''מלחמת אוסלו'' כל מה שרצית לדעת...!!!  

באוסלו א' הבאנו עשרות אלפי טרוריסטים ארצה בתקווה שישתנו. הם הפרו, שקרו ורצחו. אז נתנו להם עוד צ'אנס באוסלו ב'; יותר רובים ושטח והם המשיכו להפר ולרצוח. הצענו הכל חוץ משטחי הקו הירוק - כולל חלוקת ירושלים. הם דחו והשיבו מלחמה רצחנית יותר.

ספגנו מתכניות השלום של השמאל, המרכז וגם הימין כבר מעל 1000 נרצחים ועשרות אלפי נפגעים.

בית המשפט, ללא חוקים ברורים על כך, מתייחס לקיום מדינת היהודים לא כערך עליון שהכל כפוף לו, אלא מכופפים אותו למושגי הדמוקרטיה הידועים בארה"ב - מדינה שבכוונה אינה של עם אחד אלא רב-לאומית
חידושו של שרון הוא הגנה אופנסיבית יותר; בינתים המשך החיסולים עד שהפלשתינים ילחמו נגד הטרור ותשתיותיו. מהצד השני התחייב מראש להקמת פלשתין שניה ביש"ע - כולל הבאת מיליוני 'פליטים' שאבותיהם לא באו משם. כבעבר ממשיכים בצעדים 'בוני אימון' שכידוע מקלים על הטרוריסטים בעבודתם. תגובתם כבעבר: מדברים שלום, ממשיכים לרצוח. עכשיו ה 'הודנה' שפרושה הסכם עם אירגוני הטרור שבו נסכים לא לחסלם ולהעניק להם זמן להתחזק. נדמה שאפילו שרון מבין ש 'המאזנים' לא יפרקו או יענישו אירגוני הטרור אחיהם, אלא ימצאו דרך לעבוד עלינו והאמריקאים.

מה עוד אפשר לעשות? להתפלל יותר? לשיר שלום עכשיו יותר? ברור שהחיסולים לא יביאו שקט.
המסקנה: הפייסנות וההיכנעות נכשלו. עלינו לתת צ'אנס לתכנית שביסודה הינה תכנית בוש להגנת עמו ועיקרה, ניצחון טוטלי על הטרור. אז ורק אז, מו"מ להסדרים מבוססים על ביטחוננו המלא, שישחררו אותנו מהם ללא הבאת מבול של מיליוני ערבים נוספים מערבה מהירדן.

אומרים שהאמריקאים מונעים זאת. זאת הערכה מוטעית. אם נהיה נחושים, נסביר שקיום מדינתנו דורש זאת, הקונגרס והעם האמריקאי יבינו והממשל יצטרך להבין ולהשלים.

התאבדות בשקט

אין הגדרה מקובלת על 'מי הוא יהודי' ומה היא משימתה של מדינת היהודים המודרנית. למרות זאת, רוב היהודים גאים בזהותם המעורפלת ורוצים שמדינת היהודים תשרוד. עם זאת תגובתם למציאות אינה מתיישרת עם המשכיות מדינת היהודים. כן, מגינים על חיינו באופן 'הגנתי' אבל לא מונעים מימוש התהליכים שסופם סוף מדינת היהודים.

דובר בכ 1,200,000 ערבים אזרחי ישראל, כ 250,000 ערבי יש"ע שהסתננו לישראל, כ 300,000 עובדים זרים הגרים כאן כמעט בקביעות. הריבוי שלהם (במיוחד הערבים) גדול בהרבה מהיהודים. בקרוב נהפוך למדינה דו-לאומית בדרך למדינה ערבית. בנוסף שלטנות החוק אינן עוקפות שלטון החוק כלפיהם. בית המשפט, ללא חוקים ברורים על כך, מתייחס לקיום מדינת היהודים לא כערך עליון שהכל כפוף לו, אלא מכופפים אותו למושגי הדמוקרטיה הידועים בארה"ב - מדינה שבכוונה אינה של עם אחד אלא רב-לאומית, אתנית...

כך גוזלים את תקוותנו לבית לאומי. אם לא נשתנה, נמשיך לחנך ילדינו כמו היום, נמשיך לתת לדמוקרטיה לשלוט מעל הכל, נהפוך לגולה יהודית בארץ שתיקרא פלשתין.

אשליות המשלימים

חלק משמעותי של המחנה הלאומי משלים עם שרון. חושבים ששרון ימזער גירוש המתיישבים וסכנת הקיום שתהווה פלשתין שניה ביש"ע. כך נציגיהם נשארים 'בפנים' למרות שמפטפטים כאופוזיציוניים. טעות היא.

נניח ששרון מוותר מאין ברירה אבל ליבו עם המתיישבים. בבוא הדיון על גבולות פלשתין האם הוא יהיה מסוגל לעמוד נגד דרישת העולם כולו לוותר על כל יש"ע, לחלק את ירושלים? האם יהיה מסוגל לעמוד נגד השמאל בתמיכת שינוי, המערך, הערבים, התקשורת המגוייסת... שיגידו בנאיביות ובערמומיות 'פיקוח נפש מעל אדמה קדושה'? האם הוא יעמוד נגד האיומים הכספיים ואספקת נשק כאשר ארה"ב 'תבטיח' הישרדותנו? אין שום צ'אנס!

ידיעות אחרונות בגיליון החג מביא 3 אישים בני אותו שנתן לערך:
1. דן חלוץ מפקד חיל האוויר בימים אלה.
2. אורי שגיא, ראש אמ"ן לשעבר,
3. יעקב פרי ראש השב"כ לשעבר.

3 אנשים, רקע ישראלי דומה, באמצע שנות החמישים לחייהם, עבר בטחוני עשיר - בכל זאת שני עולמות נפרדים שאין חפיפה בינהם. דן חלוץ, קצין ג´נטלמן, בן נאמן לעמו, חי במציאות ללא אשליות, המבין שבמלחמת השמד ורצח העם ,שהערבים ובראשם הפלשתינים מנהלים נגד העם היהודי בארצו,
צריך להלחם ולהריע את האוייב עד הסוף. יעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר בתקופת רבין, הותיר אחריו ארגון מרוסק, המפנה משאביו למגזר יהודי המתנגד בכל כוחו להסכם המוות של אוסלו, אותו הביא אדונו יצחק רבין המנוח.

"המחלקה היהודית" (איזה שם מצמרר מתקופה רחוקה יותר...) אבישי רביב הפרובוקטור, המסית, דורית בייניש, פרקליטה מושחתת המסתירה ראיות,
מיכאל בן יאיר, ימי אוסלו העליזים-רווי הדם - תזכורת למה שקורה בימים אלה בהיקף מחריד.. לכל אלה אחראי גם יעקב פרי. בגללו נרצח רבין אפילו שכרמי גילון היה ראש השבכ באותה עת זרעי המחדל והפורענות הם פרי
מעלליו של פרי. אותו פרי הביא פרי באושים ממנו אנו סובלים עד היום.

במקום לעמוד בפרץ נגד ארגוני "זכויות המרצחים" בבג"ץ בחר יחד עם איילון להכנע לכל גחמה של שופטי העליון..יעקב פרי הזה זכור לרע מביקור שערך אצל ג´יברל רג´וב לצורך הקדשת ספרו למחבל האכזר והמושחת..והנה יעקב פרי מופיע בימי דם ורצח אלה ומודיע על כניעה לטרור על פרוק התנחלויות וחזרה לקו הירוק, כן הוא בעד כניעה לטרור..מה יש הם כבר חברים שלו..להם ייתן, אולי, את ספרו הבא...הישגי הגדולים בסלקום..

אורי שגיא -אדם בערפל, נחשב בעיני עצמו מומחה לסוריה..אכן מומחה שהצליח לשכנע את כולם חוץ מאסד כמובן, שהעריץ הסורי השקן פניו לשלום. שגיא הטעה, מטעה וממשיך להטעות גם כיום את ישראל בכוונותיה של סוריה. כאחראי על נושא המיים היה חייב להתריע על כך שהלבנונים וחיזבללה גוזלים מישראל את מימי החצבני והוא שותק.

למען השלום הוא מבין, כנראה, שאולי יותר זול
להתפיל מי ים מאשר לעמוד על זכויותיו המשפטיות של עם ישראל, שגיא מאשים את ברק בפיצוץ שיחות "השלום" עם שרע וקלינטון 1999. שגיא הוא "כלב נאמן" לאדוני משטר אוסלו, הוא כבר החל מופיע היום בציבור מטיף "למוסריות" של המלחמה נגד הפלשתינים, ושהציונות אסור לה לנשל עם זר...חבורת אוסלו מבינה היום יותר מתמיד שיומה הפוליטי קרב והולך. היא מנהלת קרב מאסף על השליטה בחברה הישראלית.

מאהרון ברק, פואד, פרס, ליפקין, שריד, ביילין ורמון, הם כולם תופסים שרעידת אדמה גדולה הורסת את יסודות בית הכלא הרעיוני שבו כלאו את עם ישראל 10 שנים ארורות, רוויוות בדם. הם אינם חוששים למשרותיהם השמנות, הם עשירים, "לבנים", מבוססים, מחוברים לראשיד וערפאת, עם יוסי גינוסר, מכון פרס לשלום, עם אורי סביר ועסקים מפוקפקים במימון ערבי אירופי.

הם מאמינים במעשיהם. את מחיר שחיתותם משלם עם ישראל..ללא מורא וללא משוא פנים....:-
"צדק צדק תירדוף למען תחיה וירשת את הארץ"

"ד´´ר ביילין וד´´ר הירשפלד בגדו במדינת ישראל!!"
https://rotter.net/forum/gil/5070.shtml

מבחן התוצאה
פ"ש
@ עיתון הארץ מכחיש שאבו מאזן מכחיש את השואה @

71. אבו מאזן, פרופיל פוליטי : מאת מכון ממר''י.....
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=71&viewmode=threaded

היום אורי שגיא נלחם נגד הטרור היהודי/השר פריצקי.

אורי שגיא. צילום: אלכס רוזקובסקי

@ שימו לב לכתבה באתר מעריב...:-

''אם זו לא קומבינה פוליטית, איני יודע קומבינה מהי''

יו''ר מקורות, אורי שגיא, משיב מלחמה לשר התשתיות, יוסף פריצקי ומגדיר את החוסר הלאומי במים כאוברדראפט רציני
אמיר גילת

אורי שגיא, יו''ר מקורות, משוכנע שהמאבקים האחרונים בממשלה בעניין החברה אינם סערה בכוס מים.

שגיא, המסכם בראיון מיוחד לעסקים קדנציה בת 3 שנים, מספר בגאווה על חצי
כוס המים המלאה - אך מתקשה להתעלם גם מחצי הכוס הריקה. הוא יודע כי יש
יותר מסיכוי סביר שכהונתו לא תוארך, ובלשונו הלקונית: ''אשמח מאוד אם
הכהונה שלי תוארך, כי אנו נמצאים בעיצומו של תהליך בלתי-רגיל, שאסור
לקטוע אותו דווקא עכשיו''. רק אחרי שהוא לוגם כוס מים הוא מעז לשחרר את
אשר על לבו, ואינו חוסך את ביקורתו.

''קראתי את דבריו של שר התשתיות, יוסף פריצקי, במגזין עסקים בשבוע שעבר,
ואני מוכרח להודות שלא הבנתי טוב יותר את מטרותיו, פרט לדבר אחד: הוא
רוצה למנות אנשים אחרים, שאת שמותיהם הוא שומר בסוד. הוא אפילו מתבטא
בצורה מדהימה ואומר, שהוא מחכה להחלפת הדירקטוריון כדי למנותם, וזאת מן
הסתם אחרי שיתדרך את חברי הדירקטוריון החדש. אם זו לאקומבינה פוליטית,
אינני יודע קומבינה פוליטית מהי'', משיב שגיא לדברים שאמר בשבוע שעבר
השר פריצקי.

שגיא, במתקפה ישירה ותקיפה על השר: ''ז'בוטינסקי, על-פי מאמר של ישראל
אלדד, אמר שהוא מכיר 3 סוגי רעש: רעש הטבע, שאון העמל והיצירה ורעשים
צורמים של קשקשנים, שאין מאחוריהם שום מעשה. אני מתחיל להבין שהשר
שונא חרדים, ועכשיו גם חקלאים ואנשי יצירה. הוא אולי אוהב את החוק, אבל רק
ככל שזה נוגע לו. אפשר להפריט כל דבר במדינה, אבל אי-אפשר להפריט את
החוק ואת האתיקה.

''עבדתי עם 5 שרי תשתית - אליהו סויסה, אביגדור ליברמן, אברהם (בייגה)
שוחט, אפי איתם ופריצקי - ואף אחד מהם, פרט לאחרון, לא מצא דופי
בפעילות המנכ''ל והיו''ר. להיפך. הממשלה החליטה על הארכת כהונתי. פריצקי,
בנוסף לכל, גם מפר החלטת ממשלה, ואני לתומי חשבתי שתפקידו של שר הוא
לעזור לקידום התשתיות במדינה''.

פיטורים בטלפון

''השר פריצקי מצא לנכון להודיע בטלפון למנכ''ל מקורות, עמוס אפשטיין,
שהוא מבקש להדיח אותו. יתרה מזאת, הוא ביקש ממנו להעביר גם לי, שהוא לא
מתכוון להאריך את כהונתי. עד עצם היום הזה הוא לא מצא לנכון, לא מטוב ולא
מרע, להודיע לי על כוונתו להדיח את המנכ''ל'', אומר שגיא. ''זה נראה לי משונה
מאוד. מבחינה משפטית חייבת הדחת מנכ''ל לעבור דרך מועצת המנהלים, והשר
פריצקי - כמשפטן - צריך היה לדעת שהדרך שנקט משוללת כל יסוד משפטי''.

שגיא, הזועם על השר, מעניק גיבוי מוחלט למנכ''ל: ''חוק החברות הממשלתיות
נועד להגן על חברות ממשלתיות, שהן יישות תאגידית מוגנת, מפני עריצות
פוליטית של פוליטיקאים''. אבל הביקורת שלו אינה מתייחסת רק להיבט
המשפטי: ''גם מבחינה נורמטיבית הייתי מצפה שלא כך ינהגו במנכ''ל, ולכן אני
מגן עליו - בשם הנורמה המוכרת לי''.

כשלמד שגיא על כוונת השר להדיח את אפשטיין, הוא כינס בדחיפות את מועצת
המנהלים לישיבה שלא מן המניין, שגיבתה פה-אחד את המנכ''ל וקראה לשר
שלא להדיח אותו, וגם שלא להפסיק את כהונת היו''ר בתקופה זו. ''פריצקי,
על-פי המיוחס לו, האשים את המנכ''ל באי-קידום השינוי המבני בחברה, בעוד
העובדות אחרות לגמרי. פריצקי ומשרד האוצר הם שמונעים את היישום, מתוך
כוונה להביא להחלפת המנכ''ל''.

שגיא מאשים את פריצקי בקבלת החלטה לא עניינית, שמעורבים בה שיקולים
זרים. ''הייתי מוכן למחול על כבודי, ואם הייתי משוכנע שההחלטה תביא לייצור
עוד מים - הייתי שמח. אבל לצערי, לא זה המצב'', אומר שגיא, שכבר פנה
בעניין ליועץ המשפטי לממשלה והאשים את פריצקי בחריגה מסמכותו. הוא גם
שיגר מכתב לשר וכתב לו: ''אני מבין מה אתה לא רוצה, אבל נדמה לי שאני לא
מבין מה אתה כן רוצה. אנא, תסביר לי מה אתה רוצה''. התשובה שקיבל שגיא
היתה קצרה: ''אין בכוונתי להסביר את העילות להדחת המנכ''ל'', מצטט שגיא,
שגם תמה על עמדתו של פריצקי, כאילו חייב יו''ר מקורות אמונים לשר הממונה.
''להערכתי, אני חב חובת אמונים לחברה, לחוק, למדינה ולמצפוני - ולא לשר
הממונה''.

תלוי בריבונו של עולם

שגיא, אלוף במילואים בעל רקורד עשיר בתחום הבטחוני, מעולם לא חלם כי
יכהן כיו''ר מקורות, ''אבל גם אף פעם לא חשבתי שאהיה אלוף. נראה שהחיים
מגלגלים אותך לכל מיני תפקידים''.
כשהתמנה שגיא לתפקיד הוא החל - בדקדקנות האופיינית לו - ללמוד אותו
לפרטיו.

''יש לנו 3 מקורות מים עיקריים'', מצביע שגיא על כל אחד מהספלים, ''הכנרת, אקווקיפר החוף ואקוויפרההר. ובעיית המים'', הוא אומר, ''תלויה קודם כל בריבונו
של עולם. כשהוא משקה את המאגרים הללו הם מתמלאים, כשהוא לא משקה -
הם מתרוקנים''. בשנות הבצורת האחרונות התרוקנו המאגרים, ובעוד האוכלוסיה
גדלה והצריכה גוברת, כמות המים אינה משתנה, והתוצאה היא משבר במשק
המים.

''בשנה ממוצעת המילוי החוזר במערכת התלת-אגנית שלנו הוא כ-1,030 מלמ''ק.
הצפי למילוי חוזר בשנת 2003 הוא 1,500 מלמ''ק, ולכן נמצא את עצמנו בחוסר
מצטבר של כ-2 מיליארד מ''ק. במונחים של חשבון בנק זה אוברדראפט רציני''.

''אחד הכשלים
הבולטים בפיתוח משק המים הוא הראייה הכוללת הלא נכונה. בישראל נעשה
תכנון לפי ממוצע רב-שנתי, במקום לפי מצב של 5 שנות בצורת עוקבות. כשיש
כמה שנות בצורת ויש מחסור במים, מה נגיד לעצמנו? שבממוצע אין השנה
בצורת?'', הוא שואל ומדגיש כי ההחלטות על תוספות למשק המים התקבלו
באיחור ניכר ובהיקף מצומצם. התוצאה: לא יהיו מספיק מים.אז מה הפתרון?

''הכרזת 'מצב חירום מים' ל-5 שנים - מאמץ שיאפשר יישום מרוכז ויעיל של
פתרונות, וכן הכנת תוכנית מדיניות מים כוללת, מחייבת ובת-ביצוע. ריכוז
העבודה צריך להתבצע במשרד התשתיות בראייה פרויקטוריאלית''.

מינימום תמיכה ממשלתית

שגיא מדגיש כי בתקופת כהונתו התמקד ב-2 תפקידיה העיקריים של מקורות:
הראשון - אספקת מים באיכות מיטבית ובזמינות מירבית ללקוחות, והשני -
פיתוח מקורות מים חדשים. בעידוד הממשלה החלה מקורות להשתתף בהקמת
מתקנים להתפלת מי-ים, שאמורים לייצר כ-400 מלמ''ק מים. זהו רק אחד
מהפתרונות שמציע שגיא לטווח הקצר - עד שנת 2005.

בשלב זה גם צריכה להתקבל החלטה מיידית על התפלה של כ-70 מלמ''ק מים
מליחים נוספים וקידום תכנונו וביצועו של 'המוביל המזרחי', רעיון שאמור
להיות מוכר על-ידי האמריקנים והפלשתינים, לבניית מוביל של מי קולחין
מטוהרים לנגב ובאמצעותו להשיב מים לשימוש חקלאי. אורכו של המוביל יהיה
כ-150 קילומטר - מאזור חדרה ועד לנגב, והוא יוביל קולחין מטוהרים מישראל
ומשטחי הרשות בהיקף של 140-180 מלמ''ק. עלותו של הפרויקט כ-750 מיליון
שקל. שגיא סבור כי יש להכריז על הקמת המוביל וקידומו כעל מפעל לאומי,
שלא רק יסייע לפתרון משבר המים, אלא גם ייצור מקורות תעסוקה, ישפיע על
נקיון אזור החוף ואיכות החיים, ייתן פתרון לקולחין מיהודה ושומרון וייצור
חגורה ירוקה בנגב שתסייע לחקלאות.

בטווח הארוך, עד שנת 2020,אומר שגיא, יותפלו 300 מלמ''ק מי-ים נוספים,
יושלם ביצוע המוביל המזרחי ויושבו 150-200 מלמ''ק מים לחגורה הירוקה.

2 מטרות נוספות עמדו לנגד עיניו של שגיא: האחת, הפיכתה של מקורות לחברה
עסקית, שרווחיה יילכו לבעלי המניות שלה, כלומר מדינת ישראל, שתשתמש
בכספים לפיתוח מקורות מים חדשים ויזמות עסקית. ''שמתי לי למטרה להקטין
עד למינימום את התמיכה הממשלתית בחברה, והשנה עמדנו בזה. התמיכה
הממשלתית במקורות תהיה השנה אפס'', הוא אומר בגאווה.

השנייה היא הניסיון ליישם את השינוי המבני במקורות, שכבראושר על-ידי
הממשלה, אך שגיא עדיין לא הצליח בכך - לדבריו, בעיקר בשל העיכוב
במשרדי האוצר והתשתיות. בהתאם להחלטת הממשלה, תהיה חברת מקורות
אחזקות (100%­ בשליטת הממשלה) החברה-האם של 3 חברות-אחיות: מקורות
חברת מים (100%­ בידי מקורות אחזקות), מקורות ייזום (100%­ בידי מקורות
אחזקות) ומקורות חברת המוביל הארצי ונכסים (ממשלה 50%­ ומקורות אחזקות
50%­). משמעות המבנה החדש היא התייעלות, שתכלול פיטורים של 260 איש -
13%­). ממצבת כוח האדם - ואשר תאפשר להפוך את החברה לבעלת אוריינטציה
עסקית, עם יכולת לרווח ממשי. ''זו רוויזיה של כל החשיבה'', אומר שגיא,
שמגדיר את התהליך כ''ניתוח קיסרי כואב, אבל הכרחי''.

ואיך מבצעים ניתוח כזה בהצלחה?

''עושים אותו עם העובדים - ובהסכמתם. לא ייתכן לבצע תהליך שכזה בלי
לשתף את העובדים, ואת זה לא מבינים באוצר.

''משרד האוצר תוקע את התהליך, ועד היום לא מומשה החלטת הממשלה
מאוקטובר 1996 על השינוי המבני במקורות. גם לא בוצעו כמה מהסעיפים
החשובים בהסכם העקרונות בין הממשלה למקורות: הקמת חברת המוביל, שילוב
מקורות בנושא ההתפלה ופיתוח שירותי הולכת מים ממקורות פרטיים. כל לוח
הזמניםנמצא בפיגור. באוגוסט 2002 נחתם ההסכם הכלכלי לשינוי המבני, אבל
עדיין לא בוצעו הסעיפים הקשורים במתן תנאי פרישה והקמת החברות
החדשות''.

ומהן המשמעויות?

''חמורות מכל בחינה - כלכלית, ציבורית, מוסרית, וכמובן, מבחינת המשמעות
למשק המים. זה פשוט אבסורד. חברת מקורות והעובדים מסכימים לשינוי המבני
ולהתייעלות, אבל ההסכם אינו מבוצע. אגיד יותר מכך: זו החברה הממשלתית
היחידה שיזמה שינוי מבני והתייעלות, ואת התהליך מעכבים הבעלים, כלומר
המדינה''.

שגיא מחדד ואומר כי ההסכם הכלכלי בוצע, הסכם השכר בוצע, אבל מאחר שלא
ניתנו תנאי הפרישה ולא הוקמו החברות החדשות, אין אפשרות לבצע את תהליך
ההתייעלות בהיקף של כ-50 מיליון שקל בשנה. ''התוצאה היא שאין אפשרות
להעצים את פיתוח משק המים, כנדרש''.

השאלה עתה היא האם ייתנו לשגיא להמשיך את התהליך, כפי שהוא רוצה, או שכהונתו תופסק.
http://images.maariv.co.il/channels/2/ART/526/396.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אורן אושר בשבוע שעבר בוועדת רביבי.
יבוא במקום אלוף (מיל.) אורי שגיא. תפקידו האחרון -
סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת נטפים
ynet

היו"ר הבא של חברת מקורות יהיה בוקי אורן.
מועמדותו של אורן לתפקיד אושרה בשבוע שעבר בוועדת רביבי.
אורן הוא מועמדם של שרי האוצר והתשתיות.

בוקי אורן (44), שירת בצבא כקצין מודיעין, בעל תואר מוסמך למינהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. תפקידו האחרון - סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת ציוד ההשקיה נטפים. לפני כן עבד בקומברס, ויזה אלפא, נביעות ועוד.

שר התשתיות, יוסף פריצקי, אינו מרוצה כבר תקופה ארוכה מתפקודו של אלוף (מיל.) אורי שגיא בתפקיד יו"ר החברה, וסבור כי שגיא מעכב את השינויים המבניים בחברה. לאחרונה, לאחר שניסה פריצקי לפטר את מנכ"ל מקורות, עמוס אפשטיין, טען שגיא כי רק לדירקטוריון ישנה סמכות שכזו.

בכיר בחברת נטפים, המתמחה בייצור מערכות השקייה בטיפטוף, ביקר בסוף השבוע שעבר בצפון עיראק, בניסיון להשתלב בתוכנית לשיקום החקלאות בצפון המדינה. כך גילה היום (א') מנכ"ל נטפים, ארז מלצר, בוועידת ישראל לעסקים של העיתון גלובס.

לדברי מלצר, הבכיר מחברת נטפים נפגש עם פקידים בכירים במשרד החקלאות של עיראק והציע להם לערוך סקר של צורכי הפיתוח החקלאי במקום וכן הפתרונות הרצויים להשקייה חקלאית. עד למלחמת המפרץ הראשונה היו בצפון עיראק כ-4,000 כפרים אך כיום האזור נטוש ברובו.

העיראקים מסרו כי הם מתכננים להשקיע בשיקום החקלאות בצפון המדינה סכום ראשוני של 300 מיליון דולר.

(07.12.03, 17:36)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2833818,00.html

@ שאלה בכלל וגילוי נאות בפרט...:-

מדוע מערכת ווינט לא "חושפת" שאלוף במיל' ראש השב"כ לשעבר,
הוא היום משמש כיו"ר חברת נטפים...??

@ למי שיש שספק...:-
במהלך המסע ישתתפו הרוכבים באירועים שיכללו בין היתר הרצאות מקצועיות בתחום החיסכון בהשקיה החקלאית, תערוכות מוצרי השקיה, דיווחים על פרויקטים ברחבי העולם ועוד.
בין הרוכבים יהיה יו"ר נטפים, עמי איילון.
הזינוק יתקיים ביום א' בשעה 6:30 במפעל מבואות בקיבוץ יפתח בגליל העליון.
(02.05.02, 11:56)
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1864308,00.html

07/12/2003
מג`נבה ועד בגדד


האיש המדבר בשם השלום עושה רווחים ממלחמה

מוכר את אדמת המולדת ועושה רווחים ממלחמה אחרת

יו"ר נטפים עמי אילון והאיש שממריץ את הסכם ג'נבה.

פורסם בY-NET נציג נטפים ביקר בצפון עיראק ונפגש שם עם פקידים במשרד החקלאות. הוא דן עימם בשילוב נטפים בפרוייקט שיקום החקלאות בצפון עיראק לו היקצו העיראקים סכום של 300 מיליון דולר
ynet

בכיר בחברת נטפים, המתמחה בייצור מערכות השקייה בטיפטוף, ביקר בסוף השבוע שעבר בצפון עיראק, בניסיון להשתלב בתוכנית לשיקום החקלאות בצפון המדינה. כך גילה היום (א') מנכ"ל נטפים, ארז מלצר, בוועידת ישראל לעסקים של העיתון גלובס.

לדברי מלצר, הבכיר מחברת נטפים נפגש עם פקידים בכירים במשרד החקלאות של עיראק והציע להם לערוך סקר של צורכי הפיתוח החקלאי במקום וכן הפתרונות הרצויים להשקייה חקלאית. עד למלחמת המפרץ הראשונה היו בצפון עיראק כ-4,000 כפרים אך כיום האזור נטוש ברובו.

העיראקים מסרו כי הם מתכננים להשקיע בשיקום החקלאות בצפון המדינה סכום ראשוני של 300 מיליון דולר.

פורסם בעבר יו"ר נטפים עמי אילון
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1422



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

בג"צ 560/03 ארגון נפגעי הטרור הערבי נ' ראש הממשלה
אריאל שרון- בקשה להקים ועדת חקירה ממלכתית אשר
תחקור את הקשר בין הסכמי אוסלו ובין הירצחם ופציעתם
של אזרחים ישראלים מאז נחתמו ההסכמים.

26.6.03 צפי דיונים בעלי עניין תקשורתי בבימ"ש עליון
לשבוע הקרוב- נתון לשינוים.
http://62.90.71.124/heb/dover/html/hodaot_hanhalat.htm#msg1550

העותרים דרשו בין היתר לפתוח בחקירה פלילית נגד האחראים להסכמי אוסלו ולהעמיד לדין את יאסר ערפאת. השופטים ברק, אור ומצא החליטו לקבל את עמדת המדינה לפיה העותרים לא מיצו את כל ההליכים טרם הפנייה לבית המשפט
אפרת וייס

האם הסכמי אוסלו והגורמים שעמדו מאחוריהם אחראים לטרור הפלסטיני שפרץ בעקבות בואם של יאסר ערפאת ואנשיו לשטחים? השאלה הזו הוטלה לפתחו של בג"ץ, שהחליט היום (ד') לדחות את העתירה בנושא.

העתירה הוגשה לפני כחצי שנה על ידי ארגון נפגעי הטרור הערבי נגד ראש הממשלה שרון ושר הביטחון מופז, העותרים דרשו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הסכמי אוסלו. עוד ביקשו מבית המשפט להורות על פתיחת חקירה פלילית של המשטרה נגד גורמים שהיו חלק מהמשא ומתן המדיני, שהביא לחתימת ההסכמים - וכן להעמיד לדין את יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.

עוד ביקשו העותרים כי תוקפא העברת הכספים מידי המדינה לרשות הפלסטינית, שכן, לטענת העותרים, אותם כספים משמשים למימון פעולות טרור.

המדינה טענה, באמצעות עו"ד יוכי גנסין, כי יש לדחות את העתירה. לדברי עורכת הדין גנסין, העתירה אינה מצדיקה את התערבותו של בית המשפט. לדבריה, העותרים לא הוכיחו כי מיצו את ההליכים הקודמים להגשת בג"ץ. עוד נטען כי ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית היא בשיקול דעתה של הממשלה, כמו גם עניין החקירה המשטרתית. עורכת הדין גנסין טענה כי העותרים לא פנו למשטרה ולא הגישו תלונה.

בעניין העברת הכספים, הבהירה המדינה כי הופסקו העברות הכספים בשנת 2001 מטעמים ביטחוניים, אולם בראשית 2003 הוחלט לשוב ולהעביר כספים אלו מטעמים מדיניים ותוך הקמת מנגנון פיקוח שיבטיח שימוש לגיטימי בכספים. בעניין העמדתו של ערפאת לדין, טענה המדינה כי להכרעה בסוגיה זו יש היבטים ציבוריים, מדיניים, פוליטיים ובינלאומיים ולכן זו לא הכרעה משפטית בלבד.

"ספק אם בית המשפט היה מתערב"

בפסק הדין כתבו נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק והשופטים תיאודור אור ואליהו מצא כי דין העתירה להידחות, מבלי להביע כל עמדה אודות גוף הטענות של העותרים. השופטים ציינו כי מקובלת עליהם עמדת המדינה, לפיה לא מוצו ההליכים טרם הפנייה לבית המשפט. הם ציינו כי "גם לו היו העותרים ממצים את ההליכים בסוגיות אלו, ספק אם היה בית המשפט מתערב בהחלטות בסוגיות אלו, שכן היקף שיקול הדעת הנתון למשיבים בסוגיות אלה הוא רחב".

בתגובה אמר נציג העותרים, עו"ד ברוך בן יוסף: "ביקשנו מספר סעדים. קיווינו שלפחות באחד מהם נקבל אותו. לדוגמא, מעצרו של ערפאת. איך ייתכן שלבן אדם הזה תהיה חסינות?"

עתירה למתן צו על תנאי


תאריך הישיבה:
כ"ט בסיון התשס"ג
(29.06.2003)

בשם העותרים:
עו"ד דוד חיימוביץ

בשם המשיבים:
עו"ד יוכי גנסין

פסק-דין

הנשיא א' ברק:

1. ביום 16.1.2003 הוגשה לבית משפט זה העתירה שבפנינו. נתבקשו בה שורה של סעדים הקשורים כולם במשא ומתן המדיני שהתקיים בעבר בין מדינת ישראל ובין גורמים שונים ברשות הפלסטינאית וכן הקשורים בלחימת מדינת ישראל בטרור בימים אלו. כך, העותרים ביקשו כי בית משפט זה יורה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית אשר תחקור את הקשר בין "הסכמי אוסלו" ובין הפגיעה באזרחים ישראלים רבים וכן יורה על פתיחת חקירה משטרתית למעשים פליליים שבוצעו לכאורה על ידי פרטים שנטלו חלק במשא ומתן המדיני שהוביל לחתימת הסכמים אלה. עוד ביקשו העותרים כי תוקפא העברת כספים מידי מדינת ישראל לרשות הפלסטינית שכן כספים אלו משמשים למימון פעולות טרור וכן כי יועמדו לדין יאסר עראפת ואחרים.

2. המשיבים, בתגובתם, ביקשו כי נדחה את העתירה. לטענתם, המדובר בעתירה כוללת, מוקדמת ומכל מקום, עתירה שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה בהחלטות שונות שנתקבלו או שלא נתקבלו. העותרים לא הוכיחו כי פנו למאן דהוא המוסמך על פי חוק להקים ועדת חקירה ממלכתית ומכאן שלא מיצו סעדיהם. מכל מקום, ההחלטה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית הינה בשיקול דעתה של הממשלה ולא בקלות יתערב בית משפט זה בהחלטה בעניין זה. הוא הדין לגבי טענות העותרים בענין החקירה המשטרתית. גם בהקשר זה נטען כי העותרים כלל לא פנו למשטרה בתלונה ולא מיצו ההליכים לפני הפניה לבית משפט זה. אשר להעברת הכספים לרשות הפלסטינאית נטען, כי העברה זו נעשית מכוח חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ה–1994. אמנם הופסקה העברה זו בשנת 2001, מטעמים בטחוניים, אולם בראשית 2003 הוחלט לשוב ולהעביר כספים אלו, מטעמים מדיניים ותוך הקמת מנגנון פיקוח שיבטיח שימוש לגיטימי בכספים. אשר להעמדתו של יאסר עראפת לדין, טענו המשיבים, כי להכרעה בסוגיה זו יש היבטים ציבוריים, מדיניים, פוליטיים ובינלאומיים ואין הם על כן עניין להכרעה משפטית גרידא. בנסיבות אלו, אין עילה להתערבות בהחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה.

3. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות. אכן, מבלי להביע כל עמדה לגוף טענות העותרים, הרי שמקובלת עלינו עמדת המשיבים לפיה בחלק ניכר מראשי הטיעון של העותרים כלל לא מוצו ההליכים טרם הפניה לבית משפט זה. כך בייחוד לגבי הבקשה להקמת ועדת חקירה ממלכתית וקיום חקירה משטרתית. די בכך כדי לדחות את העתירה בראשים אלו. הצורך בפניה זו אינו עניין פורמלי בלבד. בהיעדר פניה אין אנו יודעים את הטעמים המונחים ביסוד פעולות המשיבים, וחלה לגביהם חזקת הכשרות הכללית. רק כאשר ניתנים הטעמים המונחים ביסוד התנהגותם של המשיבים, ניתן לבחון את חוקיותם. מעבר לנדרש יצויין, כי גם לו היו העותרים ממצים את ההליכים בסוגיות אלו, ספק אם היה בית משפט זה מתערב בהחלטות בסוגיות אלו, שכן היקף שיקול הדעת הנתון למשיבים בסוגיות אלה הוא רחב וממילא היקף הביקורת השיפוטית צר (ראו למשל: בג"ץ 6001/97 אמיתי אזרחים למען מנהל תקין נ' ראש הממשלה (לא פורסם); בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל פ"ד נא(3) 71). אשר להחלטות בדבר העברת הכספים, הרי שהעברה זו מבוצעת מכוח חוק ושיקול הדעת שביסודו הנו מדיני בעיקרו ואינו מקים בנסיבות המקרה עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו עוד: בג"ץ 5167/00 וייס נ' ראש הממשלה, פ"ד נה(2) 455; בג"ץ 4354/92 תנועת נאמני הר הבית נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(1) 37). מטעם זה גם לא מצאנו עילה להתערבותנו בהחלטות בדבר ההעמדה לדין פלילי המועלות בעתירה (ראו: בג"ץ 2644/94 פריצ'ק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(4) 341). סמכותו של היועץ המשפטי באשר להעמדה לדין היא רחבה. השיקול המדיני עליו עמדו המשיבים נופל לגדר היקפו של שיקול דעת זה, ואינו מצדיק כלל את התערבותנו.

אשר על כן, דין העתירה להידחות.

ה נ ש י א

המשנה לנשיא ת' אור:

אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופט א' מצא:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.

ניתן היום, ט' בתמוז התשס"ג (9.7.2003).

ה נ ש י א המשנה לנשיא ש ו פ ט

___

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03005600_A07.doc/דז/

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

העתירה נסמכת גם על דרישת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין שהורה לרה"מ ולשר הבטחון לפרסם את הרשימות כדי לאפשר לנפגעים משחרור זה לפעול כנגד באופן משפטי
http://www.a7.org/news.php3?id=55257

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

למען הטוב, האמת והצדק
http://www.manhigut.org/hebrew/articles/philosofia7.html

חשוד בבגידה: הסכם אוסלו

משפט צדק צריך להיות גולת הכותרת של כל סכסוך אנושי, אישי או חברתי – וזו הדרך שבה עלינו לפעול למען עניננו הצודק.

בשעה גורלית זו, שבה מתעמת עם ישראל עם אויביו ושונאיו, חובה עלינו לעשות הכל כדי לסייע ללוחמינו ולהוקיע את אלה שמכשילים אותם.

ובראש ובראשונה מוטלת עלינו חובה מוסרית להוקיע את כל מי שהיה שותף ביצירת המצב המחריד שאליו נקלע העם במסגרת הסכם ה"שלום": הסכם אוסלו.

לא רק שהסכם לא-מוסרי זה, אשר איפשר לחלק הבוגדני של העם למסור לידי האוייב יכולת רצח גדולה ולמסור לידי המרצחים חלק מבני עמנו, אינו מוקע על ידי שליטינו – אלא שאלה שהיו שותפים לו ממשיכים ותומכים ביישומו על אף הפשעים אשר בוצעו בשמו על ידי אובינו.

בזמן הזה, שבו נעשה ברור יותר ויותר שהסכם זה לא היה אלא "סוס טרויאני" – מכשיר מלחמה מתוחכם ורב עצמה שבו השתמשו כנגדנו אויבנו כדי להביסנו על אדמתנו, עלינו להתייחס להסכם אוסלו כאל פעולת מלחמה כנגד העם היהודי מצד אויבינו – וכפעולת בגידה מצד החלק שהיה שותף לו מצד העם היהודי.

וחשוד בינינו כאוייב – או כמשתף פעולה עם האוייב – כל מי שהיתה לו יד ביצירתו של הסכם זה, באישורו, בתמיכה בו ו/או בעידודו – וכל נושא תפקיד שפעל לטובת הסכם זה או שלא פעל למנוע אותו, במסגרת תפקידו וסמכותו.

לכן, יש להעמיד לדין כחשוד בבגידה כל מחזיק תפקיד שלטוני שהיה מעורב בתהליך ה"שלום" המזוייף והבוגדני אשר גבה מחברתנו כולה קרבנות רבים, כדי לברר את אחריותו האישית בענין.

לצורך מיקוד והדגשה יש להוסיף גם כי בהסכם אוסלו חמורים במיוחד הם החלקים שבהם קיבל האוייב ממדינת ישראל סיוע ישיר לפעולות רצח וביניהן מסירת כמויות גדולות של נשק ותחמושת ושחרור כלואים רבים המסוכנים לעם ישראל – דברים שהוכח מעל לכל ספק כי גרמו באופן ישיר למעשי רצח בעמנו. פעולות אלה מחייבות חקירה אובייקטיבית מדוקדקת לצורך בירור האחריות האישית של המעורבים לא רק בתחומי היזימה והתכנון אלא גם בתחומי הפיקוח והבטחונות.

מהצורה שבה מתנהלים בשנה האחרונה המהלכים המדיניים ניתן להסיק כי עורכי ההסכם לא הציבו שום גבולות לצד הערבי החתום עליו, וכי לא הוגדרו בשום צורה התנאים לביטולו במידה ומתבצעת הפרה שלו. דבר זה, שאותו ניתן ללמוד מהלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל על אף האלימות הפלשתינאית, היה באחריות נציגי הממשל הישראלי; לכן, יש לערוך חקירה ודרישה אצל הנציגים האלה ולכפותם להציג לפני הציבור הישראלי את מלוא הפרטים לגבי הדרך שבה הגנו על עניניו.

מתפקידו של בית המשפט יהיה להפריד בין אלה שגרמו נזק בשוגג לאלה שעשו זאת במזיד; אין זה מן הנמנע שרבים ממתכנני ההסכם, מהוגיו וממפעיליו – כמו רבים מאלה שעדיין תומכים בו בהווה – ביססו את פעולותיהם על הנחות של רצון טוב ואמונה תמימה בכך שההסכם חיובי ושאויבינו אכן מוכנים לעשות עימנו שלום.

אך על אלה וגם על אלה לשלם את מחיר הפשע, בין אם מדובר במזימת מעל ישירה או ברשלנות בלבד – וזה גם מה ששומה על ממשל צודק לעשות עם רב המרצחים ועוזריו: לעוצרם, לאסרם ולהעמידם לדין.

מציאות אגודה הגותית למען הטוב, האמת והצדק
מוסד ע"ש משה קרוי לחקר האמת, על יסוד הפילוסופיה של אין ראנד.
ת.ד. 23281, תל-אביב 61231,
טל: 03-682-1381, פקס: 03-682-1271
www.philosofia.org, [email protected]

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

בעצם ימים אלו, כאשר רוחות חדשות-ישנות החלו מנשבות מעל אזור המזרח התיכון ועולים באוויר שמות שונים ומשונים כגון "מפת הדרכים" או "נאום הנשיא בוש", יש צורך לשים על השולחן מספר עובדות בנוגע לתהליכים שהיו בינינו לבין שכנינו הפלשתינים בגדה וברצועה מאז מלחמת ששת הימים ועד אינתיפאדת אל-אקצא.

ראשית, בימי ממשלת מפא"י בראשות גולדה מאיר אשר סירבה בכל תוקף להכיר בזכויות העם הפלשתיני מהסיבה הפשוטה ביותר והיא, שלטענתה "אין דבר כזה עם פלשתיני". השלב הבא ביחסינו עם הפלשתינים הוא ועידת קמפ דייוויד אשר בה נקבע התקדים של "שלום תמורת שטחים" אשר יהיה רשום (לדיראון עולם) על שם ראש ממשלת הליכוד, מנחם בגין, ועל שם תנועת החירות לדורותיה. הנקודה החשובה באמת היא ששם הסכים בגין לאפשר סוג של אוטונומיה לפלשתינים וכך למעשה היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שהכיר בדבר קיום העם הפלשתיני וחשוב מכך, הוא הכיר בזכויות ההגדרה העצמית שלהם לראשונה.

השלב הבא וכנראה החשוב ביותר בנושא ההכרה המדינית של ישראל בזכויות העם הפלשתיני התקיים באותה ועידה שכה מעט דנים בה ובחשיבותה והיא ועידת מדריד. בוועידה זו שוב קבעה ממשלת הליכוד ותנועת החירות, הפעם בראשות יצחק שמיר, תקדים היסטורי שבמסגרתו מתנהל מפגש פנים אל פנים בין מנהיגי מדינת ישראל ומנהיגי העם הפלשתיני. נציגי ישראל אמנם דרשו כי המשלחת הפלשתינית תהיה רק חלק ממסגרת מדינית רחבה יותר שנקראה "המשלחת הירדנית-פלשתינית", וכמובן שכל איזכור לאש"ף ויאסר ערפאת היה כביכול אמור לגרום לחברי המשלחת הישראלית לארוז את חפציהם.

חבר מעניין במיוחד שהיסב עימם לאותו שולחן הוא לא אחר מאשר סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלשתני, שהוא בשר מבשרו של ארגון אש"ף ואף היום הוא נחשב למינוי של ערפאת ולא של אבו-מאזן. הוא אף לא התאמץ במיוחד להסתיר זאת על-ידי כך שבימי הוועידה הוא הופיע חבוש בכאפיה הזהה לזו של ערפאת, אשר אופן חבישתה לא הותיר מקום לספק באשר לכוונותיו של סאיב עריקאת ואת מי הוא למעשה מייצג.

למרבה הפלא חברי המשלחת הישראלית לא הגיבו על הפרובוקציה השקופה וחשוב לציין שהיו בה מיטב חברי "המשפחה הלוחמת" ובהם רה"מ יצחק שמיר, בנימין נתניהו, שהבליח ככוכב לתודעה הישראלית וגם עוזי לנדאו, מחריפי המתנגדים לאוסלו, מפת הדרכים ולכל דבר בעצם. וכך מגיעים למסקנה שמי שהכירה לראשונה, דה-פאקטו, בארגון אש"ף כנציג העם הפלשתיני היא ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר וגם זה רשום (אם ירצו או לא) על שם תנועת החירות.

חבל, דווקא היה אפשר לעשות אחלה תוכניות. למשל, לשדר קטעים נבחרים
מהרטוריקה האופטימית של הטקסים דאז על רקע הדיכאון דהיום. זה מרשים
יותר מכל דיבורי ה"אמרנו לכם" של הימין הזועם.
הרי בינתיים קם פה דור חדש
שלא ידע את ניחוחות השלום ולא שמע על מזרח תיכון חדש. למענו, וגם למען
הדורות הקשישים יותר, חשוב להשמיע מחדש את נאומו הנשכח של יצחק רבין
המנוח, באחד הטקסים ההם: "בסמטאות חאן יונס ובחוצות רמת-גן, בעזה,
בכיכרות חדרה, ברפיח ובעפולה, נולדת הבוקר מציאות חדשה. מאה שנים של
סכסוך פלשתיני-ישראלי באות אל קיצן".

אם נקשיב שוב ושוב לאמירות הנלעגות ההן, אם נציב במוזיאונים את תמלילי
הנבואות שהתבדו, יש סיכוי שנוכל להבין מה בדיוק השתבש. זה לא נעים, זה
מביך מאוד, אבלזה המינימום הנדרש מחברה שוחרת לקחים. לא ייתכן
שהמסקנה העיקרית מקריסת תהליך אוסלו תהיה שערפאת איש רע, או שצריך
גדר. את שתי התובנות הטכניות הללו היה אפשר להסיק כבר בתקופת מלחמת
לבנון. מה שמתבקש עכשיו זה היגד עקרוני יותר, לקח לדורות. והלקח העיקרי
המסתמן הוא שאסור לכפות פתרונות על מצבים בלתי פתירים. או במילים
אחרות: היעדר פתרון עדיף על פתרון מסוכן.

כשהשמאלנים הזמינו הנה את ערפאת, הם פעלו מתוך תחושת חירום והנחה שאין
לישראל מה להפסיד. בכל נאומיהם והסבריהם באותה תקופה כיכב הטיעון שהזמן
פועל לרעתנו, ושמוכרחים למצוא במהירות איזשהו הסדר. אירועי האינתיפאדה
הראשונה נטעו בהם תחושה מוטעית, שיותר גרוע לא יכול להיות. הם האמינו
שהסכם שלום הוא תמיד הרע במיעוטו, ולו גם עם השטן בכבודו ובעצמו. "מה
האלטרנטיבה?", זעקו רבין ופרס לעבר ספסלי האופוזיציה.

היום כבר ברור שהאלטרנטיבה היתה פשוט לחכות. לא להתייאש כל-כך מהר.
אומה רשאית להיכנע רק כשחרב חדה מונחת על צווארה, ובסתיו 93' לא היתה
חרב כזאת על צווארנו. היא היתה בטוניס. אבל סף הסבל של השמאל היה נמוך
מאוד, ולכן אנחנו משלמים היום מחיר כבד. בניגוד להערכה השגורה אז, התברר
שתהליך השלום פגע בנו יותר מתהליך הכיבוש.

בשנת 92', השנה האחרונה לפני הסכם אוסלו, נרצחו 25 ישראלים בפיגועים.
בשנת 2002 נרצחו 450 ישראלים, פי 18. גם מצבנו הכלכלי היום רע עשרת
מונים מהמצב הכלכלי אז, כשחשבנו שכל פתרון מדיני עדיף על חילופי אש.
אפילו מבחינה מוסרית, מצבנו הורע. אם מישהו קיווה כאן, שההסכם ישחרר
אותנו לפחות מהצורך לעולל רע לפלשתינים, הוא מוכרח להודות היום שלפני
אוסלו לא היו כאן חיסולים ממוקדים, גדרות הפרדה וכל-כך הרבה מחסומים.

לכן בפעם הבאה שהשמאל יביא לנו הסכם אוסלו חדש, עוד סיכון מחושב
כביכול, כדאי להגיד לו "לא, תודה". אחרת אנחנו עוד עלולים להתגעגע יום
אחד למצבנו הנוכחי.
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/536/873.html

גילוי:מחקר של יוסי ביילין לטובת האיחוד הארופי
https://rotter.net/forum/gil/5404.shtml
מדיניות מוחמד דחלאן ראש מנגנון הפלשתיני דאז..
https://rotter.net/forum/gil/5486.shtml
המשך חשיפה:ב-4 בנוב' 1995 נעקר לב המנהיגות..
של תהליך אוסלו, כאשר רצח "קיצוני" ישראלי את ראש
הממשלה יצחק רבין. בשלהי פברואר מארס 1996-שמעון
פרס ראש ממשלה הלם גל חדש של טרור, שלושה פיגועים..
https://rotter.net/forum/gil/5444.shtml
יוסי ביילין- המדריך ליציאה מלבנון - הספר המלא
https://rotter.net/forum/gil/5429.shtml
המשך חשיפה: שלושת היעדים של השלב הראשון......
https://rotter.net/forum/gil/5348.shtml
רעיון´´עזה תחילה´´נולד בשנת 1977 ולא בשנת 2002 !!!
https://rotter.net/forum/gil/5034.shtml

http://www.menewsline.com/stories/2003/august/08_27_1.html
U.S. considers international force to stop Israeli-PA war
WASHINGTON -- The United States has been examining the prospect of organizing an international force to stop the Israeli-Palestinian war.
"We're not talking about another U.S. military deployment," an official said. "Instead, we're discussing a NATO-type heavily-armed combat force that would be based mostly on troop contributions from Europe. There has been some discussions and positive feedback from some of our European friends."

Thursday, August 28, 2003 U.S. MULLS INTERNATIONAL FORCE FOR PA
U.S. MULLS INTERNATIONAL FORCE FOR PA

WASHINGTON -- The United States has been examining the prospect of
organizing an international force to stop the Israeli-Palestinian war.
Officials said both the Bush administration and Congress have quietly
discussed an effort to recruit at least one division of combat troops that
would patrol the West Bank and Gaza Strip and enforce a Palestinian
ceasefire with Israel. They said many in the administration and Congress
have concluded that a Palestinian state can not be established without an
international force that will impose a ceasefire in the region.
"We're not talking about another U.S. military deployment," an official
said. "Instead, we're discussing a NATO-type heavily-armed combat force that
would be based mostly on troop contributions from Europe. There has been
some discussions and positive feedback from some of our European friends."
Officials said congressional leaders, both Democrats and Republicans, have
supported the deployment of U.S. troops in the Palestinian areas as part of
an international force. They said NATO and the international community would
require at least a pool of 30,000 troops, aircraft and armored platforms to
form a credible deterrent against Palestinian insurgency groups that operate
in the West Bank and Gaza Strip. At any one time, about 10,000 troops would
patrol the West Bank and Gaza Strip in cooperation with Israel and the
Palestinian Authority.

The troops are coming. get ready. feinstein is big CFR mouthpiece as is Lugar. Get ready.
http://www.sfgate.com/cgi-bin/article.cgi?f=/news/archive/2003/08/24/national1457EDT0489.DTL

E.U. - RAPID DEPLOYMENT FORCE AIMED AT ISRAEL (NOTE THE DATE 12/22/02) by Emanuel A. Winston, a Middle East analyst & commentator

For some time I have detected and written about the stench of European collaboration with Jewish Leftists and various Arabists in the U.S. State Department. It was hard to put together because such groups are not anxious to announce their intentions nor show collaboration.

However, more is surfacing. For example: The E.U., (European Union) wishes to assemble a RDF (Rapid Deployment Force). Such a Force needs a ‘raison d’etre’ (reason for being) or at least an excuse. One reason will be to deploy European and, possibly, Canadian forces in the Middle East to forcibly ‘separate’ Israel and the Arab Palestinians. (Read this article and plan carefully.) That translates into sending forces into Israel, against that nation’s will to ostensibly force into existence another Arab Palestinian State. This requires ‘protecting’ the ‘unwarlike’ Arab Palestinians after they conduct Terrorist operations, from Israeli counter-Terrorism assaults. Seemingly unconnected, it is in fact a direct extension of the Bush "Road Map" plan which will start its implementation at the end of January 2003 - in one month?!?

Since the E.U. does not have any troops of its own, it wishes to borrow from existing NATO’s standing military, including men, equipment, tanks, planes, ammunition, planning, computer technology, etc. Much of this armament has been supplied by America (at U.S. tax-payer’s expense). Any decisions by NATO to allow this transfer must have approval of the American Administration.

Since this may seem contrary to the Bush/Cheney/Rice/Rumsfeld mind-set, is it possible that such approval has been given by the U.S. State Department as the main operator of the Quartet, which includes the E.U., United Nations and Russia. Perhaps the State Department even orchestrated this concept.

Saudi FM Hails Idea of International Forces in Mideast
Conflict
CEP20030903000130 Moscow ITAR-TASS in English 1302 GMT 3 Sep 03


MOSCOW, September 3 (Itar-Tass) - Deployment of international forces in the
zone of the Palestinian-Israeli conflict might be the best way of stopping
bloodshed there, Saudi Arabia's Foreign Minister Prince Saud al-Faisal told
reporters Wednesday after a meeting with the Russian Foreign Minister, Igor
Ivanov.
While the Israeli government is sticking to the use-of-force tactics against
the Palestinian people, introduction of international disengagement forces
into the area seems to be the only way of settling the problem, Prince Saud
said.
The best of putting an end to the bloodshed would be to exert effective
international pressure on Israel, he indicated.
Discussions of the Palestinian problem have revealed the closeness of
Russian and Saudi positions, Prince Saud said.
-0-kle 031600 SEP 03

http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/middle_east/1470680.stm
Thursday, 2 August, 2001, 17:54 GMT 18:54 UK

As tensions continued to escalate on Thursday, Palestinian leader Yasser Arafat met Italian Prime Minister Silvio Berlusconi and Pope John Paul II as part of a drive to win support for a team of international observers to monitor clashes between Israel and the Palestinians.

Interesting day in ME diplomacy........Saudi Prince meets with King Mohammed VI,
http://www.riyadhdaily.com.sa/display_assay.php?id=35234
Wed. Aug. 27, 2003
Saudi Crown Prince visits Egypt, Syria, Morocco......and Spanish King all in a day's news........and KJC visits Syria soon.
Casabanca ...................................
Crown Prince Abdullah bin Abdulaziz, deputy premier and commander of the National Guard of the Kingdom of Saudi Arabia, arrived in Casablanca Monday for a state visit to Morocco, his third leg of a four-nation tour which already took him to Syria and Egypt. He is scheduled to visit Russia at the end of the tour.

Crown Prince Abdullah’s official delegation comprises Prince Nawaf bin Abdulaziz, chief of General Intelligence, Prince Faisal bin Abdullah bin Mohammed Al-Saud, assistant chief of General Intelligence, Prince Mohammed bin Nawaf bin Abdulaziz, ambassador of the Kingdom to Italy and senior protocol officials.
http://www.albawaba.com/headlines/TheNews.php3?action=story&sid=257218&lang=e&dir=News

August 27, 2003
Spanish King receives Saudi Governor for talks
Spain's King Juan Carlos received in Mallorca on Wednesday Prince Salman bin Abdulaziz, the Governor of Riyadh region, SPA reported.
In the course of the reception, the Spanish Monarch and Saudi official exchanged cordial talks and discussed bilateral relations between both countries. (Albawaba.com)

http://www.middle-east-online.com/english/syria/?id=6468
Spain's King to visit Syria

Spain's economy minister announces King Juan Carlos, Queen Sofia are to visit Syria in autumn.

DAMASCUS - King Juan Carlos and Queen Sofia of Spain are to visit Syria in the autumn, Spanish Economy Minister Rodrigo Rato said here Monday.
Rato told a news conference that he had informed Syrian President Bashar al-Assad of the visit.
Assad and his wife Asma paid an official visit to Spain in May 2001 - the couple's first to a Western country after Assad took power in July 2000.
Rato, who arrived in Damascus Sunday night, said his own visit also aimed to "strengthen economic relations" between the two countries, particularly in the tourism, transport and industry sectors.
He said Spain supports Syria "economically and politically", adding that Damascus is important in the quest for peace in the Middle East.
Spain also supports talks to broker a partnership agreement between Syria and the European Union, the minister said.

Jerusalem Post
Jul. 12, 2003
Italy's Berlusconi wants Israel in EU

..Italian Prime Minister Silvio Berlusconi wants to see Israel join the European Union, and discussed this recently with the 25 ambassadors of the EU countries both in the "club" or scheduled to join in 2004, Berlusconi told visiting Foreign Minister Silvan Shalom.
..Berlusconi said that even though Israel is geographically on the other side of the Mediterranean, culturally and economically it is a Western European and democratic country. The Italian Prime Minister further said that not one of the ambassadors at the meeting was opposed to the idea.
..According to Israeli officials, Berlusconi again raised two issues that he discussed with Prime Minister Ariel Sharon during his recent visit in Jerusalem the idea of a massive economic Marshall-type plan to help the economies in the region, especially the Palestinian economy; and the convening of an international Mideast peace conference in Sicily.

http://www.guardian.co.uk/italy/story/0,12576,824146,00.html
Saturday September 28, 2002
UK Guardian
First among Billionaires
The Berlusconi legend is projected in a 128-page booklet, An Italian Story, that he first put out in 1994, then mailed, updated, to 12 million people in Italy at the last election. It's a fable of self-improvement but also of Biblical destiny - he has claimed to be "the Lord's anointed".

http://www.arabicnews.com/ansub/Daily/Day/030715/2003071512.html
Pope's stances are appreciated in the Arab states
Regional-Vatican, Politics, 7/15/2003
The Vatican announced yesterday that the denouncement pronounced by Pope John Paul II of the American military interference in Iraq and his call for a just and comprehensive peace in the Middle East were appreciated in the Arab states.

The message was conveyed to the chairman of the Papal council for dialogue among religions, Michael Fitzgerald, during a meeting with heads of other churches from the Middle East held on July 7 and 9 in Sednaya ( in the outskirts of Damascus, where one of the oldest churches in the world is situated ), in Syria.

The statement explained that the participants expressed their appreciation for the Pope's position and the Catholic officials on the Middle East, especially their condemnation of the war against Iraq and their demand of a just and comprehensive peace in the Middle East especially in Palestine."

http://www.zenit.org/english/visualizza.phtml?sid=38688
Zenit

VATICAN CITY, JULY 11, 2003 (Zenit.org).- John Paul II wants to see the Israeli-Palestinian peace process accelerated.

That desire was transmitted on Thursday by Cardinal Angelo Sodano, Vatican secretary of state, to Israeli Foreign Affairs Minister Silvan Shalom.

A statement issued by Father Ciro Benedettini, assistant director of the Vatican press office, said the meeting between the Israeli Minister and the cardinal focused on "the current process of reconciliation and peace between Israelis and Palestinians."

"Cardinal Sodano expressed on behalf of the Holy Father the fervent desire that the process will intensify and conclude rapidly," the Vatican spokesman said.

Father Benedettini said that during the meeting "some bilateral questions were also analyzed, relating to the life of the Catholic Church in the Holy Land, which will have to be urgently resolved on the basis of the commitments of the Fundamental Agreement of 1993."

*** Thus concludes the ugly portait of real global Middle East diplomacy. In 2001, the Vatican dictates foreign troops in Jerusalem, Italy and Spain, under the Jesuit-trained King Juan Carlos go to work, and by 2003, the US, EU and UN all agree. The only way to get those troops in is to aggravate the conflict into an unsolvable bloodbath under the guise of what is now called a roadmap, which was initially known as the Oslo Peace Accord.***

end

**
This Wednesday, Sept. 10, the Root and Branch Oslo War Conference will take place all day. I will be the last speaker, beginning at 8:30 PM. Israel Center, 22 Keren Hayesod, Jerusalem. For details write [email protected] My speech is called, The Dirty Secrets Of Oslo, and I've never given it before.**

**
Book news. Thanks to Dr. Paul Goodley, Miriam Adahan and Shivaun Dree, copies of the Hebrew edition of Save Israel were given to three Knesset members, four prominent rabbis and one radio host. I think I chose the right people to spread the word. If anyone else wishes to donate a copy of the book to the prominent Israeli of their choice, just write me at [email protected]
Save Israel in English has sold out its first edition. I have no new books to offer right now and must reprint. This is the only book I personally have to pay for, because of difficulties with the intended first publisher. And I just don't know if I dare risk the costs of printing a full edition.
So, I had a meeting with my printer, who is also the publisher of the Hebrew edition. We came up with this plan: He will print a limited edition of 200 and number them as they come off the press. If anyone wants a numbered limited edition of Save Israel, signed by the author, let me know. If there are enough orders, I'll have the books ready within a week. If not...don't know.
My nice publisher also agreed to let me sell the Hebrew edition for 60 shekels instead of the 79 shekel store price. You know the rest. **

** I never publicize demonstrations for fear of being branded an advocate of any political movement. But I'm going to make an exception. The Women In Green are planning a demonstration against Shimon Peres, and it's about time someone did. So, risking all, I urge you to join in.**

September 13, 1993 -- "A Day that will live in Infamy"

Inside Shimon Peres Spider's Web: Confronting a Decade of Deceit,
Death and Despair Perpetrated on the People of Israel by Enemies Within and Without

Protest the Shimon Peres Sunday, September 21, 2003 Eightieth Birthday Bash
(to take place at the Mann Auditorium in Tel Aviv) when Birthday Boy Shimon
will discuss with visiting guests Bill Clinton and Friends the political role
Mr. Peres will play in the coming U.S. and European led foreign occupation of Israel

DEMONSTRATION
From: Women in Green [email protected]
On Sunday, the 21st of September, the friends of Shimon Peres have
decided to honor him on the occasion of his 80th birthday, at the Mann
Auditorium in Tel Aviv. Former US President Clinton will be there.
Ordinarily, we would not inject ourselves into such an occasion. However, so
much pain and suffering has been caused by Mr. Peres to Jewish families
throughout Israel, that we feel compelled to act.
The Oslo process has caused the deaths of some 1,500 Jews and the
maimings of thousands of others. Peres has brought grief and sorrow to those
families who have lost love ones or suffered serious injuries. Sadly, he
shuns visiting the bereaved, and has become immune to their pain.
What is even more disturbing is the fact that he is unrepentant. Mr.
Peres is incapable of admitting error. Furthermore, he refuses to descend
from the podium. He continues to inject his poor judgment on many issues of
the day. These opinions are faithfully reported in detail by the leftist
oriented media, both here and abroad.
Peres' blindness and timidity towards Arab terrorism is well known. He
has brought upon the Jewish People the catastrophe of Oslo, of which he is
the architect. It is for this reason that Women For Israel's Tomorrow (Women
in Green) feel justified to use the occasion of his 80th birthday as a means
to broadly publicize the poor judgment Mr. Peres has shown in the past.
Unfortunately, there are those who still cling to Mr. Peres to provide
them with answers to today's complicated problems with the Arabs. The choice
by them of Mr. Peres is a poor one. He consistently has been proven wrong in
the past. Because of his vanity, he is unable to admit his grotesque past
failures. There are those who point to Peres' major contribution to
providing Israel with the deterrent atom bomb capability. Notwithstanding,
Mr. Peres is a grave liability to Israel and threatens Jewish survival.
Mr. Peres has a long record of identification with international
socialism. He rarely identifies himself as a Jew or expresses his
identification with a Jewish State. He has consistently shown extremely poor
judgment with regard to the terrorist Arafat. Arafat is the father of
international terrorism, yet Peres completely ignores that important fact.
Moreover, he is prepared to make peace with the Arabs at any cost, despite
their inhumane and barbaric tactics, and their different moral standards.
We intend to take out ads in the Hebrew Press, to reach as wide an
audience as possible, to warn them of the dangers that Mr. Peres represents.

The octogenarian, Mr. Peres, has no words of wisdom for us. He has
consistently been proven wrong in all his suggestions with regard to our
relations with the Arabs. His advices represent a danger and menace to us
all. They should be totally disregarded. That is our realistic view on Mr.
Peres on the occasion of his 80th birthday. It is vital that you join our
demonstration on the 21st of September, or at the very least, show your
support for it.
Jerusalem, September 5, 2003
Ruth and Nadia Matar
Women For Israel's Tomorrow (Women in Green)
POB 7352, Jerusalem 91072, Israel
Tel 972-2-624.9887, Fax 972-2-624.5380
[email protected]

** I was interviewed in Australia by journalist Ian Neubauer. He sent me the result;
an extensive article in a goodlooking magazine called Vertigo. Of course, it was written from a very liberal Australian point of view and thus was not really all that sympathetic. But it was fair and skillfully written. The writer showed tons of integrity in his report of my work.
He also sent me his novel, Get A Fix. It is a fine read but not for everyone on my list. The language is spicy but the information is revealing. The characters are mostly young post-army Israelis rushing to India to stay stoned as long as the money holds out. There is an insight here into the defeated youth of secular Israel, participating in a long Indian Ghost Dance.
Here is a quote I liked:
"The Mossad aren't assassins. They're data entrapment specialists."
"Data entrapment, my arse. They killed Yitzhak Rabin - your very own prime minister."
"That was the Shabak. Forget them, they're rank amateurs. If the Mossad wanted Rabin out of the picture, they wouldn't have used idiots like Raviv and Amir."
The author's address is: [email protected]

**A longtime and wonderful correspondent has asked me if I could try and help someone for her. Here's hoping I can:

Please help us try to save the life of a beautiful 4 year old girl who is suffering from leukaemia for the second time in her very short life.
There will be a bone marrow drive in her name, Bracha Naomi, on Wednesday, September 10, between 3 p.m.-6 p.m. at Ezer MeZion, Rehov Yirmiyahu 51. 6 ccs of blood will be taken from each person. Donors should be between 18-55 (pregnant women may also donate). If a donor is below the age of 18, he/she should bring written consent from a parent or guardian.
For further details, phone: 538-1817 or 064-380623

The rest is in Hebrew and if you don't have the right fonts, you'll see Greek.**

הצילו את ישראל!

, הצילו את ישראל ! גם בעיברית.
להזמנת הספר אנה פנו אל בית ההוצאה קונוס בטלפון: 03-556991
או בדואר אלקטרוני: [email protected]

לפני 8 שנים, אף אחד, ממש כך, לא האמין לבארי חמיש כשכתב שיצחק רבין נרצח כחלק מקנוניה פוליטית. כעת, לאחר שבישראל בלבד נמכרו 30,000 עותקים מספרו "מי רצח את יצחק רבין", ב-5 שפות, סקרי דעת הקהל מגלים כי כמחצית מאוכלוסיית המדינה אינה מאמינה עוד לגירסה הממשלתית של ההתנקשות.
ייתכן כי רק בעוד 8 שנים נוספות יעכלו הישראלים את הטענות שמועלות ב"הצילו את ישראל". חמיש חושף את המזימה הבינלאומית שנרקמת נגד ישראל על ידי חלק מהדמויות בעלות הכוח הרב ביותר והאירגונים החשאיים ביותר בעולם. הם קנו בכסף והשחיתו את המדינאים המשפיעים ביותר בישראל, ואותם מנהיגים עצמם מובילים את ישראל ואת העם היהודי לעבר אסון שעלול להיות טרגי ומזעזע ממש כמו השואה.
"יש לו השפעה ממשית על מי שאינו ספקן מספיק" "ידיעות אחרונות"
"הבחנותיו של בארי חמיש בנוגע למזימות של ראשי הוועדה לקשרי חוץ לגבי המזרח התיכון הוכחו שוב ושוב כמדוייקות. הוא סיפק הוכחות מתועדות היטב לגבי השליטה הבו-זמנית של הוועדה בפוליטיקאים ישראלים כדוגמת יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר ובנימין נתניהו, כמו גם ביאסר ערפאת". "The New American"
"השאלות שמציג חמיש הן מהותיות, מדאיגות וראויות לתשומת לב."
“Cleveland Jewish News"
אתר "הצילו את ישראל": http://chamish.tsedek.com

בשעות הקטנות של הלילה, שסיימנו בו את המשא ומתן עם הפלסטינים באוסלו
ושתי המשלחות חתמו בראשי תיבות על ההסכם המגובש, מלאו לי שבעים שנה. בישראל עדיין היה לילה, אך בנורווגיה כבר הפציע השחר.

עמדנו בחדר, קבוצה קטנה של ישראלים, פלסטינים ונורווגים - שותפים לאחד הסודות הדיפלומטיים השמורים ביותר עד כה, סוד שגילויו הקרוב עתיד לחולל מפנה מהפכני בהיסטוריה של המזרח התיכון.

ואז ניגש אליי הנציג הבכיר של אש"ף בדיונים, אבו עלאא, ובירכני בלבביות. "ההסכם הזה", אמר,"הוא מתנה ליום הולדתך."

הודיתי לו על ברכתו וחשבתי בלבי: איזו מתנת יום הולדת, כה מיוחדת, כה בלתי צפויה, כמעט בלתי אפשרית... לנגד עיניי חלפו ביעף תמונות מימי ילדותי ומשנות פעילותי. נולדתי בעיר וישנובה בקרבת וולוז'ין, כיום - ביילורוסיה, שהייתה בימים ההם מרכז רוחני יהודי .

המשורר הלאומי שלנו, חיים נחמן ביאליק, ראה בישיבה הגדולה בוולוז'ין את "בית היוצר לנשמת האומה" היהודית.

כיוםלא נשאר דבר מוולוז'ין היהודית. בתי הכנסת והישיבות, העסקים ובתי המלאכה, כולם היו לתלי חורבות, נמוגו אל תוך הזיכרון, יחד עם היהודים שחיו שם. לולא יצאתי משם בעוד מועד,לא היה גורלי שונה מגורלם של שאר היהודים, שהושלכו אל בורות המוות ואל תאי הגז. אני בן לדור שאיבד עולם ובנה עולם.

זכינו להקים את מדינת ישראל ולחדש את עצמאותו הלאומית של העם היהודי במולדתו העתיקה רק אחרי חורבן העולם הישן, שממנו יצאנו למסערב תלאות וקשיים, כדי לבנות עולם חדש, צודק יותר, טוב יותר, עולם שימזג את
השאיפהלשחרור לאומי עם השאיפה לצדק חברתי.

אך בניין עולמנו החדש היה כרוך, לדאבון לב, במלחמות קשות, בסבל ובייסורים שהן המיטו על הנפגעים הרבים ועל בני משפחותיהם, משני צדי המתרס. הצטברות מטענים של סבל רב שנים מביאה את הצדדים הלוחמים לידי חוסר יכולת לשנות את עולם הדימויים שלהם, הן את דימוי האויב והן את הדימוי העצמי.

כך מחמיצים שעות כושר. תודעת היריבות גוברת פעמים רבות על היכולת להבחין בהזדמנות ההיסטורית, באותה הצטברות נדירה של נסיבות, המאפשרת למדינאי לחולל שינוי במהלך ההיסטוריה.

כדי להצליח בעצם השינוי צריך לגרש את צללי העבר, המפריעים לרבים כל כך לראות בעיניים פקוחות את המציאות החדשה. באותן השעות הקטנות של הבוקר ידעתי זאת היטב: יחד עם צללי הלילה, שפינו כבר את מקומם לדמדומי השחר, עלינו לגרש את צללי העבר. צללי הלילה נעלמים מאליהם. צללי העבר חבויים בכל סדק ובכל פינה של חיינו. את הנעשה אין להשיב.

אתה העבר אי אפשר לשנות, אך דווקא בנסיבות כה רגישות ועל רקע משקעים כה רבים, כפי שיש ביחסי ישראל והפלסטינים, מגיע הרגע שבו צריך לבטל את נוכחותו של העבר בהווה.

למען העתיד חייבים לגרש את צללי העבר, אבל כיצד?

**
שמעון פרס

הקישור לכתבה !!
http://www.snunit.k12.il/seder/flux/page_5.html

מקור: רשת ב'.

העשור האחרון בחיינו היה כל-כך עתיר מאורעות ורב אירועים גדולים ונוראים. הגודש הזה מקשה על הבחירה בין ''רק אתמול'' לבין ''לפני זמן רב כל-כך'', כי הפרקים שנרשמו הם כה דרמטיים שנראה כאילו הכל קרה זה עתה ואולי בכלל התרחש בעידן אחר ועל פלנטה אחרת.

האזכור של תהליך אוסלו היום נהפך למורכב ובעייתי, ומעורר יותר אנטגוניזם מאשר הזדהות. כאשר רציתי לציין עשר שנים ליום שבו עמדו מנהיגי שני העמים, הישראלי והפלשתיני, על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון ובחרו ללחוץ יד, גם אם בהיסוס, חשדנות וחשש, נעצרה נשימתי לרגע.
הסיבה לכך היא שבישראל 2003 נוצר כמעט קונצנזוס, שחלחל ופעפע אל עמקי דעת הקהל שהתהליך הזה היה מוטעה, אם לא מטעה.

כבר שכחו לחלוטין, כי היו כאלה שדאגו להשכיח, שאת התהליך הזה לא יישמו אלא רצחו; קטעו אותו באידיאולוגיה משיחית, ומכאן ואילך גררו רגליים, התחמקו, התחבטו - עד ששוב נשפך הדם, וחזרנו למסלול האלימות והשנאה.

בבסיס אוסלו עמד דבר שהיה, ועודנו, גדול מהדפים שעליו נחתמו מילות ההסכמים: צעד ראשון בתהליך היסטורי של הכרה הדדית בין שני עמים

המהלך הטכני של תהליך אוסלו היה צבאי-מדיני; אך בבסיסו עמד דבר שהיה, ועודנו, גדול מהדפים שעליהם נחתמו מילות ההסכמים. היה זה צעד ראשון, פריצת דרך, גם אם זו לוותה בחשש ובפחד, בתהליך היסטורי של הכרה הדדית בין שני עמים, אויבים מרים זה לזה. לא היה זה ויתור על דרישות או קבלת זכויות, אלא הכרה הדדית בכך שנגזר עלינו לחלוק את הארץ הזאת ושהקיום זה לצד זה יחייב את מה שנקרא בז'רגון המדיני ''ויתורים כואבים''.

היום, עשר שנים אחרי הפסיעה הראשונה וכמעט שלוש שנים של טרור חסר רחמים, קל לנו להפנות אצבע מאשימה, לתלות את האחריות למצב בערפאת ובארגוני הטרור הסרים למרותו – ולרחוץ בניקיון כפינו: אנחנו הצענו, הם סירבו.

אבל אנחנו, שרוצים מדינה יהודית-דמוקרטית בטוחה וחופשית, צריכים להבין שרק אחת היא דרכנו, ושקיים פתרון אחד בלבד. אנחנו צריכים להבין שאוסלו אינו שם נרדף לכניעה ולוויתור, אלא פתיחת שער גדול אל עתיד אחר: להכרה בינלאומית חסרת תקדים, לצמיחה ושגשוג כלכלי, ליכולת להעביר משאבים לחינוך, לרווחה ולבריאות ולנורמליזציה במקום חיים של עם במצור.

הטרור הוא נגע שאין להשלים עמו, ויש להילחם בו ללא פשרות. אך החזרה לרעיונות שעמדו בבסיס אוסלו - תוך התאמתם למציאות המשתנה, תוך תיקון הטעויות - תהווה נשק לא פחות יעיל נגד הטרור מאשר הטלת פצצה במשקל טון על בתי מגורים.

***

עו''ד דליה רבין-פילוסוף היתה חברת כנסת מטעם מפלגת המרכז ומפלגת העבודה. כיום היא יו''ר הוועד המנהל של מרכז יצחק רבין לחקר ישראל.

***

מאמרים נוספים:

@ רק בגלל הרוח/סאיב עריקאת
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/538/715.html

רק בגלל הרוח
לא הפגמים בהסכם גרמו לכישלון, אלא סופה של רוח ההסכם. סאיב עריקאת מסכם את 10 שנות אוסלו
סאיב עריקאת

לקראת יום השנה העשירי לחתימת הסכמי אוסלו, פלשתינים רבים שאלו: ''האם תהליך אוסלו היה טעות? האם היה עלינו להישמע לאזהרות של המבקרים הפלשתינים הרבים?''. אני נפגעתי מהכישלון של אוסלו, ובכל זאת הייתי משיב ''לא'' על שתי השאלות הללו.

אוסלו היה ביטוי של תקווה; הוא היא מאמץ כן של מנהיגים של שני עמים לגשר על התהום המפרידה בינינו, ולנסות, למען דורות העתיד, ליצור מציאות חדשה. ההתלהבות שהסכם אוסלו הפיח בשני העמים היה אות למידה שבה הם רצו שלום ורצו להאמין שהתהליך שהחל באוסלו יוביל אותנו לשם.

כן, הטקסט של הסכם אוסלו היה מעורפל ולא מדויק. כן, הפלשתינים האמינו יותר מדי ודקדקו מעט מדי בפרטים. אך בחרנו לקבל את הפגמים הללו - שלהם היינו מודעים היטב באותו זמן - בתקווה שרוח אוסלו תשרור בסופו של דבר.

התקווה שהפיח אוסלו עדיין מבליחה. הטרגדיה האמיתית תהיה חיסול התקווה הזאת

למרבה האירוניה, לא היו אלה הפגמים בטקסט של אוסלו שהובילו לכישלונו הסופי, כי אם סופה של רוח אוסלו. פתאום, עבור רבין ''אף תאריך אינו קדוש''. נתניהו היה מתנגד נוקשה, מופגן ואידיאולוגי לאמונות הבסיסיות של אוסלו. ובעוד שברק דיבר על ה''הצעות הנדיבות'', הוא המשיך להפקיע את האדמה הפלשתינית ולהרחיב התנחלויות.

בעשור שחלף מאז הסכם אוסלו, התהדקה אחיזת החנק של ישראל בירושלים המזרחית הכבושה. יותר אדמות פלשתיניות הופקעו, יותר הגבלות נסיעה הוטלו ומספר המתנחלים בשטח הפלשתיני הכבוש גדל בקצב גבוה מאי-פעם.

בזמן זה, הרשות הפלשתינית עמלה קשה כדי לספק לישראל מה שהיא היתה צריכה ומה שהיא חשקה בו יותר מכל: ביטחון. ניסינו להוכיח לישראל שאנחנו באמת מקבלים את קיומה ואת זכותה לחיות בשלום. ובנקודת זמן זו, העובדות תמכו בנו ללא עוררין: שלוש השנים שלפני האינתיפאדה הנוכחית היו השקטות ביותר בתולדות הכיבוש הישראלי. אפילו נתניהו הודה לרשות הפלשתינית על מבצעי הביטחון באופן פומבי. לא, זה לא היה מושלם, אבל זה זז בכיוון הנכון.

מאוכזב ככל שאהיה מהמקום שאליו אוסלו הגיע ומחידוש האלימות, לא ויתרתי על התקווה. הרשות הפלשתינית מחויבת לתהליך השלום כפי ששורטט במפת הדרכים. אך כעת, עבודתנו צריכה להיות על שלום, לא על תהליך. והצרכים של הפלשתינים - הקמת מדינה וסוף לכיבוש - חייבים לעלות לרמת החשיבות של צורכי הביטחון של ישראל.

רוח אוסלו נפצעה אך אינה מתה. התקווה שהפיח אוסלו עדיין מבליחה פה ושם. הטרגדיה האמיתית - זו שעלינו להימנע ממנה מכל מחיר - תהיה חיסול התקווה הזאת.
* הד''ר סאיב עריקאת הוא ראש צוות המו''מ הפלשתיני.

@ הטעות מ-93' והטעות מ-95'/משה פייגלין
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/538/700.html

הטעות מ-93' והטעות מ-95'
התרענו מפני קטיושות על אשקלון, בפועל נורים טילי קסאם. משה פייגלין מסכם את 10 שנות אוסלו
משה פייגלין

על הכביש ישב לצדי ד''ר משה פרץ מרחובות וסביבנו התקבץ בצומת גן הוורדים ציבור מגוון. כבאית שהובאה על ידי המשטרה כיוונה את זרנוקיה אל גבנו ואנו המתנו לנחת זרועו של זרם המים. היינו חלק מ-100 אלף איש, שביצעו באותו אחר צהריים של יום בחודש אב תשס''ה (אוגוסט 1995), את אותה פעולה בכ-80 צמתים מרכזיים ברחבי הארץ. המדינה נעצרה. היתה זו כפי הנראה ההפגנה העממית המרשימה ביותר שידעה ישראל מעודה.

במבט של עשר שנים לאחור, נראה שמפגיני ''זו-ארצנו'' טעו בעניין אחד בלבד: טילי קטיושה אינם נורים כיום על אשקלון כפי שהתריעו, אלא טילי קסאם.
השוואת העשור שקדם לאוסלו עם העשור שאחריו - אינה מותירה ספק: התהליך הזה המיט עלינו אסון נורא. איננו יכולים יותר להיכנס לחנות, לגן ילדים, או לבית קפה ללא אבטחה צמודה. איש אינו מפסיק כיום את שגרת יומו כאשר מוציאים שורות-שורות של ילדים מפוחמים מאוטובוס נוסף שהתפוצץ. הכלכלה מרוסקת, מערכות הסעד קורסות, ומעמדנו הבין-לאומי הולך ומידרדר.

דומה כאילו שאב התהליך את טיפותיו האחרונות של רצון הקיום הלאומי שלנו. אדישות וייאוש שורים בכל, תורי הצעירים המבקשים להגר נקבצים בתור ליד השגרירויות הזרות, ובמקביל מוסיף ראש הממשלה ליהנות מפופולריות מוזרה. המצב נתפס כגזירת שמיים - גם הפגנות כבר לא רואים, אין נגד מי, ואולי בעצם מעולם לא ידענו עבור מה.

ערפאת לא קיבל את ארץ התנ''ך תמורת שלום. הוא עזר לנו להיפטר מחבלי הארץ הללו

השאלה היא לא מי צדק - התשובה לכך ברורה. השאלה היא כיצד הבינו מפגיני ''זו-ארצנו'', מה שלא הבינו כל המומחים, הגנרלים, הפרשנים ומעצבי דעת הקהל באותה תקופה. כיצד זה אדריכלי אוסלו (רבין, פרס ושות') נתפסים כגיבורים לאומיים, ואלה שהתריעו ועשו כל שביכולתם למנוע את האסון - עדיין מחוץ לגדר.

מה יש לו לאותו ילד שצעק ''המלך הוא עירום'' שאיפשר לו לקרוא את המציאות נכוחה? מדוע למרות הכל - גם כיום - אין ההמון שמסביב מוכן להקשיב לו? והחשוב מכל: האם ייתכן שהילד הזה צופן בחיקו, גם את התשובה הנכונה ליציאה מן המשבר היום? כן. יש לו הפתרון גם היום. השאלה היא כמה סבל עוד נעבור כדי שנפסיק לברוח מעצמנו, ונקשיב לו.

בראיון לאחר הפסדו בבחירות 1996 אמר פרס: ''היהודים ניצחו את הישראלים''. וזהו בעצם כל הסיפור. תהליך אוסלו היה ונותר מאבק כוחות אימתני, המתנהל כולו בתוככי החברה הישראלית, בלי קשר למטרותיו המוצהרות. מובילי התהליך גייסו את גדולי אויבי ישראל ותומכיהם בעולם הרחב, כדי לאכוף על החברה הישראלית את איבוד זהותה היהודית.

ערפאת לא קיבל את ארץ התנ''ך, את בית-אל שילה וחברון - ערש האומה העברית, תמורת שלום. הוא עזר לנו להיפטר מחבלי הארץ הללו, האוכפים עלינו מטען של זהות בן 4,000 שנה - בשם השלום.

* משה פייגלין הקים את תנועת ''זו-ארצנו'' ועומד כיום בראש תנועת ''מנהיגות יהודית''.

@ שני הצדדים אחראים/יוסי ביילין
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/538/709.html
שני הצדדים אחראים
הגורם לחידוש האלימות הוא לא ההסכם, אלא ההפרות שלו. יוסי ביילין מסכם את 10 שנות אוסלו
יוסי ביילין
אילו מומש הסכם אוסלו, היה נחתם הסכם קבע בין ישראל לבין אש''ף עד 4 במאי 1999. לצד ישראל היתה מוקמת מדינה פלשתינית, שהיתה מאפשרת לה להבטיח את קיומה כמדינה יהודית-דמוקרטית ולפתוח פרק חדש בחייה כמדינה נורמלית, שעצם קיומה אינו הנושא המעסיק אותה מבוקר עד ערב.

ארבע שנים וחצי חלפו מאז סיומו המיועד של תהליך אוסלו. כמעט מדי יום מצוטט פוליטיקאי כזה או אחר המכריז בתקשורת על ''מות אוסלו'', אך גם ממשלת הימין מוצאת עצמה מאמצת את מפת הדרכים, שאינה אלא הנשמה מלאכותית של אותו הסכם עצמו, עד 2005.
אף אחד ממבקרי ההסכם, מימין ומשמאל, לא הצליח עדיין להציע חלופה שתהא מוסכמת על שני הצדדים.

באין חלופה להסכם אוסלו, נמצא עצמנו בתוך שבע שנים שולטים על יותר פלשתינים מאשר על יהודים. ישראל לא תהא יותר מדינה יהודית או שלא תהא מדינה דמוקרטית, ובכל מקרה משמעות הדבר היא סוף החלום הציוני. מימוש החלק החסר בהסכם אוסלו - הסדר הקבע הישראלי-פלשתיני מהר ככל האפשר - הוא הסיכוי היחיד להצלת הרעיון הציוני.

שני הצדדים טרחו להכין חוברות עבות כרס על ההפרות, ושניהם צדקו במידה רבה

מתנגדי תהליך אוסלו, ובעיקר אלה שבקוצר ראותם אינם מבינים שהנסיגה מהשטחים היא הדרך היחידה להבטחת הרוב היהודי, תולים את חידוש האלימות בהסכם אוסלו ולא באי-ממושו. אחריות האי-מימוש אינה מוטלת על צד אחד בלבד ושניהם מתחלקים בה, גם אם אחריות הפלשתינים רבה יותר.

אנחנו הכרזנו ש''אין תאריכים קדושים''; הטבח במערת המכפלה היה אירוע הטרור הגדול הראשון אחרי שנחתם הסכם אוסלו, והוא בוצע על ידי רופא יהודי במדי קצין צה''ל. נתניהו היה ראש הממשלה שהמציא את ה''הדדיות'' ומנע בכך התקדמות בתהליך המדיני, למרות השקט היחסי שהתקיים בתקופת כהונתו. שלוש שנים היה ראש ממשלה, עד תום הסדר הביניים, ואפילו דיון אחד על הסכם הקבע לא התקיים בימיו.

אין ספק, אינתיפאדת אל-אקצה היתה ההפרה החמורה ביותר של הסכם אוסלו, אך שני הצדדים טרחו להכין חוברות עבות כרס על ההפרות שנגרמו על ידי הזולת, ושניהם צדקו במידה רבה. מותשים, ''נוקמים'', ''מרתיעים'', ''גובים תג מחיר'', ניצבים היום הישראלים והפלשתינים אלה מול אלה.

לישראל היו שנים יפות שנבעו מהסכם אוסלו - ההסכם עם ירדן, ה''בום'' הכלכלי, הקשרים עם העולם הערבי ועם מדינות שבעבר החרימו אותנו. גם הפלשתינים ידעו שנים טובות יותר לפני פרוץ האינתיפאדה. לשני הצדדים אין אלטרנטיבה עדיפה, אם אינם רוצים להמשיך ולדמם. במקום להאשים זה את זה, במקום לתלות את האשם בהסכם במקום בהפרותיו, שומה על הצדדים לשוב לדרך שאותה זנחו ולהגיע אל הסכם הקבע ברוח תוכנית קלינטון וחזונו של בוש.

* הד''ר יוסי ביילין היה מעורב במגעים שקדמו להסכם אוסלו. כיום הוא עומד בראש תנועת שח''ר.

@ הטרגדיה שהבאנו על עצמנו/עוזי לנדאו
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/538/712.html

הטרגדיה שהבאנו על עצמנו.
אם נותנים לזאב טורף כבש ועוד כבש, הוא לא נהפך לצמחוני.
עוזי לנדאו מסכם את 10 שנות אוסלו.
עוזי לנדאו

הסכם אוסלו הפך עם שלם לשפן ניסיונות של גחמותיהם של אקדמאים מתחילים (פונדק והירשפלד) שהצליחו לגרור פוליטיקאים ותיקים (ביילין ופרס). הוא ליקוי מאורות של עם, שהיווה דוגמה ללחימה נחושה בטרור, עד שהשתבשה עליו דעתו בשל עייפות מנהיגיו. הוא מעורר תסכול, משום שכישלונו היה ידוע מראש, וצער עמוק כי יותר מאלף ישראלים נרצחו בנשק שנמסר לרוצחים. מדובר ברעיון עיוועים, ניהול גרוע ותוצאה הרת-אסון. כל זה, בלי אף מילה על אידיאולוגיה.

הנחת יסוד שעמדה בלב ההסכם היתה: אם תיקח זאב טורף ותיתן לו כבש ועוד כבש ועוד כבש, סופו שייהפך לצמחוני.
אם נשליך להם ויתור אחר ויתור, ניתן בידם שטח שבו יוכלו לשלוט על הציבור שלהם, ונשק לצבא שיוכל להילחם בטרור ולאכוף את השלטון, ומסלול פוליטי-מדיני עם סיכוי למדינה, וכסף רב, ומקורות פרנסה, ועוד ויתור אסטרטגי, ועוד ויתור ביטחוני - סופם שיהיה להם מה להפסיד, והם יהיו מוכנים לקיים את ההסכם ולפתור מחלוקות במשא ומתן.

ואכן, ערפאת התחייב על כך במכתב פומבי ליצחק רבין ז''ל, שנרתם למדרון החלקלק הזה. רק לאחר מכן נחתם ההסכם על מדשאת הבית הלבן. הפוליטיקאים חייכו, הצלמים צילמו, והאוסלופילים, מדושני עונג, אמרו: ''סוף סוף יש לפלשתינים אינטרס לקדם את ההסכם''. פרס אמר: ''אנחנו ניתן להם רובים, והם יעשו לנו את העבודה''. ורבין ז''ל הוסיף: ''בלי בג''ץ ובלי בצלם''.

אוסלו נהפך לתהליך של ''שטחים תמורת זמן''. לאחר כל ויתור קיבלנו פסק-זמן - עד התביעה הבאה

למעשה, התנדבנו לוותר לפני שפתרנו את הסיבות העיקריות לסכסוך - הפליטים, ירושלים, יישובי יש''ע והגבולות. ויתורינו לא הניעו את הפלשתינים לסור מעמדותיהם ולו כמלוא הנימה.

גם על הדדיות ויתרנו: העלמנו עין מכך שהאמנה הפלשתינית הקוראת להשמדתנו לא שונתה; התרנו לארגוני הטרור להתפתח לאופציה אסטרטגית; אפשרנו לרוצחי יהודים לחגוג בחוצות העיר; התעלמנו מהברחות נשק דרך הים, במנהרות רפיח ואפילו במסוק האישי של ערפאת - וזו רק רשימה חלקית.

לא זאת בלבד שלא התעקשנו שערפאת יילחם בטרור כפי שהבטיח, גם לא עשינו זאת בעצמנו. כדי לקיים את ההסכם, שכנענו את עצמנו שצריך לאפשר לערפאת להפר אותו.

וערפאת? לא רק שהוא לא מילא את התחייבויותיו, אלא בא בתביעות ואיומים חדשות לבקרים. התוצאה היתה שהתפתחה בו התחושה שאיננו מסוגלים לעמוד בפני איומיו. אוסלו נהפך לתהליך של ''שטחים תמורת זמן''. לאחר כל ויתור קיבלנו פסק-זמן מסוים - עד התביעה הבאה. עד שאהוד ברק הציע להם מכל טוב, והם השיבו בגל טרור שנמשך עד היום.

משהשתבש התהליך, מצאנו עצמנו מול 60 אלף כלי נשק (פי שניים מהמותר), מעבדות חבלה וטילי קסאם ליד מרכזי האוכלוסייה. מסתבר שבמזרח התיכון, הזאב לא ממהר להיהפך לצמחוני.

הסכם אוסלו הוא טרגדיה שהבאנו על עצמנו; רק דבר אחד גרוע ממנו - מפת הדרכים.
השאלה היא כמה זמן ניאלץ לחכות עד שנלמד שהכרעת הטרור היא תנאי מקדים לכל משא ומתן.

בדיוק לפני 10 שנים נחתם הסכם אוסלו. אדריכלי ההסכם משוכנעים גם היום שצדקו, ושאין דרך אחרת (חדשות)

בסוף השבוע הזה יצוין מועד החוצה פוליטית את הציבור הישראלי לשניים – 10 שנים להסכם אוסלו. אדריכלי אוסלו, רון פונדק ויאיר הירשפלד, משוכנעים גם היום שצדקו, שלא היתה דרך אחרת – ושאוסלו ינצח בסופו של דבר. יש להם הרבה מילים טובות על אבו עלא, ראש הממשלה הפלסטיני החדש – וגם ביקורת נוקבת על ההחלטה "לסלק" את ערפאת
איל בן

בנו של אחד מאדריכלי אוסלו, פרופ' יאיר הירשפלד, משרת כצנחן בחברון. תפקידו העיקרי - להגן על המתנחלים. יום אחד התקשר נסער לאביו. "אבא", הוא אמר, "כמה מתנחלים החלו לדבר איתי, לא סיפרתי להם מי אני, ותוך כדי השיחה הם אמרו לי ש'צריך להיכנס לבתים של פושעי אוסלו ולרצוח אותם'. החלטתי שאני צריך לעזוב אותם מיד ולצאת ולהגן עליך".

הירשפלד האב מיהר להרגיע את בנו. במלאת עשר שנים להסכמי אוסלו, הוא כבר להתרגל לנאצות, לקללות ולאיומים. למצב הסכסוך קצת פחות.

בדיוק לפני עשר שנים, ב-13 בספטמבר 93', צפה הירשפלד בהתרגשות, יחד עם עמיתו למשא ומתן החשאי, ד"ר יאיר פונדק, בלחיצת היד בין יצחק רבין ליאסר ערפאת בחתימה על ההסכם על מדשאת הבית הלבן. כיום מביטים השניים בעיניים כלות כיצד שני הצדדים לא מסוגלים לפתור את הסכסוך בדרך שהם התוו באוסלו.

אדריכלי ההסכם עדיין משוכנעים שאוסלו חי, שהרעיון חי ובועט, שדרכם ניצחה ושערפאת הוא למרות הכל - עדיין הפרטנר. שרי הקבינט, שלא יכלו לבקש לעצמם עיתוי סמלי מזה כשהחליטו בסוף השבוע על סילוק היו"ר, חושבים אחרת. חלק ניכר מהציבור הישראלי, על פי הסקרים, מסכים איתם.

הירשפלד ופונדק תולים כעת תקוות בראש הממשלה הפלסטיני המיועד, אבו עלא, ומשוכנעים שהוא עוד יפתיע, אפילו את ערפאת, אם רק ישראל תאפשר לו.

"הוא איש מאוד רציני", אומר פונדק, "מפוכח ומתון, הוא מאמין באמת שהשלום הוא צורך לשני העמים. צריך להבין שהוא לא יס-מן של אף אחד, גם לא של ערפאת".

הירשפלד: "אבו עלא הרבה יותר נחוש מאבו מאזן, הרבה יותר פייטר ממנו. אבו מאזן מרים ידיים הרבה יותר מהר ומתייאש. אבו מאזן ניהל את המאבק בערפאת בפומבי, אבו עלא, לעומתו, יעשה את זה בחדר סגור, ובאופן יעיל יותר".

השניים צברו "שעות אבו עלא" רבות בימים הראשונים של מסלול אוסלו, כשאיש עדיין לא העלה בדעתו שהשיחות הבלתי פורמליות בבית בעיירה המרוחקת כמאה ק"מ מאוסלו יובילו להסכם ההכרה ההדדי בין ישראל לאש"ף, להסכמה על כינון אוטונומיה פלסטינית בגדה וברצועה, ולהקמת הרשות הפלסטינית מאוחר יותר (לפירוט הסכמי אוסלו לחצו כאן).

תזכורת: כשיוסי פגש את טרייה

ההתחלה היתה דומה לעוד אחד מאינספור מגעים בלתי פורמלים שהסכסוך הישראלי-ערבי ידע עם השנים. לפני הבחירות לכנסת ב-92' הגיע לארץ הדיפלומט הנורווגי טרייה לארסן, שבפגישה עם ח"כ יוסי ביילין, אז באופוזיציה, הציע לו להעמיד לרשותו את קשריו הטובים ב"גולה הפלסטינית" כדי לפתוח במגעים.

ביילין סירב. באותה תקופה, אש"ף עדיין היה שם מוקצה, לפחות על פי החוק. עם זאת, אמר ללארסן, "יש לי חבר". החבר היה יאיר הירשפלד, פרופסור למזרח התיכון באוניברסיטת חיפה שניהל מגעים עם פלסטינים כבר מתחילת שנות השמונים. ביילין הציע להירשפלד לנסוע ולבדוק אם משהו יכול לצאת מיוזמתו של לארסן.

ב-10 בספטמבר 1992, פחות מחודשיים לאחר הקמת הממשלה בראשות יצחק רבין, נפגש לארסן שוב עם ביילין. כעת היה ביילין סגן שר החוץ. לארסן הביא איתו לפגישה בחשאי את סגן שר החוץ הנורבגי. הנורבגים הציעו להגיש את כל העזרה שתידרש לתהליך, שנראה אז עדיין שולי לחלוטין.

אל הירשפלד הצטרף רון פונדק, ובברכת ביילין, שעדיין שמר את הקלפים צמוד לחזה ולא סיפר דבר לשר החוץ שמעון פרס או לראש הממשלה יצחק רבין, התקיים סבב המפגשים הראשון בנורבגיה, בין ה-20 ל-22 בינואר 93'. מהצד הפלסטיני הגיע אחמד קריע, הוא אבו עלא, דמות אלמונית למדי באותם הימים, ששימש כאיש הכספים של אש"ף.

הפגישות התקיימו בבניין מבודד בלב יערות. "זו לא היתה טירה כפי שמשום מה נכתב במשך השנים", אומר הירשפלד. "זה היה בסך הכל בית שנערכו בו קודם לכן סמינרים".

הממשלה הנורבגית סגרה אזורים גדולים מסביב לבית כדי למנוע ממטיילים להגיע למקום. הישראלים והפלסטינים גרו בסמוך, והאווירה היתה בלתי פורמלית לחלוטין: הם אכלו ושתו יחד, טיילו, ושוחחו על עניינים שונים. הישראלים חשו בנוח במחיצתו של אבו עלא. "שיהיה ברור, לא היו לנו שיחות נפש איתו, דיברנו בעיקר על הסכסוך", אומר הירשפלד.

השיחות נפתחו בדיבורים על שיתוף פעולה כלכלי, ומהר מאוד עברו לדיאלוג על הצהרת עקרונות משותפת. בספרו "לגעת בשלום" מספר ביילין מדוע בשלב זה עדיין לא עדכן איש במתרחש: "ידעתי שאם אספר לפרס, הוא יהיה מחויב לעדכן את רבין, וחששתי שרבין יעצור את המהלך".

"כשהתחלנו את המהלך", אומר פונדק, "לא הנחנו שהוא יהפוך לערוץ העיקרי, אלא שיהיה כלי עזר בלבד".

באיזה שלב חשתם ב'משק כנפי ההיסטוריה'?

פונדק: "האמת, שבעצם כבר בפגישה הראשונה שלנו עם אבו עלא וצוותו, חשתי שהעניין רציני. העמדות שהוא הציג היו שונות מהעמדות שהציגה המשלחת הפלסטינית בוושינגטון, במסלול הדו צדדי שהתנהל באותו זמן במקביל עם הפלסטינים. היה לנו ברור שהם מתכוונים להתקדם באומץ".

הירשפלד: "הוא הציע לנו דברים שחידדו את אוזנינו. למשל, הוא הציע את רעיון עזה תחילה, שגם רבין ופרס תמכו בו, וגם ללכת על תוכנית מרשל – רעיון שהיה אהוב על פרס".

אז מי הוליך את מי, אתם את ביילין, הוא את פרס, או שמא כולכם את רבין?

פונדק: "אנחנו לא גררנו אף אחד. אם ביילין היה אומר לעצור, או פרס היה אומר לעצור, היינו עוצרים. זה פעל כך: אנחנו מדווחים לביילין כשזה רציני, וכשביילין חושב שזה רציני, הוא מדווח לפרס, וכשפרס חושב שזה רציני, הוא מדווח לרבין".

חששתם כיצד רבין יגיב כשייוודע לו על המהלך?

פונדק: "לא חששתי מהתגובה שלו. האמנתי שזה מהלך שיתאים מאוד לרבין. בנינו את זה לפי הצפי איך רבין היה רוצה לראות את זה".

אבל רבין הגיב תחילה בביטול...

פונדק: "במהלך השנים הגענו להבנה שרבין היה מעורב ברעיון בצורה עמוקה מכפי שהבנו באותם הימים. התברר לנו שעוד לפני אוסלו רבין שלח סנסורים שונים לאש"ף, שהוא כבר היה עם יד על הדופק. הוא הבין באותה תקופה שצריך לגלגל מהלך מול אש"ף, הוא רק לא היה בטוח שזה יכול להתממש. הוא אמר לפרס - בוא תתגלגל עם זה.

באנו אל רבין ופרס עם טיוטות ראשונות, והיו אז שתי אופציות: לקחת את כל החומר ולהפיל אותו על משלחת המשא ומתן בוושינגטון. אופציה שנייה היתה להפוך את הערוץ למסלול נוסף. רבין ופרס החליטו להפוך בערך במאי את המהלך מבלתי פורמלי חשאי לפורמלי חשאי, ושלחו את מנכ"ל משרד החוץ, אורי סביר, לשיחות".

בסך הכל התקיימו 14 פגישות בנורבגיה, ועוד שלוש במקומות אחרים במערב אירופה. הפגישות הלכו ותכפו, והתקיימו בעיקר בסופי שבוע. כל המשתתפים שמרו על חשאיות. גם במשרד החוץ איש לא ידע על המתרחש. הנסיעות התכופות של סביר יצרו מערכת לחשושים שלמה במשרד - העובדים לא הבינו איך מעז המנכ"ל לצאת לבילויי סוף שבוע לחו"ל על חשבון המשרד.

אולם בשלב מסוים, בחודש יוני, רבין עשה שני צעדים לאחור. ראש הממשלה שלח לשר החוץ פרס מכתב בן שני עמודים, בו הוא מציג את "מגעי אוסלו" כסכנה לתהליך השלום, ומעלה את החשש שאש"ף-טוניס הקיצוני מנסה לטרפד את המשא ומתן בוושינגטון בין ישראל לפלסטינים המתונים.

אנשי הצוות הישראלי היו המומים. ביילין מספר בספרו כי באורח פלא, שינה רבין את עמדתו שוב יומיים לאחר מכן, ב-10 ביוני, ונתן שוב את ברכת הדרך לתהליך.

מאוחר יותר הצטרף גם פרס בעצמו לדיונים. בספרו "המזרח התיכון החדש" הוא מספר על רגעי התרוממות הרוח. "בשעות הקטנות של הלילה, שבו סיימנו את המשא ומתן עם הפלסטינים באוסלו ושתי המשלחות חתמו בראשי תיבות על ההסכם המגובש, מלאו לי שבעים שנה. בישראל עדיין היה לילה, אך בנורבגיה כבר הפציע השחר. עמדנו בחדר, קבוצה קטנה של ישראלים, פלסטינים ונורבגים - שותפים לאחד הסודות הדיפלומטיים השמורים ביותר ער כה, סוד שגילויו הקרוב עתיד לחולל מפנה מהפכני בהיסטוריה של המזרח התיכון. ואז ניגש אלי הנציג הככיר של אש"ף בדיונים, אבו עלא, ובירכני בלבביות. "ההסכם הזה", אמר, "הוא מתנה ליום הולדתך".

הודיתי לו על ברכתו וחשבתי בלבי: איזו מתנת יום הולדת, כה מיוחדת, כה בלתי צפויה, כמעט בלתי אפשרית... באותן השעות הקטנות של הבוקר ידעתי זאת היטב: יחד עם צללי הלילה, שפינו כבר את מקומם לדמדומי השחר, עלינו לגרש את צללי העבר".

האם לאורך הדיונים הפנימיים בצוות הישראלי עסקתם בשאלה האם אפשר לסמוך על ערפאת?

פונדק: "אין ספק, דנו בסוגיה הזו. צריך להבין, הוא פרטנר קשה, מסובך ובעייתי, אבל זה לא קשור. הסכם הוא מעל לאיש. גם היום, עדיף שערפאת יחתום. גם אם מישהו ישר יותר יחתום, כמו אבו מאזן למשל, זה עדיין לא מבטיח כלום, כי חשוב שמי שחותם יזכה לתמיכה בקרב עמו".

ערפאת, כמו ערפאת, גרם לדפיקות לב בצד הישראלי עד הרגעים האחרונים שלפני טקס החתימה על מדשאת הבית הלבן. פרס מספר בספרו שזמן קצר לפני הטקס התדפק על דלתו בבית המלון יועצו של ערפאת, אחמד טיבי, ומסר לו בשמו של ערפאת שתי דרישות: למחוק מההסכם את הפיסקה שבה מוזכר אש"ף כחלק מהמשלחת הירדנית-פלסטינית, ולהוסיף את המלה "אש"ף" ליד כל מקום שבו מוזכר "הצוות הפלסטיני".

לאחר התייעצות עם רבין הוחלט לקבל את הדרישה השנייה, אבל לדחות את הראשונה. ערפאת סירב להסתפק בכך והודיע לישראלים שהוא עוזב מיד את וושינגטון. פרס השיב לטיבי: "יש לי בקשה אחת ממך - תודיעו לי מתי אתם מסתלקים, כי אנחנו נעזוב גם כן".

אלא שערפאת התקפל ברגע האחרון. הוא רק ביקש שהמלה "אש"ף" תודפס בכמה מקומות, ושלא יסתפקו בהוספתה בכתב יד. הבקשה התמלאה, ופרס העיר: "גורלו של הסכם היסטורי מרחיק לכת נשען על ההבדל בין רישום בעיפרון לבין הדפסתו במכונת כתיבה".

ועכשיו, עשר שנים לאחר החתימה עם ה"שותף" ערפאת, בישראל החליטו לסלקו. זה מתסכל אתכם?

פונדק: "לישראל יש נטייה התאבדותית. ערפאת הוא נכס לישראל, ולא נטל".

הירשפלד: "יש פקטור ששמו ערפאת. אם אנו מגרשים אותו, זה לא פועל לטובתנו. אפשר דווקא להשתמש בו לטובתך. היום הבעיה היא איך שמים קץ להרג הנורא, וצריך לשם כך גם לחזק את אבו עלא".

אין בכם שום כעס על ערפאת?

פונדק: "בתקופה האינתיפאדה היה לי הרבה כעס על ערפאת, על כך שלא עצר את האלימות כבר בשבוע הראשון. הוא חשב לצערי שהוא ירכב על הנמר הזה, אבל האלימות לא הובילה לדבר".

הירשפלד: "ערפאת נכשל בכמה דברים: הוא לא בנה את המדינה שבדרך. היה לו נוח שזו תישאר החברה שלו, בלי מוסדות שיוצרים מדינה. הפלסטינים לא בנו שפה של פיוס והליכה לקראת שלום, וגם לא פעלו מספיק להפסקת האלימות".

איך אתם מתמודדים עם הטענות שעלו במשך השנים, כי באוסלו נתתם לפלסטינים רובים, ויש להעמידכם לדין?

הירשפלד: "הימין הקיצוני רצח את רבין, הם הטעו והסיתו. הדרך היחידה היא של חלוקת הארץ לשתי מדינות. אם אתה בונה הסדר כזה, אתה חייב שלצד השני תהיה לגיטימיות להגן על עצמו. הם צריכים יכולת של הגנה עצמית".

אז אוסלו לא שבק חיים?

פונדק: "אוסלו זה לא הסכם שלום, זה הסכם מסגרת שקובע פרמטרים להתקדמות התהליך, כדי להגיע להסכם הקבע כשיש אמון בין הצדדים. בפועל תפיסת אוסלו שרירה וקיימת, המכניזם נשאר אותו מכניזם. למשל, אנחנו מתאכזרים אולי לפלסטינים, אבל לא מבטלים את הסמכות של הרשות בתחומים השונים, כפי שנקבע באוסלו. היום דווקא הימין דבק יותר באוסלו, כי זה הסכם ביניים, בלי להתחייב מה יהיה בהסדר הקבע".

הירשפלד: "אני מודה שמבחינת האמון, אוסלו לא חי, האמון מאוד פגוע. אבל אני רואה שבמשך השנים הימין זז יותר ויותר לעמדות שלי. שרון אמר שהוא נגד הכיבוש. הוא משתמש בשפה שלי. הוא מבטא קו חשיבה שמבטא קו כמו שלי. מבחינתי עדיף שהימין יעשה את ההסדר".

לנוכח המשך הפיגועים וההתנקשויות, אתם עדיין אופטימים?

פונדק: "אין הרבה אהבה בין שני העמים, זה נכון, אבל אנחנו מדברים על אינטרסים. לא תהיה הרבה ברירה בסוף. גם מלחמת העולם נגמרה, והגיעו לפתרונות".

הירשפלד: "אם רבין היה חי הוא היה מגיע להסכם קבע. היתה באמת תחושה של שותפות בינו לבין ערפאת. בדיעבד, לא ציפיתי שהכל יהיה פשוט. אין לי ספק שספטמבר 93' הוא פריצת דרך היסטורית, שמניחה את היסוד להגן על קיומה של המדינה. בלי אוסלו, מצבנו היה גרוע בהרבה".

חבל, דווקא היה אפשר לעשות אחלה תוכניות. למשל, לשדר קטעים נבחרים מהרטוריקה האופטימית של הטקסים דאז על רקע הדיכאון דהיום. היא מרשימה יותר מכל דיבורי "אמרנו לכם" של הימין הזועם.

הרי בינתיים קם פה דור חדש שלא ידע את ניחוחות השלום ולא שמע על מזרח תיכון חדש. למענו, וגם למען הדורות הקשישים יותר, חשוב להשמיע מחדש את נאומו הנשכח של שמעון פרס באחד הטקסים ההם: "אורחים נכבדים, גבירותיי ורבותי, היום אנחנו מצהירים כי הסכסוך תם. אני מכריז היום שהסכסוך נגמר.

היום הסכמנו להבטיח לאמהות ולילדים, ערביות, ערבים, ישראלים, יהודים, ששום אצבע לא תלחץ עוד על ההדק ולא תסכן את החיים. לא יישמע עוד חמס בארצך, שוב ושבר בגבולך" (קהיר, 4.5.94).

אם נקשיב שוב ושוב לאמירות הנלעגות ההן, אם נציב במוזיאונים את תמליל נבואות השקר, יש סיכוי שנוכל להבין מה בדיוק השתבש. זה לא נעים, זה מביך מאוד, אבל זה המינימום הנדרש מחברה שוחרת לקחים. לא יתכן שהמסקנה העיקרית מקריסת תהליך אוסלו תהיה שערפאת איש רע או שצריך גדר.

את שתי התובנות הטכניות הללו היה אפשר להסיק כבר בתקופת מלחמת לבנון. מה שמתבקש עכשיו זה היגד עקרוני יותר, לקח לדורות. והלקח העיקרי המסתמן הוא שאסור לכפות פתרונות על מצבים בלתי פתירים. או במלים אחרות: העדר פתרון עדיף על פתרון מסוכן.

כשהשמאלנים הזמינו הנה את ערפאת, הם פעלו מתוך תחושת חירום והנחה שאין לישראל מה להפסיד. בכל נאומיהם והסבריהם באותה תקופה כיכב הטיעון שהזמן פועל לרעתנו, ושמוכרחים למצוא במהירות איזשהו הסדר.

אירועי האינתיפאדה הראשונה נטעו בהם תחושה מוטעית, שיותר גרוע לא יכול להיות. הם האמינו שהסכם שלום הוא תמיד הרע במיעוטו, ולו גם עם השטן בכבודו ובעצמו. "מה האלטרנטיבה?", זעקו רבין ופרס לעבר ספסלי האופוזיציה.

היום כבר ברור שהאלטרנטיבה הייתה פשוט לחכות. לא להתייאש כל-כך מהר. אומה רשאית להיכנע רק כשחרב חדה מונחת על צווארה, ובסתיו 93' לא הייתה חרב כזאת על צווארנו. היא הייתה בתוניס. אבל סף הסבל של השמאל היה נמוך מאוד, ולכן אנחנו משלמים היום מחיר כבד. בניגוד להערכה השגורה אז, התברר שתהליך השלום פגע בנו יותר מתהליך הכיבוש.

בשנת 92', השנה האחרונה לפני הסכם אוסלו, נרצחו 25 ישראלים בפיגועים. בשנת 2002 נרצחו 450 ישראלים, פי 18. גם מצבנו הכלכלי היום רע עשרת מונים מהמצב הכלכלי אז, כשחשבנו שכל פתרון מדיני עדיף על חילופי אש. אפילו מבחינה מוסרית מצבנו הורע. אם מישהו קיווה כאן, שההסכם ישחרר אותנו לפחות מהצורך לעולל רע לפלשתינים, הוא מוכרח להודות היום שלפני אוסלו לא היו כאן חיסולים ממוקדים, גדרות הפרדה וכל-כך הרבה מחסומים.

לכן בפעם הבאה שהשמאל יביא לנו הסכם אוסלו חדש, עוד סיכון מחושב כביכול, כדאי להגיד לו, לא-תודה. אחרת אנחנו עוד עלולים להתגעגע יום אחד למצבנו עכשיו.
http://www.a7.org/article.php3?id=1870

שאלה שמציג גולש המכונה "שועלי גלילי"

מר הירשפלד, כמתנגד לקונספצית אוסלו, אתה מוכן להסביר לנו למה בכלל היינו צריכים ללכת על אופצייה של התחברות עם שרידי ארגוני הטרור שנותרו להם חבולים ודועכים בתוניס?

למה היה צורך להביא אותם משם לכאן ולתת להם להביא את נישקם איתם?
ואם כבר להביא אותם, אז למה להניח להם לבוא בתבניתם כארגוני טרור ולא לדרוש את התפרקותם?

מדוע ראשית המגעים היו ללא יידוע של גורמים רישמיים בעלי האחריות בקביעת המדיניות? מדוע כשהצגתם לרבין לראשונה את הפוטנציאל, השאיר רבין את העיסוק בהמשך ההידברות וההגעה לעקרונות מוסכמים עליכם ולא העביר את המלאכה לגורמים ממשלתיים מוסמכים - למשל צוות ממשרדי ראש הממשלה והבטחון שידאג לכל הסעיפים הרלוונטיים שהוזנחו?

למה הצבא ויתר גורמי הבטחון מודרו ולא נתנו את דעתם על העסקה וסעיפיה בטרם סוכמה ונחתמה?

מהיכן יש לך את הבטחון והשכנוע העצמי שמטרתם של ערפאת ומנהיגי הפלסטינים היא להגיע להסכם המכיר בקיום ישראל, המכיר בגבולות 49`? האם באמת לא ידעת אז ואינך יודע כיום את מטרותיהם האמיתיות המתפרסמות במסמכים רישמיים של הרש"פ והארגונים, בסיפרי הלימוד, בהצהרות שוטפות ובכותרות בעיתוניהם?

שלום אמת ולא שלום עכשיו
בברכה
אבא גוריו

התגובה של ד"ר יאיר הירשפלד

מטרתה של תכנית אוסלו, היתה להביא לחלוקה מוסכמת של הארץ, ולהבטיח גבול מוסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינאית מזרחה לה. האפשרות האמיתית שעומדת כנגד אוסלו היא להגיע למדינה אחת לשני עמים, שבה יהיו יותר ערבים מאשר יהודים, ואכן המשך המצב הקיים, בלי הסכמי אוסלו, היה מביא באופן הכרחי לסופה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

הסכסוך הערבי -ישראלי בינינו לבין הפלסטינאים, החל בסוף המאה ה-19, ונמשך היום כבר מעל 100 שנה. מי שלא מבין שהנוכחות הישראלית בשטחים במילים של ראש ממשלת ישראל, שרון: "הכיבוש הוא הגורם המרכזי לקורבנות", לא מבין מאומה. הדרך לצאת ממעגל האלימות היא בהחלטה הבסיסית לצאת מהשטחים, ולהחזיר את ההתנחלויות הביתה, ולא לטבוע בבוץ של עזה, חברון, וג`נין.

היום מפת הדרכים ממשיכה את הפריצה ההיסטורית של הסכמי אוסלו השיגו, ומביאה בשלושה שלבים להסדר קבע שבו יהיה ברור שאנחנו כאן והם שם. שלושת השלבים של מפת הדרכים הם:

1. בניית יציבות על ידי פירוק תשתית הטרור בצד הפלסטינאי, מחד גיסא, ופירוק ההיאחזויות שהוקמו לאחר מרץ 2001, מאידך גיסא.

2. אחרי השגת יציבות, יהיה מו"מ על הקמת מדינה פלסטינאית עם גבולות זמניים.

3. לאחר מכן יסוכם מו"מ להסדר הקבע, על פי הקווים המנחים שהונחו על ידי הנשיא קלינטון במתווה קלינטון.

ממשלת ישראל קיבלה את מפת הדרכים, ומחוייבת לממש אותה. כדי לעשות כך, על ממשלת ישראל לשת"פ גם עם ממשלת ארה"ב, וגם עם הרשות הפלסטינאית.

וכאן באה תגובתו הנזעמת של הגולש המכונה evglv - תגובה שנותרה ללא מענה בשלב הזה

איך אתה יכול לשקר במצח נחושה אם כי אתה כבר רגיל

שרון לא אמר "הכיבוש הוא הגורם המרכזי לקורבנות" הוא אמר "להחזיק שלושה וחצי מיליון פלסטינים זה דבר גרוע. לא דובר על מיתווה קלינטון במפת הדרכים ואם הכוונה היתה לשלום הישובים יכלו להישאר תחת שלטון פלשתיני.

פורום פוליטיקה של נענע
http://forums.nana.co.il/forum.asp?id=19

במלוא עשור שנים לחתימה על הסכם אוסלו, הצהרת העקרונות בין ישראל לאש"ף, יתארח בפורום אקטואליה ד"ר יאיר הירשפלד, מאדריכלי ההסכם. מאז נחתם, היה הסכם אוסלו שנוי במחלוקת, וזכה לתגובות מעורבות: תמיכה של השמאל ומחאה של הימין. במציאות של היום, התמונה הופכת אף מורכבת יותר.
שאלות ניתן לשרשר מעכשיו וכאן בלבד (לא לפתוח הודעה חדשה) , השאלות יועתקו מחר לפני האירוח לראש הדף.
http://forums.nana.co.il/forum.asp?id=19

!! ynet !!
קהילות ראשי > אקטואליה > חדר החדשות

אורח היום: רון פונדק

אחד מאדריכלי הסכם אוסלו מגיע לענות לכם מה
הוא חושב עליו בדיעבד...!!
10 שנים אחרי. ראשון ה-14.9.2003, שעה 20:00
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-870-148,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מגמה מסוכנת של שכתוב ההיסוריה מסתמנת לאחרונה בשמאל
*ערן שטרנברג - דובר מ.א. חוף עזה.

בימים האחרונים, לאחר תקופה של שקט מבורך בתקשורת הישראלית, חזרו תותחיו החלודים של השמאל לנסות ולירות בנו את פגזי התעמולה השחוקים שלהם. שלשום שמעתי את יוסי ביילין מדבר בקול ישראל, והיום נודע לי שגם מוסי רז דיבר באחת התחנות. הם כמובן חוזרים על המנטרות הידועות של כיבוש רע וכו' וכו'.

אקדים ואומר שבשביל שלוותי הנפשית הייתי צריך לכבות את הרדיו באינסטינקט, אולם תפקידי אינו מאפשר לי פריבילגיה מעין זו.

כמובן שלא שפשפתי את אוזני בתדהמה, האנשים הללו, שהם חסרי כל עמדה שלטונית היום מקבלים זמן שידור ששר ממפלגות הימין יכול רק לחלום עליו, אולם מה שכן הפליא אותי הייתה העובדה שהחבר'ה הנ"ל החלו בשידור חי לסמוך על זכרונו הקצר של הציבור ולשכתב את ההיסטוריה מחדש, מתוך מחשבה אופיינית לפוליטיקאים שהציבור הוא מטומטם וממילא לא בודק את העובדות. אחרי הכל, השמאל בישראל הוכיח שהסיסמא "אתה יכול לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן, אך אתה לא יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן" אינה תופסת לגביו.

ובכן, מה כבר הם אמרו? האדונים הנכבדים ציינו שהסכם אוסלו סה"כ היה הסכם חיובי שהיה מצליח אם מיד לאחר החתימה עליו... ברוך גולדשטיין לא היה טובח בערבים, וכל האמון בין הצדדים לא היה מתערער כתוצאה ממעשה זה! כן כך הם אמרו, ללא גמגום ורעד בקולם!

קימטתי את מצחי וניסיתי להיזכר, האמנם?

מאחר וידעתי שלאדונים הנכבדים יש נטיה לספור את הרוגיו של הצד השני בדקדוק רב, יותר מאשר להתעסק במספר נרצחינו, חשתי שאני צריך לבדוק את העובדות בעצמי, וכשרות לציבור גולשי קטיף.נט אביא כאן את העובדות:

- הצהרת העקרונות שהוסכמה לראשונה באוסלו בין 2 הצדדים נחתמה בטקס חגיגי בוושינגטון, בבית הלבן ב-13.9.1993
- ברוך גולדשטיין ביצע את המעשה שעשה במערת המכפלה בערב פורים תשנ"ד (התאריך הלועזי יוצא אי שם ב-24-25 לפברואר 1994, ויסלחו לי הקוראים על אי דיוק של יום בתאריך הלועזי)

בין 2 הארועים עברו יותר מ-5 חודשים!

בואו ונבחן את רצינות כוונותיהם של הפלשתינאים לשלום בתקופה זו:

ב-5 החודשים הללו נרצחו ע"י הערבים בהתקפות טרור לפחות 29 ישראלים! אז קראו להם במונח הידוע לשמצה "קורבנות השלום". כתושב גוש קטיף וכאחד שקרוב אצל האזור אותו אני מייצג אזכיר שבאזורנו נרצחו חיים דרינה, אפריים איובי (תושב כפר דרום שנרצח ליד קריית ארבע) אילן לוי ואהוד רוט (חיילים) גרגורי סייז וסא"ל מאיר מינץ שנרצחו באזור מחסום ארז, עוד פיגועים ידועים שזכורים מאז היו רצח איש השב"כ נועם כהן, ורצח מרדכי ושלום לפיד, אב ובנו שעמדו בטרמפיאדה ליד חברון, כמובן שכל חלל הוא עולם ומלואו וניתן להרחיב ולפרט עוד ועוד, אך העיקרון ברור.

גם בוועדת החקירה שחקרה את הארוע במערת המכפלה נשמעו עדויות על כך שהיישוב היהודי בחברון הוזהר לילה לילה בשבוע שלפני מעשה גולדשטיין שצפוי טבח נוסח תרפ"ט. מתפללים במערה סיפרו על נסיונות חוזרים שוב ושוב של ערבים להתפרץ לאולם התפילה בו הם שהו בשאגות "איטבח אל-יהוד" ולבצע טבח, וגם סליק עם גרזנים וסכינים נמצא בקרבת מקום. כלומר, התאור של ערבים הנוסעים ברחובות עריהם ומחלקים פרחי שלום ליהודים עד שבא ד"ר גולדשטיין האכזר שחילק כדורים ללא מרשם והרס את כל האמון בין הצדדים... הוא תאור ציני ונלעג, שמעיד על כך שאלו שאומרים אותו מנסים שוב לברוח מאחריותם להסכם הנורא הזה (בעצם, אף פעם הם לא לקחו אחריות).

השבוע חל עשור להסכמי אוסלו. "עשור דמים", הגדיר את השנים שחלפו מאז יולי אדלשטיין ביום רביעי מעל במת הכנסת.

בספטמבר 1993 היתה הכנסת בפגרה, אך היא התכנסה ב-9 לחודש לדיון מיוחד בהסכם העקרונות בין ישראל לאש"ף שנחתם בבירת נורבגיה ימים ספורים קודם לכן. השבוע , בעשירי לספטמבר, שוב הפסיקו הח"כים את פגרת הקיץ והתכנסו לדיון מיוחד. יו"ר הקואליציה גדעון סער אסף חמישים חתימות של חברי הבית בבקשה לערוך ישיבה מיוחדת , כדי לדון בהשלכות תהליך אוסלו בן העשר.

יולי אדלשטיין פתח בנאום מבריק אותו בנה בנוסח של וידוי שהיה על אדריכלי אוסלו לומר כעבור עשר שנים. הוא קרא להם להכות "על חטא שיחות בסתר" שניהלו בטרם חתימת ההסכם ו"על חטא בריחה מאחריות" כשטענו שמישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה.

ב-1993 פתח את הדיון חבר סיעת הליכוד דאז משה קצב והשיב לו מי שהיה אז שר החוץ, שמעון פרס. השבוע פתח את הדיון יולי אדלשטיין, שהצטרף לסיעת הליכוד אחרי הבחירות האחרונות, והשיב לו חיים רמון, שעבר מאז תמורות רבות אך נשאר בחיקה של מפלגת העבודה. גם הפעם, כמו לפני עשר שנים, הישיבה היתה סוערת, אלא שאז אולם המליאה היה מלא והפעם נכחו בו בקושי עשרים-שלושים ח"כים. אפילו מבין אלה שדרשו לכנס ישיבה מיוחדת לא כולם מצאו לנכון להגיע. לפני עשר שנים דובר בהכרעה, ואילו הפעם התדרדרה הישיבה המיוחדת של הכנסת למכבסת מילים.

אדלשטיין פתח בנאום מבריק אותו בנה בנוסח של וידוי שהיה על אדריכלי אוסלו לומר כעבור עשר שנים. הוא קרא להם להכות "על חטא שיחות בסתר" שניהלו בטרם חתימת ההסכם, "על חטא בריחה מאחריות" כשטענו שמישהו אחר יעשה עבורנו את העבודה ברגע שיגיע מתוניס ו"בלי בג"צים" ישבור למחבלים ידיים ורגליים, "על חטא ההשתקה, סתימת הפיות ותרבות העדר", "על חטא ההתנשאות" כלפי כל מי שניסה לנתח את ההסכם ולחזות את תוצאותיו. הוא כמובן גם לא התעלם מפרשת המיצובישי. בליכוד מצא אדלשטיין את הנישה שלו, וחברותו בסיעה מתאימה לו ככפפה ליד לעומת חברותו בישראל בעלייה, שם מעולם לא נראה גורם אותנטי. אדלשטיין רק לא הזכיר שאף עליו להכות על חטא הישיבה בממשלת ברק, אם כי לא כיהן שם כשר אלא כסגן שר בלבד; בא יוסי שריד ודאג לרענן את זכרונו כשהוא עצמו נזכר בהנאה, לדבריו, בישיבה משותפת עם נתן שרנסקי ליד שולחן הממשלה. הממשלה, הדגיש, היתה ממשלת אוסלו.

אלא שפוליטיקאים רבים עוברים במהלך הדרך תמורות אלה או אחרות, מה גם שהמפד"ל ישבה אף היא בממשלת ברק, כך שאדלשטיין לא היה חריג. מה שהעיב על הופעתו המרשימה לא היתה שותפותו בקואליציה של ברק, אלא תחושת אכזבה שהותיר בקרב הצופים. נאומו שהחל בקול תרועה רמה הסתיים בקול דממה דקה. נאום "אני מאשים" שכזה מחייב מסקנות, אלא שמסקנות לא נשמעו מעבר להצעה להפנות גב לתהליך אוסלו ו"לפתוח דף חדש".

לפני עשר שנים התמקד הדיון בהסכם עם אש"ף, ואילו הפעם משך כל נואם את השמיכה לכיוון שלו ולנושא הקרוב אל לבו. החל מחיים רמון שהעלה, איך לא, את עניין הגדר, וכלה בנציגי יהדות התורה שניצלו את הזמן כדי לקבול מחדש על הגזירות הכלכליות ועל אכזריותו של בנימין נתניהו. אשר לרמון, לא זו בלבד שהיטה את נושא הדיון אלא גם התעטף באצטלה של קטגור ודרש להקים ועדת חקירה עקב שפיכות הדמים הנוראה והפגיעה הנואשה בבטחונם של אזרחי ישראל. המחדל, אמר, מתקרב במימדיו לזה של מחדל מלחמת יום הכיפורים. לא, הוא לא התכוון להסכמי אוסלו. המחדל מבחינתו הוא העיכוב בהקמת הגדר.
בחודש שקדם לעשור להסכמי אוסלו נסגר המעגל. התאמתו כל תחזיותיהם השחורות של מתנגדי התהליך אחת לאחת, מלה במלה, כולל האזהרה שהזכיר לראשונה משה קצב בנאומו בכנסת בספטמבר 1993, ואשר עליה חזרו לא פעם אנשי הימין מאוחר יותר. אש"ף, אמר קצב (שכן הרש"פ טרם באה לעולם), תפציץ משטחיה בקטיושות את אשקלון ואת אשדוד, את שדרות ואת אופקים. עד לאחרונה נתפסו תומכי התהליך בעובדה שאשקלון טרם הותקפה כבקרש הצלה. את שדרות שהותקפה ב´קסאמים´ לא החשיבו, שלא לדבר על יישובי גוש קטיף. הבטחתם קטיושות באשקלון, חזרו והטיחו ביריביהם האידיאולוגיים. לפני חודש אזלו הטיעונים. אשקלון הצטרפה לחזית.

במערכת הפוליטית מעריכים ששאול יהלום יימנע מלקיים את ההצבעה על תקצוב גדר ההפרדה על מנת לא להצטייר בימין כילד רע. מצד שני הוא חושש מלדחות את כינוס הוועדה כדי שלא יואשם בתקשורת בסחבת שעולה לכאורה בחיי אדם, כי הגדר עדיין נחשבת לפתרון. דילמה לא פשוטה.

העשור שחלף מאז הסכם אוסלו א´ חשף את גודל האסון שהביא השמאל על המדינה, ואת החובבנות, או ליתר דיוק הרשלנות הפושעת, שגילה בינתיים הימין. הימין זכה מאז 1993 בשלוש מתוך ארבע מערכות בחירות ( ב-1996, ב-2001 וב-2003) אך לא השכיל לנצל לא את נצחונותיו בבחירות ולא את התרסקותו האידיאולוגית של היריב. לפני עשר שנים קפצה מפלגת העבודה על הסכם אוסלו כעל מציאה פוליטית נדירה המאפשרת לקבוע עובדות בשטח, וביקשה באמצעות חלוקת הארץ לשים קץ לאידיאולוגיה של הימין ולהרחיק אותו מהשלטון לחמישים שנה.

המהלך היכה אותה כבומרנג אך הליכוד לא החזיר לה מנה אפיים. הוא לא ביסס את שלטונו של המחנה הלאומי, ולא דרש להקים ועדת חקירה על מחדל אוסלו על מנת לקבע את כשלונו של היריב. הליכוד ויתר על צדקתו ההיסטורית תמורת שקט תעשייתי באליטות ובמסדרונות השלטון, ומפלגות הימין ויתרו תמורת שותפותן עם הליכוד. היום אין למחאה נגד תהליך אוסלו אבא ואמא במערכת הפוליטית.

היתה סמליות מצמררת בעובדה שלעשור להסכמי אוסלו קדמו שני פיגועים והיום עצמו צוין בהלוויות. אלא שגם המלחמה שחזרה ופרצה מחדש לא שברה את השגרה. בינתיים אימצה מפלגת העבודה - שאמורה היתה להתגונן - את התפקיד של הקוזק הנגזל, ובמקום שהימין ידרוש להקים ועדת חקירה קם חיים רמון והעלה את הדרישה. מגיע לימין; או שאתה תוקף או שאתה מותקף. אין וואקום בפוליטיקה.

בוש יקבע, בוש ינווט
לפני כמה ימים נודע למועצת יש"ע שראש הממשלה ושר הביטחון הסכימו להזיז את הגדר באזור הגלבוע כך שתעבור בקו הירוק, תחת לחץ אמריקני. תוואי הגדר באזור הגלבוע מעוגן בהחלטת ממשלה מלפני כמה חודשים, כך שאם אכן הוכנסו בו שינויים מדובר בתקדים מסוכן שעלול לרוקן מתוכן כל החלטת ממשלה בעניין הגדר ואולי אף בתחומים אחרים.

ב-20 לאוגוסט התכנס הקבינט בעקבות הפיגוע בקו 2 בירושלים. בישיבה נתקבלה החלטה לגבי האצת הבנייה של הגדר שתעטוף את ירושלים, כאשר הוחלט להקיף בגדר נפרדת את הכפרים ביר-נבאללה, בית-חנינה ואל-ג´יב שבצפון העיר, ולסלול עבורם יציאה לכיוון רמאללה על מנת להקטין בכמה שאפשר את המגע עם תושבי ירושלים. אשר לאזור הגלבוע, ההחלטה להיצמד לקו הירוק במקום לרדת כפי שתוכנן קודם לכיוון נחל בזק, התקבלה מאוחר יותר בפורום מצומצם, כאמור.

בתום מושב הקיץ, ב-30 ליולי, העביר יו"ר הקואליציה גדעון סער בכנסת החלטה הקובעת כי: א´, ישראל לא תחזור לקווי 1967; ב´, גדר הפרדה היא גדר בטחונית ולכן יש להקימה בתוואי המתוכנן, כלומר מזרחה לאריאל; ג´, הכנסת תעמוד על יישום עיקרון זה, בין היתר בעת שיתבקש אישורה לתקצוב הקטעים הבאים של הגדר.

להחלטות הכנסת מסוג זה ערך הצהרתי בלבד, אלא שהפעם מסתמכת ההחלטה על הבטחתו המפורשת של שר הביטחון שאול מופז, שלפני כחודשיים הצהיר בישיבת סיעת הליכוד שהגדר תעבור מזרחה לאריאל.

ליום חמישי השבוע נקבעה ישיבת ועדת המשנה לענייני תקציב הביטחון, תת ועדה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. לוועדה זו הועבר תקציב הגדר שאושר אחרי תככים רבים בוועדת הכספים (לקוראים זכורה השתלשלות העניינים שעקבנו אחריה בטור זה). בוועדה שחברים בה בין היתר עמרי שרון ואפרים סנה מובטח רוב לאישור התקציב, אך יו"ר ועדת המשנה, אורי אריאל, עיכב את ישיבת הוועדה כשהוא טוען שלא ניתן לאשר את התקציב אם לא יודעים בדיוק מהו התוואי. ביום חמישי בשבוע שעבר יצא אריאל לסין עם משלחת של ועדת החינוך. לפני שיצא, ביקש ממנו יו"ר הכנסת למנות מחליף. אריאל התנגד אך רובי ריבלין טען שהוא מסתמך על חוות דעת משפטית ואם לא ימנה את המחליף הוא יעשה זאת בעצמו. אורי אריאל הטיל את התפקיד על שאול יהלום, גם הוא חבר ועדה.

לו היה מבקש אריאל מריבלין לשלוח לו בפקס את חוות הדעת, היה מגלה שהיועצת המשפטית של הכנסת מאשרת שכבר היה תקדים למינוי מחליף על ידי הכנסת, אך בית המשפט מתח על כך ביקורת ולא מומלץ להשתמש בפרוצדורה הזו, קל וחומר כשלא מדובר בעיכוב הצעת חוק. אבל אורי אריאל יצא לחו"ל ובאותו ערב ביקש רובי ריבלין משאול יהלום לכנס את הוועדה ביום חמישי הבא. יהלום נעתר לבקשה.

לגבי רובי ריבלין, זוהי שאלה פתוחה מדוע דחף לכינוס הוועדה כשהוא עצמו הביע לא פעם ולא פעמיים את התנגדותו לנסיגה לקווי 1967, בעוד הקמת הגדר על הקו הירוק פירושה נסיגה חד צדדית לקווים אלה בדיוק. נקודה נוספת היא שעל ריבלין כיו"ר הכנסת היה לעמוד על כבודו ויוקרתו של הבית ולהיצמד להחלטה שהעביר גדעון סער. הוא בחר בדרך אחרת.

בשעת כתיבת שורות אלה טרם נודע האם הוועדה, שמנכ"ל מועצת יש"ע עדי מינץ אמור להופיע בפניה ולהתריע על סכנת שינוי התוואי, תקיים ביום חמישי את ההצבעה. מדובר בהעברה של כ-400 מיליון שקלים שחלקם מיועדים לתשלום על עבודות שבין אלקנה לסאלם שכבר בוצעו, וחלקם לקטע באזור הגלבוע, שהתוואי שלו שונה, כאמור, מבלי שדווח על כך לחברי הוועדה. הדברים דומים למקרה בו היו מציעים למישהו לחתום על חוזה רכישה כשאינו יודע מה שטחה של הדירה, ואחר כך מסתבר שהשטח מצטמק בהדרגה בעוד המחיר עולה.

במערכת הפוליטית מעריכים ששאול יהלום - שעד סגירת הגיליון לא מסר את תגובתו בעניין - יימנע מלקיים את ההצבעה על מנת לא להצטייר בימין כילד רע כשאורי אריאל מקבל את התפקיד של הילד הטוב. מצד שני הוא חושש מלדחות את כינוס הוועדה כדי שלא יואשם בתקשורת בסחבת שעולה לכאורה בחיי אדם, כי הגדר עדיין נחשבת לפתרון. דילמה לא פשוטה.

בינתיים החלה מועצת יש"ע בסדרת סיורים לשרים וחברי כנסת על מנת להעמיד אותם על הסכנה שכרוכה בשינוי התוואי. כבר נערכו סיורים עבור מודי זנדברג, דני נווה וכמה ח"כים מהליכוד. בשבוע הבא יגיע תורם של עוזי לנדאו, נתן שרנסקי וסיעת המפד"ל. העבודה העיקרית, אומר עדי מינץ, זה על המתנדנדים: על צחי הנגבי, ציפי לבני ובראש וראשונה בנימין נתניהו, שהתנגד להקמת גדר על הקו הירוק וכעת מאיץ את הקמתה. גם מודי זנדברג וגם דני נווה הצהירו שיתנגדו. השאלה היא אם הצהרות השרים תעמודנה במבחן המציאות, כשאריק שרון וטומי לפיד יתחילו להפעיל לחץ. כבר היו תקדימים.
לפני כשלושה חודשים הסמיך הקבינט את ראש הממשלה ואת שר הביטחון להכריע לגבי תוואי הגדר. ראש הממשלה אינו עומד בלחץ האמריקני ולמעשה את התוואי מכתיבים מוושינגטון, כשלשרים נשאר רק להתבונן מהצד. במסלול כזה, עלולה הקמת מדינה פלשתינית מעבר לקו הירוק, תוך נסיגה ישראלית חד צדדית, להפוך למציאות, בלי שום קשר לתמורות הפוליטיות ברש"פ.

אבא שלנו
השבוע העביר סגן שרת החינוך צבי הנדל כ-240 מיליון ש"ח לתגבור לימודי יהדות במוסדות החינוך, כשהתקציב מיועד גם לחינוך הממלכתי-דתי, גם לחרדי וגם לחילוני. הכסף הגיע ממשרד הדתות משום שהיועץ המשפטי לממשלה מתנגד לכפל תקציבים. הפקידות הבכירה במשרד החינוך התכוונה בתחילה לנצל את הכסף על מנת למנוע חלק מהפיטורים הצפויים, אך הנדל הצליח לעמוד על שלו. הוא אף שכנע את חברי הוועדה שהוקמה לצורך הדיון בנושא שגם מוסדות החינוך במגזר החרדי זכאים לתמיכה, על אף שבלאו הכי מקציבים שם את עיקר השעות ללימודי הקודש, וזאת משום שמדובר בשעות שאחר הצהריים. על החרדים גם ככה כולם דורכים ודורסים, הסביר ל´מקור ראשון´, כך שהוא רוצה לתת להם תחושה שיש להם כתובת במשרד החינוך. צבי הנדל אכן אינו מעורר התנגדות בקרב חברי כנסת החרדים, שאת עיקר להטם מפנים כלפי המפד"ל. כ-50 מיליון שקלים מהסכום יופנו למימון יחידות נוספות בבחינות הבגרות, שמניינן בחינוך הממלכתי-דתי עומד על 24 יחידות מול 20 בחינוך החילוני. ייתכן שבעתיד ישפיע הדבר גם על שכר הלימוד בתיכון, כך שמדובר בהצלחה משמעותית.

ההישג של הנדל מהווה צעד נוסף במאמציה של ´תקומה´ לכבוש יעדים במבצרי המפד"ל. ב-30 ליוני אירגנה המפלגה בירושלים כינוס למנהלי מוסדות החינוך הממלכתי-דתי. המארגנים, שעימם שיתף פעולה מרכז ישיבות בני עקיבא, הופתעו מהנוכחות הכמעט מלאה כך שאפילו הכיבוד לא הספיק לכולם. בשנה שעברה נסיונותיה של תקומה לארגן כנס דומה לא צלחו, שכן לא היה לה באותה תקופה סגן שר חינוך.

בשבוע שעבר נכחו אפי איתם וצבי הנדל בחנוכת בית מדרש במעלה-אדומים. "צבי הנדל הוא עכשיו אבא שלנו", אמר בטקס החגיגי ינקי פרידמן, מנכ"ל רשת ´צביה´ וסגן ראש עיריית מעלה-אדומים מטעם המפד"ל. איתם היה קצת נבוך. המפד"ל, מדגיש הנדל, היא שוויתרה על סמכויות במשרד. היא לא רצתה פחות מתפקיד שר.

10 שנים עברו מאז החתימה החגיגית של הסכמי אוסלו על מדשאות הבית הלבן. רה"מ דאז יצחק רבין לחץ את ידו של ראש אש"ף יאסר ערפאת. אדריכלי ההסכם הבטיחו כי נפתח עידן חדש, עידן שלום. מאז אותה לחיצת יד נרצחו 1129 ישראלים. למרות זאת ממשיכים אנשי שמאל לשבח את ההסכם ותוצאותיו.

כמו שלוחים של מגמה מתוכננת היטב מופיעים בימים האחרונים באמצעי התקשורת אישים שונים מהשמאל הישראלי, להם היה חלק בבנייתו של הסכם אוסלו, ובפיהם הקביעה הנחרצת שפיגועים היו גם לפני חתימת הסכם אוסלו.

אתמול, היה זה יו"ר מפלגת העבודה חבר הכנסת שמעון פרס, שבאולפן התכנית "פוליטיקה", בהנחיית דן מרגלית, שב פרס על הטענתו ולפיה הסכם אוסלו לא הביא לעלייה בכמות אירועי הטרור והנפגעים בהם.

דבריו אלה של פרס מצטרפים לדבריו של 'אדריכל אוסלו' אחר, הלא הוא דוקטור רון פונדק שבפורום שניהל באתר Ynet כתב כי "הטרור היה גם לפני אוסלו, ולהערכתי ללא אוסלו היה טרור כבד יותר ונובע מתוך ציבורים רחבים יותר". בדבריו ניסה פונדק לקבוע כי פיגועי ההתאבדות החלו רק לאחר מעשה ד"ר גולדשטיין במערת המכפלה: "כדאי לזכור שהפיגוע ההתאבדות הראשון בתוך ישראל, התבצע ע"י החמאס, 40 יום בדיוק לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטין במערת המכפלה נגד מתפללים מוסלמים חפים מפשע". אחד גולשים סתר את טענת פונדק ואמר כי פיגועי ההתאבדות של המחבלים החלו זמן רב קודם לכן ואחת דוגמאות שהציג היא הפיגוע בו דרדר ערבי אוטובוס קו 405 לתהום סמוך לקרית יערים (טלזסטון), פיגוע שאירע זמן רב לפני מעשה גולדשטיין.

פעיל השמאל הקיצוני, יו"ר תנועת שח"ר וחבר מר"צ, יוסי ביילין אמר גם הוא בשידור רדופוני כי רמת פיגועי הטרור אינו תלוי בהסכם אוסלו.

אדריכל אוסלו נוסף דוקטור יאיר הירשפלד אמר דברים דומים במספר שידורי טלוויזיה להם זומן במסגרת דיונים ליום העשור להסכם אוסלו.

גם פרופ' יולי תמיר עדיין סבורה שהסכם אוסלו הביא ברכה למדינת ישראל. אמש התראיינה תמיר בערוץ 10 וקבעה כי לפני אוסלו היו המון פיגועים והוסיפה כי אוסלו הביא לרגיעה ולצמיחה.

לעומת קביעות אלה מוצג כאן גרף, שתואם ונבדק על ידי הגורמים המוסמכים, ומציג מציאות שונה לחלוטין. הגרף מציין את מספר הנרצחים על ידי הטרור הפלשתיני על פי חלוקה לשנים עד לימים אלה.

http://www.a7.org/news.php?id=60802



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ששמעון פרס משכתב את ההסטוריה ב-20 שנה האחרונות
בכלל ובזמן הזה בפרט, מה ציפית שבאתר שהוקם לכבודו
ובבעלותו יובאו דברים שחושפים את ערוותו...:-
"פרופסור אריה אלדד חושף את ערוותו של שמעון פרס"
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5315&forum=gil&omm=0
כמו כן:
מצ"ב החשיפה כאן בפורום בסוף חודש דצמבר 2002
בו בשעה שכשניכנסת לאתר של מרכז פרס לשלום
לא ראית כלום...נאדה !!
" שמעון פרס = ''מרכז פרס לשלום'' = דב לאוטמן "
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5198&forum=gil&omm=0

@ לדוגמא לגניבת דעת הציבור, לשיפוטכם...:-
News > Newsletters
16 September, 2003 Summer 2003 Hebrew (449 KB)
http://www.peres-center.org/media/NewsLetters/28.pdf

תשובה: כי הוא מיועד לעולם החופשי שחיבק את פרס
ולא שואל אותו שאלות כמו עם ישראל, שאיכזב אותו פעם אחר
פעם ולא בחר בו להיות ראש ממשלה, כל שכן...:-
נשיא המדינה = לוזר נצחי !!!

כשנכנסת לקישור, תבחין באנגלית לכיתוב...:-
the peres center for peace, תץקיש על הכיתוב,
יפתח לך מסך פנימי באותו דף שבאמצע ישנו קישור לאתר
החדש/ישן של מרכז פרס לשלום ושילטון, שים לב שגם
כאן האתר מופיע בשפת "האם" של שמעון פרס באנגלית
ומצד ימין יש רובליקה בעברית ובאנגלית !!!

בית המשפט המחוזי בת"א התיר לקרוביהם של שני אנשים שנרצחו בפיגוע טרור במארס 96' בדיזנגוף סנטר בת"א, להמציא את כתב התביעה שלהם נגד הרשות הפלשתינית בדרך של תחליף המצאה על-ידי פרסום בעיתון יומי בשפה הערבית הנפוץ בשטחי האוטונומיה שבידי הרשות הפלשתינית.
התובעים טענו, כי כתב התביעה והזמנה לדין תורגמו לערבית והומצאו במארס השנה למשרד הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים, מי שנקבע כגוף המקשר בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית בנושאים משפטיים.

מודעה

לדבריהם, הממונה על העזרה המשפטית לא הצליח לבצע את ההמצאה עקב הימנעות הרשות למנות מיופה כוח כמתחייב מהסכמי אוסלו.

בפנייה לבית המשפט נאמר עוד, כי לבא כוח המבקשים נמסר כי משרד המשפטים פועל במישור המעשי והחקיקתי לתיקון הפגם, אולם לדברי המבקשים נראה שפעולות אלה עלולות לקחת עוד זמן רב למדי.

השופט, מגן אלטוביה, נעתר לבקשה וקבע, כי כתב התביעה יוצא לרשות הפלשתינית בדרך של תחליף המצאה על ידי פרסום הודעה בשפה הערבית בעיתון יומי הנפוץ בשטחי הרשות ובין היתר ייאמר באותה מודעה כי על הרשות להגיש את כתב הגנתה בתוך 30 יום ממועד פרסום המודעה.

כתב התביעה על סך 42 מיליון שקל הוגש במארס 2003 על-ידי הוריה אחיה ואחותה של הילדה הדס דרור, שנרצחה בפיגוע בהיותה בת 15 ועל ידי אחיה של לאה מזרחי (60) שנרצחה באותו פיגוע.

(ת.א. 1273/03)
http://www.globes.co.il/serve/

@ להלן הקובץ הראשון/שער החוברת סדר יום.

"פורסם לאחרונה שאש"ף נתן חצי מליון דולר לתעמולת המערך.
סכום כזה בודאי עזר להם לשני מקומות אחרונים.

מקומות אלה נתפסים עכשיו בידי יהודה גלעד ( חבר של מלכיור ממימד) ובידי צלי רש"ף . ( זה שבגללו כנראה ובגלל האח שלו רפי רש"ף החליטו שזה קרובה שלהן ליהי גלוזמן שרצחה את מישהו עם חבר וחברה שלה היא בעצם בסדר .

אז האם גלעד מייצג את ה החותן שלו עמיטל או ששניהם מיצגים את אש"ף?.

אש"פ נתן חצי מליון דולר לאנשי השמאל הישראלי-צלי רשף !
לא סתם מיהר פואד לשחרר את סוחר הנשק שגילה זאת בחקירתו, זאת על אף שהיה כבר כתב אישום נגדו בבית המשפט!!!

התנהגות תמוהה ומחשידה לכל הדיעות.

מה עם זכיון המלט שנתנה מפלגת העבודה לגבריאל רגב והפכה אותו למיליונר?

אתה פוסל את עובדת היותו סייען של השב'כ לאחר שחרורו מן הכלא?

איך זה שנותנים לסייען של השב'כ להיות פיגורה שכזו ברשות הפלשתינית?

עצומה נגד הורדת CNN מהכבלים שצלי רשף מארגן!!

אתר חדש של חבר הכנסת צלי רשף המחתים אנשים על עצומה כנגד הורדת CNN מהכבלים. כל מי שחשוב לו לחיות בחברה רב-קולית ולקבל גם אינפורמציה שאינה מתיישרת עם שלטון הימין – חייב להיכנס לאתר ולחתום. www.reshefmk.org.il

והתשובה היא לכל מי שחותם...:-

כנסו מהר יהודים חוטאים!!

וחיתמו על עצומה להשאיר בכבלים רשת אנטישמית הנתמכת עיי כספים איסלמיים כדי לקעקע את מדינת ישראל,להפיץ שקרים ודיסאינפורמציה והכל בגלל שלדעתו של צלי רפש א..סליחה רפש אוי עוד פעם סליחה רפש אוי SHIT לא יוצא לא משנה
האינפורמציה אינה מתיישרת עם שלטון הימין.

למעשה צלי רפש מתעניין בCNN כמו שהסבתא שלי עליה השלום מתעניינת במזג האויר במיקרונזיה.

אז צלי רפש במלחמתו בימין מוכן לאפשר תעמולה זולה סי אן אנית העיקר כדי לנגח את הימין.

הוא גם מוכן להכנע לטירוריסטים ולעזור להם לרצוח יהודים העיקר המלחמה בימין.

השנאה שלו לימין חזקה מהאחריות שלו לשלום יהודים במדינת ישראל.
הוא יהייה מוכן לחסל את מדינת ישראל ולמכור אותה לערבים ובלבד שהימין יובס.

אז מה זה אם לא רפש של בן אדם?

לסיכום..:-
שערוריה: מדינת ישראל מממנת את גוש שלום
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-815-148-2125324,00.html

להלן: הקובץ השני/בחברת "סדר יום" !!

יולי תמיר הוזמנה לרדיו FM103 לשוחח עם מאזינים בין 9:00 ל 10:00 ואני הייתי אחד מהם.

שאלתי אותה מדוע היא טרפדה את הקרנת סרט שהוכן לערוץ 10 בו רואיין אדיר זיק.

אז התברר שהמנחה בכלל לא מכיר את פרשת הטרפוד הקרנת סרט עם אדיר זיק. הדבר מראה עד כמה גולשי אינטרנט מתבשלים במיץ של עצמם ודברים רבים ומעניינים שניתן למצוא באינטרנט (כולל חומר עובדתי) לא מגיעים לציבור רחב בישראל.

לאחר שאלת התמיהה של המנחה על פשר שאלתי, יולי תמיר הסבירה למנחה על מה אני שואל (לי לא ניתנה אפשרות להסביר), מה אמר אדיר זיק בראיון (אותו לא הראו ולא שמעו בציבור) ומה תגובתה שלה על דבריו של זיק.

בדבריה של יולי תמיר נשמעו בעיקר כצרחות על הסתה, סילופים וחצי אמיתות. נאומה נמשך בערך כ 5 דקות.

כשניסיתי להכניס מילה, התברר לי שהמאזינים לא שומעים אותי יתכן שגם לא אנשי הרדיו. בסיום נאומה המנחה עבר למאזין הבא, בלי לתת לי להגיב.

סיכום ומסקנה:
אנו גרים במדינה בה "בולשביזם מעודן".
לכאורה ניתן פתחון פה לכל אחד (לעומת הבולשביזם האמיתי), אבל לכאורה בלבד. הפתחון הפה המדומה הזה משמש כתפאורה לשליטת השררה הבולשביקית על המונים.
כמו שברוסיה הסובייטית האוכלוסייה הכירה את דעותיהם של דיסידנטים ותומכיהם במערב רק כפי שהובאו על ידי מתנגדיהם בשלטון הבולשביקי ובתוספת פרשנות בהתאם כך גם מאזיני הרדיו FM103 שמעו מה אמר אדיר זיק מפיה של יולי תמיר ובתוספת הערותיה.

נתן גפן
מסמכים וקטעי עיתונות http://n.jemix.co.il

להלן: הקובץ השלישי/בחברת "סדר יום" !!

נשיא ארה''ב, הוד מעלתכם, גבירותיי ורבותיי.

חתימה זו על מסמך העקרונות הישראלי-פלשתיני, המעמד הזה כאן, אינו כה קל לא לי, חייל ותיק במלחמות ישראל, לא לבני עמי בישראל, ולא לבני העם היהודי, הצופים בנו ברגעים אלה בתקווה גדולה מהולה בדאגה, בוודאי לא לבני משפחותיהם של קרבנות הטרור והמלחמות, אשר לכאבן לא יהיה מרפא לעולם.

עבור האלפים אשר הגנו בגופם ובמותם-על חיינו איחר טקס זה את המועד. גם היום, על סף הזדמנות לשלום ואולי סופן של אלימות ומלחמות, אנו זוכרים באהבה ונזכור עד קץ כל הדורות כל אחד ואחת מהן.

באנו היום מירושלים, בירת הנצח של עם ישראל. באנו מארץ מיוסרת, באנו מעם, מבית, ממשפחה שלא ידעו אפילו שנה אחת, חודש אחד בחייהן, שבו לא בכו אימהות על בניהן. באנו לנסות לשים קץ לשנאה, כדי שילדינו ונכדינו לא יחוו עוד את המחיר הכואב של המלחמות, הטרור והאלימות. באנו לדאוג לחייהם ולבטחונם, באנו לשכך את הכאב והזכרונות הקשים, להתפלל ולקוות לשלום.

אומר לכם הפלשתינים: נגזר עלינו ועליכם לחיות במשותף, על אותה כברת אדמה, באותה ארץ. אנו החיילים, שחזרנו משדות הקרב חמוצי בגדים מדם. אנו, שראינו את בני משפחותינו וחברינו הטובים ביותר מתים לפנינו. אנו, שהולכים אל ההלוויות ומתקשים להישיר מבט אל עיני ההורים והיתומים. אנו, שבאנו מארץ אשר בה הורים קוברים את ילדיהם. אנו, שלחמנו בכם הפלשתינים, אומרים לכם היום בקול צלול: די לדמעות ולדם. די.

אין בנו שנאה כלפיכם, אין אנו תאבי נקמה. אנו, כמוכם, אנשים שרוצים לבנות בית, לטעת עץ, לאהוב ולחיות לצדכם. בכבוד, כבני אדם, כבני חורין. אנו נותנים היום סיכוי לשלום ואומרים לכם בקול צלול: עד כאן. לא עוד. הבה נתפלל שיום אחד יבוא והכל יאמרו: הקץ לנשק.

אנו מייחלים ורוצים לפתוח פרק חדש בספר העצוב המשותף שלנו. פרק של הכרה הדדית. פרק של שכנות טובה, פרק של הבנה, ידידות.

אנו מקווים לראשיתה של היסטוריה חדשה במזרח התיכון. היום, כאן בבית הלבן בוושינגטון, מתחילה ספירה חדשה ביחסים בין העמים, בין ההורים העייפים מן המלחמות, בין הילדים שלנו שלא יידעו עוד מלחמות.

אדוני הנשיא, גבירותיי ורבותיי, את תעצומות הנפש שלנו, את ערכי המוסר הגבוהים שלנו, אנו שואבים כבר אלפי שנים מספר הספרים, שבאחד מהם, קוהלת, נאמר: ''לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים. עת ללדת ועת למות. עת להרוג ועת לרפוא. עת לבכות ועת לשחוק. עת לאהוב ועת לשנוא. עת מלחמה ועת שלום''. גבירותיי ורבותיי, היום הגיעה עת שלום.

בעוד יומיים יציין העם היהודי, בכל אתר, את ראשית השנה היהודית החדשה. אני מאמין, אני מקווה, אני מתפלל, שהשנה החדשה תביא את בשורת הגאולה לכל העמים. שנה טובה לכם, לכולכם, שנה טובה לישראלים לפלשתינים. שנה טובה לכל עמי המזרח התיכון. לידידינו האמריקנים, שכל כך רוצים ועוזרים לשלום. לנשיאים ואישי המימשל לשעבר. לנשיא קלינטון ועוזריו. שנה טובה לכל שוכני עולם שיזכו בשנה הבאה לראות בבוא שלום גם לבתיהם.

במסורת היהודית נהוג לומר ''אמן'' בסופן של תפילות. ברשותכם, אנשי השלום, אסיים במילים הלקוחות מהתפילה שאנחנו היהודים אומרים בכל יום ואני מבקש מכל הקהל הנכבד לענות אמן.

(בעברית) עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

''נידרש לאומץ לב''/נאום ערפאת

בשם אללה הרחום.

אדוני הנשיא, גבירותיי ורבותיי. ברצוני להביע את הערכתנו העצומה לנשיא קלינטון ולממשל, על שיזמו מאורע היסטורי זה, לו ציפה העולם כולו.

אדוני הנשיא, אני מנצל הזדמנות זו כדי להבטיח לך ולעם האמריקני הגדול, כי אנו שותפים לערכי החירות, הצדק וזכויות האדם שבהם אתם דוגלים – ערכים שאליהם חתר עמי. עמי מקווה כי הסכם זה, שעליו אנו חותמים היום, מציין את ראשית הקץ לפרק של כאב וסבל, שנמשך במאה הנוכחית.

עמי מקווה כי הסכם זה שעליו אנו חותמים היום יביא לעידן של שלום, דו קיום ושוויון זכויות. אנו סומכים על התפקיד שאתה ממלא, אדוני הנשיא, ועל תפקידן של כל המדינות המאמינות, כי ללא שלום במזרח התיכון, לא יהיה השלום בעולם מוחלט.

יישומו של ההסכם, וההתקדמות לעבר ההסדר הסופי, כעבור שנתיים, כדי למלא אחר כל ההבטים של החלטות האו''ם 242 ו-338 על כל צדדיהן, וליישב את הסוגיות של ירושלים, ההתנחלויות, הפליטים והגבולות – זו תהיה אחריותם של הפלשתינים והישראלים. אחריותה של הקהילה הבינלאומית לסייע לצדדים להתגבר על הקשיים העצומים הניצבים עדיין בדרך להשגת הסדר סופי וכולל.

עתה, כאשר אנו עומדים על סף עידן היסטורי חדש זה, יורשה לי לפנות אל עם ישראל ומנהיגיו, שעמם אנו נועדים היום בראשונה, ויורשה לי להבטיחכם כי ההחלטה הקשה שקיבלנו יחדיו דרשה אומץ לב רב ויוצא דופן.

נידרש לתוספת של אומץ לב והחלטה נחושה כדי להמשיך בבניין הדו-קיום והשלום בינינו. הדבר אפשרי, והוא יתרחש מתוך החלטה הדדית ומאמצים שייעשו בידי כל הצדדים, בכל הערוצים, להנחת היסודות לשלום צודק וכולל.

עמנו אינו גורס כי יישום הזכות להגדרה עצמית עלול לפגוע בזכויות של שכניו או בביטחונם. נהפוך הוא, הערובה היעילה ביותר להשגת דו-קיום ופתיחות בין שני העמים לדורותיהם, היא מחיקתן של תחושות שעל פיהן אנו קורבן לאי-צדק היסטורי.

שני העמים שלנו ממתינים עתה להגשמת תקווה היסטורית זו, ומבקשים להעניק סיכוי של ממש לשלום. תפנית כזו תעניק לנו הזדמנות לפתוח בתהליך של צמיחה ופיתוח כלכלי, חברתי ותרבותי, ואנו מקווים כי ההשתתפות הבינלאומית בתהליך תהיה נרחבת ככל האפשר.

תפנית זו גם תספק לנו הזדמנות לשיתוף פעולה נרחב על כל צורותיו, ובכל התחומים.

אני מודה לך, אדוני הנשיא. אנו מקווים כי פגישתנו תהווה התחלה חדשה לקשרים פוריים ויעילים, בין העם האמריקני לעם הפלשתיני. אני מבקש להודות לפדרציה הרוסית ולנשיא בוריס ילצין. תודתנו נתונה גם למזכיר כריסטופר ולשר החוץ קוזירב, לממשלת נורווגיה ולשר החוץ של נורווגיה על התפקיד החיובי שמילאו בדרך להישג נכבד זה. אני מברך את כל המנהיגים הערביים, אחינו, ואת כל מנהיגי העולם שתרמו להישג זה.

גבירותיי ורבותיי, המאבק לשלום הוא המאבק הקשה ביותר בחיינו. הוא ראוי למאמצים מירביים משום שארץ השלום מתגעגעת לשלום צודק וכולל.

English Version
http://www.knesset.gov.il/process/docs/grapes_eng.htm

ארה"ב מבינה כי אחרי דיונים עם ממשלות ישראל ולבנון, ובהתייעצות עם סוריה,
לבנון וישראל תבטחנה את האמור להלן:

קבוצות חמושות בלבנון לא תבצענה התקפות של ירי טילי קטיושה או נשק מכל סוג
אחר אל ישראל. 1.
ישראל ואלה המשתפים עמה פעולה לא יירו מכל נשק שהוא אל אזרחים או מטרות
אזרחיות בלבנון. 2.
מעבר לזה, שני הצדדים מחויבים להבטיח כי בשום נסיבות לא יהיו אזרחים יעד
להתקפה, וכי ריכוזי אוכלוסיה אזרחית ומתקנים תעשייתיים וחשמליים לא ישמשו
כנקודות מוצא להתקפות. 3.
בלי להפר הבנה זו, אין בה דבר אשר ימנע מכל אחד מהצדדים לממש את זכותו
להגנה עצמית. 4.

מוקמת קבוצת ניטור המורכבת מארה"ב, צרפת, סוריה, לבנון וישראל. משימתה תהיה
לנטר את החלת ההבנה הנ"ל. תלונות תוגשנה לקבוצת הניטור. במקרה של טענה
להפרה של ההבנה. הצד המגיש את התלונה יעשה זאת בתוך 24 שעות. קבוצת הניטור
תקבע נהלים לטיפול בתלונות.

ארה"ב תארגן גם קבוצת התייעצות, שתהיה מורכבת מצרפת, האיחוד האירופי, רוסיה
וצדדים מעוניינים אחרים. למטרות סיוע בצרכי השיקום של לבנון.

מוכר כי ההבנה להבאת המשבר הנוכחי בין לבנון לבין ישראל לידי סיום אינה יכולה
לשמש תחליף לפתרון קבע. ארה"ב מבינה את חשיבותה של השגת שלום כולל באזור.
למטרה זו, ארה"ב מציעה את חידוש המו"מ בין סוריה לבין ישראל ובין לבנון לבין
ישראל במועד שיוסכם, במטרה להגיע לשלום כולל. ארה"ב מבינה כי רצוי שמו"מ זה
ייערך באווירה של יציבות ושלווה.

- © כל הזכויות שמורות, 2000, מדינת ישראל.
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]

שרה אוסצקי-לזר, אסעד גאנם
המכון לחקר השלום, גבעת חביבה, יוני ‏1996
http://www.education.gov.il/tochniyot_limudim/ezrahot/aezi0013_a.htm

אלא שמבצע "ענבי זעם" כמעט וטרף את הקלפים. התגובות עליו היו כה חריפות, עד
שהתעורר חשש במפלגת העבודה כי הערבים יחרימו את הבחירות, לא יצביעו בעד פרס או
אף יצביעו הצבעת מחאה עבור בנימין נתניהו. במהלך החודשים אפריל ומאי היתה התרוצצות
גדולה בקרב המפלגות הערביות בנושא ההצבעה לראשות הממשלה. נדמה היה כי
הפוליטיקאים מתחרים ביניהם בגינויים ובביטויים קיצוניים דוגמת "רוצח ילדים" או "פושע
מלחמה", כלפי שמעון פרס. ראשי הציבור הערבי החרימו קבלות פנים שערך ראש הממשלה
לרגל יום העצמאות, קראו להטיל פתק לבן בבחירות ואיימו אף לקרוא להחרמתן. בסקר
שנערך בראשית מאי התברר כי רק %‏47 מהערבים יתמכו בפרס. (ידיעות אחרונות,
‏3.5.96) עשרה ימים לפני הבחירות כבר דובר על %‏85 מהערבים שיתמכו בו. (מעריב,
‏2.6.96)

לקסיקון ביילין
http://www.shahar-movement.co.il/lexicon/lexicon_main.asp?topic_id=2&sub_topic_id=20

1981
* תכנית פהד
1982
* מסמך האוטונומיה הישראלי
* תכנית רייגן
* תכנית פאס
1983
* חתימה על מסמך השלום ישראל-לבנון
1987
* מסמך לונדון
1988
* מסמך שולץ
* ההצהרה המדינית של המל”פ ודברי ערפאת בעקבותיה
1989
* יוזמת השלום של ממשלת האחדות הלאומית
* עשר הנקודות של מובארכ
* חמש הנקודות של בייקר
1991
* ועידת מדריד
1993
* הסכם הצהרת העקרונות ישראל-אש”ף (אוסלו א`)
1994
* הסכם קאהיר בין ישראל לפלשתינאים
* הצהרת וושינגטון
* הסכם השלום ישראל-ירדן
* ועידת קזבלנקה
1995
* הסכם טאבה (אוסלו ב`)
* מסמך ביילין-אבו מאזן
1996
* הסכם ההבנות ישראל-לבנון (הסכם ענבי-זעם)
1997
* פרוטוקול חברון
* מסמך איתן-ביילין
1998
* מזכר נהר וואי
1999
* מזכר שארם-א-שייח`
* פרוטוקול המעבר הבטוח
2003
* מפת דרכים לפתרון קבע של שתי מדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני
* יוזמת ג`נבה

© כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2003
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]

מיד לאחר אסון צאלים ב' החליט ברק על הקמת ועדת חקירה. דווקא משום שהיה נוכח בשעת האסון החלטה זו היא בעייתית. מדוע להקים ועדה? האם לא ידע מה קרה? מדוע אינו מסוגל להסביר, כאחראי הישיר בשטח, את העובדות? הרי היה עליו בסה"כ לחקור את פקודיו שלו ואת עצמו במחדל שהיה נוכח בעשייתו, ולקבל החלטות פיקודיות.

אולם השם ועדת חקירה עושה את שלו. רוב ועדות החקירה שקמו בארץ היו כושלות וחסרות שיניים ומסקנות, אך הן שימשו היטב לניקוי מאחריות של חלק מהאשמים. כך תפקדה גם ועדה זו, שבאופן תקדימי ממצאיה הבעייתיים כמעט והגיעו לבית משפט.

האמת היא שברק היה רמטכ"ל מאוד לא מרשים. צה"ל בתקופתו לא התקדם והתעצם, לא הוצבו תוכניות פיתוח מספקות וערכי הלחימה והמשמעת הידרדרו. הדבר לא מפתיע, שכן סיפורים נפוצו כבר אז על הרמטכ"ל המנומנם, האוהב להגיע ללשכתו בשעות בוקר מאוחרות. את הכישלון הפיקודי כיסו ברק ואנשיו בסיסמא "צבא קטן וחכם", כשבפועל עודד ברק אבטלה סמויה והשקעה בכוחות לא אפקטיביים אך מתוקשרים היטב.

ברק גם ערך סבבי מינויים לא מקצועיים במיוחד של חבריו מהסיירת והשאיר לממשיכו עבודה קשה ומתנגדים לא מקצועיים. בשל היותו רמטכ"ל פוליטי ו"קרוב לצלחת" הצליח לקדם את ענייני סיירת מטכ"ל, גם כאשר מצב העניינים דרש התייחסות אחרת, למשל באותה פריצה גורלית למבנה אליו נחטף נחשון וקסמן.

במסגרת תפקידו היה מעורב בתהליך אוסלו ובכלל ניתן לאמר כי ברק העצים עד מאוד את תהליך הפוליטיזציה של הצבא. למרות שהכיר, מתוקף תפקידו כרמטכ"ל, את כל חרפות אוסלו, לא העז לשטוח אותן בפני הציבור והפקיר אותו לחסדי התהליך ההרסני (לפי דעתו שלו - שהרי כזכור נמנע ברק, כאיש עבודה, בהצבעה על אוסלו ב'). בין שאר דברים גם שתיקה זו, המעידה על נאמנות לרה"מ רבין על חשבון הנאמנות למדינה, לציבור ולצבא, הביאה לברק הערכה ותגמולים פוליטיים מצד רבין גם כשהיה רמטכ"ל וכמובן לאחר שהשתחרר.

לאחר שסיים את תפקידו הצבאי, זינק ברק מתפקידו הצבאי למרכז הציבוריות הישראלית, לאחר תקופת צינון קצרה ביותר. יש לשים לב להתנהלות זו כיוון שכך הוא נוהג באופן קבוע. הוא משאיר אחריו מערכות כושלות, מבולבלות ולא מתפקדות וממשיך הלאה לתפקידו הבא מבלי להביט לאחור.

פעם הסביר קצין לא זוטר מסיירת מטכ"ל כי ברק הטמיע בסיירת נהלי עבודה בעייתיים שלקח שנים להיפטר מהם. אחד מאלה, אשר צוין במפורש, היה התמודדות בעייתית עם כשלון המשימה. ברק לא לימד את פקודיו להתמודד עם קשיים, בעיות וכשלון במהלך משימות. לכן משימות שלא הלכו בדיוק לפי התכנון היוו בעיה גדולה. בדר"כ היו פשוט מוותרים על הביצוע וחוזרים לנקודת ההתחלה.

מי זוכר מה היה ברק בזמן שתותחי צה"ל הפגיזו מבנה של האו"ם בכפר כנא במבצע ענבי זעם (מבצע שהיה אמור לחזק את רה"מ פרס בבחירות 1996 הקרבות)? שר החוץ. אחת הסיבות להפסקתו המבישה של המבצע וההתקפלות מול החיזבאללה (מסמך ה"הבנות") בוודאי קשורה לתפקודו של שר החוץ, שנאלץ לספוג את הביקורת הבינלאומית ולא עמד בנטל. לא מופרך לסבור שברק המליץ לראש הממשלה דאז על התקפלות ונסיגה, ופרס עצמו ודאי שמח לשמע תירוץ להפסקת מבצע שלא רצה להתחיל בו בכלל.

קשה להאמין, אבל ישנם בארץ רבים הסבורים כי הבריחה מלבנון והכניעה לחיזבאללה שהוביל ברק כראש ממשלה אינה קשורה וכרוכה באינתיפאדה הנוכחית. יש לדעת: בכירים פלשתינים טוענים זאת בפירוש, וטענו שהאינתיפאדה בפתח עוד לפני שפרצה. מבחינתם מדובר בהשוואה פשוטה של יעילות מודלים שונים של "התנגדות".

ישנן עדויות רבות על כך שבקמפ-דיוויד איימו המנהיגים הפלשתינים באופן המפורש ביותר שיישמו את המודל שפיתח החיזבאללה, כיוון שהוכח כי "הישראלים מבינים רק דם". אבל לא רק פלשתינים בכירים טוענים כך. בכירים צבאיים ופוליטיים אצלנו אומרים זאת, אנשי מודיעין אומרים זאת, חיזבאללה אומר זאת, אנשי צד"ל מבינים זאת, לליגה הערבית כולה הקשר ברור, אבל מי שכל כך רצה בנסיגה לא מוכן להודות, אפילו בפני עצמו, באסון הנורא שהמיט על עם ישראל. ועדיין לא שאלנו האם המצב בדרום לבנון עצמה השתפר מבחינת האיום על ישראל ומעמדה באיזור. ברק משתמש בשופרות אלה, בדעות העיוורות המהללות את הנסיגה, בכדי לזמר הצלחה.

ואמנם, זהו הקריטריון הברקי להצלחה מאז שהפך לבכיר במערכת. נסיגה ובריחה מעימות ואחריות הם אותות הגבורה של "החייל האמיץ ביותר בצה"ל" בחמש-עשרה השנים האחרונות. עד עתה הציבור תיגמל התנהלות זו משום שגם הוא, במידה לא מבוטלת, מעוניין להתחמק מאחריות ולברוח מעימות.

לאחר מאורעות אוקטובר 2000 הקים ראש הממשלה ברק, בהתנהלות טיפוסית, את ועדת אור. תפקידה לבחון מי אשם בהריגתם של 13 ערבים סמוך לפרוץ האינתיפאדה. מדוע להקים ועדה? האם אין המפכ"ל, שר הפנים וראש הממשלה נושאים באחריות ברורה וחד משמעית? האם אזרחי המדינה זקוקים לניתוח כל מקרה ומקרה, כל תקרית ותקרית? רבים טוענים כי הוועדה הוקמה בשל הבחירות הקרבות. אבל ישנו כאן גם עניין עמוק יותר. גבולות האחריות הציבורית אינם ברורים לראש הממשלה ברק. תפקידה של הועדה לקבוע שברק לכל היותר התרשל, אך לא בגבולות פליליים. וכך כנראה תקבע. ואמנם זה המקרה.

אלא שלקיחת האחריות היא עניין ציבורי מעבר לחוק, לא בגבולותיו. למשל, הכשלונות הכלכליים של ברק כרה"מ אינם פליליים, אך גם אינם רצויים. מנהיגים משלמים מחיר פוליטי, לא רק משפטי. האם לא סביר לצפות ממנהיג שיעשה צעדים חכמים, אמיצים ומנהיגותיים יותר, כמו למשל לפטר את בן-עמי ווילק בו במקום ולקחת אחריות על המאורעות, או לחילופין, לקבוע שערביי ישראל התפרעו וסיכנו חיים והכוח שהופעל יופעל שוב בנסיבות דומות, וכך בכל מקרה של בטחון הציבור?

האם לא כך ייפעל מנהיג של ממש? מדוע, אם כן, מעדיף ברק לשחות בביצה המשפטית ובדקדקנות הטרחנית של ועדות חקירה - שהוא עצמו מעמיד? האם התנהלות מנהיגותית לא הייתה משרתת טוב יותר את אותן "בעיות עומק" (כפי שקרא להן ברק) בציבור הערבי? האם אין לראש הממשלה דעה על ארוע שבו, לטענתו, היה עם יד על הדופק, המפקד העליון, והוא צריך להמתין לחוות דעת של שלושה שופטים שמעולם לא היו בתפקיד ביצועי?

ברור: ההסטה של הדיון לתחום המשפטי היא ניסיון להשיג זיכוי מהאשמה הלא נכונה, זיכוי שברק משתמש בו בכדי להסיח את הדעת מהאשמה האמיתית: המנהיגותית, הפוליטית, הפיקודית.

שוב מתקבל כאן אותו הדפוס. בריחה מאחריות. למעשה הכשל במאורעות אוקטובר 2000 ברור למדי, וכנראה לא יטופל מספיק בדוח הוועדה. ברק, בכבודו ובעצמו, נתן הוראות סותרות: לשמור את הצירים פתוחים בכל מחיר אבל גם לא לפגוע במתפרעים. כאשר ההוראות הפיקודיות סותרות, כאשר לא ברור מה עומד ראשון בסולם העדיפויות, החייל הפשוט ביותר בשטח הוא קובע המדיניות. והאחריות היכן? נעלמה ממילא בנבכי הסתירה. שוב התחמקות. שוב בריחה. שוב ועדה.

לאחר הבחירות בהן הפסיד לשרון נטש ברק את ספינת המפלגה הטובעת, שקועת החובות ומרובת המצוקות והמחנות. כיום הוא עסוק בדרישה שיכירו בפועלו הציבורי והלאומי, כמו גם בהצלחתו בניהול המפלגה, תוך חילוף האשמות הדדי עם שמעון פרס. ברק נטש מערכת מבולבלת, נתן לאחרים להקימה מאפר, וכעת כשיש לאן לחזור, הוא לא רק שב אלא גם דורש קרדיט על שהוביל אותה לתחתית התחתיות ההיסטורית שלה. האם זו אחריותו שהמפלגה בראשותו הדרדרה כל כך? כמובן שלא.

איני רוצה לגעת בסוגיות אישיות. פרידתם של נאוה ואהוד היא עניין פרטי (גם אם הפכו את זוגיותם לכלי מנצח בתעמולת הבחירות ובדמות המנהיג שניסה ליצור). רק אציין שנאוה, גם אם הופתעה מהפרידה, לא הייתה צריכה להיות מופתעת מההתנהלות. גם כאן מצוי אותו דפוס מוכר. חשאיות, העלמה, הפתעה, בריחה ואי לקיחת אחריות. נאוה סובלת היום מן הדפוס שמאפיין את החשיבה הברקית בשנים האחרונות. אגב, אין כאן ממש הפתעה. ברק מסתובב בעולם כבר לא מעט זמן בניסיון (לא מוצלח במיוחד) להיות סוכן מכירות מרוויח. הוא עושה זאת לבדו ולא מצוי הרבה בבית. מי שמחפש רמז לבעיה בזוגיות היה יכול למצאה כבר כאן.

זכורה גם פרשת עמותות ברק האומללה, זו שפתחה את דלת ה"לא ידעתי לא שמעתי" כתירוץ להגנת הפוליטיקאי. גם אם יצא ברק חף מן הבחינה החוקית, הפלילית, מבחינה ציבורית ישנה כאן רשלנות, חוסר אחריות ועזות מצח. ברק לא החזיר את הכסף ולא התנצל אפילו בפני הציבור שאת דעתו ניסו לגנוב עוזריו, באמצעים לא דמוקרטיים ובכסף לא כשר. חשוב גם לשים לב שהגנתם של עוזרי ברק (כולל בוז'י הרצוג) נשענת על פרשנות מתחכמת וילדותית להוראות היועץ המשפטי לממשלה. זהו מודל המנהיגות של ברק.

ישנה טענה קבועה שתומכי ברק וברק עצמו נוהגים להשמיע בזכותו. הוא חשף את פרצופו של ערפאת בקמפ דייוויד. אבל כולנו זוכרים את האולטימטומים המגוחכים שהציב לערפאת עם פרוץ האינתיפאדה. עוד 24 שעות! ולאחר מכן רק עוד 48 שעות! ולאחר מכן רק עוד שבוע! וגם לאחר מכן הפעולה הצבאית הייתה מהוססת ופחדנית. כנראה שברק עצמו לא בדיוק הבין את הפרצוף הערפאתי שחשף (מי יודע, אולי נחישות של ממש הייתה מחסלת את ההתקוממות בשלביה המוקדמים - כמו במקרה של ערביי ישראל), אבל ברור שחשף את פרצופו שלו לפלשתינים: מהסס, בורח מפעולה, מפחד מעימות, לא מתכנן, לא מתכונן לכשלון, מתרץ ולא לוקח אחריות.

יש גם לזכור את התוכנית ה"אזרחית" ששלף לאחר כשלון השיחות בקמפ-דייוויד. זה היה ניסיון כושל לפנות לציבור הבוחרים החילוני שהחל לנטוש אותו. אותו הציבור שאותו נטש ברק עצמו מיד עם היבחרו כאשר הודיע לש"ס, בנאום הניצחון בכיכר רבין, כי הם יהיו רצויים בממשלתו (וקולות בוז שטפו את הכיכר). האם התוכנית האזרחית היא התגובה הנאותה של מי שבדיוק חשף את פרצופו הטרוריסטי ושואף המלחמה של ערפאת? מנהיג שכזה אמור להתכונן למלחמה ולהכין את העם למערכה, ולא לנסות לתעתע בעזרת שיטות תעמולה נלוזות. מה מהכנות הכרחיות אלו עשה ברק?

אלא שברק לא תכנן כלום (כפי שטען אז והיום פרס), השיחות היו חובבניות והאינתיפאדה, הן הפלשתינית והן של הפלשתינים הישראלים, הפתיעו אותו ותפסו אותו לא מוכן. זאת למרות הרמזים הבוטים שקיבל בפירוש מאז הנסיגה מלבנון ולמרות הערכות כל גורמי המודיעין. כל שעשה ברק היה לנסות ולטאטא את האשמה ולהתמודד עם הבעיה בשיטה הברקית הקבועה: אל תסתכל, אל תודה, אל תקבע מדיניות. עוד חודש חודשיים הכל יעבור...

ואגב תוכנית "אזרחית", האם זכור היום הפיתוח המנהיגותי-שלטוני האחרון של ברק כרה"מ? המדובר בשיטת ניהול מדיניות חדשנית שהגו יועצי התקשורת של ברק (עשרות יועצים כידוע, על חשבון משלם המיסים) בזמן שהחל להידרדר בסקרים. זוהי שיטת "הסקר המתגלגל", כלומר קביעת המדיניות על סמך סקרים. כך נוהג אמנם רק מנהיג אמיץ, אידאולוגי ובעל תוכנית...

וכמובן לא נשכח את אחת האומללות שבפרשות ברק. החייל מדחת יוסוף, קורבן מדיניות ה"שב ואל תעשה" של אהוד ברק, שהיה האחראי הישיר לכך שכוח צה"ל שהיה בשטח, מצויד, מאומן, מנוסה ובעדיפות ברורה, לא חילץ אותו. כראש ממשלה, שכפי הנראה גם היה מיודע על הנעשה בשטח מהרמטכ"ל (מופז - שגם לו אחריות בעניין), הוא האחראי העיקרי לפקודה הכמעט לא חוקית הזו (לא לחלץ), החותרת תחת ערכי הלחימה של צה"ל וערכיו של עם ישראל.

גם כאן בולטת מדיניות הנסיגה, החתירה לאי-מגע, הפחד מהתמודדות ומאחריות. ראש ממשלת ישראל העדיף למסור את האחריות על חייל צה"ל השוכב מדמם בשטח קרוב וקל לחילוץ לאחד מר ג'יבריל רג'וב. דווקא כאן היה הציבור מעוניין בוועדת חקירה. כאן בפירוש מערפלים ומסתירים מהציבור את העובדות, ואין דין וחשבון ברור על מה שהתרחש בקבר יוסף. אבל אין להתפלא אם לוקחים בחשבון כי באופן דומה הפקירו ברק וצה"ל את לוחמי צד"ל, שאיתם נרקמה אחוות לוחמים רבת שנים, לחסדי החיזבאללה. ואמנם הצלחה מסחררת: אחרי חודש חודשיים כבר נשכחה ההפקרה ושמות חדשים הומצאו לבריחה ולכניעה לחיזבאללה.

לא רק התנהלות אוסלו, אלא גם שאר מהלכים ודרכי פעולה שברק מפגין, מוציאים ל"אנליטיות" (תכונה שהוא אמור להיות מפורסם בה) שם רע. ברק מוכיח שוב ושוב כי הוא מתכנן גרוע ביותר, שאינו מסוגל להתמודד עם המציאות כפי שהיא. האנליטיות שלו, כפי שהתגלתה, היא פשוט קביעת דרך אחת ויחידה לפתרון, הדרך שלו. דרך זו היא לדעתו הצלחה בטוחה. מכיוון שהיא הצלחה בטוחה, אין להעלות על הדעת אפשרות של כשלון. ומכיוון שהיא חסינת כשלון, אין כל צורך לבחון את תגובת הצד השני והאינטרסים שלו. זוהי האנליטיות במיטבה. אגב, באופן דומה התבטא אפילו אחיו של ברק כששאלו אותו מהם החסרונות של אחיו. אהוד לא מקשיב, אמר. הוא תמיד צודק.

אבל החשוב מכל: לאחר שהדרך נכשלה כשלון טוטאלי, יש להיעזר בכוח דמיון מפותח ולשנות את האופן שבו המציאות נתפסת. כישלון יכול יהפוך להצלחה לא משום שהצליח, אלא משום שעלינו לחשוב עליו כהצלחה. מסתבר כי ברק לא רק אנליטי אלא גם יצירתי!
אגב, ישנם עוד כמה מנהיגים במאה העשרים שהתהדרו ביכולת האנליטית שלהם, בקריאת המפה הפוליטית - מדינית המופתית שלהם, בחוסר היכולת שלהם לטעות. זהו כרטיס ביקור גרוע מאוד המעיד על קוצר השגה היסטורי של המתהדר בו. גם התעמולה הסודית והגלויה, שהגיעה אצל ברק למימדים מפלצתיים (הוא פתח, פשוטו כמשמעו, משרד תעמולה פרטי בלשכתו) מזכירה מעט את אותם מנהיגים אנליטיים אשר לא טעו אף פעם ושכישלונותיהם הפכו ברבות הזמן והתעמולה להצלחות.

ישנן עוד דוגמאות רבות לאסטרטגיית העל של ברק בענייני אחריות והתמודדות. אבל החשובה מכל עוד לפנינו. המנהיג הדגול מצא פתרון לבעיה הפלשתינית. פתרון מפתיע, מרענן, מקורי. מובטחני כי אף אחד לא יוכל לנחש מהו: "נסיגה חד צדדית" מרוב השטחים.

רעיון עוועים זה מגובה במאמץ אנשי שמאל רבים, כדוגמת א. ב. יהושוע, המסבירים לנו, בעקביות ברקית, כי לאחר הנסיגה נוכל להלחם בטרור בלי בעיה. הבעיה שלנו היום, הם קובעים, היא שאנו צריכים להתמודד עם הפלשתינים פנים מול פנים ולהבחין בין הפלשתינים המתונים לקיצוניים. לאחר הנסיגה נוכל להלחם בהם כעם שכולו אויבים (זוכרים את "אדמת לבנון תבער..."?). אלא שאלייה וקוץ בה: מדוע איננו עושים זאת היום? כמה יהודים ציונים יושבים במחנות הפליטים, בעזה, ברמאללה, בשכם, ביריחו? 0 עגול. מדוע איננו יכולים ליישם מדיניות ביטחונית גאונית זו כבר עכשיו?

אל תקשיבו לפלשתינים, אומרים לנו ברק ואנשיו. אנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו. האם לא השתכנעתם כבר שהגישה הצ'מברלינית הזו עובדת בעקבות הצלחת הסכמי אוסלו? כמה אטום הציבור הפשוט, הנאיבי, הם אומרים בינם לבין עצמם. בישראל המציא השמאל דיפלומטיה חדשנית, טובה יותר מכל שגיונות העבר הדיפלומטי: אל תקשיבו לדברי הפלשתינים המסבירים כי נסיגה חלקית לא תספיק. אל תאזינו לחלק הלא מבוטל והבכיר האומר שאפילו נסיגה מלאה לקווי 67' לא תספיק. אל תסכיתו לרבים וחשובים הקובעים שאפילו נסיגה לגבולות 48' לא תספיק. אם תקשיבו תבינו, חלילה, שהאינתיפאדה רק תחריף לנוכח בריחה שתיחשב להישג ההישגים של הטרור מאז שהומצא. לכן עדיף: אל תקשיבו להם.

ותמה האדם הפשוט, התמים. האם לא זה בדיוק מה שעשינו באוסלו? האם לא הבטיחו לנו שוב ושוב ביילין, שריד, פרס, רבין ושות' שצה"ל החזק, לנוכח הפרת ההסכם, יוכל "להיכנס בהם"? האם לא ניסינו כבר בדיוק את הגישה הזו? ולמה בכלל שנרצה לירות בהם (כדברי יהושוע) בלי הבחנות? האם הפכנו למפלצות אדם? והאם לא הסרנו כבר את המסכות מעל הפלשתינים? האם לא זה ה"הישג" שהושג על-ידי ברק בקמפ דייוויד? מדוע להפקיר את השטח לאותם רוצחים ש"המסכות כבר הוסרו" מעל פניהם ותגובתם היום צפויה וברורה לנו? ועוד במחיר הלא מוסרי של עקירת תושבים מבתיהם, מעשה שרבים בשמאל אינם מסוגלים להעלות על דעתם מבלי להתחלחל, כאשר מדובר בערבים.

אבל זוהי ההטעיה הקבועה של השמאל. יש חלק בשמאל, חלק מוביל ומעצב מדיניות, הרוצה "להחזיר" את השטחים פשוט כי הוא שונא ומתעב אותם (ואת המתנחלים). מבחינתו הניצחון ב"החזרה" עצמה, ובאמת לא משנה מה אומר או רוצה להשיג או יעשה הצד השני. יתר על כן: גם אם ה"החזרה" של השטחים תביא לאסון גדול, הוא מעדיף למסרם. ועל-פי העובדות, מסירת שטחים רבים שכבר נעשתה (עובדה שמתעקשים להתעלם ממנה) הובילה לאלימות קשה שכמותה לא ידענו לפני כן. לטובת "החזרה" זו מוכן השמאל, כולל ברק בתוכניתו, להטעות, לסלף ולהמציא דרכי תגובה עתידיות שברור שלא ייושמו, שכן כבר למדנו על בשרנו כי הסכם בינלאומי מיושם אינו כל כך הפיך. אנו דוחים את הפיתוי לטבוח בחפים מפשע תמורת "החזרת" השטחים, תודה רבה לך מר א. ב. יהושוע הנכבד. אנו אנשים פשוטים, חסרי מעוף ספרותי שכזה.

מסתבר שבכל זאת אדמה חשובה לחלק מהשמאל יותר מחיי אדם, הן של יהודים והן של ערבים. חיי אדם הם להם כקליפת השום לעומת מסירת שטחים, האינטרס המוסרי העליון. לכן מנסים לשכנע אותנו, ברוב יצירתיות היסטורית, שלא להקשיב לצד השני. הם יודעים מה שומעים שם. הם יודעים שהדברים הללו ימנעו מכל אדם שפוי מלמסור שטחים. אבל המסירה חשובה בעיניהם יותר מכל זה. זו האידאולוגיה שלהם, וכעת גם של ברק, ש"ניתח" את המצב כפי שניתח את כל המקרים הקודמים, והגיע למסקנות שאי אפשר לדחות. טוב, ממילא אחרי הכישלון לא הוא יהיה אשם.

מדיניות כזו, שאינה מקשיבה ומעריכה את האויב ואת פועלו העתידי, הפוחדת ברגע האמת מהפעלת כוח ועימות (למרות שלל הבטחות), הבורחת שוב ושוב משדה הקרב ומאחריות, תוביל אותנו בוודאות לאסון כבד. תושבי האזור לא יהססו פעמיים, כפי שלא היססו בעבר. העובדות והלקחים מול עינינו, יום יום, במלוא חריפותן. דרושה אטימות יוצאת דופן, ברקית, בכדי לא להודות בכך, גם אם אתה מאוהב בעם הפלשתיני ומעוניין בשלום ואחווה.

המסירה ללא תמורה, הבריחה, ההימנעות מעימות, ההטבות המופלגות, השמירה על האינטרס הפלשתיני ולא העצמי, ישיגו בדיוק את ההפך. הם יובילו לעוד שפיכות דמים ושנאה, עזים יותר. ולאן אלה יובילו אותנו, ניתן רק לדמיין. הלקח מול עינינו, וקריאה היום לנסיגה נוספת, אחרי לבנון ואוסלו, הוא זעקת המיואשים המעדיפים להשליך את חייהם מנגד על פני טיפול יסודי בבעיה, חקירה עצמית והפקת לקחים קשים.

ברק עצמו לא רק שלא למד את הלקח. הוא הפך אותו על פניו. הוא הפך את הבריחה מאחריות וההימנעות מעימות לאידאולוגיה מדינית. נסיגותיו ובריחותיו, שהמיטו עלינו אסונות שוב ושוב תגמלו אותו בקרב הציבור עד כה. כל שנותר לקוות הוא שהציבור למד מאז כיצד לבחור את מנהיגיו ושלפחות הפעם יהיה נכון, נחוש ואמיץ דיו, וכן - אפילו מוסרי דיו, בכדי להתבונן בבעיה ולא לברוח ממנה.
כיום אנו יודעים בבירור: ברק לא יהסס לברוח. הוא מאמין בבריחה.

"צה"ל עושה בימים אלה כל שנדרש בכדי לאפשר הפסקתה של הלחימה, אך מנגד נערכים לפעול בעוצמה רבה למקרה בו המציאות תטפח על פנינו והטרור ישוב ויפרוץ" כך אמר היום הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, בנאום בטקס סיום המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.

"צה"ל עושה בימים אלה כל שנדרש בכדי לאפשר הפסקתה של הלחימה בה היינו נתונים במשך קרוב לשלוש שנים. אנו רואים חובה לייצב ולבסס את התהליך השברירי הזה, אך מנגד נערכים לפעול בעוצמה רבה למקרה בו המציאות תטפח על פנינו והטרור ישוב ויפרוץ", כך אמר היום הרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, בנאום בטקס סיום המכללה לפיקוד ומטה של צה"ל.

הרמטכ"ל אמר עוד, שישראל בוחנת בקפידה את ההתפתחויות בזירה הצפונית ומחדדת את ההבנות כי לא יהיה נכון מצידן של סוריה ולבנון לשנות או לפגוע במרקם העדין הקיים בגבול הצפון.

הרמטכ"ל אמר עוד, כי בימים אלה מוביל צה"ל תוכנית בניין כוח חדשה, פרי הלקחים שהצטברו בשנים האחרונות, ותכליתה להתאים את צה"ל לאיומי המחר. הרמטכ"ל לא פרט.

אחה"צ נערכה הפגישה בין מחמוד עבאס (אבו מאזן), לבין בכירי המחבלים בג'יהאד האיסלאמי והחמאס ברצועת עזה.

בכירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי ובראשם מחמוד אל-זהאר ומוחמד אל-הינדי הדגישו היום בכלי התקשורת הערביים כי הפגישה לא נועדה לדון בהארכת הפסקת האש אלא במה שכינו "הההפרות הישראליות נגד הפלשתינים ובראשן שחרורם של האסירים הפלשתינים על-ידי ישראל".

בכירי החמאס והג'יהאד הדגישו בראיונות שנתנו לתקשורת הפלשתינית את ההפרות הישראליות נגד הפלשתינים מאז תחילת ההודנא. לדבריהם, סבלנותו של העם הפלשתיני תפקע בשלב מסויים ולא יתאפשר יותר לשמור על איפוק נגד מה שהם מכנים "מעשיה של ישראל בשטחים".

מחבלי הזרוע הצבאית של הפתח' צולמו היום על-ידי תחנות לוויניות בעולם כאשר סיירו בסימטאות העיר העתיקה בשכם ובמקומות אחרים תוך נשיאת נשק באופן חופשי.

אחד מהמחבלים, שהיה רעול-פנים, הדגיש כי הפיגוע האחרון שהיה בבית לחם ביום א' בלילה, מהווה אזהרה לישראל שאם לא תפסיק את מעשיה נגד הפלשתינים, האדמה תרעד מתחת לרגלי הישראלים.
http://www.a7.org/news.php?id=57249

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

עו"ד אליקים העצני הוא ח"כ לשעבר.

גילויים של הרמטכ"ל יעלון על התנהלות שרון ווייסגלס.


http://www.ybook.co.il/htmls/page_2763.aspx?c0=19648&bsp=13577
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=post&forum=gil&om=5264&omm=17
ספרו של משה (בוגי) יעלון "דרך ארוכה קצרה" שופך אור גם על הפרשה האסונית של "ההתנתקות" ועל הדמויות האחראיות לה - ובראשן שרון וראש לשכתו עו"ד דב וייסגלס. יעלון מעניק לנו הצצה לפני ולפנים אל תוך הלשכות הסודיות שבהן חרצו את גורלנו: להציץ ולהיפגע מתוך תדהמה, בחילה וחשש כבד לבאות. כמה מן הדברים שיעלון מספר היו בבחינת שמועות וניחושים בלבד, אך אצלו הם הופכים לוודאות והיא זאת שמעבירה בנו צמרמורת.

הנה כמה מובאות

(עמוד 160) "ראש לשכתו (של שרון), דב וייסגלס, אמר לי באחת הפגישות שבהן ניסה לשכנע אותי לתמוך בהתנתקות, שמעמדו הפוליטי של שרון בירידה, ולכן הוא צריך לעשות מעשה. מובן שחשתי שלא בנוח עם הצגת שיקולים שכאלה לרמטכ"ל. היתה תחושה שאין לפוליטיקה גבולות, וברקע היו החקירות בעקבות החשדות לעבירות פליליות מצד שרון ושני בניו. לכן,עוד לפני שהתכנית פורסמה במלואה – ללא כל התייעצות עם הרמטכ"ל ועם דרגי המטה האחרים – היתה לי תחושה ששרון עלול ללכת למהלך שנראה לו שיציל אותו, פוליטית ואישית, גם אם הוא יהיה כרוך במחירים אסטרטגיים גבוהים. אז כבר חייתי את ההשחתה, וצברתי נסיון וידע לגבי תופעת ההשחתה וההשפעה שיש לה על מקבלי החלטות בישראל...

....מרגע שעלה רעיון ההתנתקות, שרון חדל להיות שרון. ההתנהלות היתה שונה, עבודת המטה היתה שונה, רוח המפקד היתה שונה. ניכר היה בשרון שהוא נחוש לקדם את ההתנתקות ולממש אותה, אך גם ניכר היה שהוא לא לגמרי שלם איתה. הוא פעל כפי שפעל בשל מניעים הנסתרים מהעין."

(ע' 169) " עם השנים התחלתי להיות יותר ויותר מוטרד מדפוס ההתנהגות של אנשי שרון. נתקלתי בתופעות שעוררו אצלי סימני שאלה. מדוע ראש ממשלה שהתנגד לאורך שנים באופן נחרץ לרכוש גז מהמצרים, משנה לפתע את דעתו מהקצה אל הקצה? מדוע עו"ד דב וייסגלס, יד ימינו של ראש הממשלה, מבטיח לפלסטינים להחזיר להם את יריחו במלואה תוך התחייבות להסרת מחסומים שהיו שם גם לפני ספטמבר 2000, בניגוד לעמדת שר הביטחון, ראש השב"כ והרמטכ"ל, ומבלי לקיים דיון על כך - דבר שעשוי (ע' 170) לשרת את האינטרסים של הקזינו שלבעליו הוא מקורב? .... היתה תחושה שמנהל לשכת ראש הממשלה, עו"ד דב וייסגלס, מנהל את ענייניה של ישראל באופן חסר אחריות. אמירות עמומות, לפעמים גם אמירות סותרות והכחשות, היו חלק מאופן ההתנהלות. לעתים היתה תחושה ששיקולים אישיים ושיקולים זרים, בלתי ענייניים, משפיעים על האופן שבו מתקבלות החלטות בנוגע לביטחון ישראל, וכתוצאה מכך מתקבלות החלטות על חשבון אינטרסים של מדינת ישראל...

... מרגע שעלה רעיון ההתנתקות, שרון היה ראש ממשלה אחר..לא היו דיונים כלל.. היתה תחושה ששרון 'סגר מדפים'... היו דיונים על ההתנתקות אבל הם היו ביצועיים, לא אסטרטגיים.. (ע' 171) גם מבחינה פיזית חל בשרון שינוי. תחילה לא הבחנתי בכך, אבל אחרים העירו את תשומת לבי ואמרו לי שהוא נראה חולה. ואכן הוא הפך לאדם אחר. הוא איבד את החיוניות שלו. גם קודם לכן סופר על הירדמותו בישיבות, אבל כעת היו יותר מקרים מסוג זה. לפעמים, אפילו בפגישות אישיות, הוא היה עוצם את עיניו. לפעמים לא דיבר לעניין. התנתקות לא היתה רק השם שהעניקו יועצי התדמית של שרון לנסיגה החד-צדדית מעזה. התנתקות היתה גם המונח שתיאר במדויק את אופן ההתנהלות של שרון עצמו בניהול המערכה מול הפלסטינים, מתחילת 2004 ואילך."

(ע' 172) "יועצו של ראש הממשלה, דב וייסגלס, ניהל את המגעים המדיניים שנגעו להתנתקות באופן חובבני וחסר-אחריות. לעתים היתה תחושה שהוא ממדר את כל הגורמים הנוגעים בדבר, על מנת שיוכל לנווט את הדברים כרצונו, כשהוא לא מגלה את האמת כולה אף לראש הממשלה עצמו. אופן ההתנהלות חסר היושרה וקל הדעת של וייסגלס גרם נזק בל ישוער לאינטרסים ישראליים חיוניים ביותר.

(ע' 177) "מה עמד מאחורי התחייבותו של וייסגלס (להסיר את כל המחסומים מסביב ליריחו בניגוד למה שסוכם? א.ה.) : האם עסקי הקזינו היו קשורים לכך? האם העובדה שעו"ד וייסגלס ייצג בארץ את איש העסקים מרטין שלאף, האיש המרכזי בחברת "קזינוס אוסטריה", בעלי הקזינו, ומשרדו טיפל (ואולי עדיין מטפל) בענייניו של שלאף בארץ, השפיעה על מה שארע? אין לי הוכחות לכך , אך אינני מוציא זאת מכלל אפשרות."

(ע' 178"במהלך שנת 2003 הצטבר מידע על הכנת מסמך "מפת הדרכים" ... ממידע זה התברר לנו שגורמים ערביים ואירופיים מעורבים בתהליך גיבוש 'מפת הדרכים' ומנסים להשפיע על ניצוחה... אמ'ן, המוסד והיועץ לביטחון לאומי דאז, ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, התריעו בפני ראש הממשלה שרון על תהליך הכנת המסמך והכרסום באינטרסים שלנו כתוצאה ממעורבותם של אותם גורמים ... (ע' 179) עו"ד דב וייסגלס השיב שהוא מכיר את המסמך, שהוא בדק את הנושא, ושאין להתייחס לדברים ברצינות.

באוקטובר 2003, בתום ביקור ראש הממשלה בוושינגטון, ניתן לו מסמך 'מפת הדרכים', כאשר מוטמעות בו דרישות ערביות ואירופיות.... התעלמות לשכת ראש הממשלה מהאזהרות היא שהביא לכך שהונח בפני ראש הממשלה מסמך רע למדינת ישראל, המהווה .."אבן הראשה" של המדיניות האמריקנית בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני .. היה לי ברור שראש הממשלה מודע לאופן התנהלותו של ראש לשכתו. גם אני מצאתי הזדמנויות לשטוח את ביקורתי וטענותי לגבי אופן התנהלות זה. אבל ראש הממשלה העדיף אותו על פני אחרים, עובדה שגרמה לי לחשוד במניעים נסתרים מן העין לתופעה זו."

(ע' 184) "למדתי שראש הממשלה המעיט בקריאת עיתונים ומסמכים, וקיבל דיווחים בע"פ על הכתוב בהם. היה לי ברור שזה עלול להיות מקור למניפולציות, וחשדתי שראש לשכתו, עו"ד דב וייסגלס, עושה בזה שימוש."

(ע' 186) "גם עומרי שרון, גם דב וייסגלס ואולי גם ראש הממשלה עצמו קיימו מגעים ישירים ולא ראויים עם קצינים בכירים ולא נשמרה ההפרדה מן הדרג הפוליטי לבין חלק מהקצונה הבכירה. היה לי ברור שמתרחש תהליך של השחתה: קצינים מקבלים הזמנות והצעות ... ולא כולם עומדים בפניהם. יותר ויותר קצינים מבינים שהמסר המועבר אליהם מלמעלה הוא שהקידום שלהם לא ייקבע עפ"י העבודה המקצועית שיעשו ותוצאותיה, אלא עפ"י מידת הקרבה שלהם ומידת הנאמנות שלהם לחוות שקמים."

(ע' 187) "אחרי שבמשטרה התהליך כבר צלח, גבר התיאבון ועלה הרצון להשתלט גם על צה"ל. אלא שאני, ראש המטה הכללי של צה"ל, הייתי החסם בפני התהליך הזה. שרון ידע היטב שלא אניח לו להפוך את צבא הגנה לישראל לחברת-בת של חוות שקמים".

הדברים האלה, כשהם באים מעטו של מי שכיהן כרמט'כל ומפיו של אדם הנחשב בציבור כסמל של יושרה, נאמנות ושירות ללא פניות, הם בחינת מגה-סנסציה. בכל מדינה חופשית גילויים כאלה היו זוכים לכותרות ראשיות, לראיונות ולדיונים מעמיקים בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, הופכים לשיחת היום ולא היו יורדים מסדר היום ללא הסקת מסקנות מעשיות ומבלי לחולל שינויים מרחיקי לכת. על גילויים מרעישים כאלה, החושפים שחיתות שלטונית במימדים של חצר ביזנטינית, לא היו עוברים לסדר היום ללא דיונים ומסקנות בכנסת ובוועדותיה, ואולי אף מינוי וועדת חקירה ממלכתית.

לא כן בישראל. כאן, מושתקים הספר וגילוייו עד מוות. בשפת ה-סגי נהור של אורוול בספרו "1984" -

הוא "הושלך אל צינור הזיכרון", כלומר הושמד מבלי להשאיר זכר. שלא כדיקטטורה האולטימטיבית ההיא,

בישראל הדמוקרטית לא יפה לשרוף ספרים. אבל מצאו כאן דרך יותר אלגנטית להשגת אותה המטרה: התעלמות והשתקה באמצעות תקשורת משוחדת, מוטה, מגוייסת, חסרת עקרונות וחסרת מצפון.

ואכן, גם ממנה לא חסך יעלון את שבט לשונו במקומות אחרים בספרו.

כיצד ייתכן הדבר, שאדם כווייסגלס, שהותקף והואשם ע'י יעלון בחריפות יוצאת מגדר הרגיל כזאת, לא מצא לנכון להגיש תביעת דיבה בבית משפט, לא פנה ליועץ המשפטי לממשלה שיעשה זאת בעבורו, לא פנה לעיתונות להכחיש, להסביר, להתייחס – כלום? האם הוא סומך על "עמוד הענן" העבה של התקשורת ושאר האליטות השלטוניות שיסוכך עליו ויחסוך ממנו אפילו את הצורך להתייחס?

אם יש את נפשכם לדעת את סוד ה"ישראבלוף", http://www.israblof.com/?l=he מדוע בתחומים רבים כ'כ הכל אצלנו הוא רק ב-"כאלו", ולמרות מיטב מאמציהם של הרבה אנשים טובים תמיד משהו מפריד בינינו לבין הדבר האמיתי – לכו אל התקשורת "האתרוגיסטית", שברצונה חושפת וברצונה מעלימה, ורצון זה שלה מוכתב ומוכתם פוליטית.

יש בספרו של יעלון כדי לחשוף את ערוות "ההתנתקות" וגיבוריה? דינו להיזרק אל תוך "צינור הזיכרון", במקום לקרוא, להפנים, להפיק לקחים, לתקן ולהתקדם.

זו הסיבה, מדוע מצאתי צורך להעתיק קטעים שלמים מן הספר, כדי להפיצם לפחות בדרך הפרימיטיבית הזאת. כי לא נותר אלא האינטרנט כמכשיר לשבירת הדממה התקשורתית ולפריצת המצור שלה.

אין זה מקרה, שהפונקציה הזאת אינה שונה בהרבה מן ה"סאמיזדאת", אותם פרסומים "בלתי-חוקיים" שעברו מיד ליד ברוסיה הסובייטית והיה כתוב בהם כל מה ש"פראוודה" השתיקה.
מקור:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7872

תזכורת:

הרמטכ''ל יעלון:''נפעל בעוצמה שלא ידעו עד כה''
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5264&forum=gil&viewmode=all&keywords=בוגי יעלון#17

הרמטכ''ל בוגי יעלון:''צה''ל יפעל בעוצמה אם יפרוץ"
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5264&forum=gil&viewmode=all&keywords=בוגי יעלון#18

הרמטכ"ל לשעבר יעלון: אנאפוליס - מפלט מחקירות אולמרט = כעומק החקירה עומק העקירה!
בספר חדש 'בומרנג' שמפרסמים העיתונאים רביב דרוקר מערוץ 10 ועפר שלח מ'ידיעות אחרונות' נכתב כי "תכנית הפינוי נולדה כי שרון היה משוכנע שעדנה ארבל תגיש נגדו כתב אישום.....
http://www.israblof.com/?l=he&a=38511

כעומק החקירה עומק העקירה! חשיפת העובדות בוידיאו !!
" ניסים משעל: אתם כותבים על אלוף מסויים שרה"מ ניסה לשתול במטכ"ל כדי שידווח לו, מעין חפרפרת כזאת של רה"מ בתוך המטכ"ל. מי זה? (השניים אינם מוכנים להשיב) רביב ...

מזהיר

הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, אמר בכנס ה-GA בירושלים כי ישראל לא תוכל להמשיך את שתיקתה מול תוכניותיה ההרסניות של איראן.
רחל סילבצקי

וידיאו:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/181705

הרמטכ"ל לשעבר, משה (בוגי) יעלון, נשאל בכנס ה-GA הנערך בירושלים אמר כי ישראל לא תוכל להשלים עם המשך התחמשותה הגרעינית של איראן. "הגזר הטוב ביותר זה אי שימוש במקל, אי אפשר להשוות את איראן למלחמה הקרה עם רוסיה, זה עולם אחר", אמר.

יעלון נשאל האם לדעתו תהיה מתקפה מיד לאחר שהנשיא אובאמה יכנס לתפקידו, תשובתו הייתה "נדע בחודשיים הקרובים".

לדעת יעלון, על ישראל לפעול בשלושה משורים מול איראן: בדידות פוליטית - שאחמניג'אד לא יוכל להופיע במערב. הדבר השני הוא בדידות כלכלית והמישור השלישי הוא אופציה צבאית גלויה על השולחן, כלשונו. "בין היתר ישראל צריכה להיות מוכנה לפעולה לבד למרות שזו אינה רק הבעיה שלה".

יעלון אמר כי במידה וישראל תחליט לפעול אל לה לפגוע באזרחי איראן כדי שאלה לא יצטרפו למאבקו של אחמדניג'אד ויצטרפו למאבקו של המערב. הוא הדגיש בפני משתתפי הכנס "איראן היא מדינה לא רציונאלית כמו החמאס וחיזבאללה. היא רציונאלית רק בדבר אחד - בהשרדות שלה".
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/181705

_____________

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view

הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, מקיים בשעה זאת מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד, "אני ונתניהו רואים את הדברים באופן דומה".
חזקי עזרא

הרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון, מקיים בשעה זאת מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו בה הוא הודיע על הצטרפותו לתנועת הליכוד ועל התמודדות ברשימה לכנסת.

"הגעתי למסקנה שאני ונתניהו רואים את הדברים באופן דומה אותו לא מצאתי במפלגות אחרות, זאת משום שהאתגרים בפניהם אנו עומדים לא מאפשרים המשך של אותו דבר ויש צורך בשינוי משמעותי", אמר יעלון.

לדבריו, "ההתלבטות לא הייתה אם להצטרף לליכוד או לתנועה אחרת אלא האם להיכנס לחיים הפוליטים. אני יודע שהכניסה לחיים הפוליטיים מחייבת תשלום מחיר, אך לא יכולתי להרשות לעצמי לשבת בצד".

בתשובה לשאלה כיצד השתלבותו בליכוד מתיישבת עם אמירתו בעבר לפיה יש לרדת מרמת הגולן, אומר יעלון כי אמירות שאמר כראש אמ"ן שונות מאמירות של מנהיגות.
מקור:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/181777

תזכורת:

עו''ד/ח''כ לשעבר א. העצני: 'החשיפות של הרמטכ''ל בוגי יעלון שנגנזו'
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5264&omm=59&viewmode=
וכאן:
http://www.israblof.com/?l=he&a=58926

_______________

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.