המשטר במדינת ישראל.
=== === === === === === === ===
מדינת ישראל אינה דמוקרטית יותר מהדיקטטורה של סין.
זוהי מדינה בה יש לאזרח חופש יחסי אך היא נשלטת ע"י מנגנוניי מנגנונים המשאירים את האידיאולוגיה השמאלנית שלטת.
מנגנונים אלה מתחלקים למספר זרועות עיקריות:
זרוע המשפט. (פרקליטות, אגפי חקירות במשטרה, בתי משפט...)
-
זרוע התקשורת.(עיתונים טלוויזיה רדיו אינטרנט)
-
זרוע הכוחות המזויינים.(שב"כ(ומי יודע מה בתוכו), משטרה, צה"ל )
-
זרוע האקדמיה.
הזרועות העיקריות:
זרוע המשפט:
בגץ הוא המחוקק העליון.בגץ הוא הקובע מעל הכנסת. הוא פוסל או מאשר חוקים.
בידי מערכת המשפט הופקד כח הגנה לדמוקרטיה בצורה של פסילת חוקים שהם בלתי הגיוניים או סותרים בעליל את ערכי הציבור. מערכת המשפט עושה באופן תדיר שימוש בכח זה על מנת לפסול חוקים שאינם תואמים את דרך השמאל. ראה את ההתפתלויות הרבות שנעשו על מנת לפסול את מה שכונה "חוק ערוץ 7"
בגץ הוא הזרוע השופטת, המחוקקת, ובמקרים רבים גם המבצעת והנותנת הוראות ישירות לכוחות הביטחון. ודוגמאות לכך יש למכביר החל מפקודות לצבא לשנות את תוואי "גדר ההפרדה" וכלה בהוראות למשטרה לא לאפשר תפילת יהודים על הר הבית (בניגוד לחוקי היסוד של המדינה).
שופטי "בית המשפט העליון" ממונים עי" מנגנון עקר שמהווה חותמת גומי להחלטתם שלהם. דורית בייניש היתה ממונה לנשיאות "בית המשפט העליון" גם אם כל ה"חיים רמונים" בממשלה היו מתנגדים לכך.
מאיר שיטרית עשה את הצעד הנכון לקריירה האישית שלו בכניעתו המוחלטת למערכת המשפט. גורלו היה מר אילולא עשה כך.
זרוע התקשורת:
מה שיש לאמר על "אתרוגני" התקשורת האנטי-יהודיים, אנטי ציוניים והפרו-ערבים לא נכנס במאמר אחד.
נאמר רק שמהלכים "מדיניים" התאבדותיים רבים לא היו מגיעים לתחילתם אילולא דחיפת התקשורת ו"פימפומה" הבלתי פוסק שלהם.
זרוע הכוחות המזויינים:
"שירות הידיעות" של ההגנה (הש"י) שהתמחה בלכידת אנשי אצ"ל, עינויים מסירתם לידי הבריטים ואף הריגתם הפך לשב"כ המכיל את "המחלקה היהודית" ומי יודע מה עוד.
ה"הגנה" על תפיסת הלוחמה התבוסתנית שלה הפכה לצה"ל ורק דמויות כמו אריאל שרון (בצעירותו) ומאיר הר-ציון מייסדי יחידה 101 שהפכה ברבות הימים לחטיבת הצנחנים הצליחו להחדיר בו לתקופה מוגבלת את רוח הנצחון. צה"ל של היום הוא צבא קצינים קרייריסטים שמאלנים המתכננים ומבצעים את פעולותיהם ב"סיוע עורך דין צמוד" או פשוט בהליכה לפי התלם של "שלום-עכשיו".
אי הפרדת רשויות וגיבוי הדדי:
הפרדת הרשויות, הדמוקרטיה ושאר אידיאולוגיות החופש שוכנות להן בנחת בספרי שטיפת המח של לימודי האזרחות לתלמידי התיכון.
זרועות השלטון הנ"ל מגבות זו את זו,
מערכת המשפט לא תיתן לרדיו כמו ערוץ 7 לחיות ולהפר את הרמונית השמאל בתקשורת. בית המשפט עשה שימוש חריג בסמכותו ופסל את החוק שאפשר לערוץ 7 לשדר. הפרקליטות רדפה את ראשי ובעלי ערוץ 7 עד חורמה ועד להשבתתו.
כאשר נתניהו עמד למנות את יעקוב נאמן (איש ישר כסרגל) לשר המשפטים, מייד התגייסה הפרקליטות ו"תפרה לו" תיקיי תיקים על לא כלום כדי לאלץ אותו להתפטר. נאמן התפטר מייד והמערכת "ניצלה". (וכמובן שנאמן יצא זכאי מכל אישומיי השוא נגדו) ,
דבר דומה קרה לרפאל איתן כשעמדו למנות אותו לאחד המשרדים הבטחוניים,
דבר דומה קרה כשאביגדור ליברמן היה מועמד של אולמרט למשרד לביטחון פנים.
דבר דומה קרה לחיים רמון מייד לאחר שתיכנן רפורמה במערכת המשפט וברוב "חוצפתו" התנגד למינוי בייניש לנשיאת העליון.
מערכת התקשורת בתמורה לכך לא תיתן לאיש לפגוע במערכת המשפט (הסתכנות בלינץ'). תקיפת בג"ץ או המערכת המשפטית ע"י פוליטיקאי או איש ציבור כמוה כמעשה התאבדות פוליטי מבחינתו. התקשורת תגמור אותו ואת הקריירה שלו ותפיל אותו עד עפר ועד שיתחנן שיתנו לו לחזור בו.
ביקורת על מערכת המשפט אינה בנמצא בתקשורת ואם יש התייחסות אליה הרי שזו מופיעה כהאלהה של השופטים.
מערכת הכוחות המזויינים מעלימה עין מרבבות בניות הבתים הפירטיים של הערבים. השב"כ יוזם במשך עשרות שנים פרובוקציות למיניהן שנועדו להכפיש את "אויביי השלטון" (ראה מקרה האחים קהלני וכו').
מעצרים מנהליים נגד "אויביי השלטון" הם דבר שבשיגרה.
צה"ל מחנך את חייליו וקציניו להעדיף הרג חיילינו על פני הרג אזרחיי האויב.
הכנסת והממשלה :
עד כמה שהדבר נשמע אבסורד, לכנסת ולממשלה יש חופש יחסי בניהול חיי המדינה כל עוד אין הדבר נוגד את רוח השמאל ודרכה של תנועת "שלום עכשיו".
אף ראש ממשלה לא יעז להמרות את פי "המשטר הנאור" ולצוות על כוחות הביטחון לצאת למבצע הריסת בתי ערבים שניבנו בצורה פיראטית בניגוד לכל חוק. כפרי הערבים בגליל ובנגב מתפשטים כמו נקודות עובש. מדיי יום ביומו צץ שלד בנין חדש וכל כביש עוקף שנסלל מייד "נעטף" ע"י הכפר בבתים חדשים.
מחזיקיי ההון השמאלנים שולחים ידיהם אל אנשי הממשל ללא נקיפות מצפון. ואינם טורחים אפילו להסתיר זאת, יש להם תעודת חיסון ממנגנוני המשפט. אף איש פרקליטות או משטרה לא יסכן את עתידו ויעז לחקור ברצינות פשעים אלה.
לעומת זאת שחיתות קלה ביותר לחברת כנסת מן הימין (נעמי בלומנטל) פירושה חיסול פוליטי וישיבה בבית הסוהר כשאר סוחרי הסמים.
הוגיי הדעות כמו מונטסקייה, ג'ון לוק ודומיהם שהגו את הדמוקרטיה ועיצבו את כלליה (הפרדת רשויות, בחירות וכו') לא ראו מול עיניהם את התקשורת האיימתנית ואת הדברים שאפשר לעשות איתה. (ע"ע גבלס).
הציבור:
מערכת החינוך ("אקדמיה") תעשה שטיפת מח מתמדת לדור הבא (ראה הנחית משרד החינוך להשוות בין תנועת "כך" לנאצים)
זרועות השלטון הללו מחדירות בציבור "תודעה כוזבת" ולכן החלק בציבור שהוא בעל מודעות פוליטית נמוכה ובעל פחות כלים אינטלקטואלים להתמודד עם שטיפת המוח המתמדת אף מגיע למצב שהוא מצביע בניגוד לאינטרסים שלו ולרצונו האמיתי. אנשים "קשיי יום" המועסקים במפעלים "הסתדרותיים" לא יכולים להרשות לעצמם הליכה נגד "הזרם" והם מגיעים לכך שהם וילדיהם מזוהים שלא מבחירה חופשית עם מנגנוני השלטון.
הקלפי הוא כלי למיתון או חיזוק מדיניות השמאל השלטת.
אין שום דרך לנצח את המנגנון באמצעות חוקיו. יש לכרות את ראשו ולזה יש מחיר יקר.
הציבור הערבי:
המלחמה הפנימית הזו שלנו והשלטון המוחלט של מנגנוניי השמאל מאפשרים לאויב אחר - הערבים להשתלט עלינו מבפנים. הערבים כמו הברברים ברומא כובשים את המדינה מבפנים, ע"י משרות כח, התגייסות למשטרה וכו'.
תוך כמה דורות הפכה רומא לאימפריה שרוב חייליה וקציניה הבכירים היו ברברים משבטים גרמאנים (הם פשוט קראו לעצמם רומאים כפי שערביי ישראל נקראים בטעות ישראלים.)
הפתרון ?
כמו תושביי סין ולא כמו תושביי צרפת של לפני המהפיכה, אנחנו חיים בדיקטטורה שתנאי המחיה בה הם סבירים ונוחים יחסית. יציאה לאקט צבאי של הפיכה היא הדבר היחיד שיכול למגר את שלטון הדיקטטורה הטכנוקרטית שלנו, אך הוא אינו נראה באופק (לשמחתנו ?).
רק טיפשות של מערכות הכח השליטות והתנגשות מתמדת בציבורים מסויימים (כמו המתנחלים למשל) עלולה לשנות את התמונה.
ימים יגידו.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
