39 שנים אחרי: איראן ממשיכה לטעון כי 4 קציניה נמצאים בכלא בישראל  

ההצהרה פורסמה במלאת 39 שנים לחטיפה.

ההצהרה הוסיפה כי משפחות הדיפלומטים הללו עדיין מחכות לשחרורם ולשובם של יקיריהם.

בסוכנות "אינסנ"א" דווח כי הרפובליקה האיסלאמית של איראן הודיעה שוב ושוב כי יש לה רמזים ומסמכים המוכיחים כי הדיפלומטים האיראניים הועברו לידי ישראל ואז הועברו לבתי הכלא במדינה.

בהתייחס לדו"ח של מזכ"ל האו"ם לשעבר ולמכתב אליו ראש ממשלת לבנון דאז בשנת 2008, ההודעה קראה למזכ"ל האו"ם המכהן ולארגונים בינלאומיים אחרים ולסוכנויות זכויות אדם לבדוק את המקרה שקשור מוסכמות בינלאומיות והיא מקובלת על הקהילה הבינלאומית.

ההודעה גם הודתה ללבנון על שיתוף הפעולה הטוב שלה, וקראה למאמצים משולבים של טהראן וביירות לחשוף את הממדים הנסתרים של האירוע הזה.

בשנה שעברה פרסמה סוכנות הידיעות הודעה של משרד החוץ באיראן בה נכתב כי  "רסיסי ראיות מוכיחות כי הדיפלומטים שנחטפו בלבנון נמסרו לכוחות המשטר הציוני והם הועברו לאחר מכן לארצות הכבושים. הם נמצאים בבתי הכלא של המשטר הבלתי לגיטימי הזה. "

עוד נמסר ממשרד החוץ האיראני נמסר כי "המשטר הציוני ותומכיו נושאים באחריות לחטיפה" ותיאר זאת כ"מעשה טרור ".
איראן קראה לממשלת לבנון, למזכ"ל האו"ם, לצלב האדום ולגופים בינלאומיים אחרים לסייע בחקירת המקרה של ארבעת הדיפלומטים, וחזרה על הדרישה להקמת ועדה למציאת עובדות על ידי הצלב האדום.

ב-29 לינואר 2020 פרסם תא"ל במיל. שמעון שפירא, חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כי לפני חיסולו, הודה מפקד כוח אל קודס, קאסם סולימאני כי מדובר בשקר. את הדברים אמר לעיתונאי איראני.

במשך יותר מארבעה עשורים טענה אירן כי ארבעת הדיפלומטים שלה נחטפו בלבנון ביולי 1982 ומוחזקים בשבי בישראל. הטענות נופחו על ידי משרד החוץ של איראן, שפרסם בתקשורת המופעלת על ידי המדינה, ושימשו כמועדון לניגוח דיפלומטי נגד ישראל בפורומים בינלאומיים.

מוחסן אלמוסאווי, מיופה הכוח; אחמד מותוואסליאן, הנספח הצבאי האיראני בלבנון; כאזם אח'וואן, צלם ועיתונאי שטח; ותקי רסתגאר, נהג השגרירות.

עם זאת, עיתונאי איראני המקורב למאבטחי משמרות המהפכה החוקר את החטיפה כבר למעלה מ- 25 שנה, פרסם בינואר , בהתבסס על שיחות עם גורם איראני, לדעתו את האמת, כי מדובר בשקר כי ישראל מחזיקה בארבעה.

חמיד דאודאבאדי, עיתונאי איראני המקורב למשמרות המהפכה שחוקר את חטיפתם של ארבעת האיראנים במשך יותר מ 25 שנה דיווח לפני חיסולו של סולימאני כי הוא מאמין שהארבעה נהרגו על ידי חברי מיליציה לבנונית. הוא מבסס את המסקנה הזו, בין היתר, על שיחה שניהל עם מפקד כוח קודס קאסם סולימאני לפני שחוסל בעירק בינואר השנה. על פי הדיווחים, סולימאני אישר לדודאבאדי כי, שעות ספורות לאחר החטיפה, הארבעה כבר לא היו בחיים. לשאלת דאודבאדי מדוע איראן ממשיכה לטעון כי הארבעה מוחזקים בכלא בישראל, אמר מפקד משמרות המהפכה הבכיר כי הטענה מופרכת.

הדו"ח של דאודאבאדי הוא כנראה הדבר הקרוב ביותר לפסק הדין סופי ורשמי בנושא. קאסם סולימאני עצמו האמין כי הטענה ארוכת השנים, המוטה, הבלתי נתפסת של איראן, כי הארבעה מוחזקים בישראל היא שקר.

סיפורם של ארבעת החטופים

Seyyed Mohsen Mousavi, הנציג הרשמי של איראן בביירות, קצין נוסף אל"מ אחמד מוטבסליה, שהאיראנים הציגו כנספח צבאי בשגרירותם בביירות, אך למעשה היה מפקד חטיבה 27 של משמרות המהפכה, ראש כוח המשלחת האיראני בלבנון ומפקד משמרות המהפכה בלבנון וכן טאקי רסטגר מוקאדאם, עיתונאי סוכנות הידיעות IRNA, וקאסם אחאבאן, נהג בשגרירות איראן.

אחמד מותוואסליאן

בתחילת יולי 1982 נסעו מוסאווי, מוקדאם ואחאבאן במכונית מביירות לפגוש את מוטבסליה, שהיה אז בבסיס זבדאני בגבול סוריה-לבנון. הם ביקשו לדון אתו כיצד להגיב לפלישה הישראלית לדרום לבנון בכלל, ומה לעשות עם החומרים הסודיים בשגרירות איראן בביירות בפרט, לאור האפשרות שישראל תשתלט על ביירות. השלושה הגיעו למטה של Motevasseliyan בזאבדאני, שם דרש מוסאווי לפגוש את מפקד משמרות המהפכה ללא דיחוי. מוסאווי דרש קיים את הפגישה וניסה לשכנע את מוטבסליין להצטרף אליו לביירות. הוא הדגיש שלמכוניתו היה לוחית רישום דיפלומטית וכי יחידת האבטחה של הז'נדרמריה הלבנונית לליווי דיפלומטים תלווה אותה.

אולם מסיבות ביטחוניות, הפיקוד האיראני הבכיר בבסיס לא רצה שמוטבסליין יגיע לביירות. מנסור קוצ'אק מוהנזי, שהיה סגנו של מוטבסליה והיה אמור להכנס לתפקידו בעוד מספר ימים, אמר כי הנסיעות של מפקדי הכוח יהיו מסוכנות וניסה לשכנע אותו להישאר בזאבדאני. מוחסני טען כי לאחר שמוסאווי התעקש בתוקף, הוסכם כי Motevasseliyan יכול לצאת לביירות.

ב- 5 ביולי 1982, הארבעה עשו את דרכם ממפקדת משמרות המהפכה בזבדיאני, סוריה, דרך טריפולי לביירות, כאשר נחטפו במחסום דרכים מצפון לביירות (המכונה "מחסום הדרך" של ברברה) על ידי כוחות לבנונים של הפלנגות הנוצרים. הארבעה נעלמו לאחר מכן והידיעה אודותיהם וגורלם נותרה מעורפלת למשך עשורים.
יום לאחר החטיפה הגיעה שיחת הטלפון בה נאמר כי הארבעה לא הגיעו לביירות ונחטפו בדרך. מוחסני נסע לבעלבק ונפגש שם עם חברי הארגון השיעי הלבנוני שהיוו את הגרעין ממנו צמחה הנהגת חיזבאללה. שם הוחלט לחטוף נוצרים לבנונים השייכים לפלאנגה ולהביא אותם לזאבדאני, שם שכן מטה משמרות המהפכה. על פי עדותו של מוחזני, בסך הכל 70 לוחמי פלנגות נתפסו והובאו לבסיס.

בעשורים שחלפו מאז החטיפה איראן הפכה את האירוע לחלק מהתעמולה נגד ישראל, והאשימה את ירושלים בהחזקת ארבעת הדיפלומטים באחד מבתי הכלא הסודיים שלה מאז שהובאו לשם על ידי המיליציה הנוצרית הלבנונית שחטפה אותם בשנת 1982 .

היעלמותה של קבוצה שכללה את הנציג הרשמי של איראן ומפקד משמרות המהפכה (שכאמור קיבלה זהות בדויה כנספח צבאי בשגרירות איראן בביירות) עוררה זעם בטהראן. במאמץ לכפות את שחרורם לאחר העלמתם המיידית, האיראנים יצאו לסדרת חטיפות של אזרחים זרים בלבנון; הראשון היה דייויד דודג ', נשיא האוניברסיטה האמריקאית בביירות, שאיראן טענה שהוא סוכן CIA. האיראנים העמידו את עימאד מורנייה אחראי על קמפיין החטיפה. מורנייה היה ראש היחידה למבצעים מיוחדים של חיזבאללה, שכונתה הג'יהאד האיסלאמי ועבדה בצמוד עם שירותי הביון האיראניים. בשיתוף פעולה איתו היה סייד אחמד מוסאווי, אחיו של המוסאווי החטוף ואופר מסתורי שהוקם בביירות.

בראשית שנות התשעים יזם אכבר האשמי רפסנג'אני, יו"ר הפרלמנט האיראני ואדם שהשפיע רבות על ההנהגה בטהראן, את "מדיניות החיוך" של הפתיחות עם המערב. טהראן החליטה להפסיק את חטיפות הזרים בלבנון, והורתה למורנייה לשחרר את כל העצורים הזרים. על מורוניה הוטל לקיים מאמץ מיוחד לסיכול החדירה המודיעינית הגוברת של ישראל לחיזבאללה. אחד הנפגעים החשובים במדיניותה החדשה של איראן בלבנון, כולל ארגון מחדש של המנגנונים המבצעיים של מורניה ואיראן במדינה, היה סייעד אחמד מוסאווי, שנאלץ לעזוב את תפקידו המבצעי מבלי שגילה מידע ברור אודות גורל אחיו.

https://jcpa.org.il/article/%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%a9%d7%99%d7%9b%d7%94-%d7%9c%d7%a9%d7%a7%d7%a8-%d7%95%d7%9c%d7%98%d7%a2%d7%95%d7%9f-%d7%9b%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%a6%d7%99/