''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''  

עד לפני כמה שנים היה ניסיון פתטי לנפץ מיתוסים כמעט בכל תחום. כיום
התרגיל הפתטי הזה נשאר נחלתם של אנשים בודדים שמנהלים דו שיח בינם לבין
עצמם. התברר, בעיקר לאחר שנת 2000, כי הערבים אותם ערבים והים אותו ים.
שום דבר לא השתנה. וזה נובע בעיקר מהבנה של הישראלים לגבי המטרות
הסופיות של הערבים.

כ 90% מבין אלו הקוראים עצמם פלסטינים הם מתנחלים מהעת החדשה בא"י. הם
הגיעו מאלג´יר, בוסניה, צ´צניה, חורן, סוריה, לבנון, חצי האי ערב
ומצריים ממחצית המאה ה-19 אך במיוחד עם כיבוש הארץ ע"י האנגלים ששמרו
היטב שיהודים לא יוכלו לחזור למולדתם מכורתם אך את הערבים הנוהרים אליה
לא ספרו. רובם התיישבו סביב הישובים העבריים שייבשו ביצות והפריחו את
השממה.

כיום, כל הרעה באה עלינו משום שישנם בינינו אנשים הלוקחים על עצמם
הגדרת כובש על ארצו, מולדתו ומכורתו.

לכו ותלמדו מי כאן הכובש. מסתבר שלשקר יש רגליים. ואפילו יציבות. תחשבו
רגע על ההגדרה המיוחדת שהגדיר האו"ם עבור הפליטים הפלסטינאים. לאו"ם יש
הגדרה אוניברסאלית לפליט. הגדרה הנכונה בכל המקומות, הארצות והעמים.
ובה נאמר: "אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם"
בלחץ ארצות ערב שונתה ההגדרה למקרה ספציפי אחד ובה נאמר: "פליט יחשב כל
ערבי שעזב את א"י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים" . אם אמנם הפלסטינאים
נמצאים בא"י מאז ומקדם, כפי שהם טוענים, לשם מה היו צריכים לשנות את
ההגדרה? ואם אחוז זניח שהו בארץ רק שנתיים, גם אז לא היה צורך לשנות
הגדרה אוניברסאלית זו. תחשבו אם כך איזה שקר גלגלו עלינו אלו, ויש עוד
בינינו שמטפחים שקר זה.

לגבי מצבם של היהודים במדינות האיסלם, מומלץ ללמוד מה היה ב"חייבר".
קורות חייבר היו למקרה מעצב את יחס המוסלמים ליהודים. ואוי לעם שאינו
לומד את ההיסטוריה שלו.

קראו את הספרים "מאז ומקדם" מאת ג´ואן פיטרס. ואת "יומן מזרח תיכוני"
מאת ריצ´ארד מיינרהאגן שהיה קצין המודיעין הראשי של גנרל אלנבי.
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-36213-36212.htm


___________________

חברים, אין דבר כזה עם פלסטינאי, לא היה ולעולם לא יהיה מדובר בפיקציה של הערבים בעידוד השמאל הישראלי הסובל ממחלת נפש קשה של שינאה עצמית ומשתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו.

בברכה
אבירם

***

סיור בפלסטינה, שנת 1695
אבי גולדרייך

מכונת זמן, זו התחושה המקננת בי כשאני נמצא בחנות הספרים העתיקים של מר הובר בבודפסט.

הובר למד להכיר את שגיונותי, ולאחר ברכת השלום וכוס המיים המינרליים (מר הובר הוא טבעוני-צמחוני) מוביל אותי במדרגות למרתף הענק והמאוורר, לאגף ה''יהודי''.

האגף היהודי הוא חדר ובו ספרים עתיקים בנושאים שנראים למר הובר יהודים. בין הספרים ישנם כאלה שאינם שווים את כריכת העור שלהם אולם לעיתים נדירות אפשר למצוא שם אוצרות תרבות של ממש.

הרבה מאוד הם ספרי קודש ישנים שנגנבו אולי ממרתפי הגניזה שבבתי הכנסת, כרכי תלמוד, תנ''ך, משניות, שולחן ערוך, סידורים ישנים נוסח אשכנז. אני נוהג לפתחם כדי לראות מי הבעלים, מי הנער שקיבל את הספר לבר המצווה לפני מאתיים שנה, ולמי העניק אותו בערוב ימיו. סקרנות.

הרבה מהספרים כתובים בגרמנית, והם ספרי הגות על היהדות שנכתבו בכלל בידי נוצרים או יהודים מתבוללים.

לפעמים מוצאים איזה כרך תלמוד שנכתב בכתב יד, אלה יקרים מאוד, מאות אלפי אירו ומונחים בארון זכוכית מאוּורר. הובר יודע את ערכם. ולפעמים ישנן מציאות כמו הספר Palestina של Hadriani relandi מקורי בשמו ה''מקצועי'', palaestina ex monumentis veteribus illustrata, המו''ל הוא, Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714.

ניתן למצוא כמה ספרים מקוריים כאלה במספר מקומות בעולם ואף באוניברסיטת חיפה. אפשר לראות כאן את המקומות בהם הספר נמצא וגם אפשר למצוא פרטים על המחבר ועוד.

הנחיות צפיה במצגת:
לדיפדוף בין התמונות לחץ על החיצים. לחיצה על כל תמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.

כותרת הספר
מצגת:
http://www.slideshare.net/amitmoreno/17-9414905

הטריאנגולציה שנעשו בסקטאנט ובשולחנית מפת ארץ ישראל על רקע קוויעזה עיר יהודית – 1695גת, גלים, ג'לג'וליה, גמלה – חורבותהעיר הפלסטינית לוד עם 45 תושבים נוצרים; בשנת 1695 כולם ידעו שהמורשת היא יהודית

המחבר רילאנדי, איש אשכולות של ממש, גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג ידע על בוריין עברית, ערבית ויוונית עתיקה, בנוסף לשפות האירופאיות. שפת הספר היא לטינית. בשנת 1695 הוא נשלח לסיור בארץ ישראל או בשמה דאז פלסטינה. במסעו הוא סקר כ-‏2500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ''ך או במשנה.

שיטת המחקר שלו היתה מעניינת. ראשית, מיפה את ארץ ישראל. שנית, רילאנדי זיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו. אם מקור השם יהודי, הביא את הפסוק המתאים בכתבי הקודש. אם מקור השם רומי או יווני הביא ביוונית או בלטינית את ההקשר. שלישית הוא אף ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

המסקנות הבולטות הן:

1. אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות. אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג'נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696, שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא'לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו).

2. הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. יוצאת מהכלל נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ-‏120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-‏70 איש שומרונים.

בנצרת, בירת הגליל, היו כ-‏700 איש – כולם נוצרים.

בירושלים כ-‏5000 איש, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים.

המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ-‏550 איש; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת.

בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה).

3. הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על ''מורשת פלסטינית'' או עם פלסטיני, ומאשש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם.

בספרד למשל, בגרנדה, רואים מורשת ובניה ערבית. ערים ענקיות כמו גרנדה ומדינה כמו אנדלוסיה, הרים, נהרות כמו גוואדאלחארה, מורשת תרבותית ערבית של ממש: ספרות, יצירות פאר, הנדסה, רפואה ועוד.

700 שנות שלטון ערבי הותירו בספרד מורשת שלא ניתן להסתירה או להסוותה.
ואילו כאן כלום, נאדה, לא שמות ערים, לא תרבות, לא אמנות, לא היסטוריה, לא עדויות לשלטון ערבי.

רק שוד וגזל, גזל המקום הקדוש ביותר ליהודים, גזל הארץ המובטחת ליהודים. לאחרונה בחסות כל מיני ישראלים פוסט מודרניסטים – גזל ההיסטוריה.
http://www.faz.co.il/story?id=4457&base=&NewOnly=1&LastView=2030-12-31

****

תזכורת רילוונטית:

''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
https://rotter.net/forum/gil/7593.shtml

פלסטין אמת או שקר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&omm=0

___

מצגת:
http://www.slideshare.net/amitmoreno/17-9414905

תזכורת:

10. ''סיור בפלסטינה, שנת 1695''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=10&viewmode=

''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
https://rotter.net/forum/gil/7593.shtml

פלסטין אמת או שקר
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&omm=0

היום לפני 96 שנה הוקם אירגון השומר !!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&viewmode=all&keywords=המנדט שלנו#116

*****

מדינה בשם פלסטין לא התקיימה מעולם.

בסקר שנערך בפריז השיב רוב גדול מן הנשאלים על השאלה: ממי לקחו הישראלים את "פלסטין"? בפשטות: "מן הפלסטינים, כמובן". תשובה דומה הייתה ניתנת גם בכל מקום אחר בעולם, כמו "צרפת לצרפתים". כך האמירה פלסטינה לפלסטינים מתקבלת אצל מי שאינו יודע שהתשובה כמובנת מאליה.

לך תסביר לאיש ברחוב שעד לאישור המנדט הבריטי על א"י ב-1922 העולם לא ידע והערבים בעצמם לא ידעו על עם פלסטיני, ולא כל שכן על מדינה פלסטינית. להיפך, הערבים המקומיים המציאו לעצמם את הכינוי "פלסטינים" רק מפני שהבריטים קראו לשטח התורכי שכבשו וקיבלו לניהול על ידי חבר הלאומים, "פלסטיין". אבל למה נמסר השטח לבריטים? מפני שהם התחייבו להקים בו "בית לאומי לעם היהודי", ולכן כדי להתחרות ביהודים על השלטון בארץ המציאו הערבים המקומיים את עצמם כעם נפרד.

היום, גם ברחובות תל אביב יש צורך להתחיל מא' ולספר על אחד מגדולי הגימיקים בהיסטוריה, ספין הספינים שהפך לנו לסיוט: הספין הפלסטיני.

מי עוד זוכר היום את דבריו הקלאסיים של זוהייר מוחסין, ראש ארגון הטרור "צא'אקה" וחבר הוועד הפועל של אש"ף, בעיתון ההולנדי "טרוב" מ-31 במרץ 1977:

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את זהותנו הפלסטינית, כי האינטרס הלאומי של הערבים מחייב לעודד זהות פלסטינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות: ייסודה של מדינה פלסטינית הוא מכשיר חדש במלחמה המתמשכת נגד ישראל... לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלסטין – אסור שנדחה אף לרגע אחד את האיחוד מחדש של ירדן ופלסטין".

וכאשר אסד נשיא סוריה התבטא בוועידה ברבת עמון בנובמבר 1987: "מדינה בשם פלסטין לא התקיימה מעולם", השיב לו המלך חוסיין במילים דומות להפליא להתבטאותו הנ"ל של הטרוריסט מוחסין: "הופעת האישיות הלאומית הפלסטינית באה כמענה לתביעת ישראל כי פלסטין היא יהודית". והוסיף המלך והסביר בטלוויזיה המצרית ( 10 באוקטובר 1977): "שני העמים הם למעשה אחד – זו עובדה". ואחיו, הנסיך חסן, הכריז באסיפה הלאומית הירדנית ( 2 לפברואר 1970) : "פלסטין היא ירדן וירדן היא פלסטין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת וגורל אחד".

דברים דומים יצאו גם מפיו של פארוק קדומי שעד היום הוא "שר חוץ" מטעם אש"ף, בשבועון האמריקני "ניוזוויק" (מרץ 1977): "אש"ף רואה בירדנים ובפלסטינים עם אחד".

חישבו על ההשלכות. אם הירדנים והפלסטינים הם עם אחד, וממילא ירדן וארץ ישראל המערבית הן ארץ אחת, יוצא שלפלסטינים כבר יש מדינה התופסת שלושה רבעים מן השטח הכולל, כל מה שבין נהר הירדן לגבול עיראק, ירדן של היום. אם כן, הפלסטינים אינם "עם ללא ארץ", ולאמיתו של דבר העם המלאכותי הזה שכולו המצאה רוצה לקבל עכשיו שתי מדינות, אחת הנקראת ירדן והשנייה שתיקרא "פלסטין". ועל אלה אמורה להתווסף ישות שלישית, האוטונומיה שהם דורשים בגליל ומסביב לאום אל פחם, ואולי גם בנגב. וכל המרכיבים האלה מיועדים להתמזג לבסוף ל"פלסטין הגדולה" שתחנוק את ישראל.

שני פרופסורים ערבים מאשרים שמדובר בסך הכל בבדיה. הפרופסור פיליפ חתי, היסטוריון מפורסם, זרק בעדותו בשנת 1945 בפני וועדה אנגלו-אמריקאית: "אדוני, אין דבר כזה היסטוריה פלסטינית. בהחלט לא!". והפרופסור ג'והן חזם אמר משפט נוקב זה: "לפני 1917, כאשר בלפור הצהיר את הצהרתו לא הייתה מעולם שום שאלה פלסטינית ולא הייתה כל פלסטינה כיחידה פוליטית או גיאוגרפית".

לאמירות האלה התייחס דוד בן גוריון אף הוא בעדות בפני אותה הוועדה, בדברים שראוי היה שייחרטו באותיות נחושת בשערי נמל התעופה בן גוריון ליד פיסלו.

"אני מסכים איתו בהחלט. אין דבר כזה "פלסטיין" בהיסטוריה, בהחלט. אבל כאשר הד"ר חתי מדבר על היסטוריה הוא מתכוון להיסטוריה ערבית. הוא מומחה להיסטוריה ערבית והוא יודע את המקצוע שלו. בהיסטוריה הערבית אין דבר כזה פלסטיין. היסטוריה ערבית נעשתה בערב, בפרס, בספרד ובצפון אפריקה. בהיסטוריה הזאת לא תמצאו את פלסטיין. היסטוריה ערבית לא נעשתה בפלסטיין. אולם, אין רק היסטוריה ערבית, יש היסטוריה עולמית והיסטוריה יהודית. ובהיסטוריה הזאת יש ארץ ושמה יהודה או כפי שאנו קוראים לה ארץ ישראל, הארץ של ישראל. אנחנו קוראים לה ישראל מאז ימי יהושע בן נון. הייתה ארץ כזאת בהיסטוריה, הייתה ועדיין קיימת. זו ארץ קטנה, קטנה מאוד, אך הארץ הקטנה הזאת השאירה רישום עמוק בהיסטוריה העולמית ובהיסטוריה שלנו. הארץ הזאת עשתה אותנו לעם. עמנו עשה את הארץ הזאת. שום עם אחר בעולם לא עשה את הארץ הזאת. הארץ הזאת לא עשתה שום עם אחר בעולם. עתה אנחנו שוב מתחילים לעשות את הארץ הזאת, ושוב הארץ הזאת מתחילה לעשות אותנו".

אם הגענו במנהרת הזמן ל-5194, הבה ונחזור עוד לשנת 1919 תקופת השלטון הצבאי הבריטי על הארץ עוד טרם אושר כתב המנדט הבריטי שליבתו הייתה הצהרת בלפור. ב-1919 עוד ישב פייסל, אחיו של עבדאללה, לימים האמיר עבדאללה ואחר כך המלך עבדאללה, אביו של המלך חוסיין כמלך בדמשק.

פייסל זה היה בעל ברית של הבריטים אשר ניהל בהנחיית "לורנס איש ערב" הידוע מלחמת גרילה נגד התורכים ב"מלחמת העולם הראשונה" והיה בין כובשי דמשק. פייסל מלך בדמשק עד קיץ 1920, כאשר גורש על ידי הצרפתים שקיבלו מנדט על סוריה ולבנון במקביל למנדט הבריטי על ארץ ישראל. הבריטים הושיבו אותו על כסא המלוכה בעיראק ושם נרצח.

בשנת 1919 התכנס בירושלים "קונגרס האגודות המוסלמיות-נוצריות" עם נציגים מכל הארץ. אותה שעה גורלו של שלטון פייסל עוד היה חבוי מאחורי מסך העתיד, אבל באי הקונגרס כבר ידעו שהבריטים רואים את הארץ כיחידה נפרדת בשם "פלסטיין" ועל כך הגיבו בהחלטה זאת:

"אנו רואים בפלסטיין חלק מסוריה הערבית שממנה מעולם לא הייתה מנותקת. אנו מחוברים לסוריה בקשרים לאומיים, דתיים, לשוניים, טבעיים, כלכליים וגיאוגרפיים" (את הדברים פרסם המזרחן הידוע, יהושע פורת).

מה קרה? מה גרם לסורים להפוך פתאום לפלסטינים? שום דבר מלבד אישור כתב המנדט ב-1922, לפיו נמסרה הארץ לבריטים עם הוראה מפורשת להקים בה בית לאומי לעם היהודי. היה זה מהלך גאוני של יחסי ציבור להעמיד כביכול עם מול עם, אך האמת בצבצה עוד בשנות ה-30. ראיתי פסק דין של "הכנופיות" ממאורעות 1936-1939 שדן למוות "משת"פ" ערבי. בראש הגיליון נכתב: "פלסטין - סוריה ג'נוביה"(הדרומית).

יש עימנו עוד הוכחה אחת מן השלילה. לו היה שמץ של אמת בטענה בדבר ה"היסטוריה" של העם הפלסטיני היינו צריכים למצוא לכך זכר בספרי ההיסטוריה ובאנציקלופדיות. והנה, תחת הערך "פלסטיין" באנציקלופדיה בריטניקה משנת 1910/1, לפני הצהרת בלפור שניתנה בשנת 1917, נאמר: "פלסטיין שנתבעה בברית הישנה כמורשת העברים לפני גלותם... נהר הירדן מסמן את הקו שבין פלסטיין המערבית למזרחית"...

האם העלימו הבריטים את העם הפלסטיני ואת ארץ הפלסטינים? ולא רק הבריטים. בכל אנציקלופדיה, בכל שפה, לא תמצאו עם וארץ פלסטינים לפני שנות ה-20 של המאה הקודמת. התשובה היא, כמובן, שאותה שעה עוד לא בא לעולם כתב המנדט שעל בסיסו נמסרה הארץ על ידי חבר הלאומים לבריטים ובו הוטלה עליהם "האחריות להוצאתה לפועל של ההצהרה שניתנה בנובמבר 1917 בזכות הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלסטיין"... "בזאת ניתנת ההכרה לקשר ההיסטורי של העם היהודי לפלסטיין ולעקרון הבסיסי של הקמה מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו ".

עתה נלך עוד צעד אחורה, כמעט אלפיים שנה, כדי לשאול: האם הערבים תפסו טרמפ על שם הארץ כפי שקראו לה האירופים פלסטיין או פלסטינה, אך מניין נדבק השם הזה לכל לשונות המערב? מן הרומית, כמובן. זו המצאתו של הקיסר אדריאנוס שחז"ל הדביקו לשמו את התוספת "שחיק טמיא" – שחיק עצמותיו. הוא הקיסר שהטביע בדמם של למעלה מחצי מיליון יהודים את מרד בר כוכבא, סילק את היהודים מירושלים ומרוב ארץ יהודה, אסר על הדת היהודית בניסיון להכחיד את היהדות, וכחלק מן המדיניות הזאת ביטל גם את שם הארץ JUDEA וחיפש תחליף שיכסה, יטשטש וימחק את הזהות היהודית. במענה לצורך הזה מצאו לו שם עתיק "פלסטינה" של האזור מיפו ועד עזה שבמשך כמה מאות שנים היה תפוס על ידי עם זר, פולש בשם "הפלשתים".

בימי אדריאנוס הפלשתים כבר היו במוזיאון. הם הוגלו, נטמעו, התבוללו ונעלמו, אבל זכרם הספיק לצורך הגימיק והספין הרומיים שנועדו להכרית את הזכר היהודי. כך גם ניסה אדריאנוס למחוק את השם ירושלים וכינה את העיר האלילית שבנה שם "אליה קפיטולינה" וזה היה שמה הרשמי מאות שנים. עוד הערבים הכובשים התייחסו ל"אליה" עד שסיגלו לעצמם את השם "מדינת בית אל מקדס", עיר בית המקדש. מעניין, מקדשם של מי?

וכך יוצא שהרומאים, כמו הערבים, נזקקו לאותה המדבקה כדי להסתיר מתחתה את ארץ ישראל: פלסטינה - פלסטין.

_______

אהל-ד'ימה = בני חסות = מונותאיסטים, כמו יהודים ונוצרים = כופרים
בעלי מעמד שונה. נהנים מהרבה חופש יש כמה מגבלות.
http://elirozner.tripod.com/info/islam/islamgustav2.htm

ג'יהאד עד מוות - המניע הדתי
http://www.therightroadtopeace.com/infocenter/Heb/AharonYafe-Jihad.html

כובע היהודים והסימן (טלאי) הצהוב
http://ofna.project.org.il/info/ofmuz-teachers/muhan/katavot/kova.htm

עד הכיבוש הצרפתי שהיה בשנת 1830, כלומר בכיבוש המוסלמי, יהודי אלג'יריה היו במעמד בני חסות ("אהל אל ד'ימה") שנתן להם הגנה אך לא מעמד פוליטי. כך למשל היו :
1.צריכים לשלם מס גולגולות ("ג'יזייה").
2.עדותם בבית דין לא התקבלה.
3.נאסר עליהם לבנות בית גבוה יותר מבית מוסלמי, או לבנות ולשפץ בית כנסת.
4.לעיתים חויבו ללבוש בגדים מיוחדים על מנת שיזהו כיהודים.

___________________

הפורענות באה: ערביי ישראל פורשים
רפאל ישראלי - פרופ' רפאל ישראלי הינו מורה וחוקר באוניברסיטה העברית. פרסם ספרים רבים בנושא האסלאם והמזה"ת. חבר מערכת נתיב.

במה עסקינן

לאחר יום האדמה הראשון זה למעלה מ-30 שנה (30 במארס 1976), עת התחוור לכולנו כי שאלת ערביי ישראל איננה עוד סוגיה של מעוט דתי, אתני או לשוני, אלא היתה לבעיה של מיעוט לאומי, עם נטיות אירידנטיות בעקבות עלייתה לקדמת הבמה של התנועה הלאומית הפלשתינית, תהו רבים מאתנו האם עוד ניתן לקדם את פני הפורענות הקרבה ובאה עלינו ע"י "תיקון דרכינו", ואחרים התייסרו ממש על ה "עוולות " שעוללנו להם כביכול, עד כי דחפנו אותם, רחמנה ליצלן, לזרועותיה של הלאומנות הפלשתינית המתהווה. רק מעטים הבינו כבר אז, תוך הסתכנות בהאשמות על "שנאת ערבים" ושאר מרעין בישין, כי הבעיה איננה כלכלית או חברתית אלא בראש ובראשונה פוליטית, שהיתה ברבות הימים ועם עליית התנועה האסלאמית, גם לדתית. אשר על כן, רק פתרון לאומי היה אפשרי כדי לכבות את הלהבה המלחכת.

התפרצותם האלימה של ערביי ישראל ערב החגים של שנת 2000, אשר החשיכה עלינו את עולמנו והשביתה את שמחת חגינו במשך שנים רצופות כל עוד ישבה ועדת אור על המדוכה, בעוד הערבים תובעים במפגיע כל ערב רמדאן כי נשחרר את אסיריהם ונמחל את חטאיהם כלא היו, הזכירה לנו את חומרת העניין ואת סכנות ההתלקחות שרבצו לפתחנו מני אז. אך דברי ההבל של ועדת אור, שכילתה מילותיה וזמנה על הנתיבים הבליסטיים של כדורי השוטרים המתגוננים, במקום לגזור להביא לדין את ראשי המתפרעים האלימים, והעלתה את גירת ה"אפליות" כ"שורש" הפורענויות, לא זו בלבד שלא עשו דבר להרגיע את הרוחות, אלא אף הוסיפו להפיח אש בלהבה. לפי שאף כי הערבים הוסיפו לתבוע כי ה"רוצחים" יובאו לדין, בעוד מנהיגיהם שהסיתום לפרעות יצאו וידיהם נקיות, אלא שכל האווירה אצל ערביי ישראל לבשה מרירות, מרד ומשטמה שרק שאלה של זמן נותרה עד שהפורענות הגדולה תפרוץ ותתבע את פתרונותיה הלאומיים.

סימנים רבים היו על הקיר, לרבות תיאורן המזוויע של הפרעות שעשו הערבים בימי אוקטובר 2000, ושוועדת אור סרבה להכיר במשמעותן ובסכנות הנובעות מהן. מאז, כל נציגי הערבים בכנסת התייצבו לצד הפלשתינים בכל סכסוך שנתגלע בין ארצם לבין עמם, ואין נפקא מנה שעמם הוא גם אויב מדינתם. הם אף הכירו בזכות בני עמם ל"שיבה", לאמור לחיסול מדינת ישראל שרק בזכותה הם נבחרו באורח דמוקרטי למוסד המחוקק שלה; הם תבעו במפגיע כי חובת הגיוס לדרוזים תבוטל, לפי שראו בה "בגידה" בעמם; ירדו לחייהם של בדווים, נוצרים ושאר מתנדבים לכוחות הביטחון, על סיועם ל"אויב"; תמכו בגלוי בחיזבוללה ובחמא"ס בכל סכסוכיהם עמנו; התנגדו, תוך איום באלימות, לתפיסת רוצחיו של החייל שפרע בערבים בשפרעם במקום למוסרו, כמו בחברות בנות תרבות, לידי המשטרה כדי שיובא לדין; ראו בכל פעולת התגוננות של מדינתם מעשה התגרות ותוקפנות; שבתו על פתחי הממשלה שתכסה את גירעונות רשויותיהם שנבעו משחיתות מידותיהם ומהתחמקותם ממס; לא היססו לפנות למוסדות בינלאומיים כדי להלין על ארצם; והוסיפו לראות במוסדותיהם העצמאיים "מדינה בדרך", על אפה ועל חמתה של ממשלת ארצם שהואשמה בכל מחדליהם.

אם כן, הצהרותיהם האחרונות של מנהיגיהם ומוסדותיהם של ערביי ישראל על רצונם לפעול לשינוייה של מדינה ישראל כדי להתאימה למאווייהם, אינן צריכות לבוא כהפתעה כי הן היו בהתהוות כל העת, אלא שעתה הן נוסחו בצורה מקובצת ומרוכזת, דווקא בשעה שהמדינה נמצאת תחת איומי חיסול ע"י בני עמם מן החמא"ס ומן התנועה האסלאמית בישראל, ובשעה שבת בריתם – איראן, ונשוא הערצתם - חיזבוללה, מספקים ראיות למכביר על חפצם בהשמדת מדינתם, ואף מכינים בידיהם את הכלים לביצוע זממם. ובעוד שעל פגיעה כביכול בנביאם, או בכיסיהם, הם מסוגלים לגייס רבבות ברחובות כדי להפגין נגד המדינה ה"אשמה" בכל אלה, הם אינם מניפים אצבע ואף לא מקימים קול מחאה קל שבקלים, כדי להתקומם על האיום למחוק את ארצם, והם בתוכה, מעל פני האדמה. אין זה אלא שרבה שנאתם לישראל מן הפחד מפני איבודם יחד עמה, או אולי יש בדעתם בעת פקודה להימנות על שונאינו ולעלות מן הארץ, כדי לשוב אליה כבעלי הבית, כפי שחלמו ב-1948 ולא עלה בידם.

התביעות החדשות-ישנות

במשך כל שנות קיומנו, מעולם לא חסרו יחידים וקבוצות בין ערביי ישראל, שנחשבו אז לשוליים, שהגישו תביעה זו או אחרת ברוח רשימות הדרישות החדשות כביכול. אלא שאז הן נדחו גם על ידי הערבים עצמם כלא משקפות את הלך הרוח הכללי, ועל ידי יהודים תמימים ובעלי רצון טוב כניסיון לחבל ב"אחווה היהודית-ערבית" ועוד דברי הבאי מסוג זה. אלא משבאה התביעה מצד המוסדות המייצגים את כלל הערבים, ומשנוסחה היא כמכלול אחד, המשקף את דעת הכל, וכדרישה אולטימטיבית שאין עליה פשרה ואין בה סיכוי לריכוך, לפי שהיא מניחה שינוי, ואפילו מהפך, ולא מו"מ על תיקון קל והדרגתי המקובל על הכל, אזי אנו עוסקים בהתנגשות חזיתית בין שני לאומים שונים העומדים ביחסי עוינות, שנאה ואפילו מעשה מלחמה. לאמור, הענות לדרישותיהם ללא סייג, תוך גזירת כליה על מדינת ישראל, על הציונות ועל תעוזת היהודית לשאוף למדינה ככל האומות, או מרחץ דמים בשעה שיעלה הדבר בידם. ומי יצילנו מן הדרך לבוסניה, אם לא אנחנו עצמנו?

וכדי להינצל, עלינו לא רק להשיב נחרצות לכל טענה ותביעה להתחסלותנו במו ידינו, אלא גם לספק חזון ומפת דרכים למוצא שונה מזה החיסולי המוצע לנו. כי יש לזכור, כי התביעות הללו צצות כל אימת שהסתבכותנו במלחמות, כמו בלבנון ונגד הפלשתינים, נראית כשעת כושר הולמת מבחינתם להוסיף להכות בנו עוד עד להבאתנו על ברכינו; אשר על כן, זוהי גם השעה הראויה מבחינתנו להגיב בחומרה ולהראות בעליל את אי-התוחלת שבתביעות הללו ואת החלופות שאנו מציעים להן. שהרי, משעה שמנהיגיהם של ערביי ישראל הכריזו מלחמה על אופייה היהודי-ציוני של מדינתם ואינם מקבלים עוד, דרך קבע, את מעמדם כמיעוט בעל-זכויות בארץ, כי אז יש להסיר את הכפפות ולהראות להם כי מרידתם אינה עשויה בהכרח לספק את מאווייהם, לשפר את מעמדם ולהעניק להם שליטה על הארץ, אלא עלולה, אדרבא, לגרוע מזכויותיהם, להביא כליה עליהם כבני מיעוט בעל זכויות, ולסווגם כמיעוט לאומי עוין וכגייס חמישי שחובת המדינה ואזרחיה להתגונן בפניו. שהרי ברי לכל הדעות, שלוּ יכלו לכפות דעותיהם בכוח, היו עושים זאת מזמן, ורק הפחד מפני תגובתם הנצפית של בני הרוב היהודי היא המונעת מהם לפי שעה לפנות לדרך הטרור באורח מסיבי.

ברשימת התביעות, ואולי המסוכנת שבהם, באה הדרישה לתת לערביי ישראל זכות הווטו בכל העניינים הלאומיים החשובים. כלומר, בעיות היסוד של קיומנו כאן, כגון ביטחון, עליה והתיישבות, יהיו נתונים לחסדיהם ותמיד נדונים לשבט, באשר הם יוכלו לחסום את התקציבים, למרות שתרומתם של הערבים להם היא מזערית ביחס לטובות ההנאה שהם מפיקים מהם. אנו כבר לא בימי רבין הי"ד, שהשפיע טובה על ערביי ישראל, כיוון שסבר, כמו באוסלו, כי כוונות טובות ונדיבות לב יביאו ליחס דומה של הערבים לישראל. הוא טעה, כיוון שערביי ישראל פרשו את ההעדפה לטובה שזכו בה בבניית כיתות, בסיוע לרשויות המקומיות הערביות ובפיתוח תשתיות, לא כמדיניות רצון טוב מצד היהודים, אלא כהכרה ב"אפליה" כלפיהם ולכן בצורך לכסות על הפערים שנותרו בינם לבין הרוב היהודי. אין ברוח הערבית תחושת אחריות ונשיאה בעול הגמול על טוב שנעשה, אלא תכונה נצחית של התלוננות ותחושת קורבן תמידית המשליכות את האחריות על אחרים. לעולם אין הם אשמים ואין לבוא אליהם בטענה, כי הם רק סובלים ממשוגותיהם של אחרים, ומעולם לא עשו רע. הם פשוט רוצים לקבוע שכספי המיסים שהם עושים אך מעט כדי להעמיק גבייתם בציבורם, לא יוצאו על היסודות המחזקים את מדינת ישראל היהודית-ציונית, אותם הם מבקשים לערער.

הם עוד מבקשים לשנות את הדגל וההמנון שאינם עונים לתחושותיהם. אין איש מחייב אותם לחיות בארץ שאלה סמליה. כותב שורות אלו גדל במדינה ערבית, שאבותיו הקדימו את הערבים להתיישב בה, אך משקצה נפשו במשטרה ובסמליה, קם ועזב ולא דרש כי תסגל את עצמה אליו. לששת מיליוני הערבים היושבים בצרפת ולחצי מיליון המוסלמים שהתנחלו בשוודיה, אין ה"מרסייז" או הצלב על הדגל אומר דבר (יש בהם אפילו פגיעה ברגשותיו של המוסלם). היעלה על דעת מישהו כי תביעות הערבים והמוסלמים שם לשנות סממני תרבות ועצמאות אלה ייענו בחיוב? מיעוט מסתגל לרוב ולא להפך, ואם בני המיעוט אינם מסוגלים לכך, החופש בידיהם להגר למקום אשר ייטיב עם רגשותיהם. אצלנו כאן, המיעוט מזדהה עם מחריבי מדינתו אך בה בעת חפץ כי המדינה תחליש את כוחה כדי שיהיה בידי האויבים להחריב אותה. אפילו במדינתנו למודת האבסורד יש גבול לאבסורד.

עוד מבקשים הערבים, כהכנה לסלילת הדרך למחריבי המדינה, כי יוחזרו ערבים לכפרים שנחרבו במהלך מלחמת העצמאות ולאחריה. מספר הכפרים הללו עולה על 400, ולו באנו לאכלסם מחדש, כמובן בפלשתינים ה"שבים", היה בא הקץ על ישראל היהודית במהרה. ולו כך קרה, חלילה, הרי ערביי ישראל היו ראשוני הניזוקים, כי הרי במקום הכלכלה הפורחת, הטכנולוגיה הגבוהה, תוחלת החיים הארוכה, החרות והדמוקרטיה ושרותי החברה הנדיבים שהם נהנים מהם, היו מוצאים עצמם במדינה מדולדלת ומפגרת דמוית עזה, רוויה באלימות, באבטלה ובשלטון הרובה. כנראה שזה עדיף להם על מצבם המעורר קנאה כיום אצל ערבים אחרים, כי אם אינם יכולים לדמות למדינה ולחברה המיוחדים והיחידים הללו שהקימונו פה, אז מוטב להם לחסל את מה שאינם מסוגלים לחקות, במקום לחוש השפלה מתמדת נוכח אי-יכולתם ליצור משהו מקביל. תמיד נאמר לנו כי הפלשתינים שונים משאר ערבים, וכי אם רק יינתן להם הם יקימו חברת מופת מתקדמת כאן. ראינו מה שהם הקימו (כמובן באשמת ישראל, האמריקנים וכל השאר), ואם זה איננו מעורר את ערביי ישראל להעריך אם אשר יש להם ולהירתע מהגשמת חלומות העוועים שלהם, אזי הם ראויים לעונש ולסבל הצפויים להם מתמיכתם בתביעות דמיוניות ועמוסות קש וגבבה אלו.

עולה על כולן תביעת הערבים כי יבוטל חוק השבות וכי יוענק שוויון ל"זכות השיבה הפלשתינית". הם סבורים כי היהודים ילכו בראש כפוף לקראת חיסולם, מתוך שהם עדיין רוויים בתפיסת ה"ד'ימה" אשר במשך אלף שנה ויותר עיצבה את יחסם ליהודים בארצות האסלאם. היהודי הוכה והושפל, אך הורגל לעבור לדום ולבצע בהכנעה את אשר ציווהו מענהו המוסלמי, שכן מעמד הד'ימי לא התיר מעבר לזה. הימים ההם חלפו, שעה שקמה מדינה ליהודים, ורוב הד'ימים זנחו באנחת רווחה את גן העדן האסלאמי והתנחלו בארצם, שם הם הרימו ראש ולמדו מה שחרות ודמוקרטיה, מדע ותרבות, זכויות אדם ושלטון החוק, קיבוץ גלויות ובניית מדינה יהודית יכולים להעניק ליהודים בני חורין. האם הערבים, בפרט אלה הדרים בתוכנו ושלמדו מדרכינו, סבורים ברצינות שיהודים יוותרו מרצונם על כל אלה ע"י הרשאת זרם הפלשתינים ה"שבים" לשטוף אותם עד כליה? האם זה הוגן או אפשרי שבני הפליטים היהודיים מארצות האסלאם, שסייעו לבניית מדינה זו, יתנו לפליטים הפלשתיניים שלא עשו מאמץ לבנות דבר, לבוא וליטול מידיהם את אשר יצרו כאן? מה עוד שחוק השבות הוא נשמת אפה של הציונות, ובלי הבטחת מקום מקלט ליהודים נרדפים אין צידוק מלכתחילה למדינה יהודית.

תעוזתם של הערבים להעלות סוגיות אלו דווקא עכשיו, איננה נובעת רק מתחושת מצוקה שלהם, על אף כל הפינוקים וההישגים להם זכו בקרבנו, אלא מפאת כשלון מה שנקרא "תהליך השלום" שמלכתחילה נולד נפל, וגבור האיומים על מדינת ישראל מצד הפלשתינים, החיזבוללה ואיראן- האפוטרופסית שלהם. הערבים בישראל חשים, שלא עוד יסתפקו "לחגוג" יום עצמאות מדינתם בהצהרות "נכבה", אלא מוטב להם להצטרף לנוגשי ארצם ומאיימיה, כדי לזכות בפרות ה"ניצחון" שאחמדינג'אד מבטיח להם. הם אינם חפצים עוד בשיווי זכויות בתוך ישראל, כפי שיהודים טובי לב ונאיבים סברו שנים ואף סייעו להם להלחם עליו, אלא ליצור כת בעלי זכויות-יתר מיוחסת שתיטול מתנובת הארץ ומטובה ככל שיעלה בידה, אך תפגע בביטחונה, בהתעצמותה ובנשמת אפה הציונית, ותמשיך לראות בחורבנה את שאיפתה הראשה. וכל זאת, עד אשר יעלה בידם להגביר את חילם על ידי שיבת פליטיהם מחד והגבלת העלייה היהודית מאידך, ויבוא יום ובזכות הדמוקרטיה שישראל לימדתם ייטלו לידיהם את מוסרות הרוב כדי להפוך את ישראל למדינה פלשתינית שלישית (אחרי ירדן ויו"ש). ובינתיים, פעולת הדמוגרפיה עושה את שלה: מ-15% מכלל האוכלוסייה כאשר קמה המדינה לכדי 20% כיום, למרות גלי העלייה הגדולים שמקורותיהם הולכים ומדלדלים לבלי שוב.

האם קצרה ידינו להושיע?

כאשר מתארים קרב בין שני מתאגרפים, אין זה מספיק לספר בנפלאותיו של אחד מהם וכמה הוא מפליא מכותיו ביריבו, אלא כדי להבין את תנועותיו ותגובותיו ולצפות את אשר עתיד הוא לעשות, יש גם להביט במכותיו של היריב שלהן הוא מגיב. כך, ערביי ישראל אינם לבדם בזירה, וכל אשר הם עתידים לעשות או להימנע מלעשות יהא לעולם תלוי במכות הנגד שלנו, בין אם הן מונעות ובין אם הן מגיבות. אשר על כן, מחובתנו לפתח אסטרטגיה של לחימה ומתווים של פעולה כדי להשיב על כל צעד שערביי ישראל יעשו או יאיימו לעשות. אי-אפשר עוד להסתתר מאחורי הנוסחים מעוררי הסלידה ש"הם אזרחים שווי זכויות", או שהם "אזרחים נאמנים", כדי להימנע מלנקוט מדיניות ארוכת טווח וכוללנית שלא תותיר מקום לספקות באשר לעתיד להתארע אם הם ינהגו כפי שהם מאיימים. הגיע זמן לחדול מן השאננות שאפפה את כל ממשלותינו, שבגינה אף ממשלה לא קיימה דיון אסטרטגי שלם בסוגיה החשובה הזו. הממשלות הדביקו טלאים וכיבו שרפות כדי להתקיים עד הבחירות הבאות, אך מעולם לא קבעו נחרצות את צעדינו כדי לעמוד בפני איומים אלה, נוכח מפלגות ערביות החותרות תחת המדינה אך עדיין מורשות לאיים עליה מתוך בית הנבחרים שלה ומחוצה לו.

שני פנים לצעדים שאנו אמורים לנקוט נוכח הכרזת המלחמה הזאת ע"י ערביי ישראל בהשראה חיצונית נראית לעיין: הפן המיידי שניתן להחילו ללא דיחוי, לאחר התארגנות מתאימה; והפן ארוך הטווח שיכרוך את ערביי ישראל עם שאר פלשתינים שהם כ"כ מתגעגעים אליהם ובתוכם נפשם יוצאת להימצא. בהיבט המיידי, מיון בין ידידינו לבין צוררינו חיוני, בהתבסס לא על השערות ועל הכללות, אלא על בחירה אישית מצד כל ערבי בוגר בישראל: מי שמצהיר על נאמנות למדינת ישראל היהודית-ציונית, לדגלה, להמנונה ולעקרונותיה, ומצהיר על נכונותו לשרת בצבאה כשאר אזרחים - יוזמן לשגר את ילדיו למערכת החינוך הממלכתית הכללית, בעברית ובמתכונתה הישראלית, בדיוק כפי שהמוסלמים בצרפת, בארה"ב ובקנדה לומדים עפ"י תוכניות הלימודים שם ואפילו מצדיעים לדגל ארצם ולהמנונה מדי יום. החינוך הוא גרעין הכל, כי אם הילד לומד מתחילה לכבד את ארצו, סמליה, לשונה, במקום שיעטו אותו בלאומיות ערבית שונאת ארצו, אזי סיכוייו לגדול כאזרח ישראלי הגון יגדלו לאין שיעור, ואזי זכויותיו כאזרח ישראלי מלא מובטחות כמו לכל השאר. הוא יחגוג את יום העצמאות כמו כולם ולא יתעטף עוד במרירת יום הנכבה, וביום הגיעו לפרקו ימלא את חובתו כלפי מדינתו.

וגם את חוקי האזרחות בישראל יש לשנות בטווח הקרוב. לא עוד חוק השבות הנזכר כחוק מפלה ומעורר את התגובה הממארת של "זכות השיבה", ולא עוד אזרחות נקנית מלידה בתוך ישראל, אלא חוק אחיד לכל, יהודים וערבים, שיקבע כי כל מי שימלא סל חובותיו כלפי המדינה, לרבות חינוך במוסדותיה הממלכתיים, שרות צבאי או לאומי, יהא זכאי לאזרחות מלאה, להטבות הביטוח הלאומי, לחינוך גבוה, לסיוע בדיור ובחינוך, לשרותי בריאות ורווחה וכדומה. וכל מי, יהודי כערבי, שיבחר שלא לספק את הסל הזה, אך ייוולד בישראל, יוכל להמשיך לדור בה כתושב, בעל זכות למגורים ולעבודה, אך ללא זכות בחירה, ללא זכויות סוציאליות מטעם המדינה. לאמור, ישב בעירו ובכפרו, ילמד כאשר יחפוץ, בכל שפה וכל תוכנית שיחפוץ, אך באמצעיו הוא ועל חשבונו. ובכל עת שירצה בכך, יוכל לעבור למסלול השני הכרוך ברכישת אזרחות, ואין לך תמריץ גדול מזה להיטיב דרכו. לשם כך יש לא רק לחוקק חוקים חדשים ולהחיל אותם מהיום ואילך כדי שלא יהיה פתחון פה לדחיית תחיקה רטרואקטיבית מפלה, אלא גם לבנות בתי ספר ממלכתיים אזוריים בהם ילמדו כל תלמידי ישראל, יהודים כערבים, מן הערים והכפרים, העיירות והקיבוצים, שיגדלו על מערכת חינוך אחת בעלת ערכים משותפים, ובהם אהבת המולדת, כיבוד הסמלים הלאומיים וכיוצא באלה.

בראייה למרחוק פתרון ימצא רק אם הוא כרוך בסוגיה הפלשתינית הכוללת. כי לא יתכן שערביי ישראל שיבחרו באופציית התושבות, לעומת אופציית האזרחות, יוותרו ללא מדינה וללא אזרחות. כאשר תקום המדינה הפלשתינית, שנפשם יוצאת אליה, יוכלו להיות אזרחיה, להצביע במוסדותיה ולהחזיק בדרכוניה, ועם זאת להיוותר תושבים במדינת ישראל. כל עוד הם עומדים בכיבוד התחייבויותיהם, זכויותיהם עומדות להם כתושבי חוץ, כמו בלגים החיים בצרפת וקנדים בארה"ב. לא יעמדו בכיבוד חוקיה של הארץ, הם יועברו ללא אומר ודברים למדינתם. כמובן, שלפי שעה אין עדיין לשער את גבולותיה של ארץ פלשתין, גם אם קום תקום, אולם כל עוד לא תקום, עקב סרבנות הממשלה הפלשתינית הנוכחית להכיר בישראל, אולי ניתן לשאת ולתת עם ירדן על הענקת אזרחותה לערבים תושבי ישראל, עד שתכונן להם מדינה נוספת משלהם. והעיקר שבינתיים לא ניתן לאתגר שמציבים לנו ערביי ישראל, על ידי הכרזת המלחמה שלהם עלינו, לעבור ללא תגובה ניצחת המאיימת עליהם יותר מאשר עלינו.
http://www.nativ.cc/jan_07/israeli.htm

______________________

אז קודם כל למי שלא יודע - קיימים בנגב עשרות מאחזים של הבדוואים. אלו משתלטים על אדמות בלי שום חשבון למי הן שייכות, תוך כדי פגיעה מאסיבית בסביבה. בניגוד לגבעות אלו זוכים ליחס סלחני - הם אינם מכונים מאחזים בלתי חוקיים כי אם "ישובים לא מוכרים", הם אינם "זוכים" לביקורם של יסמניק"ם עם אַלָה' אֶלה לתקציבים ממשלתיים בהוראת בג"ץ. אז זה המושג הידוע בתור "הפזורה הבדוואית".

אז מה הקשר לרשות השידור, אתם בטח שואלים את עצמכם. היום שמעתי ברדיו פרסומות מטעם גוף בלתי ידוע הקוראת למסד את אותם ישובים בלתי מוכרים, שהם הינם למעשה השתלטות בדווואית על מרחבי הנגב. אותה פרסומת טענה שהדבר נחוץ על מנת שיוכלו לקבל שירותים מונוציפליים ככל אזרח בישראל, תוך כדי התעלמות מן העובדה שהם לא מקבלים שרותים אלו כי הם עוברים על החוק.

השידור של הפרסומות הנ"ל הוא בעייתי עוד יותר נוכח העבודה שרשות השידור פסלה ופוסלת תשדירים בעד גוש קטיף, תנועת ההתיישבות ואחדות ירושלים, כל זאת בטענה שמדובר על נושאים שנויים במחלוקת. אבל יש מה לעשות נגד זה! פרסומות יכולות להיות מורדות משידור אם יש עליהן מספיק תלונות. כל מה שצריך זה להכנס לאתר של רשות השידור http://www.iba.org.il/dover/html/Kvilot.html ולהגיש שם תלונה. חשוב לציין את הרשת בה שודרה הפרסומות - רשת ג', תאריך של הפרסומת - 11.11.07ואת שעת השידור - מקבץ הפרסומות של פני חדשות השעה 22:00. כמובן שאם שמעתם בעצמכם את הפרסומת בזמן ומקום אחרים עדיף שתציינו אותם. אני מצרפת פה את נוסח התלונה שלי, אתכם יכולים פשוט לשנות את הפרטים שיתאימו לכם וקצת את הנוסח ולשלוח ככה.

אז בבקשה תעבירו תלונה, וגם תשלחו באימייל לכל מי שנראה לכם שייך. נכון שזה דבר קטן ויש דברים חשובים יותר להאבק בהם מאשר חוסר ההגינות של רשות השידור, (כמו לדגומא בפזורה הבדוואית עצמה) אבל פה לא מדובר במאמץ גדול, ומספר גדול של תלונות יוביל להורדת הפרסומות, וגם להעברת דעה ברורה לגבי מה דעתו של העם בנוגע לפזורה הבדוואית. אז בבקשה תקדישו את 5 הדקות שצריך לכדי לשלוח תלונה ועוד 3 דקות כדי להעביר את זה לעוד אנשים.

במקבץ הפרסומות לעיל, שודרה פרסומת הקוראת להכיר בישובי הפזורה הבדוואית. מדובר בהתנחלות לא חוקית, על שטחים גנובים, כאשר תושבי האיזור החוקיים סובלים קשות מכך. אני, כתושבת גב ההר, הנמנית על הצד הימיני של המפה הפוליטית, נפגעתי קשות משידורה של פרסומות זו, בפרט בשעה שפרסומות למען גוש קטיף נפסלו בזמנו, ואף פרסומות הקוראת לשמור על האחדות ירושלים נפסלה בימים אלו מטעמים של נושא שנוי במחלוקות. נוסף לכך, שידור פירסומת הנותנת לגיטמציה ליישובים בלתי חוקיים בעליל, בעוד הלגיטמציה לישוב בו אני גרה, שהינו חוקי לחלוטין נפסלת, פוגעת ברגשותי בחוש הצדק הבסיסי, וגורמת לי להרגיש כמי שזכאית לפחות זכויות משל עבריינים המשתלטים על קרקע.

כרשות שידור ממלכתית אני מצפה מכם לסינון של הפרסומות באופן המתייחס באופן שווה לכל חלקי העם, על כל הקשת הפולטית, ולהמנע מפרסומות הנותנת לגיטמציה למעשים בלתי חוקיים שכאלו.

מקווה שפנייתי תטופל במהרה.
http://www.inn.co.il/Blogs/Blog.aspx/6

בכירי הרשות הפלשתינית נוטשים את הגדה המערבית. נביל שעת ומוחמד דחלאן עברו להתגורר בקהיר. מוסדות אש"ף הפסיקו לתפקד, והארגון נהפך ללא-רלוונטי בפוליטיקה הפלשתינית. לאומיות פלשתינית במשבר, דקה לפני ועידת אנפוליס

מדינות ערב חוזרות כעת לתמונה, לאחר שמאז מלחמת יום הכיפורים הובילו אש"ף ומנהיגו יאסר ערפאת את המאבק בישראל.

בקיץ 1971 פירסם פרופ' יהושע פורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים את ספרו החשוב "צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינאית 1918-1929" (בכתיב זה). גבריאל בר, המורה והחוקר הוותיק, שיבח בהקדמה לספר את "העבודה החלוצית בתחום, שהטיפול המדעי בו היה מוזנח". מיטב החוקרים בתחום, ובכללם ערבים, גמרו את ההלל על עבודתו של פורת. לא מעט פלשתינאים בעלי חוש ביקורת עצמית העירו במרירות, שאת העבודה הטובה ביותר על ראשית הלאומיות הפלשתינית כתב דווקא חוקר ישראלי.

ספרו של פורת עוסק אמנם בעשור הראשון של המנדט הבריטי בארץ-ישראל, אבל הוא התבסס על מחקר שנערך בשנים שאחרי מלחמת ששת הימים, שבהן ידעה הלאומיות הפלשתינית פריחה מחודשת אחרי המכה האנושה שספגה ב-1948. אבל יותר מ-35 שנה אחרי ספרו של פורת, אם יבוא בימים אלה חוקר שיבקש לחבר המשך לעבודתו, הוא יוכל לפרסם אותו תחת הכותרת "קמילתה ושקיעתה של התנועה הלאומית הערבית הפלשתינית".

לא תהיה הגזמה רבה בקביעה שהתנועה הלאומית הפלשתינית כמעט חדלה להתקיים בשנים האחרונות. שלטון הרשות הפלשתינית בגדה ובעזה בקושי מתפקד. הקמת הרשות היתה אמורה להיות השלב המכריע לקראת הגשמת המאוויים הלאומיים הפלשתיניים, אך שלטונה כשל לחלוטין. מחמוד עבאס (אבו-מאזן), לועגים ברחוב הפלשתיני, הוא לא יותר מנשיא המוקטעה ברמאללה.

מוסדות אש"ף, שהתיימרו לייצג את כל פלגי העם הפלשתיני, נהפכו בשנים האחרונות לגופים מיושנים וחסרי חשיבות. אין בהם ייצוג לתנועה דתית-לאומית כמו חמאס (שבה הדת קודמת ללאום), ושתומכיה הם כשליש מהציבור הפלשתיני. בוועד הפועל של אש"ף, הגוף הביצועי בארגון, ובמועצה הלאומית שלו (הפרלמנט של אש"ף, שאינו מתכנס כלל) יש ייצוג מכובד לתנועות שמאל פלשתיניות (החזית העממית, החזית הדמוקרטית ועוד), שמזמן אינן קיימות. אש"ף הוא מזמן גוף לא רלוונטי בפוליטיקה הפלשתינית.

הנטישה הגדולה

אחד הסימנים המובהקים לשקיעתה של ספינת הפרויקט הלאומי הפלשתיני הוא הנטישה של רבים מצוות המלחים שלה. נביל שעת, מוותיקי אש"ף, שהיה שר בממשלה הפלשתינית אחרי שחזר למולדת עם ערפאת והתמקם בעזה, שב לביתו בקהיר ושם הוא ממשיך לנהל את עסקיו המשגשגים. גם מוחמד דחלאן וחסן עספור, עד לפני זמן לא רב שרים ויועצים רבי כוח בעזה, מבלים עתה את רוב זמנם בקהיר, עם משפחותיהם.

ברמאללה מעריכים שכ-50 אלף מתושבי הגדה עזבו בשנים האחרונות. רובם המכריע של העוזבים הם בעלי בתים ונכסים בעמאן. אלה קצינים ופקידים, בכירים וזוטרים, שבאו לרמאללה ולשכם כדי לעבוד במוסדות הרשות הפלשתינית. עכשיו, כשהרשות בקושי שורדת, הם עוזבים. כסף אין, המשכורות מתעכבות, המשרדים משותקים. בכל יום הם עדים לאירועי ירי ולפשיטות צה"ל. הכלכלה התמוטטה ובני משפחתם מעוכבים תדיר במחסומים.

בביקורים באחרונה אצל שרים ופקידים בכירים המתגוררים ברמאללה, התברר לא פעם שלמעשה הם גרים כאן רק חלק מהזמן, לבד. דירתם ברמאללה התרוקנה והאשה והילדים לקחו את רוב המיטלטלים, עזבו את הגדה ועברו, או חזרו, למזרח הירדן.

בעוד הפרויקט הלאומי הפלשתיני נראה כמחוסל, אי אפשר לומר שהבעיה הפלשתינית נעלמה. היא בהחלט קיימת. כמיליון וחצי פלשתינאים חיים בעזה בתנאי דוחק ומצור. מצוקה פוליטית, חברתית וכלכלית יש בגדה. פליטים ומחנות עדיין יש, ויש גם שאיפה לסלק את מה שנתפש כשלטון ישראלי כובש ועושק, ישיר או עקיף. אלא שאם התנועה הלאומית - קרי אש"ף, פתח והרשות - פשטה את הרגל ואינה מסוגלת לפתור את הבעיות האלה, צריך לחפש את התשובה במקומות אחרים.

המקום הבולט ביותר הוא העולם הערבי. מדינות ערב חוזרות בשנים האחרונות לתמונת הבעיה הפלשתינית. עשרות שנים מילאו הערבים תפקידי מפתח בהיסטוריה הפלשתינית. השיא היה ב-1948, אבל גם אחרי הקמת מדינת ישראל המשיכו הערבים לתמוך בפלשתינאים. כך היה עד מלחמת יום הכיפורים ומעט אחריה, עד שבאו אש"ף וערפאת וסילקו את האחים הערבים. "אנחנו בעלי הבעיה, ורק בידינו עצמאות ההחלטה" - אלה היו הסיסמאות הנודעות ביותר של אש"ף, שניצל את האינתיפאדה הראשונה, חתם על הסכם אוסלו וביקש להגיע באופן עצמאי להסכם עם ישראל.

כשהניסיון כשל, החלו מדינות ערב לחזור לתמונה. מאז ועידת קמפ דייוויד לפני שבע שנים התברר כי הפלשתינאים אינם יכולים להשיג הסדר עם ישראל לבדם. לכן, לוועידת אנפוליס מוזמנים כל הערבים, ובראשן סעודיה, ולא רק הפלשתינאים שכשלו.

רק נאמני ירדן

חזרת מדינות ערב למרכז העניינים מקבלת ביטוי בנעשה בגדה ובעזה. ממשלת ירדן, בעידוד ישראל, חזרה להפגין נוכחות בגדה המערבית ובעיקר במזרח ירושלים. שנים ארוכות ניסו ערפאת ואנשיו לתפוס את המשרות הבכירות במוסדות האיסלאם בירושלים ובהר הבית. בעבר היו להם הצלחות, אך באחרונה סולקו תומכי הרשות ואש"ף מכל עמדות המפתח בירושלים. כיום המופתי, מנכ"ל הוואקף ובעלי תפקידים בכירים אחרים הם נאמני ירדן בלבד.

המלך עבדאללה השני וראשי הממשל בעמאן מקפידים להכריז בפומבי שאין להם שום שאיפות ביחס לגדה. ייתכן שזה נכון, אבל אין ספק שההתעניינות שלהם בנעשה במערב הירדן גדלה והולכת. עבד אל-סלאם מג'אלי, נאמנו של עבדאללה ומי שהיה ראש ממשלת ירדן, קיים בזמן האחרון ביקור ממושך מאוד בגדה. הוא נפגש עם אישי ציבור שם ולא הסתיר את התוכניות לכונן שיתוף פעולה בין שתי הגדות.

אין מנוס משיתוף פעולה כזה, שיהיו לו גם השלכות מדיניות. ככל שחומות ההפרדה בין ישראל לגדה המערבית הולכות ומתגבהות - יחסי הגדה עם ירדן מתהדקים. התהליך הגיוני: אם תושב שכם אינו יכול לצאת לחו"ל דרך נמל התעופה בן-גוריון, אין לו ברירה אלא לצאת דרך ירדן. התמונה דומה בעזה, שמצרים נאלצת להיות מעורבת יותר ויותר בנעשה בה.

את החלל הריק שמותירה הלאומיות הפלשתינית המובסת והקמלה ממלאים גם הגופים האיסלאמיים השונים. הכוונה אינה לחמאס, שהוא כאמור ארגון דתי-לאומי, אלא לתנועות שהלאומיות רחוקה מהן. בחברון ובערים אחרות בגדה גבר מאוד באחרונה כוחה של "מפלגת השחרור" (חיזב אל-תחריר). עיתונאי בריטי ששוחח עם מכרים בחברון התרשם שחיזב אל-תחריר היא המפלגה הפופולרית ביותר באזור. זו תנועה דתית ותיקה, הפעילה עוד מימי השלטון הירדני בגדה, שמבקשת להחזיר את החליפות האיסלאמית. היא עברה פילוגים ומאבקים והיו שראו בה בדיחה, אבל היום לא מזלזלים בה.

גם בעזה מופיעות קבוצות דתיות שאינן לאומיות. אולי גם התחזקותה הניכרת של התנועה האיסלאמית בישראל - שמתמקדת בראש ובראשונה בעניין הדתי המוסלמי ולא בעניין הלאומי הפלשתיני - קשורה לכך.

גבול הקו הירוק ובירה במזרח ירושלים - אלה הקווים האדומים של התנועה הלאומית הפלשתינית. בכל הגלגולים שעברה התנועה הזאת, לא נראה שמץ לאפשרות של פשרה על מילימטר פחות מכך. אם ישראל לא תקבל זאת, תידון התנועה הלאומית הפלשתינית לכישלון וסופה להיעלם. ואילו אנחנו נישאר עם הבעיה ונצטרך התמודד עם מציאות שמשתנה קלות מפעם לפעם, אבל נראית יותר ויותר קשה ומכוערת.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/920635.html

רק דני רובינשטיין מסוגל לומר:

שחיזב א-תחריר איננה מפלגה פוליטית, ולכתוב באותו המשפט שהם רוצים חליפות איסלמית. למי שאיננו יודע, חליפות איסלמית משמעותה השבת שלטון המוסלמים בספרד בין היתר. חיזב א-תחריר, דרך אגב, פעילים מאוד בבריטניה, ולאחרונה הוכרזו כגוף תומך טרור.
http://www.engageonline.org.uk/blog/article.php?id=278

הלאומיות הפלסטינית ממילא היתה שקר היסטורי

באמת שאין לאומיות כזו.

במשחק השח-מט , שבו היו שהמציאו עם פלסטיני רק כדי למנוע מבעליה החוקיים של הארץ מלחזור אליה , ניצחה ההגינות ההיסטורית.

אין דבר כזה עם פלסטיני-הם בעצמם "עלו" לארץ מכל מיני מקומות כאשר בארץ פרחה התנועה הציונית. מי שיטען שגם אנחנו עלינו מכל מיני מקומות , אני מזכיר לו כי אלפיים שנה המרוקאי , הפולני והאנגלי היהודים התפללו מאותו סידור , ואמרו שלוש פעמים ביום שהם מייחלים לחזור לירושלים....

כמו כל "תנועת אנטי" , היא איבדה ממשמעותה ברגע שרצתה להיות לגיטימית ולדבר על שלום , יצירה ודאגה לערביי הארץ...

עכשיו צריך רק לדאוג שהם יודו בפה מלא שהארץ הזו שייכת היסטורית לעם היהודי , ואח"כ למצוא להם פתרון בצורת התקשרות "לאומית" לירדן ומצרים.

"העם הפלסטיני" החליט שהוא עם לפני פחות...מתי?!

ודורש זכויות הגדרה עצמית על חשבון אלו של עם ישראל, שזכותו בארץ מושרשת באלפי שנים של היסטוריה.

תמיכת העולם ב"פלסטינאים" נובעת בעיקר משנאת ישראל. תמיכתם של ישראלים רבים ב"שתי מדינות לשני עמים" נובעת בעיקר מבורות...

אין משמעות הדבר שאנו חייבים לשלוט בכל ריכוזי האוכלוסיה הערבית בגדה או ברצועה. הרצועה יכולה לחזור לשלטון מצרי. חלקים מוגבלים מהגדה ניתן לחבר בקונפדרציה עם ירדן. "פלסטין" בגדה וברצועה, עם מעבר בטוח? בדיחה גרועה על חשבוננו.

בנאומו המפורסם של עראפת ביוהנסבורג ב 1994הוא הבטיח למוסלמים השחורים שם שכל הסכם עם ה"פלשתינים" יהיה הסכם קורייש:

http://www.snunit.k12.il/peace/doc411.html

תרבות השקר ושמה פלשטין

כל הדבר הזה שנקרא פלשתינאים יסודו בשקר.

מכאן התפתחה תורת השקר כי מוצאם הוא מהכנענים,
הכותל המערבי הוא קיר מסגד, והחינוך שלהם למוות
ושאהידים הוביל אותם לרצוח אחד את השני.

כבר נאמר, מי ששורף ספרים סופו לשרוף אנשים לא טעה.
כך הוא שמי שרוצח בפיגועים חפים מפשע, סופו הוא
לרצוח גם בכל מי שאיננו מסכים לו בתוך עמו הוא.

בערות, טפשות, שקר וטמטום הם יסודם של הערבים המוגדרים
פלשתינאים וסופם הוא שלעולם יעודם הוא לאבדון.

וועידת השלום באיניאפוליס, היא עלה התאנה של השמאל בישראל
שסופו ידוע מראש.

בקרוב, קאסמים על כפר סבא רעננה וש"ת בן גוריון

מעניין למה בהצהרת בלפור לא מוזכר העם הפלשתיני???

יכול להיות שלא היה עם כזה ????
למה בהצבעה באו"ם לא עלה לדיון מדינה לעם הפלשתיני?
איך זה שהיהודים בלבד הם אלו שהמציאו את העם הפלשתיני ???
איזה תרבות או הסטוריה יש ל"עם " הזה ?
סתם תהיתי ...................

גם בהצהרת או''ם 242 שלאחר מלחמת 6 הימים לא מוזכרת ''פלשתין''

הפעם יש להם מורה נבוכים = ביילין הבוגד והפעם הם לא...
יפספסו, הם יקבלו את כל מה שהם יכולים במוח ואחר כך את השאר הם
יקחו בכח לא לפני שהם ישחטו ויאנסו את כל מי שזז ומי שלא יתאסלם
מות יומת, כך קובעים חוקי הד'ימה !!

______

צבר
חבר מתאריך 18.5.07
861 הודעות יום רביעי ג' בטבת תשס''ח 18:49 12.12.07

1. יצא ספר המתאר את אורחות חייהם-הספר נכתב ע''י אנתרופולוג

יעקב חבקוק שחקר את תרבות "אנשי המערות": חיים במערות הר חברון

שם הספר: חיים במערות הר חברון
שם המחבר: יעקב חבקוק
הוצאה: משרד הביטחון
שנת הוצאה: 1985
223 עמ'. כריכה קשה.
מנהגיהם ואמונותיהם של שוכני המערות בהר חברון. בראשית 1977 הזדמן יעקב חבקוק לדרום הר חברון, והופתע לגלות משפחות של פלאחים ורועים הגרות במערות. סקרנותו הביאה אותו לחיות במחיצתם. כשלוש שנים עשה בקרבם, לבוש בבגדיהם המסורתיים, ניזון ממזונם, דובר את שפתם, נושא כינוי ערבי.

המידע לקוח מ-חנות הספרים של איתמר: http://www.itamar-books.co.il/

ישנה תאוריה שהם צאצאי יהודים שהגיעו מהעיר היהודית חיבר

חיבר היתה עד המאה השביעית עיירה יהודית אמידה בחצי האי ערב, כ-150 ק"מ צפונית למדינה. שנים אחדות אחרי שהחל מוחמד לעשות נפשות לדתו החדשה, ב-628, הוא החליט לתקוף את יהודי חיבר. כשהלוחמים המוסלמים נכנסו אל העיירה הם החלו לחפש שלל ובאותו זמן גם אנסו את הנשים. "גבר אחד", מספר קרסל, "גרר יהודייה צעירה ביד, חיפש מקום. ראה אותה מוחמד ואמר 'אני רוצה אותה', ואז הקימו לו אוהל והוא התייחד אתה. גילו היה קרוב לשישים והוא היה נשוי לשמונה נשים. היהודייה, סאפייה, היתה אשתו של מנהיג יהודי חיבר. מוחמד הרג את כל משפחתה ולקח אותה כאשתו התשיעית במספר".

חיבר נהרסה כמעט כליל ותושביה נפוצו לכל עבר. על השאלה איפה הם היום, יש סברות ושברי אגדות. יש חוקרים הסבורים שלפחות כמה מיהודי חיבר באו לכאן עם הכיבוש המוסלמי; אולי התאסלמו בדרך ואולי התאסלמו לאחר שהשתקעו בארץ. חוקרים אחרים מתייחסים לטענה כזאת בזלזול. למזרחן, פרופ' משה שרון, מייחסים את האמירה שאלה סיפורי מדורות.

ב-1985, לאחר ששהה זמן רב בחברת שוכני המערות, כתב האנתרופולוג והמזרחן יעקב חבקוק את ספרו "חיים במערות הר חברון". אין בספרו רמז ליהדותם הקדומה של התושבים. הוא ראה אמנם סמלים יהודיים שונים, כמו למשל במשקופים ובאבנים, אבל היה לו הסבר פשוט לכך: כדי להצר את פתח המערה הם אספו אבנים ממבנים הרוסים בסביבתם הקרובה. גם את מנהג הדלקת הנרות במערות, טקס שמיוחס לשרידי האמונה היהודית, מסביר חבקוק בצורך הבסיסי להאיר את המערה.

פרופ' קרסל, שסקרנותו התעוררה, נסע שוב לדרום הר חברון. הוא רצה לדבר עם האנשים. "שאלתי אותם אם יש להם כתבים, אם יש להם תיעוד והם אמרו לי שיש רק מסורת בעל פה. כמה מהם סיפרו לי שמנהג הדלקת הנרות במערות כבר בטל". הם קוראים לעצמם מחאמרים, בני חיבר (לדעת קרסל ה-ב' התחלפה ב-מ'). "גם המוחתאר של יאטא התוודה לפני שהוא מחאמרי".

המדריך של קרסל בביקורו השני היה עזרא נאווי, איש תעאיוש וחובב הרפתקאות, שמקדיש הרבה מזמנו לסיוע לשוכני המערות. "יש באזור אלפי אנשים שאומרים שהם מחאמרים", אומר נאווי. "ביאטא שתי קבוצות: יאטאווים ומחאמרים, גם ראש עיריית יאטא הוא מחאמרי. המסורת אומרת שהם צאצאים של יהודי חיבר. האנשים האלה שפנו לקרסל, אני מכיר אותם, אני חי אתם הרבה זמן, ויכול להגיד שהנושא הזה מעולם לא עלה. הם פשוט לא מדברים עליו כי הם לא רואים את עצמם יהודים".

אחמד חוסיין, פובליציסט ומשורר "כנעני" מהכפר מוסמוס שליד אום אל-פחם, מופתע מהגילוי. "פעם ראשונה אני שומע דבר כזה", הוא אומר. חוסיין מסביר את הימצאותם של סממנים יהודיים אצל שוכני המערות, בקרבתם הגדולה של היהדות והאיסלאם. "האיסלאם הוא דת תנ"כית. מוחמד מהלל את המשיח, קורא למשה אחי. הסיבה לסכסוך של מוחמד עם היהודים היתה טענתו שהיהודים לא היו מספיק אורתודוקסים; שהם זייפו את התנ"ך וקראו לדוד סתם מלך, בעוד האיסלאם אומר שיהושע בן נון, שלמה, דוד ושאול, כולם היו נביאים".

אומרים שיושבי המערות, למשל, שמרו על מסורות יהודיות.

"אין מספיק הוכחות לזה. אולי הם גרו בין יהודים ולקחו מהם מנהגים שונים. גם באיסלאם, בעיד אל-פיטר נהגו להדליק נרות. אפילו ביום האדמה התחילו להדליק נרות. היו השפעות בין הדתות, והאיסלאם, שהוא כת יהודית של חזרה לשורשים, לקח מהיהדות את האורתודוקסיה".

https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=699754&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0

מקור- צור שיזף:

סוף הדרך, מותה של מדינה: "אבל מי ישאר בחיים אני לא יודע.
זה יהיה סוף העולם. ככה כתוב בקוראן."
"אתה רוצה להילחם איתי?"
"אני לא אומר את זה! ככה כתוב בדת. אני אגיד לך את האמת,
כי כל עץ וכל אבן וכל חפץ יגיד: יא מוסלמים, הנה מאחורי
מתחבא יהודי! יבואו להרוג אותו. יש רק עץ אחד, הוא לא מדבר,
יעני אם יהודי מתחבא מאחוריו - הוא לא מגלה."
"איך קוראים לעץ הזה?"
"אני לא זוכר." התחמק חממדה
http://shezaf.net/zope/home/he/1/1174470602/1174471337/

----

אני כוזרי גאה
מאת עפרי אילני

מסקנות ספרו החדש של ההיסטוריון שלמה זנד, "מתי ואיך הומצא העם היהודי?", מרחיקות לכת: הוא טוען שהעם שהתגורר כאן בזמן מלכות יהודה מעולם לא הוגלה, שממשיכיו הביולוגיים הם בעצם הפלשתינאים ושהיהודים שהגיעו לכאן ממזרח אירופה הם בעצם כוזרים שהתגיירו. האם יש למחקר הזה השלכות על "זכותנו על הארץ"? דווקא לא, אבל יש לו השלכות על האתוסים של מדינת ישראל.

שלמה זנד
תצלום: דודו בכר

מבין שלל הגיבורים הלאומיים שהצמיח עם ישראל לאורך הדורות, לא שפר גורלה של דהיה אל-כהינה, מנהיגת הברברים בהרי האוראס שבצפון אפריקה. על אף שהיתה יהודייה גאה, מעט ישראלים שמעו את שמה של המלכה הלוחמת, שבמאה השביעית לספירה איחדה כמה שבטים ברבריים - ואף הדפה את הצבא המוסלמי שפלש לצפון אפריקה. ייתכן שהסיבה לכך היא שדהיה אל-כהינה היתה בת לשבט ברברי שהתגייר ככל הנראה כמה דורות לפני הולדתה, בסביבות המאה ה-6 לספירה.

לטענתו של ההיסטוריון פרופ' שלמה זנד, מחבר הספר "מתי ואיך הומצא העם היהודי?" (הוצאת רסלינג), שבטה של המלכה ושבטים מתייהדים אחרים בצפון אפריקה, הם המקור העיקרי שממנו צמחה יהדות ספרד. טענה זו, בנוגע למקורותיהם של יהודי צפון אפריקה משבטים מקומיים שהתגיירו - ולא מגולי ירושלים - היא רק נדבך אחד בטיעון רחב-היריעה הנפרש בספרו החדש של זנד, מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

בספר מנסה זנד להוכיח, כי היהודים החיים כיום בישראל ובמקומות אחרים בעולם כלל אינם צאצאיו של העם הקדום שחי בממלכת יהודה בתקופת הבית הראשון והשני. מקורם, לדבריו, בעמים מגוונים שהתגיירו במהלך ההיסטוריה בפינות שונות של אגן הים התיכון והאזורים הסמוכים לו. לא רק יהודי צפון אפריקה הם ברובם צאצאים לפגאנים שהתגיירו, אלא גם יהודי תימן (שרידי ממלכת חימיר בחצי האי ערב, שהתייהדה במאה הרביעית) והאשכנזים יהודי מזרח אירופה (פליטי ממלכת הכוזרים שהתגיירה במאה השמינית).

בשונה מ"היסטוריונים חדשים" אחרים שביקשו לערער את מוסכמות ההיסטוריוגרפיה הציונית, זנד אינו מסתפק בחזרה ל-1948 או לראשית הציונות, אלא צולל אלפי שנים לאחור. הוא מנסה להוכיח שהעם היהודי מעולם לא היה קיים כ"עם-גזע" בעל מוצא משותף, אלא הוא ערב-רב ססגוני של קבוצות אנושיות שאימצו בשלבים שונים בהיסטוריה את הדת היהודית. לטענתו, אצל הוגים ציוניים אחדים הובילה התפישה המיתית של היהודים כעם עתיק לחשיבה גזענית ממש: "היו זמנים באירופה אשר בהם אם מאן דהו טען שכל היהודים שייכים לעם בעל מוצא נוכרי הוא היה מסווג כאנטישמי לאלתר. כיום, אם מישהו מעז להציע כי אלה הנחשבים ליהודים בעולם (...) מעולם לא היוו ועדיין אינם עם או לאום - הוא מוקע מיד כשונא ישראל" (עמ' 31).

לפי זנד, התיאור של היהודים כעם נודד ומתבודד של גולים ש"נדדו על פני ימים ויבשות, הגיעו עד קצות העולם ולבסוף עם בואה של הציונות ביצעו פניית פרסה ושבו בהמוניהם למכורתם המיותמת" - איננו אלא "מיתולוגיה לאומית". כמו תנועות לאומיות אחרות באירופה, שתרו אחר תור זהב מפואר והמציאו באמצעותו את עברן ההירואי - למשל יוון הקלאסית או השבטים הטבטוניים - כדי להוכיח שהתקיימו מקדמת דנא, "כך גם הניצנים הראשונים של הלאומיות היהודית הפנו את כיוון פריחתם לעבר האור העז שמקורו קרן מממלכת דוד המיתולוגית" (עמ' 81).

אז מתי בעצם הומצא העם היהודי, לפי תפיסת זנד? "בשלב מסוים של המאה ה-19, משכילים ממוצא יהודי בגרמניה, שהושפעו מהאופי הפולקיסטי של הלאומיות הגרמנית, נטלו על עצמם את המשימה להמציא עם 'אחורה', מתוך צימאון ליצור לאום יהודי מודרני. מההיסטוריון היינריך גרץ והלאה, אינטלקטואלים יהודים מתחילים לשרטט את תולדות היהדות כהיסטוריה של עם שהיה ממלכתי, הפך להיות עם נודד, ובסוף יעשה פניית פרסה ויחזור למולדתו".

למעשה, רוב הספר שלך לא עוסק בהמצאת העם היהודי על ידי הלאומיות היהודית המודרנית, אלא בשאלה מאיפה הגיעו היהודים.

"הכוונה הראשונית היתה לקחת סוג מסוים של חומרים היסטוריוגרפיים מודרניים, ולבדוק איך המציאו את 'המדומיין' של העם היהודי. אבל כשהתחלתי לעמת את המקורות ההיסטוריוגרפיים, פתאום מצאתי סתירות. ואז זה דחף אותי - התחלתי לעבוד, בלי לדעת לאן אגיע. לקחתי חומרים ראשוניים וביקשתי לבדוק את ההתייחסויות של מחברים בעת העתיקה - מה הם כתבו על גיור".

זנד, היסטוריון של המאה ה-20, חקר עד כה את ההיסטוריה האינטלקטואלית של צרפת המודרנית (בספר "האינטלקטואל, האמת והכוח", עם עובד 2000), ואת היחסים שבין קולנוע להיסטוריה פוליטית ("הקולנוע כהיסטוריה", עם עובד 2000). באופן חריג להיסטוריונים מקצועיים, הוא עוסק בספרו החדש בתקופות שאותן לא חקר מעולם - בדרך כלל תוך הישענות על מחקרים קודמים שהציגו עמדות לא אורתודוקסיות בנוגע למקורותיהם של היהודים.

מומחים לתולדות עם ישראל טוענים שאתה מתעסק בנושאים שאין לך שום הבנה בהם ומתבסס על חיבורים שאתה לא יכול לקרוא במקור.

"נכון שאני היסטוריון של צרפת ושל אירופה, ולא של העת העתיקה. ידעתי שברגע שאני אעסוק בתקופות קדומות כאלה, אני אחשף לביקורת קטלנית של היסטוריונים שמתמחים באותם שדות מחקר. אבל אמרתי לעצמי שאני לא יכול להישאר רק עם חומר היסטוריוגרפי מודרני, בלי לבדוק את העובדות שהוא מתאר. לולא הייתי עושה את זה בעצמי, היה צריך לחכות דור שלם. אם הייתי ממשיך לעסוק בצרפת, אולי הייתי מקבל קתדראות באוניברסיטה ותהילה פרובינציאלית. אבל החלטתי שאני מוותר על התהילה".

"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית" - כך נקבע בפתיח של מגילת העצמאות. זוהי גם המובאה הפותחת את הפרק השלישי בספרו של זנד, שכותרתו "המצאת הגלות". לטענתו של זנד, הגליית העם מארצו לא אירעה למעשה מעולם.

"פרדיגמת-על של הגליה נדרשה על מנת להבנות זיכרון לטווח ארוך, שבו עם-גזע מדומיין וגולה הוצב כהמשכו הישיר של 'עם המקרא' אשר קדם לו", אומר זנד; בהשפעת היסטוריונים אחרים שעסקו בשאלת הגלות בשנים האחרונות, הוא טוען שהגליית העם היהודי היא במקורה מיתוס נוצרי, שתיאר את הגלות כעונש אלוהי שהוטל על היהודים בעוון דחיית הבשורה הנוצרית. "התחלתי לחפש ספרי מחקר על ההגליה מהארץ - אירוע מכונן בהיסטוריה היהודית, כמעט כמו השואה; אבל לתדהמתי גיליתי שאין על זה ספרות. הסיבה היא שאף אחד לא הגלה את עם הארץ. הרומאים לא הגלו עמים, והם לא יכלו לעשות את זה גם אם רצו. לא היו להם רכבות ומשאיות כדי להגלות אוכלוסיות שלמות. לוגיסטיקה כזו לא היתה קיימת עד המאה ה-20. מכאן למעשה נולד הספר כולו: מהתובנה שהחברה היהודאית לא התפזרה ולא הוגלתה".

אם העם לא הוגלה, אתה טוען למעשה שהצאצאים האמיתיים של תושבי ממלכת יהודה הם הפלשתינאים.

"שום אוכלוסייה לא נשארת טהורה לאורך תקופה של אלפי שנים. אבל הסיכוי שהפלשתינאים הם צאצאים של העם היהודאי הקדמון הוא הרבה יותר גדול מהסיכוי שאני או אתה צאצאים שלו. ראשוני הציונים, עד המרד הערבי, ידעו שלא היתה הגליה, ושהפלשתינאים הם צאצאים של תושבי הארץ. הם יודעים שאיכרים לא עוזבים עד שלא מגרשים אותם. אפילו יצחק בן צבי, הנשיא השני של מדינת ישראל, כתב ב-1929 ש'הרוב הגדול של הפלחים אין מקורם מהכובשים הערבים, אלא, לפני זה, מהפלחים היהודים שהיו מנין ורוב בניין הארץ'".

וכיצד הופיעו מיליוני יהודים סביב הים התיכון?

"העם לא התפשט, אבל הדת היהודית התפשטה. היהדות היתה דת מגיירת. בניגוד לדעה המקובלת, ביהדות המוקדמת היה צימאון אדיר להמרת דת. החשמונאים היו הראשונים שהתחילו לייצר המון יהודים על ידי גיור המוני, בהשפעת ההלניזם. הגיורים ממרד החשמונאים ועד מרד בר כוכבא הם שהכינו את הקרקע להפצה המסיבית של הנצרות מאוחר יותר. אחרי ניצחון הנצרות במאה ה-4, תנופת הגיור נבלמה בעולם הנוצרי והיתה נפילה חדה במספר היהודים. יש להניח שהרבה מהיהודים שהופיעו סביב הים התיכון נעשו נוצרים. אבל אז היהדות מתחילה לזלוג לאזורים אחרים, פגאניים - למשל לאזור תימן ולצפון אפריקה. אם היהדות לא היתה רצה קדימה בשלב הזה, וממשיכה לגייר בעולם הפגאני, היינו נשארים דת שולית לגמרי, אם בכלל היינו שורדים".

איך הגעת למסקנה שיהודי צפון אפריקה הם במוצאם ברברים שהתגיירו?

"שאלתי את עצמי איך הופיעו קהילות יהודיות כל כך גדולות בספרד. ואז ראיתי שטארק אבן-זיאד, המפקד העליון של המוסלמים שכבשו את ספרד, היה ברברי, ורוב החיילים שלו היו ברברים. הממלכה הברברית היהודית של דהיה אל-כהינה הובסה רק 15 שנה לפני כן. ובאמת יש כמה מקורות נוצריים שאומרים שהרבה מהכובשים של ספרד היו מתייהדים. מקורה העמוק של הקהילה היהודית הגדולה בספרד היו אותם חיילים ברברים שהתייהדו".

לטענתו של זנד, התוספת הדמוגרפית המכרעת ביותר לאוכלוסיית היהודים בעולם, אירעה בעקבות גיורה של ממלכת כזריה - אימפריה ענקית שקמה בימי הביניים בערבות שליד נהר הוולגה, ושלטה בשיאה מגיאורגיה של ימינו ועד קייב. במאה ה-8 אימצו מלכי הכוזרים את הדת היהודית, והפכו את העברית לשפת הכתב בממלכה. מאז המאה ה-10 נחלשה הממלכה ובמאה ה-13 הובסה לחלוטין על ידי פולשים מונגולים, וגורלם של תושביה היהודים לוט בערפל.

זנד מחיה את ההיפותזה, שהוצעה כבר על ידי היסטוריונים במאה ה-19 וה-20, שעל פיה הכוזרים המתייהדים הם המקור העיקרי לקהילות היהודיות במזרח אירופה. "בתחילת המאה ה-20 יש ריכוז עצום של יהודים במזרח אירופה: שלושה מיליון יהודים רק בפולין", הוא אומר; "ההיסטוריוגרפיה הציונית טוענת שמקורם בקהילה היהודית הקדומה יותר של גרמניה, אבל הם לא מצליחים להסביר איך מעט היהודים שהגיעו ממערב אירופה - ממגנצה ומוורמייזה - יכלו לייסד את עם היידיש של מזרח אירופה. היהודים של מזרח אירופה הם ערב רב של כוזרים וסלבים שנדחקו מערבה".

אם יהודי מזרח אירופה לא הגיעו מגרמניה, למה הם דיברו יידיש, שהיא שפה גרמאנית?

"היהודים היו שכבת תלות של הבורגנות הגרמנית במזרח, וכך הם אימצו מלים גרמניות. אני מסתמך כאן על המחקרים של הבלשן פול וקסלר מאוניברסיטת תל אביב, שהוכיח שאין קשר אטימולוגי בין השפה היהודית הגרמנית של ימי הביניים לבין היידיש. ריב"ל (רבי יצחק בר לוינזון) כבר אמר ב-1828 שהשפה העתיקה של היהודים לא היתה יידיש. אפילו בן ציון דינור, אבי ההיסטוריוגרפיה הישראלית, עדיין לא חשש לתאר את הכוזרים כמקור ליהודים במזרח אירופה, ומתאר את כזריה כ'אם הגלויות' במזרח אירופה. אבל בערך מאז 1967, מי שמדבר על הכוזרים כאבותיהם של יהודי מזרח אירופה נחשב תמהוני וסהרורי".

למה אתה חושב שהרעיון של מוצא הכוזרי כל כך מאיים?

"ברור שהחשש הוא מערעור הזכות ההיסטורית על הארץ. הגילוי שהיהודים הם לא מיהודה ישמיט לכאורה את הלגיטימציה להיותנו פה. מתחילת תקופת הדה-קולוניזציה, מתיישבים כבר לא יכולים להגיד פשוט: 'באנו, ניצחנו ועכשיו אנחנו כאן' - כמו שאמרו האמריקאים, הלבנים בדרום אפריקה והאוסטרלים. יש חשש מאוד עמוק שיטילו ספק בזכות הקיום שלנו".

לחשש הזה אין הצדקה?

"לא. אני לא חושב שהמיתוס ההיסטורי של ההגליה והנדודים הוא מקור הלגיטימציה להיותי כאן, לכן לא אכפת לי להאמין שאני כוזרי במוצאי. אני לא חושש מהערעור על קיומנו, כי אני חושב שאופיה של מדינת ישראל מערער את קיומה באופן הרבה יותר חמור. מה שיוכל לבסס את קיומנו פה זה לא זכויות היסטוריות מיתולוגיות, אלא שנתחיל לכונן פה חברה פתוחה של כלל האזרחים הישראלים".

למעשה אתה טוען שאין עם יהודי.

"אני לא מכיר בעם יהודי בינלאומי. אני מכיר ב'עם היידיש' שהתקיים במזרח אירופה, שהוא אמנם לא לאום, אבל ניתן לראות בו ציוויליזציה יידישיסטית עם תרבות עממית מודרנית. אני חושב שהלאומיות היהודית צמחה על רקע 'עם היידיש' הזה. אני מכיר גם בקיומו של לאום ישראלי, ואני לא שולל את הזכות שלו לריבונות. אבל הציונות, וגם הלאומיות הערבית במשך שנים, לא מוכנות להכיר בו.

"מבחינת הציונות, המדינה הזו לא שייכת לאזרחיה, אלא לעם היהודי. אני מכיר בהגדרה אחת ללאום: קבוצה אנושית שרוצה לחיות בריבונות על עצמה. אבל לרוב היהודים בעולם אין רצון לחיות במדינת ישראל, למרות ששום דבר לא מונע מהם את זה. לכן לא ניתן לראות בהם לאום".

מה כל כך מסוכן בכך שהיהודים מדמיינים שהם שייכים לעם אחד? למה זה רע בעצם?

"בשיח הישראלי על השורשים יש מידה של פרוורטיות. זה שיח אתנוצנטרי, ביולוגי, גנטי. אבל לישראל אין קיום כמדינה יהודית: אם ישראל לא תיפתח ותהפוך לחברה פתוחה, רב-תרבותית, יהיה לנו קוסובו בגליל. תודעת הזכות על המקום צריכה להיות הרבה יותר גמישה ומגוונת, ואם תרמתי בספרי לכך שאני וילדי נוכל לחיות עם האחרים כאן במדינה הזאת במצב יותר שוויוני - עשיתי את חלקי.

"אנחנו צריכים להתחיל לעמול כדי להפוך את המקום שלנו לרפובליקה ישראלית, שהמוצא, וגם האמונה, לא יהיו בה רלוונטיים מבחינה חוקית. מי שמכיר את האליטות הצעירות של ערביי ישראל יכול לראות שהם לא יסכימו לחיות במדינה שמצהירה שהיא לא שלהם. אם הייתי פלשתינאי הייתי מורד במדינה כזו, אבל גם כישראלי אני מורד בה".

השאלה אם בשביל המסקנות האלה היית צריך להרחיק עד לממלכת הכוזרים וממלכת חמייר.

"אני לא מסתיר את העובדה שיש לי מצוקה גדולה לחיות בחברה שהעקרונות הלאומיים המנחים אותה מסוכנים, ושהמצוקה הזאת שימשה כמניע בעבודה שלי. אני אזרח במדינה הזו, אבל אני גם היסטוריון, וכהיסטוריון חובתי היא לכתוב היסטוריה ולבדוק טקסטים. וזה מה שעשיתי".

אם המיתוס של הציונות הוא העם היהודי שחזר לארצו מהגלות, מה יהיה המיתוס של המדינה שאתה רואה בעיני רוחך?

"מיתוס של עתיד עדיף בעיני על פני מיתולוגיות סתגרניות של עבר. אצל האמריקאים, והיום גם אצל האירופים, מה שמצדיק את קיום הלאום זו הבטחה עתידית לחברה פתוחה, מתקדמת ועשירה. החומרים הישראליים הרי קיימים, אבל צריך להוסיף להם, למשל, חגים כלל-ישראליים. להפחית קצת את ימי הזיכרון ולהוסיף ימים שמוקדשים לעתיד. אבל גם, למשל, להוסיף אפילו שעה אחת לזכרה של 'הנכבה', בין יום הזיכרון ליום העצמאות.

שלמה זנד

בין ספריו הקודמים בעברית של ההיסטוריון שלמה זנד (יליד 1946): "האינטלקטואל, האמת והכוח" (עם עובד, 2000), "הקולנוע כהיסטוריה" (עם עובד, 2000), ו"ההיסטוריון, הזמן והדמיון" (עם עובד, 2004)

__________________

משכתבים הסטוריה. מסגד אל-אקצה

במחקר חדש על סכנות חלוקת ירושלים מספר נדב שרגאי גם על שכתובי ההיסטוריה של ירושלים שמבצעים הערבים כדי לנתק את היהודים מעירם.
יומן ערוץ 7

בימים אלה השלים העיתונאי נדב שרגאי מחקר מקיף בדבר השלכותיו של מהלך חלוקת ירושלים כלפי האוכלוסייה בעיר. פרק לא מבוטל במחקרו של שרגאי עוסק במאמצי המוסלמים להכחיש את הזיקה היהודית לעיר.

ביומן הצהרים של ערוץ 7 התייחס שרגאי למספר סוגיות שעלו במחקרו. באשר להכחשה המוסלמית ושכתוב ההיסטוריה המוסלמית בעיר קובע שרגאי כי המוסלמים כותבים מחדש את ההיסטוריה בניגוד למקובל במחקר המודרני, ובין השאר הם מעוותים את נתוני ההיסטוריה שהיו מוכרים גם בקרב חוגים מוסלמיים.

בין השאר הוא מזכיר את הקביעה המוסלמית החדשה ולפיה שלטו המוסלמים בירושלים אלפי שנים טרם בוא היהודים ואף מסגד אל-אקצא היה במקום זמן רב בטרם הגיעו אליו היהודים, ועוד בטרם היה שם המקדש. זאת בניגוד לעובדה ההיסטורית לפיה הוקם המסגד לפני 1400 שנה בלבד.

שרגאי מציין את ההתכחשות המוסלמית הגורפת לנוכחות בית המקדש על הר הבית, התכחשות המתבצעת במספר אופנים ובמספר גרסאות. באחת הגרסאות נקבע שבית המקדש המקורי מצוי בשכם, בגרסא אחרת מתואר בית המקדש שעל הר הבית ככזה שנבנה על ידי מוסלמים והיהודים גיירו אותו וכיוצא באלה, "כאשר המטרה הגלויה לעין היא טשטוש הזיקה היהודית לאתר. הם אומרים את זה בגלוי. גם אנשי הוואקף, גם ראאד סלאח ואחרים. בשיח הערבי הם מוסיפים את המילים 'אל-מזעום', השקרי, כשהם מדברים על בית המקדש והם טוענים שוב ושוב שאין כל הוכחה היסטורית לנוכחות יהודית במקום".

בדבריו מציין שרגאי כי בעוד בעבר הייתה העמדה הערבית עומדת מול קונצנזוס יהודי הרי שכיום גם הקונצנזוס הזה כבר אינו כבעבר.

באשר לסכנותיו של מהלך חלוקת העיר, מציין שרגאי בדבריו מספר דוגמאות בהן הסכנה הדמוגרפית. הוא מזכיר כי בעבר, עת הייתה העיר מחולקת, גרם הדבר לעזיבת יהודים רבים, כרבע מיהודי העיר, מהעיר, זאת בשל הסכנות הביטחוניות שהפכו חלק משגרת יומה ובשל השינוי המבני של העיר. לדבריו חשש שמצב זה יחזור על עצמו קיים גם בימים אלה. כל זאת בניגוד מוחלט לתפיסתם של חסידי החלוקה הסבורים שדווקא מהלך שכזה יסייע למצוקה הדמוגרפית.

באשר לסכנה הביטחונית שיכולה להיווצר מחלוקת העיר קובע שרגאי שבמצב שכזה קו התפר יהפוך לקו הספר ולקו האש. זאת בעוד האיומים הערביים והדרישות הערביות למימוש השיבה לא יחדלו.

סוגיה נוספת היא הסוגיה הכלכלית. הצפי הוא כי במהלך שכזה ירד ערכן של הדירות והנדל"ן בעיר פלאים.

לנוכח כל אלה, ולנוכח בעיות נוספות סבור שרגאי כי הפתרון היחיד הוא דאגה לשתי סוגיות – דיור ותעסוקה. "בשני התחומים האלה הממשלה כמעט ולא עושה דבר. התקבלו הרבה החלטות בנושאים הללו אבל הביצוע דל. המצוקה הכלכלית מביאה להחרפת המצב הדמוגראפי", הוא מציין.

יצוין כי בדבריו מזכיר ומציין שרגאי כי מחקרו הכולל נועד להוסיף על העיקרון הראשון במעלה והמנחה והוא שירושלים היא ליבו ומהותו של העם היהודי.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/175821

תזכורת:

"המיתוס שאותו מטפחת התעמולה הערבית, הוא רציפות הנוכחות הערבית בארץ-ישראל,
מזה 1,300 שנה, לעומת חבורת קולוניאליסטים מהתנועה הציונית – שנחתו עליהם
משום מקום – על-מנת לגזול את אדמתם, שעליה ישבו הערבים בשלווה ובנחת".
מקור:
''מוצאם של ערביי ישראל''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&omm=0

אשכול ראשי:
''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&omm=0

_____

אנחנו לא זקוקים לרשיון מאף אחד כדי לבנות בירושלים. אתם לא מבקשים מאתנו רשות לבנות בקטר. ואנחנו לא מבקשים מכם רשיון לבנות בירושלים.

המראיין: "אתה לא יכול למחוק את עברה המוסלמי של ירושלים"
קדר: "ירושלים לא מוזכרת בקוראן אפילו פעם אחת!"

המראיין: "באמת ?" הוא שולף קוראן ומתחיל לצטט פסוק עד שמגיע לנקודה שבה כתוב "מקום רחוק" אבל לא ירושלים...

המראיין למה אתם בונים בשטחים הכבושים.

קדר: לא כבשנו את יהודה ושומרון מאף אחד. ב 1967 שלטו הירדנים בגדה. לא הפלשתינים כך שאי אפשר לומר שכבשנו את השטחים חישות ריבונית. לכן אנחנו עושים שם מה שאנחנו רוצים.

ועוד ועוד. הכל בערבית משובחת !

Israeli on Arab TV: J'lem Was Ours When Moslems Worshipped Idols
2 Sivan 5768, 05 June 08 12:41
by Tzvi Ben Gedalyahu

(IsraelNN.com) Bar Ilan University political scientist Dr. Mordechai Kedar told a Moslem show host on the Arabic-language Al Jazeera television network, "Jews were in Jerusalem while your ancestors were drinking wine and blowing to idols." In a heated debate with the narrator, he added, "We don't need your permission to build" in the capital of Israel, Jerusalem.

The encounter occurred earlier this week, when Jews around the world celebrated Jerusalem Unification Day. Dr. Kedar has frequently appeared on the widely viewed Qatar-based network but this time encountered a sharp attack from the show's host, Jimal Rian.

"Building in Jerusalem is another nail in the coffin in negotiations with the Palestinian Authority," narrator Jimal Rian asserted. Dr. Kedar answered in fluent Arabic, "This was our capital 3,000 years ago, and we were here when your forefathers were drinking wine, burying girls alive and worshipping pre-Muslim idols. This is our city and it will be our city forever."

His reference to Muslims drinking wine, which is forbidden in Islam, infuriated the host. Rian wagged his finger in the air and said excitedly, "If you want to talk about history, you cannot erase Jerusalem from the Koran, and don't attack the Muslim religion if we want to continue talking."

Dr. Kedar replied, "Jerusalem is not mentioned even once in the Koran. Jerusalem is a Jewish city."

The Al Jazeera host responded by quoting a verse from the Koran in which he thought Jerusalem was mentioned by name, but stopped in the middle upon realizing that it only refers to "the farthest place."

Dr. Kedar: "Jerusalem is not mentioned in the Koran even once. You can't rewrite the Koran on air on Al Jazeera."

Rian changed the subject to "settlements" and asked Dr. Kedar why Israel is building 1,000 new apartments and deciding to build thousands more while there are rumors that "Jerusalem will include all of the West Bank .

The Bar Ilan researcher replied. "My friend, Israel is not counting the number of apartments that Qatar is building on the Qatar Peninsula so why are you doing so in Jerusalem? Jerusalem is our city forever and is not an issue for you, for Al Jazeera or for anyone else. Period. Jerusalem belongs only to Jews.

Replying to Rian's question if Dr. Behar's assessment is the basis for talks with the Palestinian Authority (PA), he declared, "My friend, I invite you to Jerusalem so you can see with your own eyes that it has become a flourishing city after it was in ruins under Arab rule until 1967. We rebuilt the city and opened it to Christians, Moslems and Jews equally, unlike under Muslim rule" that prohibited other religions.

The political scientist told Al Jazeera viewers, "The West bank does not belong to any nation because it was not under a nation's jurisdiction, unlike the Sinai Peninsula." No one can say it is occupied," he argued. "From what country did we take it? Until 1967, Jordan occupied it. Therefore, we can do what we want."

He explained that Al Jazeera takes a jihadic and anti-Israel stance in order to detract viewers' attention from the wealth of the oil-rich Arab kingdoms, including Qatar, where Al Jazeera is based.

"The amount of poison that they disseminate about us from our home is too dangerous, and something had to be done," he recently told the Jewish Forward, referring to the Israeli government's unannounced partial boycott of the network. He labeled Al Jazeera "the mouthpiece of the Muslim Brotherhood," the radical terrorist party that is gaining popularity in Egypt.

Al Jazeera television claims 100 million viewers and has Israel-based studios in Jerusalem, Gaza and Ramallah.

_______________

6 באוגוסט 2007
64 / חר

לכבוד
לכל מען דבעי

ג. א. נ.,

לפני כ- 70 שנה ב- 1.5.36, פרסם ברל כצנלסון, המנהיג והאידיאולוג של מפא"י (גלגולה הקודם של מפלגת העבודה) מאמר בעיתון הפועלים דבר, והוא כותב בין השאר:

קבר ברל כצנלסון - בית העלמין של המושבה כינרת

"היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם, רגש הערצה והתמכרות ?

וכאן בארץ ישראל נדבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואלוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח".

כל מילה בסלע וכל משפט מתאים למציאות של ימינו. אם יש את נפשך לראות, הגשמה מלאה של ניתוח פסיכולוגי זה, שנכתב ע"י מנהיג השמאל הציוני, מי שחפץ לראות, "סילוף שכלי ונפשי של חלק מעם ישראל, יקרא את ספרו של אברהם בורג וילך לראות את ההצגה חברון" בתאטרון הקאמרי.

מי שחשקה נפשו לראות "סילוף שכלי ונפשי של תלמידי כצנלסון", ייסע לחברון ויראה כיצד חיילי צה"ל נלחמים נגד שתי משפחות, שגרות בנכס הרשום בטאבו על שם יהודים מזה דורי דורות. החיילים נשלחו לשם בשם "שלטון החוק". אותו חוק שאינו מופעל נגד 250,000 בתים ערביים, שנבנו שלא כחוק על קרקע לא להם.

אכן "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו".

בכבוד רב,

חיים יואבי רבינוביץ
אזרח פשוט

************

תזכורת:

''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
https://rotter.net/forum/gil/7593.shtml

___

פעילי שמאל תכננו הדבקה לילית וחשאית של מודעות בגנות הישוב היהודי בחברון. התכנית דלפה ושובשה, המדביקים נעצרו והמודעות הוחלפו.
שמעון כהן

במהלך חשאי תכננו פעילי שמאל להדביק במבצע לילי בחוצות ירושלים שלטים בגנות הישוב היהודי בחברון, אולם התכנית הגיעה לאוזניהם של אנשי ימין מחד ומאידך לידיעתם של אנשי המשטרה. המבצע החשאי סוכל ובמקום שלטי השמאל הודבקו שלטים בעלי מסר הפוך, בגנות הרס בתי היהודים בשוק בחברון. כך מדווחת אורית סטרוק מראשי הישוב היהודי בעיר.

סטרוק מספרת כי התכנית המקורית הייתה "להציף את העיר ירושלים בכרזות בגנות הישוב היהודי בחברון, כלומר: כרזות המציגות תמונות של העיר חברון כשהיא שוקקת חיי מסחר ערבי פעיל, ומולן תמונות המציגות את האזור היהודי בחברון כשהוא ריק כמעט לחלוטין מערבים – וע"י כך להמחיש לציבור הירושלמי את גודל העוול שגורם הישוב היהודי בחברון לערבים בעיר האבות. לשמאל לא חסרים תקציבים, ועל כן התמונות היו איכותיות והכרזות עלו ממון רב".

לדבריה "התכנית הייתה סודית, ועברה מפה לאוזן, גם כסף רב הושקע בה, ופעילי השמאל התכוונו להוציאה לפועל בליל שבת האחרון, באמצעות הדבקת מאות פוסטרים ברחבי ירושלים – הדבקה לא חוקית כמובן".

ואולם סטרוק קובעת כי לנוכח העובדה ש"לשמאל יש כנראה 2 ידיים שמאליות, תכניתם השתבשה".

על סיכול התכנית היא מספרת:

"השיבוש הראשון התבטא בכך שמשטרת ירושלים "עלתה" על התכנית הבלתי חוקית שלהם, שלחה בלשים למקומות המפגש שלהם, ועצרה 9 פעילי שמאל קיצוני "על חם". יודעי דבר מספרים שפעילי ימין מחברון הם שיצרו קשר עם העבריינים הצעירים מהשמאל, הציעו עזרה בהדבקה, וכך קיבלו את פרטי מקום המפגש והשעה המדויקת. את המידע העבירו, כמו אזרחים טובים, לידי המשטרה. השיבוש השני התבטא בכך שבמוצאי שבת, אותם עשרות מודעות של השמאל שכן הודבקו (צוות-הדבקה אחד כנראה לא נעצר והוא פעל בעיקר בשכונות בקעה, רחביה וטלביה) – כוסו עד הסנטימטר האחרון במודעות אחרות, הקוראות לציבור הירושלמי לבוא לחברון ולראות במו עיניו את הפוגרום שחוללה ממשלת ישראל בעיר. מודעות אלה הודבקו בכל רחבי ירושלים, וגם ביהודה ושומרון".

במודעות שהדביקו אנשי הימין התנוססה הכותרת: "פוגרום בחברון". במודעה עצמה נכתב: "פעם, כדי לראות פוגרום הייתי צריך לנסוע למרחקים – לאוקראינה, לרוסיה , לפולין, לפינסק, מינסק או וורשה... כעת – אין צורך! בלב הרובע היהודי העתיק בחברון, במרחק 2 דקות הליכה ממערת המכפלה, תוכל לראות פוגרום – במו עיניך!".

המודעות קוראות לציבור לבוא לחברון ולראות "איך שכונה יהודית פורחת ומטופחת הפכה לעיי חרבות, ואיך לראשונה מאז תרפ"ט בית כנסת נהרס וחולל" וכל זאת "לא ע"י הפורעים הערבים, אלא ע"י נציגי ממשלת ישראל ומערכת ה"משפט והצדק". הציבור מוזמן במודעות לבוא לחברון כדי "לזעוק אתנו בקול גדול: קול דמי אחינו שנשחטו בפוגרום תרפ"ט-1929 בחברון, וקול פטישי ההרס של פוגרום תשס"ז-2007 בחברון" על המודעות חתום "ועד משפחות טבוחי תרפ"ט".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/165859

___________________

ניהול הרכוש היהודי השדוד בחברון ע"י מדינת ישראל

- דו"ח מקיף - במלאת 78 שנים לפרעות תרפ"ט

תוכן:

מבוא: דו"ח שהוא כתב אישום חמור

פרק 1: רקע הסטורי-משפטי:

א. טבח תרפ"ט – שוד הרכוש היהודי

ב. הכיבוש הירדני – הרס וחילול שיטתי

ג. שחרור חברון – הציפיה להחזרת הרכוש השדוד

פרק 2: ניהול עויין של הנכסים היהודיים ע"י מדינת ישראל:

א. הטיפול במקומות הקדושים:

1. בתי העלמין

2. בית הכנסת אברהם אבינו

3. בתי מדרש ובתי כנסת נוספים

4. אפליה לרעה של נכסי הקדש

ב. חובת האפוטרופוס

ג. המדינה כאפוטרופוס מתכחשת לחובותיה

ד. השערוריה של ניהול הנכסים הריקים:

1. הנכסים הפנויים - חלקות נחלת שלמה כמשל

2. הנכסים ששופצו ואוכלסו – ה"שוק" כמשל

3. הנכסים שנמסרו לישוב היהודי – חלקה 6 כמשל

ה. שמירה על הנכסים באמצעות אכיפה בררנית

פרק 3: מסקנות והמלצות

מבוא : דו"ח שהוא כתב אישום חמור

דו"ח זה מהווה כתב אישום חמור כנגד אלה אשר במשך עשרות שנים ניצלו את מעמדם והשתדלו להפעיל את מלוא השפעתם, על מנת למנוע את החזרת הנכסים היהודיים בחברון לידי בעליהם, ואת תיקון העוול ההסטורי של פרעות תרפ"ט. הדו"ח מוכיח ומפרט כיצד במשך שנות דור מועלת מדינת ישראל בתפקידה כבאת-כוחו של העם היהודי בעיר אבותיו,תוך זלזול, התעלמות ואף עויינות כלפי המשימה ההסטורית של שיקום קהילת חברון העתיקה שנחרבה ע"י הפורעים הערבים. הדו"ח מציג מחדל רב משמעות, משפטית, הסטורית ומוסרית.

כל הנתונים והטיעונים המובאים בדו"ח מגובים בראיות, מסמכים ועדויות אשר נאספו במשך שנים על ידי הישוב היהודי בחברון. חשוב לציין, כי הדוגמאות המובאות והמפורטות בדו"ח הינן מקרים בודדים ומייצגים מתוך עשרות רבות של חלקות קרקע יהודיות, וכי מדובר בתופעה רחבת היקף.

הדו"ח מוגש לראשי ובכירי מדינת ישראל, ולמנהיגי העם היהודי בארץ ובעולם, מתוך מטרה להציג בפניהם את תמונת-המצב הקשה, כביקורת בונה, על מנת להביא לשינוי כיוון מהותי בנושא כאוב זה.

פרק 1: רקע היסטורי-משפטי

א. טבח תרפ"ט – שוד הרכוש היהודי

הקהילה היהודית ההיסטורית, שחיה בחברון משך דורות רבים, החזיקה בנכסי קרקע לא מבוטלים בעיר: כל אדמות ה"גטו" היהודי (היום שכונת אברהם אבינו), רוב רובם של אדמות תל רומידה (הרבה מעבר לחלקה הקטנה המאוכלסת היום) ועוד בתים, חנויות, ואדמות חקלאיות רבות באזור.

בעקבות הטבח הנורא בשנת תרפ"ט - 1929 , בו נטבחו באכזריות 67 יהודים ע"י שכניהם הערבים, גורשו היהודים מחברון. אמנם, היו נסיונות לחדש את הישוב, אך ב- 1936 גורשו היהודים סופית מחברון ע"י השלטונות הבריטים, שטענו שלא יוכלו עוד להיות ערבים לחייהם. גם בגלותם מהעיר, המשיכו יהודי חברון להחזיק בשטרות הקניין והחכירה של הנכסים אליהם קיוו לשוב, אך עם הכיבוש הירדני ב- 1948 – הועברו רוב הנכסים לידי "האפוטרופוס על נכסי האוייב הציוני".

ב. הכיבוש הירדני – הרס וחילול שיטתי

וכך נהגו הירדנים בנכסים היהודים בחברון:

· הרסו באמצעות דחפורים את בתי הרובע היהודי.

· הרסו וחיללו את בית הכנסת העתיק ע"ש אברהם אבינו (עד לכיבוש הירדני ב-1948 נותר בית הכנסת על עומדו ולא נהרס!) , ועל חורבותיו הקימו 3 מוסדות "מכובדים": דיר בהמות, מזבלה, ושירותים ציבוריים.

· הרסו וחיללו את בית העלמין העתיק. על חורבותיו הקימו בית מגורים ונטעו גן ירק וכרם. אבני המצבות שימשו לבניה בבתים ובגדרות של ערביי הסביבה.

· לאחר ביצוע פעולת "הקנייה" לטובת האפוטרופוס על נכסי האויב הציוני - השתמשו באדמות היהודיות לשירות האוכלוסיה הערבית: שוק סיטונאי, שוק ירקות, תחנת אוטובוסים, בית ספר וכדו'.

· חלק מהמבנים שהוקנו לאפוטרופוס הושכרו לערביי חברון לדיור או למסחר.

· חלק מהנכסים לא הוקנו כלל לאפוטרופוס, ותחת זאת השתלטו עליהם גורמים פרטיים וציבוריים מקרב האוכלוסיה הערבית, ואף בוצעה בהם בניה בלתי חוקית וללא רשיונות.

מצאנו לנכון לציין את ההרס, החורבן והחילול השיטתי שהנהיגו הירדנים כלפי הרכוש היהודי השדוד, במיוחד לאור העובדה שבתי המשפט בישראל נוהגים לייחס לירדן מעמד של "מדינה מתוקנת" ולפעולותיה כלפי הנכסים מעמד של פעולות שלטוניות מסודרות, תקינות ולגיטימיות.

למעשה, לא אלה היו פני הדברים: חלק מהרכוש היהודי לא הוקנה מעולם לאפוטרופוס הירדני, ולגבי חלק מהרכוש לא בוצע רישום מסודר. ניהול רשלני זה גרם למצב בו נכסים מסויימים "נעלמו" ועד היום לא ברור מצבם הקנייני. למעשה, לא קיימת היום בידי מי מהגורמים העוסקים בנושא רשימה מסודרת ומלאה של הרכוש היהודי השדוד בחברון, וזאת עקב סדרת כשלים בניהול הנכסים, שתחילתם בימי הכיבוש הירדני והמשכם בניהול כושל של האפוטרופוס הישראלי.

ג. שחרור חברון – הציפיה להחזרת הרכוש השדוד

במשך שנות השלטון הבריטי מאז תרפ"ט, וכן במשך כל שנות הכיבוש הירדני, המשיכו בעלי הקרקעות היהודיים לשמור על שטרות הקניין, מתוך תקווה שבבוא היום מדינת ישראל תחזור לחברון, ותחזיר להם את רכושם השדוד.

עם שחרור חברון במלחמת ששת הימים, ביקשו 15 משפחות ממגורשי חברון לחזור ולהתיישב בנכסים שבבעלותן. בקשתן נדחתה. תחת זאת הועברו כל הנכסים מהאפוטרופוס הירדני אל האפוטרופוס הישראלי לנכסי נפקדים.

מעתה הופקד בידי האפוטרופוס, ובעצם בידי ממשלות ישראל כולן, המפתח לעשיית צדק הסטורי, למניעת מצב של "הרצחת וגם ירשת", להסרת החרפה של תרפ"ט, ולהחזרת חיים יהודיים לאדמות ולבתים היהודיים שבעיר.

משימה זו, שהינה צו יהודי-הסטורי-ומוסרי ראשון במעלה, להחזיר חיים יהודיים אל הרכוש היהודי השדוד, בוצעה ע"י ממשלות ישראל באופן חלקי בלבד, זאת למרות בקשות חוזרות ונשנות הן מצד הבעלים ההסטוריים של הנכסים, והן מצד הישוב היהודי בחברון שקיבל בדרך כלל יפוי כוח מהבעלים ליישב את הנכסים.

פרק 2: ניהול עויין של הנכסים היהודיים ע"י מדינת ישראל

א. הטיפול במקומות הקדושים

עם שחרור חברון ע"י צה"ל במלחמת ששת הימים, התברר, שההרס וההשחתה הקשים ביותר היו מנת חלקם של המקומות הקדושים, כמאמר הכתוב: "כל המקודש מחברו – חרב יותר מחברו". לא היה זה מקרה ששלטון הכיבוש הירדני, אשר תחת חסותו ובהנחייתו נערכו ברכוש היהודי סדרה של פעולת הרס, שמטרתן העיקרית היתה למחוק כל זכר יהודי – בחר למקד ולהגביר פעולות אלה דוקא במקומות המקודשים, כגון: בתי כנסת, בתי מדרש, ובתי העלמין. במקומות אלה נעשה נסיון לא רק להחריב אלא גם לבזות ולהשפיל את היהדות. כך, למשל, הוקמו בתי שימוש ציבוריים ודירים לבהמות על חורבות בתי הכנסת, ואבני המצבות מבתי העלמין נלקחו דוקא לבניית חדרי השירותים בבתים הערביים הסמוכים.

דוקא לאור מצב זה, ניתן היה לצפות, שמדינת ישראל תפעל מתוך מגמה הפוכה ומנוגדת, ותקפיד יותר לגאול מחרפתם את המקומות הקדושים, ואולם לא כן היה הדבר. להלן נביא סקירה קצרה המצביעה על יחסן המזלזל של רשויות מדינת ישראל לקדשי ישראל המחוללים בחברון.

1. בתי העלמין

כבר ב- 1967 מינה שר הדתות ועדה שהכינה סקר על חילול בתי העלמין בחברון, שלמעשה נמחו מעל פני האדמה. למרות הממצאים הקשים שהוגשו לשר – לא נעשתה כל פעילות ממלכתית לשיקומם של בתי העלמין.

רק פעילות התנדבותית עצמאית ועקבית של פעילים יהודים, ובהם – פרופ' בן ציון טבגר ז"ל, הביאה לשיקום בית העלמין. פעילות קודש זו היתה מלווה לכל ארכה בהטרדות והפרעות מצד גורמי הממשל הצבאי, שניסו למנוע את עקירת הגפנים ושתילי הירקות ואת הרחקת הערבים שפלשו לבית העלמין ועשו בו כבשלהם. המתנדבים שפעלו למען שיקום בית העלמין נעצרו פעם אחר פעם ע"י המשטרה והואשמו על ידי רשויות החוק של מדינת ישראל ב"הסגת גבול" ו"גרימת נזק". זאת בשעה, שאיש מן הערבים שפלשו לבית העלמין וחיללו אותו לא נחקר מעולם בגין אותן עבירות.

גם לאחר חשיפת בית העלמין – נאסרה הקבורה היהודית בתוכו, עד לקבורתו של התינוק אברהם ידידיה נחשון ז"ל (בתשל"ה 1975), שאמו היתה נחושה להביאו למנוחת עולמים בחברון. וגם אז – קציני וחיילי צה"ל נשלחו לחסום את דרכם של התינוק ואמו אל בית העלמין.

היום רוב שטחו של בית העלמין משופץ ופעיל ואף הוגדרה בתוכו חלקה צבאית, ואולם דרך החתחתים שנאלצו המשפצים לעבור בדרך לשיקומו אינה מכבדת את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

2. בית הכנסת אברהם אבינו

האפוטרופוס הישראלי המשיך, כקודמו הירדני, להפעיל במקום את כל המוסדות ה"מכובדים" והמצחינים שנזכרו לעיל, (דיר בהמות, מזבלה, ושירותים ציבוריים) הממשל הישראלי היה חתום על חוזה השכירות בו נאמר "אתר בית כנסת אברהם אבינו מושכר למטרת דיר בהמות" וכו'. כל הפניות הרשמיות, בע"פ ובכתב, לרשויות השונות לגאול את המקום מחרפתו – לא הועילו.

גם כאן, מי שטרח לפנות את הררי האשפה והגללים ולחשוף את יסודותיו של בית הכנסת – טופל ביד ברזל ע"י הממשל הצבאי, המשטרה והפרקליטות. פרופ' טבגר ז"ל וכל אלה שסייעו בידו, הפכו לעבריינים, בשל נסיונותיהם למנוע את המשך חילול בית הכנסת ולגאלו מחרפתו. גם לאחר שניתן אישור רשמי לעבודות השיקום, נדרש עוד מאמץ נוסף לשכנע את הממשלה להרוס את בית השימוש הציבורי, אשר נבנה על ידי הערבים על חורבות בית הכנסת העתיק. 6 שנים ארך המאבק לגאולת בית הכנסת, מאבק שלמרבה הביזיון נאלצנו לנהל מול ממשלת ישראל.

היום בית הכנסת בנוי לתפארה, ספרי התורה העתיקים הושבו לתוכו בטקס מרגש על ידי אותם יהודים שהצילו אותם בתרפ"ט תוך כדי הפרעות. מלבד היותו בית כנסת פעיל, משמש המקום גם כאתר תיירותי ראשון במעלה, וקציני צה"ל ומשטרת ישראל, שרי ממשלה וחברי כנסת מבקרים בו בהתפעלות ובחרדת קודש, לפני ואחרי שהם שולחים שוב חיילים ושוטרים למנוע ולסכל את המשך הפעילות ההתנדבותית להצלת הרכוש היהודי השדוד.

3. בתי מדרש ובתי כנסת נוספים

גם היום עדיין פזורים ברחבי העיר חברון בתי מדרש ובתי כנסת חרבים, כאשר באחד מהם – המכונה "חצר המקובלים" פועלת גם היום רפת לגידול פרות. מדינת ישראל כאפוטרופוס אינה עושה דבר כדי להפסיק את החרפה הזו, למרות בקשות חוזרות ונשנות.

4. אפליה לרעה של נכסי הקדש

חלק ניכר מהרכוש היהודי הרשום בחברון הוא נכסי "הקדש" – על כך אין חולק. הן הקהילה האשכנזית, והן הקהילה הספרדית של חברון רשמו את הנכסים כ"הקדש" במובן המשפטי, הן בפני בית דין רבני והן בפני בית הדין השרעי שפעל בחברון באותה תקופה. רישומים אלה קיימים ואין עליהם עוררין.

"כוללות ספרדים מגן אבות", שהינו גוף סטטוטורי קיים ומוכר, טרח טרחה יתרה בשנות ה-40, לאחר גרוש היהודים בחברון ועוד טרם הכיבוש הירדני, לאתר את כל נכסי ההקדש, למפות אותם ולרשום אותם באופן מסודר. טרחה זו נבעה הן מחרדת-קודש כלפי נכסים שהוקדשו לגבוה, והן מציפיה טבעית וברורה שיבוא היום וניתן יהיה להשיבם לשימוש הקהילה.

הירדנים רשמו את נכסי כוללות ספרדים מגן אבות תחת השם "ווקף מגן" וכן ציינו לגבי נכסי "הקדש" אחרים כי מדובר בנכסים של "ווקף ספרדים" , "ווקף (א)שכנזים" וכדו'.

במסגרת נסיונותיה החוזרים ונשנים של ה"כוללות" להשיב לידיה את הנכסים השדודים, טענו באי כוחה כי ה"הקניה" שביצע השלטון הירדני בנכסים היהודיים אינה יכולה לחול על נכסי ה"הקדש" של הכוללות, שכן נכסים אלה הוקדשו כדת וכדין לבורא עולם, אשר ודאי אינו עונה על ההגדרה של "אויב", ואינו נכלל באף אחד מן הקריטריונים הרשומים ב"פקודת ההקניה" ושעל פיהם בוצעה "ההקניה" לאפוטרופוס הירדני. הכלל הוא, שלא ניתן להפקיע נכסי הקדש, וכלל זה חל כמובן גם על נכסי "כוללות ספרדים מגן אבות". לפיכך, והיות והאפוטרופוס הישראלי רק "נכנס בנעליו" של האפוטרופוס הירדני ותו לא, אל לו לנהל את נכסי ה"כוללות" כלל ועיקר, ועליו לאפשר לה לנהלם בעצמה.

טענה זו לא התקבלה ע"י המדינה, שהמשיכה לנהוג בנכסי ה"הקדש", כמו בכל שאר הנכסים היהודיים, מנהג בעלים. לעומת זאת, בכל הנוגע לנכסי "ווקף" מוסלמים ביהודה ושומרון, נמנעת המדינה, הלכה למעשה, מלנהל אותם, ואף מלהפעיל פיקוח כלשהו על ניהולם ע"י הווקף המוסלמי (אפילו כאשר הווקף המוסלמי פועל בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור). נוצר מצב אבסורדי, בו מדינת ישראל נוהגת בחרדת-קודש ממש בנכסי "הקדש" (ווקף) מוסלמים, מתוך חשש לפגיעה ברגשות הדתיים של בני הדת המוסלמית, ובה בעת מזלזלת זלזול מוחלט בנכסי "הקדש" יהודיים.

ב. חובת האפוטרופוס

הגדרת תפקידו של אפוטרופוס, על פי המילון, היא "לפעול במילוי תפקידו

לטובת החסוי כדרך שאדם מסור היה נוהג בנסיבות הענין". ואולם, כפי

שעולה מן הדו"ח שלהלן, מדינת ישראל, כאפוטרופוס על הרכוש היהודי

השדוד בחברון מועלת בתפקיד זה באורח תמידי, וחמור מכך: באופן שיטתי,

ואף עויין.

חובת האפוטרופוס כלפי הנכסים שבניהולו הינה מושכל ראשון ופשוט. למעשה, מדובר בחובה כפולה – הן כלפי הנכס עצמו, הן כלפי בעליו:

1. חובה כאפוטרופוס כלפי הנכס – שלא להשאירו ריק ושומם. חובה זו הוגדרה, בין היתר, בדברי נגיד ועדת העררים הצבאית, רס"ן אדריאן אגסי, בפסק-הדין שניתן בערר 28/01, כאשר קבע כי "חובת המשיב לנהל ולשמור כל רכוש ממשלתי המופקד בידו. כאשר הנכס עומד ריק ונטוש אין חובה זו מתמלאת כראוי".

2. חובה כאפוטרופוס כלפי הבעלים – לנהל את הנכס תוך התחשבות, ככל הניתן, ברצון הבעלים. חובה זו הוגדרה, בין היתר, ע"י היועץ המשפטי לאזור יהודה והשומרון, אל"מ שרון אפק, אשר קבע כי "שומה על הממונה, במסגרת ניהולו של המתחם, להתחשב, ככל הניתן, ברצונותיהם של הבעלים המקוריים".

למרבה הצער, כבר בשנת 1995 קבע בג"צ, כי "אין מוטלת על הממונה חובה...להשיב את הנכסים המוקנים ("אדמות היהודים") לבעליהם המקוריים לפני ההקניה", וכי "לא נפל פגם בהחלטת ראש המינהל האזרחי להימנע מהשבה כאמור משיקולי בטחון האזור". (בג"צ שכטר – 1285/93)

– מן הראוי לציין ולהדגיש את הקלות המדהימה בה קיבל בג"צ נימוקים של "שיקולי בטחון האזור" בבואו לאשר פגיעה מהותית בזכויות הקניין של בעלי הנכסים היהודים. זאת לעומת הבדיקה המדוקדקת, הביקורת ואף הביטול שנוקט בג"צ כלפי שיקולי בטחון המוצגים בפניו ע"י צה"ל והעלולים להביא לפגיעה בזכויות יסוד של ערביי יש"ע (למשל: בעתירות בנושא גדר ההפרדה, הריסת בתים, הצבת עמדות או סגירת אזורי מסחר וכדו').

חשוב להדגיש כי גם פסק הדין בבג"צ שכטר לא ביטל את 2 החובות הנזכרות לעיל, ופסק דין זה אף נחתם בדברי השופט צבי טל , אשר הדגיש כי במקרים בהם הנכסים לא יוחזרו לבעליהם - יש לפצות את הבעלים המקוריים על השנים בהן נמנע מהם השימוש בנכס.

עוד קבע בג"צ כי על האפוטרופוס מוטלת חובה לצרף את הבעלים הרשומים של הנכס כ"צד" לכל הליך משפטי הנוגע לקביעת מעמדם של הנכסים (בג"צ 1634/92)

ג. המדינה כאפוטרופוס מתכחשת לחובותיה

האפוטרופוס מודע לחובותיו הנזכרות לעיל, ואף נתן ביטוי למודעותו זו במסמכים פנימיים שנכתבו על ידי משפטנים בפרקליטות המדינה ובפרקליטות הצבאית (ובהם בלבד!)

אבל כלפי הבעלים, ומיופי הכח שלהם (- הישוב היהודי בחברון), האפוטרופוס מסתיר את עצם קיומן של מחוייבויות כלשהן מצדו כלפיהם וכלפי הנכסים.

כך למשל, בתשובות המדינה לבתי המשפט השונים, בהם נדון עניינם של הנכסים היהודים השדודים, מציגה המדינה את עצמה כמי שמוסמכת לנהל את הנכס מנהג בעלים, ואף לסלק ממנו את מי שהיא מכנה "פולשים" – ואשר למעשה הנם נציגי הבעלים. חובות המדינה כלפי הנכסים, הנזכרות כאמור במסמכים פנימיים של הפרקליטות והפרקליטות הצבאית – אינן נזכרות אפילו ברמז במסמכים המוגשים על ידה לבתי המשפט.

חמור מכך: בתשובות של המדינה לבג"צ, בעתירות שהוגשו ע"י הערבים ששכרו בעבר את הנכסים, אין בדרך כלל שום התייחסות למעמד המקרקיעיני של הנכסים . משל לא היה מעמד זה קיים או רלוונטי כלל ועיקר. רק בעקבות פניות רשמיות של הישוב היהודי בחברון מתבצע לעתים תיקון בתשובות המדינה. חשוב לציין, כי למרות ובניגוד לפסיקת בג"צ, המדינה לא פנתה מעולם ביוזמתה לבעלים המקוריים של נכסים אלה, על מנת לצרפם להליכים משפטיים הנוגעים לנכסים שבבעלותם. זאת למרות, שהבעלים ידועים ומוכרים לה ורשומים ברישומיה כאפוטרופסית, וכן ידוע לה והוצגה בפניה העובדה, שהישוב היהודי בחברון הוא מיופה כח רשמי של הבעלים. (לעומת זאת, המדינה כן פונה דרך-קבע ומבקשת לצרף להליכים משפטיים בעניינם של אותם נכסים את השוכרים הערבים של הנכס, ואפילו כאלה שרק שכרו אותו בעבר).

זאת ועוד: המדינה לא ניהלה רישום מסודר של הנכסים, וגם לאחר שהתבקשה והצטוותה לעשות כן ע"י היועמ"ש ובעקבות דו"ח מבקר המדינה – ארך הדבר זמן רב , ולמיטב ידיעתנו טרם הסתיים. קיימות חלקות אשר עצם הבעלות עליהן שנויה במחלוקת, וחלקות אחרות אשר לגביהן קיימת בעלות יהודית ברורה ללא עוררין, אך שאלת ההקניה לאפוטרופוס אינה ברורה.

ד. השערוריה של ניהול הנכסים הריקים

שיא הזלזול בחובת האפוטרופוס כלפי הנכס הגיע לידי ביטוי בשנים האחרונות, מאז שנת תש"ס – 2000, כאשר נכסים רבים עומדים ריקים מכל אדם, מצבם הולך ומדרדר עקב הזנחה וחוסר טיפול נאות, ופניות חוזרות ונשנות של הישוב היהודי, כמיופה כח של הבעלים, ליישב אותם – נענות בשלילה, או אינן נענות כלל.

להלן נביא סקירה על תופעה חמורה זו:

ראשית, יש להבין את משמעות המחוייבות של המדינה כאפוטרופוס כלפי הנכס: לאור העובדה שהנכסים הושכרו בעבר לעיריית חברון או לשוכרים ערביים פרטיים ע"י האפוטרופוס הירדני, ומאחר שהאפוטרופוס הישראלי נכנס בנעליו של האפוטרופוס הירדני – נוצר מצב בו חלות על האפוטרופוס 3 חובות מקבילות, ולעתים סותרות:

1. חובה כאפוטרופוס כלפי הנכס – שלא להשאירו ריק ושומם. זוהי חובה סטטית שאינה ניתנת לביטול.

2. חובה כאפוטרופוס כלפי הבעלים – לנהל את הנכס תוך התחשבות, ככל הניתן, ברצון הבעלים. גם זוהי חובה סטטית (אשר על פי המשפט הבינ"ל כפופה לזכויות אחרות בנכס – במקרה דנן: לזכויות השוכרים)

3. חובה כמשכיר כלפי השוכרים – חובה זו ניתנת לביטול באמצעות הפעלת סעיף 4(1)(ז) בחוק השכירות הירדני, אודותיו נרחיב את הדיבור להלן.

והנה, בשנים האחרונות, עקב התגברות הטרור הערבי, וצעדים בטחוניים שננקטו להגנה מפניו, חלה ירידה משמעותית בנוכחות השוכרים הערבים בחלק גדול מן הנכסים, וממילא גם בזיקה הקניינית של אותם שוכרים כלפי נכסים אלה. לתופעה זו מספר סיבות:

1. חלק מהנכסים, המשמשים כחנויות, נסגרו באמצעות צווים שהוציא צה"ל, מטעמי בטחון. לגבי חלקם נקבע כבר בתכנית הבטחונית של צה"ל, שעברה את אישור הדרג המדיני הבכיר ואישור פרקליטות המדינה ואף הוגשה לבג"צ – כי לא יפתחו עוד עקב הסיכון הבטחוני הכרוך בהמשך הפעלתם כחנויות.

2. חלק מהנכסים התרוקנו ממחזיקיהם ביוזמתם-הם, עקב השינוי האורבני בתפקודו של האזור, והחזרתו ההדרגתית לתפקודו כרובע היהודי של העיר ולא כאזור מסחרי.

בכל המקרים הללו, לא שולמו דמי השכירות הנדרשים, או לפחות לא שולמו באופן סדיר או מלא.

הפועל היוצא של כל אלה הוא, שנכסים רבים עמדו במשך שנים, ועודם עומדים בשממונם בלב האזור הישראלי של חברון, בסמוך מאד ואף בתוך השכונות היהודיות, כאשר ברור לכל בר דעת שהשוכרים הערבים לא יחזרו עוד לפעול בהם, ואף אינם זכאים לחזור ו/או ניתן לשלול באופן משפטי את זכותם לחזור.

בכל המקרים הנזכרים לעיל, עד האחרון שבהם, השוכרים הערבים מצאו פתרון חלופי באזור אחר של העיר – נתון זה נבדק ואושר ע"י המנהל האזרחי, ומהווה מסד- נתונים משפטי ראוי לביטול הזיקה הקניינית של אותם שוכרים ערבים לנכסים. זאת כיון, שעל פי סעיף (1) (ז) לחוק השכירות הירדני, ניתן לפנות את הדייר בתום תקופת השכירות "אם הקים השוכר על קרקע השייכת לו נכס מתאים לשימוש עיסוקו או מגוריו" (סעיף זה מוכר היטב לפרקליטות הצבאית ולפרקליטות המדינה, אך היא נמנעה עד כה מלהשתמש בו, ו/או להכשיר קרקע חוקית ומשפטית ראויה לשימוש בו, באמצעות צווים מתאימים).

למעשה, נוצרה "הזדמנות פז" לתקן את העוול והגזל שנגרם כתוצאה מפרעות תרפ"ט, לגאול נכסים אלה באופן חוקי לחלוטין, ולהעבירם למגורים מוסדרים של יהודים, תוך מימוש רצון הבעלים, ושמירה על שלמות הנכסים ומצבם הטוב, וכמובן: יציאה חוקית ומסודרת ממבוך-המחוייבויות הסותרות שפורט לעיל.

בכל זאת, המדינה אינה עושה דבר על מנת לגאול נכסים אלה משממונם וליישב בהם יהודים. חמור מכך: המדינה בתפקידה כאפוטרופוס לא ניהלה בדיקה ומעקב שיטתי אחר תשלום דמי השכירות מצד השוכרים הערבים השונים, ולא ניצלה הזדמנויות בהן דמי השכירות לא שולמו – על מנת לשלול את זכאותם של השוכרים להמשיך ולהחזיק בנכסים. למעשה, המדינה פעלה בדיוק להפך מהמצופה: ניהול הנכסים נעשה תוך התעלמות וזלזול כמעט מוחלט בחובות השוכרים מחד, אך תוך הקפדה רבתי שלא תפגענה זכויותיהם של אותם שוכרים ע"י בעלי הנכס או נציגיהם מהישוב היהודי בחברון.

בכך מועלת המדינה בתפקידה כאפוטרופוס פעמיים:

א. כלפי הנכסים עצמם – שהיא בוחרת להשאירם ריקים, שוממים ומוזנחים

ב. כלפי הבעלים – שהיא מתעלמת משאיפתם המוצהרת ליישב את הנכס ביהודים.

להלן מספר דוגמאות להתנהלות חמורה זו:

1. הנכסים הפנויים – חלקות נחלת שלמה כמשל

מדובר בחלקות 52 ו-53 בגוש 34416, השוכנות במרומי תל-רומידה, בסמוך לשכונה היהודית שעל התל ובסמוך לבסיס צה"ל. החלקות נקראות "נחלת שלמה" על שם הרב שלמה רענן, שנרצח ע"י מחבל ערבי בתוך חדר השינה שלו בביתו שבשכונה היהודית הסמוכה. הבעלות על החלקות היא של כוללות ספרדים מגן אבות, אשר העבירה יפוי כח רשמי מטעמה לישוב היהודי בחברון. החלקות הושכרו בעבר לערבי תושב המקום, אולם חוזה השכירות הופסק ע"י המנהל האזרחי כבר בשנת 2000.

מאז הפסקתו של חוזה השכירות עומדות החלקות בשממונן. הישוב היהודי בחברון פנה מספר פעמים בבקשה לשכור או לחכור את המקום, תוך שהוא מציין במדוייק את המעמד המשפטי של הנכס ואת הזיקה הקיניינית של הישוב אליו, כמיופה כח של הבעלים. כן צויינה העובדה, שהחלקות סמוכות מאד לשכונה היהודית ולמחנה הצבאי, ולא יהיה כל צורך בתוספת כח אדם צה"לי לאבטחת המקום. בשנת 2003 התקבלה הסכמה והמלצה של אלוף פקמ"ז לתכנון בניה יהודית במקום, אולם עד היום – 7 שנים מאז פסקה לחלוטין הזיקה הקניינית של הערבים לנכס, עומדות החלקות בשממונן.

חמור מכך: המדינה כאפוטרופוס אינה עושה דבר על מנת להגן על החלקות מפני "פולשים" שאינם יהודים. החלקות אמנם גודרו ע"י המנהל האזרחי, אך הגדר עצמה נגנבה ע"י ערביי האזור, פעם אחר פעם – בלא שאיש נעצר או נחקר. "פלישות" של ערבים לחלקות מתבצעות באורח קבע, לצרכי מרעה, קטיף פירות (שהוא למעשה גזל ממש!), "איחסון" חומרי בניה ופסולת בניה, ועוד שימושים שונים הנעשים ללא כל זכות בדין מחד, ובלא שיטופלו כלל על ידי רשויות החוק, מאידך. לעומת זאת, יהודים ש"פלשו" לאותן חלקות – נעצרו, נחקרו, והועמדו לדין.

חלקות נחלת שלמה מהוות דוגמא ותשובה מצויינת ומצערת כאחת, להתקפה התמידית של גורמי ממשל וגורמי שמאל, המאשימים דרך קבע את הישוב היהודי בחברון באימוץ שיטה של "פלישות" לנכסים היהודיים כדרך ליצירת לחץ להעברתם לידיו. שכן, נתקיימו בחלקות אלה כל התנאים הנדרשים: קרקע יהודית שבעליה נתנו יפוי כח רשמי לישוב, העדר "צד שלישי" ערבי כלשהי, אישור בטחוני מצד הדרג הבכיר ביותר, בקשות מסודרות שהוגשו לאורך השנים – ובכל זאת לא נגאל הנכס משממונו, ולא הושבו לתוכו חיים יהודיים, בניגוד מוחלט לדרישת הבעלים.

2. הנכסים ששופצו ואוכלסו – ה"שוק" כמשל

ה"שוק הסיטונאי" של חברון נבנה בימי הכיבוש הירדני על גבי 2 חלקות: חלקה מס' 1 בגוש 34021, וחלקה מס' 1 בגוש 34026 – שתיהן בבעלות "כוללות ספרדים מגן אבות". סיפורו של ה"שוק" מהווה דוגמא לנכסים אליהם נכנסו דיירים יהודיים ללא אישור האפוטרופוס. 7 שנים עמד ה"שוק" בשממונו, ריק ומוזנח, עד שלאחר רצח התינוקת שלהבת פס הי"ד, נכנסו לתוכו משפחות יהודיות והתקינו אותו למגורים. הדיון המשפטי הראשון בעניינו של ה"שוק" נערך בועדת הערר הצבאית, לאחר שהמנהל האזרחי הוציא, לבקשת האפוטרופוס, צווי פינוי לדיירים היהודיים. העוררת היתה האגודה לחידוש הישוב היהודי בחברון, מתוקף היותה מיופת כחם של בעלי הנכס, כוללות ספרדים מגן אבות.

"אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה, שהחלקה עצמה מהווה חלק ממתחם שהיה בבעלות יהודית, מאז השלטון העותמני, אך עקב הפרעות ביהודים שהתרחשו בשנת תרפ"ט נאלצו היהודים לעזוב את העיר חברון...המתחם הינו קרקע אשר נרכשה ע"י יהודי בשם חיים המצרי על פי שטר קניין מאושר ע"י בית הדין השרעי המוסלמי של חברון בשנת 1807...בתקופת השלטון הירדני נתפס המתחם ע"י האפוטרופוס הירדני על נכסי אוייב. המבנים (היהודיים) שהיו במתחם נהרסו על ידי עיריית חברון, אשר הקימה במקומם את השוק הסיטונאי של העיר" - כך, בניסוח משפטי יבש וענייני, תארו שופטי ועדת הערר שדנה בנושא ה"שוק" את הרצח, הגירוש והעושק של קהילת חברון כולה ע"י ערביי העיר, עיריית חברון וממשלת ירדן.

הדיון בועדת העררים עסק בשאלה האם הנכס אכן הוקנה לאפוטרופוס הירדני, ומכח הקניה זו רשאי האפוטרופוס לפעול לפינוי הדיירים היהודיים ממנו, או שמא הנכס לא הוקנה מעולם לאפוטרופוס הירדני וממילא אין למדינה כל מעמד חוקי בו, ואין באפשרותה לפעול לפינויים הדיירים.

רוב של 2 מתוך 3 שופטים קבעו כי החזקה בנכס היא של האפוטרופוס, ולא של הבעלים ההסטוריים. עם זאת, 2 מתוך 3 שופטים המליצו להשאיר את המשפחות היהודיות בתוך הנכס, נגיד הועדה נימק זאת בנימוקים שמן הראוי להזכירם שוב ושוב:
א. "הנכס נשוא הערר גובל במתחם השכונה היהודית בחברון - שכונת "אברהם אבינו" - והנכס מהווה למעשה המשך של אותו מתחם;
ב. מאז אירועי מערת המכפלה בשנת 1994 הנכס פונה מדייריו על פי צו צבאי ועמד ריק ונטושעד כניסת מי מטעם העוררת לנכס (פלישה - לטענת המשיב) באמצע שנת 2001;

ג. ברור לכל, כי היום לאור המצב הבטחוני הקשה השורר באזור בכלל, ובעיר חברון בפרט, לא ייפתח מחדש "השוק הסיטונאי" הערבי במתחם זה, מה עוד שלמדתי בסיור במקום כי הוקם לתושבים הערבים בחברון שוק סיטונאי חדש באזור אחר של העיר חברון;

ד. חובת המשיב לנהל ולשמור כל רכוש ממשלתי המופקד בידו. כאשר הנכס עומד ריק ונטוש אין חובה זו מתמלאת כראוי". עד כאן ציטוט (חלקי) של דברי נגיד ועדת העררים. למעשה, הועדה המליצה, להשכיר או להחכיר את ה"שוק" ליהודים משום שבאופן זה תמלא המדינה באופן מיטבי את חובותיה כלפי הנכס וכלפי בעליו, בלא לפגוע בחובות שהיו לה בעבר כלפי השוכרים הערבים.

לאור העובדה שועדת העררים הצבאית מוסמכת אך ורק להמליץ ולא להחליט, פעל הישוב היהודי בחברון, באמצעות עורכי הדין שלו, ללא לאות, שוב ושוב, אל מול מקבלי ההחלטות במדינה, על מנת להביא למימושה של המלצת ועדת הערר.

הנימוק המרכזי שנשמע בפי נציגי פרקליטות המדינה כנגד מימוש המלצת ועדת הערר היה "שלא יצא חוטא נשכר" – קרי: בעיני הפרקליטות החוטאים היו היהודים שנכנסו לגור ב"שוק" בהתאם לרצון הבעלים ההסטוריים ועל פי בקשתם, ולא הרוצחים הערבים, שרצחו וגרשו את היהודים בתרפ"ט !!

זאת ועוד: בפרקליטות המדינה התייחסו לישוב היהודי בחברון כולו כקולקטיב, והתקשו עד מאד לעשות את האבחנה בין פלוני ש"פלש" לנכס ובין יהודים אחרים שלא "פלשו" ושלמעשה אין ולא צריכה להיות כל מניעה מלהשכיר להם את הנכס. (זאת בשעה, שענישה קולקטיבית אינה מקובלת כלל, לא כלפי אזרחי מדינת ישראל ולא כלפי ערביי יהודה ושומרון!)

עם זאת, חשוב לציין, שעוד בשנת 2003, במסגרת מגעים שהתקיימו בין עו"ד דוד רותם, שיצג אז את הישוב היהודי בחברון, ובין מי שהיתה אז פרקליטת המדינה, הסכימה האחרונה לרעיון של החכרת ה"שוק" לישוב היהודי, אך דרשה ב"תמורה" דרישות שונות שאינן ממין העניין ושהישוב לא יכול היה להסכים להן.

המלצת ועדת הערר היתה למעשה הבסיס ל"מתווה נאמן", שהוכן ע"י עו"ד יעקב נאמן בשלהי 2005 והוצג לכל מקבלי ההחלטות, בממשלה, בפרקליטות, ובפרקליטות הצבאית. בשלב מסויים, לאחר מאמצים רבים, המגעים נשאו פרי ופרקליטות המדינה הגישה לבג"צ תשובה רשמית ובה משורטט מתווה בן 3 שלבים, שתחילתו בפינוי ה"פולשים" היהודיים מהנכס, וסופו בהשכרתו של הנכס ליהודים שלא פלשו אליו.

תשובת המדינה לבג"צ מדצמבר 2005 היוותה בסיס להסכם שנחתם בין מפקד אוגדת איו"ש תא"ל יאיר גולן, על דעת אלוף פיקוד המרכז וראש הממשלה, ובין הישוב היהודי בחברון, ואשר הביא ליציאה שקטה וללא כל עימות של הדיירים היהודיים ממבני ה"שוק". ואולם, ההסכם עם מפקד האזור לא כובד ע"י המדינה. גם תשובת המדינה לבג"צ לא כובדה, והמדינה למעשה חזרה בה ממנה כ-9 חודשים מאוחר יותר, בשל מה שכונה ע"י היועמ"ש מני מזוז "נימוקים משפטיים ומדיניים". המשפחות היהודיות שביקשו לעמוד על זכותן לחזור הביתה – פונו פעם נוספת ע"י כחות גדולים של משטרה וצבא, בפעולה אשר לפי דבריהם של פרקליטי המדינה בעצמם, היתה פועל יוצא של החלטה פוליטית, וכלל לא מחוייבת המציאות מבחינה משפטית.

הפינוי השני של ה"שוק הסיטונאי", באב תשס"ז – אוגוסט 2007 - הינו סמל, משל ושנינה ליחס המזלזל והעויין שנוקטת מדינת ישראל כלפי הרכוש היהודי השדוד, וזאת מכמה היבטים:

א. הפינוי לא היה כורח משפטי. בג"צ לא חייב את המדינה לפנות את הדיירים, אלא רק התיר לה לפנותם אם רצונה בכך.

ב. הפינוי בוצע כלפי משפחות אשר יצאו מהמקום בעבר ללא עימות על בסיס התחייבות שלטונית שלא כובדה. (קביעת בג"צ לפיה ההבטחה השלטונית היתה רק "טענת סרק" ו"הבטחה נטענת שמעולם לא ניתנה" – היא קביעה תמוהה ומשוללת כל אסמכתא, ולא הוכחה מעולם. קביעה סתמית זו עומדת בסתירה מוחלטת הן למסמך רשמי של אוגדת איו"ש, והן לעדויותיהם של הנוגעים בדבר בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, ומוטב היה לו לא נכתבה כלל).

ג. הפינוי בוצע תוך הפעלת כח רב והטרחת מערך הכחות של צה"ל והמשטרה בפעולת ראווה ללא כל צורך, בשעה שברור וידוע היה למקבלי ההחלטות, שאיכלוסו של ה"שוק" ביהודים (בהתאם להמלצת ועדת הערר, מתווה נאמן, תשובת המדינה לבג"צ וההסכם עם המפקד הצבאי) – יביא לפינוי עצמי של המשפחות ה"פולשות" ללא כל עימות. (הטענה כאילו יש ללמד את הפולשים לקח, על מנת ש"לא יצא חוטא נשכר" – איננה עומדת בפני המציאות העובדתית העגומה בה נכסים יהודיים אחרים עומדים בשממונם במשך שנים רבות ואינם מיושבים ביהודים למרות כל הבקשות – ראה פרוט בסעיף הקודם, המתייחס לחלקות נחלת שלמה.)

ד. הפינוי בוצע תוך זריעת הרס ברוטאלי, וונדליסטי ומכוון בנכס, והפיכתו לגל חורבות – פעולה המנוגדת בתכלית לחובתו הבסיסית של האפוטרופוס כלפי הנכס. במסגרת פעולות ההרס וההשחתה נהרס גם, לראשונה מאז תרפ"ט, בית כנסת ובית מדרש (הכוונה לבית המדרש על שם התינוקת שלהבת פס הי"ד), אלא שהפעם מבצעי ההרס היו חיילים ושוטרים במדי מדינת ישראל.

ה. פעולת ההרס וההשחתה המכוונת הביאה את המבנים למצב, בו לא ניתן יהיה לעשות בהם כל שימוש, לרבות שימוש של חנויות ובתי עסק, ובכך למעשה יצא המרצע מן השק: לא "זכות הדיירות המוגנת" של עיריית חברון או הסוחרים הערבים עומדת לנגד עיני האפוטרופוס, אלא הרצון העז שלא לראות יהודים מתגוררים בנכס. שהרי הרס הנכסים פוגע לכאורה גם בסוחרים הערבים, להם כביכול דואג האפוטרופוס ומכח מחוייבותו כלפיהם הוא (כביכול) פועל.

ו. בשולי הדברים מן הראוי לציין גם את העובדה, שההחלטה לבצע את הפינוי התקבלה ביום השנה לפרעות תרפ"ט – יום י"ח באב. כמה ציני, אירוני וכמה מכאיב ומעליב...

3. הנכסים שנמסרו לישוב היהודי – חלקה 6 כמשל

האבסורדי מכולם הוא מצבם של הנכסים שנמסרו כבר בעבר לישוב היהודי לצורך בניה ואכלוס, ושחלקים מתוכם לא הועברו לישוב משום ששימשו באותה עת כחנויות.

כזהו למשל, סיפורה של חלקה 6 בגוש 34026. על חלקה זו נבנה לפני כ-10 שנים בית מגורים בן 3 קומות, המכונה "בית נחום ויהודה". (גם בנין זה לא נבנה אלא לאחר שנרצחו 2 תושבים יהודיים, נחום הוס ויהודה פרטוש הי"ד, וקודם לכך עמדו החלקות בשממונן במשך שנים רבות). לאור העובדה שבאותה עת פעלו על חלק מהחלקה חנויות שהושכרו לערבים – נבנה הבניין מעל החנויות, על מנת שלא לפגוע בסוחרים-השוכרים. הבניין עצמו כולל 6 דירות מגורים מרווחות, גן ילדים ותאי שירותים ציבוריים - ומהווה דוגמא לשימוש ראוי ומועיל בנכס.

עקב אירועי הטרור בשנת 2000 ואילך, נסגר "השוק המשולש" בו שוכנות חנויות אלה, הסוחרים הפסיקו לפעול בתוכן מתוקף צו-סגירה צבאי, ולמעשה הם מנהלים את עסקיהם באזור המסחרי המשגשג במערב העיר. במסמכים רשמיים של הפרקליטות הצבאית נכתב לגבי חנויות אלה, כי הן כלולות ברשימה של כ-280 חנויות, שעליהן הוטלו הגבלות מסחר קבועות במסגרת תכנית "מרחבי ההגנה" של צה"ל שהיא "המינימום ההכרחי הנדרש" להגנה מפני פיגועי טרור בחברון. החנויות הסגורות נשארו מוזנחות ושוממות, בקומה התחתית של בניין המגורים היהודי, בתוככי השכונה היהודית – שכונת אברהם אבינו, והיוו מפגע בטיחותי ותברואתי חמור.

הישוב היהודי בחברון פנה פעם אחר פעם אל האפוטרופוס, וביקש להעביר את החנויות לידיו. בשלב מסויים הצטרף לפניה אף ראש מנהלת התאום והקישור של המנהל האזרחי בחברון. נקבעו פגישות, נכתבו סיכומים והועברו מסמכים – אך תשובה רשמית לא ניתנה. שום הגיון לא יוכל להסביר מדוע חלק אחד מחלקה, אשר כבר הוקצתה בעבר ע"י ממשלת ישראל לישוב היהודי בחברון, ואשר על פי התכנית הבטחונית של צה"ל לא תוכל עוד לעולם לשמש לצרכים של מסחר ערבי – לא תוקצה במלואה למגורי יהודים, ומדוע מעדיף האפוטרופוס להשאירה שוממה ומוזנחת, בניגוד גמור לחובתו.

חמור מכך: בשבע השנים הללו הוגשו לבג"צ עתירות שונות בעניינו של הנכס. בעתירות אלה נרשמו כעותרים הסוחרים הערבים, כשלמעשה ברור וגלוי שהן מכוונות וממומנות ע"י הרשות הפלשתינית וע"י ארגוני שמאל קיצוניים, תוך כפיית האינטרסים הלאומנים שלהם על הסוחרים, אשר ביקשו אך ורק להתפרנס בכבוד בחנויותיהם החדשות. פרקליטות המדינה לא טרחה להודיע על העתירות הללו לא לבעלי הנכס ולא לישוב היהודי בחברון, בניגוד גמור לחובתה כאפוטרופוס, ובניגוד לעמדתה המסורתית, ועל פיה אי-צירוף נפגעים פוטנציאליים כמשיבים לעתירה מהווה עילה לסילוק העתירה על הסף.

לאחר שההזנחה והחורבן בחנויות היו בלתי-נסבלים והפכו למפגע תברואתי של ממש, שיפץ הישוב היהודי בחברון את המבנים המוזנחים, והפך אותן לחלק אינטגרלי של "בית נחום ויהודה". היום, לאחר שנים בהן המבנים משמשים כבתי מגורים לכל דבר– דורש האפוטרופוס לפנות מתוכם את הדיירים היהודיים, כפי הנראה על מנת להפכם לעיי-חרבות כדוגמת "השוק הסיטונאי", שסיפורו הובא בסעיף הקודם.

ה. שמירה על הנכסים באמצעות אכיפה בררנית

כפי שכבר צויין לעיל, ניהול הנכסים הריקים ע"י האפוטרופוס נעשה תוך זלזול כמעט מוחלט הן בחובות האפוטרופוס כלפי הנכסים, והן בחובות השוכרים הערבים כלפי המשכיר – האפוטרופוס. כפי שכבר ציינו לעיל (בסעיף ד'1, העוסק בחלקות נחלת שלמה), המדינה כאפוטרופוס גם אינה עושה דבר על מנת להגן על הנכסים היהודיים השדודים והריקים מפני "פולשים" ערבים.

לעומת זאת, הניהול מצטיין בשמירה קפדנית על הנכסים מפני הבעלים עצמם או נציגיהם מהישוב היהודי בחברון – שמירה שמטרתה להגן הגנה יתרה על "זכויות" השוכרים הערבים, ולא על הנכסים עצמם. לצורך ה"שמירה" על הנכסים הללו מפני מי שמשתדלים להחזיר לתוכם חיים יהודיים, נוקטת מערכת אכיפת החוק של מדינת ישראל סדרה של פעולות, שהמשותף לכולן הוא אכיפת חוק בררנית: יהודים הנכנסים "ללא רשות" לחלקות ולבתים היהודיים השדודים – מטופלים במלוא חומרת הדין: נעצרים, נחקרים, מועמדים לדין, ומקבלים צווים המרחיקים אותם מן המקום.

אחד ההליכים המשפטיים המרתקים, הממחישים את אופן הפעלתה של האכיפה הבררנית, הוא הדיון בעניינו של צעיר יהודי, אשר התגורר באחת הדירות המשופצות ב"שוק הסיטונאי" חברון. חודשים ספורים לאחר שהחל אותו צעיר להתגורר במקום, הוציא אלוף פיקוד המרכז "צו שטח צבאי סגור" האוסר את השהיה במקום, ועל כן נכנסו שוטרי משטרת ישראל באישון לילה לביתו של הבחור הצעיר, שלפו אותו ממיטתו, האשימו אותו ב"הסגת גבול", ודרשו מבית המשפט לתת לו צו אשר ירחיק אותו מהמקום למשך 60 יום.

בבית המשפט שאל עורך דינו של הצעיר את בא-כח המדינה, האם אין בדרישה להרחקה משום אכיפה בררנית, שאינה נוהגת כלפי אזרחים אחרים החשודים ב"הסגת גבול". בתשובה לכך, נכתבו באופן רשמי ע"י משטרת ישראל הדברים הבאים: "המדינה מאשרת כי אכן, קיימת מדיניות אכיפה, שאושרה על ידי משרד המשפטים ולפיה תהיה הקפדה יתירה על שמירת השוק הסיטונאי בחברון כפנוי מכל אדם. לטעמה של המשיבה מדיניות זו אינה בגדר אכיפה בררנית פסולה, כי אם בגדר אכיפה חלקית מוצדקת, המבוססת על טעמים ענייניים של ממש ...מדיניות זו מתבטאת הן בהטלת צו הסגירה האמור...והן בנקיטת הליכים פליליים ואזרחיים על פי הצורך כנגד כל פולש המאותר במקום" (טענות המדינה בב"ש 9356/07)

בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 1/5/07 ניתן למצוא את התעוד הבא:

בתשובה לשאלת בית המשפט: האם גם במקום אחר זולת יו"ש הופעלה מדיניות כזו?

מאשר בא-כח המדינה, כי מדיניות זו חלה ביהודה ושומרון.

בתשובה לשאלת בית המשפט: האם בא כח המדינה בדק עם פרקליטויות אחרות, האם פרט לאזור יו"ש הופעלה מדיניות כזו?

עונה בא-כח המדינה: לא...

בתשובה לשאלה נוספת של בית המשפט: מדוע מוצדקת אכיפת חוק מיוחדת זו דווקא באזורי יו"ש? האם יש טענה שתושבי חברון...הם אלימים יותר מתושבי מוסררה או כפר שלם...?

משיב בא-כח המדינה: חס ושלום שאני אטען טענה כזו

בשלב זה מפנה בא-כח המדינה את תשומת לב בית המשפט למה שהוא מכנה "השיקול הבטחוני" – היינו: צו שטח צבאי סגור שהוציא אלוף הפיקוד.

כאן שואל בית המשפט: בהנחה שהשיקול הבטחוני הוא שיקול לגיטימי, האם בכל אזור יו"ש הופעלה המדיניות הזאת כלפי ערבים?

בא-כח המדינה משיב: אין לי ספציפית מידע על זה כרגע

בתשובה לשאלה נוספת של בית המשפט: בהתייחס לצו הסגירה, בו נכתב כי הצו הוצא "לנוכח הצורך לנקוט בצעדים הכרחיים לשם שמירת הבטחון" – האם ההולך בדרך עד לפתח החנות אינו מסכן את הבטחון, ואילו הנכנס לתוך החנות מסכן את הבטחון?!

עונה נציגת המדינה: זה שיקול דעתו של אלוף הפיקוד...

(זה המקום להעיר ולציין, כי צו שטח צבאי סגור שניתן כביכול "משיקולי בטחון" הוצא ע"י אלוף הפיקוד לפי דרישתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד שי ניצן, במגמה למנוע כניסת יהודים לחנויות השוק)

מאחר והצעיר חשוד ב"הסגת גבול", מתעניין בית המשפט בשאלה: את גבולו של מי הסיג אותו צעיר? בתשובה לשאלת בית המשפט: מי הגיש את התלונה על הסגת גבול בשוק?

עונה נציגת המדינה: את התלונה על הסגת גבול לא הגישה עיריית חברון....לטעמי, רשאי להגיש תלונה למשטרה על הסגת גבול הממונה על רכוש ממשלתי, על אף שאין לו חזקה במקום. התלונה הוגשה ע"י מר משה מאירי, והוא ממלא תפקיד של "רכז אפוטרופוס נציג הממונה על רכוש ממשלתי ונטוש בחברון"

זוהי דוגמא אחת מיני רבות לאכיפה הבררנית והפסולה שמנהיגים פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה על מנת "לשמור" על הנכסים היהודיים - למען ערביי חברון!

פרק 3: מסקנות והמלצות –

דרישה לסיום האפוטרופסות של המדינה בנכסים:

מן הסקירה התמציתית בדו"ח זה, ומהדוגמאות המובאות בו עולה, כי מדינת ישראל מועלת באופן שיטתי בתפקידה כאפוטרופסית על הנכסים היהודיים השדודים, נוהגת בנכסים מנהג בעלים תוך התעלמות מרצונם, שאיפותיהם וכאבם של הבעלים ההסטוריים-האמיתיים של נכסים אלה, אשר גורשו מהם בכח הזרוע, ותוך זלזול בנכסים עצמם, עד כדי התעלמות ממצבם ואף פגיעה מכוונת בנכסים, כדוגמת ההרס הוונדליסטי ב"שוק הסיטונאי". המדינה מעדיפה – כשיטה – לפעול לקידום זכויותיהם של ערביי חברון בנכסים אלה, למרות שמדובר במקרים רבים בזכויות שיש אפשרות חוקית, משפטית ומעשית להביא לביטולן.

במעשיה אלה של המדינה יש לא רק פגם משפטי, אלא חמור מכך: פגם ועוול מוסרי כבד, המנוגד הן לחוק יסוד כבוד האדם וחרותו הקובע כי "ככלל, אין פוגעים בקניינו של האדם", והן לעצם תפקידה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, אשר פועלת רבות להשבת נכסי יהודים בעולם כולו לידי בעליהם, כאשר במקביל דוקא בניהולה-היא מתקיימת אפליה לרעה ברורה ובוטה של זכויות היהודים בנכסיהם.

ניהול כזה, לו בוצע במדינה אחרת, היה זוכה לקיתונות של ביקורת ולפעילות משפטית ומדינית נמרצת מצד מדינת ישראל עצמה, וסביר להניח שהיה מוכרז על ידה כ"ניהול אנטישמי".

התנהלות זו של המדינה כלפי הנכסים היהודיים השדודים תמוהה במיוחד, לנוכח העובדה שעמדתן העקרונית של ממשלות ישראל מזה שנות דור – מאז 1980 – מכירה בלגיטימיות של הישוב יהודי בחברון, ממשלות ישראל קבעו והחליטו כי "אין מניעה שיהודים יחיו בחברון, כבכל מקום בארץ ישראל" (החלטת הממשלה מס' 438 משנת 1980) וכי "מדיניותה של ממשלת ישראל היא לחזק ולפתח את הישוב היהודי בחברון" (החלטת ממשלה מס' 4245 משנת 1998).

יתרה מכך: מדינת ישראל אף טרחה לעגן את מעמדו הלגיטימי של הישוב היהודי בחברון בהסכם בינלאומי – הלא הוא הסכם חברון, הקובע כי בעיר חברון חיות זו לצד זו אוכלוסיה יהודית ואוכלוסיה ערבית, ואף החליטה, בד בבד עם קבלת אותו הסכם, כי "הממשלה תפעל לשמור על כל התנאים והצרכים הנדרשים לקיומו, ביטחונו וביסוסו של הישוב היהודי בחברון" (החלטת ממשלה מיום 15/1/1997).

לנוכח כל אלה תמוה שבעתיים יחסה העוין של המדינה, אשר דוקא בתפקידה כאפוטרופוס מתנהלת באופן עוין וכוחני כל כך כלפי הנכסים השדודים עליהם היא מופקדת

למעשה, כל ההתייחסות המשפטית הקיימת היום מצד המדינה כאפוטרופוס כלפי הבעלים היהודיים המקוריים של הנכסים היא, גם פורמאלית, וגם מעשית, התייחסות כאל "אויב". זהו מצב אבסורדי ובלתי נסבל מצד כל מי שרואה במדינת ישראל את מדינת העם היהודי.

מנגד, חשוב לציין, כי למעשה מן הראוי היה להכריז על סיום האפוטרופסות של המדינה בנכסים אלה כבר בשנת 1995, מיד לאחר חתימת הסכם השלום בין ממלכת ירדן ומדינת ישראל. שכן יש לזכור, שהאפוטרופוס הישראלי "נכנס בנעליו" של "האפוטרופוס הירדני על נכסי האויב הציוני", (על פי הפקודה המנדטורית העוסקת בעניין – פקודה למסחר עם האויב 1945) ועל כן כאשר במסגרת הסכם השלום, פסקה הגדרתה של ישראל כ"מדינת אויב", וממשלת ירדן אף ויתרה באופן הצהרתי על כל הזכויות שהיו לה מכוח הפקודה ב"רכוש האוייב" באזור – ממילא דינם של הנכסים לחזור לבעליהם המקוריים.

על כן אנו קוראים מעל דפיו של דו"ח זה, וכמסקנה בלתי נמנעת ממנו, לבטל את האפוטרופסות של מדינת ישראל על הנכסים היהודיים השדודים בחברון, ולהחזיר את הנכסים לבעליהם. שכן, ניהול הנכסים כפי שהתבצע עד עכשיו מהווה כתם וכתב אישום חמור ביותר כנגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

לחילופין, על קובעי המדיניות להנחות את כל הדרגים המקצועיים לחדול לאלתר מההתעמרות השיטתית בבעלי הנכסים היהודיים השדודים, ולהפסיק להפלותם לרעה תוך זלזול בוטה בזכויות הקניין שלהם. בראש ובראשונה, על המדינה לתקן באופן מיידי את הנזקים שגרמה היא-עצמה לרכוש, בהרס הוונדליסטי של מבני ה"שוק", הרס המשקף יחס של עוינות עמוקה – שאינה יכולה בשום אופן להיות מנת חלקו של מי שמבקש להיקרא "אפוטרופוס". ובהמשך, להנהיג אפליה מתקנת, אשר תנצל כל הזדמנות אפשרית לקידום ענייניהם ולשיפור מצבם המשפטי והפיזי של הנכסים, מתוך מגמה להחזירם למצב ששרר לפני הטבח וגירוש הקהילה, ולהשיב אליהם חיים יהודיים.
https://rotter.net/User_files/forum/gil1/46da314c6e503423.pdf


______

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/657/163.html

http://www.jcpa.org.il/Templates/showpage.asp?FID=428&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=9938

http://news.walla.co.il/?w=/9/619105/@@/item/printer

אבו-מאזן חנך את קבר ערפאת: ייקבר בירושלים

בניית מתחם הקבר של המנהיג הפלסטיני הושלמה שלוש שנים לאחר מותו. בבנייתו הושקעו 1.75 מיליון דולר, והוא נבנה מאבן ירושלמית ומזכוכית. בקצה המסגד שהוקם בסמוך למתקן הקבר הוצבה קרן לייזר המצביעה על ירושלים
AP פורסם: 10.11.07, 19:02

"נמשיך בדרכו http://www.ynet.co.il/yaan/0,7340,L-18339-MTgzMzlfMjIxMzkwNDZfMTQ4Njg3MjAw-FreeYaan,00.html של יאסר ערפאת, שייקבר בירושלים שאהב" - כך אמר היום (שבת) הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בטקס הסרת הלוט מעל מתחם הקבר של המנהיג הפלסטיני ברמאללה.

המאוזולאום, שנבנה בהשקעה של 1.75 מיליון דולר, עשוי אבן ירושלמית וזכוכית. הוא מוקף במים ונבנה מעל למסילת רכבת, כדי לסמל את זמניותו, עד להעברתו ביום מן הימים, לפי התוכנית הפלסטינית, לקבורה בירושלים.

מתחם הקבר ברמאללה. השקעה של 1.75 מיליון דולר (צילום: AFP)

סמוך למתחם, שאורכו ורוחבו 11 מטרים, כדי לציין את יום מותו http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3058,00.html של ערפאת, 11 בנובמבר 2004, נבנה מבנה מסגד ובשנה הבאה אף צפוי להיפתח במקום מוזיאון לזכרו של ערפאת. ערפאת נקבר לאחר מותו במוקטעה בעיר, עד להשלמת בניית מתחם הקבר הנוכחי.

במהלך הטקס הניח אבו מאזן זר בצבעי הדגל הפלסטיני על הקבר. הנוכחים כיבדו את זכרו של ערפאת בדקת דומיה. בנאומו, אמר אבו מאזן כי ערפאת ניסה להפוך את ירושלים, "כמו כולנו, בירת המדינה הפלסטינית". "אנו ממשיכים בדרכו", אמר אבו מאזן, "ממשיכים את ההתחייבות להקים מדינה עצמאית שבירתה ירושלים".

לדברי ראש המועצה הפלסטינית לפיתוח ולבנייה, על גג המסגד במקום הוצבה קרן לייזר שתצביע על ירושלים.

ערפאת מת בבית-החולים הצרפתי "פרסי". הדו"ח שנכתב בבית-החולים לאחר המוות נשמר במשך זמן רב בחשאי, ונמסר רק לעיונם של האלמנה סוהא ובכירי הרשות. ניתוח ממצאי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3139257,00.html הדו"ח הרפואי הסודי מעלים אפשרות כי הוא מת מאיידס או מהרעלה. ואולם, המומחים לא הגיעו למסקנה חד משמעית.

מחר, יום השנה השלישי למותו של ערפאת, תתקיים עצרת גדולה במתחם ברמאללה ויום לאחר מכן יתקיים טקס לזכרו בעזה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3469808,00.html

עראפת הרוצח הובא לקבורת מלכים במוקטעה/ראמללה ובעיתוי הנכון = ממשלה מתאימה במדינת ישראל, גופתו של עראפת תועבר לקבורת עולמים בהר הבית, הר המוריה, בית המקדש בדיוק כפי שפייצל חוסייני הצורר קבור שם......

שמעון פרס, ביילין ושות' אמרו בחדרי חדרים שזה רק עניין של עיתוי - ממשלה מתאימה בישראל שתאשר/תאפשר לעראפת הרוצח לנוח על משכבו בשלום בהר הבית... !! מזרח תיכון חדש !!

תזכורת:

http://news.walla.co.il/?w=//624720

עראפת = הפטריאך = ותיקן = שר המשפטים ביילין!!
https://rotter.net/forum/gil/5150.shtml#62

98. כתבת ארכיון: ''ערפאת רוצה להיקבר בהר הבית''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#98

97. הצעת חוק: ''לחסום קבורת ערפאת בהר הבית''!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#97

109. פייסל חוסייני נקבר ממש בתוך הכותל המערבי............
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#109

101. איסור קבורה בהר הבית !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#101

113. גורמים מוסלמים: ''לא ניתן לערפאת לטנף את המקום הקדוש''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#113

114. תכנית שטנית של יאסר עראפת להתבצר בהר הבית !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#114

115. עראפת נחוש בדעתו לשלוט בהר הבית - חי או מת ........
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#115

131. ישראל תמנע קבורתו של עראפת בהר הבית-תאשר באבו דיס
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#131

141. ועכשיו : הרשות פנתה לישראל בבקשה לקבור את ערפאת בי-ם
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#141

102. עראפת מוכן לריבונות ישראלית על הכותל והרובע היהודי
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#102

152. פלשתיניזציה של הכנסייה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#152

25. אבו מאזן מכחיש השואה....!!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#25

99. הנביא ישעיהו: עראפאת הוא לא הראשון, ששואף להקבר במקום הקדוש הזה
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#99

מעמדו של ישעיהו היה כזה, שמלכי יהודה צייתו, וכיבדו את החלטותיו.

לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה,
עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת.

מַה-לְּךָ פֹה ? וּמִי לְךָ פֹה ?,
כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר ?;

חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ ?,
חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ ?.

הִנֵּה אדוני מְטַלְטֶלְךָ, טַלְטֵלָה גָּבֶר;
וְעֹטְךָ, עָטֹה.
צָנוֹף יִצְנָפְךָ, צְנֵפָה, כַּדּוּר,
אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם;
שָׁמָּה תָמוּת,
וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ
קְלוֹן, בֵּית אֲדֹנֶיךָ.
וַהֲדַפְתִּיךָ, מִמַּצָּבֶךָ;
וּמִמַּעֲמָדְךָ, יֶהֶרְסֶךָ.

____

כשנשמעה כוונתו והצהרתו של אבו מאזן ח"כ אריה אלדד ביקש שההצעה
שהונחה מחדש בכנסת השבע עשרה תוגש לועדת השרים לחקיקה הכוונה
ובע"ה ניתן יהיה להעלותה למליאה בתוך כחודש.......

תזכורת:
97. הצעת חוק של ח"כ אריה אלדד: ''לחסום קבורת ערפאת בהר הבית''!!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5259&forum=gil&viewmode=all&keywords=פלשתין#97

מבחן התוצאה = ימים יגידו....

__

אריה אלדד - איחוד לאומי/מפד”ל

ח"כ אלדד יעלה מחדש את הצעת החוק למניעת קבורת ערפאת בהר הבית. זאת בעקבות נאום אבו מאזן שהתחייב לקבורת קבע של הראיס בהר.
שמעון כהן

בעקבות דבריו של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, לפיהם קבורתו הסופית של קודמו, יאסר ערפאת, תהיה על הר הבית, מתכוון חבר כנסת פרופ' אריה אלדד לחדש את הצעת החוק שלו נגד קבורה זו.

כזכור, ביום שבת האחרונה, חנכה הרשות הפלסטינית את מתחם קברו של יאסר ערפאת ברמאללה. המתחם כולל, מלבד חלקת הקבר המפוארת, גם מוזיאון על האיש.

באירוע החניכה, נשא דברים יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, והבטיח קובל עם ועולם לערפאת כי מקום קבורתו הנוכחי ברמאללה הוא זמני בלבד, וכי בקרוב הוא עצמו ידאג להשלמת חלומו של ערפאת להיקבר בהר הבית ליד מסגד אל אקצה.

כאן המקום להזכיר כי טרם מותו, ביקש ערפאת ממקורביו ומהנהגת הרש"פ לקבור את עצמותיו בחלקה השייכת לדבריו לבני משפחתו, וממוקמת במתחם הר הבית. לעומת זאת, קבע אז נחרצות ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, כי כל עוד הוא מכהן בתפקיד ראש הממשלה, לא יקבר ערפאת בהר הבית.

על מנת לעגן את אמירתו זו של ראש הממשלה שרון בחוק ניסח חבר הכנסת פרופ' אריה אלדד הצעת חוק, לפיה תאסר בחוק קבורה של ערפאת בהר הבית. הצעת החוק כבר הונחה על שולחן הכנסת, אך נמשכה לאחר שהובא ערפאת לקבורה ברמאללה. אלדד אומר היום כי משך את הצעת החוק, כדי שזו לא תיפול בהצבעה בכנסת.

כאמור, כעת, לנוכח דבריו האחרונים של יו"ר הרש"פ, אבו מאזן, בדבר מחויבותו האישית לקבור את ערפאת בהר הבית, ולנוכח המחוות אותן מבצעת ישראל כלפי אבו מאזן, מתכוון ח"כ אלדד "להחיות", כלשונו, את הצעת החוק. זאת כדי להבטיח שהמהלך לו מייחל אבו מאזן, לא יבוצע במסגרת המחוות, או במסגרת הסכמות אנאפוליס.

לדברי אלדד, הצעת החוק תעלה להצבעה בעוד כחודש, לאחר שכבר עברה הליך ראשוני במהדורתה הקודמת לפני שלוש שנים, כך שלא תצטרך הצעת החוק להמתין 45 ימים לפני ההצבעה.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/168438

___________________

"חפן עפר" - הסיכוי לקירוב לבבות ולשלום עם הפלשתינים
משה שורין
https://rotter.net/User_files/forum/gil1/47399a3905cae1e0.doc

עכשיו, אחרי מותו של ערפאת, יכולה ממשלת ישראל לקנות את עולמה בפחות משעה אחת, לעשות מחווה אצילית שתביא לקירוב לבבות עם הפלשתינים ואולי תהיה צעד ראשון בדרך לשלום ולמזרח תיכון חדש. במחווה זו תוכל ישראל לזכות מחדש לאהדת העולם – וכל זאת תמורת "חפן עפר" בלבד!

חפן עפר הוא שמה (בראשי תיבות) של יוזמה ישראלית לקבור את ערפאת בהר המנוחות בירושלים, במקום מכובד ביותר, שייקרא: חלקת פרס נובל לשלום. בחלקה זו יהיו קבריהם של שלושת המנהיגים שזכו במשותף בפרס נובל לשלום:
ערפאת, פרס, רבין. החלקה תהיה פתוחה למבקרים ישראלים ופלשתינים. טקסי האזכרה לכל אחד מן המנהיגים בהשתתפותם של בני שני העמים, תוך כבוד הדדי, עשויים להיות צעד חשוב ומשמעותי לקירוב לבבות ולפיוס.

יתרונות יוזמת "חפן עפר":

• היא אינה מחייבת הינתקות (חד-צדדית או אחרת) משטחי ארץ ישראל, תוך עקירת יישובים יהודים וטרנספר של תושביהם ע"י בני עמם.

• היא שומרת על רוב יהודי ללא סכנה של הפרת המאזן הדמוגרפי. תמיד יהיו ב"חפן עפר" שני שליש יהודים ושליש פלשתינים.

• היוזמה הישראלית תיתפס כמחווה אצילית למען קירוב לבבות ופיוס וכצעד לסיום הסכסוך הישראלי פלשתיני ותזכה לאהדתן של כל מדינות העולם, לא רק ארה"ב ומיקרונזיה. (זוכרים את שקספיר? הסכסוך והאיבה בין משפחות מונטגיו וקפולט נפתרו דווקא לאחר מותם של רומאו ויוליה).

• סירוב פלשתיני להיענות למחווה הישראלית יסיר את המסווה הפלשתיני לא פחות מדחיית הצעתו הנדיבה של ברק בקמפ-דייוויד ויחליש באותה מידה את מעמדם הבינלאומי של הפלשתינים ואת התמיכה הבינלאומית בעניינם.

• מאחר שממשלות ישראל, לפי מיטב מסורת ההתקפלות ללא תמורה שלהן, תגענה במוקדם או במאוחר לחלוקת ירושלים וכתוצאה מכך תתאפשר קבורתו של ערפאת בהר הבית, ללא כל תמורה ממשית לישראל, מוטב להפיק תועלת כלשהי (ואפילו תעמולתית) מקבורת ערפאת בירושלים.

חסרונות יוזמת "חפן עפר":

• היא מציבה אתגר לא-קל בפני השמאל הישראלי בכלל ובפני משפחות רבין ופרס בפרט. פגישות ידידותיות עם ערפאת הן עניין אחד. מגורי-נצח בשכנותו הן עניין אחר לגמרי.

• השותף השלישי ל"חפן עפר" עודנו בחיים ועתיד להצטרף ליוזמה המוצעת בעוד 39 שנים (בהנחה שיזכה לחיים טובים וארוכים עד 120). הוא עלול להכשיל את היוזמה בשל "קיפוח בטקסי אזכרה" (שני עמיתיו יזכו ליותר אזכרות). לעומת זאת הוא עשוי לפעול לקידום היוזמה מאחר שבאזכרות רבות יהיה הוא אורח הכבוד והשותף היחיד שעודו בחיים.

• היוזמה, מעצם שמה, מחייבת שפלות-רוח וענווה מופלגת. מתקיים כאן לא רק הפסוק "כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" אלא שבסופו של דבר שלושה מנהיגים ייקברו ב"חפן עפר" אחד.

בברכה
מ.ש

****

תזכורת רילוונטית:

פרס וביילין הבטיחו...וקיימו: עראפת הרוצח יקבר בהר הבית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=33&viewmode=

אלדד נגד קבורת ערפאת בהר הבית = הצעת חוק
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=39&viewmode=

_

RAMALLAH (Ma'an) -- President Mahmoud Abbas said Sunday the shrine of late President Yasser Arafat wills be moved to Jerusalem, the capital of Palestine, at the earliest possible opportunity.

Abbas said during a ceremony opening Arafat’s museum in Ramallah that the late Palestinian leader deserves to “remain immortal in the hearts of our people.”

מקור: http://www.maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=738844
.
.
אבו מאזן: נעביר את קברו של ערפאת לירושלים
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/643/832.html

.
.
תזכורת מתאריך 06.11.04:

פינס מציע: ''קבורת עראפת בירושלים תמורת הודנא !!''
https://rotter.net/forum/gil/6247.shtml

.
.
88. ביילין ושות' דורשים לקבור את עראפת בירושלים/הר הבית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=88&viewmode=

89. אורי אבנרי: עצמותיו של ערפאת יועברו להר הבית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=89&viewmode=

33. פרס וביילין הבטיחו...וקיימו: עראפת הרוצח יקבר בהר הבית
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&omm=33&viewmode=threaded
.
.

.
.
.

אילנה_כפס
חבר מתאריך 8.5.07
373 הודעות יום רביעי ט''ו באלול תשס''ז 09:29 29.08.07

8. תשוו את זה לפרשת חבל אלכסנדרטה מול טורקיה

תשוו את זה לפרשת חבל אלכסנדרטה מול טורקיה. טורקיה השתלטה בשנות ה-30 על חבל אלכסנדרטה - הקצה הצפון- מערבי של סוריה.
רוב התושבים שם היו סורים ערבים.
לא עזר כלום, כל המחאות והדרישות של סוריה. הטורקים שולטים שם עד היום. איש אינו מערער על כך, האו"ם לא מתעסק עם זה, שום דבר, שקט.

ואנחנו כל הזמן מתקפלים.

אגב, יש הרבה דוגמאות אחרות. האיים הקיריליים (רוסיה לקחה מיפן), חבל הסודטים (נלקח מגרמניה), טיבט (השתלטות סינית), צ'צ'ניה וארמניה (השתלטות רוסית), מדינת הכורדים העצמאית (שאיננה - השתלטות טורקיה/עירק/סוריה); יש עוד הרבה דוגמאות.

אף מדינה לא "מחזירה" שטחים.

שר ההגנה רמספלד אמר (לערבים), בנושא הפלשתינאים, לפני מספר שנים: "הפסדתם במלחמה שאתם יזמתם - תשלמו באדמה. כך זה מקובל".

רק אנחנו מתקפלים ומתקפלים. "שלום תמורת שטחים": מחליא. בא לי להקיא.

_____________________

ארווין קוטלר

שני מאמרים שפורסמו בעיתונות הקנדית מטילים את האשם למלחמות ולמצוקת הפליטים לסרבנות הערבית.
שמעון כהן

לקראת יום השישים להכרזת הכ"ט בנובמבר התפרסמו בעיתונות הקנדית שני מאמרים העוסקים בסוגיית המאבק על ארץ ישראל, ובאופן שאולי יפתיע רבים, בשניהם עולה גישה שאינה מקבלת את התעמולה הערבית בת עשרות השנים, בדבר אשמתה של ישראל במאבקים הישראלים ערביים. את שני המאמרים מתרגמים ומפיצים אנשי המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

באחד המאמרים, אותו כתב סאלים מנצור ב-Toronto Sun תחת הכותרת 'שישים שנות סרבנות ערבית' נכתב כי ביום ההצבעה ההיא בעצרת האומות המאוחדות התקבלה הצעת חלוקה שכזכור סורבה על ידי הצד הערבי. מנצור מזכיר לציבור קוראיו מידע שככל הנראה נעלם או הועלם מהם ולפיו מאז ההצבעה יכלו הערבים לשנות את דרכם ועמדתם ולהכיר בזכויות היהודים למדינה, לאמץ את החלטת האו"ם לגבי החלוקה, ולשאת ולתת על תנאי דו קיום, לסייע לפלשתינאים להקמת מדינתם, ובכך היו זוכים לתמיכת המעצמות וארה"ב במתן מענה לצרכי עמיהם ובהבאת שגשוג לאזור.

לדברי מנצור העולם הערבי ממשיך במרוצת השנים לשווק למערב שקר שאותו מקפיד העולם המערבי לבלוע בשלמותו או ברובו ולפיו עמדתה הקבועה של ארצות הברית לצד ישראל היא זו שמנועת שלום ולא הסרבנות הערבית.

לטעמו של מנצור המניע לשקר זה הוא העובדה שעל פי האיסלאם הקיצוני המונח 'שלום צודק' מחייב שהיהודים יקבלו על עצמם תנאי 'דימות', דהיינו חיי נתינות תחת שלטון מוסלמי ולא חיים תחת שלטון עצמאי במדינה עצמאית. תנאי כפיפות שכזו, התואמים את ימי החיים תחת דלטון האימפריות הערביות לא ניתן יהיה לקיים אם יקבלו המוסלמים את הכרזת החלוקה של כ"ט בנובמבר.

מאמר קנדי נוסף שפורסם לקראת יום השישים להצבעה הוא 'הגירוש הנשכח' של ארווין קוטלר ופורסם ב- National Post.

קוטלר מזכיר גם הוא כי בבסיסה הייתה החלטת האו"ם לחלוקה בין מדינה יהודית לערבית, ואם היו מקבלים מנהיגי ערב את תכנית החלוקה הרי שהמלחמה הגדולה הייתה נמנעת ובכך גם לא הייתה נוצרת תופעת הפליטות שמקורה באותה סרבנות ערבית.

בדבריו מזכיר קוטלר פרט נוסף ונשכח בדמות גירושם ועקירתם של כמעט מיליון יהודי מדינות ערב. על מצוקת הפליטים היהודים שנרדפו בידי מדינות ערב מציין קוטלר שבעוד הפליטים הערבים זכו ל-126 החלטות באו"ם בעוד מצוקת הפליטים היהודים כלל לא אוזכרה ומעולם לא הביעה מדינה ערבית חרטה על העוולות שביצעה בימים אלה.
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/169234

-----

מסירות נפש ואצילות מהגדולות והמפוארות של ההיסטוריה

בילדותי גדלתי במשפחה מעורבת: אבא שלי הוא נצר ליהדות תימן, ואימא שלי היא נצר ליהדות פרס. כבר מגיל קטן הייתי מתעניין על המסורות מצד אבי ואימי. דרך העולם הוא שהענף מחפש להיות מחובר לשורש על מנת לשאוב ממנו חיים. חוויית התפילות, המאכלים, המנגינות וכל השאר לא פסחו מעלי. גם סיפורים ובדיחות לרוב הייתי שומע. כששאלו אותי מאיזו עדה אני, הייתי נוהג לומר: "אני חצי פרסי וחצי תימני. אני קמצן וקמצן מאוד, תחליט אתה מי זה מה".

בשנה האחרונה התוודעתי רבות יותר לצד הפרסי שלי. גיליתי שאני "משהדי", דבר שלא אמר לי הרבה ממש. באותו רגע רק ידעתי שזה אומר משהו מיוחד. לאט - לאט התברר לי שמאחורי המילה הזו עומדת היסטוריה ארוכה של מסירות נפש ואצילות, מהגדולות והמפוארות של ההיסטוריה היהודית. העיר משהד בפרס משם באה המילה שהיד, כינוי לקיצונים המוסלמים שגרו בעיר, לא הייתה מאוכלסת ביהודים עד המאה ה-17.

רק בשנת 1747 שב שליט פרס "נאדר שאה" ממסע כיבושים בהודו, קבע את משהד כבירתו, והביא איתו אוצרות רבים מכיבושיו. הוא ביקש משבע-עשרה משפחות יהודיות מהעיר כאזוין לעבור למשהד כדי לנהל את אוצרותיו. המשפחות עשו כדבריו, אך בינתיים נרצח השאה והמשפחות הגיעו לעיר השיעית הקנאית. הן קבעו את משכנן בשכונה מחוץ לחומות העיר, וחיו בפחד מתמיד משכניהם הקיצוניים.

האגדה מספרת שביום ה-11 למוחרם יום שהוא קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אישה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה מסוג רופאי האילי השכיחים בפרס עד היום ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו ורפא לה. האישה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. לבסוף רץ הפרסי מלא חמת נקם אל רחובות המוסלמים, והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום המקודש לזכר הקדושים בני עלי, קראו לו בשם חוסין, וילעגו לדת המוסלמים.

ההמון הקנאי, המתאסף ביום זה במסגד, התפרץ אל רחובות היהודים ואל הבתים, הצית באש את בתי-הכנסת, ורצח כשלושים ושש נפשות הי"ד. הקהילה מנתה אז כמאה משפחות, כארבע-מאות בני-אדם. ייתכן שהטבח ארך יום אחד או יומיים. למחרת הטבח הצטוו היהודים לקבל עליהם את דת האסלאם או למות. יהודי משהד קיבלו על עצמם כלפי חוץ את האסלאם ונודעו כ"ג'דיד אל אסלאם" (מוסלמים חדשים). שנת האונס נתכנתה "אללה דאב" (מתת-אל, עונש משמים). אנוסי משהד לקחו על עצמם את המטלה הקשה של ניהול חיים כפולים: מוסלמים כלפי חוץ, אך יהודים בביתם. נשות הקהילה ניצלו את חוקי האסלאם בקשר לנשים ושימשו בתפקידים רבים שהיו יכולים לעזור לשימור היהדות, כגון: בלדריות לתשמישי קדושה, ארגון תפילות הגברים במחתרת, חלוקת בשר שנשחט בשחיטה כשרה בסתר, ועוד.

הגברים בקהילה קיבלו שני שמות: שם עברי אותו קיבלו בטקס ברית המילה שנערך בסתר, ושם מוסלמי לשימוש ביום יום. הנשים לא נזקקו לשם נוסף כיוון שלא באו במגע ישיר עם המוסלמים. כאשר נולדו בנות, מיד נוקבו אוזניהן, ענדו להם עגילים, והכריזו "בת פלוני לפלוני". וכאשר הגיע מוסלמי לבקש את ידה של בת העדה התחוור לו שהיא כבר מאורסת לאחר. עם הזמן למדו המוסלמים שבנות הקהילה מאורסות מלידתן ונמנעו נשואי תערובת.

כדי ליצור מראית עין של מוסלמים לכל דבר הורו מנהיגי הקהילה לרכוש בשר טרף באטליז המוסלמי, אך להשליכו לכלבים ולחתולים. כמו כן הם הורו לפתוח את החנויות בשבת, אך להעמיד בהן ילד קטן שיאמר: "אבא הלך, ועוד מעט יבוא...", עד אשר היה נמאס למחכה המוסלמי והיה הולך לדרכו. אנשי הקהילה בנו מקוואות במרתפים סגורים ללא אמצעי חימום שהיוו אתגר גדול לטובלים בעיתות הקור.

בני הקהילה מספרים שהסכנה הגדולה ביותר הייתה בתקופת הפסח. המוסלמים שניצלו את תמימות הילדים היו שואלים אותם אם הוריהם כבר אפו מצות, על כן נאפו המצות במרתפים לאחר חצות כשהילדים כבר עלו מזמן על משכבם, ועד הבוקר העלימו את שרידי הקמח.

השנה חגגנו לסבי וסבתי שיחיו 50 שנות נישואין, "חתונת זהב". החגיגות נעשו ברוב פאר בסוף שבוע שבו לקחו חלק כל המשפחה המפוארת המונה 7 ילדים, 22 נכדים ו-2 נינים כן ירבו. משפחה הקשורה קשר עז למסורת היהדות. עת ישבנו על שולחן השבת המפואר לא יכולתי שלא לחוש את תחושת הניצחון:

תחושה של ניצחון היהדות על הקמים עלינו לכלותינו. תחושה שמלאה מסירות נפש למען עם ישראל. תחושה של נבואה לעתיד המתגשמת בהווה "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל". בימים אלו שקמים עלינו אותם פרסים קנאים להשמידנו על ידי הכנת פצצות גרעיניות, עלינו להתחזק באמונה בדרכם של אבותינו במסירות נפש ובתפילה לבורא עולם שכשם ששמר עלינו בימים ההם כן יגן בעדנו בזמן הזה.
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7563

_________________

בימים אלו, בעוד הרשות הפלסטינית מודיעה לעולם ולישראל, בשפה האנגלית, את דרישתה לפתור את הסכסוך בדרך של 'שתי מדינות לשני עמים', היא ממשיכה אל מול אנשיה, בשפה הערבית, להגדיר את כלל ישראל כ"פלסטין", ומבטיחה להשמידה ולשחררה.

קליפ חדש אשר משודר בימים אלו, על בסיס יומיומי ומספר פעמים ביום, בטלוויזיה הפלסטינית (ערוץ הפת"ח), מבטיח "לאמא" בהתרגשות, שכל עיר ישראלית "תשוחרר" - כיוון "שזהותה ערבית" ו"פלסטינית":

"..נשחרר את ארץ הדתות... האדמה הזאת ערבית בהיסטוריה ובזהות, פלסטין ערבית בהיסטוריה ובזהות"

בנוסף לכך, מגדיר השיר את היקף "פלסטין המשוחררת" העתידית, והוא כולל למעשה את ישראל כולה:

לצפייה בקליפ המלא לחץ כאן
http://youtube.com/watch?v=90numHeOMUo

"הו אמא, הרסו את הבית שלנו
הבית של אחי ושל השכן שלנו
אל תיעצבי, הו אמי, התווספו לנו אבנים
אנו פלסטינים
אנו לא טרוריסטים

אנו בעלי הזכות, הו אמא, אנו רוצים להחזיר את הבית שלנו.
יד ביד, ואמה באמה, נגן על אדמתך פלסטין
נתפלל באל-אקצא המולד, מוסלמים ונוצרים (X2)

ונשחרר את ארץ הדתות
ונבנה את ירושלים של המולדות
אנו בני התפארת, הו אמא, הכבוד שלנו מעל השמיים

אנו פלסטינים
אנו לא טרוריסטים
אנו שוחרי החירות
אנו לא טרוריסטים

אנו בעלי הזכות, הו אמא, אנו רוצים להחזיר את הבית שלנו.
הו אמא, הרסו את הבית שלנו
הבית של אחי ושל השכן שלנו
אל תיעצבי, הו אמי, התווספו לנו אבנים

הו ערבי, הו בן האציל, דמך בדמי, ועניינך ענייני
השלום יתחולל באחדות, הו אחי והו בן דודי
האדמה הזאת ערבית בהיסטוריה ובזהות
פלסטין ערבית בהיסטוריה ובזהות
נחיה בשלום, הו אמא, וחיינו לא יאבדו…

מירושלים ועכו ומחיפה ומיריחו ועזה ורמאללה
מבית לחם ומיפו ומבאר שבע ורמלה (X2)
משכם לגליל ומטבריה לחברון
ומשכם לגליל ומג'נין לחברון

אנו בשוחה אחת, הו אמא
ונחישותנו (חדה) כחרב"

הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 23-30/10/07

החשיבות בשידור קליפ זה, אינה רק בעובדה שהוא משודר בערוץ הרשמי של הנהגת הרשות הפלסטינית (פת"ח), אלא גם בתדירות הגבוהה בה הוא משודר במהלך היום, כשהוא מבטיח שוב ושוב את מחיקת ישראל מהמפה, וזאת, בזמן שהעולם מתכונן לועידת השלום.

הרשות הפלסטינית בהנהגתו של ערפאת הייתה ידועה בכפילות-לשון זו: הכוונות האמיתיות נאמרו רק בערבית, בעוד שבאנגלית, נאמרו הדברים שישראל והמערב היו צריכים לשמוע כדי להמשיך בתהליך, אשר כיום מכונה, 'תהליך השלום המרומה'. ערפאת הצליח בטקטיקת דו-הלשוניות בה נקט, וישראל נאלצה לשלם את המחיר הכבד של האמון ב'אנגלית של ערפאת'. ישראל ביצעה שוב ושוב וויתורים בהתאם לדרישותיו של ערפאת, בעוד שספגה מעל 1000 הרוגים ישראליים ועשרות אלפי פצועים במלחמת הטרור, אשר הונהגה על ידי הרשות הפלסטינית עצמה.

מנהיג הרשות הפלסטינית כיום, אבו מאזן, היה יד ימינו ושותפו של ערפאת בתקופה בה הונה את ישראל והעולם. כיום, באנגלית, מדבר אבו-מאזן לישראל ולארה"ב דברי שלום. ובערבית, הוא מעביר לאנשיו, מסרים של אי-הכרה מוחלטת בישראל והבטחה להשמדתה. מסר של 'עולם ללא ישראל', מוחדר לאנשי הרשות הפלסטינית באופן בלתי-פוסק ע"י ההנהגה, באמצעי החינוך והתקשורת הפלסטיניים: תוכניות טלוויזיה, קליפים, תשבצים, ספרי לימוד (ר' קישור למחקר אודות ספרי הלימוד ברש"פ http://www.pmw.org.il/Heb/Schoolbooks2007.pdf ) , עיתונות ועוד. התודעה הפלסטינית נבנית יום-יום על הידיעה שישראל, היא למעשה "פלסטין", וזהו עניין של זמן עד שיצליחו לשחררה, את כולה.

האם ממשיך אבו מאזן בטקטיקת דו-הלשוניות המוצלחת של ערפאת?

זוהי חובתם של ממשלת ישראל ושל העולם לברר זאת, לפני שממשיכים בתהליך.

לצפייה בקליפ המלא לחץ כאן
http://youtube.com/watch?v=90numHeOMUo

_

דני גילרמן

שגריר ישראל באו"ם: האיסלם חייב להתעורר ולהבין, שהוא המקור למרבית הטרור העולמי. הגיע הזמן שהאיסלם יתמוך בפיתרון שתי המדינות.
קובי פינקלר

במסגרת היום השני לוועידת הנשיא נערך פאנל מיוחד, אשר עסק בסוגיות גיאופוליטיות בוערות, בהשתתפות מומחי מדיניות ואסטרטגיה מרחבי העולם. סרגיי מרינוב, יו"ר הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, התייחס באריכות לסוגיית הגרעין האיראני ואמר את הדברים הבאים: "מובן מאליו שרוסיה מתנגדת לאירן בעלת נשק גרעיני. גרעין אירני אפשרי רק למטרות אזרחיות. יש למנוע מאירן השגת נשק גרעיני, שכן דבר זה מהווה סכנה לאנושות. לצורך כך, יש לדחוק את ההנהגה האירנית אל הקיר ולפקח מקרוב על מהלכיהם. אם נסיק שאירן מסרבת לפיקוח של סבא"א, רוסיה תגיב בהתאם".

פאנל של מומחים פרס את השקפת עולמו בנוגע לעתיד הגיאופוליטי במזה"ת, תוך מתן דגש מיוחד על הסכנה האירנית ועל יחסי ישראל, הפלסטינים והקהילה הבינ"ל. השאלות המרכזיות שעמדו במוקד הדיון: לאן מועדות פניה של ישראל בזירה הדיפלומטית הבינ"ל? מהו המהלך הרצוי, שיביא להבראת המשק הפלסטיני? ומה יהיה עתיד האיסלם? ועוד.

דניס רוס אמר בין היתר: "יחסיהם המיוחדים של ארה"ב וישראל נובעים, בין השאר, מכך שאף מדינה אחרת לא הייתה מוכנה להיות חברה נאמנה לישראל לאורך זמן. עם זאת, ישראל חייבת לשנות את דרכיה הדיפלומטית ולהיפתח יותר אל מדינות אחרות בקהילה הבינ"ל."

"מ-1991 קיים נראטיב בינ"ל ברור של פיתרון שתי מדינות לשני עמים. לאחרונה, נראטיב זה מתערער, במיוחד מצד המדינות הערביות. הקהילה הבינ"ל חייבת להבהיר שפיתרון שתי המדינות הוא הפיתרון היחידי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. המדינות הערביות המתונות חייבות לקדם שיתוף פעולה כלכלי ופוליטי עם ישראל. האיסלם המתון מראה סימני התנגדות לאיסלם הרדיקלי ודבר זה ניכר גם בשטחים, בהם נרקמת התנגדות לחמאס, במיוחד מצד צעירים. ארה"ב וישראל חייבות לתמוך במגמה זו. הגרעין האירני הוא סוגיה בוערת. הזמן דוחק והממשל (האמריקני) החדש יהיה חייב לגשת מייד לטיפול בנושא."

אחריו דיבר שלמה אבינרי: "ישראל וארה"ב מתקשות בהתמודדותן מול האיסלם הרדיקלי, אך אסור להכליל מכך לגבי כלל האיסלם. לא מדובר בהתנגשות ציוויליזציות. ייבוא ערכים מערביים, כגון דמוקרטיה, לאיסלם, נידון לכישלון. רק האיסלם המתון יכול לפתור את בעיית האיסלם הרדיקלי."

"כרגע, לא נראה שיכולה לקום מדינה פלסטינית. הפלסטינים חייבים לקדם את כלכלתם והפיתרון הטוב ביותר לכך, הוא יצירת מעיין "תוכנית מרשל" ערבית, אשר במסגרתה יעבירו המדינות הערביות הלוואות רבות לפלסטינים וישקיעו בהם כסף רב."

שגריר ישראל באו"ם, דני גילרמן, אשר נשא דברים מהקהל סיכם: "האיסלם חייב להתעורר ולהבין, שהוא המקור למרבית הטרור העולמי. הגיע הזמן שהאיסלם יתמוך בפלסטינים המתונים ובפיתרון שתי המדינות."
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/175064

תזכורת:

''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&viewmode=all&keywords=מאז%20ומקדם

שיר להשמדת ישראל בטלוויזיית הרש''פ (פת''ח)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&viewmode=all&keywords=מאז ומקדם#15

שיר להשמדת ישראל בטלוויזיית הרש''פ (פת''ח)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&viewmode=all&keywords=מאז ומקדם#16

_________________

סרט של הבמאי ההולנדי הימני-קיצוני, גירט ווילדרס,
על האיסלאם הקיצוני באירופה ובייחוד בהולנד. הסרט הוא
באורך של 16 דקות וקשה לצפייה, אך מעניין ומפחיד.

ווילדרס "ירד למחתרת" בגלל איומי רצח מפורשים של מוסלמים
בהולנד, והסרט שהוצג בכמה אתרים באינטרנט, כמו YouTube,
נגנז בשל איומים של מוסלמים.

כרגע - ויתכן שזה רק לעוד יום-יומיים - ניתן עדיין לצפות בו.

ב-google, עד שגם הם ייכנעו לאיומים האלימים של
מוסלמים קנאים.

(אם הקישור לא ייפתח, פשוט הקלידו את הכתובת
האינטרנטית ותוכלו לצפות בסרט - אנא הדליקו רמקולים)
http://video.google.com/videoplay?docid=3369102968312745410

מקור:
http://video.google.com/videoplay?docid=3369102968312745410

תזכורת:

15. שיר להשמדת ישראל בטלוויזיית הרש''פ (פת''ח)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E6%20%E5%EE%F7%E3%ED#15

לכל החולמים, לעולם לא יהיה שלום עם הפלסטינים, סרט מצורף
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&viewmode=all&keywords=%EE%E0%E6%20%E5%EE%F7%E3%ED#20

______

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view

ח"כ אלדד הזמין את הח"כים לכנס בו יוצג סרט "פיטנה", המתאר את מלחמת האסלאם בשאר העולם וביהודים בפרט. השאלה היא האם הח"כים הערבים יגיעו לכנס?
חזקי עזרא

תזכורת-פ"ש: הסרט הכי מדובר באירופה - ''Fitna the Movie''
(אם הקישור לא ייפתח, פשוט הקלידו את הכתובת
האינטרנטית ותוכלו לצפות בסרט - אנא הדליקו רמקולים)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=83&viewmode=

יו"ר התקווה, ח"כ אריה אלדד, הזמין את חברי הכנסת ובכללם את הח"כים הערבים לכנס בו יוצג סרט "פיטנה", המתאר את מלחמת האסלאם בשאר העולם וביהודים בפרט האם הח"כים הערבים יגיעו לכנס?.

במכתב כתב אלדד, "מעשי הטבח המזוויעים במומבאי חייבים להסב שוב את תשומת לבנו לאופיו הרצחני של הג'יהאד העולמי. מומבאי הצטרפה למפת הטרור האיסלאמי העולמי, כמו לונדון, ניו יורק וושינגטון מדריד, ירושלים ומוסקבה. מי שסבור שבארץ ישראל מתקיים סכסוך טריטוריאלי מקומי ולא חלק ממלחמת דת גלובאלית בין האסלאם לשאר העולם ועל כך ראוי שיחשוב שנית".

בכנס שיתקיים בשבוע הבא ישתתפו פרופ' דניאל פייפס ופרופ ג'ון לואיס מארה"ב, פרופ' שלמה שרן ופרופ' דוד בוקעי מישראל, איתמר מרקוס - יו"ר מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית'.

את ההרצאה המרכזית ישא חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס שהפיק את הסרט הדוקומנטארי "פיטנה" המתאר את מלחמת האסלאם בשאר העולם וביהודים בפרט.

הסרט, שהצגתו ברשתות טלוויזיה גדולות ובאתרי אינטרנט שונים נמנעה בגלל איומים וסחיטה של גופים אסלאמיים או מדינות מוסלמיות שונות, יוקרן במלואו בכנס. לאחר הקרנת הכנס יתקיים דיון בעניין".

מחברי הכנסת הערבים טרם נמסרה תגובה בעניין השתתפותם בכנס זה.
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/182692

תזכורת:

שיר להשמדת ישראל בטלוויזיית הרש''פ (פת''ח)
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=15&viewmode=

_____

ביום ראשון הקרוב תתקבץ בירושלים קבוצה נדירה ואמיצה של לוחמי חופש. הנני מתכבד להזמינך להיות עימנו באירוע מיוחד זה. הוועידה "נוכח הגיהאד" (הקישו על הקישור לאתר הועידה http://cp.responder.co.il/link.php?lid=155432&sid=2906914&k=ba80ffe1e9ac3df3a17017bd55a5c7ff ) המאורגנת על ידי חבר הכנסת אריה אלדד במרכז מורשת בגין בירושלים תארח את המחוקק ההולנדי חירט וילדרס, את דניאל פיפס ואת ד"ר ג'ון לואיס ונשמח לראות גם אותך, עימנו.

במסגרת הועידה ירצה ד"ר לואיס בנושא "המדיניות להבסת הטוטליטריות האיסלמית".http://cp.responder.co.il/link.php?lid=155433&sid=2906914&k=ba80ffe1e9ac3df3a17017bd55a5c7ff תרגום דף מידע שיחולק בהרצאה הועלה לאתר אנכי. להצטרפות לאורחי הוועידה כאן.
http://cp.responder.co.il/link.php?lid=155434&sid=2906914&k=ba80ffe1e9ac3df3a17017bd55a5c7ff

כמו"כ יעניק ד"ר לואיס הרצאה בנושא "זכותה המוסרית של ישראל להתקיים" http://cp.responder.co.il/link.php?lid=155435&sid=2906914&k=ba80ffe1e9ac3df3a17017bd55a5c7ff - ההרצאה תתקיים ביום שני 15 בדצמבר בשעה 18:00 בבניין נפתלי (אולם אפטר) באוניברסיטת תל אביב. מצורפת הזמנה של אגודת הסטודנטים.

נשמח לקבל את סיועך בהעברת מסר זה לרשימת הקשר שלך, חבריך וידידיך. מצ"ב גם הזמנה אותה ניתן להדפיס לתלייה על לוחות המודעות במקום העבודה / המועדון וכו'.

להתראות,

בועז ארד -עורך

מייל זה נשלח אליך בעז העצני לדואר אלקטרוני [email protected]. הנך יכול/ה להסיר את שמך מרשימת הדיוור על ידי שימוש בקישור להסרה/עידכון פרטים המצ"ב. הנכם מוזמנים להעביר מייל זה לידידים ומתענינים - להצטרפות לרשימת הקשר ניתן להחזיר מייל עם המילה "הצטרפות" בשורת הנושא או להירשם בדף "צור קשר" באתר.

כתובתנו: אנכי - ת.ד. 371 רמה"ש 47103

תזכורת:

האם הח''כים הערבים יצפו בסרט פיטנה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=85&viewmode=

ועוד:

הסרט הכי מדובר באירופה - ''Fitna the Movie''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=83&viewmode=

____

ניצב ניסו שחם: תת-ניצב ניסו שחם: ''אני אזיין את האמ-אמא שלהם''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6689&forum=gil&viewmode=all&keywords=אני%20אזיין
הפירסומאים: אדלר/ארד: ''זה הופך להיות ספורט לאומי, את ביבי שונאים''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6179&omm=41&viewmode

בכנס בירושלים נערכה היום הקרנה של הסרט פיטנה החושף את האסלאם כדת המטיפה לטרור, אנטישמיות ושנאת נשים. המפיק: זהו צעד ראשון נגד הג'יאהד העולמי
חזקי עזרא

סרט וידיאו - 00:00

ח"כ אריה אלדד, מייסד מפלגת התקווה ויו"ר כנס ניצבים מול הג'יהאד, חשף היום פרטים אודות חקיקת חירום אנטי-מוסלמית שבכוונתו לקדם בכנסת הבאה. הצורך בחקיקה זו בולט בעיקר לנוכח אירועי הטרור האחרונים במומבאי, ומטרתה להלחם באיום שמציבה התפשטות האסלאם.

"מטרתה של החקיקה להתעמת עם האויב מבפנים", אמר אלדד במהלך הכנס, "בבסיס החקיקה עומד הרצון שלי לשמר את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולהמשיך להלחם באלו הטוענים שאין עוד צורך במדינה יהודית, אלא במדינת 2 עמים".

אלדד המשיך והסביר כי החקיקה תקרא לכל אזרח יהודי להצהיר על אמונים למדינת ישראל, לשרת את המדינה בשירות צבאי או לאומי, להביא סוף לאחזקה בלתי חוקית של אדמות, בניה לא חוקית, פשע מאורגן במגזר הערבי והטפות השנאה היוצאות מהמסגדים.

בנוסף לחקיקה שנחשפה היום, באירוע נערכה הקרנה של פיטנה, הסרט השנוי במחלוקת של חבר הפרלמנט ההולנדי גירט וילדרס החושף את האסלאם כדת המטיפה לטרור, אנטישמיות ושנאת נשים. הסרט הספיק לעורר סערה ציבורית ברחבי העולם, וההקרנה במהלך כנס ניצבים מול הג'יהאד סימנה את הפעם הראשונה שהסרט הוקרן באופן פומבי בישראל.

בין הדוברים בכנס היום ניתן היה למצוא מומחים בתחום האסלאם והמזרח התיכון כגון דניאל פייפס ואיתמר מרכוס. חבר הפרלמנט ויוצר הסרט פיטנה גירט וילדרס שוחח עם הקהל אודות הסרט, וכן דן בנושאים שונים הנוגעים לאסלאמיזציה של אירופה.

לדבריו של וילדרס, "הכנס סימל את הצעד הראשון לקראת המאבק בג'יהאד העולמי. החקיקה שח"כ אלדד מקווה להעביר בכנסת ישראל היא חיונית למאמצנו, ובכוונתי להציג חקיקה דומה בהולנד"
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/182768

דוידזון
חבר מתאריך 3.3.08
12755 הודעות, 55 מדרגים, 98 נקודות. ראה משוב יום ראשון י''ז בכסלו תשס''ט 14:30 14.12.08

אריה אלדד: בכנסת הבאה אקדם ''חקיקת חירום אנטי-מוסלמית''


פורסם: 14.12.08, 14:24
יו"ר מפלגת התקווה, ח"כ אריה אלדד, הודיע כי בכוונתו לקדם בכנסת הבאה "חקיקת חירום אנטי-מוסלמית". לדבריו, "הצורך בחקיקה זו בולט בעיקר לנוכח אירועי הטרור האחרונים במומבאי, ומטרתה להלחם באיום שמציבה התפשטות האיסלאם".

"החקיקה תקרא לכל אזרח יהודי להצהיר על אמונים למדינת ישראל, לשרת את המדינה בשירות צבאי או לאומי, להביא סוף לאחזקה בלתי חוקית של אדמות, בניה לא חוקית, פשע מאורגן במגזר הערבי והטפות השנאה היוצאות מהמסגדים", אמר אלדד.

(אמנון מרנדה)
מקור: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3638233,00.html

תזכורת:

הזמנה אישית מיועדת לכולם‏, לצפות בסרט ''פיטנה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=86&viewmode=

האם הח''כים הערבים יצפו בסרט פיטנה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=85&viewmode=

ועוד:

הסרט הכי מדובר באירופה - ''Fitna the Movie''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=7593&omm=83&viewmode=

********