קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #15632
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | אור ל שבת קודש ז' בטבת תשס''ט
21:23 02.01.09 |
  
 
|
''למי יותר מקודש הר הבית? ליהודים או לערבים?'' (תמונה)
 |
ערכתי לאחרונה בתאריך 02.01.09 בשעה 21:32 בברכה, פילוביץ שחף
תמונה
פרסום ראשון: 02/01/09, 07:01צלם העיתון 'ידיעות אחרונות', עטא עוויסאת, מקיים בימים אלה תערוכת צילומי עיתונות פרי מצלמתו. העיתון, כצפוי וכמתבקש, העניק לתערוכה דיווח מכובד בעמודי החדשות ולא בפינות התרבות, והוסיף לצד תמונת הצלם המסייר עם בנו ליד אחת התמונות כיתוב המספר על התערוכה, 'זווית ראיה' שמה. בנוסף זכינו ללמוד פרט או שניים על הצלם עתיר הפרסים והציונים לשבח בשל צילומיו. "תחת כל אבן יש סיפור", אומר עוויסאת ומוסיף כי הוא עצמו "חושף את הסיפור דרך עדשת המצלמה". הרי לכם התמונה שהובאה לצד הדיווח ב'ידיעות אחרונות':
מקור:
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15007&forum=gil&omm=36&viewmode=threaded ***
"השבועון אל-עראבי- ציטט את חוסייני אשר כינה את הסכמי אוסלו:
"התנהלות זמנית, רק צעד קטן לקראת דבר גדול בהרבה..."
http://www.strongisrael.org/hebrew.html#4
10 שנים עברו מהצהרת שמעון פרס ועדיין הסעיפים לא בוטלו
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5589&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%F8%EB%E1%E9#9
אשכול ראשי:
אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5589&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%F8%EB%E1%E9#9
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
tvcabo
חבר מתאריך 12.4.02
7004 הודעות | אור ל שבת קודש ז' בטבת תשס''ט
22:14 02.01.09 |
|
|
3. הר הבית
בתגובה להודעה מספר 0
| |
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הר הבית או הר המוריה, הוא מתחם בעיר העתיקה בירושלים, המקודש ביותר ליהדות, השלישי בקדושתו לאיסלאם, ובעל מכובדות וחשיבות היסטורית בנצרות. בערבית הוא מכונה "אל-חַרַם אל-קֻדְסי א-שַריף", כלומר "המתחם המקודש הנכבד של ירושלים".במאה ה-10 לפנה"ס נבנה על גביו בית המקדש הראשון, וכ-70 שנה לאחר חורבנו של זה, נבנה במקומו בית המקדש השני, ששכן במקום עד לחורבנו בשנת 70 לספירה. מאז המאה ה-7 ועד היום בנויים עליו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע. אם כי למעשה מהווה שטח זה רק חלק מההר, במרבית המקרים מתייחס המונח "הר הבית" רק למתחם שבראש ההר, ולא לשטחים שמחוץ לכתלים.
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
הר-נוי
חבר מתאריך 28.11.08
23752 הודעות | אור ל שבת קודש ז' בטבת תשס''ט
22:26 02.01.09 |
|
|
5. קדושת ההר
בתגובה להודעה מספר 0
 |
קדושת ההר בית המקדש הראשון נחרב בתשעה באב שנת 586 לפני ספירת הנוצרים. בית המקדש השני חרב בתשעה באב שנת 70 לספירת הנוצרים. הקדושה של הר הבית נותרה ויהודים בכל הדורות התפללו לעבר הר הבית. יתר על כן יהודים, שעבדו בהר הבית אחר השתלטות הערבים על ארץ ישראל נהגו להפנות את פניהם לעבר קודש הקדשים בתפילתם. הקיסר יוליאנוס, שחיבב את העם היהודי ניסה להקים בית מקדש שלישי. אחר ששב ממלחמתו עם הפרסים נתן הוראה לנקות את החורבות ולהתחיל בבנין. צוות הפועלים שהחלו בעבודה נאלץ להפסיק כשפרצה שריפה גדולה מתוך החרבות. כמה מהפועלים נספו והעבודה לא חודשה. בשנת 638 לספירה כבשו הערבים את ירושלים. הזכרונות היהודיים הקושרים את אברהם, דוד ושלמה להר הבית התקדשו במסורת של האסלאם והמוסלמים קידשו את הר הבית. הם כינו את העיר ירושלים בשם בית-אל-מקדס – בית המקדש. יהודים התפללו על ההר והמוסלמים כיבדו את זכותם להתפלל שם גם אחר שהוקמו המסגדים. היהודים הראו למוסלמים את המקומות הקדושים והדריכו אותם בפרטיהם. היהודים גם שירתו בתוך המסגדים שעל הר הבית. יחסים אלו השתנו עם הזמן. תחילה באה ההשתלטות הצלבנית על ירושלים בשנת 1099. הם הפכו את המסגדים לכנסיות וטבחו בלי רחמים בכופרים, בין יהודים ובין מוסלמים. צלאח-א-דין-אל-איובי כבש את ירושלים מידי הצלבנים ב- 1187 והכנסיות חזרו להיות מסגדים. התיקונים הראשונים שנעשו במסגדים הללו נעשו אחר השתלטות התורכים על הארץ ב-1517. באותו זמן התרבו היהודים, שאסרו על עצמם את הכניסה להר הבית. המוסלמים רצו להשתלט על המקצועות, שיהודים החזיקו, לכן אסרו על היהודים לעלות להר. בעלי המקצוע היהודים שלשירותם נזקקו נאלצו ללמד את אומנותם לשוליות של ערבים בכדי שהללו יעשו את מלאכת התחזוקה והתיקונים. תוקפנותם ואכזריותם של הצלבנים לא נשכחו על-ידי הערבים, כתוצאה מכך נאסר על הנוצרים לבוא לכל מקום שהמוסלמים הכריזו עליו כעל קדוש להם. הם לא היססו להרוג כל אדם בעל מראה "זר" שהתקרב למקום מקודש. שוטרים תורכיים שנחשדו כנוצרים נרצחו על-ידי המוסלמים, יהודים לא העזו להתגרות בגורל. בשנת 1855 התקבלה החלטה המתירה ליהודים ולנוצרים להכנס אל הבנינים בהר הבית. אך בשנת 1930 תבע המופתי שיוטל איסור מוחלט על יהודים להגיע להר הבית ומאז נאסרה הכניסה על היהודים לכל שטח ההר. גם אחר פרסום האיסור הזה יכלו יהודים לעלות להר הבית אם שילמו תשלום גבוה עבור רשיון כניסה. http://www.global-report.com/jonas/?l=he&a=5904
s22d2d5bs33 |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | אור ל שבת קודש ז' בטבת תשס''ט
23:33 02.01.09 |
|
|
18. ד''ר בכור מביא נתוח של קידר שי-ם אין לה קשר לאיסלאם
בתגובה להודעה מספר 6
|
ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן מסביר מהיכן צמחה קדושת ירושלים, בדת שנוסדה והתפתחה במדבר הערבי שכיום נמצא בשטח סעודיה. איך זכתה ירושלים להתייחסות אסלאמית למרות שאינה מופיעה בקוראן ולו פעם אחת? הוא מסביר כי ירושלים באסלאם אינה אלא עניין פוליטי.
מאת ד"ר מרדכי קידר | [email protected] | 18/11/2007 ירושלים, לפחות העיר העתיקה ומקום המקדש, מופיעה כדרישה פוליטית פלסטינית מאז שחרורה מהכיבוש הירדני לפני יותר מ-40 שנה, למרות שמעולם היא לא הייתה בירה של שום דבר באסלאם, ואפילו לא הייתה בירת אזור פלסטין לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית. הבירה הייתה רמלה. לכן נשאלת השאלה: מהיכן צמחה קדושת ירושלים בדת שנוסדה והתפתחה במדבר הערבי שכיום נמצא בשטח סעודיה? איך זכתה ירושלים להתייחסות אסלאמית למרות שאינה מופיעה בקוראן ולו פעם אחת? לשם כך עלינו להתחקות אחרי גלגולי רעיון קדושת ירושלים באסלאם. נביא האסלאם, מוחמד, רצה למשוך אל דתו שלושה שבטי יהודים שחיו בנוה מדבר בשם "ח'יבר" על יד העיר אלמדינה, ולשם כך קבע לקהילת המוסלמים את כיוון התפילה צפונה, לירושלים, כמו היהודים. אלא שהם לא נפלו בפח שהוא טמן להם, ולא אימצו את האסלאם. לאחר מכן הוא נלחם בהם, שחט את הגברים ולקח את הנשים, כולל בת של אחד מראשי השבטים שנשא לאישה. לאחר שחיסל את שבטי היהודים הללו לא היה לו עניין בכוון התפילה שלהם, והוא הפנה את התפילה דרומה, לעיר מכה שהייתה אז מרכז של עבודת אלילים, ושאותה הוא כבש מאוחר יותר, וירושלים נזנחה. באותם ימים הייתה למוחמד קבוצת תומכים בעיר אלטאא'ף, הנמצאת יומיים הליכה ממכה. בלכתו לטאא'ף ובחזרה היה מוחמד מבלה את הלילה בכפר בשם אלג'יעראנה, והמסורת המוסלמית מספרת שעל יד הכפר היו שני מסגדים, המסגד הקרוב ("אלמסג'ד אלאדנא") והמסגד הרחוק ("אלמסג'ד אלאקצא"), שבאחד מהם הוא היה מתפלל לפני צאתו לדרך של יום שלם, לטאא'ף או בחזרה למכה. הקורא (פרק 17 פסוק 1) מספר שלילה אחד נעשה למוחמד נס, והבורא לקח אותו אל המסגד הרחוק כדי להראות לו את אותותיו. בני דורו של מוחמד הבינו את הפסוק כפשוטו, שכן הם ידעו ש"אלמסג'ד אלאקצא" נמצא על יד אותו כפר בדרך לטאא'ף. עד יום מותו בשנת 632 לא ביקר מוחמד בירושלים. 25 שנים לאחר מותו של מוחמד הועברה בירת האימפריה המוסלמית ממכה לדמשק, על אפם וחמתם של הנאמנים למוחמד ולמורשתו, ובדור שלאחר מכן הפכה דמשק, בזכות השלל, הביזה והמלקוח שבזזו המוסלמים בפרס, בביזנטיון ובמקומות רבים אחרים, לעיר עשירה, עיר של מותרות, חגיגות, הוללות ושיכרות, אשר לא הייתה תועבה שלא אחזו בה אנשי דמשק בחזקה. מצבה המוסרי הירוד גרם לנאמנים למורשת מוחמד להכריז על תושבי דמשק ככופרים, ולכן התארגנו בשנת 682, חמישים שנה אחרי מות מוחמד, תחת פיקודו של עבדאללה בן אלזובייר, מרדו בח'ליף ומנעו מתושבי דמשק מלעלות למכה לחג'. המרד הפוליטי והצבאי נמשך שמונה שנים, אך בינתיים צריך לעלות מידי שנה לחג', וזו מצוות יסוד באסלאם. מה עשו? חיפשו מקום אלטרנטיבי לחג', מקום שיש לו הילה של קדושה, שיאפשר לח'ליף להכריז עליו כמקום עלייה לרגל במקום מכה. באותן שנים עברו יהודים ונוצרים רבים לאסלאם, כנראה רק כלפי חוץ, כדי להשתחרר מעול המיסים הכבד שהושת עליהם, ועם הצטרפותם לאסלאם הם נשאו בלבם ובפיהם את רוממות ירושלים עיר הקודש, וכך הגיע לאסלאם רעיון קדושת ירושלים. הח'ליף בחר בירושלים כמקום עליה לרגל אלטרנטיבי, אך נזקק לתימוכין בכתבי האסלאם שיאפשרו לו לצבוע את החלטתו בצבע אסלאמי. לשם כך נלקח אותו פסוק בקוראן המדבר על נס הנסיעה בלילה "למסגד הרחוק", חובר לו פירוש חדש, המספר שמסגד אלאקצא ("הרחוק") נמצא בירושלים, ושמוחמד הוסע אליו בלילה, עלה לרקיע השביעי, ובדרך הצטרפו אליו נביאי הדתות הקודמות – היהדות והנצרות – אברהם, משה, אהרן, וישו. בשמים הם התפללו מאחורי מוחמד, והמשמעות של התפילה מאחוריו היא שהם מקבלים עליהם את עול מלכותו, וכל זה מתחת כסא הכבוד, כלומר, שהמלכת האסלאם על היהדות והנצרות היא עניין של החלטה שנפלה על כס הכבוד. כדי לבסס עוד את העברת החג' לירושלים נבנתה כיפת הסלע במרכז הר הבית כדי שמסביבה ייערכו ה"הקפות", והיא נבנתה בשמונה קירות, במטרה לסמן שהיא כפולה בקדושתה מהכעבה במכה שיש לה רק ארבעה כתלים. כמו כן זוייפו אז מסורות בעל-פה ("חדית'") שיוחסו למוחמד, ובהן הוא מעלה את חשיבות של ירושלים אפילו מעל חשיבותה של מכה. אחרי שמונה שנים של מרד, הצליח בית אומיה לחסלו ולהעביר בחזרה את החג' למכה והסיפורים על ירושלים נזנחו. הם הוצאו שוב לציבור על ידי צלאח א-דין במאה ה-12, כשרצה המצביא המוסלמי להלהיב את הלוחמים לקראת מלחמתו בצלבנים. לאחר ששוחררה ירושלים היא שוב נזנחה, בעיקר כדי שלא תערער את ההגמוניה של מכה ומדינה. הסיפור על הנסיעה של מוחמד בלילה לירושלים כל כך חשוב לאסלאם, שכן הוא נותן לגיטימציה לאסלאם כדת שלא באה לעולם כדי לחיות בשלום עם הדתות הקודמות, אלא להחליף אותן, להרוס אותן ולבנות את עצמה מחורבותיהן. לכן האסלאם "איסלם" את האישים החשובים המופיעים בתורה ובתנ"ך, בנה מסגדים על בתי כנסת, כנסיות ומנזרים (ראה בדמשק, באיסטנבול, בספרד ועוד), וקבע חוקי השפלה על היהודים והנוצרים. הטלאי הצהוב הוא המצאה מוסלמית מהמאה התשיעית. רבים מהרעיונות הפילוסופיים וההלכתיים של האסלאם הם חיקוי למקור היהודי. על פי גישת האסלאם, היהודים, ואחריהם הנוצרים, סילפו וזייפו את כתבי הקודש, ולכן היושב במרומים זועם עליהם (על פי הקוראן פרק 1 פסוק 7), לקח מהם את הנבואה ונתנה למוחמד, וכך היהדות והנצרות איבדו את משמעותן הדתית. לכן אין בכלל מקומות הקדושים לדתות אלה, וכל טענה יהודית או נוצרית לבעלות על מקום קדוש כלשהו היא טענת שווא של דת שהפכה – על פי האסלאם – לדת של הבל ("באטל"). המוסלמים לכן כלל לא מתרשמים מהטענה היהודית שירושלים הייתה בירת הממלכה היהודית, הן בימי בית ראשון והן בימי בית שני, בגלל הטענה הפשוטה: דוד ושלמה היו מוסלמים! ואין זה פלא: על פי הקוראן (פרק 3 פסוק 19) "הדת אצל אללה היא האסלאם", וכך האסלאם איסלם גם את ריבון העולמים. מכאן שהדרישה הישראלית לריבונות על ירושלים היא סתירה ליסוד אמונה באסלאם, האמונה שהיהדות סיימה את תפקידה בעולם, ולכן אסור למוסלם באיסור חמור לאפשר ליהודי – שהוא על פי האסלאם "בן חסות" (אהל ד'מה") – לשלוט במקום שמשם עלה-לכאורה מוחמד למרום, ומכאן עקשנות הפלסטינים לקבל לידיהם את ירושלים. יהודים יכולים לחיות תחת כנפי האסלאם ושלטונו, אבל לא לכבוש ארץ שהייתה מוסלמית, ובוודאי לא לשלוט בעיר שמוחמד – על פי טענתם – עלה ממנה למרום. שליטה בירושלים תתן לפלסטינים לגיטימציה אסלאמית, כמעט כמו הלגיטימציה הדתית שיש למלך סעודיה עקב היותו האחראי על מכה ומדינה. ולהיפך, אם הם יוותרו על ירושלים ליהודים הם יואשמו על ידי מוסלמים רבים בבגידה באסלאם. ירושלים באסלאם אינה יותר מאשר עניין פוליטי: מוחמד ניסה לבסס את מעמדו בעיני היהודים באמצעות התפילה אליה, הח'ליפים מדמשק אימצו אותה כמקום עליה לרגל עקב בעיה פוליטית של המרידה במכה, צלאח א-דין השתמש בה להלהיב לוחמים, והפלסטינים כיום אימצו אותה כחותם הכשר דתי למדינתם, אשר כלל לא בטוח שתקום. היום עומדת בפני ראשי מדינת ישראל המציאות ההיסטורית של ירושלים: מצד אחד – עיר מרכז האמונה היהודית מאז דוד המלך ועד היום, עיר המרכז הדתי והפולחני היהודי, עיר בירת הממלכתיות היהודית במשך כ-900 שנים ומחוז חפצם, תקוותם ותפילותיהם של יהודים מארבע קצוות תבל, ומצד שני – עיר שהאסלאם אימץ אותה רק משום שהיא קדושה לאחרים, עיר שכל "קדושתה" נובעת מבעיות פוליטיות, עיר שנזנחה במשך רוב שנות האסלאם. מעניין שירושלים משמשת בידי התנועה האסלאמית בישראל כקרדום לחצוב בו לגיטימציה פוליטית אנטי-ציונית בקרב המוסלמים בארץ ובחו"ל, תחת חסות החוק של מדינת ישראל. החפירות שמנהל הווקף באמצעות טרקטורים בהר הבית נועדו גם הן להוכיח את בעלות האסלאם על קדשי היהדות. לכן כל מי שקדשי ישראל יקרים לו חייב להעלות קול ברמה, לבל יהין ראש ממשלתנו להתייחס לעיר הקודש כאל עוד פיסת נדל"ן מרחוב כרמיה, למכור אותה בעבור אשליה של שלום עם מי שלא רואה בנו בעלי זכות על ארצנו, רק כדי לתת לנשיא בוש הישג מזרח תיכוני כלשהו, וכדי לשרוד בשלטון עוד מספר שבועות או חודשים. ירושלים אינה עוד מגרש או בית של ממשלת ישראל, אלא לב לבו ההיסטורי והדתי של כל עם ישראל.
מקור:
28. ד''ר גיא בכור מביא נתוח של קידר שי-ם אין לה קשר לאיסלאם
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5515&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E9%F8%E5%F9%EC%E9%ED#28************
פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=
מי מפחד מ''תולעת יעקב ודוֹד ישמעאל''?
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6179&forum=gil&omm=0
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
98335 הודעות | שבת קודש ז' בטבת תשס''ט
00:30 03.01.09 |
|
|
21. יפה כתבת ידידי....המקומות הקדושים היו בסיס לבניה היהודי
בתגובה להודעה מספר 7
|
מחקר חדש מגלה כי בראשיתה התפתחה הבנייה היהודית בתקופת העותומאנית, כשהמגמה המרכזית היא מאבק על האחיזה במקומות הקדושים.
שמעון כהןמחקר חדש שעיקריו יפורסמו היום בכנס מדעי רב תחומי במרכז האוניברסיטאי יהודה שומרון באריאל פורס את גלגוליה של ראשית ההתיישבות היהודית בארץ בתקופה העותומאנית. מהמחקר מתברר קשר הדוק בין השאיפה לשליטה יהודית במקומות הקדושים לבין הבנייה היהודית בארץ. דותן גורן, מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר־אילן, צפוי לפרוס בפני באי הכנס את עיקרי מחקרו ולפיו בשלהי התקופה העות'מאנית (1918-1840), החלו מאמצים מיוחדים מצד היהודים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ־ישראל בכלל ובירושלים בפרט. בשלהי התקופה העות'מאנית פעלה "החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ־ישראל". לדברי גורן זהו "הניסיון הממוסד הראשון מסוגו לקניית אחיזה באתרים המסמלים את זיקתו הדתית, ההיסטורית והלאומית של העם היהודי לארץ אבותיו". החברה נוסדה בירושלים בפסח תרע"ב (אפריל 1912), ופעלה בחשאיות למעלה משנתיים. היוזמה להקמתה צמחה מקרב בני היישוב היהודי בארץ־ישראל, אך בעבודתה היו שותפים חברים מכל זרמי היהדות בתפוצות. "המניע המרכזי שהוביל להקמת החברה באותה עת היה ההתרשלות היהודית המתמשכת בשמירה על המקומות הקדושים, בראשם הכותל המערבי, והאתרים ההיסטוריים בארץ־ישראל, שהביאה להזנחתם ואף להעברת אחדים מהם לבעלות נוצרית", אומר גורן. מניתוח המקורות ההיסטוריים עולה כי המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה בתקופה הנדונה התרכזו סביב חמישה מרחבי קדושה מעגליים: ’טבור הארץ’ – קודש-הקודשים הוא מקום המקדש (הר-הבית); מעגל פנימי – ’שריד המקדש’ (הכותל-המערבי) והיישוב היהודי בעיר-העתיקה; מעגל חיצוני – היאחזות יהודית במקומות הקדושים מחוץ לחומות העיר ההיסטורית, שאותם ניתן לחלק לשני גושים מרכזיים
א) דרום-מזרח ירושלים - הכוללת בתוכה את קבר דוד בהר-ציון ו’עיר המתים’ המשתרעת על-פני מורדות הר-המוריה, עמק קדרון והר-הזיתים. ב) צפון-מערב ירושלים - המקיפה מערכות קבורה מקודשות (מערת כלבא-שבוע, קבר שמעון הצדיק וקברי הסנהדרין); מעגל מתווך – העורף החקלאי של ירושלים האוצר בקרבו שתי נקודות עיקריות:
א) קבר שמואל הנביא בסמוך לכפר הערבי אנ-נבי-סמויל.
ב) קבר רחל על אם-הדרך ירושלים-חברון, בואכה בית-לחם; מעגל היקפי – אתרים-היסטוריים במרחב הארצישראלי בכללותו. בתקופה הנדונה התמקדו היהודים בשמירה על המקומות הקדושים בירושלים באמצעות שיקומם, פיתוחם והנגשתם תוך ניסיון להעברתם לבעלות יהודית והתיישבות בסמיכות אליהם. המניע המרכזי לכך היה הפגיעה באתרים המקודשים ומניעת העלייה לרגל אליהם מצד האוכלוסייה הערבית המקומית, שהתגוררה בקרבתם וסחטה דמי-חסות מהקהילה היהודית. בנוסף לכך, יש להתחשב בחקיקה האגררית אשר אפשרה לנתינים עות’מאניים, שאינם מוסלמים לקנות קרקעות בא"י. תחיקה זו הובילה ל’תחרות’ עיקשת שהתנהלה בירושלים, בין יהודים למוסדות נוצריים, בדבר רכישת אדמות בעלות משמעות – דתית, היסטורית ומדינית. סיבה נוספת טמונה בראשית המחקר הארכיאולוגי ב’ארץ הקדושה’, שהביא לתרעומת בקרב יהודי א"י והתפוצות בגין חילול מערות הקבורה בירושלים. במהלך פעילותה התבססה החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ־ישראל על בעלי הון ואנשי אקדמיה, ותפקדה כמעין 'מועדון חברים' ללא פרסום וגיוס כספים. לאחר שלב התארגנות החברה וניסוח תקנותיה, ערכו ראשיה תכנית עבודה להגשמת יעדיה וגיבשו רשימת אתרים היסטוריים המיועדים לרכישה, שיקום ופיתוח. אולם בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נקטעה המלאכה באיבה ולא חודשה עוד לאחריה. גורן מציין בדבריו כי אמנם "במבחן התוצאה נכשלה החברה במימוש מטרותיה עקב תקופת עבודתה הקצרה ומשאביה הדלים. אולם חזונם של חבריה להיאחזות באתרים בעלי משמעות סמלית לעם היהודי במולדתו המשיך להדהד בתקופת המנדט הבריטי ובתקופה שלאחר קום מדינת ישראל".
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176406
מקור:
המקומות הקדושים היו בסיס לבניה היהודית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5515&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E9%F8%E5%F9%EC%E9%ED#60
תזכורת:
''מאז ומקדם - מקורות הסכסוך היהודי-הערבי על ארץ ישראל''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7593&forum=gil&omm=0
***********
מכתב גלוי לאריאל שרון /משה פייגלין !!
http://rotter.net/forum/gil/5069.shtml
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
|
גירסת הדפסה
