יש 2 רמות בטיפול בכ"א. רמה רשמית ממלכתית ורמה אישית טיפולית.
בתיאוריה ,היינו רוצים ש2 רמות הטיפול תהיינה זהות או לפחות קרובות מאד.הבעיה העיקרית במדינת ישראל היא הפער ביניהן.
אתן לך כדוגמא את הטיפול האישי שנותנים לחלל צה"ל ע"י גורמי יחידתו. הקצינים והחיילים שהכירו אותו -כמעט יוצאים מגדרם כדי לקיים קשר עם המשפחה הנפגעת , באים לבקר ,שומרים על קשר, באים לאזכרות וכיו"ב.
לעומת זאת כאשר הטיפול עובר למשהב"ט, הטיפול הופך לטכנוקרטי, לרוב מעצבן ומנוכר. ומתחשבנים עם המשפחות על כל אגורה כאילו הוא יוצא מכיסיהם של הפקידים המטפלים.
נוצר א"כ פער שקשה למשפחה להפנימו.
דוגמאות אינן חסרות.
פצועים ונכי צה"ל שבאים לקבל טיפול במשהב"ט ונפגעים מצורת היחס אליהם.
אנשים שחלו במהלך השירות -מקבלים יחס הדומה לפעמים לאויבי האומה.
כאשר היחס האישי ביחידות עצמן הוא מצוין .
(כל עוד מי שהכירואת הנפגעים עדיין משרתים . אח"כ גם זה מתפוגג מטבע הדברים)
הפער ביחס בין הגישה הממלכתית ,הקרה והמנוכרת לעומת היחס האישי של מי שהכירו נמצא גם כאן.
מבחינת המדינה פולארד הוא כמו חייל שנשבה .צריך לחלצו אבל יש זמן. הכל תלוי במחיר. אפשר לנהל מו"מ כל עוד זה לא פוגע בראשי המדינה ולא באינטרסים שלה. כאשר זה קורה הוא יכול לחלום על שחרור.
אבל ,אם האינטרסים הממלכתיים עלולים להפגע או האינטרסים האישיים של ראשי המדינה שעלולים לשאת בתוצאות מעשיהם ומחדליהם הם ידאגו שהוא ינמק בכלא עד סוף ימיו.
מה פתאום שהם ישלמו עליו?? הוא אשם שהסכים לשרת את מדינת ישראל ! מה פתאום הם (המדינה זה אני) צריכים לשאת בתוצאות??
רוצה תזכורות? (מדחאת יוסף, רון ארד, אסירי הפרשה (העסק הביש), השבוי מוזס ,גיא חבר ועוד פרשיות רבות שתקצר היריעה מלהכיל)
באופן אישי , מהאנשים שהכירו ועבדו יחד- היחס יהיה מצוין. גם הנשיא או נציג ממשלה יבוא ויעשה מחווה חיצונית עם פנים חמורי סבר.
תכל'ס -חבל"ז. אין סיכוי לקבל פתרון.
ולכן , מר יהונתן פולארד , לצערי הגדול ,לא רק שלא יקבל שום עזרה מגורמי שלטון ישראליים כל עוד הנוגעים בענין חיים ועלולים להפגע -אלא שכל נסיון לשחררו גם יזכה למנה גדושה של מקלות בגלגלים אפילו במקומות שלא חשבת עליהם.
כלפי חוץ, יהנהנו בראש ויאמרו שחשוב אבל ממש חשוב לשחררו.
מאחורי הקלעים יתקעו אותו שם וישמחו אם ישוב בארון.
אני מאד אשמח אם מישהו יוכיח שאני טועה.