''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!  

@ פרק 1
1945 - 1972: "כאבן רחיים על צווארנו"

מלחמת 1948

המלחמה הקרה

ישראל - כוח מייצב במזרח התיכון

מלחמת ששת הימים

לבטל את מפת 1967

לקראת קמפ-דוויד

מאמץ מרוכז לשבירת ממלכת הרשע / עם התמוטטותה של ברית המועצות

"סופת המדבר" ופטריוט בפרוטה

נשק אב"כ

החרם הערבי

ערב הסעודית - "ידידתנו הקרובה ביותר"

מלוחמת גמלים למאגרי נשק במיליארדי דולרים

ארצות הברית "מעבר לאופק"

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הסדר הנכון הברור לכל בר דעת. כזה הנהוג על ידי כל ממשלה נורמאלית
ברחבי הגלובוס. לכזאת שיש לה את הצבא המתאים. היא קודם כל ריסוק!
הטרור. הכנעת והכרעת האוייב. אחר כך פתוחה הדרך לכל יוזמה מדינית
עליה תחליט הממשלה האמורה. אין פטנט אחר.

רק מדינה שאין לה צבא. אין לה יכולות, אין לה חוסן. רק היא זו
שמתפשרת מול הטרור. ולמעשה בדרך כזו ואחרת נכנעת לו.

מטרת הטרור היא להמריץ בדרך האיום. בדרך הפחד. הדרך שיבוש מהלך החיים
הנורמאלי של מדינה. בדרך של העירעור על תחושת הביטחון האישית של כל
אזרח ואזרח. בדרך של התשת המדינה. בדרך של יאוש אותה מדינה. כל זה
על מנת להשיג הישגים כאלו ואחרים. כאשר הראשון במעלה להישגים אלו
הינו. עצם המוכנות לשבת למשא ומתן על נושאים שבאופן הטבעי בטרם מתקפות
הטרור היה טאבו אצל המדינה האמורה. ואילו כעת הם מוכנים לשבת ולדון על
נושאים אלו במשא ומתן. ולא משנה לארגוני הטרור באיזה שם יכנו את השינוי
בעמדה. את המוכנות לדון על הנושאים. או לטובת מי תציג אותה מדינה כי
הדברים הם לטובתה.

ארגוני הטרור כלל לא מקשיבים לישראל. לדידם ברגע ששישראל מוכנה להחזיר
שטחים. לסגת מאזורים. לתת מעמד ריבוני לפלסטינים. לשבת עם כאלו שידיהם
עסקו בטרור. לשחרר אסירים. לחון לוחמים. להסיר מחסומים. ולהקל בכל דרך
אחרת, ולהגביל עצמה בלחימה. להירתע מהפעלת כל העוצמה. להם פירוש כל הנ"ל
הוא ניצחון הטרור. הוכחת יעילות השיטה. הגברת מוכנות ההקרבה נקודה!

כלל לא מעניין אותם דברי ההבל הישראלים של המנהיגים המכוונים לאוזני
האוכלוסייה ההולכים פתי אחר דברים נשגבים וגבוהים כגון "בעייה דמוגרפית"
"בעייה בינ"ל". "בעייה מוסרית" "בעיית יכולת". "בעייה מנטלית",
"בעייה נפשית" ועוד דברי רוממות כאילו אין עולם כאילו אין מציאות.

מבחינתם הם ניצחו נקודה! המשמעות. ניתן לקפל את ישראל באורך נשימה
לאורך תקופה. בלחימה עיקשת. בהקרבה אישית. בדרך הטרור בדרך הג'יאד.
בדרך ה"שוהדא", אלו הם בדיוק הדברים הנכתבים ונאמרים בריש גלי בתשקורת
הערבית והפלסטינית יום יום באופנים שונים ובמסרים שונים. אלו בדיוק
המסרים עליהם לא תקראו בתשקורת שבויית עגל הזהב שלנו.

בפני מדינת ישראל ניצבת בעייה ביטחונית. בעייה גדולה. בעייה המאיימת
על הביטחון הלאומי בכלל. ועל הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח בפרט.
למדינת ישראל מוסד ביטחוני אדיר ומובחר. עתיר נסיון. עתיר כישרונות.
עתיר מעוף, עתיר אחריות. ובבעיה ביטחונית הוא הכתובת הראשונה למתן
פיתרונות למתן מענה. להשגת ביטחון לאומי ואישי.

כבודה של היוזמה המדינית במקומה מונח. אך היא מסתיימת כאשר מתחילה
המלחמה. שכן המלחמה היא קץ המשא ומתן בדרך המדינית. קץ המאמצים
הדיפלומטיים. היא נקבעת ברגע בו אחד הצדדים פתח ביוזמה התקפית
מלחמתית. ברגע זה תם המשא ומתן. נפתחה האופצייה המלחמתית.

אז מסתיים הפרק הזה בצד מנצח ובצד מוכרע. כעת ניתן לגשת שוב ולחזור למשא
ומתן. הצד המפסיד במובן זה. מגיע ללא קלפים לשולחן זה.

אבל כאן בישראל מתנהל למעלה מעשור מחזה אבסורדי בו במקביל ללחימה
מתמשכת, במקביל להקזת דם. למרות היכולת של צד האחד להכריע באופן מוחלט
את הצד האחר ולמנוע הקזת דם מיותרת. ממשיכים הצדדים לנהל משא ומתן
תוך כדי לחימה והקזת דם. ועוד מצליח הצד לכאורה החלש זה שגם פתח
במתקפה. להשיג הישגים. לכרסם בעמדות היריב. להשיגו מעמדותיו יום יום
ולאורך זמן. ההסטורייה תקדיש בוודאי דפים רבים לאבסורד זה.

החמור יותר והאבסורד יותר במצב זה הוא, שהצד היריב משתמש בטרור על כל
חומרותיו להשיג הישגים. ומצדיק זאת בהיות האוייב חזק ממנו. האירוני
והטרגי הוא, כי ישראל הצד החזק והמותקף. נותנת תוקף לטענה זו ומגבילה
עצמה מצעדים התקפיים ולמעשה מהכרעה עקב תירוץ משונה זה.

מול מדינת ישראל ניצבת ישות טרור, כך היא הייתה טרם הגעתה לישראל
במסגרת הסכמי אוסלו. ועל כך כבר התריעה מערכת הביטחון אז בפני הדרג
המדיני. היא אחזה בעמדה כי כושי לא הופך עורו ונמר לא הופך חברבורותיו.

מדינת ישראל לא יכולה להכשיר לפתע את הטרוריסטים שידיהם מגועלים בדם
הילדים במעלות כמו בדם רב אחר. הדרג המדיני התעלם.=יאסר ערפאת הארכי
טרוריסט מקבל פרס נובל לשלום. ומגיע לישאל לבנות בה את ממלכת הטרור.

וכך היא גם כיום ישות טרוריסטית נקודה! ועימה שוב יושבת ישראל למו"מ.

והדרג הביטחוני ממשיך ומזהיר. והדרג המדיני מקפיד להתעלם ורחובות ישראל
מלאים דם! כי ממלכת הטרור כבר לא מעבר לדלת. היא בתוך הבית פנימה.

וישראל מקיפה עצמה. מתגוננת. תוקפת באופן מוגבל. גדר ניבנת. מאבטחים
בכל מקום. והדרג הביטחוני זועק. כאשר הטרור ממשיך להתקיים ממש על חלונך
על מפתן ביתך. לא עוזרת הגדר. לא יעזרו המאבטחים. לא יעזרו פעילויות
ממוקדות. הם רק יצמצמו. הם רק ידחו. אך הדם ימשיך לזרום כי את הטרור
מרסקים. ממגרים. מכריעים. ובשביל לעשות כן. מוצאים מהראש ומהטקטיקה
את האופציות המדיניות. את הקבלתם למענה הצבאי. את ההשלכות של המענה
הצבאי על האפשרות למתווה המדיני אחר כך. זה לא עובד. קודם כל הכרעה
ופיתרון צבאי. הסרת האיום הביטחוני. הסרת הטרור מצווארה של ישראל.
אחר כך יוזמות מדיניות. יוזמות שבהם יש צד מנצח וצד מוכרע.

ישראל כל כך הסתאבה עד שרבים כבר לא מאמינים ביכולתה, לא מאמינים בחוזקה
לא מאמינים ביכולותיה להכריע את הטרור. להשיב את הביטחון לכל בית בישראל

כל כך הרבה שנים חיה ישראל במצב אבסורדי שכזה. שיש ששכחו כי ניתן אחרת.

ולכן בכל בחירות יש לנו משיח שקר חדש. עם עגל זהב חדש. כזה שמסנוור
את עיני העם. מושך אחריו את השופרות. כי לעיתים להיות סומא. זה לראות
חלומות באספמייה. ועגל הזהב נראה מבריק ונוצץ מתמיד.

בעגל הזהב הראשון היה צריך מנהיג חזק כמשה רבינו לבוא ולקחת מנהיגות!
רק אז יכל להוציא את עם ישראל מהסינוור בו לקה.

גם היום ממתין עם ישראל למנהיג אמיתי. מנהיג כריזמטי ולא מסנוור. מנהיג
לאומי בעל שיעור קומה. מנהיג ישר ואמיץ. שיוציאו מהלולאה האבסורדית
והסיחרור המסוכן בו הוא מצוי הגורר אותו מטה מטה לתהומות הנשייה.

ומבלי מנהיג שכזה. הפיגוע אתמול יהיה חלק מרוטינה שגרתית. יבלע בין דפי
העיתון. לא יוריד ולא יעלה. מדינת ישראל תמשיך בדהירתה לאבדון, לתהום.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
47172 הודעות 09:51 27.02.05

10. קפה ידידי: הציטוט מתגובתך מחזק את כותרת הקישור המצ''ב בכלל ואת התוכן בפרט:

"מדינת ישראל לא לומדת. עם "קשה עורף" לא מבינים כי טרור ושלום פשוט
לא הולכים יחד! לא דרים בכפיפה אחת! לא ניתן מצד אחד לנהל מגעים,
לשבת למשא ומתן. להגיע לסיכומים. לבלום לחימה. ובקיצור ללכת במתווה
מדיני. ומצד שני להלחם בטרור.

הסדר הנכון הברור לכל בר דעת. כזה הנהוג על ידי כל ממשלה נורמאלית
ברחבי הגלובוס. לכזאת שיש לה את הצבא המתאים. היא קודם כל ריסוק!
הטרור. הכנעת והכרעת האוייב. אחר כך פתוחה הדרך לכל יוזמה מדינית
עליה תחליט הממשלה האמורה. אין פטנט אחר.

רק מדינה שאין לה צבא. אין לה יכולות, אין לה חוסן. רק היא זו
שמתפשרת מול הטרור. ולמעשה בדרך כזו ואחרת נכנעת לו."

4. נוסחת השלום: ניצחון = כניעה = משא ומתן = שלום
22:08 24.01.03
https://rotter.net/forum/gil/5237.shtml#4

מצ"ב ארבע תמונות המדברות בעד עצמן, לכו/נה בכיוון החץ האדום...

כמו כן כנס לקישור המדבר על הציטוט המצ:ב במדוייק:
"כזה הנהוג על ידי כל ממשלה נורמאלית
ברחבי הגלובוס. לכזאת שיש לה את הצבא המתאים.
היא קודם כל ריסוק! הטרור. הכנעת והכרעת האוייב."

מדינת ישראל בכל מלחמותיה לא הכריעה את האוייב בכלל והפלשטיני בפרט,
תמיד אבל תמיד עצרו אותה וגזלו את פירות הנצחון.....
''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
09:03 02.12.03
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#10

ל"דטאנט" האמריקאי עם איראן יש השלכה ברורה: כל עוד נמשך המשחק הדיפלומטי, אפסו הסיכויים לפעולה כוחנית נגד תוכנית הגרעין האיראנית. לא תהיה הפצצה של המתקנים הגרעיניים. לא יהיו גם מצור ימי או מניעת טיסות מסחריות מאיראן, כפי שהציעה ישראל. ואם יוצב בטהראן אפילו הזוטר שבדיפלומטים האמריקאים, כדי "לדבר עם העם" כביכול, המשטר האיראני ייהנה מחסינות מוחלטת.

בצמרת הישראלית עדיין מקווים שלא הכל אבוד, שמדובר במהלך טקטי אמריקאי, בפיתיון דיפלומטי שנועד מראש לכישלון כדי לסלול את הדרך למתקפה. אבל זו אשליה. לציבור האמריקאי אין היום שום תיאבון למלחמה נוספת, והצבא מתנגד לפתיחת "חזית שלישית" באיראן, אחרי אפגניסטאן ועיראק. האמריקאים מוטרדים הרבה יותר מהמחירים הגואים בתחנות הדלק, מאשר מסכנת הגרעין האיראני. ומכל הצעדים שעשה ג'ורג' בוש לפתרון בעיית האנרגיה, ההפשרה עם איראן התגלתה כמהלך האפקטיווי ביותר. בעלות כרטיס הטיסה של הדיפלומט ביל ברנס לשיחות בז'נווה, השיג הממשל ירידה כמעט מיידית של 12% במחיר הנפט.

סימני הריכוך בעמדה האמריקאית ניכרו מהסתיו שעבר. מומחים אמריקאים הבהירו לעמיתים ופקידים ישראלים, שישכחו ממהלך צבאי נגד איראן. אנחנו הולכים להידברות וזה כדאי גם לישראל, טענו בלהט. אפילו איראן תשיג פצצה גרעינית, שגרירות אמריקאית בטהראן תהיה הערובה הטובה ביותר ליציבות ושקט באזור. פרסום הערכת המודיעין האמריקאית, שלפיה האיראנים חדלו מתוכנית הגרעין הצבאית ב-2003, שיכנע את שר הביטחון אהוד ברק שממשל בוש לא יטפל בבעיה האיראנית ויגלגל אותה ליורשו.

בישראל, שבה הפצצה מהאוויר נתפשת כפתרון המקובל לבלימת תוכניות גרעיניות של מדינות עוינות בשכונה, מאוד לא אהבו את זה. התחושה היתה שהזמן דוחק, ואם בוש לא יעצור את מתקני העשרת האורניום בנתאנז - בהתקפה אמריקאית או באישור לפעולה ישראלית - איראן תהפוך למעצמה גרעינית. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ניסה להטות את עמדת הנשיא. הוא הציג לו הערכת מודיעין סותרת והאמין שהצליח לנטרל את השפעת המסמך האמריקאי. באפריל הקצין אולמרט את הרטוריקה. "אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל", הכריז בראיון ל"הארץ", "לאיראן לא תהיה יכולת גרעינית". הצלחתו של אולמרט בהשמדת הכור החשוד בסוריה, בסוף הקיץ שעבר, שיכנעה אותו כנראה שאפשר להתקדם ליעד הבא.

בוש אותת בתחילה שהוא נוטה לקו הזה, למשל בהגדירו את ההתקפה הישראלית על סוריה "מסר לאיראן". הרוח השתנתה בחודש שעבר. הפנטגון פתח בסדרת הדלפות נגד מתקפה ישראלית על איראן. בוש יצא לאירופה, והכריז שם שהוא "משאיר אחריו מסגרת בינלאומית לטיפול בעניין". כך לא מדבר מי שמתכוון לצאת למלחמה בקיץ או בסתיו, אלא מי שמחפש הישג מדיני לפני סיום כהונתו. בישראל התעלמו והמשיכו באיומים. השגריר סלי מרידור הזהיר בראיון ל"ואשינגטון פוסט" מפעולה צבאית ישראלית, וקרא לעצור את אספקת הבנזין לאיראן, "כדי שמהנדסי הגרעין ומנהיגי הטרור האיראנים לא יוכלו לנסוע לעבודה". שלושה ימים אחר כך השתנתה המדיניות האמריקאית, אבל בכיוון ההפוך.

עכשיו צריכים גם בירושלים לשנות גישה. במקום לשגות בתקוות שווא על ההפצצה של בוש, כדאי לראות את הצדדים החיוביים בהידברות האמריקאית עם איראן, ולהתעקש על שמירת האינטרסים של ישראל. קודם כל, ומעל לכל, למנוע כל זיקה בין פירוק היכולת הגרעינית של איראן לסגירת הכור בדימונה ופגיעה בכושר ההרתעה הישראלי. בנוסף יש לדרוש שעצירת הצנטריפוגות תהיה מוחלטת, ובמקרה שאיראן תצליח בכל זאת להתחמק, לבקש פיצוי בצורת ערבויות ביטחוניות מארצות הברית וטכנולוגיות מתקדמות נגד טילים. דיפלומטים, בניגוד לטייסי קרב, לא מקבלים עיטורי גבורה - אבל צריך לתת להם הזדמנות לעצירת הגרעין האיראני, כפי שעשו בלוב ובצפון קוריאה.

https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1004320.html


_____________

אילה חסון: אולי, אולי הם רוצים שנתכווץ!

גם גב' חסון סוברת שממשל אובמה מעונין להפיל את ראש הממשלה נתניהו

ערוץ 1

הגולם מפראג
חבר מתאריך 4.10.07
אור ליום רביעי י''א בסיון תשס''ט 21:06 02.06.09

11. העולם דואג לאינטרסים שלו-עדיף לשמוע את האמת מאובמה

z_m
חבר מתאריך 16.8.08
אור ליום רביעי י''א בסיון תשס''ט 20:39 02.06.09

5. אני הרגע פירסמתי שרביב דרוקר אמר שאובמה מנסה להפיל את נתניהו

ורם עימנואל הוא זה שנותן לו עצות ללכת בכוון הזה
ועכשיו ראיתי את מה שכתבת שגם בערוץ 1 מדברים על זה
זה רק מחזק את הדברים האלה.

z_m
חבר מתאריך 16.8.08
אור ליום רביעי י''א בסיון תשס''ט 20:24 02.06.09

ערוץ10:אובמה מנסה להפיל את נתניהו מהשלטון ומי שנותן לו
עצות לגבי זה זה רם עמנואל

לדברי הכתב רביב דרוקר נתניהו ואנשים שלו גילו את זה במהלך הפגישות
שלהם בארצות הברית...לדברי רביב דרוקר רם עמנואל לוחץ על אובמה ללכת בכיוון הזה
דיווח מהכתב הפוליטי רביב דרוקר

רק תזכורת לכולם בשבוע שעבר הודה ביילין שהוא והאנשים שלו מתדרכים את אנשי אובמה וזה התחיל
עוד לפני הבחירות בישראל בין האנשים שהוא מתדרך נימצא גם רם עמנואל

!! ההסטוריה של אז, זה האקטואליה של היום !!

הנשיא אובמה אומר ומכריז שמעתה ארה"ב תדבר בכנות עם מדינת ישראל.....

ובכן, היה נשיא מכהן שאמר זאת בריש גלי וישר ולעניין, שימו לב:

הכותרת/הציטוט הנ"ל נאמר בשיחה בין נשיא ארה"ב דוויט אייזנהאור,
לבין מזכיר המדינה שלו: ג'ון פוסטר דאלס, בשנת 1944,
כשנה לפני מותו וכ-4 שנים לפני קום מדינת ישראל, אבל
קביעתו לגבי המדיניות שארה"ב כלפי ישראל לא השתנתה,
קיראו והשכילו...:-

@ פרק 1
1945 - 1972: "כאבן רחיים על צווארנו"

המשך הפרק-מקור:
2. ישראל כאבן רחיים על צווארנו: הנשיא אייזנהאור

תזכורת לתכורת:

המילים (איגרת הרמטכ"ל https://rotter.net/forum/gil/15659.shtml )
יתורגמו למעשים ושהפעם לא ''יגנבו'' לנו את הנצחון...ועל זה נאמר: "גזלות פירות הנצחון"

תזכורת:

מלחמת יוה''כ: ''גזילות פירות הנצחון!!''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5114&omm=10&viewmode=threaded

אשכול ראשי:
''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5114&forum=gil&archive=

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מיתוס הסיוע - רקע !!

מה היקפו האמיתי של הסיוע...??

מגש הזהב- הסיוע הצבאי של ישראל לארצות הברית !!





"סיוע החוץ" (Foreign Aid)- אמצעי לנגח את ישראל !!

איך לקצצץ בסיוע מבלי שזה יראה...??

הסיוע האזרחי !!


הערבויות !!

ומה הלאה....??

תיזכורת לראש הממשלה לקראת ביקורו של "זיני" במזרח הרחוק/התיכון בכלל ובישראל בפרט... מהו המכנה המשותף לכל הנקודות בהודעה הבאה...:-

הסיבה לשחרורו של עראפת, היא בקשה-תביעה אמריקאית. הם אינם רוצים הסלמה בארץ ישראל, בעת ביקור של סגן הנשיא של ארה"ב בוש במזרח הרחוק, שמא זה יעורר אי שקט באזור וישבש את תוכניותיהם של האמריקאים. המסקנה היא שהשחרור של עראפת אינו בא משום שזה טוב ליהודים/ישראל, הוא פשוט מהלך לטובתה של אמריקה, או אולי רק להנחתה שזה לטובתה,- וכידוע לא בנקל מסרבים מנהיגנו בשנים האחרונות לארצות הברית, אפילו כאשר זה פוגע באינטרסים שלנו. אמריקה היא ידידה שלנו והיא עוזרת לנו במישור הצבאי-
אך אל נשכח שגם אנו עזרנו לה בעבר- במלחמה הקרה,בשנים האחרונות בפיתוחים חשובים. אולם, בתחום המדיני היו עצותיה כמעט תמיד לרעתנו. ...@

1948:
האמריקאים הפעילו עלינו לחץ עצום שלא נכריז על המדינה ובן גוריון הכריז בניגוד לרצונם....@

האמריקאים דרשו מאתנו לא להעביר את הבירה לירושלים ובן גוריון עשה זאת על אפם ועל חמתם...@

האמריקאים דרשו מאתנו לא לתקוף ביו"ש במלחמת העצמאות וממשלת ישראל נענתה אליהם ואנו אבלים ומשלמים בעד הענות זאת מאז ועד היום...@

כאשר צה"ל ניהל בזמן מלחמת העצמאות קרבות קשים בחודש מרץ 1948, הציעה ארצות הברית האו"ם לבטל את החלטתה על מדינה יהודית והקמת משטר נאמנות של האו"ם במקום זה...

האמריקאים זרקו אותנו בגסות וללא סיבה נראית לעין בשנים 1948 ושוב ב-1956....

1967:
האמריקאים גרמו למלחמת ששת הימים בכך שסירבו לפתוח את מיצרי טיראן אותם סגר הנשיא נאצר "ימח שמו וזכרו", בניגוד
להבטחתם....

1969:
האמריקאים דרשו מאתנו בשנת 1969 לקבל את תכנית רוג´רס, כלומר לסגת לקו הירוק תמורת אי לוחמה מיצרית, למרות שהחלטת האו"ם 242 כלל אינה דורשת מישראל לסגת מהקו הירוק...

1970:
האמריקאים קיבלו על עצמם, אחרי הפסקת האש בתעלת סואץ בשנת 1970, לפקח ששום צד לא יזיז כלים כבדים לתעלה, בו בלילה הזיזו המצרים טילים רבים לקרבת התעלה. אמריקה סירבה לשמוע כאשר מדינת ישראל התלוננה על שהמצרים קידמו טילים לקרבת התעלה.וזה אפשר למצרים לפתוח כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים...

1974:
האמריקאים ביקשו/דרשו ממדינת ישראל לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים,שלא לתקוף ולחסל את "הארמייה המכותרת בגזרה הדרומית של תעלת סואץ בגדה המזרחית", דבר "שמשה דיין כינה זאת בכותרת הידועה באותם זמנים- גזלת פירות הניצחון"- ולמה דרשו האמריקאים זאת ממדינת ישראל....@

האמריקאים / הנרי קיסינג´ר שר החוץ האמריקאי היהודי באותה תקופה אמר מבלי להתבייש, בכדי לשפר את היחסים בין מצריים לבין ארה"ב...@

1991:
האמריקאים הכריחו אותנו במלחמת המפרץ בשנת 1991, לספוג סקאדים עיראקיים ולא להגיב....@

חברים יקרים אלו הן מספר נקודות מרשימה ארוכה ומייגעת שמצביעה על מכנה משוף אחד בכלל ומקנה אחת בפרט, אני מקווה שתתייחסו להודעה הזו בכובד ראש....@

צריך להודות: בעניין הנשיא ג'ורג' בוש, שעומד להגיע לאזור בעוד יומיים, היתה טעות גדולה מצד אוהדי ארה"ב בישראל. הוא תואר כידיד ישראל, והממשל שלו מתואר גם עכשיו על ידי רבים כממשל האוהד והמבין ביותר לעניין הישראלי שהיה אי פעם. סיפורה של מפת הדרכים שהונחתה עלינו מלמד, שכדאי
לעשות הערכה מחדש לידיד הזה מהבית הלבן.

לפי כתבת ענק שפורסמה במגזין "הניו- יורקר" לפני כחודשיים (24 במארס
השנה), היחסים בין משפחת בוש האב ובוש הבן לבין השגריר הסעודי בנדר בן
סולטאן ושאר בני משפחת המלוכה הסעודית הם יחסים אינטימיים במיוחד.
זו מעין אוליגרכיה עסקית- מדינית אחת, שמאגדת בתוכה אמריקנים וסעודים. היתה נטייה לצייר את בוש הבן כמנהיג של רפובליקנים חדשים, רפובליקנים טובים, יחד עם רמספלד, צ'ייני ועוזריהם הניאו- קונסרבטיבים, שביניהם גם יהודים. הרעים הם כמובן אבו- בוש, ג'יימס בייקר, ברנט סקוקרופט וכל השאר.

ככל הנראה אין לתיאוריה הזו בסיס. משפחת בוש, כולל הבן, כולל מזכיר
המדינה קולין פאוול, הם במידה זו או אחרת שפוטים של הסעודים. אני יודע
שהביטוי חריף, אך יש לכך סימוכין. לפי "הניו- יורקר", התמשכות העימות
הישראלי- פלשתיני מעוררת עצבנות גדולה בסעודיה. בפגישה שהתקיימה בין
השגריר בנדר (ידידו כאח לו של קולין פאוול) לבין קונדוליסה רייס ב- 27
באוגוסט 2001, הועבר לארה"ב איום סעודי שהכניס את הבית הלבן ללחץ אטומי.
"נראה שארה"ב קיבלה החלטה אסטרטגית לאמץ את מדיניותו של שרון
כמדיניות אמריקנית", אמר בנדר לרייס. לאור זאת, הודיע בנדר, כי סעודיה לא
תוכל יותר לנהל מגעים - או לעשות עסקים - עם ארה"ב. זו היתה למעשה
הכרזת מלחמה.

תוך 36 שעות טס בנדר לריאד עם מסר מפורט מהנשיא בוש ליורש העצר
עבדאללה, שבו כתב כי "יש לו אמונה מוצקה בכך שלעם הפלשתיני יש זכות
להגדרה עצמית, ולחיי שלום וביטחון במדינתו, במולדתו". כל מי שמכיר את
החומר יודע, שאפילו קלינטון לא התחייב ולא תמך פומבית במדינה פלשתינית.

כדי להבין את הפניקה שאחזה באנשיו של בוש בעקבות האיום הסעודי, צריך
לקרוא מה שהלך בפגישה שזומנה כעבור כשבוע בבית הלבן (7 בספטמבר).
באותה פגישה התנהלו חילופי דברים כמו בין ראשי כנופיות. "מה זה הדבר
המזוין הזה שאתם עושים?!" שאל פאוול את רעו בנדר. "הכנסתם פחד א ל ו ה י ם
בלב של כולנו פה. אתם ממש מפחידים אותנו".כעבור ימים אחדים בוצעה
התקפת הטרור על המגדלים התאומים.

נראה שהמחויבות החדשה של הנשיא בוש למדינה פלשתינית נודעה לראש
הממשלה שרון, ואכן זמן מה לאחר ההתקפה במנהטן הוא יצא בהכרזתו הדרמטית,
כי "ישראל לא תהיה צ'כוסלובקיה". בוש נזף בו ושרון מייד חזר בו. החלה
תעשיית השמועות בעיתונות על יחסי הקרבה והאמון בין שרון לבוש הבן. ישראל
כופפה הרבה מהמדיניות שלה כלפי רשות הטרור הפלשתינית לצורכי לוח
הזמנים העיראקי של בוש.

מקור: http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/426466
.
.
תזכורת:

"בלשכת ראש הממשלה לא מכחישים את הדיווח ומציינים כי ישראל תהיה מוכנה לקבל כל תוכנית בתנאי שהיא כוללת את האינטרסים של ישראל ובמיוחד את סידורי הביטחון הדרושים."
בכירים אמריקנים: ארה''ב תנסה לכפות הסדר
https://rotter.net/forum/scoops1/58635.shtml

גלאון מאשרת: ''הפלסטינים אומרים שהאמריקנים יציגו תכנית''
https://rotter.net/forum/scoops1/58627.shtml

2007: ליבני לנאטו - בואו לשטחים

להלן: המאמר.

"הטבחים שהכינו את הסכם מצרים בכלל ובגין ז"ל/הליכוד חתם עליו."

@ מצ"ב קישור רילונטי...:-
מה כתוב בחוזה השלום בין: ישראל למצרים ו....
1. "על מה באמת חתם ראש הממשלה מנחם בגין ז''ל...??"
https://rotter.net/forum/gil/5237.shtml

tztc
חבר מתאריך 1.1.03
935 הודעות 16:28 09.05.03
1. סוד גלוי בקהיליית המודיעין
בתגובה להודעה מספר 0
אם קיים איום אסטרטגי על ישראל ,הרי שהוא מכיוון מצרים.
המצרים מחזיקים צבא מודרני ביותר המכפיל משלש ומרבע את סד"כ הישראלי בכל פרמטר.
מרבית הציוד הינו אמריקאי חדיש ומתוחזק היטב.
אמנם ההסתברות כיום למלחמה כנגד מצרים אינה גבוהה,אך בשל אופי המשטר(העדר דמוקרטיה וכוחות פנדומנטליסטים עולים כמו האחים המוסלמים),סיכוי לכך אפשרי בעתיד.
צה"ל נערך לאיום במלוא הרצינות.
לא נוהגים לדבר על כך בפומבי בשל הרגישות ושבריריות היחסים עם המצרים.
ראו כיצד הם הגיבו על מערכוני יצפאן?

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
10663 הודעות 16:40 09.05.03

פרופ' עזרא זוהר הגדיר זאת בדיוק כפי שכתבת....
בסיפרו...:-
''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml

@ כמו כן: לקראת ביקורו הראשון של השליח הראשון
של הנשיא בוש למזרח התיכון "גנרל זיני", כתבתי
מכתב לראש הממשלה עם מספר נקודות לתזכורת, שים לב
ל סעיף 9 למכתב התזכורת לראש הממשלה שרון ...:-

"תיאוריה מול מעשי"
מאת: pilovich shahafו 23/03/02 | 20:10

תיזכורת לראש הממשלה לקראת ביקורו של "זיני" במזרח הרחוק/התיכון בכלל ובישראל בפרט... מהו המכנה המשותף לכל הנקודות בהודעה הבאה...:-

1. הסיבה לשחרורו של עראפת, היא בקשה-תביעה אמריקאית. הם אינם רוצים הסלמה בארץ ישראל, בעת ביקור של סגן הנשיא של ארה"ב בוש במזרח הרחוק, שמא זה יעורר אי שקט באזור וישבש את תוכניותיהם של האמריקאים. המסקנה היא שהשחרור של עראפת אינו בא משום שזה טוב ליהודים/ישראל, הוא פשוט מהלך לטובתה של אמריקה, או אולי רק להנחתה שזה לטובתה,- וכידוע לא בנקל מסרבים מנהיגנו בשנים האחרונות לארצות הברית, אפילו כאשר זה פוגע באינטרסים שלנו. אמריקה היא ידידה שלנו והיא עוזרת לנו במישור הצבאי- אך אל נשכח שגם אנו עזרנו לה בעבר- במלחמה הקרה,בשנים האחרונות בפיתוחים חשובים. אולם, בתחום המדיני היו עצותיה כמעט תמיד לרעתנו....

1948:
2. האמריקאים הפעילו עלינו לחץ עצום שלא נכריז על המדינה ובן גוריון הכריז בניגוד לרצונם....

3. האמריקאים דרשו מאתנו לא להעביר את הבירה לירושלים ובן גוריון עשה זאת על אפם ועל חמתם...

4. האמריקאים דרשו מאתנו לא לתקוף ביו"ש במלחמת העצמאות וממשלת ישראל נענתה אליהם ואנו אבלים ומשלמים בעד הענות זאת מאז ועד היום...

5. כאשר צה"ל ניהל בזמן מלחמת העצמאות קרבות קשים בחודש מרץ 1948, הציעה ארצות הברית האו"ם לבטל את החלטתה על מדינה יהודית והקמת משטר נאמנות של האו"ם במקום זה...

6. האמריקאים זרקו אותנו בגסות וללא סיבה נראית לעין בשנים 1948 ושוב ב-1956....

1967:
7. האמריקאים גרמו למלחמת ששת הימים בכך שסירבו לפתוח את מיצרי טיראן אותם סגר הנשיא נאצר "ימח שמו וזכרו", בניגוד
להבטחתם....

1969:
8. האמריקאים דרשו מאתנו בשנת 1969 לקבל את תכנית רוג´רס, כלומר לסגת לקו הירוק תמורת אי לוחמה מיצרית, למרות שהחלטת האו"ם 242 כלל אינה דורשת מישראל לסגת מהקו הירוק...

1970:
9. האמריקאים קיבלו על עצמם, אחרי הפסקת האש בתעלת סואץ בשנת 1970, לפקח ששום צד לא יזיז כלים כבדים לתעלה, בו בלילה הזיזו המצרים טילים רבים לקרבת התעלה. אמריקה סירבה לשמוע כאשר מדינת ישראל התלוננה על שהמצרים קידמו טילים לקרבת התעלה.וזה אפשר למצרים לפתוח כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים...

1974:
10. האמריקאים ביקשו/דרשו ממדינת ישראל לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים,שלא לתקוף ולחסל את "הארמייה המכותרת בגזרה הדרומית של תעלת סואץ בגדה המזרחית", דבר "שמשה דיין כינה זאת בכותרת הידועה באותם זמנים- גזלת פירות הניצחון"- ולמה דרשו האמריקאים זאת ממדינת ישראל....

11. האמריקאים / הנרי קיסינג´ר שר החוץ האמריקאי היהודי באותה תקופה אמר מבלי להתבייש, בכדי לשפר את היחסים בין מצריים לבין ארה"ב...

1991:
12. האמריקאים הכריחו אותנו במלחמת המפרץ בשנת 1991, לספוג סקאדים עיראקיים ולא להגיב....

13. חברים יקרים אלו הן מספר נקודות מרשימה ארוכה ומייגעת שמצביעה על מכנה משוף אחד בכלל ומקנה אחת בפרט, אני מקווה שתתייחסו להודעה הזו בכובד ראש....

נשיא צרפת, הגנרל דה-גול, ששר החוץ הישראלי הזכיר לו את ההתחייבות הצרפתית, הגיב בציניות: "זה היה 1957, עכשיו 1967!" (אורן, "6 ימי מלחמה"). דה-גול מנע אפילו מסירת סחורה שנמכרה ומחירה שולם: מטוסי מיראג' וס'טילים ("ספינות שרבורג").
תזכורת-פ"ש:

פרק חמישה-עשר: ''אזהרה (ניסיון חיסול) לדה-גול''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5294&forum=gil&viewmode=all&keywords=דה-גול#9

ללמדנו, שגם במערב החופשי והדמוקרטי המוסר הבינלאומי של קיום הסכמים הוא בעירבון מוגבל.

במלחמת ההתשה בתעלה הסכימה ישראל להפסיק את האש כנגד התחייבות מצרית שלא לקרב לעבר התעלה את טילי הסאם, שהצבתם שללה מחיל-האוויר את חופש הפעולה עשרות ק"מ בעומק סיני. ישראל סמכה בעיקר על ההתחייבות האמריקנית, להעביר לישראל מיד כל תצלום אוויר של הפרה מצרית שתקלוט בלוויינים שלה. לימים נתגלה שהמצרים הפרו את ההבטחה, דבר לא מפתיע, אך ישראל נדהמה להיווכח שאמריקנים הסתירו מפניה בזדון את המידע על ההפרות. לאחר שנתפסו בקלקלתם העלו את התירוץ העלוב - "לא היו לנו ראיות חותכות". הזזת הטילים, כידוע, אפשרה את מתקפת יום הכיפורים, על תוצאותיה הגורליות.

בשנת 75' נתן הנשיא ג'ראלד פורד לישראל "הבטחה נשיאותית" בכתב, כי ארה"ב תתמוך בהימצאות ישראל על הגולן, בכל הסכם עתידי שייחתם עם סוריה. שר החוץ בייקר חזר על ההבטחה. שר החוץ וורן כריסטופר העלה על הכתב את עמדת אר'הב, שהבטחות קודמות של ממשלת ישראל בדבר נסיגה לקו הירוק לא יחייבו אותה (הכוונה היתה ל"פיקדון" של רבין בדבר נסיגה מלאה מן הגולן).
תזכורת-פ"ש:

''צוואתו של רבין''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5515&forum=gil&viewmode=all&keywords=צוואתו#35

כל ההתחייבוות האלה אינן מפריעות לאר'הב לנקוט היום עמדה גלויה, המצדדת בירידה מחלטת של ישראל מן הגולן.

בשנת 76' התחייב שר החוץ האמריקני קיסינג'ר שארה"ב לא תקיים מגעים עם אש"ף, כל עוד לא יכיר בהחלטת מועצת הביטחון 242 ובזכות ישראל להתקיים, וכל עוד לא יזנח את הטרור. זה לא הפריע לארה"ב ב-88' לפתוח "דיאלוג" עם אש"ף, למרות שהבטחות ערפאת היו שקריות בעליל ולמרות שהטרור נמשך.

מה צפוי אובמה להשיב כשנתניהו ידקלם באוזניו את כל הניירות האלה

כמובן - " התנאים השתנו".

תמורת חתימה על הסכם וויי התחייב קלינטון לנתניהו לשחרר את פולרד. אח"כ חזר בו, מפני שראש הס.אי.אי. איים בהתפטרות: "התנאים השתנו", ופולרד נשאר בכלא.
תזכורת-פ"ש:

איש המבצעים- רפי איתן מגלה את האמת על פולארד
https://rotter.net/forum/gil/7044.shtml

השמאל עוסק ללא הרף בהוקעה ובהלקאה עצמית על הפרת התחייבות שניתנה כביכול ע'י ישראל בספר הלבן האמריקני הקרוי "מפת הדרכים", להרוס מאחזים ולהקפיא התנחלויות. זאת, למרות שמאז 2003 "התנאים השתנו" והם מצדיקים להחיל את הכלל המשפטי הבינלאומי ""rebus sic stantibus שלפיו הסכמים בין מדינות מחייבים "במצב הדברים הקיים" ולא – למשל – כשמתרחש שינוי יסודי ובלתי צפוי כמו השתלטות חמאס על עזה והיווצרות שתי פלסטינות.

מה גם, שמפת הדרכים אינה הסכם, כי אם נייר שהונחת על ישראל חד-צדדית מטעם הקוורטט, והממשלה קיבלה את "הצעדים המוגדרים" בו בכפוף ל-14 הסתייגויות. החלטת ממשלה, כפי שנתקבלה כך ניתן גם לשנותה.

מעבר לתקדימים ולמשפטנות יש משהו טרגי-קומי בהטפת המוסר של צדקני השמאל ובנכונות ממשלות ישראל לשבת על ספסל נאשמים ולהודות באשמה מדומה.

פראיירים! מצרים מפירה 90% מהתחייבויותיה בהסכם השלום ואנחנו "מבינים" שקשה לה: דעת הקהל אנטי-ישראלית, האחים המוסלמים מאיימים , ובקיצור – "התנאים השתנו". אין סעיף בהסכמי אוסלו שאש'ף לא הפר וכנ"ל לגבי מפת-הדרכים. אלף פעמים היינו זכאים לבטל את המחויבויות הנגדיות שלנו – ואנחנו מבליגים.

רק 19 שנים ישבנו בקו הירוק וכבר 42 שנה אנחנו יושבים על הירדן ובגולן, ומותר לשאול: ואצלנו – "התנאים לא השתנו"? לא בנינו ציוויליזציה שלמה מעבר לקו הירוק עם אוכלוסיה של חצי מליון? לא השקענו מיליארדים ושפכנו דם, יזע ודמעות? הניתן לומר שמאז 67' ועד היום נשאר בעינו אותו "מצב דברים"?

האמריקנים מפירים, הצרפתים לועגים, המצרים מתעלמים, הפלשתינים מצפצפים -ורק אנחנו צריכים להכות "על חטא" על שבנינו ולא הרסנו, הפרחנו ולא הקפאנו?

ח"כ לשעבר, עו"ד אליקים העצני

תזכורת:

תיזכורת לראש הממשלה לקראת ביקורו של "זיני" במזרח הרחוק/התיכון בכלל ובישראל בפרט... מהו המכנה המשותף לכל הנקודות בהודעה הבאה...:-

הסיבה לשחרורו של עראפת, היא בקשה-תביעה אמריקאית. הם אינם רוצים הסלמה בארץ ישראל, בעת ביקור של סגן הנשיא של ארה"ב בוש במזרח הרחוק, שמא זה יעורר אי שקט באזור וישבש את תוכניותיהם של האמריקאים. המסקנה היא שהשחרור של עראפת אינו בא משום שזה טוב ליהודים/ישראל, הוא פשוט מהלך לטובתה של אמריקה, או אולי רק להנחתה שזה לטובתה,- וכידוע לא בנקל מסרבים מנהיגנו בשנים האחרונות לארצות הברית, אפילו כאשר זה פוגע באינטרסים שלנו. אמריקה היא ידידה שלנו והיא עוזרת לנו במישור הצבאי- אך אל נשכח שגם אנו עזרנו לה בעבר- במלחמה הקרה,בשנים האחרונות בפיתוחים חשובים. אולם, בתחום המדיני היו עצותיה כמעט תמיד לרעתנו. ...

1948:
@ האמריקאים הפעילו עלינו לחץ עצום שלא נכריז על המדינה ובן גוריון הכריז בניגוד לרצונם....

@ האמריקאים דרשו מאתנו לא להעביר את הבירה לירושלים ובן גוריון עשה זאת על אפם ועל חמתם...

@ האמריקאים דרשו מאתנו לא לתקוף ביו"ש במלחמת העצמאות וממשלת ישראל נענתה אליהם ואנו אבלים ומשלמים בעד הענות זאת מאז ועד היום...

כאשר צה"ל ניהל בזמן מלחמת העצמאות קרבות קשים בחודש מרץ 1948, הציעה ארצות הברית האו"ם לבטל את החלטתה על מדינה יהודית והקמת משטר נאמנות של האו"ם במקום זה...

@ האמריקאים זרקו אותנו בגסות וללא סיבה נראית לעין בשנים 1948 ושוב ב-1956....

1967:
@ האמריקאים גרמו למלחמת ששת הימים בכך שסירבו לפתוח את מיצרי טיראן אותם סגר הנשיא נאצר "ימח שמו וזכרו", בניגוד
להבטחתם....

1969:
@ האמריקאים דרשו מאתנו בשנת 1969 לקבל את תכנית רוג´רס, כלומר לסגת לקו הירוק תמורת אי לוחמה מיצרית, למרות שהחלטת האו"ם 242 כלל אינה דורשת מישראל לסגת מהקו הירוק...

1970:
@ האמריקאים קיבלו על עצמם, אחרי הפסקת האש בתעלת סואץ בשנת 1970, לפקח ששום צד לא יזיז כלים כבדים לתעלה, בו בלילה הזיזו המצרים טילים רבים לקרבת התעלה. אמריקה סירבה לשמוע כאשר מדינת ישראל התלוננה על שהמצרים קידמו טילים לקרבת התעלה.וזה אפשר למצרים לפתוח כעבור שלוש שנים במלחמת יום הכיפורים...

1974:
@ האמריקאים ביקשו/דרשו ממדינת ישראל לקראת סוף מלחמת יום הכיפורים,שלא לתקוף ולחסל את "הארמייה המכותרת בגזרה הדרומית של תעלת סואץ בגדה המזרחית", דבר "שמשה דיין כינה זאת בכותרת הידועה באותם זמנים- גזלת פירות הניצחון"- ולמה דרשו האמריקאים זאת ממדינת ישראל....
תזכורת-פ"ש:

10. מלחמת יוה''כ: ''גזילות פירות הנצחון!!''
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#10

@ האמריקאים / הנרי קיסינג´ר שר החוץ האמריקאי היהודי באותה תקופה אמר מבלי להתבייש, בכדי לשפר את היחסים בין מצריים לבין ארה"ב...

1991:
@ האמריקאים הכריחו אותנו במלחמת המפרץ בשנת 1991, לספוג סקאדים עיראקיים ולא להגיב....

חברים יקרים אלו הן מספר נקודות מרשימה ארוכה ומייגעת שמצביעה על מכנה משוף אחד בכלל ומקנה אחת בפרט, אני מקווה שתתייחסו להודעה הזו בכובד ראש....

מבחן התוצאה.
פ"ש.
מקור:
"בעז העצני: ''מחיר נסיגת סיני'' במקור ראשון !!"
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#6

*******************

מפניני היומן האישי של טרומן:היהודים - אנוכיים

היומן נמצא רק לאחרונה.
עוד פנינים ? ?
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/articles/A40678-2003Jul10.html

להלן הקישורית הפתוחה:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/articles/A40678-2003Jul10.html
להלן הכתבה :

Harry Truman's Forgotten Diary
1947 Writings Offer Fresh Insight on the President

The president's diary, written in the back of a book donated to the Truman Library in 1965, was discovered by a librarian reshelving books. (Hyosub Shin -- The Washington Post)

_Transcript_

• Excerpts From Truman's Newly Discovered Diary

E-Mail This Article

Printer-Friendly Version

Permission to Republish

Subscribe to The Post

By Rebecca Dana and Peter Carlson
Washington Post Staff Writers
Friday, July 11, 2003; Page A01

"The Jews, I find are very, very selfish," President Harry S. Truman wrote in a 1947 diary that was recently discovered on the shelves of the Truman Library in Independence, Mo., and released by the National Archives yesterday.

Written sporadically during a turbulent year of Truman's presidency, the diary contains about 5,500 words on topics ranging from the death of his mother to comic banter with a British aristocrat. But the most surprising comments were Truman's remarks on Jews, written on July 21, 1947, after the president had a conversation with Henry Morgenthau, the Jewish former treasury secretary. Morgenthau called to talk about a Jewish ship in Palestine -- possibly the Exodus, the legendary ship carrying 4,500 Jewish refugees who were refused entry into Palestine by the British, then rulers of that land.

"He'd no business, whatever to call me," Truman wrote. "The Jews have no sense of proportion nor do they have any judgement on world affairs. Henry brought a thousand Jews to New York on a supposedly temporary basis and they stayed."

Truman then went into a rant about Jews: "The Jews, I find, are very, very selfish. They care not how many Estonians, Latvians, Finns, Poles, Yugoslavs or Greeks get murdered or mistreated as D P as long as the Jews get special treatment. Yet when they have power, physical, financial or political neither Hitler nor Stalin has anything on them for cruelty or mistreatment to the under dog. Put an underdog on top and it makes no difference whether his name is Russian, Jewish, Negro, Management, Labor, Mormon, Baptist he goes haywire. I've found very, very few who remember their past condition when prosperity comes."

Yesterday, those comments startled scholars because Truman is known as a president who acted to help Jews in postwar Europe and who supported recognition of Israel in 1948, when his State Department opposed it.

"My reaction is: Wow! It did surprise me because of what I know about Truman's record," says Sara J. Bloomfield, director of the U.S. Holocaust Memorial Museum. "Truman's sympathy for the plight of Jews was very apparent."

But Truman's comments were, Bloomfield says, "typical of a sort of cultural anti-Semitism that was common at that time in all parts of American society. This was an acceptable way to talk."

"Truman was often critical, sometimes hypercritical, of Jews in his diary entries and in his correspondences, but this doesn't make him an anti-Semite," says John Lewis Gaddis, a professor of history at Yale University and a prominent Cold War scholar. "Anyone who played the role he did in creating the state of Israel can hardly be regarded in that way."

Throughout his presidency, which lasted from 1945 to 1953, Truman was a prolific but sporadic diarist, jotting down his thoughts in diary books and on loose pieces of paper. This newly discovered diary appeared in a book titled "The Real Estate Board of New York, Inc., Diary and Manual 1947." The book, which begins with 160 printed pages of information about the Real Estate Board, was donated to the Truman Library in 1965, seven years before his death, and has sat on shelves there ever since. Apparently its tedious title scared scholars away and nobody noticed Truman's handwritten comments in the diary section in the back of the book until recently, when a librarian reshelving books happened to see them.

"This is probably the most important document the Truman Library has opened in 20 years," Michael J. Devine, the library's director, said in a prepared statement. "Once again, in this diary, we are able to hear that strong personal voice that Truman almost always projected in his writings."

In one memorable entry, Truman recounts a meeting at which he offered to yield the 1948 Democratic presidential nomination to Gen. Dwight Eisenhower if Gen. Douglas MacArthur campaigned for the Republican nomination.

Truman's comments on Eisenhower and MacArthur came in an entry dated July 25, 1947, years before Truman's famous firing of Gen. MacArthur during the Korean War. In the entry, he wrote of a discussion that afternoon with Eisenhower, who was then Army chief of staff.

"We discussed MacArthur and his superiority complex," Truman wrote. "Ike & I think MacArthur expects to make a Roman Triumphal return to the U.S. a short time before the Republican Convention meets in Philadelphia. I told Ike that if he did that that he (Ike) should announce for the nomination for President on the Democratic ticket and that I'd be glad to be in second place, or Vice President. I like the Senate anyway. Ike & I could be elected and my family & myself would be happy outside this great white jail known as the White House."

Truman did not reveal how Eisenhower, who was elected president as a Republican in 1952, reacted to his suggestion. He did note that he and Ike agreed to keep quiet about it: "Ike won't quot me & I won't quote him."

But Eisenhower did tell the story to confidants, and it leaked out and was recounted in "Eisenhower," a 1983 biography by Stephen E. Ambrose.

"At the time, Truman's chances for reelection appeared to be nil," Ambrose wrote. "Eisenhower assumed that Truman wanted to use him to pull the Democrats out of an impossible situation. The general wanted nothing to do with the Democratic Party; his answer was a flat 'No.' "

Eisenhower sat out the 1948 election, as did MacArthur. Truman ran against New York Gov. Thomas Dewey and won a stunning upset victory.

The diary contains several other interesting Truman comments.

He had praise for Gen. George C. Marshall, whom he appointed secretary of state: "Marshall is, I think the greatest man of the World War II. He managed to get along with Roosevelt, the Congress, Churchill, the Navy and the Joint Chiefs of Staff and he made a grand record in China."

On Jan. 6, he wrote: "Read my annual message. It was good if I do say it myself. . . . Clark Clifford did most of the work. He's a nice boy and will go places."

In that comment, Truman proved prescient. Clifford, then a 40-year-old Truman aide, later became an aide to President John F. Kennedy, secretary of defense under Lyndon Johnson and a major Washington power broker until his death in 1998.

On March 7, he wrote: "Doc tell's me I have Cardiac Asthma! Aint that hell. Well it makes no diff, will go on as before. I've sworn him to secrecy! So What!"

On July 28 -- "terrible day" -- Truman wrote about his mother's funeral. "Along the road cars, trucks and pedestrians stood with hats off. It made me want to weep -- but I couldn't in public. I've read through thousands of messages from all over the world in the White House study and I can shed tears as I please -- no one's looking."

But Truman's famed plain-spoken wit is also evident in the diary. On July 4, after attending Independence Day festivities in Monticello, Va., he wrote a passage that can only be called Trumanesque:

"Mrs. Astor -- Lady Astor came to the car just before we started from Monticello to say to me that she liked my policies as President but that she thought I had become rather too much 'Yankee.' I couldnt help telling her that my purported 'Yankee' tendencies were not half so bad as her ultra conservative British leanings. She almost had a stroke."

© 2003 The Washington Post Company

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

"An Oct. 27, 2000 Congressional Research Service (CRS) report, using available and verifiable numbers, gives cumulative aid to Israel from 1949 through FY 2000 (which ended Sept. 30, 2000) at $81.38 billion. On the other hand, last year the Washington Report on Middle East Affairs estimated total aid to Israel through FY 2000 at $91.82 billion .."

By Shirl McArthur

With the turmoil surrounding the presidential election essentially freezing Congress into inaction, this is probably a good time to take another look at aid to Israel. The common figure given for U.S. aid to Israel is $3 billion per year?$1.2 billion in economic aid and $1.8 billion in military aid. As impressive as this figure is, however, since it represents about one-sixth of total U.S. foreign aid, the true figure is even more remarkable. It is difficult, however, to arrive at an exact number. Much of the money the U.S. gives Israel is buried in the budgets of other government agencies, primarily the Defense Department (DOD). Other subsidies come in a form that isn-t easily quantifiable, such as the early disbursement of aid, which allows Israel to gain (and the U.S. taxpayer to lose) the interest on the unspent money.

This year-s appropriations bills for FY 2001, which began Oct. 1, 2000, include, in addition to the $2.82 billion in economic and military foreign aid to Israel, an additional $60 million in so-called refugee resettlement and $250 million in the DOD budget, plus $85 million imputed interest, for a total of at least $3.215 billion. In addition, on Nov. 14, 2000, President William Clinton sent a special request to Congress for an additional $450 million in military aid to Israel in FY 2001, plus $350 million for FY 2002.

The package also included $225 million in military aid for Egypt and $75 million in security assistance for Jordan. The $450 million for Israel is not included in these calculations, because it is unclear at this writing whether Congress will approve the package in the current political climate.

Calculating Total U.S. Aid

Unquestionably, Israel is the largest cumulative recipient of U.S. aid since World War II. Estimates for total U.S. aid to Israel vary, however, because of the uncertainties and ambiguities described above. An Oct. 27, 2000 Congressional Research Service (CRS) report, using available and verifiable numbers, gives cumulative aid to Israel from 1949 through FY 2000 (which ended Sept. 30, 2000) at $81.38 billion. On the other hand, last year the Washington Report on Middle East Affairs estimated total aid to Israel through FY 2000 at $91.82 billion.

The CRS number surely is too low, because, although it does include such things as the old food-for-peace program, the $1.2 billion from the Wye agreement, and the current subsidy for ?refugee resettlement,¬ it does not include money from the DOD budget, on the grounds that those funds are for joint research and development projects. Nor does the CRS figure include estimated interest on the early disbursement of aid funds. Last year-s Washington Report estimate imputes an amount for ?other aid¬ (including the DOD) that may no longer be valid, based as it is on a thorough study of three representative years. While this year-s estimate is more conservative, the results are still shockingly high.

To the CRS number of $81.38 billion through FY 2000 can be added (with details to follow):

• $4.28 billion from the DOD; and
• $1.72 billion in interest from early disbursement of aid, for a total of $87.38 billion through Sept. 30, 2000. To that can be added the $3.22 billion detailed above, giving a grand total of $90.6 billion total aid to Israel through FY 2001. Approval of Clinton-s special request for $450 million more in military aid would push the number over $91 billion.

Defense Department Funds

A search going back several years was able to identify $3.423 billion in specific DOD line items appropriated to Israel. Since that figure includes only the programs that were uncovered, it is reasonable to add 25 percent, or $856 million, to account for what was not found. The largest items in the DOD budget were $1.3 billion for the cancelled Lavi attack fighter project; $628 million for the ongoing Arrow anti-missile missile project; and $200 million for the completed Merkava tank. The fact that the U.S. military was not interested in the Lavi or the Merkava for its own use and has said the same thing about the Arrow would seem to invalidate the argument that these are ?joint defense projects.¬

Interest

Israel began receiving early disbursement of U.S. economic aid in 1982, and of military aid in 1991. It would be inaccurate to simply apply the rate of interest to the amount of aid, because it has to be assumed that the aid monies were drawn down over the course of the year. In 1991 it was reported that Israel earned $86 million in interest on the economic aid money deposited in the U.S. Treasury. Since the period from 1982 to 1991 was a time of relatively high interest rates, the figure of $860 million (86 x 10) seems a reasonably conservative estimate for those 10 years. For the nine years since 1991, a 6 percent rate was applied to one-half of the economic aid, for a total of $324 million over the past decade.

On the military aid, the 6 percent rate was applied to one-half of the military aid for the 10 years it has been disbursed early, for a total of $540 million.

Some Comparisons

The impressive numbers for U.S. aid to Israel become even more so when they, and the attached conditions, are compared with other Middle East countries. The roughly $3.3 billion in annual aid compares with some $2 billion for Egypt, $225 million for Jordan, and $35 million for Lebanon. Aid for the Palestinian Authority (PA) is not earmarked, but has been running at about $100 million. Furthermore, aid to the PA is strictly controlled by the U.S. Agency for International Development, and goes for specific projects, mostly civil infrastructure projects such as water and sewers.

On the other hand, the U.S. gives Israel all of its economic aid directly in cash, with no accounting of how the funds are used. The military aid from the DOD budget is mostly for specific projects. Significantly however, considering current events, one of those projects was the development of the Merkava tank, which has been encircling and firing on Palestinian towns in the West Bank and Gaza.

The only condition the congressional foreign aid bill places on military aid to Israel is that about 75 percent of it has to be spent in the U.S. In contrast with other countries receiving military aid, however, who purchase through the DOD, Israel deals directly with U.S. companies, with no DOD review.

Special mention should also be made of the details of the Wye agreement. All of the $400 million going to the PA under the agreement is economic aid, whereas all of the $1.2 billion for Israel is for military projects and programs. These include $40 million for armored personnel carriers and $360 million for Apache helicopters, again significant considering current events.

Loans, The ?Cranston Amendment,¬ and Loan Guarantees

Currently, Israel owes the U.S. government almost $3 billion in economic and military loans. Direct government-to-government loans are included in the above numbers for total aid, because repayment of several loans has been ?waived¬ by the U.S. Israeli officials are fond of saying that Israel has never defaulted on a loan from the U.S. Technically, this is true. The CRS report, however, notes that from FY 1994 through FY 1998 $29 billion in U.S. loans have been waived for Israel. Therefore, it is reasonable to consider all loans to Israel the same as grants.

There seems to be much confusion about the so-called ?Cranston Amendment,¬ named after the California senator who sponsored it in 1984. The amendment said, simply, that it is ?the policy and intention¬ of the U.S. to give Israel economic aid ?not less than¬ the amount Israel owes the U.S. in annual debt interest and principal payments.

ואם לא ניתן להם עוד, ינסו להשיג זאת בהתקפות טרור ובאיומים.

כדי שלא נגיע לשבר מדיני ומוסרי כזה, עלינו לחזק את כוח הרצון
של העם. מאז ומתמיד האמנתי שחיזוקה וביסוסה של מדינת ישראל הם
המפתח האמיתי לשלום עם העולם הערבי. רק ישראל חזקה תוכל להשיג
ולקיים שלום של ממש.
(נאמר על ידי נתניהו בשנת 1999)
http://www.netanyahu.org/qkcuqquy.html

''ישראל כאבן רחיים על צווארנו: הנשיא אייזנהאור''

''פילגש במזרח התיכון''- מאת: פרופ' עזרא זוהר !!
(מאת: פרופ' עזרא זוהר)
https://rotter.net/forum/gil/5114.shtml#2

למה בדיוק הוא הסכים ומה היתה בדיוק הצעת ישראל ,
אני מציע שכל אחד יקרא את הכתוב במאמר,ובעיקר את מה שנאמר בין השורות .
לא כדאי שאני אתרגם ,כדי לא להשפיע על דעתו של הקורא במקרה של תרגום לא מושלם .
שווה לקרוא
http://apnews.myway.com/article/20031204/D7V7IDV02.html

Dec 4, 7:22 AM (ET)
By DAN PERRY



(AP) Syrian Presiedent Bashar Assad, right, listens as his Brazilian counterpart Luis Inacio Lula da...
Full Image

JERUSALEM (AP) - Syria's president has agreed to a proposal to halt violence along Israel's northern border if Israel promises to end flights over Lebanon and not attack its territory, a senior Western diplomat told the Associated Press.

A cease-fire would be followed by efforts to renew peace talks between Israel and Syria which were suspended in 2000.

Israel did not respond to the proposal, which was contained in a document written in October by a Western mediator, the senior diplomat involved in the effort told AP on Wednesday.

Israeli officials would not comment publicly on the effort - parts of which also were reported Wednesday by the Israeli newspaper Maariv - and no reaction was available from Syria.

However, an Israeli official, speaking on condition of anonymity, said Thursday that "if such a message was delivered, Israel acted according to its best estimate of Syria's intentions."

Earlier Wednesday, Israeli Foreign Minister Silvan Shalom said the two countries had held informal talks several months ago. Israel suspended the talks, concerned Syria was merely trying to gain favor with the United States. Word of the meetings was leaked, he said, and contacts broke down.

The diplomat's statements came two days after The New York Times quoted Syrian President Bashar Assad as saying he was prepared to resume peace talks with Israel. In response to that interview, Israel officials said Assad should first show good faith by reining in the Lebanese militia Hezbollah and Palestinian militant groups based in Syria.

Assad again criticized Israel late Wednesday, turning to a recurring theme that the Jewish state, with its occupation of war-conquered Arab lands, is at the core of Palestinian-Israeli violence and turmoil throughout the region.

Speaking in the Syrian capital of Damascus, Assad accused Israel of responding to "an Arab willingness to make peace" with "negligence and rejection." He claimed that tension throughout the region was due to "the policies of escalation and extremism the Israeli government."

The diplomat said the proposal emerged from a trip to Damascus by a Western mediator shortly after an Oct. 5 Israeli airstrike against a camp in Syria that the Israelis said was a training base for Palestinian militants.

The air strike, which came in response to a suicide bombing in Israel, was the first time in more than three decades that Israeli warplanes had attacked deep in Syrian territory. Syrian officials said the base had been empty for years, and no one was hurt in the raid.

The diplomat, speaking on condition of anonymity, said the Syrian leadership was desperate to avoid a repeat of the raid, which Assad feared would expose him as weak at a time when Syria was already under great U.S. pressure to end support for terrorism in the wake of the war in Iraq.

Under the terms of the proposal, Syria would pledge that "no violence against Israel will come out of its territory or from Lebanon," meaning Hezbollah would cease attacks on Israeli targets, the diplomat said.

In exchange, Israel would have to agree to halt its military flights over Lebanon, and agree not to attack any target in Syria. After a period of quiet, the sides would agree to resume efforts to resolve their territorial dispute.

Assad agreed to the terms, but in Israel the idea has been blocked by the government, the diplomat said. The diplomat said Syrian officials still occasionally call the mediator to ask whether there was movement in the Israeli position.

Syrian-Israeli peace talks ended in March 2000. At the time Israel was offering to return virtually all the Golan Heights, a strategic plateau it seized from Syria in the 1967 war. But then-Israeli Premier Ehud Barak and Assad's late father Hafez Assad could not agree on the final details.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.