לך לפנות לחברת כרטיס האשראי שלך, בכדי להחליף את מספרו. בשלב זה (ולאחר שבמשך כל השיחה לא הוצעו לי פרטי ההתקשרות לדובר או לנציג פניות / תלונות הציבור), רשמה אחראית המשמרת יעל את מספר הטלפון שלי, ואמרה כי יחזרו אליי.

הריני להפנותך ל"חוק הגנת הפרטיות - מאגרי מידע ודיוור ישיר", הקובע, בין השאר, כי "בתוספת לחוק הגנת הפרטיות מבהיר משרד המשפטים כי כל מוסד או עסק השולח לאזרחים מודעות פרסומת בדואר, חייב לציין במכתב מאיזה מאגר מידע הוציא את שמו של הנמען. אם מקבל המכתב מעוניין ששמו יימחק מאותו מאגר, הוא יכול לפנות לבעל המאגר ולבקש זאת. בעל המאגר מחוייב על פי החוק, למחוק את שמו של האזרח.

בימים אלה נכנסו לתוקפן הוראות חוק הגנת הפרטיות העוסקות בדיוור ישיר. החוק נועד להסדיר את תופעת הפרסומות הנשלחות בדואר. בעלי עסקים המפרסמים את עצמם דרך הדואר, נזקקים לשירותיהם של מאגרי מידע, המעניקים להם רשימה של אזרחים, הנמנים על אוכלוסיית היעד שלהם. הכללתו של אזרח ברשימה שכזאת מהווה פגיעה בפרטיות.

החוק החדש מחייב את כל מי שמשתמש במאגר מידע לצורך עסקיו, לציין במכתבו לאזרח מאיזה מאגר נלקח שמו ומהו מספר הרישום של המאגר, כפי שהוא רשום אצל רשם מאגרי המידע. מאגרי המידע חייבים למחוק את שמותיהם של אזרחים המעוניינים כי שמם לא יופיע במאגר. מחיקת השם חייבת להתבצע בתוך 30 יום ובעל המאגר חייב גם להודיע לאזרח בכתב, כי בקשתו להימחק בוצעה. אי קיום הוראות אלו מהווה עבירה פלילית וניתן להגיש בגינה תלונה למשטרה"
(שרות ייעוץ לאזרח, משרד העבודה והרווחה.http://shil.haifa.ac.il/Develop/Hebrew/Misc/140311.htm).

אשמח אם כך, לדעת מדוע לא צויין במכתב מאיזה מאגר מידע נלקחו הפרטים, ומה מספרו כפי שהוא רשום אצל רשם מאגרי המידע (בטוחני שהוא רשום).