רשות שמורות הטבע מדווחת לציבור: תקציר....  

מפרץ אילת שייך לכולנו, לממשלת ישראל אין את הרשות לזהם ולהרוס אותו.

החתומים על העצומה קוראים לראש הממשלה ולממשלת ישראל לאשר את תוכנית המתאר לחופי מפרץ אילת אשר תבטיח את עתיד שונית האלמוגים וענף התיירות באילת.
http://www.zalul.org.il/petition.asp?cid=2&PatId=5

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ועדה בין משרדית תוקם לצורך גיבוש תוכנית לשיקום הנזקים שגרמו שטפונות החורף האחרון לאתר שהוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסקו
דוד הכהן

הממשלה אישרה היום (א') את הצעת השרה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות, בשיתוף עם שרת החינוך, שר התמ"ת ושר התיירות בנושא שימור אתר מצדה.

בהתאם להחלטה יוקם צוות מנכ"לים בראשות המשרד לאיכות הסביבה ובהשתתפות נציגי משרדי האוצר, התיירות, החינוך, התמ"ת, הוועד הישראלי לאונסק"ו, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות, לצורך הכנתה ואישורה של תוכנית לשיקום הנזקים שנגרמו לאתר מצדה בשיטפונות החריגים של דצמבר 2003.

הצוות יכין תוכנית ארבע שנתית להצלת ערכי המורשת הנמצאת בסכנת הריסה וידווח לממשלה אחת לשנה על התקדמות ביצוע התוכנית ומצבו של האתר. בהחלטת הממשלה נאמר כי מתוך הכרה בחשיבותו ההיסטורית, הערכית, התרבותית, החינוכית והתיירותית, של אתר מצדה היא רואה צורך בשימורו ובהגנה עליו מפניי נזקי טבע ובלאי.

באוקטובר 2002 הוכרז אתר המצדה כאתר מורשת עולמית ע"י ארגון אונסק"ו, בדומה לחומה הסינית, הפירמידות במצרים והאקרופוליס ביוון. בשבוע שעבר צורפה לרשימת האתרים היוקרתית גם 'העיר הלבנה' של תל אביב.

ynet

ועוד: "עלינו להיות עורכי הדין של המפרץ".

בהודעה מטעם המשרד לאיכות הסביבה נמסר, כי בכוונת השרה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות, "לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותה להעתקת כלובי הדגים באילת מהים ליבשה". נאמר עוד, כי נציגי המשרד הונחו לפעול להוצאת כלובי הדגים מהים ולהעתקתם ליבשה ללא פשרות.

השרה נאות, נמסר עוד ועוד ועוד, קיימה דיון עם בכירי משרדה מיד עם כניסתה לתפקיד, קראה את דוח המומחים העוסק בנושא, ולדעתה אין מנוס מהוצאת הכלובים בהקדם האפשרי על-מנת להפסיק את המשך הרס שונית האלמוגים וזיהום מימי המפרץ.

כל מי שייקרא את דבריה של השרה החדשה, יהודית נאות, עשוי להתרשם, כי מדובר בנימוקים ענייניים. כלובי הדגים מזהמים את המפרץ - כך גורסים מתנגדי היזמים - והנה, עכשיו, באה שרה חדשה למשרד, ועושה סדר בבלגאן. אך למעשה, מותר ואולי כדאי להביע תמיהה על הודעה זו.

פרופ' נאות הושבעה כשרה ביום חמישי (27.2.03). ביום ראשון (2.3.03) בוצע במשרדה טקס חילופי השרים. למעשה, נאות היתה עסקה במשך כל היום, וגם ביום שלמחרת, להכיר חלק מבכירי המשרד, לקבל טלפונים מאנשים שביקשו לברכה, ואולי גם להנחות היכן להניח זרי הפרחים ששטפו אולי את המשרד.

השאלה היא, איפוא, מתי הספיקה השרה נאות ללמוד היטב, לעומק, את נושא כלובי הדגים במימי אילת, ומדוע היא חורצת דין - וגוזרת כלייה על היזמים והמשפחות המתפרנסות מחקלאות הדגים, עוד בטרם למדה לעומק נושא זה.

כי זאת לדעת, מדובר בנושא מורכב. חוקרים רבים התחבטו בשאלה זו. כמה וכמה דוחות עבי כרס הוגשו. בתי המשפט נדרשו גם הם לזאת. ועדות הבנייה למיניהן התכנסו שוב ושוב, ונוכח החומרים שהועלו בפני כולם ניתנה שהות לטיפול בכלובי הדגים. והנה עתה באה השרה חדשה, ובמקום ללמוד נושא זה לעומקו, במשך תקופה של כמה שבועות לפחות, ולשמוע את כל הצדדים (כן כן, גם את היזמים, בעלי ההון), 'חותכת' השרה נאות בבשר החי, באופן העלול להרוס פרנסתן של מאות משפחות. משל חסרים מובטלים אנו.
http://www.nfc.co.il/showArticles.asp?docid=2288&subjectId=3
04/03/2003 | יואב יצחק |

@ תגובתי לכתבה...:-
^^^^
פילוביץ שחף :שם
[email protected] :דוא"ל
יואב יצחק ידידי: להזכירך..... :נושא

שפרופ' יהודית נאות, השרה לאיכות הסביבה, ישבה בועדת הפנים ואיכות הסביבה של כנסת ישראל, והועדה הזאת להבדיל מועדות קודמות לה עסקה במפרץ אילת בכלל/תמ"א 13 בכלל ובכלובי הדגים בפרט מעל ומעבר, והשרה יהודית נאות היתה חברת ועדה פעילה מאוד ודרשה ולמדה את כל פרשת כלובי הדגים מבחינה מקצועית, אקדמית ובמיוחד מהפן של שילטון האוליגרכיה = קשרים הון ופוליטיקה !!

להזכירך ישנה דרישה למנות ועדת חקירה ממלכתית לפרשת כלובי הדגים בים סוף, של ראש עירית אילת מר גבי קדוש, שהשרה הנוכחית אז חברת ועדה היתה אחת מהמובילות להקמת ועדת חקירה.
https://rotter.net/forum/gil/5292.shtml

לסיכום:
השרה יודעת בדיוק מי נגד מי, כל מה שצריך זה להחליט !!

@ ימים יגידו @

יצויין, כי קודמה בתפקיד, השר צחי הנגבי נמנע מלעסוק בנושא חוות הדגים במפרץ אילת מחשש לניגוד אינטרסים עם בעלי החוות באילת, עמם היה בקשרים בעבר. ובמקומו מונה לטפל בנושא השר ניסים דהן, שכיהן כשר הבריאות.

השרה נאות הורתה לנציגי משרדה לפעול להוצאת כלובי הדגים מהים והעתקתם ליבשה. זאת למרות שהנושא הונח לפני כמה חודשים על שולחנה של הממשלה שהורו להחזיר את נושא כלובי הדגים במפרץ אילת לדיון חוזר במועצה הארצית לתכנון ובנייה לדיון מחודש.

החלטתה של השרה נאות מנוגדת להחלטה ממשלה קודמת לאפשר את פעילות
החקלאות הימית באילת ל-3 שנים נוספות

עודכן: 16:09 04/03/2003 | מירב לוי | [email protected]

השרה החדשה לאיכות הסביבה, פרופ' יהודית נאות, הודיעה כי בכוונתה לפעול להעתקת כלובי הדגים ממימי המפרץ ליבשה.

בדיון שקיימה השרה נאות עם בכירי משרדה עם כניסתה לתפקיד ציינה השרה, כי לאחר שקראה את דו"ח המומחים העוסק בנושא, אין מנוס מהוצאת הכלובים בהקדם האפשרי על-מנת להפסיק את המשך הרס שונית האלמוגים וזיהום מימי המפרץ.

השרה נאות הנחתה את נציגי המשרד לפעול להוצאת כלובי הדגים מהים ולהעתקתם ליבשה ללא כל פשרות.

החלטתה של נאות מנוגדת להחלטת הממשלה הקודמת מיום 29.12.02 לפיה הוחלט לאפשר לחקלאות הימית לפעול במפרץ אילת לתקופה של שלוש שנים. ההצעה הוגשה על-ידי ראש הממשלה, אריאל שרון, שהחליט להחזיר את תוכנית המתאר -
תמ"א 13, לוועדה הארצית לתכנון ובנייה.

בכך דחתה הממשלה את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שהציע לממשלה להימנע ממתן היתר, למעשה, שיאפשר לחוות
הדגים לפעול במפרץ אילת.

דליה טל 09/03/03 11:42

"לא ברור לי כיצד ניתן כיום לעגן את המשך פעילות החקלאות הימית במסגרת נורמטיבית כלשהי". כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ברוך אזאולי, בפסק דין. השופט התבטא במסגרת בקשת חברות החקלאות הימית, ערדג ודג סוף, לחזור בהן מבקשתן להאריך בשנה את זמן פינוי מפרץ אילת.

עתירת חברות החקלאות הימית הוגשה בעקבות החלטת ועדת הערר מחוז הדרום מספטמבר 2002, לפיה על כלובי הדגים לעזוב את המפרץ בתוך 60 יום. כמה חודשים אחר כך, ובעקבות החלטת הממשלה להחזיר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תוכנית המתאר לחופי אילת שלא כללה את כלובי הדגים, החליטו החברות לחזור בהן מהעתירה בטענה שבכוונתן לפנות שוב לוועדת הערר בבקשה לדיון חוזר.

מודעה

לטענת חברות החקלאות הימית, בעקבות החלטת הממשלה קיים עתה סיכוי חדש שהמועצה הארצית תשנה את החלטתה, ולכן יוכלו להמשיך לפעול בים.

להישארות כלובי הדגים בים מתנגדים כל הארגונים הירוקים, עיריית אילת, רשות הטבע והגנים והמשרד לאיכות הסביבה. השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות, הודיעה עם כניסתה לתפקיד, שבדעתה לעשותה הכל כדי להוציא את הכלובים מהים.

בפסק הדין קובע השופט אזאולי, שנושא החקלאות הימית היה ראוי מלכתחילה לעיגון בתוכנית המתאר כדין, ולא היה מקום לנסות להסדירו דרך שימוש חורג.

עוד אמר השופט, שחברות החקלאות הימית הציעו הצעות שונות לצמצום הנזקים שיכולים לגרום הכלובים, אך לא הציעו כל הצעה אופרטיבית שתוכל להוביל להפסקת הפעילות.

דליה טל וגדי גולן 09/03/03 17:08

"לא ברור לי כיצד ניתן כיום לעגן את המשך פעילות החקלאות הימית במסגרת נורמטיבית כלשהי". כך קבע שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ברוך אזאולי, בפסק דין. השופט התבטא במסגרת בקשת חברות החקלאות הימית, ערדג ודג סוף, לחזור בהן מבקשתן להאריך בשנה את זמן פינוי מפרץ אילת.

עתירת חברות החקלאות הימית הוגשה בעקבות החלטת ועדת הערר מחוז הדרום מספטמבר 2002, לפיה על כלובי הדגים לעזוב את המפרץ בתוך 60 יום. כמה חודשים אחר כך, ובעקבות החלטת הממשלה להחזיר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה את תוכנית המתאר לחופי אילת שלא כללה את כלובי הדגים, החליטו החברות לחזור בהן מהעתירה בטענה שבכוונתן לפנות שוב לוועדת הערר.

מודעה

לטענת חברות החקלאות הימית, בעקבות החלטת הממשלה קיים עתה סיכוי חדש שהמועצה הארצית תשנה את החלטתה, ולכן יוכלו להמשיך לפעול בים.

להישארות כלובי הדגים בים מתנגדים כל הארגונים הירוקים, עיריית אילת, רשות הטבע והגנים והמשרד לאיכות הסביבה. השרה לאיכות הסביבה, יהודית נאות, הודיעה עם כניסתה לתפקיד, שבדעתה לעשותה הכל כדי להוציא את הכלובים מהים. בפסק הדין קובע השופט אזאולי, שנושא החקלאות הימית היה ראוי מלכתחילה לעיגון בתוכנית המתאר כדין, ולא היה מקום לנסות להסדירו דרך היתר לשימוש חורג.

עוד אמר השופט, שחברות החקלאות הימית הציעו הצעות שונות לצמצום הנזקים שיכולים לגרום הכלובים, אך לא הציעו כל הצעה אופרטיבית שתוכל להוביל להפסקת הפעילות.

השופט נענה לבקשה למחוק את העתירות, אך לא נענה לבקשה שלא לפסוק הוצאות - הוא חייב כל אחת מהחברות ב-15 אלף שקל. בנוסף הדגיש השופט אזאולי, שלאחר מחיקת העתירות המצב מותיר את כלובי הדגים ללא כל עיגון חוקי לפעילות במפרץ, כאשר אפשרות למתן ארכה נוספת אינה מעוגנת בחוק.

את עיריית אילת ייצג עו"ד עפר טויסטר. בעקבות החלטת בית המשפט פנתה החברה להגנת הטבע ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לוועדה המקומית אילת ולוועדה המחוזית דרום בדרישה לסלק את המבנים ומהתקנים של החקלאות הימית.

הנידון: כלובי הדגים.

@ שימו לב לעמוד 8 בסעיף 7 לפסק הדין...:-
"קביעות ברורות לעניין הדרך הלא ראויה של שימוש חורג במקרה
זה, אי הסבירות לעיגון הפעילות כדין תוך זמן סביר והעדר מסגרת
נורמטיבית להמשך הפעילות עתה".

@ בסעיף 13 בעמוד 9 ואחרון לפסק הדין...:-
"לאור האמור, אני מחוק את העתירות כפי שבקשו העותרות, ואני מחייב כל אחת מהעותרות לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד כלהלן:
@ למשיבים 1 ו-7 עד 10 3000 ש"ח.
@ למשיבה 2 3000 ש"ח.
@ לגבי משיבה 4 אין צו להוצאות.
@ למשיבה 5 3000 ש"ח בתוספת מע"מ.
@ למשיבה 6 6000 ש"ח בתוספת מע"מ.

@ כמו כן: מבוטלת ההחלטה למתן צו ביניים מיום 9.12.02 @

ניתן היום כ"ג אדר א, תשס"ג {25 בפברואר 2003 בהעדר הצדדים.

על החתום: !! "ברוך אזולאי- שופט" !!

@ כמו כן:
תכנית מתאר ארצית לגז טבעי - תמ"א 2/א'/37 -
תחנת קבלה-אשדוד- העברת התכנית להערות הוועדות המחוזיות.
החלטה מהיום...:-
"הוועדה ממליצה על מיקום התחנה בחלופה ג' והסמיכה את וועדת
העורכים להשלים את עריכת מסמכי התכנית."
"תלופה ג' = מצפון לחלק המזרחי של בית הזיקוק."

* מצ"ב קישור לכל החומר לנושא הנדון...:-
רשות שמורות הטבע מדווחת לציבור: תקציר....
@ סיכום שנת 2002 למחוז אילת @
https://rotter.net/forum/gil/5292.shtml

@ ובא לציון גואל ולעמיחי בועל....בקרוב מאוד מאוד...

השר זבולון אורלב ביקר באילת- התייחס למחלוקת סביב חוות הדגים.

שר העבודה והרווחה, זבולון אורלב, ביקר היום באילת. במהלך הביקור הוא נפגש עם ראש העיר גבי קדוש ועם עובדי האגף לשירותים חברתיים בעירייה.

לפני כן הגיע השר לחוות הדגים, לדבריו, על מנת ללמוד את המחלוקת סביב נושא זיהום מי המפרץ והדרישה להוציא את חוות הדגים מחוץ לים.
ועוד בנושא חוות הדגים.

העיתון "גלובס" מפרסם היום כי עמותת "צלול" פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בדרישה להורות לממשלה להתעלם מכל דו"ח של המכון לחקר ימים ואגמים בעניין החקלאות הימית במפרץ אילת, בשל חשד לניגוד עניינים.
בידיעה נאמר כי הדרישה באה בעקבות דו"ח מבקר המדינה, שקבע שהמכון נהנה מתמלוגים בסך מיליון שקלים בשנה, אותם הוא מקבל מכלובי הדגים באילת. בעקבות חשיפת הדו"ח, פנתה עמותת "צלול" למשטרה בדרישה לבדוק חשד לניגוד עניניים.
http://fm102.tapuz.co.il/article.asp?channelid=40&id=1303



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

החברה לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ

תקציר
החברה לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ (להלן - חיא"ל או החברה) היא חברה ממשלתית שלא למטרות רווח העוסקת, בין השאר, בייזום ובפיתוח מחקרים בתחום הימים והאגמים ובתחום הביוטכנולוגיה והחקלאות הימית. החברה פועלת מיוני 2001 ללא דירקטוריון, ולפיכך גם לא היה אישור דירקטוריון לתקציבי החברה ולתכניות העבודה שלה לשנים 2002 ו-2003.
http://www.mevaker.gov.il/serve/contentTree.asp?bookid=380&id=95&contentid=&parentcid=undefined&sw=1024&hw=698

חלק מתקציב חיא"ל בא ממשרד התשתיות הלאומיות (להלן - המשרד). משנת 2002 מתקצב המשרד את חלקו במימון חיא"ל לפי הסכם שחתם במרס 2002 עם משרד האוצר ולפי הסכם המבוסס על הסכם זה שחתם עם חיא"ל במאי אותה שנה. תקציב זה הותנה בהשגת יעדים ותפוקות, וכפוף להחלטות הממשלה והכנסת על קיצוץ התקציב.
חשב המשרד הקטין בכתב ידו את סכום ההקצבה של המשרד לחיא"ל לשנת 2002 שנרשם בהסכם לאחר שההסכם כבר נחתם בידי חיא"ל. אגף התקציבים במשרד האוצר, ובעקבות זאת גם המשרד, לא העבירו לחיא"ל במועד את התקציבים המגיעים לה והשהו אותם עד סוף השנה, ועקב כך נוצר גירעון בתזרים המזומנים של חיא"ל.
מרבית תשומותיה של חיא"ל בפעילותה הם במשאבי אנוש. למרות זאת, בעת שחיא"ל הכינה את תקציב פעילותה לשנים 2001 ו-2002 היא לא פירטה את מספר שעות העבודה המיועדות לכל פרויקט ואת עלותן המתוכננת; כמו כן החברה אינה מנהלת רישום פרטני של שעות עבודה המושקעות בעבודות ובסקרים הנעשים על פי הזמנת גופים חוץ-ממשלתיים, והדבר מגביל את יכולתה להפיק לקחים ולנקוט במועד את צעדי התיקון הנדרשים, ובעיקר להבטיח שלא יהיה סבסוד צולב בין עבודות מו"פ שמממן המשרד ובין עבודות מו"פ שמממנים גופים אחרים.
חיא"ל חתמה על הסכמים עם כמה חברות העוסקות בחקלאות ימית (להלן - המיישמים), ולפיהם היא תיתן להן זכות שימוש בידע שלה ובתמורה תקבל מהן תמלוגים. נמצא כי לחיא"ל אין מידע מלא ומהימן על הסכומים שהיא הייתה אמורה לגבות מכל מיישם, וגם אין לה נתונים מבוקרים על הסכומים שגבתה בפועל מכל מיישם.

לחברה חסרים מסמכים המעידים על זכויותיה החוקיות במקרקעין שמתקניה נמצאים בהם; היא מחזיקה בחלק מהמקרקעין בלא היתר ובלא ששילמה דמי חכירה, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בדוחותיה הכספיים לשנת 2001.
נתוני הציוד שביומן התנועות המנוהל בחיא"ל אינם מאפשרים זיהוי של פריט רכוש הנכלל בספרי החברה; במשך שבע השנים 1995-2001 עשתה חיא"ל רק שתי ספירות מצאי. הראשונה נעשתה בספטמבר 1996, והשנייה נעשתה בסוף שנת 1999, ותוצאותיה סוכמו רק בדצמבר 2002. לאחר הספירה הראשונה לא נעשתה השוואה בין הכמויות שנספרו לבין הכמויות הרשומות של כל פריט ופריט, ולכן אין ודאות שכל הציוד שרכשה החברה לפני ספטמבר 1996 עדיין היה בחזקתה באותה עת.

♦

החברה לחקר ימים ואגמים לישראל בע"מ (להלן - חיא"ל, המכון או החברה) התאגדה בשנת 1967 כחברה ממשלתית שלא למטרות רווח. מטרות החברה הן ליזום ולפתח מחקרים בתחום הימים והאגמים במטרה להביא לגילוי אוצרות טבע ולהבנת תהליכים המתרחשים באזורי הים הסמוכים לישראל, להמליץ על צעדים לשמירת החופים מסחיפה וזיהום, להתריע על תהליכים המסכנים את מקורות המים המתוקים במדינה ולמנעם ולעשות מחקרים בתחום הביוטכנולוגיה והחקלאות הימית. החברה פועלת בשלושה אתרים: במכון לאוקיאנוגרפיה שליד תל שקמונה בדרום חיפה, במעבדת הכינרת באתר "ספיר" שבחוף טבחה ובמרכז הלאומי לחקלאות ימית שבאילת.
ביולי 1977 החליטה הממשלה ששר האנרגיה והתשתית ושר התעשייה והמסחר נוסף על שר האוצר , יהיו השרים האחראים לענייני חיא"ל. מינוי הדירקטורים של חיא"ל מחייב אישור של השרים האחראים לענייניה (במועד הביקורת: ראש הממשלה, שר התשתיות הלאומיות ושר התעשייה והמסחר). על פי תקנון החברה, מספר חברי הדירקטוריון שלה לא יפחת משבעה (להלן - קוורום). ביוני 2001 נותרו בדירקטוריון החברה פחות משבעה דירקטורים, ולכן הוא חדל לפעול; תוקף כהונתם של הדירקטורים

שנותרו פג עד אפריל 2002. יצוין, שמאז חדל הדירקטוריון לפעול ועד חודש דצמבר 2002 מונו רק שלושה דירקטורים.
חיא"ל היא גוף מבוקר מכוח סעיף 9(5) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 , בהיותה חברה ממשלתית. משרד מבקר המדינה בדק בחודשים ספטמבר-דצמבר 2002 את תקצוב החברה בידי משרד התשתיות הלאומיות, את ניהול המחקר והפיתוח (להלן - מו"פ) בחברה ויישומו העסקי בתחום החקלאות הימית ואת ניהולם של נכסי החברה. הבדיקה נעשתה במשרדי החברה, ובדיקות השלמה נעשו במשרד התשתיות הלאומיות, באגף התקציבים במשרד האוצר (להלן - אג"ת), ברשות החברות הממשלתיות (להלן - רשות החברות) ובמינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י). כמה נתונים עודכנו לסוף אפריל 2003.

תקצוב החברה בידי משרד התשתיות הלאומיות
1. בשנת 2001 היה התקציב המקורי המאושר של חיא"ל כ-50.5 מיליון ש"ח, מהם
כ-26.6 מיליון ש"ח הקצבה ממשרד התשתיות הלאומיות (להלן - המשרד) והיתרה ממענקי מחקר ומעבודות מוזמנות. כ-66% מתקציב החברה יועדו להוצאות שכר (לעומת 70% בתקציב שנת 2000). שכרם של עובדי המחקר של החברה לשנת 2001 נקבע בהתאם להוראות ביצוע שקבע הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר בדצמבר 2001, על פי הסכם המחקר האזרחי מאוגוסט אותה שנה . לפי הסכם זה היה על החברה לשלם למפרע לעובדי המחקר תוספות שכר בסך 7.8 מיליון ש"ח. המשרד הסביר למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003, כי אף שתוספות שכר אלה לא נכללו בתקציבו המקורי לשנת 2001, הוא העביר אותן לחברה עד סוף אותה שנה, לאחר אישור השינוי בוועדת הכספים של הכנסת, וכי כמחצית הסכום גויסה ממקורות פנימיים של המשרד.
2. תקציב הכנסות חיא"ל לשנת 2002 שהכינה הנהלת החברה לאישור היה כ-57.6 מיליון ש"ח, מהם 28 מיליון ש"ח (49%) מהמשרד ו-29.6 מיליון ש"ח (51%) ממחקרים, תרומות ומקורות אחרים. יצוין, שתקציבי חיא"ל לשנים 2002 ו-2003 לא אושרו מאחר שהדירקטוריון שלה הפסיק לפעול ביוני 2001.
המשרד הודיע למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003, כי "בשום שלב של הכנת תקציב חיא"ל לשנת 2002 המשרד לא התכוון להעביר למכון סכום העולה על התקציב הנקוב במסגרת ההסכם הרב-שנתי (כ-27.3 מיליון ש"ח, בתוספת מידוד אותו לא היה ניתן לחזות מראש)"; וכי הסכום של כ-28 מיליון ש"ח, שעל פי מסמכי חיא"ל עודכן בעקבות דיון עם המשרד ב-12.12.01, "לא הוגש לאישור המשרד בדצמבר 2001".

מנכ"ל חיא"ל הסביר למשרד מבקר המדינה בינואר 2003, כי "הנהלת החברה התריעה פעמים רבות, בע"פ ובכתב, בפני השרים, הנהלת משרד התשתיות הלאומיות ורשות החברות הממשלתיות, על הפסקת פעילות הדירקטוריון. למרות זאת, השרים (ורשות החברות כגוף מייעץ), שהם האחראים על מינוי בא כוח המדינה לאסיפה הכללית ואף רשאים לתת לו הוראות בדבר הצבעתו, לא מצאו לנכון לזמן אסיפה כללית ולהורות שתקבע שנבצר מהדירקטוריון לפעול. במצב זה הנהלת החברה הייתה מנועה עפ"י החוק מלהביא את התקציב לאישור האסיפה הכללית". היועצת המשפטית (בפועל) של משרד ראש הממשלה השיבה למשרד מבקר המדינה בשמו של ראש הממשלה, כי במהלך התקופה מדצמבר 2001 ועד פברואר 2003 אישר ראש הממשלה מינויים של עשרה מועמדים לחברות בדירקטוריון החברה, אולם רק מינויים של שניים מהם אושר בידי כל הגורמים המוסמכים לאישור מינוי דירקטורים לחברה.
בעקבות הביקורת פנה מנהל רשות החברות בתחילת מרס 2003 (לאחר שהוקמה ממשלה חדשה בסוף פברואר אותה שנה) אל השרים האחראים לחברה בעניין איוש הדירקטוריון.
לדעת משרד מבקר המדינה, היה על השרים האחראים לחברה לכנס אספה כללית של בעלי המניות ולהורות לבא כוח המדינה באספה הכללית להגיש הצעה להחלטה, ועל פיה מאחר שנבצר מן הדירקטוריון לאשר את התקציב, יש להעביר סמכות זו, שהיא חיונית לניהולה התקין של החברה, לאספה הכללית; ולאחר העברת הסמכות לאספה הכללית היה על האספה הכללית לאשר את התקציב .
3. במרס 2002 חתמו המשרד ומשרד האוצר על הסכם בעניין תקצוב חיא"ל והמכון הגיאופיסי לישראל (להלן - המכונים) שתוקפו מתחילת שנת 2002 עד סוף שנת 2004. בהסכם נקבע, כי מטרתו היא "יצירת בסיס תקציב המסתמך על תפוקות המכונים וקביעת התקציב הנורמטיבי להשגת יעדי ותפוקות המכונים"; וכי "מידי שנה יתקיימו דיונים בין מינהל מדעי האדמה והמכונים לצורך בדיקת היעדים והתפוקות כפי שמפורטות בהסכם זה ושינויים בסדרי העדיפויות הנחוצים למכונים ואשר יאושרו ע"י המינהל וכל זאת במסגרת התקציב הנורמטיבי שאושר". עוד נקבע בהסכם, כי "מסגרת התקציב וההכנסות נקובים במחירים הקבועים... ויעודכנו מידי שנה בשנה במדדים הנורמטיביים שיתייחסו לשכר, מדד מחירים לצרכן ומט"ח (דולר). ההזרמה בפועל של התקציבים תיעשה עפ"י מדדי התשומות בפועל מידי חודש בחודשו מחולק במדדי התקציב הנורמטיביים חלקי 12".

לפי ההסכם, משרד האוצר היה אמור להעביר למשרד בגין השתתפותו בתקציב המכונים 41.7 מיליון ש"ח עבור שנת 2002, 42.3 מיליון ש"ח עבור שנת 2003 ו-43 מיליון ש"ח עבור שנת 2004. עוד נקבע בהסכם כי התקציב לשנת 2002 שיוקצה למכונים בעבור הפרשי הצמדה יהיה עד 900,000 ש"ח לחיא"ל ועד 100,000 ש"ח למכון הגיאופיסי לישראל; וכי התקציב שיאושר למכונים בכל שנה יהיה לפי ההסכם וכפוף לכל דין ולאישור תקציב המדינה בכנסת מדי שנה בשנה. כמו כן נקבע כי אישור ההקצבות והעברתן ייעשה על פי השגת היעדים והתפוקות לפי המדדים המפורטים בהמשך, וכי אלה ייבדקו מדי שנה בשנה ובמהלך השנה בידי מינהל מדעי האדמה במשרד.
במאי 2002 חתם המשרד עם חיא"ל על הסכם המבוסס על ההסכם שנחתם בינו לבין משרד האוצר בעניין תקצוב חיא"ל בשנים 2002-2004. בהסכם עם חיא"ל נקבע, כי "הממשלה תעמיד לרשות חיא"ל תקציב בהתאם לסכומים שנקבעו בהסכם התקצוב, בכפוף לאישור תקציב למטרה זו בחוק התקציב וכפוף לכל קיצוץ שיקיף את כלל המשרדים הממשלתיים". לפי ההסכם, תקציב המשרד לחיא"ל לשנת 2002 יהיה 25.7 מיליון ש"ח , ו"סכום זה אינו כולל קיצוצים שעליהם הוחלט לאחר פרסום הוראות התקציב מפברואר 2002".
4. ב-15.5.02, כאשר חתם חשב המשרד על ההסכם שכבר נחתם בידי חיא"ל, הוא שינה בכתב ידו את הסכום שהמשרד היה אמור להקציב לחיא"ל מ-25.7 מיליון ש"ח
ל-24.8 מיליון ש"ח. החשב הסביר למשרד מבקר המדינה את השינוי בצורך לקבוע את הקצבת המשרד לחיא"ל "בהתאם לתקציב המאושר", וכי "ניתן יהיה להתחייב לסכום גדול יותר אם מת"ל תגדיל את התקציב המאושר לחיא"ל".
לפי סעיף 11 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, קיבול (של הצעת חוזה) שיש בו תוספת, הגבלה או שינוי אחר לעומת ההצעה, כמוהו כהצעה חדשה, המחייבת את הקיבול של הצד השני, ואולם המשרד לא ביקש את הסכמת חיא"ל לשינוי סכום ההקצבה. ב-22.5.02 הודיע מנכ"ל חיא"ל למנכ"ל המשרד, כי "מעשהו של החשב מנוגד לכללי המינהל התקין ולדיני החוזים בכלל", וכי למיטב הבנתו "לשינוי החוזה אין כל תוקף". יצוין, שגם לפי הודעת סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד למנכ"לי המכונים מסוף אותו חודש, אין תוקף משפטי לתיקון שעשה חשב המשרד בהסכם, וההסכם נחתם על הסכום המקורי ללא הערה.

המשרד הסביר למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003 כי תיקון ההסכם בידי החשב נעשה לאחר החלטת הממשלה מאפריל 2002, ולפיה יופחת תקציב המשרד ב-4%, ולפני שההחלטה אושרה בוועדת הכספים של הכנסת; וכי היה על המשרד להביא בחשבון הפחתה זו בעת חתימת ההסכם עם חיא"ל כדי שלא לעבור על חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. עם זאת הודיע המשרד, כי "לאור הערת הביקורת המשרד יקפיד על סדרי ההתקשרות עם החברה".
5. סגן הממונה על אג"ת הסביר למשרד מבקר המדינה באוקטובר 2002 כי ההסכם שנחתם בין המשרד לאג"ת קבע שחיא"ל "צריכה להסתדר במסגרת המשאבים שהוקצו לה בתקציב המדינה ולא לצפות לתוספות לכיסוי גירעונותיה, אלא אם המשרד החליט להוסיף לה ממקורותיו במסגרת שינוי סדרי עדיפויות פנימיים… הקיצוצים של אג"ת הם מול המשרד, ואין זה מעניינו אם המשרד מקצץ במקביל לחיא"ל ובאיזה תנאים בוצעה ההתקשרות איתו".
חשב המשרד הסביר למשרד מבקר המדינה, כי "ההסכם משנת 2002 מבטא את השינוי בשיטת העבודה, דהיינו תימחור לפי תפוקות. המשרד יהיה רשאי להוסיף ו/או לגרוע בתפוקות על פי סדרי העדיפויות ובהתאם למגבלות התקציב". מנכ"ל המשרד הודיע למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003, כי "בעקבות חילוקי דעות מהותיים עם משרד האוצר בנוגע לנוסחת הקיצוצים, משרד התשתיות נאלץ לספוג את מרבית העלויות הכרוכות בהשלמת תקציב החברה".
6. בתחילת אוקטובר 2002 היה לחיא"ל גירעון של 2 מיליון ש"ח בתזרים המזומנים. מנכ"ל חיא"ל הסביר למשרד מבקר המדינה בינואר 2003, שהגירעון נבע "מכך שהכספים שהגיעו לחברה עפ"י החוזה לא הועברו לה בזמן. בסופו של דבר, בסוף דצמבר 2002 המשרד הגדיל את החוזה והעביר לחברה סכום נוסף של 2,563 אלפי ש"ח (כולל 900 אלש"ח תוספות מידוד עפ"י החוזה, ובנוסף השלמה של תנאי החוזה, כך שסה"כ השתתפות המשרד בתקציב החברה, לאחר הקיצוצים, הסתכמה ב-27,384 אלפי ש"ח). בכך המשרד עמד בהתחייבויותיו החוזיות, אם כי כאמור באיחור".
7. החל ביוני 2002 הגישה חיא"ל למשרד מידי חודש בחודשו תחשיב בדבר הגידול בהוצאותיה הנובע מעליית המדדים. באוקטובר 2002 הגישה החברה למשרד תחשיב לחודשים ינואר-ספטמבר 2002. לפי תחשיב זה הגיע הגידול האמור לכ-900,000 ש"ח. הממונה על התקציבים במשרד הסביר למשרד מבקר המדינה באותו חודש, כי אף שהחשבונות על פי תחשיבה של חיא"ל אושרו לתשלום בידי מנהל מינהל מדעי האדמה במשרד, הם לא שולמו מאחר שמשרד האוצר טרם פרסם הנחיות בדבר עדכון ההתייקרויות. בדצמבר 2002 הודיע הממונה על התקציבים במשרד, כי "המשרד ואג"ת העבירו לחיא"ל את המידוד המגיע לה בסך 1 מיליון ש"ח, 560 אלפי ש"ח מתקציב המשרד ו-440 אלש"ח מתקציב הרזרבה להתייקרויות של האוצר".

לדעת משרד מבקר המדינה, מן הראוי היה שהגופים הממשלתיים יפעלו כפי שנקבע בהסכם בין משרד האוצר למשרד ובהסכם בין המשרד לחיא"ל, ומשאושרו התקציבים - לא ישהו את העברות הכספים לחיא"ל עבור ההוצאות המוכרות וההתייקרויות הנובעות מהן. הדבר דרוש כדי למנוע גידול בגירעון בתזרים המזומנים של החברה במהלך השנה וכדי שהחברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

ניהול המו"פ
1. מאחר שכאמור, דירקטוריון החברה חדל מפעילותו ביוני 2001 בשל היעדר קוורום, לא אושרו תכניות העבודה של החברה בנושאי המו"פ לשנים 2002 ו-2003; התכניות אף לא הוגשו לאישור האספה הכללית של בעלי המניות.
2. שיעור תשומות העבודה מכלל התשומות של פעילות חיא"ל הוא כ-70%. מעיון בתקציבים השנתיים והרבעוניים של חיא"ל שפורטו בהם כל אחד מנושאי המו"פ בשנים 2001 ו-2002 עולה, שאין בהם פירוט של מספר שעות העבודה המיועדות לכל פרויקט ושל עלותן המתוכננת, גם כשמדובר בפרויקטים שהוזמנו בידי גופים חוץ-ממשלתיים. לדעת משרד מבקר המדינה, ראוי שתקציבי עבודות וסקרים, שנעשים על פי הזמנת גורמים חיצוניים, ישקפו את מלוא ההוצאות הכרוכות בביצועם, לרבות שכר עבודה - זאת כדי לאפשר השוואת אומדני ההוצאות שנקבעו בעת הכנת התקציב להוצאה שהוציאה החברה למעשה על ביצוע אותן עבודות ולהכנסותיה בגינן.
3. מנכ"ל החברה הודיע למשרד מבקר המדינה בסוף נובמבר 2002, כי "החברה לא מנהלת רישום של שעות העבודה של כל עובד בכל אחד מנושאי המו"פ/
פרויקטים/מחקרים (כ-100 עד 150 מחקרים בשנה)". המנכ"ל הסביר ש"החברה פועלת בהתאם לדרישות של הגורמים המממנים את המו"פ. גורמים אלה (קרנות המחקר ואחרים) אינם דורשים רישום ודיווח של שעות העבודה כאמור (למעט יוצאים מן הכלל נדירים של ייעוץ מקצועי לפי שעות שבהם כן מתנהל רישום)"; וכי "מעצם הגדרתה החברה מכון מחקר, הפועל בדומה ליחידות אוניברסיטאיות ומכוני מחקר ממשלתיים וציבוריים", שבהם "לא מתנהל רישום פרטני של שעות עבודה כאמור".

לדעת משרד מבקר המדינה, היה על החברה לעשות רישום פרטני של שעות העבודה גם אם לא כל הגופים החיצוניים המממנים את הפרויקטים דורשים זאת ממנה. רישום פרטני של שעות העבודה יאפשר לחברה להפיק לקחים ולנקוט במועד את צעדי התיקון הדרושים; ובעיקר למנוע סבסוד צולב בין עבודות מו"פ שמממן המשרד ובין עבודות מו"פ שמממנים גופים אחרים.

תמלוגים מחקלאות ימית
בשנים 1992-2002 חתמה חיא"ל על הסכמים עם כמה חברות העוסקות בחקלאות ימית (להלן - המיישמים) שהיא נתנה להן רשות ליישם את הידע שלה, ובכלל זה המלצות שוטפות. בתמורה לכך חיא"ל הייתה אמורה לגבות מהמיישמים תמלוגים בשיעור של 2% מתקבולי מכירותיהם נטו . בפברואר 1997 הסכימה חיא"ל בפשרה עם המיישמים, להפחית את שיעור התמלוגים ל-1%.
עיון בתיקי חיא"ל ובהסכמים שחתמה עם המיישמים העלה שלחיא"ל אמנם יש נתונים על גביית התמלוגים, אך אין לה נתונים מבוקרים על ידי רואה חשבון על הסכומים שגבתה מכל מיישם, כמפורט להלן:
1. בהסכם בין חיא"ל לבין כל אחד מהמיישמים נכתב, כי היא רשאית לדרוש ממנו אישורים חצי-שנתיים של רואה חשבון חיצוני על תקבולי המכירות נטו. הביקורת העלתה שבשנים 1995-2002 לא קיבלה חיא"ל מהמיישמים אישורים של רואי חשבון על תקבולים, ולא נמצא שהיא דאגה לממש את זכויותיה וניסתה לאכוף על המיישמים דרישה זו.
2. בהסכם בין חיא"ל לבין מיישם א' נקבע שחיא"ל תחייב אותו בהוצאות על צריכת החשמל של המערכת לאספקת מי ים ועל צריכת המים, וכן "בהוצאות אחזקה, שיפוץ, שיפור וחידוש" שסיפקה לו.
לחיא"ל אין נתונים מבוקרים על סכומי תקבוליה (תמלוגים והוצאות) מכל מיישם ועל מועדי קבלתם. לכן היא גם לא יכלה לדעת באילו סכומי ריבית עליה לחייב את המיישמים בגין פיגורים בתשלומיהם, כמתחייב בהסכמים שחתמה עמם, וממילא גם לא גבתה מהם סכומים אלה.

ניהול המקרקעין
כאמור, חיא"ל פועלת בשלושה אתרים. להלן ממצאי הביקורת בדבר רישום זכויותיה הקנייניות באתרים אלה:
1. לחברה אין מסמכים המעידים על זכויותיה הקנייניות באתר המכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה שליד תל שקמונה בחיפה, חוץ מהעתק מחשבון ארנונה המתנהל בעיריית חיפה, המלמד שהיא מחויבת בתשלום ארנונה בהיותה המחזיקה בפועל בנכס. החברה הסבירה, "שבסוף שנות ה-70 נערך בחברה ביעור תיקים משנים קודמות, וכנראה שהמסמכים הושמדו אז". בעקבות הביקורת החלה החברה בניסיונות לאתר בממ"י את המסמכים הנוגעים לזכויותיה. מנסח רישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין בחיפה שהוציאה החברה ב-11.2.03 עולה, כי הקרקע באתר רשומה על שם המדינה, ואין רשומה על שם החברה זכות קניינית כלשהי באותה קרקע.
2. אין רישום של זכויות קנייניות של חיא"ל במעבדת הכינרת השוכנת במבנה באתר "ספיר", המופעל בידי מקורות חברת מים בע"מ (להלן - מקורות) . לפי הסברי מנכ"ל חיא"ל, בהסכם מ-1974 בינה לבין מקורות נקבע שרישום זכויות הצדדים על הבניין ייעשה בזמן רישום חוזה החכירה של מקורות על השטח; אולם מאחר שלא נערך חוזה חכירה בין ממ"י (בעל השטח) לבין מקורות, לא נקטה חיא"ל צעדים לאכיפת רישום זכויותיה במעבדת הכינרת.
3. המרכז הלאומי לחקלאות ימית שבאילת נמצא סמוך לגבול עם ירדן ומשתרע על 91 דונם. לגבי שמונה דונמים משטח זה חתמה חיא"ל עם ממ"י באוקטובר 1981 על הסכם חכירה ל-49 שנים, ומשולמים בגינם דמי חכירה כסדרם.
(א) במאי 1980 חתם ממ"י עם חיא"ל על הסכם הרשאה, ולפיו ניתנה לחיא"ל רשות להשתמש ב-83 הדונמים האחרים כדי להקים בהם בריכות לגידול דגים. בדצמבר 1984 חתם ממ"י עם חיא"ל על הסכם בדבר המשך ההרשאה, ולפיו ניתנה לחיא"ל רשות להשתמש בשטח האמור עד סוף אוקטובר 1989. עוד נקבע שעם ביטול ההסכם או בסיומו יהיה על חיא"ל לפעול כדלקמן:
"1. לפנות מיד את המגרש.
2. להחזירו מיד למינהל כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם וחופשי מכל שיעבוד או זכות לצד שלישי.

3. להרוס את כל המבנים... וכן להרחיק את ההריסות ולהחזיר לקדמותו את המצב במגרש כפי שהיה לפני הקמתם של המחוברים - וזאת, אם יידרש לכך על ידי המינהל".
הביקורת העלתה, כי אף שתוקף ההסכם האמור פג בסוף אוקטובר 1989, לא נחתם בין חיא"ל לממ"י הסכם בדבר חידושו, וחיא"ל המשיכה להשתמש בשטח. ממ"י הודיע למשרד מבקר המדינה בסוף ינואר 2003, כי "בנסיבות הנ"ל מוחזק השטח בשימוש ללא חוזה וללא דמי שימוש ראויים". ממ"י לא הסביר למשרד מבקר המדינה מדוע הסכים לכך במשך 14 שנים. מנהל ממ"י מסר למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003, כי הוא מאשר את עיקרי הדברים דלעיל, וכי "המחוז יגבה דמי שימוש ראויים עבור כל השימושים שנעשו עד היום לרבות דמי חכירה שנתיים".
(ב) בנובמבר 1994 חתמה חיא"ל עם ממ"י על חוזה שתוקפו עד יוני 1998, ולפיו ניתן לה היתר לשימוש חורג בשטח של 2.1 דונם בחוף הצפוני של אילת. באוגוסט 1997 אמד שמאי המקרקעין המחוזי שבמשרד המשפטים בעבור ממ"י את שווי הקרקע בלי הוצאות פיתוח בכ-192,000 ש"ח, וביולי 1998 הוא אמד אותו בכ-202,000 ש"ח. באפריל 1994 התירה חיא"ל למיישם ב' להשתמש בשטח, שבו נמצאות, בין השאר, סככות ציוד של אותו מיישם. ממ"י הודיע למשרד מבקר המדינה בינואר 2003, כי "המחוז לא התיר שום פעילות בתחומי המכון לחקר ימים ואגמים, אולם גם לא מנע אותה".
ביוני 1997 הודיע ממ"י לחיא"ל, כי ב-24.6.98 יפוג תוקפו של ההיתר לשימוש חורג בשטח הנדון. בהתאם להחלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז הדרום של משרד הפנים ניתנה לה ארכה להשתמש בשטח עד אמצע נובמבר 2002. עד סוף מרס 2003 לא פינתה חיא"ל את השטח, והמשמעות היא כי חיא"ל משתמשת בו ללא היתר. היועץ המשפטי של חיא"ל הסביר למשרד מבקר המדינה ב-1.4.03, כי במסגרת תכנית מתאר הארצית תמ"א 13 ניתנה הרשות להסדרת הפעילות של חיא"ל במקרקעין האמורים.
מנהל ממ"י הסביר למשרד מבקר המדינה בפברואר 2003, כי "כדי להסדיר את מעמד החברה בקרקע, המינהל ממתין לאישורן של תמ"א 13 ובעיקר לתיקון 21 לתמ"מ 4... עיקר המלצותיה של התכנית היה לקדם את נושא החקלאות הימית ואת טכנולוגיות לגידול דגים בבריכות יבשה... עם גיבוש שתי התכניות יפעל המחוז בהתאם".

4. בדוחות הכספיים של חיא"ל לשנת 2001 לא הוצגו נתונים על המקרקעין שהיא מחזיקה בהם ועל זכויותיה בהם. רואה החשבון שביקר את הדוחות הכספיים של החברה לשנת 2001 כתב למנכ"ל החברה באפריל 2002 ש"בדוחות הכספיים לא נכללו נתונים לגבי מקרקעי החברה ויש לדעת רואה החשבון לרכז הנתונים הנוגעים לנושא המקרקעין לכל אתר בו יש לחברה זכויות במקרקעין". באפריל 2003, הודיע רואה החשבון למשרד מבקר המדינה כי הדוחות לשנת 2002 יכללו ביאור לעניין המקרקעין "עפ"י הנתונים כפי שהובהרו עתה בדוח מבקר המדינה ובמסמכי החברה".

ניהול הציוד
ספר הנכסים
לשם בקרה על נכסים, מקובל בארגונים לנהל ספר נכסים שמפורטים בו סוגו של כל נכס (זיהוי על פי מספר ותיאור הפריט), הבעלות על הנכסים, עלותם, תאריך רכישתם, תאריך הפעלתם, מקום הימצאם ומצב שמישותם. כלי נוסף לבקרה על הנכסים הוא המפקד (ספירות מצאי), שיש לעשות לנכסים מפעם לפעם, כדי לוודא שהם קיימים וראויים לשימוש .
החברה מסרה למשרד מבקר המדינה כי היא "מנהלת את קטלוג הפריטים באמצעות יומן תנועות ממחושב (להלן - יומן תנועות), הכולל... מספר קטלוגי ושם הפריט, תאריך כניסה/העברה/גריעה ומחיר. למעט פריטים שהועברו כיתרות פתיחה בצורה גורפת מהתוכנה הקודמת". בבדיקת יומן התנועות נמצא כי הוא אינו משקף את הנדרש כאמור מספר נכסים, שכן אינו מאפשר זיהוי ייחודי של כל פריט, ולכן אי אפשר לעקוב אחר ההפחתה של כל נכס ונכס (ראו להלן).
באפריל 2001, בעקבות ביקורת הדוחות הכספיים של חיא"ל לשנת 2000, העיר רואה החשבון הקודם של החברה במכתב לחברה, כדלהלן:
"א. בחיא"ל הוחל ברישום הרכוש הקבוע בספרים כנדרש מיישום הוראות גילוי דעת 69, החל משנת 1997, ולפיכך נדרשת החברה לנהל מערכת רכוש קבוע וחישוב פחת.

ב. בהעדר מערכת כזאת בחברה ניהל משרדנו את הרכוש הקבוע בתוכנה המיועדת להכנת דוחות למס הכנסה עבור חברות עסקיות הכוללת בתוכה מודול לחישוב פחת. תוכנה זאת אמנם עונה על הדרישות אולם אינה מיועדת למטרה של ניהול ספר רכוש קבוע בהיקפים של החברה. מאז 1997 נרכשים בחברה כ-170 פריטי רכוש קבוע בשנה ובמשך ארבע השנים הראשונות נצברו 680 פריטי רכוש קבוע.
ג. ... בעבר הבענו את דעתנו כי נושא חשוב כספר רכוש צריך להיות מנוהל בחברה באופן שוטף ובתוכנה מיוחדת המיועדת לשם כך".
באפריל 2002 כתב רואה החשבון למנכ"ל חיא"ל, כי "מתנהל טופס רכוש קבוע, לצורכי עריכת הדוחות הכספיים, אולם לא בכל מיקרה ניתן, מתוך רשימות אלו, לזהות באופן פרטני כל פריט רכוש מאחר ולעיתים נכללים אלו בקבוצות רכוש ובהגדרות כוללות בלבד. לדעתנו יש לקבוע נוהל לתיאום בין תוכנת הרכוש במדור הרכש לבין הטפסים המתנהלים ורכישות הרכוש כפי שנרשמות בספרי החברה כדי לאפשר זיהוי ואיתור פריטי הרכוש הנכללים בספרי החברה כרכוש קבוע. האמור לעיל מתייחס לא רק לרכוש הנכלל בדוחות החברה (רכישות מאז 1997) אלא יש לדעתנו ליישמו גם לגבי פריטי רכוש אחרים שנרכשו בעבר ע"י החברה ואשר אינם נכללים בדוחות הכספיים, לאור העובדה שנרשמו בעבר כהוצאה שוטפת".

ספירות מצאי
אחד הכלים החשובים בניהול רכוש קבוע ובבקרה עליו הוא ספירת מצאי תקופתית. ממסמכי החברה עולה כי במשך שבע השנים 1995-2001 היא עשתה רק שתי ספירות מצאי. הספירה הראשונה נעשתה בספטמבר 1996, ודוח על ממצאי ספירה זו הופק בינואר 1997. ספירת המצאי השנייה נעשתה בחברה בסוף שנת 1999.
1. המבקר הפנימי של חיא"ל המליץ כבר באוגוסט 2001, כי "מאחר ובחברה לא נקבע באופן ברור לגבי מועדי ביצוע ספירת האינוונטר", ראוי "שספירה כזו תיעשה לפחות פעם בשנתיים בכל יחידה ו/או עם פרישתו של מנהל היחידה החתום על ציוד ביחידה, מעבודתו בחברה". מנכ"ל חיא"ל הודיע למשרד מבקר המדינה בינואר 2003, כי בעקבות המלצת מבקר הפנים נקבע, כי תיעשה ספירת מצאי ברבעון הראשון של 2003.
ב-28.4.03 סיכמה ועדת בלאי של החברה ספירת מצאי שבוצעה במרס ובאפריל בכל יחידות החברה. הוועדה הנחתה את גורמי החברה השונים לסיים את סימון פריטי הבלאי ואת ריכוזם ורישומם עד סוף מאי 2003, ולסיים את הזיהוי והסימון של פריטי המחשב בחברה עד סוף אותה שנה.

2. עיון בנתוני הספירה הראשונה, שנעשתה כאמור בספטמבר 1996, העלה שלא נעשתה השוואה בין הכמויות שנספרו לבין הכמות הרשומה של כל פריט ופריט, והכמויות שנספרו נרשמו כיתרת פתיחה ברשימות ניהול המצאי הממוחשבות. החברה הודיעה למשרד מבקר המדינה בדצמבר 2002 שאין לה נתונים מלפני ספטמבר 1996 לגבי רישום המצאי בחברה והפיקוח עליו, לרבות ספירות וספרי נכסים שלה. מכאן שספק אם כל הציוד שרכשה החברה לפני ספטמבר 1996 עדיין היה קיים בחזקתה במועד הספירה הראשונה.
3. בבדיקת הנתונים על החריגות שהתגלו במהלך הספירה השנייה (מסוף 1999), במדגם של כ-38% ממחסני החברה (14 מבין 37) בשלושת אתרי הפעילות שלה, הועלה חוסר בפריטים המסתכם בכ-1.6 מיליון ש"ח ועודף בפריטים אחרים המסתכם בכ-0.4 מיליון ש"ח. מנהל אגף המשק והתחזוקה בחברה הודיע למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2002, שממועד הספירה האמורה, במשך קרוב לשלוש שנים, נעשים בירורים בקשר לאי-ההתאמות, אולם הבירורים עדיין לא הסתיימו והאחראים לרכוש עדיין לא חתמו על תוצאות הספירה, ובשל כך גם לא עודכן המצאי הרשום. באפריל 2003 הודיע מנכ"ל חיא"ל כי תהליך הספירה השנייה (משנת 1999) הסתיים בפברואר 2003.
לפי נתוני ספירה שהציג מנכ"ל חיא"ל למשרד מבקר המדינה בתשובתו מינואר 2003, החוסר בפריטים ב-14 המחסנים שנדגמו בביקורת הסתכם בכ-188,000 ש"ח והעודף בכ-149,000 ש"ח. המנכ"ל הציג לשם הדגמה נתונים הנוגעים לשני מחסנים. יצוין כי בנתוני החריגות ב-14 המחסנים שנדגמו יש אי-התאמה בין הנתונים שהוצגו בתשובה מינואר 2003 לבין נתונים שהעבירה החברה למשרד מבקר המדינה בתחילת מרס אותה שנה בעקבות בקשות הבהרה נוספות שלו. מנכ"ל חיא"ל הסביר למשרד מבקר המדינה באפריל 2003, כי גם נתוני הספירה השנייה שהציגה החברה בינואר 2003 למשרד מבקר המדינה לא היו נתונים סופיים, אלא "תוצאות ספירה בטרם הועברה לוועדת בלאי לאישור סופי (מחסנים אחדים נדרשו לבדיקה חוזרת). רק לאחר בדיקה חוזרת זו התכנסה הוועדה לאישור הספירה ורק לאחר מכן נשלח למשרד מבקר המדינה דו"ח מרץ 2003".

זיהוי הפריטים
המבקר הפנימי של חיא"ל המליץ באוגוסט 2001 לסמן בסימון מיוחד כל פריט ציוד שנרכש או התקבל בחברה. אולם במועד סיום הביקורת, בדצמבר 2002 עדיין לא היה על פריטי הציוד ציון של מספר סידורי או סימון אחר שיקל את זיהוים. מנכ"ל חיא"ל הסביר בינואר 2003, כי "בהתחשב בעומס המוטל על המערכת המינהלתית המצומצמת של

החברה אין להשקיע משאבים בנושא זה", כ"שמערכת הרכש הממוחשבת מאפשרת לקבל נתוני זיהוי ומחיר מדויקים לכל פריט".
משרד מבקר המדינה העיר לחברה כי כתוצאה מליקויים בזיהוי פריט הציוד, נמצאו ביומן התנועות, תחת אותו מספר קטלוגי פריטים בעלי שווי שונה; ההפרשים בשווי הפריטים היו בשיעור של 128% עד 9,021% והגיעו ל-61,074 ש"ח ליחידה . בחלק מהפריטים אין זהות בין נתוניהם הרשומים ביומן התנועות לבין נתוניהם בהזמנות המיוחסות להם.
לדעת משרד מבקר המדינה, אי-ציון מספר על פריטים בעלי ערך מונע את האפשרות לזהות כל פריט לפי מועד רכישתו, ומאפשר את המרתו הפיסית בפריטים הרשומים לפי אותו מספר קטלוגי, בעלי ערך נמוך יותר (ראו לעיל). כמו כן הוא מונע את האפשרות לזהות ציוד שמיועד לגריעה, וכן לתכנן את התחזוקה של הציוד ואת הבקרה עליה.

הציוד המדעי
באפריל 1994 עשה מנכ"ל חיא"ל סקר של הציוד המדעי בחברה כדי לבדוק את כמות הציוד, סוגו, ערכו, גילו ומצבו. נתונים אלה נועדו לשמש בסיס לתכנון רכישת ציוד ולהערכת המשאבים הכספיים שיידרשו לכך וגיוסם. סקירה של 165 פריטי ציוד מדעי בחברה שעלות כל אחד מהם בעת הסקר הייתה 5,000 דולר לפחות העלתה שהמצב התפעולי של 17% מהפריטים היה גרוע, ושהתחכום של 26% מהם לא היה מספק; 30% מהפריטים היו בני יותר מעשר שנים ו-64% מהם בני יותר מחמש שנים.
מנכ"ל חיא"ל הודיע למשרד מבקר המדינה, כי "הסקר שנערך בחברה הוגש למשרד התשתיות הלאומיות... אולם לא הביא להקצאה מסודרת של תקציב ממשלתי לחידוש הציוד המדעי בחברה (מעת לעת, המשרד הקצה לחברה סכומים חד-פעמיים לרכישת פריטי ציוד מדעי חיוני (כאשר היו למשרד עודפים)".
מאז אפריל 1994 לא עשתה החברה סקרים דומים; הכספים שהופנו לרכישות ציוד הצטמצמו משנה לשנה, ועקב כך פחתו גם הרכישות שנועדו לחידוש הציוד המדעי. להלן בטבלה ההוצאה הכוללת על רכישת רכוש קבוע בשנים 1999-2001 וההוצאה על רכישת ציוד מדעי באותן שנים במחירי דצמבר 2001 ושיעורה מההוצאה הכוללת:

שיעור ההוצאה על ציוד מדעי מההוצאה הכוללת על רכוש קבוע(באחוזים) ההוצאה על רכישת ציוד מדעי(במיליוני ש"ח) ההוצאה הכוללת על רכישת רכוש (במיליוני ש"ח) השנה
83 4.11 4.97 1999
73 2.30 3.14 2000
67 2.10 3.13 2001

מהטבלה עולה שבשנים הנדונות פחת בהתמדה שיעור הרכישות של ציוד מדעי מכלל הרכישות של רכוש קבוע. לדעת משרד מבקר המדינה, על החברה לבחון את ההידלדלות וההתיישנות של הציוד המדעי ואת השפעתן על איכותן ויעילותן של עבודות המו"פ בחברה, ובמידת הצורך לבחון את האפשרות להשיג מימון נוסף לרכישת ציוד מדעי אם מגורמים חיצוניים אם מהמשרד.

O

חלק ניכר מתקציב חיא"ל ממומן מתקציב משרד התשתיות הלאומיות. הביקורת העלתה כי המשרד לא העביר לחברה בזמן חלק מתקציביו המיועדים למימון פעולות החברה וגרם באוקטובר 2002 לגירעון בתזרים המזומנים שלה; התקציב הועבר רק ביום האחרון של אותה שנה. לדעת משרד מבקר המדינה, על משרדי התשתיות הלאומיות והאוצר לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי חיא"ל ללא שיהוי, כפי שנקבע בהסכם ביניהם ובהסכם בין המשרד לחיא"ל.
כמו כן על הנהלת החברה לשפר את הבקרה התקציבית שלה על המו"פ, את ניהול נכסי החברה ואת המעקב אחר גביית התמלוגים מחברות המיישמות את תוצרי המו"פ שלה בתחום החקלאות הימית.
בהיעדר קוורום של הדירקטוריון ראוי שהאספה הכללית של בעלי המניות של החברה, וכן משרד התשתיות הלאומיות, משרד התעשייה והמסחר ורשות החברות הממשלתיות יגבירו את הפיקוח על ניהול החברה בכל היבטיו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

השרה נאות אמרה, כי לא ייתכן שהממשלה "תתן לגיטימציה לעבירה מתמשכת על החוק", וכי מדובר במאבק המתנהל מזה כ-4 שנים - תקופלה מספקת על-מנת שהמגדלים יוכלו להיערך ליציאה מהים, "אך דבר לא נעשה".

המאבק הוא על עתידה הכלכלי של העיר אילת, טוענת השרה, ועל המעט שנותר מאוצר הטבע הנדיר של שונית האלמוגים - כמו גם על שלטון החוק במדינת ישראל.

במסמך מדיניות, שצרפה השרה למכתבה לראש הממשלה ולשרים, מפורטות מכלול הסיבות לאישור תמ"א 13, במתכונתה הנוכחית:

1) ההיבט החוקי:

א. ערכאות שונות של בתי משפט כבר פסקו, כי כלובי הדגים פועלים מזה זמן רב ללא היתר חוקי, ואישורם בדיעבד יהיה מתן פרס בלתי הולם לישות עבריינית.

ב. חברות החקלאות הימית נוקטות כבר שנים בטקטיקה של סחבת, ולמרות שידעו כי אינן חוקיות, לא עשו מאום כדי למצוא פתרון אמיתי לבעיות שמעוררת פעילותן.

ג. הסכמים והנחיות לגבי כמויות המזון שניתנו לחברות בעבר לא כובדו. החברות חרגו ביודעין מהתחייבויותיהן להפחתת הזיהום. לכן, קשה להאמין כי הסכם נוסף שיגובש עימן, יכובד על-ידי החברות.

2) ההיבט הסביבתי:

א. גידול דגים בכלובים בים גורם להעשרה מסיבית של המים בנוטריינטים (חומרי דשן). שוניות אלמוגים מסוגלות להתקיים רק במים עם ריכוז נמוך של חומר זה. כלובי הדגים הם המזהם העיקרי של מפרץ אילת, בחומרים שהם הגורמים הוודאיים למותן של שוניות אלמוגים.

ב. כלובי הדגים מהווים ריכוז עצום של דגה, שאינה טבעית באזור המפרץ, והם מאיימים על האיזון הביולוגי העדין ועל חייהם של דגי המפרץ.

ג. ממשלת ישראל השקיעה ומשקיעה משאבים רבים בהגנה על מפרץ אילת מפני גורמים מזהמים. כלובי הדגים נותרו המזהם העיקרי של המפרץ, אשר אינו מחוייב המציאות, ואינו מטופל.

3) ההיבט הכלכלי:

א. כלכלת העיר אילת נסמכת על תיירות, והידרדרות מצבו של המפרץ מעמידה את הבסיס הכלכלי של העיר בסיכון חמור.

ב. ממשלות ישראל עודדו במשך שנים את פיתוחה של העיר אילת כעיר תיירות, הן על-ידי השקעות מאסיביות בבניית בתי מלון והן באמצעות מתן פטור ממע"מ. מכלול השקעות זה עלול לרדת לטמיון, אם לא תיעצר הידרדרות המצב במפרץ.

איכות סביבה איננה רק עניין של משוגעים ליופיו של הטבע, אלא גם קבלת החלטות מאוזנת בתכנון לטווח ארוך וניהול מושכל של משאבים אקולוגיים, אומרת השרה, מפרץ אילת הוא משאב לאומי-סביבתי-כלכלי נדיר, אשר נמצא בסכנת הכחדה. על ממשלת ישראל לעשות כל שביכולתה, ובדחיפות, על-מנת להגן על נכס זה מכל משמר.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-33986-00.html?tag=17-06-04

זה כעשור שהחברות "ים סוף" ו"ערדג" מפעילות חקלאות ימית "מתועשת" באמצעות כלובי ענק, הממוקמים במימי מפרץ אילת ומשמשים לגידול דגי ים למאכל. פעילות זו מתבצעת באמצעות שני "בסיסים": בסיס ימי הנמצא במימי ים סוף, אליו קשורים כלובי הדגים, ובסיס יבשתי הממוקם על החוף וכולל מתקנים המיועדים לתפעול הבסיס הימי.

פעילות הכלובים לא זכתה מעולם לרישיון או לתוכנית מאושרת. העניין הוסדר על-ידי מתן היתר לשימוש חורג לתקופה של מספר שנים ולאחר מכן על-ידי מתן ארכה נוספת מעת לעת, עד לחודש נובמבר 2002.

במקביל, ולאור קמפיין שמנהלים ארגוני איכות הסביבה להוצאת הכלובים ממפרץ אילת בטענה כי הם מזהמים את מימי המפרץ וגורמים להרס שונית האלמוגים, החלה בדיקה מקיפה של החקלאות הימית באילת על-ידי הממשלה.

בסוף שנת 1999 משרדי ממשלה שונים הקימו ועדת מנכ"לים, וזו החליטה, ביוני 2000, למנות צוות מומחים בינלאומי. צוות המומחים הוציא דוחות בשנת 2001. בסוף שנת 2001 ועל-פי החלטת ממשלה הוטל על שר הבריאות להידרש לנושא. בפברואר 2002 הגיש השר דוח לממשלה.

בנובמבר 2002 החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את תוכנית המתאר הארצית לחופי אילת (תמ"א 13) ללא שילובה של החקלאות הימית במפרץ אילת בתוכנית. בסוף דצמבר 2002, הובאה תמ"א 13 לאישור הממשלה. הממשלה החליטה, על-פי הוראות סעיף 53 לחוק התכנון והבניה, להחזיר את התוכנית למועצה הארצית, על מנת לבחון את נושא החקלאות הימית במפרץ אילת. בישיבתה מיום 3 ביוני השנה החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה שלא לכלול את החקלאות הימית בתמ"א 13. הממשלה טרם החליטה בדבר תמ"א 13.

בפברואר השנה נמחקה עתירה של ים סוף וערדג להאריך את האישור להפעלת הכלובים למשך תקופה נוספת של שנה או לתקופה אחרת, עד למתן החלטה אחרת של המועצה הארצית לתכנון ובנייה ושל ממשלת ישראל במסגרת תמ"א 13. בית המשפט ציין אז, כי מחיקת העתירה מותירה את שתי החברות "ללא כל עיגון חוקי של פעילות הדייג במפרץ אילת, כאשר אין כיום כל מסגרת נורמטיבית על-פיה ניתן לתת היתר להמשך השימוש, בעוד שהאפשרות למתן ארכה נוספת אינה מעוגנת בכל מסגרת נורמטיבית על-פי דין".

בחודש אפריל השנה הודיעה עיריית אילת לחברות על כוונתה לפעול על-פי סעיף 158א(ו) לחוק התכנון והבנייה, המתיר לרשות "להורות לחברה, למנהל או לספק, למנוע או להפסיק מתן חשמל, שירותי טלפון או מים" ליחידת דיור, מסחר, שירותים או תעשיה שנבנתה תוך סטיה מהיתר. נגד החלטה זו כוונה העתירה.

השופט ניל הנדל, שדן בעתירה, ציין כי "היקף החריגה בבנייה (בבסיס היבשתי, ר.כ.) רב ביותר. למעשה הוא אבסלוטי. אין היתר בכלל. הפגיעה בשלטון החוק בולטת לעין. הבסיס היבשתי נמצא במקום מרכזי. מטרת המבנה, המיושמת בפועל, הינה לתפעל את הבסיס הימי.

"העותרות", מציין הנדל, "מעלות שתי טענות בעלות משקל רב. האחת הינה שסמכות הרשות מוגבלת לבסיס היבשתי ויש בהוראת הניתוק בכדי לפגוע בבסיס הימי. במילים אחרות, יש בכך מעין השגת גבול תכנוני. הטענה האחרת, שנגזרת מהטענה הראשונה, הינה שהממשלה עודה דנה בבסיס הימי ונכון יהיה לאפשר לה לסיים את מלאכתה ולא לקבוע עובדות בשטח הימי.

התשובות לכך הינן שאין באמור בכדי לסתור את העובדה שהעותרות מתפעלות את הכלובים שבים מהבסיס היבשתי. פעילות זו הינה בשטח של הרשות. עיריית אילת אינה חייבת להעלים עין מהנעשה בתחום אחריותה. עוד ניתן לומר שיש קשר נוסף בין הבסיס היבשתי לבסיס הימי. ברי כי עיני תושבי אילת נשואות גם לים, על-אף שרגליהם על הקרקע. לא ניתן לומר, למשל, שהאינטרס של באר-שבע לגבי הנעשה בים דומה לאינטרס של אילת. בכל אופן, משנעשתה פעילות על שטחה לא חלה על הרשות חובה להשאיר את ההכרעה לגורם האחר".

שיקולי איכות הסביבה ששקלה ועדת הערר הם ראויים, קבע הנדל, גם אם קיימים חילוקי דעות ביחס להשפעת הכלובים על הסביבה: "התכנון והבנייה אינם רק עניין של נוחות, קידום, פיתוח, ומתן שירותים, אלא גם שמירה על אוצרות הטבע. קם עידן חדש. השיקול האקולוגי דורש ראייה לטווח ארוך בכדי לשמר את הקיים.

ראוי לציין, שהשיקול של איכות הסביבה אינו שיקול בודד ואינו שיקול על. אף הוא חייב לעמוד במידתיות מול שיקולים תכנוניים אחרים. החידוש הוא כי גם שיקול זה משמיע את קולו בתוצאה. בעבר הרחוק לא התעורר העניין כי החברה לא התקדמה דיה על מנת לפתח את היכולת הטכנולוגית שבכוחה לפגוע בסביבה. בעבר הלא רחוק פיתחה החברה יכולת טכנולוגית אך לא מודעות למחיר הקידמה. היום, לצערנו, התוצאות מורגשות בשטח מקרקעית הים עד לגבול השמיים, בעיר, בחווה ובמדבר".

לאור נסיבותיו החריגות של המקרה, השימוש שבכוונת העיריה לעשות ב"סעיף הניתוק", שהוא בעל השלכות קשות על החברות העותרות, הוא מידתי: "הנה כי כן המבנה כולו חורג, הפגיעה בשלטון החוק יוצאת דופן וחשיבות, מרכזיות ופעילות המבנה מבדילים אותו ממקרים אחרים. העותרות אינן מביעות כל נכונות לטפל בעניין אלא בכפוף לתנאים שלהן.

הזמן חולף ואין ניסיון מטעם העותרות למציאת פתרון חלופי. יוצא כי החלטת הרשות להפעיל את הסעיף במקרה דנא אינה פותחת פתח. אין לחשוש כי בעקבות החלטה זו יפרצו כל הסכרים. המקרה אכן חריג, יוצא דופן ובעל מרכיבים קיצוניים. מכאן מסקנתי שהרשות היתה רשאית להחיל את הסעיף ולהורות על ניתוק התשתיות. האם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת? או להגיע לאותה החלטה במועד אחר? ודאי שכן. אך כפי שנאמר לעיל אין זו השאלה העומדת לפני בית המשפט המנהלי. החלטת הרשות נופלת במתחם הסבירות", מסכם הנדל.

את דג סוף ייצגו עוה"ד ר' צין ול' סינואני, ערדג יוצגה על-ידי עו"ד ע' אלמגור, את הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת ייצגו עוה"ד צ' מרגלית וע' טויסטר.

(עתם 288/03, 287/03 דג סוף בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה אילת)
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-34628-00.html?tag=16-43-09

@ נושא: אז ככה...

מה קורה עם הקארין A ואיפה היא....כפי שנחשף על ידי אמיר איבגי בקול הים האדום, הדברים שנאמרו מדברים בעד עצמם, והקארין A נימצאת במפרץ אילת ועוגנת ב-.....

מתי מתכננים להטביע אותה, והאם היא תהיה עוד אתר צלילה כמו הסטי"ל אח"י חיפה...כנסי לקישורים ולהודעות שבהמשך...

מבחן היה ותוצאה יש....אח"י חיפה
@סיפור אח"י חיפה @
לא רציתי להמתין "להמשך יבוא" של פ"ש....
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/Viewmsg.asp?id=216&msgid=897307
נימצאת בעומק של 800 מטר בלב המפרץ...
@ נושא: ההמשך....
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/archive/Viewmsg.asp?id=216&msgid=897317

תאריך ההודעה: 06/01/02
שעת ההודעה: 18:40
מאת: pilovich shahaf

@ נושא: פאב "אליבי" הפאב של השייטת/13

מה אגיד לך עידו ידידי, פרטים על האניה אין לי... אבל פרטים על הפאב שפירגן ושאירח את הגדולים מכולם לפני ושלאחרי המבצע יש לי...:-
פאב "אליבי", מספר שבועות לפני המבצע בכלל ויום שישי/שבת האחרון-יום הגיעם לנמל אילת, נתן שירות למפקדי ולוחמי המבצע/שייטת 13 כבני עמך רגילים וכיוצאי תמותה.

כמו שאמרתי עד למבצע, החברה מהשייטת-13 בכלל ומחיל הים בפרט קיבלו את שירותם בפאב "אליבי" כיד המלך, אבל ביום הגעתם לנמל אילת, יום שישי/שבת האחרון בשעה 01:30 לערך ועד לשעות הבוקר המאוחרות, התכנסו להם מפקד החייל אלוף דידי יערי, אחד מסגניו צ´. מפקד השייטת אל"מ א. ושאר הלוחמים שהשתתפו במבצע....בפאב "אליבי" וקיבלו פינוקים כיד המלך מכף רגל ועד ראש בכלל וברקע שר הזמר "נתנאל" בפרט את שירי ארץ ישראל הישנים/חדשים.

יש לציין שאת תושבי אילת ייצג במסיבת הסיום הזאת, "רוני זילבר האגדי"-תושב אילת שדאג להם לכל מחסוריהם.

אין ספק ש-"פאב אליבי" יודע לעשות זאת בגדול....הפאב של שייטת-13

הכתבה כפי שהוגשה לעורך עיתון הארץ בפברואר 2000
@זכות הציבור לדעת @
מאת:רויטל לוי-שטיין

הסיפור הוא שערוריה שחברו אליה גורמים שונים,בעיקר מינהל
בספנות במשרד התחבורה,ע"י מנהלו אריה רונה,שעשה הכל כדי
לקבור את הסטי"ל בים,כנראה כדי להכשיר את השטח לפרוייקט של
ה"חברה הטובים מהשייטת"...

לסיפור הזה היה אמור להיות סוף שמח,אבל אטימות,עיקשות וטיפול
כושל של רשויות וכנראה גם אינטרסים זרים,גרמו לכך שאח"י
חיפה,סטי"ל שרשם פרקים מפוארים בספר דברי הימים של חיל
הים,נקבר בעומק של 800 מטר,בליבו של מפרץ אילת,ב30- בדצמבר
1998.אח"י חיפה,האחרון מבין שש ספינות שרבורג,ס יין את
שירותו לאחר כמעט 30 שנים של שייט והגנה על חופי ישראל. אח"י
חיפה היה אמור להפוך לאתר צלילה שוקק חיים,בצפון מפרץ
אילתבסמוך לחוף הומה מתרחצים ולהפוך ברבות הימים לשונית
מרהיבה שדגים צבעוניים משחקים מחבואים בין חלונותיו לגשר
הפיקוד.התאחדות הצלילה,שמטפלת בפיתוח אתרי צלילה ובהם גם
בהטבעת כלי שייט כאתרי צליה בכל חופי הארץ,התכוונה לקרוא
לאתר על שמו של "כריש",ולהנציח בכך את מפקדן המיתולוגי של
שייטת ספינות שרבורג,שחי באילת עד יומו האחרון.באורח
מוזרביותר,באותו מקום שלא אושרה הטבעת הסטי"ל מסיבות
בטיחותיות,כך לטענת משרד התחבורה,דווקא כן אושרה,הקמת
אטרקציה פרטית לצוללים:"אי הצוללים".מה שהיה אמור להיות אתר
צלילה פתוח וחופשי מתשלום לצוללים,הופך בימים אלו לפרוייקט
תיירותי גדול,בבעלות יזמים פרטיים,שמטבע הדברים יגבה את חלקו
בתשלום כזה או אחר מהצוללים.מינהל הספנות במשרד התחבורה
,אריה רונה,טוען באמצעות דובר המשרד כי:"מינהל הספנות
והנמלים התנגד להקמתו של "אי הצוללים" ודרש כי יתקיימו
הליכים לאישור על פי חוק התכנון והבניה".לעומת זאת,מסר דובר
נמל אילת,שהיקצה את השטח הימי ל "אי הצוללים" כי:"כל הבדיקות
העלו שלא נמצא שום מסמך המעיד על התנגדותו של מר רונה
לפרוייקט אי הצוללים.בוודאי שאם היה מתנגד,היה לזה משקל כבד
ויכול להיות שלא היינו מאשרים את הפרוייקט אם היה
מתנגד".נגד"אי הצוללים" תלוי ועומד כתב אישום בגין בניה בים
ללא היתר וכן עתירה לבג"צ אותה הגישה עמותת "צלול".
היוזמה להטבעתו של הסטי"ל סמוך לחוף,כדי שישמש אתר צלילה
ושונית מלאכותית באה מההתאחדות הישראלית לצלילה.יו"ר
ההתאחדות בשנים 1997-8,ד"ר אבי ברנס,מומחה בינלאומי לכרישים
ומנהל המכון הבינאוניברסיטאי באילת,ביחד עם חבריו להנהלת
ההתאחדות,קיבל החלטה להקדיש את אתר הצלילה לזכרו של אל"מ
עזרא קדם,הוא "כריש"המיתולוגי,שפיקד על שייטת 6 הסטילי"ם
שנגנבו באישון לילה של דצמבר 69 מנמל שרבורג בצרפת.כריש ז"ל
פיקד על זירת ים-סוף והמשיך להתגורר באילת עד יומו
האחרון.התוכניות להטבעת הסטי"ל כאתר צלילה,השתלבו היטב עם
תוכניות הועדה לשוניות מלאכותיות,שקבעה כי יש לעודד הקמת
אתרי צליה מלאכותיים על מנת להקל את לחץ הצוללים על אתרים
טבעיים,לחץ אשר גורם נזקים קשים ביותר ובלתי הפיכים לשוניות
במפרץ אילת.זו אפילו לא היתה הפעם הראשונה להטבעת סטי"ל
בחופי אילת.חמש שנים קודם לכן,בשנת 1994,הטביעה התאחדות
הצלילה את אח"י "סופה",אחותה של אח"י חיפה כאתר צלילה במרחק
קטן מול חוף הויליג´,במעגנה הדרומית באילת.אתר הסופה הפך
לפופולארי מאוד.אלפי צוללים פוקדים אותו מדי שנה וחמש שנים
לאחר הטבעתה כבר מתפתחת בו שונית מלאכותית ודגים רבים קבעו
בספינה את מושבם.גורמים שונים טוענים כי דווקא הצלחתו של אתר
הסופה,היא הסיבה לניסיונות למנוע את הטבעת אח"י חיפה בחוף
הצפוני.בסמוך לאתר הסופה מצוי מועדון צלילה,אשר נהנה מפרנסה
נחמדה בשל קירבתו לאתר.לעומת זאת,האתרים שהוצעו להטבעת אח"י
חיפה,היו סביב חופי רחצה ציבוריים בלא לתת יתרון לשום מועדון
צלילה.

המגעים וההכנות להטבעת אח"י חיפה החלו כבר בשנת 1997.אפילו
אותו מיקום שאושר ע"י כל הגורמים המקצועיים,מנמל אילת,מינהל
הספנות במשרד התחבורה,מאיכות הסביבה ומשרד הפנים והאישורים
הושגו.המיקום שנקבע,בחלקו הצפון מערבי של המפרץ,בסמוך לבסיס
חיל הים,גרר התנגדות של מועדוני הצלילה באילת,שהודיעו כי לא
יקחו צוללים לאתר,מפני סכנה בטיחותית שקיימת בשל הקירבה
לנתיב השייט של ספינות חיל הים ואיכות המים במקום.צוות של
צילום מחברת "אילת הפקות"נערך להפקת סרט שיתעד את ההיסטוריה
הימית של הסטי"ל ושל כריש.

הועדות החלו בחיפוש אחר מיקום אלטרנטיבי.הצעות נוספות להטבעתו
בחוף הדקל ובחוף הדרומי נפסלו ע"י הרשות לשמורת הטבע והגנים
ועל ידי נמל אילת.הסיבות היו בטיחותיות וחשש לגרימת נזק
למושבות אלמוגים.לבסוף,בתחילת שנת 98,אותר מיקום חדש בחלקו
הצפון מזרחי של המפרץ שקיבל את האישור העקרוני מכל
הגורמים,למעט מינהל הספנות במשרד התחבורה בראשותו של אריה
רונה.

אריה רונה הוא כנראה האיש,שבסופו של דבר,חרץ את גורלו של אח"י
חיפה לקבורה בלב ים,באישון לילה.רונה התנגד להטבעת הסטי"ל
במיקום החדש שהוצע.את הסכמתו להתנגד שאב מאחריותו על מינהל
הספנות על חופי ישראל ועד למרחק של כ300- מטר מקו החוף.האתר
החדש שהוצע היה בגבול השטח שבאחריות מינהל הספנות ורשות
הנמלים.ר/ח איתי בארי,רב חובל נמל אילת,אישר כאמור את המיקום
וקבע כי לא הייתה קיימת בו סכנה בטיחותית מפני אוניות.אריה
רונה,לעומת זאת,פסל את המיקום.בתגובה לשאלת הארץ על הסיבות
לפסילתו,השיב רונה באמצעות דובר משרד התחבורה כי:"האתר נמצא
באזור נתיבי שייט והטבעת הסטי"ל היתה גורמת לפגיעה משמעותית
בבטיחות השייט".על כך,אומרים גורמים שונים ובהם גם
מומחיםמנמל אילת,ניתן להתגבר בקלות יחסית,על ידי מיצוף
האיזור כולו ותליית דגל צוללים.בשמורת האלמוגים,למשל,נושק קו
המצופים לנתיב השייט ומשיטי הספינות יודעים שאסור להםלחצות
קו זה,מפני פגיעה אפשרית בצוללים ובשחיינים.
גורמים אחרים שטיפלו בנושא ועשו כל אשר לאל ידם למנוע את
קבורתו בים טוענים כי רונה"איבד עניין" והוא שחרץ את גורלו
של הסטי"ל משיקולים בלתי ברורים ומנע ניסיונות להצילו.אותם
גורמים טוענים כי פתרון בעיית הבטיחות מצוי בבסיס האישורים
להטבעת הסטי"ל וכי כל שדרוש היה מיצוף האתר בצורה
בולטת,תליית דגל צוללים קבוע מעל האתר,כפי שנעשה במקומות
אחרים.אגב,הדרישה למיצוף השטח עלתה כדרישה מיקדמית לקבלת
ההיתר להטבעת הסטי"ל וכובדה עקרונית ע"י ההתאחדות.עוד עניין
בלתי ברור הוא אי ההקפדה על בטיחות הצלילה באתר הסטי"ל סופה
בחוף הויליג´,שמתקיים במקום כבר חמש שנים ללא מיצוף ובתוך
נתיב שייט וכניסה למארינה.בתגובה לאי בטיחות הצלילה באתר
ה"סופה" השיב משרד התחבורה כי:"אתר הסטי"ל באיזור
המעגנההדרומית ימוצף בקרוב באחריות עיריית אילת ורשות
הצלילה".

חיל הים אישר מספר אורכות על מנת להשלים קבלת האישורים להטבעת
הסטי"ל בחוף הצפוני של אילת.אבל שעון החול תקתק במהירות מפני
שבסוף דצמבר98,נסגרה מספנת חיל הים וזה גם היה התאריך האחרון
שניתן היה להחזיק את הסטי"ל במבדוק של חיל הים באילת.בתאריך
1 בנובמבר1998 מודיע סא"ל דורון אלוני מחיל הים,כי חיל הים
לא יוכל להמתין יותר באספנת הסטי"ל אצלם.מכתבו הופנה למנכ"ל
התאחדות הצלילה,רובי אביתר,למשרד לאיכות הסביבה ולאריה
רונה,מנהל מינהל הספנות.בעקבות התראת חיל הים,בעוד כל
הגורמים האחרים ניסו להמשיך ולפעול להצלתו של הסטי"ל,הודיע
אריה רונה לנציגו בועדות השונות שטיפלו בנושא,ר/ח דני כהן
כי"התנגדותו להטבעה סמוך לחוף בעינה עומדת.מעבר לזה זה לא
עניננו.אני לא יודע איזה אישורים הם צריכים.מכל מקום,סמוך
לחוף זה לא יוטבע".גורמים בהנהלת התאחדות הצלילה ובנמל
אילת,אומרים כי משמעות ההחלטה היתה גזירת דינו של הסטי"ל
להקבר בלב ים.זאת משום שאתר לצלילה ספוקטיבית חייב להיות
ממוקם בעומק שאינו עולה על 30 מטרים ועומק כזה מצוי רק בסמוך
לחוף.כשרונה קבע שהסטי"ל לא יוטבע סמוך לחוף,הוא בעצם קבע כי
הוא לא יהפוך לאתר צלילה.

גם בשלב זה התאחדות הצלילה עדיין לא מתייאשת.הישועה נראית
באופק,כאשר רפי הוכמן,ראש העיר אילת לשעבר וכיום מחזיק בחוף
הדקל,מציע להטביע את הסטי"ל אצלו בחוף.זה קורה בנובמבר 98
נדרשת הארכה נוספת מחיל הים,על מנת להספיק ולהשיג את אישורי
כל הגורמים.מאיר משולם,חבר הנהלה,תושב אילת ומדריך צלילה,אשר
ייצג את ההתאחדות בדיונים שונים הקשורים בהטבעת הסטי"ל
"דוחף" במרץ את הנושא.

ר"ח איתי בארי מאשר את המיקום וכך גם רשות שמורות הטבע.אולם
הזמן הולך ואוזל וחיל הים סוגר את המספנה.לכן מתבצעת פניה
לאריה רונה לאשר את רתיקת אח"י חיפה לרציף במעגנה הדרומית,עד
לקבלת כל האישורים.ר/ח בארי בודק את הסטי"ל בחיל הים,לבקשתו
של ר/ח צביקה כפיר,המפקח הימי באילת.בשיחה עם הארץ סיפר ר/ח
בארי כי מצא שאין סכנה ברתיקת הסטיל לרציף."גם אם היתה חדירת
מים,הוא היה יורד לעומק 2 מטרים וזו לא בעיה לשאוב,לא היה
נגרם שום נזק" קובע בארי.הוא אף מציע לספק חבלים מן הנמל
לקשירת הסטי"ל לרציף.לדברי בארי,אריה רונה הציב תנאים בלתי
אפשריים לביצוע היוזמה."הוא דרש שעל הסטי"ל תופקד שמירה 24
שעות ביממה וזה היה מעבר ליכולת של ההתאחדות,כנרא.הוא גם דרש
שנמל אילת יהיה אחראי ואני לא יכול להיות אחראי לכלי שייט
שאינו עוגן אצלנו"הוסיף בארי.אריה רונה לא ענה לשאלת הארץ
מדוע לא אישר את רתיקת הסטי"ל לרציף במעגנה הדרומית.אריה
רונה לא השיב גם לטענה כי גורמים שונים טוענים שמנע את הטבעת
הסטי"ל כאתר צלילה,כדי לסייע לפרוייקט אי הצוללים לקום באותו
המיקום.

@ אי בסכנת טביעה @

פרוייקט אי הצוללים,שנקרא בצחילה מצפה הכרישים,הוא פרי יוזמה
של בוגר שייטת 13,שוקי עובדיה ומשה פוקס,מדריך צלילה לשעבר
ביחד עם חברת א.מ.א.ד.ד. אחזקות בע"מ.חברת "פרוייקט ים
סוף-אתר הכרישים בע"מ" קמה בשנת 1998 ולפי עדותו של
מנכ"לה,שוקי עובדיה,פנתה לראשונה לקבלת השטח הימי מנמל
אילת,כבר במרץ 98 תששעה חודשים לפני שהסטי"ל אח"י חיפה נקבר
בעומק מפרץ אילת כפסולת ימית.בהמשך,כנראה בשל לחץ ציבורי
והתנגדות מומחים,שינתה החברה את שמה ל"דייברס איילנד בע"מ"
והבטיחה כי לא יוכנסו כרישים לכלובים התת -ימיים.בחודש
אוגוסט 99 החלו העבודות הימיות להקמת האטרקציה.הדבר עורר
פליאה והתנגדות בה,מפני שהיזמת לא קיבלה היתרים הנדרשים
מהועדה למימי חופין במשרד הפנים לבניה בים,על אף שהחוזה עם
נמל אילת כלל דרישה מפורשת להשגת כל האישורים.
בחודש נובמבר הוציא משרד הפנים צו הפסקת עבודה ובחודש דצמבר
הוגש לבית המשפט בבאר שבע כתב אישום נגד החברה,בגין בניה ללא
היתר.העבודות במקום הוופסקו.
בחודש ינואר הגישה עמותת "צלול",בראשה עומדת נחמה רונן,לשעבר
מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה,עתירה לבג"צ נגד רשות הנמלים
וחברת "אי הצוללים בע"מ" ובה דרישה לביטול החוזה בין השתיים
בטענה לאי חוקיותו.בשבוע הבא עתידה העתירה להידון.בתצהיר
לבית המשפט שהגישה עיריית אילת,דורשת העירייה לפנות כל הבניה
הימית שנעשתה ע"י החברה

תאריך ההודעה: 05/08/01
שעת ההודעה: 18:29
מאת: pilovich shahaf

נושא: פיני-אני באבל מתאריך 31.12.1998
בשעה 03:45 כשהיתחילו ההכנות להוריד את הסטי"ל אח"י "חיפה", על ידי צוותי חיל הים, לאחר שמפקד חיל הים נתן הוראה לפנות את המיבדוק מיד.
הסטי"ל הורד למיים וניגרר ללב ים בגבול טאבה ישראל.......ושקע במצולות-
800 מטר לדראון עולם.
אוזלת יד לא הייתי אומר, מה לא עשינו "המאפיה" ניצחה, והראיה לכך שמצפה
הכרישים/אי הצוללים הוקם באותה נקודה שהובאה לאישור-"ולא אושרה"8 חודשים
אח"כ. [החברה הוקמה כשהסט"ל היה עדיין על המיבדוק ומחכה לאישורים,להטבעתו
כאתר צלילה וכשונית מלאכותית.

עזות מצח-כן ובגדול "קשרים הון ושילטון", והכל בחסות רשויות ממלכתיות!!

@ יזמים מאילת מעוניינים לרכוש את "קארין איי" מצה"ל ולהפכה לאתר
צלילה.
יזמים מאילת בוחנים אפשרות לרכוש מצה"ל את ספינת הנשק קארין איי, שנתפסה על ידי השייטת בינואר 2002.
הספינה הוצעה למכירה והיזמים הודיעו לחיל הים כי הם מעוניינים לרכוש אותה על מנת להטביעה במפרץ אילת ולהפוך אותה לאתר צלילה.
(שיה אגוזי)
(01.04.03 , 14:49)
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2535733,00.html

@ צלילה ואינתיפדה @
http://msn.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?id=216&msgid=13744965

אניית הנשק "קארין איי" שנילכדה לפני כשנה וחצי בים סוף, הפליגה הלילה בחשאי מבסיס חיל הים באילת בדרכה להודו.

לאחר שנלכדה על ידי לוחמי הקומנדו הימי וחיל הים, כחמש מאות ק"מ מדרום לאילת, נמצאו במחסניה כשמונים טון תחמושת ונשק, בהם טילים, מרגמות, קטיושות וחומרי נפץ. הנשק והתחמושת יועדו לרשות הפלשתינית אשר ביקשה להשתמש בהם באינתיפאדה.

תכולת האנייה הוצגה בבסיס חיל הים בפני הסגל הדיפלומטי המשרת בישראל ולכלי התקשורת מהעולם. ראש הממשלה אריאל שרון, שר הביטחון דאז בנימין בן-אליעזר והרמטכ"ל לשעבר שאול מופז, אף ערכו במקום מסיבת עיתונאים.

כלי הנשר והתחמושת הוסוו באנייה על ידי מוצרי מזון, צעצועים ומיזרונים. כל אלה הועברו על ידי צה"ל לאירגוני רווחה בעזה.

מאז נילכדה ניסה צה"ל למכור את האנייה, אולם רק עתה נימצא בהודו גורם שהסכים לרכוש אותה בתור גרוטאת מתכת.
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/509/987.html

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

@ מקור: קול הדרום/אשדוד.
{עמוד 91 מתאריך 11.7.2003}

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

המשא ומתן עם גורמי צה"ל בנוגע לרכישת ספינת הנשק הפלשתינית "קארין A", והפיכתה לאתר תיירות וצלילה בחוף הצפוני של מפרץ אילת, נתקל בקשיים וייתכן והפרוייקט יבוטל.

לדברי אחד היזמים מאילת, גדי בן זאב, גורמים זרים מנסים לחבל בתוכנית וייתכן והפרוייקט "קארין A-אתר צלילה" - יבוטל.

ספינת הנשק עוגנת כיום בבסיס חיל הים באילת, לאחר שכל הנשק הועבר לצה"ל והצעצועים והמזון שהיו עליה הורדו ונתרמו לנזקקים. את עלות התחזוקה של הספינה הרעועה מממן לעת עתה חיל הים הישראלי.

ספינת הנשק, נתפסה בינואר 2002 במפרץ סואץ על ידי חיילי השייטת. הספינה הכילה בבטנה כ-80 טונות של אמצעי תחמושת מוסתרים בתוך מיכלי ציפה. המיכלים הוטמנו מתחת לשקי אורז, צעצועים ומזרנים. במבצע נועז פשטו חיילי הקומנדו הימי על הספינה והיא הובאה לבסיס חיל הים באילת. מבדיקת מסמכי הספינה התברר כי התחמושת היתה מיועדת לשימוש הרשות הפלשתינית.

לאחר המבצע, כשהתברר כי הספינה אינה עוד בשימוש ויזמים אינם מעונינים לרכוש אותה, הוחלט להפוך אותה לאתר צלילה תת ימי ומוקד משיכה תיירותי. לפרוייקט חברו יזמים פרטיים ,רשות הצלילה בישראל, רשות הנמלים, מנהל הספנות והמשרד לאיכות הסביבה.

היזמים הודיעו עתה על קשיים בהפיכת הפרוייקט לממשי ובמקביל, עובדים על פרוייקט נוסף בשיתוף החברה הממשלתית לתיירות, להקמת פארק תת מימי באילת.
http://www.a7.org/news.php?id=55089
(א.ב)

מבחן התוצאה.
פ"ש

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

שמה היה קארין A.

איך יתכן שלספינת נשק פלשתינית קוראים בשם "פולני" קארין?

השם קארין נפוץ במחוזותינו אבל למה לא קראו לה סלאח א-דין למשל?

מי שבקיא ברזי ההיסטוריה יזכור לבטח את הצורר הנאצי היטלר, לצורר
היה סגן שקראו לו גבלס, זה שהמציא את השיטה לחיסול העם היהודי שנקראה הפתרון הסופי.

לגבלס היתה ספינת תענוגות שנקראה קארין B ולמי שלא שם את ליבו הרי
המשל לשני השמות זהה, זה רצה לחסל את העם היהודי מחד כך עושה הצורר היום ערפאת מאידך..
http://www.nfc.co.il/archive/0017-D-3228-00.html?tag=7-31-21

הצבת שוניות מלאכותיות למחקר במפרץ אילת.
מאת: עודד בן שפרוט- קצין צלילה, המכון הבין אוניברסיטאי
3.8.2004

שוניות אלמוגים ברחבי העולם דועכות בשל מגוון סיבות. במקרים רבים מבקרים בשוניות האלמוגים, כגון צוללים ומשנרקלים הם
אלו שגורמים נזקים לשונית, לרוב מבלי כוונה. שוניות מלאכותיות הוצעו והוצבו במקומות רבים ברחבי העולם כאמצעי להורדת
הלחץ מהשונית הטבעית וכדי לשמש מקום מחייה חלופי לאורגניזמים שוכני שוניות. אולם הידע המצוי באשר ליחסי הגומלין בין
שוניות מלאכותיות לשונית הטבעית ולתהליכים המתרחשים בשוניות מלאכותיות, עדיין מוגבל. כחלק ממחקר בין לאומי ורב
מוסדי, אותו מוביל פרופ' יהודה (הודי) בניהו מאוניברסיטת ת"א ואשר ממומן על ידי המשרד לאיכות הסביבה של איטליה, הבא
לבדוק את האינטראקציה בין גופים מלאכותיים והסביבה הטבעית הסמוכה להם, הצבנו גופים מלאכותיים בשונית טבעית באילת.
מאמר זה מתאר את תהליך ההצבה בכדי לאפשר לאחרים להשתמש בגישה זו במקומות אחרים.

גודלן של היחידות המלאכותיות הוא 1 מ1 x ' מ1 x ' מ' בקרוב והן עשויות ממעטפת של בטון חיצונית וצינורות פלסטיק
שעוברות דרכה. כל אחת מהיחידות שוקלת כ 2.5 טון מחוץ למים ו כ 1.7 טון במים. העיצוב של יחידות השונית נעשה כדי
להבטיח מורכבות מבנית גבוהה, אפשרות לדגום את המתיישבים בשונית וכן יציבות רבה בסערות מאחר ויחידות זהות
יוצבו גם בים התיכון.
ההצבה הייתה מורכבת ביותר משום שהיחידות הוצבו בתוך חלקות חול קטנות יחסית בשונית הטבעית, בעומקים שבין
18 ל 20 מ.' גודלן של חלקות החול נע בין 2 ל 5 מ' בקוטר כך שמרווח הטעות היה מזערי. בנוסף לא הייתה אפשרות לשימוש
בעוגנים כך שלא התאפשר להשתמש בדוברה או ספינה עם מנוף.

הפתרון היה להשתמש במצנחי הצפה, חבלים וכמובן צוללים.
כל אחת מהיחידות הורדה למים בנמל אילת אשר תרם את
אמצעי ולפרויקט. בעזרת מנוף ענק, המשמש בדרך כלל
לפריקת מכולות ושאר מטען, הורדה היחידה לעומק של
כמטר וחצי מתחת למים. אז נקשרו לשני צידי היחידה שני
שקי הצפה בעלי כושר הצפה של טון אחד ושק נוסף בעל
כושר נשיאה של 2 טון נקשר למרכז היחידה עם חבל ארוך
שעבר דרך טבעת D הקשורה ליחידה. החבל עבר דרך
טבעתה D בצורה שמתיחת החבל נעלה אותו בעזרת חיכוך.
כשכל המצנחים מולאו באוויר, המנוף של הנמל הוריד את
היחידה עד שמשקלה הוחזק על ידי שלשת שקי ההצפה. גם
עם אובדן של שק הצפה אחד היה לנו מספיק עודף ציפה כדי
לשאת את היחידות. ברגע שהיחידות צפו בעזרת שקי ההצפה,
נגשנו עם סירת המכון הבינאוניברסיטאי (בוסטון באורך 7 מ)'
ונקשרנו לגרירה תוך ניתוק היחידה מהמנוף. המרחק מנמל
אילת לאתר ההשקעה בקרבת המזחים של קצא"א הוא
כ 1800מ.' הגרירה התבצעה בנסיעה אחורנית (שאפשרה
תמרון טוב יותר) באיטיות ובעדינות רבה. הרוח הצפונית
שנשבה עזרה לגרירה שנמשכה בממוצע כ 30 ד.'

לפני ההצבה כל אחד מהמקומות סומן בעזרת חבל עיגון חזק
שחובר לשונית הסמוכה למיקום המיועד להורדת היחידה,
במעלה הרוח. הכנות קפדניות, כולל מספר צלילות מכינות
בכל אתר, היוו מפתח להצלחת המבצע המסובך הזה. עם
ההגעה למיקום הועבר חבל העיגון דרך הטבעת הקשורה
ליחידה ואחד הצוללים דאג לכך שהיחידה לא תיסחף
מהמיקום המיועד, תוך כדי הורדה. במהלך ההורדה, שק
ההצפה של 2 טון שימש כבסיס צף על פני המים ואילו שני
המצנחים של טון אחד נשארו על היחידה כשעל כל אחד
מהם צולל עם מיכל אויר וווסת לצורך הוספת אוויר למצנחים.
צולל רביעי שלט בירידה בעזרת החבל שעבר משק ההצפה
של 2 טון על פני המים לטבעת ה D על היחידה. צולל נוסף
נשאר קרוב לפני המים לדאוג לכך ששק ההצפה של 2 טון
יישאר מלא אויר. לתחילת ההורדה, כמות קטנה של אוויר
הוצאה משני המצנחים של טון אחד (עד שהיה על חבל
ההורדה עומס של מספר עשרות קילוגרמים) ואז היחידה
הורדה באיטיות ותחת בקרה. בכל ירידה של כמטר עד שניים
הייתה הפסקה קלה לצורך הוספת אויר למצנחים של טון אחד
כדי לפצות על האוויר שנדחס במהלך הירידה וכדי להקל את
העומס על חבל ההורדה. כשהיחידה הגיעה למרחק של כמטר
אחד מהקרקעית, ההורדה נעצרה והיחידה נדחפה ומוקמה אל
מעל לנקודה המיועדת על ידי שלשה מהצוללים. אז הורדה
היחידה לגובה של 25 ס"מ מעל הקרקעית, סובבה לכוון
הרצוי והונחה בעדינות על הקרקעית. הנגיעה בקרקעית הייתה
כל כך עדינה עד שהאבק והחול שעלה היו פחותים מהאבק
שהעלו סנפירי הצוללים. לאחר שהיחידה מוקמה וישבה על
הקרקעית שני המצנחים של טון אחד רוקנו לחלוטין מאוויר.

ההרמה של הציוד (מצנחים כבלים וכו)' נעשתה על ידי
כך שכל הציוד נקשר לחבל ההורדה, הוצף על ידי אחד
המצנחים ונאסף על פני המים לסירה. בשיטה זאת הציוד
עלה ישר לפני המים מבלי לפגוע בשונית.

ההצבה הממשית של כל אחת מהיחידות ארכה 15-18
דקות. זמן נוסף הוקדש לאיסוף הציוד וניקיון מסביב.
כמו תמיד: תכנון קפדני, תדרוך מפורט- שבוצעו שניהם
בידי אסף זבולוני- והבנה ברורה של כל אחד מהמשתתפים
באשר לתפקידיו וכן גיבוי ומקדמי בטיחות ותכנון של
מקרים ותגובות היו חיוניים להצלחת ההצבה של השוניות
המלאכותיות.

עתה מה שנותר לנו לעשות הוא לחכות ולראות מי
יעבור לגור במגורי הפאר שסיפקנו.

משלוח הנשק עלה על הספינה במסווה של שקי מלט המשלוח יצא מאיראן לכיוון פורט סודאן.

הספינה יצאה ליעד חיצוני כדי לטשטש עקבות ולהסוות המשלוח במילוי שקי מלט וחומרי בניה נוספים

יעד הספינה הסופי היה ארגוני הטרור ברצועת עזה.

פירוק הנשק תוכנן לנמל בסודאן ושינוע לעזה

הנדון:
@ ניתוק תשתיות: {חשמל, מים וטלפון} למתקני חברות ער-דג בע"מ
ודג-סוף בע"מ @

על החתום: ראש עירית אילת מר גבי קדוש ומהנדס הועדה המקומית
מר' יונתן פרג'ון.

10 ימים יש לחברות הנ"ל להגיש את תגובתם, ולאחר שתתקבל התשובה,
יוחלט באם לפעול בנדון...!!!

להלן: @ המכתב @

להלן: @ ההודעה לעיתונות @

עיריית אילת הודיעה היום במכתב לחברות "ערדג" ו"דג סוף",
העוסקות בחקלאות ימית, כי היא שוקלת להורות על ניתוק תשתיות
הטלפון, המים והחשמל למתקני החברות.

זהו צעד נוסף במאבק להוצאות כלובי הדגים ממפרץ אילת, שמנהלת
עיריית אילת נגד חוות הדגים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2562654,00.html
(שיה אגוזי)
(13.04.03 , 15:00)

עיריית אילת הודיעה כי בכוונתה לנתק את המים והחשמל לחוות הדגים באילת
עיריית אילת והעומד בראשה, גבי קדוש, הודיעו לחוות לגידול דגים במפרץ אילת כי בכוונתם לנתק את שתי החוות "ערדג" ו"דג-סוף" מתשתיות החשמל, טלפון ומים. לרשות חוות הדגים עומד פרק זמן של 15 ימים כדי לערער על ההחלטה בפני ועדת הערר המחוזית.

בתביעה נאמר כי על החברות "ערדג" ו"דג סוף" להחזיר את השטח הימי ולהשיב את המצב בשטח לקדמותו.

עוד צויין בתביעה כי הרשות טוענת כי תוקף חוזי ההרשאה שבינה לבין חברות החקלאות הימית פג ביולי 2002 ולמרות דרישות חוזרות ונשנות לפינויין, לא נעשה דבר.

זלצמן, שנהנה מתמיכת גורמים פוליטיים בחיפה ובקריות ומתמיכה שקטה מצד עובדי הנמל, היה מועמדו של שר התחבורה, שאול מופז. זלצמן כיהן כמנהל הנמל עד 2005 והפסיד במכרז לתפקיד מנכ"ל חברת הנמל לעמוס עוזני. התנועה לאיכות השלטון התנגדה אז למועמדותו של זלצמן, בטענות - שהוכחשו - כי במהלך כהונתו סבל הנמל מפרשות של מינהל בלתי תקין. זלצמן נותר עובד משרד התחבורה והמשיך לקבל שכר עד שפוטר סופית בינואר 2008.

בימים האחרונים חלו במפתיע שינויים במבנה ועדת האיתור. שניים מארבעת חברי הוועדה החליטו לפרוש, ותחתם מונתה עורכת הדין הצעירה עופרי אלרון, המכהנת כדירקטורית בנמל זה שבועות ספורים בלבד. כעת מכהנים בוועדה שלושה חברים בלבד.
מקור:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=991659&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

תזכורת על קצה המזלג:

מנדי זלצמן - מועמדו של שאול מופז - נבחר לתפקיד מנכ"ל נמל חיפה
הבחירה - על אף ביקורת התנועה לאיכות השלטון נגדו
http://finance.walla.co.il/?w=/134/1294969

מקור:
http://www.mqg.org.il/LinkClick.aspx?link=amud-esh%2Fmqg2-05.pdf&tabid=210&mid=731

_______

מנדי זלצמן - המועמד המוביל לתפקיד מנכ"ל נמל חיפה
מאת אבי בר-אלי וגיא לשם

נמל חיפה. הרכב ועדת האיתור עבר שינויים מפתיעים
זלצמן, שכיהן בעבר כמנהל הנמל, זוכה לתמיכת שר התחבורה מופז - למרות התנגדות התנועה לאיכות השלטון שטוענת כי בזמן כהונתו היה הנמל נגוע במינהל לא תקין
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=991321&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0

________

חקירה במים עמוקים


צילומים אינטימיים בנמל
חקירה פרטית שניהלה הנהלת נמל חיפה נגד אחד מעובדיה הבכירים, באישורה של פרקליטת המדינה, גרמה לסכסוכים קשים ולעיכוב המשא-ומתן בעניין הפרטת הנמל; וכך, חקירה שבוצעה על-ידי חוקר שרישיונו פג תוקף, ואשר אושרה ללא הבירורים הנדרשים, עולה לציבור כסף רב
http://www.nfc.co.il/Archive/002-D-5291-00.html?tag=21-41-28

_______

המשפט יתקיים ביום ה', 29.5.03 בשעות 13.00-16.00 במרכז הקונגרסים - בנייני האומה בירושלים.

בארגון מסבירים, כי המשפט המבויים יתנהל על-פי הכללים המשפטיים המקובלים, ובכלל זה נאומי פתיחה וסיכום של תביעה והגנה, עדים מומחים שייחקרו על-ידי שני הצדדים, וצוות שופטים בו יישבו אנשי ציבור ומשפטנים בכירים.

בין העדים יהיו: אישי ציבור, אנשי אקדמיה ועדים מקצועיים מתחומים מגוונים. עד-כה אישרו את השתתפותם, בתפקידים שונים, במשפט: נציב הדורות הבאים בכנסת השופט בדימוס, שלמה שוהם; ח"כ יוסי שריד; ח"כ לשעבר יוסף תמיר; נציב המים לשעבר פרופ' דן זסלבסקי; איש התקשורת הרב דודי זילברשלג; עו"ד ד"ר דב חנין; ד"ר נועם גרסל; עו"ד עמנואל וייזר; עו"ד אור קרסין ואחרים.

לאירוע יוזמנו כקהל אנשי ציבור, פעילים בארגוני סביבה, סטודנטים ופעילים חברתיים. אנו מצפים להשתתפות קבוצות סטודנטים מטעם ארגון "מגמה ירוקה", תלמידי תיכון ממגמות למדעים וסביבה, פעילים בוועדי שכונות בירושלים וקבוצות נוספות.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-23773-00.html?tag=11-23-26

חיים וסביבה
http://www.nfc.co.il/Search_By_Word.asp?area=%E7%E9%E9%ED+%E5%F1%E1%E9%E1%E4

@ במקרה הנדון, האניה הזו בכדי שתעגון בבטחה, חייבת
בשרשרת עוגן, שרק העוגן שלה שוקל בין 8 ל- 10 טון,
וזה בלי משקל השרשרת.

@ השרשרת בנויה מאלפי חוליות העשויות מפלדה שקוטר
ברזל החוליה הוא מינימום 25 מ"מ.

@ נניח שהאניה קיבלה אישור לעגון מחוץ לנמל במרחק
של 300 מטר שהעומק המחושב שם הוא 100 מטר, האניה
חייבת בשרשרת עוגן פי 3 מהעומק, דהיינו 300 מטר שרשרת.

@ השעה היא 5 לפנות בוקר, מזג אויר קודר, רוח צפונית
של 25 עד 30 קשר בשעה....מה קורה לאניה בכלל ולשרשרת
בפרט....חרטום האניה בכיוון הרוח ירכתיים אחורה
הולכת עם כיוון הרוח עד שהיא נעצרת בגלל העוגן....
300 מטר השרשרת מתוחה חבל"ז.

@ כידוע לכלונו שלפעמים ישנן מכות רוח שמדידתן נחשבת
פי 3 מעצמת הרוח הקיימת, ואם אמרנו לעיל שעצמת הרוח
היתה בין 25 ל- 30 קשר, ז"א שבמכת רוח, עצמת הרוח
תהיה פי 3, דהיינו בין 75 ל- 90 קשר, וזה אומר שהאניה
בכלל ושרשת העוגן מקבלות מכת הדף פי 3.....

@ נניח שאחת החוליות חלשה, לא עברה תו תקן והיא
כתוצאה משימוש נסדקה, החוליה נשברת...ומה יקרה
לשרשרת בת אלפי החוליות שקשורה מצד אחד לוינצ' שעל
סיפון האניה ומצד שני של השרשרת לעוגן שמונח על קרקעית
הים בעומק של מאה מטר....???

@ השרשרת תקרוס, ותיפול לקרקעית הים ומה יקרה לאניה....??
היא תתחיל לנוע במהירות עצמת הרוח לכיוון הזרימה
במקרה הזה לכיוון החוף, הנמל, בתי מלון וכיוצ"ב...!!

2. מה יקרה כשהאניה תגיע לנקודה שהרוח תזרוק אותה, היא
תתנגש בכל מה שיעמוד בדרכה, והנזק הוא בשני הכיוונים,
גם לנקודה בחוף/נמל/בתי מלון וגם לאניה עצמה, שלא נדבר
שחיי אדם תלויים בדבר...!!!

@ על מנת להמחיש לך, אני מצ"ב תמונה של מקרה דומה, ותשאל
את עצמך איך הגיעה האניה לחוף...מזל של אלוהים לא קרה דבר??

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

לקראת פתיחת עונת הרחצה, משרד הפנים הפיץ עלון
שקורא לרוחצים לנהוג בתבונה ולשמור על הכללים:

אנא לתשומת לבכם/ן

_______________________________


לחץ כאן » פרס הוא המפתח לפרשת אלטלנה