@ המקיאוולים האסטרטגיים @
יש נקודה שבה ראש הממשלה, כל ראש הממשלה, חייב להניח למקיאוולים האסטרטגיים, ולעשות את חשבון התפקיד שנמסר לידיו.
מאת: נחום ברנע.
y-netראש הממשלה הוא אסטרטג גדול, את זה כולם יודעים. אף על פי כן הוא זקוק נואשות ליועצים אסטרטגיים. שניים מהם, אייל ארד וליאור חורב, מרבים להופיע בימים האחרונים בתקשורת ולהסביר את מה שראש הממשלה מתקשה להסביר בעצמו. אחד מהשניים למד את חוכמתו האסטרטגית בשמאל, ונכשל. בן גוריון אמר פעם על שני אנשים ממיודעיו שאחד הוא נחש והאחר – טיפש. מכיוון שבן גוריון לא פירש מיהו מי, אמרו אז ששניהם מסתובבים בעיר בחזה נפוח מגאווה ואומרים: "אני נחש, אני נחש, אני נחש".
מאז יום חמישי בלילה הוסנף האושר אל ורידי היועצים האסטרטגיים של ראש הממשלה. הם סיכמו את הופעתו של שרון במה שכונה בטעות "מסיבת עיתונאים" כסיפור הצלחה. במיוחד הם היו מאושרים מהחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות, השופט חשין, לקטוע באמצע את שידור האירוע. זה איפשר להם להציג את שרון כקורבן פוליטי, ולנסות להלהיב מחדש את הגרעין הקשה של הליכוד. זה איפשר להם גם לטעון שמעכשיו פטור ראש הממשלה מלהשיב לשאלות. רק העיתונאים שהיו בחדר יודעים שגם לאחר שהשידור נקטע סירב שרון להשיב לשאלות שהוצגו לו, והסתפק בחזרה, מילה במילה, על המשפטים המתלהמים שדקלם בהתחלה. ה"ספין" היה: התחכמנו וניצחנו. גם אם לא אמרו את הדברים במפורש, הם הניחו לשומעיהם להבין שהם ניבאו מראש את תגובת השופט חשין. במילים אחרות, כדי לחפות על מקבץ אחד של הפרות חוק, הם שכנעו את ראש הממשלה להפר ביודעין, בכוונה תחילה, חוק אחר.
צריך לקוות שברושם הזה אין שמץ אמת. את ההשתלשלות בפרשת מיליון וחצי הדולרים אפשר אולי להסביר כהסתבכות בתום-לב, אבל אין שום תום-לב בעבירה מכוונת על חוק הבחירות, ובהכשלה זדונית של שופט בית המשפט העליון. אסור להכפיף את משטר מדינת ישראל לחוקי מקיאוולי, מה גם שמקיאוולי מודל 2003 הוא אחד שעוד לפני שראה סקר ראשון הוא רץ ומספר לחבר'ה.
פרשת ההלוואה לא פוענחה ביום חמישי בלילה וספק אם תפוענח אי- פעם. מהמידע שהצטבר עולה שסיריל קרן, הפנסיונר הצנוע מקייפטאון, אינו גיבורה האמיתי. כמוהו כהוריה המאמצים של יפה דרעי: אפשר לייחס לו אהבה ללא גבול, אבל את הכסף צריך לחפש במקומות אחרים.
הגיבור הוא מי שעזר לגלעד שרון להפוך בתוך חודשים מחקלאי באוברדראפט למיליונר בדולרים, ואיפשר לו לחלץ בבת-אחת את אביו מחוב מעיק. אם לאיש אין עסקים במדינת ישראל, אפשר לסגור את התיק וללכת הלאה. אם יש לו, זה סיפור רע. לכן יש הצדקה מלאה לחזור ולשאול, לחזור ולחקור: מי האיש.
אפשר להבין את ההגיון בפנייה של שרון אל הגרעין הקשה. הבעיה שלו היתה המפולת בסקרים: הוא היה חייב לבלום אותה, קודם כל לבלום, גם במחיר ויתור על חלק מהבוחרים מהמרכז. אין גם פגם מוסרי בניסיון שלו לתלות את צרותיו בקנוניה אפלה מבית מדרשו של עמרם מצנע. מצנע תיאר אותו כסנדק של המאפיה. זה היה גם עלבון, וגם שקר. שרון השיב לו באותו מטבע.
אבל יש נקודה שבה ראש הממשלה, כל ראש הממשלה, חייב להניח למקיאוולים האסטרטגיים, ולעשות את חשבון התפקיד שנמסר לידיו. ההחלטות שקיבל לארוך כל הקמפיין העידו שמשהו בביטחון העצמי שלו נסדק. בגלל החשש המוגזם מנתניהו פתח את הדלת להשחתת הליכוד. בגלל אותו חשש סיבך את מפקד חיל האוויר ושר הביטחון במאמץ שלו להביא את בוחריו לקלפי. ועכשיו הוא שוב מגזים: אפשר לנסות ולהדליק את הגרעין הקשה מבלי להפר בגסות את החוק.
שרון אומר: יש מדינה שצריך לקיים אותה גם יום לאחר הבחירות. את האמירה הנכונה הזאת, שהוא מטיח מפעם לפעם ביריביו, כדאי שישנן גם ליועציו האסטרטגיים.
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1583-2370437,00.html
(13.01.03 , 09:31)
מבחן התוצאה.
פ"ש
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
