דה-קרבוניזציה היא גם דמוקרטיזציה אנרגטית  

המאבק בין אנרגיות מתחדשות לאנרגיות מאובנות עומד בלב ליבו של משבר האקלים כיום. מצד אחד מדינות רבות מגדילות את הנתח של אנרגיות רוח, מים ושמש בתמהיל הדלקים שלהן לייצור חשמל, ומקדמות תחבורה ציבורית ופרטית חשמלית. אך מנגד, הפערים הטכנולוגיים ביכולת לאגור אנרגיה, כגיבוי לשעות שבהן ההפקה של אנרגיה מתחדשת בשפל, כמו גם הצורך בשינוי תשתיות החשמל בשל הביזור של ייצור החשמל, מחייבים עדיין הישענות על דלקים ישנים ותשתיות ישנות. לתוך כל אלו נוספים גם סוגיית המחיר ומאבקים גיאופוליטיים שונים, שמטלטלים שוב ושוב את משק האנרגיה העולמי.

בתוך כך, במדינת ישראל, שמסתמכת בעיקר על גז טבעי להפקת חשמל ודלקים נוזלים בתחבורה, במקום על אנרגיה סולארית וכלי רכב חשמליים, הוויכוח הזה אף הולך ומתחדד, כאשר לצד סוגיות של הפחתת פליטות פחמן עומדות גם סוגיות של זיהום אוויר ויחסי הון-שלטון.

בתווך שבין הוויכוחים העולמיים והמקומיים יש לאנרגיות המתחדשות עוד מעלה אחת, שכמעט ולא מדברים בשבחה, והיא הכוח החברתי הגדול שלהן, ובעיקר הכוח שלהן לקדם דמוקרטיזציה של משק האנרגיה. כשמדובר בדלקים מאובנים, גם כשהדלקים עצמם הם נכס לאומי שמוחזק בידי האזרחים במקום זה או אחר, ההפקה, הזיקוק, השינוע ואפילו הייצור של החשמל נעשים בידי חברות בודדות, בדרך כלל גדולות מאוד ועשירות מאוד, המוחזקות בידי טייקונים וקבוצת בעלי מניות מצומצמת. המשמעות היא שמשק האנרגיה נתון לאינטרסים קצרים וזרים ומגדיל את הפערים הכלכליים והחברתיים בתוך ובין מדינות. בנוסף, הדלקים הללו נחצבים ומופקים במקומות מסוימים בלבד, ולא נמצאים או זמינים בכל מקום ומקום, ולכן הם משמשים כקלף מיקוח במאבקים פוליטיים מקומיים וגלובליים.

יתרה מכך, ההשפעות הסביבתיות של ההפקה והשימוש בדלקים מאובנים, על האקלים, על איכות הסביבה, על הסביבה הטבעית ועל בריאות הציבור, אותה החברות הגדולות והרווחיות מנסות להסתיר, לטשטש ולגמד כל השנים, מושתות על כולנו, כך שאין חלוקה הוגנת של הטובות והרעות, ובמילים פשוטות אין כאן צדק חברתי וצדק חלוקתי.

לעומת זאת, מעבר לאנרגיות מתחדשות, המסתמכות על משאבים טבעיים זמינים וחינמיים, כגון שמש, רוח, גלי ים ועוד, מאפשר, בראש ובראשונה, לכל אחת ואחד, לקצור את האנרגיה מהטבע, בכל זמן ובכל מקום. זאת ועוד, ההפקה של האנרגיה לטובת חימום או ייצור חשמל, יכולה להיות לשימוש מקומי ובלי צורך בתשתיות הולכה או אגירה נרחבות. ייצור מקומי של אנרגיה הופך את צרכן האנרגיה בו זמנית גם ליצרן, כזה המייצר תחילה את צרכיו הוא, כשאת העודפים הוא מוכר לרשת ממנה הוא קונה את החוסרים שלו. בצורה זו המחויבות האישית לצריכת מושכלת של אנרגיה של היצרן-צרכן (produce and consumer=prosumer) גוברת.שימוש באנרגיה מתחדשת מאפשר גם לקדם מערכות של מיקרו-גריד, מערכות אוטונומיות שמייצרות את החשמל שהן צורכות בשטח תחום וקטן יחסית, כשהן מחוברות לרשת המרכזית רק לטובת גיבוי בשעת חירום. כל אלה יחד יכולים לייצר רשת חשמל חכמה, יעילה וחסכונית יותר, אך גם שיתופית, המשלבת ניהול חכם ומותאם של הייצור והביקושים באמצעות טכנולוגיות של מדידה, בקרה ותקשורת בין צרכנים ויצרנים ובין מוצרי חשמל שונים.