שה''ח שלום: ''לא מצפה להרבה מאדריכלי אוסלו''  

"הסכם שוויץ", שעיקריו נחתמו בסוף-השבוע בין בכירים בשמאל הישראלי וברשות הפלסטינית, הוא "הטעות ההיסטורית הנוראה ביותר שנעשתה מאז אוסלו". כך אמר אמש (יום א') ראש הממשלה, אריאל שרון, בכנס פוליטי.

שרון אמר את הדברים בביתו של השר ישראל כץ, בנוכחות שרים, חברי כנסת ופעילי ליכוד. השר כץ מתח בכנס ביקורת חריפה על ההסכם, שפרטיו פורסמו לראשונה ב-ynet, ואמר: "שמענו בתדהמה על ממשלת הצללים שחתמה על הסכמים עם שליחי ערפאת וברגותי, כאילו אין ממשלה ודמוקרטיה בישראל". כץ אמר כי ניתן להשוות את המצב לכך שנציגי הדמוקרטים בארה"ב היו חותמים על הסכמים עם סדאם חוסיין והטליבאן.

ראש הממשלה, שדיבר לאחר כץ, אמר: "אני סומך על הממשלה הזאת ועל אחריותה, שסכנה זאת לא תבוא עלינו שנית".

שר החוץ, סילבן שלום, תקף אחר הצהריים את ההסכם: "לא הייתי מצפה להרבה ממי שהביא לנו את הסכמי אוסלו, שעד היום אנחנו משלמים את המחיר הכבד כתוצאה מאותה חלמאות. לכן צריך להתייחס לדברים בפרופורציה". שלום ביקש להדגיש כי "יש לישראל ממשלה שעוסקת בנושאים אלה וכל השאר הוא וירטואלי".

גורמים מדיניים אמרו בתגובה להסכם המתגבש, כי "מדובר במעשה בלתי אחראי שגורם נזק לישראל". לדבריהם, "בשעה שמתנהלת מלחמה, רצים בכירי העבודה לעשות הסכם על בסיס כל הטעויות שהיו בעבר, בעוד שהממשלה הנבחרת מנהלת מאבק נגד הטרור. זוהי אותה תמימות וחוסר הבנה של מציאות המזרח התיכון, ששיקפה את הסכמי אוסלו וקמפ דייויד".

הימין: אותם סהרורים כמו באוסלו

מועצת יש"ע פירסמה הודעת תגובה להסכם וכינתה אותו "המשך ישיר להסכם אוסלו". "ההסכם גובש בידי אותה מחתרת סהרורית שהבטיחה שלום וביטחון והביאה שכול ויגון ליותר מ-1,100 בתים בישראל. הציבור כבר הוכיח בשתי מערכות הבחירות האחרונות שהוא דוחה את דרכם של ביילין ומצנע", לשון ההודעה.

ח"כ אורי אריאל (איחוד הלאומי) אמר בתגובה להסכם: "אדריכלי אוסלו צריכים לעמוד בפני ועדת חקירה בגין פשעיהם. הם דנים כעת באסון הבא שעלול לפגוע בנו ולעודד את הטרור".

שר המדע, מודי זנדברג (שינוי) אמר: "'הסכם שוויץ' נחתם בדם קורבנות הסכם אוסלו על ידי אותה חבורת הוזים. טוב היה אם בצד הפלסטיני יימצא האחד שיאמר את האמת הפשוטה, ולפיה כל עוד ערפאת בשלטון אין סיכוי לשלום".

יושב ראש סיעת המפד"ל, ח"כ שאול יהלום, אמר: "ההסכם שמגבש השמאל הוא העלאת גירה של משא ומתן שניהל אהוד ברק ולכן אין בו שום רצינות מעשית. יחד עם זאת, הוא גורם נזק לכל משא ומתן מדיני שייערך בעתיד על ידי העלאת רעיונות לויתורים שרוב הציבור בארץ לא יסכים להם".

גם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, תקף בסוף השבוע בחריפות את נסיעת חברי הכנסת ממפלגת העבודה לירדן לחתימה על ההסכם. ל-ynet נודע כי ברק מתח באוזני מקורביו ביקורת קשה על ההסכם המתגבש, והגדיר אותו כ"חסר אחריות ומזיק למדינת ישראל".

השמאל: זהו רצון הרוב השפוי בשני העמים

לעומתם, אמר ח"כ רוני בריזון (שינוי) כי "ממשלת ישראל צריכה להבין שאם היא איננה מנהלת מגעים ומתקדמת במרץ לקראת הסדר מדיני, אזי מישהו אחר יעשה את זה. אני מברך על כל בירור שמתקיים ביננו לבין הפלסטינים, אולם אני מאוד מסופק אם זה יקדם אותנו להסדר מדיני".

מזכ"ל מפלגת העבודה, ח"כ אופיר פינס, אמר בתגובה: "ממשלת שרון לא מביאה יוזמות מדיניות, והיא זו שצריכה להתנצל על יוזמת השלום המתגבשת בין ישראלים לפלסטינים" לדברי פינס, "מדובר בתרגיל אינטלקטואלי חשוב המוכיח שיש פרטנר בצד הפלסטיני המחייב את ממשלת שרון להוכיח שהיא גם מסוגלת להיות פרטנר לשלום".

ח"כ רומן ברונפמן (מרצ) אמר כי "ההסכם מצביע על רצונו של הרוב השפוי בשני העמים לשלום. טירפוד הסכם זה בידי ממשלת שרון מלמד על כוונותיה האמיתיות: המשך מצב המלחמה. זוהי ממשלה כושלת המנצלת באופן ציני את המצוקה הביטחונית על מנת להתנער מאחריותה למתן פיתרונות אמת לבעיות המדינה".

בהכנת הידיעה השתתפו דיאנה בחור-ניר ואפרת וייס

פרסום ראשון: 12.10.03, 16:13
עדכון אחרון: 12.10.03, 23:50
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2787377,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

יושב ראש מפלגת העבודה, שמעון פרס, אומר בעניין הידיעות
על "הסכם שוויץ" כי הוא יתייחס לתוכנו של ההסכם רק לאחר
שידע את פרטיו.

יועץ התקשורת של פרס, יורם דורי, אומר "באופן עקרוני פרס
תומך בהידברות בין פלסטינים וישראלים, כיוון שהיא מוכיחה
שלשני העמים יש עם מי לדבר ועל מה לדבר".

(אטילה שומפלבי)

(12.10.03, 22:35)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2788157,00.html

משלחת האופוזיציה מישראל ומשלחת ערבית הגיעו ביום א' בסיום מו"מ בירדן על טיוטת הסכם שלום בין ישראל והערבים, ובראשה ויתור ישראלי על ריבונות בהר הבית ושליטה ערבית ופיקוח בינ"ל על ההר, ויתור ערבי על זכות השיבה ונסיגת ישראל לגבולות 67 עם תיקוני גבול מסוימים, שישאירו שלושת רבעי מהיהודים החיים כיום מעבר לקו הירוק בשליטת ישראל. הערבים התחייבו להלחם בהסתה ובטרור, כפי שהתחייבו בהסכמי אוסלו.

יש לציין כי כיום חיים מעבר לקו הירוק כ-400 אלף ישראלים, חלקם במקומות שאין לגביהם חילוקי דעות כי יישארו בריבונות ישראלית בכל הסדר: בשכונות יהודיות במזרח ירושלים כפיסגת זאב והגבעה הצרפתית, וברובע היהודי שבעיר העתיקה. עפ"י ההסכם שהושג בירדן 300 אלף תושבים מתוכם יישארו בריבונות ישראל.

המשמעות היא כי מתוך 200 אלף ישראלים החיים כיום ביהודה ושומרון, באזורים שיש לגביהם חילוקי דעות בנוגע למעמדם בהסכם הקבע, ייאלצו לפחות 100 אלף ישראלים, 50 אחוז- לעזוב את ביתם במסגרת ההסכם שהושג בירדן. כך למשל, אם היה הדבר תלוי בחותמים על המסמך, תפורק העיר אריאל במסגרת הסכם הקבע. שאר המתנחלים, בגושי יישובים כגוש עציון, יישארו בריבונות ישראלית.

בראש המשלחת הישראלית עמדו חה"כ עמרם מצנע, חה"כ אברהם בורג ויוסי ביילין ואישי ציבור כעמוס עוז. בראש המשלחת הערבית עמדו יאסר עבד ראבו והישאם עבד אל ראזק. המשלחת לא כללה אלמנטים כלשהם מהחמאס והג'יהאד האיסלמי. במהלך המו"מ בירדן ולפני כן, בשוויץ, דובר על מעורבותם של יאסר ערפאת ומרוואן ברגותי מאחורי הקלעים של התהליך. השוויצרים הם שמימנו את השיחות בשנה האחרונה ועל כן ייערך טקס החתימה על "ההסכם" בז'נבה בעוד מספר שבועות.

כצפוי, זכה ההסכם לשבחים ממחולליו ולביקורת מבכירי ממשלת ישראל והליכוד. עמרם מצנע הודה לאחר ההגעה להסכם בירדן כי "הנוסחה מאוד דומה למה שהוצע ע"י ממשלת ישראל, שאימצה את מתווה קלינטון". מצנע הודה כי אין ביטחון שההסכם לא "יתפוצץ" כפי שקרה בשיחות קמפ דיוויד ושיחות טאבה לאחר מכן.

לדברי מצנע הרצינות והאחריות של המשתתפים בשיחות הייתה ראויה לציון, למרות שאין מדובר באנשים שרובצת עליהם אחריות. לדברי יו"ר מפלגת העבודה לשעבר, אין למשתתפים במו"מ יומרה כלשהי, אך ברצונם להציג את ההסכם שהושג לרה"מ ולממשלה. מצנע ציין כי פרק שלם בהסכם עוסק בפליטים. "ללא פתרון בעיית הפליטים לא יהיה שקט ובטחון", אמר אך לא פרט. על פי הידוע, משלחת האופוזיציה לא כללה בהסכם קבלת אחריות כלשהי על היווצרות בעיית הפליטים.

השר עוזי לנדאו מתח ביקורת חריפה על פעילותה של האופוזיציה "מאחורי גבה של הממשלה" לחתימה על הסכם שמסכן את מדינת ישראל. לנדאו הישווה את ההסכם למו"מ בין נציגים מארה"ב עם אנשיו של סדאם חוסיין. לנדאו הזכיר למחוללי אוסלו כיוסי ביילין כי יאסר ערפאת כבר התחייב- באוסלו- להפסיק את הטרור במסגרת מגעיו עם ישראל, דבר שגרם לישראל לתת רובים לרשות הערבית כמי שאמורה הייתה להלחם עם ישראל נגד הטרור של החמאס והגי'האד האיסלמי.

השר דני נווה המבקר במצרים אמר כי הוא לא מתפלא על אנשי השמאל הישראלי, שהגיעו להסכמה עם הערבים. נווה הביע צער על כי מהלך האופוזיציה נעשה מאחורי גבה של הממשלה, עם הערבים, שהפרו עד היום את כל ההסכמים עמם. לדבריו, הערבים ניצלו את תמימות השמאל הישראלי ליצירת מצג שווא כי כולם, מלבד ממשלת ישראל הנוכחית, שואפים לשלום.

מועצת יש"ע הגיבה להסכם באומרה כי מדובר בהמשך ישיר להסכם אוסלו, "שגובש ע"י אותה מחתרת סהרורית" שהבטיחה שלום ובטחון בעבר והביאה ליגון ולאלף הרוגים. "הציבור כבר הוכיח בשתי מערכות הבחירות האחרונות שהוא דוחה את דרכם של ביילין ומצנע", קובעים אנשי מועצת יש"ע.

השר אליעזר (מודי) זנדברג אמר כי הסכם שוויץ נחתם בדם הישראלים שנרצחו כתוצאה מהסכמי אוסלו, שנחתם ע"י "אותם הוזים". לדברי זנדברג, כל עוד ערפאת בשלטון אין סיכוי להסכם כלשהו.

חה"כ רומן ברונפמן אמר כי הסכם שוויץ הוא הוכחה כי הרוב בישראל ובקרב הערבים מוכן להגיע להסכם שלום. לדבריו, התנגדות שרון להסכם משמעותו המשך מצב המלחמה.

חה"כ יולי תמיר אמרה כי התנגדותו של רה"מ להסכם ולצורה בה הושג פתטית וכי שרון גורר את ישראל למדינה דו לאומית.

שר החוץ, סילבן שלום, התייחס ביום ראשון להודעות על חתימת טיוטת הסכם בין ישראלים לערבים בירדן ואמר כי אין לצפות שההסכם יביא תועלת. "יש להתייחס אליו בהסתייגות כי אי אפשר לצפות להרבה ממי שהביא עלינו את הסכם אוסלו שעד היום אנו משלמים מחיר כבד עליו כתוצאה מחלמאות. לכן צריך להתייחס לזה בפרופורציה מתאימה. יש לישראל ממשלה שעוסקת כעת בנושאים הללו וכל היתר הוא וירטואלי".

גורמים בליכוד המקורבים לראש הממשלה שרון תקפו אף הם את פגישה וציינו כי "כשיש מלחמה רצים במפלגת העבודה לעשות הסכמים שבסיסם בטעויות אוסלו וקמפ דויד".

(פ.ק.)
http://www.a7.org/news.php?id=62342

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אולמרט. "הוויתורים הישראלים תמיד מהווים נקודת מוצא"
(צילום: רויטרס)

השר אולמרט תקף את יוזמת הבנות ז'נבה. שרון: ההסכם לא יקום ולא יהיה. גורמים מדיניים: ערפאת מקדם היוזמה בעזרת השמאל. יוזמי ההבנות דוחים האשמות הימין

עוד בכתבה:
"חובתה של החברה הישראלית ליצור הידברות" »

גורמים מדיניים בירושלים תוקפים את ההבנות שהושגו בין אנשי שמאל ישראלים לבכירים ברשות הפלסטינית ומכנים אותן "מצג שווא". לדבריהם, יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, מבין שישראל לא תחזור לנהל איתו מו"מ והוא מנסה לחמוק מהגורל שהיא מייעדת לו על ידי דחיפת "הבנות ז'נבה". הגורמים מסבירים כי מדובר בעוד ניסיון של ערפאת לשלוח ידו לפוליטיקה הישראלית ולבחוש כאן, בעזרת אישים מהשמאל.

ראש הממשלה, אריאל שרון, שתקף את אנשי השמאל המקיימים מגעים עם הפלסטינים, אמר אתמול כי יש לשמור על אחדות. לדבריו, שום דבר שהושג בהסכם לא יקום ולא יהיה.

שר התמ"ת, אהוד אולמרט, אמר אתמול כי "הצרה של כל היוזמות האלה היא שהוויתורים הישראלים תמיד מהווים בהן נקודת מוצא. אולמרט מסביר כי מסמך ביילין-אבו מאזן הפך בזמנו לוויתורים בשיחות קמפ דיוויד שניהל ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, והוויתורים שהוא הסכים עליהם הפכו לדרישות הפלסטיניות כיום. לדעת אולמרט גם המסמך החדש יהפוך בסיס לדרישות פלסטיניות. שר התמ"ת אמר כי "מעולם במדינת ישראל לא פעלה אופוזיציה ברמה כזאת של חתרנות".

שר החקלאות, ישראל כץ, אמר אמש כי "ראינו בתדהמה את ממשלת הצללים של השמאל שחותמת עם הסכמים עם ערפאת וברגותי כאילו אין ממשלה. הוא השווה את המצב לזה בו נציגי הדמוקרטים בארה"ב חתמו על הסכמים עם ראשי הטאליבן באפגניסטן ועם נשיא עיראק סדאם חוסיין. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין אמר כי "בשמאל לא לומדים שערפאת משקר, מתי כבר ילמדו". שר המשפטים, יוסף לפיד, אמר: "מדובר בילדים המשחקים בנדמה לי".

"חובתה של החברה הישראלית ליצור הידברות"

כתבי "הארץ", מזל מועלם ואלוף בן מוסיפים:

ח"כ אברהם בורג (העבודה) אמר לגלי צה"ל כי אם אין הידברות בין הממשלה לפלסטינים, זוהי חובתה של החברה בישראל ליצור הידברות. יו"ר העבודה לשעבר, ח"כ עמרם מצנע, המשתתף בשיחות, טען כי ההבנות מוכיחות שאין אמת באמירה ש"אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר".

פרסומתמצנע אמר אתמול לקול ישראל כי בשיחות הוכנו מפות, על פיהן תיסוג ישראל לקווי 1967, כאשר גושי התנחלויות, ובהם כשלושה רבעים מהתושבים היהודיים מעבר לקו הירוק, יישארו בריבונות ישראל. מצנע הוסיף כי מזכ"ל הפתח בגדה, מרואן ברגותי, היה מעורב חלקית ביוזמה ויו"ר הרשות, יאסר ערפאת, ואבו עלא היו מודעים לה.

טיוטת ההבנות גובשה סופית אתמול בבוקר, בירדן. אנשי המשלחת הישראלית לשיחות, ששבו מסבב נוסף של דיונים בעמאן, אמרו כי "היוזמה תוצג בקרוב במסגרת אירוע בינלאומי שייערך בז'נבה, לאחר שיסוכמו העניינים הקשורים בה". ההערכה היא כי החתימה תתבצע בתוך כמה שבועות.

במשלחת השתתפו יוסי ביילין, חברי הכנסת מצנע ואברהם בורג (העבודה) וח"כ חיים אורון (מרצ). הנציגים הפלסטינים שהשתתפו בסבב השיחות הנוכחי הם יאסר עבד רבו, נביל קסיס, קדורה פארס והישאם עבד אל ראזק.
http://news.walla.co.il/?w=//451703

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

תיעוד המשא ומתן בירדן, שלב אחרי שלב, כפי שהגיע לידי ynet:
המשברים וההסכמות, קרב הצעקות בין בורג לעבד רבו, שיחת השכנוע
של נחמה רונן, ההתערבות השוויצרית ברגע האחרון ו"תרגיל המזוודות" הישראלי.

האם המסמך הלא-רשמי יהפוך לחלק מההיסטוריה של המזרח התיכון?

יוזמיו מתכוננים לקמפיין ארוך, שתחילתו בטקס בז'נווה
ב-4 בנובמבר – יום השנה לרצח רבין!!
אטילה שומפלבי

הם ישבו אתמול סביב השולחן בחדר המלון, לא מאמינים שזה נגמר. שיש הסכם. הסופר עמוס עוז ביטא היטב את תחושת הנוכחים, ישראלים ופלסטינים, כשאמר בשקט: "הקרב מתחיל בעצם היום".

"הסכם ז'נווה" יוצא לאור, לאחר שפורסם לראשונה ב-ynet - מסמך עקרונות להסדר קבע, שעליו חתומים פוליטיקאים ישראלים ופלסטינים. בעוד מספר שבועות, ב-4 בנובמבר ככל הנראה (יום השנה ה-8 לרצח יצחק רבין), יתקיים טקס חתימה חגיגי בז'נווה, בנוכחות הספונסרים השוויצרים והיפאנים וכן אישים כמו נשיא ארה"ב לשעבר קלינטון, ואולי גם ראש הממשלה הבריטי בלייר.

האם המסמך הזה ייקבר בדברי הימים של המזרח התיכון - או יהפוך לאבן
דרך משמעותית?

הרבה מאוד תלוי בקמפיין הבינלאומי שמתוכנן סביבו, בתגובה הציבורית הישראלית והפלסטינית – וביחס מצד ממשלת ישראל, שהגיבה להסכם בזעם.

ynet מביא כאן לראשונה את הסיפור אודות השיחות בירדן, בראשי פרקים שנכתבו בחדרי חדרים. המלחמה על כל סעיף, הפשרות וההסכמות.
כך זה התרחש במלון "מובנפיק", בארבעה ימים באוקטובר 2003.

יום חמישי: ערב היכרות

9 באוקטובר. הישראלים מגיעים למלון "מובנפיק", בצידו הירדני של ים המלח, בסביבות השעה שמונה בערב. הפלסטינים כבר חיכו להם. היו שם בין היתר יאסר עבד רבו, נביל קסיס, סמיר רנטיסי, הישאם עבד א-ראזק ועבד אל-קאדר חוסייני (בנו של פייסל חוסייני המנוח). יום למחרת מגיעים גם מוחמד חוראני (מהנהגת הצעירים של הפתח בחברון) וכדורה פארס (מאנשיו הבכירים של מרואן ברגותי).

"לדחוף קדימה". מצנע
צילום: אתר הכנסת

הצד הישראלי כלל את ח"כ עמרם מצנע מלווה ביועצתו ענת רוט, ד"ר יוסי ביילין, מלווה ביועציו דניאל לוי ואורי זכי, ח"כ אברהם בורג, תת-אלוף גיורא ענבר, הדיפלומט הוותיק דוד (דייב) קמחי, פרופ' אריה ארנון, נחמה רונן מהליכוד, ד"ר רון פונדק, פרופ' מנחם קליין, ח"כ חיים אורון, הסופר עמוס עוז, האלוף במיל' שלמה ברום, שאול אריאלי, לשעבר ראש מנהלת השלום אצל ראש הממשלה אהוד ברק וכן אבי שקד, איש עסקים.

המלון הקצה למשתתפים חדר דיונים לא פורמלי בקומת הלובי. הצדדים קיימו מפגש ראשוני, כדי לייצר תחושה של אינטימיות. כל אחד מהמשתתפים סיפר בשפה האנגלית מיהו ומהיכן בא.

האווירה היתה אופטימית. הנוכחים שוחחו על פרסום הסיפור לראשונה ב-ynet באותו בוקר. עבד רבו ציין כי קיבל להפתעתו "המון חיזוקים" מהרחוב הפלסטיני, בעקבות הפרסום. לדבריו, "אנשים הבינו מה הולכים לעשות, והבינו את גודל המהלך – שיכול להביא למצב חדש". בצוות הישראלי חששו תחילה כי הפרסום יזיק, והתעודדו מאוד מהתגובות שהביאו עימם הפלסטינים.

ערב ההיכרות הסתיים מעט לפני חצות. הצוותים התפזרו לחדרים. עבד רבו, מצנע וביילין המשיכו בשיחות אינטימיות אל תוך הלילה.

יום שישי: מחלוקת על אזור ירושלים

10 באוקטובר. הדיונים החלו סביב השעה תשע בבוקר בקומת הקרקע של המלון, שהוקצתה כולה למשא ומתן. שומר מנע כניסת סקרנים לאזור.

יש לציין כי חלק ניכר מההסכמות הושגו עוד בטרם ההתכנסות, ומה שנותר היה רק "הצ'ופצ'יק של הקומקום", כפי שהגדיר זאת אחד המשתתפים.

בסביבות השעה 12 התחלקו הצדדים לשני צוותים: צוות אחד הופקד על המפות וסימוני הגבול, ובו לקחו חלק מצנע, רון פונדק ושאול אריאלי. בצד השני ישבו סמיח קראקרה (סגנו של נביל קסיס) ויאסר עבד רבו. אחר כך נכנס לתמונה חוראני, שהחליף את עבד רבו אחרי ארוחת הצהריים, וכן מומחה פלסטיני למפות בשם בשאר ג'ומה.

הצוות השני היה צוות הניסוח, אותו הוביל יוסי ביילין עם יאסר עבד רבו. בצד הישראלי היו גם חיים אורון ועמוס עוז. הצוותים החלו לעבוד עד ארוחת הצהריים. כבר בפתיחה נתגלו נקודות מחלוקת – אולם לדברי הנוכחים, התחושה היתה כי ניתן להתגבר עליהן.

הישראלים התכנסו כדי לשמוע עידכון על התקדמות שני הצוותים. לאחר מכן חזרו לשיחות. נחמה רונן הצטרפה יחד עם שלמה ברום לצוות המפות.

אחת הנקודות הבעייתיות היתה הישובים באזור ירושלים, ובראשם גבעת זאב, בית צפפה והר-חומה. הפלסטינים דרשו לפנותם, יחד עם יתר ההתנחלויות. הישראלים לא היו מוכנים לוותר. לפני ארוחת הערב ישבה נחמה רונן לשיחת מסדרון עם חוראני. "הציבור הישראלי לא יקבל ויתור על גבעת זאב", טענה בפניו. חוראני הינהן בהסכמה.

בשבע בערב ישבו מצנע וביילין עם קסיס ועבד רבו, וסיכמו את ההתקדמות עד כה. סוכם שאחרי ארוחת הערב יתפצלו שוב לקבוצות קטנות. מצנע הפך לראש צוות המפות דה-פקטו, וביילין - ראש צוות הניסוח.

נושא הישובים באזור ירושלים נותר פתוח, ובצוות הישראלי החליטו שלא לוותר. ההכרעה היתה אסטרטגית - לשמור על גבעת זאב כחלק מחגורת ההתיישבות סביב ירושלים.

בעשר וחצי התכנסו שוב הישראלים והפלסטינים לדיון על הבעיות סביב ירושלים. בעניין גבעת זאב, אמר אחד הפלסטינים: "זה חונק לנו את ההתפשטות הטבעית של רמאללה וגם של ירושלים. זה פשוט תקוע באמצע".

עד שתיים וחצי בלילה לא הושג פתרון, והטונים הצורמים הלכו ועלו. הדבר הגיע אף לקרב צעקות בין בורג לעבד רבו, בשעת לילה מאוחרת. עבד רבו דרש מהישראלים ויתורים נוספים. "אני לא יכול להתפשר מעבר למה שכבר התפשרתי, הקרבתי את העבר למען העתיד", זעק בורג. כששמע כי הפלסטינים רוצים לפתוח מחדש את נושא זכות השיבה, נאנק: "אני לא יכול לקבל הסכם עם זכות שיבה!"

באין הסכמה, התפזרו הצדדים. התחושה, אמר אחד המשתתפים, היתה שהם מנסים את כל ה"שטיקים" הישנים.

יום שבת: מסע דילוגים שוויצרי

11 באוקטובר. הבוקר החל בתחושה קשה. הדיפלומט ואיש משרד החוץ הוותיק דייב קמחי נזעק כדי לעודד את הנושאים ונותנים להתקדם.

"שני הצדדים התקדמו הרבה. הגענו לשלב הסיום", אמר קמחי לנוכחים. "יש עדיין כמה בעיות שנותר לפתור. כל צד ויתר על כמה דברים, דברים כואבים ורגישים, מתוך הכרה של החשיבות להגיע להסכם. אנחנו במאה המטרים האחרונים, שהם הכי קשים בכל משא ומתן".

הפלסטינים ירדו מפתיחת נושא זכות השיבה מחדש, אבל למרות ההקלה בצד הישראלי, המשיכו הצדדים להתבצר בעמדותיהם בתחומים אחרים. כמו, שוב, גבעת זאב. הטונים שוב רמים. "האווירה היתה מגעילה", תיאר זאת אחד הנוכחים בצוות הישראלי. מתחילים לדבר על פיצוץ אפשרי של השיחות.

אלא שאז, בצהריים, נכנסים השוויצרים לתמונה. שגריר שוויץ בישראל ושני אישים שליוו את השיחות מזה כשנה מצטרפים לנוכחים ומציעים "החלקה" של הניסוחים. בשלב מסוים, זה היה נראה כמו "מסע דילוגים" שוויצרי של מטרים ספורים, בין החדר שבו התכנסו הישראלים לחדר הפלסטיני.

תחת הלחץ האירופי, מתחילים הצדדים להתרכך. בשתיים וחצי מגיע שר החוץ הירדני, מרואן מועשר, מי שכיהן כשגריר בישראל ומכיר היטב את הנפשות הפועלות, כדי לעודד.

"אני מאמין ביכולת להגיע להסכם", אומר מועשר לנוכחים, "ההסכם חשוב מאוד לכל מדינות ערב. אני מבקש מכם לא לעצור עכשיו".

ביילין משיב: "אני מקווה שיהיה לנו אומץ להתגבר על הפערים הקיימים, אחרי שהלכנו דרך ארוכה והסכמנו כבר על הדברים המהותיים". חוראני מביע הסכמה: "ההסכם הזה יכול להיות נקודת מפנה". שר החוץ הירדני עוזב. התחושה היא שהשיחות ניצלו.

אבל ההתקדמות, בייחוד בצוות המפות, קשה. ב-8 מתקיימת ארוחת ערב, והישראלים מדברים על כך שייתכן שישובו לארץ ללא הסכם.

אחרי ארוחת הערב התכנס שוב צוות המפות לדיונים מרתוניים. יתר המשתתפים ישבו במסדרון וניהלו שיחת חולין. חוראני, איש הפתח, היה אופטימי. "אל תדאגו, בסוף נחתום", הרגיע את בני שיחו הישראלים וסיפר להם על בני משפחתו בשטחים.

לקראת חצות מתחוור שהולכים לסופו של המשא ומתן. בנושא גבעת זאב הסכימו הפלסטינים לוותר, על הר חומה ובית צפפה ויתרו הישראלים. נותרו נקודות אחרונות של חילוקי דעות - אולם אז אחז את הצוותים החשש מרגע החתימה. ניסו לדחות את הקץ.

לבסוף, הגיש הצד הישראלי בלילה הצעה סופית למפות. הצד הפלסטיני הלך לקיים דיון פנימי. בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר הם הודיעו:
"לא מקבלים את ההצעה". הדיון הסתיים בארבע וחצי לפנות בוקר ללא
הסכמה ובתחושה קשה.

יום ראשון: "תרגיל המזוודות" עבד

12 באוקטובר. תשע בבוקר: צוות המפות מתכנס שוב לדיון אחרון. בצוות הישראלי שררה פסימיות. "היתה תחושה שאין לזה סוף", סיפר אחד הנוכחים. הישראלים הבהירו לבסוף לפלסטינים כי אין בכוונתם למשוך עוד זמן - הם חוזרים לארץ בצהריים.

"תרגיל המזוודות" הוותיק עבד. בתוך שעתיים סוכמו כל הנקודות שנותרו. אריאלי וג'ומה ישבו לשרטט מפות סופיות, כפי שסוכם. ההסכם נסגר.

הכל נרגע באחת. שני הצדדים החלו לחייך. שתו קפה והתכוננו לטקס בחדר המליאה, שנערך בצהריים. "התחושה היתה של רגע היסטורי", סיפר אחד הנוכחים.

סביב לשולחן הגדול ישבו מצנע, ביילין, עבד רבו, חוראני, קסיס, עבד א-ראזק, רונן, אורון, בורג ועמוס עוז. כולם ביקשו לשאת דברים.

חוראני אמר לנוכחים: "היום שונה מאתמול. מה שהיה עד היום, לא יהיה דומה למה שיהיה מהיום".

"הקרבנו את העבר למען העתיד". בורג
צילום ארכיון ידיעות אחרונות

בורג: "ברגע זה, אני מרגיש גאווה גדולה שאני מכיר את יוסי ביילין. מהיום אני חייב לו את עתיד מדינתי ועמי. אני מעריץ את המוכנות שלו לעמוד תמיד מול אלה שלא מאמינים".

"הקרב רק מתחיל". עמוס עוז
איציק בירן

עמוס עוז ניסה להרגיע את הנוכחים והזהיר: "הקרב מתחיל בעצם היום".

"אשלם בקריירה הפוליטית". רונן

נחמה רונן (שכל הנוכחים ציינו בדבריהם את ההערכה הרבה לכך שהגיעה, כנציגה היחידה מהליכוד): "נעשתה כאן עבודה אדירה, ולמרות שיכול להיות שאני אשלם בקריירה הפוליטית שלי, אני שלמה עם זה. אני מאמינה שזה הדבר הנכון לנו. גם מצביעי הליכוד רוצים שלום ויודעים שיצטרכו לשלם מחיר עבור השלום הזה".

"רגע חשוב". עבד רבו
צילום גלי תיבון

עבד רבו: "זה רגע מאוד חשוב לכולנו".

מצנע: "אני קורא לכולם לקום מחר בבוקר, לגייס את אותו אומץ שהיה לנו לבוא לכאן - ולדחוף את ההסכם קדימה".

יגיע לטקס בז'נווה? קלינטון

בסוף הצטלמו כולם לתמונה משותפת. הסכם שוויץ, או מסמכי ז'נווה, היו לעובדה מוגמרת – אבל בינתיים, רק על הנייר.

(13.10.03, 01:21)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2788275,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ח"כ עמרם מצנע אישר היום בראיון לערוץ 7 שעל פי "הסכם ז'נבה",
אפרתה וכל יישובי גוש עציון שממזרח לכביש 60 לא ישארו בידי ישראל. השר לנדאו בתגובה: ההסכם משרת את אויביי ישראל.

ח"כ עמרם מצנע אישר היום בראיון לערוץ 7 שעל פי "הסכם ז'נבה", אפרתה וכל יישובי גוש עציון שממזרח לכביש 60 לא ישארו בידי ישראל. השר לנדאו בתגובה: ההסכם משרת את אויביי ישראל.

חברי המשלחת של אנשי שמאל הודיעו כי "הושג" הסכם עקרונות לסיום הסכסוך עם ערביי הרש"פ, והוא מתבטא ב"הסכם שוויץ".

בשובה של המשלחת מירדן פורסמו פרטים ראשוניים מההסכם ביניהם: הסכמה על מסירת הר הבית לריבונות ערבית ועקירת כ 200 אלף ישראלים מבתיהם. להסכם היו שלל תגובות: שר-החוץ סילבן שלום, מתח ביקורת על ההסכם ואמר: "לא הייתי מצפה להרבה ממי שהביאו לנו את הסכמי אוסלו. עד היום אנחנו משלמים את המחיר הכבד על אותה חלמאות".

השר עוזי לנדאו אמר כי מגבשי הסכם שוויץ מסייעים באופן מובהק לטרור ועושים מעשה בלתי דמוקרטי. לדבריו, מדובר בחבורת אנשים מהשמאל, שבעקבות ההרפתקאות שלהם בעבר נרצחו יותר מאלף ישראלים. לנדאו הזכיר למחוללי אוסלו כיוסי ביילין כי במסגרת מגעיו עם ישראל באוסלו כבר התחייב ערפאת להפסיק את הטרור, דבר שגרם לישראל לתת רובים לרש"פ, כמי שהייתה אמורה להילחם עם ישראל נגד הטרור של החמאס ושל הגי'האד האיסלמי.

השר דני נווה הגיב ואמר: "אני רואה שאנשי השמאל לא למדו שום דבר מהסכם אוסלו שהם הביאו לכאן לפני עשר שנים. הם ממשיכים לשגות באשליות שערפאת וכנופיית הטרור שלו הם פרטנרים לשלום".

יו"ר סיעת המפד"ל ח"כ שאול יהלום אומר: "ההסכם שמגבש השמאל הוא העלאת גירה של מו"מ שניהל אהוד ברק, ולכן אין בו שום רצינות מעשית. יחד עם זאת, הוא גורם נזק לכל משא ומתן מדיני שייערך בעתיד, וזאת בכך שיש בו העלאת רעיונות על ויתורים שרוב הציבור בארץ לא יסכים להם".

בתגובה ל"הסכם" אמרה מועצת יש"ע: "ההסכם גובש בידי אותה מחתרת סהרורית שהבטיחה שלום וביטחון והביאה שכול ויגון ליותר מ 1,100 בתים בישראל. הציבור כבר הוכיח בשתי הבחירות האחרונות שהוא דוחה את דרכם של ביילין ומצנע".

"הנוסחה דומה מאוד למה שהציעה ממשלת ישראל כשאימצה את מתווה קלינטון", הודה ח"כ עמרם מצנע, מי שהיה יו"ר העבודה. עוד הודה מצנע כי אין ביטחון שההסכם לא "יתפוצץ", כפי שקרה בשיחות קמפ דיוויד ולאחר מכן בשיחות העקרות בטאבה.

לדברי מצנע, הרצינות והאחריות של המשתתפים בשיחות הייתה ראויה לציון, וזאת אף על פי שאין מדובר באנשים שמוטלתת עליהם אחריות.

על פי עקרונות "הסכם שוויץ" ישראל תיסוג לקוי 67', תוותר על ריבונותה בהר הבית ותעביר את השליטה במקום לערבים. הערבים יוותרו על רצונם לשוב לתוך ישראל הקטנה, ויתחייבו שוב, בדומה להתחייבות בהסכמי אוסלו, לחדול מהסתה ומפעולות טרור.

על פי ההסכם, ישראלים המתגוררים בשכונות ירושלים כפסגת זאב, הגבעה הצרפתית והרובע היהודי העתיק יישארו בבתיהם, אך לא כן הוא ביהודי שכונת הר חומה שייעקרו מהם.

על פי ההסכם, כ 200 אלף ישראלים המתגוררים ביש"ע כיום ייעקרו מבתיהם. עוד הסכימו חותמי ההסכם כי תיעקר העיר אריאל, על 20 אלף תושביה.

(א"ב)
http://www.a7.org/news.php?id=62377



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ארגוני האופוזיציה הפלסטינים והארגונים לזכויות הפליטים מגנים הערב (יום ב') את "הסכם ז'נווה", שנחשף לראשונה ב-ynet וסוכם אתמול בין פוליטיקאים ישראלים ופלסטינים בירדן.

בעוד מספר שבועות, ייחתם ההסכם בטקס חגיגי בז'נווה, בנוכחות המממנים השוויצרים והיפאנים ואישים בכירים מרחבי העולם. אתמול התייחס ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, להסכם והגדיר אותו כ"טעות ההיסטורית הנוראה ביותר שנעשתה מאז אוסלו". היום הצטרפו לביקורת גם ראשי פלגים פלסטינים, שתקפו בעיקר את ההבנות שהושגו בעניין זכות השיבה.

בהתייחסם להבנות, אומרים בחמאס כי מדובר בצעד של יחסי ציבור מצד האישים הפלסטינים המעורבים בעניין. "האישים האלה קשרו את גורלם בגורל הציונים ולא נותר להם אלא לנקוט בצעדים פרובוקטיביים כדי לשמר את מעמדם", אומר עדנאן אספור, מראשי החמאס.

לדברי אספור, הקבוצה שחתמה על ההסכם היא "חבורה מנותקת שאנשיה ויתרו על הזכויות הלגיטימיות הפלסטיניות. המסמך שלהם אינו ראוי אפילו לדחייה, כי הוא מסמך כושל ולא יחזיק מעמד לנוכח הסירוב הישראלי לקבל אותו".

"אש"ף מוותר על ייצוג הפליטים"

תייסיר נסראללה, חבר ועדת הפליטים במועצה הלאומית הפלסטינית ופעיל בולט בוועד להגנה על זכויות פליטים אמר כי מדובר במסמך מסוכן מבחינת הפליטים הפלסטינים. לדבריו, אף גורם אינו מוסמך לשאת ולתת בשם הפליטים ולוותר על זכות זו בשמם. "הבנות אלה אינן מקובלות על הפליטים. בנושא זכות השיבה צריך לשאת ולתת עם נציגי הפליטים באופן ישיר. אף אחד לא יכול לייצג במצב הזה את פליטי סוריה או את פליטי לבנון, למשל".

נסראללה מבקש להדגיש כי "אש"ף הוא הנציג היחיד של הפליטים, אבל אם הוא יוותר על זכות השיבה, הוא מוותר גם על ייצוג הפליטים". לדבריו, ההסכם הזה, שמתיימר להיות הסכם טוב מבחינת הפלסטינים הוא למעשה גרוע יותר מהסכם טאבה, שם דיברו, על פי נסראללה, על חזרת 100 אלף פליטים בעוד שבמסמך הנוכחי מדברים על אלפים בלבד.

נסראללה אומר כי לא משכנעת אותו טענת משתתפי השיחות כי יש בשיחות משום חתירה אל תוך דעת הקהל הישראלית. לדבריו, "אלה המדברים על כך שהם חדרו לדעת הקהל והם יצרו בקיעים בחומה הישראלית, יצרו דווקא בקיעים באחדות הפלסטינית הקשורה בנושא זכות השיבה של הפליטים".

גם "הוועד להגנה על זכויות הפליטים" תקף את הסכם ז'נווה. בהודעה רשמית של הוועד נאמר כי "אף גורם פלסטיני, יחיד או קולקטיבי, אינו מוסמך לוותר על זכות השיבה. מדובר בסוגייה שנוגעת למיליוני פלסטינים, והשתתפות בפעילות מסוג זה יש בה כדי לעודד גורמים ערבים ובינלאומיים התומכים בזכות השיבה לשנות את עמדתם".

(13.10.03, 18:21)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2789656,00.html

הקואליציה מאגדת 13 ארגונים ובהם הפת"ח, החמאס,
הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית; יוצאים נגד הדיבורים
על ויתור זכות השיבה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-31698-00.html?tag=21-27-25

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מי מוביל את מי ומי עובד על מי...??

מי מוביל את מי ומי עובד על מי...??

האיש בעל שני הפרצופים....

@ להלן: הכתבה במעריב !!

''הרשות הפלשתינית תומכת בהסכם ז'נבה''
אומר שר ההסברה הפלשתיני לשעבר *

ארגוני הטרור: ''ההסכם הוא אשליה''

''הרשות הפלשתינית תומכת ב'הסכם ז'נבה', שגיבשו ישראלים ופלשתינים בירדן - כך אומר היום שר ההסברה בממשלת אבו-מאזן, יאסר עבד-ראבו.

בגלי צה''ל דווח שעבד-ראבו אמר את הדברים בקהיר, לאחר פגישה עם יוסי ביילין ושר החוץ המצרי, אחמד מאהר. הוא הוסיף שהמסמך יסייע ביישום
מפת הדרכים, שנקלעה לאחרונה למבוי סתום.

לעומת זאת, דוחים ארגוני הטרור הפלשתינים את ההבנות שהושגו במסגרת ההסכם. ''ההסכם הוא אשליה וערפל המכסה על הפשעים של ישראל'', נאמר בהודעה של קואליציית ''הכוחות הלאומיים והאיסלמיים'', שמאגדת את 13 הפלגים הפלשתינים, ובהם הפת''ח, החמאס והג'יהאד האיסלמי.

ארגוני הטרור דוחים במיוחד את ההבנות הנוגעות לוויתור על זכות השיבה הפלשתינית. לדבריהם, מדובר בניסיון ישראלי להשיג ויתורים פלשתיניים רשמיים למחצה בסוגיות הנוגעות להסדר הקבע, מבלי להעניק תמורה משמעותית.
***
לאתר מחלקה ראשונה
(13/10/03 , 19:35)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/558/250.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

@ השאלה שהתקשורת מסרבת לשאול את "חותמי" הסכם ג'נווה"...:-
"מי הוא היועמ"ש שליווה, ייעץ וערך את ההסכם מבחינה משפטית...??"

@ להזכירכם/ן: היועמ"ש של הסכם אוסלו, שרבין ז"ל "האמין"
לו בעיניים עצומות הוא עו"ד יואל זינגר "המסתורי"...:-
מפת הדרכים=הסכם אוסלו=שרון=וייסגלס= עו"ד יואל זינגר
http://rotter.net/forum/gil/5392.shtml
שקיפות, מר/עו"ד יואל זינגר, שקיפות !!
http://rotter.net/forum/gil/5063.shtml
102. ''חידת רבין פרס''= עו"ד יואל זינגר.
באוסלו ידענו כי עלינו לכבד את דבקותו של רבין באיסטרטגיה
הישנה שלו וכי עלינו להבהיר זאת לפלסתינים. עם זאת ידענו, כי
אם נצליח לשכנע את רבין....................שמרנו על הכלל הזה
עד שהצטרף אלינו עו"ד יואל זינגר בחודש יוני..." {סוף ציטוט}
http://rotter.net/forum/gil/5070.shtml#102

ה”מ יצחק רבין במליאה לפני ההצבעה בנושא הסכם אוסלו, 23.9.93.

@ להלן: הכתבה מ-YNET מחצות !!

"אם שרון יקבל את הסכם ז'נווה- יהיה רוב בכנסת"
ח"כ עמרם מצנע מהעבודה לא מתרגש מהביקורת החריפה על "הסכם ז'נווה", שהגיעה מימין, משמאל ומכיוון הפלסטינים. בראיון ל-ynet מסביר אחד ממגבשי המסמך בירדן מה בדיוק נאמר בו לגבי זכות השיבה, ומדוע הוא
סבור שהפעם – יש פרטנר פלסטיני אמיתי לשלום.
אטילה שומפלבי

"הפעם - יש פרטנר". מצנע/ביילין

"יש פה סיכוי לתחילתה של יצירת אלטרנטיבה.

היא לא תקרום עור וגידים מחר.

היא תשנה את הראש הישראלי שעד היום חשב שאין עם מי לדבר"

עמרם מצנע סופג בשקט. במהלך היממה שחלפה מאז שבו הוא וחבריו
ל"הסכם ז'נווה" מירדן, הם חטפו ביקורת מכל כיוון כמעט. מימין,
משמאל – ואפילו מהמפלגות שלהם. וכאילו כל זה לא היה מספיק,
שב מצנע לביתו בחיפה – וגילה שנפרץ.

אבל מצנע, בדומה לשותף אחר להסכם, יוסי ביילין, מדבר רק על החשיבות של המהלך, שנותן סוף סוף אג'נדה חדשה וברורה למחנה השלום, לדבריו. "חמישים אחוזים מהציבור ויותר רוצים בפתרון ומוכנים להיפרד מהפלסטינים במחיר כואב", הוא אומר בראיון ל-ynet. "אפשר להפיח תקווה חדשה ורוח חדשה".

בוא נפתח דווקא בנושא זכות השיבה, שנותר לא כל כך מובן. הישאם עבד אל-ראזק אמר אתמול שההסכם מעניק לפליטים הפלסטינים את הזכות הבלעדית לבחור, ומדינת ישראל את הזכות לקבל או לא.

"בדיוק. אנשים לא מבינים אותו. זה בדיוק הנוסח. לפליטים יש במסמך חמש אפשרויות: להישאר במקום שבו הם חיים, לעבור למדינת פלסטין, לעבור לשטחים שמדינת פלסטין תקבל ממדינת ישראל בהחלפה, לעבור למדינת ישראל או למדינות מארחות.

"חשוב להבין: האופציה הרביעית אומרת שהם יכולים לחזור לישראל, תחת הריבונות המוחלטת של מדינת ישראל. אבל ישראל תדווח לוועדה בינלאומית לפליטים, שאנחנו מנסים להקים, איזה מספר היא מוכנה לקלוט. רשמית, זה יכול להיות גם אפס. אבל אנחנו יצרנו פה מנגנון שבו נותנים איזו שהיא נוסחה איך נגיע למספר הזה".

מה לגבי תביעות הרכוש של הפליטים?

"תוקם קרן בינלאומית, והמדינות יתרמו אליה. גם ישראל תתרום, על-פי החלטה שלה כמה. והקרן הזו תקבע מיהו פליט. לאדם יהיה זכות לתבוע את מעמד הפליטות עד שנה - ויהיה מנגנון פיצוי. כי אין זכות שיבה. מהרגע שהזכות להכניס או להוציא מישהו מהארץ היא שלנו – זו לא זכות שיבה.

"כל הזמן עמדה בראשנו המחשבה שלא נסכן דברים אסורים. אין לנו עכשיו עיסוק בניסיון לשכנע את הישראלים בעוד 3 חודשים, חצי שנה, ללכת לקלפי ולהצביע עבורנו, כי זה לא רק מפלגת העבודה. יש פה גם מפלגת העבודה, גם מרצ, אנשים נטולי מפלגה. אנחנו מנסים בשלב הזה לעורר את דעת הקהל ולהוביל את הממשלה לזה".

למה שדווקא אתם תצליחו?

"ירדן, מצרים, שוויץ, נורבגיה, אנגליה, יפאן – הן שותפות פעילות לעניין הזה. זאת אומרת – יש פה סיכוי לתחילתה של יצירת אלטרנטיבה. היא לא תקרום עור וגידים מחר בבוקר. היא תשנה את הראש הישראלי שעד היום חשב שאין עם מי לדבר. והישראלים הממוצעים, אחרי אוסלו ואחרי האינתיפאדה, אחרי הטרור הרצחני הזה, אומרים 'שמע, יכול להיות שלדור שלנו אין ברירה'. אני אומר – לא. יש ברירה. יש אנשים שאפשר לדבר איתם. זה נכון שאתה חייב להתייחס אליהם כשווה אל שווה. זה נכון שסיום הכיבוש זה פינוי ההתנחלויות, כי זה לא שלנו שם. כך לפחות הם טוענים".

זה תהליך שמחכה למותו של ערפאת?

"אני לא רוצה להתייחס לסלוגן הישראלי שערפאת לא רלוונטי. אני חושב שהוא איבד את הלגיטימיות שלו לשבת ולדבר איתנו. אבל מדברים אתנו כאלה שלא עושים דברים בניגוד לדעתו. אני חוזה אל מול עיני שאנחנו נחתום חוזה עם הפלסטינים עם נציגות פלסטינית אותנטית, וערפאת יוסיף את חתימתו. כי ערפאת, וכמה שהוא לא רלוונטי, מוכר לציבור הפלסטיני כמי שייסד את הכל. לפי עבד רבו, הוא הרים לו טלפון ובירך אותו כשחתמנו".

צריך להבין את הנקודה המשמעותית: ההסכם הוא סופי. זה כתוב וזה חד משמעי. אי אפשר לתבוע יותר שום דבר. וזו פעם ראשונה, עם כל הניסיונות, עם כל היוזמות, אוסלו, קמפ דייויד - אף אחד לא הצליח להגיע למשהו שמטפל בכל הבעיה. זה גם היה הכישלון של אוסלו, שבעצם אף אחד מהשלבים לא שירטט איך ייראה השלב האחרון".

אתה מאמין שיש שותף אמיתי בצד הפלסטיני?

"זו בעצם הפעם הראשונה שיש פה קבוצה אמיתית שמייצגת באופן כללי את כל השכבות הפלסטיניות. תראה, החמאס והג'יהאד הם לא שותפים, אבל מעבר לזה, יש פה את הכל. יש לך את המנהיגות הוותיקה – עבד רבו הוא ממייסדי הפתח. יש פה את דור הביניים, שזה נביל אל-חטיב, שזה זוהיר מנאסרה, שהיה קצין בכיר באש"ף, היה מושל ג'נין, ויד ימינו של ערפאת בנושא של ביטחון, ויש פה גם את המנהיגות החדשה, כדורה פארס, מוחמד חוראני, יש פה את הישאם עבד אל-ראזק, שישב 21 שנים בכלא. אני אומר שכשמישהו כמו הישאם עבד אל-ראזק יעמוד בכיכר המרכזית של ג'באליה, מחנה הפליטים הכי גדול, ויגיד 'אני חתמתי', אז גם אם הם לא יקראו את האותיות הקטנות, הם יגידו 'אם הוא חתם – זה בסדר".

והוא יאמר את זה?

"אין לי ספק. אם הוא לא יעשה את זה, אז לא היה כלום. זו אפיזודה. אבל אני מאמין שהוא יעשה".

כמה זמן אתה נותן לחזון שלכם להתממש?

"אני לא יכול לומר. אני יכול רק לומר לך שזה תהליך. זה לא כמו בחירות, כל 4 שנים, ואני גם לא יודע אם הבחירות יוקדמו. אני מניח שלא יהיה עניין להקדים אותן. אני חושב שאנחנו צריכים לראות מול עינינו ממשלה שהולכת ומשתמשת במודל הזה. אם ראש הממשלה שרון ייפתח ויבין את המשמעות, וירכיב ממשלה בהרכב אחר, עם העבודה ועם שינוי, על בסיס ההסכם הזה, אפשר. יהיה רוב בכנסת. אתה לא חייב להחליף ממשלה. אתה לא חייב ללכת לבחירות. אתה יכול ליצור דינמיקה כזו".

היתה התעניינות כלשהי מצד לשכת ראש הממשלה?

"לא. שום גישוש. שום בדיקה. שום דבר".

(13.10.03, 23:49)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2790195,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

היא הקריאה את עיקרי ההסכם הבוקר כאשר היא פתחה שבראש
ההסכם מופיעות המילים...:-
"ההסכם הוא בין ממשלת ישראל לבין הרש"פ"!!

הוסיפה ואמרה ש...:-
"מה שמעניין, אף נציג ממשלת ישראל לא נכח במשלחת הזאת-
שנסעה לירדן...!!"

מקור רשת ב ' הבוק'ר 06:25.

@ אם זה נכון זאת שערוריה שאין כמוהה !!

''שרון מבלבל את המוח כבר שלוש שנים עם דיבורים על כך שהוא רוצה שלום ולא עושה שום דבר'' - כך אמר הבוקר יוסי ביילין בראיון לרשת ב'. ביילין תקף את דבריו של ראש הממשלה על כך שיוזמי הסכם ז'נבה מזיקים לתהליך השלום. ''האם באמת מישהו מאמין ששרון נמצא באמצע משא ומתן רציני לשלום ויוסי ביילין מפריע לו בזה שהוא מגיע להסכם עם מישהו אחר? הרי זו איוולת ושטות'', אמר ביילין.

שר המשפטים לשעבר התייחס גם לביקורת שמתחו על ההסכם גורמים במפלגת העבודה ובראשם ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק: ''אני לעולם לא אשכח לברק את העובדה שהוא שכב על הגדר למען מחנה השלום (בקמפ דייוויד).
הוא אפשר למחנה השלום הישראלי לעשות את המאמץ האחרון להשגת הסכם קבע. בלי ציניות ובלי סרקזם''.

לדברי ביילין, במקום לדון על מהות ההסכם, עוסקים בשאלה האם המשא ומתן לגיטימי או לא לגיטימי. ''הוויכוח אם זה לגיטימי או לא הוא לא הוויכוח האמיתי. בעיני הוויכוח הוא האם אנחנו יכולים להציל את המדינה היהודית דמוקרטית לפני שיהיה מאוחר מדי או לא'', אמר.

לדבריו, ניגוד לפרסומים לפיהם יוכלו פליטים פלשתינים לחזור לישראל, אין בהסכם סעיף כזה. ''אף פלשתיני לא ייכנס לישראל לפי זכות השיבה. לא יהיה דבר כזה. אני מציע לאנשים לרדת מהעניין הזה''.

(14/10/03 , 07:55)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/558/476.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

YNET
חבר הכנסת, אורי אריאל, מהאיחוד הלאומי פנה ליועץ המשפטי לממשלה
בבקשה לבדוק אפשרות להעמדה לדין של מנסחי "הסכם ז'נווה", באשמת
התחזות. לדבריו, ההסכם נערך בין "ממשלת ישראל ובין אש"ף ואנשים
אלה אינם מייצגים את ממשלת ישראל".

יצוין עם זאת, כי ההסכם טרם נחתם והמשלחת הישראלית לשיחות מעולם
לא הציגה עצמה כנציגת הממשלה.

(אטילה שומפלבי)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2790860,00.html

ערוץ 7
ח"כ אריאל בודק אפשרות להעמיד לדין את מנסחי "הסכם ז'נבה"
12:34, 14 אוקטבר 2003 / י"ח בתשרי תשס"ד

ח"כ אורי אריאל מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם יש אפשרות
להעמיד לדין את מנסחי "הסכם ז'נבה" באשמת "התחזות".

ח"כ אריאל, מהאיחוד הלאומי, טוען כי "ההסכם נערך בין ממשלת ישראל
ובין אש"ף" ולדבריו "אנשים אלה אינם מייצגים את ממשלת ישראל".
http://www.a7.org/news.php3?id=62486

"להעמיד לדין את מנסחי הסכם ז´נבה"
13:24, 14 אוקטבר 2003 / י"ח בתשרי תשס"ד

ח"כ אורי אריאל מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם יש אפשרות להעמיד לדין את מנסחי "הסכם ז'נבה" באשמת "התחזות". הבוקר הגיש תושב תל אביב תלונה במשטרת מרחב ירקון נגד יוזמי ההסכם.

ח"כ אורי אריאל מבקש מהיועץ המשפטי לממשלה לבדוק אם יש אפשרות להעמיד לדין את מנסחי "הסכם ז'נבה" באשמת "התחזות".

מבזקים
תושב תל אביב התלונן במשטרה נגד יוזמי "הסכם ז'נווה"
תושב תל אביב הגיש הבוקר תלונה במשטרת מרחב ירקון נגד יוזמי
"הסכם ז'נווה", יוסי ביילין, חיים אורון ,עמרם מצנע ואברהם בורג בגין "הפרעה לעובד ציבור".
לטענתו, הארבעה הפריעו לאריאל שרון ולממשלתו הנבחרת במילוי
תפקידם.

מהמשטרה נמסר כי התלונה תועבר למשרד המתאים, מאחר והעבירה לא
בוצעה באזור מחוז תל אביב.

(אבי כהן)

WALLA
תלונה נגד ביילין על הפרעה לעובד ציבור- רה''מ!

תושב תל אביב התלונן נגד ביילין בגין הפרעה לעובד ציבור -
ראש הממשלה
יום שלישי, 14 באוקטובר 2003, 12:00 מאת: מערכת וואלה!

תושב תל אביב התלונן היום במשטרה כנגד מנהיג תנועת "שחר",
יוסי ביילין, ויוזמי "הבנות ז'נבה" לגיבוש הסכם קבע עם הפלסטינים. בתלונתו טוען האזרח כי יוזמי ההסכם עברו עבירה של הפרעה לעובדי
ציבור – ראש הממשלה, אריאל שרון, וממשלתו.

לטענתו, ההסכם יפריע לראש הממשלה בפעולותיו נגד הטרור ובקידום תכניתו המדינית עם הפלסטינים. עוד טוען האזרח כי כעת ייאלץ שרון להתמודד עם בעיות שלא היו קיימות קודם לכן, וכי עצם הזכרת ההסכם מהווה הפרעה למדיניותו. המתלונן הסביר לקול ישראל, כי החליט להתלונן במשטרה כאזרח מן השורה באופן פרטי מבלי לייצג שום גוף פוליטי, כיוון שיוזמי ההסכם פגעו בממשלה, ולפיכך פגעו גם בו כאזרח המדינה.

ממשטרת מרחב ירקון נמסר בתגובה כי אכן הוגשה תלונה בעניין והיא תיבדק. בהמשך תועבר התלונה למרחב הארצי במשטרה, שם ייבדק האם קיים חשד לעבירות פליליות. בתוך כך, ביקש גם ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) מהיועץ המשפטי לממשלה ומיו"ר ועדת הכנסת לבדוק האם בטיוטת ההסכם יש עילה לתביעה פלילית נגד מנסחיו.
http://news.walla.co.il/?w=//452303

נענע
תלונה במשטרה נגד מחברי ''הסכם ז'נבה''

תושב תל אביב התלונן במשטרה נגד מחברי הסכם ז`נבה משום שההסכם פוגע בפעילות הממשלה ובתהליך השלום. האיש טען בחקירה כי אינו מייצג שום
גוף פוליטי.
http://www.nana.co.il/Common/GeneralModules/Ticker/PopUp.asp?ServiceID=16&ArticleID=83675

השר בני אלון (האיחוד הלאומי) אמר היום במסיבת עיתונאים,
כי יוסי ביילין, מיוזמי "הבנות ז'נבה" להסכם קבע עם
הפלסטינים הוא "משתף פעולה עם האויב".
http://news.walla.co.il/?w=//452321

השר אלון: ביילין משת"פ; פניות למשטרה וליועץ המשפטי

השר בני אלון מ"האיחוד הלאומי" תוקף בחריפות את יוסי ביילין בעקבות "הסכם ז'נווה" ומכנה אותו "משתף פעולה עם האויב".
גם תת שר ההגנה האמריקני לשעבר פרל, טען כי מדובר במעשה "
על סף הלא-חוקי".
ח"כ אורי אריאל פנה ליועץ המשפטי לממשלה,
תושב תל אביב התלונן במשטרה בטענה שהאחראים "הפריעו לשרון במילוי תפקידו".

מאת: דיאנה בחור-ניר ואבי כהן
YNET

מתקפה חריפה בכל החזיתות נגד אנשי "מסמך ז'נווה", שפורסם לראשונה
ב-ynet: בין היתר תקפו היום (ג') בכירים בימין את האחראים להסכם,
פנייה בעניינם הוגשה ליועץ המשפטי לממשלה וכן תלונה למשטרה.

השר בני אלון מ"האיחוד הלאומי" תקף במהלך "ועידת ירושלים" ישירות את יוסי ביילין וכינה אותו "משתף פעולה של האויב". לדברי השר אלון, "ביילין נקרא בכל פעם להושיע ולהציל את האויב כשהוא מסתבך.
אין לו מתחרים".

לדברי אלון הצטרף גם ריצ'ארד פרל, לשעבר תת שר ההגנה בממשל האמריקני, השוהה בביקור בארץ: "זה על סף ה'לא חוקי' כשאזרח פרטי עושה זאת. בדמוקרטיה אנחנו בוחרים אנשים לייצג אותנו. כשאחרים עושים זאת זה נראה לי אנטי דמוקרטי, וזה עוד בלי להתייחס לתוכן".

פרל, שהוא בעל השפעה משמעותית בממשל בוש ובמפלגה הרפובליקנית, הוסיף ועקץ: "לא ראיתי מה להסכם ז'נווה יש להציע בתחום חינוך ילדים פלסטינים להפסקת השנאה נגד ישראלים. הנקודה הזאת היתה טעות שהוכחה כבר באוסלו".

פניות למשטרה וליועץ המשפטי

גם בזירה המשפטית הותקף ההסכם: חבר הכנסת, אורי אריאל מהאיחוד הלאומי פנה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בבקשה לבדוק אפשרות להעמדה לדין של מנסחי "הסכם ז'נווה", באשמת התחזות.

לטענת ח"כ אריאל, ההסכם כפי שהוצג נערך בין "ממשלת ישראל לבין אש"ף - ואנשים אלה אינם מייצגים את ממשלת ישראל". יצוין, עם זאת, כי ההסכם טרם נחתם והמשלחת הישראלית לשיחות מעולם לא הציגה עצמה כנציגת הממשלה.

ואילו תושב תל אביב, אילן קירשנבאום, בן 39, הגיש הבוקר תלונה במשטרת מרחב ירקון נגד יוזמי ההסכם - יוסי ביילין, חיים אורון ,עמרם מצנע ואברהם בורג.

זאת, לדבריו, בגין "הפרעה לעובד ציבור". לטענתו, הארבעה הפריעו לאריאל שרון ולממשלתו הנבחרת במילוי תפקידם.

קירשנבאום, מהנדס מחשבים במקצועו, אמר בשיחה ל-ynet כי הוא איננו עסקן פוליטי. לדבריו, לא יתכן שיוסי ביילין ימסור שטחים ממדינת ישראל: "זה דומה לכך שאני אלך לדבר עם אסד, אציע לו את הבית שלך, ובתמורה הוא יתן לי מאה מטר של מסלול גלישה בחרמון".

מהמשטרה נמסר כי התלונה תועבר למשרד המתאים, מאחר והעבירה לא בוצעה באזור מחוז תל אביב.

בהכנת הידיעה השתתף אטילה שומפלבי
(14.10.03, 12:33)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2790862,00.html

"מדיניות מנהלת ממשלה ולא אנשים פרטיים", אומר פרופ' אליאב שוחטמן, דיקן מכללת שערי משפט בהוד השרון, בריאיון לערוץ 7. לדבריו אין להעלות על הדעת כי אנשים פרטיים ינהלו מו"מ בסוגיות כבדות משקל כגון קביעת גבולות המדינה.

"מדיניות מנהלת ממשלה ולא אנשים פרטיים", אומר פרופ' אליאב שוחטמן, דיקן מכללת שערי משפט בהוד השרון, בריאיון לערוץ 7. לדבריו, לא צריך לשם כך להפעיל את החוק כי מדובר בעניינים של שכל ישר. מדובר, הוא מוסיף, בסוגיות כבדות משקל הכרוכות בנושאים חוקתיים ראשונים במעלה כגון קביעת גבולות מדינה, ולכן אין להעלות על הדעת כי בנושאים אלו ינהלו אנשים פרטיים מו"מ.

לדבריו, סעיפי החוק הפלילי העוסקים במי שעושה מעשים שיש בהם כדי לפגוע בריבונות המדינה הם מהחמורים ביותר. נושא הריבונות נתון לסמכות ממשלה וכנסת, ולכן כל מה שמתנהל כרגע הוא תמוה ביותר. עוד מדגיש שוחטמן כי הממשלה אינה מבהירה כי לטיעון הערבי שמדובר בשטחים כבושים מידי פלשתינים אין בסיס. המשפט הבינלאומי אינו מכיר כלל ביישות זו, המוגדרת פלשתינים. המשפט הבינלאומי מכיר רק בריבונותו של העם היהודי על השטחים המוגדרים "שטחי ארץ ישראל המנדטורית". כך נקבע, אומר שוחטמן, על ידי חבר הלאומים בשנת 1921, וכאשר הוקם ארגון האומות המאוחדות בשנת 45 נקבעה בסעיף 80 למגילת האו"ם הוראה מיוחדת המתייחסת לזכויות היהודים בארץ ישראל, או ליתר דיוק לזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. לדבריו, הדבר כולל את כל מה שקרוי "הגדה המערבית", להוציא את עבר הירדן המזרחי.

שוחטמן מוסיף כי יזמי הסכם שווייץ קיימו מו"מ לפיו ישראל תשאיר בידה שטחים מסוימים מתוך שטחים השייכים לעם היהודי, ובתמורה לכך תיתן שטחים אחרים לפצות עליהם. "כאילו שיש לערבים זיקה כלשהי לאותם שטחים", אומר שוחטמן. שוחטמן מדגיש כי הממשלה נמנעת מלהבהיר את הדברים לאמיתם, ובכך משלה את העם היהודי, את אזרחי ישראל ואת העולם כולו בדבר הסכמה כלשהי שבשתיקה כאילו השטח אינו שייך לעם היהודי.

עוד מוסיף שוחטמן כי לפי חוק שהתקבל בכנסת בשנת 99' "חוק סדרי שלטון ומשפט (ביטול החלת המשפט השיפוט והמינהל)" נקבע כי אם יש החלטת ממשלה לשנות את השיפוט, המינהל והמשפט של המדינה, קרי ריבונות, כלומר מבקשים להפסיק את החלת הריבונות של מדינת ישראל על שטח מסוים, טעונה החלטה זו אישור הכנסת ברוב מיוחס של 61 חברי כנסת. כלומר יש צורך בהחלטת ממשלה תחילה, ולכן יש לשאול, אומר שוחטמן, אם כל פעילותה של אותה קבוצת שמאל היא חוקית.

שוחטמן מוסיף כי לאחר החלטת ממשלה יש צורך, כאמור, באישור כנסת ברוב מיוחס של 61 חברי כנסת, ולאחר מכן יש חובה לקיים משאל עם על פי סעיף 3 לחוק. סעיף זה של משאל עם ייכנס לתוקפו רק לאחר שייחקק חוק יסוד שיסדיר את עריכתו של משאל עם, מציין שוחטמן ומוסיף שלפיכך כל מה שנעשה בנושא הסכם ג'נבה הוא בגדר "ביצה שלא נולדה", על ידי אנשים בלתי מוסמכים המשיגים את גבולה של ממשלה חוקית שנבחרה בישראל.
http://www.a7.org/news.php?id=62464

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אבל במקום זאת הכותרות מדברות על "הסכם ישראלי- פלשתיני: חלוקת ירושלים וויתור על זכות השיבה", כך באותיות קידוש לבנה. שוב באה התקשורת לסייע לשמאל הקיצוני ומציגה את השיחות והחתימה על "הסכם ז'נבה" כהסכם אוטנטי בין ישראל לערבים.

"זכות השיבה", הם מסבנים את הציבור בצורה של "איחוד משפחות" של כמה עשרות אלפים – "כסף קטן"

ובאתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים מפרטים את הדרמות שסבבו את השיחות. את הכאבים, את הקולות הרמים, את החיוכים, הצ'פחות ושתית הקפה.

אבל לבסוף, כך מבשרת התקשורת, הגיעו להסכם וחתמו על חלוקת ירושלים על ויתור על הר הבית ומה איכפת לחברי המחתרת אם יתנופף דגל פלסטין על מגדל דויד ושער יפו.

ואם על כל אלה כבר ויתרו חברי המחתרת באותן שיחות אז כמובן שאין להם בעיה עם אריאל, בקעת הירדן ושאר יישובי יש"ע ואפילו מוכנים למסור לאויב חלקים ממדינת ישראל את הכול ניתן למכור.

"זכות השיבה", הם מסבנים את הציבור בצורה של "איחוד משפחות" של כמה עשרות אלפים – "כסף קטן", ועוד "חידוש" בנושא: הערבים לא יוותרו על זכות השיבה ואילו מדינת ישראל תחליט כמה פליטים לקלוט, הבנתם את זה? זו הטכניקה הידועה של ביילין, להשאיר חורים בהסכמים שהוא שותף להם, חורים כמו בגבינה שוויצרית, אולי זו הסיבה שעבד על ההסכם בשוויץ?

והערבים מציגים פנים נפולות וגניחות כאב. הם עשו "ויתורים קשים". הם שוב מחזרו את ההכרה במדינת ישראל כמדינה ריבונית של העם היהודי. הם "מוכנים" להכריז על סיום מוחלט וסופי של הסכסוך עם ישראל (חבל שלא רשמו: "סופי ומוחלט ואחרון בהחלט ובלתי הפיך ועוד בלה בלה ...). וכמובן שמכרו לעמוס עוז וביילין את ההבטחה המשומשת, שמושמעת בכל מפגש, שיפרקו את ארגוני הטרור ויבוא שלום על ישראל.

תאמינו לי שאילולא הכרנו את הדינאמיקה אליה אנחנו עלולים להיקלע עכשיו הייתה זו יכולה להיות פארסה מצחיקה.

לראות את החבורה הישראלית בראשות עמרם מצנע מנהיגה "המתפוטר" של מפלגת האבודה, יחד עם יוסי ביילין, פושע אוסלו שנזרק ממפלגת העבודה אל השמאל הקיצוני, את נחמה רונן שחיפשה מזלה בליכוד ונכשלה ועוד חבורה פתטית מהשמאל הקיצוני, יכול היה להיות מבדר.

איך עדיין לא נחקר אסון שגרם לרציחתם של קרוב ל-1500 ישראלים וזרים שנקלעו לאתרי הטבח, אסון שגרם לפציעתם בגוף ובנפש של אלפים רבים, אסון שפגע פגיעה אנושה בכלכלת ישראל שהשלכותיו עוד ילוו אותנו שנים רבות

לקרוא על שותפיהם לחתימה שבהם בולט השם - עבד אל קאדר אל חוסייני. כן, נכדו של מנהיג הכנופיות באזור ירושלים מימי מלחמת השחרור שנהרג בקרב על הקסטל, יחד עם "מכובד" נוסף, עוזרו הבכיר של רב המרצחים מרואן ברגותי, אלה הם הנציגים הבכירים שעשו צחוק מחבורה ישראלית הוזה.

כל זה יכול היה להיות בגדר מחזה סוריאליסטי-קומי, אבל עלינו להיזהר, ולהיזהר מאוד, מהדינאמיקה שמכינים לנו אויבי ישראל מבית ומבחוץ.

כי אנחנו לא רק עוסקים בכותרות ראשיות שיעטרו את העיתונות בתקופה הקרובה. מסתבר שהטכס בירדן היה רק הראשון בפסטיבל הטקסים ואחריו יבוא הטקס העיקרי ביום השנה של יצחק רבין המנוח, ואז ימכרו לנו שזו בעצם "מורשת רבין", ויוסי ביילין -שכונה על ידי רבין כ"פודל של פרס" הופך לנביא השלום. לטקס שיהיה בארץ ניכר, שוויץ, יבואו שוב סלבריטאים משומשים: קלינטון וחבריו.

התקשורת העולמית תסקר את העניין וכאן בארצנו עוד עלולים לשאול "מעריצי קלינטון": בעצם למה לא? ומה רע בכך שנמסור הכול ונקבל נייר וקצת הבטחות חבוטות.

הדינאמיקה, ידידי היקרים, היא תופעה שקשה לחזות אותה ולכן היא מסוכנת כל כך. רבים גיחכו כששמעו לפני כ-11 שנים על פגישות גישוש בין אינטלקטואלים ישראלים ופלסטינים, והאסון לא אחר לבוא בדמות "הסכם אוסלו".

רבים אולי חייכו, כשחיים רמון העלה את הצעתו על גדר הפרדה, "שיטה" למסד את הקו הירוק כקו הפרדה פוליטי באצטלה של מערכת ביטחונית והנה הגיחוך הופך למציאות וה"פיל הלבן" שבינו לבין ביטחון ישראל אין קשר, קורם עור וגידים.

לכן אני מציע לא לזלזל במחזה הסוריאליסטי של החתימה על "הסכם ז'נבה".

אני מצפה שממשלת ישראל במקום שתגיב רק במילים זועמות, שתעבור למעשים נחרצים.

ראשית יש לחקור מי מימן את המחתרת? מי שילם עבור שהייתה במשך כשנתיים בז'נבה. מי נתן להם את הסמכות?

אבל חשוב מזה יש לפתוח בוועדת חקירה על האסון שהומט עלינו בעקבות פעילות המחתרת באוסלו. ולהתחיל לחקור מהתחלה, מי אישר לישראלים להיפגש עם האויב? מי מימן? איך עברה ההחלטה בכנסת בקולות של שני ח"כים עריקים שקיבלו שוחד בגלוי.

מדוע עדיין מסתובבים אותם חברי מחתרת חופשי ולא נחקרים ועומדים לדין?

הכיצד שעל נושאים פחות חמורים הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות ועל אסון אוסלו טרם הוקמה ועדת חקירה?

איך עדיין לא נחקר אסון שגרם לרציחתם של קרוב ל-1500 ישראלים וזרים שנקלעו לאתרי הטבח, אסון שגרם לפציעתם בגוף ובנפש של אלפים רבים, אסון שפגע פגיעה אנושה בכלכלת ישראל שהשלכותיו עוד ילוו אותנו שנים רבות.

ככל שנקדים להעמיד לדין את פושעי אוסלו כך נקדים תרופה למכות שעלולות ליפול עלינו בעקבות פעילות מחתרתית כזו או אחרת.
14 באוקטבר 2003
http://www.a7.org/article.php3?id=1978

מתחזה? ביילין

ח"כ אריאל: להעמיד לדין את חותמי הסכם ז'נבה בשל התחזות.

ח"כ אורי אריאל

טוען: הנציגים הישראליים בהסכם חתמו עליו בשם "ממשלת ישראל" והדבר מהווה התחזות והטעיה;

השר בני אלון: ביילין הוא משת"פ!!

יו"ר ועדת האתיקה יזמן החותמים לשימוע;

@ 2 תלונות הוגשו למשטרה נגד חותמי ההסכם.
א. תושב תל-אביב-
אילן קירשנבאום, בן 39, הגיש הבוקר תלונה במשטרת מרחב ירקון נגד יוזמי ההסכם - יוסי ביילין, חיים אורון ,עמרם מצנע ואברהם בורג.
ב. הזמר/מנחה/שחקן-
דודו אלהרר-התלונן במשטרה נגד יוסי ביילין, ד"ר רון פונדק, ח"כ נחמה רונן ויתר חותמי הסכם ז'נבה, בטענה כי אלה עברו על סעיף 97 לחוק העונשין, הקובע: "מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מִיתָה או מאסר עולם".

@ להלן: הכתבה ב-NFC.
ח"כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי) פנה (יום ג', 13.12.03) ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין וליו"ר ועדת הכנסת, ח"כ רוני בר-און, בדרישה לבחון אפשרות להעמיד לדין את חותמי הסכם ז'נבה הישראלים, בחשד כי עברו עבירה של התחזות.

לדברי ח"כ אריאל, מדובר בטיוטת הסכם, שבראשו נכתב כי הוא נכרת בין ממשלת ישראל לארגון לשחרור פלשתין (אש"ף), ומנסחיו אינם מייצגים את הממשלה ולכן יש בכך משום התחזות וניסיון הטעיה של הציבור.

גם יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת, ח"כ פרופ' אריה אלדד (האיחוד הלאומי), הודיע כי מייד בתום פגרת הכנסת, בכוונתו לזמן את שלושת חותמי ההסכם, המכהנים כחברי כנסת, לשימוע בוועדת האתיקה, בגין השימוש שעשו בשמה של ממשלת ישראל, שלא כדין. הודעתו באה לאחר שהוגשה לו תלונה רשמית בנושא, על-ידי ח"כ אורי אריאל.

שר התיירות, הרב בני אלון, אמר היום ב"ועידת ירושלים לשלום אמת", כי "יוסי ביילין הוא משתף פעולה עם האוייב ונקרא כל פעם להושיע ולהציל את האוייב כשהוא מסתבך".

תת-שר ההגנה האמריקני לשעבר, ריצ'ארד פרל, שהשתתף אף הוא באותה ועידה, אמר כי "חתימת ההסכם גובלת במעשה בלתי-חוקי... לא ראיתי מה יש להסכם ז'נבה להציע בתחום החינוך להפסקת השנאה. הנקודה הזאת היתה טעות שהוכחה כבר באוסלו", אמר פרל.

2 תלונות הוגשו למשטרה נגד חותמי המסמך

אילן קירשנבאום, תושב תל אביב ומהנדס מחשבים במקצועו, הגיש הבוקר (ג') תלונה במרחב ירקון של המשטרה, נגד יוסי ביילין, חיים אורון, עמרם מצנע ואברהם בורג, בגין "הפרעה לעובד ציבור בעת מילוי תפקידו".

בתלונה נאמר, כי ביילין מפריע לשרון (עובד הציבור) ולממשלתו במלחמתה בטרור, על-ידי יוזמת ז'נבה. מהמשטרה נמסר, כי התלונה תועבר למשרד המתאים, מאחר והעבירה לא בוצעה באזור מחוז תל אביב.

שלשום, התלונן השחקן דודו אלהרר במשטרה נגד יוסי ביילין, ד"ר רון פונדק, ח"כ נחמה רונן ויתר חותמי הסכם ז'נבה, בטענה כי אלה עברו על סעיף 97 לחוק העונשין, הקובע: "מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מִיתָה או מאסר עולם".

לדברי אלהרר, "לשון הסעיף ברורה. מדובר, בין היתר, בנסיון להוציא שטחים משטחה הריבוני של מדינת ישראל, מתחומי מדינת ישראל, בידי גורמים שאינם מוסמכים לכך. לאור לשון החוק, אין אלא לקבוע כי מעשי הנילונים מהווים הפרה בוטה של החוק".

אלהרר אף שיגר אמש מכתב ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בו הוא מבקש להורות למשטרה לפתוח בחקירה של העניין.

"באשר לתירוץ המפוקפק, כי הממשלה אינה עושה די בשביל לקדם את תהליך השלום, ועל-כן הם נוטלים לעצמם זכות לעבור עבירה פלילית", אומר אלהרר, "הריני לצטט מתוך פסק דין של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לעירעורים, בעניינו של המרגל מרדכי וענונו (ע"פ 172/88): 'ההשקפה, כי המטרה או המניע מקדשים את האמצעים ויוצרים מראש פטור מאחריות פלילית, פירושה האימוץ של האנטי-תיזה למשטר דמוקרטי, המעוגן בכיבוד החוק ובשלטונו של החוק במקום שלטונם וּשרירותם של יחידים, המבקשים להגשים רעיונותיהם ללא התחשבות במהות פועלם, זהו מרשם לאנרכיה, וקורבנותיה'.

"לאור דחיפות הנושא והפרסום הרב לו הוא זוכה, פרסום אשר עלול להוביל לתוצאות בלתי הפיכות, וכן לאור הכוונה שהתפרסמה בעיתונות 'לחתום' בקרוב על מסמך בעיר ז'נבה (ביום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין; נ.ש.), אבקשך להתערב מיידית, להורות למשטרת ישראל לבצע חקירה מהירה וכבר להזהיר את הנילונים מפני המשך כל פעולה בנידון".
עודכן: 15:45 14/10/2003 | נועם שרביט | [email protected]
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-31803-00.html?tag=15-10-10&au=True



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ביילין ועבד-רבו

ארצות הברית מסתייגת מהסכם ז'נבה שגיבשו אנשי שמאל ישראלים עם נציגים פלסטינים.

דובר מחלקת המדינה האמריקנית, ריצ'ארד באוצ'ר, אמר בהתייחסו להסכם, כי "לא היינו חלק מזה, ההסכם הוא פרטי, עמדתנו היא כי מפת הדכים היא הדרך להתקדם ואיתה נמשיך לעבוד".

סערה פוליטית בעקבות הסכם ז'נבה
נמשכת הסערה במערכת הפוליטית בעקבות גיבוש הסכם ז'נבה. וועדת האתיקה של הכנסת תתכנס לדון בתלונה שהגיש חבר הכנסת אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, בטענה שהעסקה נחתמה לכאורה בשם ממשלת ישראל והיא גורמת למדינה נזקים עצומים.

יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין אמר הערב בראיון לגלי צה"ל, כי ספק אם ועדת האתיקה צריכה לקיים דיון בנושא. ריבלין התייחס גם לדבריו של השר בני איילון שכינה את יוסי ביילין 'משת"פ' בשל חלקו בהסכם: "חברים, מספיק לומר דברים אשר מתפרשים כדברים המתירים, חלילה, דמם של מי מהאזרחים הישראלים, שעל אף שהם טועים טעות מוחלטת, יוסי ביילין הוא בהחלט ציוני, שחושב שדרכה של הציונות צריכה להיות בדרך שהוא מטיף לה".
גורמים משפטיים אומרים שעל פניו מדובר בתלונה חסרת בסיס, כיוון שלחברי כנסת מותר לעסוק בפעילות פוליטית כל שיחפצו.

השר איילון: "ביילין הוא משתף פעולה עם האויב"
"יוסי ביילין הוא משת"פ", כך אמר היום השר בני איילון בתגובה להסכם ז'נבה שיזם ביילין. איילון הוסיף ואמר: "קשה להתחרות בביילין. הוא משתף פעולה של האויב שנקרא כל פעם להושיע ולהציל את האויב כשהוא מסתבך".

ח"כ אריאל: "ההסכם נערך בין הממשלה לאש"ף, והם אינם מייצגים את הממשלה"
חבר הכנסת, אורי אריאל מהאיחוד הלאומי, פנה ליועץ המשפטי לממשלה, בבקשה לבדוק אפשרות להעמדה לדין של מנסחי "הסכם ז'נבה", באשמת התחזות. לטענת ח"כ אריאל, ההסכם כפי שהוצג נערך בין ממשלת ישראל לבין אש"ף, ואנשים אלה אינם מייצגים את ממשלת ישראל". יושב ראש הוועדה, חבר הכסנת אריה אלדד, אף הוא מהאיחוד הלאומי הודיע שיכנס את הוועדה בהקדם לשימוע.
תושב תל אביב, אילן קירשנבאום, הגיש הבוקר תלונה במשטרת מרחב ירקון נגד יוזמי ההסכם. התלונה הוגשה בתואנה של: "הפרעה לעובד ציבור". לטענתו, הארבעה הפריעו לאריאל שרון ולממשלתו הנבחרת במילוי תפקידם.

גורמים בעבודה חוששים שידבק בה דימוי שמאלני קיצוני בעקבות ההסכם
יומיים בלבד לאחר שנחתם, גוברת ההתנגדות להסכם ז'נבה גם בתוך מפלגת העבודה, שכמה מבכיריה היו שותפים למגעים, וגם ברשות הפלסטינית.

גורמים בעבודה מביעים הבוקר חשש שההסכם יזוהה בציבור עם המפלגה, וידביק לה דימוי של שמאל קיצוני. לדברי אותם גורמים, התמיכה בהסכם בתוך המפלגה היא מינורית, כפי שאמר הבוקר חבר הכנסת מתן וילנאי: "לא אנחנו שלחנו את האנשים האלו וזאת לא עמדת מפלגת העבודה. צריך להדגיש את העניין, הזה אף פעם לא הייתה לנו בעיה עם הסכמים, הבעיה היא כמובן ליישם אותם. יש לי חשש שיצרנו עכשיו קו שמבחינת הפלסטינים זה קו התחלה לכל דיון".

ביילין: "יש רשות, ויש איתה הסדרים, ולגיטימי להיפגש עם האנשים האלה"
יוסי ביילין מיוזמי הסכם ז'נבה אמר הבוקר שהמתקפה של ראש הממשלה שרון על ההסכם, מגוחכת. "לא חשבתי שכולם ימחאו כפיים להסכם מסובך וטעון כל כך אבל ראוי שלפחות יקראו היטב את המסמך לפני שיגיבו. הוא לא שם לב שהיה הסכם בינינו לבין הפלסטינים, הוא לא שם לב שיש רשות פלסטינית. הוא שלח אפילו את הילד שלו להיפגש איתה, עם ראש הרשות הזאת. הוא רואה בכל ערבי אויב. יש רשות פלסטינית, ויש איתה הסדרים, וזה מאוד מאוד לגיטימי להיפגש עם האנשים האלה. גם הוא בעצמו עושה את זה".

פרס: "אם אכן ויתרו הפלסטינים על זכות השיבה, זהו בסיס טוב למו"מ"
יושב ראש מפלגת העבודה, שמעון פרס, הגיב היום לראשונה על הסכם ז'נבה. לדבריו, אם אכן ויתרו הפלסטינים על זכות השיבה במסגרת שיחות ז'נבה והכירו בישראל כמדינה יהודית, הרי שההסכם הוא בסיס טוב למשא ומתן בין ממשלות שרוצות לקיים דיאלוג אמיתי.

ביקורת גם ברשות הפלסטינית נגד ההסכם
גם ברשות הפלסטינית גוברת הביקורת: בחמאס ובג'יהאד האסלאמי דוחים את ההסכם, ומכנים אותו "צעד של יחסי ציבור, שהעם הפלסטיני ישלם עליו ביוקר". ביקורת נשמעת גם מגורמים באש"ף האחראים על ייצוג הפליטים, המוחים על הויתור לכאורה על זכות השיבה.

"בלשכת רה"מ היו מעודכנים בהתפתחויות "הסכם ז'נבה"

גורמים המקורבים ליוסי ביילין, שריכז את השיחות בין נציגי השמאל לפלסטינים שהובילו ל"הסכם ז'נבה", אמרו אתמול בבוקר שבלשכת ראש הממשלה היו מעודכנים לכל אורך הדרך בהתפתחויות במגעים, וכי ההסכם לא בא כהפתעה לראש הממשלה, אריאל שרון ולאנשיו. בלשכת ראש הממשלה הכחישו את הטענה.
ביילין מתכוון לרכז בשבועות הקרובים מאמץ כדי להרחיב את בסיס התמיכה בהסכם, לרתום לכך גם חברי כנסת מהליכוד, משינוי, ומהמפלגות החרדיות, ולהביא מנהיגים וראשי מדינות לשעבר לטקס החתימה על ההסכם בחודש הבא בשוויץ.
http://glz.msn.co.il/glz/news/042CADCD5E2B41F29B929EDF7475F0AC.htm



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

38. עכשיו זה רשמי:שלום עכשיו/אורי אבנרי בסנאט/USA
נציג שלום עכשיו ינאם בסנאט: ממנו הגירת מתנחלים מרצון
דרור אטקס, ראש צוות מעקב ההתנחלויות של "שלום עכשיו",
יציג בפני תת ועדה של הסנאט את "הסכנה שבמדיניות ההתנחלויות
של ממשלת שרון". הוא יציע לאמריקנים להקים קרן שתממן מתנחלים שירצו לחזור להתגורר בקו הירוק.
אפרת וייס
http://forum1.rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5019&forum=gil&omm=38&viewmode=threaded

וכך נאמר בפתיח של פסק הדין:

"עניינה של העתירה היא בשיחות השלום המתנהלות בין ממשלת ישראל, לבין סוריה. לטענת העותרים יש להורות למשיבים להימנע מלעשות פעולות כלשהן, שכוונתן להוציא שטח כלשהו מריבונותה של ישראל ברמת הגולן. לפי הטענה, באופן ניהול המשא ומתן חוטאים הם בעבירה הפלילית של בגידה, כקבוע בסעיפים 97 ו-100 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 ..." (מז (1) - 37 בג"צ 4354/92)".

סעיף 97/ב' לחוק העונשין בפרק "בגידה" קובע:

"מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מִיתָה
או מאסר עולם". בדחותו את העתירה מכל וכל, קבע בית הדין הגבוה לצדק
ב סעיף ב (1) כי:

... "העבירות שבסעיפים 97 ו-100 לחוק העונשין, המיוחסות למשיבים, מדובר בהן - מכוח האמור בסעיף 91 לחוק - על יחיד או על קבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין (40 ז' - 41 א')".

ובהרחבה, בסעיף 5 לפסק הדין קובע בית המשפט:

"כאמור, הדברים מפורשים גם בחוק גופו. בדין הפנתה אותנו גב' ארד, באת הכוח המלומדת של המדינה, לסעיף 91 לחוק העונשין, הבא בראש הפרק שבו מצויים הסעיפים נושא דיוננו, ושעניינו הגדרות ופרשנות העבירות שבפרק זה שבחוק העונשין. נאמר בו בסעיף זה, בין היתר:

"...מקום שמדובר על עשיית מעשה בכוונה מסוימת, פרושו עשייה או מחדל באותה כוונה ללא סמכות כדין".

העבירות שבסעיפים 97 ו-100 האמורים מדובר בהן איפוא ביחיד או בקבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין".

ובהמשך, בסעיף 6 לפסק הדין:

"ואם עדיין לראיה אנו צריכים, מצויה זו בהיסטוריה החקיקתית של הוראות חוק אלה, כפי שהיא עולה מתוך עיון בדבריו של יושב ראש הוועדה המשותפת של ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, ח"כ מאיר ארגוב, בישיבת הכנסת מיום 30.7.57, בהתייחסו להוראות החוק נושא עתירה זו. וכך נאמר על-ידיו, בין היתר:

"...אם בהסכמים במשא ומתן ישיר בין מדינת ישראל וארצות ערב, יוחלט מה שיוחלט, הרי יוחלט הדבר. אבל המדובר הוא ביחיד, או בכנופיה, או במפלגה, שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. האם זה מותר או אסור? החוק אומר - אסור, ואם דבר כזה ייעשה בשעת מלחמה, עלול אדם לקבל גם עונש מוות" (שם בעמ' 2577).

אין מנוס מן המסקנה כי הואיל ויוזמי "הבנות ז'נבה" אינם "יחיד" או "מפלגה", עולה מתוך האמור לעיל שמדובר ב"כנופיה", שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. זוהי עבירה פלילית!!! לפי סעיף 97/ב' לחוק העונשין, ועל היועץ המשפטי לממשלה להורות לאלתר על חקירתם והעמדתם לדין פלילי של כל אלה שרמסו, רומסים וכנראה ירמסו את החוק ברגל גסה אם לא יימצא להם בלם ראוי, ועוד לפני כן יש להנחות את משטרת ישראל להפסיק מיד ולאלתר כל פעילות שלהם בעניין זה, בדרכים המקובלות של הזרוע המבצעת במדינת ישראל.

המסמך עצמו הקרוי "הסכם ז'נבה" אינו ראוי לעיון, אין לו נפקות, הוא מסמך מזיק למאמצי הממשלה הנבחרת בישראל והוא נוסח על-ידי עבריינים.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3771-00.html?tag=13-18-19

לכו תגישו אחד אחד תלונה במשטרה נגד יוסי בילין ,
תושבים איכפתיים כבר הגישו תלונה במשטרה.
מאת: שרון טל, עו"ד.

כתב NFC נועם שרביט, עו"ד מדווח "תושב ת"א התלונן במשטרה נגד
יוסיביילין: מפריע לראש הממשלה בעת מילוי תפקידו"
אילן קירשנבאום, תושב תל אביב ומהנדס מחשבים במקצועו, הגיש
הבוקר) ג' ( תלונה במרחב ירקון של המשטרה, נגד יוסי ביילין,
בגין "הפרעה לעובד ציבור בעת מילוי תפקידו".

בתלונה נאמר, כי ביילין מפריע לשרון )עובד הציבור( ולממשלתו
במלחמתה בטרור, על-ידי יוזמת ז'נבה. אמש, התלונן דודו אלהרר
במשטרה נגד יוזמי הסכם ז'נבה, בשל אותה עילה.

כל העיתונים עוסקים בכך!!!

ואף אחד לא עושה מה שבאמת צריך לעשות !!!!

למעט מספר תושבים מצומצם שחושבים שהחיים שלכם, החיים
של הילדים שלכם ושל החברים הקרובים שלכם חשובים - אל תשבו
בחיבוק ידיים! למה אתם מחכים לפיגוע הבא?

שינסו לתרץ אותו בכך שלא כללו בהסכם גם את כל ירושלים,
יפו, עכו, חיפה ועוד תירוצים אוויליים שיצדיקו את הרציחות
הברבריות שלהם ???

אני מציע שתעשו בדיוק כמו התושבים האיכפתיים, לא מתוך מניעים
פוליטים אלא מתוך מניעים קיומיים...תגישו אחד אחד תלונה במשטרה
נגד יוסי בילין שבפועל ומסכן את חיי כל אחד מאיתנו !!!

עו"ד יוסי פוקס כותב )קישור לכתבה המלאה למטה(
======
מה שהחל במסירת שמות של קציני צה"ל לבית הדין הבינלאומי בהאג,
המשיך בתופעת הסרבנות להלחם בטרור הפלשתיני, התכנסות תחת כנפיו
של יאסר ערפאת כדי לשמש לו מגנים אנושיים ועתה אנו מתבשרים כי
לאחר מגעים ממושכים עם האויב בעת מלחמה הגיע מחנה השמאל להסכם
שלום עם האויב.

זהו, הגיעו לקיצם מאה שנות טרור ועתה אנו שוב ניצבים בפתחו של
מזרח תיכון חדש. מה שראשי הממשלה בגין, שמיר, רבין, פרס,
נתניהו, ברק ושרון לא הצליחו להשיג, שלום עם הפלשתינים, השיג
ביילין לאחר כמה פגישות עם האויב. כמה פשוט, ממש מדינאי מבריק.
כמובן ש"ההסכם" כולל ויתור על הר הבית, סלע קיומנו, מוכנות
לזכות שיבה חלקית גם לתוככי ישראל, עקירת ערים מרכזיות ביש"ע
בהם מתגוררים עשרות אלפי יהודים כמו אריאל ואפרת, אבל אלו
"פרטים קטנים", בואו לא נהיה קטנוניים.

ראוי להזכיר ליוסי ביילין, שמוביל את "הסכמי ז'נבה", ואשר כיהן
בעבר כחבר כנסת וכשר המשפטים! שיש חוק וסדר במדינת ישראל. יש
כנסת, יש ממשלה, יש ראש ממשלה, יש שרי חוץ ויש שר ביטחון ויש
שרים נוספים. כולם נבחרו כדין ולהם הסמכות לקבוע האם המדינה
נמצאת במצב מלחמה או שהיא מנהלת מגעים כלשהם עם הרשות
הפלשתינית או עם מדינה כזו או אחרת. לאופוזיציה יש תפקיד אחד,
לבקראת הקואליציה בתוך הבית, לא בחוץ!

ביילין! אתה אפילו לא אופוזיציה, אתה כלום! אתה לא ח"כ, לא שר,
לא נושא באף תפקיד רשמי במדינת ישראל, אז באיזו זכות או רשות
אתה מנהל מגעים עם האויב בעת מלחמה, ובשם מי בדיוק ויתרת על
סלע קיומו של העם היהודי?! בשמך ובשם מצנע, בורג, אורון ויתר
הסמרטוטים הפוליטיים שסחבת אתך לירדן?!

כשר המשפטים לשעבר, אני מפנה אותך לסע' 79)ב( לחוק העונשין
)תשל"ז-(1977 המדבר על פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה "מי
שעשה מעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה... מעשה
שישבו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם", וכן לפסק
דינו של כבוד השופט מנחם אלון בבג"צ 4354/92 )תנועת נאמני הר
הבית וח"כ חנן פורת נ' ראש הממשלה יצחק רבין וממשלת ישראל( שם
נקבע כי העברות שבסעיפים 97-100 האמורים מדובר בהם אפוא ביחיד
או בקבוצה הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין...ולפעולתם
של יחיד או גוף הפועלים ללא סמכות כדין מכוונים...
=========

במעריב נכתב כי לפי ההסכם בילין בעד שחרור רוצחים!!
כך שמחר יכולים לחזור ולרצוח אותי אותך את הילדים שלי את
הילדים שלך... בשם הג'הד - בלי שום רגשות חרטה!
מן ההסכם עולה שיוסי בילין בעד לשחרר רוצחים שבינהם גם
"חיות אדם" שלא יהססו שניה אחרי השיחרור לבצע בכל אחד מאיתנו
לינץ' אכזרי ביותר - לשלוח מתאבדים, להסית מבוקר עד ערב לרצח
לטרור, להטיל אימה והפחדה על חיינו.

אפילו עיתון הארץ חושף היום, שבפעילותו בילין הסתבך עם
מפלגת העבודה!

ידיעות חושף - יוסי בילין ממומן ע"י קבלת כספים משוויץ!!!
אנחנו רוצים לדעת כמה כסף הוא קיבל בשביל לעבור לקווי
האוייב- ומוכן למכור את חיינו בעד בצע כסף ?
אין לי שום צל של ספק שגם במדינה נאורה כמו בארה"ב
היו יודעים טוב מאוד איך למצות עימו את הדין...
)תארו לעצמכם אמריקני שמשתף פעולה עם חברים של בן-לאדן,
חותם בשם האמריקנים שהוא בשם כל האמרקנים מעניק חנינה למתכנני
הפיגוע של מגדלי התאומים(

לפי חוות הדעת המשפטית של עו"ד יוסי פוקס, יוסי בילין חוצה
קווים אדומים, עובר בצורה בוטה על חוק! למעשה הוא מצפצף על
החוק!! לכאורה מדובר באזרח עבריין - ללא חסינות שפוגע
בריבונות במפגשים על דעת עצמו עם האויב וללא כל סמכות
המנסה לייצג את כל עם ישראל בהסכם המהווה סכנה לקיומנו!!!

כל אחד מאיתנו חייב לצאת מהאדישות וברגעים אלו לגלות אחריות
לגשת למשטרה ולהגיש נגד יוסי בילין תלונה שבפעילותו יוסי בילין
מפריע לממשלה במילוי תפקידה במלחמה בטרור - נותן לגיטימציה
לאוייב להמשיך בפיגועים רצחניים ושפלים - יוסי בילין מסייע
לאוייב להשיג בכך את מטרתו בדרכי טרור - יוסי בילין בפועלו
מסכןאת חיינו, חייך חיי ילדנו !!!

איש כזה חייב לשלם את המחיר ולהעמוד לדין על עבירות הכי חמורות
שיכולות להיות נגד המדינה! ואני רוצה לראות את הפרקליטות -
לאחר שיגיעו אלפי תלונות סוגרת את התיק
נגד בילין מחוסר עניין לציבור! או מסיבה לא ראויה אחרת.

אם החיים שלכם ושל הילדים שלכם חשובים -אל תתעצלו!!! - קפצו
לתחנתהמשטרה הקרובה ותגישו נגדו תלונה בהמוניכם !

תוכן התלונה - תלונה נגד יוסי בילין
בפעילותו של יוסי בילין - יש ממש בעבירה על החוק מכוח סעיף:
79) ב (לחוק העונשין )תשל"ז- (1977 המדבר על פגיעה בריבונות
המדינה או בשלמותה "מי שעשה מעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא
מריבונות השל המדינה... מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו -
מיתה או מאסר עולם", וכן לפסק דינו של כבוד השופט מנחם אלון
בבג"צ 4354/92 שם נקבע כי העברות שבסעיפים 97-100 האמורים
מדובר בהם אפוא ביחיד או בקבוצה הפועלים ללא סמכות כדין ושלא
הוסמכו כדין...ולפעולתם של יחיד או גוף הפועלים ללא סמכות כדין
מכוונים...

בנוסף הנני מעלה חשש סביר לבדוק את מקורות המימן - וכמה
מהם עברו לידיו של יוסי בילין, בין בצורה עקיפה ובין בצורה
ישירה- חששות שמגבירים חשדות לכאורה שבעבור בצע כסף
ועבור הפקת רווחים אישיים - הוא עובר על החוק
פוגע בבטחון המדינה בבטחון ילדי, משפחתי וחברי

טל שרון, עו"ד

אם איכפת לכם מהחיים שלכם ושל אחרים, שלחו את תוכן מאמר
זה לחברים בדואל וכל מי שאתם אוהבים - שכנעו אותם לפנות
למשטרה, לכו לבד, לכו עם חברים - שאוהבים את החיים!
http://www.zooloo.co.il/__zCities_News_Article_Selected.asp?id=762

@ קישורים רילוונטים
NFC - לישון עם האוייב - עו"ד יוסי פוקס
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-3724-00.html?tag=10-37-33
מעריב - הוגשה תלונה במשטרה נגד יוסי בילין
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/558/470.html
ידיעות - בילין משתף פעולה עם האוייב
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2790862,00.html



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ח"כ יהלום: על-פי החוק, יוזמי הבנות ז'נבה בוגדים ודינם מיתה או מאסר עולם.

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הגיב היום (ד',22.10.03) לדרישת ח"כ שאול יהלום, השר לשעבר פרופ' שמעון שטרית וגורמים נוספים להעמיד לדין את יוזמי הסכם ז'נבה בשל עבירת בגידה לפי סעיף 97 לחוק העונשין.

רובינשטיין אומר בתגובתו, כי "מבלי להידרש לשאלות המשפטיות והראייתיות המתעוררות באשר לתחולת סעיף 97 לחוק העונשין בנדון, הוא אינו סבור שהשדה הפלילי הוא המקום המתאים להתמודדות עם נשוא הפניות. שאלות שונות הקשורות בכך, נתונות, כידוע, במחלוקת בקרב המערכת הפוליטית והציבורית, ולדעתו זהו אכן מקומן הראוי, ויש להמשיך בבירורן של שאלות נוקבות אלה במסגרת השיח הציבורי ולא בתחום האכיפה הפלילית".

"משפטית" מציין רובינשטיין, "ייתכן שניתן היה למצוא סעיפים בחוק שיש אפשרות לשייך אותם לנושא לפי נסיבותיו, אך לא בכל נושא יש מקום לעיסוק במישור הפלילי, ויש לשקול שכר והפסד, תועלת ונזק, בכל מקרה לגופו ובכל זמן". במקרה זה, כאמור, עמדתו של רובינשטיין היא כי יש ללבן את הסוגיה במישור הציבורי.

רובינשטיין לא חוסך ביקורת מיוזמי ההסכם, ואמר כי "אין זה ראוי שקבוצת אישים שלא נתמנתה לכך, נכבדת ככל שתהיה, תיטול לעצמה שרביט של עשיית הסכמים בנושאים מרכזיים ביחסי חוץ של מדינת ישראל, בסיוע של ממשלה זרה, תוך עקיפת הממשלה הריבונית הנבחרת", להבדיל מהזכות לנקוט עמדות פוליטיות מנוגדות לעמדת הממשלה ולנסות לשכנע את הציבור בהן, זכות המהווה אחת מאבני היסוד של כל משטר דמוקרטי.

"ואולם" אומר רובינשטיין, "משטר דמוקרטי משמעו גם ממשלה נבחרת על-ידי העם, שבידיה בלבד הסמכות להגיע להסכמים עם רשויות זרות ולקבוע מדיניות בסוגיות חוץ וביטחון. גם אם עושי ההסכם אינם טוענים כי הם פועלים כממשלה או כנציגיה, הצורה בה נעשים הדברים בסיוע ממשלה זרה ובכתיבת נייר של הסכם עם גורמים זרים, שמהם אף המכהנים בתפקידים כאלה ואחרים ברש"פ, אומרת דרשני וספק אם היתה מתקבלת כלגיטימית בכל אומה ולשון".

היועץ המשפטי לממשלה מתח ביקורת על ציטוט סעיף הבגידה בפנייתו של ח"כ שאול יהלום, תוך איזכור עונש המיתה או מאסר העולם הצפוי לעוברים על הסעיף. לדעת רובינשטיין, "לא היה מקום לאזכור ביטויים אלה, שאינם מתאימים למקרה זה ותורמים שלא לצורך להתלהמות בשיח הציבורי".

פנייתו של יהלום ליועץ המשפטי לממשלה

במכתבו ליועץ המשפטי לממשלה, טוען יהלום, כי החתירה להסכם ז'נבה, שגובש בין אנשים וחברי כנסת מהשמאל הישראלי לבין אישים פלשתינים, הינה בגדר "בגידה במדינה", על-פי סעיף 97 לחוק העונשין. בכפוף לחוק זה, טוען יהלום, "דינם של בוגדים הוא מיתה או מאסר עולם".

"יוזמי מה שמכונה 'הסכם ז'נבה'", כותב יהלום, "פעלו לנסח הסכם, שמטרתו להביא להוצאתם של שטחים מריבונותה של מדינת ישראל ובראשם שטחי ירושלים. יוזמי ההסכם פעלו לקבלת תמיכה בינלאומית של אישים וגופים במטרה להפעיל לחצים על ממשלה ריבונית, ולאלצה לקבל את ההסכם על כל מרכיביו".

ח"כ יהלום מסתמך על סעיף 97 לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה", הקובע: "(א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם; (ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם".

סעיף 100 לחוק קובע, כי "מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו - מאסר עשר שנים".

יהלום ממשיך וכותב ליועץ: "מעשיהם החמורים מהווים עבירות בגידה של פגיעה בריבונות המדינה, ועל-פי החוק, מי שעשה בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה - דינו מיתה או מאסר עולם, דבר המחייב טיפולך הנמרץ והמיידי. אבקשך להורות על פתיחה מיידית בחקירה ולהביא ללא דיחוי להעמדתם לדין, ובכך לצמצם את הנזק שגרמו ולהניא אחרים מיוזמות פסולות ובלתי חוקיות דומות".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-32369-00.html?tag=15-30-52

צעד משפטי נוסף בעקבות "הסכם ז'נווה": עו"ד יוסי פוקס מרמת גן הגיש הבוקר (יום ה') עתירה לבג"ץ נגד השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, פרקליטת המדינה עדנה ארבל, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מפכ"ל המשטרה, רב ניצב שלמה אהרונישקי וכן יוסי ביילין וכל חותמי מסמך ז'נווה.

בעתירה דורש עו"ד פוקס להורות לביילין ולשותפיו להסכם להפסיק באופן מיידי את המגעים עם הרשות הפלסטינית וכן להימנע מחתימה על מסמך ז'נווה, פרסום ההסכם או משלוחו בדואר לאזרחי ישראל.

פוקס טוען: "מעשי ביילין ושותפיו להסכם, נכללים בחוק הבגידה כפי שהוא מוגדר בחוק העונשין, כלומר פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה, ודינם של מעשים אלה הנו מיתה או מאסר עולם". הדברים נאמרו לראשונה על ידי חבר הכנסת שאול יהלום מהמפד"ל לפני מספר ימים.

בשיחה ל-ynet עו"ד פוקס מאשר כי שלח את החומר בנושא לאנשיו של ח"כ יהלום ולפוליטיקאים אחרים. "לאחר מכן אנשי יהלום העבירו לי את התשובה שהיועץ כתב לו", הוא מספר. "אני משפטן, ולדעתי חייבים לשים קץ לרמיסת שלטון החוק".

העותר מצטט את פסק הדין של השופט מנחם אלון בבג"ץ הגולן, שם נקבע
כי היו יחידים או קבוצות שלא הוסמכו כדין על-ידי הממשלה למשא ומתן
עם סוריה, בשעה שהממשלה פעלה במסגרת סמכותה כדת וכדין לנהל את יחסי
החוץ של מדינת ישראל.

במקרה הנוכחי, לדבריו, פועלים ביילין ושותפיו מאחורי גבה של הממשלה "ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת והממשלה, כדי לחתום הסכם הכולל הוצאת שטחים משטחה הריבוני של המדינה והעברתם לריבונות זרה". פוקס מבקש להוציא צו על תנאי וצו ביניים שיורה לכל המשיבים למסור את תשובתם לעתירה.

(23.10.03, 11:43)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2803255,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

2 עתירות נוספות לבג"צ נגד חותמי הבנות ז'נבה

2 עתירות נוספות הוגשו לבג"צ נגד היועץ המשפטי לממשלה, הדורשות לחייבו להעמיד לדין את חותמי הבנות ז'נבה. העותרים מסתמכים על פסיקה של בג"צ עצמו בעניינם, בשנת 92' בעתירת שהגישו בדרישה להורות לממשלה להפסיק את 'שיחות השלום' עם סוריה, "שכוונתן ששטח כלשהו יצא מריבונותה של מדינת ישראל ברמת הגולן", באשר הדבר מנוגד לסעיף 97 לחוק העונשין.

בג"צ קבע אז, כי "העבירות שבסעיפים 97 ו-100 האמורים, מדובר בהם, איפוא, ביחיד או בקבוצה הפועלים ללא סמכות כדין, ושלא הוסמכו כדין", וזהו המצב בענייננו, טוענים העותרים.

עתירה נוספת בנושא, הנסמכת על נימוקים זהים, הוגשה על-ידי עורך הדין נפתלי ורצברגר, הטוען כי אסור ליועץ רובינשטיין להתייחס לתופעות כגון אלה בסלחנות.

אין חולק על הזכות להביע עמדות פוליטיות מנוגדות לעמדת הממשלה... ואולם, משטר דמוקרטי משמעו גם ממשלה נבחרת על ידי העם, שבידיה בלבד הסמכות להגיע להסכמים עם רשויות זרות ולקבוע מדיניות", כך נכתב במכתב שנשלח מלישכתו של היוע"מ.

"היועץ המשפטי לממשלה סבור שאין זה ראוי שקבוצת אישים שלא נתמנתה לכך, נכבדת ככל שתהיה, ואכן מדובר באישים שמהם בעלי זכויות בציבוריות הישראלית, תיטול לעצמה שרביט של עשיית הסכמים בנושאים מרכזיים ביחסי חוץ של מדינת ישראל בסיוע של ממשלה זרה, תוך עקיפת הממשלה הריבונית הנבחרת", כך כותב עו"ד רן נזרי, עוזרו של היועץ המשפטי לממשלה בתשובה לדרישתו של יוסי בלום הלוי להעמיד לדין את יוזמי "הסכמות ז'נבה" על פי סעיף 97 לחוק (פגיעה בריבונות המדינה).

המכתב הגיע לידי כתבת האינטרנט של ערוץ 7 רותי אברהם, ובו נכתב: "למותר לציין כי אין חולק על הזכות להביע עמדות פוליטיות מנוגדות לעמדת הממשלה ולנסות לשכנע את הציבור בהן. זכות המהווה אחת מאבני היסוד של כל משטר דמוקרטי. ואולם, משטר דמוקרטי משמעו גם ממשלה נבחרת על ידי העם, שבידיה – ובידיה בלבד – הסמכות להגיע להסכמים עם רשויות זרות ולקבוע מדיניות סוגיות חוץ ובטחון וכיוצא בהן".

בהמשך המכתב מעלה היועץ המשפטי ספק בדבר טענותיהם של יוזמי "הסכמות ז'נבה", כי מדובר ב"הצעה" בלבד, וכי אינם מתיימרים לייצג את הממשלה הנבחרת בישראל.

"אכן אם עושי ההסכם אינם טוענים כי הם פועלים כממשלה או כנציגיה, הצורה בה נעשים הדברים בסיוע ממשלה זרה ובכתיבת נייר של הסכם עם גורמים זרים, שמהם אף המכהנים בתפקידים כאלה ואחרים ברש"פ, אומרת דרשני וספק אם הייתה מתקבלת כלגיטימית בכל אומה ולשון".

כתבתנו מציינת כי במכתבו ליועץ המשפטי בלום הלוי דורש להעמיד לדין את "ח"כ עמרם מצנע, ד"ר יוסי ביילין, ח"כ אברהם בורג, גיורא ענבר, דוד קמחי, אריה ארנון, נחמה רונן, ד"ר רון פונדק, מנחם קליין, ח"כ חיים אורון, עמוס עוז, שלמה ברום, שאול אריאלי ואבי שקד". זאת משום שמעשיהם עלולים לגרום לכך ש"שטחים – ובהם היישוב שבו אני מתגורר – יצאו מריבונותה של מדינת ישראל, ויעברו לריבונות אחרת. מעשה כזה מהווה לכאורה, עבירה פלילית, שהעונש בצידה הוא מאסר עולם או מיתה", כותב בלום הלוי.

"אני רואה חובה לעצמי להודיע לך", ממשיך בלום הלוי במכתבו, "גם בתוקף האמור בסעיף 262 לחוק, המחייב כל אדם שיודע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את עשייתו או את השלמתו, כי יש לעשות הכל כדי למנוע בעד האנשים הנ"ל את זממם".

"לדעתי, חובה עליך, בתוקף תפקידך, הן להורות על פתיחה בחקירה פלילית בשל חתימה על הסכם בשמה של "ממשלת ישראל" בלא סמכות ותוך השגת גבול, והן לפרסם חוות דעת הקובעת כי המעשים הנ"ל שאמורים להבשיל למה שנקרא "הסכם ז'נבה" – נוגדים את החוק", לשון המכתב.

היועץ המשפטי אכן השיב במכתב להלוי בלום, ובאשר לדרישה להעמיד לדין פלילי את יוזמי הסכמות ז'נבה נכתב בו: "מבלי להידרש לשאלות המשפטיות והראייתיות המתעוררת באשר לתחולת סעיף 97 לחוק העונשין בנדון דידן, אין היועץ המשפטי לממשלה סבור שהשדה הפלילי הוא המקום המתאים להתמודדות עם נשוא פנייתך".

ובהמשך נכתב: "משפטית ייתכן שהיה אפשר למצוא סעיפים בחוק שיש אפשרות לשייך אותם לנושא לפי נסיבותיו, אך לא בכל נושא יש מקום לעיסוק במישור הפלילי, ויש לשקול שכר והפסד תועלת ונזק – בכל מקרה לגופו ובכל זמן".

כתבתנו מציינת כי העתקים מהמכתב אל יוסי בלום הלוי שלח היועץ המשפטי לממשלה גם אל פרקליטת המדינה עדנה ארבל ואל מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה. (ל.ש.)
http://www.a7.org/news.php?id=63551

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

בהמשך צפויים ניסיונות לקבל את תמיכתן של מדינות ערביות נוספות - ובראשן סעודיה. ''הירדנים והפלשתינים הבטיחו לנהל מגעים עם הסעודים, וייתכן שאף ייצא לשם שליח מיוחד להציג את ההבנות, לכן גם הזכרנו את היוזמה הסעודית במסמך המלא'', אמר חבר כנסת המעורב בשיחות.

שר החוץ הירדני מנסה ליזום ועידה בין-ערבית בחסות סעודית, שתאמץ באופן רשמי את ההמלצות. עם זאת, גורם פלשתיני המעורה במהלכי ההסכם, אמר אמש שלא ידוע לו דבר על יוזמה לכנס את הליגה הערבית. חברת הכנסת יולי תמיר שהתה בוושינגטון במהלך השיחות בירדן, שהביאו לסיכום את ההבנות, ונפגשה עם פקידי ממשל ממחלקת המדינה האמריקנית, שהביעו עניין רב ביוזמה. יוזמי ההסכם שוקלים גם להביא את המסמך כהצעת החלטה בעצרת הכללית של האו''ם.

אסירים ישוחררו

יוסי ביילין, השושבין הישראלי המרכזי, עומד בקשר רציף עם נציגי האיחוד האירופי בישראל. ''אנחנו רוצים שגם האיחוד האירופי יקבל את ההבנות'' אמר ביילין. גורמים במפלגת העבודה שהשתתפו בהכנת המסמך אמרו אתמול: ''אם האיחוד האירופי יקבל זאת, מדובר בהכרה בכך שלפלשתינים לא תהיה זכות שיבה, וזהו הישג עצום לישראל''.

אולם בצד הפלשתיני ממהרים להדגיש שהפרסומים בדבר ויתור על זכות השיבה אינם מדויקים, בלשון המעטה. לטענתם, הפתרון שהושג קובע שהפליטים הפלשתינים יוכלו לבחור אם לחזור למדינה הפלשתינית, למדינת ישראל או למדינה שלישית. כמות הפליטים הממוצעת שיהגרו למדינות זרות תחושב במדויק, וישראל תתחייב לקלוט את אותו מספר פליטים.

ההסכם גם מבטיח לפלשתינים 97.5 אחוז משטחי הגדה המערבית, ופיצוי של 2.5 אחוזים בחילופי שטחים. הפלשתינים טוענים שההסכם מבטיח להם רצף טריטוריאלי, כולל שליטה בבקעת הירדן. לפי ההסכם, גם אריאל תימסר לידיהם. ישראל תשמור את השליטה בגוש עציון, למעט אפרתה. גם היישובים הישראליים סביב ירושלים (גבעת-זאב, פסגת-זאב, מעלה-אדומים) וקרני-שומרון, יישארו בידיים ישראליות.

השליטה בירושלים תתחלק כך: המקומות היהודיים בשליטה ישראלית, והמקומות הערביים בשליטה פלשתינית. הכותל, רחבת הכותל והרובע היהודי יישארו בריבונות ישראל. השערים שמובילים אל הכותל ואל הרובע היהודי יהיו בשליטה פלשתינית, אך בכל הדרך מהשערים ועד לרחבת הכותל תתאפשר תנועה יהודית חופשית.

נושא טעון אחר בהסכם ז'נבה הוא שחרורם של האסירים הביטחוניים - בהם רוצחים ''עם דם על הידיים''.

על פי ההסכם, צפויים כמעט כל אלפי האסירים להשתחרר. ההסכם קובע שהאסירים הפלשתינים יחולקו לכמה קטגוריות כך שהאסירים הקשים ישוחררו רק בסוף התהליך. ישראל תשחרר גם אסירים שלהם ''דם על הידיים'', אולם תהיה רשימה מצומצמת של אסירים שישוחררו על פי שיקול דעתה של ישראל. ''בכל סכסוך לאומי, לשחרור אסירים יש השפעה חיובית ביותר'', אמרה אמש נחמה רונן, מיוזמות ההבנות.

***

צריך ללמוד מארה"ב , הדמוקרטיה הגדולה הזאת, שבמשך שנים שימשה לכל העולם הנאור מודל לחיקוי, מתכנסת עתה בתוך עצמה מצמצמת מקצת מזכויות האזרח – ובעיקר מפגינה חזית מדינית אחידה.

מסכי הטלוויזיה בארה"ב אינם מציגים בכל ערב קבוצות של פוליטיקאים, עילגי לשון ונבובי מחשבה, כשהם מתערטלים בלי בושה מכל אמירה פטריוטית, תוך העווית פנים מיוסרת, או המטיפים בטון מתנשא, עם מבט מרוחק בעיניהם, על הצורך להיות מוסריים, חכמים, צודקים ומה לא – במלחמת המגן שעמם ומדינתם מנהלים.

גם לא יעלה על דעתם של האמריקנים, או של האירופים, להתיר לפוליטיקאים מן הסוג הבייליני המאוס להסתובב ברחבי העולם ולהטיף נגד ממשלתה של מדינתם, במעין להט חולני, ולהכריז שמנהיגיהם אינם פשרנים די הצורך לטעמם. גם לפלורליזם יש גבולות, יודעים בכל רחבי העולם המערבי,
ואף אחד לא היה מתיר לחתרנים כמו יוסי ביילין לעשות נפשות, במימון
של אינטרסנטים זרים, למען עמדות האויב.

חופש ביטוי הוא זכות שאיננה בלתי מוגבלת – ולאחר מלחמת העולם השנייה, למשל, הועמדו לדין באירופה לא מעט פוליטיקאים ועיתונאים בגין אמירות, אפילו לא מעשים, שהיה בהן כדי לסייע לאויב.

רק העם היהודי, שתמיד סבל ממשיחי שקר מבית יותר מאשר אויבים מבחוץ), שכל קיומו, במיוחד בימים אלה, תלוי על חוט השערה, לעולם חושש מפני מה שיגידו הגויים.
(קרא במאמר נפרד על רבי דיוויד גולדברג וחבר הפרלמנט האנגלי ג'רלד קאופמן הפועלים כאויבים של העם היהודי).

לא טובת היהודים עומדת לנגד עיני המטיפים בשער, נביאי הרמייה להכעיס, אלא היראה מחמת הפריץ.

ייתכן שבימים רחוקים, כאשר יגור זאב עם כבש, יוכלו גם היהודים להתיר לעצמם פלורליזם מן הסוג שעתה משתולל בחוצותינו – אבל לא בימים אלה.

מגעים אסורים מן הסוג שמקיים יוסי ביילין, מי שניסה, לא אחת לעשות בנכסיו של העם היהודי כבתוך שלו, צריך להפסיק, ואם מוכרחים אז גם בחוק, בעת מלחמה יש להתגונן. האמריקנים לא מתביישים לקרוא לחוק המגביל זכויות אזרח בשם "חוק הפטריוט".

לא את יאסר ערפאת צריך לקרקע לביתו אלא את החוליגן הפוליטי הזה, שכן הנזקים שהוא עושה לנו, בגיחותיו התכופות לחו"ל במימון מוסדות עלומים התומכים במהלכים העלולים לפגוע יום אחד בכל אחד מאתנו, גדולים פי כמה מכל מה שדוברי הרשות הפלשתינית ביחד יכולים לעולל לנו. ואין זה עניין של מה בכך.

הרי את שבריו המדיניים חווים כולנו על בשרנו יום יום. הוא זה שרקח את התבשיל המבחיל באוסלו מאחורי גבם של יצחק רבין ושמעון פרס.

והוא בישל את הסכם "ביילין אבו-מאזן" בשלהי ממשלת רבין-פרס בשנים 95-96, מהלך שלימד את הערבים-הפלשתינאים, לראשונה, שהיהודים מוכנים להתפשר על הכל, גם על ירושלים וגם על מה שנקרא "זכות השיבה" – ועל מה לא.

הוא היה זה שהניח "אקדח" על שולחנו של אהוד ברק ואילץ אותו לנסוע לטאבה, לאחר הפיאסקו האומלל בקפ-דיוויד, כשהערבים-הפלשתינאים כבר ירו לכל עבר וכבר החלו קוטלים בנוסעים בכבישי יהודה ושומרון ללא רחם, כדי להמשיך ולוותר.

הוא היה זה שהסכים לשובם של מאות אלפי פליטים אל תוך תחומי מדינת ישראל בשלהי כהונתו הכושלת של אהוד ברק, ללא רשות וללא סמכות, שבועות רבים לאחר שזה התפטר, כשעל השערים כבר התדפקו הבחירות לראשות הממשלה.

אינני בטוח שבמשרד ראש הממשלה או במשרד החוץ יודעים עד כמה גדולים הנזקים שהוא גורם לעם ישראל. אין שום קדוש בעיניו. תאוותו להגיע "לשלום" בכל מחיר היא פשוט חולנית. האובססיביות שלו איננה
יודעת מנוח. היא בוודאי עוד יכולה להיט על כולנו אסון בלתי הפיך.

וכבר ראינו למה הוא מסוגל. מאות היהודים ששלמו בחייהם והאלפים שנשארו נכים לכל ימי חייהם, הם מפירות מעלליו הנפשעים, אין אף אדם אחד שאחראי יותר ממנו לאסון הנורא שהתרגש עלינו בגלל המהלך הזה.

הטיפשות ליוותה אותו מן ההתחלה. האמונה שהפלשתינאים באמת מוכנים לוותר על משהו מן החלום הגדול שלהם, הייתה תמיד רק משאלת לב ביילינית שאין מאחוריה דבר. אסור לתת לכך להימשך.

בנפשנו הדבר. יוסי ביילין כבר מזמן איננו הפודל של אף אחד. הוא זאב ערבות מוכה וחבול. נשיכתו הבאה עלולה להיות קטלנית מתמיד.

המאמר פורסם בעיתון מקור ראשון, 9 נובמבר 2001

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

בקיבוצי הנגב, הסמוכים לרצועת עזה ("קיבוצי סובב-עזה"),
מתנגדים נחרצות להבנות ז'נווה. ראש המועצה האזורית שער הנגב,
אלון שוסטר, טוען בהודעה שפירסם אתמול (חמישי), כי יישום
ההבנות משמעותו "העברת אדמות קיבוצי הנגב תמורת השארת
התנחלויות".

ההודעה מתייחסת לכוונה למסור לפלשתינאים כ-90 אלף
דונם מאדמות הקיבוצים באזור.

ראש המועצה אמר בהודעה, כי מרחב ההתרעה המצומצם ממילא הקיים
כיום בין נחל עוז, כפר עזה, מפלסים, ניר-עם וארז לבין הגדר
יצטמצם מ-700-1,200 מטר למטרים ספורים בלבד. לדבריו, תוכנית
"מופרכת ובלתי ניתנת לביצוע". מנסחי ההבנות היא

שוסטר קובל על כך שגם במצב הקיים ניסיונות החדירה סביב קיבוצי
הנגב נמשכים כל העת. בהודעתו הוא מזכיר, כי מועצת שער הנגב
היתה בין הראשונות ששיתפו פעולה עם הרשות הפלשתינית לאחר
הסכמי אוסלו, בין היתר באמצעות פרויקטים כלכליים, חינוכיים
ת פתיחת מכללת "ספיר" ללימודי פלשתינאים.

"לפני ואקדמיים דוג שלוש שנים נפסק שיתוף הפעולה ויישובי
המועצה נכנסו לעידן מטחי הטילים", אומר ראש המועצה.

בשער הנגב מוחים גם על מה שמוגדר על ידם כקיפוח קיבוצי סובב
עזה ביחס לערים הסמוכות - שדרות ונתיבות - הזוכות להטבות
מהמדינה, בין היתר בשל ירי הקסאם. הטבות אלה בוטלו באחרונה
לקיבוצי שער הנגב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=350789&contrassID=1&subContrassID=1&sbSubContrassID=0

ממדי התמיכה בהסכם מרשימים במיוחד גם מפני שהוויתורים שעשו המתדיינים הישראלים פוצעים את מה שמתואר תדירות כ"ציפור נפשנו" ומכרסמים במה שמתואר כ"סלע קיומנו"

תוצאותיו של סקר "ידיעות אחרונות"...:-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2791819,00.html
שבדק את תגובת הציבור ל"הסכם ז'נווה" מפתיעות בשיעורם הגבוה של תומכי הנסיגה לגבולות הקו הירוק. הן מצביעות על כך שדי יהיה בהצטרפותם של עשירית האזרחים לעמדת המיעוט כדי שייווצר תיקו בין התומכים בנסיגה
כמעט מוחלטת לבין המתנגדים לה.

ובכן, מתברר שלמרות הזמן הרב שעבר מאז תחילת הכיבוש, למרות שלמען ההחזקה בשטחים הכבושים נפלו יותר מאלף קורבנות, למרות ההשקעה הכספית של מאות מיליארדי שקלים בבניית ההתנחלויות, למרות פעולתה של מכונת התעמולה הלאומנית, למרות טעויותיהם הקשות של מנהיגי השמאל ותרומתם הענקית של הפלסטינים לטיפוח השנאה בין העמים, למרות כל זאת לא הצליחו חסידי שלמות הארץ לעקור ממוחם של ישראלים רבים מאוד את ההכרה בכך שכדאי לסגת.

ממדי התמיכה בהסכם מרשימים במיוחד גם מפני שהוויתורים שעשו המתדיינים הישראלים פוצעים את מה שמתואר תדירות כ"ציפור נפשנו" ומכרסמים במה שמתואר כ"סלע קיומנו". הכוונה היא להסתלקות מהר הבית, מרוב חלקי העיר העתיקה של ירושלים ומן השליטה בקברי האבות בחברון. גם אלה וגם הוויתור על שלוש ערים שבהן מתגוררים רבבות ישראלים, לא הרתיעו 39 אחוז מהנשאלים מלתמוך בתוכנית. הם תומכים בה, עוד לפני שהמנהיגות הפלסטינית הרשמית אימצה את ההסכם ועשתה מחווה כלשהי כדי לזכות באמוננו.

מי שזוכר את המהפך המנטאלי שהתחולל אצלנו עם בואו של אנואר סאדאת לישראל, יכול להעריך כי תמיכה פלסטינית ברורה בהסכם ז'נווה תטה את דעת הקהל הישראלית, תיטול מהימין את תמיכת הרוב ותהפוך לאבן הפינה של הסכם מדיני. זאת, ולא הטכניקה השנויה במחלוקת שבה התנהלו ומומנו השיחות, היא הסיבה לחמת הזעם שבה קידמו דוברי הממשלה את המסמך.

ובכל זאת, קטן הסיכוי להשיג הסכם מדיני על-פי תוכנית ז'נווה. בהיעדר מחקר המסביר את מניעיהם של חסידי ההסכם, איננו יודעים מה שיעורם של המאמינים כי יישומו ינחיל לנו שלום. סביר להניח שרבים מבין הדוגלים בנסיגה כלל אינם בטוחים בכך, אלא שהם סבורים כי המשך הכיבוש מסכן את יהודיותה של מדינת היהודים ומערער את ביטחונה. מוטב לנו לסגת, כך הם חושבים, כדי לחזק את החברה הישראלית נוכח האיום הדמוגרפי ונוכח עלויות הכיבוש בדם ובדמים.

אם הנסיגה תצמיח שלום, מה טוב, ואם שלום לא יצמח ממנה, לפחות נקצר את קו החזית ונתחזק. במובן זה, כך אני סבור, רוב התומכים בהסכם הם יותר אהוד ברק מאשר יוסי ביילין.

אלא שברק כבר בחן את נכונותם של הפלסטינים לפשרה מרחיקת לכת, ובני שיחו נכשלו בבחינה. טענתו, שנתמכה בדעתם של כמעט כל שותפי הדיונים בקמפ-דייויד, הייתה שעם ערפאת אין אפשרות להגיע להסכם, ומסקנתו הייתה שיש לסגת לגבולות נוחים, אך לא אלה שנקבעו ב"הסכם ז'נווה", מבלי שנחרוץ בכך את הגבולות הסופיים.

אמנם ביילין ועמיתיו הצליחו להוכיח שיש עם מי לדבר, אבל בהוכחה הזאת אין רבותה. את המנטרה "אין עם מי לדבר" לא צריך לפרש כקביעה שבקרב מיליוני הפלסטינים אין בנמצא קבוצה של שוחרי שלום. גם הספקנים המחמירים ביותר בינינו טענו כי יש ויש, אלא שהעם הפלסטיני לא הפקיד בידיהם את ייצוגו כלפי העולם וכלפי ישראל. ההמונים תומכים בסרבן השלום יאסר ערפאת, או בגרועים ממנו.

צירופם למשלחת הפלסטינית של כמה אישים בולטים מן "התנזים" אינה אומרת אלא זאת, שהתמיכה הפלסטינית בהסכם רבה מששיערו הפסימיסטים, אבל בלי שיוכח כי עוצמת התמיכה בו דומה לעוצמתה בקרב הישראלים, ובלי שתתורגם התמיכה הזאת לשינוי ברור בעמדתה של ההנהגה הפלסטינית, לא יהיה להסכם כל ערך. תגובותיו הצוננות של ערפאת מלמדות שגם הפעם לא מחמיצים הפלסטינים הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

(16.10.03, 09:47)
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1030-2794144,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מתי גולן 16/10/03 17:29

זה לא ויתור על זכות השיבה, אומרים כמה ממתנגדי מסמך ז'נבה. איך לא? - במסמך מסכימים הפלשתינים, כי פליטים יוכלו לחזור למדינת ישראל רק אם ממשלת ישראל תסכים לכך. לא כתוב באופן מפורש ש"אנחנו, הפלשתינים, מוותרים על זכותם של הפליטים לחזור". זה נכון. כשם שזה גם לא נכון. תלוי מאיזה היבט מסתכלים על זה. מההיבט התיאורטי, המתנגדים צודקים. מההיבט המעשי הם טועים, יותר סביר לומר שהם מטעים.
כשאנחנו דורשים מהפלשתינים לוותר על זכות השיבה, מודעה


למה אנחנו מתכוונים? האם אנחנו רוצים לשמוע אותם אומרים שהם מוותרים? או שאנחנו רוצים שהם יוותרו, אפילו אם אין הם אומרים את זה במפורש? ברור כי מה שאנחנו לא רוצים, זה לראות אצלנו פליטים פלשתינים. האם זה משנה איך נשיג את המטרה הזאת? אם היא תושג בלי הכרזה פלשתינית של ויתור על זכות השיבה זה לא מספיק טוב?

אהה, אומרים המתנגדים, זה לא עניין של סמנטיקה. עניין ההכרזה הוא מהותי, כיוון שכל עוד אין ויתור מוצהר, העניין הזה של זכות השיבה לא עבר מן העולם, והוא ימשיך למרר את חיינו. איך? נניח שהפלשתינים ימשיכו לראות את שיבת הפליטים כזכות השמורה להם. אז מה? כאשר השיבה תלויה בהסכמת ישראל, המשמעות היא, שהפלשתינים מוותרים על זכותם לממש את זכות השיבה. מה בדיוק ההבדל המעשי בין ויתור על זכות השיבה, לבין ויתור על הזכות לממשה? האם זה לא מספיק טוב?

זה מספיק אלא אם לא מאמינים להם. אלא אם חושבים שהם לא יעמדו בהסכם הזה וימשיכו לדרוש את זכות השיבה, שזה בהחלט יכול לקרות. אז מה? מה כבר יכול לקרות במצב כזה? הם ימשיכו לדרוש, ואנחנו נמשיך לא לאפשר. ונניח שהם מכריזים עכשיו על ויתור על זכות השיבה, הרי שאם לא מאמינים להם, אז צריך לפקפק אם גם במקרה כזה הם יפסיקו לטעון לקיום הזכות.

בשורה התחתונה: ברגע שהפלשתינים מקבלים, כי בלי הסכמה שלנו אין שיבה, אז כל השאר הם מילים חסרות משמעות, או מילים שנועדו לחבל ולטרפד. יותר מזה לא נשיג, ויותר מזה לא צריך.

טבול במנה גדושה של אגו

מה באמת קובע בפוליטיקה? כלומר, מה משפיע הכי הרבה על מהלכיהם של פוליטיקאים? בדרך-כלל מדברים בהקשר זה על אלמנטים כמו עמדות, דעות, אמונות. ממעטים לעסוק באלמנט שהוא אולי עיקרי ומרכזי: האגו. שום דבר לא משפיע על מהלכיהם ועל החלטותיהם של פוליטיקאים יותר מהמרכיב הפסיכולוגי הקיים באישיות של כולנו, אבל אולי ביתר שאת אצל אנשי ציבור. שהרי אחרת הם כנראה לא היו מתאמצים כל-כך להיות אנשי ציבור.

קשה לזכור הרבה מקרים שבהם האמת הזאת באה לידי ביטוי כה בולט, כמו בפרשת מסמך ז'נבה. עוד לפני שהיה ברור מה בדיוק יש בו, נתקל המסמך בתגובות שנעו מהתנגדות ועד להסתייגות. לא רק של הימין, אלא גם של השמאל, מה שמבליט עוד יותר את עניין האגו. גם ההתנגדות בימין אינה התגלמות הענייניות, גם היא טבולה במנה גדושה של אגו.

למה אריאל שרון התנגד כל-כך מהר, עוד לפני שבדק? - כי המסמך מעמיד אותו באור, איך נאמר, קצת לא רציני. האיש הבטיח וממשיך להבטיח שלום וביטחון. על הפלטפורמה הזאת הוא נבחר. אחרי כמה שנים מה יש לו להראות? אפילו לא התחלה של ביטחון או של שלום.

והנה בא יוסי ביילין עם עוד כמה אנשי ציבור והם מצליחים לייצר מסמך, שגם אם לא מסכימים לו, חייבים להודות שהוא רציני ומרשים. אולי המסמך הזה הוא טוב לישראל? - זה לא משנה. הוא לא טוב לשרון, אז "ישראל" דוחה אותו.

גם התגובה של יוסף לפיד לא צריכה להתמיה. האיש שעשה את זה בגדול בפוליטיקה, היה בטוח שהוא אדם מאוד מרכזי בממשלה ובמדינה ושעל פיו יישק דבר. פתאום הוא לא במרכז הבמה, כפי שהורגל בפוליטיקה וגם בפופוליטיקה. אז הוא מתנגד וגם מנסה להעליב: "אוסף פוליטיקאים כושלים" הוא מכנה את אנשי ז'נבה. להזכירכם, מיהו פוליטיקאי מצליח. מה זה אם לא אגו?

שמעון פרס לא התנגד. גם לא תמך. "מסתייג", אמרו מקורביו. איך? איך זה אפשרי שהאדם הזה - שכל הזמן מדבר על הצורך בשלום, שמוכן לכל הוויתורים שישנם במסמך - לא יוצא בתמיכה נלהבת? נעלב, הבן-אדם. יוסי ביילין, החניך שלו. איך הוא עושה לו דבר כזה? איך הוא מעז לגבש יוזמת שלום בלעדיו?

אדם בר-דעת שאינו קיצוני לכאן או לשם, מבין כי אם יכול להיות שלום, זה על בסיס הסעיפים המרכיבים את מסמך ז'נבה. למרות זאת, ישנם הרבה גורמים ונסיבות שיכולים להכשיל את היוזמה, לכן כדאי לשים לב בימים הבאים למשקלו של האגו.

דליה רבין היא לא יצחק רבין

מאז שמסמך ז'נבה הגיח אל סדר היום הציבורי חזר לכותרות גם שמה של דליה רבין, בתו של ראש הממשלה המנוח. האם היא תומכת במסמך? בהתחלה היו דיווחים שכן. לאחר מכן דווח, כי היא אינה אוהבת את הרעיון שהמסמך ייחתם ביום השנה לרצח רבין, ושהיא "איננה יודעת אם תתמוך בכלל בהסכם ז'נבה" (מעריב, 15.10.03).

השאלה שלי היא: למה זה חשוב? דליה רבין היא לא יצחק רבין.

מה דעתו של רבין על מסמך ז'נבה - זה יכול היה להיות מעניין. אבל לא ברור למה יש עניין בדעתה של בתו. מי אומר, כי מה שדליה רבין חושבת על המסמך משקף בצורה כלשהי את מה שיצחק רבין היה חושב עליו? ?
http://www.globes.co.il/serve/

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

זו טעות דרמטית. ראוי לעמת אותו עם המסמך. מקבל או דוחה? בלי "בסיס
למשא ומתן מחודש", בלי מקצה שיפורים. עם פלשתין שבירתה במזרח ירושלים,
אבל עם קץ הסכסוך. סביר להניח שערפאת שוב היה נמלט מההסדר, כמו
בקמפ-דיוויד.

איני יודע מה ייגרם בעקבות הסכם ז'נבה. אולי התנזים יקום על החמאס
והג'יהאד האיסלאמי.
אולי מוחמד דחלאן, ג'יבריל רג'וב ומרואן ברגותי יתרחקו
מערפאת. אולי כלום. סביר מאוד שה"כלום" יגבר על כולם, בישראל כבפלשתין.

ה"כלום" יהפוך את הסכם ז'נבה לאבן שאין לה הופכין וייתר את המשא ומתן.
בהיעדר הידברות תיסלל דרך-אין-ברירה למהלך חד-צדדי. ישראל תגונן על
עצמה בגדר הפרדה, ותכלול בתחומה לא רק את האדמה שבריבונותה אלא גם
שטחים נוספים שיוחזקו כפיקדון למיקוח עם הפלשתינים בעתיד.

משיח, מציאה ועקרב, אמרו חכמים, באים בהיסח הדעת, כהרף עין. ייתכן שכך
יגיע גם המהלך החד-צדדי הישראלי, שיש בו משהו מכל אחד משלושת
המרכיבים האלה הבאים במפתיע.

נדבכים

ואלה תולדות המשא ומתן לשלום:

* במלחמת המגן ב-1967 הדף צה"ל את מתקפת מדינות ערב על ישראל. חרף
תבוסתן הן דבקו בתוכניתן להשליכה לים. גמאל עבד אל-נאצר הצטייד בשלושת
הלאוים של ועידת חארטום התוקפנית ופתח במלחמת התשה לאורך תעלת סואץ.
יאסר ערפאת עטף את הטרור ב"אמנה הפלשתינית" ויצא לחסל את מדינת
היהודים. ראשית ההתנחלות ביטאה לא רק כמיהה לנחלת האבות אלא גם תגובה
הולמת. היא הבהירה לפלשתינים כי הזמן פועל לרעתם. אדמתם תחליף בעלים.

בשלהי מלחמת ההתשה ב-1970 ניבעו סדקים בתוקפנות המצרית. העסקן הציוני
נחום גולדמן הוזמן לקהיר. גולדה מאיר אסרה. תירוציה דמו להנמקות שהסתייגו
השבוע מ"הסכם ז'נבה": מי שמך? מי שמכם? יש ממשלה נבחרת.

כשעלתה מתוך הממשלה יוזמתו של משה דיין לסגת מתעלת סואץ, ואנואר
סדאת רצה לקבלה, סיכלוה מאיר, יגאל אלון וחיים בר-לב. השלום עם מצרים
תבע נדבך דמים של 2,600 הרוגי מלחמת יום הכיפורים והמתין למנחם בגין עד
1977.

* בוועידת מדריד ב-1991 רצה יצחק שמיר להשיג כלום. לכאורה הוא גם השיג
כלום. בפועל העניק לגיטימציה לאש"ף. בירת ספרד היתה נדבך לאוסלו.

* הסכם אוסלו ב-1993 היה תפנית היסטורית הראויה לפרס נובל, אך עם שני
פגמים בולטים: יצחק רבין ושמעון פרס נרתעו מלהסכים על היעד הסופי -
מדינה פלשתינית - והרמטכ"ל אהוד ברק מתח ביקורת עניינית, שישראל
נחתכת פרוסות פרוסות כנקניק סלאמי בהעניקה נכסי צאן ברזל תמורת פסק זמן
בלבד; ושניהם לא הקפידו עם ערפאת בהפירו את ההסכם. נכון העיר אריאל שרון
כי במזרח התיכון צריך לעמוד על ביצוע כל התחייבות, קלה כחמורה.

בנימין נתניהו הסתייג מהסכם אוסלו, אבל אימצו ב-1996 והתמיד. (שרון התגרה
בו ברמז בממשלה, שעשה כן לצורכי הבחירות). אוסלו היתה הנדבך להסכם
חברון. גם להסכם וואי.

* בקמפ דיוויד 2000 חולל ברק שתי תמורות מרכזיות: בצד הישראלי פרץ את
חומת הסירוב להקים את פלשתין וניאות לדון בחלוקת ירושלים, ולעתיד יזם את
גדר ההפרדה ומהלך הנסיגה החד-צדדית; ובצד הערבי, למרות שלא השיג שלום,
חשף את ערפאת כטרוריסט והנחיל לישראל תמיכה בינלאומית הנמשכת עד
היום. השמאל הקיצוני וערביי ישראל לא סלחו לו על הישגיו נגד הפלשתינים.

דפוס ההתנהלות של ראשי הליכוד חוזר על עצמו. כפי שנתניהו קיבל את אוסלו
ונשען עליו, כך שרון השתמש במהלכי ברק בקמפ-דיוויד כנדבך להשלים עם
כינון פלשתין לפי "מפת הדרכים". בקמפ-דיוויד של ברק מעוגנת גם התחייבותו
במשיכת כתף למתוח גדר הפרדה.

במובן זה שרון היה בדיעבד נדבך למהלכו של יוסי ביילין. לא רק בנכונותו
המילולית להקמת פלשתין אלא גם במלחמתו בטרור. שרון לחם בטרור במינון
נכון. מספיק חזק כדי שהפלשתינים יכאבו ויבינו שפיגועי ההתאבדות אינם
תכליתיים. גם מספיק מרוסן כדי לא לגדוע את רצונם להידבר עם ישראל. הסכם
ז'נבה יכול להיחתם רק כשלחימת צה"ל חזקה אך מאוזנת.

לפי סקרי השבוע נע שיעור התמיכה בהסכם ז'נבה בין 27 ל-40 אחוז. מה על
המתנגדים, שהם הרוב? מה על אהוד אולמרט ואהוד ברק ויוסף (טומי) לפיד? כפי
שכתב נתן שחם בהקשר אחר, אך במשפט שקנה לו אחיזה בשפה העברית: "הם
יגיעו מחר".

פגמים

משהו פגום בתנועת שלום עכשיו, ששלחה נציג להתבכיין בסנאט האמריקאי על
ההתנחלויות, ולדבר על הקצאה חדשה של כספי הערבויות. פגום, ששרת החוץ
של שוויץ, מישלין קאלמי-ריי היתה פעילה במגעים שהסתיימו בהסכם ז'נבה.
ופגום, שגם כסף אירופי - אם כי במשורה - מעורב במגעים האלה.

שליחות קטועה

השנה היתה 2000. דיפלומט ישראלי, שהפציר בי לא לחשוף את שמו בגלל
תפקידו הרגיש, הודיע למנכ"ל משרד החוץ, איתן בנצור, שגורמים איראניים
רשמיים הציעו לפתוח צינור הידברות עם ישראל. הם הביעו נכונות לדון בגורלו
של רון ארד. התנאי היה שבנצור יטוס לטהראן לשיחות מקדימות.

הוא הסכים, אך שר החוץ דוד לוי סירב. "בנצור היה הופך לבן ערובה מספר 2,
עוד אלחנן טננבאום", הסביר לי השבוע. מה גם, "שהמידע על נכונות האיראנים
לקיים קשר עם ישראל לא היה מוצק".

כאשר לוי התפטר, סיפר בנצור לאהוד ברק על ההצעה האיראנית. ברק לא עשה
בה דבר. באיחור של שלוש שנים ברק אינו זוכר זאת. הדיפלומט הישראלי טוען,
שלא היו דברים מעולם. זיכרונם בגד בהם. ההצעה נמסרה לישראל. מימושה
אמור היה להתחיל בעצרת האו"ם בניו-יורק. לעולם לא נדע מה היתה רמת
רצינותה. נרתענו מלנסות.

אחים לנשק, ועוד דבר

שבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים קיבל אורי אור פיקוד על חטיבת המילואים
679. בפרוץ הקרבות התגלה כמח"ט מעולה. בשריוניו המיושנים בלם את הצבא
הסורי, מנע את נפילת הגולן. בגל הפרסומים השוטף את המדינה במלאת 30
שנים למלחמה, ספרו "אלה האחים שלי" יוצא דופן. סיפור על בני אדם, לאו
דווקא על קרבות.

אור בעל חשיבה ישירה, לא מתוחכם-מתפלפל, לא מעוות. אומר את אשר עם
לבו. בשנים שבהן היה שמואל גונן (גורודיש) נמר המטיל את מוראו על פיקודיו,
התמנה סרן אור לפקד על יחידת הסיור בחטיבתו. באחת הישיבות נבח גורודיש
להדיח שניים מלוחמיו בגלל עניין זניח. אור, חדש במטה החטיבה, התבונן ימינה
ושמאלה, והעז לסרב. תקדים. הם שוחחו לאחר מכן. המודחים נותרו ביחידתם.
אילו יותר קצינים דיברו אל גורודיש לפני המלחמה ביושרה זקופת קומה, ייתכן
שלא היה מידרדר לבדידות של כריית יהלומים באפריקה.

שנים לאחר מכן ניסה אור את מזלו בזירה הפוליטית. הוא הגיע רחוק, לראשות
ועדת החוץ והביטחון ולמשרת סגן שר הביטחון, אבל לא יכול לכללי המשחק.
יום אחד ייחס לו העיתונאי דניאל בן-סימון דברים שאמר על עסקני המפלגה
מיוצאי מרוקו. לא הועיל לאור שהכחיש. חברי מפלגתו עטו עליו להדיחו.

הוא נאלץ להסתלק מהפוליטיקה. ב"אלה האחים שלי" הוא בא חשבון עם יריביו.
אני מתבונן סביבי מי באו במקומו. הפסדנו.

בורג, השלמה

ה"אינטרנשיונל הראלד טריביון" פירסם מאמר שני מאת אברהם בורג בטרילוגיה
שלו על הסכסוך במזרח התיכון. הפעם הגיע תורם של הפלשתינים לחטוף על
הראש. כל עוד יש פיגועי התאבדות, הוא, בורג, לא ינהל איתם משא ומתן.
דברים כדורבנות. המאמר השלישי והאחרון יוקדש להטפה נגד האמריקנים. ראה
ג'ורג' וו. בוש - הוזהרת.

(16/10/03 , 20:47)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/561/952.html

ד"ר דן הרמן הוא מנכ"ל חברת הייעוץ What's Next? ושותף במשרד הפרסום אליקים-רגב

"הסכם ז'נבה" שנחשף לראשונה ב-ynet, הוא המהלך החשוב ביותר של השמאל הישראלי מאז ה"אין פרטנר" של ברק שריסק אותו. הידיעה על ההסכם הגיעה אלינו טיפין טיפין, כאילו מדובר במהלך של דיפלומטיה חשאית. "הוא מתגבש", מסרו לנו, "הוא ייחתם בתוך שעות", "הוא נחתם". אחר כך שבו גדולי השמאל ארצה והבטיחו שהקמפיין בדרך.

בימים הבאים שמענו רטוריקה מוכרת מפי דוברים מוכרים. כמה דוברי שמאל בכירים שלא היו בסוד העניין נשמעו מסויגים עד עוינים. פרס אמר שהוא צריך ללמוד את הפרטים. ברק, איש הימין המעמיד פני שמאל ("חשפתי את פרצופו"), הזהיר שמדובר במשגה מסוכן גם מבלי להזדקק לפרטים.

אנחנו הרמנו גבות בתמיהה. "הסכם" – אנחנו רגילים – נחתם בין מייצגים לגיטימיים של שני צדדים. והנה כאן "הסכם" שחתמו לא-מייצגים מהצד שלנו עם לא-מייצגים מהצד שלהם. משונה. אפילו מאוד. הציבור אמר את זה בגדול לסוקרים של ד"ר מינה צמח עבור ידיעות אחרונות: 59% מתנגדים להסכם. 70% סבורים שאסור לאנשי שמאל לנהל משא ומתן ולחתום הסכמים ללא אישור הממשלה. מתנגדים להסכם? ודאי שלא. אז למה בדיוק מתנגדים כ-60% מהציבור? הם מתנגדים לעצם המשא והמתן, לעצם החתימה על ההסכם.

הניתוח שלנו כאן הוא שיווקי מקצועי, כמעט א-פוליטי (עד לגבולות שלי כאיש שמאל מוצהר).

מדוע הציבור מתנגד? האם רוב הציבור הישראלי לא רוצה שלום? דווקא רוצה מאוד, כפי שמעידים פעם אחר פעם סקרי "מדד השלום" של פרופ' אפרים יער וד"ר תמר הרמן. אז איפה הבעיה?

נותנים יותר מנושאים

רוב הציבור הישראלי לא סומך על אנשי השמאל שינהלו משא ומתן ויגיעו לתוצאה הטובה מבחינת ישראל. דוברי הימין הצליחו לשכנע את חלקו הגדול של הציבור שב"הסכם אוסלו" התגלו הנושאים והנותנים כנותנים יותר מנושאים, כוותרנים בני פראיירים. רוב הציבור רוצה שלום אבל לא פחות מזה רוצה "לצאת מורווח", להשיג יתרון. כשמדברים על משא ומתן מדברים על מקח וממכר ולעזאזל השלום. אם אי אפשר להשיג עליהם יתרון ברור, אז נילחם בהם עד שיהיה אפשר.

כל זה לא מנותק ממרכיב אחר בפסיכולוגיה של הציבור הישראלי. הציבור שונא את הפלסטינאים שמבצעים פיגועי התאבדות ברברים וכואבים וגם פוחד מהפלסטינאים חסרי המעצורים האלה. רוב הציבור לא סומך על הפלסטינאים שיעמדו בהתחייבויות שלהם. הישראלים הללו לא תופסים את הפלסטינאים כבני אדם שרוצים לנהל חיים נורמליים אלא כעדת קנאים שקמה עלינו להשמידנו.

מעגל הסיבתיות שהם תופסים הוא "פיגוע – תגמול" ולא "כיבוש אלים ומשפיל – פיגוע – עוד פעולות כיבוש אלים ומשפיל – עוד פיגוע". הם התחילו, הם אשמים, לא אנחנו. אנחנו בסדר. ומכיוון שאנחנו פוחדים מהם ולא סומכים עליהם אנחנו רוצים אותם מובסים, מוחלשים ומושפלים עד עפר, בלי שום חשק לעשות פיגועים ומוכנים לחתום על כל מה שנחתים אותם. זה יהיה הסכם שלום יציב! אפילו אריק אומר שאנחנו צודקים.

אזלת יד תקשורתית

אני מספר לכם את כל זה לא בשביל לעצבן אתכם. באמת שלא. אני עושה את זה כדי להסביר לכם את הטעות השיווקית של השמאל. "הסכם ז'נבה" מתחיל להצטייר כפלופ תעמולתי של השמאל. השמאל, שהיה מזוהה בעבר עם אנשי תקשורת, מגלה כעת אזלת יד תקשורתית חמורה.

התוצאה מצערת: לא רק שההסכם לא מסתמן בינתיים כדרך לכבוש מחדש את לב הציבור. הציבור לא מצליח ללמוד מההסכם את המינימום שההסכם מלמד לכל הדעות, כמעט: "אם רוצים להגיע עם הפלסטינאים להסכמה ששני הצדדים יכולים לחיות איתה – אפשר". לא יותר ולא פחות.

השמאל חי בראש של השמאל, לא בראש של רוב הציבור. השמאל מלקק את פצעי ה-"אין פרטנר" ולהוט להוכיח שיש פרטנר. אלא שהציבור מסכים מראש שיש פרטנר למו"מ ולהסכם. הוא רק לא חושב שאפשר באמת לעשות איתם שלום. השמאל מתעלם מתהליך שינוי התפיסות וההתייחסויות שהוא צריך לבצע. אנשי ההסברה של השמאל מדלגים על שלבים והם לא ישיגו דבר, אלא אם כן האסטרטגיה תשתנה.

איזה טעויות שיווקיות עשו האנשים בעלי הכוונות הטובות מהשמאל? ראשית, הם לא הבינו כיצד הציבור מתייחס אליהם. הם לא בנו בעיני הציבור את הלגיטימיות (וכנראה לא תפסו שאין להם). הם לא שיתפו את הציבור במהלך. הם לא באו מראש ואמרו "אנחנו הולכים לברר אם באמת אי אפשר להגיע להסכם". הם נהגו בהתנשאות: "אנחנו נביא הסכם ונראה שאנחנו יכולים".

לא שאלו את הציבור

מעבר לכך, הם לא הבינו כיצד הציבור מתייחס לאפשרות של הסכם עם הפלסטינאים. הם לא בנו את התשתית התפיסתית. הם לא השכילו לסייע לציבור להבין שפיגועי ההתאבדות הם פעולות ייאוש קיצוניות של עם שנופלים ממנו אלפים, יום אחרי יום, בפעולות דיכוי אכזריות. שהפלסטינאים הם אנשים שאין להם חיים כבר עשרות שנים, שסובלים חרפת רעב והשפלות קשות ממנה, שלא מוכנים שימחקו אותם. והקשה מכל: שרבים מהם איבדו את התקווה ואת הרצון לחיות והם מוכנים להתאבד ולהכאיב למי שעושה להם את זה.

אנשי השמאל לא הביאו את הציבור הישראלי לראות שהסכם שלום בר-קיימא הוא כזה שאין בו יתרונות חד-צדדיים, להבדיל מהסכם כניעה. הם לא שאלו את הציבור האם הוא מוכן לשלם את המחיר של להגיע עד כניעה (שהיא לעולם זמנית) כאשר יש לו חלופה ממשית.

באיוולת שיווקית, ראשי השמאל קראו לזה "הסכם" כאשר אף אחד לא חושב שהם מוסמכים לחתום על הסכם. למה לא "תשתית לשלום"? למה לא להציג את ההסכמות לציבור כשאלה: "האם אתם מוכנים לתת כך וכך כדי לקבל כך וכך"? ועוד "הסכם ז'נבה"! כל כך מזכיר את "הסכם אוסלו" שהפך למוקצה בעיני הציבור. למה לא "הסכם התקווה" או "אמנת התקווה" ? למצער, מדוע לא הובלט "הניצחון" שבהסכם: הויתור על זכות השיבה המיתולוגית?

החולשה התעמולתית של השמאל מתחדדת למול היכולת של הימין לכוון אל הפסיכולוגיה של הציבור הישראלי. שם יש אשפי תעמולה אמיתיים. "פועלים מאחורי גבינו", "בוגדים", "משתפי פעולה" – המשמעות של ביטויים אלה כאשר "אנחנו במלחמה" היא ברורה.

מכיוון שרוב השמאל בימי רבין הגדולים – לא היה שמאל אמיתי, כפי שרוב הימין היום – אינו ימין אמיתי, אלא מדובר באנשים פרגמטיים שדעתם הפוליטית משתנה לפי מי שנראה להם עונה יותר על צרכיהם המיידיים, יש ב-"הסכם ז'נווה" (שהוא בעיני הפרטיות הישג חשוב מאוד) החמצה גדולה מנקודת המבט השיווקית: הנכונות של הציבור "לקנות" אותו.

(19.10.03, 10:51)

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

התקשרו לעבד-רבו, המשחק בג'נבה מול עוז, ליפקין-שחק ורונן, והציעו לו להיפגש במוסקבה, שם הצליח אחד מן החבורה, עולה מרוסיה, לקבל חסות של פוטין. המפגשים הבשילו את "תכנית מוסקבה", שעיקרה - השרון תמורת השומרון. דונם של אדמה דשנה בשרון תמורת 10 דונמים של טרשים בשומרון.

נתניה תוחלף באריאל, תמורת קיבוץ שפיים - איתמר, במקום עמק חפר – עמק הירדן, ובעבור חצי תל אביב –חצי ירושלים. הערבים חמדו במיוחד את המחצית הצפונית של תל אביב, עם רמת אביב.

והאוניברסיטה, היושבת כידוע על חורבות הכפר הערבי שייך-מואנס. לחבורת המתנחלים שהגתה את הרעיון המטורף הזה לא היו ייסורי מצפון: "אם המדינה אינה עוד גג משותף לכולם, והכלל הוא 'איש לנפשו והשד ייקח את האחרון', למה שהשד ייקח דווקא אותנו?"

ערפאת, שגם כאן משך בחוטים, כל כך נהנה מן המהומה בין היהודים, עד שחלה הטבה בבריאותו. זכה, ודווקא היהודים העלו בעבורו את השלב השני - סילוק עקבות התוקפנות של 48' , השלב שהיה אמור להיחשף רק לאחר השלמת תכנית ג'נבה, המטפלת בעקבות התוקפנות של 67'.

בישראל קמה סערה. קבוצת המתנחלים כונתה מופקרת, מטורפת וטעונת אשפוז, ממשיכת המחתרת היהודית. אותה התקשורת, שנתנה כיסוי מכובד ותומך לתכנית ג'נבה, זעמה מדוע הפקירו כאן לערבים חלק מרכזי מן הארץ (ב"קול ישראל"- "הארץ" היא רק בקו הירוק, למשל: "הפצוע הועבר משכם לבית חולים בארץ"). הודעת גינוי חריפה מטעם מועצת יש"ע הזהירה, שיוזמת מוסקבה עלולה לחולל חורבן בית שלישי.

שלא כמו בפרשת הסכם ג'נבה פנתה התקשורת אל הנפגעים הישירים. סוקרים נשלחו לכפר סבא ולרעננה, ואף לטייבה ולטירה. שאלו לתגובתם על הרחקתם ממקומותיהם ואובדן זכויות האדם והאזרח שלהם. חקרו: מה תעשו - תקבלו את הדין? תרדו מן הארץ? תקפצו מן הגג? תצעדו לירושלים להפיל את הממשלה? תתאסלמו, כדי להינצל מהגירוש? תעבירו את עצמות יקיריכם לשומרון? תרימו יד על חייל?

בסקרים בלטו שתי קבוצות. הגדולה שבהן דרשה פיצויים כדי לרדת מן הארץ. טענה, שמדינה שכך מפקירה את אדמתה ואזרחיה בין כך לא תתקיים ומוטב לקחת את הכסף, כל עוד יש מי שיחלק.

קטנה ממנה, אך עדיין גדולה עד כדי להדאיג, הייתה קבוצת ההתנגדות האקטיבית, שחלקה איים במעשים קיצונים. בלטו – עולים מארה'ב ומבריה"מ, שספגו אהבת-מולדת בארצות מוצאם.

תוצאות הסקר זעזעו את הציבור. דעת הקהל הסכימה פה אחד: חבורת המתנחלים הכושלת והמכשילה רשמה במוסקבה מרשם לפירוק המדינה. הקריאות להוקעה, להחרמה ואף להעמדה לדין הרקיעו שחקים.

עד כאן הסיפור, שתודה לאל לא היה ולא נברא. אולם עכשיו יהיה אולי קל יותר לחלק מן הקוראים להבין, כמה מכאיבה למתנחלים ולמיליוני שותפיהם לדרך זו של ההתעלמות הכללית מן ההיבט הלאומי והאנושי של הנייר השפל והמביש הקרוי "הסכם ג'נבה".

לא רק שלא הובעה סולידאריות עם העומדים לגירוש מבתיהם, אפילו התעניינות פשוטה, "עיתונאית", לא הייתה. כאילו מדובר בשינוע 150,000 ראשי בקר. לו ניסו לעקור שבט פרימיטיבי, חשוף שת ואוכל אדם, אי-שם במעמקי בורניאו, היה הדבר מעורר יותר חמלה.

אולי יפנימו השאננים בציון, שלגבי רוב מכריע בעם (מאחוזי מידת התמיכה ב"הסכם ג'נבה" שבסקרים יש לנכות תמיד 20% כדי להגיע לקול היהודי!) אין הבדל בין קנוניית ג'נבה למזימת מוסקבה. אותה השפלות, אותה ההפקרות, ואותה הסכנה. התאבדותה לדעת של מדינת היהודים.
http://www.a7.org/article.php3?id=1985

חבורת חותמי ז´נבה התנקשה בדמוקרטיה הישראלית, והנחמה העיקרית
היא שזו היתה גם התאבדות פוליטית מצדה. את משמעות החבלה שחיבלו
ביילין, מצנע ובורג בכוח העמידה של ישראל מסייעים להבין דברים
שנאמרו בכינוס הבינלאומי שנערך השבוע תחת התעלמות תקשורתית, ´
פסגת ירושלים´.

מאת:אמנון לורד
17 באוקטבר 2003, כ"א בתשרי תשס"ד

דניאל פייפס אומר שאלמלא המחדל של אוסלו היו הפלשתינים מוכנים כנראה להכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל בשנת 2010, ואז גם אפשר היה לעשות שלום. בעקבות מה שהתפתח מאז אוסלו, שזה בעיקר מתקפת הטרור בת שלוש השנים, צופה פייפס שהפלשתינים יגיעו לנקודת המוכנות הזאת בסביבות 2035, 2040. "ואיך נדע שהם מוכנים?" אומר דניאל פייפס: "כאשר יהודי חברון לא יזדקקו עוד להגנה, והם יוכלו לחיות בחברון כמו שהערבים חיים בנצרת ללא מאמצי הגנה מיוחדים".
דניאל פייפס הוא אחד האנשים החמים היום בנושא פרשנות המזרח התיכון והטרור האִסלאמיסטי. ממסד המחקר המזרח תיכוני בארה"ב שונא אותו, כי הוא חשף בשנתיים האחרונות את השקרים של רוב החוקרים בתחום הזה בארה"ב. הוא אחד הכותבים הפופולריים בעיתונות המובילה. הוא גם חשף במחקרים שלו את הקשר הממאיר בין הממסד של הסטייט דיפרטמנט לבין הכסף הסעודי, וכיצד הקשר הזה חותר תחת האינטרסים של ארה"ב. הבחור בגובה של כשני מטר, עם זקן מעוצב וגזוז היטב, כפוף קצת, מדבר בקול עמוק ורך. הוא דיבר השבוע בכינוס בינלאומי שנערך בקינג דיוויד בירושלים ונקרא ´פסגת ירושלים´.
"אני רוצה להזכיר", אמר פייפס, "כמה דברים שנאמרו לפני עשור – מיד עם חתימת הסכם אוסלו. קלינטון הגדיר את החתימה כהזדמנות היסטורית. ערפאת דיבר על תקופה חדשה. פרס אמר כי הגיע השלום למזרח התיכון. לחיצת הידיים על המדשאה בבית הלבן היתה סמלית, והוצגה בתקשורת כדימוי של עידן חדש. כעבור עשר שנים שוקעים הפלשתינים בעוני, טרגדיה, מתאבדים. ולישראל היו בעשור הזה קרוב לאלפיים הרוגים וכ-10 אלפים פצועים. המלה ´אוסלו´ שנואה היום על ידי שני הצדדים, גם הפלשתינים וגם הישראלים.
"אז מה השתבש? אני מאמין שהטעות העיקרית היתה העיתוי. זה היה מוקדם מדי. הישראלים האמינו שהפלשתינים ויתרו על שאיפתם לחסל את ישראל. מכאן באה המחשבה שאם יקבלו תמריצים חזקים הם יכירו בישראל, ובמאמץ לזכות בהתקבלות הזאת על ידי הערבים, ישראל תעשה מצדה ויתורים. התוצאה: הישראלים לא זכו ברצונם הטוב של הפלשתינים – אלא בבוז ובאי-כבוד; ישראל סבלה מדמורליזציה; היא הפכה לפגיעה מאוד. עד 93´ הפלשתינים רצו להרוס את ישראל, אך לא ראו דרך בת ביצוע לעשות זאת. בשנת 2000, הרס מדינת ישראל נראה להם בר ביצוע. הסימנים ששיגרה ישראל, מתוך גילוי רצון טוב, נתפשו על ידי הצד השני כדמורליזציה של ישראל. ראינו הקשחה מתמדת בדיבור ובטרור, וביטוי גלוי של השאיפה לחיסול ישראל. אבל הפלשתינים עשו טעות. הישראלים חשבו שעל ידי הושטת יד, יזכו ברצון טוב; הפלשתינים חשבו שאם יעשו בגדה המערבית ובעזה מה שחיזבאללה עשה בדרום לבנון, ישראל לא תעמוד, תתחולל דמורליזציה, היא תיסוג, הכלכלה שלה תתמוטט.
"זה לא קרה. לפני שלוש שנים חשבתי שזה עומד להתרחש. הנסיגה מקבר יוסף היתה השיא. זה נראה לי כגילוי של חולשה עצומה. הסתכלתי על זה בתדהמה. אך משהו קרה וישראל התעשתה. בייחוד אחרי בחירת הממשלה החדשה. ישראל הפכה לנחושה במאבקה, והנסיון להרוס את ישראל יצר תגובת נגד. הפלשתינים קיבלו ההפך ממה שציפו. הציבור בישראל התעורר לעובדה שאוסלו היה אסון. יש עדיין כאלה שממשיכים לדגול בהסכמים האלה. בעניין זה אפשר לעשות השוואה עם צ´מברליין. צ´מברליין הפסיק את מאמצי הפייסנות אחרי פרוץ המלחמה בפולין. הוא לא פתח במסע של דילוגים ועלייה לרגל להיטלר.
"עכשיו מציגים רעיונות שונים: גדר, מנדט בינלאומי – כל אלה באים מוקדם מדי. לפני כל הפתרונות צריך להגיע למצב שהפלשתינים יגיעו להכרה בזכותה של מדינה יהודית ריבונית להתקיים כאן. זה לא קרה, וזה המסר העיקרי. הבה נכיר בהנחות השגויות של אוסלו, ונהיה נחושים לא לחזור עליהן. כל עוד הפלשתינים אינם מכירים בזכותה של ישראל להתקיים ואינם מפסיקים לדבר על חיסולה, הכל מוקדם מדי. אסור לדבר ולדון על שום תוכנית ושום ויתור לפני כן; אסור לדבר על כך בפומבי. אם מדברים עכשיו על הדברים שהפלשתינים יקבלו בתמורה להסכם, אז הם מבינים שהם לא צריכים להשתנות. מתי נדע שהם השתנו? כשיהודי חברון יחיו בביטחון כמו שהערבים חיים בנצרת. עד אז אין מה לדבר על גבולות, על מים ועל כל נושא אחר. זו מלחמה: ובמצב הזה יש שתי אפשרויות – או שהציונים יגידו, אנחנו מוותרים, איננו יכולים יותר; או שהפלשתינים יחדלו מהטרור וישתנו. אין דרך שלישית".
דניאל פייפס מציע לארה"ב להפגין כלפי הפלשתינים בצעדים ברורים שהם נמצאים בצד המפסיד – למשל, להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. להפסיק סיוע כספי בינלאומי. להפסיק את המימון האמריקני הנדיב לאונר"א, שמגדיל כל הזמן את מעגל אלה המגדירים עצמם כפליטים.

שלומית בונה שמיכה
ברור שמול כוח העמידה הצבאי והמדיני שדורש פייפס, אפשר להבין את החבלה שביצעו ביילין, מצנע, בורג, ליפקין-שחק ומנחם קליין עם ההסכם ש"חתמו" בירדן עם עבד-רבו. הדיון הציבורי איננו על האופציה המדינית שהוצבה בירדן ובז´נבה, אלא על ההתנקשות בדמוקרטיה. מעניין כמה דברים אפשר להכניס תחת השמיכה של המלה "שלום". רצח המוני כבר שוכב שם מכוסה בשמיכת "השלום". עכשיו גם חבלה במאמץ המלחמתי של ישראל, ובעיקר המהלך האנטי דמוקרטי. אין במהלך הזה אפילו כוונות טובות, אלא סיוע גלוי ללוחמת התעמולה של הפלשתינים. אולי הנחמה העיקרית היא שהחבורה של ביילין, בורג ומצנע חותמת את עצמה למוות. יש כאן צעד התאבדותי, גם שלהם כפוליטיקאים, וגם נטייה ישראלית התאבדותית. לא במקרה מי שניהל את התגרה התקשורתית העיקרית נגדם היו ראשי ´שינוי´, פורז ולפיד. בבחירות הבאות, סביר מאוד שהליכוד ובעיקר שינוי יקלטו עוד ועוד בוחרי מפלגת העבודה, שאינם יכולים לסבול את דפוס ההתנהגות הזה.
ראוי לשים לב שהחבורה הזאת, המייצגת מגמה דומיננטית בשמאל, כמו גם מכתב "הטייסים", מבטאת את ההתרחקות של אליטת השמאל – בתקשורת, בפוליטיקה ובמשפט – מעקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים. הדמוקרטיה, כפי שאברהם לינקולן הבין אותה, היא ממשלה של העם, על ידי העם, ולמען העם. בקבוצה הזאת כבר לא מקבלים את הדמוקרטיה הזאת, ומנסים לנסח במעשים "דמוקרטיה" אחרת. וגם זה עוד עושה להם הנחה. משום שאחת המטרות העיקריות, מעבר לחבלה במאמץ המלחמתי של ישראל ולַסיוע ללוחמה המדינית של האויב, היא ליצור על ידי עוד ועוד פעולות מסוג מזה מצב של חוסר תפקוד ממשלתי. להפוך את הממשלה החוקית, שנבחרה על ידי העם, לבלתי אפקטיבית.
שר האוצר בנימין נתניהו תקף את יוזמי "מכתב הטייסים", והאשים אותם שהם מוחקים את הקו המפריד בין אזרחים תמימים לבין לוחמים. "אם תקיפה נגד הטרור, שפוגעת לא בכוונה גם באזרחים, שווה בערכה לפגיעה מכוונת המתמקדת אך ורק באזרחים, אז ההבדל בין לוחמים לתמימים נמחק", אמר נתניהו. "אז אי אפשר להגדיר פשעי מלחמה. הכל אסור והכל מותר. אחת המטרות של הטרור היא לטשטש את הבהירות המוסרית הדרושה במלחמה הזאת. צריך להיאבק בזה כל הזמן, כי הטרוריסטים ונותני החסות שלהם עובדים ללא לאות על טשטוש הקוד המוסרי שלנו. אם לא נכה בטרור בגלל סכנת פגיעה סביבתית, פירושו של דבר להעניק חסינות לטרוריסטים. אמירה כזאת, כמו של אותם טייסים, תורמת לטשטוש הבהירות המוסרית. שהרי אם יש חברה שמותקפת כל הזמן – זו ישראל".
נתניהו, שדיבר בפסגת ירושלים, הגדיר את הכוח שפועל נגדנו ככוח שלא קיימות אצלו שום עכבות מוסריות. "ויש לזה שם: טוטליטריות. אך מה שמייחד את הטוטליטריות הנוכחית לעומת הטוטליטריות הקודמת, שהיתה הקומוניזם, הוא שלקומוניזם היתה עכבה של הרציונליות. לא משנה שגם המטרה של הקומוניזם היתה לא רציונלית; אבל הם פעלו להשגתה בדרכים רציונליות. מה שיש היום הוא אידיאולוגיה לא רציונלית שמנסים לממש אותה בדרכים לא רציונליות ולא מוסריות. גדודים של מתאבדים. חברה שלמה מורעלת בפולחן של מוות. זו בעיה הרבה יותר חמורה ממה שהיה בעבר. הדבר דומה אולי לנאציזם. גם להם לא היו עכבות מוסריות. אם לנאצים היתה פצצת אטום היו משתמשים בה. אותו הדבר אם הטרור ישים ידו על הפצצה".

יום בחיי מפקד דכאו
ההופעה של עירית לינור בפני קהל ימני היתה אירוע היסטורי. קודם כל התברר שח"כ אריה אלדד אוהב את התוכנית שלה ושל אורי אורבך בגלי צה"ל. היה מבדר לראות את הקהל יוצא משלוותו ומשיווי משקלו. "קודם כל אני שמאלנית", היא אמרה כדי שיהיה לפחות שטר ביטחון. "בגלל שבשמאל בינתיים יש יותר שאפים ושאפות. אני מקווה שהמצב ישתפר גם בימין".
אחרי שאמרה את זה, פנתה לתקוף את השמאל. "מדברים על הקשר בין השמאל לטרור. החיבה הבלתי מוסברת של פעילי שלום לטרור. כמו רייצ´ל קורי. כסופרת אני לא יכולה שלא לשאול, מה היא עושה שם למען מטרה כזאת? זו חידה ספרותית. מה הם עושים שם, פעילי השלום, למען המטרה הלא צודקת? ואני מבדילה בין השמאל בחו"ל לבין השמאל הישראלי, שאיננו תומך בטרור".
עירית לינור סיפרה כי לפני חודשים אחדים "ישבתי בוועדה (לקטורים של הקרן לעידוד סרטי איכות). הופיע קולנוען ששמו האני אבו-אסעד. מוכשר מאוד. הגיש תסריט נפלא על 48 השעות האחרונות של שני שהידים מתאבדים, שבסוף אחד מהם מתפוצץ והשני לא. הוועדה בסוף לא אישרה את ההפקה, ולא מסיבה אמנותית. הוויכוח עם המפיקים שציפו לתמיכה היה ברמה אחרת, מוסרית. ג´קי לוי ואני טענו שהמפגעים בעצם הולכים לבצע מיני-ג´נוסייד. השמדה המונית של יהודים. נכון, אפשר לעשות גם סרט על יום בחיי מפקד מחנה דכאו. אז המפיק הישראלי אומר לנו: אבל גם הם מרגישים שמתבצעת בהם שואה!"
מה שלינור לא סיפרה הוא שהתסריט על המתאבדים למעשה עבר בהצלחה את כל שלבי הסינון ואושר על ידי רוב הלקטורים. רק מאבק פנימי שניהלו בתוך הקרן היא וג´קי לוי, יחד עם אנשים נוספים בהנהלת הקרן שהתרוממו על הרגליים האחוריות, הביא בסופו של דבר לטרפוד הפרויקט – תעמולת זוועה אנטי-ישראלית במימון ממשלתי. אל דאגה. הסרט מופק. אך לפחות לא במימון ישראלי.
לינור הציגה בצורה חטופה תזה שיש לה תוקף חלקי לגבי חלקים בשמאל הסהרורי: "קיים רצון לתקן את השואה. לספר את הסיפור בצורה אחרת. להפוך אותנו לנאצים. זה נעשה על ידי כל מיני נובו-היסטוריונים ונובו-סופרים. לחשוב על עצמך בתור הרוצח כדי שתוכל להתקומם נגד הנאצים. אנחנו רוצים להתעלם מכמות השנאה הערבית שמופנית כלפינו. הרעיון שאנחנו יכולים לעורר כל כך הרבה שנאה הוא בלתי נתפש, ויש רצון לספר את זה אחרת. השמאל רוצה כאילו להיות כמו גרמנים שנלחמים נגד הנאצים".

נגד הנגד
הלאומנות הגרמנית המחודשת יצרה שם שמאל אנטי-גרמני שמחדד את שיניו נגד הממסד של התקשורת והפוליטיקה הגרמנית. ואם אלה נגד ישראל, אז הקומוניסטים החדשים בעד
ריימונד פסטנבאואר הוא יהודי שפועל למען ישראל בגרמניה ואוסטריה. אזור פעולה טעון ולא סימפטי במיוחד. בשנה שעברה התקיימה הפגנת תמיכה רצינית לטובת ישראל בברלין. "עלה שגריר ישראל לדבר, ופתאום קפצו שני צעירים על הבמה והתייצבו משני צדדיו. הם התחילו לנופף מצד אחד בדגל אדום גדול, ומצד שני בדגל שחור. היינו בטוחים שזו פעולה עוינת נגד השגריר. קפצתי על הבמה, הורדתי בכוח את הבחור עם הדגל האדום, הוצאתי ממנו את הדגל ודרכתי עליו", סיפר לי פסטנבאואר. "הבחור התחיל ליילל. מה אתם עושים?! אנחנו בצד שלכם!"
כך התגלו לו ארגוני שמאל קיצוני, פעילים בקמפוסים בגרמניה, שתומכים בצורה נחרצת ביותר בישראל. לפי הבנתו של פסטנבאואר, התופעה הזאת של ארגוני שמאל קיצוני בגרמניה, שהם פרו-יהודים ופרו-ישראל, נולדה כתוצאה משתי התפתחויות: קודם כל איחוד גרמניה בעשור הקודם, שהביא גל של לאומנות גרמנית מחודשת; ותהליך מקביל, שהפך את רוב עיתונות המיין-סטרים בגרמניה לעוינת לישראל. הלאומנות הגרמנית המחודשת יצרה שמאל אנטי-גרמני, שמחדד את שיניו נגד הממסד של התקשורת והפוליטיקה הגרמנית. ואם אלה נגד ישראל, אז הקומוניסטים החדשים בעד.
יש להם אתרי אינטרנט פעילים ביותר, שאחד מהם נקרא ´קלאצ´ניקוב´. העיתון הבולט שמתחיל ללכת בקו הזה הוא ´קונקרט´, עיתון קומוניסטי ידוע שפועל כבר מאז מהפכת הסטודנטים ב-68´. בעבר בלטו בין כותביו ועורכיו הטרוריסטית אולריקה מיינהוף ובעלה. לדברי ריימונד פסטנבאואר, ´קונקרט´ עוד לא עשה את כל הדרך לעבר עמדה פרו-ישראלית, אבל הוא בכיוון. ראיתי לפני יותר משנה ראיון שכתבי העיתון ערכו עם אורי אבנרי. הוא חשב שהוא הולך להתראיין במגרש ביתי, אך התברר לו שמדובר בראיון תקיף, שהתנהל בטונים סרקסטיים נגדו, מה שוודאי לא מוכר לו מישראל.
התזה המרכזית של השמאל הקיצוני הפרו-ישראלי מעניינת, משום שהפרוורסיה שהם מגלים בגרמניה ובאירופה בכלל כלפי ישראל היא שיקוף של הפרוורסיה השמאלנית הישראלית, שלינור דיברה עליה. הם סבורים שמטרת-העל של אירופה ובייחוד של גרמניה היא להביא למחיקתה של ישראל מהמפה. כיוון שישראל היא האנדרטה החיה לאושוויץ, מחיקתה תביא גם למחיקתה של אושוויץ מהזיכרון ההיסטורי המכביד. עסקה אינטלקטואלית מושלמת.
האנרכיסטים הקומוניסטים האלה, אגב, שוללים הקמתה של מדינה פלשתינית. הם שוללים בכלל קיומן של מדינות, והם בעד פירוק המדינה מהעולם. אבל המדינה היהודית, מבחינתם, נועדה להיות האחרונה בתור.
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1272

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

על מדשאות הבית הלבן בוושינגטון עמדו נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, ראש
ממשלת ישראל, יצחק רבין, ויו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. השלושה לחצו ידיים רועדות
במעמד החתימה על הסכם אוסלו. עם דמעות בעיניים, תחושה שעידן של שלום מגיע,
מזרח תיכון חדש עומד בפתח ותקווה שלפחות האחים הקטנים של ילדי חורף '73 לא
יילכו לצבא, קיבל רוב הציבור הישראלי את ההסכם.

רק שלושה חודשים לפני מעמד החתימה, בשבעה ביוני ,'93 כתב יצחק רבין מכתב
אישי "סודי ביותר" לשר החוץ שלו, שמעון פרס. הנדון: "מגעי אוסלו". "סופשבוע"
מפרסם לראשונה את תוכנו:

"בהמשך לשיחתנו בנדון ביום א', ,6.6.93 ברצוני לחזור על הנקודות העיקריות
שאמרתי. המגעים הקרויים 'מגעי אוסלו' במצב הנוכחי מהווים סכנה להמשך המשא
ומתןלשלום...

"ראשית הם נותנים הזדמנות לאנשי טוניס לעקוף את השיחות בוושינגטון ומחלישים
אתה גורם החיובי שבהן, תושבי השטחי ם הכלולים במשלחת הפלשתינית. אנשי טוניס
הם הגורם הקיצוני בקרב הפלשתינים הרוצים בתהליך השלום ומונעים מן הגורמים
המתונים יותר להתקדם במשא ומתן איתנו. דבר זה בא לידי ביטוי בולט בסבב
התשיעי) האחרון ( של המשא ומתן. יתרה מכך, הם מונעים מחברי המשלחת הפלשתינית
לצאת להידברות עם נציגי מח'מד )מחלקת המדינה - נ.ע( בוושינגטון.

"לא מן הנמנע שכוונת אנשי טוניס לטרפד כל סיכוי להגיע למשא ומתן ענייני
בוושינגטון ולאלץ אותנו להידבר רק עימם, ואז צפויה סכנה למהלכי השלום והמשא
ומתןעם סוריה, לבנון וירדן...

"מבקש להפסיק המגעים עד לבירור נוסף".

הבירור הנוסף התקיים בהמשך אותו שבוע, ופרס הצליח לשכנע את רבין להמשיך
לאפשר את קיום המשא ומתן עם אנשיו של ערפאת, הלא הם "אנשי טוניס". בשנים
הראשונות לאחר החתימה על ההסכם נהגו פרס ואנשיו לראות את המכתב כעדות לחזונו
של פרס ולמקובעותו השמרנית של רבין. היום, במבט לאחור, דווקא חשדנותו של
רבין עומדת במבחן הזמן.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

יהלום מתייחס כאמור לסעיף 99 בחוק "פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה", הקובע כי: "(א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו מיתה או מאסר עולם; (ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו מיתה או מאסר עולם".

חוק 99 בעניין המסייע לאויב
לחץ כאן להגדלה

בסעיף 100 לחוק נקבע כי "מי שעשה מעשה המגלה את אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98 או 99, דינו מאסר עשר שנים".

בשנת 92' דן בית המשפט העליון בעתירת נאמני הר הבית בה הם ביקשו כי בית המשפט יורה לממשלה לחדול מלקיים מו"מ לשלום עם סוריה. התנועה טענה כי במו"מ דנים בוויתור של ישראל על שטח ברמת הגולן שמשמעותו כי יוצא שטח ישראלי מריבונותה של מדינת ישראל, דבר הנוגד את סעיף 97. בדחותו את העתירה נימק השופט מנחם אלון כי את המו"מ מקיים אדם שמדינת ישראל הסמיכה לכך, ולא יחיד או קבוצה שיכולים להיחשב כמי שנטלו לעצמם סמכות שלא כדין.

גם עו"ד נפתלי וירצברגר פנה אל היועץ המשפטי בדרישה כי יורה לפתוח חקירה מיידית נגד יוסי ביילין ויתר השותפים להסכם ז'נווה. לדברי וירצברגר, ישנם סעיפים בחוק העונשין המאפשרים הטלת עונשי מאסר עולם ואף מיתה על מי שפוגע בריבונות ישראל.

בנאומו הפותח את מושב החורף של הכנסת תקף ראש הממשלה שרון בחריפות את יוזמי הבנות ז'נבה, והאשים אותם בסיוע לטרור. "חבל שיש כאלה בעולם ובישראל המוכנים לסייע לפלשתינים באמצעות יצירת מצג שווא של תכניות אלטרנטיביות, בלי שהם עשו צעד אחד להפסקת הטרור נגדנו". אמר שרון.

ראש הממשלה ציין כי הממשלה קיבלה את תכנית "מפת הדרכים", בתוספת 14 הסתייגויות שהציגה לממשל האמריקני. שרון אמר כי זו "התכנית היחידה", כלשונו, בדרך להסדר בין ישראל לערבים, והזכיר שהממשלה בראשותו קיימה מו"מ לשלום עם ממשלת אבו מאזן. "כל סטייה ממפת הדרכים תסייע לפלשתינים להשתחרר מן המחויבות שקיבלו על עצמם להילחם בטרור".

ראש הממשלה ציין את הפיגועים האחרונים, כגון הפיגוע נגד השיירה האמריקנית, הפיגוע במסעדת מקסים וכן התקרית שנהרגו בה שלושה חיילי צה"ל ליד עפרה, ואמר כי הרשות והעומד בראשה נושאים באחריות. "גמרנו אומר לסלק את ערפאת מהזירה המדינית", אמר שרון. (ח.ש.)
http://www.a7.org/news.php?id=62985

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אבל, דווקא מקרב העם שבאופן יחסי נשא במחיר הכבד ביותר של אותם משטרים אפלים צמחו מי שלא למדו את הלקח, ואשר היו מוכנים בשלהי המאה ה-20, כמו גם בראשית המאה ה-21, להנהיג משטר פאשיסטי-מיליטריסטי של רשות טרור מושחתת, בלב ארץ ישראל. בדרכים עוקפות דמוקרטיה מנסים יהודים מסוימים, הנושאים את שם היהדות, הדמוקרטיה והשלום לשווא, לכפות שוב ושוב על מדינת היהודים להיכנע בפני הצורר הנוכחי. בתחום רפואת הנפש טרם ניתן שם לתופעה. במישור הציבורי ניתן לקרוא לתופעה בשם בייליניזם.

במהלך קידום המכירות של הספר על מחדל 1993 התגאה ביילין בכך שלא דיווח לממונים עליו על מעלליו. כך קידמו שליחיו ביערות נורבגיה את הסכם הדמים, שאליו נגררו בהמשך שמעון פרס (בהסתייגות שהפכה להתלהבות), יצחק רבין (במיאוס) ועם ישראל כולו (המדמם עד היום, לא סופי). בחתרנות דגם 2003 בטירות שווייץ, ממשיך ביילין באותה שיטה פסולה של התעלמות מתוצאותיהן של בחירות דמוקרטיות ובכפיית "פתרון" הזוי, תוך שיתוף פעולה עם נציגי רשות הטרור הפלשתינית. הבייליניזם בהתגלמותו.

2 דברים ניתן לומר לזכותו של ביילין: האחד, הערכה לנחישות ולהתמדה שהוא מגלה, תכונות חיוביות בדרך כלל, וחבל שהן מנוצלות למטרות הרסניות. השני, קשה להגדירו כמשתף פעולה עם האויב, מכיוון שממשלת ישראל, מטעמים בלתי מובנים, נמנעת מלהגדיר את המציאות כמלחמה - מלחמת אוסלו; נמנעת מלהגדיר את רשות הטרור הפלשתינאית כאויב; ומתחמקת מלהורות לצה"ל לפעול במלחמה כמו במלחמה, במטרה לסלק את האויב - לא רק את ערפאת האיש - ולהציל את מדינת היהודים ואת כלכלתה מציפורני הכיבוש הפלשתינאי שהובא ארצה בחסות הבייליניזם.

מה סוד כוחו של הבייליניזם המשחית וגרורותיו? נראה כי תרבות העדר, התגייסות תקשורתית חסרת בקורתיות וחסרת גבולות מצד מי שרואה עצמו ככלב השמירה של הדמוקרטיה, היא המאפשרת לתופעה המסוכנת להמשיך, גם לאחר שהתגלתה כפיגוע ההתאבדות הגדול מכולם, המסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. לפני עשר שנים היה גיוס כללי של אמצעי התקשורת "הממלכתיים" והאחרים למען "חזון המזרח התיכון החדש", והשתקת מי שהעז להתריע על כך שהמלך הוא עירום, ושמגדל הקלפים האוסלואידי עתיד לקרוס עלינו.

בשנים האחרונות פועלים כוהני הגדר למען עגל הזהב התורן - גדר האפליה, שאינה ביטחונית אלא מדינית, על "הקו הירוק" במקום סביב מוקדי הטרור - ושוב לא ניתן לאחרים להצביע על האיוולת התורנית. שוב ושוב מסיתה מקהלה מתוזמרת נגד "מחיר ההתנחלויות", אבל התקשורת "החוקרת" טרם התפנתה לבחון את מחיר הגדר, לא רק עלות ההקמה, אלא גם מחיר התפעול - בדם ובדמים - של הגדר, וכמה "קורבנות הגדר" יצטרפו בעקבותיה אל "קורבנות השלום". וכאילו אין די בכך, שוב נותנת אותה מקהלה כיסוי תקשורתי אינסופי למעשה, שראוי היה לבחון אותו על פי סעיף 97 של חוק העונשין.

העדר הדורסני והמתוקשר מאפשר לעריקה בזמן מלחמה להיקרא סרבנות מטעמי מוסר; לאפליה בין דם לדם להיחשב לגיטימית כביכול; להתייחס לציונות כאל כיבוש ואל שיבת ציון - בשנת ה-100 למות הרצל - כאל קולוניאליזם; להשתמש בשם הנדל"ני "שטחים" ובשם המינהלי-ירדני "גדה" במקום בשמות הגיאוגרפיים-היסטוריים יהודה ושומרון לגבי חבלי ארץ שבמשך 19 שנים בלבד - חצי אחוז מתולדות עם ישראל - היו כבושים על-ידי מי שתקף את מדינת היהודים ביום היווסדה. מול החתרנות הבייליניסטית, מאוסלו ועד ג'נבה, ניצבת ממשלת ישראל הלומה, צה"ל כבול-ידיים, היועץ משפטי לממשלה אשר שותק ואינו מפעיל את סמכויותיו, אבל ממצה את הדין דווקא נגד ערוץ 7 - קול ישראל החופשית, וכנסת אשר איננה מעלה בדעתה לחוקק את החוק לעשיית דין באש"ף ובעוזריו. עד מתי?

הכותב הוא יו"ר איגוד הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
http://www.professors.org.il/Hebrew/index.html

העיר אריאל

קראתי את הסכם ביילין המפורט, כפי שפורסם ב"מעריב" ביום שישי שעבר על ידי בן
כספית, ונדהמתי מן החרפה ומן האווילות, מן ההפקרות ומן ההיתממות המזעזעת.
קשה להעלות על הדעת הסכם גרוע יותר, מתועב יותר, נסגני יותר, שימיט על ישראל
אסון ודאי מכל הסוגים: ביטחוני, מדיני, כלכלי וחברתי, אם ימומש אי פעם בדרך
זואו אחרת. אשרינו שביילין הוא בשלב זה בסך הכל יהודי שצריך להתפרנס, גם אם
מקרנות אירופיות נאיביות ושוחרות רע המממנות בנדיבות את מכירת החיסול של
ישראל. כי לא יכול להיות ספק לכל מי שעיניו בראשו: ההסכם הזה חותר תחת עצם
קיומה של מדינת ישראל במידה שאין הדעת יכולה לסבול. ופירושו של דבר שכל מי
ששותף להסכם זה מן הצד הישראלי - כן, גם עמוס עוז, הרב הראשי של השמאל - הוא
נטול דעת במידה חמורה מאוד, תינוק פוליטי שאיננו מבין מה הוא עושה.

לפני הכל, אחרי שלוש שנות אינתיפאדת כנופיות הרצח )כי לא מדובר כלל בחברה
פלשתינית אחת, אלא בכנופיות כנופיות, מישהו עוד לא מבין את זה?(, נראה הסכם
זה בעיקר כפרס מטורף לחלוטין לפלשתינים על רציחות הזוועה ופיגועי ההתאבדות.
ואכן, לא ייאמן מה מקבלים הפלשתינים, אליב א דהסכם ביילין-עוז, בתמורה
לרציחות התופת שביצעו כאן: למשל, את ההתנחלויות, ריקות מישראלים, שלמות על
בתיהן ותשתיותיהן, חינם אין כסף. עוד לא היה כדבר הזה בתולדות העמים. אבל זה
בדיוק מה שמציע הסכם ביילין: "לממשלת פלשתין תהיה בעלות בלעדית על כל האדמות
וכל המבנים והמתקנים ורכוש אחר שיישאר בהתנחלויות". כלומר, עשרות אלפי
מתנחלים, אולי 100 אלף, אולי יותר, יפונו מבתיהם, יורחקו, יגורשו, ובמקומם
ייכנס ומאות אלפי פלשתינים, אולי עם זכות קדימה לאסירים פלשתינים עם דם על
הידיים, שישוחררו כולם על פי הסכם זה, לתוך בתי חינם ותשתיות חינם, שנבנו
במלואה יזע, הדמעות, החריצות והכסף הישראליים, שלא לדבר על כמויות הדם
שנשפכו. לא ייאמן.

ומי יממן את יישובם מחדש של המתנחלים? נכון, ניחשתם, אנחנו בעצמנו. מתוך
ההסכם: "ממשלת ישראל תהיה אחראית ליישובם מחדש של מתנחלים המתגוררים בשטח
פלשתיני ריבוני". כלומר, לא זו בלבד שהפלשתינים יקבלו כשי חינם את
המיליארדים שהשקענו בהתנחלויות, אלא שהנדיבות הישראלית המבחילה והמקאברית
הזאת תעלה לנו בכסף עצום, כי אנחנו, על פי הסכם זה )אנחנו ולא הקהילה
הבינלאומית,למשל(, נהיה אחראים ליישובם מחדש, לאחר שגירשנו אותם מבתיהם
ונתנו את יישוביהם במתנה.

זאת ועוד: בניגוד למה שאומר השכל הישר והסימטרי, שאם כבר עושים החלפות -
דהיינו, התנחלויות כנגד שטחים במדינת ישראל - אז השטחים שיימסרו לפלשתינים
צריכים להיות מאוכלסים בערבים ישראלים )ממש כפי שההתנחלויות מאוכלסות
בישראלים (,כלומר, אריאל תמורת אום אל-פאחם, נצרת תמורת מעלה אדומים וכיוצא
באלה) כדי שנוכל להיפטר בהזדמנות זו מכל העזמי בשארים והסאלח ראעדים(, הנה
מציע לנו ההסכם הבייליני הזה לתת לפלשתינים שטחי ארץ ריקים, אדמות קיבוצים,
כל טוב הארץ. משמע, אנחנו נישאר עם מיליון ערבים פלשתינים לאומנים השונאים
אותנו בתוך ישראל, ועוד ניתן מאות אלפי דונם ריקים לפלשתינים. זאת ועוד: על
פי הסכם ביילין אמורה ישראל לשלם סכומים עצומים, סכומים בל ישוערו, לקרן
הבינלאומית לשיקום הפליטים הפלשתינים )אף מילה, אגב, על הפליטים היהודים,
מגורשי מצרים ועיראק, למשל(.

על פי הסכם זה, תחויב ישראל לשלם עבור כל "הרכוש הפלשתיני" במדינת ישראל
)למשל, עבור אדמות שיח'-מוניס של אוניברסיטת ת"א(, וזאת על פי "שווי עדכני
והוגן". כך יוטלו על כלכלת ישראל ועל תקציב המדינה סכומים אגדיים לחלוטין,
שימוטטו תחתיה את כלכלת ישראל.

זאת ועוד: על פי הסכם ביילין תורשה ממשלת פלשתין להחזיק ב"כוח ביטחון חזק",
ובהמשך, מבטיחים לנו, יוגדרו בפירוש כלי הנשק שיורשו הפלשתינים לייצר
ולהחזיק. משמע, כל פיתוי הכזב הטמון בהבטחה ל"מדינה פלשתינית מפורזת" הוא
הבל מוחלט. לא מדינה מפורזת ולא בטיח )וכמובן, את מה שלא יתיר ההסכם יתירו
הפלשתינים לעצמם באמצעות כל מיני מנהרות נשק ואוניות נשק(. וכן, ישראל
תתחייב גם להתפרק מהרתעתה האטומית. גם זה אמור בהסכם. איך לא. שנישאר חשופים
מול מיליארד ומשהו תושבי העולם הערבי והמוסלמי.

זאת ועוד: הריבונות הרשמית, החוקית, על הר הבית - לב געגועי המסורת העברית
ולבתקוות אחרית הימים שלנו - תימסר לפלשתינים, והדרך לכותל )שיישאר יעני
בריבונות ישראלית( תעבור דרך כוחות הביטחון הפלשתינים. כבר היינו בקטע הזה
בקבר יוסף, לא? הם כבר שמרו לנו על הקודש שלנו, לא?!

ומעבר לפרטים המבחילים, המסוכנים עד אימה קיומית ממש, אחד אחד, צועק מבעד
למסמך הזה אי הצדק המזעזע. מה?! זה אנחנו שצריכים לשלם פיצויים לפליטים
הפלשתינים?! ואני חשבתי כי הערבים, שהתחילו במלחמה ולא קיבלו את הצעת
החלוקה, ולא הסכימו לשום שלום במשך עשרות שנים, צריכים לשלם לנו, ואפילו עד
קץ כל הדורות. כל המלחמה, כל המתים, כל הפצועים, כל הנכים, כל ההרס, משני
הצדדים, הכל הכל הוא על ראשם ועל אחריותם של אלה שפתחו במלחמה אחר מלחמה
נגדנו, החל ממלחמת השחרור, דרך כנופיות הפדאיון במבצע סיני, עבור בכניסת צבא
מצרים לסיני ב-,7691 אל עבר הבוגדנות המלחמתית בהונאת יום כיפור, ועד
פתח- לנדבדרום לבנון ואל האינתיפאדות המזוינות. אז אנחנו צריכים לשלם?!
אנחנו?!

רק אידיוט מדיני מוחלט, או מי ששכח לגמרי את צדקתנו )כאמור בשירו האחרון של
אלתרמן על השטן שנטע בישראלים את תחושת אי הצדק המופרכת לגמרי(, או לחלופין,
מי שמעוניין מדעת בהשמדת ישראל, יכול להגיע להסכם אומלל ונורא כל כך שיכול
בהחלט להביא על ישראל את קצה. איך יכול עמוס עוז להיות טיפש כל כך? מילא
ביילין.

איך אמר ראש ממשלת מלזיה: מוכרחה להימצא דרך שבה יוכלו מיליארד ורבע
מוסלמים להביס כמה מיליוני יהודים. ביילין ועוז התוו מבחינה זו דרך לדוגמה,
גם אם עשו זאת כנראה בבלי דעת.

לפיד, ש"ס מאחוריך!
שר הפנים, אברהם פורז, נשמע מאוד בטוח וזחוח כשהסביר נוכח מצלמות הטלוויזיה
של חדשות ערוץ 2, כי בלעדי שינוי אין ממשלה, אבל לעומת זאת, יש ממשלה בלי
ששת הח"כים של המפד"ל. ולהוכחה השמיע בטון מנצח איזשהו חישוב של כיתה א':
אחרי שהמפד"ל תפרוש עדיין ייוותרו 62 ח"כים בקואליציה. לעומת זאת, בלי
שינוי, על 15 הח"כים שלה, אין ממשלה. איזו תמימות נואלת ומסוכנת מצד איש
פוליטי האמור לדעת ולחשב את האל"ף-בי"ת של הנתונים הפוליטיים.

פורז שכח, למרבה המבוכה, כי לשינוי דווקא יש תחליף פוליטי מצוין מבחינת ראש
הממשלה: ש"ס ויהדות התורה. יחד הם מהווים גוש נאמן של 16 ח"כים שישמח מאוד
מאוד להצטרף לממשלת שרון ולהחליף את שינוי במשרד הפנים ובמשרד המשפטים
ובמשרד התשתיות. ויש האומרים, אולי פורז שמע על זה?, כי בעיני רוב חברי
הכנסת של הליכוד החיבור לש"ס הוא אפילו טבעי יותר מן החבירה לשינוי.

הרי כבר היינו בקטע הנורא הזה. הרי ש"ס כבר רבצה במשרד הפנים בממשלות
קודמות. הרי אלי ישי ואלי סויסה, בעודם מעודדים את ההשתמטות החרדית הנוראה
מצה"ל,כבר גירשו מן הארץ אמהות לא יהודיות לחיילים קרביים והתעמרו ככל שיכ
לו בעולים חדשים. שלא לדבר על העובדה המחפירה, שישבו בקבינטים מלחמתיים
שהחליטו החלטות חיים ומוות, אבל לא על צאן מרעיתם החרדי. אז עכשיו שוב לחזור
לסיוט החשוך והטפילי הזה, רק משום שפורז וטומי לפיד לא יודעים לקרוא מפה
פוליטית אלמנטרית?

כל הקולות היהירים הנשמעים מפי שינוי עלולים לחולל רעה גדולה בתחום שבו
דווקא ראויה הממשלה הזאת ומשרד הפנים הזה לברכה: הפתיחות בתחום ההתאזרחות,
קץ ההסתה הממשלתית נגד העולים "הלא יהודים", שנואי נפשו של עובדיה, שתמיד
נראו בעיני ש"ס קודם כל כאיום אלקטורלי על ההגמוניה המזרחית.

כדאי לזכור עוד משהו: לא בטוח בכלל שנוכחותו של לפיד במשרד המשפטים נוחה
במיוחד לשרון, בימי החקירות המשטרתיות כלפיו וכלפי בניו השותקים עד בוש,
ואין ספק ששרון זוכר היטב, ולא לטובה, את התבטאותו העצמאית של פריצקי שקרא
לראש הממשלה לדחוק בבניו לדבר. שרון עלול בהחלט להעדיף בשעה משפחתית קשה זו
לערוך משחק כיסאות מוזיקליים: להציב, למשל, את ציפי ליבני, נאמנתו, במשרד
המשפטים, לתת בידי אלי ישי מחדש את משרד הפנים ולהעניק לשלמה בניזרי מלקוח
שמן בצורת משרד התשתיות. למה לא? כבר היינו בסרט המב חיל הזה או בשכמותו.

ייתכן בהחלט ששרון הערמומי ממלכד ממש ברגעים אלה את לפיד בהצהרות שלא יוכל
לחזור בו מהן, בנוסח "לא אסכים לשום פשרה בסוגיית בתי הדין הרבניים". או אז
יביא שרון לפרידה מאושרת משינוי וייקח את ש"ס תחתיה. בפינה כבר מחכה כמובן
שמעוןפרס, שכבר חבש בחייו הרבה שטריימלים למען "השלום".

אה, תגידו, ש"ס, נציגת העניים והמקופחים המזרחיים, הרי לא תוכל להצטרף
לממשלה שגזרה גזירות כלכליות קשות כל כך על הציבור העני. הצחקתם אותי,
רבותיי. הרי התירוצים כבר מוכנים וכתובים מראש. נכון, תגיד ש"ס, הממשלה
הזאת גזרה גזירות נוראות על הציבור. לכן אנחנו כאן, כדי שלא ייגזרו עוד
גזירות כאלה. הרי נתניהו כבר הצהיר שלא יוטלו עוד גזירות על מקבלי
הקיצבאות, אז מה ימנע מש"ס לעלות על הגל ולהבטיח לבוחריה כי בזכותה נמנעו
גזירות נוספות? ותמיד קיים מפלט הפטריוטיות היהודית ופחד "הגויים" ו"הזרים"
הנואל והגזעני: אנחנו, ש"ס, כאן, כדי להציל את אופיה היהודי של מדינת ישראל.
איזה גועל.

והפעם פרס כבר ימצא דרך להצטרף, תאמינו לי. במחיר ששרון אולי ישמח לשלם:
פרישת המפד"ל והאיחוד הלאומי )ש"ס יחגגו את הנקמה ה מתוקה מכל(.

לפיד ופורז פשוט לא מבינים באיזו קלות אפשר לוותר עליהם ולבעוט אותם החוצה.
כדאי שייזהרו אפוא מאוד מאוד, למען כולנו, כדי שסיוט ש"ס בממשלה לא יחזור
להעיב על חיינו.

האם אורית היא מאיה?
אני חייב לחזור לרומן הקסום בחרוזים של מאיה ערד, שרק התחלתי לנגוע בו בחטף
לפני כמה שבועות, ובינתיים העמיקה התפעלותי ממנו. מדובר במעשה חלוצי וחדשני
בשירה הישראלית )ובעצם, בספרות הישראלית בכלל, משום שהמהות הסיפורית של
הרומן המחורז מפקיעה את הדברים מתחום השירה נטו(. מאיה ערד, ילידת ישראל,
בל שנית בת 31, היושבת כיום בסטנפורד, קליפורניה, עשתה בספרה הראשון והבשל
לחלוטין מעשה שקשה היה להאמין שיצליח: היא נטלה את המתכונת השירית והסיפורית
של "יבגני אונייגין", היצירה השירית הרוסית המפורסמת ביותר, וככה פתאום,
באמצע שנת 2003, סיפרה בחרוזים ישראליים וירטואוזיים, כתובים כולם במתכונת
הרומן הרוסי המחורז בתרגום שלונסקי, סיפור ישראלי לגמרי: מעשה בחיילת בחיל
חינוך, שמה אורית )ועל פי הציור הנפלא שצייר בידרמן בכריכה היא דומה להפליא
למחברת עצמה, מאיה ערד(, שהתאהבה בעולה חדש מקנדה, ג'יי, חייל אף הוא, אף כי
מבוגריותר )בן ,(27 שהגיע לבסיס הצבאי שלה. זהו סיפור אהבה קלאסי עם התחלה,
אמצע וסוף, מסופר באלפי חרוזים מצחיקים, אווריריים, טבעיים, חכמים, קצביים
לגמרי, טבועים כולם בחותם ישראליות נפלא, לאורך 190 עמודים.

מול גיבורת הספר, אורית, ניצב אותו ג'יי, חייל בודד )הוריו נשארו
במונטריאול (,הוא קצת דון ז'ואן, כמעט בנוסח ייבגני אונייגין, מחזר אחרי
הגיבורה המעט ביישנית שלנו )אף כי האסרטיבית מאוד, על פי דרכה(, משהה את כף
ידו בכף ידה מיד עם ראשית ההיכרות, מזמין אותה אליו הביתה, ובמקביל, מהלך
בקסמו על כל נשות המדור הצבאי ושאר בנות ומצליח להשיג מן הבוסית הישירה שלו
הקלות צבאיות למכביר, ואורית אמנם עומדת על טבעו: "מאחורי עיני התכלת,/
לחיי הוורד, פני התם,/ המבהיקים בפשטותם,/ יש מוח מחשב תועלת". אבל הפיכחון
המסוים שלה איננו עומד בפני ההתאהבות. לא אספר את כל תולדות ההתאהבות הזו,
החוצה שלבי תאווה, קסם, אכזבה ושמחה לאיד. אגיד רק שתוך כדי סיפור האהבה
המחורז והמושלם הזה )אם גם נטול ההפי אנד( מצליחה מאיה ערד להכיל את המהות
הישראלית בכמה וכמה מטעמיה המרכזיים. השירות בצה"ל, הקיבוץ )הגיבורה היא בת
קיבוץ (,הזהות הישראלית והיהודית )הנדונה כאן על ידי בכירי חיל ההסברה,
שחלקם פרופסורים במילואים(, נופי ירושלים והנגב ושינקין, ריקודי העם
הישראליים, ועוד ועוד פרקי הוויה ישראלית, המתוארים כ אן בחן, בהומור,
בקלילות חכמה מאין כמוה.

הנה לדוגמה תיאור פושקיני של נסיעה בנתיב תל-אביבי מהיר. ראשית ההיכרות בין
אוריתלג'יי, הוא מסיע אותה במכוניתו, כשמתברר לה פתאום שהוא גר בכתובת
מפתיעה. חרוזים ישראליים לגמרי בתוך מתכונת רוסית לגמרי:

מעט מעט גובר העומס,

בנתיביו של כביש מהיר.

מצטופפים שלטי פרסומת,

וכבר באופק קו העיר.

'לאן?' ישאל, והיא נבהלת:

'לאן אתה?' תשיב שואלת,

וזה, קולו עשן נשנק,

עונה :'אני - רחוב רנ"ק'.

רנ"ק! זיכרון ימים עברו!

ועוד תקשה: איזה מספר?

אמנם? ההפתעה תגבר:

הרי שם סבתא פעם גרה!

ובפתאום נשמע קולו:

אולי תרצה היא לעלות?

וכך מתגלגל סיפור האהבה הזה, שאי אפשר ליהנות ממנו בשלמות בלי להכיר את
המקורה פושקיני. תמיד הסכימו כולם ששלונסקי תרגם תרגום מפליא את "יבגני
אונייגין", ועם זאת, נשמעה טענה כי פושקין ברוסית הוא פשוט לגמרי, ואילו
פושקין בתרגום שלונסקי הוא קשה עברית. מאיה ערד מחזירה את פושקין לפשטותו,
בעברית ישראלית.

והיא עושה עוד משהו. היא עונה סוג של תשובה נשית ל"יבגני אונייגין". כי
בעוד "יבגני אוניי גין" הוא סיפור הדון ז'ואן, אהוב הנשים ונוטשן, הרי
סיפורה של מאיה ערד מתאר את הצד השני, הנשי, של המטבע. סיפורה של הנערה
שהדון ז'ואן נטש אותה. וכדאי להשוות בנקודה זו, גם כדי להיזכר בטעמיו
הנפלאים של פושקין בתרגום שלונסקי.

הנה אפוא פושקין תחילה, בתרגום המופלא של שלונסקי. להלן מתאר גדול המשוררים
הרוסים את התמכרותו של אונייגין למין היפה, ואיך הפכה כל התאהבות כזו, לאחר
שהתממשה, לשנאה. הבית הבא מתאר את התמכרותו של יבגני אונייגין לאהבת נשים:

בעלומי הייתי עבד

למין יפה, עירום, רפה;

את שרירותו, שרירות כוזבת,

היה כחוק עלי כופה.

משהוצת בלב הלהט,

הייתה אישה אלי מופעת

כסמל אלוהות תמה;

בעוצם רגש וחוכמה.

ככליל שלמות הייתה מזהרת,

למראיתה לבי גווע:

אהבתה לי נחשבה

פסגת האושר הנבצרת.

לחיות, לגווע על ידה -

רק זה היה לי ראש חמדה.

אבל בהמשך, בבית הבא אחריו, מתאר פושקין איך נהפכה האהבה לשנאה:

פתאום תכלית שנאה שנאתיה,

לבי רעד, עיני דמעה,

בחיל ועוצב ראיתיה

ככלי מלא כוחות טומאה;

כחץ שחוט מבט עיניים,

חיוך וקול וניב שפתי ים -

הכל בה רעל אבדון,

שופע כחש וזדון - - - -

והנה, לעומת זאת, מאיה ערד, המתארת את תחושת הבחורה המאוהבת אחרי שהבחור
מואסבה איכשהו. הנה, למשל, כמה שורות מתוך הקימה אל הבוקר שאחרי:

פגע בו אור, יפקח הוא עין,

מביט בה כמו הייתה זרה.

מדוע? ממתי? מנין?

ומתהפך בחזרה.

ובהמשך:

וכשישאל: "מה השעה?"

כבר למשמע קולו תדע היא

בוודאות לאשורה:

דבר מה איננו כשורה.

אבל כמו שיודעת המשוררת החכמה: "דבריו הן מוכרים אין קץ הם:/ סוף סוף שניהם
לאילדים./ יישארו גם ידידים". וכו' וכו'. הסיפור הידוע.

ויש גם פואנטה שלא אספר אותה, על אף שמחמדי הספר הזה עשויים מן החרוזים
ולאו דווקא מהסתעפויות העלילה, ובכל זאת, הרי זה רומן, אם גם רומן בחרוזים,
ויש עלילה, ואסור לספר לקורא שעוד לא קרא.

אם יש סיכוי לשירה הישראלית הכתובה להפוך מחדש לתופעה מרכזית בקרב המוני
קוראים) למשל, ברמת הפזמון הישראלי במיטב גילוייו(, הרי זה רק באמצעות סוג
כזה של כתיבה: גם פשוטה, גם נהדרת )ממש כמו שפושקין איחל לעצמו בפתיחת
"יבגניאונייגין": "יהי נא כן, ביד אוהבת/ קבל נא שלל פר קי שירה:/ גם
שוחקה, גם נעגמת,/ עממייה אף מרוממת/ בת מזמוטי הנמהרה"(. וזוהי גם מאיה ערד
שלנו: עממייה אף מרוממת. אין נוסחה אחרת להצלחה אמיתית עם הקוראים.

)מאיה ערד, "מקום אחר ועיר זרה", רומן בחרוזים, הוצאת חרגול, 190 עמ'(
http://images.maariv.co.il/cache/ART566896.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.