הודעה אישית ! מדם לבבי, בלב קרוע ונפש דואבת.  

ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם דיין האמת!

היום עם תחילת המראות הקשים של הרס הבתים, מחיקת הישובים
סמל הסופי המתלווה לחורבן, ראוי לכל יהודי לברך ברכה זו.

ראשית הודעה אישית, אני מודיע על לקיחת פסק זמן מניהול הפורום,
להלן על פי המשך דברי תובן ההחלטה וסיבותיה.

מזה שבוע ימים עדים אנחנו וכל ישראל ואומות העולם לתמונות הגלות,
תמונות ההגליה, תמונות הטרנספר, תמונות החורבן והזוועה.

מזה שבוע ימים אני ורבים מהעם הנפלא הזה איבדנו את היכולת לישון.
מתהפך אני על משכבי בלילות בשינה טרופה, המראות לא עוזבים, הקולות
מהדהדים. ההבנה מחלחלת, הלב נשבר והנפש נסדקת.

לא, אני לא מהקדושים המפונים פיזית מבתיהם, אני לא תושב גוש קטיף.
אך בעוד להם מתלווה הפינוי הפיזי, העקירה הממשית, אני ורבים מהעם
חשים עקורים בליבנו, ברוחינו, בנפשנו.

הסדק שהחל לפני שנים מעטות, נשבר בשבוע זה בקול נפץ גדול.

רבותי אני מעיד בקול גדול כי בי נשבר שבר גדול!

מהות השבר ותוצאותיו הם חמורים מאוד, יש להם משמעות עמוקה מאוד.
ההשלכות הם קשות, אך ראשית יש לשבר הזה תוצאות אישיות המחייבות
קודם כל התכנסות עם עצמי, קבלת החלטות, עיצוב המשך הדרך.

בשבילי אין יותר מדינת ישראל!

בשבילי אין ערך מקודש לצה"ל!

בשבילי מדינת ישראל היא עוד שלטון גלותי אחד מני רבים בהיסטוריה
של עם ישראל בארץ ישראל. ולעיתים שלטון עוין.

בשבוע זה הגיע מבחינתי הסיום והקץ ליחסי מדינת ישראל וארץ ישראל.

זאת ועוד,

בשבוע זה אני נותן גט כריתות! לחלק מעמי שלי, לחלק מאנשים שעל פי
כל כללי ההלכה הינם יהודים! אך לי אין חלק ונחלה עימם! בני ובנותיי
לא יתחתנו עימם, אין לי כל שיח ושיג עימם, איני חפץ בקרבתם, אני לא
רואה שום דרך ואין גם רצון להגיע או לבנות כל דרך וחיים משותפים עמם!

מבחינה דתית, איני אומר יותר בתפילתי את תפילת ה"מי שבירך" למדינת ישראל
שריה ויועציה, יום העצמאות עבורי הינו יום ככל הימים בו אומרים תחנון
ובוודאי שאין אומרים בו הלל. אין ערך דתי יותר למדינת ישראל!

גם מבחינה פוליטית, הרי שמעתה אין סבלנות! בכל הנוגע לאמונתי,
בכל הנוגע לדרך בה אני חושב שצריכים להוביל את החברה, בנושא דת
ומדינה, בנושא ארץ ישראל, בנושאים רבים ומגוונים בהם עד היום
השתדלתי לאזן בין אמונותיי לבין ההבנה וההכרה בחיים משותפים.
בגשר והבנה, בשותפות, ובעיקר! בהעדר כפייה!, הרי שמעתה אצביע
אך ורק לתנועה שתבטיח לי כי תעשה כל דבר! להשיג את מטרותיה שיהיו
זהות לשלי, בכל דרך! ללא פשרה!

השרות לצה"ל יבחן מתוך אינטרסים אישיים ונקודתי לאותה תקופה,
אין מבחינתי יותר ערך בדבר, שיגנו תושבי תל אביב על עצמם, אני
לא זקוק להגנתם, בעת הצורך וכאינטרס אישי יכול וילדי יתגייסו
לצה"ל לצורך משימה כזו או אחרת שבראש ובראשונה יש בה תועלת
ישירה עבורם.

הראה כישלון חינוכי באם מי מילדי יתגייס לצה"ל לשם ערך הגיוס,
ובוודאי באם יתרום מעבר למה שיתחייב מאותה משימה שבה יש לו
תועלת אישית, כגון יציאה לקורסי פיקוד, או התנדבות.

מיום זה והילך, את מושכות ההתנדבות, את עיקר הנשיאה בנטל,
את ההקרבה האישית, את האחריות, אני מעביר לחדלי העם שבשלם
באה גלות זאת.

תפקידי בבנין מדינת ישראל הסתיים! מעתה מדינת ישראל בעבורי
היא אפיזודה חולפת, טעות טראגית, עיוות היסטורי.

מעתה המאבק הוא להקמת ארץ ישראל, המאבק להקמה של מדינה יהודית!

במאבק על הקמה של ארץ ישראל המדינה היהודית, אני מותר מראש! על
חלק נגוע חלש וחולה בעם הזה, אין לי יכולת בשלב זה להתמודד בהצלחה
עם חוליים, עם נרפותם, עם הנזק והריקבון שהם גורמים בעם הנפלא הזה,
ואני בטוח כי בשלב זה השברירי והעדין כל כך של התמודדות בהקמת ארץ
ישראל המדינה היהודית, הנטל שלהם על צוואר העם עלול לטרפד מטרה זו.

ההתנהלות הפוליטית ממלכתית שלי ושל רבים מחברי הייתה כזו שדימתה
כי יש דמוקרטיה אמיתית במקום זה, כי למדינה יש ערכים השותפים
לרובו הגדול של העם, וכי השלטון לא יתעלם, לא יפעל נגד, לא ישקול,
ובוודאי לא יצליח להוביל מהלך נגד ערכים אלו.

האמנתי באמת ובתמים, כי ימים אלו העוברים עלינו היום, הינם אך ורק משא
נפשם של גרועי אויבנו, ולא יתכנו לעולם! אינם ברי מציאות.

התפכחתי בשבר גדול מהחלום, ויחד עימו גם ההכרה הקשה במצב החדש שנוצר,

אני וחברי אינם חולקים יותר בשאיפות בסיסיות משותפות, אין לנו
בסיס משותף, אין לנו מטרות קדושות משותפות, אין לנו ערכים משותפים
עם חלק נכבד בעם הזה.

מדינת ישראל הגיעה מבחינתי בימים אלו לסוף דרכה כעם אחד היושב
בארצו, בונה את מדינתו, מלכד יחד את החברה, בונה יחד חזון משותף,

אין לי חזון משותף עם חלק גדול בעמי, אין לי יותר בסיס משותף.
הם מובילים למדינת ישראל, ואילו אני כאמור מוביל למדינה יהודית!
על ארץ ישראל!

דברים אלו נכתבים בנפש דואבת אך עזה כצור!

בלב שותת דם, אך פועם בתקווה וחזון חדש!

בעיניים דומעות ואדומות ונפוחות מבכי, אך כאלו שמבעד למסך הדמעות
רואות וצופות את החזון החדש, עיניים שנפקחו לראות נכוחה את המציאות.

אני מאמין באמונה שלמה שנחזור שוב לשלוט בכל רחבי ארץ ישראל!
נחזור חזרה לחבל הארץ הקדושה חבל עזה, ועוד בדרך המלך! דרך
שער ארז! לכל נחלותינו, כשארץ ישראל היא בעלת הבית! היא הריבון!
על כל חלקיה, נחזור לשומרון, נחזור לשכם, נחזור ליהודה, נחזור
לשומרון, נחזור לירושלים, כריבון! כעם יהודי גאה בארצו!

אני מאמין כי בארץ ישראל תקום מדינה יהודית! על פני מדינה ובה
גרים יהודים. יקום שלטון יהודי מוסרי! על ערכי היהדות! כאור
לגולה, כאור לגויים!

אך עד אז, דאגתי היא בראש ובראשונה למשפחתי, לקהילה שלי, לאמונותיי
בלבד! לחזוני בלבד! אין שותפות דרך עם רעיונות אחרים. אין דרך משותפת.

תפקודי כמנהל בפורום זה בא מתוך שליחות אותה חשתי בקידום השיח
הציבורי בראש ובראשונה במיוחד לאור העובדה כי אין במדינה עלובה זו
כלי תקשורתי הוגן, כלי תקשורתי המשקף את הלך רוחו של העם, את רצונותיו
את מהוויו, את מגוון הדעות שבו.

ועל כן ראיתי לעצמי שליחות בראש ובראשונה להיות מנהלו של פורום
המאפשר שסיג ושיח פתוח נוקב ואמיתי, לעיתים קשה! לעיתים נסער!
גם מתלהם (בגבולות המסויגים) השתדלתי להיות מנהל הוגן, מאפשר
חופש ביטוי לכל מגוון הדעות, בעל הבלגה על פי ההתרחשויות.

נכון גם קוים אדומים, גם כמתווה דרך לאופן ולתרבות הויכוח.
אך רשימת החסומים אותם אני חסמתי בכל תקופת ניהולי הארוכה,
ניתן למנות ללא צורך יותר משתי הידיים..

האמנתי כי בעידוד השיח הציבורי, בעידוד להכרת כל מגוון הדעות,
באפשרות לתת לאנשים מפלט להוצאת קיטור, לויכוחים אידיאולוגיים.
בכך יכול ויהיה שינוי יכול ותהיה קירבה. יכול ותבנה שותפות.

אך בפועל לא הצלחתי במשימתי, אני מודה נכשלתי.

אינטרס נוסף,

תוך לקיחת סיכון אישי גדול חשפתי בפניכם כאן מעל דפי פורום זה
חומר רב שבדרך כלל נראה אך ורק לדרגים המנהיגים במדינה. כאלו
שהוסתרו מעיני הציבור, כאלו שהוצנעו, כאלו שגם שהגיעו לידי
התשקורת, היא נמנעה מלפרסמם. ובמקרים רבים עוד סולפו על ידם.

המטרה הייתה לקרוע את מסך השקר, לצלצל בפעמונים, להצביע על המציאות
להראות את הסכנה, לזעוק להיכן הדרך מובילה.

אך בעיקר להוציא מהאדישות, למוסס את חוסר הידע, את אי ההבנה.
לתת את הכלים לקריאה נכונה של המצב.

השקעתי בכך זמן רב מזמני הלחוץ והמוגבל. השקעתי בכך מאמצים
לעריכת החומר שלא לחשוף יותר מדי. לגלות טפח יותר מהידוע
כזה ששופך אור נכון על ההתרחשויות. אך לחסות טפחיים בשל סיווג
המידע.

הרגשתי בכך שליחות. ראיתי לעצמי לנכון לפזר מעט ממסך השקר המופץ
על ידי גורמים מדיניים ותשקורתיים כאחד.

גם בכך אני מרגיש כשלון, גם בכך אני מרגיש כי לא הועלתי במהומה.

ועל כן באה החלטתי לקחת פסק זמן מניהול פורום זה. המתין לבואו
חזרה לארץ של בעלי אתר זה ויחד עימם הגיע להחלטה סופית.

כך שמבחינה פורמאלית השמש עדיים תתוסף לשמי בימים הקרובים
עד לחזרת בעלי האתר לארץ כפי שהוסבר.

אני מודה לכל חברי הפורום על שיתוף הפעולה.
מחבק את רבים מכם הבוכים יחד עימי ורבים אחרים בימים קשים אלו.

ובברכת לשנה הבאה בירושלים הבנויה, ובבנין הארץ וירושלים ננוחם.