רון פונדק עובר כל גבול מצדיק את פיגועי הפת''ח  

מסמך ג'נבה אומר את האמת האכזרית: זה ההסכם היחיד האפשרי. אולם, הניתן לשלם מחיר נורא כזה – ולהישאר בחיים?

קראו, ושיפטו בעצמכם:

ירושלים: הריבונות על הר הבית והעיר העתיקה עוברת למדינת פלסטין, וגם הר הזיתים, מגדל דוד, מנהרת הכותל והר חומה. שיטור של אמריקנים, רוסים, אירופים, או"ם ו"אזוריים" (מצרים? ירדנים?).

למרות הבטחתם לא צרפו מחברי החוברת את מפת חלוקת העיר. הם חוששים כנראה, שהירושלמים לא יכירו עוד את עירם.

גירוש אחים: נגד לפחות 150,000 יהודים, שיוצאו מבתיהם בכוח, ולתוכם יכנסו פליטים פלסטינים. הגירוש יקיף גם את אריאל, אפרת, קריית ארבע וחברון, עמנואל ומרבית יישובי יהודה, בנימין והשומרון

כביש מודיעין-ירושלים, כביש ירושלים-יריחו, כביש הבקעה, כביש ים המלח-עין גדי – בריבונות פלסטינית. יהודים ייסעו בהם עפ"י "הסדר מיוחד" (כמו היום בשכם וברמאללה עפ"י הבטחות אוסלו).
קבר רחל, מערת המכפלה, קבר יוסף, קבר שמואל הנביא – כולם בריבונות פלסטין.

הנגב: תמורת מעלה אדומים וכו' תורחב רצועת עזה על חשבון אדמות מערב הנגב וחבל לכיש. גדר הגבול תיגע בבתי הקיבוצים.

הנגב יבותר ע"י "מסדרון" בשליטה פלסטינית מלאה, שישראל לא תורשה לסגרו. בפרוזדור תניח המדינה הפלסטינית בין היתר "מתקני תשתית חיוניים".

ריבונות ישראל תוגבל ע"י כוח רב-לאומי שיפקח על הנסיגה, יגן על "השלמות הטריטוריאלית של מדינת פלסטין" (מפנינו!) ויפקח על מעברי הגבול. ישראל לא תוכל להזיזו. כך עוברת קבלת החלטות חיוניות לביטחוננו ולעצמאותנו - לאו"ם. אם נציית, נהפוך לשטח-חסות, אם נסרב – צפוי לנו גורלה של סרביה.

הפליטים: חבורת ג'נבה נכנעת לדרישת הערבים ל"הודאה באשמה" בכך, שישראל תכיר בהחלטת האו'ם 194 (המעניקה לפליטים את "זכות השיבה"). לפליטים תינתן אופציית ה"שיבה" למדינת ישראל, ועל פיה ניאלץ לקבל כמות "ממוצעת" ממה שיקלטו אחרים. כמו בבדיחה הידועה: בעיקרון "השיבה" הכרנו , נותרו רק המספרים.

ישראל תכיר במדינה הפלסטינית ביש"ע ובירושלים ההיסטורית, היא ציון, כ"בית הלאומי" של העם הפלסטיני. בכך חדלה להיות מדינה ציונית

ישראל גם תחוייב לשלם פיצויים, ולשם כך ישאירו המתנחלים את נכסיהם "בשלמות" ותוגש "רשימת מצאי מוסכמת" לבעלים החדשים, המדינה הפלסטינית. שווי הנכסים יקוזז מן הפיצויים שישראל תצטרך לשלם, אולם מן הסכום הזה יופחת "הנזק שנגרם בגלל ההתנחלויות". כך תשלם ישראל פיצוי על "פשע" ההתנחלויות. הפיצויים שתשלם ישראל ישמשו גם להנצחת "חוויית הפליטות" (מוזיאון-שואה-פלסטיני). ישראל אפילו תפצה את המדינות ש"ארחו" אותם.

אם אי פעם מדינה הלכה לקנוסה (שם הקיסר הגרמני כרע ברך בשלג, יחף, בכותונת של חוטא, בפני האפיפיור) – זה מה שביילין ועדתו מכינים למדינת היהודים.

להשלמת התמונה: כל המחבלים – לרבות הרוצחים – ישוחררו. אימוני חיל האוויר מעל ליש"ע - יהיו בפיקוח בינלאומי. ייפתח תהליך של פירוק ישראל מנשק אטומי ("לבניית מזרח תיכון חופשי מנשק להשמדה המונית בלתי קונבנציונאלית"). ועל הכול: ישראל תכיר במדינה הפלסטינית ביש"ע ובירושלים ההיסטורית, היא ציון, כ"בית הלאומי" של העם הפלסטיני. בכך חדלה להיות מדינה ציונית.

ממסמך ג'נבה עולה ריח רע מימים עתיקים. המסמך הזה הוא לציונות כמו הברית החדשה ליהדות. כאז, כן עתה – מי שיישאר נאמן לציונות-ציון, לא יוכל לחיות תחת קורת גג אחד עם ציונים מומרים, ציונים משומדים.

אם, חלילה, ייושם בפועל האוונגליון מג'נבה, ייחצה העם היהודי – בישראל ובתפוצות – לשניים, והחיים בארץ בין שני העמים ממוצא יהודי ייהפכו לגיהינום. הבית השלישי כפי שאנחנו מכירים אותו לא יחרב באש ובחרב.

בחסות בינלאומית, הוא יסיים את חייו כמדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל, ללא כאב.

זהו מחיר ג'נבה. הצגתו בכל בית בישראל היא שרות חשוב לציבור.
http://www.a7.org/article.php3?id=2147

מרצ ושח"ר התאחדו למפלגה חדשה: יעד

רק עשרה אחוז מחברי ועידת מרצ הכריעו בעד איחוד עם תנועת שח"ר בראשות יוסי ביילין. המפלגה החדשה, יעד, תשים דגש על צדק חברתי ושלום. שריד: אנחנו לא עומדים להחליף את ה"אני מאמין" שלנו
אטילה שומפלבי

ועידת מרצ החליטה היום (א') ברוב גדול לתמוך בהצעת הנהלת המפלגה להתאחד עם שח"ר, תנועתו של יוסי ביילין ובעד הקמת מפלגה חדשה בשם יעד (ישראל עובדת דמוקרטית).

כ-400 חברי הוועידה שהגיעו לישיבה שהתקיימה בגני התערוכה, ומהווים רק כעשרה אחוז מכלל חברי הוועידה, דחו הצעות לסדר של חברים שדרשו לבטל את האיחוד עם שח"ר (שלום, חינוך, רווחה). כמו כן קיבלו חברי הוועידה את ההצעה לקיים בחירות מקדימות סגורות, בהן יוכלו להצביע רק חברים שיתפקדו החל ממחר ועד ה-31 בינואר. הפריימריס אמורים להתקיים, ככל הנראה, בחודשים הקרובים.

כמה מחברי ועידת מרצ הביעו את התנגדותם לחיבור עם שח"ר ולהקמת מפלגה חדשה. אחד מהם, הנרי אלקסלסי, ציין כי "זהו יום עצוב, ועצוב לראות אולם ריק. חבל שעל רקע פרסונלי ייעשה מהלך שאף אחד לא ביקש אותו, לא צריך אותו, ואף אחד בעם לא דרש אותו. זה עצוב שבמו ידינו נוריד את דרכה של מרצ כדי לעשות סידור עבודה למישהו".

עם זאת, חברי הכנסת של מרצ הביעו תמיכה בחיבור ובהקמת המסגרת החדשה. ח"כ חיים אורון אמר כי "המסגרת הזו חשובה כדי להציג אלטרנטיבה למדיניות ההרס והאסון של הממשלה הזו. זו מסגרת שתצטרך לשאת על כתפיה הן את המאבק לצדק חברתי והן את המאבק לשלום ואין אנשים מתאימים יותר מאשר האנשים היושבים כאן".

שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני אמרה: "אני מברכת על השותפות ואני מקווה שנצא לדרך ברגל ימין על מנת שהשמאל יגיע למטרותיו כי הוא הצודק והוא יצליח. אנחנו נצליח ונגשים הכל, אם נלך ברוח טובה ובשמחה לאיחוד השורות והרחבת הדרך".

יו"ר מרצ לשעבר, ח"כ יוסי שריד, הביע גם הוא תמיכה, ואמר: "אני שבע רצון מהמפלגה החדשה ואין שום סיבה שבעולם שאנשים עם מכנה משותף יהיו במסגרות נפרדות. אני לא שמח מגוויעתה של מרצ, אבל אני שמח שקמה מסגרת חדשה שאני עצמי יזמתי ואנחנו לא עומדים להחליף את האני מאמין שלנו". שריד אמר כי הוא מאמין שהמסגרת החדשה תמשוך אליה את הציבור והבהיר כי אין בכוונתו להתמודד לרשות יע"ד. "אילו הייתי רוצה, הייתי עושה זאת עכשיו ולוקח כנראה בהליכה".

רק ח"כ רן כהן מתח ביקורת מסוייגת ואמר: "אני לא לגמרי רגוע לגבי המצע החברתי-כלכלי. בימים אלו אנחנו צריכים להיות שמאל חברתי, רדיקלי. אפשר לחבר את השמאל לעם ואת העם לשמאל ואנחנו יכולים לעשות זאת. אנחנו זקוקים לעיתון, לעבודה בסניפים ולפעילים שפועלים בשטח".

(30.11.03, 20:16)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2827230,00.html

"ערפאת מעוניין בקידום "הסכמות ז'נבה" משום שהוא מעוניין ללבות מחלוקות בחברה הישראלית ולערער את מעמדה הבינלאומי של ממשלת ישראל", דברי ד"ר בוקעי.

ערפאת שיגר את יועצו לביטחון לאומי ג'יבריל רג'וב לטקס החתימה על מסמך ז'נווה, שייערך בשוויץ היום.

מקורות ערביים טענו כי ההחלטה של ערפאת נובעת משיקולים אישיים-פוליטיים. הוא מעוניין שרג'וב ייצג אותו בטקס החתימה, בצדו של פארס כדורה, אך בד בבד הוא מסרב להביע תמיכה ביוזמת המסמך, ואומר כי היא אינה מייצגת את הרשות הפלשתינית.

ערפאת מעוניין, אומרים המקורות הערביים, לשמור על הזיקה המסורתית שבינו לבין גוש השמאל בישראל, וכן עם ארגונים ועם גופים בינלאומיים התומכים ביוזמה.

עם זאת הוא חש את ההתנגדות שמעוררת היוזמה בציבור הערבי ולכן נזהר לבל תידבק בשמו בקרב בני עמו. מאחורי הקלעים הוא היה בין הראשונים שהצטרפו לגל ההתנגדות למסמך.

ככלל, לא הביע ערפאת בפומבי, לא תמיכה ולא התנגדות כלפי היוזמה, והוא מצליח להחזיק בשתי העמדות המנוגדות גם יחד.

במאמר בבטאון "נתיב" של חודש נובמבר כתב ד"ר דוד בוקעי, מזרחן בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, כי ערפאת מעוניין בקידום "הסכמות ז'נבה" משום שהוא מעוניין ללבות מחלוקות בחברה הישראלית ולערער את מעמדה הבינלאומי של ממשלת ישראל. מבחינתו של ערפאת, כך כתב בוקעי, עד שההסכם הווירטואלי הזה ייזרק אף הוא לסל האשפה של ההיסטוריה, לאחר שיירצחו עוד יהודים, בינתיים הוא יזרע מחלוקות סוערות בציבור הישראלים, ואלה ימשיכו להכות זה בזה ויחריפו את הפילוג והשסעים. כך יצליח ערפאת להקטין את יכולת המיקוח של ממשלת ישראל, ואת מרחב התמרון העתידי שלה.

בוקעי מוסיף כי עבור ערפאת משמשות ההסכמות מכשיר לשיקום מעמדו, שהתערער גם אצל ידידיו באירופה, ולהצגתו כרודף שלום וכפרטנר להסדרים מדיניים. פעילות מעין זו נקט ערפאת כבר בתחילת שנות השבעים, באמצעות טקטיקת הפגישות עם אישי שמאל בישראל, והיא נמשכה ביתר שאת בשנות השמונים. כעת הוא חוזר לאותה מדיניות, וזאת כדי להיגאל מן המלכוד שבו הוא נמצא. בוקעי הוסיף כי מדובר בטקטיקה ידועה בעולם הערבי, והיא, כלשונו, "עידוד וסיוע לארגוני אופוזיציה של היריב, כדי לפגוע בלגיטימיות של השלטון". (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=66126

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

@ מקור רשת ב'....

בכירים בארגון הפתח' יוצאים להשתתף בחתימהעל הסכמות ז'נבה!!
06:45, 1 דצמבר 2003 / ו' בכסלו תשס"ד

הוועדה המרכזית של הפתח' אישרה היום את יציאתם של בכירים באירגון ובראשם כדורה פארס לז'נווה היום בבוקר, כדי להשתתף בחתימה החגיגית על הסכמות ז'נבה. זאת לאחר שערפאת אישר זאת. פארס טען כי כל הבעיות יושבו וערפאת ביקש ואף לחץ על חברי המשלחת לצאת לז'נבה.

מקורות ערביים טענו כי ההחלטה של ערפאת נובעת משיקולים אישיים-פוליטיים. הוא מעוניין שרג'וב ייצג אותו בטקס החתימה, בצדו של פארס כדורה, אך מסרב במקביל להביע תמיכה ביוזמת המסמך ואומר כי היא אינה מייצגת את הרש"פ.
http://www.a7.org/news.php3?id=66120

@ אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית''

@ המשך הפרק בקישור המצ"ב...:-
2. פרק 2: ''תורת הפת''ח''
http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#2

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

חברי הכנסת הטסים לז'נבה לא קיבלו את אישור וועדת האתיקה של הכנסת, האמורה לבחון מי הם הגורמים הממנים של הטיסה, ולבדוק אפשרות לתיאום אינטרסים זרים.

וועדת האתיקה של הכנסת תדון בנסיעתם של עשרה חברי כנסת לטקס בז'נבה. חברי הכנסת שיטוסו לטקס אמורים היו להודיע לוועדת האתיקה על נסיעתם שכן הם נוסעים שלא במימון הכנסת ועל ועדת האתיקה לאשר נסיעה שכזו לאחר שיבדקו אם בנסיעה שיתוף אינטרסים עם גורמים זרים. לעומת זאת הח"כים הטסים לא הודיעו כלל לוועדה על כוונתם לטוס ועל הגורמים הממנים את הטיסה.

הועדה אמורה לפתוח בהליכים משמעתיים נגד חברי הכנסת.

הח"כים הנוסעים אומרים כי לא ביקשו את רשות הוועדה שכן ידוע להם הרכבה הימני של הוועדה וצפו כי הנסיעה לא הייתה מאושרת להם ולכן העדיפו להיענש על ידי הוועדה ולא לקבל איסור כהחלטת הוועדה המחייבת.

בשיחה עם כתבנו שמעון כהן אומר יו"ר וועדת האתיקה חבר הכנסת אלדד (האיחוד הלאומי) כי "על פי תקנון הכנסת מחוייב כל ח"כ שמקבל מימון חיצוני לנסיעתו לבקש את אישור וועדת האתיקה של הכנסת".

אלדד הבהיר כי עד כה לא נפתחו הליכים משמעתיים נגד הח"כים הטסים כיוון שהטיסה טרם בוצעה "ואולם כעת, משהמטוס יצא לדרכו, נחכה לשמוע מי השתתף בטיסה, מי ביקש אישור ומי לא ונדון בסוגייה". אלדד אמר כי למיטב ידיעתו לא קיבלו הח"כים אישור שכזה.

ח"כ אלדד הבהיר כי העונש הצפוי ביוקת הכנסת למי שלא ביקש את אישור וועדת האתיקה הוא "מנזיפה והערה ועד הרחקה מדיוני הכנסת לפרק זמן מוגדר או הטלת קנס כספי".

יצויין כי את התלונה נגד הח"כים הגיש לוועדת האתיקה חבר הכנסת יולי אדלשטיין (ליכוד). (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=66142

ש_ש
חבר מתאריך 7.4.02
23873 הודעות 13:18 01.12.03

הליכים משמעתיים נגד הח''כים שיצאו לטקס החתימה

הליכים משמעתיים נגד הח"כים שיצאו לטקס החתימה בשווייץ
ועדת האתיקה של הכנסת צפויה לפתוח בהליכים משמעתיים נגד עשרת חברי הכנסת שיצאו לטקס ההשקה של הסכם ז`נבה בשוויץ. זאת משום שלא ביקשו את אישור הוועדה לנסיעה, כפי שנדרש.

http://www.nana.co.il/Common/GeneralModules/Ticker/PopUp.asp?ServiceID=16&ArticleID=89894

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

האם ההסתה חוזרת? ל-ynet נודע כי פסק הלכה שהוציאה קבוצת רבנים, ובראשם בנו הבכור של הרב עובדיה יוסף מנהיג ש"ס, הרב יעקב יוסף, טוען כי החותמים על הסכם ז'נווה הם "בוגדים". ההסכם אמור להיחתם בטקס בז'נווה הערב (יום ב').

על פסק ההלכה חתומים חברי ועד רבני "עמותת פיקוח נפש" בראשות הרב יעקב יוסף, הרב יוסף גרליצקי מחב"ד והרב דוד דרוקמן, רב העיר קריית מוצקין (שהוציא לפני מספר שבועות פסק הלכה לפיו יש לשרוף את ההסכם).

העמותה נוסדה בתקופת ממשלתו של יצחק רבין והיא מאגדת בתוכה כ-250 רבנים. רבני העמותה זכורים בין היתר כמי שפירסמו פסקי הלכה נגד ממשלתו של רבין ופעולותיה במהלך תהליך אוסלו. בין היתר הוציאו פסק הלכה לפיו "המוסר שטחים מביא לשפיכות דמים".

אמש התכנסו הרבנים והוציאו פסק הלכה חמור נוסף, הפעם נגד מחברי הסכם ז'נווה: המעשה מוגדר כ"בגידה", וחותמי ההסכם - "בוגדים". עוד נאמר בהחלטת הרבנים כי "יש להעמיד לדין את הישראלים המשתתפים בקרנבל ההסכם - באשמת חתירה תחת אושיות המדינה ועירעור ביטחון ישראל".

הרב דוד דרוקמן אישר ל-ynet את ההחלטה שלו ושל חבריו, והבהיר: "יש להעמיד את הפושעים האלה לדין בגין בגידה בעם ישראל. יש להוציא אותם מחוץ למחנה האנושי. הם פושטים את צווארינו לשחיטה".

בחלקו השני של פסק ההלכה תוקפים הרבנים את איציק סודרי, הדובר לשעבר של תנועת ש"ס, ואת עו"ד דוד גלס, היועץ המשפטי של ש"ס, שהוזמנו לנסיעה לז'נווה. בפסק הדין מכנים אותם הרבנים "סוררים ופורקי עול מלכות שמיים" וקוראים לרב עובדיה יוסף להתנער מהם לחלוטין.

איציק סודרי אמר בתגובה ל-ynet: "זה פסק הלכה הזוי של אנשים הזויים. אני מתפלא שיש מי שמוכן לקרוא להם בתואר הנכבד רבנים".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2827760,00.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ההסכם טבול בדם


הסכם זנבה
http://www.nfc.co.il/Home/L02-S-0093-00.html?tag=8-01-48

חכמי דת

ליפקין-שחק: אי אפשר להמשיך לחיות כדי למות; ערפאת הודיע: תומך בהסכם
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35250-00.html?tag=8-04-10

לא רק בישראל מתפרסמים פסקי הלכה נגד יוזמי הסכם ז'נבה. גם אגודת חכמי הדת של פלשתין יוצאת היום נגד ההסכם (יום א', 2.12.03) ומפרסמת פסק הלכה הקובע כי הסכם ז'נבה פסול מבחינה הלכתית.

"זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים למולדתם ולבתיהם היא זכות היסטורית והלכתית שלא ניתנת לשינוי ולא חולפת עם הזמן. הסכם או חוזה שאינו כולל את זכות השיבה המלאה ללא תנאי, הוא מבוטל מבחינה הלכתית ואינו מחייב את העם הפלשתיני".

פסק ההלכה יוצא נגד האופציות העומדות על הפרק ונגד מתן פתרון חלופי לסוגיית הפליטים, בדמות פיצוי, יישוב הפליטים במדינות ערב או דחיית השיבה. "כל מי שיסכים לפיצוי כתחליף לשיבה, הנו בבחינת מוכר את המולדת או מוותר עליה".

גל מחאה בעזה ובערי הגדה נגד הסכם ז'נבה

תנועת החמאס פרסמה הערב הודעה בגנות הסכם ז'נבה וקראה לרשות הפלשתינית להתנער מן ההסכם ולהסיר את הגיבוי הניתן לחותמים עליו. בכיר התנועה, ד"ר עבד אל-עזיז רנטיסי, אמר כי ההסכם מסוכן עבור העם הפלשתיני יותר מהצהרת בלפור. גם ארגון הג'יהאד האיסלמי פרסם היום הודעה והביע התנגדות מוחלטת להסכם ז'נבה.

תהלוכות ועצרות נוספות נערכו בערים הפלשתיניות בגדה, ובהן שכם ורמאללה. 400 סטודנטים השתתפו בעצרת שארגנה אוניברסיטת א-נג'אח בגנות ההסכם. עצרת נוספת התקיימה באוניברסיטת בית לחם.

אתמול (יום א') התקיימה תהלוכה בח'אן יונס שארגן פלג צבאי של הפת"ח. במהלך התהלוכה נורו יריות באוויר והופנתה הזהרה כלפי החותמים על ההסכם שלא להמשיך את הפגישות עם הצד הישראלי. גם במחנות הפליטים הפלשתיניים בלבנון נשמעו אתמול קולות מחאה נגד ההסכם.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35279-00.html?tag=7-56-59

המופתי של ירושלים: אסור לוותר על זכות השיבה

דווח מבט לתקשורת פלסטינית: פתוא של המופתי של ירושלים: אסור לוותר על זכות השיבה.
שיח' עכרמה צברי: "האדמה הפלסטינית אינה סחורה המוצעת למכירה ולרכישה אלא הקדש אסלאמי מבורך ומקודש"
03/12/2003

דווח מבט לתקשורת פלסטינית: פתוא של המופתי של ירושלים: אסור לוותר על זכות השיבה

שיח' עכרמה צברי: "האדמה הפלסטינית אינה סחורה המוצעת למכירה ולרכישה אלא הקדש אסלאמי מבורך ומקודש"

"המופתי של ירושלים והאדמות הפלסטיניות, שיח' עכרמה צברי, שלח באמצעות מברק פסק הלכה, שבו הדגיש, כי קבלת פיצויים על האדמה הפלסטינית שקולה למכירתה והדבר אסור בתכלית האיסור מבחינה הלכתית. הוא אמר: "על המקבל פיצויים על נכסיו חל פסק ההלכה, שהוציאו חכמי הדת של פלסטין עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת. פסק זה מטיל איסור חמור על קבלת פיצויים, משום שהאדמה הפלסטינית אינה סחורה המוצעת למכירה ולרכישה אלא הקדש אסלאמי מבורך ומקודש"… הוא הדגיש, כי השיבה הנה זכות מקודשת ואין חלה עליה התיישנות."

http://arab.newsnet.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=15



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

==

חוברות בערבית עם סעיפי ההסכם מחולקות בחינם ברחבי הרשות

החוברת הופקה במימון שוויץ; לא ברור האם הרשות הפלשתינית מושכת בחוטי המהלך החדש; ספק אם המהלך לא ייתקל בהתנגדות; ביקורת במועצה המחוקקת הפלשתינית: מסע הטעייה של דעת הקהל הפלשתינית - הנוסח בערבית שונה מהנוסח המקורי של ההסכם.
02/12/2003 |




המשלחת הפלשתינית ששבה אתמול (יום ג', 2.12.03) לשטחי הרשות הפלשתינית בתום טקס החתימה על הסכם ז'נבה לא התקבלה בזרי דפנה. מה שהמתין אתמול לשושביני הסכם ז'נבה מן הצד הפלשתיני הוא רחוב גועש, זועף ולא אוהד. אין ספק שהמשימה בה החלו יזמי ההסכם לא רק שלא הסתיימה, אלא שהדרך הניצבת לפניהם עוד ארוכה מאוד.

הבוקר נודע כי הבכירים הפלשתינים אשר הביאו את ההסכם לראשונה אל התודעה הפלשתינית, יוצאים כעת במסע הסברה לשיווק ההסכם בקרב הציבור הפלשתיני. בימים האחרונים מופצת בשטחי הרשות הפלשתינית חוברת הסברה בשפה הערבית המפרטת את סעיפי הסכם ז'נבה. חוברת ההסברה הופקה במימון שוויצרי והיא מחולקת בחינם לתושבים הפלשתינים.

לא ברור מיהם בדיוק אותם הגורמים המושכים בחוטים ועומדים מאחורי ההפצה ההמונית של "חוברת ז'נבה" ברחבי הרשות. האם הרשות הפלשתינית עצמה עומדת מאחורי המהלך?! לא ידוע. דבר אחד ברור - נכון לרגע זה הרשות אינה עושה דבר כדי לסכל את המהלך השיווקי החדש, שאינו זוכה ללגיטימציה רבה ברחוב הפלשתיני.

מסע הסברה או מסע הטעייה?!

ראש רשות הצנזורה במועצה המחוקקת הפלשתינית, חסן אל-ח'רישה, מתייחס הבוקר בעיתון "אל-קודס אל-ערבי" היוצא לאור בלונדון, למסע התעמולה בעד הסכם ז'נבה ואומר: "ההסכם הזה הוא פארסה חדשה. נוסח הסכם ז'נבה בערבית אינו מחייב את הצד הישראלי. הצד הישראלי מחויב אך ורק לנוסח באנגלית".

אל-ח'רישה מאשים את הגורמים האחראים למהלך החדש בניסיון להטעות ולהוליך שולל את דעת הקהל הפלשתינית: "מה שמתפרסם בנוסח בערבית - אינו משקף את ההסכם האמיתי. מדובר בזלזול והעלבה כלפי האזרח הפלשתיני".

הרחוב הפלשתיני רחוק מלקבל את מסע התעמולה בעד הסכם ז'נבה המוותר מבחינתו על אחד העקרונות הלאומיים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם, הרי הוא זכות השיבה. ספק רב, אם המהלך החדש לא ייתקל בהתנגדות נמרצת.

בימים האחרונים ידעו ערי הגדה ועזה הפגנות מחאה ופעילויות רבות שאורגנו בעיקר על-ידי ארגוני הסירוב, כנגד התמיכה בהסכם ז'נבה. ביטוי נוסף לגל מחאה הגורף, ניתן אתמול, בפסק הלכה שפרסמה אגודת 'חכמי הדת של פלסטין' בו התירה את דמם של החותמים על ההסכם. "ההסכם פסול מבחינה הלכתית", נקבע בפסק ההלכה.

בתוך כך, ייצא היום שר ההסברה הפלשתיני לשעבר ומיזמי הסכם ז'נבה, יאסר עבד רבו, לוושינגטון יחד עם כמה ממנסחי ההסכם מן הצד הישראלי, על מנת להציג את ההסכם למזכיר המדינה האמריקני, קולין פאוול, אשר ישוב בסוף השבוע לארה"ב מביקור בצפון אפריקה. עבד רבו קיבל לפני מספר ימים תזכורת על "התוצאות האפשריות של מהלכיו", עת פתחו חמושים פלשתינים ביריות לעבר ביתו ברמאללה.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35298-00.html?tag=13-06-26

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מדיניות
משא ומתן מדיני יתקיים תוך מאבק נחוש נגד האלימות והטרור ותוך מלחמה במניעי הטרור, להבטחת ביטחונה של המדינה ושל אזרחיה.
מפלגת העבודה תחתור לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, במגמה להגיע לפתרון שיביא לקץ הסכסוך.
עקרונות הסכם הקבע:
א. שתי מדינות לשני עמים שיחיו בשלום זה לצד זה.
ב. הגבול בין שתי המדינות ייקבע במשא ומתן בין הצדדים.
ג. גושי ההתיישבות הגדולים יצורפו למדינת ישראל. ההתנחלויות ביש"ע, שאינן בגושי ההתיישבות המסופחים, יפונו.

א. ירושלים, על כל שכונותיה היהודיות, היא בירתה הנצחית של מדינת ישראל. ב. בעיר העתיקה וב"אגן הקדוש" יונהג משטר מיוחד שיביא לידי ביטוי את ייחודו של המקום לשלוש הדתות. ג. המקומות הקדושים ליהדות יישארו תחת מרות ישראלית.
בעיית הפליטים תבוא על פתרונה בהסדר הוגן, בהשתתפות מדינות האזור והקהילה הבין-לאומית, אך לא בהענקת זכות השיבה.
היפרדות מהפלסטינים
א. בהעדר הסכם מדיני, תפעל ממשלת ישראל להיפרדות מהפלסטינים בדרך של קביעת גבול ביטחון.
ב. העבודה תציב חלופה של תכנית הפרדה חד-צדדית מהפלסטינים, באופן יזום על-פי שיקולי הביטחון.
ג. תוכנית זו תביא לסיום השליטה בעם אחר.
ד. יפונו התנחלויות מבודדות באיו"ש (בעיקר בעזה).
המשא ומתן בין ישראל לסוריה ייקבע על-פי העיקרון: כעומק השלום ויעילות הסדרי הביטחון, כך עומק הנסיגה.
השלום עם מצרים וירדן יחוזק בהגברת קשרי התרבות, המסחר והתיירות.

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
19878 הודעות 06:49 27.11.03

15. שועלון ידידי: מצעים ניתן להחליף כמו סדינים...

למיטה = מדינת ישראל !!
פרוטוקולים ניתן לשכתב, להעלים מהארכיון, לשקר במצח נחושה
כאילו הדברים לא היו, ע"ע המסמכים באשכול זה המדברים בעד
עצמם בהקשר לשמעון פרס בכלל ולירושלים בפרט.

מה שלא ניתן להחליף, לבטל, לשנות ולשכתב זה הסכמים, חוזים ומסמכים שנחתמו במעמד בינלאומי, אלא אם אחד מהצדדים לא מקיים את חלקו בהסכם.

@ לידיעתך, הדבר מסובך יותר עם חוזים, הסכמים ומסמכים שנערכו ונחתמו מאחורי גבו/ם של ראש ממשלה מכהן בכלל ועם ישראל בפרט.

@ למה הכוונה ידידי השועל...:-
משנת 1977 בכלל ומשנת 1993 בפרט נכון לחודש פברואר 2001

http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5578&omm=35&viewmode=

ניהלו משאי מתנים, נערכו ונחתמו הסכמים כמו...:-
1. הסכם אוסלו.
2. הסכם אבו דיס.
3. הסכם עם הותיקן.
4. ועוד....
5. ב-1 לדצמבר 2003, דהיינו בעוד 4 ימים יחתם מסמך ג'נבה בשוויץ במעמד בינלאומי בנוכוחותם של שועי עולם כמו הנשיא קרטר, הנשיא קלינטון, הנשיא מנדה ועוד....

הסכמים אלה כובלים, מחשקים ומנטרלים כל משא ומתן חוקי = דמוקרטיה
על ידי ממשלה מכהנת שנבחרה ברוב מכריע על ידי העם בישראל.!!

@ לסיכום תשאל את עצמך וישאלו את עצמם/ן כל הקוראים/ות, כמה הסכמים ערך וחתם אם זה באופן רשמי או לא: ד"ר יוסי ביילין מהיום שמונה לדוברו ועוזרו של שמעון פרס...??

http://rotter.net/forum/gil/5070.shtml#1

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

בניגוד להסכם אוסלו שהחל בעבירה על חוק איסור שיחות עם ארגון עוין, הפעם אין בפגישותיו של ביילין עבירה על החוק. בניגוד לעבר, אז היה איש ציבור עם אחריות ממלכתית, הפעם הוא אזרח פרטי שאיננו צריך לתת דין וחשבון אלא לעצמו ולאלו המשלמים את משכורתו והוצאותיו. כמו כל אזרח פרטי במדינה דמוקרטית ביילין רשאי ליטול יוזמה אישית לקידום רעיונות שעל-פי אמונתו והבנתו יש בהם כדי לתרום לחיזוקה ולביצורה של מדינת ישראל.

עם זאת יוזמתו הפרטית של ביילין ראויה לבחינה מהיבטים אחדים. ראשית, היכולת ליצור יוזמה פרטית לשינוי סדר היום הציבורי בסדר הגודל של הסכם ז'נבה ראויה להערכה, אם לא להתפעלות. נדמה שמעטים מאד בארץ הצליחו לגייס משאבים, שותפים ותומכים בסדר הגודל שנדרש ליוזמה מעין זו. ניכר שהושקעה מחשבה רבה בארגון הספין התקשורתי ובמתיחתו לאורך זמן ועל פני תבל. נראה אפילו כאילו הושקע מאמץ ארגוני, ואולי סתם קצת מזל, לתיזמון פריצתה של היוזמה לתקשורת בשבוע נקי מפיגועים והפרעות אחרות. אין ספק שהוצגה בפני הציבור יכולת ארגונית ותקשורתית שעוד תיחקר ותילמד בבתי ספר רבים.

ההיבט השני שראוי לדון בו נוגע לשאלת המוטיבציה: מה מניע את האזרח הפרטי ביילין ליזום יוזמה ציבורית בסדר הגודל הפיננסי והארגוני הנדרש להסכם ז'נבה? אינני פסיכולוג. אך כצופה מהצד ניתן לשער שהכוחות הנפשיים המניעים את ביילין מושתתים על בסיסים אחדים. ראשית, יתכן ובוערת בתוכו אש גדולה, אש משיחית, של הרצון להציל את מדינת ישראל. שנית, יתכן ומדובר באדם החי בתחושה שבמקום שכולם נכשלים רק אני יכול.

מבחינה זאת, הנכשלים, לדעתו, הם לא רק במחנה הימין אלא גם דגי הרקק שבשמאל, כולל מפלגת העבודה המתפוררת. שלישית, יוזמת שלום מעין זו תציב אותו ואת תנועתו הקיקיונית "שחר" בעמדת יתרון ברורה בתחרות על המנהיגות של מחנה "השלום" לקראת הבחירות הבאות. מנהיגות זו, גם אם לא תזכה לתמיכת רוב העם, תחזיר אותו לפחות לכנסת אליה לא הצליח לחזור בבחירות האחרונות.

אבל ישנו כנראה גם מניע רביעי, שאולי השפיע על ביילין יותר מכל המניעים הקודמים. סביר לשער שביילין מונע מכישלונו הגדול בהבאת הסכם אוסלו. הסכם אוסלו היה הימור כושל שנרשם על שמו יותר מאשר על שם כל אחד אחר, כולל רבין ופרס. הדחף להציל את כבודו ואת שמו ההיסטורי, לבל ייזכר לדיראון עולם, דוחף אותו כנראה לנקוט ביוזמות נוספות ההולכות באותו כיוון הרה אסון. הבנות ז'נבה גורמות לנזקים חמורים כבר עכשיו.

והיה אם יגיעו חלילה לידי מימוש בעתיד, הן מהוות הימור מסוכן ביותר שניזום על ידי אדם, שאולי בתת-מודע, מהמר על חיינו על מנת להציל את כבודו. אם ההימור יצליח הוא יזכה לכבוד ולתהילה - ואם יכשל, אזי נאכל אותה כולנו ואחרי המבול. הסכם ז'נבה מתפרש כהימור כפייתי מהסוג המצוי בכל קזינו. מבחינה זו, מדובר באדם שהפסיד בהימור הראשון וכעת מנסה להציל את כבודו על ידי הימור גדול עוד יותר. הצרה היא שההימור נעשה אמנם על חשבון כספי אחרים אבל הוא עלול לעלות לנו בדמים מרובים.

אז מה רוצים מהאזרח הפרטי ביילין? מבחינתו מדובר בהימור הכרחי להצלת כבודו ולחזרתו לזירה הפוליטית. אבל מה הוא רוצה מאתנו? גם מי שסמך על שיקול דעתו בהשגת ההסכם הראשון ראוי שיבדוק היטב האם ניתן עדיין לסמוך על מניעיו ועל שיקול דעתו בחתימה על ההסכם השני.

הכותב הוא חבר סגל במחלקה לגאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון בנגב וחבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-4152-00.html?tag=14-33-04

חברי הכנסת של מרצ החליטו כי שמה של המפלגה הסוציאל-
דמוקרטית החדשה יהיה "יעד" (ישראל עובדת ודמוקרטית).

ועידת חברי הכנסת של מרצ מכונסת בגני התערוכה בתל-אביב
כדי לאשר את האיחוד עם מפלגת שח"ר של יוסי ביילין
אולם רק מעטים מתוך 3,000 חברי הועידה האמורים להצביע הגיעו
עד כה לכינוס.

הדרישה הגוברת מצד חברי מפלגה, בהם כל חברי הסיעה, למעט ביילין, לחזור לשם הקודם של המפלגה, באה על רקע מממצאי סקרים המוכיחים כי השם יח"ד סובל מקשיי מיצוב ומיתוג חמורים. אולם, הדרישה גם מחדדת את בעיית התאקלמותו של היו"ר ביילין במפלגה. זו הסיבה שכינוס הוועידה, כשנה וחצי לאחר בחירתו של ביילין לעמוד בראש המפלגה, מהווה עבורו מבחן מנהיגות לא פשוט.

גורמים ביח"ד ממליצים לביילין ליישר קו עם עמדת הרוב. לדבריהם, "תהיה זו טעות מצידו להעמיד את מנהיגותו למבחן בנושא השם, כי הוא יובס, וזה ברור. נכון מבחינתו לקבל את עמדת הרוב שהיא עניינית, ולטובת המפלגה". בכירים אחרים כי ייתכן וביילין ייענה להצעת פשרה המתגבשת ויסכים לתמוך בשינוי השם ליח"ד-מרצ.

המהלך להחזרת השם מרצ באמצעות כינוס הוועידה בניגוד לעמדת ביילין, החל בעקבות סקר שהזמין ח"כ חיים אורון לפני כשלושה חודשים, שממצאיו הצביעו על כך שבוחרי המפלגה והקהל הפוטנציאלי שלה "לא יודע מה זה יח"ד" ולא מזהה זאת עם מרצ. הסקר גם הצביע על כך, כי קיימת העדפה לשם מרצ. מאז נעשו סקרים נוספים שהוזמנו על ידי אמצעי התקשורת, שהעלו ממצאים דומים.

במרצ אומרים, כי הקרב על השם משול למעין "קרב מאסף" שביילין מנהל. לדברי אחד מחברי הכנסת, "ביילין לא סיפק את הסחורה. הסקרים מראים שהשם יח"ד גורם לנו נזק. אז אם טובת המפלגה חשובה לו, שיודה כי שינוי השם היה טעות ולא ייצא נגד הרוב שחושב כך".

ימים קשים לביילין

http://news.walla.co.il/?w=//708402

6. מהיום אל תגיד מ.ר.ץ אלא תגיד ''יעד'' !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5556&omm=6&viewmode=threaded

21. מה תומכת מ.ר.צ מבקשת מיוסי ביילין....
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=21&viewmode=threaded

75. יחד (יח''ד), אבל בלי מרץ (מר''צ)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5760&omm=75&viewmode=threaded

2. ד''ר יוסי ביילין..........
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5556&omm=2&viewmode=threaded

ירמי גלאון
-
מה יש בו בהסכם אוסלו גורם לכל-כך הרבה אנשים לתמוה, להרים גבה,
ובכלל להתווכח?

האם אלו הדברים שהובטחו לנו ולא קויימו? האם אלו המקרים הקיצוניים והמוזרים שהוא הביא?

הבה נבחן את הדברים.
-
ההסכם לידתו ובחרותו בחטא. יוסי ביילין החל מקיים את המגעים עם אנשי הציבור הערבים, ללא אישור, ובלא ידיעת הממונים עליו ובלא כל סמכות (דבר שהוא אינו מסתיר ואף מתגאה בו באחד מספריו. אך יוסי ביילין, במעמדו דאז, לא יכול היה לדחוף את ההסכם המתגבש. הוא נזקק לאדם בכיר, אדם שיודע כיצד למכור הסכם ו/או לקנות את דעת הקהל. כך הוכנס שמעון פרס לסוד העניינים.
-
אך מה אינטרס יש לו לפרס בהסכם שכזה? על שום מה ולמה לו לעשות מאמץ כה גדול לשכנע את רבין בנחיצותו של הסכם שכזה, הסכם שחסר את הפנים הביטחוניים שישראל מקפידה להכניס לכל הסכם (פנים הכוללים סעיפים שדנים בכל פרט ולו הקטן ביותר כמו גובה הבניינים המותרים בהקמה, מספר עצים וכו´, סעיפים שהוכנסו לאוסלו ב´ ומעולם לא קויימו).
-
בשלב זה נרקמה הקמתו של מרכז פרס לשלום, מרכז שיהווה מקור לתרומות של מדינות אירופאיות ושל גופים אחרים, אך למעשה יהיה צינור לכיסו של פרס ולכיסם של מקורביו ושל עיתונאים שיש לקנותם למען יפרסמו את הדברים הנכונים.
-
בסוד העניינים הוכנס גם שושבין בשם חוסני מובראק, שחשש לכיסו בכל פעם שיאסר ערפאת הראה סימנים של ויתור (למרות שגם לכיסו של זה הוזרמו סכומי כסף אגדתיים), כך יקל עלינו להבין את רוגזו של חוסני מובראק בעת טקס החתימה בקהיר.
-
צד נוסף של המשולש פרס-ערפאת-מובראק התגלה בעת ההחלטה על עסקת הגז עם מצרים. ברק נכנע ללחציו של פרס, וכמובן לסכומי עתק שהופקדו בחשבונו ונתן את זיכיון הספקת הגז לחברה מצרית שמקורבת לחוסני מובראק.
-
כעת נשאלת השאלה איך הדבר לא התגלה עד כה. ובכן למי שיש כסף יש כוח, למי שיש כסף יכול לקנות את דעת הקהל, למי שיש כסף יש הכל (עולם מעוות אך ככה הם פני הדברים).
-
ערפאת בטוח במקומו כל עוד פרס בשלטון. פרס בטוח בשלטון כל עוד הוא מחזיק בתיקו קופות השרצים של שרון ושל אישי ציבור אחרים. כך שהמעגל המגן על שמעון פרס מרופד בדולרים ובאיומים....
-
ועובדה היסטורית קטנה מפיו של משה שרת: כבר בשנות ה-50´ (כך כותב שרת ביומנו משנה 1957) - הן שנות הצנע, חגג לו פרס במסעדות פאר, קנה עיתונאים, ודאג לכך ששמו הטוב יפורסם ללא כל קשר למציאות....

2.הגישה המדינית הבינ"ל שלהם היא גישה בדלנית. הם אינם חברים באו"ם. הם אינם מעורבים בשום פעילות מסוג זה ברחבי העולם. הפעילות היחידה שיש להם היא פעילות הומניטרית במסגרת הצלב האדום (וגם על כך יש הערות על צורות הסיוע שלהם).

אם כן נשאלת השאלה החשובה מאד, מה קרה פתאום לשוויצרים שהחליטו לבצע מהפך כפול-גם להפרד מהרבה כסף וגם להכנס לפעילות מדינית פוליטית?
פגשתי הערב בדוד שלי.שמו ד"ר מאיר .ס. ההתמחות שלו היא בהיסטוריה. ונשאלה השאלה הזאת.

תשובתו מורכבת מ2 רכיבים. שימו נא לב. חשוב מאד!.

1.לפני כ3 שנים הסתיימו משפטים בארה"ב שלפיהם הבנקים השוויצרים חייבים לחשוף חשבונות של יהודים שהכספים שלהם הופקדו לפני השואה בבנקים בשוויץ, והבנקים חגגו על הכסף ה"אבוד" הזה. הענין שחויבו לחשוף חשבונות(דבר שמנוגד לחוק בשוויץ- כי הרי הבנקים שם חיים מחסיון זה הרבה שנים) וגם הצורך להפרד ממליונים רבים שיועברו לחשבונות היורשים או למדינת ישראל כיורשת טבעית- העיר את השוויצרים מרבצם, והם החליטו לנקום ביהודים!

2.אותו דבר קרה עם החשבונות של ארגוני הטרור של עראפאת. הכסף שלו - מיליארדים של דולרים שוכב שם, ישראל מנסה לנטרל אותו מהכסף הזה ע"י חשיפת הכסף וע"י דחיפה של ארצות אירופה שלא לתת כסף למימון הטרור והשחיתויות הפלשתינים.

אצל השוויצרים מסתבר אתה יכול להיות סוחר סמים, איש מאפיה בינ"ל , טרוריסט רוצח המונים- כל זה לא משנה! העיקר שהבנקים שלהם מוגנים וממשיכים להגן על הון שחור - רק שלא יגעו להם בציפור נפשם הכלכלי.
נגעת בציפור נפשם-כל האמצעים כשרים כדי להכות בך!

ותכניסו את זה טוב טוב לראש. מיהו סוכן זר, וכמה אויל הוא יכול להיות, לשתף פעולה גם עם שונאי ישראל וגם עם הגרועים שבאויבי האומה כיום.

172. מעילת הענק בבנק לאומי שוויץ - הבג''צ במלואו !!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5219&omm=172&viewmode=

הצד החוקי לתביעת ביילין על ''קשר''

כשאני קורא שוב ושוב את האמנה הפלשטינית[אצל פרופסור הרכבי}
ואני קורא שוב ושוב את הסכם ז"ניבה..אני מגיע למסקנה חד משמעית.
מימוש הסכמי זניבה, פירושם חד משמעית מימוש האמנה הפלשטינית.

רוצה לומר מדינה אחת לשני עמים.ובתוך כך כמובן, סילוק כל היהודים
שאינם ילידי ארץ ישראל, עד 1947. וגם את זה לא מוכן הארכי מרצח לקבל.

כי לשיטתו..הוא רוצה מדינה שהושג בדם ובדמים{משני העמים}.ואם הוא
לא ימות במהלך שנת 2004 ..הוא ימשיך לחתור להרס וארס.
ותמיד אבל תמיד..יהיו יהודים[כמו ביילין ואליעזר יערי ודוד גרוסמן
ודומיהם-שתמורת דמים הם מוכנים להתיר את דם היהודים.

משפטית, האמנה הפלשטינית קורא להשמדת מדינת ישראל, ולהקמת מדינה אחת
בין הים לנהל.ומי שחותר למימושה בדרך כזו או אחרת..הינו מורד במלכות.

@ על זה בדיוק כתב בסיפרו של...:-
אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית''
עיונים באתמול ובמחר - ספר שיצא לאור בפברואר 1969
בהוצאת "מערכות"-משרד הבטחון/צבא ההגנה לישראל.
הספר במקור נכתב באנגלית ותורגם לעברית על ידי עו"ד
אליקים רובינשטיין...היועמ"ש לממשלה נכון להיום !!

2. פרק 2: ''תורת הפת''ח'' = מימוש האמנה הפלסטנית
http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#2



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מה קרה הקשה עליו נשיא האיחוד האירופי? היקרא להלן "הנשיא.

עראפת שם לי מקלות בגלגלים ושולח את דובריו לאיים על המשתתפים הפלשתינים
והם מתמוטטים אחד אחרי השני כמו מגדל קלפים ומסרבים לנסוע לג'נבה.
כבר קיבלתי עשרה טלפונים בשעות האחרונות על ביטולים בכה יוסי ביילין בכי
מרורים.

בלי הטירוריסטים הפלשתינים חבל על הזמן וכל התרגיל שלך אדוני הנשיא הולך
פייפן.

הפסק לבכות מיד הרגיע "הנשיא" את ביילין ההסטרי,אני כבר מצלצל לעראפת
המטומטם ומעמיד אותו במקום.

צילצל "הנשיא לעראפת והוציא אות ממשכב הזכר הקבוע שלו באמצע הלילה וירד
עליו רצח.

אמר לו מה אתה עד כדי כך מטומטם?

כבר אמרו לי שאתה בהמה גסה אבל לא ידעתי שאתה כזה בהמה גסה ומטומטמת,
אמר לו עראפת בקולו הרועד והמגמגם זכות שיבה חלקית לא לא לא , מה פתאום,זה הסוף של מדינה פלשתינית מן הים ועד לנהר.

אמר לו "הנשיא" אוי יאסר אוי אוי אוי ,אתה באמת מאמין שההסכם הזה ייצא
לפועל?

כל התרגיל הזה נבנה על מנת להחליש את מדינת ישראל בעולם ולתת לגיטימציה
למתקפת האנטישמיות שאנחנו באיחוד האירופי מתכננים זה זמן רב.

אתה לא מפסיד פה כלום אלא רק מרויח כי אצל הישראלים המטומטמים הקווים
האדומים נשברים תחת לחץ וכל קו אדום היום הופך מחר להיות פסה עבר זמנו
בטל קרבנו.

אתה לא מבין את חשיבות ההצהרה שישראלים מוכנים לוותר על ההתנגדות לזכות השיבה?

תן מיד את הפקודה לאנשיך לצאת לג'נבה להשקת ההסכם.

אתה יודע כמה כסף עלה לי היוסי ביילין הזה וחבורת המושחתים העלובים
הנשרכים אחריו?

שאל אותו עראפת אתה מבטיח לי שלא ייצא מזה הסכם?

ממשלת ישראל המטומטמת בראשות שרון עוד עלולה לקבל את ההסכם הזה ואז הלך
עלי ועל המדינה הפלשתינית מן הים ועד לנהר.

הבטיח לו "הנשיא"ששום דבר לא ייצא מן ההסכם הזה ושזה רק שלב בהפיכתה של
מדינת ישראל לפלשתין הגדולה מן הים ועד לנהר.

שמח וטוב לב הלך עראפת בחזרה למשכב הזכר אותו נאלץ להפסיק באמצע.

ואילו נשיא האיחוד האירופי הלך לישון ואמר לאישתו הישראלים מטומטמים
אבל הערבים האלה עוד יותר מטומטמים.

קריע : "המשתתפים בהסכם אינם מיצגים אלא את עצמם"

יומיים אחרי הטקס הנוצץ בז'נבה, יותר ויותר גורמים ערביים רשמיים מכריזים בפומבי כי לא יהיה ויתור על "זכות" השיבה.

יומיים אחרי הטקס הנוצץ בז'נבה, יותר ויותר גורמים ערביים רשמיים מכריזים בפומבי כי לא יהיה ויתור על "זכות" השיבה.

"השר לענייני חוץ, ד"ר נביל שעת', הכריז כי הערבים לעולם לא יוותרו על זכות השיבה לבתיהם, והמו"מ יתנהל אך ורק על פרוצדורת השיבה".

דבריו צוטטו אתמול בביטאון הרשות הפלשתינית "אלחיאת אלג'דידה". גם יו"ר המועצה המחוקקת, רפיק אלנתשה, אמר במברק ששלח לכינוס בשכם נגד הוויתור על "זכות" השיבה, כי הבעיה הערבית החלה עם הפליטים ולא תיפתר אלא עם שיבת הפליטים לבתיהם.

לדבריו, "הבעיה הפלשתינית לא תיפתר אלא עם שיבת הפליטים. אנו נשיג את זכויותינו באמצעות שלום, ואם לא אזי המאבק דרכנו כדי להגיע לידי מימוש זכות השיבה לבתים, שמהם גורשו בני עמנו, ולא לאדמות הרשות הלאומית".

"המופתי של ירושלים ו'האדמות הפלשתיניות', שיח' עכרמה צברי, שלח באמצעות מברק 'פסק הלכה', שבו הדגיש, כי קבלת פיצויים על האדמה הפלשתינית שקולה למכירתה והדבר אסור בתכלית האיסור מבחינה הלכתית. בפסק נאמר: "על המקבל פיצויים על נכסיו חל פסק ההלכה, שהוציאו חכמי הדת של פלשתין עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת. פסק זה מטיל איסור חמור על קבלת פיצויים, משום שהאדמה הפלשתינית אינה סחורה המוצעת למכירה ולרכישה אלא הקדש אסלאמי מבורך ומקודש"… הוא הדגיש, כי השיבה הנה זכות מקודשת ואין חלה עליה התיישנות".

את דבריהם מסרה סוכנות "מבט לתקשורת פלשתינית".

(פ.ק.)
http://www.a7.org/news.php?id=66417

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אתמול- 3/12/03
נביל שעת' מצנן את ההתלהבות סביב הסכם ז'נבה



לא על-בסיס ז'נבה, נביל שעת'

שעת': סוגיית הפליטים לא תיפתר על- בסיס ז'נבה אלא על-יסוד החלטה 194
לדבריו, היוזמה לא מחייבת את הרשות הפלשתינית; "אם ביילין היה מתמנה לראש ממשלה, אזי היינו פותחים את המו"מ מחדש"; שעת' אמר את הדברים בראיון לעיתון "עוכאז" הסעודי
03/12/2003



שר החוץ הפלשתיני, נביל שעת', מבטא היום (יום ד', 3.12.03) את עמדת הרשות הפלשתינית כלפי הסכם ז'נבה. לדבריו, הרשות הפלשתינית תומכת בכל ניסיון מדיני לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, אולם היא אינה מאמצת את הסכם ז'נבה. שעת' אמר את הדברים בראיון לעיתון "עוכאז" הסעודי.

"היוזמה היא יוזמה עממית של האופוזיציה בישראל ולא של ממשלת ישראל. מדובר בעשייה מדינית שאנו מעודדים... אנחנו לא יכולים לאמץ את היוזמה ונצטרך לקיים עליה מו"מ בעתיד".

שעת' מבהיר כיצד משתלבת סוגיית ז'נבה בהסכם, ומדגיש שהסוגיה תיפתר אך ורק על-יסוד החלטה 194. "היוזמה מאשרת את זכות השיבה הבלתי מותנית למדינה הפלשתינית, אולם לא לאדמות הפלשתינית אשר הפכו לחלק מישראל". שעת' מוסיף: "היוזמה מפרידה בין הזכות לבין מימוש הזכות, כאשר סוגיית מימוש הזכות דורשת מו"מ. ההידברות על הסוגיה היתה קיימת באוסלו ובהצעה הערבית לשלום, אשר קוראת לפתרון צודק של סוגיית הפליטים על-בסיס החלטה 194".

מבחינת הפלשתינים, אומר שעת', דבר לא השתנה. "אנחנו נישא וניתן על כל החבילה: המדינה, האדמה, הפליטים ושאר הסוגיות".

בתשובה לשאלה, לגבי המשמעות של שיגור ג'יבריל רג'וב כנציגו של ערפאת בטקס החתימה בז'נבה, אמר שר החוץ הפלשתיני: "לא היה שם נציג אחד של אבו עמאר . כל מי שהלך לשם הוא נציגו של ערפאת. איש מהם לא יכול היה ללכת ללא אישור ממנו".

"האם זה אומר שאבו עמאר מסכים ליוזמה?", הוא נשאל. "לא. כלל ועיקר לא", השיב והוסיף, "יש לערוך הבחנה בין ההסכמה למהלך לבין ההסכמה למסמך. מדובר בשני דברים שונים לחלוטין".

אשר לאפשרות שהיוזמה תשמש בסיס לפתרון לאחר ממשלת שרון, אומר שעת': "אנחנו נחזור לנוסח של יוזמת ז'נבה עם כל ממשלה ישראלית. אם יוסי ביילין היה מתמנה היום לראש ממשלת ישראל, אזי היינו פותחים את המו"מ מחדש".
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35450-00.html?tag=1-49-22

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

הפלשתינים מדברים בז'נבה בשפה אחת ובמחנות הפליטים בשפה אחרת
כך אמר שפיק אל-חות, חבר המועצה הלאומית הפלשתינית ביום עיון בבית האו"ם בביירות, לרגל אירועי 'יום ההזדהות הבינלאומי עם העם הפלשתיני'
מאת: עומר כרמון

ביום השלישי והאחרון של אירועי 'יום ההזדהות הבינלאומי עם העם הפלשתיני', בבית האו"ם, בביירות-לבנון, נערך (יום ד' 3.12.03), יום עיון לזכרו של האינטלקטואל הפלשתיני, פרופ' אדוארד סעיד, שהלך לעולמו לפני כחודשיים.

כזכור, זו הפעם הראשונה בה מציין האו"ם את יום הסולידאריות הבינלאומי לפלשתינים. באירוע המיוחד לעג חבר המועצה הלאומית הפלשתינית, שפיק אל-חות, לנציגי הרשות הפלשתינית אשר השתתפו בטקס 'השקת הסכם ז'נבה'.

"אדוארד סעיד לא נזקק לשתיים או שלוש שפות, כמו אלו העורכים מסיבת עיתונאים בשוויץ", אמר אל-חות, "הם מדברים בשפה אחת בפני הקהילה הבינלאומית ואחר כך בשפה אחרת במחנות הפליטים הפלשתיניים".

אל-חות, אמר שחזונו של אדוארד סעיד, לפיו הפיתרון לסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא מדינה פלשתינית חילונית, בה חיים יחדיו מוסלמים, יהודים ונוצרים - הוא כעת בלתי אפשרי.

שפיק אל-חות, חבר המועצה הלאומית הפלשתינית (71), יליד יפו. עקר עם משפחתו ללבנון בשנת 1948. פרש מאש"ף בשנת 1993, בשל התנגדותו להסכם אוסלו. נחשב לנציגם בפועל של הפלשתינים בלבנון, ולמתאם בינם לבין הארגונים הפלשתיניים הפועלים מדמשק.
05/12/2003
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35528-00.html?tag=12-30-48

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

עו''ד ברוך בן-יוסף מארגון ''מצודת יהודה'' הגיש הבוקר
תלונה במשטרה נגד יוזמי ומשתתפי הסכם ז'נבה.
בן-יוסף טוען שמדובר במעשה בגידה, מאחר ואנשים שאינם
מוסמכים מטעם המדינה יצאו עם הסכם מדיני עם אויבי המדינה
ונציגי ארגון טרור. לכן, מבקש בן-יוסף לפתוח בחקירה .

________
dovi770
חבר מתאריך 25.12.02
3632 הודעות 17:48 02.12.03

תלונה נוספת הוגשה למשטרה נגד יוזמי הסכם ז'נוה

ב"ה
עורך הדין ברוך בן-יוסף, מארגון "מצודת יהודה",
הגיש היום תלונה במשטרה נגד יוזמי "הסכם ז'נווה".

עו"ד בן-יוסף טוען כי "מדובר במעשה בגידה, מאחר
ואנשים שאינם מוסמכים מטעם המדינה יוצרים הסכם מדיני
עם אויבי המדינה ונציגי ארגון טרור". הוא מבקש מהמשטרה
לפתוח בחקירה.

Ynet
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2828764,00.html

________
03/12/2003
15:42:00
עו"ד מירושלים התלונן במשטרה נגד יוזמי הסכם ז'נבה בגין הסתה

עו"ד יעקב מצא מירושלים הגיש תלונה במשטרה נגד יוזמי הסכם ז'נבה - יוסי ביילין, אמנון ליפקין-שחק ונחמה רונן, לאחר שנתנו לטענתו במה להסתה נגד ראש הממשלה ורשויות החוק.

לטענת עו"ד מצא, מארגני טקס החתימה בז'נבה ביום ב' השבוע, נתנו במה להשמעת דברי הסתה מצד הנואמים הפלשתינים, נגד הממשלה והעומד בראשה.

בין יתר הדוגמאות שהביא עו"ד מצא, ניתן למצוא כי אחד הנואמים בטקס למשל, כינה את שרון "שרוניזם ופאשיזט"; בנאום שהוקרא בשמו של ערפאת, נאמר כי גדר ההפרדה היא "הגדר הגזענית וחומת השנאה של ברלין", ועוד.

חלון המבזקים של Nfc

_______
04/12/2003
17:20:00
תלונה נוספת נגד יוזמי הסכם ז'נבה: בגין בגידה, תעמולה תבוסתנית וסיוע לאויב במלחמה

תלונה נוספת הוגשה היום למשטרה נגד יוזמי הסכם ז'נבה: יוסי ביילין, ח"כ אברום בורג, ח"כ עמרם מצנע, ח"כ יולי תמיר ואמנון ליפקין-שחק. הפעם התלונה הוגשה על-ידי ד"ר גדי אשל, מהנדס מהיישוב נופית וחבר מרכז הליכוד.

ד"ר אשל טוען, כי "החמישה קשרו לעשות מצג של הסכם בז'נבה, שתוצאותיו הרות אסון. הם קשרו עם ארגוני טרור, אנטישמים גלויים, ועם מדינות ונתינים זרים... לבצע בגידה במדינה, לסייע לאויב במלחמתו (שמהותה רצח היהודים בישראל) ולפורר את החברה בישראל – מבפנים".

לדבריו, מעשה הבגידה מהווה איום קיומי ממשי על חיי כל אחד ואחד מאיתנו; על משפחתו, חבריו, מכריו, שכניו, קהילתו ובני עמו; הקרובים והרחוקים.

ד"ר אשל טוען כי מעשים אלה עולים כדי בגידה, תעמולה תבוסתנית וסיוע לאויב במלחמה, כמשמען בחוק העונשין.

חלון המבזקים של Nfc

תלונה נגד עושי מעשי ז'נבה
04/12/2003 | ד"ר גדי אשל | [email protected]

היום (ה', 4.12.03), הגשתי למשטרת זבולון תלונה נגד חמישה אזרחי ישראל, שהם בין עושי מעשה ז'נבה: יוסף ביילין, ח"כ אברהם ("אברום") בורג, ח"כ עמרם מצנע, ח"כ יעל ("יולי") תמיר ואמנון ליפקין-שחק.

להלן תאור התלונה: החמישה הנ"ל קשרו לעשות מצג של הסכם בז'נבה, שתוצאותיו הרות אסון. הם קשרו עם ארגוני טרור - כגון: פת"ח-תנזים ואש"ף, עם אנטישמים גלויים, עם מדינות ונתינים זרים, ששונאים את הקיום היהודי העצמאי ועם מרצחים מוצהרים של כל יהודי ויהודי מתושבי ישראל, לבצע בגידה במדינה, לסייע לאויב במלחמתו (שמהותה רצח היהודים בישראל) ולפורר את החברה בישראל - מבפנים. מעשה הבגידה מהווה איום קיומי ממשי על חיי כל אחד ואחד מאיתנו; על משפחתו, חבריו, מכריו, שכניו, קהילתו ובני עמו; הקרובים והרחוקים.

קשר הבגידה נעשה ביצירת מצג של 'הסכם' בז'נבה - שוויץ, ביום ב', ו' כסלו תשס"ד (1.12.03). המצג הנ"ל יצר מראית עין של הסכמה להעביר שטחים ריבוניים מריבונות ישראל לארגוני טרור, ומראית עין של הסכמה לגירוש יהודים מביתם, ו/או והתרת דמם, אם לא יסתלקו כנדרש ב"הסכם". לעושי המעשה כוונה ברורה בעשותם את מצג ה"הסכם". הם מודעים היטב לכך, שהוא דוחף את המרצח הפלשטיניסטי והאיסלמיסטי למרצחותו, בכך שמעליל כאילו המשך חיי היהודי בארץ ובניינה, הם מעשה ליסטים.

מעשה הבגידה מתאים במדוייק למוגדר בחוק העונשין, התשל"ז-1977, סעיפים 91-103. להלן שלושה מתוך הסעיפים הבולטים שם, המצויים בסימן ב' - "בגידה":

סעיף 97: פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה

א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו - מיתה או מאסר עולם.

ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו ייצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

סעיף 103: תעמולה תבוסנית

מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו - מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו - מאסר עשר שנים.

סעיף 99(א): סיוע לאויב במלחמה

מי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייע לכך, דינו - מיתה או מאסר עולם.

את הגשת התלונה מדריכה אזרחות נאמנה. ליבו של אזרח נאמן נחמץ, בראותו שהרשויות הממונות על ביצוע החוק ואכיפתו, משפילות מבט בפני מעשה הבגידה בפרהסיה. רשויות אלו אינן מראות שום כוונה, או הכנות לבדוק את חוקיות המעשה, לא כל שכן לאכוף את החוק. מה עוד, שחוק זה נתפס בעיני המחוקק כקריטי לקיום המדינה והאומה, ובדיעבד, כיום, אולי אף קריטי לשלום העולם!. בנוסף, אין ספק שגם האיפה ואיפה באכיפת החוק (וקחו לדוגמא את הפניית העורף כאן, מול ההתעמרות החרוצה והמחרידה בנעם פדרמן), גם היא סיכון קיומי!
_____

כזכור, אף הורה בשבוע שעבר היועץ רובינשטיין לפתוח בחקירה נגד רבני 'פיקוח נפש' בעקבות דבריהם התקיפים נגד היוזמה ומארגניה.

מאמר מערכת של הצופה מביא את סיפור עתירתם של גורמי ימין בשנת 92' נגד ממשלת ישראל, עת ביקשה לפתוח במהלכים מדיניים עם סוריה, מהלכים שעלולים היו להביא למסירת הגולן לידי השלטון הסורי.

בתגובה לעתירתם אז, קבע בג"ץ בהרכב בו ישבו השופטים אור, אלון ולוין, כי ממשלת ישראל עושה כחוק בשעה בה היא נושאת ונותנת, אולם אין כן כאשר מדובר ביוזמתם ובפעולתם של יחידים נטולי סמכות ורשות ממלכתית. בית המשפט הגבוה לצדק פסק אז כי "הטענה כי ניהול משא ומתן מדיני ע"י ממשלת ישראל, שזכתה לאמון הכנסת כדת וכדין, יש בו כביכול משום עבירה פלילית של בגידה, מוטעית היא מיסודה..." בהמשכם של דברי בג"ץ הוא קובע כי "העבירות שבסעיף 97 ו-100 לחוק העונשין... מדובר בהן מכוח האמור בסעיף 91 לחוק על יחיד או קבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין ושלא הוסמכו כדין"

בהמשך מאמר המערכת ב'הצופה' מובהרת מהותו של חוק 97 ו-100 האמורים ומוזכרים בבג"ץ "97. פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה. ב'. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם. סעיף 100 לחוק העונשין עוסק ב'גילוי החלטה לבגוד' מי שעשה מעשה המגלה אחת הכוונות האמורות בסעיפים 97, 98, או 99, דינו – מאסר עשר שנים"

ממשיך בית המשפט העליון וכותב בתגובתו, שנועדה כזכור, כדי להתיר את מהלכי ממשלת רבין מול סוריה, כי "העבירות שבסעיפים 97 ו-100 האמורים מדובר בהן איפוא ביחיד או בקבוצה, הפועלים ללא סמכות כדין, ושלא הוסמכו כדין". לעומת אלה שב ומדגיש בית המשפט כי ממשלת ישראל אינה באה "כלל ועיקר בגדרן של העבירות האמורות, אשר בשם בגידה מכונים".

לקראת סיכום החלטת בג"ץ נכתב כי חוק הבגידה מדבר רק "ביחיד, או בכנופייה או במפלגה שעשתה מעשה ללא רשות, ללא סמכות, בלי רשות העם, בלי רשות הכנסת, בלי רשות הממשלה, להוציא שטח מריבונותה של ישראל. האם זה מותר או אסור? החוק אומר – אסור, ואם דבר כזה יעשה בשעת מלחמה, עלול האדם לקבל גם עונש מוות", קובע בית המשפט העליון.

בעיתון 'הצופה' מדווח כי פסיקה זו הועברה לידיעתו של היועץ המשפטי לממשלה אולם זה טרם הגיב להחלטה זו. (ש)
http://www.a7.org/news.php?id=66709

"שמאל סהרורי", יש מי שמכנים את יוזמי הבנות ז'נווה, אבל מי שראה אותם השבוע בנתב"ג, במטוס ואחר כך במלון אינטרקונטינטאל בז'נווה הבין עד כמה ה"סהרורים" האלה רחוקים מלהיות עם הרגליים והראש בעננים. המעשיות המחושבת שלהם - היא שמדאיגה יותר מכל את המתנגדים.

כעת, אחרי שהטקסים הבינלאומיים נסתיימו ברוב הוד והדר, והשוויצרים קיבלו את טפיחת השכם הבינלאומית שלהם על מעורבותם ותמיכתם בהבנות, יכולים וצריכים אנשי מטה הבנות ז'נווה, עם יוסי ביילין, אברום בורג, עמרם מצנע, גיורא ענבר, עוזי ברעם, נחמה רונן, יולי תמיר ואחרים - לחשוב היטב על כל צעד שהם עושים הלאה.

האנשים האלה יודעים היטב כי אין דבר כואב יותר ומעליב יותר מאשר הרגע שאחרי הקליימקס, ובמיוחד ההתייחסות של התקשורת והציבור לרגע הזה. מהבחינה הזאת, הנחיתה בארבע לפנות בוקר בנתב"ג היתה בדיוק האנטי-קליימקס של כל מה שאמור היה לסמל האחד בדצמבר. מרגע הנחיתה והלאה, המצב רק יילך ויחמיר, האדישות רק תלך ותגבר.

מי יהיה המנהיג שיוביל?

האסטרטגים וראשי מטה הבנות ז'נוובה קוראים היטב את המציאות, והם מודעים לסיטואציה הלא פשוטה שבה הם וההבנות שהם מנסים לשווק לציבור נמצאים. הם מודעים לעובדה שהשמאל הישראלי מפורק וממשיך לרדת מנכסיו מידי יום, שהוא מחפש להחליף שמות בניסיון להתאושש, אבל חשוב מכל, הם מודעים שלשמאל הישראלי אין מנהיג, ראש שיכול ללכד מאחוריו את השורות ולאמץ את הבנות ז'נווה ולהוביל אותן כאלטרנטיבה של מחנה שלם לציבור. ומהבחינה הזאת, אפילו אהוד ברק לא יכול (או רוצה) להושיע, שכן לפי שעה הוא בועט בהבנות ז'נווה כאילו היו פגר מבאיש.

יהודים אמריקנים שהשתתפו אתמול בטקס ניגשו לכמה מראשי הבנות ז'נווה, שיבחו אותם על הטקס והאומץ, אבל לא שכחו להתעניין בעתיד. "אמרו לי שזה אדיר, שזה נהדר", סיפר אחד הישראלים ל-ynet. "ומי אחר כך שאלו: אבל מי יוביל את זה?"

כשזהו המצב, השאלה "נו, אז מה?" עולה ונשאלת שוב ושוב. היא נשאלת, משום שלא חשוב מה ייעשו אנשי הבנות ז'נווה, לא משנה כמה עשרות אלפי בני אדם (אולי) יגיעו לכיכר לתמוך בהבנות, ולא משנה כמה ג'ימי קרטר ביל קלינטון ולך ואלנסה ישפכו מילים חמות – הבנות ז'נווה הן, לפי שעה לפחות, משהו וירטואלי, כפי שהגדיר אותן יוסי ביילין עצמו.

"יש כאן בהחלט בעיה", אמר עוזי ברעם בז'נווה. "אני לא מאמין שיהיה כאן שינוי דרמטי במצב הפוליטי. חשוב מאוד שהבנות ז'נווה לא יהיו מזוהות רק עם מרצ. אבל כרגע אין מנהיג לשמאל, אז זאת בעיה".

ביילין, העבודה והמקלחת

"יש פה סתירה פנימית בין נוכחות בינלאומית מכובדת, תקשורת רבה בארץ ובעולם לבין העובדה שזה רק מודל, משהו טרוויאלי, שטרם התקבל בכלל", הסביר בכיר במטה הבנות ז'נווה. "הסתירה הזו מבלבלת כל אחד, כי אתה לא בטוח לאן זה יילך. או שזו תהיה אפיזודה חולפת, או שזה יהיה הסכם שייעצב את חיינו. זה גורם גם לבלבול בקמפיין, כי ההצלחה היתה גדולה מדי ומהר מדי".

ולמרות הכל, הדינמיקה עושה את שלה, ובפוליטיקה הישראלית הנזילה, הכל יכול לקרות. אחד המקורבים ליוסי ביילין תיאר תסריט תיאורטי, שיכול להפוך למציאות בעקבות ההבנות. על פי התסריט הזה, ביילין נבחר לעמוד בראש המפלגה החדשה המחליפה את מרצ, פרס נשאר יו"ר העבודה, ותוך זמן קצר מקבלת העבודה את הבנות ז'נווה כתוכנית מדינית. שתי המפלגות מתאחדות וביילין, שהלגיטימציה הציבורית שלו שוקמה בעקבות ההבנות שהשיג - מתמודד שוב על ראשות העבודה.

האם מדובר בכלל במהלך מציאותי? "אני מרשה לעצמי לחשוב על התסריט הזה, אבל רק כשאני לבד במקלחת", חייך מקורבו של ביילין.

(02.12.03, 15:15)
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2369,00.html

מסמך ג'נוה = השתלטות על השמאל הישראלי/מ.ר.צ = בחירות =
תפיסת השילטון = ראש ממשלה = יישום המסמך = מדינה דו-לאומית
.
.
הדרך לשלום של יוזמת ז'נבה

"הבנות ז'נבה" - דרמה בפוליטיקה הפנימית??

המחנה השמאלי ההזוי יכנס למחנה מוגדר וברור ואנשים מרכזיים במפלגת העבודה עשויים להפוך למפלגת שמאל שפויה
02/12/2003

1.ביום ראשון השבוע (30.11.03), אושר האיחוד בין מפלגת מר"צ לבין תנועת שח"ר של יוסי ביילין, שם התנועה החדשה הוא יע"ד.

2.בפברואר 2004 יערכו הבחירות לראשות התנועה כאשר המועמדים המובילים הם יוסי ביילין ורן כהן.

3.יוסי ביילין מביא נדוניה כספית וארגונית לא רעה (האם יש קשר בין שח"ר לבין ארגונים של "הקרן החדשה לישראל"? תשובה אפשרית נמצאת באתר שח"ר בקטגוריית "קישורים"), זוהי הסיבה שמפלגה עם 6 מנדטים מתאחדת עם תנועה חסרת מנדטים.

4.אם יוסי ביילין מנצח (בעזרת אותה מערכת ארגונית משומנת) אזי הוא הופך להיות יו"ר תנועה של 6 מנדטים, מלך של ממש.

האם הסכם ז'נבה הוא חלק ממהלך פוליטי פנימי של יוסי ביילין?

5.עכשיו, כיצד יגיבו חברי מפלגת העבודה לתנועה הסוציאל דמוקרטית המתגבשת?

כיצד יגיב עמיר פרץ?

מה יעשו עמיר פרץ ושמעון פרס לנוכח המפלגה הסוציאל דמוקרטית שעקפה אותם בסיבוב?

מה יעשו בורג, מצנע ויולי תמיר? היחברו למפלגה החדשה או שמא יישארו למאבקי הכוחות במפלגת העבודה?

מה יעשו פואד, סנה, שמחון וילנאי ושותפיהם?

האם צפוי פיצול במפלגת העבודה?

6.מה יעשה אהוד ברק?

7.האם יש סיכוי שהזרם המרכזי במפלגת העבודה יחבור לליכוד?

ניתן להאריך בשאלות, לדעתי הדרמה הפוליטית במחנה השמאל רק מתחילה.

כשתיגמר חינגת ז'נבה ימצא השמאל הישראלי לפני מציאות אפשרית של שינוי מפה דרמטי.

עבור המחנה הלאומי הדבר עשוי להוות ברכה של ממש.

המחנה השמאלי ההזוי יכנס למחנה מוגדר וברור ואנשים מרכזיים במפלגת העבודה עשויים להפוך למפלגת שמאל שפויה. ייתכן שבמהלך ז'נבה צפונה דווקא ברכה למחנה הלאומי הכללי (ימין ושמאל שפוי).
הלוואי.

ז`נווה הפכה להיות טכס ההכתרה האירופאי של יוסי ביילין כמנהיג השמאל הישראלי.

@ ניתוח מיוחד של המקורות הפוליטיים של תיקדבקה.
יום שלישי, ז כסלו תשס"ד, 00:21, 2 בדצמבר 2003

ביילין- מנהיג חדש לשמאל הישראלי, בחליפה אירופאית.



טכס השקת מסמכי ז'נווה, יום ב' 1.12, שנערך במרכז הוועידות בז'נווה,
לא היה טכס לקידום השלום הישראלי פלסטיני, אלא טכס להכתרתו של מר יוסי ביילין למנהיג השמאל הישראלי ואולי אפילו למנהיג החדש של מחנה השמאל-מרכז, שהוא שואף להקים.

אפשר היה להיווכח בכך מרגעי הסיום של האירוע. הפלסטינים והישראלים שהשתתפו "במאמץ ז'נווה", נקראו לעלות על הבמה. כל הישראלים עלו, חיבקו, נישקו וטפחו על הכתף של הישראלי האחר. הפלסטינים לא עלו. הפלסטיני היחיד שהיה על הבמה היה עבד ראבו.

בשוליים, תוך כדי ההתכנסות, התרחש אירוע אחר שכאילו נלקח מעולם אחר. בחטף, הוחלט לשנות את שם המפלגה החדשה שהוקמה ביום א', על בסיס מסמכי ז'נווה, ממפלגת "יעד" למפלגת "יעוד".

למה?

כמה מפעילי המחנה הפוליטי החדש אמרו ליוסי ביילין, כי כאשר מבטאים את המילה "יעד" בעגה רוסית היא נשמעת כמו "יד" ו"יד" ברוסית פירושו רעל!

השם שונה מיד. יוסי ביילין לא מוכן, אפילו ברגעים נשגבים אלה של עשיית השלום לוותר על הקול הרוסי.

חבל מאוד שהטכס לא שודר במלואו בישראל, לפחות בערוץ טלוויזיה אחד ותחנת רדיו אחת. לתקשורת הישראלית יש כשרון מיוחד, שלא לכסות, בשם מדדי האיזון הפוליטי-תקשורתי התלושים מהמציאות שנקבעים על ידה, את האירועים הפוליטיים החשובים ביותר במדינת ישראל. והטכס בז'נווה היה אחד מהם.

זכותם של תושבי מדינת ישראל היה לראות כיצד הפלסטינים השתלטו על הטכס והכתיבו את הנימה והטון העיקריים והיו למעשה היחידים שנשמעו בו.

בצד התקפות קשות על הנשיא האמריקני, ג'ורג' בוש וראש הממשלה, אריאל שרון, נשמעו שבחים רבים ודברי חנופה שכוונו ליאסר ערפאת. המילים השולטות על הבמה היו: מדיניותה של ישראל שווה למדיניות האפרטהייד שהייתה נהוגה בדרום אפריקה. ישראל היא מדינה גזענית שנוהגת בדיכוי אכזרי של העם הפלסטיני, וההתנחלויות וגדר ההפרדה הן חלק מפילוסופית המצור של הישראלים.

כל הנואמים הפלסטינים לא שכחו לנופף בענפי עץ הזית שעמד על הבמה. הישראלים שהחרו החזיקו אחריהם, "שכחו" כמובן לציין כי ענף הזית הוא "סמל השלום" של יאסר ערפאת, אשר הופיע אתו על דוכן עצרת האו"ם ב- 1974. ידו האחת אוחזת בענף הזית ועל ירכו חגור אקדח גדול. השאר דברי הימים לגבי מי היה הראשון שהנהיג את הטרור המוסלמי, כתוב בספרי ההיסטוריה.

צריך לדעת ולהבין כי הופעתם של הפלסטינים הייתה מסודרת, מבוימת היטב, ובעלת עוצמה של שנאה לישראל ולישראלים. לעומתם, ההופעה של הישראלים הייתה מבולבלת וחסרת קו אחיד. הישראלים היחידים שעלו על הבמה, גמגמו כמה מילים על השלום. איש מהם לא הזכיר בחצי מילה את טרור המתאבדים הפלסטיני. ואם הדבר הוזכר על ידי מי מהם, זה היה בחצי משפט ובחצי מילה שנבלעו בכוונה בין המילים, ולא הגיעו לקהל השומעים. איש מהישראלים לא הוציא מילה אחת הלגבי גורלו של הסכם אוסלו. כיצד הוא נרצח ועל ידי מי?

שנים רבות לא נראה מחזה כזה של התבטלות וחנופה לפלסטינים כפי שהוצג ביום ב' בז'נווה.

לדוגמא, הלהקה הפלסטינית אשר הופיעה בטכס ניגנה ושרה את שיר האסירים של מוחמד דרוויש. כלומר, המנון אנשי הטרור היושבים בבתי הסוהר ומחנות המעצר הישראליים. הישראליים, כולל הרמטכ"ל לשעבר של מדינת ישראל, אמנון ליפקין שחק, מחאו כפיים. התשובה הישראלית לדרוויש הייתה הופעתה של הזמרת זהבה בן, ששרה שיר בערבית. רק אביב גפן, ששר בעברית, תיקן במקצת את הרושם.

ואחר כך באו שני טכסים חופפים שהשלימו זה את זה: הנשיא לשעבר, ג'ימי קרטר, והשחקן ריצ'רד דרייפוס, קבעו את הנימה של המערכה נגד הנשיא ג'ורג' בוש והממשל, אשר בהזנחתם את נושא סבלם של הפלסטינים הם האחראיים לטרור המתנהל במזרח התיכון נגד האמריקנים. במילים אחרות, ג'ורג' בוש, הוא אחראי ישירות להרוגים האמריקנים בעיראק וברצועת עזה. מעולם לא הרשה לעצמו אף נשיא לשעבר של ארצות הברית לדבר כך על נשיא מכהן בבית הלבן.

בטכס ובניסוח מסמכי ז'נווה מילא תפקיד מרכזי מאוד, אך מאחורי הקלעים, אמריקני אחר בשם רוברט מאלי, Rob Malley. מאלי, איש ממשל ביל קלינטון, יהודי מצרי שאינו רואה את עצמו כיהודי, היה אחד מיועציו הראשיים של קלינטון בשיחות קמפ-דיוויד באוגוסט 2000. שיתופו בהסכמים גרם לדבריו של קרטר להראות כהכרזה פומבית ראשונה על כריתת ברית לשיתוף פעולה של השמאל הדמוקרטי בארצות הברית, עם אירופה, נגד ג'ורג' בוש, על בסיס ההתנגדות למלחמה בעיראק והיחס לפלסטינים.

על הבסיס הזה נערך טכס הכתרתו של יוסי ביילין כראש מחנה השמאל-מרכז הישראלי החדש.

את ההכתרה ביצעו: בשם נשיא צרפת ז'אק שיראק, הגב' סימון וויל. בשם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, השליח הרוסי למזרח התיכון, דוביבין. בשם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הלורד מייקל לוי.

מאחר והטכס נערך בז'נווה, תחת חסותה של ממשלת שווייץ, רבים חושבים כי עיקר המימון בא מממשלת ברן. זו, כמובן, טעות מכוונת. חלק גדול מהמימון ועבודת הארגון בא מגוף כמעט בלתי ידוע ואלמוני בשם אי.סי.ג'י. ICG-International Crisis Group, שמקום מושבו בבריסל. בראש הארגון עומד, גארט אוונס, מי שהיה שר החוץ האוסטרלי בממשלת הלייבור בקנברה <. בתקופת כהונתו, הטיף אוונס להפיכתה של אוסטרליה למעצמה אסיאנית שצריכה להינתק מהקשר עם וושינגטון. המשך הקמפיין הבינלאומי שיוסי ביילין מתכנן, ימשיך להישען על ארגון זה, מקורותיו הכספיים וקשריו.

במילים אחרות, לפנינו, בפעם הראשונה ב-55 שנות קיומה של מדינת ישראל,מנהיג פוליטי המתכנן להיכנס למשרד ראש הממשלה בירושלים ולנהל את ענייניה של מדינת ישראל על בסיס ניתוק היחסים עם וושינגטון והפיכתה של אירופה למרכז התמיכה הפוליטית בו ובממשלתו.

זו הסיבה האמיתית מדוע יוסי ביילין זקוק למסמכי ז'נווה ולתמיכתם של הפלסטינים.

ולמרות כל זאת, כאשר המנהיג החדש יגיע בעוד כמה ימים לוושינגטון, שר החוץ, קולין פאואל, יקבל אותו לפגישה. דוקא משום שהוא כבר יודע כי המדובר באיש החדש של אירופה בישראל ובמזרח התיכון.

המדהים בכל ההתפתחויות האלה, הוא המשך שתיקתו והפסיביות המוחלטת בה שרוי מזה כמה חודשים, ראש הממשלה, אריאל שרון.
http://www2.debka.co.il/article.php?aid=776

נושא : כתב העת הסוציאל דמוקרטי 'חברה'
תאריך : 06/12/03 19:07
מחבר/ת : ish123

שלום לכולם,

לאתר האינטרנט של כתב העת הסוציאל דמוקרטי נוסף גיליון חדש, מס' 9. בכתב העת מאמרים רבים (כולם נגישים דרך האינטרנט) העוסקים בשלטון הישראלי, במדיניותו הכלכלית ובהשלכות החברתיות, התרבותיות והפוליטיות שלהם.
http://www.yesod.net/

@ התארגנות בשמאל
"אם אעמוד בראש - נהיה מגדלור"

יו"ר שח"ר, יוסי ביילין, הכריז הערב רשמית על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה שאוחדה עם מרצ
(חדשות)

"אחריות כלפי המתנחלים". ביילין
צילום: רויטרס

היריב החדש. רן כהן
צילום: ג'רמי פלדמן

ביילין הכריז על מועמדותו לראשות "יחד"

"אני מאמין שביכולתי להפוך את המפלגה החדשה לשחקן מרכזי בפוליטיקה שלנו ולאופוזיציה אמיתית" - הצהיר בפני אלף תומכים השר לשעבר, שתקף את שרון, שינוי וביתו הקודם, העבודה
אטילה שומפלבי

יו"ר תנועת שח"ר, ד"ר יוסי ביילין, הכריז הערב (יום ג') רשמית כי בכוונתו להתמודד על ראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה "יחד" (ישראל חברתית ודמוקרטית), שמורכבת מתנועתו שח"ר וממרצ.

הערב אישרה ועידת שח"ר רשמית את הצטרפותה ליחד, לאחר שמרצ עשתה זאת לפני כשבועיים. באירוע, באולם ההאנגר 11 בנמל תל-אביב, נכחו כאלף איש.

"אני מאמין שביכולתי להוביל את המפלגה החדשה אל ייעודה", אמר ביילין, "שביכולתי להרחיב את שורותיה ולהפוך אותה לשחקן מרכזי בזירה הפוליטית שלנו, ולאופוזיציה אמיתית לממשלת שרון"".

ביילין הבטיח כי אם ייבחר לראשות התנועה, תהיה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית "לא רק מפלגה סימפטית בשמאל, שאוהבים להחמיא לה, אבל לא טורחים להצביע לה. היא תהיה מגדלור".

בהמשך תקף ביילין את מפלגת העבודה, עד לא מזמן - מפלגתו שלו, ש"עזבה את הממשלה, אך מחכה להזדמנות להיקרא אליה שוב". לדבריו, "מצב זה מאפשר ליחד להפוך לקטר של מחנה השלום".

השר לשעבר לא חסך את שבט ביקורתו גם משינוי, אותה האשים במתן יד להתרחבות ההתנחלויות: "שינוי הבטיחה שלא תצטרף לא לימין ולא לשמאל, ובסוף חברה לליברמן. האם מישהו פגש בחורי ישיבה בתור לבקו"ם? מישהו מכיר בנישואים אזרחיים?"

בהתייחסו לסוגיית פינוי ההתנחלויות, אמר ביילין: "יש לנו אחריות לדאוג למתנחלים, ואסור לנו להקל ראש בקושי שבעזיבה".

בכנס נשאו דברים שולמית אלוני, עוזי ברעם, הפעיל החברתי יהודה אלוש, יעל דיין, יו"ר צעירי הליכוד לשעבר באוניברסיטת בר-אילן, דני ריף, והאלוף (מיל') שי אביטל, שהודיע כי בכוונתו להיכנס לחיים הפוליטיים ולתמוך בביילין. בתפקידו האחרון שימש אביטל כיועץ הרמטכ"ל לענייני טרור, והיה אחראי על הגיס הצפוני.

נוסף על ביילין, היחיד שהכריז עד כה על מועמדותו לראשות הגוף הפוליטי החדש הוא ח"כ רן כהן ממרצ.

(09.12.03, 22:54)
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2835837,00.html

בול טרייר
חבר מתאריך 25.3.03
5229 הודעות 23:53 09.12.03

2. מצויין. מעולה. תודה ביילין.

וָתעלם לה מפלגת מרץ לעולמי עד

שאנור
חבר מתאריך 20.10.03
464 הודעות 00:12 10.12.03

3. הם שוב שינו את השם ???? יחד ?

קודם לא היה יעד ?
הם בונים את המגדל שפעמיים כבר נהרס... לא חבל ?

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
20878 הודעות 00:24 10.12.03

4. כי לפתע הבינו שיע''ד= רעל, הם שינו את זה ליח''ד

Kיציק לוי
חבר מתאריך 10.2.02
7244 הודעות 00:28 10.12.03

5. את מגדל בבל הם בונים. שפתם תתבלבל זה יבקש שלום השני יענה לו ביריה..

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
20878 הודעות 08:13 10.12.03

6. גדול


ספר בראשית פרק יא'
(א) וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים:

(ב) וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

(ג) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה
וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר:

(ד) וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה
לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ:

(ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם:

(ו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת
וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:

(ז) הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:

(ח) וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר:

צחצח
חבר מתאריך 21.12.02
3144 הודעות 08:56 10.12.03

7. קולע


ביילין :הסוציאל-דמוקרטית תהיה מגדלור

"אני מאמין שביכולתי להפוך את המפלגה החדשה לשחקן מרכזי בפוליטיקה שלנו ולאופוזיציה אמיתית" - הצהיר בפני אלף תומכים השר לשעבר, שתקף את שרון, שינוי וביתו הקודם, העבודה.....
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1445

זה הכל ממתן סיני
ד"ר גדי אשל

רוממות השבחים בהם זכה אריק שרון בגין שני תרגילי המנהיגות בהם זיכה את ישראל בשבועיים האחרונים, מחייבת לשאול מהי מנהיגות אמת בישראל. ידיעה זו נחוצה כדי להבין האם הזדכינו במנהיגות אמת, או חלילה, בצ'פחה מהתקשורת, משנאת מרדכי.

כלל לא ברור האם שני התרגילים הם מאותו החומר. יתרה מזאת, נראה שמהותם הפוכה: אחד נושא את דגל הנאמנות לציבור השולח - ומחייב מינהל תקין. אחד שם פס על מקור הסמכות. לכן, בטרם צוללים בטכניקה של התרגילים, יש להקדים ולברר את תכלית המנהיגות בישראל. מנהיגות אמת בישראל היא מנהיגות למען שליחות ישראל ומכח שליחות זו. מנהיגות השקר, לעומתה, היא למען האגו והכסא ועם הפנים ליעד שקר. יעד שקר אופייני אותו טחו נביאי שקר לדורותיהם, הוא "שלום, שלום".

מנהיג אמת בישראל דובר אמת, נוהג בענוות אמת ונאמן ללא סייג לשליחותו. למנהיג האמת ברור שהוא משבצת בתשבץ הענק של כלל ישראל, בו לכל אחד תפקיד ייחודי – בהתאם לסגולת ישראל. בראיה זו, ענוותנותו טבעית והכרחית. מנהיג האמת מבין שהוא חוליה בשרשרת, אך לא עליו לגמור את המלאכה. עליו לקרב את כלל ישראל ליעדו, אך אם ידרש, יעצור ויעביר את המטה בהר נבו. והיפוכו במנהיג השקר.

מנהיג השקר, משקר ומזגזג: בכספים, בעמותות, בהתחייבויות שנותן; מעל ומתחת לשולחן. אך בעיקר הוא מתכחש לשליחותו: את שליחות האמת הוא מחליף בשליחות כזב ('לתת לפלשטינים מדינה', 'מדינת אזרחיה', לרדת מרמת הגולן, ...). את הדרך לשליחות השקר הוא מרצף במקסמי שווא ("שלום תמורת שטחים" ו'עמידה נחרצת על סוברניות ישראל במרחב שמתחת ל-8 קומות מתחת לפני האדמה באגן הקדוש'). את האומה אפשר אז לסמם - בעזרת תקשורת עויינת, בחזיונות שווא על ה"התקדמות" במימוש שליחות הכזב: "תהליך שלום" חי, מזרח תיכון חדש, עם ישראל שבוז. מנהיג השקר מזהה את השליחות עם עצמו, ולכן הוא זה שחייב ל"סיים את הסכסוך" ו"להביא שלום" ("הבמוס פאצם" כדברי בגין בשובו מקמפ דיוויד 1#). ואם הוא מרחם על אכזרים ומתאכזר לרחמנים ומקרין גאוותנות מוזרה ("אתם לא מזיזים לי", "אני אנווט") זה מכיוון ש"השליחות זה אני". לכן גם כל זיגזוג או שלמון כדי להאחז בקרנות הכסא - כשרים. וכל זה מסיני.

ומה ענין שמיטה להר סיני? ובכן, בסיני מובהרת מנהיגות האמת מול מנהיגות השקר. אדון כל מנהיגי האמת – משה, זרח מסיני. אך בסיני משה לחם במנהיגי השקר. וגם - וזה מאוד רלוונטי, מנהיגי השקר נחשפו בסיני. מופת מנהיגותו השליחותית של משה שזור בכל התורה: מחילוץ העברי מהמצרי המכה, דרך גיבוש עם העבדים ליציאה למסע לארץ ישראל, טיהורו במדבר, מתן התורה והנחלתה, המלחמות באויבי ישראל וחישול סגולת ישראל במסעו במדבר, לקראת כיבוש הארץ. מופת ענוותנותו של משה שזור במנהיגותו, וכביר לא פחות ממעשיו. מנהיגותו של משה בסיני כללה גם הדברת מנהיגי שקר, ודוגמאות בולטות כוללות את מעשה העגל, העימות מול קורח ועדתו וחטא המרגלים. וכמו אז, גם בישראל המודרנית מובהרת מנהיגות שקר בסיני. במתן סיני. מתן סיני ע"י בגין ויועציו, למצרים.

מתן סיני, כך פתאום בלילה, בתשל"ח, בירושלים. כמו ששבתאי צבי התאסלם כך פתאום אצל השולטן בקושטא, בדרכו לארץ ישראל. מתן סיני ע"י בגין, לאחר ששבוע לפני כן התהדר בהיותו מתנחל בנאות סיני, יצר תקן חדש למנהיגות שקר בישראל: שליחות השקר נגזרת מזו המקורית, אך הפוכה לה ב-180 מעלות. מנהיגות השקר המודרנית לא נולדה באוסלו ולא עם המזימה 'להפקיר, להפקיר' את רמת הגולן. אוסלו היה רק פרי עוועים של מתן סיני. מתן סיני והניקוי האתני של היהודים מסיני היה המקור והמופת למשיחיות השקר המודרנית: הרס המעשה הציוני למען מולך ה"שלום", והרס שליחות האמת למען שליחות שקר. וכדברי צ'רצ'יל, לא רק שזה לא מונע את המלחמה אלא מבטיח את החרפה. וגם אם בשלב זה מלחמת אוסלו עדיין 'מצומצמת', ומצרים רק מתפתלת ודורשת "100 מיליארד" כדי להלחם בישראל, מתן סיני הוא שורש הצרות. הוא יצר תקן בלהה קשה ל"שלום". החרבת הישוב היהודי בסיני, שנחוגה כ'מזרח תיכון חדש' עוד לפני שפטה מורגנה זו נודעה בשמה, מתגלה היום כסיבת הסיבות לשנאת ישראל. שנאה מפלצתית שצמחה במצרים ומכאן פשטה לרחבי האיסלם הקיצוני ושימנה את גלגליו. וכמו שמינכן 1938 פתחה את הדרך למלחמת העולם השניה ולתעשיית השואה, כך מתן סיני פתח את שערי בלהת הטרור העולמי. וכל אלו נבעו בסיני. לא באוסלו.

ולמה לחזור לחטא מתן סיני עכשיו, בהקשר למעשי המנהיגות של אריק שרון? -- כי להיסטוריה חלק בניתוב העתיד. אמנם מתן סיני נזקף למנהיגות בגין, אך גם לשרון היה בו חלק. בגין סובב את שליחותו וזכה להיות מגדלור הסמול (סמול. לא "שמאל" !) לאי ידכולת המחנה הלאומי לקיים את שליחותו. התקשורת הישראלית הכתירה אותו כ"מדינאי דגול", הוא עוטר בפרס נובל וקולס כ"דה-גול ישראלי". בכך דומים שבחי שרון. אריק שרון הבין, לאחר מעשה, את הרע, והתנצל על כך. אמנם מתן סיני אינו סתם: "אופס, טעיתי, לא נורא", אך לבעלי תשובה קרדיט גדול. אך כיום, כלל לא ברור האם התשובה על מתן סיני אמיתית, סופית, שלמה, שרירה וקיימת. והרי אחד משני "תרגילי המנהיגות" שלו – זה ששם פס על השליחות שאישר מרכז הליכוד ("אתם לא מזיזים לי" 2# ?), מאיים לשחזר את התכחשות בגין. אך, יש לציין, הבדל אחד, בולט: אצל בגין ההפתעה היתה כל כך שלמה, עד שמרכז הליכוד אפילו לא התכנס.

ומכיוון שהסתבר שלפחות מבחינת מרכז הליכוד יש הבדל, יתכן ויש גם אפשרות שלישית. אפשרות רצויה, למרות שהיא רוויה סתירה פנימית: אולי הברירה אינה בין 'מנהיגות אמת' ל'מנהיגות שקר', אלא שיש מנהיגות "פתוחה". למנהיגות "פתוחה" יש גינוני מנהיגות, אותם היא מיישמת היכן שנוח, מתחת לפנס - במינהל הציבורי, אך בקטע השליחות היא מייחלת להיות מונהגת. היא מצפה שהמשלח יציב עליה את כלב בן-יפונה ואת יהושע בן-נון, ויחייב אותה להפוך למנהיגות אמת. אם זה אכן המקרה, או אז עובר נטל המנהיגות למרכז הליכוד, ועליו להנהיג את המנהיג.. להנהיג כך שהמנהיג-השליח לא יתפתה לחזור על מעשה מתן סיני, חטא נעוריו.
http://www.manhigut.org/hebrew/articles/eshel4.html

זוהי גרסת HTML של הקובץ
זכויות היסוד של אזרחי המדינה, ויקנה לשלטון יציבות. לחוקה יש ערך דמוקרטי והיא מהווה מקור חינוכי מובהק, המהווה "מגדלור" לכל אזרח.
-
חוקה לישראל
היבטים היסטוריים, פוליטיים ומשפטיים
חלק א':

החוקה – "קונסטיטוציה" – היא מערכת של כללי יסוד וחוקי יסוד, הקובעים את מיבנה מערכות השלטון ומוסדותיו, את סמכויותיהן, את יחסי הגומלין ביניהן ואת גבולות פעולתן, כמו גם את זכויות האדם היסודיות ואת יחסי הפרט עם מערכות השלטון.

הדתות המונותיאיסטיות הדגישו את "החוק האלוהי", שהשלטון צריך לציית לו, ואילו הפילוסופים , כבר מתקופת יוון ורומי, דברו על "החוק הטבעי", המשמש כמסגרת לכל החוקים ולכל שלטון, אך נושאים אלה הם מחוץ לדיוננו.

את ראשית רעיון החוקה האנושית ניתן לראות אצל הפילוסוף היווני אריסטו (המאה ה – 4 לפנה"ס), שבספרו "פוליטיקה" כתב על הצורך בחוקה – שתפקידה לנהל את עניני ה"פוליס". חשוב לציין, כי אריסטו הבחין בין חוקה לבין חוקים הטובים לזמנם.

פריצה משמעותית ברעיון החוקה ניתן לראות בהסכם ה"מגנה כרטה" ב- 1215 (שבו מוותר המלך ג'והן, לאחר מאבק עם האצילים, על חלק מסמכויותיו) וכן ב"כתב הזכויות" (BILL OF RIGHTS"") ב- 1689 – שניהם באנגליה (אף כי אין בה חוקה כתובה). מאוחר יותר ניתן לציין את חוקת ארה"ב (1787 ), חוקות צרפת (1789, 1791, 1814 , 1830 ו- 1958), חוקות שוודיה (1809 ), בלגיה (1831) הודו (1949 )ומדינות רבות נוספות באירופה, דרום אמריקה, באסיה ובאפריקה.

קיימות שתי הגדרות לחוקה: חוקה "פורמלית" (כתובה), שדוגמה בולטת לה היא חוקת ארה"ב, וחוקה "מטריאלית" (בלתי כתובה), שדוגמתה היא ה"חוקה" הבריטית, הנשענת על מסורת פוליטית רבת שנים של ריסון בחיים הפוליטיים.

החוקה הפורמלית היא חוקה "נוקשה", בעלת מעמד על-חוקי, מעין "חוק עליון", שיש בה נושאים שאין כלל יכולת לשנותם (למשל, צורת המשטר הרפובליקני בצרפת) ונושאים אחרים , שרק תנאים מיוחדים שנקבעו בה (רוב מיוחס בפרלמנט, משאל עם וכד') יכולים לשנותם.

עליונותה המובהקת של החוקה הפורמלית באה לידי ביטוי בעובדה, שכל חוק המתקבל בפרלמנט חייב לעמוד בהתאמה לסעיפיה ולרוחה, וניתן להעבירו תחת ביקורת הרשות השופטת לבחינה זו. המשמעות המרכזית הנובעת מכך היא ריסון כוחן של הרשות המחוקקת והמבצעת, צמצום אפשרויותיהן והגבלתן. החוקה הפורמלית זוכה גם ליחס ולחשיבות מיוחדים ע"י האוכלוסיה במדינה.

החוקה המטריאלית היא חוקה "גמישה", בעלת חוקים "קונסטיטוציוניים" רבים שנתקבלו ע"י הפרלמנט בתהליכי חקיקה רגילים, שהם שווים בדרגת תוקפם, ובמקרה של סתירה ביניהם מכריע החוק האחרון שהתקבל. המשמעות הנובעת מכך למדינות שבהן אין חוקה כתובה (בריטניה, ישראל) היא הפיכתו של הפרלמנט למוסד העליון במדינה ("עליונות הפרלמנט"), שאינו מוגבל ע"י כל מוסד אחר (להוציא "דעת הקהל"), ואף לא ע"י מגבלות שהוא קבע לעצמו.

חלק ב':

את ראשיתו של הדיון הציבורי בשאלת החוקה במדינת ישראל ניתן לראות בעקבות החלטת עצרת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר 1947 בענין חלוקת א"י. בהחלטה מופיעה דרישה מפורשת לחוקה - בפרק ב', סעיף 10 כלהלן: "האסיפה המכוננת של כל מדינה תתקין חוקה דמוקרטית למדינתה ותבחר ממשלה זמנית, שתיקח את מקומה של מועצת- הממשלה הזמנית שנתמנתה ע"י הוועדה. בחוקותיהן של המדינות יבואו הפרקים 1 ו- 2 …".

בהכרזת המדינה (14.5.48 ) נאמר: "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט… 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע ע"י האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ- 1 באוקטובר 1948, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית…".
כבר מחודש יולי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, פעלה ועדת חוקה, שנבחרה ע"י מועצת המדינה הזמנית (המוסד המחוקק הזמני), כדי להכין את החוקה העתידית.

הבחירות ל"אסיפה המכוננת" ("קונסטיטואנטה"),שהחליפה את מועצת המדינה הזמנית, נערכו רק ב – 25.1.49 (כמעט עם תום הקרבות), וביום 16.2.49 החליטה האסיפה על "חוק המעבר", שיש מכנים אותו "החוקה הקטנה", שבין כלל סעיפיו נקבע, כי בית המחוקקים יקרא "כנסת", האסיפה המכוננת תהפוך לכנסת הראשונה, ולדבר חקיקה של הכנסת יקרא "חוק".

בהפיכתה לכנסת הראשונה הפכה עצמה האסיפה המכוננת בעיני רבים לבית מחוקקים רגיל, שאין לו סמכות מכוננת לעריכת חוקה, אלא לחקיקה שוטפת. אחרים טענו, כי הסמכות לחוקק חוקה עדין נתונה בידי הכנסות השונות.

במהלך השנים 1949 – 1950 התנהלו בציבוריות הישראלית ובכנסת הראשונה דיונים נוקבים בענין חקיקת החוקה. חשוב לציין, כי הדעות השונות חצו מחנות פוליטיים שונים והיו מעורבים בהם חישובים פוליטיים ואלקטורליים רבים.

המצדדים בכתיבת החוקה היו נציגי מפ"ם, חירות, הציונים הכללים ומק"י (כל סיעה מנימוקיה השונים), שטיעוניהם הכלליים היו:

לחוקה יש ערך כביטוי למהפכה הציונית ולהדגשת הממלכתיות של המדינה.
לרוב מדינות העולם יש חוקה.
הן בעצרת האו"ם, ובעיקר בהכרזת העצמאות, מדובר מפורשות על כתיבת חוקה במהלך זמן
קצר.
חשיבות הצורך במסמך-על, שיחייב את המערכות השלטוניות במדינה, תוך הדגשת שמירת
זכויות היסוד של אזרחי המדינה, ויקנה לשלטון יציבות.
לחוקה יש ערך דמוקרטי והיא מהווה מקור חינוכי מובהק, המהווה "מגדלור" לכל אזרח.
לחוקה יש חשיבות רבה בגיבוש ובאחדות, והיא תקדם את תהליך "כור ההיתוך" במדינת
ישראל הצעירה.
מתנגדי החוקה כללו את מפא"י (ובראשה רה"מ דוד בן גוריון), המפלגות הדתיות (החזית הדתית המאוחדת) והפרוגרסיבים, שעיקר טיעוניהם היו:

החוקה איננה צורך הכרחי (כדוגמת בריטניה חסרת החוקה), והדמוקרטיה לא נפגעת
בהיעדרה.
הכרזת העצמאות איננה מסמך משפטי מחייב, ולפיכך אין חובה בכתיבת חוקה, ולכל הטוען
אחרת – לגבי מחויבותה המוסרית - הרי ההכרזה, על סעיפיה השונים, משמשת כבר כמעין
חוקה.
חוקה יוצרים רק במצב של יציבות בחיי המדינה, וכיון שהמדינה נמצאת עדיין במצב חירום
ובמצב של שינוי וגיבוש – טרם ניתן ליצור חוקה טובה.
"חוק המעבר", על סעיפיו השונים, הוא למעשה חוקה מטריאלית (גמישה), ובכך ממלאת
ישראל את חובותיה לאו"ם.
רק חלק קטן מהעם היהודי נמצא בישראל, ואין לו זכות מוסרית לקבוע חוקה מחייבת
לרבים שטרם באו.
החוקה יכולה לפגוע בזהויות הרבות של העדות המרכיבות את החברה הישראלית הנוצרת.
חוקה חילונית כתובה אמורה להחליף את תורת משה, ולפיכך רק ההלכה יכולה להיות החוק
העליון בישראל (טענת החוגים החרדיים), או לחילופין - ראוי יותר לחקוק חוקי יסוד, שהם
גמישים יותר ואין להם עליונות.
על רקע הניגודים הרעיוניים, התרבותיים והרוחניים העמוקים בין החילונים לדתיים – הדיון
על החוקה עלול לגרום למלחמת תרבות קשה.
החוקה תגביל את סמכויות הכנסת .

במהלך הדיונים התחזקה עמדתם של מתנגדי החוקה, וביום 13.6.50 החליטה הכנסת ברוב קולות לקבל את הצעתו של חה"כ יזהר הררי (מהמפלגה הפרוגרסיבית), הידועה עד היום כ"פשרת הררי". בהצעה נקבע, כי "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת חוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק יסוד בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה".

משמעות קבלת החלטה זו, שכאמור הוותה הצעת פשרה, היא שבישראל עדיין אין חוקה בהיבט הפורמלי. יתר על כן, לא נקבעו בהחלטה זו מעמד החוקה, מידת עליונותה ומועד גיבושה האפשרי.

חלק ג':

במהלך 51 השנים מאז "פשרת הררי" חוקקו חברי הכנסות השונות 11 חוקי יסוד (שיפורטו בהמשך), שהעלו מספר שאלות עקרוניות מובהקות, ובראשן: האם לחוקי יסוד יש עליונות על פני חוקים אחרים, מי הוא הגוף הקובע את עליונותם והאם ניתן לשריינם וכיצד?

ישנם רבים הטוענים, כי אין להם כל עדיפות. הם אינם משוריינים ויש אפשרות לבטלם או לשנותם ברוב רגיל במליאה (כפי שאכן ארע), כיון שהם התקבלו ברוב רגיל. אחרים טוענים, כי חוקים אלה, הקרויים חוקי יסוד, הם בעלי אופי "קונסטיטוציוני" מבחינת נושאיהם ומהוים את התשתית החוקתית לעתיד, ולכן יש לשריינם ובכך להקנות להם עליונות.

ככלל, חוקי היסוד עוסקים בהסדרת סמכויות מוסדות השלטון ודרך בחירתם, תוך מתן הגנה לזכויות היסוד של הפרט, והם אמורים להבטיח את אופיה היהודי – דמוקרטי של מדינת ישראל. בחלק מחוקי היסוד הבטיח המחוקק את עליונותם, בהשוואה לחוקים רגילים, בעקבות סעיפים "נוקשים" ו"מגבילים" המופיעים בהם (כפי שיובא להלן).

חוקי היסוד שנחקקו במהלך השנים הם:

חוק יסוד: הכנסת (תשי"ח/ 1958 ), ששריין הן את שיטת הבחירות (סעיף 4 ), שניתן לשנותה רק ברוב מוחלט (61 ח"כים), והן את האפשרות לשינוי תקפו של החוק עצמו (סעיף 44 ) באמצעות תקנות לשעת חירום, אלא רק ברוב מיוחס (80 ח"כים).
חוק יסוד: מקרקעי ישראל (תש"ך/ 1960 ).
חוק יסוד : נשיא המדינה (תשכ"ד/ 1964 ) (תוקן פעמיים).
חוק יסוד: הממשלה (תשכ"ח/ 1968 ), המגביל את האפשרות לשינויו (סעיף 42 ) אלא ברוב מוחלט של הח"כים. החוק, אגב, תוקן 4 פעמים, כולל בענין הבחירה הישירה (1992).
חוק יסוד: משק המדינה (תשל"ה/ 1975).
חוק יסוד: הצבא (תשל"ו/ 1976).
חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל (תש"ם/ 1980).
חוק יסוד: השפיטה (תשמ"ד/ 1984).
חוק יסוד: מבקר המדינה (תשמ"ח/ 1988).
שני החוקים הנוספים, שהתקבלו בשנות ה – 90' לאחר מאבקים ממושכים, מהווים, למעשה, את שני החוקים ה"קונסטיטוציוניים" המובהקים ביותר, והם מייצגים את "המהפכה החוקתית". על רקע התנגדות המפלגות החרדיות והדתיות הם הובאו בצורה נפרדת מההצעה המקורית לחוק יסוד: זכויות האדם. ניתן לראות בהם, בכל קנה מידה, מעין "מגילת זכויות" של האדם והאזרח בישראל. חשוב לציין, כי בשני החוקים ניתן תוקף משפטי להכרזת העצמאות ולעקרונותיה בדבר היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית.

חוק יסוד: חופש העיסוק (תשנ"ב/ 1992), שניתנו בו יציבות: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים", וכן נוקשות: "אין לשנות חוק יסוד זה אלא בחוק יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת".
11.חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תשנ"ב/ 1992), שגם לו ניתנו יציבות: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים" וכן "פסקת הגבלה": "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". הגורם המפעיל את "הביקורת השיפוטית" על הכנסת בענין זה היא הרשות השופטת, ונציגה - ביהמ"ש העליון.

חוקי יסוד נוספים העומדים על הפרק הם:
חוק יסוד: זכויות חברתיות.
חוק יסוד: החקיקה.

ולסיכום, החוקה העתידית במדינת ישראל תוכל להיחקק, על רקע הפערים הגדולים בין קבוצות שונות באוכלוסיה, רק על בסיס רחב ביותר של תמיכה הסכמה ציבורית וחברתית, מעין "אמנה חברתית". הגוף המנסה להוביל היום את רעיון החוקה הוא המכון הדמוקרטי הישראלי, שניתן למצוא את רעיונותיו באתר: WWW.IDI.ORG.IL .
http://216.239.59.104/search?q=cache:Z7pvA_BidG8J:ometz.cet.ac.il/ometz/meidaod/docs/israel-vote.doc+%22%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%95%D7%A8%22&hl=iw&ie=UTF-8

המילכוד של הנגבי
27/02/2003

המינוי

הודעתו של ראש הממשלה אריאל שרון, על מינוי צחי הנגבי לתפקיד השר לביטחון פנים, הפתיעה רבים וטובים. מי שמכיר מערכות אלה מקרוב, יכול בנקל להעריך, כי הנגבי אינו המינוי האידיאלי לתפקיד זה, אם לנקוט בלשון המעטה.

בימים כתיקונם, ניתן היה לצפות מפרקליטת המדינה ובמיוחד מהיועץ המשפטי לממשלה, להתנגד למינוי זה; להצביע על חוות דעתו של היועמ"ש אליקים רובינשטיין, שאומנם שלל הגשת כתב אישום נגד הנגבי - בפרשת 'דרך צלחה', אך בד-בבד עם כך, כתב חוות דעת המאירה באור בעייתי את מעשיו של הנגבי; ובכלל, לאותת - ובזאת מתמחים הרי ראשי התביעה, כי לא יוכלו להגן על מינוי זה בבית המשפט העליון. די בכך כדי להסיר מועמדות שר. והיו דברים מעולם (רפאל איתן, ראובן ריבלין).

ובכל זאת, שאלת השאלות היא, מדוע נמנעים הפעם ארבל ורובישטיין מפני מה שנראה בעיני רבים כמהלך מתחייב. שאלה אחת, עם כמה תשובות. התשובה הראשונה לכך היא: הנגבי לא הועמד לדין, כיוון שלא נמצאו ראיות להגשת כתב אישום נגדו, ועל-כן הוא אינו פסול לכהונה - גם אם רשם רובינשטיין הערה כזו או אחרת.

התיק

התשובה השנייה, המהותית יותר, היא המדאיגה. רובינשטיין וארבל לא פעלו לפיטוריו של הנגבי מתפקיד שר המשפטים, כשהתגלתה הפרשה ובמהלכי החקירה. בניגוד לאופן שבו נהגו ארבל והיועמ"ש הקודם (מיכאל בן-יאיר) עם ד"ר יעקב נאמן. גם כאשר הוגשו עתירות, הם התנגדו לפיטוריו ו/או השעייתו מהתפקיד. אותה עת הם ניתלו באילנות גבוהים: שופטי בית המשפט העליון, ובראשם הנשיא אהרן ברק, לא מנעו באותה עת מהנגבי להמשיך ולכהן בתפקיד יושב-ראש הוועדה לבחירת שופטים. ככה ייעשה לאיש החפצים ביקרו.

בסיטואציה שנוצרה אז, כיהן הנגבי כשר עם תיק. תרתי משמע. לכן אין אולי פלא, כי הנגבי היה אז שר משפטים צייתן. הוא הקפיד לכבד את בקשותיו/הצעותיו של הנשיא ברק - בכל הנוגע למינוי שופטים; והקפיד למלא אחר בקשותיהם של רובינשטיין וארבל. העובדה שרובינשטיין חזר בו - מהחלטה קודמת שלו, החליט לגנוז את תיק החקירה בעניינו, ולאפשר, בעיתוי פנטסטי, את מינויו לשר לאיכות הסביבה בממשלתו הראשונה של שרון, מדיפה עד היום ריח רע.

המגדלור

וכאז, כך עלול להיות עתה. הביקורת נגד מינויו של הנגבי, מתמקדת בכך שהנגבי לא יוכל להיות 'מגדלור', ובאישיותו לא יוכל לעמוד כצוק איתן - למען אכיפת החוק כנגד כל אותם גנבים, פושעים ובעיקר כנגד אישי ציבור המצויים בחקירה.

אלא שהאמת כאן הינה שונה: הנגבי, ואת זאת לא קשה לנחש, עלול להפוך במהירות לשר צייתן. הוא יישר קו עם הפרקליטות ועם היועץ המשפטי לממשלה, ובמיוחד עם קציני המשטרה הבכירים.

וזה מצב בעייתי, שהרי האיש הממונה כשר לביטחון פנים, אמור לפעול, ללא מורא. בד-בבד עם סיועו באכיפת החוק, הוא אמור להגן על חשודים מפני חריצת דין, לקבוע סדרי עדיפויות נכונים במשטרה, וגם לבקר את המערכות האחרות (בהן בית המשפט, היועמ"ש ופרקליט המדינה), מקום שכשלו בתפקידם. ספק אם הנגבי, הנתון בידים של בעלי עניין במערכת המשפטית, יוכל למלא כראוי את תפקידו. לו היה מדובר בגורם חיצוני, היה ניתן בנקל לכתוב שהוא נתון למעשה לסחיטה. אך כאן מדובר בפרקליטים ובשופטים מכובדים. אם הרי לא יעזו לנהוג כך. לכן נאמר רק שהוא מוחזק במקום רגיש.
http://www.nfc.co.il/archive/003-D-2258-00.html?tag=0-00-30

עמותת יחד = תנועת יחד = איחוד מ.ר.ץ ותנועת ש.ח.ר/ביילין

תנועתו החדשה של ביילין = יחד = תנועה משיחית!!

@ להמשך הכתבה/בג"צ מצ"ב הקישור הבא...:-
גרי לי ושרלי ברספורד נגד משרד הפנים
http://www.snunit.k12.il/law/shvut_cases_2.html

לב העניין מבחינתי הייתה שיחה פוליטית לוהטת של עשר דקות או רבע שעה שקיימתי עם יוסי ביילין, בנוכחות לא מעט מאזינים שכרו אוזן מסביב במטוס הצפוף לז'נבה (כולל מצלמות הטלוויזיה של ערוץ 10 שהפנו אלינו את הבזקיהן). משהו די סקופי מבחינה מדינית (ומאוד מעודן וחיובי מבחינה אנושית) נחשף לדעתי בשיחה הזאת, אבל לכך עוד אגיע. אתחיל קודם בסיפור הנסיעה עצמו. כל העניין בנסיעה כזאת הוא האנשים. ואם אתה לא משחרר את עצמך אליהם, אתה מפסיד כמעט הכל. לכן טוב שהציעו לנו בשולחנון האדיב והחביב בפתח העלייה למטוס כוסות יין לבן רווי בועות ומענג. כי אני הייתי מכווץ קודם, אבל מסתבר שדי בקצת יין לבן כדי לשחרר נפש אדם כלואה.

צירוף נדיר של בעלי שם היה כידוע במטוס לז'נבה. גם סופרים כמו עמוס עוז, א"ב יהושע, דויד גרוסמן, יהודית קציר (שקיימה איתי שיחה די תוקפנית, שאתאר אותה בהמשך). גם זמרים ואמנים, כמו גילה אלמגור, אביב גפן, עברי לידר, יזהר אשדות, דייוויד ברוזה. גם דני סנדרסון הגאוני היה שם. וכמובן, פעילי השמאל והשלום למיניהם, מראשי יוזמת ז'נבה: אמנון שחק, יולי תמיר (יפה תמיד, הפעם בחולצה אדומה, המייצגת הן את השמאל האדום והן את צבע התשוקה), כל חברי מרצ (בלט בהיעדרו יוסי שריד, שוויתר בחוכמה טבעית על המסע המתיש), וכן מנהיגי שמאל ותיקים ויוקרתיים למיניהם, כמו לובה אליאב ויאיר צבן.

בכל תזוזה ימינה ושמאלה, במטוס ובאולם הוועידה, נגעת בבעל שם. ועל זה בעצם הייתה מבוססת כל ועידת השלום כולה: הנה אתה מתחכך בבעלי פרס נובל ג'ימי קרטר ולך ולנסה. הנה טוני בלייר ונלסון מנדלה מנשקים אותך מרחוק במכתב ברכה. הנה פה והנה שם.

זה כל העניין. להתחכך בבעלי השם הזוהרים, ובתמורה, וכתנאי לכניסה למסיבה, להסכים לגרש 150 אלף מתנחלים מבתיהם ולתת לפלשתינים במתנה 100 התנחלויות בשווי עשרות מיליארדי דולרים. זאת המסיבה, ומי שלא בא, הוא בחוץ. מישהו רוצה להיות בחוץ? נכון שלא? כי בחוץ אין ג'ימי קרטר ואין אביב גפן ועברי לידר, ואין שום זוהר בכלל, אלא רק ח"כ יורי שטרן האפור והטוב (חבר כנסת מצוין וחכם בעיניי, אגב), שהפגין יחד עוד קומץ מפגינים מישראל ביתנו בטרמינל שדה התעופה בלוד בבוקר ההמראה מול העומדים לטוס.

אגב, כשמארגני הכינוס בז'נבה שמעו שגם אני הקטן, שתקפתי את היוזמה בכמה מאמרים, עומד לבוא מטעם "זמן תל-אביב", הם טלפנו בדאגה מסוימת גם אלי וגם לעורך הראשי. מאיה בנגל, דוברת יוזמת ז'נבה, צעירה יפה ששימשה בשעתו כעוזרת הפרלמנטרית של זהבה גלאון (זוכרים? היה איזשהו סיפור משעשע סביב העניין, מין התלהטות נשית מסוימת בין העוזרות הפרלמנטריות), הביעה בפני את דאגתה. "הם ממש עייפים מן הציניות", אמרה. אבל אני לא רציתי להיות ציני, וגם עכשיו אני לא מרגיש שום ציניות דווקא כלפי ההסכם וכלפי יוזמיו. הם טועים בעיניי, טועים מאוד, ההסכם הוא הסכם נורא למדי בעיניי, אבל ציניות? ממש לא. ובכלל, תמיד נפלא שנפגשים ישראלים ופלשתינים (השתתפתי פעם בכינוס שלום באי רודוס, ויש בזה קסם אנושי שאיננו שייך לשום דבר ולמתווה מדיני כזה או אחר). על עצם ההסכם מותר לומר שצריך לסלוח להם, כי אינם יודעים מה הם עושים. הוי תמימות קדושה, והם בהחלט ניחנים בה.

החשיפה של איילה חסון
מעבר לכך, כמובן, נסיעה לז'נבה (נראה את האגם? בסוף לא ראינו כלום) היא נסיעה לז'נבה. קודם לעלייה למטוס שקעתי בשיחת נועם מעניינת עם ידידי הוותיק, מלך רבי המכר ם אורן, ששימש בשעתו כעורך שלי כשעבדתי בשכתוב ב"ידיעות אחרונות", ועם הסופר והעיתונאי אילן כפיר, מחבר ספרי מלחמה וצבא למיניהם (האחרון שבהם על מלחמת יום כיפור) וממלכי המו"לים של העיתונות הרוסית היום (על אף שאין לו מושג ברוסית). איזה כיף אנשים, ועוד אנשים מחוברים לכל כך הרבה עניינים וידיעות, חכמי המעשה הספרותי והמו"לי והעיתונאי. איזה כיף לנסוע ולפגוש אנשים.

"המושב שלך הוא ליד החלון, אפילו בלי שביקשת", בישרה לי עלמת הכרטוס לפני העלייה למטוס, והישיבה הזאת ליד החלון התבררה כחשובה יותר מבחינה תיירותית ממה שנדמה, כי בזכות זה (ורק בזכות זה, למרבה הצער), הצלחתי לראות בכל זאת משהו צבעוני משוויץ. אתם יודעים, גלויות האושר הנצחי הזה האלה של הרי האלפים המכוסים בשלג חלקי ואפילו איזשהו נתח מאגם ז'נבה, רצועת ים נושמת שראיתי מגבוה, וזה כמעט הכל בעצם. כי בכל מסע ה-24 שעות הזה מישראל לשוויץ, כמעט כל הזמן היינו במקומות סגורים (במט וס, בבית המלון ובאולם הוועידה), ורק בהליכה ממקום למקום הספקנו לראות משהו מתוך העיר המסודרת, הרחבה והיפה הזאת (שנראית בערך כמו טלביה, רחביה או אחוזה, כמה כל העולם דומה), עם מזג אוויר אידיאלי (שבע מעלות צלזיוס), קרירות מושלמת ונעימה להפליא. הסתפקתי בחולצת הקורדרוי הכהה שאיתה באתי.

תמיד מפתיע להיווכח מחדש עד כמה זה תמיד אותה אדמה ואותם שמים וגם אותם מראות עירוניים פחות או יותר בכל העולם. וכך גם ז'נבה, עם כל ההבדלים הקטנים: עצים קצת אחרים, שלכת סתיו עמוסה וכבדה יותר, גם אם הכל נראה קצת יותר מסודר ומאורגן איכשהו, עשוי לגמרי לנוחות האדם. כמו תיבות הדואר בבתים המשותפים שם (עברתי ברגל לאורך כמה רחובות בתים), שכולן רחבות וגדולות הרבה יותר מן המקובל בארץ, תיבות אמיתיות, כך הכל כאן רחב יותר ונוח יותר, אבל זה כמעט כל ההבדל.

"מה ההבדל בין ז'נבה לבין טלביה או רחביה, נניח", שאלתי את צ'יץ', שעמד איתי באוטובוס בנסיעה משדה התעופה למלון. "זה הרבה יותר נקי", הצטחק צ'יץ', ראש עיריית ת"א לשעבר. אבל אני לא בטוח שהיה מקום להצטחקות היתר. שיכון צמרת בת"א נקי לא פחות מז'נבה.

במטוס עצמו ישבתי ליד איילה חסון מחדשות ערוץ 1 (שזכרה לי בידידות שהגנתי עליה ועל קסמי השידור שלה מול ההתקפות הברוטליות של וגל אלפר. הסברתי לה שוב שאלפר לא אוהב נשים שלא נראות גבריות, כמו אילנה דיין). בהשפעת היין הלבן הודעתי לאיילה חסון שאני הולך לשבח את מראה בטנה החשופה קלות בכתבה שאני מכין, והיא, אישה נשואה, מיד משכה את החולצה למטה, והודיעה לי בבעתה שמדובר בחשיפה מקרית, זו בכלל לא חולצת בטן, היא לא אוהבת את זה, ורק במקרה נחשפתי למראה הקורקבן שלה. טוב. והיו עוד דיבורים בינינו במהלך הטיסה הארוכה. בין השאר, למשל, שיחה על הטעם הרומנטי של ברק בבחירת האהבה החדשה שלו בנוסח "מחזיר אהבות קודמות". לא נגיד כמובן מה אמרנו.

איתנו, באמצע ביני לבין איילה, ישב עוד נתן טל, מזכ"ל התנועה הקיבוצית. קיבוצניק מואר, מעודן, צייר, שמאל ישראלי במיטבו. דיברנו על ציור, הוא אמר לי כמה הוא מתפעל מקופפרמן, ואני הסברתי לו כמה אני לא. אני לא אוהב מופשט לירי, אמרתי, ואני לא אוהב סימבולים בציור, ובכלל, אני נורא לא מתפעל ממוסכמות הציור בכלל. מה פתאום משלמים 47 מיליון דולר על הציור הבינוני של החמניות של ואן גוך, ומה זו ההתפעלות הדפוקה הזאת מ"מונה ליזה"? הנה במטוס הזה יש כמה וכמה נשים הרבה יותר מדליקות ממונה ליזה. וכולנו הסכמנו שהכי מקסימים הם האימפרסיוניסטים הצרפתיים. הנתן טל המצוין הזה היה גם בקי למדי במפתיע בכל מיני דברים שכתבתי. הנה ככה נוצרה ידידות מושב נעימה. ובכלל, כל מושבי האנשים נראו שמחים. הישראליות הנפלאה הזאת.

האומץ של יוסי ביילין
ועוד לפני שאספר מה עוד היה במהלך ה-24 שעות האלה, אגיד שוב שזה בערך העיקר שהיה: פגישות עם אנשים (איך כתבה פעם עמליה כהנא-כרמון באחד מסיפוריה: "אנשים - הדבר הנפלא ביותר"). ואז עבר יוסי ביילין במעבר המטוס הצפוף, ואני פניתי אליו, כשהיה סמוך למושב שלנו. אנחנו קצת מכירים מנעורינו, ביילין ואני. שנינו היינו כתבי נוער ב"מעריב לנוער" ונפגשנו פה ושם בכנסים. עכשיו רציתי לשאול אותו כמה שאלות פוליטיות קשות בנוגע להסכם. השאלה העיקרית שלי נגעה להתנחלויות. איך זה, שאלתי אותו, שאנחנו מוותרים על פי ההסכם על רוב ההתנחלויות ומפנים את רוב המתנחלים מיש"ע, ומשאירים את פלשתין הערבית נקייה לחלוטין מישראלים, בלי אף ישראלי אחד, בעוד אנחנו, מדינת ישראל, נשארים אחרי ההסכם עם יותר ממיליון ורבע ערבים ישראלים, שרובם רואים את עצמם כפלשתינים. וכאן הזכרתי ליוסי ביילין דברים ששמעתי במו אוזניי מפי עזמי בשארה בשיחה עם רזי ברקאי לפני כשנה, שבה אמר בשארה כי אחרי שישראל תפנה את ההתנחלויות אפשר בהחלט לדבר על מעבר יישובים ערביים בתוך ישראל לריבונות פלשתינית, אבל קודם שישראל תחזיר את ההתנחלויות.ולמה ויתר נו כל כך בקלות, שאלתי את ביילין, על הצהרתו של ערפאת בשעתו כי הוא מוכן שמתנחלים ישראלים יהיו חלק מאזרחי פלשתין (ואז, כמובן, בהסתמך על הצהרה זו, אפשר היה להשאיר את כל המתנחלים בבתיהם, ואפשר היה לעשות הסדר כזה או אחר של אזרחות ישראלית ופלשתינית כפולה, עם הסדרי ביטחון כאלה או אחרים). למה לא לתפוס את ערפאת במילה? למה לפנות ישראלים מבתיהם בפלשתין העתידית, בשעה שאנחנו איננו מפנים אף פלשתיני מתוך ישראל?
וכאן הגיע רגע הגילוי, כשיוסי ביילין הזכיר לי ולכל מי ששמע את השיחה הזאת, כי בשעתו, בהסכם ביילין-אבו-מאזן (כן, היה גם הסכם כזה, פעם, זוכרים?), נאמר במפורש כי שום התנחלות לא תפונה ושום מתנחל לא יוזז ממקומו, גם אם כאזרח פלשתיני. כן, היה פעם הסכם כזה, שיוסי ביילין חתום עליו ועל פיו כל ההתנחלויות וכל המתנחלים היו נשארים במקומם. יוסי ביילין עצמו הזכיר את זה. אז זה כל העניין, אמרתי לביילין, על זה צריך היה להמשיך ללכת. אפשר היה לעשות הסדר סימטרי באמת, שבו הארץ מתחלקת בין ריבונויות ולא בין גבולות. הריבונות הישראלית תחול על ההתנחלויות, חזרתי שוב על ההצעה הישנה שלי, הריבונות הפלשתינית תחול גם על אום אל-פאחם ועל טייבה. במה שחשוב לנו (חינוך ותרבות ומה לעשות בשטחים שלנו וביישובים שלנו) אנחנו נהיה ריבוניים לחלוטין, וכך הם יהיו ביישוביהם. אבל לגרש 150 אלף מתנחלים ולעורר שנאת אחים נוראה בישראל? ולתת את ההתנחלויות על בתיהן ותשתיותיהן חינם לפלשתינים ולהתחייב בעשרות מיליארדי דולרים על שיקום מחדש של המתנחלים בישראל? מה זה הטירוף הלא סימטרי הזה? כך בערך אמרתי, ובנקודה מסוימת נשמע ביילין או נראה כמי שהדברים חדרו ללבו. פניו נראו מוארות, נכונות, מוכנות כמעט להסכים, תשאלו את כל מי שהיה מסביב, באור של איזושהי אמת שהשתכחה ממנו (טוב, הוא תמיד היה בחור אינטליגנטי מאוד). ואז אמר ביילין את המשפט הנפלא: "יכול להיות שאני טועה". והוא היה באותו רגע במיטבו. איש אמיתי, אמיץ, מוכן תמיד (בהיותו אינטלקטואל אמיתי ונדיר במקומותינו הפוליטיים) לבירור אינטלקטואלי אמיתי. ובעיקר, איש שיודע להקשיב. ופתאום הבנתי את סוג הקסם של ביילין ואת סוד ההצלחה שלו אצל גדולי עולם. אלוהים אדירים, הוא יודע להקשיב! וזה כל כך נדיר בקרב הפוליטיקאים. הרי ישבתי גם עם נתניהו שעות בשעתו, ואני אומר לכם: הוא לא יודע לשמוע. יוסי ביילין יודע. לכן הוא עוד יגיע רחוק, גם אם יצטרך להיפטר בדרך מן ההסכם הרע הזה.

כמה דקות אחר כך, כשביילין עבר שוב באותו מעבר, הפעם בכיוון ההפוך (כי זה מה שקורה: כשעוברים במעברים, גם חוזרים), אמרה לו איילה חסון שאפילו מנחם בן מתפעל ממנו עכשיו. כן, יש בזה משהו. כמה כיף להיות עכשיו בין איילה חסון ליוסי ביילין.

הדמעות של גילה אלמגור
הלאה. יורדים בנמל התעופה בז'נבה. הולכים באוויר המקסים, הקריר, הנוח, אל הנקודה שממנה אנחנו לנסוע באוטובוס אל המלון. קצת אוויר חוץ, קצת שמי שוויצריה ואדמת שוויצריה, לפני שניבלע בתוך חלל סגור אחר. מהחלל הסגור של המטוס אל החלל הסגור של הלובי בשדה התעופה אל החלל הסגור של האוטובוס ומשם אל החלל הסגור של בית המלון. אני כל כך מעדיף את החוץ הנפלא.

בבית המלון (פאר מתון, נוח, לא משהו לספר עליו בבית) אני ניגש לחדר האוכל (אוכל בינוני בהחלט, לקחתי משהו מתוך כל אחת מאפשרויות המאכל שהוצעו, מעלי גפן ממולאים ועד לנתחי דג אפוי, ואף אחת לא הייתה טעימה באמת). עם מגש האוכל ביקשתי (וקיבלתי) רשות להצטרף לניר ברעם הנחמד תמיד, ולאביו, עוזי ברעם (מענטש אמיתי תמיד), שישבו עם חבורת פלשתינים רבי נועם ממזרח ירושלים. פלשתיני כבן ,60 בעל מלון אימפריאל במזרח ירושלים, מספר כמה רע עכשיו המצב המלונאי במזרח ירושלים (עוזי ברעם הוא הרי שר התיירות לשעבר), וכמה אין לו עם מי לדבר במשרד התיירות. אני שואל כמה עולה לילה במלון שלו, והוא ירד בדיבור איתי עד עשרה דולרים. רק שיבואו. וואלה, אני בא. מלונאי מקסים, אגב, מאיזשהו סוג אוריינטלי, אבהי, נוח. אם יש מישהו שחושב שאני לא אוהב פלשתינים, אז אני חייב לתקן אותו. רבים מהם הם בעלי אדיבות מקסימה. אנשים רבי נועם ופיקחות. ולמרבה הצער, יותר חכמים מהישראלים בהרבה מקרים.

ביני לבין בני משפחת ברעם, עוזי וניר (יחסי אב-בן מעוררי קנאה, אגב, בסוג הידידות שלהם) התפתחה שיחה פוליטית. שוב, בעניין ההצעה שלי לשתי ריבונויות. ואז הזעיק עוזי ברעם לשולחן את ח"כ מוחמד ברקה, מנהיג חד"ש, ושאל אותו מה דעתו על ההצעה שלי להחיל את הריבונות הפלשתינית על היישובים הערביים בתוך ישראל (נצרת, למשל) תמורת החלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות. אתם תצביעו לפרלמנט הפלשתיני, אנחנו לכנסת הישראלית, אמרתי. ברקה חשב שמדובר ברעיון לא מעשי, וטען בין השאר שהוא לא מאמין שהישראלים יסכימו להיפרד מנצרת הערבית ומטייבה. תאמין, תאמין.

ואז בא מוקד כל ההתרחשות, האירוע החגיגי עצמו, הקרוי "השקת יוזמת ז'נבה", כפי שהתנהל על הבמה באולם הכנסים. וזה היה, אם להגיד את האמת, מה זה שיעמום מתיש. מה זה מסכת תועמלנית גרועה, קלישאית, הפקה מיובשת ונטולת השראה. העיתונאית תמר גולן אמרה לי שרק חגיגת ה-80 שנה לפרס הייתה משעממת וגרועה יותר. והיא יודעת. במשך כמעט ארבע שעות באולם דחוס עלו על הבמה בזה אחר זה נואמים בינוניים ברובם שהקריאו מן הכתב כל מיני קלישאות בסיסיות בענייני שלום ומלחמה. עשרות ישראלים ופלשתינים עלו לבמה בזה אחר זה ודקלמו סיסמאות כמו "הכיבוש עשה מאיתנו אויבים, דרך השלום תהפוך אותנו לשותפים", או "הפלשתינים אינם נלחמים נגד העם הישראלי, אלא נגד הכיבוש". ואחר כך הוקראו מכתבים ארוכים של שועי עולם למיניהם.

בין לבין הוקרנו על המסך שנתלה על הבמה סרטוני תעמולה קצרים ומייגעים שבהם דיברו ישראלים ופלשתינים מן השורה, רובם במילים הכי בנאליות והכי מדוקלמות, על סבל המלחמה ועל תקוות השלום. באמצע הכינוס והנאמת האינסופית יצאתי החוצה לרחובות הערב של ז'נבה לנשום קצת אוויר קריר. כבר היה די קר, אבל עדיין כיף. טיילתי קצת, קצת שוויץ, איזה אושר קצר. יצאתי עם כוסית יין לבן (הבטחתי להחזיר כשיצאתי, ואכן החזרתי) ועברתי דרך כל מיני שוויצרים גבוהים ושוויצריות גבוהות (אני טועה, או שהשוויצרים באמת גבוהים יותר?). אמנם האיש הכי גבוה שראיתי היה הכדורסלן תומר שטיינהאור, איש נחמד ביותר שזכר אותי מ"המחשוף". והיה שם גם עוד כדורסלן רב נועם, שחברתו החתיכית הסבירה לי (כשאמרתי שאני לא מוצא שום עניין בכדורסל, על אף שכדורסלנים הם בהחלט עם איכותי) שמה שמעניין בכדורסל זה שהבחורים יפים. כן, את זה אני יכול להבין.

הדיבורים הפלשתיניים, כמו שציינה העיתונאית סמדר פרי מ"ידיעות אחרונות", בלטו בעוינותם, וכמוהם בלט בעוינותו הנשיא לשעבר קרטר, ההוא שאילץ אותנו בשעתו לוותר על כל סיני. בסך הכל לא הייתה שמחה אמיתית ולא הייתה התרגשות אמיתית, אני לפחות לא זיהיתי כזאת, על אף שגילה אלמגור, שראיתי אותה בעיניים דומעות, אישרה שאכן בכתה בגלל התרגשות השלום. לא ייאמן. יולי תמיר שאלה אותי מה דעתי, ועניתי לה במהומת הסובבים ש"היה מתיש", אבל היא חשבה שאמרתי ש"היה מרגש", והגיבה ב"נו, אם הצלחנו לרגש אפילו אותך". רק מאוחר יותר הסברתי לה שלא שמעה נכון מה שאמרתי.

בסוף הטקס ושורת הנואמים דיברו יוסי ביילין ויאסר עבד-רבו, שני אנשים כריזמטיים על פי דרכם, אבל כשלחצו ידיים לעיני המצלמות אפשר היה לראות את ההבדל הפיזי ביניהם. יאסר עבד-רבו הגבוה והמרשים למראה עם השפם הנחרץ והאינטלקטואלי נראה כמו אבא סמכותי, בעל קסם. יוסי ביילין הנמוך והבייבי פייס לעומתו הוא ילד נצחי, חכם, עם המשקפיים של ילד טוב צפון ת"א. מישהו כאן יצא ילד מן ההסכם, וזה לא יאסר עבד-רבו.

יוזמת השלום של יאיר צבן
אחרי עוד קצת יין בקבלת הפנים ניגשה אלי יהודית קציר והסבירה לי עד כמה מוגבלת הבנתי בנפש האדם. איך יכולת לכתוב שהסיפור הלסבי שסיפרתי ברומן האחרון שלי הוא מפוברק, שאלה אותי בעוינות מובנת (אבל בקסם ידידותי?). זה הכעס שלכם על הלסביות מפני שאתם רואים שאפשר לוותר עליכם. אני?! לעצם העניין, אפשר היה להבין מדבריה שהיה גם היה סיפור לסבי אמיתי, אף שלא בהכרח הסיפור שסופר ברומן שלה.

ואז עברה לידינו צביה ולדן, בתו של שמעון פרס, שבשעתו תקפתי אותה בעניינים הקשורים להוראת הקריאה ולתורה המופרכת בעיניי הקרויה "השפה כמכלול". זה לא ייאמן איך התחילה לקלל אותי. לטענתה, בגלל המאמר שפרסמתי בשעתו ב"זמן תל-אביב", התנתקו קשריה עם משרד החינוך וספרה "השפה כמכלול" לא הופץ, אחרי שכבר הופק.

"את לא מייחסת לו כוח מוגזם?", תהה יאיר צבן, ששמע חלק מן השיחה שהתמשכה באוטובוס. "לא", אמרה צביה, "מנחם בן הוא בור, והוא לא מבין, והוא טיפש, אבל יש לו טור בעיתון". כשהערתי לצביה ולדן שהאנרגיות התוקפניות שלה עומדות בניגוד למזג הנינוח והמתון בדרך כלל של אבא שלה, שמעון פרס, היא אמרה לי את המשפט החביב: "זה מפני שאתה לא מכיר את אבא שלי". לא נחמד?

הנה, גם כשעושים שלום, נמשכות המלחמות.

בסוף, בדיוטי פרי, נזכרתי בבקשה של אחד הילדים שלי להביא שוקולד שוויצרי. אני עצמי אדם שלא אוכל כמעט שוקולד ולא אוהב כמעט שוקולד (שוויצריה, באסוציאציה המיידית שלי, היא לא מולדת השוקולד, אלא מולדת האל-אס-די, כי שם הרי ייצר ד"ר אלברט הופמן את הסם הנפלא מכולם, שבזכותו נשמעה בכל העולם החל משנות ה-60 הקריאה ההיפית "עשו אהבה, לא מלחמה", שאולי עמדה בסופו של דבר גם מאחורי הכינוס הזה). רגע לפני שסגרו הספקתי לקנות שלוש קופסאות לא גדולות של שוקולד שוויצרי ובובה זעירה, מתנה קטנה לאימא של אשתי, שאוספת בובות. חשבתי שהכל ביחד יעלה לי, נניח, 40 שקל. כי כמה כבר עולה קצת שוקולד, ועוד בדיוטי פרי? אבל המחיר היה יותר מ-200 שקל. בישראל זה מחיר של ארבעה טריפים. וטריפ זו הדרך הכי טובה שאני מכיר לעשות שלום בתוכנו. לא עדיף?
http://images.maariv.co.il/cache/ART600859.html

06/12/2003
ח"כ מוחמד ברכה לא מוכן להיות תחת ריבונות פלסטינית

העיתונאי מנחם בן הציע לח"כ מוחמד ברכה להחיל את הריבונות
הפלשתינית על היישובים הערביים בתוך ישראל (נצרת, למשל),
תמורת החלת הריבונות הישראלית על ההתנחלויות.
עכשיו ביילין ""יכול להיות שאני טועה".
אריק זיו
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1409



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

אמנון ליפקין שחר. צילום: רובי קסטרו

בשבועות האחרונים, מאז החל ה מפקד הלאומי של סרי נוסייבה ועמי איילון לתפוס תאוצה, והמסמך המכונה הבנות ז'נבה מקבל תהודה בינלאומית נרחבת ותמיכה של למעלה מ-30 אחוז בציבור הישראלי (על פי כל הסקרים שנערכו), נפתחה נגד היוזמים ותומכיהם מלחמת קודש שמטרתה להפוך את החותמים לבוגדים. המילה "בוגדים" נשמעת שוב בהפגנות, במודעות, בפסקי הלכה של רבנים. ביחידה לאבטחת אישים קיבלו טחורים מרוב ישיבות איך לאבטח את כל האישים שעלולים לשמש פוטנציאל לפגיעה מצד מסוממי גבעות, מוטרפי דין מוסר, ומשיגנער'ס שמקבלים בחלום פקודות ישירות מאלוהים לחסל בוגדים.

חבר הכנסת העדין והמנומס שאול יהלום, שפנה ליועץ המשפטי לממשלה וביקש לבדוק אם אין בהסכם ההבנות משום בגידה בשל מסירת חלקי ארץ ישראל והר הבית ופאקה פאקה פאקה... לא שכח לציין כשנשאל על ידי תקשורת צמאת הדם שאם אכן יש בהסכם ובכותביו משום בגידה, הרי שדינו של בוגד במידה שיורשע הוא... וכאן חבר הכנסת הנבון, השנון והחביב אזכר לעם סגולה השוכן בארץ הקודש שדינו של מי שיואשם ויורשע אם יואשם ויורשע הוא מוות. נהדר. כה זהיר, כה מתוחכם. יהלום לא מסית, הוא רק מדבר ב אילו וכאילו ואם וייתכן ולא יעלה על הדלעת.

כמה מצדיקי האיחוד הלאומי מלבים את המדורה, כמה קאובואים שמחפשים פרות אדומות לבית המקדש מביעים את דעתם המלומדת, חוג חסידי יגאל עמיר זועק שוב במקהלה "בוגדים", והנה אוטוטו מתקרב הרגע שבו החיסול הפוליטי הבא ייכנס לספר דברי ימי הציונות המתחסלת בארץ ישראל.

"הבוגדים", איתם שוחחתי ביום שלישי וביקשתי את תגובתם והרגשתם, מאופקים, על אף שאת דבריהם הם אומרים בזעם לא עצור. כל אחד מהם שירת מגיל 18 ועד לא מכבר את המדינה, כולם לחמו בקרבות אכזריים, חבריהם נהרגו לצדם או בידיהם, חלקם מעוטרים באותות הצטיינות צה"ליים, הם היו במרכז העשייה, הם ישבו בישיבות הסודיות ביותר וקיבלו החלטות גורליות ביותר. היום אומרים עליהם בוגדים. להגיד על רא"ל במיל' ליפקין שחק, על האלוף במיל' איילון, על תא"ל במיל' ענבר, ועל ניצב בדימוס רון "בוגדים", זה בערך כמו להגיד על רבנים מאותה עמותה שהכריזה על ה"בוגדים" שהם שותים דם של ילדים נוצרים שחוטים בערב פסח.

היועץ אליוקים אינו רואה בשימוש במילה בוגדים עבירה פלילית. אני מקווה שגם למילה "מניוקים" אין משמעות פלילית בעיניו, לכן אעז ואומר לאותם רבנים שקוראים לקבוצה שלהם "עמותת פיקוח נפש" ושאמרו על חותמי הבנות ז'נבה "פושעים שיש להוציא אותם מחוץ למחנה האנושי, הם מנסים להוביל את צווארנו לשחיטה", שאף שוחט לא ישחוט אותם, כי הם משהו בין טריפה לנביילה, ולכן אינם שווים שחיטה, בקושי יריקה. טפו טפו טפו.

השבוע דיברתי עם חלק מה"בוגדים".

הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק: "השאלה היא קודם כל מי אומר. יש אנשים שדעתם באמת לא חשובה לי, ומאחר שאני מכיר גם את מניעי האמירה שלהם, אז דעתם חשובה לי כדעתם של אנשי החמאס. אני לא חושש. אני אמשיך במה שאני מאמין שתורם לקיומה של מדינת ישראל לאורך שנים ולא לסיכונה של מדינת ישראל כעצתם של כל אלו שמציעים להנציח את המצב הקיים".

אש השב"כ לשעבר, עמי איילון: "א', אני מרגיש שהשתבשו סדרי עולם. ב', כל עולם המושגים התהפך. ג', כל המשמעות של טוב ורע השתבשה. מה שאני מתכוון לעשות זה להיפגש עם כל מי שאומר עלי שאני בוגד ולנסות להבין מה הביא אותו לחשוב ולומר את זה וללמוד ממנו, אולי יש לו דרך נכונה ואמיצה יותר להחזיר את מדינת ישראל למקום שבו היא תהיה גם דמוקרטית וגם בית לעם היהודי".

תא"ל במיל' גיורא ענבר: "אני חש בין בוז לרחמים לאלו שאומרים שאני בוגד. חלקם מהאומרים לא היו בצבא, ורובם לא תרמו או הקריבו אפילו חלק קטן ממה שאני וחבריי הקרבנו למען המדינה. אמרתי לשאול יהלום, שהחל במסע ה'בוגדים', שהוא נשמע לי אדם בפאניקה אם הוא אמר שלנו מגיעה מיתה. אין לו יכולת להתמודד עם האלטרנטיבה שהצגנו, שבסוף רוב העם יבחר בה. אני לא דואג אישית לפגיעה בי כתוצאה ממסע ההסתה נגדי ונגד חבריי. בכל המסלול שלי בתקופת הצבא לא התייחסתי לחרדה אישית, וגם היום אני לא ארשה שאיזו חבורת רבנים תטיל עלינו מורא. אני מאמין שייתכן שגם על הבית שלי יירו כמו שירו על בתיהם של אנשי ז'נבה הפלשתינים, אבל זה לא מפחיד אותי. אנחנו נלך בדרכנו, ראס בין עינו".

ניצב בדימוס אליק רון: "תראה, אני בעיקר כועס. לא כי מאשימים אותי בבגידה, אני כועס כי אני מניח שזו אותה קבוצה של מי שאני מאשים אותם או את חלקם, ואני נזהר בדבריי, בהסתות פרועות ותרגום מעוות של חוכמת ישראל כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסברים של הרמב"ם ואחרים לדין רודף. ההסתות והפרשנות המעוותת והנוראית הזאת מביאות אותי להאשימם בכך שיש להם יד ורגל ברצח רבין. כנראה שלא למדנו דבר וחצי דבר לגבי הצורך לטפל בצורה תקיפה ונחרצת במסיתים".......
http://images.maariv.co.il/cache/ART600860.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

רבים מהאנשים איתם דיברתי לאחר הטקס, לא התביישו להודות שבחלקים מסויימים ממנו הם התרגשו עד דמעות. על דבר אחד גם מתנגדי הסכם ז'נבה אינם יכולים לחלוק - ההסכם החזיר לשמאל הישראלי את הצבע האדמדם ללחיים, את התקווה שנדמה היה שאבדה.

את הנאום האחרון בטקס הארוך, ארוך מדי, נשא יאסר עבד ראבו, והוא הותיר רושם רב על שומעיו.

הבנות ז'נבה מוכיחות שלא מוכרחים להרוס את האחר כדי להגשים את החלומות שלך, אמר עבד ראבו, שתי מדינות לשני העמים זה הפתרון היחיד שהיה אפשרי ויהיה אפשרי במזרח התיכון, נפתחה לפנינו הזדמנות, בל נחמיץ אותה. יוסי ביילין, שדיבר לפניו, אמר שהמסמך עליו חתמו יוזמי ז'נבה הוא אמנם וירטואלי, "אבל כולנו אמיתיים".

הסכסוך איננו סופני, אמר ביילין, יש פתרון, שלום בין הישראלים והפלשתינאים אפשרי. כשסיימו השניים את דבריהם, קמו מאות האנשים שגדשו את האולם והריעו להם ממושכות. נואם נוסף שמיקד את תשומת הלב היה נשיא ארה"ב לשעבר וחתן פרס נובל, ג'ימי קרטר. קרטר תקף בצורה בוטה את מדיניות ישראל בשטחים. "יוזמת ז'נבה היא היחידה העונה על כל הבעיות", אמר. "בלתי סביר שנראה אי פעם יוזמה אחרת העונה לכל התנאים הללו".

לאחר שנגמרו הנאומים התקבצו הנאספים למעין קוקטייל שנערך באולם סמוך, ושם נשברו המחיצות לשיחות שבין לבין. בפינה אחת הקשיבו דני סנדרסון, יזהר אשדות ומאיר בנאי, לאני-מאמין של פלשתינאי מהשטחים, כשערבי ישראלי חבר מרצ משמש כמתרגם. בפינה אחרת עמדה קבוצה של חברי השומר הצעיר משוויץ בחולצות שומריות, ושוחחה עם פלשתינאים על פתרון אפשרי. אולי בפעם הראשונה בתולדות הסכסוך נפגשו כל כך הרבה ישראלים עם כל כך הרבה פלשתינאים, מכל הרבדים, מתוך תחושה שאפשר לדבר, שיש על מה לדבר ויש עם מי לדבר.

גם המשלחת הקיבוצית לטקס היתה מרשימה בהיקפה ובהרכבה. "הרבה מעבר למשקלה באוכלוסייה", אמר אברום בורג, אחד השושבינים. "זה היה מפגש מרגש", סיכם ג'ומס. "אתה רואה כאן את האווירה, גם לאורך כל היום, מהבוקר, אווירה של דיבורים, של ידידות. אני לא יכול להתעלם מצד אחד מהצירוף של הברכה של ערפאת שלא הייתה מוסכמת מראש, ומצד שני מהתוכן שלה, שביטא מעורבות גדולה ומשמעותית לגבי תהליך. היו פה כמה רגעים מרגשים, גם הדברים של ג'ימי קרטר וגם הדברים של יוסי ויאסר (עבד ראבו) ביטאו באופן מלא גם אותי.

בסך הכל, המטרה העיקרית, ליצור מחויבות בשתי הקהילות בציבורים רחבים יותר לתהליך השלום, הושגה למעלה מכל ספק. אני מודע לחלוטין שמדובר בשלב בתהליך ארוך, והקושי הגדול עוד לפנינו, אבל הרבה פעמים חשבנו שאי אפשר יהיה גם לעבור את השלב הזה. עכשיו צריך להיפגש ולדבר עם הרבה מאוד ציבורים בכל מני מקומות, והיומן שלי כבר גדוש בכל מני פגישות וחוגי בית, במעגלים שלא הייתי רגיל אליהם בעבר".

"כמיטב המסורת של תנועת השלום, האירועים הם ארוכים מדי ובחו"ל הם מתארכים עוד יותר", סיכם ח"כ אבו וילן, "אבל היה אירוע מאוד מרשים ומכובד והמטריה הבינלאומית שנפרשה מעליו היא מאוד משמעותית. אני חושב שהנאום של יאסר עבד-ראבו היה מבריק, והוא שרטט את גבולות ההסכם והשלום בצורה מאוד ברורה. הלילה אנחנו חוזרים והעבודה האמיתית ממתינה לנו בבית - איך משכנעים את מרבית הישראלים לתמוך בהצעה.

אני מקווה שזרקנו את האבן מספיק רחוק, מבחינת הידיעה שיש אפשרות להגיע להסדר. היה ערב מאוד מרגש, אבל המשחק האמיתי מתחיל מחר בבוקר. @ צריך ללבוש בגדי עבודה ולהתחיל לשכנע. רוב הציבור בישראל לא נמצא כידוע בשמאל". @

"זהו פרויקט מרשים ביותר", אומר נתן טל. "פרוייקט שהניח על סדר היום את כל הפרטים ואת כל הנקודות הכואבות שעד היום נמנעו מלגעת הן, כמו זכות השיבה, בעיית הפליטים, ירושלים, ההתנחלויות, גבולות הקבע. האירוע עצמו היה מרשים ביותר.

זו הצהרה ברורה של קבוצות גדולות בשני העמים, שהן תומכות בפתרון שיש בו הוגנות ויש בו התחשבות, וגם מוכנות לשלם עבורו מחירים יקרים. זה לא מעט וזה מפנה לטובה שבא מלמטה.

אני מאוד מקווה שההנהגה שלנו תקרא את המסר שהיה באירוע הזה - הזמנה לעשייה. אני מרגיש שבעקבות ז'נבה מתחילה התרחשות בשטח, אנשים מרגישים שיש להם צורך לעשות משהו. גם לא יעלה על הדעת, שנציגים של ציבור אזרחי כל כך גדול משני העמים כמו שהיו פה, לא יזכו לאוזן קשבת מהשלטון".

"כמי שעוסק הרבה מאוד שנים במאבק למען קידום השלום ואחרי שלוש שנים כל כך קשות ותחושה שאין אלטרנטיבה, היה מאוד מרגש לראות היום שיש מחדש מחנה ישראלי חזק וגם מחנה פלשתינאי חזק, שיש לו מחויבות משותפת לשלום", אמר גברי ברגיל.

"אני בטוח שבעזרת התמיכה הבינלאומית המאוד רחבה שנראתה כאן היום, ובחסות המחויבות של כל כך הרבה אנשים בצד הישראלי והפלשתינאי, אפשר לצאת למאבק ציבורי, שיוסיף עוד 10 עד 15 אחוז של תומכים בנו, בנוסף
ל-31 האחוזים שקיימים כבר היום. אין לי ספק שאת השאר יעשו כבר המנהיגים".

הסופר דני שביט דיבר על שני דברים "מוזרים" בעיניו - "מוזר לראות איך מסמך שיכול היה להישאר בגדר אפיזודה ביזארית, הפך להיות במהלך של פחות מחודש מוקד השיח הציבורי בישראל. זה רק מוכיח איזו כמיהה עצומה יש בכל רחבי העם לכך שדברים יתחילו לזוז וזה למרות שמדובר במסמך שלא בא מטעמה של הממשלה.

כנראה שהצימאון לתזוזה הוא באמת גדול וגם יש תחושה שזה משהו אמיתי ואותנטי. מוזר לא פחות זה לראות איך הנציגים הכי בכירים מכל רחבי העולם באו לברך פה, ולחשוב שאם יש איפה שהוא ממשלה שלא מבינה את זה, זו ממשלת ישראל".

שיבולת אדלמן, מזכירת מחוז הקיבוצים במפלגת העבודה ורכזת המחלקה הפוליטית של התק"ם, מגדירה את ז'נבה ככנס של תקווה, כפתח למשהו אחר. "אני רוצה להגיד למתנגדים בתנועה הקיבוצית", אומרת אדלמן,
"שיבואו לדיון על הנושא ביום ה', שיקראו, שילמדו ושיהיו פתוחים להאזין. שום דבר עוד לא סגור. אישית מאוד התרגשתי כאן הערב, היו כאן רגעים מרגשים של אמת דו-צדדית".

יניב שגיא, רכז השומר הצעיר, מסתכל על הדברים דרך הנוער. "כמחנך, הערב הזה נותן לי גם תקווה וגם ידיעה שיש על מה לעבוד עם הדור הבא - ליצור מציאות אחרת מזו שהדור הצעיר של היום חווה. לפני שנתיים, תוך כדי האינתיפאדה, יצרנו קשר עם תנועת השלום הפלשתינאים ובנינו הסכם שבקווים כלליים דומה להסדר ז'נבה. היה לי מאוד חסר שהם לא הגיעו לכאן.
אני חושש מאוד שהם לא באו מתוך איזושהי תחושה של אי-נוחות ברחוב . אנחנו מתכוונים להפוך את ההסכם לבסיס הפוליטי לפעילות החינוכית שלנו לקראת מחנה שלום בקיץ".

"ממש רגע היסטורי", הגדירה ענת מאור את הכנס. "אני התרגשתי מאוד. פעמיים התרגשתי ככה - כשנחתם הסכם השלום עם ירדן בעקבה, והחלטת הכנסת על הסכם אוסלו. המעמד הזה, מבחינת קידום השלום, הוא בעל ערך דומה. היינו ברמאללה שנתיים שלוש כל חודש בימי ו' אחרי הצהריים, ולא האמנו שיקרה דבר כזה נהדר. אחד הדברים שמאוד עודד אותי זה ההרכב של המשלחת הפלשתינאית. אני אישית מכירה כעשרה מהם ומשיחות שניהלתי איתם כאן זה נראה שזה אמיתי. זה לא היה ככה בהתחלה. אנחנו היינו באים לפגישות כחמשה-עשר עשרים איש, ומהם היום באים שניים שלושה.

ק לפני שנתיים וחצי נפגשנו עם סרי נוסייבה, באנו כל הח"כים של מרצ ועוד מספר אנשים, נוסייבה הגיע עם איש אחד בלבד. לאט לאט המשלחת שלהם גדלה ולכאן באו כמעט 150 פלשתינאים, מתוכם 12 נשים. זו תופעה מאוד מעודדת. אבל אני לא באופוריה. הבמה היא לא ז'נבה. הבמה היא בישראל והמטרה שלנו עכשיו היא להכשיר את הלבבות לקבל את הסכם.

צריך גם להרחיב את היריעה למרכז ולימין, ואחד הרעיונות שהועלו פה היה להגיע לראשי הערים, גם הנוכחיים וגם אלה מהליכוד שהפסידו בבחירות.

כמי שתחום הנשים מאוד חשוב לה, אני רוצה להדגיש שלצערי היה פה מעט מדי ביטוי לנשים, ולארגוני נשים שלוחמים שנים למען השלום, כמו נשים בשחור, ארבע אמהות ובת שלום. נדמה לי שאותות ז'נבה כבר באים לידי ביטוי אצל שרון, ביוזמת השלום שלו, למרות שאני לא מאמינה לו, כי אצלו זה הכל טריקים. המבחן האמיתי הוא לקראת הבחירות הבאות, האם נצליח לתרגם את האהדה של הציבור לניצחון של השמאל. איך עושים את זה, זו שאלה מאוד מורכבת".

ומה מתאים יותר לסיום מאשר משפט בלשונו המבריקה של עמוס עוז. לארוחת צהריים הסבו לאותו השולחן עוז, א.ב. יהושע, ג'ומס, שולמית אלוני ויאיר צבן. "הדבר היחידי שאני רוצה להיות בו לשעבר", אמר עמוס עוז לנוכחים, "זה פעיל שלום. פעיל שלום לשעבר". הכנס בז'נבה נטע בקרב רבים מאנשי השמאל שנכחו בו תקווה מחודשת, שמשאלת לב כזו אכן עשויה להתגשם.
http://images.maariv.co.il/cache/ART600017.html

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

ימים קשים, הלוך הרוח אפלולי. משתקפות בהם שורותיים שכתב אברהם (יאיר) שטרן בנסיבות שונות לגמרי: "בימים אדומים של פרעות ודמים / בלילות השחורים של ייאוש". סף פיגוע בבית ספר ביקנעם. מאות עסקים בסכנת קריסה. ובכל זאת קרן אור מבליחה באפלה. אפשר לראות שביב.

נכון, החושך מוחשי. מדיניות השב-ואל תעשה של אריאל שרון התמוטטה. הוא איבד את ג'ורג' וו. בוש. חלפו הימים הטובים של ספינת המחבלים קארין-איי. לבד מבנימין נתניהו ואהוד אולמרט אין בממשלה מי שיודע לשכנע באמריקה. אין בכוחו של שרון למנוע אפילו מפגש בין קולין פאוול לבין יוסי ביילין ויאסר עבד-רבו. הסכם ז'נבה דמיוני? הוא הדבר הממשי היחיד שקיים בשטח.

דמיונית היא המדיניות הפופוליסטית של סילבן שלום, כאילו אפשר לייצא לאירופה בלי לסמן על תווית המוצר מה נשלח מההתנחלויות; והעמדת הפנים של שאול מופז כאילו הסיר מאחזים בלתי חוקיים בצורת אוטובוס נטוש בלי גלגלים, עד כי יוסף (טומי) לפיד גילה שמערכת הביטחון הונתה אותו בהדמייה של פעולה; וגדר ההפרדה הסיפוחיסטית של שרון ואולמרט ונתניהו, שחומדת כמעט הכל-ותשיג כלום.

סילבן קבל השבוע בממשלה על קשיי ההסברה? קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים. שיעז פעם להיות לא פופולרי במרכז הליכוד, ויחדל לתמוך במדיניות קיצונית, בגדר ההפרדה, בסימון מוצרים ובפינוי כוזב של מאחזים, וההסברה תשתפר מאליה.

הסכם ז'נבה הוא חלופה סבירה. לישראל אין עדיין את התבונה הראויה לאמצו. אך התנהגות חותמיו הפלשתינים בטקס השקתו השבוע (ראו להלן) מעידה כי פניו של יאסר ערפאת לדחותו. האיש הרע של המזרח התיכון סירב להעניק לפלשתינים שעמלו על המסמך מכתב המתיר את השתתפותם במפגש. אחרי לחץ כבד אישר את שיגורם בעל-פה בלבד, כיאות לשקרן סדרתי.

דפוס התגובה הפלשתיני חוזר על עצמו. ערפאת בעד "שלום של אמיצים" כל עוד אינו נדרש לשלום ולאומץ בפועל. הפעם נוח לו, כי ממשלת ישראל מצטרפת לסרבנות השלום שלו. ב-2000 כשל מול אהוד ברק מפני שברגע האמת דבק בעימות והפנה עורף לשלום, ונתפס על חם.

ברק הכין אז חלופה: מהלך חדצדדי, עטוף בגדר ביטחון. שרון התחכם בזריעת תקווה בלי מעש, ובזבז את האשראי שהוריש לו קודמו. דן מרידור, חיים רמון, רוני מילוא, וגם אהוד אולמרט בלחישה אל תוך שרוולו, הבינו זאת. רובם הודחו, אך לא לפני שביטאו את דעתם בלשון זו או אחרת.

לאחרונה חזר אולמרט לעצמו. הוא היה בעד המהלך החד-צדדי של משה דיין בשנות השמונים. עכשיו החל לדבר עליו ברצינות, וגרר את שרון הנבוך והמיואש למלמל משהו סתמי בכיוון זה, אך ראש הממשלה נבהל מעצמו ומיהר לסגת.

האור הוא, שעם או בלי קמפ-דיוויד וז'נבה של ברק וביילין, ופעמיים נוכח דחיית פתרונות אלה בידי הפלשתינים, ועכשיו גם על ידי ממשלת ישראל - הולכת ונארגת תמיכה רחבה במהלך חד-צדדי. רמון, שממתין בצל, תיאר זאת כך: הוא תומך במסמך ז'נבה, אבל אין זמן לממשו. עד שהצדדים ישוכנעו, המציאות תחמיר. צריך להעדיף מיד מהלך חד-צדדי.

ברק ורמון ודומיהם יביאו את מפלגת העבודה לפתרון כזה, וביילין - אחראי, ונחוש, ואמיץ - יחבור אליהם אם ייכשל מהלך ז'נבה.

הפעם לא יצעדו לבד. חשוב מזה, חלק ניכר מהליכוד יצטרף אליהם בצומת המדיני. אולמרט כבר הצהיר. חשוב מאוד: גם בנימין נתניהו יהיה שם. שר האוצר, שמוביל מהלך כלכלי שנוי במחלוקת, אך בהתמדה, באומץ, בכאב ועם קרן אור משלו בפאתי האפלה החברתית, יצטרף למהלך חד-צדדי נגד צעקני הליכוד, שהרתיעו את שרון. אילו השכילו שניהם לשתף פעולה בכיבוש הנהגת הליכוד כי אז נחיל של חברי מרכז המפלגה היה נוהה אחריהם, תחילה לאט, אחר כך בזרימה. (למה להיות כיצחק רבין ושמעון פרס בשנותיהם הרעות, כשיריבותם הזינה את מדורת ההקצנה? ).

טיוטת ז'נבה צריכה לקבל הזדמנות הוגנת. אך זו אינה עילה להקפיא את ההתארגנות לנסיגה חד-צדדית. שעת האמת הגיעה וחבל להחמיצה כדרך שפספס שרון את גדר ההפרדה הנחוצה.

יוצאים לדרך. המתווכים השקטים, שמיטיבים להלך חרישית בין עסקני הציבור, נקראים למילואים. לגשר על ניגודי האגו של הפוליטיקאים. לגשר בין תוואי ההיפרדות של ברק לביילין, נתניהו לאלי ישי, אולמרט ללפיד. יהיו קשיים לחבר בין הקצוות וגמגומים ולהג מהסוג שנשמע מפי המתנגדים ליציאה החד-צדדית מלבנון, שמאז עברו גמילת אלם.

המפה הפוליטית תשתנה לאחר רעש האדמה המפלגתי. הליכוד עלול לאבד את קיצוניו. הימין יפרוש. המפד"ל תתפלג. יהיה צורך לצרף לממשלה את העבודה. שינוי תעבור טלטלה נוכח העובדה כי מקומה של ש"ס בפנים, וזו אפשרות עדיפה על פני מלחמה מדינית עם כל העולם והטרור הפלשתיני.

ארוכה הדרך אל האור. אבל יש שחר, התחלה של יום חדש, ברקאי כלשון חכמים.

@ זהירות, תמרור אוסלו!!

השבוע חשתי חמלה כלפי חיים אורון, ג'ומס בפי מכריו. הוא חזר לארץ מטקס ההשקה של מסמך ז'נבה. חלף כצל לפני מצלמת הטלוויזיה. יגע, עם זיפים, התבקש להגיב על דברי הבלע של שותפיו הפלשתינים נגד אריאל שרון וממשלת ישראל.
כמה שעות קודם פוררו הפלשתינים את אווירת הפיוס ששררה בטקס. הם השתלחו בישראל ובכיבוש, והתעלמו כליל מהטרור שיזם יאסר ערפאת. כאילו לא זומנו לבירת שוויץ להתבשם מהסכם דמה לשלום קבע עם ישראל.
אורון - חבר כנסת מרכזי במרצ - לא היסס. הוא הגיב בהבעת הבנה לסבלם של הפלשתינים מהכיבוש. הטרור הפלשתיני - יוק. בעיניו אין, כנראה, אפילו הקבלה וסימטריה בין האחריות של הצדדים למשבר הדמים. מה אפשר לדרוש ממנהיג שמעולם לא ביקר במגדל דוד, ירושלים?

הישראלים באו לז'נבה בתום לב ועם מטען של רצון טוב. אבל פלשתינים, אפילו הטובים שבהם, אלה שחתמו על מסמך ז'נבה, חשים ברע במעמדי פיוס עם ישראלים. הם משבשים אותם בנאומי הסתה לוהטים. ערפאת עשה כן בעת החתימה על אוסלו ב' במצרים, בטקס קבלת פרס נובל, ועתה באמצעות שליחיו לז'נבה.

הים הוא אותו ים והערבים אותם ערבים, אמר פעם יצחק שמיר. אפשר להוסיף שגם הפראיירים הישראלים הם אותם פראיירים. מפני שאורון וחבריו לא למדו דבר, ושכחו הכל, באשר לתגובות הראויות מאז אוסלו עד ז'נבה.

מה שעושים עתה אורון וחבריו הוא חזרה מדויקת על סל המשגים של יצחק רבין ושמעון פרס אחרי אוסלו. ההסכם מ-1993 היה מהלך בכיוון הנכון, אך חותמיו הישראלים כה רצו לראותו מתגשם הלכה למעשה שהתעלמו מן הצורך לעמוד על מילויו גם מצדו הפלשתיני של המתרס.

ערפאת היתל ברבין ופרס. הוא מעל וגנב והתעשר והסית והונה והשחית, ובשעת הצורך גם רצח, ובמקום להעמידו במקומו העדיפו ישראלים בעלי רצון טוב לעצום עין. הוא הפר את הסכם אוסלו מצדו, והם שתקו.

הסטייה מתחילה תמיד בצעד קטן ומסתיימת במשגה ענק. טעות כזאת אפשר להסביר פעם. בסיבוב השני היא הופכת לשערורייה לאומית. היה צורך בבנימין נתניהו, שהחל גם הוא להפר את הסכם אוסלו בפתחו עם אהוד אולמרט את מנהרת הכותל, ובמשא ומתן שניהל באחוזת וואי, כדי לחסום את התרחבות סטייתו של ערפאת מהתחייבויותיו באוסלו.

הצידוק המגומגם של אורון וחבריו להתנהלות הפלשתינים בז'נבה היא התחלה טרייה למשגה ישן. בטוב לבם הם רואים את היעד ועוצמים עין נוכח ההתנהלות הפלשתינית הפגומה. הם רוצים לסלוח על משהו קטן פה ושם, שם ופה, ומה שמתחיל בטקס חגיגי באווירה עכורה מתגלגל לחידוש הטרור הפלשתיני.

הסכם ז'נבה אינו נקודת מוצא למשא ומתן, שבעקבותיו יבואו שינויים. ככל שמשקלו עולה בעקבות המפגש בין חותמיו לבין שר החוץ האמריקני צריך לנהוג בו בזהירות. לא עצימת עיניים אלא הקפדה. על כל תג ותג. כדי שישראל לא תחזור על משגי רבין ופרס מאוסלו. כדי להנהיג להסכם ז'נבה סיכוי כלשהו, שהפלשתינים יסכימו ליישמו.

[email protected]
(04/12/03 , 00:00)
http://images.maariv.co.il/channels/1/ART/601/079.html

אילו ביילין היה אמריקני

אילו יוסי ביילין היה אמריקני הוא היה יושב כבר מזמן בכלא. כי בארצות הברית יש חוק מפורש האוסר על אדם לא מוסמך לנהל משא ומתן עם מדינות זרות בנושא מדיני. הואיל ויוסי ביילין הוא אדם חרוץ ותכליתי יש להניח כי הדבר לא היה מרתיע אותו. הוא יכול היה למשל לנהל משא ומתן עם מכסיקו על החזרת טקסס, שהיא כידוע שטח שאמריקה כבשה מידי מכסיקו במלחמת יש ברירה.

על קיומו של החוק הזה למדתי מכמה אמצעי תקשורת אמריקניים פרו-ישראליים (יש כאלה) שהפנו את תשומת לבם של קולין פאואל וג'ימי קרטר. קרטר כידוע הביע תמיכה פומבית ביוזמת ז'נבה ופאואל נפגש עם יוזמיה.

אפרופו קרטר. האיש הזה, שבגין ראה בו מנהיג בשיעור קומתו של ז'בוטינסקי הוא אחד השנואים ביותר בארצות הברית. הוא התנגד למלחמה בעיראק וממשיך לתקוע סכין בגבו של הנשיא גם לאחר הניצחון שם. באחרונה הצהיר כי יידרשו לפחות תריסר שנים כדי להביא לדמוקרטיזציה במזרח התיכון ובעיראק. על כך השיבו לו: מדוע לא פתחת בתהליך הזה בתקופת נשיאותך שהחלה לפני שני תריסר שנים? והזכירו לו את הכישלון המונומנטאלי שלו שאפשר את השתלטות האייאתולות על איראן.
http://www.makorrishon.net/article.php?id=1476



כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

מדריך לפוליטיקאי הישראלי, עם 100 עובדות וציטוטים
שיוסי ביילין ...אוהב להסתיר...
מאת: בועז העצני

עובדה: מבחינה בטחונית, הקמת מדינה פלשתינית יותר מסוכנת אפילו מירידה מרמת הגולן: נסיגה ברמת הגולן מסכנת את צפון הארץ (מעט תושבים) בעוד הקמת מדינה פלשתינית מסכנת את מרכז הארץ (הרבה תושבים).

עובדה: השטח שמיועד למדינה פלשתינית גדול פי 100 משטחה של תל-אביב ועלול, לכן, לקלוט מליוני ערבים אם אכם תוקם שם מדינה פלשתינית.

עובדה: כדי להקים מדינה פלשתינית די בהחלטת ממשלה פזיזה אחת (החלטה "להכיר" במדינה פלשתינית). כלומר "מדינה פלשתינית" זו גיליוטינה שיכולה ליפול עלינו תוך ימים ספורים (מועצת גדולי התורה אוהבת לחשוב שמדינה פלשתינית זה לא ריאלי לעת עתה. זה ריאלי ועוד איך.)

עובדה: מדינה פלשתינית (שניה) תסכן את קיומה של המדינה היהודית היחידה בעולם.

עובדה: כיום יש בארץ-ישראל (פלשתין) שתי מדינות: מדינה יהודית על כרבע מהשטח (כולל יש"ע) ושמה ישראל, ומדינה ערבית על ¾ מהשטח ששמה- ירדן. כשפלשתינים בעלי לשון חלקלקה אומרים שהם מוותרים על 78% מפלשתין הם מתכוונים שהם וויתרו על 78% מתוך הרבע.

עובדה: שינוי בראשות טומי לפיד הכריזה שמדינה פלשתינית תקום רק במסגרת שלום כולל, רק לאחר יישוב כל הבעיות השנויות במחלוקת, ורק לאחר שהפלשתינים יוותרו על רעיון זכות השיבה.

עובדה: אם תקום מדינה פלשתינית, כל חייל או קצין המשרת ביש"ע עלול לעמוד לדין כפושע מלחמה (כי המדינה הפלשתינית תחתום על אמנת האג).

עובדה: עיתונאים אוהבים לומר ששרון עלה לשלטון בגלל תמיכתו במדינה פלשתינית. זה לא נכון. הסיבה שאריאל שרון עלה לשלטון ב-2003 היא, ש-63% מהציבור היו משוכנעים ששרון סתם מדבר ושמדינה פלשתינית לא תקום. (סקר מעריב, 14/2/02).

עובדה: 60% מהציבור (73% ממצביעי שרון) מתנגדים להקמת "מדינה פלשתינית זמנית" (סקר דליה יאירי, 2002).

עובדה: האמנם מגיע לפלשתינים לקבל מדינה?? ה"פלשתינים" אינם עם בפני עצמו אלא חלק מהאומה הערבית (כך כתוב במפורש באמנה הפלשתינית שהם עצמם כתבו). והאומה הערבית הרי אינה "אומה ללא מדינה"- ישנם למעלה מ-20 מדינות ערביות ושטחם גדול פי 500 משטחה של מדינת ישראל כולל יש"ע.

ציטוט: "אלה הטוענים שמדינה פלשתינית כבר קיימת, טועים. קיים הבדל עצום בין הרש"פ... ובין מדינה פלשתינית לכל דבר" (נתניהו, 24/11/02).

עובדה: מצע מפלגת העבודה בשנת 1992 שלל הקמת מדינה פלשתינית.

עובדה: יצחק רבין ז"ל התנגד להקמת מדינה פלשתינית. יש לכך אסמכתאות רבות.

עובדה: רעיון המדינה הפלשתינית גרם לקריסת מפלגת העבודה. כל עוד זו התנגדה למדינה פלשתינית (עד 1992), תמיד קיבלה 40 מנדטים לפחות. מרגע שהחלה לדאוג להקמת מדינה פלשתינית, מפלגת העבודה החלה להצטמק: 34 מנדטים (1996), 26 מנדטים (1999) ו-18 מנדטים (2003).

ציטוט: קווי היסוד של ממשלת נתניהו קבעו: "הממשלה תתנגד להקמתה של מ"פ עצמאית, או לכל ריבונות זרה ממערב לירדן"

ציטוט: מצע הליכוד "דוחה על הסף הקמת מדינה ערבית פלשתינאית ממערב לירדן".

ציטוט: "חלום חיי זה לא הקמת מדינה פלשתינית... חלום חיי זה להגיע לשקט ולשלום" (שרון, 24/12/02).

ציטוט: "חיינו 53 שנה בלי מדינה פלשתינית... נוכל לחיות (כך) עוד 53 שנה" (מאיר שטרית, 1/4/02).

ציטוט: ב-1982, תכנית הנשיא רייגן למזרח התיכון הדגישה כי: "לא ניתן להשיג שלום ע"י הקמת מדינה פלשתינית בשטחים".

ציטוט: "ירדן היא פלשתין.... ללא הפלשתינים, ירדן היא מדינה ללא עם" (נאום של שגריר ישראל באו"ם בימי ממשלת רבין הראשונה).

ציטוט: חתן פרס נובל לשלום, רוה"מ מנחם בגין: "אין, ולא תהיה- בשום תנאי! ובשום אופן!- מדינה פלשתינית!!"

ציטוט: מדינה פלשתינאית... תזניק את איראן לפרברי תל-אביב" (נתניהו)

ציטוט: מנהיג "השומר הצעיר" השמאלנית-רדיקלית, יעקב חזן: "הקמת מדינה ערבית נוספת בגדה המערבית... תהיה הרת סכנות ואסונות לנו ולערבים כאחד".

ציטוט: אמנון דנקנר, עורך עיתון מעריב, 2002: מה עלינו לעשות? האם להגיע ל... הסכם ותרני ומהיר, ש... יראה מקסים בימים הראשונים, עד שיהפוך לגיהנום... עם מדינה פלשתינית עוינת ואלימה...? האם עלינו בקלות דעת ובחוסר אחריות ליצור המשכיות גאוגרפית ערבית מבגדד ועד בית-שאן?"

ציטוט ממצע המפד"ל: "בין נהר הירדן והים התיכון, תיכון מדינת ישראל בלבד. לא תיכון בה מדינה פלשתינית". "המפד"ל תיכנס לממשלה כדי להילחם בכל כוחה ברעיון המדינה הפלשתינית" (תעמולת בחירות, 2003).

ציטוט: נשיא המדינה, משה קצב (בעודו יו"ר סיעת הליכוד): נפעל בכל דרך... במסגרת פרלמנטרית ובמסגרת חוץ-פרלמנטרית, ובכל תנאי, כדי... למנוע הקמת מדינה פלשתינית"

עובדה: ב-2001 סיעת הליכוד שאלה את שרון מה פתאום התבטא בעד מדינה פלשתינית בכנס המורות בלטרון. שרון הסביר בחצי התבדחות שמרוב מורות הוא התבלבל והשתמש בניסוח לא מוצלח.

ציטוט: "בהתאם למדיניות המסורתית של ארה"ב, איננו תומכים בהקמת מדינה פלשתינית עצמאית"- מתוך מכתב הערבויות שארה"ב שיגרה לישראל בשנת 1992.

עובדה: בהפרש של 71% נגד 13%, אמריקנים מתנגדים למדינה פלשתינית, ע"פ סקר של ZOA, 2003.

לא נכון... שהקואליציה של שרון בנויה סביב רעיון המדינה הפלשתינית.

נכון: שרון ציין במפורש, כשהציג את ממשלתו לכנסת, כי "סוגיית הקמתה של מדינה פלשתינית... שנויה במחלוקת בין גורמים בקואליציה".

עובדה: סקר חנוך סמית, יוני 2002: 66% מהציבור היהודי מעדיפים שלא תקום מדינה פלשתינית.

עובדה: סקר גואגרטוגרפיה, פברואר 2003: לאור אוסלו,
61% מהציבור נגד מדינה פלשתינית, 31% בעד.

עובדה: כבר היה נסיון לטפח מדינה (גרמניה) בלי צבא,
עם "משטרה" בלבד. התוצאה: מלחמת העולם השניה.

ציטוט: דן מרגלית (שמאלן): "יתכן שרק טרור פלשתיני יציל את ישראל מכינון מדינה פלשתינית לפני ויתור על זכות השיבה. מר לראות במי הממשלה תלויה.

ציטוט: שרון לעיתון היוקרתי וול סטריט ג'ורנל, 1989: "לא תהיה מדינה פלשתינית שניה מערבה לירדן." תגובת העתון: "שרון מתגלה כאחד הענקים של ישראל המודרנית"

עובדה: כותרת בניו-יורק טיימס, 13/5/02: מפלגת הליכוד שוללת הקמת מדינה פלשתינית.

ציטוט: פרופ' אמנון רובינשטיין, מראשי מר"צ, 1976:
"המדינה השלישית בגדה עלולה להיות ראש חץ... שמאחוריו כל עוצמת העולם הערבי. ממדינה... לא ניתן יהיה לשלול זכות לקיים צבא עצמאי ומחומש, לכרות בריתות בינ"ל וכיו"ב. מי ערב לנו שכל הזכויות הללו לא ינוצלו באורח קיצוני ביותר, כדי לפגוע בנו? כדי לאיים על מרכזי ערינו?"

עובדה: מדינה זמנית? אין חיה כזו. פרופ' אריאל בנדור... מאוניברסיטת חיפה מסביר כי אין מושג משפטי הקרוי "מדינה זמנית (ידיעות אחרונות, 13/6/02).

עובדה: יוליוס סטון, פרופ' למשפט בינלאומי, מצא כי... נותרו בכל העולם רק שטחי יש"ע כמנדט לשעבר ללא ריבונות... גורל, או השגחה עליונה, השאירו בידינו את הארץ הזאת ללא בעלים לפי החוק הבינ"ל. ומה אנחנו עושים? במו ידינו מנתקים את הזיקה ההסטורית הזאת... . אחר החורבן הרוחני הזה עשוי לבוא, חלילה, גם החורבן הפיסי- כבוא הרעם אחרי הברק (עו"ד אליקים העצני, ידיעות אחרונות, 7/10/01).

ציטוט: שר הבטחון מופז: "פרק הזמן שיידרש עד שהפלשתינים יקבלו מדינה, אם בכלל, היא ארוכה" (נובמבר 2003).

ציטוט: "כשתומכים במדינה פלשתינית מתנהלים כמו מדינה פלשתינית" (צור ארליך, משורר ואיש רוח)
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1419

ראוי להזכיר בפני ה"ה ביילי, מצנע, אורון ובורג, שישראל היא מדינה דמוקרטית, בה מתקימים בחירות כל 4 שנים או פחות (בדרך כלל פחות).
משעה שנבחרה ממשלה בישראל, הממשלה הנבחרת, היא ורק היא מנהלת מדיניות חוץ, חותמת על אמנות והסכמים בינלאומיים. כל חריגה מכלל זה היא ערעור משמעותי של אדני הדמוקרטיה הישראלית.

כל זאת מקבל משנה תוקף, כאשר התוכניות שהציעו ה"ה הנ"ל נחלו כשלון מחפיר בבחירות שהתקיימו זה לא מכבר, ושניים מן הנזכרים אף נבעטו החוצה על ידי חבריהם.

להציע אלטרנטיבה לבוחר? כן בהחלט, אופוזיציה? ודאי! הלא אלו נשמת אפה של הדמוקרטיה, אבל, אך ורק בפרלמנט הישראלי ובשיח הציבורי בארץ, בחוץ - רק הממשלה

@ חוות דעת ענינית על עצם ההסכם - בהמשך...:-

דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5570&forum=gil
בארי חמיש מסכם את התקופה עד להיום בכלל ,לימיו האחרונים
של עמרם מיזנא בפרט ונכון להיום...:-
http://rotter.net/forum/gil/5291.shtml
גילוי:מחקר של יוסי ביילין לטובת האיחוד הארופי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5404&forum=gil
דו''ח ועדת אגרנט ''כתם'' על מדינת ישראל !!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5368&forum=gil
ימות המשיח הגיעו: המשטרה פתחה בחקירה נ' אבנרי
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5514&forum=gil
"שה''ח שלום: ''לא מצפה להרבה מאדריכלי אוסלו''"
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5535&forum=gil
עו''ד מאיר שמגר מכין חוקה לישראל...@
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5219&forum=gil
פרופסור אריה אלדד חושף את ערוותו של שמעון פרס
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5315&forum=gil
הסברה באנגלית על מדינת ישראל...!!
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5201&forum=gil
האיחוד האירופאי: ''ישראל בעדיפות ראשונה !!''
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5578&forum=gil
משה''ח: שנתון המסמכים הרשמיים של שנת 1995/96
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5314&forum=gil
דליה רבין דבקה בעמדתה: ''הכל תרגיל''...........
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5359&forum=gil
המרצע יצא מן השק: נביל שעת'=עראפת=זכות השיבה
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5504&forum=gil
רון פונדק עובר כל גבול מצדיק את פיגועי הפת''ח
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=read_count&om=5556&forum=gil

הוא גם אחד הפוליטיקאים הצינים ביותר. הוא למד מפרס שהמטרה משחררת מכל עכבה, מקדשת כל אמצעי, יוזמת ז'נווה נוסחה כפי שנוסחה ושווקה כפי ששווקה לא בגלל צורכיהם האמיתיים של ישראלים ופלסטינים, אלא בגלל שיקולי הבחירות של ממשלת שוויץ, שנתנה את הכסף. ואולי גם בגלל שיקולי הבחירה של אחד, יוסי ביילין, שניסה להיבחר לכנסת ברשימת "העבודה" ונכשל, ניסה להיבחר לכנסת ברשימת מרצ ונכשל, ועכשיו מציג את מועמדותו מחדש, תחת שמה של "יחד".
http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1583-2889805,00.html

לא בלב קל אנו יוצאים היום לז'נבה. כולנו - כל החותמים על המסמך - מאמינים כי יוזמה כזו ראוי היה שתצא לדרכה כאן, באזור עצמו.

רצינו מאוד שההצעה, שנועדה להביא למרפא ולהחלמה, תוגש בדיוק במקום שבו נמצאים החולי והפצע והסבל. חלמנו על מפגש המוני, לא רשמי, של ישראלים ופלשתינים, שייערך, למשל, בעמק שבין בית ג'אלה ושכונת גילה הירושלמית. למרבה הצער, אין שום אפשרות לקיים אירוע כזה באזור, מהסיבה המסמלת את המבוי הסתום כולו: אין כיום דרך שבה יוכלו נציגים פלשתינים להגיע לשיחות שלום עם ישראלים מבלי שייעצרו במחסומים הרבים.

וגם את זאת אנחנו יודעים: בהבנות ז'נבה יש ויתורים ישראליים כואבים. אין בינינו אחד שאינו שותף לכאב ולצער על הצעות הוויתור. הלוואי והיתה מציאות כלשהי, שבה אפשר היה להשיג פתרון למצב כל כך מסובך בלי ויתורים כאלה. בעצם, יש מציאות כזו: מציאות שבה כל צד יושב ומשחק ב''נדמה לי'' עם משאלות לבו והזיותיו שלו בלבד, בלי להיתקל כלל ברצונותיו של השותף שלו.

האנשים שגיבשו את הבנות ז'נבה-ישראלים ופלשתינים - לא שיחקו את המשחק הקל, הפופוליסטי הזה. הרי כל בר דעת מבין, שהסכם שלום יוכל להיות יציב באמת, רק אם ישקף את הגבול ההגיוני של ויתורי שני הצדדים. את הקו האדום של שניהם. נא לא לשכוח: על פי הצעות ז' נבה, ישראל אמנם נדרשת לוויתורים לא קלים, אבל היא זוכה פה, לראשונה, בהישגים המשמעותיים ביותר שהושגו אי פעם בדיונים כלשהם בין שני העמים: קץ הסכסוך.

ביטול כל החלטות האו''ם הקודמות (הקשות לישראל בהרבה מן ההבנות של ז' נבה). הכרה פלשתינית מלאה בזכותו של העם היהודי למדינה בישראל. הכרה בירושלים כבירתה.

חשוב לציין: הטענה על כך ש''זכות השיבה'' לא בוטלה במסמך זה אינה נכונה. ''זכות השיבה'' אינה מוזכרת כלל במסמך ז'נבה, גם משום שישראל מעולם לא הכירה במונח הפלשתיני הזה. המסמך מדבר, לעומת זאת, בהרחבה על ''פתרון בעיית הפליטים'': האם יש מי שסבור שרצוי שבעיה זו תישאר בלתי פתורה? היש מי שמאמין שאפשר - או שכדאי לישראל - להגיע להסכם בלי לכבות את הגחלת הלוחשת הזו? מעניין, אגב, להביט אל הסערה שמעורר המסמך בצד הפלשתיני; אל ההפגנות ההמוניות ואל האיומים על הנציגים הפלשתינים האמיצים שחתמו על המסמך. דבר זה יבהיר את מה שסרבני השלום בישראל מנסים לטשטש: המסמך הזה מבטל את החלום הפלשתיני ל''זכות השיבה''. המסמך הזה מבטיח את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם יש מישהו שהשיג - או שיוכל להשיג בעתיד - הסדר טוב מזה, שיקום.

תמיד קל יותר שלא להצטרף ליוזמה כזו. תמיד קל ונוח יותר לעמוד מהצד ולהסביר מחשוב לציין: הטענה על כך ש''זכות השיבה'' לא בוטלה במסמך זה אינה נכונה. ''זכות השיבה'' אינה מוזכרת כלל במסמך ז'נבה, גם משום שישראל מעולם לא הכירה במונח הפלשתיני הזה. המסמך מדבר, לעומת זאת, בהרחבה על ''פתרון בעיית הפליטים'': האם יש מי שסבור שרצוי שבעיה זו תישאר בלתי פתורה? היש מי שמאמין שאפשר - או שכדאי לישראל - להגיע להסכם בלי לכבות את הגחלת הלוחשת הזו? מעניין, אגב, להביט אל הסערה שמעורר המסמך בצד הפלשתיני; אל ההפגנות ההמוניות ואל האיומים על הנציגים הפלשתינים האמיצים שחתמו על המסמך. דבר זה יבהיר את מה שסרבני השלום בישראל מנסים לטשטש: המסמך הזה מבטל את החלום הפלשתיני ל''זכות השיבה''. המסמך הזה מבטיח את המשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אם יש מישהו שהשיג - או שיוכל להשיג בעתיד - הסדר טוב מזה, שיקום.
ה חסרונותיה ומה הסכנות שטמונות בה. קל עוד יותר לפנות באופן מניפולטיבי אל החרדות (המוצדקות) של הישראלים, אל חוסר האמון שלהם כלפי הפלשתינים, וגם כלפי אלה שמביאים להם ''עוד הסכם שלום''.

כשלעצמי , אני יודע היטב מדוע הצטרפתי ליוזמת ז'נבה: מכיוון שאני חש שכל יום שעובר בלי שינוי, הודף את ישראל עוד סנטימטר לעבר תהום. מפני שהולכת ונוצרת פה מציאות, פוליטית ואנושית, בלתי הפיכה, שמחרידה אותי, ואיש בממשלה הנוכחית אינו מציע לה פתרון. ובעיקר - מפני שפעם, ''להיות ישראלי'', פירושו היה לקחת חלק במעשה ההרואי, המוסרי והמשמעותי ביותר שיכול היה אדם יהודי לעשות, ואילו כיום, בגלל הייאוש, בגלל חוסר האונים של ההנהגה, בגלל דעיכת השאיפות והתקוות וכוחות החיים הבריאים, אנחנו, הישראלים, חיים רק במקביל לחיים שיכולנו לחיות. רק מנגד אנחנו רואים את הארץ המובטחת לנו.

והרי גם במצבנו הקשה אפשר גם אחרת. ואפשר, לפחות, לנסות ולבחון את האפשרות האחרת. בדיוק משום כך אנחנו יוצאים היום לז'נבה, ואנו עושים זאת בפיכחון, עם תקוות זהירות, עם אמונה בכוחה של ישראל לקחת את גורלה בידיה, ויותר מכל, מתוך החלטה שלא להשאיר אפילו אבן אחת שלא הפכנו בניסיון להיטיב מעט את מציאות חיינו.
http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/598/314.html

תיזכורת למי ששכח או למי שלא יודע...:-
@ האירים לימדו את הישראלים ואת הפלשתינים איך עושים שלום @
במפגש שנערך באנגליה, בהשתתפות ראשי המחתרת בצפון אירלנד
{מצ"ב הקובץ/כתבה עיתונאית בנושא} נכחו בכנס:
יושב ראש הכנסת וח"כ-אברום בורג, ח"כ ורמטכ"ל לשעבר
מר אמנון ליפקין שחק, שר המשפטים לשעבר ד"ר יוסי ביילין,
ח"כ נעמי חזן, הסופר דוד גרוסמן,
ומהצד הפלשתינאי : יאסר עבד ראבו, פרופ´ נביל קסיס
ושר ההסברה ברשות הפלשתחנאי . {משום מה לא צויין שמו...}

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/searchresults.asp

מאת: pilovich shahafו 20/07/02 | 13:31
דברי פשוטים , חדים וברורים. אכן, אני דמוקרט ובעד חופש הביטוי
וזכות הציבור לדעת, עד שזה פוגע בביטחון המדינה בכלל וחתירה כנגד
ראש ממשלהניבחר/ממשלה ניבחרת בפרט...

הדוגמאות שהבאת כגון..."בדיוק באותו מובן זכאים גם אנשי השמאל בראשות שריד וביילין להביע את דיעותיהם אפילו אם אינן נושאות חן בעיניך..." סוף ציטוט מתגובתך. אני בהחלט בעד וחושב שזה בריא כשזה נעשה בתוך מדינת ישראל וברמה ממלכתית וציבורית, אבל כשאתה רואה שרק בחצי שנה האחרונה, את מסעותיהם של אותם אנשים שהזכרת, והכל על פי תכנית יזומה מראש,ולא רשמית ומאושרת על ידי ממשלת ישראל בכלל ומשרד החוץ בפרט, אמנם מאחורי הכלאים שמעון פרס יודע הכל בזמן אמיתי, כמו שהיה עם הסכם אוסלו, אבל זה כבר בדיון אחר ולרשימה...:-

* ביילין ועבד אבן-רבו לרוסיה...
* יוסי שריד, כבל למרוקו...
* ביילין, בורג, עבד אבו-רבו לאירלנד...
* פרופ´ יולי תמיר, פרופ´ בן עמי, ביילין רומן בומפמן לגרמניה, צרפת, איטליה, ספרד בקיצור לאיחוד האירופאי...

כשהמטרה היא אחת ואף הוכחה קבל עם ועדה..: להחיות את הסכם אוסלו, לייצור לחץ ציבור עולמי בכלל וכלכלי בפרט על מדינת ישראל בכדי להראות את מחדליה של ממשלת ישראל בפני הציבור, להזכירך, האמברגו על המסחר, החרם שנעשה על האקדמיה, ולהחזיר את ימי המנדט הבריט למשילטון במדינת ישראל...זאת לא דמוקרטיה זה אוליגרכיה, ואת זה קבעו אנשים מהאקדמיה
ולא פחות מהמכובדים לעיל, כמו פרופ´ שלמה אבינרי שהיה מנכ"ל משרד החוץ שחושף את עוותו של יוסי שריד ואחרים, אז מי אני בכלל....|
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=5797157
אופיר פינס התחיל לסלול את הדרך להמשחת יוסי ביילין כראש ממשלה...
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=303&msgid=4561623

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

"אנחנו מתנגדים לכל ההסכמים וההבנות המפוקפקים... ובראשם מה שמכונה הסכם ז'נבה המקולל". עוד נכתב בכרוז: "מצעד הג'יהאד וההתנגדות נמשך, והוא ילך ויגבר בעזרת אללה עד לדחיקת הכיבוש מאדמתנו".

ארגון הג'יהאד האיסלמי הצטרף אף הוא לקולות המחאה. בכיר בארגון, השייח' שריף טחאיינה, אמר אמש כי הסכם ז'נבה מסוכן, וכי החותמים עליו הם בבחינת בוגדים. "מדובר במזימה חדשה, והג'יהאד האיסלמי לא יעמוד נוכחה בחיבוק ידיים".

היום תתקיימנה ברחבי הרש"פ הפגנות ותהלוכות, בעיקר באוניברסיטת אל נג'ח בשכם, וברצועת
עזה, נגד מסמך ז'נווה, בקריאה ובאזהרה ליוזמיו לבל יחתמו עליו. המוחים מגדירים את המסמך "אסון לעם הפלשתיני", משום שנעשו בו, לדעתם, ויתורים מפליגים, בראש ובראשונה על זכות השיבה.

לקראת טקס החתימה בז'נבה נערכה הפגנה, ובמהלכה שילבו 400 מפגינים את ידיהם על גשר מון בלאן שעל אגם ז'נווה. המפגינים הניפו כרזה, ובה נאמר: "ישראל ופלשתין - שתי מדינות, שלום אחד". רוב המפגינים הם תושבי שוויץ, אך בין המשתתפים בהפגנה היה גם מי שאחראי על ההסברה ברש"פ יאסר עבד ראבו, שותפו של יוסי ביילין ליוזמת ז'נווה.

נמסר כי צופים שבטקס ישתתפו גם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קארטר ונלסון מאנדלה. זה האחרון ישלח את ברכתו לאירוע באמצעות קלטת. את הטקס יכבדו בנוכחותם גם חתני פרס נובל לך ואלנסה מפולין וג'ון יום מצפון אירלנד, וכן מי שהייתה נשיאת הפרלמנט האירופי סימון ווייל.

במאמר המתפרסם בעיתון "הארץ" כתב עו"ד גלעד שר, ראש לשכתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, ומהנושאים והנותנים עם ערביי הרשות, כי "הסכמות ז'נבה" נושאות בחובן יתרונות לערבים בלבד, וזאת בניגוד לתכנית קלינטון, למו"מ בקמפ דייוויד ולוועידת טאבה. בכל נושא ונושא היתרון הוא בצד הערבי, כתב שר. לדבריו, בראיון ל"אל ארעי" הירדני אמר יועצו הצבאי של ערפאת ממדוח נופל כי מה שהוצע לרש"פ בטאבה היה טוב יותר ממה שהוצע להם בקמפ דייוויד, ומה שמוצע להם ב"הסכמות ז'נבה" טוב כפליים ממה שהוצע בטאבה.

בשעה שתכנית קלינטון מדברת על העברת 92% עד 96% משטחי יש"ע לרשות, בהסכמות ז'נבה מדובר על העברת 100% שטח לידי הרש"פ.

שר מוסיף כי "הסכמות זנבה" כוללות את כינונו של כוח רב לאומי בעל סמכויות מבצעיות וסמכויות אכיפה, כולל הזכות לפעול בתוך מדינת ישראל הריבונית.

כמו כן על פי "הסכמות ז'נבה" מנהרות הכותל, הר הזיתים ועיר דוד יהיו בשלטון ערבי ובשליטה ישראלית, מצב שהוא מתכון בטוח לדבריו למתיחות ולחיכוכים.

בניגוד להצהרותיהם של יוזמי ז'נבה ציין שר כי בהסכמות ז'נבה יש הכרה בהחלטת האו"ם 194, שהיא הכרת האו"ם ברצון השיבה של הערבים. הוא הוסיף כי בנקודות מחלוקת עיקריות, כגון מספר הפליטים שיורשו להיכנס ל"ישראל הקטנה" וגודל הפיצוי שישראל תצטרך לשלם להם, אין הכרעה, ולפיכך הם ישמשו גם בעתיד נקודות למחלוקות ולמאבק על מימוש רצונות.

ב"הסכמות ז'נבה" ישנם סעיפים שאי אפשר ליישמם, כותב שר. למשל, הסעיף העוסק בשאלה כיצד תיושם חלוקת ירושלים, וכן סעיף ההתחייבות לתשלום פיצויים לפליטים תוך שישה חודשים. לדבריו, ניסיון העבר מלמד כי למדינות אחרות נדרשו שנים רבות כדי להגיע לנוסחת פיצוי. (ר)
http://www.a7.org/news.php?id=66157

אחד ממשתתפי דיוני ז'נווה: במסמך ז'נווה אין ויתור על זכות השיבה ומי שחושב כך נופל בפח של הישראלים.
ג'מאל זקות, חבר בלשכה המדינית של האיחוד הדמוקרטי הפלסטיני פד"א ואחד הבכירים הפלסטינים שהשתתפו בדיוני ז'נווה כתב מאמר בנושא זה ביומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג'דידה". בהתייחסו לסעיף הפליטים במסמך, כתב זקות כי "המסמך אינו מוותר על זכות השיבה":

"ברור שהפלסטינים שנטלו חלק בהכנת מסמך זה היו מעונינים, מרגע ההכרזה עליו ועד היום, להדגיש את המטרות המדיניות שלו מבלי להיכנס לדיון על הטקסטים שלו. אין הדבר רק מפני שזהו מסמך בלתי רשמי או מפני שהניסוח המדיני או החוקי שלו לא מדויק, אלא מפני שמסמך זה מהווה מודל המאפשר לממשלות ללכת בעקבותיו, לנקוט בו ולהפיק ממנו תועלת מיד כאשר יימצא שותף ישראלי רשמי - שהוא בוודאי לא שרון - שיהיה מוכן לדון בסוגיות פתרון הקבע בהן טיפל המסמך...

לפיכך, הטענות מצד גורמים מסוימים לפיהן במסמך יש ויתור על זכות השיבה הן טענות לא אובייקטיביות (אשר אינן מבוססות על) ידע וקריאה מדוקדקת של הטקסט. יתכן אף כי הן מראות ש(מחזיקי טענה זאת) נפלו בפח של ההצהרות של מספר אישים ישראלים שניסו להקל על הפצתו (של המסמך) בישראל וחזרו מספר פעמים על אמירה זו (לפיה המסמך כולל ויתור על זכות השיבה).

אף אחד לא טוען שהמסמך מבטיח באופן ישיר את תחילתה של שיבה קולקטיבית של מיליוני פליטים פלסטינים, אבל הוא (גם) אינו מוותר על זכות זו. הוא מאשר הכרה של הצד הישראלי בכך שהחלטת העצרת הכללית 194, החלטת מועצת הביטחון 242 והיוזמה הערבית לשלום ממרץ 2002 הן הבסיס החוקי והמדיני ל(מימוש) זכויות הפליטים. זאת בניגוד ליוזמת קלינטון המחשיבה את חמש האופציות (לגבי פתרון בעיית הפליטים) כיישום החלטה 194 בעוד מסמך (ז'נווה) מדגיש שהחלטה 194 היא חלק בלתי נפרד מהתנאים לפתרון (בעיית הפליטים) והיא מהווה בסיס להסכם, שכן המסמך מורה בסעיף קטן מס' א/2 בסעיף 7 (כדלהלן):

'הצדדים מכירים בכך שהחלטת העצרת הכללית של האו"ם 194, החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 ויוזמת השלום הערבית' -סעיף 2- 'בנוגע לזכויות הפליטים הפלסטינים' – הכוונה לשיבה ולפיצויים- 'מציגות את הבסיס לפתרון נושא הפליטים, והם מסכימים שזכויות אלה יהיו ממומשות בהתאם לסעיף 7 בהסכם זה.' כלומר, סעיף א/2 לעיל הוא חלק מן הפתרון. המסמך לא הורה (שיישום החלטה 194) יהיה 'בהתאם למה שיצוין כדלהלן', שכן אז היה ניתן להחשיב זאת כצמצום (דרך יישום) החלטה 194 ל-5 האופציות.

יש להכיר בכך שישנה עמימות מסוימת בסעיף זה. המסמך אינו מורה על הבטחת שיבה מלאה וקולקטיבית של מיליוני פלסטינים אבל הוא (גם) אינו מוותר על זכות זו. אדרבה, טווח הזמן המוצע לפתרון בעיית הפליטים משתרע לאורך 5 שנים בה בעת שטווח הזמן לנסיגה ישראלית מהאדמות הפלסטיניות, לפינוי ההתנחלויות ולהשלמת פריסת הריבונות הפלסטינית על אדמותיה בהתאם למה שמוגדר במפות - שהן חשובות יותר מן הטקסטים - הוא שלוש שנים...

המסמך הוא רק אמצעי אחד ולא יחיד להמשך המאבק של עמנו להשבת זכויותיו הלאומיות ולהשגת שלום כפי שאישרה הלגיטימיות הבינלאומית ולא יותר מכך."
http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=1370&language=Hebrew

סקירת עיתונות ערבית
01/12/2003
אחד ממשתתפי דיוני ז`נווה: במסמך ז`נווה אין ויתור על זכות השיבה ומי שחושב כך נופל בפח של הישראלים.
http://arab.newsnet.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=11

''במסמך אין ויתור על זכות השיבה''
22:05, 1 דצמבר 2003 / ו' בכסלו תשס"ד

"הטענות לפיהן במסמך יש ויתור על זכות השיבה אינן מבוססות על ידע וקריאה מדוקדקת של הטקסט. ייתכן אף כי הן מראות שמחזיקי טענה זאת נפלו בפח של הצהרות מספר אישים ישראלים שניסו להקל על הפצת המסמך בישראל וחזרו מספר פעמים על אמירה זו" (לפיה המסמך כולל ויתור על זכות השיבה).

כך כתב שלשום ג'מאל זקות, חבר בלשכה המדינית של האיחוד הדמוקרטי הפלשתיני פיד"א (מפלגתו של יאסר עבד רבו) ואחד הבכירים הפלשתינים שהשתתפו בדיוני ז'נווה ביומון הפלשתיני "אל-חיאת אל-ג'דידה".

זקות מוסיף כי "יש להכיר בכך שישנה עמימות מסוימת בסעיף זה. המסמך אינו מורה על הבטחת שיבה מלאה וקולקטיבית של מיליוני פלשתינים אבל הוא גם אינו מוותר על זכות זו. אדרבה, טווח הזמן המוצע לפתרון בעיית הפליטים משתרע לאורך 5 שנים בה בעת שטווח הזמן לנסיגה ישראלית מהאדמות הפלשתיניות, לפינוי ההתנחלויות ולהשלמת פריסת הריבונות הפלשתינית על אדמותיה בהתאם למה שמוגדר במפות - שהן חשובות יותר מן הטקסטים - הוא שלוש שנים..."

את הידיעה העביר כתבנו חגי הוברמן.
http://www.a7.org/news.php?id=66212

NFC
''משמעות זכות השיבה - חזרת הפליטים לשטח ישראל''

זכות השיבה ?!

יו"ר המועצה המחוקקת: הסוגייה הפלשתינית החלה בגירוש הפליטים ותסתיים בחזרתם.
נביל שעת': ל-300 אלף הפליטים בלבנון יש מקום במדינה הפלשתינית העתידית; יו"ר הפרלמנט: "העם הפלשתיני אינו רוצה שלום בכל מחיר אלא בשלום המשיב לו את זכויותיו"; "את הזכויות נשיג בכל מקרה - אם לא באמצעות שלום אזי באמצעות המאבק"
02/12/2003

יו"ר המועצה המחוקקת הפלשתינית, רפיק א-נתשה, אמר אתמול (יום ב', 2.11.03) כי הסוגייה הפלשתינית החלה בגירוש הפליטים ולא תסתיים אלא בחזרתם. א-נתשה אמר את הדברים בפני רבבות פלשתינים במהלך כנס שנערך במרכז 'רשאד א-שווא' בעזה תחת הכותרת "ההגנה על זכות השיבה וההתמודדות עם הסכנות הטמונות בהסכם ז'נבה". את הכנס ארגנה הוועדה המכינה של ההתאחדות העממית להגנה על זכות השיבה.

א-נתשה (בן 70), תושב חברון, מונה בתחילת החודש שעבר לתפקיד היו"ר, כמחליפו של אבו עלא אשר מונה לתפקיד ראש הממשלה הפלשתיני. למי שתלה תקוות ביו"ר החדש, והיו כאלה בישראל, כדאי להוריד את רף הציפיות. א-נתשה מתגלה בדבריו כמי שאינו שונה בהרבה ממובילי הקו הניצי ברשות הפלשתינית.

א-נתשה נחשב לתומך נלהב ברפורמות ברשות הפלשתינית והוא לא היסס בעבר למתוח ביקורת על יאסר ערפאת. צריך לזכור, כי במקרה של היעדרות פתאומית של יאסר ערפאת מהזירה - א-נתשה הופך ליו"ר הרשות הפלשתינית בפועל.

"שכל היוזמות תלכנה לעזאזל"

יו"ר המועצה המחוקקת הגיע לכנס בעזה במפתיע. הוא עלה לדוכן הנואמים ואמר: "זכות השיבה מקודשת ולא נתיר לאיש לוותר עליה". הוא הסביר כי על-פי המועצה המחוקקת, זכות השיבה מדברת על חזרת הפליטים הפלשתינים לאדמות מהן היגרו, כלומר לשטח ישראל, ולא לשטחי הרשות הפלשתינית.

"מספיק עם הוויתורים", הוא קרא ואמר, "אנו חוששים שלא יישאר לנו שעל מאדמת פלשתין". לגבי תפיסת השלום שלו, הוא מבהיר: "אנחנו נשיג את הזכויות שלנו. אנחנו מקווים להשיגן באמצעות שלום, אולם אם הדבר לא ייצא אל הפועל אזי נשיג אותן במאבק". ומוסיף יו"ר המועצה המחוקקת: "מי שמשלה את עצמו שעמנו רוצה שלום על חשבון זכויותיו הלאומיות הרי שהוא הוזה... אנחנו לא מבקשים שלום בכל מחיר, אנחנו מבקשים שלום המשיב את זכויותינו הלאומיות".

"אנחנו ממשיכים בדרכנו ונותנים הזדמנות לשלום. ואולם, אם זכויותינו לא תושגנה בשלום, הרי שהמאבק הוא זכות לגיטימית... אנחנו נלמד את העולם המתחסד הזה כיצד עמנו משיג את זכויותיו באמצעות מאבק ועמידה איתנה".

לסיכום ציין א-נתשה: "אם יוזמות השלום השונות תבואנה על חשבון עמנו, שתלכנה כל היוזמות לעזאזל... אנו לא נתיר לאיש לסחור בדם של חללינו".

"אין מו"מ על השיבה לשטחי המדינה הפלשתינית
- המו"מ הוא על השיבה לשטחי ישראל"

בנוסף, שר החוץ הפלשתיני, נביל שעת', אשר ביקר אתמול בלבנון לציון יום הסולידריות הבינלאומית עם העם הפלשתיני, הביע את התנגדותו הנמרצת ליישוב הפליטים בלבנון ואמר כי ל- 300 אלף הפליטים הנמצאים בלבנון יש מקום במדינה הפלשתינית העתידית. "אין מו"מ על שיבת הפליטים הפלשתינים לשטחי המדינה הפלשתינית... המו"מ הוא על שיבת הפלשתינים המעונינים לשוב לכפרים ולערים בשטחים שנכבשו בשנת 48'", אמר שעת'.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35295-00.html?tag=12-04-14

@ על זה בדיוק כתב בסיפרו של...:-
אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית''
עיונים באתמול ובמחר - ספר שיצא לאור בפברואר 1969
בהוצאת "מערכות"-משרד הבטחון/צבא ההגנה לישראל.
הספר במקור נכתב באנגלית ותורגם לעברית על ידי עו"ד
אליקים רובינשטיין...היועמ"ש לממשלה נכון להיום !!

2. פרק 2: ''תורת הפת''ח'' = מימוש האמנה הפלסטנית
http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#2

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

לא שלום נחתם אתמול בג'נבה. אפילו לא יומרה של שלום. לא במקרה בחרו המארגנים לקרוא לארוע הזה השקת הבנות ג'נבה. משווקים מוצר חדש – כשרוצים לעשות הצגה. אלא – שאתמול אפילו הצגה לא היתה, אלא מראית עין. כאילו.

אינני חושב כי מישהו מהישראלים שהשתתפו בהצגה ראוי לתוארי הגנאי שמנסים להדביק להם. כולם אנשים הגונים, הרוצים בכל ליבם בטובת ישראל. לרבים מהם רקורד מפואר של עשייה לאומית – בטחונית מרשימה וכולם גורמים למדינה ולאורח החיים הדמוקרטי שלה – נזק לא יכופר.

מותר לאנשים פרטיים ולאנשי ציבור – לנהל מגעים,להשתתף בסימפוזיונים, להגיע להבנות ולפרסם מנשרים. אבל - להציג מראית עין של הסכם בשם ציבור שלא בחר בהם ולא הסמיך אותם? לבקש חסות של ממשלת זרות, לקבל מהן מימון ולפעול בגלוי תוך שימוש בממשלות זרות, לעתים עוינות, כדי להחליש את ממשלתם שלהם?

זה שיבוש כללי המשחק הדמוקרטי עד לגבול הבלתי אפשרי. זה לחצות את הקו המבדיל בין חופש דעה לגיטימי לחתרנות בלתי נסבלת.

אך, לו הפגם היה רק בסגנון - אפשר היה אולי, לעבור עליו לסדר היום.

ביילין וחבורתו - מטעים את העולם כולו בנקודה הרגישה ביותר של הבנות ג'נבה: אין בהבנות אלה ולו ראשיתו של וויתור על זכות השיבה.

הסעיף הדן בפליטים קובע במפורש כי הפתרון יהיה מבוסס על החלטה 194 של האומות המאוחדות. זו ההחלטה שהייתה הבסיס האידיאולוגי לקביעת זכות השיבה של הפליטים ולאחריות הכוללת והבלעדית של מדינת ישראל לפתרונה.

הטענה כי מספר הפליטים שישובו יקבע ע"י מדינת ישראל, לפי רצונה - משמעותה המעשית היא כי אחרי הבנות ג'נבה, אם חס וחלילה יתקיימו, תהיה מדינת ישראל המכווצת בגבולות 67, בלי ירושלים, חשופה לתביעה בינלאומית מאורגנת להסכים לעוד ועוד פליטים בתוכה. הואיל וכל מה שיידרש – תהיה רק הסכמה ישראלית, נקל לשער שממשלה שיוסי ביילין ודומיו ינהיגו אותה, לכל הויתורים האלה – ודאי שתיכנע לקביעה לממש את החובה המוסרית המוטלת עליה לפי הבנתם שלהם לפתור את בעיית הפליטים.

אין סכנה, אני מאמין שיוסי ביילין יזכה אי פעם לתמיכת הרוב בציבור בישראל.

אך לעולם הוא יהיה שותף באחריות להבאשת שמה של מדינתו בעולם כולו ולהתלכדות הבינלאומית הכוללת לדחוק אותה לפינה שתאיים על קיומה.
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1368

חולשתה של ממשלה חזקה

הסכם ז'נבה מוכיח כי ארבעים מנדטים וקואליציה חזקה אינם אפקטיביים בלא משמעת שלטונית.
מאת: משה איפרגן

צריך להקדים ולומר כי לדעתי פועלת הממשלה בתחום הכלכלי בצורה מעוררת התפעלות.
אך לא כך הדבר בתחום המדיני.

הסיבה היא פשוטה: הממשלה לא פועלת במסגרת שיתוף פעולה מסודר ובכך מאפשרת לארגונים ולאישים לא ממשלתיים לעקוף אותה.
המפד"ל מרוכזת במלחמות פנימיות,
שינוי מרשה לעצמה(או שמא מישהו מרשה לה) לתכנן מהלכים מדיניים שלא במסגרת הממשלה.

והליכוד?
הליכוד עסוק במלחמת ירושה הגורמת לבכירי הליכוד להשקיע את מיטב ומרב מירצם האחד נגד השני.
השרים והחכי"ם האחרים שקועים איש איש בענייניו,
וזו הסיבה שמאז קום הממשלה לא ראינו את הליכוד כמפלגה מוביל מהלכים רציניים(מלבד בתחום הכלכלי ששם עיקר העבודה נעשית בידי בנימין נתניהו).

זו הסיבה ש"יורם" כמו יוסי ביילין מצליח לסבך את הממשלה בתחום המדיני, וזו, במקום להתאגד כאיש אחד ולבלום אותו, מסתבכת והולכת בעקבותיו.
חבל.
http://www.likudnik.co.il/Newspaper/reports.asp?reportId=1358

על דוכן מליאת הכנסת ניצל לפיד את הדיון בהצעת חוק שהגיש ח"כ אורי אריאל, אשר עניינה איסור קבלה או בקשת תרומות במישרין או בעקיפין ממדינות זרות ללא אישור מראש עם רשם העמותות. ההצעה באה לטרפד את הסכם ז'נבה ויוזמיו אשר קיבלו תרומות מגופים פילנטרופים זרים - ללא אישור גורם ממשלתי.

השר לפיד התנגד להצעת החוק, אך החליט להרביץ תורה לממשלת שוויץ ולדבר בגנותם: "אני רוצה להביע את מחאתי על השתתפותה הפעילה של ממשלת שוויץ בייזום דיפלומטי שלא לדעת ממשלת ישראל. יש בשוויץ קנטון ששמו יורה וביורה יש קבוצה של אנשים דוברי צרפתית שחושבים שאת יורה צריכים לספק לצרפת. זה סיפור עתיק יומין של מאות שנים".

"אני תוהה מה היתה אומרת ממשלת שוויץ אם ישראל היתה מקימה קרן לעצמאותה של יורה משלטונה של שוויץ, או לסירוגין, צירופה של יורה לצרפת. אני בטוח ששוויץ היתה משגרת את שגרירה למשרד החוץ כדי למחות נגד התערבותה של ממשלת ישראל בענייניה", אמר השר לפיד.

בהמשך דבריו, כאמור, התנגד השר לפיד להצעת החוק הגורפת של ח"כ אריאל אשר באה לפגוע במישרין ביוזמי ההסכם. לדבריו, האיסור לקבל תרומות עשוי לגרום לנזק עצום למאות ארגונים לגיטימיים המתקיימים בין השאר מתרומות, כך למשל אוניברסיטאות.

"באיסור כזה אין אנו יכולים לתמוך... אוניברסיטאות, למשל, מקיימות מחקרים במשותף עם אוניברסיטאות זרות. יחד עם זאת אנחנו מסכימים, כי יש בעיה כאשר ארגונים פועלים לקידום מטרות פוליטיות במימון ממשלות זרות. זו התערבות זרה בניהול המדיניות של ממשלת ישראל ואת זה יש לעצור בעיקר בדרכים דיפלומטיות. יש לתת לציבור לשפוט", סיכם את דבריו.

עם זאת, הכנסת אישרה בקריאה טרומית את הצעת חוק.
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-35420-00.html?tag=0-04-58

הכל קרס נפל נשבר התרסק שלא היה.

השמאל הסהרורי של ישראל מוכן לשקר שוב ובעיקר את עצמו.

ראיתי את בורג בתוכנית הטלויזיה שמראה איך הושגו ההסכמות,
האיש הטיפש הזה חושב ששלום עושים במסחרה של שוק עם עבודת
ידיים כמו ערבי ובכך כאילו הוא משלהם. טיפש גמור ועושה צחוק
מעצמו ויחד איתו כל השאר.

שלום עם הפלשתינאים איננו אפשרי ולא יהיה שלום איתם,
מה שצריך לעשות זה להכריע אותם סופית ובדרך הקשה.

התוכנית המדינית של ישראל חייבת להיות אחת, הכרעה !

ורק אחר כך לראות לאן פניהם.

ויש לזכור "ערבי טוב הוא ערבי עם עט".

פילוביץ שחף
חבר מתאריך 9.2.02
20231 הודעות 07:18 02.12.03
12. אספרסו ידידי: שים לב מה שהנשיא נאצר ימ''ש הבין
וניסה ליישם ולא הצליח....אנחנו יודעים,
ובארבע מלחמות עיקריות, היתה לנו את ההזדמנות להכריע ולא הכרענו


אלוף {מיל'} י.הרכבי - ''פת''ח באסטרטגיה הערבית''
1. פרק 1 : ''הכנות למלחמה''
http://rotter.net/forum/gil/5589.shtml#1