סיכום פגישה עם רמ''ח הסטוריה על קרב החווה הסינית....  

אא"כ המל"ב תהיה מעוניינת לקבל על עצמה נושא חשוב זה. המל"ב עצמה במתכונתה הנוכחית היא גוף ממונה פוליטית כך שאין לו אפשרויות לעשות זאת.

הצעה לסדר-היום
הפרסומים החדשים על מותו של מדחאת יוסוף ואירועי קבר יוסף

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

הנושא הבא שלנו הוא "הפרסומים החדשים על מותו של מדחאת יוסוף ואירועי קבר יוסף", של חבר הכנסת אריה אלדד. הצעה רגילה מס' 4330, בבקשה אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, ביום ב' דראש השנה תשס"א, ב-1 באוקטובר 2000, בשעה 15:15 אחרי הצהריים, בעמדה מספר חמש של קבר יוסף, נפגע בצווארו מכדור צלף לוחם משמר הגבול מדחאת יוסוף.

הקבר הותקף באותן שעות על-ידי מאות פורעים ומחבלים ערבים. בתוך הקבר היו רק שנים-עשר לוחמי מג"ב, אבל סביב-סביב היה כל צה"ל. צלפים וטנקים בתל-אראס. כוח טנקים של כוח "כתונת פסים" במחנה חורון, מסוקים חמושים באוויר.

אסף פרלמן - הפרמדיק, בוגר קורס הפרמדיקים הראשון של צה"ל - חילץ את מדחאת מהעמדה וטיפל בו בתוך מבנה הקבר.

"ניגבתי לו את הדם מהפנים. התיישבתי על רצפת הקבר, אחזתי לו ביד, ליטפתי את שערו. "יהיה בסדר" הבטחתי, "אתה חזק, תיכף באים אלינו, יהיה טוב". הוא מצמץ, הזיז קצת את הראש, הרים יד וניסה להוציא את הצינור של ההנשמה מהפה."

"ניסיתי להרגיע אותו, וגם את עצמי. צעקנו בקשר "אנחנו מאבדים אותו", מהחמ"ל דיווחו כל הזמן שהחילוץ תכף מגיע, עוד שתי דקות הם כאן. בינתיים, המון פלסטיני ניסה בכל דרך לפרוץ פנימה, לשחוט אותנו. הירי לא פסק לרגע, היינו שם שנים-עשר, בחוץ היו מאות או אלפים. הרגשנו כל כך לבד."

"בשעתיים הראשונות העיניים שלו עוד היו פקוחות. אחר כך נעצמו. גם התזוזות פסקו, אבל הוא עוד היה חי. אחרי שלוש שעות הדופק נחלש בהדרגה, ואז נדם."

"אחר כך ישבתי 40 דקות על רצפת הקבר והתלבטתי. הוא כבר היה נטול-חיים. ידעתי שאני צריך לנתק את המנשם, לסגור את ברז החמצן, לכסות אותו, להודיע לכולם שזה נגמר, אבל לא הייתי מסוגל."
בסרטה של הבמאית יעל קיפר זרצקי, ששודר בערוץ 8 במוצאי-שבת, אומר דרור, חייל אחר שנפצע בקבר: "רק לאחר 10 שעות חילצו את הפצועים למרות הבטחת המח"ט", הוא מדבר על היום שלאחר מותו של מדחאת יוסף. רק לאחר עשר שעות חילצו פצועים. "אין לחיי אדם ערך. למה אתם נותנים לנו להתמודד לבד? למה אתם לא מגבים? לא יורים במי שנכנס ויורה בנו. למה אין מסוק, טנק, "כותונת פסים", למה אין את כל מה שהבטחתם ואמרתם שיהיה?"

מי ישב בחפ"ק צה"ל בתל-ראס? מח"ט שכם יוסי אדירי, מפקד האוגדה בני גנץ, אלוף הפיקוד יצחק איתן. בחמש אחרי הצהרים בשעה שמדחאת יוסף עוד חי, מצטרף גם הרמטכ"ל שאול מופז.

התרחיש בקבר היה צפוי, ותורגל פעמים אחדות קודם לכן. מתוך לקחים שהופקו על-ידי צה"ל אחרי אירועי מנהרת הכותל ארבע שנים קודם לכן בהם נהרגו שישה לוחמי צה"ל, גם מתוך דוח שכתב סא"ל אלכס חייקוב, מפקד ה-DCO בשכם היה ברור ממקורות פלשתיניים בכירים, כי "אל לו לצד הישראלי לצפות ולדמיין מצב לפיו כוחות הביטחון הפלסטיניים משתלטים על מפגינים ופורעים, "על צה"ל, כך כתוב בדוח של סגן אלוף חייקוב, להיות ערוך לקראת אפשרות כי יספוג נפגעים, ובכלל זאת הרוגים ופצועים בקבר שחילוצם יתעכב מאוד".

כמה חודשים קודם לכן, נפצע קצין בקבר. ג'יבריל רג'וב הצליח לפנות אותו כעבור שעות ארוכות. היה ברור וכתוב בלקחים שאסור יהיה להסתמך על הפלסטינים בכלל, ועל רג'וב בפרט, ולכן הוכן כוח חילוץ צה"לי במרחק רבע שעה נסיעת טנק, כוח "כותונת הפסים".

אבל "כותונת הפסים" הוכתמה בדמו של מדחאת יוסף שגסס במשך שלוש וחצי שעות, ומתל-ראס צפו במשקפות, וצילמו את המתרחש שם, המח"ט ומפקד האוגדה, ואלוף הפיקוד והרמטכ"ל. אלוף הפיקוד שהורה קודם לכן להניע את הטנקים לפאתי שכם כדי "לקצר טווח", אבל צה"ל, כך נאמר בדוח, צה"ל מחליט לעצור את הטנקים, לא להתקדם, לא לחלץ באש, אולי יבוא עוד מעט רגו'ב ויציל את חיילי צה"ל.

מי זה שם צה"ל? הרמטכ"ל? ודאי הרמטכ"ל שאול מופז, שנחת במסוק בתל-ראס בחמש אחרי הצהרים, כשמדחאת יוסף עוד חי. מישהו הכריח אותו לעצור את הטנקים? אהוד ברק שסירב להתראיין לסרט? או ששאול מופז לא רצה לדבר. גם הוא לא הסכים להתראיין לסרט.

היתה ועדת חקירה של צה"ל על האירועים, הוועדה של האלוף במילואים יורם יאיר, יה-יה. הוועדה נועדה לחקור למה לא חילצו בכוח, למה סמכו על ג'יבריל רג'וב מראשי ארגוני הרצח, למה אפילו לא ירו אש אפקטיבית על פורעים שתקפו את הקבר, למה הורות לירות על מגרש כדורסל ריק כשבתוך הקבר באותה שעה ממש מדמם מדחאת יוסף למוות. אולי משום שלא רצו לפגוע ברוצחים משום שהאוריינטציה הפוליטית, לא הצבאית, בניגוד לכל הגיון צבאי שהיינו מצפים מרמטכ"ל, האוריינטציה הפוליטית היתה לסמוך על רג'וב. ועדת הטיוח אמרה שזה היה בסדר.

מי שראה את הסרט בערוץ 8, את עדויות הלוחמים ממחלקת הקבר ואת הסובבים אותם יודע שהכל היה לא בסדר, לא מתוך חכמה שלאחר מעשה, אלא בחוכמה שלפני המעשה שנדרשת ממי שקיבל אז את ההחלטה להפקיר את מדחאת יוסף למותו. כמה שקרים הופרחו לחלל האוויר, שלא ידעו שהמצב חמור, שחשבו שאפשר לסמוך על רג'וב. האמת היא שידעו שמצבו קשה, וידעו שאי אפשר לסמוך על רג'וב. הרמטכ"ל ידע את כל אלו. היה ראוי להדיח את שאול מופז מתפקידו כי בהחלטתו שלא לחלץ שבר את האתוס של אחוות הלוחמים וסמך על רוצחים, שבר את הערך המקודש של פינוי לוחמים פצועים והכל כי האמינו לערפאת, והאמינו לרג'וב. והיום, אותו שאול מופז מאמין לדחלאן בעזה שהוא ימנע את הפיכת הרצועה לבסיס הטרור הגדול בעולם לאחר שצה"ל יצא ממנה.

יש האומרים הניחו למתים, אבל דמו של מדחאת יוסף זועק למרות הטיוח של ועדת החקירה, ואולי ביתר עוצמה בגלל הטיוח. כי בנוסף על המוות והשכול, בנוסף על ההפקרה, בנוסף על נטישת הפצועים בשדה הקרב, בנוסף על כל אלו, השקר שבטיוח מעצים את העוול. לא היתה קבלת אחריות, היתה בריחה מאחריות. הגילויים החדשים שראינו בסרט לפי יומיים מחייבים עיסוק מחודש של מדינת ישראל בפרשה הנוראה הזאת. עד שלא יכירו באחריות ישובו ויחטאו באותם חטאים בדיוק וייסמכו על הרוצחים במקום על צה"ל.

אני מתכוון אדוני היושב ראש, לארגן בבית הזה הקרנה של הסרט הדוקומנטרי שהוקרן בערוץ 8, וגם סרטים אחרים שעסקו באותה פרשה, כולל הסרט שצולם על-ידי צה"ל בעת האירוע מתל-ראס, שמשום מה דווקא הקטע הרלוונטי נעלם ממנו עוד לפני ועדת החקירה של יה-יה. אני מקווה כי הבית הזה יתאחד בדרישה להקמת ועדת חקירה בפרשה המזעזעת הזאת. תודה רבה.

היו"ר יולי יואל אדלשטיין:

תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. ישיב סגן שר הביטחון חבר הכנסת זאב בוים. אדוני, בבקשה.

סגן שר הביטחון זאב בוים:

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת אלדד, האירוע הטרגי אשר התרחש בראשון באוקטובר 2000 במתחם קבר יוסף, ואשר הביא לפטירתו של סמל מדחאת יוסוף זכרו לברכה, תוחקר לעומקו על-ידי צוות חקירה חיצוני, שבראשו עמד האלוף במילואים יורם יאיר המכונה יה-יה. במסגרת התחקיר נבחנו כל השיקולים בעת ההיא, הוסקו המסקנות והופקו הלקחים המתחייבים.

בעשרים ביולי 2003 דחה בג"ץ עתירה שעניינה הקמת ועדת חקירה ממשלתית באשר לאירוע הקשה. אני מבקש לצטט מפסיקת הבג"ץ. אומרים השופטים בהרכב שבראשו עמד השופט טריקל: "שוכנענו כי התחקיר המבצעי המקיף והיסודי שנערך, מיצה את הבירור שחובה היה לערוך, וכי לא נפל פגם בשיקול דעתו של ראש הממשלה שהסתפק בתחקיר ולא הציע לממשלה להורות על הקמתה של ועדת חקירה. כמו כן, שוכנענו שלא נפל פגם בשיקול הדעת של מפקדי צה"ל שבחרו בדרך של איגרת רמטכ"ל וביתר דרכי ההסברה וההדרכה שננקטו כדי להתוות לצה"ל את המדיניות הראויה לעתיד, וכדי להטמיע בו את הערכים החינוכיים שיש להטמיעם".

חברי הכנסת, מדובר באירוע קשה כפי שתיאר אותו בפירוט חבר הכנסת אלדד כאן . הוא התרחש בשיא המאורעות שליוו את תחילת מסע הרצח שאורגן על-ידי הרשות הפלסטינית ונמשך מזה ארבע שנים. צה"ל הפיק ומפיק גם כיום לקחים מכל אירוע, על מנת לשפר את אופן ההתמודדות עם הטרור הפלסטיני.

אני אישית הייתי בביתם, לבוא לחבק ולנחם. אני סבור שהופקו לקחים ראויים שמטרתם לשפר את ההתמודדות עם מקרים קשים מעין אלה.

חבר הכנסת אלדד, אמרת את הדברים ובהחלט יש איזשהו היגיון מתוקף הכרת עמדתך בסוגיות המדיניות הכבדות העומדות על הפרק, עם ההשלכות על מה שיתרחש כאן בעתיד. עמדותיך ידועות, ואלה בדיוק סוגיות שכולנו מתחבטים בהן, מתווכחים עליהן, והן ודאי ילוו אותנו בצורה הולכת וגוברת. כוונתי לסוגיות של תוכנית ההתנתקות ושל הפינוי, סוגיות שעליהן עוד יצטרכו לקבל החלטות לא פשוטות, גם במקום הזה, בחקיקה שתצטרך להתלוות להחלטות אשר עוד תתקבלנה. אני חושב, חבר הכנסת אלדד, שזה לא נכון ולא ראוי לקחת מקרה כמו המקרה הקשה והטראגי הזה שאירע בקבר יוסף, אחרי שהדברים, כפי שאמרתי וכפי שבג"ץ קבע, נחקרו לעומק, הוסקו המסקנות, ובעצם לא נמצא פגם בפעולות האלה, גם על-ידי ועדת חקירה חיצונית לצה"ל – לבוא אחרי כל זה ולהשתמש באירוע הקשה הזה ובאמצעותו לנגח בוויכוח הפוליטי העכשווי את קברניטי המדינה וצה"ל. אני חושב שזה לא נכון לעשות. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

מה מציע סגן השר?

סגן שר הביטחון זאב בוים:

אני מציע להסתפק בדברי.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

האם המציע מסכים להסתפק בדברי סגן השר?

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):

לא.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

חבר הכנסת נסים זאב, הצעה אחרת. בבקשה, אדוני.

נסים זאב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אין ספק שהאירוע היה קשה וטראגי והמחדל היה נראה בעליל. הדבר היה כל כך שקוף, שהאיש היה מתבוסס בדמו, חיכה שעות רבות, ובסופו של דבר מת מתבוסס בדמו.

אני רק רוצה לומר לחבר הכנסת אלדד, היינו נגד ועדת חקירה בנושא כי אנחנו לא כל כך בעד להוציא את דיבת הארץ רעה. לכן אני חושב שזה אירוע קשה, חמור ביותר, אבל כבר מיצו אותו, גם בבג"ץ, וחקירה נוספת לא תוסיף, כי האמת תישאר טמונה וקבורה לעד.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

תודה רבה לחבר הכנסת נסים זאב.

חברי הבית, נעבור להצבעה. הצבעה בעד היא בעד דיון במליאה. הצבעה נגד היא בעד הסרה מסדר-היום של הכנסת. נא להצביע.

הצבעה מס' 15

בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 4
נגד – 1
נמנעים – 2
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:

בעד – 4, נגד – 1, נמנעים – 2. אני קובע כי הנושא "הפרסומים החדשים על מותו של מדחאת יוסוף ואירועי קבר יוסף" יידון במליאת הכנסת.

(תמונה של מאדחת יוסף)
מדאחת יוסף ז"ל הי"ד

"בחייהם ובמותו, מדאחת יוסף לא היה הקורבן היחיד בקבר יוסף,
מחצית מחבריו חזרו הלומי קרב. גם הצוות שנשלח להחליפם
הופקר בשטח וסובל עד היום מפגיעות נפשיות חמורות. רגע
אחרי פירוק המחלקה, איש לא טרח להתעניין בהם...."
(ציטוט משער הכתבה שפורסמה היום ב-7 ימים בידיעות אחרונות)
101. בחייהם ובמותו, מדאחת יוסף לא היה הקורבן היחיד בקבר יוסף
http://rotter.net/forum/gil/5244.shtml#101

(קבר יוסף בתמונה)

כמו בפרשת החווה הסינית, כך בפרשת מדחת יוסוף יש שני הבטים מרכזיים:
א. האירועים החמורים שהתחוללו בקבר יוסף ובחפ"ק המטכ"לי שפיקד על האירוע והאירועים החמורים שהתחוללו בחווה הסינית ובמפקדות הממונות.
ב. מאמצי המפקדים הבכירים שהיו אחראים לאירוע לטשטש את העובדות. אחד מהם: ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, שהיה "שחקן" מרכזי גם בפרשת החווה הסינית.
פרשת החווה הסינית ופרשת קבר יוסף למרות הפער של 27 שנים ביניהן מלמדות שראשי מערכת הביטחון לא שינו את תרבות העדר תחקורי קרבות ואי הפקת לקחים המועילה כל כך לאינטרסים הפרטיים שלהם. מכאן מסקנה: על אזרחי ישראל ליטול על עצמם את משימת תחקור הקרבות והפקת הלקחים על מנת לשנות את תרבות הביטחון הקלוקלת שלנו, שראשיתה בהפקרת יוסף טרומפלדור וחבריו בתל חי ב-1920 ואחריתה בסכנה לעצם קיומנו המדיני.
הקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר !!
http://rotter.net/forum/gil/5775.shtml

"מופז פוחד מביקורת על הפקרה"
(ציטוט מערוץ 7 מחומרים שאני שלחתי)

מדובר בתגובת יתר המעידה על כך שמישהו פוחד מביקורת, כך אומר ליאור ניסים מתנועת "אכפת" בהתייחסו להדחתם של צוער ומפקדו מקורס קצינים בעקבות התבטאותו של הצוער, שכינה את שר הביטחון "צ'יקמוק".
בראיון לערוץ 7 מוסיף ניסים כי מפקדו של הצוער, בדרגת סא"ל, הודח כיון שלא דיווח שיש "חייל מסוכן" בשירות הצבא. אותו צוער, לדבריו, כינה את שר הביטחון מופז "צ'יקמוק" בהתייחסו להוראתו של מופז להפקיר חייל פצוע בשטח.
תגובת צה"ל מעידה על כך שיש מי שפוחד מהביקורת, והכוונה לשאול מופז, שעמד בעת האירוע בקבר יוסף במרחק 800 מטרים ממדחת יוסף, החייל הפצוע בקבר, ולא נתן הוראה לחלצו.
לדבריו, הצוער דיבר במסגרת דיון חופשי שאנשים התבקשו להביע בו את דעתם. גם אם הסגנון אינו הולם, צריך היה לקבל את הדברים. "מי שהגיב כמו שהגיב יש לו ממה לפחד".
ניסים מוסיף כי יותר מכך הוטרד קשות מהעובדה שחבורת הפיקוד העליונה של צה"ל, כולל הרמטכ"ל דאז שאול מופז, אלוף פיקוד מרכז יצחק איתן, מפקד האוגדה בני גנץ, המח"ט וסגן מפקד השב"כ, עמדה כ-800 מטרים מהקבר ואיש מהם לא קם ואמר: "חבר'ה, אנחנו עושים טעות. זה חמור. אסור להפקיר חייל פצוע בשטח. אסור להסתמך על הפלשתינים כי ג'יבריל רג'וב ניתק לנו את הטלפון ואמר שאין סיכוי שיתעמת עם אחיו הצרים על הקבר. בואו נכנס פנימה". איש לא קם, ואולי משום שקצינים כמו זה שעף מהצבא והיה יכול להיות קצין מהשורה הראשונה אינם רצויים, משום שבצבא רוצים 'יס- מנים'.
הוא ציין כי פעילי תנועת "אכפת", שקמה כשבועיים אחרי האירוע בקבר יוסף, הם חיילים קצינים וגם אמהות של חיילים מכל הקשת הפוליטית וכי בכוונתם להמשיך ולדרוש להקים ועדת חקירה שתחקור מי אכן הורה שלא להיכנס ומדוע, "מדובר במקרה מהחמורים ביותר בתולדות צה"ל, המהווה קו שבר. בעקבות מותם של 13 מתפרעים ערבים במהומות בתחילת מלחמת אוסלו הקימו ועדת חקירה. דמו של מדחת יוסף אינו אדום פחות מדמם", אומר ניסים.
לדבריו, התירוץ שנתנה ועת החקירה שחקרה מטעם הצבא את האירוע לפיו "סמכו על הפלשתינים כי זו הייתה הדרך הטובה", אינו מתקבל על הדעת, משום שצה"ל עצמו הקים כוח חילוץ עצמאי בעקבות שני מקרים שבהם הפלשתינים סירבו לסייע בפינוי פצועים. צה"ל הוא שקבע שאין להסתמך עליהם, מוסיף ניסים.
אפשרות נוספת, אומר ניסים, היא כי מנסים להסתיר מחדל איום בו מישהו ביודעין הורה להפקיר חייל ומופז שיתף עם זה פעולה. ייתכן שלא רצו לפרוץ לקבר כדי "לא להרוג יותר מדי ערבים". יש לזכור כי באותם ימים התקיים מו"מ עם הרש"פ וייתכן שמישהו החליט שחייו של חייל שווים פחות מניסיון להשיג הסכם. צריך לבדוק, אומר ניסים, האם היה מי שחשב שהרג ערבים באותו זמן יביא ללחץ בינלאומי ויפגע בהסכם והחליט להסתמך על דרך שהיא פחות טובה.

תגובה של משפחת יוסף על הפרסום של פילוביץ שחף.
מהדי אח של מדחת ז"ל ההתרגשות רבה ומה שפורסם זה נכון ומדויק אבל לצערי המדינה מחפה
על האחראים להפקרת חיילים בשטח ועוד עושים עסקות עם מחבלים כמו רגוב ואחרים .
תודה לשחף על התזכורת .
102. תגובה של משפחת יוסף על הפרסום של פילוביץ שחף.
http://rotter.net/forum/gil/5244.shtml#102

תגובתו של אהוד ברק שנתן את ההוראה.........
לא להפעיל את תכנית כותונת פסים לחלץ את מדאחת יוסף ז"ל הי"ד.

(מצ"ב קובץ של תגובתו של אהוד ברק)

ועדת יהי-יה בראשותו של אלוף במיל יה-יה לא ענתה על שתי שאלות
בדו"ח שהוציאה:
1. מדוע לא הופעלה כותונת פסים, תכנית שנבנתה במיוחד לאחר האירוע שבו
נרצחו 6 חיילים בקבר יוסף בשנת 1996.
21. מכתב המינוי לועדת ''יה-יה'' נעלם כלא היה !!!
http://rotter.net/forum/gil/5244.shtml#21
2. מי נתן את ההוראה שלא להפעיל את תכנית כותונת פסים ולמה??
25. טיעונים שהועלו על ידי ב''כ העותרים ב-30.6.03
http://rotter.net/forum/gil/5244.shtml#25
בבג"צ 7232/01.

(מצ"ב הבג"צ)

להלן: טיעונים שהועלו על ידי ב"כ העותרים, עו"ד דנינו, בדיון
שהתקיים ביום 30.6.2003.
"השאלות המרכזיות" !! "תמצית טענות העותרים" !!

"מי שנתן את ההוראה - לנמנע מהפעלת כוח צבאי לחילוץ המנוח
מדחאת יוסף ז"ל - לא היה גורם פיקודי-צבאי." !!

"אי הרלוונטיות של התחקיר המבצעי שנערך ברשותו של האלוף
במיל' יורם יאיר המכונה "יה-יה". !!

"הרמטכ"ל {שאול מופז} שנוכח בארוע ציין
במפורש שבעת האירוע הוא עצמו שוחח בטלפון עם הפלשתינאים
והבין משיחתו זו, ואני מצטט {נספח 2 לעתירה}
"היכולת שלהם להגיע לשם היא לא מעשית והם ניסו למשוך זמן."

במאמר מוסגר יצויין כי...:-
"כל פניותנו לקבלת כתב המינוי של צוות החקירה הצבאי
לא נענו- רק לאחרונה קבלנו תשובה שכתב המינוי "נעלם"....!!

פרשת מדאחת יוסף ז"ל הי"ד עולה לסדר יום במליאת כנסת ישראל על ידי
ח"כ אריה אלדד.

המשך דיווח בקרוב.....

בלא מורא

מבחן התוצאה.

פילוביץ שחף
פ"ש

"הצבא שחילץ חלקי גופות לא יכול היה להציל את אחי?"

מהדי יוסף, אחיו של מדחת יוסף, שנהרג באירועי קבר יוסף באוקטובר 2000 לאחר שדימם למוות במשך שעות, מתקשה להירגע מתמונות חילוץ חלקי הגופות של החיילים בעזה. "אם צה"ל היה משקיע 10% מהמאמצים לאיתור חלקי הגופות בניסיונות להציל את אחי, הוא היה בחיים", הוא מאשים בראיון ל-ynet. הזיכרון שלא נותן מנוח
חנן גרינברג

"אם צה"ל היה משקיע בניסיונות להציל את אחי רק עשרה אחוזים ממה שהשקיע במאמצים ובסריקות אחר חלקי הגופות של החיילים שנהרגו בעזה - מדחת יוסף היה חי". דברים קשים אלה אמר ל-ynet מהדי יוסף, אחיו של סמל מדחת יוסף שנהרג באירועי קבר יוסף באוקטובר 2000 לאחר שדימם במשך מספר שעות למוות.

תמונות החיילים בשבוע שעבר הסורקים אחר חלקי גופות החיילים שנהרגו בפיצוץ הנגמ"ש בציר פילדלפי בגבול ישראל מצרים פתחו שוב את הפצעים במשפחת יוסף. ב-1 באוקטובר 2000, כשסמל מדחת יוסף שירת כחייל במתחם קבר יוסף בשכם, תקפו כמאה מתפרעים את המתחם באבנים, בקבוקי תבערה וירי.

מעט לאחר השעה שלוש אחר הצהריים נפצע מדחת בצורה אנושה ומת כעבור למעלה משלוש שעות. האירוע הוביל לשיח ציבורי נוקב בדבר השאלה מדוע לא פעל צה"ל לחלץ את החייל הפצוע.

בנושא הוקמה ועדה בדיקה בראשות האלוף (מיל') יורם (יה-יה) יאיר, אולם הביקורת שמתחה הוועדה על צה"ל וקבעה בין היתר כי צה"ל היה צריך לפנות את המתחם יומיים לפני התקרית, לא סיפקה את המשפחה. בני המשפחה הודיעו בין היתר כי לא יסכימו עוד להתגייס למילואים.

"אלחם עד שהצדק ייצא לאור"

"אנחנו במשפחה", אמר מהדי, "מזועזעים מכל העניין הזה. הרגשנו נורא לראות מצד אחד את מה שצה"ל עשה בעזה עבור אותם חיילים, חיפש חלקים של גופות בחולות לעומת מה שלא עשה במקרה של מדחת.

שמעתי את אחת המשפחות של החיילים בעזה, שמעדיפה לא לסכן חיילים עבור חיפוש חלקי גופות, אבל צה"ל עשה הכל כדי לסיים את המשימה הזאת. אם היו משקיעים בניסיונות להציל את אחי עשרה אחוז ממה שהשקיעו בעזה, היה לי אח חי היום. במקרה של אחי לא מדובר בחלקים של גופה, אלא באדם שהיה ניתן להציל אותו".

מהדי, שמנהל תביעה אזרחית נגד גורמי צבא שהיו נוכחים באירוע, אמר כי הפצע של המשפחה לא הגליד ולא יגליד לעולם עד שהצדק ייצא לאור. "לא ייתכן שצה"ל יפקיר בצורה הזאת חייל פצוע בשטח, ההרגשה היא לא רק קיפוח, אלא הרבה מעבר לזה, למה עכשיו סיכנו חיילים עבור הסריקות וחיילים נפצעו ונהרגו בגלל זה ובמקרה של אחי לא עשו כלום?"

מהדי סיפר כי מאז אקט המחאה, צה"ל הפסיק לשלוח לו צווי מילואים, אולם בני הדודים, נאהי וזאהר, ממשיכים לקבל צווי מילואים, אך עומדים בסירובם. "אני לא אתן להם להיכנס לכלא בגלל זה. אלחם עד שהצדק ייצא לאור".

אתמול (יום א') נשפט נאהי מדחת, אחד משני בני דודיו של מדחת, שהוכרז כעריק מאז האירוע הקשה. "נאהי", סיפר מהדי, "הסביר לקצין ששפט כי אותו צבא שמחלץ היום חלקי גופות ומסכן חיילים לא יכל לחלץ את מדחת בחודש אוקטובר. הקצין הנהן בראשו ודן אותו לשבועיים מחבוש על תנאי".

(24.05.04, 00:04)

תגובה לכתבה לדיון בפורום חדר החדשות

חזרה לעמוד קודם
לכתבה זו התפרסמו 298 תגובות.

תגובות

1. משפחת יוסף אתם צודקים נעשה לכם עוול !!!
אמיר , הרצליה (24.05.04)
2. הפקרת חיילים - נורמה
חיים , דרום (24.05.04)
3. טעות, פשות טעות
אלי , י-ם (24.05.04)
4. צודק במאה אחוז לת)
י. (24.05.04)
5. כנראה שדרוזי הוא גוי בעיני צה"ל
דרוזי , צפון (24.05.04)
6. פרשת מדחת יוסף - הפרשה הכי מבישה בתולדות צהל לת)
24.05.04)
7. למשפחת מדחת הצדק איתכם ואני התבישתי כאשר זה קרה וגם היום.
אלישבע , הוד השרון (24.05.04)
8. לצערי הוא צודק,מה שהיה שם זה פשוט ביזיון!!! לת)
דני , תל אביב (24.05.04)
9. לדאבוני הייתי שם
שירי , אשקלון (24.05.04)
10. ליבי ליבי עם משפחת יוסוף
אריאל , ת"א (24.05.04)
11. חוסר אנושיות,,,ממש בושה לת)
צילי וגילי (24.05.04)
12. תגובה לכתבה וכל הקשור בה
brnrdo (24.05.04)
13. הפקרת מדחת יוסף פצע פתוח לצבא ולעם לת)
צנחן מילואים , חיפה (24.05.04)
14. ליבי איתכם משפחת יוסף לת)
נבואני (24.05.04)
15. קשה, אבל הוא צודק
מיכאל , חיפה (24.05.04)
16. למדחת יוסף ז"ל ומשפחתו
אחד העם (24.05.04)
17. מהדי יקר
עידו-אח של מדחת לנצח , ירושלים (24.05.04)
18. מה שהיה שם מאוד מסריח
מייק , ב"ש (24.05.04)
19. למשפחת מדחת
נדב (24.05.04)
20. אחים אתם
אשר (24.05.04)
21. בושה וחרפה לפיקוד
מוטי , חיפה (24.05.04)
22. אז עוד האמינו לג'יבריל רג'וב
עומר (24.05.04)
23. אהוד ברק - כדאי לקרוא
דניאל (24.05.04)
24. התשובה חיובית - אם מבינים מה זה כסת"ח
24.05.04)
25. 5 צודק צודק צודק לת)
דניאל (24.05.04)
26. הם מפקירים את כולנו, כל יום כל שעה
עמי (24.05.04)
27. ל- 5 דמנו ודמכם אחד הוא
24.05.04)
28. פאשלה. יום אחד תקום ועדה שניה לת)
רוני (24.05.04)
29. ליבי איתכם משפחת יוסף
עופר , גבעתיים (24.05.04)
30. מהדי, אתה ובני משפחתך צודקים המשך במאבק!!!
24.05.04)
31. הצדק והזעם שלכם מובן ומוצדק וגם..
יוני י , ירושלים (24.05.04)
32. צבא חסר כל היגיון וצדק
אריאל (24.05.04)
33. הזלזול בחיי אדם בצבא
איתם הובר , טירת כרמל (24.05.04)
34. מדחת יוסוף ז"ל
רמי , ראשל"צ (24.05.04)
35. מהדי היקר - אנא קרא !!
אלי (24.05.04)
36. והעובדה היא...
ישראלה , ישראל (24.05.04)
37. עצוב
אנדרי , חיפה (24.05.04)
38. ל 5 - אנא קרא
אלי (24.05.04)
39. יתכן שנלמד הלקח, הזכות המקרה המצער
1-4all-al-4-1l (24.05.04)
40. צודק, כואב המון וגם הרהורים על האתוס
אראל ישראלי (24.05.04)
41. אחד הבזיונות הגדולים!
יהודי גאה , צפון (24.05.04)
42. מכתב למהדי
תומר , תל אביב (24.05.04)
43. האמת יותר חזקה מהכל !
אזרח , חיפה (24.05.04)
44. אם רק יכולתי לדבר בשם הרמטכ"ל
אילן מהשריון (24.05.04)
45. אני רוצה להאמין
אפי , מרכז (24.05.04)
46. לשאול מופז
חייל (24.05.04)
47. בוכים עליך, מדחת אחי
מיואש (24.05.04)
48. למהדי היקר
ערן , הוד השרון (24.05.04)
49. לא למילואים
asf (24.05.04)
50. עצוב וכואב
סוואעד , טכניון חיפה (24.05.04)
51. צודקים!! מישהו צריך לשלם בדרגתו
גיל , הרצליה (24.05.04)
52. וועדת חקירה
דוד (24.05.04)
53. צודקים בכל מילה...
אלעד איש ירושלים (24.05.04)
54. לא יודע מה אתם שמעתם
מתן , דרום (24.05.04)
55. משפחת יוסף אני מחזק אותכם הצדק עימכם לת)
אלון , מרכז (24.05.04)
56. להדיח את מי שהפעיל שיקול דעת מוטעה לת)
אורי , טירת כרמל (24.05.04)
57. צודק, הגיע הזמן להתנצל רשמית ולפצות את המשפחה בכמה שרק ניתן
שמאל שפוי (24.05.04)
58. תגובה לכתבה
מגבניק בדימוס , איזור השרון (24.05.04)
59. לא מגיע להנהגה צבועה שכזו משפחה נפלאה כמוכם.
זוליץ , מז"ת חדש (24.05.04)
60. צה"ל הפקירו את מג"ב
ג (24.05.04)
61. תקראו! משפחתו של מדחת!
שם בדוי , מרכז (24.05.04)
62. מופז וברק
אמנון , ארץ ישראל מוקפת חומה (24.05.04)
63. צודק..
מישהי , בית גן (24.05.04)
64. מהדי היקר, אנא קרא...
עמוס , בוסטון (24.05.04)
65. צודק ב10000000%
נכה צה"ל דרוזי (24.05.04)
66. ל-(5)הדרוזי _ אנחנו מעריכים את אומץ ליבכם, ורואים אתכם כחלק
אוהב דרוזים , מרכז (24.05.04)
67. אתה צודק
אבי , רמלה (24.05.04)
68. לומדים מטעויות עבר
יוסי , לוד (24.05.04)

ביום ב' דראש השנה תשס"א, 1 באוקטובר ,2000 בשעה 15.15 אחר הצהריים, בעמדה מספר חמש של קבר יוסף, נפגע בצווארו מכדור צלף לוחם משמר הגבול מדחת יוסוף.
באותן שעות הותקף הקבר על ידי מאות פורעים ומחבלים ערבים. בתוך הקבר היו רק שנים-עשר לוחמי מג"ב, אבל סביב-סביב היה כל צה"ל. צלפים וטנקים בתל א-ראס, טנקים של כוח 'כתונת פסים' במחנה חורון, מסוקים חמושים באוויר.
אסף פרלמן -- הפרמדיק, בוגר קורס הפרמדיקים הראשון של צה"ל - חילץ את מדחת מהעמדה וטיפל בו בתוך מבנה הקבר.
"ניגבתי לו את הדם מהפנים. התיישבתי על רצפת הקבר, אחזתי לו ביד, ליטפתי את שערו. 'יהיה בסדר', הבטחתי, 'אתה חזק, תיכף באים אלינו, יהיה טוב'.
– הוא מיצמץ, הזיז קצת את הראש, הרים יד וניסה להו ציא את צינור ההנשמה מהפה.
ניסיתי להרגיע אותו, וגם את עצמי. צעקנו בקשר 'אנחנו מאבדים אותו', מהחמ"ל דיווחו כל הזמן – שהחילוץ תיכף מגיע, עוד שתי דקות הם כאן. בינ תיים, המון פלשתיני ניסה בכל דרך לפרוץ פנימה, לשחוט אותנו. הירי לא פסק לרגע, היינו שם שנים-עשר, בחוץ היו מאות או אלפים. הרגשנו כל כך לבד.
– "בשעתיים הראשונות, העיניים שלו עוד היו פקו חות. אחר כך נעצמו. גם התזוזות פסקו, אבל הוא היה עוד חי. אחרי שלוש שעות הדופק נחלש בהדרגה, ואז נדם.
– "אחר כך ישבתי 40 דקות על רצפת הקבר והתלב טתי. הוא כבר היה נטול חיים. ידעתי שאני צריך לנתק את המנשם, לסגור את ברז החמצן, לכסות – אותו, להודיע לכולם שזה נגמר, אבל לא הייתי מסו גל".
בסרטה של הבמאית יעל קיפר-זרצקי 'בקבר יוסף', אשר שודר לאחרונה בערוץ 8, אומר דרור, חייל אחר – שנפצע בקבר: "רק לאחר 10 שעות חילצו את הפצו עים, למרות הבטחת המח"ט". הוא מדבר על היום שלאחר מותו של מדחת יוסף. רק לאחר 10 שעות חילצו פצועים. "אין לחיי אדם ערך. למה אתם נותנים לנו להתמודד לבד? למה אתם לא מגבים? לא יורים במי שנכנס ויורה בנו. למה אין מסוק, טנק, 'כתונת פסים', למה אין את כל מה שהבטחתם ואמרתם שיהיה?" מי ישב בחפ"ק צה"ל בתל א-ראס? מח"ט שכם יוסי אדירי, מפקד האוגדה בני גנץ, אלוף פיקוד המרכז יצחק איתן. בחמש אחרי הצהריים, בשעה שמדחת יוסף עוד חי, מצטרף גם הרמטכ"ל שאול מופז.
התרחיש בקבר היה צפוי, ותורגל פעמים אחדות קודם לכן. מתוך לקחים שהופקו על ידי צה"ל לאחר אירועי מנהרת הכותל ארבע שנים קודם לכן, בהם נהרגו שישה לוחמי צה"ל, וכן מתוך דו"ח שכתב סא"ל אלכס חייקוב, מפקד מתקן התיאום והקישור בשכם, היה ברור ממקורות פלשתיניים בכירים כי "אל לו לצד הישראלי לצפות ולדמיין מצב לפיו כוחות הביטחון הפלשתיניים משתלטים על מפגינים ופורעים... על צה"ל להיות ערוך לקראת אפשרות כי יספוג נפגעים, ובכלל זאת הרוגים ופצועים בקבר, שחילוצם יתעכב מאוד".
כמה חודשים קודם לכן, נפצע קצין בקבר. ג'יבריל רג'וב הצליח לפנות אותו כעבור שעות ארוכות. כבר אז היה אפוא ברור כי אין להסתמך על הפלשתינים בכלל, ועל רג'וב בפרט, ולכן הוכן כוח חילוץ צה"לי במרחק רבע שעה נסיעת טנק, כוח 'כתונת פסים'.
אבל 'כתונת פסים' הוכתמה בדמו של מדחת יוסף, שגסס במשך שלוש שעות וחצי, כשמתל א-ראס צופים במתרחש במשקפות ומצלמים המח"ט ומפקד האוגדה, ואלוף הפיקוד והרמטכ"ל. אותו אלוף פיקוד שהורה קודם לכן להניע את הטנקים לפאתי שכם כדי "לקצר טווח". אבל צה"ל, כך נאמר בדו"ח, החליט לעצור את הטנקים, לא להתקדם, לא לחלץ באש, כי אולי יבוא עוד מעט רגו'ב ויציל את חיילי צה"ל.
ומיהו הצה"ל הזה - הרמטכ"ל? ודאי, הרמטכ"ל שאול מופז, שנחת במסוק בתל א-ראס בחמש אחר הצהריים, כשמדחת יוסף עוד חי. האם מישהו הכריח אותו לעצור את הטנקים? האם היה זה אהוד ברק, אשר סירב להתראיין לסרט? לא ברור. גם שאול מופז לא הסכים להתראיין לסרט.
ועדת חקירה של צה"ל בדבר האירועים המתוארים, שבראשה עמד האלוף במילואים יורם יאיר (יה-יה), נועדה לחקור מדוע לא חילצו בכוח, מדוע סמכו על ג'יבריל רג'וב, מדוע אפילו לא ירו אש אפקטיבית על הפורעים שתקפו את הקבר; מדוע הורו לירות על מגרש כדורסל ריק, כשבתוך הקבר, באותה שעה ממש, מדמם מדחת יוסוף למוות. אולי משום שלא רצו לפגוע ברוצחים, מתוך אוריינטציה פוליטית -- לא צבאית, אלא כזו העומדת בניגוד להיגיון הצבאי המאפיין רמטכ"ל -- של היסמכות על רג'וב, מראשי ארגוני הרצח. ועדת הטיוח אמרה שזה היה בסדר.
מי שראה את הסרט בערוץ 8, את עדויות הלוחמים מהמחלקה הממונה על קבר יוסף ואת הסובבים אותם - יודע שהכל היה לא בסדר. לא מתוך חוכמה שלאחר – מעשה, אלא בחוכמה שלפני המעשה, אשר היא הנד רשת ממי שקיבל אז את ההחלטה להפקיר את מדחת – יוסף למותו. כמה שקרים הופרחו לחלל האוויר, כאי לו המצב החמור לא היה ידוע, כאילו חשבו שאפשר לסמוך על רג'וב. האמת היא שידעו כי מצבו קשה, וידעו שאי אפשר לסמוך על רג'וב. הרמטכ"ל ידע את כל זאת.
את שאול מופז ראוי היה להדיח מתפקידו, שכן בהחלטתו להימנע מחילוץ חייל פצוע הוא שבר את האתוס של אחוות הלוחמים וסמך על רוצחים, שבר את הערך המקודש של פינוי לוחמים פצועים לטובת אמון בערפאת וברג'וב. היום, אותו שאול מופז נותן אמון בדחלאן כאילו איש זה ימנע את הפיכתה של רצועת עזה לבסיס הטרור הגדול בעולם, לאחר שצה"ל ייצא ממנה.
יש האומרים: הניחו למתים; אולם דמו של מדחת יוסף זועק למרות הטיוח של ועדת החקירה, ואולי אף – ביתר עוצמה בשל כך. שהרי בנוסף על המוות והש כול, בנוסף על ההפקרה, בנוסף על נטישת הפצועים בשדה הקרב, השקר שבטיוח מעצים את העוול. לא – היתה כאן קבלת אחריות אלא בריחה מאחריות. הגי לויים החדשים בסרט הנזכר מחייבים עיסוק מחודש של מדינת ישראל בפרשה הנוראה.
בכוונתי לארגן בכנסת הקרנה של הסרט 'בקבר יוסף' וגם של סרטים אחרים אשר עסקו באותה פרשה, ביניהם הסרט שצולם על ידי צה"ל בעת האירוע מתל א-ראס, אשר משום מה דווקא הקטע המכריע נעלם ממנו בטרם נפתחו דיוניה של ועדת החקירה של צה"ל בעניין

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) אומר הערב בתגובה להחלטת שר הביטחון להתיר לשוטרים פלשתינים לשאת נשק: "מופז סומך על השוטרים הפלשתינים החמושים שיעשו סדר בתחומי הרשות, ולכן הוא מחזיר להם נשק שבו הם יוכלו להרוג יהודים.
"מופז שהפקיר את מדחת יוסף בקבר יוסף, כי סמך אז על שוטר פלשתיני חמוש, ג'יבריל רג'וב, ממשיך להפקיר את ביטחון תושבי יש"ע"

אתר הבית של ח"כ אריה אלדד http://www.moledet.org.il/eldad.html

מופז אישר לשוטרי הרש''פ לשאת נשק !!!

מופז אישר לשוטרי הרש"פ לשאת נשק
21:02, 5 אוגוסט 2004 / י"ח באב תשס"ד

בהערכת מצב ביטחונית שהתקיימה הערב במשרד הביטחון, הוחלט להחזיר בהדרגה לשוטרים פלסטינים את האפשרות לשאת נשק. יו"ר סיעת האיחוד הלאומי ח"כ צבי הנדל אומר בתגובה "אם חס וחלילה יש אמת בדברים, זו הוכחה לכך שמהלכיו המטורפים של רה"מ מטריפים גם את כל הסובבים אותו.

שר הביטחון שאול מופז החליט להתיר בהדרגה לשוטרי הרש"פ ביהודה ושומרון לשאת נשקים. ההחלטה התקבלה בהערכת מצב מיוחדת שהתקיימה הערב אצל שר הביטחון, שאול מופז, בהשתתפות הרמטכ"ל, משה יעלון, אנשי שב"כ ואלופים.
יצויין כי מערכת הביטחון תקבל את רשימות השוטרים מהרש"פ ותערוך בדיקה על מעורבותם בטרור.

ממועצת יש"ע נמסר בתגובה כי החלטת משרד הביטחון "מופקרת ומפקירה". "רק מי שמסוגל להגדיר בריחה תחת אש מגוש קטיף כמהלך שישפר את הביטחון, מסוגל לתת נשק למחבלים, ולטעון שזה לא יעלה בחיי יהודים", אומר דובר מועצת יש"ע, יהושע מור יוסף.

יו"ר סיעת האיחוד הלאומי ח"כ צבי הנדל אומר בתגובה: "אני ממש לא מאמין ומאד מקווה שהידיעה אינה נכונה. אך אם חס וחלילה יש אמת בדברים, זו הוכחה לכך שמהלכיו המטורפים של רה"מ מטריפים גם את כל הסובבים אותו. חבורת הרצח הפלסטינית ובראשה דחלאן- יקיר השלטון הישראלי- תשמח להסתייע בהכשר ישראל לשאת כלי נשק על מנת לרצוח יהודים נוספים" אומר ח"כ הנדל.
http://www.a7.org/news.php?id=85496

לדעתי הסרט לא מגלה את אמריקה ...וראיתי אותו בירושלים
א.בסרט אין את השאלה לדובדבני על העיטור שלו שהרי הוא לא האחרון שעזב את
החווה הסינית....ולמה קיבל יצחק מרדכי את העיטור...חגיגה עיטורים....
ב.אין בסרט את דברי התוכחה של חזי ,חזי נשמע עדין מדיי.
ג.ליפקין שחק לא נשאל על האלם קרב של המח"ט...
ד.ובכלל הסרט לא מסביר שזה לא היה קרב זאת היתה פשלה...חילוץ פצועים לאחר שהיתה פריסה גדודית לאיסוף סגריות...
כדברי חזי ומהרגע שנפתחה האש האוייב החלו בחילוץ הפצועים והרוגים לאחור...

רק אורי נשאר אורי, חד לשון שלא משתמעת לשתי פנים בעל בטחון בשל הידע העצום והמוצק מגביית עדויות צריך לקרא את "קריסה ולקחה ע"מ להבין שהסרט לא גילה את אמריקה הכל כתוב והספר יצאה ב1993 ....

להשתמע מוטי

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, August 09, 2004 10:54:09 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : הלם קרב המיתלה של דוביק תמרי

| | | Inbox

מוטי,

לדעתי הצנועה - אתה טועה לגבי הסרט. ניר עשה עבודה מצוינת בכך שהביא את הסוגיה לדיון ציבורי. ראה מאמרי בחדשות מחלקה ראשונה (www.nfc.co.il), "תודה, ניר טויב".
עכשיו כולנו חכמים וכולנו נבונים, ובלעדיו - נדמה לי שהיו רק חזי (שאיש לא הקשיב לו), יוריק הנהדר (כנ"ל) ואורי מילשטיין ... ומולם ה"היסטוריה הרשמית", שכתבו הפוליטרוקים מבלי תחקיר.

לסרט, כסוגה (ז'אנר), יש בעיות משלו, והן נושא לדיון נפרד (דרך אגב, בנובמבר יהיה בדאלאס כנס בנושא סרטים והיסטוריה. שלושה ימים ידונו שם בנושא, ולא ימצו אותו.

אביתר

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, August 09, 2004 10:54:09 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : הלם קרב המיתלה של דוביק תמרי

<moti [email protected]>
Re: הלם קרב המיתלה של דוביק תמרי
חברים שלום
לדעתי הסרט לא מגלה את אמריקה ...וראיתי אותו בירושלים.
א.בסרט אין את השאלה לדובדבני על העיטור שלו שהרי הוא לא האחרון שעזב את
החווה הסינית....ולמה קיבל יצחק מרדכי את העיטור...חגיגת עיטורים....
ב.אין בסרט את דברי התוכחה של חזי ,חזי נשמע עדין מדיי.
ג.ליפקין שחק לא נשאל על ההלם קרב של המח"ט...
ד.ובכלל הסרט לא מסביר שזה לא היה קרב זאת היתה פשלה...חילוץ פצועים לאחר שהיתה פריסה גדודית לאיסוף סגריות...כדברי חזי ומהרגע שנפתחה האש האוייב החלו בחילוץ הפצועים והרוגים לאחור...
ה.דב תמרי לא בהלם ובאופיו לא עושה חשבון לאף אחד... ברגע שאריק שרון מונה לשר בטחון הוא ונתי שרון עזבו את צה"ל אם הוא (דב תמרי) היה שפן הוא היה נשאר בצה"ל אבל כנראה שלא. כמו כן ניתן להכיר את אופיו כאשר האופנו בנק המהולל שדד איזה בנק ברעננה דב תמרי אמר לאופנו בנק אני לא יורד לריצפה תעשה מה שאתה רוצה...במהלך כל השוד דב תמרי עמד כאשר כולם נשכבו.
ו.ומה עם הארטילריה....כנראה לסרט השלישי בסדרה....

רק אורי נשאר אורי, חד לשון שלא משתמעת לשתי פנים בעל בטחון בשל הידע העצום והמוצק מגביית עדויות צריך לקרא את "קריסה ולקחה ע"מ להבין שהסרט לא גילה את אמריקה הכל כתוב והספר שיצאה ב1993 ....

להשתמע מוטי

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, August 09, 2004 10:55:56 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : : הלם קרב המיתלה של דוביק תמרי

| | | Inbox



חברים,
תראו, כשראיינו אותי לסרט עדיין לא ידעתי את ה"פשלה" של הארטיליריה, עד לתחקור של הפורום האמנתי לשקר של מרדכי, כי כל הארטיליריה הופנתה לצליחה ומעבר לתעלה. כלל לא חשבתי ולא ידעתי שהיו לנו שלושה מפקדים לא ראויים ליפקין מרדכי ויאירי.

גם ניר טויב לא ידע זאת.

את זריקתו של גיל דוד, ובמדוייק מה שקרה לגדוד שונארי, אני יודע זה 31 שנה ובהרצאות שלי אני מספר את זה כבר 31 שנה, זו עובדה ידועה וקיבלנו מידע זה לפני שהתחלנו בהליכה לכיוון החווה הסינית.

גם אני לא מבין , למה ידיעות אחרונות, עשה מזה טררררם כזה גדול

חזי
-

עוזי,
כאשר חטיבה מקבלת פקודה לנוע מגזרה לגזרה, במסגרת הפקודה בסעיף כוחות ומשימות מוכתב לה גם עם איזה יחידות משנה להגיע (משהו בסגנון "חטיבה 35 בהרכב מפח"ט וגדוד 890"), כך שהשארת הגמ"כ במרש"ל מן הסתם הוכתבה לעוזי יאירי. לגבי מפקדת הסיוע החטיבתית - היא חלק ממפקדת החטיבה (לא שייכת לגמ"כ) והשארתה במרש"ל היתה שגיאה מקצועית.
עמיקם
- Original Message -
From: "Uzi Ben-Zvi" <[email protected]>
To: "Hezy" <[email protected]>; "eli" <[email protected]>; "Uri Milstein" <[email protected]>
Cc: "יעקב צור" <[email protected]>; "סימן טוב שגיא" <[email protected]>; "בני כהן" <[email protected]>; "עידו צור" <[email protected]>; <[email protected]>; "Eviathar H. Ben-Zedeff" <[email protected]>
Sent: Friday, August 06, 2004 12:56 AM
Subject: RE: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית

> חזי
> קראתי את סיפורו של יעקוב צור בפעם העשירית וחלחלה אחזתני, מה אני אגיד לך, זה מרעיש ומפחיד וכל כך לא מקצועי, תאמין לי שאם הזחלמים היו דוהרים על הכביש ויוצאים בחמש שש בערב, ייתכן והיו מגיעים בזמן, השארת גדוד המרגמות שהצליח לחבור מהארץ על הזחלים עם רן כוהן, השארתו בפקודה בראס סודר היא בפירוש מעשה מטורף של אדם מרוסק (עוזי יאירי) אני בכלל לא מסוגל לתפוס מה עבר לצנחן הזה בראש, לא לקחת את יעקב צור או את רן כוהן, שיהיה לו מישהו מקצועי לידו?
> להשאיר את הגדוד האינטגרלי שלו מאחור ולרוץ במסוקים לקרב חייו, עם אפ אנים ועוזים, אתם יודעים מה?
> ככל שמעמיקים בקרב החווה הסינית ובספיחיו, הפשלה רק הולכת וגדלה, ואחריותו של עוזי ואמנון הולכת וגדלה לעומת איציק מרדכי.
> הקרב הזה היה נראה ונסתיים אחרת לגמרי אם גדוד של מרגמות כבדות היה נותן ל 890 מסך אש.
> אבל את הרוגי הגדוד זה כבר לא יחזיר לחיים.
> צה"ל מבחינתו לא למד כלום, ראה מוות מיותר מהזנה כפולה שנמשך עד היום.
> בברכה
> עוזי
>
> -Original Message-
> From: Hezy
> Sent: ה 8/5/2004 23:44
> To: 'eli'; Uri Milstein
> Cc: יעקב צור; Uzi Ben-Zvi; סימן טוב שגיא; בני כהן; עידו צור; [email protected]; Eviathar H. Ben-Zedeff
> Subject: Re: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית
>
>
> שלום לאורי ולחברים
> קראתי את סיפורו העצוב של יעקב צור
> ואסכם אוי לנו ואבוי לנו כמה חברים שלי מתו שם בגלל שיעקב צור ועוד כמה קציני ארטיליריה מנוסים לא היו שם איתנו
>
> שאלות ליעקב צור:
> א.אמנון ליפקין הסמח"ט, מוזכר רק בתקופת המיתלה לאחר המלחמה., האם לא הייתה לו נוכחות במלחמה ?
> ב.האם ליפקין ידע שקבלת פקודה להישאר בראס סודר?
> ג.לא ספרת, מה עשה רן כהן, ברגע שהחטיבה "ברחה" לו מהעיניים בראס סודר, האם הוא לא הרעיש עולמות?
> ד.מדוע הקש"א של 890 הושאר גם הוא מאחור? ומה אמר על זה יצחק מרדכי בשחזור הקרב בחווה הסינית
> ה.יצחק מרדכי, בראיונות לעיתונים 30 שנה, מספר סיפור הפוך, שהוא ביקש ארטיליריה ואוגדה 162 אמרה שאין, בגלל שכל הארטיליריה לטובת הצליחה, זה לא אמת בכלל, האם סיפור שקרי זה נובע מהשארת הקש"א שלו בראס סודר
>
> אני מקווה שיעקב צור יענה, אבל כל החברים מוזמנים לנסות את ה"פשלה של מלחמת יום הכיפורים" בקרב "הכי מפורסם של מלחמת יום הכיפורים" - רובי אפ אן שלא יורים, שעה שקציני הארטיליריה (גם של 890 - בראס סודר.
>
> אכן צבא לתפארת עם צנחני חוד החנית של הצבא הזה
>
> חזי
>
>
> - Original Message -
> From: Uri Milstein <mailto:[email protected]>
> To: 'eli' <mailto:[email protected]>
> Cc: Eviathar H. Ben-Zedeff <mailto:[email protected]> ; [email protected] ; עידו צור <mailto:[email protected]> ; בני כהן <mailto:[email protected]> ; Hezy <mailto:[email protected]> ; סימן טוב שגיא <mailto:[email protected]> ; עוזי בן-צבי <mailto:[email protected]> ; יעקב צור <mailto:[email protected]>
> Sent: Thursday, August 05, 2004 9:03 PM
> Subject: RE: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית
>
> אלי,
>
> מסור לי פרטים על הגדוד שלכם שרשרת הפיקוד שלו ופעילותו באותו זמן.
>
> אורי
>
> -Original Message-
> From: eli
> Sent: Thursday, August 05, 2004 9:14 PM
> To: 'Uri Milstein'
> Subject: RE: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית
>
>
>
> לאורי שלום!
>
>
>
> אני חושב שהגדוד שלי השתתף בצורה רצינית בסיוע הארטילרי .
>
>
>
> אני זוכר שהפגזנו את "אמיר" ואני חושב שזה היה חלק מהחווה הסינית.
>
>
>
> בדיוק היכן – אינני יודע, ואינני זוכר.
>
>
>
> רק כקוריוז, אחרי המלחמה נולדו בגדוד 5 בנים. לכולם קראו – אמיר, על שם אותו מתחם.
>
>
>
> גם לבן שלי קראתי אמיר, אם כי הוא נולד עוד לפני המלחמה...
>
>
>
> אלי.

From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, August 09, 2004 10:52:35 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : האם המפקדיו הבכירים של צה"ל יודעים להפעיל ארטילריה?

חזי היקר
הערותיך מענינות.בצבאות שונים מעלים בכוונה תלחילה "מיומנות ארטילרית" של קציני דרגים מסתערים,מכל החיילות.הדבר נכשה באמצעות עזרים טכניים אופטייים ואחרים האמורים להקל עבודת קתק או כל קצין אחר.יחד עם זאת נשמרת רמת יגע ארטילרי מקובל.מעניין איך שיטות ישנות מוכיחות עצמם לא אחת....בשנת 1977 הזדמנתי עם רא"ל מרדכי גור לעמדה שצפתה על אל-חיאם.ניתנה פקודה לירות מעגל כעשרה כדורים למטרה נצםפית הייטב.הסוללה החטיאה בהיקף של כ50 עד 100 מטרי מהמטרה.ביקשתי רשות להפעיל 2 קנים 122 ממ של הלבנונים,בשיטות ימי איכה.....עם מפה פשוטה,מחשב כיס ותצפית תיקון פגעו במטרה ששה מתוך עשרה כדורים.מוטה הפגיש הלבנוני האחראי (סמ"ר) עם מגד התומת"ים וצוותו כדי שילמדו מה הוא עשה כדי לפגוע....
בברכה יורם המזרחי,
* ****

סימן טוב
לפי מכתבך האחרון "אין היום קת"קים" האם זה אומר שקציני השריון החיר וההנדסה מיומנים יותר בהפעלת ארטיליריה
ממכתבך לעטיה הבנתי שהקשאי"ם נמצאים במס"ח

מה שמעניין אותי, אם הקש"אים מסיבה כל שהיא, לא רואים את המטרה
האם קצינים שהם לא תותחנים מסוגלים לבצע ירי ארטילירי במקצועיות או שרמתם נשארה נמוכה כמו בעבר

פעם צנחן תמיד צנחן
חזי


From : Uri Milstein <[email protected]>
Sent : Monday, August 09, 2004 11:00:56 AM
To : "zahron x" <[email protected]>
Subject : FW: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית

| | | Inbox

בנצי
כמה שאתה צודק!
רק מי שנכשל בניווט, לא מקבל דרגות קצונה בחת"מ. הזדהות נכונה של הגדוד/
הסוללה חוסכת פגזי טיווח. כל מטר קובע!
סימן טוב

****

> סימן טוב ידידי
> היום? בטכנולוגיה הקיימת היום כל מפקד שנושא משהו כמו פאלם פילוט עם
מפה מסונכרנת GPS עם חיבור ישיר למס"ח יכול מהכיס שלו לשלוח נתונים מדויקים
בסטיה של מטרים, לא עשרות מטרים, אז בטכנולוגיה הממוחשבת של היום, זה הופך
את אי הכשרת המפקדים הזוטרים לשערוריה.
> הצבא האמריקאי והבריטי לימד את התורה הבסיסית של הזמנת אש סיוע לרמות
המ"כ ומעלה כבר לפני מלחמת העולם השניה, מתוך תובנה שזה מחוייב המציאות.
> בצה"ל שלי אליו אני התגייסתי, נושאי ניווט והתמצאות בשטח היו דבר שולי
בקורסי המפקדים של השריון, נכון זו בעייה (בטרם ימי ה GPS) לרדת מהטנק, או
הנגמ"ש להתרחק מעט ורק אז להשתמש במצפן, בכלל מהירות התנועה גורמת בהכרח גם
לטעויות ניווט גדולות, אבל לא זו הנקודה, מי שאיננו יודע להזדהות במדויק
בשטח לא ידע לתת קורדינטות לסיוע, בשריון השאירו את הניווט לסיור, ונתנו
לכל גדוד מחלקת סיור תקנית (חמישיות) והתפקיד שלהם לנווט את הגדוד, המג"ד
לחלוטין בנה עליהם, רק מה במלחמה הג'יפים שלהם היו קצת פגיעים ןהחמישיות
עלו בעשן השמימה...אז נישארו מג"דים שלא ידעו היכן הם והיה צריך להביא כל
מיני פטנטים כמו מחלקת יקי לגדוד 142....
> למה אני מבלבל לך את המוח, פשוט, כי החינוך להתמקצעות לוקה בחסר, כי
חניך מסיים קק"ש או קמ"ט בלי לדעת התמצאות בשטח, קיבלתי קצין מסיירת צנחנים
ששמו היה כמה סימלי גורי, ולא היה לו מושג בניווט רכוב, אולי בהליכה הוא
היה מעולה אבל בניווט רכוב הוא היה אסון...
> אני לא יודע אם זה מייצג אבל זו היתה עובדה, ונדמה שאולי האמצעים של
2004 יעשו את כל העיסק יותר פשוט, ללא ספק שהרבה מהכישורים שנדרשו מהחיילים
של פעם, לא הפיזיים אלה השכליים, אולי יותר מסובך יהיה להפעיל את המחשבים,
והצבא לא יוכל להיות סדיר אלה מקצועי, אבל זהו דיון אחר...
> יום טוב
> עוזי
*
>
>
>
> עוזי
> הפגזה ארטילרית היא "מפעל הפיס" מטרתה בעיקר להוריד את הלב לפופיק.
להוריד את
> הראש. בדרך כלל הירי הראשון הוא קטלני בשביל זה יורים כדור ראשון במטח.
> עם האש הארטילרית לא פגעה כנראה שלא בוקרה כראוי, או שלא ניתנו נתוני
מטרה
> נכונים..
> הטיווח מטרתו להכניס את המטרה הסוללה ובקר האש לאותה רשת, ותוך כדי
כך
לתקן
> סטיות הנובעות מטמפרטורה, שכבות מטאורולוגיות, סיבוב כדור הארץ, הפרשי
גבהים
> סוללה מטרה, אפיצויות ביצור הפגזים. ועוד.
> היום עובדים אחרת יש מחשב ירי העושה את כל התיקונים. מטווחים בעזרת
מד
טווח
> לייזר. מורידים 3 פגזים בשטח, מודדים נתונים לנקודת פגיעה ממוצעת.
ו"רושמים את
> השטח באש" ולמעשה כל שאר היריות הן לתכלית תוך מתן וקטור למטרה, בהתיחס
לנפ"מ.
> הרבה יותר מדויק והרבה יותר מהר ו... פחות תחמושת.
> פעם תותחן תמיד תותחן
> סימן טוב
*
>
>
> > חזי
> > עם כל הכבוד, לא אנחנו הורדנו עליך קצת ארטילריה אלה התותחנים יקי
רק
כיוון
> אותם, ואתה לא היית קיים מבחינתנו, ולא צעקו במוסקיטו "אש על כוחותינו"
חוץ
> מזה, עשינו עבודה לא טובה כנראה או שהחת"מ כי הנה עובדה שאיש ממכם לא
נפגע, אז
> איזה מין עבודה זו?
> > העיקר שהאפ אנים ירו לא?
> > עוזי
> >
> **
> >
> >
> > סימן טוב, אתה צודק, אני הייתי בין שעה 14 לשעה 15 תחת ההפגזה של
עוזי
בן
> צבי
> > ויקי חיימוביץ והיה פחד אלוהים, התחפרנו עוד ועוד
> > בהמשך ליד הגשרים, הפגזות מצריות, פחד... מתחפרים ומתפללים
> > והמצרים בחווה הסינית צחקו על הצנחנים בפיקוד ליפקין, מרדכי ויאירי
שירו
> עליהם
> > ברובה אפ אנ שלא יורה, בבודדת
> >
> > קרב הירואי באמת
> > הראייה כ-חמישים הרוגים
> > " במרכאות כפולות אכן "קרב קשה "
> > חזי
> >
> > חזי
*
> >
> >
> > > חזי
> > > את הזלזול הזה בתותחנים אני חי כבר הרבה שנים. זה מתחיל ב:
"למה
אתה
> מסתובב
> > > עם אנטנה LONG? למה אתה מדייק בהזדהות ? אתה מעכב אותנו! מי בכלל
צריך
> > > ארטילריה, ועוד ועוד.
> > > במבצע "קדש" הצטרף גדוד 402 לחטיבה 9 (עודד) במסע לשארם
-א-שיח.
כאשר
> > המשאיות
> > > נתקעו בחול ירדו החיילים לדחוף. חילי החי"ר דחפו משאיות ריקות.
התותחנים
> דחפו
> > > משאיות גוררות תותחים ו "בטן" של 32 פגזים . "חכם ציון" אחד הורה
> לתותחנים
> > > להוריד את התחמושת ולהשאיר אותה. והם המשיכו בלי תחמושת. ליד ראס
נצראני
> ראה
> > > אותם אברהם יפה, המח"ט ושאל מה הם עושים פה? בין ותיקי 402 נקרא
המסע
הזה
> > "המסע
> > > היבש". הדבר הזה הגיע לאזניו של דיין. תגובתו הייתה: בסדר כל
גרוש
> שמוציאים
> > על
> > > תותחנים ושריון הוא כסף מבוזבז.
> > > ותאמין לי, שהדברים האלה "יושבים" לי חזק חזק בראש. גם 17 שנה
אחרי
> שעזבתי
> > את
> > > התותחנים. (בהמשך הייתי קצין התנהגות אוכלוסיה בפיקוד העורף).
ואני
מסכים
> עם
> > > עוזי לא איציק מרדכי יצר את הצבא הצבא יצר את איציק מרדכי!
> > > סימן טוב
**
> > >
> > > ממולץ לשנות את נושא הדיון
> > > במקום: מדוע לא הייתה ארטיליריה.......
> > > לכתוב מדוע בחטיבה 35 היו מפקדים כל כך גרועים
> > >
> > > זה הפתרון לדיון הזה
> > > היו שם בהסתברות מקרית שלושה מוסקטרים בפיקוד מח"ט שבא ממטכ"ל
ולכן
הוא
> > הסגן
> > > של אלוקים שאף אחד לא יכל להגיד לו מילה, כי הוא בא ממטכל
> > > אבל אין לשכוח כי מי שהיה צריך להגיד זה המגדי"ם והסמח"ט לא
דרג
של
> מפי"ם
> > > ומטה
> > >
> > > צר לי אבל זה המצב
> > > חזי
**
> > >
> > > > אביתר ידידי
> > > > לכן כדאי לכולנו לראות את הסרט שדיברתי בו, הוא יהיה לי
בלפטופ,
> ואוכל
> > > להראות לכם את הסמלים מזמינים סיוע במיומנות שלא היתה מביישת
מס"ח או
> > קש"א....
> > > > במלחמה ובשטח שרשרת הפיקוד נפגעת, להוריד סיוע אוירי או סיוע
ארטילרי
> > בעידן
> > > ב GPS בצבא זה ממש משחק ילדים, אנחנו עוד עבדנו עם מצפן, מד
מעלות/אלפיות
> > וחוט
> > > על מפת הקוד...
> > > > אני חושב שחייל בחי"ר שלא יודע לנווט ולא יודע מה זה אזימוט,
ואזימוט
> > חוזר,
> > > ואיך לדעת מה הנ"צ של הגבעה מולו, צריך ללכת להתאמן עוד...
> > > > לילה טוב לכם מסין
> > > > עייפתי
> > > > עוזי
> > > >
> > > ***
> > > >
> > > > שוב אני חוזר למש"קים בחטיבת הקומנדו 3 הבריטית, שבקרב על
איי
> פולקלנד
> > ידעו
> > > > להזמין סיוע ארטילרי, סיוע של תותחי האניות וסיוע אווירי
למיניהו.
> אין זה
> > > בלתי
> > > > אפשרי - אלא שאלה של אימון. שאלו את חברנו עוזי, שאינו איש
חת"ם.
> לדעתי
> > > הצנועה,
> > > > קצין צריך לדעת לעשות זאת. גם מש"ק סיור.
> > > >
> > > > למתעניין- כדאי לקרוא את ספרו של המח"ט, ג'וליאן תומפסון,
"לא
> פיקניק"
> > > , על המערכה בפולקלנד. ולקצרים בזמן - את
ביקורתו
של
> דורון
> > > אלמוג
> > > > על הספר.
> > > >
> > > > סיוע זה עניין מקצועי. לכן, אנחנו צריכים מס"חים וקש"אים,
שיתאמנו עם
> > > היחידות
> > > > המסתייעות. רק קציני סיוע כאלה, שיכולים להיצמד לכוח הלוחם
(תחשבו על
> > גדוד
> > > סדיר
> > > > בחי"ר/ם), יכולים לעשות את מטלותיהם בקרב. אולם צריך להיות
גם
ידע
> בדרג
> > > > המסתייע. בלעדיו קשה לקבל סיוע. זה לא רק נדב"ר אחר מאשר
בשריון
או
> > בחי"ר,
> > > אלא
> > > > זה גם ידע והיכרות עם הקנים היורים ועם היחידות היורות.
> > > >
> > > > הניסיון שלי - הקש"א היה הקצין הכי מקצועי בגדוד שלנו (והוא
התחלף
> בכל
> > > גזרה, אך
> > > > לא שמט את התואר).
> > > >
> > > > אביתר
> > > >
> > > >
*
> > > >
> > > > > שלום
> > > > > הבעייה אינה האם קצין חי"ר יודע לטווח או לא. נניח שהוא
יודע-
> הוא
> > יודע
> > > > לבקש
> > > > > הקצאה של יחידת אש ותחמושת? הוא יודע איזה כלי הוא מטווח?
יש
לו
> טווח?
> > > > > צריך להיות איש מקצוע ליד המח"ט ואיש מקצוע ליד המג"ד
ואז גם
מי
> שלא
> > > יודע
> > > > > לטווח יצליח להסתדר. לכן זה שלא היו קש"א ומס"ח זאת רשלנות
פושעת!
> > > > > פעם תותחן תמיד תותחן
> > > > > סימן טוב
**
> > > > >
> > > > > > ואל תשכחו את בא"ח 35, שגם הוא נשלח לגזרת מרש"ל, ואת
הסיירת
> > > החטיבתית,
> > > > > שהייתה
> > > > > > באחריות מטכ"לית, וכמעט אבדה במבצע לילי בגבול
עירק-סוריה.
> > > > > > כלומר מח"ט הצנחנים פיקד כביכול על גדוד אחד בודד בקרב
אחד
> בחווה
> > > הסינית.
> > > > > > איני יודע מדוע אף אחד במפח"ט לא העיר על אי-לקיחת
המס"ח,
כשם
> > שאיני
> > > יודע
> > > > > מדוע
> > > > > > אף אחד לא התרעם על סילוק קצין האג"ם מהתדריך לקרב
בחווה
> הסינית.
> > > כנראה,
> > > > > אלה
> > > > > > עניינים, שלא אצליח להבין אף פעם.
> > > > > >
> > > > > > ושוב לימינו אלה - האם כיום קצין חי"ר יודע לטווח
ארטילריה?
> בתחילת
> > > שנות
> > > > > התשעים
> > > > > > (כשהדרכתי בהשתלמות לצוערים) הופתעתי לדעת, שצוערי
חי"ר
אינם
> > יודעים
> > > מה
> > > > זה
> > > > > > טלפון אחורי. האם המצב כיום טוב יותר?
> > > > > > לצערי, מאז סוף שנות השמונים אני בהרגשה, שהמפח"ש
(כיום -
> מז"י) לא
> > > > הועילה,
> > > > > > אדרבא. כיום התורות החיליות סובלות וסגירת הבטאונים
> > המקצועיים-חיליים
> > > לא
> > > > > שיפרה
> > > > > > את המצב.
> > > > > >
> > > > > > אביתר
> > > > > >
*****
> > > > > >
> > > > > > > עמיקם
> > > > > > > מח"ט שלקחו לו גדוד לרמת הגולן (50)
> > > > > > > גדוד השאירו לו במרש"ל (202)
> > > > > > > משאיר את הגמ"כ שלו ומשאיר בפקודה את המג"ד שהוא
המס"ח
שלו
> > במרש"ל?
> > > > > > > לסמוך על זה שהוא יקבל מס"ח למה בעצם מס"ח הרי מדובר
בסה"כ
> בגדוד
> > > מספיק
> > > > > היה
> > > > > > לקחת איזה מסו"ל אחד אני מניח שאפילו סג"מ בוגר קורס
קציני
> חת"מ
> > היה
> > > > מספיק,
> > > > > עם
> > > > > > מ"ק 25.
> > > > > > > כמו שאמרת, 30 סוללות היו יכולות להשאיר מהמצרים רמץ
עם
עשן
> > > מסתלסל, זה
> > > > > רק
> > > > > > הופך את עוזי אמנון ואיציק להיראות כלא מקצוענים, יצא
לי
לראות
> את
> > > יקי
> > > > > כקצין
> > > > > > חי"ר מטווח גם במלחמה וגם באימונים, ראיתי אותו מפעיל
תותחן
> טנק
> > > מהטלפון
> > > > > > האחורי, אינני מבין כיצד יתכן שמה שיקי וחזי ידעו,
כידע
בסיסי
> של
> > > קצין
> > > > חיר
> > > > > עם
> > > > > > מפה ומצפן, לא ידעו קצינים מעל רס"ן שהיו שם לא
מעט....
> > > > > > > אבל היום זה דיון שחוץ מזה שיגיד לחברה האלה את האמת
בפנים,
> אולי
> > > יביא
> > > > > לכך
> > > > > > שבצה"ל יבינו את חשיבות הארטלריה, טבעיקר את הפעלתה על
ידי
> הדרג
> > הכי
> > > נמוך
> > > > > > בקרב..
> > > > > > > בברכה
> > > > > > > עוזי
> > > > > > > עוזי
> ****** > > > > >
> > > > > > > עוזי,
> > > > > > > כאשר חטיבה מקבלת פקודה לנוע מגזרה לגזרה, במסגרת
הפקודה
> בסעיף
> > > כוחות
> > > > > ומשימות
> > > > > > מוכתב לה גם עם איזה יחידות משנה להגיע (משהו בסגנון
"חטיבה 35
> > בהרכב
> > > > מפח"ט
> > > > > > וגדוד 890"), כך שהשארת הגמ"כ במרש"ל מן הסתם הוכתבה
לעוזי
> יאירי.
> > > לגבי
> > > > > מפקדת
> > > > > > הסיוע החטיבתית - היא חלק ממפקדת החטיבה (לא שייכת
לגמ"כ)
> והשארתה
> > > במרש"ל
> > > > > היתה
> > > > > > שגיאה מקצועית.
> > > > > > > עמיקם
> > > > > > > - Original Message -
**** > >
> > > > > > >
> > > > > > > > חזי
> > > > > > > > קראתי את סיפורו של יעקוב צור בפעם העשירית וחלחלה
אחזתני,
> מה
> > > אני
> > > > אגיד
> > > > > לך,
> > > > > > זה מרעיש ומפחיד וכל כך לא מקצועי, תאמין לי שאם
הזחלמים
היו
> > דוהרים
> > > על
> > > > > הכביש
> > > > > > ויוצאים בחמש שש בערב, ייתכן והיו מגיעים בזמן, השארת
גדוד
> המרגמות
> > > > שהצליח
> > > > > > לחבור מהארץ על הזחלים עם רן כוהן, השארתו בפקודה בראס
סודר
> היא
> > > בפירוש
> > > > > מעשה
> > > > > > מטורף של אדם מרוסק (עוזי יאירי) אני בכלל לא מסוגל
לתפוס
מה
> עבר
> > > לצנחן
> > > > הזה
> > > > > > בראש, לא לקחת את יעקב צור או את רן כוהן, שיהיה לו
מישהו
> מקצועי
> > > לידו?
> > > > > > > > להשאיר את הגדוד האינטגרלי שלו מאחור ולרוץ
במסוקים
לקרב
> חייו,
> > > עם אפ
> > > > > אנים
> > > > > > ועוזים, אתם יודעים מה?
> > > > > > > > ככל שמעמיקים בקרב החווה הסינית ובספיחיו, הפשלה
רק
הולכת
> > וגדלה,
> > > > > ואחריותו
> > > > > > של עוזי ואמנון הולכת וגדלה לעומת איציק מרדכי.
> > > > > > > > הקרב הזה היה נראה ונסתיים אחרת לגמרי אם גדוד של
מרגמות
> כבדות
> > > היה
> > > > > נותן ל
> > > > > > 890 מסך אש.
> > > > > > > > אבל את הרוגי הגדוד זה כבר לא יחזיר לחיים.
> > > > > > > > צה"ל מבחינתו לא למד כלום, ראה מוות מיותר מהזנה
כפולה
> שנמשך
> > עד
> > > > היום.
> > > > > > > > בברכה
> > > > > > > > עוזי
>********
> > > > > > > >
> > > > > > > > שלום לאורי ולחברים
> > > > > > > > קראתי את סיפורו העצוב של יעקב צור
> > > > > > > > ואסכם אוי לנו ואבוי לנו כמה חברים שלי מתו שם
בגלל
שיעקב
> צור
> > > ועוד
> > > > כמה
> > > > > > קציני ארטיליריה מנוסים לא היו שם איתנו
> > > > > > > >
> > > > > > > > שאלות ליעקב צור:
> > > > > > > > א.אמנון ליפקין הסמח"ט, מוזכר רק בתקופת המיתלה
לאחר
> המלחמה.,
> > > האם לא
> > > > > הייתה
> > > > > > לו נוכחות במלחמה ?
> > > > > > > > ב.האם ליפקין ידע שקבלת פקודה להישאר בראס סודר?
> > > > > > > > ג.לא ספרת, מה עשה רן כהן, ברגע שהחטיבה "ברחה" לו
> מהעיניים
> > בראס
> > > > סודר,
> > > > > האם
> > > > > > הוא לא הרעיש עולמות?
> > > > > > > > ד.מדוע הקש"א של 890 הושאר גם הוא מאחור? ומה אמר
על
זה
> יצחק
> > > מרדכי
> > > > > בשחזור
> > > > > > הקרב בחווה הסינית
> > > > > > > > ה.יצחק מרדכי, בראיונות לעיתונים 30 שנה, מספר
סיפור
הפוך,
> > שהוא
> > > ביקש
> > > > > > ארטיליריה ואוגדה 162 אמרה שאין, בגלל שכל הארטיליריה
לטובת
> > הצליחה,
> > > זה
> > > > לא
> > > > > אמת
> > > > > > בכלל, האם סיפור שקרי זה נובע מהשארת הקש"א שלו בראס
סודר
> > > > > > > >
> > > > > > > > אני מקווה שיעקב צור יענה, אבל כל החברים מוזמנים
לנסות את
> > > ה"פשלה של
> > > > > מלחמת
> > > > > > יום הכיפורים" בקרב "הכי מפורסם של מלחמת יום
> הכיפורים" -----
> > > רובי
> > > > אפ
> > > > > אן
> > > > > > שלא יורים, שעה שקציני הארטיליריה (גם של 890 - בראס
סודר.
> > > > > > > >
> > > > > > > > אכן צבא לתפארת עם צנחני חוד החנית של הצבא הזה
> > > > > > > >
> > > > > > > > חזי
> > > > > > > >
> > > > > > > >
: מדוע לא היתה ארטילריה בחווה הסינית
> > > > > > > >
> > > > > > > > אלי,
> > > > > > > >
> > > > > > > > מסור לי פרטים על הגדוד שלכם שרשרת הפיקוד שלו
ופעילותו
> באותו
> > > זמן.
> > > > > > > >
> > > > > > > > אורי
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > לאורי שלום!
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > אני חושב שהגדוד שלי השתתף בצורה רצינית בסיוע
הארטילרי .
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > אני זוכר שהפגזנו את "אמיר" ואני חושב שזה היה חלק
מהחווה
> > > הסינית.
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > בדיוק היכן – אינני יודע, ואינני זוכר.
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > רק כקוריוז, אחרי המלחמה נולדו בגדוד 5 בנים.
לכולם
קראו –
> > אמיר,
> > > על
> > > > שם
> > > > > > אותו מתחם.
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > גם לבן שלי קראתי אמיר, אם כי הוא נולד עוד לפני
המלחמה...
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > >
> > > > > > > > אלי.
> > > > > > > >

ראיון עם אל"ם מיל' יעקב צור שהיה, במלחמת יום הכיפורים, מפקד גדוד מרגמות כבדות 332, גדוד מילואים אורגני של חטיבה 35, שהשתתף בפעילות החטיבה בגזרת ראס- סודר. הראיון התקיים ביום ג', 11 במאי 2004, לאחר מכן הוכנסו בו השלמות והבהרות נוספות.

על הפקת לקחים בצה"ל

אל"ם (מיל') יעקב צור עובד כיועץ למערכת הביטחון בנושאי מו"פ וטכנולוגיה צבאית. במסגרת עבודתו עשה מחקר על הפקת לקחי מלחמות בצבא. המחקר מסווג "סודי" אך חלקו התפרסם במסגרת מאמר ב"מערכות" שנקרא "האם השכיל צה"ל להפיק את לקחי מלחמותיו וליישמם?"(גליון 378- 379ספטמבר 2001) .
הממצא העיקרי בעבודה זאת הוא שלא הפיקו לקחים כראוי ולא יישמו את מה שבכל זאת הופק. "לכן יצאתי כועס מהעבודה ולקח לי זמן רב להירגע". המחקר הופץ רק לדרגים בכירים (שאין להם זמן לקרוא...), ובכמות מצומצמת מאד. יעקב מסביר: במקור הוטל עלי לבחון איך השפיעו לקחי המלחמות על פיתוח אמצעי הלחימה. נגררתי לעומק רב והבאתי דוגמאות מפורטות. הלכתי אחורה ובדקתי איך הפיקו לקחים: מה היו התהליכים ושיטות העבודה. בדקתי שלוש מלחמות: ששת הימים, יום כיפור ושל"ג. בחנתי את לקחי המלחמות הללו והוצאתי את אותם לקחים שיש להם הקשר אמל"חי. בודדתי מתוך ים הלקחים את אותם לקחים שחזרו שוב ושוב, בשלוש המלחמות. חקרתי למה לקח שנלמד בששת הימים חוזר בכיפור ואחר כך שוב בשל"ג ובדקתי מה קרה בטיפול ביישום עד 1997 . מ-67 עד 97 . התברר שמה שהובחן בששת הימים כבעיה עדיין היה לקח בשנות התשעים. המסקנה העיקרית היא שלמעשה לא הפיקו את לקחי המלחמות בצורה ראויה ומקצועית, ואת חלקם של הלקחים שכן הפיקו, צה"ל לא השכיל ליישם. לא הפיקו כמו שצריך ולא יישמו. ישנו מילון צה"ל. כל כמה שנים צה"ל מוציא מילון למונחי הצבא. במילון הזה לא היה קיים המונח "לקח צבאי". רק ב-1998 הוכנס לראשונה "לקח צבאי". חמישים שנה אחרי שצה"ל קם, בפעם הראשונה צה"ל הגדיר לקח צבאי מהו ואיך עושים אותו. זה לא מתקבל על הדעת. למעשה רוב ה"לקחים" שכתובים בחוברות כלל אינם לקח אמיתי! כדי להפיק לקח זה מחייב עבודה מקצועית יסודית: קודם איסוף נתונים האמיתיים, אחרי כן ניתוחם, חשיבה מעמיקה ורק אחרי כן הפקת לקח מזוקק. רוב הלקחים שמופיעים הם "סיפורים" ולא לקחים. דוגמה ממש קטנה אבל אופיינית: אחרי ששת הימים סגן הרמטכ"ל בר לב לקח על עצמו את נושא הלקחים, הקים צוות עבודה, והלך ליחידות (לא זימן אליו). הוא גם דאג לרישום סטנוגרמה של השיחות. מצאתי את הסטנוגרמה. באחת הפגישות נאמר כי נהרגו חיילים מהתפוצצות מרגמות כתוצאה מהזנה כפולה (תופעה שמכירים). בר לב אמר שראה על מרגמות רוסיות שיש "סמיצ'יק", מתקן מכני פשוט המונע הזנה כפולה. אמר: "תרשמו הוראה להתקין מיד במרגמות מתקן למניעת הזנה כפולה". הלכתי ללקחי יום כיפור: שוב נהרגו חיילים מהתפוצצות מרגמות, בגלל הזנה כפולה. שוב "מפיקים לקח" ויוצאת הוראה חדשה להתקין אמצעים להזנה כפולה. הלכתי לשל"ג, מצאתי שנהרגו חיילים מהתפוצצות מרגמות ושוב הזנה כפולה... מה זה אומר בצבא מסודר, אחרי שלוש מלחמות, אם במלחמה השלישית נהרגו חיילים מתקלה פשוטה שאותרה במלחמה הראשונה וסגן הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו נתן פקודה בנדון
במוצב "ריחן" בלבנון, בשנת 97 שוב התפוצצה מרגמה ונהרג קצין. שלושים שנה אחרי שבר לב אמר להתקין מתקן למניעת הזנה כפולה. בהרצאה שנתתי על כך לקצינים צעירים אחד מהם אמר לי שהמקרה האחרון אינו צודק כי היה מתקן, אבל הורידו אותו מהמרגמה, פרקו אותו כי לא היה נוח. זה מראה שלא מספיק לתת מכשיר, חובה להטמיע את הפקודה וחייל צריך להבין את המשמעות. וזה לא עשו שלושים שנה. אבל באמת זו דוגמה קטנה ובמחקר עצמו עסקתי (ביחד עם אל"ם מיל' אבי שדמי) בנושאים הרבה יותר "כבדים".

שחזור קרב החווה הסינית
זמן קצר אחרי שעוזי יאירי עזב את החטיבה הלכתי עם איציק ו צימל, המח"ט החדש, לשטח הלחימה בחווה הסינית כדי לשחזר את הקרב. גוויות חיילים מצרים היו עדיין מוטלות בחפירות. ראינו אמל"ח רבים, תרמילי תחמושת מקלעים כבדים וטילי "סאגר" היו מפוזרים מסביב. לכל כוח רגלי שהיה בא ממול לא היה שום סיכוי. אני, כמס"ח של החטיבה, שלא השתתף בקרב זה (הסיבות יובררו בהמשך), שאלתי כמובן אם קיבלו סיוע ארטילרי ונאמר שלא היה. לי זה היה ברור מראש שכך יקרה, כי לכוח של 890 לא היה שם גורם קישור (קש"א). הקש"א החביר לגדוד, שמעון פרידמן, הושאר מאחור, בראס סודר, כפי שאספר להלן.
חשוב להבין כי היתרון של קש"א שהולך איתך הוא עצום. הוא בקיא בכל הנתונים הדרושים, יודע איך לדבר עם מקורות האש, וחובר איתם בקשר. בנוסף לזה הוא מקצוען, יודע להזדהות טוב מקציני חי"ר. קש"א או מס"ח יודע איפה אתה על המפה. הוא באפס זמן מאתר את עצמו ואת המטרה, ויודע לטווח ולהפעיל אש ארטילרית ביעילות. כאשר חי"רניק נקלע למצב דומה, אין לו מערך קשר מאורגן , אין שפה לדבר איתם, והוא עמוס באלף בעיות אחרות, גם בהנחה שהוא יודע לטווח (מה שלא בטוח). היתרון בולט שבעתיים כאשר הקש"א הוא "אורגני", כלומר מכיר אישית את מפקד הכוח ופעל אתו בעבר, כמו שזה היה מקובל בחטיבה לפני המלחמה.

מלחמת יום הכיפורים

הייתי מס"ח (מפקד סיוע חטיבתי) בחטיבה 35, ומפקד גדוד המרגמות האורגני של החטיבה. זמן קצר לפני המלחמה סיימנו אימון קיץ עם החטיבה. היינו מתורגלים, הכרנו את המפקדים, והיינו מעורים. באותם ימים הייתי גם מג"ד וגם מפקד סיוע חטיבתי, שהולך עם המח"ט באופן ישיר. רן כהן היה סגני. כחמש שנים אח"כ אני הייתי המפקד הראשון של האגד המוטס והוא סגני . בספרו "אבני דרך" מקדיש משה דיין עמוד לרן כהן ולי. אמי מנהלל, ממשפחת סלוצקי. סבא וסבתא היו ממקימי אום ג'וני (דגניה). אח"כ החליטו שקיבוץ לא בשבילם ועברו למרחביה. היו שם מ-1913 עד 1919, ושם נולדה אמי. בסופו של דבר היו בין מקימי מושב העובדים הראשון, בנהלל. משה דיין שלמד בביה"ס בכיתה עם אמא, הכיר אותי. הוא הכיר גם את רן מהפוליטיקה, ובנו אסי שרת במילואים אצלנו בגדוד. באחד מימי המלחמה ביקר אותנו בשטח ונתן לי פתק לבנו, וממנו שמע אח"כ סיפורים. ב"אבני דרך" סיפר על הגדוד שלנו: מג"ד "ימני" וסמג"ד "שמאלני" שפעלו כל כך טוב ביחד, כאשר (לדעתו) דווקא רן השמאלי הוא זה שיותר "אקטיביסט" כלפי האויב. רן כעס על אמירה זו. אני נולדתי ברמת טיומקין, שהיה המושב הרוויזיוניסטי הראשון. גדלתי בבית לאומי, אבי ישב בבית סוהר של הבריטים והוגלה לאריטריאה. הוא היה העציר האחרון שהבריטים שחררו. אחרי שקמה המדינה הם החזיקו 12 עצורים עוד חודש וחצי , בנמל חיפה. הם היו בני ערובה: 6 מאצ"ל ושישה מלח"י. האשימו אותו שדן למוות את הסרג'נטים בנתניה.

על פרוץ מלחמת יום כיפור

אני לא ידעתי דבר מראש, רק ביום כיפור בבוקר קיבלתי טלפון מעוזי . בשעה עשר עוזי התקשר אלי הביתה לנתניה ואמר: בוא לחטיבה, לתל נוף, הולך לקרות משהו. נדרכתי, אמרתי לו שאני מגייס את הגדוד. אמר: לא!. אמרתי: צריך לגייס לפחות את קציני הקישור, אמר: לא, אל תגיד לאף אחד, תבוא בשעה שתיים. בניגוד לפקודתו הרמתי טלפון לכל הקצינים, גייסתי את רן ומפקדי הסוללות ונסעתי לתל נוף. הקצינים מצדם קראו לחבר'ה שלהם, כך שהגדוד התגייס בפועל לפני שקראו לו רשמית, והחיילים הגיעו לימ"ח.

בלילה הראשון ,מוצאי יום כיפור, התחלנו להתכונן, במטה החטיבה, למבצעי קומנדו בעומק מצרים, שהיו מוכנים בתיקים. פשוט לא הבנו את עוצמת ה"ברוך". בבוקר עוזי חזר מהמט"כל ואמר בפנים קודרים: תסגרו את המפות (מפות של מבצעי העומק שהתכוננו אליהם). תסגרו את הדברים האלה, אנחנו טסים להציל את המצב מדרום לתעלת סואץ. הולכים לעצור את המצרים שיורדים לשארם א שייך . הגדוד שלי לא יכול היה לטוס: היו לו מרגמות כבדות על זחל"מים. אני "דרג קדמי" עם צוות עוזרי ומערך קציני הקישור עלינו למטוסים עם עוזי. לרן כהן הסמג"ד אמרתי: תחבור אלינו, אנחנו טסים לראס סודר. נחתנו לקראת ערב בראס סודר על מסלול המטוסים. המטוסים טסו נמוך ו"גרדו" את הקרקע. היה מסוכן לטוס. אני מדבר על יום א', כשהמצרים היו כבר עמוק בפנים. נחתנו, ועוזי ארגן אותנו: גדוד של איציק, מפקדת חטיבה וסיירת מילואים. הודיעו שכוח שריון מצרי גדול בדרך אלינו ולנו אין שום אמל"ח נ"ט ממשי. המורל של החבר'ה הסדירים היה ירוד. חסר הרבה ציוד. חיילי הכוח פשטו על מתקני מכ"ם של חיל הים שהיו שם (ננטשו בצורה בהולה, אפילו מבישה) ו"השלימו ציוד". אחרי עוד יומיים באו קצינים מחיל המודיעין, יח' 8200, לעוזי והודיעו כי לאור המצב קיבלו פקודה בקשר לנטוש ולשרוף את הבסיס הסודי שלהם שהיה שם ליד החוף. עוזי אמר להם בנחישות: אל תשמידו את המתקן היקר, אנחנו נשארים להגן על המקום ואם נצא מכאן – אני מתחייב שאנחנו נשרוף. לפתע שמענו צעקות: "אש!", יצאנו החוצה ולתדהמתנו ראינו את בסיס המודיעין עולה באש. שפכו דלק על הכל והציתו. הנהג שלי, איציק, עמד וממש בכה: "צור, הם אפילו לא הורידו את הדגל!" הוא פרץ לחצר הבסיס הבוער והוריד את הדגל, שהתנפנף מאז על הג'יפ שלי במשך כל המלחמה, ושאריותיו שמורים אתי עד היום. זו הייתה מכה מורלית קשה לראות יחידה של צה"ל בורחת ושורפת מתקנים. לעומת זאת היה גם מקרה מעודד. עוזי קיבל בקשר הודעה להעביר למפקד סוללת טילי נ"מ "הוק" שהייתה פרוסה באזור זה, שעליו להתקפל משם ולרדת דרומה, מחשש שהמצרים יגיעו אליו.יש לציין כי הסוללה סייעה לנו כל הזמן בכך שהמכ"ם שלה איתר את המסוקים של הקומנדו המצרי שניסו כל הזמן לפשוט עלינו ורבים מהם גם הופלו בטילים שנורו מהסוללה. לכן היה חבל לנו שהם עוזבים. עוזי שלח לקרוא למפקד. הגיע קצין צעיר שהיה לפי זכרוני סרן ושמע מעוזי שהיה אל"ם את ההוראה. מיד הוא הודיע שלא עולה בדעתו לבצע זאת והוא נשאר כאן כי זה חשוב והוא איננו חושש מכלום. עוזי אמר לו בסבר פנים חמור שעליו לבצע פקודה שהוא מקבל מקצין בכיר. הבחור נתן בו מבט משועשע ואמר: אתה אינך המפקד שלי. אני מקבל פקודות רק ממפקד חיל האוויר! אני נשאר כאן אתכם! עוזי העמיד פנים שהוא כועס אבל אחרי שהבחור הסתובב ויצא ממש אורו פניו והוא חלק לו שבחים.

ביום ג' שמעתי שקוראים לי בקשר ברשת הגדודית ולא הבנתי מי זה. האמת היא שלאור הנתונים של המלחמה מסביבנו לא העליתי בדעתי שהגדוד שלי הצליח לפרוץ. בדקתי שוב ואמרו שאכן הגדוד קורא והם על ציר "עיזבון" בדרך אלינו! קשה לבטא כעת את גודל השמחה שאחזה בנו. הסתבר שרן כהן הסמג"ד, הוביל את הגדוד על שרשראות מהבסיס במחנה בילו. תוך יום הם הגיעו למיתלה, שם עצרו אותם משטרה צבאית והורו להם לחכות עד שיחברו לאחד הכוחות באזור. רן התעקש שהוא ממשיך לחטיבה בראס סודר. אמרו לו: אי אפשר לנסוע לראס סודר כי קומנדו מצרי נמצא בדרך, הציר חסום ואסור לנסוע. רן עקף את המחסום, נסע מסביב, ודהר לראס סודר בניגוד לפקודות, במבנה קרבי. בחצי הדרך היה טווח אלי, ואז הודיע לי שהוא בדרך. נסעתי לקראתו. היתה פגישה נרגשת בואדי סודר. בדיוק כשנפגשנו היה שם קרב עם קומנדו מצרי. הופעת גד' 332 הייתה דחיפה מוראלית לכולם: חוץ מ-890 היה לפתע עוד גדוד מרגמות כבדות שלם. עד אז היו רק רובים ותת מקלעים. עוזי שמח והתרגש, ומיד שלח אותנו קדימה צפונה, שם פרסו שלוש הסוללות אל מול המצרים. פתאום היה בשטח כוח. אחר כך הגיעו תגבורות משארם א שייח אך הן הגיעו יותר מאוחר. החלו ימי התכתשויות עם חיילי קומנדו מצריים שהצליחו לנחות ממסוקים ועם כוחות ממוכנים מצפון לנו. חיל האוויר הוא שעצר למעשה את התקדמות המצרים, וקצת גם אש המרגמות שלנו.

החטיבה משאירה אותנו בראס סודר

לקראת ה- 16 באוקטובר החטיבה קיבלה פקודה על מבצע "אורות ירוקים". המשימה: לעבור עם נחתות את ים סוף לצד השני בכוח גדול עם שריון, צנחנים וארטילריה, ולתקוף מדרום לצפון לכיוון עדביה וסואץ בחוף המערבי של המפרץ. היה צריך לשלוח למפקדת מרש"ל מישהו להיות בקבוצת פקודות ולתאם סיוע ארטילרי. עוזי שלח אותי. הגיע מסוק מיוחד ולקח אותי למרש"ל. הגעתי ב – 16 באוקט' בערך ב- 10 בבוקר, אך בעודי מתאם את התוכנית הגיעה פקודת ביטול (כי הוחלט להעביר את הצנחנים למאמץ הצליחה, לחווה הסינית, אבל אני לא ידעתי עדיין על כך). המסוק הטיס אותי בחזרה לראס סודר. טיסה מיוחדת, ראיתי את פני המלחמה מלמעלה. בדרך אמרו הטייסים שאין מספיק דלק וצריך לנחות באבו רודס. נחתנו, ועד שהלכו לתדלק ראיתי מטוסי תובלה ומסוקים ולידם ראיתי את הצנחנים. רצתי לראות מה זה, ולפתע אני רואה שזה גד' 890. שם פגשתי גם את עוזי יאירי, ששלח אותי בבוקר ועכשיו להפתעתי מצאתי אותו כאן. אמרתי: "מה אתה עושה כאן, מה קורה?" הוא עם חגור וכל הציוד, החיילים עולים למטוסים והוא אומר: "צור, אנחנו עולים צפונה לסייע למאמץ הצליחה. כל הגדוד של איציק עולה צפונה". אני שאלתי: "ומה איתי?!", אמר: "אתם נשארים כאן!". "מה זה אתם?" – "הגדוד שלך והחבורה שלך נשארים בראס סודר". הייתי המום, ממש לא האמנתי. אמרתי: "מה אתה עושה?!", אמר: "לא יכול לקחת גדוד כבד על זחל"מים" (אבל יכלו אולי לנסות להגיע בנסיעה מהירה ?). הצעתי לו מיד, יותר נכון דרשתי, שגם אם המרגמות נשארות, אבוא אתו כמפקד סיוע חטיבתי ואיתי הקש"אים. עוזי סרב ואמר: "אל תדאג, הבטיחו שכשאבוא לשם יתנו לי קבוצת קישור חדשה". אמרתי: "עוזי השתגעת?, אין דבר כזה!. אנחנו מאומנים, אנחנו שייכים לך, אתה לא תקבל קישור אחר! אנחנו אנשי מלחמה וותיקים. לי זאת מלחמה שלישית. אנחנו יודעים: מה שלא תביא איתך לא יהיה לך!" עוזי אמר במין נחישות: "לא, אתם נשארים. חשוב שתשארו כאן. אם אקח אתכם, בגזרת ראס סודר לא יישאר כוח אמיתי. צריך להגיע במקומי מח"ט שריון ועליכם אני סומך. אתם חייבים להישאר פה ולחבור למח"ט השריון שיגיע הנה". אמרתי: "עוזי, זאת טעות! אתה חייב לקחת אותנו אתך. אני עולה אתך למטוס!" הייתה זו שיחה נרגשת, ברעש המטוסים, ואנו צועקים אחד על השני. אני מאוד התרגזתי ודברתי במלים קשות. אמרתי: "לא מקבל, אתה עושה טעות!". עוזי שלף את אותו "קלף" שוב ושוב וניסה לשכנע שלטובת המלחמה עלינו להישאר שם. הוא מעדיף את טובת הכלל על פני טובתו האישית כמח"ט. הוא מקבל החלטה שחשוב הצורך הכללי מהצורך הפרטי שלו. אחרי שלא קיבל את דעתי אמר: "צור, לטובת מדינת ישראל אתה נשאר כאן!" הוא האמין, ראיתי שהאמין במה שהוא אומר, דיבר באמונה שזה הדבר הנכון לעשות. מחיתי שוב, כי ידעתי שהוא טועה ולא עזר לי. עוזי הסתובב והלך למטוס.

פגשתי אותו שוב רק אחרי שתמו הקרבות. כשבאתי אליו, בצד המערבי של התעלה, לא החלפנו מילה על מה שקרה. הייתה לי הרגשה כבדה שקשה לו להסתכל לי בעיניים.

המשכתי בטיסה לראס סודר וחברתי לגדוד שלי ולמפקדת הסיוע. היינו "יתומים". היו אתנו גם סיירת צנחנים במילואים. הגיע אל"ם וינברגר (גפן), שהחליף את עוזי. בא עם כמה טנקים מסוגים שונים. מאותו רגע הוא פיקד על הגזרה. היו לנו "תקלים" איתו. לא הבנו אותו והוא לא הבין אותנו, כאילו שני צבאות שונים. התפיסות שלו כשריונאי מקצועי והתפיסות של צנחנים במילואים לא התאימו. בינתיים קיבלתי תגבור בכמה סוללות ארטילריה שבאו מדרום והייתה לי סוף סוף יכולת לתת אש לטווחים יותר ארוכים. הפגזנו את הכוחות המצריים בסביבת עיון מוסא ועד פאתי העיר סואץ. עברנו לציר "זאבה" תקפנו והתקדמנו הלאה, כשהמצרים נסוגים, עד עין מוסא, באגף הדרומי של הארמיה השלישית. הייתה הפסקת אש ראשונה (22 באוקטובר), אבל המצרים ניסו לעבור במסוקים ממערב התעלה לארמיה השלישית ונלחמנו בהם.

חבירה

ברגע שהסתיימה הלחימה סופית (24 אוקט'), קבלנו פקודה לחבור לחטיבה, זאת אחרי שנשארנו כעשרה ימים גדוד מנותק מהחטיבה. עקפנו את ארמיה שלוש ממזרח והגענו לנקודת הצליחה. הגדוד נשאר ליד החווה הסינית. היתה שם "בליטה" בשטח שבידינו, צפונה,לאורך שפת התעלה ומשלושת צדדיה מצרים, שם התבצר הגדוד. עוזי עם מפקדת החטיבה היו בצד המערבי, המרגמות שבצד המזרחי יכלו לתת סיוע פנימה. אני עם המס"חיה שלי עברנו את התעלה כדי לחבור לעוזי. במפקדת האוגדה פגשתי את אריק שרון שהיה מפקד שלי בסדיר בשנים 1956 - 1957והכרנו זא"ז. אז כבר ידעתי כי הדוד שלי מנהלל, זאבל'ה עמית (סלוצקי), שהיה ידיד נפש של אריק, עוד מימי 101, נהרג לידו בעת חציית התעלה. אריק לחץ לי יד, לא אמרנו כלום ושנינו חשבנו על זאבל'ה. זאת הייתה לי המכה האישית הכי קשה במלחמת יום כיפור.

עוזי יאירי

התחברתי לעוזי, הייתי אתו בין מטעי המנגו, בבית האדום. סיירנו לאזור גשרי הנפישה למקרה שנצטרך לתקוף את איסמעלייה. סיירתי עם עוזי גם בלילה, לאורך תעלת המים המתוקים ובמוצבי הגדודים. הוא נראה לי מוזר, אדם שבור. כאמור יצאתי אתו לסיורים (המס"ח הוא איש מטה והולך עם המח"ט) והוא היה מכונס בעצמו, היו לו כאבי ראש והחזיק את ראשו בידיים. כבר בראס סודר עוזי היה, לדעתי, במוראל פגוע: איך קרה שמפקד חטיבת הצנחנים, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל, מוצא את עצמו, במקום במבצעי קומנדו, תקוע בראס סודר, בעמדת מגננה, כדי לעצור את המצרים...גם הידיעות המעורפלות שהגיעו מרמת הגולן על כך שגדוד 50 (של החטיבה, בפיקודו של יא-יא) הושמד כביכול, העיקו על עוזי מאד. בדיעבד הסתבר שזה לא היה נכון.
אנחנו, אנשי המילואים המבוגרים,לקחנו את המצב העגום יותר בקלות ממנו. התלוצצנו כשנאמר לנו בערב הראשון שאם המצרים "ישטפו" את ראס סודר עם טנקים, ההנחיה היא שכל אחד יעשה מה שיכול (לא היה נשק אנטי טנקי) ומי שישרוד שיתחבא בגבעות ממזרח לנו עד שיחלצו אותו. אנו אמרנו בחיוך: "אנשי המילואים זקנים מדי בשביל לרוץ עד לגבעות!" האנשים שלי הכינו בקבוקי מולוטוב. אבי שדמי וחקי פורת פרצו את השק"ם, רוקנו את הבקבוקים ומלאו בסולר שמצאו במתקני חיל הים, ועם סמרטוטים הכינו בקבוקי מולוטוב. מצאו מרגמה 81 מ"מ והשמישו אותה. היו פעילים ! לעומת זאת עוזי כמעט לא אכל ולא שתה.הוא גם כמעט לא ישן. הנהג שלי, איציק, דאג שיאכל והכין לו מקום לישון. הכינו לו מיטה, שמו מזרון ואמרו לו שילך לישון. הוא דחה ודחה. בינתיים אחד הנהגים ראה מיטה ונשכב לישון בה. עוזי, במקום להעיר ולסלק אותו, שכב על רצפת הבטון על יד המיטה. מצאנו אותו מקופל על הרצפה והחייל ישן על המיטה. אף אחד לא דאג לו (אוכל, שתייה, שינה) חוץ מאנשי המילואים של המס"חיה. גם אני התייבשתיבשלב מסויים אבל מיד דאגו לי אנשיי. הם דאגו גם לעוזי. חיילים צעירים לא דאגו לו, אף שהיו לו כאבי ראש. למרות כל זאת, עלי להבהיר, כי אנו כל כך אהבנו וכיבדנו את עוזי עד שבאותו מעמד לא עלו בנו ספקות ולא נפגעה סמכותו בעינינו כלל. הוא פעל שם היטב, כמו שציפינו ממנו ולא ייחסנו משקל לתופעות הללו.

אחרי תום הקרבות היינו במצרים, במטעים. עוזי אמר שיש לו צלצולים באוזניים וכאבי ראש. יום אחד, כשבועיים אחרי המלחמה, אסף אותנו, קציני מטה החטיבה, סביב שולחן גדול בבית המפואר שבו שהינו. הוא הודיע שהחליט לעזוב את הפיקוד על החטיבה. הוא מרגיש שאיננו יכול להמשיך להיות מפקד החטיבה. היתה בחדר תדהמה, למרות שראינו שמשהו קשה עובר עליו. אנשים לא פרשו את משמעות הדברים כל כך מהר. ראיתי שהוא עצוב, ראיתי שבמצב רוח רע, מתלונן על כאבי ראש וצלצולים אבל אף אחד לא אמר אז משהו כמו "הלם קרב". לדעתי גם לא חשבו עדיין לעומק על כל מה שקרה במלחמה. הייתי אחד המבוגרים בחבורה, אז בן 38. הייתי מנכ"ל חברה לייעוץ הנדסי. אמרתי לעצמי שלעוזי היה משבר בגלל הסיטואציה שנקלע אליה מתחילת המלחמה כשלא קיבל שום משימה ראויה לשמה שאליה הוא התכונן. המשימה בראס סודר היתה בעיניו שולית. המצב הקשה שהצבא כולו נקלע אליו פגע בו ואחר כך באה פרשת החווה הסינית. מבחינת המודעות שלו הוא הרגיש עם זה רע.

אחרי המלחמה

אנחנו מדברים על נובמבר. נשארתי בשירות מילואים בחטיבה עד אפריל 74 , החטיבה עברה לשבת במיתלה. חשבו שתהיה התלקחות ונצטרך לתקוף את הארמיה השלישית. היינו מוכנים לנפנף את הארמיה השלישית. ישבנו כל החורף הקר באוהל הסיוע, שהיה למין בית ועד חברתי: אמנון ליפקין ישב אצלנו ואדמוביץ' קצין התחזוקה, המח"ט צימל ורבים אחרים. דני פריהר, קצין סיוע האוויר שלנו הכין ארוחות כיד המלך. סוללות המרגמות נשארו כל הזמן הזה בחווה הסינית ואתם רן כהן. כשיכולתי נסעתי לשם לבקר את האנשים שלי, שנאלצתי להיות להם "מפקד מרחוק". כפי שסיפרתי קודם הלכנו לאזור הקרב של החווה הסינית עם צימל ואיציק מרדכי. איציק הראה לנו כל מה שקרה שם. ראינו גם את הטנקים השרופים של אהוד ברק . איציק סיפר צעד אחרי צעד: "פה זה שכב, ופה יקי נהרג...", בשטח היו עדיין חיילים מצרים מתים והיו גם חגורים, תחבושות ואינפוזיות שלנו. עשינו שעות ארוכות במקום וצילמנו מה שראינו.

קצת היסטוריה יותר רחוקה
מלחמת ששת הימים
ביום הראשון של המלחמה עמד גדוד 332 עם המרגמות פרוסות ליד כרם שלום, בסיוע לחטיבה 35 שהלכה על צומת רפיח.
יוחאי קורן היה קצין קישור ארטילרי של גדוד 50 מטעם הגדוד שלנו. אני הייתי אז קצין ניהול אש גדודי (קנ"א). יוחאי הודיע לי בקשר שיש בעיות קשות, ביקש אש ונתן לנו נ"צ. אצלי עשו חישובים, הכנסתי מטרה, הטווח אליה היה יותר מ-6 ק"מ. זה מעל הטווח שהיה לנו אז, אבל היה לנו גם מלאי של פצצות מה"ר (מטען הודף רקטי). פצצות חדישות: בזנב יש רקטה, ובעזרתה מגיעים לטווחים יותר גדולים. כשיוחאי אמר שהמצב קשה, נתתי פקודה לירות מה"ר ויוחאי טיווח. פתאום נעלם קולו מהקשר. קראתי ברשת ואין עונה. נעלם. לא ידענו איפה הוא, ואז עלה מישהו אחר , מסתבר שהיה זה דני וולף. הוא ביקש להמשיך באש, אמר "פגיעה מצוינת". הרבצנו. כל מטען רקטי עושה שובלי עשן בשמים, זה מרשים. מישהו צעק בקשר מהקצה השני שזה פוגע בול והמצרים מתעופפים באוויר. אתם דופקים אותם! דני השלים מה שהתחיל יוחאי, אשר נהרג שם באותו בוקר. מצאנו את גופתו עם שחר למחרת, בתחנת האיסוף בצומת רפיח. בהמשך המלחמה הגדוד הלך עם החטיבה, בפיקודו של רפול, לרצועת עזה (ירינו הרבה בחאן יונס) ושוב חזר לסיני ונע על הציר הצפוני תוך הקרבות, עד קנטרה וגשר פירדאן.

תחקירים

אחרי "ששת הימים" לא תחקרו אותי. בכלל, לא עשו שום תחקיר בגדוד שלנו ומיד אחרי הקרבות שיחררו אותנו. אף אחד לא שאל שאלות בששת הימים. לדעתי זה מצב חמור.

אחרי "יום הכיפורים" שוב שוחררנו ללא תחקיר על המלחמה. עשינו תחקיר "פרטי" פנימי בגדוד. היה בגדוד חייל שהוא עיתונאי. מינינו אותו שיאסוף את הנתונים ויתעד את הסיפורים. אסף ובסוף לא כתב שום דבר מסודר. כעסנו עליו. ברבות הימים הוא הפסיק להיות עיתונאי והעניין נשכח. תחקיר חיצוני מטעם צה"ל לא עשו לנו ואיש לא התעניין במסקנות הפרטיות שלנו.

אין לי ספק שהפוטנציאל להפיק לקחים ממה שעברנו בשתי המלחמות הללו, כגדוד מילואים בחטיבה סדירה, לא נוצל . אני מאמין עד היום שהיה מה ללמוד מהסיפור שלנו (כולל כמה מקרים שגבלו בביזיון ואסון), אבל איש לא מצא לנכון לעשות זאת. חבל.

כתזכורת קטנה : גם אחרי מלחמת "קדש" בשנת 1956 לא זכור לי תחקיר כל שהוא. הייתי אז סג"ם בסדיר באותו גדוד מרגמות עצמו שנזכר לעיל 332 ,שאז היה גדוד סדיר בחטיבת הצנחנים 202 (אח"כ 35). הגעתי למיתלה עם השיירה של אריק שרון וביום הקרב הייתי בתוך המיצר, לשם נשלחתי באותו בוקר כקת"ק. סוללת מרגמות כבדות שלנו נכנסה גם היא פנימה וירתה עד שנפגעה קשה ע"י מטוסי קרב מצריים. אחרי המלחמה איש לא שאל דבר.

אולי מעניין לעשות איזו הקבלה קטנה בין המצב במיתלה , בשנת 1956 ובחווה הסינית 1973 ,מבחינת הפעלת הארטילריה, או אולי יותר נכון אי-הפעלה. כאמור נכנסתי עם חוליית תצפית קטנה מגד' 890 לתוך המיצר במיתלה עם שחר של יום הקרב, לפני שבכלל ידעו על ה"סיור" המפורסם שנכנס אחר כך פנימה. אנו לא הלכנו למטה, בוואדי, אלא למעלה על הרכס הצפוני והגענו לנקודה ממנה ראינו היטב את המיצר. ליד המתחם של גד' 890 ,מאחור, היה פרוס גדוד תותחי שדה 25 ליטראות, גד' 404 שהגיע עם הטור של החטיבה. יצרתי קשר אתם וטיווחתי את התותחים אל כמה נקודות מוצא לאורך המיצר, אף שבאותה עת לא ראינו שום מטרה קונקרטית, והמצרים כידוע הסתתרו בכוכים ולא ידענו שהם שם. אחר כך ראינו את הטור שלנו נכנס פנימה וראינו כיצד הוא נתקל. ממרומי המצוק היה לנו קשר טוב עם המפח"ט, לעומת הכוח למטה, שהיו לו קשיים בקשר. העברנו דווחים על מה שקורה מול עינינו ואני ביקשתי אישור להנחית אש ארטילרית על המקומות ששם הערכתי שיש מקורות אש. לא אישרו לי. עם התפתחות הלחימה חזרתי והצעתי להשתמש בתותחים ובי, כקת"ק, כי השטח כבר מטווח. התשובה הייתה שלילית, בטענה שתמונת המצב לא ברורה להם, מאחור, וחוששים לפגוע בכוחותינו. אמרתי שאני רואה את השטח היטב, רואה את הכוח שלנו בברור ושיסמכו עלי. התשובה נשארה שלילית. גם גדוד המרגמות היה ליד המתחם של 890, אבל רק סוללה אחת שלו הוכנסה למיצר עם הטור. היא פתחה באש על המצרים בטווחים די קצרים אבל לאחר זמן קצר נפגעה מתקיפת מטוסים. ראיתי את משאית התחמושת שלה מתפוצצת ב"פיצוץ אטומי" ממש. היו הרבה נפגעים, והם הפסיקו לתפקד.
כך יצא שלאורך יום הקרב כולו עמדו עוד חמש סוללות (שתיים מרגמות כבדות ושלוש תותחים) ולא עשו כלום. אני מעריך שזה נבע מחוסר מקצועיות במפח"ט, אף על פי שהיה שם מס"ח. הם היו טרודים בצרות שלהם בגלל הסתבכות הקרב ולא קלטו שניתן לנצל את כוח האש שעמד לרשותם. אולי גם לא סמכו על איזה סג"ם שמבלבל להם במוח... בכל אופן נושא זה מעולם לא תוחקר וגם לא הוזכר בפרסומים השונים של תאור הקרב המפורסם.

חט' 35 בראס סודר, במלחמת יום הכיפורים 14.8.04

השלמות והערות שלי לעדותו של גיל דוד, שהיה ק' אג"ם של החטיבה. זאת בנוסף לעדותי המלאה שלעיל.

אני הייתי מס"ח של החטיבה ובמקביל מפקד גדוד מרגמות כבדות 332 בשנים 1969 עד 1974.

קראתי את עדותו האחרונה של גיל על מה שהתחולל, מנקודת מבטו. על מה שקרה בחווה הסינית עצמה ידעתי רק מהסיפורים ששמעתי בחטיבה אחרי הקרב, כי לא הייתי שם, לכן אינני מתייחס לכך. לעומת זאת מה שהיה בראס סודר ידוע לי היטב כי הגעתי לשם בטיסה, יחד עם מטה החטיבה, ביום השני של המלחמה ונשארתי בגזרה זו במשך כל ימי הלחימה. לפיכך יש לי כמה הערות לגבי מה שגיל אומר ואשמח להבהיר זאת.

ראשית כמה תיקונים עובדתיים:

כוח המרגמות הכבדות של החטיבה היה גמ"כ 332 , גדוד מילואים אורגני של החטיבה. גדוד, לא "אגד" כמו שכתב גיל (אגד הוא כוח ארטילרי גדול פי כמה). אני הייתי מפקד הגדוד, בדרגת רב-סרן (דרגת סא"ל קיבלתי בשטח, אחרי תום הקרבות). בכתיבתו גיל מתייחס אלי כאל אל"ם, מה שנכון היום, אבל לא אז. זה יוצר רושם, לקורא שלא מתמצא, כאילו השאירו בראס סודר כוח בפיקודו של אל"ם, בגלל "חשיבות המשימה" כדבריו ולא היא.

בנוסף, הופתעתי מדבריו של גיל האומר שהאלוף שייקה גביש בכבודו ובעצמו נתן הוראה לעוזי יאירי להשאיר את הגדוד שלי בראס סודר (ניתן להבין מגיל שזה היה בניגוד לדעתו של עוזי). לא שמעתי על כך בעבר וזה מוזר, כי בויכוח המר שהיה לי עם עוזי באבו רודס ביום 16 באוקטובר, הוא לא ציין זאת אפילו ברמז. גם אם כך, קשה לי לקבל שגביש נתן הוראה להשאיר מאחור גם את המס"ח עצמו וקציני הקישור הארטילרי האורגניים.

לעניין מבצע צליחת מפרץ סואץ שבוטל אח"כ, (לפי זכרוני קראו לו "אורות ירוקים"): דבריו של גיל על כך שהחטיבה הייתה אמורה לקבל סיוע ארטילרי למבצע ממקור אחר, כולל מערך קישור, לא מתיישבים לי עם העובדות שידועות לי. בבוקר של ה - 16 באוקט' שלח אותי המח"ט עוזי למפקדת מרש"ל כדי לתאם אישית, כמס"ח החטיבה, את נושא הסיוע והשתתפות הגמ"כ. הוא ארגן מסוק מיוחד שבא ואסף אותי מראס סודר, הטיס אותי, לבדי, לשארם-א-שייך והמתין לי. בעודי שם הודיעו על ביטול המבצע והמסוק הטיס אותי בחזרה. בדרך עצרנו לתדלק באבו רודס, שם פגשתי, להפתעתי הגמורה, את עוזי בדרכו לטוס לטסה. הוא סיפר לי בחטף על המשימה החדשה של החטיבה והורה לי להישאר , עם הגדוד, בגזרת ראס סודר ולחבור עם מח"ט שריון שיגיע לגזרה. לא אחזור כאן שוב על פרטי הויכוח בינינו, עת דרשתי ממנו שלפחות מערך הקישור הארטילרי יצטרף אליו והוא סרב בטענה שיקבל קישור חלופי שם ויותר חשוב שאנחנו נשאר כאן (תאור המקרה מופיע בפרוט בעדות שמסרתי). היה ברור לי שהוא טועה אבל הוא היה נחרץ בעניין זה ולא היה בידי להושיע.
אני מוצא כנכון להדגיש כאן כי חרף כל הטענות הנשמעות על התנהגות קצת מוזרה של עוזי באותם ימים קשים בראס סודר (אני עצמי ציינתי זאת, שהמעיט לאכול ולישון), על אף זאת אני מעיד כי הוא תפקד שם היטב, ולא עלה בדעתנו הרהור כל שהוא בקשר ליכולתו, לסמכותו ולמנהיגותו.
אני חוזר למבצע "אורות ירוקים" ומדגיש כי לא שמעתי מעולם את הגרסה של גיל שבכלל לא אני הייתי אמור להיות המס"ח במבצע. זה לגמרי לא מסתדר עם העובדות שתיארתי לעיל. הסבר דחוק, אחרי ברור עם גיל: אולי זה היה המצב בהתחלה (בלי שידעתי ?..) ועוזי הצליח, ברגע האחרון להשפיע על הפיקוד כן לשתף אותנו ב"אורות ירוקים" ולכן הטיסו אותי למפקדת מרש"ל. אולי.

שאלה נוספת: האם גיל זוכר נכון באומרו שכל מפח"ט 35 (מלבדנו) עזבו את ראס סודר ועברו דרומה ביום 13 בחודש? עובדה זו לא זכורה לי ולא לאנשים שהיו אתי. יתכן שרק חפ"ק מצומצם עבר לשם. שווה בדיקה .

קראתי מה שהפצת ברשת כתגובתו של דרור צורף. תגובה מתלהמת של מי שלא טרח
לקרוא בעיון ולהבין את הנקרא. לו הייתה בידי כתובתו הייתי מרגיע אותו
ומראה לו שהתפיסה שלו לגבי מה שתיארתי שם מוטעית, ויסודה באי-הבנה.

בבוקר של יום 16 באוקטובר אני טסתי מראס סודר למפקדת מרש"ל לבדי, במסוק
"ספיישל", שגם החזיר אותי. לא טסתי עם עוזי ועם דרור (הם ירדו כיומיים לפני
כן) וגם לא נפגשתי אתם במרש"ל, אלא עסקתי במשימה שלי: לתאם את הסיוע
הארטילרי לחטיבה במבצע "אורות ירוקים" ואת השתתפות גדוד המרגמות שלי.
ירדתי לחמ"ל של המת"פ (מפקד תותחנים פיקודי), שם הייתה אמורה להיות קבוצת
פקודות של הסיוע ותדריך למשתתפים במבצע. כשהייתי בשארם לא ידעתי היכן בדיוק
נמצא המח"ט עוזי ומטהו המצומצם, לא היה לי קשר אליהם. אפשר שבאותה שעה הם
כבר זזו בטיסה ממרש"ל לאבו רודס (לתדרך את איציק מרדכי) ובהמשך לטסה, בדרכם
למשימה החדשה. מיד כשהודיעו סופית שהמבצע לא יתקיים טסתי בחזרה לראס סודר,
שוב לבדי במסוק. נחיתתי באבו רודס לא הייתה מתוכננת כלל אלא נבעה מהצורך
לתדלק את המסוק. לכן פגישתי עם עוזי על המסלול הייתה מקרית לגמרי ובשבילי
מאד מפתיעה כי טרם ידעתי על כך שהם עוזבים את האזור ומשאירים אותנו בגזרת
ראס סודר. את שיחתנו באותו מעמד כבר תיארתי בפרוטרוט בעדותי ולא אחזור על
כך. זו הייתה שיחה בארבע עיניים, הוא ואני. שום קצין אחר מהמטה של עוזי לא
נכח. לדעתי הם כבר היו על המסוק שעמד בסמוך עם מנוע פועל. בתום הויכוח
בינינו עוזי פנה והלך אל המסוק שהמריא תוך דקות. הפעם הבאה שראיתי את עוזי
וקציני מטה החטיבה הייתה כיומיים אחרי תום הקרבות (כנראה ב - 26 באוקט'),
בצד המערבי של התעלה, שם חברתי אליהם וחזרתי לתפקד כמס"ח. בכל הקטע של טסה-
אוג' 162- החווה הסינית-חציית התעלה, לא הייתי עם מטה החטיבה ומעולם לא
טענתי שהייתי, להיפך, הדגשתי תמיד את אי-נוכחותי שם , דבר שציער אותי מאד.
דרור כנראה לא היה מודע למהלכים שתיארתי לעיל וזה קצת בלבל אותו. גם גיל
דוד שהיה ק' אג"ם לא בדיוק ידע על כך ורק עכשיו, בשיחה בינינו , "הדברים
התחילו להסתדר לו". היום, אחרי 30 שנה, עולה השאלה מי הוא זה שהעביר אלי
הוראה לבוא לשארם וגם אירגן לי מסוק מיוחד, הלוך וחזור? למיטב ידיעתי זה
היה עוזי, שמסתבר כי רצה מאד שאני (וגם הגדוד) נשתתף אתו ב"אורות ירוקים"
וכנראה הצליח לשכנע בכך את גורמי הפיקוד. גיל אומר שלא היה מודע אז לעובדה
של טיסתי לשארם וייתכן שעוזי יזם וארגן זאת בעצמו, באופן אישי. קשה לי
להעלות על הדעת שגורם אחר טיפל בכך. אולי, ואני מדגיש- אולי, זה בא ביוזמה
של המת"פ (?) אלה העובדות. אנא מסור זאת לדרור צורף וגם לידיעת כל אלה
שקראו את תגובתו, שאגדיר אותה "לא-שקולה".

יעקב צור

2. בעקבות הקרבות של חטיבה 14 בפיקודו של אמנון רשף, לרבות גדוד סיור צנחנים בפיקוד שונארי וגדוד שקד בפיקוד ספקטור, ת. פ. חטיבה 14, התברר שציר "טרטור" חסום.

3. מנקודת מבטו של מפקד החזית, חיים בר לב, באותו שלב של יום שלישי 16 באוקטובר בבוקר, היה ברור שללא פתיחת ציר טרטור ומעבר גשר הגלילים לא ניתן לפתח את ראש הגשר להשתלטות על הגדה המערבית של התעלה.

4. לפיכך צריך יהיה להחזיר את אגודת שרון לאחור ולוותר על הישג הקמת ראש הגשר.בר לב לא היה ער, באותו שלב לקשיים הטכניים של הובלת גשר הגלילים שהופכים את פתיחת ציר טרטור ללא רלוונטי.

5. כדי להציל את מבצע "אבירי לב" ולמנוע את החזרת אוגדת שרון מתעלת סואץ, החליט בר לב להקפיץ את הצנחנים מראס סודר ולהטיל עליהם לפתוח את ציר טרטור.

6. כשהצנחנים היו בדרכם לגזרת התעלה הפך גשר הגלילים לבלתי רלוונטי ולכן גם ציר טרטור הפך לבלתי רלוונטי ולכן גם כל משימת הצנחנים הפכה לבלתי רלוונטית כי המשך מבצע "אבירי לב" נעשה תלוי לא בגשר הגלילים החדש והלא תקין אלא בגשר הדוברות הישן והתקין.

7. עבור גשר הדוברות הספיק, מבחינה טכנית, ציר "עכביש" שהיה פתוח ולא היה שום טעם לשלוח את הצנחנים לחווה הסינית, בשלב זה, כי הם לא היוו שום מחסום, כפי שמעריך בני.

8. מסקנה: מפקד החזית חיים בר לב לא הבין את המציאות המערכתית ואי הבנתו עלתה ב-50 הרוגים.