כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם...  

לעומת זאת אפשר לצאת את ידי חובת
מנהג הכפרות גם בדג חי או אפילו בכסף.

אבל מה שחשוב לי לכתוב הוא, שפעמיים בחיים (או ליתר דיוק משני גורמים) קיבלתי טלפון בשאלה אם אני בטוח שאני אכן רוצה לתרום או לחלופין האם אני בטוח שאני רוצה לתרום את הסכום שתרמתי.

הראשון הוא ארגון 'יד לאחים'. הייתה לי הוראת קבע צנועה לארגון, אך לפני הגרלת ספר התורה השנתית בחרתי להוסיף על כך תרומה נוספת, חד-פעמית. מבחינתי זה היה נראה הגיוני ולא חשבתי על זה לאחר שעשיתי זאת. יום למחרת אני מקבל טלפון. 'רצינו להסב את תשומת ליבך שיש לך הוראת קבע עבורנו. האם לא טעית כשתרמת כעת?'. לתשובתי שתרמתי מתוך מחשבה על ההגרלה נעניתי ש'אנחנו מאוד מודים לך כמובן, אבל דע שהוראת הקבע מספיקה כדי להשתתף בהגרלה. אינך חייב בתרומה נוספת'.
את אותה תרומה השארתי ובאותו יום תרמתי סכום צנוע נוסף. כל כך נהניתי מעצם הפניה שלהם אלי :-).

הפעם השניה הייתה הבוקר, כאשר קיבלתי טלפון מנציגת רוטר.נט. בהמשך לאשכול הזה שנועם רוטר פתח כאן, בחרתי לתרום סכום צנוע ככופר נפש. המחשבה לתרום דווקא כאן נבעה הן מכבוד לזכרו של ניצן אור (משום מה עד היום יותר נוח לי להגדירו כך מאשר כ'רב רוטר' :-)), והן בגלל שעל-פי הנאמר התרומה מופנית גם ללימוד תורה וגם לסיוע לנזקקים, מה שמשלב מבחינתי את מה ששאפתי לתרום לו.
סכום התרומה כאמור, צנוע למדי. אלא שהכפלתי את הסכום השגרתי לכמות הנפשות במשפחה, על-מנת שהדבר ייחשב כופר נפש לכל בני משפחתי. כך יצא שהסכום מעט יותר גדול אולי ממה שאנשים בד"כ תורמים, על אף שבעיני עדיין מדובר בסכום צנוע, רק שברוך ה' יש כמה וכמה בני משפחה (שאגב כלל לא יודעים על העניין) :-)).

והבוקר? שיחת טלפון כאמור מנציגת רוטר.נט. 'האם אתה בטוח שזה הסכום שאתה רוצה לתרום?' נשאלתי. השבתי בחיוב ובזה (בתוספת אמירת תודה הדדית ואיחולי גמר טוב כמובן) זה הסתיים. אבל אני מלא הערכה על שיחת הטלפון הקטנה הזאת.

כן ירבו ארגונים ואנשים ישרים ותמימים שכאלה, שגם כשהם נהנים מקבלת כספים כזאת או אחרת, כשהם סבורים שיתכן שהתורם עשה טעות ואולי תרם יותר מכפי שבאמת רצה, לא אומרים לעצמם 'נו שוין, הכסף בקופה, למי אכפת' אלא טורחים לברר את העניין גם אם הבירור הזה יכול לפגוע בהם.