פעילי מגדר רוצים למנוע מארכיאולוגים ואנתרופולוגים לסווג שלדים כנשים או גברים  

העדפה מינית והזדהות,
לא קשורה למין ביולוגיה שבגנים והכרומוזונים

צריך להיות פשוט שדה מה המין הביולוגי,
בטפסים ,
ושדה להזדהות והעדפות,
לא שזה מעניין מישהו, ובטח שלא עם זה פותחים שיחה

לא מבין את הטרלול של כל המיקס זהויות הזה,

נגיד אם נתי, קם יום אחד , ומבין שהוא מזדהה כבחורה,
נגיד שבחר שם, נטלי,
אפשר להגיד כששואלים מה הוא, שביולוגית הוא זכר אבל הוא עצמו מזדהה כבחורה,
צריך הפרדה ברורה בין הביולוגיה להזדהות של האדם

מבואר
בפשט:
ואלו ג' ברכות נראה מתוכן שלא נתקנו על סדר העולם והנהגתו,
רק שבח והודאה למקום שבחר בנו מכל האומות וקרבנו לעבודתו ונתן לנו תורתו ומצות עשה ולא תעשה.
משא"כ בגוי ועבד, ואשה נמי פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא,
ואנו משבחים להבורא יתברך שאנו מהמצווים ועושים כי בזה משכורתינו שלמה,
כאמרם ז"ל (קידושין לא, א) גדול המצווה ועושה וכו'
(שבתחילה אנו מברכין שלא עשני גוי שאינו בר מצות כלל.
ואחר כך אנו מברכין שלא עשני עבד שאף על פי שישנו במקצת מצות זיל טובא והוא חשוד על הגזל וכו',
עד ועוד שאסור בבת ישראל. ואחר כך אנו מברכין שלא עשני אשה,
שאף על פי שהיא חשובה מהעבד, מכל מקום אינה מחייבת בכל המצות)

בספרות הסוד:

ספר הקנה:
וביום(שעות היום , וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר ,הוא מידת החסד) הרחמים זקופין ועומדין אין להם אש(דינים באותם שעות) וע"כ העליונים משוררים ומברכים שלא עשני אשה(אש ה' , שאש זה שעות של דינים)

מאמר נוסף בנושא:
מברך הגבר שעשה אותו משפיע שפע ולא מקבל
(משורש תפארת ולא מלכות)

עוד מאמר,
קיצור כוונות הרמח"ל , או בית שער הכוונות של בעל הסולם(לא זוכר איזה מהם):
שלא עשני גוי: אלא הנפש מצד הטוב והקדושה,
שלא עשני עבד: אלא הרוח מצד הטוב והקדושה,
שלא עשני אשה: אלא הנשמה מצד הטוב והקדושה

-----
אלה היו יותר בפשטות
עכשיו אלה יותר עמוקות:

(אז צריך איזה הקדמה קטנה,
בזמן השינה, הנשמה עולה,
ועל פי מעשיה, או שבאותו לילה עולה לבאר(וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה) אל השכינה,להיטען ליום החדש בקדושה,
או משוטטת עם הש"דין בהיכלי התמורות, לראות קש ותבן, שינסו לבלבל אותו שם
בחלום בלהות וכן הלאה...)

של"ה - שני לוחות הברית:
וכן רמוז בפסוק (דברים כב, ה) לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה. .... , אמנם יש בזה ג"כ מסוד הנשמות, כי יש הפרש בין נשמתין דמסטרא דדכורא ובין נשמתין דמסטרא דנוקבא, וזהו סוד (מ"א יט, ג-ד)וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ ... וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ , אל נפשו מסיטרא דדכורא, את נפשו מעלמא דנוקבא כדאיתא בזוהר בפרשת ויגש (ח"א רט, א), עיין שם (מאמר למה הרעות לעם):

וזה לשון הרקנאט"י בזה הפסוק, כי גם הנה רמז לסוד העיבור, ורמז רמז מופלא, שלא יתחלפו נשמת זכר ונקיבה בגלגול בענין שלא עשני אשה. ובפרשת בראשית כתב, כי מצד זה בא העקרות, כי אי אפשר להיות ההולדה אם לא כשהוא זכר ממש אף בנשמתו והיא נקיבה

זוהר ויגש - למה הרעות לעם:

תיקוני הזוהר - תקונא ע' שבעין ,דף קל"ג על שרטוטי הידיים וגלגולי נשמות:

שרטוטין דידין אשכחנא דאינון כענפין דאילנא, מנהון אריכין, מנהון קצרין, מנהון משלבן, מנהון בעגולא זעירין:
....

כל נוני ימא מסאבין ביה מצויירין, ועופין וחיוון דסטרא דמסאבו ביה רשימין ומצויירין, דכלהו מועדין לקלקל, כמה שרביטין ונצוצין אזדריקו מניה על בני נשא, ואינון נשמתין דחייביא, דקא מרכיבין על בני נשא, מנהון דכורין מנהון נוקבין, לזמנין מרכיבין נוקבין על דכורין, לזמנין דכורין על נוקבין, כד אזדריקו לא אזדריקו לאתר ידיעא, אלא כל חד באתר דלא מיניה.

ווי לון לאינון טפין, דאינון נצוצין ושרביטין אערעו בינייהו, אלין שטיין דלא מסתמרין גרמייהו בזווגא דילהון, מרכיבין לון בהון, ואתעביד אילנא דעץ הדעת טוב ורע. נוקבא אית ליה דאתקריאת להט החרב המתהפכת, דכל גלגולין דנשמתין ביה מתהפכין, לזמנין מטה לנחש, לזמנין נחש למטה, והכי מתהפכא דכורא לנוקבא, נוקבא לדכורא, ואלין דהפכין לשלחנם גרמין הפוכין אלין. הפכפך דכלהו להט החרב המתהפכת מרע לטב ומטב לביש, והכא רזא דצדיק ורע לו רשע וטוב לו, ודא איהו גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור, מאן דאלים גבר, כד אלים נוקבא על דכורא בגלגולא דיליה לית ליה דיקנא, עקר הוא, עובדוי כבעירא, תועבה איהו:

והכי אינון מתהפכין דרגין מדינא לרחמי ומרחמי לדינא, כגוונא דסטרא דדכיו הכי מתהפכין מסטרא דמסאבו, אם אלים גבר, והוא יהיה פרא אדם ידו בכל, ואם אלימא נוקבא יד כל בו, אית שלטנותא לביש ואית שלטנותא לטב, אית שלטנותא דשליט דא על דא, ואית שלטנותא דניאופין, כד שליט ז**ה עליה, כלהו בעירן אתיין עליה, כמה דאשכחנא בנבוכדנצר, דאתמר ביה ומבני אינשא טריד ועשבא כתורין ליה יטעמון עד דשבעה עדנין יחלפון עלוהי, דאינון שבעה ככבי דיליה, יתחלפון עלוהי מדכורין לנוקבין, ובגין דא כד גלגולא דנוקבא קא רכיבת עליה, עובדוי איהו כאתתא, כד מליל מליל בפתיחו דידין, וקליה ודבוריה וכל עובדוי כאתתא, תועבה איהו, ובגין דא מברכין ישראל עמא קדישא, ברוך אתה ה' אלקינ"ו מלך העולם שלא עשני אשה:

.......

ליקוטי הלכות, רבי נחמן, מרחיב על הנושא של היכלי אתמורות:
סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות. כאשר שמענו מפיו הקדוש בפירוש קודם שסיפר המעשה הנ"ל. שדיבר מקודם מענין היכלי התמורות שם נחלפין הנשמות ח"ו. ואחר כך על ענין זה סיפר המעשה הנ"ל. ואמר שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה. נמצא שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו'. וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחר. ועיקר הוא גלות וצרות הנפש. מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו'. שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שהוא בחינת היכלי התמורות שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שעל ידי זה גרם להתגבר ח"ו בחינת להט החרב המתהפכות, שהוא בחינת היכלי התמורות שהוא בחינ התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה. שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקליפת נוגה המתגלגלין בגלגולא וכו'. ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם שמשם עיקר אחיזת הסטרא אחרא ח"ו ומשם עיקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט.

.....
כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שיעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השינויים והתמורות בלי שיעור וערך ומספר שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו. וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות שמשם נמשך סוד גלגול הנשמות שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות
.....
בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת. שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה אותו מן העושק והחליפין ח"ו. וזהו פדיתה אותי ה' אל אמת. אמת דייקא היפך התמורות והעושק הנ"ל. שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת ח"ו. וזהו פדיתה דייקא בחינת (דברים י"ג) הפודך מבית עבדים היינו שהשם יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות שהוא בחינת שקר כמו שכתוב לקמן. וזה בחינת (תהלים כ"ה) אליך ה' נפשי אשא וזה (שם קמ"ג) כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו' כי צריכין תמיד למסור נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם יתברך שעל ידי זה השם יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזול ולעשוק את הנפש ולהחליפה ח"ו בהיכלי התמורות
......
ועל כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת. שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל. שלא יתגברו ח"ו לעשוק ולגזול ולהחליף ח"ו מעט הטוב של נפשו שיש בו עדיין שעל זה התפלל דוד המלך עליו השלום (תהלים קי"ט) ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. שלא יעשקוהו הזדים שהם הסטרא אחרא והקליפות העושקים את הנפשות ח"ו בתוך הטיקלא זה בחינת דמעת העשוקים ומיד עושקיהם כח ואין להם מנחם כידוע. וזה בחינת (שם) פדני מעושק אדם ואשמרה פקודיך.

---

אז לסיכום בנושא היכלי התמורות, והברכות:
שלא עשני עבד, בלי בחירה חופשי,
כי הלך לישון ולא יכול לקום, אלא נשאר צמח , חי ולא זז בלי בחירה

שלא עשני גוי, שלא התעבר נפש של גוי בזמן השינה,
ואז פתאום אותו יהודי רוצה לגור בחו"ל ולברוח מפה בלי סיבה פתאום