דעה: הצביעות העיתונאית לפעמים מרקיעה לשחקים מדהימים  

מסיבה זו, הוא נשאר שנוי במחלוקת עד היום וחבל שכך.

אם אין רבנים שנתנו לעמיר לגיטימצייה, חובה שהמדינה תגיד זאת בפה מלא.

אם יש רבנים כאלו, חובה שיבלו עימו באותו תא.

למרבה הצער (ולדעתי מסיבות פוליטיות או חשש מפילוג), המדינה שלנו החליטה להשאיר אותנו עם התעלומה הזאת בלתי פתורה.

לכן העיתונות "הממוסדת" כותבת מה שנוח לה ואתה כותב מה שנוח לך.

יצרת כאן תאוריה שלמה על המניעים של יגאל כדי שתתעוות לתוך
ה"אמת" הסינטטית שלך.

השילוב של פאנאטיות דתית שמאלנית עם חוסר חיבור למציאות
הוא ללא ספק שילוב מנצח ותנאי כניסה לעיתונות או לבג"ץ,
2 המקומות שיעזרו בקיבוע אותה "אמת" דתית ושמירה קנאית עליה

אם אתה לא יודע מי זה "אתם" אז אתה כנראה שייך לקטגוריה השניה.

אנו סוגדים להם, מתייעצים איתם לפני כל פעולה, מנהלים איתם טקסים ויש לנו תפילות מיוחדות.

בלי "אתם" ו"אנחנו", אני אעמיד לך כאון תזה ואתה מתבקש להסכים או לחלוק בצורה אינטליגנטית.

1. בחברה הדתית אנשים מקבלים על עצמם את מנהיגות הרב שבחרו בו ורואים עצמם מחויבים לציית לו. (דבריו הם בעיניהם "דבר התורה"). חברה בקהילה הדתית לא ימרה פיו של רב לא באיסוריו ולא בהיתריו.

2. בחברה החילונית, שמאל ימין או מרכז, אין לאיש מנהיג מהסוג שיש לציית לו. יש כאלה שמשפיעים על החשיבה ועל הדיעה, אבל שום מנהיג פוליטי אינו בעמדה "לצוות" על תומכו.

בעזרת 2 הכלים האלה מנווטים את דעת הקהל של מושפעים,
התקשורת ובתי המשפט לקחו את התנועה הדתית לאומית מצד אחד, ואת הדתיים מצד שני בתור פרוייקט.
החברה החילונית מאלה בפושעים שיורים באזרחים ברחובות, בצרכני ומוכרי סמים, החברה הערבית היא אסון לאומי מכל הבחינות (אבטלה, חינוך, סמים, פשע, נהיגה וכו' וכו').

ההקדמה הזאת היא נקודת המוצא של כל התגובות שלי,
ועל פיה אתה יכול לשפוט אותם.

לגבי השאלה שלך:
אני לא מכיר כל כך את החברה הדתית, יש כאן כאלה שיוכלו לענות לך יותר טוב, על פניו ובצורה השטחית שאני מכיר את הנושא הזה הטיעונים שלך עד כאן נכונים בערבון המוגבל שהזכרתי

נראה לי יותר מכל מנהיג אחר