דו''ח ראשוני: ''הקרן לישראל חד''שה'' - 3.10.2003  

מקור: 'דו"ח בדין' עמ' 15 עיתון 'מקור ראשון'.

לדו"ח החדש והמזעזע על 'הקרן החדשה לישראל' ראו בקישור:
https://rotter.net/forum/gil/5570.shtml

כל הכבוד לפילוביץ' שהשיג את הדו"ח המקורי!

הערות שלי:
1. אם כך מסלול הכסף עובר כך: CIA לקרן פורד, קרן פורד
ל'קרן החדשה לישראל', הקרן החדשה לישראל' לארגון תעאיוש' וארגון 'תעאיוש' מפריע לפעולות צה"ל.
לרשימה מלאה יותר ראו תמונה למטה.
2. גם ויקי כנפו קיבלה כנראה כספים בעקיפין מה-CIA. ארגון
'שתיל' הנספח ל'קרן החדשה לישראל' הוא-הוא שאירגן ומימן את
מסעה השיקרי של גב' כנפו בנסיון להפיל את הממשלה הנבחרת
בישראל. איך אמר המארגן של מסע ויקי כנפו יואל מהרש"ק?
"אנחנו ניצור לחץ גדל והולך. נקים אוהל מחאה גם בצומת מסמייה ובכיכר הלחם".
3. קריין הערוץ הראשון לשעבר, אליעזר יערי, הוא מנהל
ה'קרן החדשה לישראל'. אליעזר יערי מקבל במה חופשית כמעט
בתוכניתו של ירון אנוש המשודרת כל יום ו' אחה"צ. גם
מר ירון אנוש הוא איש "ימין" ידוע.
4. הבת של אליעזר יערי היתה דוברת 'שלום עכשיו'.
פעם האשים רוני מילוא את 'שלום עכשיו' בקבלת כספים מה-CIA.
חפשו את הקשר בעצמכם...
5. מנכ"ל שלום עכשיו עמירם גולדבלום הועמד באחרונה למשפט
בהאשמה של אי סדרים כספיים והעברת כספים בלתי חוקית.
אשתו היא רק "במקרה" בהנהלת ה'קרן החדשה לישראל'.
6. הצילוווווו!!!

לרשימת עמותות חלקית שמממן בעקיפין ה-CIA:

לאתר הקרן החדשה לישראל המארגנת ברוב חוצפתה תוכנית לדמוקרטיה
(התערבות ה-CIA בפוליטיקה המקומית כאילו היינו מדינה
בעולם השלישי היא כנראה גם דמוקרטיה...):
http://www.nif.org.il/Programs_Details.asp?id=2

שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע.

________

@ מצ"ב קישורים רילונטים לנושא הנדון...:-

אתר שתי"ל, שם הקרן החדשה לישראל שופכים
את כל החומרים שלהם.
http://www.shatil.org.il

האתר של המנהל אתר שלכם.
קוראים לו חנן כהן
http://www.info.org.il

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

המסע של ויקי כנפו תוכנן מראש חודשים לפני שהתרחש. מי שנהנה כספית מהענין היה שהרבני, חברה לחיים, לפעמים כן ולפעמים לא, של ויקי כנפו.
ה-CIA הוא תומך בעקיפין של 'הקרן החדשה לישראל' שבישלה את שקר ויקי כנפו.

הנה הקישור לידיעה שהבאתי על הקשר בין ה-CIA ל'קרן החדשה לישראל' ולתמיכתה בויקי כנפו: https://rotter.net/forum/gil/5570.shtml#5

מסעה של ויקי כנפו הוא שקר קולוסאלי שהוכן לפי מיטב המסורת של הקג"ב השמאל-קומוניסטי ומרתפי הבולשביקים.

הנה חלק קטן מחשיפת השקר. השאר בדוח שהביא פילוביץ'.

"....האם אכן צעדו עשרות האמהות, שעליהן דיווחו כלי התקשורת, את כל הדרך? האם בנה של אזולאי באמת רתוק לכיסא גלגלים? במאהל המחאה ליד משרד האוצר, בינות לעשרות אנשי התקשורת המסקרים את המאבק מדי יום, מתרוצץ יוסי, בנה המשותק של אילנה אזולאי, על רגליו, נעול בסנדליו ומתבדח עם כל עובר ושב. כיסא הגלגלים שלו, שניבט אלינו מכל עיתון ומסך טלוויזיה, אינו נראה בסביבה. אזולאי אמנם צולע מעט, אבל לא נראה כמי שזקוק לכיסא גלגלים. לא פשוט לאתר אותו ואת אמו במאהל, משום שבשבועות האחרונים הם שוהים חלק ניכר מהזמן בחדר ששכרה בעבורם ח"כ יולי תמיר (עובדה שהתפרסמה בתקשורת רק חמישה שבועות לאחר תחילת המאבק, הגם שהיתה ידועה כבר קודם לכן לכתבים המסקרים). אמו של יוסי מאשרת בעצמה כי לפחות את הקטע שבין שער-הגיא לבירה עשתה במכונית. היא גם מודה שבנה הוקפץ במכונית לאורך רוב המסלול. קל וחומר שרוב האמהות החד-הוריות האחרות ש"צעדו לירושלים ושבו את לב כולנו כאן בטלוויזיה" לא עשו את כל הדרך ברגל, בניגוד לרושם שיצרה התקשורת. היחידה מביניהן שקרוב לוודאי (אין תיעוד מלא) צעדה את כל הדרך היתה ויקי כנפו, שעשתה זאת במשך שישה ימים, בסיוע צמוד של מזכיר התנועה הקיבוצית, יואל מהרשק. כל יתר האמהות החד-הוריות זכו להקפצות של עשרות קילומטרים מהדרך, במערך לוגיסטי משומן שהופעל על-ידי מהרשק, שחלקו בהתרחשות הוזכר בתקשורת לרוב רק בדרך אגב. מהרשק מתגאה בשרשרת המאבקים שהוא מנהל נגד הממשלה: "התחלתי כשפורקה ממשלת האחדות. בהתחלה ב'כיכר הלחם', אחרי זה הקמנו בירושלים (מאהל החד-הוריות; ח"ע), אחרי זה הקמנו בבאר-שבע, אנחנו עושים עכשיו מאהל בצומת מסמייה, והיעד הוא מה שיותר מאהלים וכיכרות כאלה, כדי להתסיס את החברה ובסוף זה ישפיע פוליטית...". לשם כך גייס מהרשק מערך הסעות שדאג להקל על הצועדות. מהרשק, יש לזכור, הוא נציגה של התנועה הקיבוצית, המזוהה עם מפלגת העבודה ומרצ, שכזכור יושבות באופוזיציה. את קטע הדרך מצומת שער-הגיא ועד לכניסה לירושלים עשתה כנראה רק ויקי כנפו. משטרת התנועה הארצית אילצה את מהרשק, לדבריו, "לעשות הקפצות לגינות סחרוב בגלל הסכנה שבצעידה". דוברת משטרת התנועה הארצית מאשרת שמכיוון ששולי הכביש החל מצומת שער-הגיא צרים והסיבובים מסוכנים, המליצו השוטרים לנשים לבחור בדרכים חלופיות או לעשות את הדרך במכונית, וחלק ניכר מהן אכן עלו במכונית לירושלים. לשאלה כמה צועדות עלו לבירה במכוניות, ענתה הדוברת שהמשטרה לא ניהלה רישום מדויק, אבל הן היו "חלק ניכר". כל זה לא הפריע למצלמות הטלוויזיה להמתין מדי יום לנשים המגיעות לירושלים ולצלמן כשהן נכנסות בהליכה לגינות סחרוב. זכורות במיוחד תמונותיהן המרגשות של אזולאי ושל בנה בכיסא הגלגלים. כנפו אומרת שמהרשק אמר לה שהוא "מסיע את הנשים, רואה תקשורת, מוריד אותן מהאוטו שילכו לפני המצלמות ומעלה אותן חזרה עד הפעם הבאה שיש תקשורת". מהרשק מכחיש את התיאור הזה. עוד מספרת כנפו כי משראתה את אזולאי מגיעה לבירה ואת בנה קם מכיסא הגלגלים ומתחיל ללכת, חשה רע בגלל הגימיק שהיה בעיניה ...."

כל הכבוד על חשיפת השקר השפל והמלוכלך הזה!

ולחשיפת השקר במלואה בבטאון התקשורת הישראלי:

https://rotter.net/User_files/forum/3fb3d62f2fb01f95.html

איך אני תמיד אומר? שמאלנות היא מצב נפשי, לא מצב של חוסר ידע.

מאת: חנה קים

בשבועות האחרונים הוקמו שתי בריתות חדשות: ויקי קנפו, בנימין
נתניהו ואוריאל לין מול עמיר פרץ, פרופ' ליאו ליידרמן ודן
פרופר. חד-הוריות, שר אוצר ובעל חברת כוח אדם כנגד יו"ר
ההסתדרות, יועץ כלכלי של בנק גדול ותעשיין חשוב.

לכאורה מדובר בסתירה: קנפו היא הרי קורבנו של נתניהו, ופרופר
והתעשיינים אמורים להיות קורבנות השביתות שמנהיג פרץ. ובכן,
לא. קנפו היא המודל שעל פיו היה נתניהו רוצה לעצב את כלל
העובדים בישראל: כנועים, בעלי משכורות נמוכות, שאפשר לניידם
כרצון המעסיק - לטובת המשק, היעילות, התחרות וכו'.

קנפו נהפכה בזמן קצר מאבירת המאבק החברתי לנושאת הדגל נגד
העובדים המאורגנים, ובראשם ההסתדרות. זה מה שנתניהו היה רוצה
שיקרה לעובדי הנמלים, חברת החשמל ויתר החברות הממשלתיות. קנפו
הכריעה בעד שנאת ההסתדרות, שמייצגת עבודה מאורגנת שאין לה.
ועכשיו, כשהיא מתנהגת יפה, ייתכן שלין, נשיא איגוד לשכות
המסחר, ימצא לה עבודה בחברת כוח האדם שלו.

כנגד הברית הזאת קמו אנשים שהיו אמורים להריע לנתניהו וללין.
הדו"ח האחרון שהוציא פרופ' ליאו ליידרמן, היועץ הכלכלי הראשי
של בנק הפועלים, תומך בטיעון של פרץ: "עם כל הכבוד להיי-טק,
ללא שיפור בנתוני הצריכה הפרטית, המהווה 60% מהתוצר, לא תהיה
התאוששות", קבע ליידרמן. איך מעלים את הצריכה הפרטית - מפטרים
עוד עובדים, מקצצים עוד בשכרם, או שמא להיפך?

הטיעון הזה מושמע באחרונה גם מפי תעשיינים, בהם דב לאוטמן ודן
פרופר, ולא רק מצד מבקרים "חברתיים" מסורתיים. פרופר, למשל,
סבור שאין זה הזמן לפיטורים המוניים כי זה יפגע בצריכה
הפרטית. אנשי עסקים ותעשיינים שנפגשו באחרונה עם יו"ר
ההסתדרות החלו לומר בגלוי, שהפגיעה במגזר הציבורי הגיעה למגזר
העסקי, כולל הבנקים. אפילו עודד טירה, נשיא התאחדות
התעשיינים, שנוהג בשנה האחרונה כאילו היה אחד מאנשי נתניהו
באוצר, הודה במקומון "כלבו" ,(7.11) כי בניגוד לרטוריקה של
האוצר, "הוא )פרץ( עשה שביתות במינון ראוי לציון" וכי
להסתדרות יש מקום חשוב במשק.

ד"ר אריה סחיש, בעלים של חברה פרטית להנדסה ותעשייה ולשעבר
סמנכ"ל רשות הנמלים, יצא במאמר שפירסם ב"הארץ" ,(9.11) נגד
טענות האוצר בתחום שהתמחה בו: הנמלים בישראל, לדבריו, הם
מהיעילים בעולם, בתפוקה גבוהה לכל עובד, וחסרים בהם מאות
עובדים. אף רצוי, לדבריו, שהעובדים יאוגדו במסגרת ההסתדרות.

הנה מתברר, כי לאחר שהאוצר הצליח לשבור את קנפו וחברותיה, יש
לו בעיה דווקא עם המחנה הביתי שלו. הבקע שהחל להסתמן בתוך
המגזר העסקי עובר בין אסכולת לין, לפיה טוב שיש עובדים ניידים
נטולי הכשרה בשכר נמוך ורצוי שלא יהיה בית דין לעבודה - לבין
ליידרמן וחלק מהתעשיינים, המאמינים שאסור לוותר על מה שמכונה
"השקעה בהון אנושי" כבסיס לפיתוח משק מודרני.

זו הסיבה שפרופר, לאוטמן וחבריהם מוטרדים היום, לא פחות
מעובדיהם, מההסדר החדש של קרנות הפנסיה. תעשיין מעוניין,
בניגוד לבעל חברת כוח אדם, לא רק בעובד מרוצה הבטוח במקום
עבודתו, אלא בציבור גדול של עובדים, המשתכרים שכר ראוי,
שיאפשר להם לקנות ממוצרי המפעל שלו. כך גם ליידרמן מבין,
שפגיעה בכוח הקנייה מזיקה לבנקים, כי הציבור ממעט לקחת
הלוואות ומשכנתאות. היגיון כלכלי אלמנטרי, הסותר את התוכנית
שמציג נתניהו.

הוויכוח החדש הזה אינו עימות בין "פרץ" ל"נתניהו", בין
"העובדים" ל"הון", או בין "העובדים" ל"תעשיינים". זהו מאבק
פנימי בתוך קהילת העסקים, הבנקאות והתעשייה, שחלקים ממנה
מסרבים לקפוץ על עגלתו של נתניהו, מנימוקים כלכליים טהורים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=359321

ניתוב מאבקים וארגונים לכיוון שנוח לעסקי משקיעי הקרן החדשה לישראל
ארגון "שתיל" - "הקרן החדשה לישראל"

ראובן אברג'יל (ממנהיגי "הפנתרים השחורים") על "הקרן החדשה לישראל":

"התרגיל הוא פשוט, במדינה (ישראל) הוקמה קרן בחסות ה CIA והמדינות העשירות מאחורי שם מבטיח
וציוני בשם ``הקרן החדשה לישראל``. קרן זו מפעילה קבוצות סמויות שכביכול מספקות שירותים לקהילה והאמת שמסתתרת מאחורי הפעילות היא ניווט הקבוצות והארגונים על פי דרכם ותנאיהם לקבלת סיוע. כל עוד ארגונים אלה מקיימים שירותים וולונטריים שקטים שלא מאיימים על השלטון... הם יהיו זכאים למענקים טובים. ארגון שמוכיח שקט תעשייתי בפעילות עשייה בתוך הקהילה יהיה אף זכאי להגדלה בתקציבים... לכן למרות שיש קבוצות שמנסות לעורר את דעת הקהל ולצרף ארגונים נוספים לפעילות, הם מוצאים עצמם מסורסים, חדלי אפשרות לפעול בגלל המגבלות שמטילים עליהם שותפיהם לקואליציה החברתית. ברוב המקרים הארגונים החברתיים הממוסדים שנמצאים תחת עיניהם הבולשות של ``הקרן החדשה לישראל`` משמשים כמשת``פים בדומה לוועדים שהיו קיימים בתקופת מפא``י ההיסטורית, דוגמת ועדיי העדות התימנית, המרוקאית או העירקית ובעצם שום דבר לא השתנה רק השיטה והתחכום. משאית סמי טריילר ענקית זקוקה לבלמים חזקים. שלטון מושחת, בדומה למשאית, הבלמים שלו הם הארגונים החברתיים."

"מטרות מועדפות על ידי עסקים: כאמור, עסק ייכנס לשיתוף פעולה עם ארגון לשינוי חברתי במידה ויגיע למסקנה כי יוכל להרוויח ממנו, או לפחות אם יחליט שזה לא יזיק לו. לפי המחקר שנערך מטעם שתי"ל על המעורבות החברתית של העסקים בארץ עולה כי עסק לא ירצה להתחבר עם נושא שיכול להזיק לו באופן מוחשי בפעילותו העסקית." (מתוך הספר "עסקים כשותפים בקהילה" בהוצאת "שתי"ל – שירותי יעוץ ותמיכה לארגונים לשינוי חברתי, מיסודה של הקרן החדשה לישראל, מחלקת פיתוח משאבים". הבאה לדפוס – חנן כהן, רולי רוזן.)

כלומר, לפי המחקר של שתיל עצמה, אנשי העסקים שחוברים לקרן החדשה לישראל ומממנים אותה (בעלי המפעלים שמזהמים, מנצלים, פוגעים בזכויות עובדים, ובאופן כללי מקדמים את האינטרסים שלהם על חשבון כלל הציבור) לא היו עושים זאת אם הקרן לא היתה מקדמת את האינטרסים שלהם. לאור זאת, איך ניתן להסביר, לדוגמה, את העובדה שחברת סלקום מופיעה ברשימת התורמים ל"קרן החדשה לישראל" בדוח השנתי של הקרן משנת 2005 (עמוד 26) - השנה בה הוקם "הפורום לסלולריות שפויה" שמציג עצמו כארגון הגג של מתנגדי הקרינה הסלולרית?

ליאור ורונה, דובר פורום החברות הסלולאריות, הסביר: "במובנים רבים, פעילות האכיפה האזרחית שמנסות לעודד החברות הסלולריות עולה בקנה אחד עם פעילותם של ארגונים ירוקים וציבוריים רבים, ובתוכם הפורום לסלולריות שפויה."

העסקים הגדולים משקיעים כסף רב כדי להגדיל ולשמור על הרווחים שלהם: משרדי יחסי ציבור; משרדי לוביזם (המתמחים בשתדלנות בקרב מקבלי ההחלטות); משרדי עורכי דין; מכוני מחקר; הם מחזיקים בבעלות על כלי תקשורת (1); מממנים מפלגות; מעסיקים בכירים בהווה ובעבר בממשל, באקדמיה, בתקשורת, במערכת המשפט, במערכת הביטחון, ועוד. מול האינטרסים הפרטיים שלהם, קמים ארגונים שמטרתם לייצג את האינטרס הציבורי: ארגונים למען צדק חברתי, זכויות אדם, איכות הסביבה ובריאות הציבור, אשר דורשים מהשלטון למנוע מהעסקים לזהם, לנצל עובדים, להונות צרכנים, ולמכור מוצרים מזיקים. מי שמכיר את הנעשה בתחום זה יודע היטב, שאנשי העסקים הללו פועלים כדי להשפיע גם בתחום זה וישנם גופים שמציעים לעסקים שירותי השפעה על התארגנויות אלה, כדי לסרס או למתן את פעילותן, כך שלא תפריע לאנשי העסקים ואף תקדם את האינטרסים שלהם. (23) אחד הארגונים החזקים ביותר בתחום השליטה בעמותות ציבוריות בישראל ומניעת מאבקים ציבוריים בישראל הוא ארגון "שתיל".

ארגון שתי"ל (שירותי תמיכה ויעוץ לארגונים לשינוי חברתי הנתמכים על ידי "הקרן החדשה לישראל"), מגדיר את עצמו כזרוע המבצעת של "הקרן החדשה לישראל", קרן השקעות שבה משקיעים אנשי העסקים הגדולים המושקעים בעסקים בישראל, במטרה להשפיע על ארגונים לשינוי חברתי שעלולים לסכן את השקעותיהם, באמצעות מימון, או באמצעות "שירותי ניהול", "ריכוז", "יעוץ" ו"תמיכה". כשליש בלבד מהתרומות לקרן מגיעות לעמותות.(2) ראשי הקרן גלגלו לכיסם הפרטי, במשכורות, מיליוני דולרים באמצעות קומבינת "הקרן הפילנטרופית" הזו, במהלך השנים האחרונות.(4)

יש לציין כי חלק מהעומדים בראש הקרן החדשה לישראל מצהירים על עצמם כבכירים לשעבר בגופים שהתמחו בהשפעה על מדינות ברחבי העולם מטעם ממשלת ארצות-הברית, במילים אחרות, אף שזה יכול להישמע מרחיק לכת, מי שמתבונן בעובדות היבשות ומבין קצת בממשל/היסטוריה/מדעי המדינה יכול לראות שלמעשה מדובר ב CIA, השלוחה ברחבי העולם של האינטרסים של בעלי התאגידים האמריקאיים הגדולים (ראו ציטוטים להלן או הערה (3))

על מנכ"ל הקרן החדשה לישראל: "לארי גרבר, בן 48, הגיע לקרן החדשה לישראל אחרי חמש שנות ניהול עבור ה- United States Agency for International Development (USAID) של המשלחת לגדה המערבית ועזה. לפני כן היה יועץ בכיר לענייני מדיניות והמשנה לסגן המנהל של האגף למדיניות ולתיאום תכניות בUSAID . גרבר היה בצוות הבכיר של המכון הדמוקרטי הלאומי לענייני חוץ מ1988 עד 1993, וארגן משלחות משקיפים שהביאו לחילופי שלטון היסטוריים בפיליפינים, בצ'ילה, בפקיסטן, בפנמה, בבולגריה ובזמביה. הוא גם שימש יועץ למספר ממשלות בענייני רפורמה בחוקי הבחירות." (מתוך אתר הקרן החדשה לישראל, בחלק "אודות הקרן" - אם אין לך גישה לחלק זה באתר משום מה, או אם הוא עבר שינוי, כפי שקורה לעיתים קרובות לאחר שניתן קישור למידע מסוים באתר זה, ניתן למצאו באתר ארכיון האינטרנט)
מקור:
http://www.meshanim.com/amutot4.htm

====

מי שייכנס לאתר הקרן החדשה בימים אלו ימצא הזמנה לתוכנית המשפטנים של הקרן החדשה הכוללת שנת לימודים בארה"ב ושנה של פעילות מעשית בישראל במסגרת אחד הארגונים העוסקים בתחום זכויות האזרח, המדובר בארגונים כמו 'בצלם', 'המוקד להגנת הפרט' וכיו"ב, ארגונים שרודפים את הפרויקט הציוני.

כמובן שאנשי הקרן והארגונים יטענו שהם פועלים למען ישראל צודקת יותר ואין יותר ציונות מזה.

ובכן, אחד מבוגרי תוכנית המשפטנים הינו מוחמד דחלה, אשר מתפקד כיום כמנכ"ל ארגון עדאלה. דחלה הוא גם אחד מחברי ועדת ההיגוי של תוכנית המשפטנים, להלן מספר פרטים על עדאללה ודברים שאמר מוחמד דחלה בראיון לארי שביט, תקראו ותשפטו:

משנת 1997 ועד היום תומכת הקרן בכספים רבים בארגון 'עדאלה' ('צדק' בערבית). מטרתו של ארגון עדאלה, על-פי הקרן, היא "להבטיח שוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים".

אלא שמאחורי מתק השפתיים מצויה מציאות אחרת לגמרי. עדאלה הוא ארגון של משפטנים, שבחלקם הגדול הוכשרו על-ידי הקרן (לקרן תוכנית בינלאומית להכשרת משפטנים), המתפקד כחוד החנית של המגזר הערבי בזירה המשפטית. הוא מגיש עשרות בגצ"ים כחלק מלחץ מתמיד של הקרן, שנועד להביא לרפורמות מקיפות בחברה הישראלית באמצעות בית המשפט העליון, כלומר, בנתיב עוקף ממשלה.

אותו ארגון עדאלה מפרסם דוחות בינלאומיים במרווחי זמן קבועים, המכפישים את מדינת ישראל בעולם בקוראו להגן על הערבים מ"פשעי מלחמה" של ישראל, ממדיניות ה"אפרטהייד" וה"אפליה" שלה, מ"פשעים נגד האנושות", מן ה"כיבוש הבלתי חוקי", ועוד.

דוחות אלה, כפי שנחשף במחקרים שנעשו (חלקם הוצגו בכנס יהודי העולם שנערך בירושלים), נקלטים ומצוטטים בדיווחי רשתות התקשורת הזרות.

בראיון לארי שביט (הארץ, ינואר 2003), מסביר מוחמד דחלה, ממייסדי עדאלה, כי "בסופו של דבר הפתרון יהיה פתרון דו-לאומי, מדינה אחת, דמוקרטית, בין הים לנהר... חובה להבין שאין כאן שוויון זכויות.

מי שיש לו זכות עליונה הם הילידים, ולא המהגרים". וממשיך דחלה באיום מפורש: "אם תרצה ואם לא תרצה, אתה מיעוט במזרח התיכון... אז אתה באמת חושב שתוכל להמשיך ולהסתתר בתוך המבנה המעוות הזה של מדינה יהודית?"

הקשר של ארגון עדאלה לוועדת אור ותוצאותיה ידוע. כדי להבין את האופן שבו הבינו הקרן ועדאלה את מאורעות אוקטובר 2000 בגליל וביש"ע, ניתן לצטט מתוך מודעה שהפיץ הארגון, בחתימת ארגונים רבים הפועלים בחסות הקרן (ביניהם למשל אגודת הארבעים ומוסאווה). בעלון עשרה סעיפים המתחילים במילים "הציבור היהודי בישראל שותק מול...", "רצח יותר מ-90 פלשתינים בשטחים הכבושים... פוגרומים והתפרעויות של מתנחלים נגד פלשתינים... פורגרומים בכרמיאל, בחדרה, בתל אביב, ביפו ".

מוחמד דחלה היה חלק מרכזי מהתעמולה הפלשתינית בהאג.

אתם מבינים מה קורה פה?

קיים בישראל אירגון אשר מכשיר את האנשים שכל תכליתם היא לחסל את המדינה היהודית, ארגון שברוב חוצפתו מנהל פרויקט צבוע של "חותמים מחדש" על מגילת העצמאות ושמאחורי הקלעים הוא עושה הכל להחריב את הבית היהודי.

הקרן שואפת ליצור אווירה של דה-לגיטימציה סביב ערך ההתיישבות היהודית בארץ ישראל - הוא ערך היסוד של הציונות. מאחר וקרקע היא משאב מוגבל, המאבק הוא דו ראשי. מחד עידוד מסירת אדמות לערבים, ומאידך מניעת התיישבות יהודית.

מאחר ומדינה יהודית היא ערך פסול בעיני אנשי הקרן (כיוון שהוא מנוגד לערך המגולם במטרה המוצהרת של מדינת כל אזרחיה) יש לדעתה לחלק את הקרקע באופן שווה לכלל האזרחים בלא להתחשב בצרכי המדינה היהודית. משום כך חולשת הקרן על מאבק בעל חזיתות רבות אשר אמור להביא לריבוי קרקעות ערביות בארץ.

לדוגמא:

1.מאבק הקשת הדמוקרטית המזרחית לפיתוח באדמות הקיבוצים קשור, מתוזמן ומוכוון על-ידי הקרן החדשה ושתי"ל.

2.ישנם ארגונים ערביים רבים שהקרן מממנת, אשר כל ייעודם הוא מאבק משפטי, חברתי ופוליטי לטובת הקצאת אדמות 'הקרן הקיימת לישראל' לערבים. למשל: אגודת הארבעים - להכרה בישובים ערביים, המרכז הערבי לתכנון, המרכז למאבק בגזענות נגד החברה הפלשתינית בישראל, עדאללה - לה מיוחס בג"ץ קציר במקרה קעדאן, מוסאוא, קרן אל אונה ועוד ועוד.

3.פסק דין קציר (קעדאן), מאבק בו שותפה הקרן, הוא דוגמא למגמה זו, וחמור מכך, הוא מראה כיצד בית המשפט העליון במדינת ישראל הפנים מגמה זו ופוסק בצורה כזו, ההופכת את כל הפרויקט הציוני ללא מוסרי.

4.ארגוני איכות הסביבה, אשר רובם מנוהלים בעצת שתי"ל וממומנים על-ידי הקרן החדשה, מתנגדים בכל האמצעים לכל התיישבות יהודית בגליל ובנגב. במסגרת המאבק בנושא איכות הסביבה, מפעילה הקרן קואליציית ארגונים בכל רחבי הארץ. גוף מרכזי בקואליציה, הוא, למרבה התדהמה, 'החברה להגנת הטבע' (הממומנת במיליונים רבים על-ידי המדינה).

תחת הכותרת היפה מסתתרת המטרה האמיתית. תפקיד הקואליציה הוא למנוע ולעכב פרויקטים של בנייה יהודית בשטחים שהקרן מייעדת לערביי ישראל השונים. הקואליציה מתמחה בפעולות מחאה ובבגצ"ים ובעיקר היא מתמחה בהגשת עררים לוועדות מחוזיות שונות ולוועדות תכנון ארציות בכדי לעכב פרויקטים אלו.

בקואליציה חברים, מלבד החברה להגנת הטבע, גם שאר ארגונים המפוקחים וממומנים על-ידי הקרן: אדם טבע ודין, ארגוני הגליל, גרינפיס, מטה ירוק, התנועה לאיכות השלטון, מגמה ירוקה, פעולה ירוקה, הקשת הדמוקרטית המזרחית ועוד. גם כאן בולטת הצביעות. זיהום הסביבה של הערבים אינו מפריע לארגוני הקרן. האם לדעתם היהודים מזוהמים ומזהמים יותר?

הציונות, בהגדרה מצמצמת, היא תנועה שמטרתה יצירת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הקרן החדשה לישראל עוסקת גם היא בחלוקת אדמות לתושבים בארץ ישראל. אלא שמטרתה הפוכה. היא שואפת להעביר אדמות מדינה לידי הערבים תושבי הארץ. הקרן עמדה מאחורי תביעתה של הקשת הדמוקרטית המזרחית והחברה להגנת הטבע, שני ארגונים הנתמכים על-ידי הקרן, נגד עיגון זכויות החקלאים בקרקע, חוק שנועד לאפשר הפשרת קרקעות לבניית התיישבות יהודית בנגב ובגליל על אדמות שאינן חקלאיות יותר.

לכאורה המוטיבציה הייתה צדק חברתי שנומק בהשוואה לעיירות הפיתוח, אולם במסמך של הקרן על הקרקעות מינואר 2001, נכתב ביחס לחוק כך: "אם החוק יתקבל יעברו אדמות מדינה בהיקף עצום למגזר החקלאי היהודי, ומכאן שלא ניתן יהיה עוד למוסרן (או להשיבן) ליישובים ערבים".

ועוד. שוב פעם אנו רואים כיצד הקרן פועלת בתחכום רב, תוך שימוש בכל הכלים ובמכבסת מילים עצומה כדי לתקוע מקלות בהתפתחותו של העם היהודי בארצו, ולא פחות חמור, הקרן מתסיסה את ערביי ישראל ומעודדת אותם להיאבק נגד המדינה.

הקרן היא היוזמת והמעודדת העיקרית של אינספור מאבקים מקומיים בתחומים רבים. ניתן לראות זאת למשל ביחסה לציבור הערבי. הקרן מתסיסה בעזרת שלוחיה את הציבור. כך היא מגדירה את מטרותיה באחד מן המסמכים שברשותנו: "שתי"ל והקרן יפעלו בתחומים הבאים: צירוף והצמחה של ארגונים למאבק, הצמחת מנהיגות מקומית והכשרתה... לנקוט בקו מרכזי של קידום מאבקים מקומיים" (דוגמא למנהיגות מקומית הוא אותו מוחמד דחלה מעדאלה),

אתם מבינים?
הקרן מייצרת במו ידיה מאבקים כנגד המדינה.
והחרפה הזו מתרחשת יום יום לנגד עינינו.

ממצאים עיקריים

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

דוגמא: מאבק האמהות החד הוריות

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

3. "שתי"ל 2001-מבנה אירגוני מוצע" !!

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

@ המסמך הראשון באנגלית הוא מה- 12.6.2003 במסמך הראשון,
עמוד 50 תחת הכותרת...:-
Social Economic Justice
נאמר כי בחור בשם אלי שהרבני נשכר כדי ליישם את
המאבק הקרן כנגד התכנית הכלכלית.
"אלי שהרבני הוא בןם זוגה הנלא-רשמי של ויקי כנפו."

@ המסמך השני הוא תכנית הקרב של עמותת "ידיד" בתקציב.
שימו לב לשני המשפטים הבאים...:-
עמ'-53 "לייצור את הקרקע לפעילות חברתית שתתועל
לפעילות פוליטית בהמשך."
ימ'-54 "כנסים אלה חייבים להחשף תקשורתית בצורה
מסיבית כדי לייצור את תהליך המרי האזרחי."

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

שירות מעריב
ויקי קנפו, אהוד בנאי, רן בן-שמעון, זהבה בן, אביב גפן
יהיו בין הטסים לחתימה על הסכם ז'נבה ביום ב' הקרוב,
כך נמסר מערוץ 2.

ויקי צועדת לז'נבה

מאת: עמנואל שילה

המאבק החברתי יצא נפסד, אבל האינטרס הפוליטי של השמאל קודם לכל * עוד על שורשי הנטייה השמאלנית של הבראנז'ה האומנותית * דיון נוסף על ג'נין ג'נין - הזדמנות לבג"ץ לשקם את תדמיתו

השופט אליהו מצא הציל במעט את כבודו של בית המשפט העליון, כאשר הוציא השבוע צו ביניים שמנע ברגע האחרון את הקרנת הסרט ג'נין ג'נין בסינמטקים. בינתיים מדובר בצו זמני, עד שתתקבל החלטה עקרונית אם לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב על ההחלטה לבטל את פסילת הסרט על ידי הצנזורה. יש לקוות שזהו צעד ראשון בדרך לביטול ההחלטה, אחת מהאומללות ביותר שקיבל בג"ץ מיום היווסדו.

בצו הגיוס לצה"ל שקיבלתי לפני שנים רבות נכתב כי חיילי צה"ל נקראים לשירות על פי חוק, אבל באים כמתנדבים. במציאות שבה רוב מוחלט של האוכלוסייה משתמט משירות מילואים, התייצבותם של אנשי חטיבת המילואים למלחמה בג'נין היא מעשה של התנדבות לחרף את נפשם למעננו, גם אם טכנית הם חויבו לבוא בצו 8.

מדינת ישראל הפקירה את ביטחונם, כאשר שר הביטחון פואד נמנע מלהושיט להם סיוע אווירי מחשש לפגיעה באזרחי אויב 'חפים מפשע'. על כך שילמו בחייהם 23 לוחמים. מועצת הצנזורה עשתה צעד אלמנטרי כאשר מנעה ממוחמד בכרי, השקרן והנבל, להכפיש ולהסית נגד מי שחרפו את נפשם למען המדינה. אבל שלוש שופטות בג"ץ, בהחלטה תמוהה ומקוממת, החליטו שגם את שמם הטוב של הלוחמים מותר למדינה להפקיר. בשם חופש הביטוי מותר להכפיש את הנופלים ולהסית נגד הלוחמים, גם כשמדובר בתעמולת כזב. להחלטה הזו, אם תישאר על כנה, עלולות להיות השלכות חמורות על מוראל הלוחמים ועל המוטיבציה של אנשי המילואים. מי פראייר לסכן את נפשו עבור מדינה שבית המשפט שלה לא מוכן לפחות לשמור על כבודו?

אוי למדינה שבכירי שופטיה אינם ראויים למסירות נפשם של לוחמיה. הפיכת ההחלטה הכרחית, קודם כל כדי שהצדק ייעשה, ולא פחות מכך - כדי לשקם במשהו את מראית פני הצדק של האינסטנציה השיפוטית העליונה.

קנפו בשירות השמאל

מדוע הצטרפה ויקי קנפו לפסטיבל ז'נווה? מה חיפשה בטקס הנוצץ האם החד-הורית קשת היום ממצפה רמון, שמימיה לא יצאה מהארץ? מניין היומרות שלה להורות לעם ישראל את דרכו המדינית, כאילו היתה גרוסמן, עוז או א"ב? וממתי היא מחזיקה בדעות שמאלניות כל-כך, שמשאירות את מפלגת העבודה הרחק מימין?

ויקי קנפו היתה סמל אנושי למאבק נגד הגזירות הכלכליות על המגזרים החלשים. בתפקידה הציבורי-תקשורתי היא אמורה לשחק את תפקיד האזרח הקטן וחסר האמצעים, העומד חסר אונים מול הגזירות החונקות של הנהגה כלכלית אטומה ומנוכרת, שמעדיפה את האינטרס של החזקים ובעלי ההון. בני הברית הטבעיים למאבקה הם בני השכבות העממיות, 'עמך', המצביעים המסורתיים של המחנה הלאומי. אילו פעלה קנפו מתוך נאמנות עקבית למאבקה היה עליה להישאר א-פוליטית ולא להזדהות עם צד אחד של המפה הפוליטית, ודאי שלא עם השמאל, ובטח לא עם השוליים הסהרוריים שלו. אבל קנפו היא כדור משחק בידיהן של עמותות השמאל הקיצוני, הממומנות בכספי האיחוד האירופי והקרן החדשה לישראל. הם, שבאים מהשכבות המבוססות והשבעות, המציאו את קנפו לא מתוך אכפתיות אמיתית למצוקת החלשים, אלא במטרה להתסיס, לנגח ולהפיל את ממשלת הליכוד. הם עזרו לקנפו במאבקה, מימנו אותה, עשו אותה מפורסמת. עכשיו הם צריכים את עזרתה כדי ליצור מראית עין של תמיכה עממית בצעדים המדיניים המופקרים שלהם. והיא לא תאכזב אותם, שהרי בתור אישיות ציבורית ומנהיגת תנועה חברתית היא יצירת כפיהם, ובלעדיהם אין לה קיום.

לקיחת הצד הזאת מזיקה למאבק הסוציאלי של קנפו. מי שמוכנה לתמוך בהרס מפעל חייהם של מאות אלפי מתנחלים לא תוכל לצפות שהם ותומכיהם הרבים, מחצית העם, יאזינו למצוקותיה. אבל עם כל הכבוד לאינטרסים של המאבק החברתי, כשהנושא האמיתי – 'תהליך השלום' – מונח על השולחן, כל נתמכי השמאל נדרשים לעבור לדום ולהצדיע. אם למישהו עוד לא היה ברור איזה אינטרסים עומדים מאחורי המחאה של קנפו - עכשיו כבר אין בכך ספק.

אומנות מגוייסת

עוד שאלה על רקע טקס השלום הווירטואלי: מדוע קל כל כך למצוא אומנים שיופיעו בעצרות השמאל והפגנותיו? מדוע נהנים פעילי השמאל ממיטב הפופ הישראלי, בעוד מפגיני הימין נאלצים, במקום להאזין לצלילים ערבים ולשירי מחאה מושכי-לב, להסתפק בנאומי פוליטיקאים חוצבי להבות? או בלשון אחרת, מדוע רוב השחקנים, הזמרים ושאר אומנים הם שמאלנים?

חלק מהתשובה כבר נרמז כאן בעבר. כפי שאמר פעם מאיר עוזיאל, בעשרות השנים האחרונות הימין עסוק בבניין הארץ, ואילו השמאל עסוק בלהיות צרכן תרבות ובידור. אנשי השמאל צורכים הרבה יותר את תוצרתם של האומנים, ולכן גם משפיעים יותר על אופיה. כדי להזדהות כאמן ימני ולשרוד, אתה צריך להיות אמיץ במיוחד, בלתי תלוי בבראנז'ה מבחינה חברתית ומנטלית, ומושרש מאוד בקרב קהלים רבים. בקיצור, אתה צריך להיות אריאל זילבר, וגם אז תשלם מחיר.

אבל יש גם סיבה פסיכולוגית עמוקה יותר לנטייה האומנותית שמאלה. רוב הזמרים והשחקנים הם אנשים בעלי אגו ענק, רודפי כבוד ומכורים לתשואות, הרגילים לעמוד במרכז הבמה כשכל הזרקורים מופנים לעברם. בימי מלחמה, כשעצם הקיום נתון בסכנה, חשיבותם של יצרני התרבות והבידור יורדת פלאים, שהרי אין באפשרותם לתרום לפתרון הבעיות הבוערות. לעומת זאת, בתקופות של שפע, שקט ושגשוג, ההמון מחפש שעשועים, ומעריץ את מי שמסוגל לספק אותם. אביב גפן, דני סנדרסון, אורנה בנאי ודומיהם בוחלים בתפקיד המשני של מרימי מוראל הלוחמים הנערצים בהפוגה שבין הקרבות. הם רוצים את ההערצה לעצמם. ובשביל זה צריך להיות שקט, שכדי להשיג אותו צריך להיות מוכנים לשלם כל מחיר.

אגב, זוהי גם אחת הסיבות לכך שבקרב ארגונים פמינסטיים רווחות נטיות שמאלניות. הארגונים הללו, מעצם טבעם, שואפים לכך שיותר ויותר עמדות כוח והשפעה יהיו בידיים נשיות. בזמן מלחמה קשה לנשים להתבלט. עם כל הכבוד למעללי הגבורה של הלוחמות המיוח"צנות שצה"ל מגדל בשנים האחרונות, יחלפו עוד שנים רבות עד שניתן יהיה להציג את המקבילות הנשיות לגברים שבמלחמת גבורה וחירוף נפש הצילו את ישראל מחורבן. הפמיניסטיות מעדיפות להתכחש לחשיבות התרומה הגברית הייחודית הזאת, ולטעון שאלמלא המיליטריזם של הגברים כבר מזמן לא היו מלחמות. בערך כמו הטענה החרדית שאין חובה מוסרית להודות לחיילי צה"ל על הצלתם, כי אלמלא ה"כוחי ועוצם ידי" של הציונים כל האויבים היו מתנדפים מאליהם.
http://www.a7.org/newspaper.php?id=2157

פרס החשיפה השני (הראשון היה בהסכם ז'נבה) ניתן כעת בערוץ 2.

הערה שלי:
למי שלא זוכר או יודע, כל הספין התקשורתי של ויקי כנפו היה מסע לא ספונטני, מתוכנן בערמומיות כמה חודשים מראש, שהנהנה העיקרי ממנו היה החבר שלה.

כסף רב היה (ועדיין...) מעורב בעניין ואת רובו ככולו סיפק ה-CIA בעקיפין דרך 'קרן פורד' אשר מצידה העבירה את הכסף לכמה יהודים שמתפרנסים מנסיונות הגויים להשפיע באמצעים לא כשרים על השלטון במדינת ישראל.
ה-CIA, הוא ארגון חשוך, שהפיל ממשלות ומשטרים ברחבי העולם, וצינור הכספים העיקרי שלו בארץ היא ה'קרן החדשה לישראל' בניהולו של אליעזר יערי.

הנה דיווח על מה שהתרחש עם ויקי כנפו מאחורי הקלעים:

בליל שבת ה-4 ביולי הופיעה ויקי כנפו בחיינו. זה היה בכתבה בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון. הכתבה תיארה את מצוקתה האישית
כתוצאה מקיצוץ הקצבה שקיבלה עד אז, ואת החלטתה היוצאת דופן לצעוד
מביתה שבמצפה-רמון אל משרד האוצר בירושלים, משום ש"אין לה כסף לאוטובוס". בכתבה נראתה כנפו צועדת בשולי הכביש לאורך כמה מאות
מטרים בנוף מדברי. התמונות צולמו עם יציאתה ממצפה רמון, ביום רביעי בבוקר, ה-2 ביולי.
בעת שידור הכתבה, בליל שבת, נחה כנפו בקיבוץ בארי שבנגב המערבי,
לשם הוקפצה כדי לעשות את השבת ולנוח.
המפגש הבא של הציבור עם כנפו נקבע ליום ראשון בבוקר, בעיתון "מעריב". כתבה במוסף "היום" תיארה את מנוחת השבת של כנפו בקיבוץ בארי.
מאז גדל והתעצם נפח נוכחותה של כנפו בכל כלי התקשורת, עד שהיה
לנושא הבוער ביותר שעל סדר-היום.
במשך שבוע ימים הקדישה התקשורת ברובה מקום ניכר לדיווח אוהד על
מסכנותן של ויקי כנפו ושל אמהות חד-הוריות נוספות שהחלו לצאת
מבתיהן ולצעוד לכיוון הבירה. באמצעות התקשורת נוצר מאבק חברתי
ובד בבד נבנה סיפור עיתונאי. "מעריב" בחר להקדיש את כפולת
עמודי 2 ו-3 היוקרתיים לוויקי כנפו עצמה, כשהוא מביא את דבריה
מפיה ומלווה אותם בצילומי צבע גדולים. החרה החזיק אחריו "ידיעות אחרונות", גם אם באיחור של יום-יומיים.
אל שני היומונים הצטרף מאוחר יותר גם "הארץ", שדיווח מדי יום
בהרחבה על הנעשה באוהל המחאה שהוקם מול משרד האוצר. כלי התקשורת
התחרו ביניהם, באמצעות כתבי הרווחה, בגילויי האמפתיה וההזדהות
עם האמהות החד-הוריות: "מעריב" בחר בלוגו "זעקת האמהות",
וגם "'מעריב' עם החד-הוריות", בעוד ש"ידיעות אחרונות" בחר
במעקב יומיומי אחרי המצטרפות החדשות תחת הלוגו "מצעד האמהות".
בערוץ 10, במשדר מיוחד שכותרתו "ערוץ 10 הולך עם הלב", הודה
המגיש יעקב אילון ש"הנשים הצועדות שבו אותנו, את כולנו כאן בטלוויזיה..."; שם גם קבע חבר מערכת החדשות של ערוץ 10 רינו צרור ש"המאבק יצליח". מעל דפי "ידיעות אחרונות" פנה הכתב בדרום,
צבי אלוש, לשר האוצר בכותרת "ביבי תתעורר".
ניידות השידור וכתבי הרווחה חנו באוהל המחאה לראיונות שוטפים
מסביב לשעון. השיח הציבורי כולו נסוב על אומללות החד-הוריות
כתוצאה מגזירות האוצר ופקידיו נתבעו לתת תשובות.
באולפן "מהיום למחר" של הערוץ הראשון פנתה המגישה, ענת שרן,
לאביב בושינסקי, ראש המטה של שר האוצר, ואמרה לו: "מחר בטח
יתעצם המאבק ויגדל וכנפו תפתח בשביתת רעב...". ככל שהרבתה
התקשורת לסקר את הצעדות, כך נוצרה התחושה שהצועדות מתרבות,
עד כדי עלייה המונית לרגל של אזרחים ואזרחיות במצוקה.
באקלים שנוצר השתררה תחושה שהתוכנית הכלכלית של האוצר,
מהלך ממשלי מרכזי שאושר בכנסת, עשויה להתבטל. הישגן התקשורתי
של האמהות החד-הוריות ראוי לציון גם כשלוקחים בחשבון שההודנה
פינתה את עמודי חדשות לנושאים אחרים מלבד פיגועים. זאת ועוד,
בשבועיים שבהם עמדו החד-הוריות בראש החדשות נחטף נהג המונית אליהו גוראל, ואירע פיגוע הדקירה בטיילת בתל-אביב. חרף זאת נותר מאבקן בכותרות.
לאורך השבועיים הראשונים של מאבקן זכו החד-הוריות לפרסומים חיוביים בלבד.
החלטת מערכות כלי התקשורת להטיל את עיקר משימת הסיקור על כתבי
הרווחה ולא על הכתבים הכלכליים היא שהכתיבה את אופן הסיקור האוהד.
כשבוע לאחר פתיחת המאבק כינס שר האוצר מסיבת-עיתונאים ובה הציג
נתונים ובצדם את תגובתו לטענות המפגינות. גרסתו נתקלה בביקורת
של כתבי הרווחה ושל מומחים לנושא שנשאלו לדעתם, והוא הואשם
בזריית חול בעיניים ובאי מתן פתרונות מעשיים למצוקת הנשים השובתות.
היה ברור שהעיתונות נקלעת למאבק אידיאולוגי על המדיניות
הכלכלית-חברתית הראויה, כשהיא אינה משכילה לשמור על המרחק המקצועי הדרוש: הכתבים הכלכליים הזדהו, בדרך-כלל, עם עמדת האוצר ואילו הכתבים לענייני רווחה קיבלו לחלוטין את טענת הנשים המוחות ואת השקפת הארגונים שתמכו בהן. ההזדהות היתה כה גדולה, שחלק מהכתבים לענייני רווחה לא סיפקו לציבור את כל המידע הרלבנטי שהיה ידוע להם, בהניחם שבדרך זו הם מגוננים על האמהות השובתות.
קפרא חושפת סוד רק בשבוע השלישי למחאה החלה הכף התקשורתית לנטות לחובת הנשים המפגינות. העיתונאית מיכל קפרא פרסמה ב"מעריב" שבנה של ויקי כנפו אסיר - עובדה שהיתה ידועה לרוב כתבי הרווחה אך הם נמנעו מלדווח על כך - ואמנון אברמוביץ' העיר בערוץ 2 הערה סרקסטית על "נשים שיוצאות מחצור ואחרי שעתיים הן כבר בירושלים". אפשר בהחלט לחלוק על הטענה שהמידע על מאסרו של בנה של כנפו נוגע למאבקה, אבל בהתחשב בעובדה שפורסמו עליה כתבות דיוקן נרחבות, שבהן הוצגה למשל בתה השואפת להיות דוגמנית והוזכרו בעיות האכילה שלה, אין מנוס ממסקנה שהעלמת המידע על בנה היה מכוון ונבע מרצון הכתבים לגונן על מושא סיקורם.
לא מופרך להניח שמאבקן של ויקי כנפו ואילנה אזולאי, שדחפה, כביכול, את כיסא הגלגלים של בנה המשותק לכל אורך הדרך מערד לירושלים, חדר ללבבות בזכות מאמץ הצעידה. לא בכל יום קמה אשה וצועדת 200 קילומטרים כדי לבטא את מחאתה. האם אכן צעדו עשרות האמהות, שעליהן דיווחו כלי התקשורת, את כל הדרך? האם בנה של אזולאי באמת רתוק לכיסא גלגלים? במאהל המחאה ליד משרד האוצר, בינות לעשרות אנשי התקשורת המסקרים את המאבק מדי יום, מתרוצץ יוסי, בנה המשותק של אילנה אזולאי, על רגליו, נעול בסנדליו ומתבדח עם כל עובר ושב. כיסא הגלגלים שלו, שניבט אלינו מכל עיתון ומסך טלוויזיה, אינו נראה בסביבה. אזולאי אמנם צולע מעט, אבל לא נראה כמי שזקוק לכיסא גלגלים. לא פשוט לאתר אותו ואת אמו במאהל, משום שבשבועות האחרונים הם שוהים חלק ניכר מהזמן בחדר ששכרה בעבורם ח"כ יולי תמיר (עובדה שהתפרסמה בתקשורת רק חמישה שבועות לאחר תחילת המאבק, הגם שהיתה ידועה כבר קודם לכן לכתבים המסקרים). אמו של יוסי מאשרת בעצמה כי לפחות את הקטע שבין שער-הגיא לבירה עשתה במכונית. היא גם מודה שבנה הוקפץ במכונית לאורך רוב המסלול. קל וחומר שרוב האמהות החד-הוריות האחרות ש"צעדו לירושלים ושבו את לב כולנו כאן בטלוויזיה" לא עשו את כל הדרך ברגל, בניגוד לרושם שיצרה התקשורת.
היחידה מביניהן שקרוב לוודאי (אין תיעוד מלא) צעדה את כל הדרך היתה ויקי כנפו, שעשתה זאת במשך שישה ימים, בסיוע צמוד של מזכיר התנועה הקיבוצית, יואל מהרשק. כל יתר האמהות החד-הוריות זכו להקפצות של עשרות קילומטרים מהדרך, במערך לוגיסטי משומן שהופעל על-ידי מהרשק, שחלקו בהתרחשות הוזכר בתקשורת לרוב רק בדרך אגב. מהרשק מתגאה בשרשרת המאבקים שהוא מנהל נגד הממשלה: "התחלתי כשפורקה ממשלת האחדות. בהתחלה ב'כיכר הלחם', אחרי זה הקמנו בירושלים (מאהל החד-הוריות; ח"ע), אחרי זה הקמנו בבאר-שבע, אנחנו עושים עכשיו מאהל בצומת מסמייה, והיעד הוא מה שיותר מאהלים וכיכרות כאלה, כדי להתסיס את החברה ובסוף זה ישפיע פוליטית...". לשם כך גייס מהרשק מערך הסעות שדאג להקל על הצועדות. מהרשק, יש לזכור, הוא נציגה של התנועה הקיבוצית, המזוהה עם מפלגת העבודה ומרצ, שכזכור יושבות באופוזיציה. את קטע הדרך מצומת שער-הגיא ועד לכניסה לירושלים עשתה כנראה רק ויקי כנפו. משטרת התנועה הארצית אילצה את מהרשק, לדבריו, "לעשות הקפצות לגינות סחרוב בגלל הסכנה שבצעידה". דוברת משטרת התנועה הארצית מאשרת שמכיוון ששולי הכביש החל מצומת שער-הגיא צרים והסיבובים מסוכנים, המליצו השוטרים לנשים לבחור בדרכים חלופיות או לעשות את הדרך במכונית, וחלק ניכר מהן אכן עלו במכונית לירושלים. לשאלה כמה צועדות עלו לבירה במכוניות, ענתה הדוברת שהמשטרה לא ניהלה רישום מדויק, אבל הן היו "חלק ניכר". כל זה לא הפריע למצלמות הטלוויזיה להמתין מדי יום לנשים המגיעות לירושלים ולצלמן כשהן נכנסות בהליכה לגינות סחרוב. זכורות במיוחד תמונותיהן המרגשות של אזולאי ושל בנה בכיסא הגלגלים. כנפו אומרת שמהרשק אמר לה שהוא "מסיע את הנשים, רואה תקשורת, מוריד אותן מהאוטו שילכו לפני המצלמות ומעלה אותן חזרה עד הפעם הבאה שיש תקשורת". מהרשק מכחיש את התיאור הזה. עוד מספרת כנפו כי משראתה את אזולאי מגיעה לבירה ואת בנה קם מכיסא הגלגלים ומתחיל ללכת, חשה רע בגלל הגימיק שהיה בעיניה לא ראוי. לפי עדותה, היא היחידה שהלכה את הדרך לכל אורכה. למרבה האירוניה, האשה היחידה שהלכה את כל הדרך היא גם היחידה שסברה שאפשר לקבל את הצעת התמריצים שהציג האוצר כשבוע לאחר תחילת המאבק וללכת הביתה. שאר הנשים שהצטרפו אליה לחצו עליה, לדבריה, "שלא תעז להישבר". לדבריה, היא נשארה במאהל משום שחששה לשלומה. היא חששה ממה שיעשו לה שאר הנשים. את העדות הזו של כנפו ניתן לקלוט בביקור בן חצי שעה במאהל (כפי שעשה החתום מעלה), אך כתבי הרווחה נמנעו מלדווח על כך לציבור.
יש בין כתבי הרווחה שמודים כי נדברו ביניהם שלא לדווח על הצדדים השליליים של מאבק הנשים החד-הוריות, כדי לא לפגוע בסיכויי הצלחתו. לפיכך, את הסיפור על בנה האסיר של כנפו פרסמה קפרא ולא איש מכתבי הרווחה, על אף שכולם ידעו זאת, כמו שידעו שיוסי, בנה של אילנה אזולאי, אינו רתוק לכיסא גלגלים. איש מהם גם לא שאל את הנשים הצועדות אם עשו את כל הדרך ברגל, והרי הצעדה הרגלית הפכה לסמל המרכזי של מאבקן. בדיעבד אומר כתב לענייני רווחה: "לא צריך להיות חייל חי"ר כדי לראות אותן נכנסות לירושלים אחרי שכביכול צעדו 200 קילומטרים ביומיים, ולהבין שזה לא יכול להיות. אנחנו לא אמרנו את זה משום שהציבור מבין זאת בעצמו וגם משום שהעובדה שהן לא צעדו את כל הדרך עדיין לא מבטלת בעינינו את גודל הסיפור התקשורתי". הכתבים חצו קווים היחידה שהסכימה להתראיין בשמה לכתבה זו היא אורלי וילנאי-פדרבוש, הכתבת לענייני רווחה של הערוץ הראשון. היא מודה שלא היתה מפרסמת את עניין בנה האסיר של כנפו לו ידעה עליו, ושגם היא ידעה שיוסי אזולאי לא רתוק לכיסא גלגלים. "בעיני זה קטנוני לדווח שהן (הנשים הצועדות; ח"ע) לא ממש הלכו. אם מישהו הקפיץ אותן חלק מהדרך זה לא ממש חשוב. אז מה אם היא הלכה פחות? זה מוריד מחשיבותו של האקט?". יחד עם זאת היא מסכימה כי "לו הייתי מלווה אותה בצעידה, אולי הייתי שואלת אותה אם מישהו הקפיץ אותה, אבל לא אני עשיתי את זה כי הייתי בחופש". כתבת רווחה אחרת, שסיקרה בהרחבה את המאבק, מגדירה את השאלה - האם האמהות הלכו או לא הלכו - "עניין טכני לא חשוב". "המאבק אמנם הורכב מערימת גימיקים אחד על השני, אבל הוא היה יותר חשוב מהם, לדעתנו, ולכן לא התעסקנו בזה". ההסעות שאורגנו לחלק מהצועדות ליישובים שאירחו אותן ללינה קשורות למערך הלוגיסטי הרחב שפעל מאחוריהן. המאבק, על כך מסכימים כולם, החל בצורה ספונטנית, אבל כבר לאחר השלב ההתחלתי זכו הצועדות לעידוד ולסיוע צמודים של גופים שונים. לגרסת אנשי האוצר, נתניהו צפה בוויקי כנפו בטלוויזיה וביקש מיועציו להסדיר ביניהם פגישה. ביום ראשון בערב, לקראת סוף מסעה לבירה, כאשר נחה בקיבוץ נחשון, צלצל אליה פקיד בכיר מלשכת נתניהו ואמר לה ששר האוצר רוצה להיפגש עמה. כנפו, לטענת האוצר, ניאותה ברצון וההחלטה המשותפת היתה שהיא תצעד משש בבוקר את המרחק שבין קיבוץ נחשון למחלף לטרון, שם, בשעה שמונה, ימתין לה רכב שיסיע אותה לפגישה עם השר. כעבור שעתיים צלצל יואל מהרשק אל אותו פקיד והודיע לו שכנפו לא תיפגש עם נתניהו, אלא לאחר שתשלים את המסע ורק בנוכחות תקשורת. כשנשאל מה לו ולה ענה, לטענת אנשי נתניהו, שהוא העוזר שלה (גרסת מהרשק: "אמרתי שאני מסייע לה"). סיוע נוסף העניקה למפגינות "הקרן החדשה לישראל", שותפות פילנתרופית הפועלת לשינוי חברתי, גוף שזהותו החברתית-מדינית השמאלית אינה סוד. היא העמידה לרשות המפגינות יועצת פוליטית ותקשורתית, שהכינה אותן לראיונות בכלי התקשורת. גם על כך נמנעה התקשורת מלדווח בתחילה, משום ש"כשראינו איך תופסים על המאבק טרמפ כל מיני עמותות וגופים", אומר אחד מכתבי הרווחה המעורבים, "החלטנו לא לתת להם פרסומת בחינם, אלא לדווח רק על המאבק". בהתאם לרוח זו לא בדקה התקשורת, בימי
המאבק הראשונים, מי מממן את המאבק, מי מנסח הודעות לתקשורת, מי מחלק חולצות וסטיקרים וכד', למרות שכל הכתבים ששהו באוהל המחאה מודים
שמעורבות הארגונים היתה לנגד עיניהם. רק בשלב מאוחר יותר פורסמה מעורבות
ההסתדרות וגופים נוספים. התחושה שרוב כתבי הרווחה נסחפו ולא שמרו על
הריחוק המקצועי הראוי בסיקור מאבק האמהות החד-הוריות מחריפה לנוכח
וידויו של אחד מהם: "אותי שלחו לשם (למאהל) כדי להביא צבע ואת קולות
האמהות. היתה לי תחושה שלא מדובר במאבק חברתי עממי סוחף, זה שעליו
נתבקשתי לדווח מדי יום, אלא בוויקי כנפו ועוד שתיים-שלוש נשים ולא יותר
מזה. באוהל היו הרבה יותר כלי תקשורת ממפגינות ולא זו התמונה שהצטיירה
בדיווחים. כך זה נמשך יותר משבוע. היו גם כל מיני ריבים ודיבורים
מכוערים בלילה באוהל בין הנוכחות, אבל לא העברנו למערכת.
לשיא האבסורד הגיעו הדברים כשוויקי כנפו הלכה בסופו של דבר להיפגש עם נתניהו. היא נכנסה לשם עם כל מיני יועצות שבאו לעזור לה למרות שהן עצמן לא חד-הוריות ולא בשום מצוקה, ובחוץ נשארו רק שתי נשים עם מגאפון. היו שם גדודים של עיתונאים. חיפשתי בשלושת האוהלים שהיו שם איזו אם חד-הורית כדי לראיין אותה לגבי הציפיות שלה מהפגישה בפנים, בזמן שכל התקשורת בארץ עוסקת רק במאבק ובפגישה, ולא היה לי את מי לשאול, כי חוץ מהשתיים שהיו עסוקות עם המגאפון, לא היתה אף אחת. זאת לא היתה מחאה עממית. זה היה בעיקר פרויקט של העיתונות שמנסה להמציא ולטפח מוטי אשכנזי חדש. זה היה ניסיון ליצור מציאות יותר מאשר לדווח עליה". עורך בכיר באחד העיתונים היומיים מוסיף: "ברור שכשיש הודנה ואין פיגוע, יש עמודים ריקים, והנושא המדיני ממצה את עצמו. אבל לא בגלל זה הלכנו על זה בכל הכוח. כבר כמה זמן שיש לנו תחושה שעוד בקדנציה שלנו בעיתון נראה מהפכה, שבמהלכה המוני אדם מבאר-שבע ודרום תל-אביב מסתערים ובוזזים את עומר וצהלה. הסיפור של החד-הוריות הביא איתו את הריח של המהפכה הזו. זה איתות למחלה חברתית קשה ומעניינת. בנוסף לכך, העיתוי החדשותי היה בשל". גם העורך הבכיר, כמו וילנאי-פדרבוש, מסכים ש"אם עיתונאים מהעיתון שלי ידעו על מה שציינת ולא דיווחו, זה לא בסדר. יחד עם זאת, כשאני שואל את עצמי על איזה סיפור ללכת, אני שואל את עצמי לאיזה סיפור יש פוטנציאל לרגש ולעורר סערה ודיון ציבורי. כשאני מנסח כותרת, אני רוצה שידברו עליה בארוחת השבת המשפחתית. כל החוכמה היא לעלות על הנושאים שיעוררו את הדיון וכל מה שנשאר לך כעורך הוא לשאול את עצמך אם סדר-היום הציבורי יעכל את זה".

חנן עמיאור הוא סטודנט לתואר שני במכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית.
ראו בקישור:

https://rotter.net/User_files/forum/3fd0c2ce77b9042a.html

ויקי כנפו לא צריכה לחתוך קופון, ביילין באמצעות
יולי תמיר כבר סידרה לה ולחבר שלה באמצעות הקרן החדשה
לישראל/ישמעאל, תקציב חודשי בכלל וקופה קטנה בפרט...

ויקי כנפו למדה היטב איך לנצל את השיטה שלמדה...

@ להזכירכם ידידי, אם תלכו אחורה בשנים לסוף שנות ה-80, זה
מה שעשה בדיוק כוללשמעון פרס והרב שךךך, הם לקחו מרוקאי צעיר,
ששמו אריה דרעי....לימדו אותו את השיטה, והוא הביא להם כוח
אלקטוראלי בבחירות....האמנם ?!

ויקי קנפו צועדת למפלגת השמאל החדשה

פרסום ראשון: מנהיגת מאבק האמהות החד-הוריות, שוויתרה על תוכניותיה לרוץ למועצת מצפה-רמון, עומדת להצטרף למפלגת יח"ד ולהתמודד על מקום ברשימה לכנסת. "בסוף נצטרך להגיע להסדר עם הפלסטינים", אומרת קנפו, שהייתה בין אורחי הכבוד בטקס בז'נווה
מאת: אטילה שומפלבי

מנהיגת מאבק האמהות החד-הוריות, ויקי קנפו, נמצאת צעד אחד לפני הכניסה לפוליטיקה, ככל הנראה במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה (יח"ד). כך נודע ל-ynet.

בחודשים האחרונים ניהלה קנפו, שהסעירה מדינה שלמה כאשר צעדה ממצפה-רמון לירושלים, דיאלוג עם גורמים פוליטיים שונים ממפלגות השמאל, אשר הציעו לה להיכנס לפוליטיקה ולהתפקד לשורותיהם. היא אף הגיעה כאורחת כבוד לטקס השקת קמפיין ז'נווה בשוויץ.

קנפו השיבה לרוב ההצעות בשלילה, אולם אמרה כי היא שוקלת את צעדיה. עם זאת, ל-ynet נודע כי בשבוע שעבר קיימה קנפו שתי פגישות משמעותיות, אשר השפיעו על החלטתה: האחת, ביום ראשון שעבר עם מזכ"ל מפלגת העבודה לשעבר, ח"כ אופיר פינס, אשר ניסה לשכנעה לחבור למפלגתו, והשנייה כמה ימים לאחר מכן, עם ח"כ רן כהן ממרצ, המתמודד על ראשות יח"ד.

בעקבות השיחה עם כהן גמלה בליבה של קנפו ההחלטה להצטרף ליח"ד, וכן להתמודד בפריימריז הבאים לרשימה לכנסת. עם זאת, מקורביה ציינו כי ההחלטה הסופית טרם התקבלה, וכי קנפו לא חתמה עדיין על טופס ההתפקדות ליח"ד.

בשבוע הבא צפויה מנהיגת המאבק שניהלו החד-הוריות לקיים פגישה נוספת עם ח"כ רן כהן. מדובר בפגישה שתימשך יום שלם, במסגרתה יציג כהן לקנפו את המצע של מפלגת יח"ד וכן ימסור לה הבהרות לגבי הנושאים המדיניים והחברתיים שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה מתכוונת לעסוק בהם. לדברי מקורביה של קנפו, לאחר הפגישה היא צפויה להתפקד ליח"ד כחברה מן המניין, ולהביע את תמיכתה בכהן לראשות המפלגה.

בשיחות סגורות שקיימה בתקופה האחרונה, הביעה קנפו את תמיכתה במצע של יח"ד, ובשילוב הנכון מבחינתה של הסכם מדיני לצד פעילות חברתית. "בסופו של דבר", אמרה, "יהיה צורך להגיע להסדר עם הפלסטינים, ללמוד לחיות אתם ולעשות שלום".

הקשר הראשוני בין קנפו לרן כהן נוצר במהלך מאבק האמהות החד-הוריות מול משרד האוצר, כאשר במהלכו סייע כהן רבות לקנפו, וגם כעת הוא מסייע לה לקבל דמי ביטוח לאומי, אותם לא קיבלה כבר חמישה חודשים.

ההחלטה להיכנס לפוליטיקה התקבלה אצל קנפו לאחר כישלון המאבק. במסגרות שונות התבטאה כי הבינה שצריך היה לערב יותר פוליטיקה במאבק, וכך אולי הוא היה מצליח יותר. קנפו אמרה כי הבינה שמאבק חברתי אינו יכול להיות מנותק מהפוליטיקה, וכי רק מעמדה פוליטית ניתן להשפיע באמת על חלוקת התקציבים. עוד הבהירה קנפו בתקופה האחרונה כי בכוונתה לחדש את המאבק נגד גזירות האוצר, ואף להחריפו.
ynet

ויקי כנפו צועדת לפוליטיקה; תתפקד בקרוב למפלגת יח"ד
בקרוב תיווועד כנפו עם ח"כ רן כהן בו יוצג לה מצע מפלגת יח"ד;
בתום הפגישה היא צפויה להתפקד כחברה מן המניין....
עודכן: 12:31 24/12/2003 | רנית נחום-הלוי
http://www.nfc.co.il/archive/001-D-36813-00.html?tag=9-00-19

זה היה שקוף, בקרוב תשמע על איזה נכה שיצטרף לרשימתו,
איזה ערבי ישראלי יצטרף לרשימתו, הכל בכדי לסחוף את
הרחוב לקלפי...להזכירך מה קרה למ.ר.ץ בבחירות האחרונות,
הם עשו אותו תרגיל....!!

בקרוב תשמע בתקשורת שויקי כנפו צועדת רגלי לירדן/דבת עמון,
בחברת נשים שכולות, נשים בשחור ושאר מיני מרעין בישא...
והכל על פי התוכנית כפי שהוכן...:-
דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5570&forum=gil&omm=0

פרשנדתה
חבר מתאריך 15.12.03
47 הודעות 08:22 24.12.03

9. האישה הזו כמו גם רן כהן טפשים

אתם רואים את חברי מרץ מצביעים עבורה כשתהיה ריצה לכנסת.
היא תיבחר במקום השלושים או הארבעים כמו פנינה.
רן כהן שנאבק בביליןלהנהגה. כמובן שיכשל.
אישית הייתי ממליץ לרן כהן ולויקי כוניפה להצטרף למקעקע
הכלכלה הישראלית,עוד מרוקאי עם שפם, עמיץ פרת.


Yac
חבר מתאריך 31.3.02
13502 הודעות 08:44 24.12.03

10. התמחות

מעניין שהמילה התמחות קיימת בשפה העברית.
מילה מיותרת לכל הדעות...
המהפכה התעשיתית צלחה, תודות להבנת בני האדם, שההתמחות חיונית לקידמה.
הואיל ואצל רוב האנשים, היכולת השיכלית היא בינונית (בינוניות איננה מילת גנאי, והיא מקבילה לממוצעת).
המהפכה התעשיתית נבנתה כמכונה אדירה שלכל משתתף תפקיד אחד פשוט בו הוא
התמחה, כשבראש המערכת, כמה בודדים יחידי סגולה, שמסוגלים להבין ולתכנן,
את המערכת הסבוכה.

גאוס הבין ותאר את התפלגות התופעות הנורמאליות בחברות הנורמליות.
יכולת שיכלית טובה, היא חלקם של מעטים. הרוב סובב סביב הבינוניות,
הממוצע, החציון.

לכן הבינו שליטים נאורים, שיש לחפש כשרונות ואנשים בעלי יכולת שיכלית בנרות,
ולשבצם במערכת השלטונית והניהולית של המדינה.

פרעה של יוסף, ניהל אימפריה כלכלית וצבאית, למרות שהוא הבין וידע,
שהתמחותו היחידה היא בהבנה בבני אדם. לא היה לו מושג בכלכלה, בצבא,
בהנדסה, בחימוש ובאסטרטגיה.

לכן היה לפרעה משנה למלך לכל נושא.
הוא איתר שרי צבא מוכשרים, מהנדסים, מיני מדענים, ושר כלכלה מוכשר,
מקרב העבדים העבריים.

כמו פרעה, את כל גדולי המנהיגים, אפיינה היכולת לאתר עוזרים מקצועיים.

בוני האימפריות, כמו נבוכדנצר, כורש, ההלניסטים, הרומאים, גם המלכה ויקטוריה,
ידעו לאתר אנשים חושבים, ולמנותם כיועצים ועוזרים לשלטון.

נסיכי גרמניה, אספו אנשים מוכשרים, שהיו סמוכים לשולחן המלך,
כי היתה להם יכולת שיכלית בתחום זה או אחר.
גאוס ומוצרט הם שתי דוגמאות מוכרות לרובנו.

עבודות מחקר רבות נעשו בנושא, בכולם המסקנה היתה, ששלטון שמביא לשיגשוג והתעצמות,
הוא שלטון שבוחר עובדי ציבור מבין האזרחים הבולטים ביכולתם, ולא מבין
בעלי הפנקס הצבעוני והפתקים המפנים.

הגדילו לעשות שושלות מלכות, שחיפשו את עובדי המדינה בקרב ילדים
מוכשרים, וגידלו אותם להיות ראויים לתפקידים בכירים בממלכה.

בישראל המצב שונה.
עובד מדינה מתקבל לעבודה, לרוב על פי "המלצה" או פתק.
לא תמיד נבדקים יכולתו, יושרו, הגינותו ונקיון כפיו.

בישראל, יש הרבה דוגמאות לטיפשות ניהולית והתנשאות ריקה.
הרשות השופטת בישראל, היא מערכת מנותקת ומרוחקת מהעם,
מתנשאת ומתהדרת בנוצות לא לה.
השיגשוג של כל סוגי הפשע בישראל, נובע גם ממעשיה ומחדליה של
הרשות השופטת.

בישראל, הפוליטיקאים צומחים מקרב עסקנים.
אין רע בעסקנים שיודעים למנות עוזרים נכונים, ישרים ומוכשרים.
אך כשעסקנים מנותקים חושבים שלהם ניתנה החוכמה, התוצאה הרסנית.

על פי אותם מחקרים, מדינות כאלה הן אפיזודות חולפות, שמתקימות
על נוכלות וגניבות, מתהדרות במערכות שלטון עקומות ונחותות וסופן
קריסה בקול רעש וצילצולים.

אז כשפוליטיקאי זה או אחר, "בוחן" כמה אופציות, כשלדעתו האופציה
שנבחרה על ידו, היא האופציה שתפתור את כל בעיותיה של ישראל החולה,
זה רק מזכיר לי את הקריקטורה על שני החברים המתקוטטים ביער, כשאחד מהם
מבחין בלהקת נמרים מתקרבת מאחורי גבו של יריבו.

ישראל בחרה בדרך לא נכונה, שתביא אותה להתפוררות והרס נוראים.

עו"ד יהושע שופמן - בוגר התוכנית, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה

התוכנית להכשרת מנהיגות משפטית בתחום זכויות האדם, האזרח וצדק חברתי

מקור:
http://www.nif.org.il/?id=880
לינק לסירטון התגובה - "אם תרצו":
http://www.youtube.com/watch?v=Vgmz340DbVw

התוכנית נמצאת בשנתה ה-26 ומטרתה להכשיר מנהיגות משפטית לקידום זכויות האדם והאזרח והצדק החברתי בישראל. בוגרי התוכנית מובילים ומשפיעים בתחום המשפט בחברה האזרחית ובמדינה בכלל. בין בוגרי התוכנית ניתן למצוא דמויות בולטות בתחומים שונים של פעילות בארגוני זכויות אדם, ארגוני סביבה, צדק חברתי ובקליניקות המשפטיות באוניברסיטאות השונות. בוגרי התוכנית לדורותיהם ממשיכים לפעול למען זכויות האדם בישראל במסגרת שונות, בשכר ובהתנדבות בארגונים, באקדמיה ובתפקידים ציבוריים שונים (לרשימה של הבוגרים ופעילותם לאורך השנים, אנא עיינו בספר שיצא לכבוד שנתה ה-25 של התוכנית).
http://www.nif.org.il/?id=2087&file_loc=&btnmain=20313

התוכנית הינה יוזמה משותפת של הקרן החדשה לישראל ושל American University, והיא חלק מאסטרטגיה כוללת של הקרן לקידום ערכי דמוקרטיה ושוויון בישראל, זאת באמצעות תוכניות ויוזמות של הקרן החדשה ושתי"ל, ובאמצעות משפחת הארגונים של הקרן החדשה (למידע נוסף: www.nif.org.il).
http://www.nif.org.il/

התוכנית מיועדת לשני עורכי דין ישראלים: עו"ד יהודי/ה ועו"ד ערבי/ה – פלסטיני/ת, בעלי מחויבות לזכויות אדם ואזרח המעוניינים להתמחות בתחום ולעסוק בו. המלגה כוללת שנה אחת של לימודים בוושינגטון אשר בסיומה מוענק תואר מוסמך למשפטים (LLM) ושנה שנייה של עבודה בישראל בארגוני זכויות אדם אזרח וצדק חברתי.

{לכרזות הקול קורא למועמדים לתוכנית למנהיגות משפטית בעברית ובערבית}
http://www.nif.org.il/?id=1607

פרטים כלליים:
הקרן החדשה לישראל מנהלת כל שנה סבב אחד להגשת בקשות לקבלת המלגה
את הבקשות יש להגיש לקרן החדשה לישראל עד יום ד', 17 בפברואר 2010
מועמדים מתאימים יוזמנו לראיון שייערך במהלך חודש מרץ 2010
תשובות יינתנו בסוף חודש אפריל 2010
התוכנית מתחילה ב 15 באוגוסט 2010


פרטי המלגה:
המלגה כוללת מימון שכר הלימוד, הוצאות נסיעה (ליחיד/ה) לוושינגטון וחזרה והוצאות מחייה בארה"ב במהלך שנת הלימודים בסך של 2200 $ לחודש.
הקרן אינה מממנת הוצאות נסיעה וקיום של בני משפחה המצטרפים למילגאים.
במהלך שנת העבודה בישראל יקבלו המלגאים משכורת חודשית.

קריטריונים לקבלת מלגה:
התוכנית מיועדת למשפטנים/ות אזרחי/ות ישראל.
- רישיון עו"ד: על המועמדים/ות להציג תעודת חבר בלשכת עורכי דין או לחילופין אישור על תשלום אגרת בחינת אפריל 2009.
- מחויבות מוכחת ועניין פעיל בתחום זכויות האדם והאזרח: על הפונים/ות לתוכנית לגלות מחויבות לתחום הבאה לידי ביטוי בפעילות התנדבותית וציבורית לקידום זכויות האדם והאזרח והיכרות טובה עם השיח המשפטי בתחומים אלה.
- כישורים מקצועיים: המועמדים/ות נדרשים להפגין יכולת מקצועית טובה, הישגים לימודיים טובים, כושר ניתוח ויכולת ניסוח טובה בכתב ובע"פ, שליטה מלאה בעברית ואנגלית חובה.
- רמת אנגלית: המועמדים/ות שיתקבלו ידרשו לעמוד בתנאי הסף של מבחן הרמה באנגלית (TOFEL) ולעמוד בדרישות American University כפי שמופיעות באתר האינטרנט של האוניברסיטה. מומלץ לגשת למבחן לפני הראיון.

שנה א' - וושינגטון
בשנה הראשונה של התוכנית, המתחילה ב-15 באוגוסט בכל שנה, לומדים המלגאים בתוכנית הבינלאומית למשפט זכויות אדם ב- Washington College of Law ב - American University וכן, משתתפים בעבודה מעשית במגוון ארגונים לזכויות האדם והאזרח הפועלים בוושינגטון הבירה.
למסיימים יוענק תואר מוסמך למשפטים (LLM).

שנה ב' - ישראל
השנה השנייה מוקדשת לעבודת המלגאים באחד הארגונים העוסקים בתחום זכויות האזרח בישראל.
מקום העבודה נקבע ע"י ועדת ההיגוי של התוכנית ובהתייעצות עם המלגאים. הועדה שומרת לעצמה את הזכות לשלב מלגאים במקומות עבודה בערים שונות, בהתחשב בעיר הנוחה למלגאים אך בלי מחויבות. במהלך שנת העבודה מקבלים המלגאים משכורת חודשית.

לפני שליחת הטפסים, אנא בדקו שצרפתם את כל המסמכים:
1. שאלון מלא וחתום
2. קורות חיים
3. צילום תעודת חברות בלשכת עו"ד בישראל (או אישור על מועד בחינה באפריל ומכתב התחייבות להשלים את הדרישות המזכות בחברות בלשכה).
4. צילום רשימת הקורסים והציונים לתואר ראשון במשפטים.
5. שני מכתבי המלצה: רצוי מאוד שמכתב אחד יהיה ממרצה באוניברסיטה והשני ממעביד/ה או אדם אחר המכיר/ה את כישורכם/ן המקצועיים. אין לצרף המלצות מחברים/ות, בני/ות משפחה או מקורבים/ות.

לפרטים נוספים:
למידע נוסף, שאלות ומשלוח הבקשות ניתן לפנות למנהלת התוכנית, מרב מזרחי, בקרן החדשה לישראל
בדואר אלקטרוני : [email protected]

הכתובת למשלוח הבקשות:
בדואר: הקרן החדשה לישראל - לידי מרב מזרחי- התוכנית למנהיגות משפטית
ת"ד 53410 ירושלים 91534

חברי ועדת ההיגוי של תוכנית המשפטנים :

עו"ד יהודית קרפ- יו"ר הוועדה
עו"ד מוחמד דחלה
פרופ' מיכאיל קרייני
עו"ד באנה שגרי-בדארנה
עו"ד שלי דביר
עו"ד אד פרידמן

טופס לתוכנית המשפטנים
http://www.nif.org.il/?id=880&file_loc=874&btnmain=11314

תזכורת:

23. שערוריה: ביהמ''ש העליון בשירות ''הקרן החדשה'' !!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5570&forum=gil&archive=#23

אשכול ראשי:

דו''ח ראשוני: ''הקרן החדשה לישראל'' - 3.10.2003
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5570&forum=gil&archive=

==

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

כתב אישום נ' אדריכלי אוסלו.

לאחר שנוצלה לצורך מסע כושל להפלת השילטון במימון עקיף של ה-CIA....

לאחר שהואשמה במעשי אהבהבים באוהל המחאה שלה בירושלים מול משרד האוצר...

לאחר שחברה לחיים קיבל תשלום שמן מ"הקרן החדשה לישראל" לצורך מסע הסתה נגד משרד האוצר....

לאחר שהשקיעה מאות שקלים ברכישת גרדרובה מתאימה להשקת טכס החתימה על הסכם ז'נבה בז'נבה....

לאחר שבוטלה לה קיצבת הביטוח הלאומי על כל התקופה בה שהתה באוהל המחאה...

לאחר שדחפה את הבת שלה לדוגמנות צולעת...

ויקי כנפו מתפרנסת מתרומות!. היא בוכה למצלמה.

מקור לחלק מהעובדות לעיל: אורלי פדרבוש וילנאי בכתבה של ערוץ 1.
מקור לחלק נוסף: פילוביץ'
מקורות משלי:

הערה שלי:
למי שלא זוכר או יודע, כל הספין התקשורתי של ויקי כנפו היה מסע לא ספונטני, מתוכנן בערמומיות כמה חודשים מראש, שהנהנה העיקרי ממנו היה החבר שלה.

כסף רב היה (ועדיין...) מעורב בעניין ואת רובו ככולו סיפק ה-CIA בעקיפין דרך 'קרן פורד' אשר מצידה העבירה את הכסף לכמה יהודים שמתפרנסים מנסיונות הגויים להשפיע באמצעים לא כשרים על השלטון במדינת ישראל.
ה-CIA, הוא ארגון חשוך, שהפיל ממשלות ומשטרים ברחבי העולם, וצינור הכספים העיקרי שלו בארץ היא ה'קרן החדשה לישראל' בניהולו של אליעזר יערי.

הנה דיווח על מה שהתרחש עם ויקי כנפו מאחורי הקלעים:

בליל שבת ה-4 ביולי הופיעה ויקי כנפו בחיינו. זה היה בכתבה בתוכנית "יומן" של הערוץ הראשון. הכתבה תיארה את מצוקתה האישית כתוצאה מקיצוץ הקצבה שקיבלה עד אז, ואת החלטתה היוצאת דופן לצעוד
מביתה שבמצפה-רמון אל משרד האוצר בירושלים, משום ש"אין לה כסף לאוטובוס". בכתבה נראתה כנפו צועדת בשולי הכביש לאורך כמה מאות מטרים בנוף מדברי. התמונות צולמו עם יציאתה ממצפה רמון, ביום רביעי בבוקר, ה-2 ביולי.
בעת שידור הכתבה, בליל שבת, נחה כנפו בקיבוץ בארי שבנגב המערבי, לשם הוקפצה כדי לעשות את השבת ולנוח.
המפגש הבא של הציבור עם כנפו נקבע ליום ראשון בבוקר, בעיתון "מעריב". כתבה במוסף "היום" תיארה את מנוחת השבת של כנפו בקיבוץ בארי.
מאז גדל והתעצם נפח נוכחותה של כנפו בכל כלי התקשורת, עד שהיה לנושא הבוער ביותר שעל סדר-היום.
במשך שבוע ימים הקדישה התקשורת ברובה מקום ניכר לדיווח אוהד על מסכנותן של ויקי כנפו ושל אמהות חד-הוריות נוספות שהחלו לצאת מבתיהן ולצעוד לכיוון הבירה. באמצעות התקשורת נוצר מאבק חברתי
ובד בבד נבנה סיפור עיתונאי. "מעריב" בחר להקדיש את כפולת עמודי 2 ו-3 היוקרתיים לוויקי כנפו עצמה, כשהוא מביא את דבריה מפיה ומלווה אותם בצילומי צבע גדולים. החרה החזיק אחריו "ידיעות אחרונות", גם אם באיחור של יום-יומיים.
אל שני היומונים הצטרף מאוחר יותר גם "הארץ", שדיווח מדי יום בהרחבה על הנעשה באוהל המחאה שהוקם מול משרד האוצר. כלי התקשורת התחרו ביניהם, באמצעות כתבי הרווחה, בגילויי האמפתיה וההזדהות
עם האמהות החד-הוריות: "מעריב" בחר בלוגו "זעקת האמהות," וגם "'מעריב' עם החד-הוריות", בעוד ש"ידיעות אחרונות" בחר במעקב יומיומי אחרי המצטרפות החדשות תחת הלוגו "מצעד האמהות".
בערוץ 10, במשדר מיוחד שכותרתו "ערוץ 10 הולך עם הלב", הודה המגיש יעקב אילון ש"הנשים הצועדות שבו אותנו, את כולנו כאן בטלוויזיה..."; שם גם קבע חבר מערכת החדשות של ערוץ 10 רינו צרור ש"המאבק יצליח". מעל דפי "ידיעות אחרונות" פנה הכתב בדרום, צבי אלוש, לשר האוצר בכותרת "ביבי תתעורר".
ניידות השידור וכתבי הרווחה חנו באוהל המחאה לראיונות שוטפים מסביב לשעון. השיח הציבורי כולו נסוב על אומללות החד-הוריות כתוצאה מגזירות האוצר ופקידיו נתבעו לתת תשובות.
באולפן "מהיום למחר" של הערוץ הראשון פנתה המגישה, ענת שרן, לאביב בושינסקי, ראש המטה של שר האוצר, ואמרה לו: "מחר בטח יתעצם המאבק ויגדל וכנפו תפתח בשביתת רעב...". ככל שהרבתה התקשורת לסקר את הצעדות, כך נוצרה התחושה שהצועדות מתרבות, עד כדי עלייה המונית לרגל של אזרחים ואזרחיות במצוקה.
באקלים שנוצר השתררה תחושה שהתוכנית הכלכלית של האוצר, מהלך ממשלי מרכזי שאושר בכנסת, עשויה להתבטל. הישגן התקשורתי של האמהות החד-הוריות ראוי לציון גם כשלוקחים בחשבון שההודנה פינתה את עמודי חדשות לנושאים אחרים מלבד פיגועים. זאת ועוד, בשבועיים שבהם עמדו החד-הוריות בראש החדשות נחטף נהג המונית אליהו גוראל, ואירע פיגוע הדקירה בטיילת בתל-אביב. חרף זאת נותר מאבקן בכותרות.
לאורך השבועיים הראשונים של מאבקן זכו החד-הוריות לפרסומים חיוביים בלבד.
החלטת מערכות כלי התקשורת להטיל את עיקר משימת הסיקור על כתבי הרווחה ולא על הכתבים הכלכליים היא שהכתיבה את אופן הסיקור האוהד.
כשבוע לאחר פתיחת המאבק כינס שר האוצר מסיבת-עיתונאים ובה הציג נתונים ובצדם את תגובתו לטענות המפגינות. גרסתו נתקלה בביקורת של כתבי הרווחה ושל מומחים לנושא שנשאלו לדעתם, והוא הואשם בזריית חול בעיניים ובאי מתן פתרונות מעשיים למצוקת הנשים השובתות.
היה ברור שהעיתונות נקלעת למאבק אידיאולוגי על המדיניות הכלכלית-חברתית הראויה, כשהיא אינה משכילה לשמור על המרחק המקצועי הדרוש: הכתבים הכלכליים הזדהו, בדרך-כלל, עם עמדת האוצר ואילו הכתבים לענייני רווחה קיבלו לחלוטין את טענת הנשים המוחות ואת השקפת הארגונים שתמכו בהן. ההזדהות היתה כה גדולה, שחלק מהכתבים לענייני רווחה לא סיפקו לציבור את כל המידע הרלבנטי שהיה ידוע להם, בהניחם שבדרך זו הם מגוננים על האמהות השובתות.
קפרא חושפת סוד רק בשבוע השלישי למחאה החלה הכף התקשורתית לנטות לחובת הנשים המפגינות. העיתונאית מיכל קפרא פרסמה ב"מעריב" שבנה של ויקי כנפו אסיר - עובדה שהיתה ידועה לרוב כתבי הרווחה אך הם נמנעו מלדווח על כך - ואמנון אברמוביץ' העיר בערוץ 2 הערה סרקסטית על "נשים שיוצאות מחצור ואחרי שעתיים הן כבר בירושלים". אפשר בהחלט לחלוק על הטענה שהמידע על מאסרו של בנה של כנפו נוגע למאבקה, אבל בהתחשב בעובדה שפורסמו עליה כתבות דיוקן נרחבות, שבהן הוצגה למשל בתה השואפת להיות דוגמנית והוזכרו בעיות האכילה שלה, אין מנוס ממסקנה שהעלמת המידע על בנה היה מכוון ונבע מרצון הכתבים לגונן על מושא סיקורם.
לא מופרך להניח שמאבקן של ויקי כנפו ואילנה אזולאי, שדחפה, כביכול, את כיסא הגלגלים של בנה המשותק לכל אורך הדרך מערד לירושלים, חדר ללבבות בזכות מאמץ הצעידה. לא בכל יום קמה אשה וצועדת 200 קילומטרים כדי לבטא את מחאתה. האם אכן צעדו עשרות האמהות, שעליהן דיווחו כלי התקשורת, את כל הדרך? האם בנה של אזולאי באמת רתוק לכיסא גלגלים? במאהל המחאה ליד משרד האוצר, בינות לעשרות אנשי התקשורת המסקרים את המאבק מדי יום, מתרוצץ יוסי, בנה המשותק של אילנה אזולאי, על רגליו, נעול בסנדליו ומתבדח עם כל עובר ושב. כיסא הגלגלים שלו, שניבט אלינו מכל עיתון ומסך טלוויזיה, אינו נראה בסביבה. אזולאי אמנם צולע מעט, אבל לא נראה כמי שזקוק לכיסא גלגלים. לא פשוט לאתר אותו ואת אמו במאהל, משום שבשבועות האחרונים הם שוהים חלק ניכר מהזמן בחדר ששכרה בעבורם ח"כ יולי תמיר (עובדה שהתפרסמה בתקשורת רק חמישה שבועות לאחר תחילת המאבק, הגם שהיתה ידועה כבר קודם לכן לכתבים המסקרים). אמו של יוסי מאשרת בעצמה כי לפחות את הקטע שבין שער-הגיא לבירה עשתה במכונית. היא גם מודה שבנה הוקפץ במכונית לאורך רוב המסלול. קל וחומר שרוב האמהות החד-הוריות האחרות ש"צעדו לירושלים ושבו את לב כולנו כאן בטלוויזיה" לא עשו את כל הדרך ברגל, בניגוד לרושם שיצרה התקשורת.
היחידה מביניהן שקרוב לוודאי (אין תיעוד מלא) צעדה את כל הדרך היתה ויקי כנפו, שעשתה זאת במשך שישה ימים, בסיוע צמוד של מזכיר התנועה הקיבוצית, יואל מהרשק. כל יתר האמהות החד-הוריות זכו להקפצות של עשרות קילומטרים מהדרך, במערך לוגיסטי משומן שהופעל על-ידי מהרשק, שחלקו בהתרחשות הוזכר בתקשורת לרוב רק בדרך אגב. מהרשק מתגאה בשרשרת המאבקים שהוא מנהל נגד הממשלה: "התחלתי כשפורקה ממשלת האחדות. בהתחלה ב'כיכר הלחם', אחרי זה הקמנו בירושלים (מאהל החד-הוריות; ח"ע), אחרי זה הקמנו בבאר-שבע, אנחנו עושים עכשיו מאהל בצומת מסמייה, והיעד הוא מה שיותר מאהלים וכיכרות כאלה, כדי להתסיס את החברה ובסוף זה ישפיע פוליטית...". לשם כך גייס מהרשק מערך הסעות שדאג להקל על הצועדות. מהרשק, יש לזכור, הוא נציגה של התנועה הקיבוצית, המזוהה עם מפלגת העבודה ומרצ, שכזכור יושבות באופוזיציה. את קטע הדרך מצומת שער-הגיא ועד לכניסה לירושלים עשתה כנראה רק ויקי כנפו. משטרת התנועה הארצית אילצה את מהרשק, לדבריו, "לעשות הקפצות לגינות סחרוב בגלל הסכנה שבצעידה". דוברת משטרת התנועה הארצית מאשרת שמכיוון ששולי הכביש החל מצומת שער-הגיא צרים והסיבובים מסוכנים, המליצו השוטרים לנשים לבחור בדרכים חלופיות או לעשות את הדרך במכונית, וחלק ניכר מהן אכן עלו במכונית לירושלים. לשאלה כמה צועדות עלו לבירה במכוניות, ענתה הדוברת שהמשטרה לא ניהלה רישום מדויק, אבל הן היו "חלק ניכר". כל זה לא הפריע למצלמות הטלוויזיה להמתין מדי יום לנשים המגיעות לירושלים ולצלמן כשהן נכנסות בהליכה לגינות סחרוב. זכורות במיוחד תמונותיהן המרגשות של אזולאי ושל בנה בכיסא הגלגלים. כנפו אומרת שמהרשק אמר לה שהוא "מסיע את הנשים, רואה תקשורת, מוריד אותן מהאוטו שילכו לפני המצלמות ומעלה אותן חזרה עד הפעם הבאה שיש תקשורת". מהרשק מכחיש את התיאור הזה. עוד מספרת כנפו כי משראתה את אזולאי מגיעה לבירה ואת בנה קם מכיסא הגלגלים ומתחיל ללכת, חשה רע בגלל הגימיק שהיה בעיניה לא ראוי. לפי עדותה, היא היחידה שהלכה את הדרך לכל אורכה. למרבה האירוניה, האשה היחידה שהלכה את כל הדרך היא גם היחידה שסברה שאפשר לקבל את הצעת התמריצים שהציג האוצר כשבוע לאחר תחילת המאבק וללכת הביתה. שאר הנשים שהצטרפו אליה לחצו עליה, לדבריה, "שלא תעז להישבר". לדבריה, היא נשארה במאהל משום שחששה לשלומה. היא חששה ממה שיעשו לה שאר הנשים. את העדות הזו של כנפו ניתן לקלוט בביקור בן חצי שעה במאהל (כפי שעשה החתום מעלה), אך כתבי הרווחה נמנעו מלדווח על כך לציבור.
יש בין כתבי הרווחה שמודים כי נדברו ביניהם שלא לדווח על הצדדים השליליים של מאבק הנשים החד-הוריות, כדי לא לפגוע בסיכויי הצלחתו. לפיכך, את הסיפור על בנה האסיר של כנפו פרסמה קפרא ולא איש מכתבי הרווחה, על אף שכולם ידעו זאת, כמו שידעו שיוסי, בנה של אילנה אזולאי, אינו רתוק לכיסא גלגלים. איש מהם גם לא שאל את הנשים הצועדות אם עשו את כל הדרך ברגל, והרי הצעדה הרגלית הפכה לסמל המרכזי של מאבקן. בדיעבד אומר כתב לענייני רווחה: "לא צריך להיות חייל חי"ר כדי לראות אותן נכנסות לירושלים אחרי שכביכול צעדו 200 קילומטרים ביומיים, ולהבין שזה לא יכול להיות. אנחנו לא אמרנו את זה משום שהציבור מבין זאת בעצמו וגם משום שהעובדה שהן לא צעדו את כל הדרך עדיין לא מבטלת בעינינו את גודל הסיפור התקשורתי". הכתבים חצו קווים היחידה שהסכימה להתראיין בשמה לכתבה זו היא אורלי וילנאי-פדרבוש, הכתבת לענייני רווחה של הערוץ הראשון. היא מודה שלא היתה מפרסמת את עניין בנה האסיר של כנפו לו ידעה עליו, ושגם היא ידעה שיוסי אזולאי לא רתוק לכיסא גלגלים. "בעיני זה קטנוני לדווח שהן (הנשים הצועדות; ח"ע) לא ממש הלכו. אם מישהו הקפיץ אותן חלק מהדרך זה לא ממש חשוב. אז מה אם היא הלכה פחות? זה מוריד מחשיבותו של האקט?". יחד עם זאת היא מסכימה כי "לו הייתי מלווה אותה בצעידה, אולי הייתי שואלת אותה אם מישהו הקפיץ אותה, אבל לא אני עשיתי את זה כי הייתי בחופש". כתבת רווחה אחרת, שסיקרה בהרחבה את המאבק, מגדירה את השאלה - האם האמהות הלכו או לא הלכו - "עניין טכני לא חשוב". "המאבק אמנם הורכב מערימת גימיקים אחד על השני, אבל הוא היה יותר חשוב מהם, לדעתנו, ולכן לא התעסקנו בזה". ההסעות שאורגנו לחלק מהצועדות ליישובים שאירחו אותן ללינה קשורות למערך הלוגיסטי הרחב שפעל מאחוריהן. המאבק, על כך מסכימים כולם, החל בצורה ספונטנית, אבל כבר לאחר השלב ההתחלתי זכו הצועדות לעידוד ולסיוע צמודים של גופים שונים. לגרסת אנשי האוצר, נתניהו צפה בוויקי כנפו בטלוויזיה וביקש מיועציו להסדיר ביניהם פגישה. ביום ראשון בערב, לקראת סוף מסעה לבירה, כאשר נחה בקיבוץ נחשון, צלצל אליה פקיד בכיר מלשכת נתניהו ואמר לה ששר האוצר רוצה להיפגש עמה. כנפו, לטענת האוצר, ניאותה ברצון וההחלטה המשותפת היתה שהיא תצעד משש בבוקר את המרחק שבין קיבוץ נחשון למחלף לטרון, שם, בשעה שמונה, ימתין לה רכב שיסיע אותה לפגישה עם השר. כעבור שעתיים צלצל יואל מהרשק אל אותו פקיד והודיע לו שכנפו לא תיפגש עם נתניהו, אלא לאחר שתשלים את המסע ורק בנוכחות תקשורת. כשנשאל מה לו ולה ענה, לטענת אנשי נתניהו, שהוא העוזר שלה (גרסת מהרשק: "אמרתי שאני מסייע לה"). סיוע נוסף העניקה למפגינות "הקרן החדשה לישראל", שותפות פילנתרופית הפועלת לשינוי חברתי, גוף שזהותו החברתית-מדינית השמאלית אינה סוד. היא העמידה לרשות המפגינות יועצת פוליטית ותקשורתית, שהכינה אותן לראיונות בכלי התקשורת. גם על כך נמנעה התקשורת מלדווח בתחילה, משום ש"כשראינו איך תופסים על המאבק טרמפ כל מיני עמותות וגופים", אומר אחד מכתבי הרווחה המעורבים, "החלטנו לא לתת להם פרסומת בחינם, אלא לדווח רק על המאבק". בהתאם לרוח זו לא בדקה התקשורת, בימי
המאבק הראשונים, מי מממן את המאבק, מי מנסח הודעות לתקשורת, מי מחלק חולצות וסטיקרים וכד', למרות שכל הכתבים ששהו באוהל המחאה מודים שמעורבות הארגונים היתה לנגד עיניהם. רק בשלב מאוחר יותר פורסמה מעורבות ההסתדרות וגופים נוספים.
התחושה שרוב כתבי הרווחה נסחפו ולא שמרו על הריחוק המקצועי הראוי בסיקור מאבק האמהות החד-הוריות מחריפה לנוכח וידויו של אחד מהם: "אותי שלחו לשם (למאהל) כדי להביא צבע ואת קולות האמהות. היתה לי תחושה שלא מדובר במאבק חברתי עממי סוחף, זה שעליו נתבקשתי לדווח מדי יום, אלא בוויקי כנפו ועוד שתיים-שלוש נשים ולא יותר מזה.
באוהל היו הרבה יותר כלי תקשורת ממפגינות ולא זו התמונה שהצטיירה בדיווחים. כך זה נמשך יותר משבוע. היו גם כל מיני ריבים ודיבורים מכוערים בלילה באוהל בין הנוכחות, אבל לא העברנו למערכת.

לשיא האבסורד הגיעו הדברים כשוויקי כנפו הלכה בסופו של דבר להיפגש עם נתניהו. היא נכנסה לשם עם כל מיני יועצות שבאו לעזור לה למרות שהן עצמן לא חד-הוריות ולא בשום מצוקה, ובחוץ נשארו רק שתי נשים עם מגאפון. היו שם גדודים של עיתונאים. חיפשתי בשלושת האוהלים שהיו שם איזו אם חד-הורית כדי לראיין אותה לגבי הציפיות שלה מהפגישה בפנים, בזמן שכל התקשורת בארץ עוסקת רק במאבק ובפגישה, ולא היה לי את מי לשאול, כי חוץ מהשתיים שהיו עסוקות עם המגאפון, לא היתה אף אחת. זאת לא היתה מחאה עממית. זה היה בעיקר פרויקט של העיתונות שמנסה להמציא ולטפח מוטי אשכנזי חדש. זה היה ניסיון ליצור מציאות יותר מאשר לדווח עליה". עורך בכיר באחד העיתונים היומיים מוסיף: "ברור שכשיש הודנה ואין פיגוע, יש עמודים ריקים, והנושא המדיני ממצה את עצמו. אבל לא בגלל זה הלכנו על זה בכל הכוח. כבר כמה זמן שיש לנו תחושה שעוד בקדנציה שלנו בעיתון נראה מהפכה, שבמהלכה המוני אדם מבאר-שבע ודרום תל-אביב מסתערים ובוזזים את עומר וצהלה. הסיפור של החד-הוריות הביא איתו את הריח של המהפכה הזו. זה איתות למחלה חברתית קשה ומעניינת. בנוסף לכך, העיתוי החדשותי היה בשל". גם העורך הבכיר, כמו וילנאי-פדרבוש, מסכים ש"אם עיתונאים מהעיתון שלי ידעו על מה שציינת ולא דיווחו, זה לא בסדר. יחד עם זאת, כשאני שואל את עצמי על איזה סיפור ללכת, אני שואל את עצמי לאיזה סיפור יש פוטנציאל לרגש ולעורר סערה ודיון ציבורי. כשאני מנסח כותרת, אני רוצה שידברו עליה בארוחת השבת המשפחתית. כל החוכמה היא לעלות על הנושאים שיעוררו את הדיון וכל מה שנשאר לך כעורך הוא לשאול את עצמך אם סדר-היום הציבורי יעכל את זה".
חנן עמיאור הוא סטודנט לתואר שני במכון למדעי היהדות, האוניברסיטה העברית.
ראו בקישור:
https://rotter.net/User_files/forum/3fd0c2ce77b9042a.html

https://rotter.net/User_files/forum/400ed22e09887e7e.html

https://rotter.net/User_files/forum/400ed2900a8e0c94.html

https://rotter.net/User_files/forum/400ed2a00aa4a64f.html


פארוק קדומי מודה: ''הודות להסכם אוסלו התאפשרה כניסתם של עשרות אלפי חמושים"

בחודש האחרון בוטלה לקנפו קצבת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי, בגובה 1,800 שקלים, זאת לאחר שנחקרה לפני שבועות אחדים על ידי אנשי המוסד לביטוח לאומי שביקשו לבדוק אם יש לה הכנסות נוספות על קיצבת הבטחת ההכנסה שהיא מקבלת. מאז, כך היא טוענת, היא נתקלת בקשיים לכלכל את ביתה ולהאכיל את בנה נתנאל, ששוחרר לאחרונה מהכלא, ואת בנה ובתה הצעירים יותר, נעם ועדן.

"אני כבר לא יכולה להמשיך לחיות כמו בן אדם", אומרת קנפו השבוע. "הבנק עיקל לי הכל. ניתקו לי את הטלוויזיה, המכולת סגרה לי את החשבון ואותו דבר גם בבנק, החשבון חסום. אני לא יודעת מה לעשות. ממש ברגע זה אתה תופס אותי באגף הרווחה מול העובדת הסוציאלית, אבל הם לא יכולים לעזור לי הרבה. אני מוציאה הרבה מאוד כסף על הטיפול בבן שלי, שהוא מכור לסמים. מה אני אעשה? אין לי מה להפסיד. אולי אני שוב אפתח במאבק ואשב באוהל".

החוב של קנפו במכולת השכונתית עומד על 7,000 שק לים, המינוס בבנק עומד על 2,500 שקלים ("לא מאפשרים לי למשוך יותר"), אבל צ'קים רבים שקנפו חילקה לאנשים חזרו. קנפו נאלצה לבקש עזרה ממכרים. "אין בן אדם במצפה רמון שיש לו קצת כסף, ולא ביקשתי ממנו עזרה. כך התקיימתי עד עכשיו. בשבוע שעבר הפתיעה אותי אילנה אזולאי מערד, שעלתה גם היא לירושלים על כסא גלגלים, והביאה אוכל לכמה שבועות. היא הביאה הרבה פירות וירקות עשינו ארוחת ערב שבת בבית. אני לא יודעת איך היא שמעה על המצב שלי, אבל כשייגמר האוכל, אני אחזור לחפש אצל אנשים אחרים שיעזרו לי. אז, לפני המאבק, הצלחתי לפחות להרים את הראש מעל המים. כיום אני כבר לא יודעת מה לעשות".

אילנה אזולאי לא דיברה עם קנפו בשנה האחרונה. בעצם עם תחילת המאבק המתוקשר, הקשר בין השתיים נותק. אזולאי טוענת שהיא סולקה מירושלים בידי המשטרה בבושת פנים, ובנות מאהל המחאה שמרו על שתיקה. אף אחת מהאמהות החד-הוריות לא הציעה את עזרתה, ביניהן קנפו. במשך שנה שלמה סירבה אזולאי לקבל את פניותיה של קנפו, אולם השבוע גברו עליה הרחמים. "ראיתי תמונה שלה בעיתון, והחלטתי להרים לה טלפון. כשהתקשרתי היא הייתה המומה. שאלתי אותה מה שלומה והיא סיפרה לי שהיא מתביישת מהשכנים ושאין לה אוכל. זה כבר גובל בבושה. החלטתי לנסוע אליה. ב-28 בחודש קיבלתי את קצבת הנכות של בני יוסי - 2,400 שקלים. לקחתי חצי מהסכום וקניתי מצרכים, כל מה שצריך לבית. הגעתי אליה עם סלים ביום שישי. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא התביישה בכתה, ורעדה בכל הגוף. כשנכנסתי לבית הייתי בשוק. אני מתביישת להגיד, היה עובש במקרר, המים בקושי זרמו, אפילו שמפו לחפוף את שיער לא היה. אין יותר ויקי קנפו. היא הולכת ודועכת. תחשוב, אם ויקי קנפו הגיעה למצב הזה, יש עוד אלפים שחיים כמוה ואף גרוע יותר".

לפני כשנה, ביולי ,2003 הגיע קנפו לירושלים, כשהיא מצויידת בתיק גב קטן ודגל ישראל, לאחר שצעדה במשך שבוע שלם מביתה במצפה רמון לירושלים, במחאה על הגזירות הכלכליות של הממשלה. קנפו צעדה יחד עם אמהות חד-הוריות נוספות שעשו את דרכן אל משרד האוצר. קנפו פתחה בשביתת רעב והפכה מיד לסמל. המחאה הפרטית שלה זכתה לתשומת לב יוצאת דופן בכלי התקשורת הארציים והבינלאומיים. לאחר שנפגשה לראשונה עם שר האוצר בנימין נתניהו, אמרה: "המטרה שלי שיגיעו לכאן 150 אלף משפחות. יש מספיק לכולם. צריך להרעיד את המדינה".

המדינה אכן רעדה, אבל במקביל המאבק החל לדעוך. נשים במאהל המחאה טענו שקנפו לא מספיק מיליטנטית ויצאו נגדה. נשים אחרות התייצבו לימינו של שר האוצר, ולא חסכו במילים קשות מקנפו ומשותפותיה לאוהל המחאה. בסופו של דבר העביר משרד האוצר תוכנית לעידוד התעסוקה אצל נשים חד-הוריות. קנפו ראתה בכך הצלחה אישית.

היום נשמעת קנפו אופוטימית פחות: "סיפורים כמו שלי יש אלפים, אבל אף אחד לא עושה דבר. התייאשתי מהאנשים שמנהלים את המדינה הזאת, אבל לא מהמדינה עצמה. אני מקבלת יום יום טלפונים ושומעת סיפורים קשים מאו ד. אני מקווה שכשאפתח במאבק מחודש, יהיה סחף ציבורי שיעזור לי לנצח. כמו שניצחנו את האוצר כשיצאה התוכנית לחד-הוריות".

הדברים האחרונים שנויים במחלוקת. בחודש מרץ השנה פורסם כי התוכנית לשילוב האימהות החד-הוריות במעגל העבודה נחלה הצלחה חלקית בלבד לאחר שרק ל-165 נשים ול-75 מעסיקים שולמו המענקים המיוחדים שהבטיחה הממשלה.

קנפו שיצרה עד היום קשרים עם בכירים פוליטיים בעיקר בשמאל הישראלי, אומרת כי איש לא שש לעזור לה היום. "מי ששולח כל הזמן יועצים זה יוסי ביילין. אבל זה בעיקר עניין של תן וקח. כל הנסיעה הזאת שלי לז'נבה הייתה בסך הכל עניין של יחסי ציבור. אני מצטערת על הנסיעה הזאת. אני בכלל לא תומכת בביילין. כולם דחפו אותי לנסוע, אבל אף אחד לא סיפר לי שיש השלכות קשות מאוד לצעד הזה. הרבה מאוד אנשים כעסו עלי. ואני בכלל הבנתי שאם יהיה שלום אז גם הכלכלה תשתפר. זה מה שרציתי בסך הכל להשיג".

עמרם מצנע, מראשי ויוזמי הסכם ז'נבה, הזדעזע לשמוע על מצבה של קנפו: "אני נדהם ועצוב לשמוע על כך. אני אצור איתה מיד קשר, ואבדוק כיצד אוכל לעזור לה. היא לוחמת חברתית ולא פוליטית, שבסופו שלדבר מוצאת את עצמה בפינה. זה עצוב ואני אעשה כל מאמץ לעזור לה".

וכאילו שזה לא מספיק מתמודדת קנפו עם צרות נוספות, חמורות לא פחות. לפני כשבועיים ניסה בנה, נתנאל פינאין, לשים קץ לחייו בקפיצה מהצוק במכתש רמון. לשמחתה, הנסיון כשל. נתנאל הידרדר אל שפת הצוק ונתפס בסלע, 30 מטרים לפני שנפל לתהום. במשך שלוש שעות עמלו כוחות המשטרה ומגן דוד אדום לחלץ אותו. "הביאו פסיכולוגים ודיברו איתו באגף הרווחה. הייתה המולה גדולה מסביב", מספרת קנפו. רק לפני שבועות אחדים סולק נתנאל ממרכז הגמילה "סלע" בבאר-שבע לאחר שחתך את ורידיו אך ניצל ממוות בנס. "אני כל היום סביבו, דואגת ומטפלת בו, מנסה לגמול אותו מהסמים", אומרת קנפו, "ממש עכשיו אני מנסה למצוא מקורות מימון, אולי דרך אגף הרווחה לגמילה. אני חייבת לעזור לו לפני שהוא יהרוג את עצמו".

אחד העימותים המתוקשרים של קנפו היה מול הבדרן דודו טופז. העימות, שנערך ברדיו דרום, פרץ בעקבות דברים חריפים שאמר טופז ל"מעריב". לדבריו, האמהות החד-הוריות "צריכות ללכת לעבוד". מעל גלי האתר התעמתו השניים, קירות האולפן רעדו מעוצמת הצעקות שעוררו סערה רבתי. "ויקי המדינה לא חייבת לך כלום", אמר לה טופז, "את חייבת למדינה". מאוחר יותר התנצלו השניים האחד בפני השני.

היום נשמע טופז אחרת: "אני אהיה הראשון שיתרום לקנפו באופן אישי אם תעשו מבצע. זה טראגי כי היא באמת קמה ועשתה מעשה, עברה בזיונות, ולא דווקא ממני. ההפך, אני חושב שאני מאוד מסמפט ומכבד אותה. זו תהיה אבידה גדולה למדינה אם אישה כזאת תתייאש. ואני לא חושב שיש בושה בזה שאנשים, ואני בראשם, נכניס יד לכיס, וניתן לה כוח והרגשה שאם הממשלה לא עושה למענה, אנחנו עושים למענה. ואני באופן אישי שם יד בכיס ומתחיל בתרומה הזאת, אם תקימו קרן כזאת. לצערי, היום האזרחים צריכים לקחת את העניינים בידיים כי משרדי הממשלה לא עושים את זה נכון. היא פשוט יצאה נגד הקונצנזוס וליבי איתה".

,