אחיו של הנשיא קצב: ציון קצב נחטף מהוריו... !!  

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר..."מעבר לילדי תימן" ??
**************

מבחן התוצאה.
פ"ש.

השר שיטרית-שר המשפטים:
"אי אפשר להסכים להצעת החוק הזאת, כי הנזק, ידידי,
חבר כנסת טל, הרבה יותר גדול מהתועלת שבה".
"אם אתה נותן את האפשרות הזאת להורים, אתה יכול להרוס
משפחות שלמות, לכן אנחנו מתנגדים להצעת החוק ומבקשים
להסיר אותה מסדר היום".

שאלה: למה מתכוון השר שיטרית באומרו..:-

"אתה יכול להרוס משפחות שלמות"- ומה עם המשפחות שילדיהן
נחטפו, הן לא נהרסו...??

שאלה: למה מתכוון השר שיטרית באומרו...:-
"לכן אנחנו מתנגדים- מי זה אנחנו...??

מבחן התוצאה.
פ"ש.

ההצעה הוסרה מסדר היום, אבל המלחמה ממשיכה, והעתירה לבג"צ
בדרך בנושא זה בפרט ובפרשה בכלל...!!

מבחן התוצאה.
פ"ש.

יותר מחצי מאה אחרי האירועים
במושב עמקה, שבמרכזם עמדו
העולים התימנים, עדיין
מתגוררים במקום אנשים היכולים
לקבוע בוודאות מי משכניהם
השתייך אז למחנה הטובים -
כלומר לאלה שמרדו במפא"י - ומי
היה בין אלה שדווקא הצטרפו
למפא"י. ותיקי המושב זוכרים
היטב מי נמנה עם הקבוצה שהיתה
מוכנה להקריב הכל כדי להגן על
אורח החיים התימני המסורתי ומי
הצטרף אל המפא"יניקים, שביקשו
להעביר אותם על אמונתם.
זכריה יהודה ויוסף דוד, למשל,
טוענים שיוסף סעיד, שכנם,
השתייך לבוגדים. סעיד מבטל את

ההאשמה בתנועת יד מזלזלת וקובע שגם הם, יהודה ודוד, לא ממש היו חלק
מהמורדים. סעיד אומר שיהודה, שב-1950 היה בן 18 וחופשי ממחויבות
משפחתית, הצטרף למורדים רק לקראת סוף האירועים ושטעמיו "לא היו לגמרי
עקרוניים". דוד, ממשיך וטוען סעיד, היה אז בן 17 וגר עם הוריו,
"שדווקא תמכו במפא"י".

"להם קל לדבר", אומר סעיד, בן 74, על שכניו. דוד בן 69, יהודה בן 70.
"הם היו צעירים ורווקים, ולא היו חייבים לדאוג לאף אחד. אני כבר
הייתי בן 22, נשוי ואב לילד. הייתי חייב לדאוג לפרנסת המשפחה. אז
נכון שלא הלכתי עם אגודת ישראל, אבל גם לא תמכתי במפא"יניקים וודאי
שלא הפסקתי להיות יהודי".

גם שיחה קצרה עם ותיקי התימנים בעמקה מספיקה כדי להבין שהאירועים
הטראומטיים שהתרחשו שם במחצית הראשונה של 1950 נחרטו לנצח בתודעתם של
מי שחוו אותם על בשרם. יוסף סעיד, זכריה יהודה ויוסף דוד הם שלושה
מבין עשרות עולים מתימן שהובאו לארץ ב-1949. הם שוכנו במחנות עולים
וכעבור כמה חודשים הועברו אל חורבות עמקה, כפר פלשתיני ששכן מצפון
לכפר יסיף, כעשרה קילומטרים מדרום-מזרח לנהריה, וננטש בקרבות 1948.
הממשלה והסוכנות היהודית, שחילקו את האדמות שננטשו בין תנועות
ההתיישבות, קבעו שקרקעות עמקה ובתיו יינתנו לתנועת המושבים, המסונפת
למפא"י. קרקעות אחרות ניתנו, על פי מפתח מפלגתי, לתנועות הקיבוציות
של מפא"י ושל מפ"ם ולתנועות המושבים של הפועל המזרחי ושל אגודת
ישראל.

גם העולים החדשים חולקו, פחות או יותר, באותה שיטה. למרות כל המחלוקות
ההיסטוריות המפרידות ביניהם, סעיד, יהודה ודוד תמימי דעים בעניין
אחד: שלושתם אומרים שאיש לא שאל אותם או את הוריהם אם ברצונם להצטרף
למושב של מפא"י החילונית, לכפר של הפועל המזרחי הציונית-הדתית או
ליישוב של פועלי אגודת ישראל החרדית. הממסד הקולט, שהחליט שבישראל
עליהם להיות חקלאים, הוא שקבע גם כי עליהם לעשות זאת דווקא במושב של
מפא"י. כך מצאו את עצמם מובלים במשאיות לעמקה, בנובמבר 1949, בלי
שמישהו אמר להם דבר.

נחשים בין האוהלים

"פרשת עמקה", אותם אירועים דרמטיים וטראומטיים שגם בני הדור השני
והשלישי במושב יודעים לספר עליהם בפרטי פרטים, החלה חודש לאחר מכן.
עשרות ממשפחות העולים ביקשו לחנך את ילדיהן בבית ספר של אגודת ישראל.
בחודשים הבאים השתמשו נציגי מפא"י ותנועת המושבים בעמקה בכל האמצעים
כדי להכריח את התימנים להוציא את ילדיהם מבית הספר החרדי. הפרשה
הגיעה לסיומה במאי 1950, כש-20 מהמשפחות שסירבו להיכנע לדרישת המפלגה
והתנועה המיישבת גורשו מהמקום.

ד"ר צבי צמרת, שמאמר פרי עטו על הפרשה התפרסם בגיליון האחרון של כתב
העת "אלפיים", סבור שגירוש התימנים מעמקה, שרק מעטים יודעים היום על
התרחשותו, חשוב בהרבה מגירוש התימנים מכנרת. הגירוש מכנרת התרחש
עשרים שנים קודם לכן ובעשור האחרון זכה לפרסום בלתי מבוטל.

לצמרת, מנהל יד בן-צבי בירושלים ומחנך ותיק שהתמחה בחקר תולדות החינוך
ויחסי הדת והמדינה בשנותיה הראשונות של ישראל, שני נימוקים עיקריים
לחשיבות שהוא מייחס לפרשת עמקה: היא התרחשה בתקופת העלייה ההמונית
שאחרי הקמת המדינה ומלבד זאת "התנקזו בה כל האלמנטים שאיפיינו את
המפגש הטראומטי בין העולים בני עדות המזרח לבין תנועת העבודה והממסד
הקולט".

"מאז התוודעתי לפרטי הפרשה הזאת", התוודה צמרת, "אני מבין הרבה יותר
טוב את ש"ס ואת הטענות והמצוקות של פעיליה ותומכיה. פרשת עמקה היא
דוגמה מובהקת לדרך שבה נוצר הפצע שמלווה אותם עד היום".

התיישבות התימנים בעמקה החלה בנובמבר 1949. צמרת מצטט במאמרו דו"ח על
מצב היישוב, שכתב כמה חודשים לאחר מכן יהודה ניני, אז עובד בתנועת
המושבים בקרב העולים מתימן וכיום פרופסור להיסטוריה של עם ישראל
באוניברסיטת תל אביב ומחברו של ספר על גירוש התימנים מכנרת. "הכפר",
כתב ניני לממונים עליו במאי 1950, "מונה כרגע 102 משפחות, מיוצאי
המחוזות אחדוף וג'בלה. ברשותם כאלפיים דונם אדמה וכן מטעי זיתים
רבים, טרקטור, מכונית משא, פרדות וחמורים. אנשי הכפר מועסקים בעיבוד
אדמתם ומטעי הזיתים".

סעיד וחבריו זוכרים מציאות אחרת. "לא היה פה כלום", אומר סעיד. "הביאו
אותנו לכפר נטוש, שאפילו מים לא היו בו. בהתחלה שתינו מים מהבארות
שהשאירו הערבים. רק אחרי כמה חודשים קיבלנו טרקטור, שהיה מביא כל יום
מכל מים מקיבוץ רגבה. היינו עומדים כל יום בתור, כדי לקבל קצת מים".

"בהתחלה גרנו באוהלים שביניהם הסתובבו נחשים", מוסיף הרב בנימין
שפירא. גם הוא נולד בתימן וגם הוא הגיע לעמקה באותה תקופה. שמו בתימן
היה בנימין מליחי, אבל מאז בואו לארץ הוא נושא את שם המשפחה שאביו
החליט לאמץ באותם ימים. "את הבתים של הכפר הנטוש לא יכולנו בכלל
לראות, מחמת הקוצים הגבוהים. עבודה לא היתה וגם כסף לא היה לנו. אוכל
קיבלנו בצרכנייה, על פי הקצבה".

גובה ההקצבות, כמו כל דבר אחר בעמקה של אותם ימים, נקבע על ידי יוסף
לוקוב, איש תנועת המושבים שתוארו הרשמי היה "המדריך הראשי" של עמקה.
לוקוב נולד ברוסיה, עלה לארץ ב-1922 ונמנה על מייסדי כפר ויתקין.
לעמקה הוא הגיע כנציג תנועת המושבים, אבל תיפקד גם כנציג מפא"י וגם
כנציגן של כל זרועות המדינה. "כל אשכנזי היה בשבילנו מנהל", נזכר
יהודה בחיוך, "אבל לוקוב היה בשבילנו כמעט מלך".

"סיפורה של פרשת עמקה הוא סיפורו של לוקוב", אומר ד"ר צמרת. "לוקוב
היה בן-גוריוניסט מובהק, שנענה בהתלהבות לקריאתו של דוד בן-גוריון
לחברי המושבים הוותיקים להתגייס לעזרת קליטת העלייה במושבים החדשים.
הוא היה חדור אמונה בתורת כור ההיתוך והאמין שהתפקיד שלו הוא להפוך
את העולים התימנים לישראלים, כמובן על פי הדגם החלוצי שהיה מקובל
עליו. מתוקף תפקידו כנציג תנועת העבודה במקום, לוקוב היה מוסמך
להחליט על כל מה שנעשה בעמקה. הוא חלש על הצרכנייה של המשביר, על
המרפאה של קופת חולים, על האשראי שבנק הפועלים נתן או לא נתן לעולים
כדי שיקנו ציוד חקלאי, על שיווק התוצרת שלהם, על חלוקת הבתים בכפר.
הוא שלט בכל, כולל כמובן החינוך. כמה מהתימנים אמרו לו שהם רוצים לתת
לילדיהם חינוך דתי, אבל לוקוב קבע כי 'במושב שלנו' ילמדו רק 'בבתי
ספר שלנו'".

"בראשית ינואר 1950", כתב צמרת במאמרו, "הובאה לעמקה ביוזמתו של לוקוב
מורה מזרם העובדים, כדי שתלמד את בני המקום. המורה החילונית היתה
אמורה להשתלט לבדה על חינוך עשרות הילדים התימנים. היא לא השביעה את
רצון ההורים ולא ענתה על ציפיותיהם. יש להניח כי התימנים כעסו הן על
העובדה שמדובר במורה שאינה שומרת מסורת והן על העובדה שמדובר באשה".
צמרת למד על בואה של המורה הזאת מתוך מכתב ששניים מראשי העובד הדתי,
תנועה שהיתה קשורה למפא"י ולהסתדרות, שלחו בפברואר 1950 אל שר החינוך
והתרבות, זלמן שזר. בראש העובד הדתי עמד אז פרופ' ישעיהו ליבוביץ',
שרק כמה שנים מאוחר יותר נהפך למבקר חריף של מפא"י ושלטונה.

גם בהקשר הזה, ותיקי עמקה זוכרים דברים אחרים. "לא היתה פה שום מורה
ולא היה פה שום בית ספר", קובע בנחרצות יוסף סעיד. "אחד מאתנו,
שבתימן לימד בתלמוד תורה, ניסה ללמד כמה ילדים. זה כל מה שהיה, עד
שהגיעו לפה אנשי אגודת ישראל". "רק אחרי שהגיעו המורים של אגודת
ישראל, החליטו פתאום במפא"י לפתוח פה בית ספר של העובד הדתי", מוסיף
שפירא. רק מעטים מבין תימני עמקה הסכימו לשלוח את ילדיהם לבית הספר
הזה, שהצטייר כבית ספר חילוני במסווה דתי. צמרת כותב שהם צדקו.

בית ספר חרדי

את פתיחת בית הספר החרדי יזם ארגון אחיעזר ("מוסד להקמת בתי ספר
ושיעורים לחינוך תורה לילדי עולים"), שמרכזו היה בחיפה. 64 משפחות
ביקשו לשלוח את ילדיהן לבית הספר הזה, שהיה קשור לאגודת ישראל. ראשי
זרם החינוך החרדי קיבלו, על פי הנהלים, אישור לפתיחתו ממשרד החינוך.
שלושה צעירים חרדים ("שלושתם אשכנזים", זוכר יוסף סעיד), נשלחו מחיפה
כדי ללמדם. השיעורים, שהתקיימו בבית הכנסת של המושב, החלו בדצמבר
1949 . "פרשת עמקה" פרצה כמה ימים לאחר מכן, כאשר דבר קיומו של בית
הספר החרדי הגיע לאוזניו של לוקוב.

במכתבם לשזר פירטו ראשי אחיעזר כמה מהאמצעים שנקט לוקוב כדי להביא
לסגירת בית הספר ולסילוק מוריו. הם כתבו כי לוקוב איים על המורים,
הפחיד את התושבים ולא בחל גם באלימות ממש. "הגעתי לעמקה עם שלושת
המורים", העיד הרב אברהם וינקלשטיין, מראשי אחיעזר. "למחרת לוקוב
הודיע שלא ייתן ללמד. שאלתי מה פירוש הדבר, שהרי התקבל אישור מהממשלה
והתימנים מבקשים זאת ומדוע הוא מפריע? ביקשתיו, התחננתי לפניו, ענה
לי שאם לא אפסיק, סופי יהיה כסופו של דה-האן". ישראל דה-האן, ממנהיגי
אגודת ישראל בשנות העשרים, נרצח בירושלים על ידי אנשי ההגנה.
"למחרת", המשיך וינקלשטיין, "כשהתימנים שלחו את ילדיהם לבית המדרש,
חדרו המנהל יוסף לוקוב ופקיד צרכנייה ובכוח גירשו את הילדים החוצה".

"'הפעולה' המפוארת", כתבו אנשי אחיעזר לשר החינוך, "אורגנה בצורה
צבאית מובהקת. כל קיבוצי הסביבה נצטוו לא לתת מעבר אל עמקה וממנה לכל
מי שמראה פניו מעיד עליו שיהודי דתי הנהו". התנהגותו של לוקוב קוממה
את הורי התלמידים והם החליטו לבוא בערב בעצמם לבית הכנסת ולהשתתף
בשיעור תורה עם מורי האגודה. "בערב התחלנו ללמוד עם 30 תימנים ובשעה
זו נשמעו בחוץ יריות", העיד וינקלשטיין. "אשכנזי מזוין התפרץ לבית
המדרש וצעק שערבים השתלטו על המחנה, צווח להשתטח על הרצפה ולכבות את
האורות... יצאתי החוצה ולתימהוני הרב ראיתי את כל בתי המחנה מוארים,
ורק בית המדרש היה שרוי באפלה. השומרים והשוערים שהיו במקום הרגיעו
אותנו כי הדבר בדוי מלב. התברר, כי רצו פשוט להפחידנו כדי להפסיק
ללמוד תורה".

לוקוב גייס גם את חיילי צה"ל למלחמתו בחרדים. ביומון "הקול", קודמו של
"המודיע" כביטאונה של אגודת ישראל, פורסם ב-17 במארס 1950 מכתב
בחתימת סאלם דוד יחיא, חסן אברהם וסלאם חסן, מתושבי עמקה. "מביאים
בזה תלונה נגד החייל שפירא זאב, שמציג עצמו כמפקד המקום, בגלל איומים
שאיים על המורים של אגודת ישראל", כתבו השלושה. "ביום שני בבוקר, כ"ד
אדר תש"י, אמר זאב שפירא לפנינו, שיוציא את המורים של אגודת ישראל
בכוח מהכפר, ואם לא יישמעו לפקודתו, ייתן להם כדור מאקדח... האם זאת
היא פעולה של חייל בצבא ההגנה לישראל?"

כשהתברר לו שפעילי אחיעזר והורי תלמידיהם אינם מוותרים, החליט לוקוב
להפעיל את כל סמכויותיו. תחילה הוא הורה לצרכנייה להפסיק למכור לאלה
מבין התושבים הממשיכים לשלוח את ילדיהם לבית הספר החרדי. אחר כך
הפסיק לספק להם כלים לעבודתם חקלאית, שלל מהם את הזכות לצאת לעבודה
מאורגנת מחוץ למושב ובסוף גם מנע מהם קבלת טיפול רפואי במרפאה של
קופת חולים.

"בהתחלה לא הצלחנו להבין מה הבעיה", נזכר יוסף דוד. "היינו תמימים.
אמרו לנו שבישראל כולם יהודים ולא הבנו למה מנהל הכפר מתנגד למורים
דתיים. אני זוכר שפתאום ראינו את המנהל, ואת שאר המדריכים, מוציאים
את המורים בכוח מבית המדרש וגוררים אותם על האדמה עד הצרכנייה, כמו
שגוררים נבלה אחרי סוס. הזדעזענו".

"ראיתי את הדברים האלה", מוסיף זכריה יהודה, "ונזכרתי במה שאמרו לנו
הערבים בתימן, לפני שעזבנו. 'כאשר תגיעו לפלשתין', היו אומרים לנו,
'הציונים ייקחו לכם את הנשים ויזרקו אתכם לים'".

לוקוב הודיע כי כל מי שיסרב לשלוח את ילדיו לבית הספר של זרם העובדים,
לא יהיה רשאי לקבל שום שירותים מהנהלת המושב. כמה עשרות משפחות
החליטו שלא לוותר. "המצב שלהם הלך ונעשה קשה מיום ליום", מספר סעיד.
"היו נוסעים בבוקר לחפש עבודה בצפת או בטבריה. לפעמים היו מוצאים,
לפעמים לא. היו חוזרים בערב, ולא היה להם מה לאכול. אנשים הגיעו ממש
אל סף רעב".

בחודש מאי הצטמצם מספר המשפחות המורדות לפחות מ-20. בוקר אחד, לקראת
סוף מאי, הגיעו לעמקה שלוש משאיות. מדריכי תנועת המושבים, מצוידים
ברשימות שמיות, הורו למורדים לעלות על המשאיות ולהעמיס עליהן את מעט
רכושם. המשאיות הסיעו את המורדים למעברת ראשון לציון ופרשת בית הספר
החרדי בעמקה הגיעה לסיומה.

"היום קשה להבין את זה, אבל האנשים עלו אז למשאיות בלי להתנגד", מספר
זכריה יהודה, שהחליט באותו יום להצטרף למגורשים אף שהיה רווק ולא היה
קשור לבית הספר החרדי. "זאת היתה תקופה אחרת. היום אי אפשר לגרש אדם
אחד בלי שיגיעו הרדיו והטלוויזיה. אז לא רק שלא היתה תקשורת, אפילו
טלפון להזעיק עזרה לא היה. גם לא ידענו למי לפנות. הרי מפה עד נהריה
לא היה כלום. הכל היה שומם. אז עלינו למשאיות ונסענו לראשון לציון".
אחרי ששירת בצבא והתחתן, החליט לחזור לעמקה.

חוק לימוד חובה, שנחקק ב-1949, הכיר בקיומם של ארבעה זרמי חינוך
(העובדים, הכללי, הדתי והחרדי) והקנה לכל הורה זכות לבחור את הזרם
שבו יתחנכו ילדיו. היחידים שמהם נשללה הזכות הזאת היו העולים החדשים
שעדיין התגוררו במחנות עולים. החוק קבע כי במחנות יונהג "חינוך
אחיד". ב-1950 פרץ המשבר הקואליציוני הראשון בתולדות המדינה, שנסב
סביב תכניו של החינוך האחיד. המפלגות הדתיות טענו כי בבתי הספר
במחנות מופעלת כפייה אנטי דתית, בעיקר נגד עולים מתימן.

בעקבות המשבר הקואליציוני הוקמה ועדת חקירה בראשות השופט גד פרומקין,
שהצדיקה חלק מטענות החוגים הדתיים אבל קבעה גם כי מערכת החינוך
במחנות נוהלה על פי החוק. אבל עמקה לא היה מחנה עולים, ולכל היה ברור
שמה שהתרחש בו היה מנוגד לחוק.

אפילו בן-גוריון הסתייג

לפי מחקרו של ד"ר צמרת, הפרת החוק הבוטה הזאת, שפרטיה פורסמו
בעיתונות החרדית ואף הוזכרו פעמיים במליאת הכנסת, לא עוררה עניין של
ממש במערכת הפוליטית, גם לא במפלגות הדתיות. חוסר העניין קשור להסכמה
שבשתיקה, שהיתה משותפת לכל חלקי המערכת הפוליטית, בעניין חלוקת
העולים בין תנועות ההתיישבות. כל המפלגות, גם הדתיות, קיבלו את
העיקרון שלפיו כל אחת מתנועות ההתיישבות רשאית לקבוע את אופיה של
מערכת החינוך ביישוביה. המפלגות הדתיות הסכימו כי במושבים של מפא"י
יוקמו רק בתי ספר של זרם העובדים ותנועת העבודה הסכימה שבמושבים
שהוקצו לתנועות ההתיישבות הדתיות יוקמו רק בתי ספר דתיים.

פתיחת בית ספר של אגודת ישראל בעמקה עמדה בניגוד להסכמה הזאת, אבל
נבעה גם, ואולי בעיקר, משיקולים פוליטיים פנים דתיים. ארבע המפלגות
הדתיות (המזרחי והפועל המזרחי, שעתידות היו להתמזג במפד"ל, אגודת
ישראל ופועלי אגודת ישראל) התמודדו ברשימה משותפת בבחירות לכנסת
הראשונה, שהיו ב-1949. הרשימה של המפלגות הדתיות אף הצטרפה לקואליציה
שהוקמה אחרי הבחירות. מנהיג אגודת ישראל, הרב יצחק מאיר לוין, מונה
לשר הסעד.

באגודת ישראל היה גם פלג רדיקלי, שהתנגד הן לחזית דתית משותפת עם
הציונות הדתית והן להשתתפות אגודת ישראל בממשלת בן-גוריון. הפלג הזה,
בראשות ח"כ משה לוונשטיין, פעל בהתמדה ובמרץ כדי לפגוע ביציבות
הקואליציה וכדי לגרום להוצאת אגודת ישראל ממנה. לוונשטיין, מחותמי
מגילת העצמאות, היה האיש שליווה מטעם אגודת ישראל את מאבק התימנים
בעמקה. פחות משנה אחרי פרשת עמקה פרש לוונשטיין ממפלגתו ומהחיים
הפוליטיים.

אנשי מפא"י בעמקה, מסכם ד"ר צמרת את הפרשה, נהגו בקשיחות כלפי תומכי
אגודת ישראל. עם זאת, הם לא הונעו על ידי כוונות זדון. "בעמקה נעשו
דברים איומים, שאפילו בן-גוריון הסתייג מהם בפורומים מפלגתיים
פנימיים", אומר צמרת. "עם זאת, אני משוכנע שבהתנהגות של אנשי מפא"י
היה צד חיובי. כוונתם היתה להקפיץ את עולי תימן מהסביבה שממנה באו אל
החיים המודרניים שתנועת העבודה ביקשה לבנות בישראל. ההשקפות הליטאיות
שבשמן פנתה אגודת ישראל אל התימנים בעמקה לא יכלו לאפשר לעולי תימן
להשתלב בתוך המדינה המודרנית הזאת. אני חושב, גם היום, שבסך הכל
מפא"י צדקה".

גם יהודה ניני סבור כך. "חשבתי אז, ואני חושב גם היום, שהפעילות שלנו
בקרב מושבי העולים נועדה לאפשר לבני עדות המזרח להגיע למצב שבו יוכלו
להתמודד עם האוכלוסייה האשכנזית ולהשתלב בנעשה בארץ", הוא אומר.
"אגודת ישראל סימנה את ההיפך מזה".

היום, 52 שנים אחרי פרשת עמקה, נראה כי המעגל שנפתח בה נסגר לחלוטין.
המשפחות התימניות שגורשו מעמקה לראשון לציון טופלו על ידי אגודת
ישראל, שקלטה את ילדיהן במוסדות החינוך שלה. אחדים מצאצאי המשפחות
האלה למדו בישיבות ליטאיות והגיעו לעמדות בכירות בעולם החרדי. היום
הם נמנים, ברובם המכריע, עם תומכי ש"ס. התימנים שנשארו בעמקה, לעומת
זאת, חינכו את ילדיהם בבתי ספר של זרם העובדים ולאחר מכן בבתי ספר
ממלכתיים. רבים מהם מתגוררים במושב גם היום, עם ילדיהם ונכדיהם.
ב-1999, בבחירות האחרונות לכנסת, ש"ס קיבלה בעמקה יותר קולות מכל
מפלגה אחרת.

הארץ
http://rotter.net/forum/relg/1298.shtml#10

מבחן התוצאה.
פ"ש.

@ מדוע הנשיא משה קצב שותק בכל מה שקשור לשואת יהדות תימן בכלל
חטיפת התינוקות, הנשים וגזילת רכושם בפרט...??
אחיו של הנשיא קצב: ציון קצב נחטף מהוריו...
http://rotter.net/forum/gil/5074.shtml

@ לסיכום:
האם נשיא מדינת ישראל נסחט על ידי שילטון האוליגרכיה...??

מבחן התוצאה
פ"ש

נקודת מבט מעמדית
מהו קוליניאליזם?

קולוניאליזם מוגדר כ"ייסוד ואחזקת שליטה, לפרק זמן ממשוך, על אנשים זרים, המופרד וכנוע לכח השולט." 54 כיום, המשמעות העיקרית של קולוניאליזם אינה מתקשרת להתישבויות של אנשים ממדינת-אם במדינות זרות (כמו במקרה של היוונים הקדומים), אלא מזוהה עם "שליטה על אנשים מגזעים שונים וישוב אדמות מופרדות במי-מלח (ים ג.מ) מהמרכז האימפריאלי". 55
בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה המאה העשרים החל מה שמכונה "האימפריאליזם החדש" שאוהיין בהרחבת הקולוניות של המעצמות הרולוניאליות הקיימות, וכן בהצטרפותן של מדינות נוספות מאירופה ואף מחוצה לה, דוגמת יפן, לחוג המעצמות הקולוניאליות. 56

הסיבות לקולינאליזם הן רבות ומגוונות; בתחילה, במאה ה-15, הקולוניאליזם נבע מהרצון לגלות עולם חדש ולהתגורר בארצות חדשות. אולם, אט אט מדינות האם רצו להשיג מהקולוניות משאבים כליליים וחומריים, או להשתש בהן כנכס פוליטי ו/או אסטרטגי בזירה הבינ"ל.

על פניו, להתישבות היהודית בארץ-ישראל ישנם סממנים ומאפיינים יחודיים, אשר לא בהכרח מתאימים להגדרה הקולוניאלית כפי שצויינה לעיל.אולם, כפי שיוצג בהמשך, ישנם מספר מרכיבים בהתישבות היהודית בארץ-ישראל, אשר תואמים לבסיס ההגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו הם התישבות בארץ חדשה בשאיפה לחיות ולשלוט בה ובתושביה, לעתים תוך גירוש של התושבים המקומיים. שני מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית כפי שאעשה בה שימוש בניתוח המקרה.

הקולוניאליזם היהודי בתקופת הישוב
את הניתוח המעמדי אבצע תוך התבססות וגזירה מתוך האעיונות וההשוואה של התישבות היהודית בארץ-ישראל לקולוניות אירופאיות, כפי שמציג זאת גרשון שפיר בכתביו.המקרה של "תימני כנרת" יוצג כמקרה מבחן שהינו מיקרו-קוסמוס של המתרחש בין היהודים לערבים. משמע, אתבונן על מערכת היחסים שבין יוצאי-ארופה לתימנים בכנרת כנגזרת של מערכת היחסים שבין היהודים לערבים בארץ-ישראל, אותם משווה שפיר לקולוניות האירופאיות.

שפיר מציג במאמרו "קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית" ארבע דפוסי קולוניות שונות כפי שהציגו החוקרים פילהאוס ופרדיקסון, וכן שני דפוסי קולוניות נוספים אותן הוא מציג בעצמו.

ארבע סוגי הקולוניות הראשונות שהובחנו ע"י פילהאוס ופרדיקסן הן כדלקמן: קולוניה צבאית Occupation Colony , קולוניה מעורבת Mixed Colony , קולוניית מטעים Plantation Colony , וקולוניית התישבות טהורה Pure Settlement Colony.

הקולוניה הצבאית אופיינה בכך שלא היתה בה התישבות אזרחית נרחבת, אלא רק אחזקת כח צבאי לשמירה על אזור אסטרטגי מסויים. בניגוד לדפוס זה, שלושת סוגי הקולוניות האחרות היו קולוניות התישבותיות שהתבססו על התישבות אוכלוסיה ארופאית במקום תוך השתלטות על המשאבים הכלכליים ובעיקר על הקרקע. בקולוניה המעורבת, האוכלוסיה המקומית היא זו שסיפקה את כח העבודה למתישבים זאת מבלי שהיתה הפרדה גזעית מוחלטת בין שתי האוכלוסיות. דבר זה הוביל לנישאוי תערובת ולהטשטשות הגבולות בין שתי האוכלוסיות.במקרים בהם לא נמצא במקום כח עבודה זול וצייתן לעיבוד המטעים, הביאו המתישבים כח עבודה מתאים לכך. בדפוס קולוניאלי זה שמוגדר בקולוניית מטעים , נשמרה ההפרדה בין האוכלוסיות, כשלעובדים נשמר מעמד חוקי וכלכלי נחות משל המתישבים. בניגוד לשני דפוסי קולוניות ההתישבויות שצוינו לעיל, בקולוניית ההתישבות הטהורה, המעסיקים והפועלים היו שייכים לאותה קבוצה אתנית - המתישבים האירופאים. על-מנת לשמור על הומוגוניות אתנית וחברתית נאלצו המתישבים הארופאים להשמיד או לגרש את האוכלוסיה המקומית.57

שפיר מציג דפוס קולוניאלי נוסף והוא, קולוניית מטעים אתנית. בסוג זה של קולוניה, התושבים המקומיים עבדו במטעיהם של המתישבים אך נשמרה הפרדה אתנית ברורה בין המתיישבים למקומיים. 58

בבואנו להשוות בין הקולוניות האירופאיות להתישבות הציונית בארץ-ישראל, יש להודות כי שינם מספר גורמים המבדילים בין שני סוגי ההתישבויות. ההבדל הראשון והעיקרי הוא בחירת מיקום ההתישבות. מיקום הקולוניות הארופאיות נבחר על פי שיקולים כלכליים ואסטרטגיים, זאת בניגוד להתישבות הציונית שבחרה בארץ-ישראל משיקולים דתיים ואידאים. העובדה שבארץ-ישראל רוב האוכלוסיה לא היתה אוכלוסיית נודים, וכן המחסור באדמות זולות ופנויות וחוסר תמיכה צבאית, אף הם מבחינים בין הקולוניות האירופאיות להתישבות הציונית בארץ-ישראל. הבדלים נוספים אשר ניתן להצביע עליהם הם חוסר האטרקטיביות של ארץ-ישראל לעולים רבים וכן חוסרר עוצמה אשר מנעה שיעבוד האוכלוסיה המקומית ואיפשרה רק עבודה שכירה. 59

בהתבוננות על ההתישבות היהודית בארץ-ישראל, ניתן לראות דפוסים קולוניאלים שונים. בתחילה, אנשי העליה הראשונה (בעידודם של הרצל ואנשי ההתאחדות הציונית העולמית) דגלו בשיטת "ההתישבות הטהורה",שעיקרה היו איכרים יהודים בעלי חלקות קטנות. אותם איכרים היו אמורים לספק את מחייתם בעצמם בעיקר מגידולי השדה 60 . אולם, מהר מאד הבינו האיכרים כי שיטה זו מבטיחה להם רמת חיים נמוכה ביותר אשר בוודאי תביא לבריחת המתיישבים מארץ-ישראל. 61 בעקבת פניה לברון אדמונד דה רוטשילד, גידולי השדה הוחלפו במטעים (בעיקר כרמים ליין) והאיכרים הפכו לבעלי מטעים פרטיים אשר העסיקו פועלים ערביים בזול. כך דפוס "ההתישבות הטהורה" השתנה ל"קולוניית מטעים אתנית" אשר אמורה היתה להבטיח רמת חיים אירופאית ליהודים. 62 ברם, דרישתו של רוטשילד להפוך את המטעים לרווחיים הביאה לקיצו. הכרחי בשכרם הגבוה של היהודים והביאה לעזיבת רבים מהם את הארץ, לעקירת מטעים רבים וסיכנה שוב את ההתישבות היהודית בארץ-ישראל. במקביל לבעיות אלו, צצה בעיה נוספת, והיא סרובו של רוטשליד לרכוש אדמות נוספות וכן הימנעותה של ההסתדרות הציונית מרכישת קרקעות, בטרם התקבל אישור מהשלטון העותומני להתישות יהודית על אותה קרקע. 63

כך נוצר מצב שכאשר הגיעו אנשי העלייה השניה שוק הקרקעות היה מוקפא לחלוטין, וכל אשר נותר להם לעשות, היה להתמודד בשוק העבודה אשר גם מצבו היה בכי רע. על כן, בשלב הראשון, החליטו היהודים כי על ידי דחיקת הפועלים משוק העבודה שומירה על מונופול בתחום זה יבטיחו לעצמם שכר שיאפשר להם רמת חיים נורמלית. לשם כך הם החלו במאבק על "כיבוש העבודה". בשלבים הראשונם של המאבק על כיבוש העבודה,היהודים (שעיקרם היו יוצאי אירופה) זכו בהצלחה מועטה ביותר. פתרון אחד אשר הוצע לבעיה זו (כפי שהוצג בתחילת העבודה), היה להביא יהודים מתימן על מנת שידחקו את רגליהם של הערבים משוק העבודה. אולם, הסתבר שפתרון זה אנו מוצלח ולא פותר את כל הבעיות של יוצאי אירופה. לכן, שאפו היהודים יוצאי אירופה לחזור ולהקים קולוניות התישבויות טהורות ( זאת בניגוד לרוטשילד אשר דגל בקולוניית מטעים אתנית דוגמת צרפת בצפון אפריקה). לרעיונם זה היתה תמיכה מצד ההסתדרות הציונית העולמית אשר ראתה את רעיון הקולוניזציה הפנימית כפי שהונהגה ע"י ממשלת פרוסיה במאה ה - 19 כמודל לחיקוי. שפיר מציג את עיקרו של הקולוניאליזם הפנימי כהשגת רוב דמוגרפי בשטחים אשר נמצאים במחלוקת. כך אימצה תנועת ההתישבות הציונית ת המודל הפרוסי, תוך הוספת אלמנטים אידיאלוגיים המתאימים לרעיונות הסוציאליסטים עמם הגיעו היהודים מאירופה. התוצאההיתה "הקואופרציה ההתישבותית" כפי שגובשה ע"י הסוציולוג הגרמני-יהודי פרנץ אופנהיימר ועקיר איפיונה היה ה"קיבוץ". 64

מובן, שהרעיון של הקולוניאליזם הפנימי אותו אימצה תנועת ההתישבות הציונית ואשר התבסס אך ורק על יוצאי אירופה (שהרי התימנים נאבקו בשוק העבודה), נתפס כפתרון אידאולוגי, סוציאליסטי, ציוני הן בתחום הקרקע והן בתחום העבודה. למעשה, כבר אז הוחלט (מרצון או מכורח הנסיבות) על קבלת האידאולוגיה של העדפת דמוגרפיה על פני גיאוגרפיה. משמע, העדפת רוב יהודי באזורים מסוימים על פני שליטה על שטח גדול יותר אך להיו בו במיעוט.

הקולוניאליזם האשכנזי
בשלב זה נוצרת הנגזרת בין המבנה הקולוניאליסטי התישבותי של היהודים ביחס לערבים בארץ-ישראל, לבין ההתישבות של יוצאי אירופה היהודים ביחס ליוצאי תימן. על פניו, על פי גישה זו, המקרה של "תימני כנרת" הוא מקרה של קולוניאליזם כזה או אחר. שהרי, יוצאי אירופה הגיעו לכנרת לאחר ש"תימני כנרת" ישבו במקום, השתלטו על האדמה והעבירו את התימנים למקום אחר ( דפוס המזכיר קולוניאליזם פנימי). יש לזכור נקודה נוספת והיא שלמרות שכל הישוב היהודי השתתים שסרבו להשתתף), ולכאורה יש מאבק הוגן, יוצאי אירופה היוו את רוב הישוב היהודי באופן קונסיסטנטי עד קום המדינה. כך, שכוחם של התימנים מול מתישבי קבוצת כנרת שהורכבה מיצאי מדינות אירופה היה מועט ביותר (אם בכלל).

ובכן, מנקודת מבט זו ובניגוד לגישה הפונקציונליסטית, העבודה שיוצאי אירופה והתימנים הם בני אותה דת ובעלי רצון משותף שהוגדר כ"החתירה להקמת מרכז לאומי יהודי בדרך של עליית יהודים לארץ-ישראל והתיישבות בה וגיבושם לכלל קהילה תרבותית ופוליטית בעלת יחוד משל עצמה ומידה של אוטונומיה", פשוט אינו מספיק ליצור בסיס קונצנזואלי איתן. הרי מן המפורסמות שישנם עמים בעלי אותה דת ולאום הטובחים אחד בשני ללא הבחנה תוך רצון להיבדל, כאשר הבסיס הקונפליקטואלי הוא עמוק יותר וחזק יותר ועיקרו -האידיאולוגיה, המוצא או גזע.. כך גם במקרה של התימנים מול יוצאי אירופה. גם אם "תימני-כנרת" הגיעו לפני שליחות יבנאלי לתימן, הם נכלאו בנישה של התימנים אשר לא באים בגלל הרעיונות הציוניים שלהם, אלא, מסיבות דתיות או אולי כלכליות. והרי יבנאלי לא יצא בקריאה לתימנים בתימן "כל מי שציוני ורוצה הלקים מדיה יהודית בארץ-ישראל", אלא, כל מי ש"אהבה יוקדת לארץ-ישראל מקננת בו". משמע שהתימנים לא הובאו כמי ששותפים לרעיון הציוני, אלא, כקבוצה לא שווה, נבדלת, אשר אורה לסייע במשימה מסויימת.

יש לשאול שאלה נוספת, מדוע דווקא יהודים מתימן הרחוקה ולא ממצרים, סוריה, לבנון, או כל מדינה ערבית אחרת? ובכן, התשובה היא אחת - יוצאי אירופה אשר נאבקו בשוק העבודה לא חיפשו יהודים נוספים כמוהם ם רעיונות דומים, אלא בפירוש חיפשו יהודים דמוי ערבים שיהיו מסוגלים לעבוד כמו ערבים, לקבל שכר נמוך כמו הערבים ולהיות צייתנים כמו הערבים רק עם הבדל קטן אחד; שיהיו יהודים. ההעדפה ליהודי תימן על פני מדינות ערב אחרות היתה משתי סיבות: הראשונה היא היותם תושבי האימפריה העותומנית ועל-כן קיבלו אישור בקלות יתרה לנוע ברחבי האימפריה, והסיבה השניה שבמדינות ערב רבות, בניגוד ליהודי תימן שם רמת החיים היתה נמוכה, היהודים היו מבוססים כלכלית לא התפרנסו מעבודת כפיים.לכן, התאימו כל-כך התימנים לתפקיד שיועד להם - כיבוש עבודת האדמה מהערבים. תפיסה זו היתה מקובלת לא רק על האיכרים אלא גם על המשרד הארצישראלי ואף על חוגים שונים בישוב. לטענתם: "התימנים בהיותם אנשי עבודה, מסתפקים במועט, חרוצים וישרים, יטיבו למלא את מקום הערבים במושבה ויסתפקו בשכר מועט כמותם." כמו כן, "רמתם התרבותית של התימנים שהוגדרה כנמוכה נחשבה הולמת במיוחד את עבודת האדמה הבלתי מתוחכמת והם נחשבו ל"פועלים טבעיים", "כח עבודה", "בעלי ערך כלכלי רב". היותם רגילים לאקלים האזור, דתיותם ונתינותם העותומנית נחשבו כיתרונות נוספים. מצקבם הקשה בתימן היה ידוע לראשי התנועה שראו בא"י ארץ מקלט עבורם"... 65

את חוסר קבלת תהימנים כשווים ליוצאי אירופה ניתן להבין מרעיונו של אהרון איזנברג, מנהל "אגודת-נטעים", שהועלה במטרה להטיח את "כח העבודה התימני"; לדבריו כל אשר צריך היה לבנות כפרים בסמוך למושבות של יוצאי אירופה, בדיוק כמו שעשו עם הערבים. בכפרים יבנו להם "בתים זולים וקטנים" ובעזרת המשק-החי, הגינות ועבודתם במושבות הם יחזירו את חובם על הבתים במשך תקופה ארוכה, וכך יהיו תלויים בעבודתם במושבות. 66

הדיעה שיש לנסות ולעורר את העליה מתימן באורח עקיף על מנת למנוע עליה המונית מחד ומניעת יצירת אחריות כלפי התימנים מאידך, 67 מעידה אף היא על התפיסה הבדלנית העמוקה בה יוצאי אירופה לא ראו בתימנים חלק בלתי נפרד מהרעיון הציוני שחובה לקחת עליו אחריות. למעשה כל ההתיחסות לתימנים בעצם הרעיון להביאם וכלה באופן הטיפול שהוצע בהם (כפי שהוצג עד כה) מתאים בדיוק להגדרה של קולוניית מטעים אתנית ( למעט כמובן העובדה שמדובר בבני אותו עם).

ביחד ל"תימני-כנרת", ועל פי גישה זו, ניתן לראות דפוס קולוניאלי משתנה באופן די דומה לקולוניאליזם היהודי כלפי הערבים באותה ע. בתחילה, כשהגיעו "תימני-כנרת" לכנרת, הם עבדו כפועלים במושבות הסביבה (דגניה, ביתניה, חוות הפועלים ועוד), כממלאים את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית. אולם, התימנים (באופן כללי) לא החליפו את הערבים אלא הקימו פלח שוק חדש של פועלים שמוקם בין הערבים לאשכנזים. 68 במקביל, קבוצת כנרת עלתה על הקרקע בסמוך למקום מושבם של "תימני כנרת" וכך ( כפי שצויין בתחילת העבודה) צצה בעיה של אמצעי קיום ומיעוט משאבים (בעיקר מים וקרקעות) לשתי הקבוצות. כמו-כן, "תימני כנרת",אשר עבודתם השכירה במושבות הופסקה, החלו להקים משק חקלאי עצמאי לקיומם וחדלו (או/אולי אף לא החלו בכלל) למלא את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית.

בשלב זה צצה הבעיה, שהרי ראינו כי ההחלטה היתה לאפשר ליהודים יוצאי מדינות אירופה להקים התישבויות קואופרטיביות עצמאיות המנותקות הן מהערבים והן מהיתמנים. אולם, במקרה של כנרת, קבוצת כנרת נוסדה כאשר התימנים היו במקום, מנהלים באופן עצמאי את חייהם ומספקים את צרכיהם הקיומיים, באופן די דומה להתישבויות הקואופרטיביות.

לדעתי, נקודה זו היא נקודת המבחן האם המוטיב המרכזי בפרשה זו הוא קונצנזואלי או קונפליקטואלי. שהרי, אליבא הקונצנזואליים, המרכיבים הקונפלקיטואלים מטרתם למנוע את קיפאון החברה ושיפור המדיניות. כך שכאשר קמה קבוצת כנרת לצד "תימני כנרת" אך טבעי הוא שיצוצו קונפליקטים, אשר על הבסיס המשותף יביאו לשיפור המצב הקיים ושיתוף פעולה בין הקבוצות. מאידך, אם הבסיס הוא אכן קונפליקטואלי, לא ניתן יהיה לגשר על הקונפליקטים, והעימות יהיה בלתי נמנע וללא פשרות.

ואכן, אם נתבונן על כנרת כמיקרו-קוסמוס, ישנו דפוס קולוניאלי מובהק עם בסיס קונפליקטואלי. אם בשלב הראשון בו "תימני-כנרת" עדיין היו המחליפים של הערבים ניתן לדבר על תפקיד פונקציונלי ולא על קולוניית מטעים אתנית, כיצד ניתן יהיה להסביר את השתלשלות הארועים בהמשך. ראינו כי התקבלה החלטה על פתרון פנימי בו היהודים יקימו קואופרציות עצמאיות על אדמות שיירכשו עבורן, ובמקביל, "תימני-כנרת" חדלו מלעבוד במושבות הסביבה והחלו אף הם להקים משק עצמאי. העובדה שקבוצת כנרת עמדה על כך בתוקף שהתימנים יועברו, מעידה על חוסר רצון בשיתוף פעולה או בבסיס משותף. ישנו למעשה רצון לבנות מושבה קולוניה) אתנית טהורה, בה יהיו רק יוצאי אירופה. הדרך לכך היא נקיטת פעולה של קולוניזציה פנימית, קרי, השגת שליטה על שטח מסויים המצוי במחלוקת, זאת ללא שיתוף פעולה עם הקבוצה האחרת,ובמקרה זה על ידי גירוש/העברה.

נקודה מעניינת נוספת, אשר ללא ספק מעידה על גישה קולוניאליסטית כלפי "תימני-כנרת", באה מתוך פרוטוקול ביקור הוועדה להתישבות התימנים בכנרת מיום 16/2/25. 69 במבמך מוצגת בעיית האדמות של קבוצת כנרת גם של "תימני-כנרת", כאשר הפתרון המוצע ע"י חברי הקבוצה הוא שיעבירו את התימנים למקום אחר. אין כל נסיון להציע פתרונות אחרים על בסיס שיתוף פעולה; פשוט להעביר את התמנים. הרעיון הוא בדיוק קולוניאליזם, הקבוצה שהגיעה מאוחר יותר ובעלת העוצמה הרבה יותר מגרשת את התושבים המקומיים.

לדעתי, מכתבו של משה סמילנסקי , כפי שהתפרסם ב - 1925, מציג את הבסיס הקונפליקטואלי העמוק עם הפתרון הקולוניאליסטי המובהק שהוצע ( גם אם הוא לא התכוון לכך). להלו דבריו: " בין השכונה האומללה הזאת ( שכונת התימנים ג.מ.) מצד אחד ובין גבעת-כנרת וה"מחלקה" מצד שני שי סכסוך. השכונה יושבת זה 15 שנים על 80 דונם קרקע, היכולה כולה להיות מושקה. הקבוצה רוצה בקרקע הזו כי היא צריכה לה כאוויר לנשימה. "המחלקה" מסכימה עם הקבוצה להעביר את השכונה למקום אחר. והשכונה,ף כמובן,לא מסכימה. באופן "אובייקטיבי" הצדק עם הקבוצה ועם "המחלקה". כל אדמת כנרת צרה מלהכיל 20 משפחות ו"המחלקה" הצליחה ליישב על על כברת אדמה זו קבוצה של 50 חבר, הנחלקים לכה"פ ל - 25 בתיאב ועשר משפחות התימנים. כיום כולם ביחד רעבים, ולא רק לקרקע, כי אם גם ללחם. ולבוש אין גם לחברי הקבוצה. לשכונת התימנים אין זכות קיום במקום הזה, במובן הכלכלי, הסניטרי והציבורי. חוסר "המניין" מדכא את התימנים עד עפר. להגדיל את מספרם במקום הזה, בוודאי, אין אשפרות. עם הקבוצה אינם יכולים להתאחד לא במובן הכלכלי ולא במובן הציבורי. שני עולמות זרים ורחוקים. מתוך השקפה אובייקטיבית אכזרית - צריכים התימנים ללכת, ובעיניהם דומה דבר לגזילה. הרי הם יושבים כאן 15 שנה. פה מתו הוריהם, נשיהם, ילדיהם. והקבוצה בהרכבתה האחרונה כנרת, אחת מאותן הקבוצות שחבריהן מתחלפין באופן תדיר - ברובה המכריע רק לפני שלוש נים באו אל הארץ. אם צר המקום - תלך הקבוצה". 70

מכתב זה, לדעתי, מסכם את הטיעונים של גיזה זו| ראשית, אין כל בסיס משותף לשתי הקבוצות לכן אין כל נסיון למצוא פתרון המשלב בינהן.שנית, מסיבה לא ברורה ולמרות שהתימנים הגיעו ראשונים, קובע סמיךנסקי "כי מתוך השקפה אובייקטיבית אכזרית - צריכים התימנים ללכת". מדוע שחברי קבוצת כנרת לא יעברו? משמע, זהו קולינאליזם פנימי במסווה של פתרון בעיה; שהרי יש אפשרות לפחות לנסות למצוא פתרון משותף לשתי הקבוצות, אך כנראה, שאין כל רצון לנסות זאת והקבוצה החזקה מעבירה/מגרשת את הקבוצה החלשה. לבסוף, מה שיחזק טיעון זה היא ההתיחסות המתנשאת והפטרנליסטית אל התימנים כנחותים מבחינה סניטרית, תרבותית וחברתית (כפי שמופיע במבואות שהוצגו לכל אורך העבודה).

לסיכום, סיפורם של "תימני כנרת", על פי גישה זו, הוא חלק מסיפור ההתישבות הקולוניאליסטית היהודית בארץ-ישראל. בתחילה, היהודים יוצאי אירופה שהגיעו בעליה הראשונה רצו ליצור קולוניה התישבותית טהורה. אולם, היות והם הבינושזנ לא יאפשר רמת חיים גבוהה, הם פנו לשיטת התישבות זו התבססה על פועלים ערבים שעבדו אצל היהודים בשכר נמוך. אבל, אליה וקוץ בה, שיטת התישבות זו פגעה באפשרות העבודה של העולים בעליה השניה שנזקקו לשכר גבוה יותר. לכן, הוצע פתרון כפול: את מקום הערבים ימלאו תימנים וליוצאי אירופה תינתן שיטת התישבות חדשה שעיקרה התישבות אתנית טהורה במסגרת של התישבות קואופרטיבית עצמאית. שני הפתרונות הללו היו במסגרת של התישבות קואופרטיבית עצמאית. שני הפתרונות הללו היו כחלק מרעיון הקולוניאליזם הפנימי שהתקבל בציונות ועיקרו דחיקת רגלי הערבים משטחים רבים ככל האפשר של ארץ-ישראל. במקרה של "תימני-כנרת", חיו על קרקעות סמוכות שתי קבוצות של יהודים ( יוצאי אירופה ותימנים). בתחילה התימנים (שהתישבו ראשונים) מילאו את תפקיד הערבים בקולונייית המטעים האתנית שאפיינה את הישוב היהודי באותה עת. אולם, לאחר המעבר להתישבות אתנית טהורה, לא נמצא בסיס משותף לשתי הקבוצות והחל מאבק על הקרקע. כך, יוצאי אירופה שהיו חזקים נקטו בקולוניאליזם פנימי והעבירו את "תימני-כנרת" מהשטח שהיה במחלוקת.

מה שיעיד יותר מכל על הבסיס הקונפליקטואלי העמוק היים במקרה זה, תוך דחיית הפרדיגמה הקונצנזואלית, היא העובדה כי אותו שלט הנצחה אשר הוזכר בפתיח העבודה, הוסר ע"י חברי קבוצת-כנרת מסיבות שונות.נושא הסרת השלט נדון בבתי משפט 71 ואף קיבל תהודה ציבורית ותקשורתית רבה. 72 משמע, גם לאחר שנים כה רבות לא נמצא בסיס משותף בין הקבוצות אשר יספיק לפחות להצבת שלטא הנצחה!!!

לדף הראשי של אתר תימני כנרת
http://metzer.org.il/kineret/kineret.htm

_______________

נחמת טיפשים

מושבה כנרת 1924
רבקה מרגלית, אסתר מנצור, ישראל מרגלית, רחל צעירי, נחמה צאירי, משה מנצור מעבדים את אדמת כנרת

התנהגות פוליטית בישראל
סיפורם של "תימני כנרת"
פונקציונליזם חברתי או קולוניאליזם אשכנזי?
כתב: גיל מנצור,
מרצה: ד"ר יואב פלד, מתרגל:מר מאיר שבת
החוג למדע המדינה, הפקולטה למדעי החברה אוניברסיטת תל-אביב
http://metzer.org.il/kineret/kineret.htm

בשנת 1919 עלו ממחוז שרעב שבתימן מספר משפחות ובראשן הרב דוד ישראל צאירי המכונה אלשריעה (השופט, הדיין). העליה היתה עוד בטרם שליחות יבנאלי לתימן ( אשר היתה בין השנים 1911 - 1912), ובתקופה בה האימפריה העותומנית עדיין שלטה הן בתימן והן בארץ שיראל. 1

משפחות התימנים אשר חיו בשלום ואחווה עם שכניהם הערבים, חיסלו את עסקיהן בתימן והחלו לעלות לישראל. בתחילה, נעו התימנים ברגל במשך שלושה שבועות עד שהגיעו לעיר עדן, משם, המשיכו בהפלגה לסואץ וליפו. עקב מזג אוויר סוער ששרר והעובדה שעדיין לא היה נמל ביפו, החליט בעל האוניה להמשיך לעבר חיפה ושם להוריד את הנוסעים. בחיפה שהו העולים התימנים פרק-זמן קצר מאד ומיד עברו לחדרה, לאחר שקיבלו הצעה לעבודה. בחדרה חיו התימנים בתנאי דוחק קשים ביותר עד שנת 1912 , אז הציע להם נציג מאגודת "השומר" לעבור ולהתיישב בגליל, הצעה לה נעתרו התימנים. כאשר הגיעו לאור הכנרת, החליטו חלק מהתימנים להמשיך לעבר יבנאל, והשאר, כ - 14 משפחות, החליטו להישאר במקום. 2

בכנרת הוקצה לתימנים מבנה אחד בלבד והיה זה "בית המוטור", אשר הוקם ונבנה בשנת 1919 ביוזמתו של האגרונום משה ברמן - המנהל של חוות כנרת. 3

בבית המוטור אשר שימש לשאיבת מים מהירדן לצרכי השקיה היו שלושה חדרים בלבד, בהם התגוררו הרב ושתי משפחות נוספות. שאר משפחות תהימנים התגוררו במבני טיט אותם הם בנו בעצמם.4

סדר יומם של התימנים החל בתפילה בבוקר אשר בסיומה יצאו לעבודה שכללה ייבוש הביצות, עקירת עצי שיזף, נטיעת אקליפטוסים ליבוש הביצות, הכשרת הקרקע לחקלאות וגידול משק חי וצומח. כמו כן, עסקו התימנים בעבודה שכירה ובקבלנות בחוות כנרת, בביתניה, בדגניה ובכנרת המושבה, ואף עסקו בעבודות תשתית לתחנת החשמל בנהריים ובסלילת כבישים באזור. התימנים סבלו ממחלות קשות, מקדחת ומתמותה רבה ומתוך המשפחות שהגיעו לכנרת נותרו רק עשר משפחות אשר אף הן איבדו רבים מיקיריהן.5

בשנת תרע"ד (1915) נעשה נסיון ראשון (ובלתי מוצלח) להקים את קבוצת כנרת בסמוך למושבם של "תימני כנרת";, בפועל, רק בשנות ה - 20 עלתה הקבוצ על הקרקע. יצויין כי הקרבה הפיסית שבין 2 הקבוצות לא רק שלא הביאה לאחווה ושותפות בינהן, אלא שבין שתי קבוצות המתיישבים היו חיכוכים רבים, כפי שיצויין להלן.

באותה שנה (1915), נבנו לתימנים חמישה בתים נוספים (בנוסף ל"בית המוטור") אשר הספירו רק לחלק נוסף מהמשפחות ולא לכולן. היה ברור לאנשי הציונות וההסתדרות כי מן הראוי לבנות לתימנים לפחות חמישה בתים נוספים ובכך להקים מושב, ואכן התקבלה החלטה לעשות כן.6 יתרה מכך, היתה כוונה לצרף למושב התימנים בכנרת מספר פועלים אשכנזים על מנת "שיהיו למורי-דרך לתימנים בדברים חדשים, אשר דרושים במקום הזה, איניציאטיבה החסרה על פי רוב לתימנים.7

למרות כל זאת, קבוצת כנרת הערימה קשיים על "תימני כנרת" בדרכים שונות. קבוצת כנרת התנגדה לבניית בתים נוספים לתימנים ואף גרמה לעיכוב ולמניעת תחילת הבניה לתימנים. 8

קבוצת כנרת דרשה שתגיע למקום "הועדה לברור תכניות המשקים" ואף עודדה את הועדה להחליט על העברת תימני כנרת ממקומם. ב. צ'רנמובסקי, חבר קבוצת כנרת, ציין בפני הועדה גי במקום אין מספיק מרחב מחיה לשתי קבוצות מתיישבים, ואין הוא רואה מוצא אלא רק "בזה שיעבירו את תהימנים למקום אחר...."9 . קבוצת כנרת גם מציינת כי לתימנים יש שטח אדמה גדול יותר ופורה יותר הניתן להשקיה ביתר קלות. חברי הקבוצה מציינים כי הם נתקלים בבעיות והפתרן הפשוט הוא בהעברת התימנים ולקיחת אדמותיהם. לכן, מציינים חברי הקבוצה:"חשוב לנו מאד לדעת מתי(ההדגשה במקור ) ואיך חושבת המחלקה להוציא לועל את ההחלטה הזאת (העברת "תימני כנרת" ג.מ.), למען נוכל לסדר לנו תכנית עבודתנו לשנה הבאה ולגשת לעבודת ההכנה בזמן". 10

בין חברי קבוצת כנרת לבין "תימני כנרת" התגלעו חילוקי דעות בעקבות התימנים כי חברי הקבוצה מנעו את השקיית חלקות-האדמה שלהם, לא סייעו בידם בחריש האדמה, ויתרה מכך, אף מנעו מהם מי-שתיה. 11 חברי קבוצת כנרת לא הכחישו את הטענות אך הסבירו זאת בסיבות שעיקרן "עניי עירך קודמים"; משמע שהם לא מסוגלים לספק את הצרים של שתי הקבוצות ולכן הם קודם מספקים את צרכיהם. נקודה זו מופיעה במכתב התגובה של חברי קבוצת כנרת:"אנו לא מנענו מהם (מהתמנים ג.מ.) מים להשקאה במידה (ההדגשה במקור) אשר ההשקאה הספיקה גם עבורנו..."אשר למי השתיה - בזמן ההשקאה הם מקבלים מים בצינור ההשקאה הם סובלים באמת." 12 בהמשך מציינים חברי כנרת כי עזרו מעט מאד בחריש של התימנים היות והטרקטור היה עסוק בהשקאת אדמותיהם. חברי הקבוצה אף מוסיפים כי עזרתם לתימנים לא תוכל לסייע בקיומם של האחרונים במושבה ומן הראוי להעבירם בהקדם.13

לבסוף, בשנת 1930, הועברו התימנים לרחובות. על כך אמר יוסף מרגלית מתימני כנרת": "אנחנו למעשה לא רצינו לעבור, הרבה זמן הם רצו שאנחנו נעבור, ואנחנו לא רצינו. הדבר היחיד שגרם לנו לעבור - זה היה חוסר המניין בבית הכנסת." 14

"אבא אמר להם" בתימן לא היתה לי גלות. הגלות היא בארץ ישראל. אם בשבת אני לא יכול להתפלל בציבור זו גלות. אני לא יכול להישאר פה. ואנחנו הרבה שנים דרשנו מקק"ל שיביאו עוד משפחות, אבל הם לא רק שלא רצו להביא עוד משפחות אלא רצו את המשפחות שלנו להעביר למקום אחר.14

כך, לאחר כ - 19 שנה הועברו "תימני כנרת" ממקום מושבם וייסדו את מושב העבודים הראשון של בני העדה התימנית - מרמורק.

רקע היסטורי
בפרק זה אציג את הארועים המרכזיים אשר התחוללו בארץ-ישראל בשנים שבין עליית "תימני כנרת" לארץ ועד העברתם לרחובות.רקע זה יסייע רבות בניתוח המקרה.
בתקופת הישוב היה המנדט הבריטי,כו השלטון העותומני לפניו, מעין ממשלה אשר שלטה באמצעי הכפיה האלימים ובמערכת המשפט. פקודת העדות הבריטית (כהמשך לדפוס השליטה עותומני) העניקה סמכויות רבות ואוטונומיה רבה לקבוצות הדתיות השונות. דפוס שלטון זה הביא להתגבשותן של "שתי ישויות" מדיניות בארץ ישראל; האחת ערבית והשניה יהודית, אשר בה הזרם הציוני היה הדומיננטי. ל"ישות היהודית" אף היתה מעין ממשלה אשר שלטנ על אמצעי כפיה פוליטיים, כליליים, חברתיים ואידיאלוגיים . שתי ה"ישויות" הללו הקימו ארגונים צבאיים אשר היו כפופים למרותן, ובאמצעותם ניסו להיאבק בשלטון הבלעדי של הבריטים בארץ ואף החריפו טת המאבק ביניהן. 16
כבר בתקופת השלון העותומני ( החל מסוף המאה ה - 19), ה"יחידה המדינית" היהודית לא היתה הומוגנית בהרכבה ואף בהגדרת מטרותיה. באותה עת, נחלק הישוב היהודי ל"ישוב חדש" ו"ישוב ישן", דבר אשר הביא ליצירת מגזרים חברתיים אשר מחד היו מאוחדים ברצון לחיות בארץ-ישראל, אך מאידך, היו בעלי אינטרסים, מטרות ואידיאולוגיה שונים לחלוטין. 17

בין השנים 1904 - 1914 התרחשה העליה השנינה. מספר סיבות הביאו לעליה זו, שהורכבה רובה מיהודים אשר באו מרחבי הקיסרות הרוסית; הסיבה הראשונה היתה היותה של ההסתדרות הציונית העולמית עובדה מוגמרת. הסיבה השניה היתה גל הפרעות האכזרי מאד שהחל לגאות בקיסרות הרוסית. הסיבה השלישית היתה אכזבת הצעירים היהודים שנטו לסוציאליזם לאחר כשלון מהפכת 1905 ברוסיה, ולבסוף המשבר שתכנית אוגנדה (1903) גרמה בתנועה הציונית והבליטה את הצורך בעליה לארץ-ישראל ובקביעת עובדות בה. למרות שעל פי אומדנים עלו לארץ-ישראל בעליה השניה כ 40 -35 אלף יהודים, בשנת 1929 טען בן-גוריון ש"יתכן לקבוע בלי לטעות בהרבה, כי לא יותר מעשרה אחוזים מאנשי 'העליה השניה' שבאו לארץ ישראל במשך עשר שנים, מתרס"ד ועד פרוץ המלחמה, נשארו בארץ. כתשעים אחוזים שבו כלעומת שבאו". 18

במהלך אותן שנים התגשבשה התפיסה הציונית כי כדי להשיג אוטונומיה יש להשיג שליטה על ההון, האדמה והעבודה. את ההון השיגו המתיישבים היהודים ממקורות שמחוץ לארץ-ישראל ובעזרתו "כבשו" את האדמה ע"י רכישתה מהערבים. במאבק על "כיבוש העבודה" נחלו המתיישבים כשלון צורב היות ובעלי הקרקעות העדיפו את הפועלים הערבים הזולים על פני היהודים שדרשו שכר גבוה יותר. כפתרון הוצעו שתי אסטרטגיות: האחת, הבאת פועלים יהודייים מתימן שישתכרו כערבים, והשניה היתה רכישת אדמות למתישבים היהודים שהיו חלשים בשוק העבודה ( קרי יוצאי אירופה), שעליהן תוקמנה התישבויות יהודיות אשר תחזקנה את עצמן.19

מבחינה פוליטית התאפיינה תקופת הישוב בפעילות פוליטית ערה (בעיקר בתחות המפלגתי) עם מוסדות נבחרים שהיו מעין גופים מחוקקים ומבצעים, מערכת שיפוט פנימית, אוטונומיה חינוכית ועוד. עד לשנות העשרים המערכת הפוליטית בארץ היתה מצומצמת מאד וכללה את מפלגות "הפועל-הצעיר" , "פועלי-ציון\, וה"בלתי-מפלגתיים". יצויין כי האחרונים העדיפו להקים הסתדרויות פועלים על פני פעילות פוליטית, שמטרתן טיפול בנושאי בריאות, עבודה והקמת ישובים חקלאיים.18

רק בשנת 1920 בבחירות הראשונות לאסיפת הנבחרים, מתגלה תמונה ברורה יותר של המבנה החברתי פוליטי בארץ-ישראל. בבחירות השתתפו כ - 20 מפלגות אשר התחלקו לארבעה גושים; הגוש הפועלי , הגוש האזרחי (ימין ומרכז), הגוש הדתי, והגוש העדתי. הגוש הפועלי אשר הציג רק שתי מפלגות ("אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר") התגלה כבר אז כחזק יותר מהגוש האזרחי אשר הציג תשע רשימות בבחירות. החירות אלו שיקפו את השינוי שחל בישוב; ככל שגברה העליה לארץ, אשר רובה ככולה הגיעה ממדינות אירופה, נחלש מעמדם של בני הארץ הותיקים ובמיוחד הספרדים והחרדים ( אשר פרצו מרצונם מאסיפת הנבחרים בעקבות אי-הסכמה בנושא זכותן של הנשים לבחור ולהיבחר). לקראת סוף שנות העשרים, התגבש מבנהו של הישוב היהודי בארץ ישראל כשבמוקד ניצבת ההסכמה המשותפת של גוש הימין וגוש השמאל כי התנועה הציונית נמצאת במשבר ויש להחליפה. על רקע זה החל מאבק בין שני הגושים על השליטה בהנהגת התנועה הציונית.18כך, באותן שנים (שנות העשרים), עוצבו הגופים הישוביים - כנסת ישראל, אסיפת הנבחרים, והועד הלאומי אשר פעלו במקביל למוסדות הציוניים - ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. 18
נתון מעניין וחושב הוא כי בין השנים 1931 - 1919 עלו לארץ-ישראל 116,796 יהודים כאשר רק 11,214 (פחות מ - 10% ) הגיעו ממדינות אסיה ואפריקה לעומת 94,789 ( יותר מ - 81% אשר הגיעו ממדינות אירופה. 18

הקונצנזוס והקונפליקט
מוסכם על הכל, כי הפוליטיקה היא מאבק מתמשך בין קבוצות, אינטרסים ואידיאולוגיות שונות במטרה עיקרית אחת - השגת כח. מאידך, ובניגוד להסכמה כוללת זו, ישנה סוגיה מרכזית הנמצאת בוויכוח חריף בין אותם אנשים החוקרים את התהליך הפוליטי. הסוגיה הנדונה היא האם בסיסה של המציאות הקונפליקטואלית הפוליטית מאופיינת במשחק סכום-אפס, המעיד על התנגשות בין אינטרסים מנוגדים שאינם ניתנים לגישור ללא שימוש באמצעי כפיה פוליטיים, או שמה; בבסיסו של הקונפליקט ישנה נאמנות המשותפת לכלל הקהילה הפוליטית. כלומר, הסוגיה הנדונה (גם במקרה שלנו), מנסה לקבוע האם בסיס המציאות הפוליטית הוא קונצנזואלי או קונפליקטואלי. 24

יצויין, כי בכל בכל חברה קיימים אלמנטים סותרים המאלצים כל אחת משתי התיאוריות להתמודד עימם. כלומר, אלו המחזיקים בתאוריה של קונצנזוס ומנגגד, הימצאותם של יסודות קונצנזואליים בחסרה סותרים את תיאוריית הקונפליקט. אולם, אליבא שתי התיאוריות, התופעות הללו אשר לכאורה סותרות אותן, למעשה רק מחזקות אותן. שכן, תטען התיאוריה הקונצנזזואלית, הקונפליקט בחברה אינו מהווה סתירה כלל וכלל, היות והוא קיים על בסיס הקונצנזוס החברתי וממלא בחברה תפקיד חיוני של שיפור מדינות, מניעת התאבנות חברתית ואף שמירה על ערנות המגינה על החברה מפני עצמה. מנגד, בעיני התיאוריה הקונפליקטואלית, הקונצנזוס החברתי אינו אלא תוצאה של הקונפליקט הבסיסי המעיד על נצחונו של צד אחד. צד זה עושה שימוש בקונצנזוס על מנת להביא לסולידריות חברתית ופוליטית (לכאורה), אשר תמנע קונפליקטים, ותאפשר את התבססותו של המנצח בשלטון כאילו הוא מייצג קונצנזוס. 25

בעבודה זו, הגשיה המעמדית והגישה הפונקציונליסטית מייצגות את שתי התיאוריות שצוינו לעיל. המעמדיים יטענו כי הכח הוא מצרך סכום-אפס. הם יטענו כי הפוליטיים והחלוקה בלתי שיויונית של הכח בחברה מעידים על חלוקת עבודה חברתית חיונית, המתחלקת באופן פונקציונלי בין הקבוצות השונות, ולא על איבה ניצחת וניצחית. 26

הסוציולוג הגרמני רלף דהרנדרוף היה בין המבקרים הראשונים של התיאוריה הפונקציונליסטית. בבואו לבקר תיאוריה זו (אותה כינה התאוריה האינטגרטיבית) הציג אל כל מול טיעון פונקציונליסטי טיעון מתאוריית הכפיה כדלקמן:27

טיעון פונקציונליסטי:
1. כל חברה נבנית מיסודות אחדים המאופיינים ביציבות והתמדה.
2. כל חברה וחברה היא מבנה של יסודות מלוכדים היטב.
3. לכל יסוד בחברה יש תפקיד והוא תורם לשימור החברה.
4. כל מבנה חברתי נשען ומבוסס על ערכים המוסכמים באופן מלא בין כל החברים.

טיעון מתיאוריית הכפיה:
1. בכל חברה ובכל מקום ישנם באופן מתמיד תהליכי שינוי.
2. קונפליקט חברתי וחילוקי דיעות קיימים בכל חברה ובכל מקום.
3. כל יסוד בחברה תורם ומסייע להתפוררותה.
4. כל חברה מבוססת על כפיית רצונם של חלק מהחברים על השאר.

השוואה זו מסייעת אף היא להבין ולאפיין את ההבדלים שבין התיאוריות הקונפלקיטואליות לבין התיאוריות הקונצנזואליות.

הגשיה הפונקציונליסטית, כפי שבאה לידי ביטוי בכתביהם של ש.נ. אייזנטדט, מ. ליסק וד. הורביץ, תהווה בסיס רעיוני קונצנזואלי לניתוח המקרה של "תימני כנרת". מנגד, מאמרו של ג. שפיר "קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית: היבטים כלכליים ויחודיים" וספרו: Land, Labour and the origins of

the Israeli-Palestinian Conflict, 1882-1914

בעלי אוריינטציה מעמדית, יהוו בסיס קונפליקטואלי להצגת ניתוח אלטרנטיבי, תוך הצגת בקורת על הניתוח הפונקציונליסטי.

ניתוח המקרה מנקודת מבט פונקציונליסטית קונצנזואלית
הגישה הפונקציונליסטית .
"החיים החברתיים נובעים ממקור כפול:
א) מדמיון האופי. ב) מחלוקת העבודה." 28

ציטוט זה יכול להצביע על הליבה של התפיסה הפונקציונליסטית הרואה אנלוגיה בין החברה לבין האורגניזם החי. משמע, בכל חברה ישנם מרכיבים שונים בעלי תיפקודים שונים המאחודים במכנה משותף המונע ניגודים פנימיים מתמידים אשר לא ניתנים ליישוב. למרות שבקרה הפונקציונליסטים, בדוגמא לגישות אחרות, ישנם חוגים רבים וזרמים שונים, נקודת המוצא המשותפת הא שכל מרכיב חברתי הינו בהכרח בעל תפקיד חיוני לתיפקוד הכולל של החברה. עם זאת, למרות שהמרכיבים השונים בחברות השונות פועלים באופן שונה, כולם ממלאים תפקיד אוניברסלי זהה (גלוי או סמוי) הקיים בכל החברות בעולם.

ניתוח המקרה

לדעתי, כל ניתוח, קונצנזואלי בכלל ופונקציונליסטי בפרט, חייב לזהות ולהציג בבסיס הניתוח את אותו מכנה משותף או את אותם ערכים משותפים אשר מוסכמים באופן מלא על כל הקבוצות בחברה. ערכם אלו, אליבא הפונקציונליסטים, מונעים מהאלמנטים הקונפליקטואלים שצצים בחברה מלפגוע בה ולגרום להתפוררותה, ומאפשרים את התחדשותה, התרעננותה וערנותה המתמדת.29על-כן, תחילה, אציג את הבסיס הקונצנזואלי במקרה הנדון.
ובכן, בין השנים 1910 - 1930 היה בחברה היהודית מרכיב אנושי דומיננטי, אשר הורכב מיוצא מזרח-אירופה ומרכזה. קבוצה זו פרקה את עול החברה המסורתית ונקטה בקו שידוע בכינוי "שלילת-הגולה" שעיקרו התבדלות (אם כי לא מוחלטת) מהתרבות של ארצות מוצאם. למרות שהיוקבוצות שונות בחברה היהודית, היה "מכנה משותף מינימלי" אשר גיבש וליכד את כלל החברה היהודית ואשר הוגדר כ"החתירה להקמת נרכז לאומי יהודי בדרך של עליית יהודים לארץ-ישראל והתיישבות בה וגיבושם לכלל קהילה תרבותית ופוליטית בעלת ייחוד משל עצמה ומידה של אוטונומיה". 30 משמע, ישנו מכנה משותף בסיסי וחזק לכלל היהודים בארץ-ישראל.
תשובתו של הרב דוד אלשריעה (יוזם עליית "תימני כנרת") לערכים אשר ניסו להניאו מלעזוב את תימן: "ידידי,זו הארץ שלכם, שלכם ושל אבותיכם, אבל לא שלי; אני-שלי ארץ ישראל, רחוק בפלסטין, שם הארץ שלי ושל אבותי",31 מעיגה כי "תימני כנרת" שותפים לבסיס חברתי זה.
על גבי בסיס קונצנזואלי זה, החלה להתפתח החברה היהודית בארץ-ישראל. אולם, במקביל צצו מרכיבים קונפלקיטואלים אשר הובילו לחיכוכים בין הקבוצות השונות בחברה היהודית. בהתייחס למקרה של התימנים ושל יוצאי מדינות אירופה, ניתן לראות מספר מרכיבים קונפליקטואלים.
הבסיס הראשון הוא ההבחנה בין "עולה" ל"מהגר". 32
עולה מוגדר כמי שבא לארץ-ישראל כדי להקים חברה יהודית עצמאית וחדשה , תוך שלילת המציאות החברתית הקיימת שלא מתוך שלילת אותה מציאות חברתית בה הוא חי בגולה. העולה מבצע אקט מודע של שינוי חברתי מודע. מאידך, המהגר מעתיק את מקום מושבו ואת סביבתו החברתית הקיימת שלא מתוך שלילת אותה מציאות חברתית, אלא מסיבות שונות כגון דחף כלכלי, פוליטי או דתי. בניגוד לעולה, המהגר מגיע לסביבה חברתיתחדשה אך אימו מעוניין לאבד את הרגליו החברתיים הקודמים. המהגר אף מסתגל לחברה החדשה בצירה מינימלית ביותר ורק כאשר הדבר הכרחי.33על-פי הבחנה זו, יוצאי מדינות אירופה יוגדרו כעולים, שכן הם החליטו ליצור את "היהודי-החדש" שעיקר אפיונו היה ציונות, שאיפה למדינה יהודית בארץ-ישראל, חילוניות וסוציאליזם. אותם עולים ממדינות אירופה (בעיקר ממזרחה) אף שינו את סגנון הדיבור שהיה נהוג בגולה והנהיגו דיבור ישיר-"דוגרי". 34 למעשה, הבסיס ל"יהודי-חדש" (הנקרא "צבר") היה המונח "שלילת הגולה" שעיקרו התבדלות מהיהודי הגלותי.
מנגד, התימנים שמרו על המסורת שלהם מתימן, שמרו על "שפת הקודש" המיוחדת 35ועל הרגליהם החברתיים תרבותיים עימם הגיעו לארץ. לדוגמא, המשך החיים הקהילתיים סביב הרב שהיה ב"בית-המוטור", התיחסות עצמית כאל קבותה הומוגנית אחת כפי שנהגו לחתום על המכתבים: "תימני-כנרת" לבין יוצאי אירופה, שלימים הקימו את "קבוצת-כנרת", היה ללא ספק מקור לקונפליקטבין הקבוצות.
ש.נ איזנשטט מציג את הדברים בצורה חדה וברורה: "מיבנם המיוחד של תהליכי האנומיה התונה בפנינו (הבעיתיות במבנה החברתי של עדות המזרח ג.מ )מסתבר מתוך השוני האיכותי (ההדגשה במוקר ג.מ) בין החברה הדתית מסורתית ( עדות המזרח) לבין החברה החילונית-רציונלית-לאומית של הישוב החדש." 37 מרכיב בעייתי נוסף הוא נטייתם של בני עדות המזרח (ובכלל זה התימנים), לפרוס רשתות חברתיות הומוגניות פנים עדתיות, זאת בניגוד ליוצאי אירופה. 38
כפי שהוצגו לעיל "תימני-כנרת" ארן התרכזו סביב הרב והיוו קבוצה הומוגנית ביותר. כך, שיתכן, ונטיה זו אף היא הביאה לקונפליקטים או לפחות לחוסר התמזגות בין שתי הקבוצות.
לבסוף, ישנו את המרכיב האובייקטיבי אשר מבחין בין התימנים לבין יוצאי אירופה. מרכיב זה הוא השוני התרבותי, חברתי, חינוכי ומסורתי בין שתי הקבוצות. גם אם שתי הקבוצות היו מנסות שלכוח את עברן ולהקים חברה יהודית חדשה, הדבר היה בלתי אפשרי. שהרי, לא ניתן ליצור יש מאין, ובמהלך הנסיון להקים חדהרה חדשה כל אחד חייב לחזור ולהיעזר באשיותו, בהבנתו ובתפיסת עולמו כפי שכבר עוצבה. ראיה לכך ניתן למצוא בנסיונותיהם של ה"צברים" ליצור את ה"יהודי-החדש" אשר למרות כל נסיונותיהם לשלול את הגולה, הושפעו רבות מהוריהם ומהרעיונות אליהם נחשפו בגולה. 39
כך נוצר מצב שבו ישנה קבוצה גדולה של "צברים" חלוצים אשכנזים, אשר מייצגים את הרעיונות הציוניים ( על פי הבנתם וקביעתם) שאופיינו במודרניות, חילוניות, רציונליות וסוציאליזם. מנגד, שינה קבוצהקטנה של תימנים השומרים על ערכיהם ואורח חייהם התרבותי חברתי. בין שתי הקבוצות הללו היה בסיס חברתי עמוק וחזק, אך כפי שהוצג, סיבות רבות הביאו להתפתחות קונפליקטים בין הקבוצות, זאת מבלי לפגוע בקונצנזוס בינהן. זהו הבסיס הפונקציונליסטי לניתוח המקרה של "תימני כנרת".

הפונקציונליזם החברתי בכנרת
אליבא הפונקציונליסטים, בכל מצב חברתי קיים, ובוודאי שבסיטואציה שכזו של מאבק להקמת המדינה, כל מבנה חברתי וכל קבוצה חברתית צריכים לפעול ולמלא תפקיד חברתי מסוים. ואכן, היתה חלוקת תפקידים בין בין הקבוצות השונות בחברה היהודית כדלקמן; יוצאי אירופה שהיו מודרניים ובעלי רעיונות מדיניים וציוניים מתאימים, הופקדו על ניהול הישוב הציוני. מאידך, לתימנים הוקצה תפקיד של הוצאת רעיון "כיבוש העבודה" לפועל, שעיקרו החלפת הפועלים הערבים הזולים. 40
גם אם "תימני כנרת" הגיעו לארץ-שראל עוד לפני שיבנאלי יצא לשליחותו בתימן, אין כל סיבה שלא ימלאו אף הם את הפונקציה שלשמה הבואו שאר התימנים. פונקציה זו היתה פרי רעיונו של ארתות רופין אשר יצא מנקודת ההנחה כי התימנים שהינם בעלי כושר גופני גבוה והיותם חרוצים, מסורים ומסתפקים בשכר נמוך, יהוו מתחרים טובים לפלחים הערבים. על כך כתב א. רופין: "... אורח חייהם היה כשל הערבים ידעו להתקיים בצמצום וכח הסתפקותם במועט, אהבת העבודה וסגולותיהם השכליות הקימו לעצמם בא"י בסיס מועט לקיום".
עזריאל קמון, מהחוג להיסטוריה של עם-ישראל באוניברסיטת תל-אביב, מציין כי היו לבטים מסוימים (מוסריים ופרקטיים) ביחס לרעיון הבאת התימנים לארץ-ישראל. 42 אולם, לבסוף הוחלט במוסדות הציוניים ובמוסדות הישוב על שליחותו של יבניאלי לתימן במטרה להביא עבודי אדמה לארץ-ישראל. להלן חלק מכרוז של יבניאלי כפי שפרסם בתימן:"...כל אדם מכם אשר שנאה עזה לגלות ואהבה לארץ-ישראל מקננת בליבו ואשר יש לו גוףבריא מוכשר לעבודת האדמה הקשה ואשר יש לו הוצאות הדרך עד העיר יפו. האיש אשר שלוש אלה לו יעלה לא"י...43. התייחסות זו לתימנים כאל חומר עבודה אנושי בעל תפקיד פוקציונלי עתידי מוגדר, קרי עבודת האדמה, מופיע מספר פעמים נוספות אצל יבנאלי; לדוגמא, "היהודים עצמם נבדלים בגופם החלש מהגויים בעלי הגוף היפה והבריא. חורמ אנושי לא"י לא מצאתי פה ....." 44, או מאידך, "...ןבכל זאת האנשים (היהודים התימנים ג.מ. ) בריאים. הגופים המגולים תמיד לאור ולשמש אשר מריאהם כעין הנחושת, מוצקים, הרגליים חזקות, העיניים.... כמעט תמיד בריאות ומאירות.... 45

ללא ספק עצם הרעיון לצאת ולהביא יהודים מתימן שיהיו חזקים, בריאים ומסתפקים בשכר מועט כדי לתפוס את מקומם של הערבים הוא בבסיסו רעיון פונקציונליסטי מובהק ( כל עוד קיים הבסיס הקונצנזואלי המשותף).גם דבריו של יבנאלי שנכתבו שנתיים לאחר עליית התימנים מעידים על תפיסה פונקציונליסטית שעיקרה שלכל פונקצעה חיובית יש לעתים גם דיספונקציות כדלקמן:"... מרוצים היהיינו בוודאי אילו היו עולים מתימן רק אותם היהודים שהם בריאים בגופם ומוכשרים לעבודת האדמה הקשה. ואולם הדבר אינו בידנו.
בעליה המונית אי אפשר להפריד באופן מלאכותי חלקים שונים מן העולים ולהגיד להם: "הישארו פה והניחו לחריכם לעלות! " לכן היתה כל שיירה ושיירה העולה מתימן מביאה איתה סרח עודף של בני אדם שאי אפשר היה להם לחיות על עבודתם: זקנים, חלשים, חולים...". 46

כך החל מצב בו היה מכנה משותף שאיחד את כולם, אך כל קבוצה מילאה תפקיד חברתי אשר בישוב היהודי. התימנים היו בעיקר פועלי אדמה אשר תפקידם היה לדחוק את רגליהם של הערבים מהשליטה בשוק העבודה. מולם, יוצאי מדינות אירופה, אשר לא יכלו להתמודד על "כיבוש העבודה" עם הפועלים הערבים או עם כל תהימנים, היו מעצבי האידיאולוגיה הציונית, ואף הוטל עליהם למלא תפקיד בסוציאליזציה הלאומית של תהימנים ולעשות אותה לנתיניה של התנועה הציונית 47

הית והפועלים האשכנזים בניגוד לתימנים לא הצליחו להתמודד בהצלחה על כיבוש העבודה, היה צורך למצא להם פתרון קיומי אחר. לכן, הועלה הרעיון של "כיבוש האדמה", שעיקרו רכישת אדמות בהון של ההסתדרות הציונית. על אדמות אלו יוקמו התישבויות קואופרטיביות לפועלים האשכנזים אשר ימלאו את כל צורכיהם מבלי להיאבק עם הפועלים התימנים או הערבים. 48

כך, כל קבוצה תתרום למאבק הציוני בהתאם לכישוריה ותקבל את צרכיה הקיומיים; מי במסגרת מאבק בפועלים הערביים ומי בהתישבויות קואופרטיביות.

ואכן, על פי המסמכים מאותה עת, במקרה של "תימני-כנרת" הרעיון בישובם בכנרת (ולמעשה מרגע הגעתם לארץ) היה הפיכתם לפועלים. כך נכתב במזכר שהוצא בעקבות ביקור ה"ועדה להתישבות התימנים בכנרת" ב שנת 1925: "... ביסוד השכונה היה רעיון ע"ד יצירת שכונת פועלים שיעבדו במשקי הסביבה...". 49 משמע, אין כל כוונה וכל הגיון ש"תימני כנרת" המסוגלים להתמודד בשוק העבודה יקימו משק עצמאי למחייתם תוך החלשת הכח היהודי. אולם, אט אט חל שינוי; "תימני כנרת" אשר בתחילה היו כשאר התימנים ( קרי החליפו את מקומם של הפועלים הערבים בעבודות שונת), החלו הלקים משק עצמאי בכנרת, וזאת על פי הנחיית המוסדות. נקודה מעניינת זו מופיעה במכתבו של הרב דוד ישראל:"... אנחנו תימני כנרת נודיע לכם כי כאשר הגענו לכנרת אפילו עץ אחד לא היה לתחילת עבודתנו סתימת הביצה ואחך כך חפרנו בורות בשביל "האקליפטוס" אחר כך סיקלם= אבנים הוצאנו סגרות באדמת הק"ק בכנרת ואחר כך החליט המרכז על עבודה עצמאית ואמר
ינסה אותנו אם נוכיל להוציא לנו חיים מעבודת האדמה אם נראה שהם זריזים ופועלים חרוצים אנחנו נסדר אותם באדמה כל הצורך... שאנחנו נוכל לעבוד ולהוצא פרי מעבודתנו". 50 בכך, למעשה חדלו התימנים מלמלא את התפקיד שיועד להם באותה תקופה, קרי מאבק על כיבוש העבודה, ומצאו פתרון קיומי דומה לזה שיועד ליוצאי מדינות אירופה. על הפסקת העבודה ותחילת מציאת פתרון עצמאי, מספר וסף מרגלית: "התחילו עובדים. עבדו בביתניה, בדגניה ובכנרתת, לפעמים גם במשק הפועלות של חנה מייזל: חוות כנרת. יום אחד בא מנהל העבודה ואמר להם: יש פקודה מחיפה להפסיק את העבודה. אמרו לו: להפסיק את העבודה? אמר: כן." {...} " אחרי שישה חודשים (מהפסקת העבודה) ג.מ) יצאנו ולקחנו אדמה על ידנו. לקחנו חלקות אדמה, האדמה לא היתה הפקר לגמרי, אבל אפשר היה לקחת. כל אחד לקח חלקה ועשינו ירקות ואת התוצרת שלחנו לדמשק." 51

פתרון עצמאי זה של התימנים אשר היה מקובל על הרשויות לא הוסכם על חברי קבוצת כנרת. למרות הסכמה על בניית בתים נוספים לתימנים ואף הקצאת כספים לצורך ביסוסם הסבר התעכב עקב התנגדות חברי הקבוצה. 52 יתרה מכך, על פי גישה זו, לא רק ש"תימני כנרת" חדלו מלמלא את התפקיד הפונקציונלי שיועד להם, אלא שהם פגעו בסיכויי ההשרדות של קבוצת כנרת שחייבת היתה את אדמות התימנים על מנת להתקיים באופן עצמאי; שהרי, יוצאי אירופה בניגוד לתימנים לא מסוגלים היו להתמודד בשוק העבודהץ

כך נוצר מצב שלא רק שהצורך הפונקציונלי בהשארת "תימני כנרת" בכנרת נעלם, אלא שאף החל מאבק בין "תימני כנרת" לקבוצת-כנרת על המשאבים הנחוצים לקיום ובבסיסם האדמות ומי-השתיה וההשקיה. יש לזכור, כי קבוצת-כנרת שלטה על המשאבים החיוניים אשר לא תמיד הספיקו לשתי הקבוצות, ואף היתה חלק מקבוצת הרוב הן בישוב והן במוסדות אשר דנו וקיבלו את ההחלטה בנושא העברת התימנים מכנרת.

ההגיון הפונקציונלי מבחינה חברתית באותה עת הוא ברור. שתי קבוצות חיו על שטח אדמה שלא מספיק לשתיהן. הצורך החברתי הוא לא לפגוע ביוצאי אירופה שלא מסוגלים להתמודד בשוק העבודה, אלא לאפשר להם את מירב התנאים הקיומיים במקום בו הם יושבים. ביחס לתימנים, המסוגלים להתמודד בשוק העבודה, אותם ניתן להעביר למקום אחר.

לא ניתן לטעון שהיתה כפיה היות ו"תימני כנרת" הביעו את הסכמתם לעבור לאזור רחובות זאת לאחר שבחנו מספר מקומות אחרים. 53 כמו כן (וכפי שצויין לעיל), "תימני כנרת" השתתפו באופן שווה בבחירות להסתדרות כך שיכלו להיות שותפים בהכרעות שהתקבלו. נכון הדבר שכוחם של "תימני כנרת" ביחס לקבוצת כנרת היה מועט ואף היו קונפליקטים בין שתי הקבוצות. אולם, תופעות אלו, על פי גישה זו, נתפסות כחלק אינטגרלי מעצם קיומה של כל חברה והן מאופיינות בחוסר הקביעות ובהשתנות המתמדת שלהן.

לסיכום, ניתן לאמר כי מזווית ראיה פונקציונליסטית, סיפורם של "תימני-כנרת" הינו סיפור על מהגאים שהגיעו לארץ שיראל מתוך כוונה שימלאו צורך מסויים. התישבותם בכנרת בסמוך לקבוצת כנרת אשר רוב/כל חבריה היו יוצאי אירופה, בשילוב הפסקת הצורך בעבודתם ומיעוט המשאבים הקיומיים לשתי הקבוצות, היו בבסיס ההחלטה להעביר את "תימני-כנרת" לרחובות.

למרות שההגיון הפונקציונלי שבבסיס העברת "תימני כנרת" הוא ברור, ישנן מספר נקודות שאינן מתאימות לפרדיגמה זו. הנקודה הראשונה היא ללא ספק אופי הפתרון. אם אכן היה צורך חברתי אמיתי ש"תימני כנרת" ימשיכו להתמודד בשוק העבודה, כיצד זה שניתנה להם האפשרות להקים במקום אחר משוב עצמאי, בדיוק כמו שהחלו לעשות על אדמת כנרת. משמע, שהצורך הפונקציונלי, כפי שהוצג עד כה, לא היה בבסיס ההחלטה להעביר את "תימני-כנרת".

יתכן והיה צורך חברתי אחר בהחלטה על העברת "תימני-כנרת" לרחובות אשר לא עמדתי על טיבו. אבל, בוודאי שגם הסבר זה לא יענה על נקודה נוספת והיא; מדוע הקונפלקיט בין שתי הקבוצות, שכפי שהוצג בתחילת הניתוח הן בעלות בסיס קונצנזואלי משותף, לא מביא ל"התרעננות החברה ושיפור המדינות", שיבוא לידי ביטוי בשיתוף פעולה ואף איחוד בין הקבוצות; אלא, התוצאה היחידה היתה שמירת הבידול בין 2 הקבוצות והעברת הקבוצה החלשה למקום אחר? משמע, המרכיב הקונצנזואלי, כפי שהוצע, אינו עמוק וחזק דיו כדי להתמודד עם הקונפלקיטים ולשמור על שתי הקבוצות במקום אחד. חיזוק לכך ניתן לקבל מהעובדה, כפי שהוצג לעיל, שחברי קבוצת כנרת קודם כל דאגו לצרכיהם ורק אחר כך, אם התאפשר, הם העבירו מים ועזרה ל"תימני-כנרת".
נקודה זו מעבירה אותנו לביקורת החריפה מכל \0לדעתי); כיצד ניתן לטעון, במקרה האמור, שישנו בסיס קונצנזואלי כאשר "תימני-כנרת" נתפסו ככאלו אשר הובאו/באו במטרה להחליף את הערבים. האם הם באים להחליף את הערבים בכל או שהם ממלאים רק את עבודתם ונחשבים בשאר כיהודים לכל דבר? האם בכלל ניתן לעשות הפרדה שכזו?

תפיסה זו אשר ראתה בתימנים כמחליפי הערבים, (על פניו רק בתחום העבודה), תקל עלינו להבין ביתר קלות מדוע הפתרון שהוצע ל"תימני-כנרת", לאחר שהתסתיימה העבודה בכנרת ובסביבתה, היה העברתם למקום אחר, ומדוע דווקא הועברו התימנים ולא קבוצת כנרת. בהתאם לתפיסה זו, אציג הסבר אפשרי אחר בפרק "נקודת מבט מעמדית".

נקודת מבט מעמדית - מהו קוליניאליזם?
קולוניאליזם מוגדר כ"ייסוד ואחזקת שליטה, לפרק זמן ממשוך, על אנשים זרים, המופרד וכנוע לכח השולט." 54 כיום, המשמעות העיקרית של קולוניאליזם אינה מתקשרת להתישבויות של אנשים ממדינת-אם במדינות זרות (כמו במקרה של היוונים הקדומים), אלא מזוהה עם "שליטה על אנשים מגזעים שונים וישוב אדמות מופרדות במי-מלח (ים ג.מ) מהמרכז האימפריאלי". 55
בשלהי המאה התשע עשרה ובתחילת המאה המאה העשרים החל מה שמכונה "האימפריאליזם החדש" שאוהיין בהרחבת הקולוניות של המעצמות הרולוניאליות הקיימות, וכן בהצטרפותן של מדינות נוספות מאירופה ואף מחוצה לה, דוגמת יפן, לחוג המעצמות הקולוניאליות. 56

הסיבות לקולינאליזם הן רבות ומגוונות; בתחילה, במאה ה-15, הקולוניאליזם נבע מהרצון לגלות עולם חדש ולהתגורר בארצות חדשות. אולם, אט אט מדינות האם רצו להשיג מהקולוניות משאבים כליליים וחומריים, או להשתש בהן כנכס פוליטי ו/או אסטרטגי בזירה הבינ"ל.

על פניו, להתישבות היהודית בארץ-ישראל ישנם סממנים ומאפיינים יחודיים, אשר לא בהכרח מתאימים להגדרה הקולוניאלית כפי שצויינה לעיל.אולם, כפי שיוצג בהמשך, ישנם מספר מרכיבים בהתישבות היהודית בארץ-ישראל, אשר תואמים לבסיס ההגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית. מרכיבים אלו הם התישבות בארץ חדשה בשאיפה לחיות ולשלוט בה ובתושביה, לעתים תוך גירוש של התושבים המקומיים. שני מרכיבים אלו יהוו את הבסיס להגדרה הקולוניאליסטית כפי שאעשה בה שימוש בניתוח המקרה.

הקולוניאליזם היהודי בתקופת הישוב
את הניתוח המעמדי אבצע תוך התבססות וגזירה מתוך האעיונות וההשוואה של התישבות היהודית בארץ-ישראל לקולוניות אירופאיות, כפי שמציג זאת גרשון שפיר בכתביו.המקרה של "תימני כנרת" יוצג כמקרה מבחן שהינו מיקרו-קוסמוס של המתרחש בין היהודים לערבים. משמע, אתבונן על מערכת היחסים שבין יוצאי-ארופה לתימנים בכנרת כנגזרת של מערכת היחסים שבין היהודים לערבים בארץ-ישראל, אותם משווה שפיר לקולוניות האירופאיות.

שפיר מציג במאמרו "קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית" ארבע דפוסי קולוניות שונות כפי שהציגו החוקרים פילהאוס ופרדיקסון, וכן שני דפוסי קולוניות נוספים אותן הוא מציג בעצמו.

ארבע סוגי הקולוניות הראשונות שהובחנו ע"י פילהאוס ופרדיקסן הן כדלקמן: קולוניה צבאית Occupation Colony , קולוניה מעורבת Mixed Colony , קולוניית מטעים Plantation Colony , וקולוניית התישבות טהורה Pure Settlement Colony.

הקולוניה הצבאית אופיינה בכך שלא היתה בה התישבות אזרחית נרחבת, אלא רק אחזקת כח צבאי לשמירה על אזור אסטרטגי מסויים. בניגוד לדפוס זה, שלושת סוגי הקולוניות האחרות היו קולוניות התישבותיות שהתבססו על התישבות אוכלוסיה ארופאית במקום תוך השתלטות על המשאבים הכלכליים ובעיקר על הקרקע. בקולוניה המעורבת, האוכלוסיה המקומית היא זו שסיפקה את כח העבודה למתישבים זאת מבלי שהיתה הפרדה גזעית מוחלטת בין שתי האוכלוסיות. דבר זה הוביל לנישאוי תערובת ולהטשטשות הגבולות בין שתי האוכלוסיות.במקרים בהם לא נמצא במקום כח עבודה זול וצייתן לעיבוד המטעים, הביאו המתישבים כח עבודה מתאים לכך. בדפוס קולוניאלי זה שמוגדר בקולוניית מטעים , נשמרה ההפרדה בין האוכלוסיות, כשלעובדים נשמר מעמד חוקי וכלכלי נחות משל המתישבים. בניגוד לשני דפוסי קולוניות ההתישבויות שצוינו לעיל, בקולוניית ההתישבות הטהורה, המעסיקים והפועלים היו שייכים לאותה קבוצה אתנית - המתישבים האירופאים. על-מנת לשמור על הומוגוניות אתנית וחברתית נאלצו המתישבים הארופאים להשמיד או לגרש את האוכלוסיה המקומית.57

שפיר מציג דפוס קולוניאלי נוסף והוא, קולוניית מטעים אתנית. בסוג זה של קולוניה, התושבים המקומיים עבדו במטעיהם של המתישבים אך נשמרה הפרדה אתנית ברורה בין המתיישבים למקומיים. 58

בבואנו להשוות בין הקולוניות האירופאיות להתישבות הציונית בארץ-ישראל, יש להודות כי שינם מספר גורמים המבדילים בין שני סוגי ההתישבויות. ההבדל הראשון והעיקרי הוא בחירת מיקום ההתישבות. מיקום הקולוניות הארופאיות נבחר על פי שיקולים כלכליים ואסטרטגיים, זאת בניגוד להתישבות הציונית שבחרה בארץ-ישראל משיקולים דתיים ואידאים. העובדה שבארץ-ישראל רוב האוכלוסיה לא היתה אוכלוסיית נודים, וכן המחסור באדמות זולות ופנויות וחוסר תמיכה צבאית, אף הם מבחינים בין הקולוניות האירופאיות להתישבות הציונית בארץ-ישראל. הבדלים נוספים אשר ניתן להצביע עליהם הם חוסר האטרקטיביות של ארץ-ישראל לעולים רבים וכן חוסרר עוצמה אשר מנעה שיעבוד האוכלוסיה המקומית ואיפשרה רק עבודה שכירה. 59

בהתבוננות על ההתישבות היהודית בארץ-ישראל, ניתן לראות דפוסים קולוניאלים שונים. בתחילה, אנשי העליה הראשונה (בעידודם של הרצל ואנשי ההתאחדות הציונית העולמית) דגלו בשיטת "ההתישבות הטהורה",שעיקרה היו איכרים יהודים בעלי חלקות קטנות. אותם איכרים היו אמורים לספק את מחייתם בעצמם בעיקר מגידולי השדה 60 . אולם, מהר מאד הבינו האיכרים כי שיטה זו מבטיחה להם רמת חיים נמוכה ביותר אשר בוודאי תביא לבריחת המתיישבים מארץ-ישראל. 61 בעקבת פניה לברון אדמונד דה רוטשילד, גידולי השדה הוחלפו במטעים (בעיקר כרמים ליין) והאיכרים הפכו לבעלי מטעים פרטיים אשר העסיקו פועלים ערביים בזול. כך דפוס "ההתישבות הטהורה" השתנה ל"קולוניית מטעים אתנית" אשר אמורה היתה להבטיח רמת חיים אירופאית ליהודים. 62 ברם, דרישתו של רוטשילד להפוך את המטעים לרווחיים הביאה לקיצו. הכרחי בשכרם הגבוה של היהודים והביאה לעזיבת רבים מהם את הארץ, לעקירת מטעים רבים וסיכנהשוב את ההתישבות היהודית בארץ-ישראל. במקביל לבעיות אלו, צצה בעיה נוספת, והיא סרובו של רוטשליד לרכוש אדמות נוספות וכן הימנעותה של ההסתדרות הציונית מרכישת קרקעות, בטרם התקבל אישור מהשלטון העותומני להתישות יהודית על אותה קרקע. 63

כך נוצר מצב שכאשר הגיעו אנשי העלייה השניה שוק הקרקעות היה מוקפא לחלוטין, וכל אשר נותר להם לעשות, היה להתמודד בשוק העבודה אשר גם מצבו היה בכי רע. על כן, בשלב הראשון, החליטו היהודים כי על ידי דחיקת הפועלים משוק העבודה שומירה על מונופול בתחום זה יבטיחו לעצמם שכר שיאפשר להם רמת חיים נורמלית. לשם כך הם החלו במאבק על "כיבוש העבודה". בשלבים הראשונם של המאבק על כיבוש העבודה,היהודים (שעיקרם היו יוצאי אירופה) זכו בהצלחה מועטה ביותר. פתרון אחד אשר הוצע לבעיה זו (כפי שהוצג בתחילת העבודה), היה להביא יהודים מתימן על מנת שידחקו את רגליהם של הערבים משוק העבודה. אולם, הסתבר שפתרון זה אנו מוצלח ולא פותר את כל הבעיות של יוצאי אירופה. לכן, שאפו היהודים יוצאי אירופה לחזור ולהקים קולוניות התישבויות טהורות ( זאת בניגוד לרוטשילד אשר דגל בקולוניית מטעים אתנית דוגמת צרפת בצפון אפריקה). לרעיונם זה היתה תמיכה מצד ההסתדרות הציונית העולמית אשר ראתה את רעיון הקולוניזציה הפנימית כפי שהונהגה ע"י ממשלת פרוסיה במאה ה - 19 כמודל לחיקוי. שפיר מציג את עיקרו של הקולוניאליזם הפנימי כהשגת רוב דמוגרפי בשטחים אשר נמצאים במחלוקת. כך אימצה תנועת ההתישבות הציונית ת המודל הפרוסי, תוך הוספת אלמנטים אידיאלוגיים המתאימים לרעיונות הסוציאליסטים עמם הגיעו היהודים מאירופה. התוצאההיתה "הקואופרציה ההתישבותית" כפי שגובשה ע"י הסוציולוג הגרמני-יהודי פרנץ אופנהיימר ועקיר איפיונה היה ה"קיבוץ". 64 מובן, שהרעיון של הקולוניאליזם הפנימי אותו אימצה תנועת ההתישבות הציונית ואשר התבסס אך ורק על יוצאי אירופה (שהרי התימנים נאבקו בשוק העבודה), נתפס כפתרון אידאולוגי, סוציאליסטי, ציוני הן בתחום הקרקע והן בתחום העבודה. למעשה, כבר אז הוחלט (מרצון או מכורח הנסיבות) על קבלת האידאולוגיה של העדפת דמוגרפיה על פני גיאוגרפיה. משמע, העדפת רוב יהודי באזורים מסוימים על פני שליטה על שטח גדול יותר אך להיו בו במיעוט.

הקולוניאליזם האשכנזי
בשלב זה נוצרת הנגזרת בין המבנה הקולוניאליסטי התישבותי של היהודים ביחס לערבים בארץ-ישראל, לבין ההתישבות של יוצאי אירופה היהודים ביחס ליוצאי תימן. על פניו, על פי גישה זו, המקרה של "תימני כנרת" הוא מקרה של קולוניאליזם כזה או אחר. שהרי, יוצאי אירופה הגיעו לכנרת לאחר ש"תימני כנרת" ישבו במקום, השתלטו על האדמה והעבירו את התימנים למקום אחר ( דפוס המזכיר קולוניאליזם פנימי). יש לזכור נקודה נוספת והיא שלמרות שכל הישוב היהודי השתתים שסרבו להשתתף), ולכאורה יש מאבק הוגן, יוצאי אירופה היוו את רוב הישוב היהודי באופן קונסיסטנטי עד קום המדינה. כך, שכוחם של התימנים מול מתישבי קבוצת כנרת שהורכבה מיצאי מדינות אירופה היה מועט ביותר (אם בכלל).

ובכן, מנקודת מבט זו ובניגוד לגישה הפונקציונליסטית, העבודה שיוצאי אירופה והתימנים הם בני אותה דת ובעלי רצון משותף שהוגדר כ"החתירה להקמת מרכז לאומי יהודי בדרך של עליית יהודים לארץ-ישראל והתיישבות בה וגיבושם לכלל קהילה תרבותית ופוליטית בעלת יחוד משל עצמה ומידה של אוטונומיה", פשוט אינו מספיק ליצור בסיס קונצנזואלי איתן. הרי מן המפורסמות שישנם עמים בעלי אותה דת ולאום הטובחים אחד בשני ללא הבחנה תוך רצון להיבדל, כאשר הבסיס הקונפליקטואלי הוא עמוק יותר וחזק יותר ועיקרו -האידיאולוגיה, המוצא או גזע.. כך גם במקרה של התימנים מול יוצאי אירופה. גם אם "תימני-כנרת" הגיעו לפני שליחות יבנאלי לתימן, הם נכלאו בנישה של התימנים אשר לא באים בגלל הרעיונות הציוניים שלהם, אלא, מסיבות דתיות או אולי כלכליות. והרי יבנאלי לא יצא בקריאה לתימנים בתימן "כל מי שציוני ורוצה הלקים מדיה יהודית בארץ-ישראל", אלא, כל מי ש"אהבה יוקדת לארץ-ישראל מקננת בו". משמע שהתימנים לא הובאו כמי ששותפים לרעיון הציוני, אלא, כקבוצה לא שווה, נבדלת, אשר אורה לסייע במשימה מסויימת.
יש שלאול שאלה נוספת, מדוע דווקא יהודים מתימן הרחוקה ולא ממצרים, סוריה, לבנון, או כל מדינה ערבית אחרת? ובכן, התשובה היא אחת - יוצאי אירופה אשר נאבקו בשוק העבודה לא חיפשו יהודים נוספים כמוהם ם רעיונות דומים, אלא בפירוש חיפשו יהודים דמוי ערבים שיהיו מסוגלים לעבוד כמו ערבים, לקבל שכר נמוך כמו הערבים ולהיות צייתנים כמו הערבים רק עם הבדל קטן אחד; שיהיו יהודים. ההעדפה ליהודי תימן על פני מדינות ערב אחרות היתה משתי סיבות: הראשונה היא היותם תושבי האימפריה העותומנית ועל-כן קיבלו אישור בקלות יתרה לנוע ברחבי האימפריה, והסיבה השניה שבמדינות ערב רבות, בניגוד ליהודי תימן שם רמת החיים היתה נמוכה, היהודים היו מבוססים כלכלית לא התפרנסו מעבודת כפיים.לכן, התאימו כל-כך התימנים לתפקיד שיועד להם - כיבוש עבודת האדמה מהערבים. תפיסה זו היתה מקובלת לא רק על האיכרים אלא גם על המשרד הארצישראלי ואף על חוגים שונים בישוב. לטענתם: "התימנים בהיותם אנשי עבודה, מסתפקים במועט, חרוצים וישרים, יטיבו למלא את מקום הערבים במושבה ויסתפקו בשכר מועט כמותם." כמו כן, "רמתם התרבותית של התימנים שהוגדרה כנמוכה נחשבה הולמת במיוחד את עבודת האדמה הבלתי מתוחכמת והם נחשבו ל"פועלים טבעיים", "כח עבודה", "בעלי ערך כלכלי רב". היותם רגילים לאקלים האזור, דתיותם ונתינותם העותומנית נחשבו כיתרונות נוספים. מצקבם הקשה בתימן היה ידוע לראשי התנועה שראו בא"י ארץ מקלט עבורם"... 65
את חוסר קבלת תהימנים כשווים ליוצאי אירופה ניתן להבין מרעיונו של אהרון איזנברג, מנהל "אגודת-נטעים", שהועלה במטרה להטיח את "כח העבודה התימני"; לדבריו כל אשר צריך היה לבנות כפרים בסמוך למושבות של יוצאי אירופה, בדיוק כמו שעשו עם הערבים. בכפרים יבנו להם "בתים זולים וקטנים" ובעזרת המשק-החי, הגינות ועבודתם במושבות הם יחזירו את חובם על הבתים במשך תקופה ארוכה, וכך יהיו תלויים בעבודתם במושבות. 66

הדיעה שיש לנסות ולעורר את העליה מתימן באורח עקיף על מנת למנוע עליה המונית מחד ומניעת יצירת אחריות כלפי התימנים מאידך, 67 מעידה אף היא על התפיסה הבדלנית העמוקה בה יוצאי אירופה לא ראו בתימנים חלק בלתי נפרד מהרעיון הציוני שחובה לקחת עליו אחריות. למעשה כל ההתיחסות לתימנים בעצם הרעיון להביאם וכלה באופן הטיפול שהוצע בהם (כפי שהוצג עד כה) מתאים בדיוק להגדרה של קולוניית מטעים אתנית ( למעט כמובן העובדה שמדובר בבני אותו עם).

ביחד ל"תימני-כנרת", ועל פי גישה זו, ניתן לראות דפוס קולוניאלי משתנה באופן די דומה לקולוניאליזם היהודי כלפי הערבים באותה ע. בתחילה, כשהגיעו "תימני-כנרת" לכנרת, הם עבדו כפועלים במושבות הסביבה (דגניה, ביתניה, חוות הפועלים ועוד), כממלאים את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית. אולם, התימנים (באופן כללי) לא החליפו את הערבים אלא הקימו פלח שוק חדש של פועלים שמוקם בין הערבים לאשכנזים. 68 במקביל, קבוצת כנרת עלתה על הקרקע בסמוך למקום מושבם של "תימני כנרת" וכך ( כפי שצויין בתחילת העבודה) צצה בעיה של אמצעי קיום ומיעוט משאבים (בעיקר מים וקרקעות) לשתי הקבוצות. כמו-כן, "תימני כנרת",אשר עבודתם השכירה במושבות הופסקה, החלו להקים משק חקלאי עצמאי לקיומם וחדלו (או/אולי אף לא החלו בכלל) למלא את מקום הערבים בקולוניית המטעים האתנית.

בשלב זה צצה הבעיה, שהרי ראינו כי ההחלטה היתה לאפשר ליהודים יוצאי מדינות אירופה להקים התישבויות קואופרטיביות עצמאיות המנותקות הן מהערבים והן מהיתמנים. אולם, במקרה של כנרת, קבוצת כנרת נוסדה כאשר התימנים היו במקום, מנהלים באופן עצמאי את חייהם ומספקים את צרכיהם הקיומיים, באופן די דומה להתישבויות הקואופרטיביות.

לדעתי, נקודה זו היא נקודת המבחן האם המוטיב המרכזי בפרשה זו הוא קונצנזואלי או קונפליקטואלי. שהרי, אליבא הקונצנזואליים, המרכיבים הקונפלקיטואלים מטרתם למנוע את קיפאון החברה ושיפור המדיניות. כך שכאשר קמה קבוצת כנרת לצד "תימני כנרת" אך טבעי הוא שיצוצו קונפליקטים, אשר על הבסיס המשותף יביאו לשיפור המצב הקיים ושיתוף פעולה בין הקבוצות. מאידך, אם הבסיס הוא אכן קונפליקטואלי, לא ניתן יהיה לגשר על הקונפליקטים, והעימות יהיה בלתי נמנע וללא פשרות.

ואכן, אם נתבונן על כנרת כמיקרו-קוסמוס, ישנו דפוס קולוניאלי מובהק עם בסיס קונפליקטואלי. אם בשלב הראשון בו "תימני-כנרת" עדיין היו המחליפים של הערבים ניתן לדבר על תפקיד פונקציונלי ולא על קולוניית מטעים אתנית, כיצד ניתן יהיה להסביר את השתלשלות הארועים בהמשך. ראינו כי התקבלה החלטה על פתרון פנימי בו היהודים יקימו קואופרציות עצמאיות על אדמות שיירכשו עבורן, ובמקביל, "תימני-כנרת" חדלו מלעבוד במושבות הסביבה והחלו אף הם להקים משק עצמאי. העובדה שקבוצת כנרת עמדה על כך בתוקף שהתימנים יועברו, מעידה על חוסר רצון בשיתוף פעולה או בבסיס משותף. ישנו למעשה רצון לבנות מושבה קולוניה) אתנית טהורה, בה יהיו רק יוצאי אירופה. הדרך לכך היא נקיטת פעולה של קולוניזציה פנימית, קרי, השגת שליטה על שטח מסויים המצוי במחלוקת, זאת ללא שיתוף פעולה עם הקבוצה האחרת,ובמקרה זה על ידי גירוש/העברה.
נקודה מעניינת נוספת, אשר ללא ספק מעידה על גישה קולוניאליסטית כלפי "תימני-כנרת", באה מתוך פרוטוקול ביקור הוועדה להתישבות התימנים בכנרת מיום 16/2/25. 69 במבמך מוצגת בעיית האדמות של קבוצת כנרת גם של "תימני-כנרת", כאשר הפתרון המוצע ע"י חברי הקבוצה הוא שיעבירו את התימנים למקום אחר. אין כל נסיון להציע פתרונות אחרים על בסיס שיתוף פעולה; פשוט להעביר את התמנים. הרעיון הוא בדיוק קולוניאליזם, הקבוצה שהגיעה מאוחר יותר ובעלת העוצמה הרבה יותר מגרשת את התושבים המקומיים.

לדעתי, מכתבו של משה סמילנסקי , כפי שהתפרסם ב - 1925, מציג את הבסיס הקונפליקטואלי העמוק עם הפתרון הקולוניאליסטי המובהק שהוצע ( גם אם הוא לא התכוון לכך). להלו דבריו: " בין השכונה האומללה הזאת ( שכונת התימנים ג.מ.) מצד אחד ובין גבעת-כנרת וה"מחלקה" מצד שני שי סכסוך. השכונה יושבת זה 15 שנים על 80 דונם קרקע, היכולה כולה להיות מושקה. הקבוצה רוצה בקרקע הזו כי היא צריכה לה כאוויר לנשימה. "המחלקה" מסכימה עם הקבוצה להעביר את השכונה למקום אחר. והשכונה,ף כמובן,לא מסכימה. באופן "אובייקטיבי" הצדק עם הקבוצה ועם "המחלקה". כל אדמת כנרת צרה מלהכיל 20 משפחות ו"המחלקה" הצליחה ליישב על על כברת אדמה זו קבוצה של 50 חבר, הנחלקים לכה"פ ל - 25 בתיאב ועשר משפחות התימנים. כיום כולם ביחד רעבים, ולא רק לקרקע, כי אם גם ללחם. ולבוש אין גם לחברי הקבוצה. לשכונת התימנים אין זכות קיום במקום הזה, במובן הכלכלי, הסניטרי והציבורי. חוסר "המניין" מדכא את התימנים עד עפר. להגדיל את מספרם במקום הזה, בוודאי, אין אשפרות. עם הקבוצה אינם יכולים להתאחד לא במובן הכלכלי ולא במובן הציבורי. שני עולמות זרים ורחוקים. מתוך השקפה אובייקטיבית אכזרית - צריכים התימנים ללכת, ובעיניהם דומה דבר לגזילה. הרי הם יושבים כאן 15 שנה. פה מתו הוריהם, נשיהם, ילדיהם. והקבוצה בהרכבתה האחרונה כנרת, אחת מאותן הקבוצות שחבריהן מתחלפין באופן תדיר - ברובה המכריע רק לפני שלוש נים באו אל הארץ. אם צר המקום - תלך הקבוצה". 70
מכתב זה, לדעתי, מסכם את הטיעונים של גיזה זו| ראשית, אין כל בסיס משותף לשתי הקבוצות לכן אין כל נסיון למצוא פתרון המשלב בינהן.שנית, מסיבה לא ברורה ולמרות שהתימנים הגיעו ראשונים, קובע סמיךנסקי "כי מתוך השקפה אובייקטיבית אכזרית - צריכים התימנים ללכת". מדוע שחברי קבוצת כנרת לא יעברו? משמע, זהו קולינאליזם פנימי במסווה של פתרון בעיה; שהרי יש אפשרות לפחות לנסות למצוא פתרון משותף לשתי הקבוצות, אך כנראה, שאין כל רצון לנסות זאת והקבוצה החזקה מעבירה/מגרשת את הקבוצה החלשה. לבסוף, מה שיחזק טיעון זה היא ההתיחסות המתנשאת והפטרנליסטית אל התימנים כנחותים מבחינה סניטרית, תרבותית וחברתית (כפי שמופיע במבואות שהוצגו לכל אורך העבודה).

לסיכום, סיפורם של "תימני כנרת", על פי גישה זו, הוא חלקמסיפור ההתישבות הקולוניאליסטית היהודית בארץ-ישראל. בתחילה, היהודים יוצאי אירופה שהגיעו בעליה הראשונה רצו ליצור קולוניה התישבותית טהורה. אולם, היות והם הבינושזנ לא יאפשר רמת חיים גבוהה, הם פנו לשיטת התישבות זו התבססה על פועלים ערבים שעבדו אצל היהודים בשכר נמוך. אבל, אליה וקוץ בה, שיטת התישבות זו פגעה באפשרות העבודה של העולים בעליה השניה שנזקקו לשכר גבוה יותר. לכן, הוצע פתרון כפול: את מקום הערבים ימלאו תימנים וליוצאי אירופה תינתן שיטת התישבות חדשה שעיקרה התישבות אתנית טהורה במסגרת של התישבות קואופרטיבית עצמאית. שני הפתרונות הללו היו במסגרת של התישבות קואופרטיבית עצמאית. שני הפתרונות הללו היו כחלק מרעיון הקולוניאליזם הפנימי שהתקבל בציונות ועיקרו דחיקת רגלי הערבים משטחים רבים ככל האפשר של ארץ-ישראל. במקרה של "תימני-כנרת", חיו על קרקעות סמוכות שתי קבוצות של יהודים ( יוצאי אירופה ותימנים). בתחילה התימנים (שהתישבו ראשונים) מילאו את תפקיד הערבים בקולונייית המטעים האתנית שאפיינה את הישוב היהודי באותה עת. אולם, לאחר המעבר להתישבות אתנית טהורה, לא נמצא בסיס משותף לשתי הקבוצות והחל מאבק על הקרקע. כך, יוצאי אירופה שהיו חזקים נקטו בקולוניאליזם פנימי והעבירו את "תימני-כנרת" מהשטח שהיה במחלוקת.

מה שיעיד יותר מכל על הבסיס הקונפליקטואלי העמוק היים במקרה זה, תוך דחיית הפרדיגמה הקונצנזואלית, היא העובדה כי אותו שלט הנצחה אשר הוזכר בפתיח העבודה, הוסר ע"י חברי קבוצת-כנרת מסיבות שונות.נושא הסרת השלט נדון בבתי משפט 71 ואף קיבל תהודה ציבורית ותקשורתית רבה. 72 משמע, גם לאחר שנים כה רבות לא נמצא בסיס משותף בין הקבוצות אשר יספיק לפחות להצבת שלטא הנצחה!!!

לדף הראשי של אתר תימני כנרת
ttp://metzer.org.il/kineret/kineret.htm

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

תימנים שנולדו בכנרת "בבית המוטור"

תימנים שנפטרו בכנרת "בבית המוטור"

תימנים שגורשו מכנרת למרמורק - רחובות

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

מצ"ב קישורים רילוונטים:

98. רחל המשוררת - ''הגירוש מדגניה''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=98&viewmode=threaded
86. רחל המשוררת-המוזה של רעיונות העליה השניה והשמאל הישראלי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5019&omm=86&viewmode=threaded
רחל ואבות השמאל הישראלי
אורי מילשטיין
התפרסם ב"מקור ראשון" באפריל 2001
רחל המשוררת נפטרה לפני שבעים שנה, בת 41, בודדה בחדר המיון בבית החולים "הדסה" בתל אביב, ביום חמישי, כ"ט ניסן תרצ"א, 16 באפריל 1931. האביב היה אז במלוא פריחתו. חמש שנים לפני כן חזתה רחל את הרגע הזה בשירה: "כאלה באביב ימותו":
http://rotter.net/User_files/forum/43653f786beadbba.html

36. ''העליה מתימן לארץ-ישראל, לפני קום התנועה הציונית''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=36&viewmode=

22. מסמכים: רשימת מתיישבים, נולדים, נפטרים ומגורשים....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=22&viewmode=threaded

20. ''גירוש התימנים ממושבה כנרת על ידי חלוצי ביל''ו !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=20&viewmode=threaded

21. סיפורם של תימני כנרת'' - ע''י ד''ר פלד וד''ר שבת....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=21&viewmode=threaded

83. מייבשי ביצות או בורגנים?? מי היו אנשי העלייה השנייה ??
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5391&omm=83&viewmode=threaded

37. כתבה: ''כל המושב בכה מול הטלויזיה'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=37&viewmode=

34. הפשע והתרמית הגדולה של המאה העשרים שנעשתה לעדה התימנית
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=34&viewmode=

40. הרב חיים סינואני זצ''ל:מדינה שמכרה את בניה - סופה שתימכר
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=40&viewmode=

41. ''תלאות מחנה חאשד'' (הרב חיים סינואני נכנס לחאשד בדרכו לארץ הקודש)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5316&omm=41&viewmode=

________________

100 שנה לאחר שהתקיימה הנסיעה הראשונה מחיפה לדמשק תחנך השבוע בכפר יהושע (אחת משמונה התחנות שפעלו בדרך הארוכה בת 160 הק"מ ) תחנת רכבת העמק בכפר יהושע.

תחנת כפר יהושע היתה מאז ומעולם ( 100 שנה...) התחנה הגדולה ביותר פרט לזו של חיפה. במתחם התחנה היו ארבעה מבנים: מבנה מרכזי דו-קומתי ,ששימש כמבנה המרכזי של התחנה; מבנה חד-קומתי עם 3 חדרים שייתכן ששימש למגורי העובדים, מבנה נוסף ששימש ככל הנראה לקופה וקיוסק, ועם הזמן נהרס כמעט לחלוטין; ומגדל מים שנותר בשלמותו.

המבנים נבנו בסגנון גרמני עם קירות אבן עבים כדוגמת מבני הטמפלרים ברחבי הארץ.

במרץ 1948 פסקה פעולתה של רכבת העמק לאחר פיצוץ גשרי הירדן, ליד קיבוץ גשר. המסילה הוזנחה ורוב התחנות נהרסו.

מצב המבנים בתחנת כפר יהושע הלך והתדרדר עד כמעט הרס. מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, התגייס להצלת המבנים יחד עם קק"ל, במסגרת פרוייקט שיקומם של 50 אתרי תקומה, עליה הכריזה ממשלת נתניהו בשנת ה- 50 למדינה והשבוע יוכל כל אחד לחזות בפלא הזה ששמו רכבת העמק.

סיפורה של רכבת העמק והאגדות שנרקמו סביבה מהווים את אחד מהסיפורים היותר עסיסיים הקשורים לאותה התקופה. כל מי שנסע ברכבת הזו אי פעם ממהר לספר על "מהירותה" של הרכבת. כך מספרים שבימי החורף עת פרחו הכלניות בצדי הדרכים, יכול היה הנוסע הרומנטי לרדת תוך כדי הנסיעה מן הרכבת לקטוף כמה זרי כלניות ( אז הן לא היו עדיין פרח מוגן) ולעלות שוב לאותה הרכבת. או לשמוע את סיפור ביצי ציפור הפשוש שהיו מועמסות בחיפה ובהגיעה הרכבת לצמח, כבר בקעו גוזלים מן הביצים...

ימי רכבת העמק הם ימי תחילת התיישבות החדשה בארץ בתחילת העליות . הימים, ימי סוף תקופת התורכים בארץ ואלו ובראשם הסולטאן רוצים לבנות מסילת ברזל אשר תטיב את דרכם של עולי הרגל למכה ותאפשר קיום חיי מסחר בין חיפה לדמשק. אך בין הרצון למעשה ארוכה הדרך והפרוייקט "נתקע". בתחילת המאה ה-20 כאשר מבחינים באימפריה העותמנית כי זמנם קרב לקיצו הם משקיעים סכום עתק של 20000 לירות תורכיות ומקצים 9500 פועלים אשר יבנו מסילה בין חיפה לדמשק. השבוע לפני 100 שנה באוקטובר 1905 נחנכה המסילה כשלאורכה 8 תחנות: בחיפה,בתל חנן, תל שמן, כפר יהושע, עפולה, בית שאן, גשר , צמח ואל חמר.אלו היו התחנות הקבועות , מספר תחנות פעלו "לפי הצרכים". יש עולים, יש יורדים -עוצרים וממשיכים הלאה. גם רוחב המסילה היווה בעיה. הקרונות שיובאו מחו"ל התאימו לרוחב מסילה של 105 ס"מ בעוד רוחב האדנים שנבנו כאן היה צר יותר. מה עושים? מלבישים מסילה על מסילה, מרחיבים ומצירים והכל כיד הדמיון והמעשה.

צרה הכתבה מלפרט את כל הקשור לרכבת .כל מי שיסייר בתחנה ששוקמה בכפר יהושע או בפארק קישון המתחדש יוכל לראות במו עיניו את הדברים, ולקרוא עליהם בספרים.

וכדי לשמוע ממקור ראשון, סעו עוד מעט מערבה לכיוון הישוב 'אל-רואי'. שם בפאתי היישוב מטפח בימים אלו בן היישוב נחום לוי את תוואי המסילה ואת הקרונות שנסעו כאן בשנת 1935. בחפץ לב ובתיאום מראש הוא מספר ותאר את הקשור במעלליה ובסיפוריה של הרכבת ההיסטורית. ויש לו גם אמונה, לא בלתי מבוססת. "בתוך כמה שנים תנוע הרכבת הזו מחדש" הוא מבטיח. סעו להיסטוריה ולנוף המתחדש.

איך מגיעים?
נוסעים בכביש 70 עד לצומת תשבי, ממשיכים לכיוון כביש 722 ברמזור הראשון מזרחה ( כפר יהושע) או מערבה ( קרית חרושת).התחנה בכפר יהושע בתוך הישוב. לפארק הקישון נוסעים ברחוב הרצל ויורדים עד לפארק .

בהמשך נוסעים בכביש מערבה לכיוון אל רואי. נסיעה של 5 דקות עד לתחנת הרכבת של אל רואי. טל. נחום לוי להסברים מרתקים מן הלב 0528-239248 .
http://www.a7.org/news.php?id=127749

______

fjukkרבקה מרגלית, אסתר מנצור, ישראל מרגלית, רחל צעירי, נחמה צאירי, משה מנצור מעבדים את אדמת כנרת
20. ''גירוש התימנים ממושבה כנרת על ידי חלוצי ביל''ו !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=20&viewmode=threaded
22. מסמכים: רשימת מתיישבים, נולדים, נפטרים ומגורשים....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=22&viewmode=threaded
21. סיפורם של תימני כנרת'' - ע''י ד''ר פלד וד''ר שבת....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=21&viewmode=threaded
31. סרט:''דקל שפל צמרת'' - סיפורם של תימני (מגורשי) כנרת''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=31&viewmode=threaded
29. 100 שנה לרכבת העמק עליה עלו וגורשו תימני כנרת!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=29&viewmode=

_

רבקה מרגלית, אסתר מנצור, ישראל מרגלית, רחל צעירי, נחמה צאירי, משה מנצור מעבדים את אדמת כנרת
20. ''גירוש התימנים ממושבה כנרת על ידי חלוצי ביל''ו !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=20&viewmode=threaded
22. מסמכים: רשימת מתיישבים, נולדים, נפטרים ומגורשים....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=22&viewmode=threaded
21. סיפורם של תימני כנרת'' - ע''י ד''ר פלד וד''ר שבת....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=21&viewmode=threaded
31. סרט:''דקל שפל צמרת'' - סיפורם של תימני (מגורשי) כנרת''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=31&viewmode=threaded
32. עיתון הארץ: ''התימנים, פועלים טבעיים'' (מגורשי כנרת)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5074&forum=gil&omm=32&viewmode=threaded
29. 100 שנה לרכבת העמק עליה עלו וגורשו תימני כנרת!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5074&omm=29&viewmode=

בסוף התחקיר יערך דיון עם אנשים מהממסד.... !!

פרטים בהמשך ובצמוד לשידור התחקיר @

להלן: "הכתבה"

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

"בחמש קם צייד....."

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
13835 הודעות 08:38 09.07.03

לכן אין סיכוי שישוחרר אם קדמי הוא יו''ר הועדה,
השופט קדמי מקומו בכלא....ולמה !!!!

מצ"ב שתי דוגמאות לפשעים בשרות החוק שביצע השופט קדמי
בכלל וכשוטר בכיר בפרט...:-

1. פרשת ילדי תימן- הדו"ח/הועדה שלישית מקום המדינה !!

האמת נחשפת: האוצרות האבודים של יהודי תימן
http://rotter.net/forum/gil/5316.shtml
אחיו של הנשיא קצב: ציון קצב נחטף מהוריו בשנת 1952
ממעברת קסטינה/מחנה צריפין...!!!
http://rotter.net/forum/gil/5074.shtml

2. @ כתב אישום נגד המערכת @ מאת:עמוס ברנס @
http://rotter.net/forum/gil/5168.shtml
זכרון דברים מפגישה בין סנ''צ {בדימוס} שאול מרכוס
לבין עו"ד עמי קובו, אחד מבאי כוחו של מר עמוס ברנס!!
http://rotter.net/forum/gil/5300.shtml

כך עולה מסרט שהוצג בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת; מתברר: משרד הבריאות בשנות ה-50' עשה ניסוי ביהודים יוצאי מרוקו בסיוע של האמריקנים
24/11/2003 מאת: רנית נחום-הלוי

האוצר ימנע הקצבאות למי שנחשד כנושא הגזזת
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-33429-00.html?tag=4-55-30
ההתעללות נמשכת: מדינת ישראל נגד נפגעי הגזזת
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-9739-00.html?tag=4-58-57

"שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל גם יחד. כל עוד לא תופרך האשמה החמורה כי בחסות אמריקנית בוצע ניסוי רפואי בילדי העולים, כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל לדיראון עולם".

כך עולה בסרט תעודה, המבוסס על תחקיר "ילדי הגזזת". התחקיר נערך על-ידי דוד בלחסן ואשר נחמיאס, שביקשו לבחון את מה שהם מכנים: "שואת עולי צפון אפריקה", אחד המחדלים החמורים והמושתקים ביותר שידעה ישראל מעודה. הסרט לא שודר עד עתה בשום תחנת טלוויזיה.

הסרט הוקרן בוועדת הבריאות, העבודה והרווחה של הכנסת (יום ב', 24.11.03), בראשה ח"כ שאול יהלום. במהלך ההקרנה התקשו חלק מהנוכחים להסתיר את כאבם ואת בכיים. ח"כ רוחמה אברהם, אשר גם משפחתה "נפלה" קורבן ל"טיפול" הגזזת, התקשתה להסתיר דמעותיה. ח"כ יהלום העדיף לבהות במהלך הסרט ב"צפיה" בכתביו שעל שולחנו.

הנושא עלה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בעקבות כוונת האוצר לבטל רטרואקטיביות את הפיצויים משנת 95' העומדים היום לזכות לנפגעי הגזזת (לפי החוק שחוקק ב-95', זכאי הקצבאות יקבלו פיצוי חד-פעמי בסך 57 אלף ש"ח. במקביל הוקמה ועדה ובה יקבעו אחוזי נכות לכל נפגע כתוצאה מהטיפולים. מי שייקבעו לו 40 אחוזי נכות זכאי לקיצבה חודשית בסך של 1,200 ש"ח ר.נ.ה).

כמו-כן מתכוון האוצר להעביר את האחריות לביצוע החוק למוסד לביטוח לאומי, ולהוריד את בית הדין לעבודה כסמכות ייחודית אליה פונים המבקשים לערער על החלטות ועדת המומחים. בוועדת הבריאות של הכנסת תיארו הנוכחים את צעדי האוצר הנוכחיים כ"מסע צלב" מספר 2.

ח"כ שאול יהלום, יו"ר הוועדה, קרא לאוצר למשוך ידו מההצעה לביטול הרטרואקטיביות משנת 95'. "לא ייתכן להעניש את נפגעי הגזזת שתביעתם התעכבה בשל חוסר ידע או בשל העובדה שהמחלה פרצה אצלם רק אחרי דצמבר 2003... המהלך להורדת בתי הדין לעבודה כערכאת ערעור יקשה על המערערים, ויגרום להם להוצאות תקציביות נוספות". ח"כ יהלום ציין עוד, כי לא השתכנע שהמהלך יביא תועלת לציבור החולים וייעל או ישפר את המערכת הטיפולית.

עו"ד גיא קריגר, נציג אגף התקציבים במשרד האוצר, הסביר בוועדה כי ההצעה להעביר את האחריות לביצוע החוק למוסד לביטוח לאומי מקורה ברצון להוזיל ולייעל את השירות, מכיוון שתורי ההמתנה בביטוח הלאומי בוועדות רפואיות קצרים בהרבה יותר מאלה של משרד הבריאות. "מנתונים משנת 2001 עולה, כי משך ההמתנה לטיפול בתביעה במשרד הבריאות עלה על 300 ימים לעומת 80 יום בביטוח הלאומי", אמר.

הוא ציין עוד, כי בהצעת החוק מציע האוצר לשנות את המצב הקיים שבו מי שהוכר נפגע גזזת לא יהיה זכאי לפיצויים החל משנת 1995 (יום החלת החוק), אלא לפיצוי רטרואקטיבי רק 12 חודשים מיום הגשת התביעה - כפי שהדבר מקובל לגבי תגמולים אחרים של הביטוח הלאומי.

בן למשפחת אלקובי, אשר איבדה שמונה מבני משפחתה שעברו טיפול נגד הגזזת ומתו בעקבות כך, אמר ל-Nfc: "אנחנו לא באים בעקבות הכסף אלא מתלוננים על הזלזול. רק היום קמתי משבעה של דודי, יוסף אלקובי ז"ל, אשר עבר גם-כן טיפול נגד הגזזת. אני מצר על דברי ח"כ יהלום שאומר לא לקרוא לקורבנות הגזזת קורבנות שואה. הובילו ילדים בכוח, במודע לקראת מה שהם הולכים לעשות - מריטת שיער בפינצטה כמו עופות. 8 אחים בהם אחי הבכור איבדתי. הם מהווים את מרכז המשפחה, אז לא ראוי לקרוא לזה שואה?", אמר.

עו"ד איריס יורן-אונגר מסבירה, כי אין מדובר בהצעת חוק שנועדה לייעל את קבלת הפיצויים. "מדובר באנשים חולים ונזקקים, אשר רק פיצול ההליך לביטוח הלאומי מטעמי חיסכון, יסרבל את הכל. מה שקורה היום, זה שאדם לא יכול לקבל שני קצבאות בו זמנית והמטרה היא לחתוך ולקצץ. חוק הפשרה שיושם ב-95' מאפשר מינימום של פיצויים, זאת לעומת תביעות הנזיקין שהוגשו נגד המדינה קודם לכן בסך של מיליוני שקלים. החוק מגביל ומציב תקרה אבל מה שעושה משרד האוצר מאז הוא מקצץ ופוגע בזכותם של הנפגעים".

"קיימת אפשרות להגיש תביעה בגין רשלנות המגבלה היא בשל בעיית ההתייישנות. בית המשפט גם עשוי להפנות אותנו אל החוק בתואנה שיש מי שיגן עלינו. מדובר בהליך מורכב ובעייתי. עם זאת, אני ועו"ד איתן פלג שוקלים להגיש תביעות אזרחיות של פרטיים. כרגע יש לנו למעלה מ-1800 לקוחות", כך אמרה ל-Nfc, בהדגישה כי אף בועז לב המנכ"ל היוצא של משרד הבריאות הודה בפניה בשנת 99' כי יש קשר ישיר בין גידולים שפירים בבלוטת התריס להקרנות נגד גזזת.

על הגזזת

הגזזת הינה מחלת עור פטרייתית, הגורמת לנשירת השערות. היא נפוצה אצל ילדים כמו תופעת הכינמת המוכרת. המחלה נעלמת מאליה בגיל ההתבגרות המוקדם. בארצות המוצא נהגו יהודי צפון אפריקה לרפא את הפצעים בעזרת חומץ ותרופות סבתא שונות.

בין הטיפולים שעברו יוצאי צפון אפריקה בהיכנסם ארצה, היו הקרנות ברנטגן, טיפול בשעווה רותחת בראש ותלישת שערות. ידועים סיבוכים שונים הנגרמים בעקבות הקרנה מופרזת, דבר העלול לקרות גם במכוני רנטגן מעולים. התוצאות הן מקרי קרחות קבועה, שלמה או חלקית, מקרי שיער דליל ונודעו גם מקרים של שאתות בעור וכאלו שחלו במחלת הסרטן בעקבות כך.

עם התבגרותם של חולי הגזזת, החלו להופיע אצל חלקם צורות שונות של מחלת הסרטן. אצל אחרים הופיעו מחלות הקשורות לתפקוד מערכת העצבים. בהעדר מידע על התיקים הרפואיים של החולים, התקשו הרופאים בקביעת איבחון, חלקם נחשדו בהתחזות ואחרים והיו כאלה שנשלחו לבתי חולים לחולי נפש.

בשנת 1994 הוגשו לראשונה תביעות נזיקין על-ידי מוקרני הגזזת בגין רשלנו רפואית. כל התביעות נדחו על הסף מפאת התיישנות ובשל הנימוק כי זה היה הטיפול המקובל בעולם באותן שנים. למרות פסיקת בית המשפט המחוזי, גבר החשש אצל פרקליטת המדינה, כי מוקרני הגזזת יעתרו לבית המשפט העליון. בשל כך מיהרה הכנסת לחוקק את חוק הגזזת.

מוקרני הגזזת חשבו שהם סוף סוף זוכים להכרה מהמדינה, ומדינת ישראל מודה באחריותה לרשלנות רפואית. מאוחר יותר התברר, כי "בסעיפים הקטנים" של החוק נדרשו מוקרני הגזזת לחתום על ויתור לסעד משפטי כתנאי לקבלת הטיפול. בהסתמך על דבר המחוקק, פטר עצמו בית המשפט העליון מלהגיע לידי הכרעה ושלח את העותרים בחזרה אל החוק, לקבלת פיצויים זעומים על-פי קריטריונים של ועדות רפואיות.

קשה היה לעצור את הדמעות

הסרט מגולל את סיפורם של 100 אלף ילדים עולי צפון אפריקה שנשלחו בתחילת שנות ה-50' למחנות ריפוי, שם בוצע בהם ניסוי רפואי אשר במהלכו נחשפו לקרינה רדיואקטיבית במשך שעות ארוכות. כל זאת בזמן שבארה"ב וביתר חלקי העולם המערבי חל איסור גורף על שימוש בקרני רנטגן לזמן ממושך.

מהסרט עולה, כי משרד הבריאות הפדראלי בארה"ב אשר נאלץ להפסיק את המחקר, בהשפעות קרני הלייזר על חולי גזזת, חיפש מקום בו יוכל להמשיך במחקרו. ישראל הצעירה והעניה שימשה כתובת נוחה לביצוע ניסוי רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקנים - מה שהביא לזרימת כספים בסך של מאות מיליוני ש"ח לארץ.

המתווך הישראלי של העסקה היה חיים שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות בשעתו. שיבא, שהתנגד לעליית יהודי מרוקו בתואנה שאלה עלולים להביא איתם נגיפים ומחלות מדבקות, תיאר את משימתו כ"מסע צלב למיגור נגע הגזזת". כדי להציל את המדינה יצא שיבא לארה"ב כדי לגייס כספים להדברת הנגע ושם קיבל כ-300 מיליון לירות, סכום אסטרונומי בהתחשב בכך שכל תקציב הבריאות משנת 48'-58' הסתכם בכ-60 מיליון לירות.

מהסרט עולה, כי הסכום גויס לצורך ביצוע רחב היקף במחלת הגזזת עבור האמריקנים. "ילדי העולים קיבלו מנת קרני רנטגן ששווה ל-35,000 פעמים צילום רנטגן של היום", נאמר בסרט.
חולי הגזזת המופיעים בסרט, טוענים כי הרופאים בוועדות הרפואיות סירבו להכיר בכך שמחלת הסרטן, בה חלו, נגרמה כתוצאה מטיפול לקוי. "אלו ועדות שנועדו לכיסוי תחת", אמר דוד דרעי, אחת הדמויות המרכזיות בסרט שלקה בסרטן בראשו. "הרי אם הם יודו שהמחלה פרצה כתוצאה מהטיפול וההקרנות הנוראיות, ייחשב הדבר כהודאה באשמה ובמחדל שבעצמם ביצעו".

הסרט מפנה אצבע מאשימה לפוליטיקאים שאמורים לייצג את יוצאי צפון אפריקה ואף סחטו קולות אלקטורליים מ-100 אלף נפגעי הגזזת ומשפחותיהם. ח"כ עמיר פרץ שיזם את חוק הגזזת, אשר פגע בהם לבסוף, מופיע בסרט כמי שמופתע ומתרעם מול השאלות הנוקבות. "אם יביאו לי איזה מסמך כלשהו שיוכיח כי נעשו ניסויים בבני אדם, אז אני אקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הנושא הזה עד תום", הוא אומר בסרט.

פרץ מתפתל, מתחמק ומסרב לקחת אחריות, דבר שבסופו של דבר מוציא אותו די רע מכל הפרשה. בעניין הסתרת הפרוטוקלים (של פרופ' ברוך מודן - מנהל מכון הגזזת, אשר טען שהוא מחזיק באמתחתו קובץ של אלפי תיקים סודיים ובו מידע חסוי על ילדי הגזזת, ר.נ.ה), מפנה הסרט אצבע מאשימה גם כלפי ראשי תנועת ש"ס שניהלו את משרד הבריאות בשעתו, ועשו ככל שביכולתם כדי להשתיק את הפרשה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34754-00.html?tag=4-52-06

ח"כ שאול יהלום, יו"ר ועדת הבריאות: "לא ייתכן להעניש את נפגעי הגזזת שתביעתם התעכבה בשל חוסר ידע או בשל העובדה שהמחלה פרצה אצלם רק אחרי דצמבר 2003.".
24.11.2003

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות דחתה פה אחד את תביעת האוצר לבטל הזכות
של נפגעי גזזת חדשים לפיצוי רטרואקטיבי משנת 1995.
http://www.shaulyahalom.co.il/yahalom/article.asp?aid=182

השואה הפרטית שלי

http://www.bambili.com/bambili_news/katava_main.asp?news_id=5059&sivug_id=5

שנים מאוחר יותר התברר שההקרנות גרמו למותם של אלפי "ילדי גזזת" ולתופעות לוואי סרטניות חמורות בקרב אלו ששפר מזלם לשרוד את מנות ה-X הקטלניות. הסרט מפנה אצבע מאשימה למשרד הבריאות האמריקאי וטוען שמשרד זה מימן ביצוע ניסוי רפואי רחב היקף על בני אדם כמו גם אצבע מאשימה לממסד הרפואי הישראלי – בעיקר לפרופ' שיבא - בכל הנוגע להסתרת מימדיה העצומים של פרשה טרגית זו הנחשפת לראשונה על המסך בסרט מצמרר זה. לאחר הקרנת הסרט יתקיים דיון בהשתתפות: דוד בלחסן - במאי הסרט, חיים מלכה - מחבר הספר "סלקציה" וד"ר אבי ברדוגו- מפעילי ה"פנתרים השחורים" וממייצגי התביעה של נפגעי הגזזת. מנחה: העיתונאי שאול ביבי. מחיר כרטיס כניסה: 30 ש"ח. פרטים נוספים: 03/5660398.
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=1861

* מענק הקרן החדשה לפיתוח סרט תיעודי חדש 20,000 בסך ש"ח מוענק לסרט "ילדי הגזזת" בבימויים של דוד בלחסן ואשר חמיאס.
http://glz.msn.co.il/glz/culture/haifa+film+festival/6B3C476D10E247B8BB84611CD2BB63B0.htm

לא רק את התימנים דפקו
ארי ליבסקר מספר
http://www.notes.co.il/gadi/3128.asp
בוואלה על הסרט על ילדי הגזזת, שהוקרנו בשנות החמישים כאילו אין מחר.
פורסם ב 29 באוקטובר 2003 14:23 במדור כללי
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=1000&id=458882

יום שלישי 17.2
19:00 ילדי הגזזת
במאים: דוד בלחסן, אשר חמיאס. ישראל 2003, 46 דק' בשנות החמישים, כמאה אלף ילדי עולים (בעיקר מצפון אפריקה) טופלו במחלת הגזזת בהקרנות רנטגן. העולם הרפואי התייחס לגזזת כאל מחלה גנטית מנוונת וסכנה למין האנושי. הפרשה הטראגית מסופרת כאן לראשונה.אחרי הסרט - פאנל בנושא "גזזת: ביקור מחודש" במסגרת "מפגשים מזווית כהה"
http://www.timeout.co.il/default.asp?Category=Cinemateque

הנכם/ן מוזמנים/ות למפגש השישי בסדרה שיתקיים
ביום ג' 17 בפברואר, 2004 בשעה 19:00
סינמטק 1 ברח' שפרינצק 2 תל-אביב
כותרת הערב:
"גזזת: ביקור מחודש"

הקרנת הסרט: "ילדי הגזזת"
ישראל, 2003, 46 דקות
במאים: דוד בלחסן ואשר חמיאס
מפיק: דודי ברגמן
בשנות ה-50 הוקמו תחנות הסגר עבור כמאה אלף ילדי – עולים, בהם בוצעו טיפולים בכפייה נגד מחלת הגגזת. ה"טיפול" היה כרוך בהקרנות רנטגן מאסיביות ובלתי פרופורציונ אלי ות. שנים מאוחר התברר שההקרנות גרמו למותם של אלפי "ילדי גזזת" ולתופעות לוואי סרטניות חמורות בקרב אלו ששפר מזלם לשרוד את מנות ה-X. הסרט מפנה אצבע מאשימה למשרד הבריאות האמריקאי וטוען שמשרד זה מימן ביצוע ניסוי רפואי רחב היקף על בני אדם כמו גם אצבע מאשימה לממסד הרפואי הישר אלי – בעיקר לפרופ' שיבא – בכל הנוגע להסתרת מימדיה העצומים של פרשה טרגית זו הנחשפת לראשונה על המסך בסרט מצמרר זה. פשוט חובה לראות.
http://www.kedma.co.il/MifgashimZavitKeha/mifgashim100204.htm

ילדי הגזזת. בשנות ה-50, הוקמו תחנות הסגר עבור כמאה אלף ילדי-עולים, בהם בוצעו נסיונות ...

http://www.edu-negev.gov.il/cinsderot/MONTHLY/2004/jan/yaldi%20gazzt.htm

ילדי הגזזת


משך המופע: 46 דקות
במאי: אשר חמיאס
מוסיקה: שלמה בר ו"הברירה הטבעית"
בימוי ותסריט: דוד בלחסן
הפקה: דודי ברגמן
תסריט: איריס אפרת בן עוז
צילום: זוהר גואטה
עריכה: אבי טרה
מופע ראשון:
ישראל 2003
קולנוע ישראלי
היכן ומתי?

בשנות ה-50, כ-100 אלף ילדי עולים (בעיקר מצפון אפריקה) טופלו במחלת הגזזת בהקרנות רנטגן. העולם הרפואי דאז דגל באוגניזם (תורת השבחת הגזע האנושי) והתייחס למחלת הגזזת כאל מחלה גנטית מנוונת וסכנה למין האנושי.
לאמיתו של דבר, הגזזת היתה מחלה פטרייתית קלה החולפת מאליה בגיל ההתבגרות, אך בניצוחו של ד"ר שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות דאז בארץ, שדגל באופן פעיל בתורה האוגניסטית, הוקמו תחנות הסגר לילדי העולים, ושם בוצעו בהם טיפולים בכפייה בהקרנות X.
שנים רבות מאוחר יותר, נתגלה כי "טיפול" זה גרם למותם של אלפי "ילדי הגזזת", לעקרות ולתופעות לוואי סרטניות לאלה אשר שרדו את מנות הקרינה הקטלניות.
במשך עשרות שנים, פרשה טרגית זו הוסתרה מעיני הציבור, והיא מועלית עתה לראשונה על המסך. לצד תיעוד עדויותיהם של הניצולים מקרב "ילדי הגזזת", הסרט מאשים את משרד הבריאות האמריקאי בהזמנה ומימון ניסוי רפואי סמוי ורחב הקף, כאשר לפחות חלק מהממסד הרפואי בארץ היה בסוד העניינים.
דוד בלחסן למד מדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, תסריטאות במכללת הקיבוצים וקולנוע בפריס. בלחסן, במאי, תסריטאי, תחקירן ומפיק, עובד במרכז תקשורת דימונה כמורה.
http://www.habama.co.il/show.asp?ShowNo=6400

בתחרות הקולנוע התיעודי יתחרו 14 סרטים: "אמי הגנרלית" בבימוי שבי רוזנפלד, "הישיבה" בבימוי נועם דמסקי, "הכישרון לחיות" בבימוי אמיר הר-גיל, "הצומת" בבימוי אילן זיו, "ילדי הגזזת" בבימוי דוד בלחסן ואשר חמיאס
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2758637,00.html

http://www.readme.biz

1. מי נתן את ההוראה לבצע את ההקרנות??
2. מה היו המניעים האמיתיים??
3. מה גורלם של שפני הנסיונות??
3. למה דווקא רק עולים מעדות המזרח??

כל השאלות, וכל התשובות עד כמה שניתן...מדפי ההסטוריה!!

חובה לצפות...

Hermon
חבר מתאריך 15.8.02
5408 הודעות 05:04 15.08.04

ילדי הגזזת, סרט חובה. יום א 21:00 ערוץ 10

ביום א' בשעה 21:00 בערוץ 10 יוקרן הסרט "ילדי הגזזת". סרט מזעזע על השנאה והבוז בו קיבלו הממסד הישראלי הותיק את העולים החדשים מצפון אפריקה.
מסתבר כי ילדים שחלו במחלת הגזזת, מחלה המתבטאת בקרחות הבאות והולכות בגיל ההתבגרות, הוקרנו בקובלט רדיואקטיבי. הגזזת הלכה אולם גם הראש הלך. כולם חלו במחלות סרטן וסבלו מגידולים בראש, דבר שהביא למותם בטרם עת, לעיתים תוך סבל רב.
הסרט מוכיח כי הטיפול בגזזת היה ידוע כמסוכן, ולמרות זאת המשיכו בטיפול הקטלני. הסרט מעלה את ההשערה כי המניע לא היה רק השנאה או הזלזול בעולים אלא גם אינטרסים כלכליים בו שימשו החולים כשפני נסיונות עבור חברה גדולה שבקשה לבדוק את מכשירי ההקרנה הרפואיים שהיא מייצרת.

התכנית תשודר בערוץ 10
http://israel10.tv/

לתכנית הנ"ל
סרט תיעודי, המספר את סיפורם של כמאה אלף ילדים יוצאי צפון אפריקה, שסבלו ממחלת הגזזת בתחילת שנות ה-50, וטופלו בקרני רנטגן קטלניות. רבים מהילדים חלו או מצאו את מותם בעקבות כמויות הקרינה אליהן נחשפו. הסרט יביא את סיפורם הקשה של אותם ילדים, ויבחן את השאלה האם בכירי מערכת הבריאות היו מודעים לתוצאות ההרסניות של הטיפולים. בתום הקרנת הסרט ייערך דיון באולפן בהנחיית דן מרגלית. בליווי כתוביות בעברית. במאי הסרט: דוד בלחסן. הפקה: מרכז תקשורת דימונה.
http://israel10.tv/inner.asp?chapterid=34551&wday=1&recua=0

מבצע ההקרנות הממלכתי החל כבר בסוף שנות הארבעים, אז נוצרה בממסד הרפואי בארץ חרדה מפני התפרצותה של מגיפת גזזת, מחלת עור הצומחת בשורשי השיער ומתפשטת במהירות בקרב ילדים החיים בצפיפות ובתנאי היגיינה ירודים. דעותיו הקדומות של הממסד כלפי העולים המזרחים תרמו הן להגברת החרדה הזאת והן לדרך פתרונה. בצמרת משרד הבריאות וחיל הרפואה של צה"ל החליטו לפתוח במבצע טיפולי ומניעתי רב היקף, שבמסגרתו יבוצעו הקרנות רדיואקטיוויות בראשיהם של כל הילדים, עד גיל 15, שעלו מארצות ערב. בסך הכל בוצעו ההקרנות בכמאה אלף ילדים.

בשלב מסוים של המבצע, שנמשך עד 1960, הוחלט להעביר מכונות הקרנה גם למחנות המעבר של הסוכנות היהודית במרסיי ובמקומות אחרים באירופה ולבצע את ההקרנות כבר שם, כשהילדים עוד היו בדרכם מצפון אפריקה לישראל. עולם הרפואה אז, גם מחוץ לישראל, לא היה מודע עדיין לנזקים הטמונים בהקרנות הללו; הקשר בינן לבין הסרטן והמחלות האחרות התגלה רק שנים לאחר מכן.

על פי עדויות רבות, מבצע ההקרנות הוצא לפועל תוך כדי פגיעות קשות ברגשות הילדים. בלי שום הסבר הם הובאו למרפאות שבהן גילחו את שיער ראשם, תלשו בשעווה חמה את שרידיו וחיסלו את שורשיו בהקרנות רנטגן. הטיפול הזה הותיר ברבים מהילדים צלקות נפשיות קשות.

מספרם המדויק של הישראלים שחלו בסוגים שונים של סרטן בגלל ההקרנות נגד גזזת אינו ידוע. עם זאת, הפרופ' ברוך מודן, שחקר את הנושא בהיותו ראש המחלקה לאפידמיולוגיה קלינית במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, גילה כבר לפני יותר משלושים שנה כי שיעורם הוא יותר מכפול משיעורם בכלל האוכלוסייה. ההקרנות גרמו מחלות רבות נוספות: עקרות, נשירת שיניים או התקרחות, וכן צלקות קשות ומכוערות בעור הקרקפת ובמקומות אחרים בגוף. ההערכות המעודכנות ביותר אומדות את מספר החולים בסרטן או מחלות אחרות כתוצאה ממבצע ההקרנות בעשרות אלפי בני אדם.

נתונים סותרים

במשך עשרות שנים סירבה המדינה לקבל עליה כל אחריות, משפטית או מוסרית, למבצע ההקרנות. ב-1994 שינתה הממשלה לראשונה את עמדתה. זה היה במסגרת העברת "החוק לפיצוי נפגעי גזזת" שיזם ח"כ עמיר פרץ והממשלה תמכה בחקיקתו. החוק קבע פיצוי כספי לא גבוה למי שקיבל בילדותו הקרנות נגד גזזת וחלה בבגרותו בסוגים קשים של סרטן. כך הכירה למעשה גם הממשלה בקשר בין ההקרנות שיזמה המדינה לבין הסרטן.

שני הגורמים הממלכתיים המופקדים על ביצוע החוק - משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי - מוסרים נתונים סותרים בנוגע למספר הנפגעים שהוכרו כזכאים לפיצוי. במשרד הבריאות, האחראי הן על קביעת הזכאות והן על מתן אחוזי הנכות הקובעים את גודל הפיצוי, אומרים שמספר הזכאים הוא "כ-13,500" ומספר מגישי התביעות כ-31 אלף. בביטוח הלאומי, האחראי לביצוע התשלומים בפועל, מוסרים שמספר הזכאים הוא "כ-11,000". במשרד הבריאות גם מוסרים שכעשרת אלפים בקשות נדחו וכי הדיון ב-7,500 בקשות נוספות עדיין לא הסתיים. מלשכת דובר הביטוח הלאומי נמסר כי עד אוקטובר 2003 "הביטוח הלאומי שילם לנפגעי הגזזת מענקים וקצבאות בסכום של כ-640 מיליון שקלים".

מי שמוענקים להם בין חמישה ל-39 אחוזי נכות, זכאים למענק חד פעמי של 1,218 שקלים בעבור כל אחוז נכות. מי שנקבעו לו יותר מ-40 אחוזי נכות, יקבל מלבד המענק החד פעמי גם קצבה חודשית בגובה שבין 714 שקלים ל-1,741 שקלים. המענק יהיה בגובה כ-75 אלף שקל אם הוועדה קבעה בין 40 ל-74 אחוזי נכות ו-151 אלף שקל אם הם גבוהים יותר.

"זה פיצוי ממש מזערי, הייתי אומר אפילו לעג לרש", אומר עו"ד ידין ירון, המייצג נפגעי גזזת רבים. "מי שנקבעו לו פחות מ-40 אחוזי נכות, שזה הרוב המכריע של מקבלי הפיצויים, מקבל תשלום חד פעמי כמעט מגוחך. רק מי שסובל מגידול סרטני במוח או מגידולים מרובים מקבל למעלה מ-40%". מנתוני הביטוח הלאומי עולה כי רק ל-27% מהזכאים - 3,000 מתוך 11,000 - ניתנה קצבה קבועה.

ומדוע נקבעו סכומי פיצוי מגוחכים כל כך? נראה שהמדינה ידעה לנצל את העובדה שלקורבנות ההקרנות לא היה סיכוי רב לזכות בתביעות משפטיות. "לפני 15 שנים, בטרם נחקק החוק, פנתה אלי קבוצה גדולה של נפגעי ההקרנות וביקשה שאבדוק את האפשרות להגיש נגד המדינה תביעה על רשלנות רפואית", מספר עו"ד ירון. "אחרי שבדקתי את העניין, הגעתי למסקנה שטיפולי ההקרנות בוצעו על פי מה שהיה מקובל בעולם הרפואה של אותם ימים ושאין סיכוי לזכות בתביעה שתתבסס על טענת הרשלנות. מאחר שסברתי שלמדינה יש, בכל זאת, חוב מוסרי גדול מאוד כלפי האנשים האלה, הצעתי להם להגיש את התביעה ולהתדיין עם המדינה על הבסיס המוסרי". תהליך החקיקה החל מיד לאחר הגשת התביעה הזאת. סיומו, שבו נקבעו סכומי הפיצוי הנמוכים, שם קץ לדיון בתביעה.

מטרת החוק היתה לשים קץ למשקעי פרשת הגזזת. אבל על פי שורה ארוכה של סימנים, ההולכים ומתרבים בחודשים האחרונים, זה לא יקרה. עמותה המאגדת נפגעים מההקרנות עומדת לפתוח במאבק ציבורי בטענה שמשרד האוצר עושה זה שנים אחדות כל מאמץ כדי להקטין את הקצבאות, הנמוכות בלאו הכי, ולרוקן את החוק מתוכנו. עורכי דין המטפלים בתביעות הנפגעים טוענים שמשרד הבריאות נכנע לאוצר, גורם האטה משמעותית בקצב עבודת הוועדות הרפואיות הדנות בתביעות הפיצויים ועורם מכשולים משפטיים וביורוקרטיים אין-סופיים בדרכם של התובעים. בבתי הדין לעבודה ברחבי הארץ, המוסמכים על פי החוק לדון בערעורים על ההחלטות של הוועדות הרפואיות, מתרבה לאחרונה מספר המערערים על דחיית תביעותיהם או על סכום הפיצויים הזעום שנקצב להם.

"בשנים הראשונות יישמו את החוק בצורה פחות או יותר מתקבלת על הדעת, אבל מאז 2000 או 2001 הכל השתנה לרעה", אומרת מלכה כהן-גלבוע, יו"ר העמותה לקידום ענייני מוקרני הגזזת. על פי החוק, על מבקשי הפיצויים להתייצב תחילה בפני "ועדת מומחים" שקובעת אם קיים קשר ישיר בין מחלת הפונה לבין ההקרנות שקיבל. "בשנים האחרונות", אומרת כהן-גלבוע, "ועדות המומחים החמירו מאוד את הדרישות שלהן להוכחת הקשר הזה. בעבר האמינו לדברי הפונים. היום הם מבקשים להביא מסמכים ועדים שיוכיחו שקיבלו הקרנות. הבעיה, שלאף אחד אין מסמכים, והעדים היחידים היו ההורים, שברוב המקרים כבר לא בחיים".

מי שוועדת המומחים מכירה בזכאותו לפיצוי נשלח לוועדה נוספת, "ועדה רפואית", שתפקידה לקבוע את אחוזי נכות שעל פיהם ייקבע סכום הפיצוי. "עד לפני שלוש שנים אחוזי הנכות ניתנו בנדיבות רבה יותר ובהתחשבות רבה יותר", אומר עו"ד ירון. "הרושם המתקבל הוא שמשרד האוצר מפעיל לחצים גדולים מאוד בעניין הזה". אם בעבר עברו בין הגשת התביעה לבין הדיון בה כשלושה או ארבעה חודשים בממוצע, מוסיף וקובל ירון, כיום נמשך התהליך כשנה וחצי.

המכון לא הוקם

בעבר, אומר ירון, ניתנו אחוזי נכות גם בעבור צלקות שגרמו ההקרנות וגם בעבור כתמים ונזקים אחרים בעור הקרקפת. היום הדברים הללו כבר לא מובאים בחשבון. סעיף 7 לחוק נפגעי הגזזת קובע כי במשרד הבריאות "יוקם מכון לאומי למחקר בנושא מחלת הגזזת והטיפול בה" שתפקידיו יהיו, בין השאר, "איתור, רישום ותיעוד של מי שחלו בגזזת וקיבלו טיפול בהקרנה" ו"הקמת מערך לאבחון מוקדם של מחלות שמקבלי ההקרנות חשופים להן". מחקריו של המכון, כך הוסבר עם חקיקת החוק, יעסקו גם בגילוי הקשר בין ההקרנות לבין מחלות אחרות (פרט לסרטן) כדי לאפשר את צירוף המחלות הללו לרשימת המחלות המזכות בפיצוי.

עשר שנים לאחר חקיקת החוק, המכון עדיין לא הוקם ורשימת המחלות מעולם לא הורחבה. "שר הבריאות נסים דהן חתם לפני כמה שנים על צו שהוסיף גידולים שפירים בבלוטת התריס לרשימת המחלות", מספר ירון. "משרד האוצר לא אישר את הצו". כהן-גלבוע: "פרופסור מודן הוכיח כבר ב-1999 את הקשר בין ההקרנות לבין סרטן השד, אבל סרטן השד עדיין לא הוכנס לרשימה. בעבר נתנו אחוזי נכות בעבור עוגמת נפש, היום כבר לא. שנים אנחנו דורשים תשלום בעבור פיאות, שרבים מאתנו נאלצים להשתמש בהן כבר 50 שנה. שום דבר לא זז".

עו"ד צבי רגב, שמשרדו בחדרה מייצג עשרות מנפגעי ההקרנות, טוען כי התובעים נדרשים להופיע בפני ועדת המומחים ללא ייצוג של עורך דין ונשאלים שם שאלות מכשילות, למשל אם ההקרנות כאבו. "אם הוא עונה בחיוב, בקשתו נדחית. השאלה הזאת מכשילה כי ההקרנות באמת לא כאבו, אבל תלישת השערות בשעווה כאבה מאוד". לדבריו, "לא ברור איך מצפים מאדם בן 60 שעבר את ההקרנות לפני כ-50 שנה, כשהיה ילד, לעשות את ההבחנה המדויקת הזאת".

במשרד הבריאות סירבו להגיב רשמית על הטענות בנימוק שהנושא מצוי עתה על שולחנו של בית המשפט העליון. פקיד בכיר במשרד, שביקש לדבר בעילום שם, אמר שהמשרד והוועדות מטעמו פועלים בהתאם לחוק.
https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=457895&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

''מבצע הגזזת - במימון אמריקאי''
יום ראשון כ"ח באב תשס"ד, 15 באוגוסט 2004
"מבצע הגזזת - במימון אמריקאי"

בשנה שעברה זכה בפסטיבל הסרטים בחיפה הסרט "ילדי הגזזת" של הבמאי דוד בלחסן, המבוסס על תחקיר של חמש שנים. אחד המרואיינים בסרט הוא הד"ר יקותיאל פרץ, שכיהן בשנות החמישים כראש השירותים האפידמיולוגיים במשרד הבריאות ושהטיפול במבצע ההקרנות הופקע מידיו כדי להימסר לידי מנכ"ל המשרד, הד"ר חיים שיבא. בפיו של הד"ר פרץ, שהיה בן 94 בזמן הראיון וזכר, לדבריו, כל פרט ממה שהתרחש חמישים שנה קודם לכן, היה גילוי. מבצע ההקרנות, אמר, "עלה 300 מיליון לירות ומומן ממקורות אמריקאיים". "זה סכום אסטרונומי שיכול היה להגיע רק מהממשל האמריקאי, לא מארגונים יהודיים", אומר בלחסן. "כל תקציב המדינה היה אז 60 מיליון לירות. תקציב משרד הבריאות נע בין שלושה לחמישה מיליון".

בלחסן, שלא מצא תימוכין לטענתו של פרץ בישראל או בארה"ב, מעלה בסרטו השערה מרחיקת לכת, שגם אותה לא הצליח לבסס: האם ייתכן, הוא שואל, שהמימון האמריקאי היוצא דופן נועד לאפשר את ביצועו בישראל של מה שהממשל האמריקאי לא היה מוכן לבצע באזרחיו הוא - ניסוי רפואי בבני אדם? "שואת ילדי הגזזת", נאמר בכתובית המופיעה בסוף הסרט, "גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל יחד. כל עוד לא תופרך ההאשמה החמורה כי בחסות אמריקאית בוצע ניסוי רפואי בילדי העולים, כל עוד הממסד הרפואי לא יחשוף את כל הידוע לו, פרשה זו תרבוץ לפתחה של מדינת ישראל".
https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=457870&contrassID=2

האם ייחשף קובץ מודן

יום ראשון כ"ח באב תשס"ד, 15 באוגוסט 2004
האם ייחשף קובץ מודן


גדסי: לי זה לא יעזור, אבל אני רוצה להציל אחרים
תצלום: דודו בכר

"אילו משרד הבריאות היה מודיע לי לפני 15 או 20 שנה שעברתי הקרנות נגד גזזת", אומרת בת-שבע גדסי, "הייתי יכולה אולי להציל את חיי". גדסי, בת 54, שחלתה לאחרונה בסרטן קשה, מאשימה את משרד הבריאות על שלא יידע אותה בעוד מועד על ששמה כלול במה שמכונה "קובץ מודן" - רשימה שהוכנה לפני כ-35 שנים וכוללת את שמותיהם של 12 אלף מבין כ-100 אלף הילדים שקיבלו הקרנות. מאז הוכנה הרשימה, מסרב המשרד להזהיר את מי ששמו כלול בה. גדסי עתרה לבג"ץ בבקשה לחייב אותו לעשות זאת. "לי זה כבר לא יעזור", היא אומרת, "אבל אני רוצה להציל את חייהם של אנשים אחרים".

גדסי נולדה ב-1950 במושב שתולים, להורים שעלו שנה קודם לכן מתימן. לדבריה, בקיץ של 1957 נלקחו כל ילדי המושב לחיפה בתואנה שהם נוסעים לקייטנה. "משאית גדולה אספה אותנו. בדרך לחיפה שרנו, שיחקנו והשתוללנו משמחה, אבל ברגע שהגענו למחנה שער העלייה, ליד חיפה, התחילה ההתעללות. הכניסו אותנו למרפאה, מרחו לנו חומר על הראש, תלשו לנו את כל השיער ועשו לנו הקרנות. חזרנו הביתה קירחים וחבולים, גם פיסית וגם נפשית".

האירוע הזה היה כל כך טראומטי בעבורה, שהיא מחקה אותו לחלוטין מזיכרונה במשך עשרות שנים. היא נזכרה בו לפרטי פרטיו רק לפני חודשים אחדים, כאשר באה לקבל הקרנות נגד הסרטן שהתפתח בגרונה ומאיים על חייה. כשהגישה תביעה התברר לה לראשונה ששמה כלול ברשימת מודן.

כל שרי הבריאות וכל מנכ"לי המשרד שכיהנו מאז הורכבה הרשימה התנגדו לדרישה הזאת. בין המתנגדים היה גם הפרופ' ברוך מודן עצמו, שהכין את הרשימה ואחר כך שימש מנכ"ל בשנות השמונים. קובץ מודן, מסבירים במשרד הבריאות, הוא "קובץ מחקרי בלבד" ואין ודאות שכל מי שכלול בו אכן קיבל הקרנות. מסירת אזהרות לכולם עלולה "לזרוע פניקה מיותרת" מבלי שתצמח תועלת רפואית של ממש, כי ספק אם מישהו יצליח לעצור את התפתחות הסרטן. הרשימה, מדגישים עם זאת במשרד, אינה סודית: כל מי שיפנה בבקשה לברר אם שמו כלול בה, ייענה מיד.
https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=457871&contrassID=2

http://rotter.net/forum/gil/5614.shtml הלקסיקון השלם - פרשת רצח רבין

חוברת מס' 56 הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס` 77) (פיצוי נפגעי גזזת), התשס”ה-2004
http://rotter.net/User_files/forum/gil/4260f8ea67b7d759.pdf

@ סוג הדיון: הצעות חוק @

נושא:
כב. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ד-2004
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010785.html#TQL

הישיבה המאה-ושישים של הכנסת השש-עשרה
יום רביעי, י' באב תשס"ד (28 ביולי 2004)
ירושלים, הכנסת, שעה 11:00

נספחות. (הצעת קבוצת חברי הכנסת)

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פיצוי נפגעי הגזזת), התשס"ד-2004, של חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד טל ואילנה כהן. מספרה פ/2287. הנמקה מן המקום של חבר הכנסת עמיר פרץ. בבקשה, אדוני, דקה.

עמיר פרץ (עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מדובר בחוק שבא להקל במעט על אותם נפגעי גזזת שמקבלים היום קצבה מהביטוח הלאומי, ולפטור את החלק המשולם כדמי ביטוח לאומי מתוך קצבתם. מדובר באוכלוסייה ששילמה מחיר יקר מאוד, אוכלוסייה שנאבקת על חייה יום-יום ושעה-שעה; חלקה הגדול הלך לעולמו, לצערנו הרב.
מדובר באוכלוסייה של כ-3,000 איש היום, כ-1,100 נשים נשואות, שבסך הכול הזכאות הזאת תוסיף להן עוד 42 שקלים להכנסה הפנויה. אני חושב שטוב שהכנסת תומכת בזה, ואני מודה לממשלה על שהחליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה, אדוני השר שטרית, על תמיכתך. תודה לשר אורלב. אני מודה לכם.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ, במסגרת התודות. ישיב בשם הממשלה שר הרווחה, חבר הכנסת זבולון אורלב.

שר הרווחה זבולון אורלב:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סעיף 350(א)(4) לחוק הביטוח הלאומי קובע סוגי גמלאות ותגמולים שאין רואים בהם הכנסה החייבת בדמי ביטוח. כך זה בחוק הנכים, בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, ועוד.
הצעת החוק שבפניכם, של חבר הכנסת עמיר פרץ וחברי כנסת נוספים, מבקשת להוסיף לרשימת התגמולים האמורה גם את התגמול לפי חוק פיצוי נפגעי גזזת.
משמעות ההצעה היא כי התגמול שלפי חוק פיצוי נפגעי גזזת לא יחויב בניכוי דמי ביטוח לאומי. לפי התיקון המוצע, יינתן גם פטור מלא מתשלום דמי ביטוח למבוטח הזכאי לתגמול לפי חוק פיצוי נפגעי גזזת, אם הכנסותיו האחרות נמוכות ב-5% מהשכר הממוצע לחודש. זאת, לפי הוראות סעיף 351 שבחוק, שלפיהן ניתן פטור מתשלום דמי ביטוח בתקופה שבעדה משתלמים הגמלאות והתגמולים הפטורים מתשלום דמי ביטוח.
ולכן, הממשלה תומכת בהצעת החוק - חוק חברתי, נכון, צודק לאנשים שנפגעו. מוצע להעבירה לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת להכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
תודה רבה לשר הרווחה, חבר הכנסת אורלב.
אנחנו נעבור להצבעה. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פיצוי נפגעי גזזת), של חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד טל ואילנה כהן. מי בעד? מי נגד? ההצבעה החלה.

הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - 25 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ד-2004, לדיון מוקדם בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.

היו"ר יולי-יואל אדלשטיין:
בעד - 25, אין מתנגדים או נמנעים. החוק אושר בקריאה טרומית ויוכן לקריאה ראשונה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.

@ סוג הדיון: הצעות חוק @

נושא:
יד. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77) (פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ה-2004
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010786.html#TQL

הישיבה המאה-ותשעים-ושבע של הכנסת השש-עשרה
יום שני, ח' בטבת התשס"ה (20 בדצמבר 2004)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:01

רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/56). (קריאה ראשונה)

היו"ר מוחמד ברכה:
אנחנו עוברים, רבותי, לנושא הבא: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77) (פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ה-2004, בקריאה ראשונה, של חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד טל ואילנה כהן. יציג את הצעת החוק חבר הכנסת דוד טל. בבקשה, אדוני.

דוד טל (עם אחד):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, כפי שידוע לכם, אינה מגלגלת עשרות או מאות מיליונים, כמספרים המפורסמים חדשות לבקרים בשבועות האחרונים. היא מדברת בסך הכול על 42 שקלים בלבד, שאנחנו נאפשר אותם לכל נפגעי הגזזת.
כאמור, בחוק הביטוח הלאומי, בסעיף 350, מוגדרות שם כמה גמלאות שאינן מוכרות כהכנסה לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי. אני אתן כמה דוגמאות, כמו למשל חוק הנכים, חוק נכי מלחמה, חוק משפחות חיילים, חוק תגמולים לחסידי אומות העולם - כל החוקים הללו. אנחנו רוצים להכניס במסגרת החוק הזה גם את נפגעי הגזזת, גם הם יהיו זכאים לפטור, זה בתנאי שהכנסתם היחידה היא הגמלה, או מי שמשתכר הכנסה מזערית של עד 5% מהשכר הממוצע. כידוע לכם, הסכומים מזעריים מאוד, מדובר אומנם ב-3,000 אנשים, אבל ממילא כ-2,000 מהם נמצאים במסגרת כזאת או אחרת שהם פטורים, אז אנחנו מדברים על 1,200-1,000 אנשים שזכאים לפטור כזה.
כאמור, אנחנו מדברים על 42 שקלים בחודש, משהו כמו 504 שקלים. העלות של הצעת החוק הזאת היא פחות מ-5 מיליוני שקלים, סך הכול 900,000 שקל בשנה. אני מבקש מחברי חברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה. תודה.

היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, חבר הכנסת דוד טל. אנחנו עוברים לרשימת הדוברים. חבר הכנסת צבי הנדל - לא נמצא. חבר הכנסת בנימין אלון - לא נמצא. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה - לא נמצא. חבר הכנסת רביץ - לא נמצא. חברי הכנסת מרגי, וילן, איוב קרא, אורון, פרוש, פינס-פז, פריצקי - לא נמצאים. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה.

נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב בראש, אני תומך בהצעת החוק - חוק סמלי שנותן תחושה לאותם נפגעים, שהכנסת אתם, שאנחנו מבינים את מאבקם הממושך במשך שנים. חבר הכנסת דוד טל ידידי היה חבר ועדת הפנים - הבעיה האמיתית היתה של נפגעים שלא הוכרו, לא ידעו על מחלתם. הכרתי כמה מקרים, שאנשים שנפגעו כתוצאה מהגזזת, קיבלו את מחלת הסרטן, לא עלינו, והיו צריכים טיפולים נפשיים, סיעודיים; אף פעם לא קישרו את הבעיה של המחלה שעמה הם מתמודדים יום-יום עם בעיית הגזזת.
המאבק היה להכיר באופן רטרואקטיבי באותם נפגעים שלא ידעו שהם נפגעי מדינת ישראל. ילדי העולים קיבלו מנת קרני רנטגן ששווה 35,000 פעם צילום רנטגן של היום. תבינו באיזו עוצמה של קרינה מדובר. היה ניסיון לטשטש את ממדי האסון והבעיה; שמרו על קשר שתיקה במשך שנים רבות. אותם חולים, אותם נפגעים, היו צריכים להיאבק מאבק קשה ועיקש כדי שיכירו במחלתם.
חבר הכנסת דוד טל, לפי הנתונים, מדובר לא רק ב-3,000 איש, מדובר בכמעט 30,000 תביעות, ומשרד הבריאות הכיר ב-12,700 מקרים. אולי מאותם נפגעים הלכו לעולמם ונשארו לאחרונה כ-3,000, אבל בסך הכול מדובר ב-30,000 נפגעים.
אני חושב שצריך ללמוד מזה מוסר ולקח גדול, איך התנהגו כלפי אותם ילדים, כמעט 100,000 ילדים שריססו אותם והתנהגו אליהם כאל בהמות. למדינת ישראל היה כאן מחדל איום ונורא. כדי להכיר במחדל הזה, היה צריך להיאבק מאבק קשה, ארוך וממושך.
אני מודה לחברי, חבר הכנסת דוד טל ומציעי החוק, אני בוודאי תומך בהצעה ברוכה זאת, אולי נקל קצת את סבלם וכאבם של אותם נפגעים.

היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. חבר הכנסת דהאמשה - לא נמצא. חבר הכנסת אריאל - לא נמצא. חבר הכנסת מגלי והבה - לא נמצא. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה, אדוני. אחריו - אחרון הדוברים, חבר הכנסת מח'ול.

אריה אלדד (האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התיקון לחוק הביטוח לאומי הבא להבטיח, כי תגמולים לנפגעי גזזת יהיו פטורים מתשלום דמי ביטוח לאומי. התיקון הזה ראוי ואתמוך בו. ובדומה לו ודאי צריך להיות ראוי כל חוק שאומר, שאם ממשלה גרמה נזק לאדם, למשל הקרינה את קרקפתו כדי להיפטר ממחלת הגזזת, היא צריכה לפצות אותו, ולא לתת לו לכיס אחד ולקחת ממנו, מהכיס השני, חלק ממה שנתנה לו.
במה דברים אמורים? כאשר המדינה מזיקה בשוגג לאזרח המוקרן. הידע הרפואי בראשית שנות ה-50 לא כלל את ההכרה כי ההקרנות הללו יגרמו גידולים סרטניים, ממאירים, במוקרנים. ולפיכך, לא במזיד נגרם הנזק. התכלית היתה ראויה, הנזק לא היה צפוי. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כאשר מדינה גורמת נזק מכוון, במודע, מתוך ידיעת הנזק, והיא רומסת בריש גלי כל זכות אדם, יודעת שהתכלית לא ראויה ושהנזק איננו מידתי.
כשהמדינה הרסה את חבל ימית, היתה לכאורה, לכאורה בלבד, תכלית ראויה, היה שלום. המדינה החליטה לפצות ועוד לא ידעה, לכאורה, מה מידת הנזק, ההרס הנפשי שייגרם למשפחות העקורים והמגורשים.
אבל טענת תום-הלב הזאת כבר אינה עומדת לממשלת ישראל היום, גם לא טענת התכלית הראויה. גם עבור הסכם שלום אסור להרוס יישובים ולגרש בני-אדם, לא כל שכן עבור כלום, או גרוע מכלום. לא רק שהממשלה לא מביאה שלום תמורת הטרנספר שהיא מתכוונת לבצע ליהודים, היא מעודדת גל אדיר של טרור; לא רוח גבית במפרשי הטרור, אלא חומר נפץ הודף היא דוחסת ברקטות הטרור, כי היא מוכיחה, קבל "חמאס" ו"ג'יהאד" ו"פתח", שהטרור משתלם, שאפילו שרון נשבר ונכנע לטרור ובורח תחת אש.
חברי הכנסת, לפני 50 שנה לא ידענו שלא נלחמים בגזזת על-ידי הקרנה. היום אנחנו יודעים היטב שלא נלחמים בטרור על-ידי בריחה תחת אש. כאשר תצטרך ממשלת ישראל בעוד שנים לפצות את ילדי המתיישבים על כך שלא הצליחה למנוע את הטרור, לעצור את מטחי הטילים, לפצות אותם על כוונתה להרוס את ביתם או לגרש אותם מנחלתם, כאשר תגיע השאלה על הפיצויים הללו, שום טענת תום-לב לא תעמוד לממשלה ולא יהיה די בפיצויים לנפגעים. לדין פלילי צריך יהיה להעמיד את האשמים בפשע הזה נגד העם היהודי. תודה רבה.

היו"ר מוחמד ברכה:
תודה. חבר הכנסת עסאם מח'ול, בבקשה.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי הכנסת, בדרכי לכנסת היום התקשרה אלי הזמרת הידועה והחביבה אמאל מורכוס - הייתי רוצה שסגן השר בוים ישמע - והיא פרסה בפני מקרה שהגיע אליה בירושלים, בשכונת שועפאט. מקרה אנושי. אני מבין שסגן השר מתעקש שלא לשמוע אותו. אדוני סגן השר, אפשר לדבר אליך לרגע?
אני מדבר על משפחת חאדר שגרה בשועפאט. מדובר בחד-הורית, עם שמונה ילדים, הבת שלה, בת שמונה, מאושפזת בבית-החולים בירושלים, היא חולת לוקמיה מתקדמת, מוגדרת במצב כמעט סופני. האשה הזאת חוותה פעם אחת הריסת בית של המשפחה. השבוע היא קיבלה הודעה, שתוך שבוע ימים ייהרס הבית בשנית. גברת חאדר לא מצליחה בימים אלה להתרכז בילדה שלה, שסובלת מלוקמיה במצב סופני, היא מנסה לחפש דרך למנוע את הריסת הבית תוך כדי שהיא מבקרת את בתה.
אני רוצה לפנות מעל במה זו, להזעיק גם ארגונים, גם אנשים בעלי מצפון, אם יש שארית של מצפון בממשלה הזאת, להרים את ידה מהבית של משפחת חאדר בשועפאט, ולו מהסיבה שזה לא מצב שבו אפשר לאיים על המשפחה הזאת בהריסת הבית.
הייתי רוצה שהאטימות לא תגבר על השכל. אני רוצה לבקש, שכולם ייתנו יד כדי למנוע את המזימה להרוס את ביתה של המשפחה הזאת, ולהקפיא את ההליכים עד שתצא מהמצב המיוחד שבו היא נמצאת. אולי אחר כך לחזור ולדון מחדש בנושא הזה, כי את הפשע הזה לא יהיה אפשר לתקן אחר כך. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מוחמד ברכה:
תודה, חבר הכנסת מח'ול. חבר הכנסת דהאמשה, בבקשה, אחרון הדוברים.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אין לי בעיה עם הצעת החוק, להיפך, אני תומך בה, אני חושב שהיא צודקת, אבל היא מזכירה לי את האמרה של מלכת צרפת, אחת האמירות כאשר העם הצרפתי התקומם נגד העוני והדיכוי. אמרו לה שלאנשים אין לחם, היא אמרה - שהם יאכלו ביסקוויטים.

דוד טל (עם אחד):
עוגות.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
התיקון הזה, כמו שאתה אומר לאדם - תאכל ביסקוויטים. הרי פוגעים בקצבאות, את העניים מדכאים. המדיניות הזאת מנשלת את בעלי הקצבאות, אם זה הבטחת הכנסה, אם זה נכות, זיקנה - היא מנשלת אותם מזכותם המוקנית, מזכותם כבני-אדם, מזכותם לחיות בכבוד, מזכותם להיות במדינת רווחה, שהעניים בה יכלו למצוא את הלחם. היא באה לומר לנו, שאלה הזכאים לקצבת גזזת, יהיו פטורים ממס. בסדר, הכיוון חיובי, אין לי בעיה. אבל למה שלא נתפוס את השור בקרניו ונעשה לשינוי מדיניות הממשלה בכלל ולהחזרת הקצבאות, לפחות להחזרת הקיצוצים, להחזרת מה שנגרע?
הסטטיסטיקה, הן של המוסד לביטוח לאומי, הן של מוסדות עצמאיים, מראה גם שמחצית הציבור רעב והוא מתחת לקו הרעב. בציבור הערבי, שהילדים בו הם 30% מציבור הילדים במדינה, אלה שמתחת לקו העוני הם 50% .50% מכלל הילדים הרעבים הם ערבים, אף שרק 30% מכלל הילדים במדינה הם ערבים.

עסאם מח'ול (חד"ש-תע"ל):
גם 30% זה הרבה.

עבד-אלמאלכ דהאמשה (רע"ם):
כל אחוז הוא הרבה. לא צריך להיות אדם רעב אחד במדינה שמכבדת את עצמה, ושתקציבה הוא 268 מיליארד ש"ח, אם אינני טועה, וכל הקצבאות יחד וכל הקיצוצים אינם חוסכים אלא 3-2 מיליארדים בקושי, וזה במקרה הטוב, עם כל הקיצוצים יחד כל השנים. למי זה נחוץ? אלא אם כן זו מדיניות דרקונית - כלכלה דרקונית, כלכלה פושעת, כפי שקראו לה - שבכוונה תחילה מרוששת עניים וממשיכה לדכא אותם ומעשירה את העשירים, את המאיון ואפילו את האלפיון העליון של בעלי ההון; ממשיכה לדשן אותם ולתת להם ליהנות מהעוגה הציבורית בצורה משוועת ועושקת. בכל אופן, ביסקוויטים אין, ולחם אין, אבל הכיוון הוא חיובי. אני אתמוך בהצעה. אדוני, תודה רבה.

היו"ר מוחמד ברכה:
תודה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77) (פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ה-2004, בקריאה ראשונה. ההצבעה החלה. בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה - 8 נגד - אין נמנעים - אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77) (פיצוי נפגעי גזזת), התשס"ה-2004, לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.

היו"ר מוחמד ברכה:
הצעת החוק התקבלה ברוב של שמונה תומכים, בלא מתנגדים ובלא נמנעים, והיא תועבר לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות להמשך הכנתה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית.

@ סוג הדיון: הצעות חוק @

נושא:
ד. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77), התשס"ה-2004
http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0010787.html#TQL

הישיבה המאתיים-וארבע של הכנסת השש-עשרה
יום שלישי, כ"ג בטבת התשס"ה (4 בינואר 2005)
ירושלים, הכנסת, שעה 15:00

]מס' כ/56; "דברי הכנסת", חוב' י"א, עמ' ; נספחות.נוסח משולב[, התשנ"ה-1995, קובע בסעיף 350 הכנסות הפטורות מתשלום דמי ביטוח לאומי, דוגמת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), גמול לנפגעי פעולות איבה ועוד.
הקצבה המוענקת מכוח החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, אינה מסוג ההכנסות הפטורות מחובת תשלום דמי ביטוח לאומי, ואינה כלולה ברשימה המנויה בסעיף 350 לחוק.
סעיף 351 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי מקבל גמלה או תגמול המפורשים בסעיף 350, אשר הכנסתו ממקורות שאינם מעבודה ואינם ממשלח יד אינה עולה על הכנסה מזערית הקבועה לעניין זה, 5% מהשכר הממוצע - זה הכול, אדוני היושב-ראש - יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי מכל הכנסותיו.
הצעת החוק המונחת לפניכם מבקשת לכלול את החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994, ברשימה שבסעיף 350, ובכך להעניק פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי על הגמלה המשולמת לפי חוק זה, וכן לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי אדם שזכאי לגמלה לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, ואשר הכנסתו אינה עולה על ההכנסה המזערית אשר נקבעה לעניין זה.
כאמור, הסדר דומה קיים לגבי מקבלי תגמולים וקצבאות מכוח חוק הביטוח הלאומי וחוקים נוספים, והוועדה סברה כי ראוי ונכון יהיה להחיל הסדר זה גם על תגמולים המשולמים מכוח חוק נפגעי הגזזת.
הצעת החוק מוגשת ללא הסתייגויות, ואני מציע לאשרה בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות כמובן ליוזמים, חברי הכנסת פרץ, טל וכהן, ולכל מי שעסק - אנשי האוצר, אנשי הביטוח הלאומי, והוועדה שטיפלה בעניין במלוא המסירות, הגברת וילמה מאור המנכ"לית, הגברת יהודית וסרמן היועצת המשפטית, וכל סגל הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ראובן ריבלין:
אני מאוד מודה ליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ומאפשר לו להגיע למקומו על מנת שהוא יוכל להצביע כמו מספר חברי הכנסת המועט הנמצא פה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77), התשס"ה-2004 - פיצוי נפגעי גזזת - של חברי הכנסת עמיר פרץ, דוד טל, ואילנה כהן. נא להצביע בקריאה שנייה - מי בעד? מי נגד? מי נמנע? יש הסכמת ממשלה לעניין זה, ובצדק.
הצבעה מס' 3
בעד סעיף 11 - 1 נגד - אין נמנעים - אין סעיף 1 נתקבל.

היו"ר ראובן ריבלין:
11 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה.
רבותי חברי הכנסת, אנחנו עוברים מייד לקריאה שלישית של הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77), התשס"ה-2004 - פיצוי נפגעי הגזזת. נא להצביע - מי בעד, מי נגד, מי נמנע, בקריאה שלישית.
הצבעה מס' 4
בעד החוק - 12 נגד - אין נמנעים - אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 77), התשס"ה-2004, נתקבל.

היו"ר ראובן ריבלין:
12 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת החוק עברה בקריאה שלישית, והיא תיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. אני מברך את חבר הכנסת עמיר פרץ ואת חבריו לסיעה. חבר הכנסת פרץ כיוזם החוק, אדוני יכול לומר מלים מספר בזמן הדרוש לו. לא צריך בהזדמנות זאת לתקוף את כל מדיניות האוצר.

עמיר פרץ (עם אחד):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד שר האוצר, חברי וידידי יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חבר הכנסת שאול יהלום, ראשית, אני רוצה להודות לך ולכל הצוות בוועדה על העבודה המאומצת שהושקעה ועל המהירות שבה טופלה ההצעה הזאת. אין ספק שבכנסת ישראל הצעת חוק שתגיע לכדי בשלות בשלושה חודשים בקריאה שנייה ושלישית, זה בהחלט דבר יוצא מהכלל.
אני רוצה לומר לחברי הכנסת, כי כל הטיפול בנפגעי הגזזת החל בשנת 94', כאשר הכנסת החליטה לחוקק ולהכיר באותם נפגעי גזזת ככאלה שהם בני פיצוי על-ידי מדינת ישראל. זה אחד מהימים היפים ביותר שהיו לכנסת לישראל, ואחד מהימים שבהם כנסת ישראל הוכיחה, יחד עם ממשלת ישראל, שהיא אכן מסוגלת לתקן עוולות שנעשו.

היו"ר ראובן ריבלין:
נדמה לי שחבר הכנסת גמליאל בכנסת ה- - -

עמיר פרץ (עם אחד):
לא, זה היה חוק שלי, בעבודה מאוד מאוד יסודית ופרטנית. הייתי גם יושב-ראש הוועדה באותה תקופה, ולכן זה היה אחד החוקים שסיימתי לפני סיום כהונתי כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה.
לא אחת אמרתי, שאם הגעתי לכנסת, ואני כבר בכנסת 16 שנים - אם הגעתי לכנסת רק בשביל לחוקק את חוק נפגעי הגזזת, דיינו. אם הגעתי לכנסת רק בשביל לתת לאותה אוכלוסייה את התחושה שמדינת ישראל לא מפקירה אותם ונותנת להם באמת את החיבוק שהם זקוקים לו, והיום, גם אם מדובר בסכום קטן וסמלי של כ-50 שקלים לחודש, אותו פטור מהתשלום לביטוח לאומי מהקצבה - אבל עצם העובדה שהם מפסיקים להיות חריגים ומקבלים את המעמד שמדינת ישראל נותנת לקבוצות מסוג זה. הרי החוק הזה בא להשלים את התחושה, שאנחנו לא מפקירים שום קבוצה בישראל. ואני שוב מודה לכולם, לממשלה, ובמיוחד לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. תודה רבה.

היו"ר ראובן ריבלין:
תודה רבה.

אל תגידו לא ידענו.

גם זו השואה שלי ולשדר את "ילדי הגזזת" ביום השואה. זו השואה הנשכחת והקבורה עמוק. עמוק. בארכיונים. זו השואה של "ילדי הגזזת" ילדי ההקרנות של ד"ר שיבא ימח שמו וזיכרו.
קובץ נילווה - יוצריהסרטילדיהגזזת.rtf

"ילדי הגזזת" יוצרי הסרט פורסם לראשונה .בנענע.
http://rotter.net/User_files/forum/gil/4161d93b60a76b12.html

בעקבות ויכוח בסוגיה פוליטית, האם שיניתי דעתי?
אף פעם לא, דעותי רק מתחזקות

לפעמים, באופן נקודתי

כן, אבל לא באופן מידי

כמובן, למה לא?

פעם אחת, אותה לא אשכח

מאמרי קהילה

ילדי הגזזת: הזעקה

מאת: כותבי אקטואליה ועושי הסרט 08:31 30/09/2004

הקרנות ה 100 אלף, סרט טלוויזיה תיעודי, מעלה על סדר היום הציבורי פרשיה על טיפול רפואי קטלני, תמוה, בעשרות אלפי ילדי עולים בראשית המדינה. ועדיין רב הנסתר על הנגלה.

'הקרנות ה 100 אלף'

בשנות ה-50 נלקחו כ-100 אלף ילדים - כולם יוצאי צפון- אפריקה, בני עדות המזרח - לטיפול רנטגן בגלל מחלת הגזזת ממנה סבלו. אף שמדובר במחלת-עור פשוטה לטיפול וכלל לא מסוכנת, נחשפו הילדים לרמות קרינה קטלניות. הם נלקחו מהוריהם למרכזי טפול מיוחדים, ראשם גולח, גופם נקשר למכונה, והקרינה החלה להלום בהם, במשך דקות ארוכות. ברבות השנים גססו ומתו רבים מהם בייסורים קשים, התמותה מהקרנת הילדים גבוהה מבחינה מספרית מהתמותה בכל מלחמות ישראל גם יחד.

למעלה מ-10,000 ישראלים, "ילדי הגזזת", עדיין מתהלכים בתוכנו, סובלים מתחלואים שונים ומשונים. רבים מהם אינם מודעים להימצאותם בקבוצת הסיכון, ולכן אינם מטופלים טיפול מונע ואינם מקפידים על מעקב רפואי שהיה עשוי להצילם, כל זאת בזמן שבידי המדינה רשימה מסודרת של מטופלי ההקרנות אך היא מסרבת בתוקף לחשוף את שמותיהם.

עד היום נהוג היה לחשוב שמדובר בטרגדיה אנושית ללא כוונת זדון, ושהטיפול הקטלני היה תוצאה של טעות בקונספציה הרפואית, אך הסרט "ילדי הגזזת", שהוקרן בשידור מיוחד בערוץ 10 מעלה סימני שאלה סביב תפיסה זו.

מערכת נענע

משרפות ראשים

את אייכמן הרגו , שרפו ואת האפר פזרו מעל הים .

את ד"ר שיבא שיבחו והללו ובית חולים קראו על שמו !

איפה הילדים שאל האבא , בטיול אמרה האמא , תראה איזה אנשים טובים האשכנזים , באו אלינו לשכונה ולקחו את כל הילדים לטיול...למשרפות ראשים לקחו אותם !

אייכמן חיסל מאות אלפים ובמותם בא הקץ לסבלם.

ד"ר שיבא השאיר אותם חיים מתים , מתים וחיים , סובלים כאבי תופת כל חייהם !

ניסוי בבני אדם עשה בהם המנוול ימח שמו וזכרו , מה רצה לדעת ולגלות , האם הקרנת ראש מייצרת סבון?

ראיתי ושמעתי רבות על מחלת הגזזת במהלך חיי ,

אך הסרט הזה שהוקרן עכשיו בערוץ 10 , גרם לי לרעד בכל הגוף,

כאשר מכעיס ומרגיז יותר לשמוע את השר האשכנזי הממונה על הבריאות,

בלשון יפה וחלקלקה מורח את דן מרגלית בראיון שלאחר הסרט.

וכל מי ששאל את עצמו איך זה שמערכת המשפט,פרקליטות וממשלה , ברובם המוחלט

אשכנזים בלבד (חבר מביא חבר), מקבל כעת את ההסבר :

לשמור על שתיקה והסתרה של כל פשעי האשכנזים שנעשו אז ונעשים היום.

אליהו הנביא

"אל נא תרע לתמימים"

בכיתי.

"אל נא תרע לתמימים,

הם אינם יודעים מדוע

האדם מחלל את צלמו."

שר שלמה בר בקולו העמוק, מרעיד את הלב.

אייך זה יתכן שהציבור בישראל צריך לחכות לבימאי קולנוע אמיץ ומוכשר ולערוץ טלוויזיה שמסוגל לגבות אמירה כדי להתוודע לחורבן אנושי שנעשה באזרחי המדינה באמתלה של טיפול רפואי במחלת הגזזת? ולמה מוסדות הבריאות במדינה עדיין, היום, חוששים מגילוי האמת?

בשנות החמישים היה כבר ידע מצטבר בעולם לגבי הנזקים של הקרנות רנטגן. ידע שהיה מצוי גם בעברית לרופאים בישראל. היה ברור אז גם מה הדינמיקה של מחלת הגזזת. ובכל זאת האנשים טופלו שלא כראוי. רשלנות? הלוואי!

הגיעו לישראל עולים שנחשבו בעיניי מישהם לזולים: "פסולת אדם" "חומר אנושי קלוקל" קרא להם אשכול. כמובן שנהגו בהם כבעדר סומא ופעלו בגופם כאילו היו חפץ. ללא בקשת רשות ללא הסבר. ללא כבוד אנושי. והלוואי וזו הייתה כל הבעיה: מעדויות המובאות בסרט עולה כי היה לכך מחיר. בדולרים אמריקאים. כסף למחקר בבני אדם. בילדי עולים. כאלו שלא ידעו את השפה, את נוהגי הארץ. תמימים. כמה קל להונות אנשים תמימים. וכל המערכת שתקה!

אייך יתכן שכל המערכת שתקה?? אייך יתכן שהיא ממשיכה לשתוק גם היום?? האם אין גבול לזלזול בכבוד האדם??

ד"ר שיבא מוצג כמי שהאמין בעליונות התורשתית של האשכנזים על האחרים. זה התאים לגישה ברפואה, שכונתה הרפואה הסוציאלית. אוגניקה. האוגניסט שיבא, בהתאם לאמונתו הגזענית, החליט על טיפולים בכפיה בילדי עולים, מתוך מחשבה שגופם נושא מוכנות *גנטית* לקליטת מחלת הגזזת. ולקח את הילדים לטיול.. זה היה סיפור הכיסוי להורי הילדים. חלקם לא היו חולים כלל.. .

טיול ארור.

"היה זה הטיפול המקובל בעולם" אמר אז ואומר גם היום משרד הבריאות: state of the art. ואילו במאי הסרט, דודי ברגמן שואל בפיכחון: איזה עולם? והתשובה היא: ארה"ב. שם נערכו אותה תקופה ניסויים ב*סלקציה גנטית*. אפילו פיתחו טכניקות של הקרנה סמויה לעיקור הומלסים.. .. והרי שיבא ידע את העובדות.. האם גם הוא רצה לעקר מישהו? והרי נזקי רנטגן כבר היו אז עובדה. האם נרדם שיבא באותה הרצאה?

כבר שנים שהפרשה מתגלגלת בבתי משפט. "סודות הגרעין של מדינת ישראל יותר גלויים מהנתונים בפרשה" טוען ברגמן. רשימות שחורות. ארכיון. גניזה. הס.. וריח המוות והסבל המתמשכים מרחף באוויר. ומוטציות עוברות בתורשה.

פרופ` מודן פירסם על תוצאות הניסוי הזה מאמר בלנסט. מדען מחונן היה פרופ` מודן.. לא פשוט להכניס מאמר ללנסט, זה אני יודעת היטב. והנתונים? אלו שחשיפתם היתה יכולה להציל חייהם של מי שלקו בסרטן בעיקבות ה"טיפול" הברוטלי? נשארו קרובים לליבו. סוד. סוד שלו היה נחשף בזמן היה משאיר בחיים כל כך הרבה אנשים.

עדות לרוע אנושי ראינו בסרט ילדי הגזזת. רוע אנושי מתמשך.

"האדם מחלל את צלמו"

אחת העם

אין ספק שמגיע לנפגעים פיצוי גדול ממה שהם מקבלים

שאלה לי אליך, עמיר פרץ, פרענק ידוע, מוצג לפי הכתבה כמי שמסתיר מידע, תנועת ש"ס ששלטה במשרד הבריאות מסתירה, לפי הכתבה מידע וגם הם כידוע אינם אשכנזים. אני מבין שלא ציינת זאת כי זה היה אולי מחליש את הטיעון שלך.אבל האם לא כדאי שתפנה גם אליהם אצבע מאשימה?

ממה שהבנתי גזזת היתה שכיחה בעיקר בין המזרחיים. האם אתה טוען שלו היא היתה שכיחה בקרב האשכנזים הטיפול היה אחר?

אם כן, הרשה לי להזכיר לך את פרשת התלידומיד שבה נפגעו נשים ללא קשר למוצאן.

גם כיום רופאים מנתחים עושים מעשי נבלה כאשר הם מגזימים בניתוחים כי זה מוסיף כסף למחלקה או לכיסם הפרטי במקרה של טיפול פרטי. גם כאן אין אפלייה, אלא הם מזיינים את כולם כשהם יכולים ללא קשר לגזע מין או צבע עור.

שוויק

עושי הסרט, דוד בלחסן ודודי ברגמן הוזמנו להתארח באקטואליה

בתשובה לשאלות שהופנו ע"י כותבי אקטואליה ענה דוד בלחסן:

בנוגע לרמת הקרינה - מטרת המחקר היתה להגיע לידיעה ברורה על הרמה האופטימלית שמשירה את השיער ואינה מותירה תופעות לוואי סרטניות. איך הם ידעו את זה? על ידי ניסוי, טעיה, בדיקה, ומעקב של שנים. השאלה למה היו צריכים לעשות את זה על ילדים, בעיקר נגד מחלה שאף אחד עוד לא מת ממנה, וחולפת מאליה בכל מקרה.

מכאן, שהסרט למעשה הוא משפט כנגד הרפואה. האם הרפואה על כל הישגיה, למעשה נבנתה על עוול נוראי על ידי ניסוי וטעיה בבני אדם.

התביעה המשפטית בפרשה היתה כספית בלבד, וזו היתה הטעות. לכן היא נדחתה מפאת התיישנות.

יש לשים לב לטענת התיישנות מבית המשפט, שאותה טענה לא מתקבלת כלל כאשר, לדוגמא, מבלי לעשות השוואה, דנים בתביעות מהשואה.

לא הוגשו תלונות במשטרה משום שאנשים לא ראו את הסרט ולא ידעו שניתן להגיש תלונה, וגם מהסיבה שרוב רובם של האנשים, של הרופאים וטכנאי הרנטגן שטיפלו בהקרנות, אינם בחיים היום או שגילם מופלג ביותר.

בג"צ עדיין לא פסק בעניין עתירות הנפגעים, ואין זה נכון שהמסמכים (התיקים הרפואיים של המטופלים) הללו נגישים. יש מצב אבסורדי שקוראים לו "לעגל את המרובע". זאת אומרת, משרד הבריאות לא חושף את שמות האנשים שנמצאים ברשימה וטוען שמי שנמצא ברשימה, יכול לבקש את תיקו. אבל איך בדיוק ידע שהוא ברשימה? רק עקב הסרט אנשים עכשיו מתעוררים, אבל איך ידעו אם הם ברשימה אם לא מראים לו אותה? זו פשוט בדיחה. יש עוד טיעון בדיחה שמשרד הבריאות טוען שאינו רוצה לחשוף את הרשימה כדי שהבעל לא ידע שאשתו חובשת פיאה.

יש אפשרות לתבוע דרך חוק הגזזת וועדות הבריאות, אבל אנו יודעים שהם לעג לרש, ומיועדות רק להרוויח ולמשוך זמן.

האפשרות השניה היא שקבוצה תתארגן ותתבע תביעת נזיקין באופן עצמאי, אבל אז יש לציין שהחוק מזהיר שאם יפסידו, לא יוכלו לבקש את הסעד דרך החוק ולקבל דרכו פיצוי. זה מין איום מוסווה של לא להעז לתבוע את המדינה.

אינני חושב שמאז יש חקיקה שמיועדת לפגוע ביוצאי עדות המזרח, אלא יש הרגלים מגונים ודעות קדומות שקשה מאוד להפטר מהם. בהזדמנות זו אני רוצה לקוות שלא מתפתחת גזענות בכיוון ההפוך אנטי אשכנזית. פשוט נגד אשכנזי באשר הוא אשכנזי. היו אשכנזים שהתנגדו להקרנות הרנטגן, להשפלת יוצאי עדות המזרח, ולסלקציה. המשורר הדגול שלנו נתן אלתרמן, שאינו ממש ספרדי, נתן לזה ביטוי הכי קולע בשירו "ריצתו של העולה דנינו". גם גולדה מאיר התרעמה על מדיניות הלסקציה של אותה תקופה, והטיחה בבן גוריון שזה יותר גרוע ממדיניות הספר הלבן של הבריטים.

גם ילדים אשכנזים הוקרנו, אבל מדובר בדרך כלל באשכנזים משכונות מצוקה שהתחככו ביוצאי צפון אפריקה. אינני חושב שהמטרה של שיבא היתה לחסל את המרוקאים, אלא אדרבא, מתוך תפיסה אוגניסטית הוא רצה לטפל בהם, לתרבת אותם, להקנות להם הרגלים מערביים, לדאוג לנקיונם, ו"להשביח" אותם. מתוך תפיסה אוגניסטית מתנשאת ופטרנליסטית שמהותה שהוא יודע מה טוב עבורם. עוד אחד כמו ד"ר שיבא ודומיו מהממסד המפא"יניקי, ואבדנו.

בתשובה לשאלות כותבי אקטואליה ענה דודי ברגמן:

שמי ברגמן ואני אשכנזי גאה. לא מדובר ב"אשכנזים" שדפקו את ה"שחורים", אלא בממסד רפואי, פוליטי, שהיה מורכב כולו מאשכנזים בעלי דעות קדומות, בעלות ארומה גזענית.

אני מכיר המון המון אשכנזים שאין להם דבר וחצי דבר עם גזענות.

גם בממסד דאז היו מספר אשכנזים נקיים מגזענות, ואליהם אין לאף אחד טענות.

לדעתי ד"ר שיבא ביצע פשע, ולכן זו היתה עבירה פלילית. למיטב ידיעתי הסרט חשף לראשונה את נושא האשמה, הודות לבלחסן. שיבא בחייו קצר רק תשבוחות, מבחינת הממסד הרפואי מדובר ב"בן אלים". יש מספר מוקרני גזזת ששתובעים להסיר את שמו של שיבא מבית החולים תל השומר, אבל רק באופן ציבורי , ולא בתביעה משפטית.

אני לא ממליץ על תביעות ייצוגיות: לפי הספר של עו"ד משה בן ארי ושותפתו שיצא לא מזמן, אף תביעה ייצוגית לא זכתה בבית משפט ישראלי מאז קום המדינה.

הסיבה לכך היא שבתי המשפט פוחדים לגרום לפשיטת רגל של המשק הישראלי, ולהתמוטטות מוסדות כלכליים.

לעומת זאת, רעש ציבורי: כתבות, טלפונים לרדיו, ופאקסים לעיתונים, בהחלט מזיזים משהו לפעמים.

אנחנו לא טוענים שהיתה פה גזענות מכוונת, אלא קודם כל ביזנס. התפיסה האוגניסטית (חיזוק החזק והחלשת החלש) היוותה קרקע פוריה לקומבינה.חיים שיבא לא רצה לחסל מרוקאים, הם פשוט שימשו אותו כי הם לא יכלו לשאול יותר מדי שאלות. אנחנו לא טוענים שהיתה פה גזענות מכוונת, אלא קודם כל ביזנס. התפיסה האוגניסטית (חיזוק החזק והחלשת החלש) היוותה קרקע פוריה לקומבינה. ישנם לא מעט אשכנזים שזכו לטיפול ברנטגן נגד גזזת. יחסית ליוצאי צפון אפריקה מספרם נמוך, כמה מאות, אולי יותר.

אולי לא הדגשנו מספיק את חשיבות ההשפעות המסרטנות של הקרינה ההיא לגבי דור הצאצאים.

יש לא מעט עדויות על ילדי דור ב` שקיבלו סרטן בצורות שונות. החכמה היא לתפוס את הסרטן כשהוא קטן. כל השתהות, כל עיכוב, כל מריחה של זמן, תוביל למוות כואב ומיותר של אנשים צעירים אלה שאין להם דבר עם מה שקרה אז.

דוד דרעי: הוא זה שפותח וסוגר את הסרט, הוא המוקרן האקטיביסט ביותר, ואוסף רשימות של אנשים הזקוקים לעזרה וייעוץ.

בזכותו נהיה סרט.

דוד דרעי, מגיב באקטואליה: האם בנים חורגים אנו למדינת ישראל?

לא בכדי אמר הנביא ישעיהו "מהרו בנייך מהרסייך ומחרבייך ממך יצאו". לא קל לנו עם מה שקרה באותה תקופה ארורה של ראשית המדינה, בה נעשו טיפולי הזוועה בילדי עולים, רובם המכריע מיוצאי צפון אפריקה, וכל זאת תחת הכותרת "טיפולים בהקרנות כהכנה לעלייה לארץ ישראל". יודעים אנו, כי ארץ ישראל נקנית ביסורים,אבל לא ביסורים מסוג זה.

לא, אין זאת כי אם קונספציה סלקטיבית טמאה בתכלית הטומאה. קונספציה של תנועה שסברה משום מה כי את משאת הנפש "ארץ ציון ירושלים" יש להשאיר בגדר כמיהה ושורה חבוייה ומבוישת בתוך ההמנון הלאומי. לא שכחנו את הקונספציה שהביאה עלינו אסונות, מחלות ממחלות שונות. קונספציה שגזלה ביד אכזרית מנשים לא מעטות את הזכות האלוהית לגדל פרי בטן ולחבק ילד. לצערנו הן לעולם לא תשמענה את המילה אמא.

מה ייאמר לנשים יקרות אלו? סליחה, לא ידענו ולא חשבנו שכך יהיה. הללוייה.

האם זה מה שייכתב בדפי ההיסטוריה של המדינה שאליה נשאנו את עיננו? הללוייה.

בעקבות הכנס הקודם בנושא אומר פרופ` אבי רובינשטיין לטלויזיה בערוץ 2 - בהחלט ישנו לפחות קשר סטטיסטי בין ההקרנות והימצאות הגידולים עקב ההקרנות שניתנו בשנות החמישים. ואנחנו שואלים: האם כאשר כל הקורבנות שעברו את ההקרנות יישכנו עפר, האם זה כבר לא יהיה לפחות סטטיסטי? האם זה כבר יהיה בטוח? וודאי שאכן זו הסיבה!!

אגרוף, גם כאשר הוא עטוף בצמר גפן, למרבה הצער והכאב הוא נשאר אגרוף, ואת האגרוף הזה לפניו של ילד לא שוכחים.

לא נשכח ולא נסלח על הטיפולים בכפייה ללא ידיעת ההורים ומאליו ללא רשותם. ילדים שנלקחים לטיפולי זוועה אלה ואינם מבינים מה נעשה איתם, בכי ונהי צעקות עד לב השמים ואין מושיע. לא אין זאת כי אם קונספציה יהירה פטרונית ומתנשאת, קונספציה טמאה ששמה לאל את כל מאמצינו לגדול בארץ הנכספת כבני חורין, לתרום לחברה ולחוש את חדוות הארץ החדשה, מושא חלומות הורינו.

והיום אנא אנו באים?

לוועדות על גבי וועדות ממירפאה למירפאה, לעינויים מתמשכים וסבל יומי עד אין קץ. הוצאות כספיות שאין המערכת מכירה בהם. משפחות שהגיעו לפת לחם, פיצוי עלוב שניתן לאחר שנות טירטורים של הלוך ושוב של תחקירים מבישים.

האם לא די במה שעבר עלינו? האם ממתינים לנו עוד מדורי גיהנום, עוד התמקחויות קטנוניות, האם לא תמה כוס המרורים, בשם מי, בשם מה ותחת איזה ערך עליון נעשו הזוועות הללו?

האם דמינו הפקר? לא ולא. שילמנו בהרבה דמים תרתי משמע. האם כל חיינו נשלם על הטעויות של אותו מימסד ניפסד? מי הגיש לנו את כוס התרעלה ועד מתי יתעמרו בנו? האם בנים חורגים אנו? האם לא נבראנו בצלם אנוש?

קשה לנו להניח שמתוך כל קברניטי הבריאות דאז לא נמצאה ולו דמות אחת שתעצור את תהליך ההריסה של כ- 100 אלף ילדים רכים ותמימים שנשאו את עיניהם השמימה ושאלו למה? למה? למה? כולנו יחד נישא תפילה לבורא עולם שישים קץ לסיבלנו ויאמר נא די לצרותינו.

ואסיים כמאמר השיר: "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין ואין עדיין"

ר. הבג``ץ ב 11.10.

אדרעי מרסלה 23:47 03/10/04

11.10.04. בשעה 9.00 בירושלים צורר יהודים כך נכתב בפורום תפוז. ובמקום אחר כתבו. נאציזם יהודי.

====

מתקיים דיון בבג``ץ בתאריך 11.10.04 בשעה 9.00 בבוקר בירושלים בעניין ילדי הגזזת וככל שנהיה רבים קולם של הילדים האלה ישמע. הבעיה היא המימסד. הוא היה ונישאר אטום.

בשירשור אחר הועלה הרעיון לפנות ליד ושם. לדעתי צריך לעורר ולהפיץ את המידע בכל דרך ופורום אפשרי.קבלתי תגובות קשות מאנשים ``טובים`` שלא מאמינים איך אפשר בכלל לעשות את ההשואה בין נאציזם גרמני ויהודי. לא מאמינים שרוע כזה בוצע על ``ילדי הגזזת`` ובהקף שכזה.

אלו הנתונים אני לא משנה או מסלפת אותן כך שאנטגוניזם המתפתח אצל מי שרוצה לראות רק את כאבו הפרטי זו הבעיה שלו. ולכן קשה לי להאמין שביד ושם ירצו להכיר בכך שנעשה פה פשע בקנה מידה המתקרב אם בכלל למשהוא ממה שחוו יהודי אירופה. מבחינתי להפיץ לעם ושהעם ישפוט מה נעשה כאן.

ומה שצריך לעשות זה לשכנע את התקשורת לשדר את ``ילדי הגזזת`` ביום השואה.

ובודאי למחוק את שמו של עמלק(ד``ר שיבא) ולהקיא אותו מקירבנו.

התפתח דיון סביב הנושא בפורום של שיויון וצדק חברתי

,תחת הכותרת לשדר את ``ילדי הגזזת`` ביום השואה

www.bsh.co.il

אדרעי מרסלה

www.ohalim.coo.co.il

תודה לכם על היוזמה המאמץ וחש

אדרעי מרסלה 00:11 04/10/04

בתגובה ל: . הבג``ץ ב 11.10. (מאת: אדרעי מרסלה)

וחשיפת הזעקה ועוולה הזו. אני נחשפתי לזוועה כחודש לפני הקרנת הסרט ועדיין הראש קשה לו לקלוט את ההקף של האסון והשואה הזו.

אדרעי מרסלה

על פי פרסומים זרים הוקם המכון על מנת לפתח חומרי לחימה ביולוגיים וכימיים ויכולות התגוננות מפני חומרי לחימה ממין זה. על פי מקורות אלו נטען, בין השאר, כי במכון מפותחים עשרות סוגים של חיידקים אלימים (דוגמת חיידקי גחלת), חומרי לחימה כימיים ורעלנים מורכבים. לידיעות אלו מעולם לא ניתן אישור ממקור ישראלי רשמי ואף נמסרו כמה הכחשות מפורשות

המכון למחקר ביולוגי

מכון מחקר ממשלתי ישראלי הממוקם בנס ציונה . מתפקד כיחידת סמך במשרד ראש הממשלה ומופקד על קיום מחקרים אזרחיים וביטחוניים בעלי חשיבות לאומית בתחומי הביולוגיה, הכימיה ומדעי הסביבה. במכון פועלות שלוש יחידות מדעיות שלכל אחת מהן תחום התמחות: ביולוגיה, כימיה, אקולוגיה ובריאות הציבור.

המכון הוקם בתחילת שנות ה-50, כתחליף אזרחי לשתי יחידות צבאיות בחיל המדע שעסקו במחקר ופיתוח יכולות התמודדות עם נשק כימי וביולוגי. את הקמת המכון יזם פרופסור דוד ארנסט ברגמן , שהיה מפקד חיל המדע ויועצו של ראש הממשלה דוד בן גוריון . מנהלו הראשון של המכון היה פרופסור אלכסנדר קינן, ולצדו פעלו גם ננה לשם-בן גוריון, בתו של ראש הממשלה, ופרופסור רוברט גולדווסר.

חלקים נכבדים מפעילותו של המכון נמצאים תחת מעטה חשאיות כבד. על פי פרסומים זרים הוקם המכון על מנת לפתח חומרי לחימה ביולוגיים וכימיים ויכולות התגוננות מפני חומרי לחימה ממין זה. על פי מקורות אלו נטען, בין השאר, כי במכון מפותחים עשרות סוגים של חיידקים אלימים (דוגמת חיידקי גחלת ), חומרי לחימה כימיים ורעלנים מורכבים. לידיעות אלו מעולם לא ניתן אישור ממקור ישראלי רשמי ואף נמסרו כמה הכחשות מפורשות. לצד פעילויות אלו עוסק המכון במחקר ביולוגי ורפואי גלוי, כמוסד מחקר אזרחי לכל דבר.

על-פי שנתון הממשלה משנת 1977, אחת ממטרותיו המוצהרות של המכון בנס ציונה היא מחקר בסיסי ויישומי באפידמיולוגיה קלינית (חקר מחלות מידבקות) ועריכת ניסויים הקשורים במחלות בקטריליות ונגיפיות . עוד נאמר בשנתון, שבמכון בית-גידול לחיות מעבדה, בית-מלאכה לניפוח זכוכית ובתי-מלאכה לשירותי מעבדה ואחזקה, ספרייה של כ-50 אלף כרכים וכ-800 כתבי-עת מקצועיים. על-פי נתונים רשמיים (1998), מועסקים במכון כ-300 איש, מהם 120 מדענים – ביולוגים, פיסיקאים, מתמטיקאים ווטרינרים.

בפרסומיו הגלויים מאשר המכון שהוא מעניק שירותים למשרד הביטחון ולמשרדי ממשלה נוספים. לצד הפעילות הממשלתית עורך המכון גם עבודות מחקר עבור חברות מסחריות במדינות זרות. בין היתר, מבצע המכון פרויקטים בנושא מניעת מחלות מידבקות ובתחום פיתוח תרופות. עד היום ביצע המכון עבודות שונות עבור פיקוד המחקר הרפואי של צבא ארצות הברית, המרכז לפיקוח מחלות של משרד הבריאות האמריקני, ארגון הבריאות העולמי ומשרד המדע של גרמניה.

גולת-הכותרת של הפעילות המחקרית של המכון הם כינוסי "אוהלו" – כינוסים מדעיים של המכון הנערכים מדי שנה, מזה עשרות שנים. בכינוסים אלה פוגשים מדעני המכון מדענים, מבכירי הקהילה הביולוגית המדעית בעולם. פרוטוקול הכנסים, הכולל את כל ההרצאות והדיונים, מתפרסם מדי שנה כספר. בין הנושאים שבהם עסקו הכנסים בעבר: רעלנים חיידקיים, מנגנונים של תחלואה נגיפית וייצור ופיתוח אסטרטגיות חדשות של חיסון .

המכון פועל בשיתוף פעולה עם חברה ממשלתית בשם "החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ", המופקדת על ניצול כלכלי ומסחרי של פעילות המכון. כך, בין השאר, מפעיל המכון מעבדה לחקר חומרים המציעה שירותי בדיקות איכות שונות למוצרים מסחריים, בדיקות טוקסיקולוגיות (בדיקת רעילות חומרים) ועוד.

בשנת 1983 הורשע פרופ' מרקוס קלינגברג , לשעבר סגן מנהל המכון, באשמת ריגול עבור ברית המועצות , ונידון לעשרים שנות מאסר.

החל משנות ה-90 ואילך, מעורר המכון מעת לעת מחאה ציבורית מצד תושבי השכונות הסמוכות למכון בנס ציונה, החוששים כי פעילות המכון עלולה לסכן את בריאותם.
http://www.global-report.net/a.php?c=gg&a=1662263&rc=il

_________

26. התובע/היועמ''ש לממשלה חיים כהן לימים שופט עליון, אימץ את
גישתו ורוחו של ד"ר חיים וייצמן נשיא מדינת ישראל הראשון:
להלן: "ד"ר חיים וייצמן המשיל יהודי אירופה לאבק אדם."
http://rotter.net/forum/gil/5418.shtml#26
121. בן-גוריון: '..אינן מהוות עדיין עם אלא ערב רב ואבק אדם'
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5391&forum=gil&omm=121&viewmode=threaded