ירושלים, כ"ז תשרי תשס"ד
23 אוקטובר 2003
מס' מכתב: 2003-0004-29989
מס' ארכיב: סיכום והחלטה - תיק מח"ש 2403/02
פרשת האזנות הסתר ביאחב"ל - ניצב משה מזרחי
פתח דבר
1. משטרת ישראל היא ארגון חיוני לבטחון הפנים ולאכיפת החוק במדינת ישראל. על כך אין חולק. השאלה שעמדה בפנינו בתיק דנן היתה מהם גבולות הכוח וכיבוד החוק העומדים בפני המשטרה, וספציפית - בפני קצין משטרה בכיר, המבקש כמשימה חשובה, שאף עליה אין חולק, לחשוף עבריינים? זו השאלה העומדת לבירור בהחלטה זו. האם בבקשו להשיג את היעד שהציב לעצמו, חשיפתה, בין היתר, של פשיעה בינלאומית ממדינות ברית-המועצות לשעבר, לקה תת ניצב משה מזרחי, בכהנו כראש היחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומיות, ב"להיטות יתר", כלשון בית המשפט העליון בפסק הדין בבג"צ 9351/00 נמרודי נ. השר לבטחון פנים? האם קידשה המטרה - החשובה כשלעצמה - את האמצעים והביאה לכך שתומלל ביחידה בפיקודו מספר רב - מאות - של שיחות בעלות אופי פוליטי ואישי ביותר, שעוררו שאלות קשות באשר לדרך הטיפול בצווי בית המשפט המאשר האזנות סתר? שאלת היחס לצווי בית המשפט באה לידי ביטוי לא רק כשהמדובר באישי ציבור, וחשיבותו של בירור הנושא היא גם בהצבתם של הגבולות במדינת חוק במבט צופה פני עתיד, כדי לנסות להתוות למשטרת ישראל את הדרך הראויה לטיפול בהאזנות סתר בהקשר הדמוקרטי ובהקשר כיבוד החוק ככלל. זאת, כדי שמשימת המשטרה בחשיפת עבירות תושג, אך בדרך לא יהיו חריגות. בהחלטה עלי להביא בחשבון את המורכבות שבה פועלת מערכת אכיפת החוק, את ייחודיותו המסוימת של הנושא, את מניעיו, הישגיו וזכויותיו של הקצין בו מדובר, אך במוקד - את האינטרס הציבורי ואיזוניו הראויים, באשר לגבולות כוחה ודרך עבודתה של המשטרה.
2. חוק האזנת סתר אינו דבר מובן מאליו בנוף המשפטי; הזכות לפרטיות סוד שיחו של אדם היא זכות המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סעיף 7(א) "כל אדם ראוי לפרטיות ולצנעת חייו"; סעיף 7(ד) "אין פוגעים בסודו שיחו של אדם, בכתבו או ברשומותיו". אכן, חוק האזנת סתר קדם לחוק היסוד, אולם מכונן חוק היסוד גילה דעתו באשר לרגישותה של הזכות, וחוק האזנת סתר עצמו כולל בקרות בשלבים שונים, שבראשן בית המשפט. אך בסופו של יום, המשימה המרכזית של קיום ליבת הוראותיו של חוק האזנת סתר מוטלת על הרשות המאזינה. וכך התייחס בית-המשפט העליון להאזנת סתר:
"האזנת סתר היא התערבות חריפה בזכותו של אדם להיות עם עצמו. היא מהווה חדירה קשה לפרטיותו של האדם. היא שוללת מהאדם את מנוחת נפשו, את ביטחונו בחופש רצונו. היא הופכת את מבצרו לכלאו. עם זאת, הזכות לפרטיות אינה מוחלטת. ניתן לפגוע בה לשם מניעת עבירות, אשר סופן הגנה על הפרטיות של אחרים, ועל כבודם וחירותם. אכן, קיים צורך חברתי להילחם בתופעה העבריינית. בגדריו של היתר כדין מתאפשר למשטרה לבקש האזנה גם כאשר זהות המשוחח אינה ידועה. אך לשם כך צריכות לבוא בקשה מפורשת של המשטרה ובחינה מדוקדקת של בית המשפט".
השופט ברק; ראו גם דברי השופט ש' לוין בבג"צ 2481/93, דיין נ. וילק, פ"ד מח(2)456, 487, בהקשר אחר].
3. אכן, לאחר בקשתה המפורשת של המשטרה לבית המשפט המפרטת את ההאזנה המבוקשת והבחינה המדוקדקת של בית המשפט כנדרש, פשיטא, כי צריכה להיות גם הקפדה מדוקדקת על הוראות החוק וצוי בית המשפט על ידי המשטרה לאחר שניתן הצו, כדי להגן ככל הניתן על זכות היסוד של האדם לפרטיות ולשמירה על "סוד שיחו", וכדי לא להפוך את "מבצרו לכלאו", כלשון השופט ברק. לצערי, מהתיק דנן עלה, כפי שיפורט בהמשך, כי הקפדה זו לא התקיימה, מתוך אותה להיטות להשגת המשימה, בכל חשיבותה.
4. מלאכת החקירה ככלל, וחקירה בהקשרים של עבירות הנושאות גם אופי כלכלי ובינלאומי בפרט, היא משימה קשה ומורכבת. האזנות סתר מהוות כלי עזר חשוב בעבודת המשטרה, ובוודאי כך בחקירות בעלות אופי כלכלי ובינלאומי, בעבירות שיש בהן תחכום. מטרת החקירות הללו היא להביא לאכיפה נחושה נגד תופעות פליליות, בעבירות העלולות לרדת לאושיות החברה. האזנות סתר הן כלי מרכזי וחשוב שהשימוש בו עוגן במסגרת החקיקה בחוק האזנת סתר תשל"ט1979-. חוק זה קבע תנאים שונים לביצוען, ובין השאר, נדרש להן, ככלל, אישור שופט, ובדיעבד ניתן דיווח תקופתי ליועץ המשפטי לממשלה על כלל ההאזנות. בקרות אלה חשובות הן; אך לב הענין, מטבע הדברים, הוא הקפדת המשטרה על הטיפול בהאזנות ככל משפטן וחוקתן, לגבי כל צו ספציפי.
5. עם זאת, יש לזכור כי האזנות סתר - מחידושי הטכנולוגיה שלא שערום אבותינו - מהוות אמצעי חקירה שאינו "שיגרתי", אלא פולשני וגם דרסטי במידה רבה, הפוגע ב"סוד שיחו של אדם", שהוכר כאמור מזה למעלה מעשור כזכות יסוד חוקתית. את חוקי העבר, הנשמרים בשמירת הדינים לפי ס' 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, יש לפרש - על פי הפסיקה - ברוח חוק היסוד . המנגנונים השונים שנקבעו בחוק ובנהלים נועדו ליצור את האיזון הנדרש בין צרכי חקירה מובנים מחד גיסא, וזכות היסוד החוקתית, המובנת אף היא, מאידך גיסא. איזון זה נדרש בכל חקירה ובכל חשוד באשר הוא, אולם נודעת לו חשיבות מיוחדת ונדרשת נקיטת משנה זהירות כאשר מדובר במאטריה שיש לה נגיעה כזו או אחרת לענייני בחירות ולעניינם של אנשים פוליטיים, לב מהותה של הדמוקרטיה. פשיטא, כי גם חשדות למעשים פליליים לגבי אנשים פוליטיים יש לחקור עד תום, ללא מורא וללא משוא פנים. זאת, בוודאי כשהמדובר בחשדות לעבירות שכוונו לפגוע בהליך הדמוקרטי. ואולם, בהאזנות הסתר המתבצעות לאנשים פוליטיים יש לעשות שימוש מושכל וזהיר, כדי לא לגלוש חלילה לעיצומו של חומר פוליטי, ככל שאינו רלבנטי לחקירה. משטרה וחומר כזה הם זיווג שככלל יש להתרחק ממנו, למעט כשהדבר הכרחי.
6. המשטרה - ככל רשויות האכיפה - זקוקה לאמון; למצער, האמון צריך להיות ביושרה וביושרתה הבסיסית של הרשות, גם אם כולנו שוגים מדי פעם. מחד גיסא, אסור לה לכופף ראשה מפני גורמים אינטרסנטיים המכפישים אותה, וכאלה ישנם לא מעטים, וגם בנושא החקירה דנא לא חסרו הכפשות, כולל כלפי ניצב מזרחי אישית, ולהסתייגותי מכך נתתי ביטוי לא אחת. מאידך גיסא, עליה לבדוק עצמה תדיר, כדי לצמצם משגים ולמנוע היווצרות מראית-עין לא ראויה. מעבר לחשש לפגיעה בהליך הדמוקרטי, מראית עין של נגיעה משטרתית בעניינים פוליטיים עלולה להביא אף לפגיעה במשטרה עצמה. במציאות האנושית יש תדיר חשש ל"מדרון חלקלק", ויש להישמר ממנו. שאיפה מקצועית וכוונה לקידומן של חקירות, אף כשהיא נעשית בלא זדון, עלולה להיכרך בהתנהגות העולה לכדי עבירה.
7. אקדים ואומר כבר כעת, עוד בטרם אדרש לפרטי ההחלטה בתיק דנן, כי על-מנת ש"מעז ייצא מתוק" ויופקו הלקחים הנדרשים, בכוונתי - בהתייעצות עם פרקליטת המדינה ומפכ"ל המשטרה - להקים צוות משותף של אנשי פרקליטות המדינה, מחלקת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים ואנשי משטרה מהייעוץ המשפטי, מאגף החקירות ומאגף המודיעין וכן נציגי המשרד לבטחון הפנים, אשר יבחן את כל העולה מן התיק ויגבש מסקנות והמלצות ליישום בנושא רגיש זה של האזנות סתר, כפי שאפרט עוד להלן בסיפת הדברים.
השתלשלות החקירה
8. בעקבות פרסומים שהיו במהלך חודש ינואר 2002 בנושא האזנות הסתר שבוצעו בשעתו במסגרת חקירתו של מר אביגדור ליברמן, ביקשתי ממפכ"ל המשטרה, במכתבי מיום 23.1.02, להעביר לעיוני את כל החומר הקשור בהאזנות אלה. למחרת היום הועבר החומר ללשכתי, ובעקבות העיון בו התעוררו אצלי מספר שאלות ותהיות. בימים 27.1.02 ו- 29.1.02 קיימתי דיונים בנושא זה בהשתתפות גב' נאוה בן-אור, משנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, ניצב משה מזרחי וראש יאחב"ל דאז, תנ"צ משה לוין וקצינים נוספים מיאחב"ל; בישיבות אלה נדונו עניינים שונים הקשורים להאזנות שבוצעו ולדרך הטיפול בהן. בסמוך לכך הבאתי את החומר והתרשמותי לידיעת פרקליטת המדינה , והיא מסרה לי את התייחסותה וכן התייחסות הגב' בן-אור.
9. לאחר חילופי דעות ביני לבין פרקליטת המדינה במסגרתה הובהרו הגישות הקיימות בהתייחסות לנושא, נתבקש - על דעת הכל, לרבות בקשת ניצב מזרחי עצמו - להעביר את העניין לבדיקה מחודשת במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים , אשר החלה למעשה להידרש לבדיקת העניין עוד בשלהי שנת 2000 בעקבות פרסומים שהיו בשעתו על תמלילים והאזנות לא חוקיות שבוצעו לכאורה ביאחב"ל.
10. בישיבה שהתקיימה בלשכתי ביום 10.3.02 בהשתתפות פרקליטת המדינה, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, מנהל מח"ש דאז וסגניו, הוצגו עיקרי הדברים והחומר שקיבלנו מהמשטרה הועבר לאנשי מח"ש. על מנת להבטיח שבדיקת אנשי מח"ש תהיה בלב פתוח, לא הוצגו בפניהם באותה עת התכתובות והגישות השונות שעלו בנושא בדיונים שקדמו.
11. לאחר שלב ראשוני זה של בדיקה, התקיימה בלשכתי בראשית חודש מאי 2002, ישיבה נוספת באותו פורום, בה הוחלט - על דעת כל המשתתפים - לפתוח בחקירה גלויה בנושא, נוכח הממצאים שהוצגו על-ידי אנשי מח"ש.
12. החקירה כללה איסוף חומר ראיות כתוב, בדיקת מסמכים רבים וגביית הודעות מאנשי משטרה רבים, בראשם ניצב משה מזרחי, ר' אח"ק דהיום ומי שהיה בתקופה הרלבנטית מפקד היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות, אשר ביצעה את האזנות הסתר, נשואי החקירה דנן.
13. נוכח רגישותה המובנת של החקירה, התקיימו במהלך החודשים בהם היא התנהלה מספר ישיבות עדכון בלשכתי בהשתתפות פרקליטת המדינה, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, פרקליטת מחוז דרום , מנהל מח"ש וסגנו. בשתיים מהישיבות השתתפו גם שני חוקרי מח"ש שהיו מופקדים על החקירה, וזאת על-מנת שהפורום שליוה אותה יתרשם באופן בלתי אמצעי מהעניינים שעלו בה.
14. אביע כאן הערכה לשני חוקרי מח"ש, יואל רואימי ואריה צוק, אשר עשו מלאכה קשה ומורכבת בחקירה רחבה ורגישה, ובנסיבות לא פשוטות. מר ערן שנדר, מנהל מח"ש לשעבר, יחד עם מר הרצל שבירו, שהיה סגנו באותה העת והחל מראשית 2003 מכהן כמנהל מח"ש, הנחו את החוקרים באופן מתמיד ועמדו אף הם בפני מצב לא פשוט, בלשון המעטה, בחקירה רגישה זו. על כך תודה להם. תודה גם לפרקליטת המדינה, לגב' נאוה בן-אור, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, ולגב' יסכה ליבוביץ, פרקליטת מחוז דרום, אשר היו שותפות לליווי המתמיד של החקירה והשקיעו בה טרחה רבה.
15. אציין כי תיק זה הוא מן הרגישים שבהם טיפלתי, בשל המאטריה בה מדובר, קרי, חקירת קצין בכיר ביותר, ונוכח זכויותיו המקצועיות והאישיות של ניצב מזרחי בשירותו במשטרה.
המלצות מח"ש והפרקליטות
16. ביום 21.11.02 התקבלה חוות דעתו של מנהל מח"ש דאז, מר ערן שנדר, אשר היתה מקובלת גם על סגנו דאז ומנהל מח"ש הנוכחי מר הרצל שבירו . חוות דעת זו קבעה, בין השאר, כי בבדיקה שנערכה על-ידי מח"ש בנושא האזנת סתר שהוגבלה בצו בית משפט, התגלו ממצאים המצביעים על כך שעל פניו הופרה ההוראה המגבילה. עובדה זו, בנוסף לאופן תיעוד השיחות ואופן הפקת המודיעין עוררה את החשש, אליבא דמנהלי מח"ש, כי המטרה קידשה את האמצעים גם במחיר של פגיעה בפרטיות והפרת מגבלות בית המשפט. באשר לניצב מזרחי אישית, קובעת חוות הדעת, כי לפחות בכל הנוגע לצווי האזנת סתר כנגד אביגדור ליברמן, דוד אפל ומיכאל גורולובסקי, ידע ניצב מזרחי על הבקשות להאזנות הסתר והוא זה שנתן את ההוראה לתמלל את התמלילים שנעשו, אשר חלקם היו תמלילים של שיחות שאינן קשורות לנושא החקירה ובניגוד לצו בית המשפט. מנהלי מח"ש המליצו להעמיד את ניצב מזרחי לדין משמעתי בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכח תפקיד ובעבירה של התרשלות במילוי תפקיד, בשל מכלול המעשים שפורטו בחוות הדעת. באשר להיבט הפלילי - לדעת מנהלי מח"ש לא נמצאו די ראיות להוכיח, במידת הודאות הנדרשת בהליך פלילי, כי ניצב מזרחי היה מודע למגבלה שבצו, ועל כן המלצתם היתה לסגור את התיק בעניין זה במישור הפלילי מחוסר ראיות. ההבחנה שנעשתה, אם כן, היתה בין ידיעה על הצו והנחיה לתמלול לבין ידיעה על המגבלות.
17. בשולי חוות הדעת האמורה של מנהלי מח"ש צוינו ממצאים שונים שנתגלו בשלבי חקירה אחרונים, אשר הצביעו על אופן התנהלות היחידה והעלו חשדות לכאורה לביצוע עבירות נוספות. לאחר ישיבה שהתקיימה בלשכתי עם כל הנוגעים בדבר החלטתי על ביצוע השלמת חקירה בשני עניינים שעלו בבדיקת מח"ש.
18. ביום 31.12.02 ניתנה חוות דעתה של גב' יסכה ליבוביץ, פרקליטת מחוז דרום, אשר מונתה כאמור על-ידי פרקליטות המדינה ללוות את החקירה. מסקנתה של גב' ליבוביץ היתה כי דין התיק להיסגר מחוסר ראיות הן במישור הפלילי והן במישור המשמעתי . גב' ליבוביץ עמדה בהרחבה בחוות דעתה על הצרכים המיוחדים של חקירת ליברמן, והבהירה את דעתה לפיה בתנאים שהיו ובאילוצי החקירה, לא היתה דרך לקיים חקירה יעילה ולהפיק תועלת מהאזנות הסתר אלא במתכונת מהסוג שהתווה מזרחי. עוד הדגישה, בין היתר, את היחס בין השיחות שתומללו לאלה שהואזנו ואת הזהירות היתרה בה נהג ניצב מזרחי בחומר, לדעתה.
19. ביום 2.4.03 התקבלה חוות דעתן של פרקליטת המדינה והמשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, אשר אימצו את חוות דעת פרקליטת מחוז הדרום, והמליצו לגנוז את התיק נגד ניצב מזרחי הן בהיבט הפלילי והן בהיבט המשמעתי. זאת בשל מכלול שיקולים שעיקרם "היחס בין השיחות שתומללו לבין אלה שהואזנו; העובדה שכל השיחות הואזנו כדין; טיב החקירות בהן מטפלת יאחב"ל; העובדה שניצב מזרחי היה מוסמך להאזין לשיחות בעצמו; העובדה שלא נעשה כל שימוש בחומר עד לתחילת החקירה; מניעים פסולים של נחקרים שונים בעצם קיומה של החקירה - שמצאו ביטוי באופן חשיפת הנושא ובפרסומים החוזרים בעניין, בשימוש בעד מדינה ועוד".
20. (א) ביום 2.4.03 התקיים בלשכתי "שימוע" לבאת כוחו של ניצב משה מזרחי, עו"ד חנה ברוכי , בהשתתפות פרקליטת המדינה, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים, פרקליטת מחוז דרום, ומנהלי מח"ש. עו"ד ברוכי, שביקשה את המפגש, פירטה את גישתו של ניצב מזרחי לעניינים השונים שעלו בחקירה והסבירה מדוע לדעתה יש לסגור את התיק נגדו מחוסר אשמה, שכן לא היה, לדעתה, דופי בהתנהלותו של מר מזרחי.
(ב) ביום 17.10.03 שמעתי שוב את עו"ד ברוכי ועו"ד פנסו, וזאת לבקשתם.
סטאניסלב יזמסקי
21. במסגרת הדיונים שנערכו בנוגע לחקירה זו, שבה ועלתה מעת לעת שאלת עריכת "הסדר חסינות" עם מר סטניסלב יזמסקי, אשר ביקש באמצעות בא-כוחו, עו"ד חנן גולד, למסור עדות בעניין, אך התנה זאת בסגירת התיק הפלילי שנפתח נגדו בחשד להוצאת חומר משטרתי מיאחב"ל ללא סמכות, כאשר עזב את המשטרה בספטמבר 2000. תצהיר של יזמסקי המפרט את טענותיו באשר להתנהלותו של ניצב מזרחי, ר' יאחב"ל בתקופה הרלבנטית, פורסם בתקשורת ואף נשלח אלינו. לאחר תכתובות פנימיות רבות בעניין זה, ומשנתקבלה חוות דעת מח"ש וצוין על-ידי מנהלי מח"ש, כי כמעט כל הטענות העובדתיות המופיעות בתצהירו של יזמסקי מינואר 2002, אשר נבדקו על-ידיהם נמצאו כנכונות, החלטתי ב- 20.12.02, כי יש מקום לחתום על הסכם חסינות עם מר יזמסקי ולגבות ממנו עדות.
22. החלטה זו נתקבלה לאחר התלבטויות לא מעטות, ולאחר ששמעתי גם את עמדתה של ר' יאח"ה - שהיתה מופקדת על חקירת יזמסקי בעניין החשדות נגדו לנטילת חומרים מהמשטרה ללא רשות - אשר התנגדה לעריכת ההסכם. פרקליטת המדינה, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים ופרקליטת מחוז דרום, שראו בחומרה את מעשי יזמסקי ואת קשריו עם גורמים שונים, התנגדו לעריכת ההסכם, אך בסופו של דבר החלטתי להנחות את מנהלי מח"ש - אשר צידדו בחתימה על ההסכם - לערכו.
23. נוכח החשיבות הציבורית שבדברים והפרסומים השונים והלא מדויקים שהיו בעניין זה, אפרט להלן בתמצית את הנימוקים שהביאוני להחלטה בעניין הסדר החסינות:
א. מר יזמסקי חשוד היה בכך שנטל ללא רשות חומרים הקשורים בתמלילי שיחות בחקירות שנערכו ביאחב"ל. דבר זה ראוי לגנאי בהיותו עבירה. ואולם, עדי מדינה - וכאן כאמור לא היה מדובר ב"הסכם עד מדינה" אלא ב"הסדר חסינות" - מטבעם של דברים אינם "טלית שכולה תכלת". לא אחת אף נחתמו הסכמים עם אנשים שהיה יותר מספק ביחס למהימנותם, ופעמים לא מעטות גם דובר בחשודים בעבירות חמורות ביותר. במקרה דנן, ענין היה לנו באדם המודה למעשה בכך שלקח חומרים ללא רשות מהמשטרה, אך לטענתו, הדבר נעשה על מנת לחשוף עבירות לכאורה שנעשו ביחידה בה שרת וכדי ליצור לעצמו מעין "פוליסת ביטוח".
ב. כאמור, צוין על-ידי מנהלי מח"ש, כי כמעט כל הטענות העובדתיות שהופיעו בתצהירו של מר יזמסקי מינואר 2002 אשר נבדקו על ידיהם, נמצאו נכונות. ניתן להניח, כפי שגם עלה מקריאת תמליל ראיון שהומצא לנו, שנערך עם יזמסקי במקום מושבו בקנדה באוגוסט 2002, כי לא כל הפרטים שמסר מדויקים, וחלקם נובע, מן הסתם, מתחושה סובייקטיבית של רדיפה, ומפרשנות שניתנה על-ידו עקב כך לדברים. ואולם, העובדה שהדברים שנבדקו נמצאו נכונים במישור העובדתי - ולא למותר לציין, כי בתחילת הדרך איש מאיתנו לא העלה על דעתו שיש ממש בדבריו - חייבה לדעתי, לבדוק לכל הפחות את טענותיו ולא לצאת מהנחה שהוא דובר שקר. יצויין עוד, כי גם ר' יאח"ה ואנשיה אשר חקרו את יזמסקי בקנדה ציינו - אף שעמדתם בנושא היתה כאמור שונה - כי אינם יכולים לומר שמר יזמסקי שיקר בדבריו באורח ברור. יוער גם, כי לאחר שמר יזמסקי נטל עימו שלא כדין חומר סודי שעה שעזב, בכעס, את עבודתו במשטרה, הופיע פרסום בעיתונות לגבי אופן טיפולה של יאחב"ל בהאזנות הסתר בתיקים רגישים, ובעקבותיו פתחה יאח"ה בחקירה נגד מר יזמסקי. חקירת יאח"ה לא העלתה את זהות המדליף, אם כי צוות החקירה הגיע למסקנה שככל הנראה אין זה מר יזמסקי.
ג. באשר לתועלת שתושג מעריכת ההסדר - ראשית, כפי שנמסר על-ידי מנהלי מח"ש לא ניתן היה לשלול את האפשרות שבידיו של מר יזמסקי קיים חומר נוסף שעשוי לסייע לחקירה, אליו לא הגיעו חוקרי מח"ש. מעבר לכך יש לזכור, כי המלצת מח"ש בהקשר הפלילי היתה לסגור את התיק מחוסר ראיות באשר למודעותו של ניצב מזרחי להפרת צו בית המשפט. לא מן הנמנע היה שעדות של מר יזמסקי תוכל לסייע בהקשר זה, הן מצד עצמה , והן באמצעות עימות בינו לבין עדים אחרים ואימות עדויותיהם.
ד. עוד יש לזכור, כי בידי מר יזמסקי מצוי היה חומר רב, הנוגע לפרטיותם של לא מעט אנשים ובכללם אישי ציבור בכירים. למערכת אכיפת חוק ודאי יש אינטרס שחומר כזה לא יימצא בידי גורם פרטי, בכדי שלא יתגלגל וייעשה בו שימוש לרעה שעלול לפגוע בפרטיותם של רבים. במסגרת ההסכם ניתן היה לפעול למסירתו של חומר זה והשבתו לידינו, וכך אכן נעשה . מר יזמסקי מוכן היה להתחייב שההסדר יחול רק על חומרים שימסרו לידינו ויהיו קשורים לחקירה. הבהרתי בהחלטתי כי ברור שככל שיתגלו חומרים אחרים לא יחול עליהם ההסכם, ולא תהא חסינות.
ה. הוסכם בדיונים בנושא, כי ככל הנראה החקירה כנגד מר יזמסקי בעניין זה לא תניב ממילא בנסיבות כתב אישום, שכן בהעדר הסכם לא ישוב לישראל, כך שה"תמורה" שנדרשה לא כללה למעשה ויתור על ניהול משפט נגדו, כי משפט כזה ככל הנראה לא היה מתקיים בכל מקרה. במצב דברים זה, אילולא נחתם הסכם חסינות, התוצאה היתה ששתי החקירות, הן זו של האזנות הסתר והן של יזמסקי, לא מוצו.
ו. לבסוף - אם כי לא אחרון בחשיבות - הדגשתי בהחלטתי את ההיבט הציבורי של עניין זה. וכך כתבתי אז: "המדובר, אין צורך לומר, בחקירה רגישה הנוגעת לדעתי במהות תפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית, ויש לה השלכות רבות על מידת אמון הציבור במערכת, אמון - החיוני לנו כל כך בעבודתנו . לדעתי, לא נוכל להסביר לציבור, אך ראשית כל לעצמנו, כיצד בחקירה כזו לא מיצינו כל דרך כדי להגיע לחקר האמת, ודחינו הצעה - הנראית על פניה סבירה נוכח כל הנימוקים שפורטו - לעריכת הסדר חסינות. דומני, שגם מנקודת מבטו של ניצב מזרחי יש חשיבות רבה למיצוי החקירה בעניין. מדוע איפוא להותיר את העננה, שתלווה מטבע הדברים כל החלטה שתתקבל בנושא ללא שנשמעה עדותו של מר יזמסקי, אם ניתן לקבלה ולאמתה או להפריכה כדי להגיע למיצוי האמת? לא אוכל להסביר זאת לעצמי, ולכן לא אוכל להסביר זאת גם לציבור או לבית המשפט, ככל שתוגש עתירה בעניין. אני מכבד דיעה אחרת, אך בסופו של דבר יש צורך בהחלטה והרי היא".
24. לאחר משא ומתן שהתנהל בין מנהלי מח"ש ובין עו"ד חנן גולד, בא-כוחו של מר יזמסקי, נחתם ביום 14.1.03 הסכם החסינות, ובמחצית השניה של חודש ינואר 2003, גבו חוקרי מח"ש עדות ממר יזמסקי במקום מושבו בקנדה. ההסכם הקנה ליזמסקי חסינות ממעצר ומהעמדה לדין בכל הנוגע לחשדות כלפיו בפרשה זו, וזאת תמורת מסירת עדות בפרשה שנחקרה בתיק זה, ומסירת כל החומר שלקח מהמשטרה לידי חוקריו.
25. יזמסקי טען בהודעותיו, ביסודו של דבר, את שטענו המשקלטים האחרים, וכך טען בין השאר, כי שיחות שנרשמו בדפי ההפקה כ"לא רלוונטיות" הועברו לניצב מזרחי, והשיחות הרלוונטיות שתאמו את הצו הועברו לגורמי ההערכה לתיוק בתיק הרגיל. בהתאם להסכם מסר יזמסקי לחוקריו דיסק עליו צרוב היה החומר אותו הוציא מיאחב"ל.
26. ככלל, מרבית טענותיו העובדתיות של יזמסקי אומתו עוד קודם לכן במסגרת חקירת מח"ש, וכך גם היו בידי החוקרים מרבית התמלילים שהיו בידיו. עם זאת, יש לציין, כי מבדיקת מח"ש עלה שברשות יזמסקי נמצאו מספר תמלילים נוספים. עדות יזמסקי תאמה איפוא ככלל לממצאי החקירה כפי שעלו מחומר הראיות ומהודעות שאר המעורבים, לרבות הודעות ניצב מזרחי עצמו.
27. ביום 3.3.03 התקבלה חוות דעת משלימה של פרקליטת מחוז דרום שהתייחסה בעיקרה להשלמת החקירה במסגרתה נגבתה עדותו של יזמסקי. מסקנת חוות דעת זו היתה כי את התיק נגד ניצב מזרחי יש לסגור מחוסר ראיות כאמור בחוות הדעת הראשונה ובאשר ליזמסקי עצמו, סברה פרקליטת מחוז דרום, כי הנסיבות והראיות מלמדות שהוא שיקר באשר למניעיו באיסוף החומר, הוצאתו מהמשטרה והשימוש שעשה בו מאז פרישתו ועד לחתימת ההסכם, וכי אין ראיה לכך שדאג להחזרת כל החומר שהוצא מהמשטרה. על כן לדעתה לא עמד יזמסקי בתנאי ההסכם ואין מקום לסגירת תיק החקירה נגדו.
28. פרקליטת מחוז דרום הוסיפה ופירטה במכתביה מיום 25.2.03 ו- 3.3.03, מדוע לדעתה לא עמד יזמסקי בהתחייבויותיו וביקשה השלמות חקירה נוספות בעניינו. מנהל מח"ש בתשובותיו מיום 28.3.03 ו6.3.03-, הביע את עמדתו לפיה אין מקום להשלמת חקירה כנגד יזמסקי מלבד אפשרות לעריכת בירורים בשני עניינים. ביום 9.3.03 הנחיתי את מנהל מח"ש להשלים חקירה בשני עניינים אלה, וב- 30.3.03 התקבלה תשובתו, לפיה גם לאחר השלמות החקירה שנעשו לא ניתן לומר שיזמסקי הפר את ההסכם, ועל כן ביקש מנהל מח"ש כי אנחה לקיים את התחייבות המדינה בהסכם באשר לסגירת התיק וביטול צווי המעצר נגדו. ביום 31.3.03 פניתי למפכ"ל המשטרה וביקשתיו להנחות כאמור את גורמי המשטרה הרלבנטיים. פרקליטת המדינה ביקשה במכתביה מיום 2.4.03 ו10.4.03-, כי אשקול מחדש את החלטתי זו, ובמכתבי מיום 5.5.03, השבתי כי לאחר בחינת הדברים החלטתי נותרה בעינה וכך גם בקשתי האמורה ממפכ"ל המשטרה. עם זאת ציינתי - נוכח מידעים שצורפו למכתבה של פרקליטת המדינה - כי "חשדות כנגד גורמים אחרים או חשדות כנגד יזמסקי עצמו בנושאים אחרים יכולים להיבדק, ככל שהמידע הקיים מצדיק זאת, במסגרת התיקים בעניינם של אותם גורמים שהוזכרו ... וכמובן על הנוגעים בדבר להידרש לכך פרטנית ככל הנחוץ".
29. כאן המקום להעיר, כי בכל התקופה בה התנהלה החקירה והתיק היה מצוי בדיון, היו אלינו פניות רבות בעניינו של יזמסקי וכן פרסומים שונים ומגמתיים המתארים מה נעשה או לא נעשה בעניינו, תוך ביקורת כלפי בהקשר זה. ניתן היה לכאורה בנקל לתת פומבי להחלטותי בענין יזמסקי מזה זמן, ובכך להדוף את הביקורת הלא מוצדקת, אך כמובן שנמנעתי מכך הן מחשש לפגיעה בחקירה והן בשל הנוהג לפיו איננו נותנים פומבי להסכמי חסינות מסוג זה או להסכמים עם עדי מדינה.
שאלת ההשעיה
30. במהלך הטיפול בתיק, לקראת סוף שנת 2000, עלתה שאלת השעייתו של ניצב מזרחי מתפקידו כראש אח"ק עד לקבלת החלטה בעניינו. היתה אף פניה מחבר כנסת לשר לבטחון פנים דאז בראשית דצמבר, ובעקבותיה פנה השר למפכ"ל, שהדבר מסור לסמכותו, וביקשו לבחון האם החומר שנאסף במהלך החקירה מצדיק את השעייתו של ניצב מזרחי. העניין הועבר להתייחסותנו וכל הנוגעים בדבר סברו, כי באותה העת, כאשר אין עדיין הכרעה בתיק לגופו, וההמלצה של מנהלי מח"ש היא העמדה לדין משמעתי ולא פלילי - אין מקום לנקוט בצעד של השעיה.
31. אכן, לא קל היה למערכת אכיפת החוק לתפקד בסיטואציה שנוצרה. מטבע הדברים, נפגעו במידה מסוימת - אף אם לא היה הדבר רצוי לאיש מהנוגעים בדבר - קשרי העבודה השוטפים בין ר' אגף החקירות במשטרה לבין היועץ המשפטי לממשלה, אם גם נמשכו מפגשים ושיחות, קרי, לא היתה פגיעה מהותית בעבודה. במכלול השיקולים, והגם שהובעה גם דעה אחרת, החלטתי באותה העת שיש מקום לתת משקל לזכויותיו של ניצב מזרחי, כאדם וכניצב במשטרת ישראל, ולא לפגוע בו כל עוד לא גובשו חוות הדעת הסופיות ולא התקבלה הכרעה לכאן או לכאן. זו היתה תוצאת האיזון שהיה צריך לעשות בין הפגיעה האמורה בתפקוד ובין השמירה על זכויותיו של ניצב מזרחי. צריך גם לזכור, כי כיהנו ומכהנים גורמים נוספים תוך כדי כך שהתנהלו ומתנהלות נגדם חקירות פליליות, וגם כאן הדעת אולי לא נוחה מכך, ובענייננו המדובר בקצין משטרה בכיר המנחה את השוטרים, אך באיזון הכולל נראה שבמדינה דמוקרטית, בה יש גם משקל לזכויות נחקרים, אין מנוס מכך .
משך הטיפול בתיק
32. מעת לעת הושמעה ביקורת מפי אישי ציבור ואנשי תקשורת מסוימים על השתהות הטיפול בתיק זה. פירטתי לעיל את השתלשלות הטיפול בתיק, על גלגוליו השונים. אכן, דעתי אינה נוחה מהשתהות טיפול בתיקים בכלל, ובתיקי אישי ציבור בפרט, ואני מפציר תדיר בפרקליטות ובמשטרה ומשתדל בעצמי לעשות כל מאמץ לסיים את הטיפול בתיקים אלה בהקדם נוכח הרגישות והחשיבות הציבורית המובנת. כשלעצמי, לעת הזאת, זהו התיק היחיד המונח להחלטה על שולחני, מעבר להחלטות שוטפות. היה צורך בהידרשות ספציפית לפרטים רבים. אוסיף, כי לא פעם יש לשיהוי סיבות אובייקטיביות של מחסור בכח אדם ומשאבים, שאמנם אינן מתקבלות על לב בדימוי הציבורי וב"מבחן התוצאה", אך שומה עלינו להזכירן. לחקירה זו, כמפורט לעיל, היה ליווי צמוד מטעם הגורמים הבכירים ביותר בפרקליטות המדינה ומטעמי, וזאת בשל הרגישות המובנת והסיטואציה הלא פשוטה בה נחקר ראש אגף חקירות. ביקשתי כל העת בכתב ובע"פ לזרז את החקירה כמה שניתן, אך צריך לזכור שמדובר היה בהיקפים גדולים של חומר ובנחקרים רבים ועל כן בנסיבות אלה, פרק זמן של כחמישה חודשים בהן הסתיים השלב הראשון של החקירה נראה מתקבל על הדעת. כמפורט לעיל, בוצעו השלמות חקירה במספר עניינים שארכו זמן נוסף, ולאחריהן הוכנו חוות דעת בעניין על-ידי הנוגעים בדבר וקיימתי שיחות והתייעצויות נוספות, תוך התלבטות לא מעטה, וכך הגענו עד הלום. אוסיף תודה מרובה לעו"ד סיגל גולן-עתיר, מנהלת מחלקה ביחידת הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים ולעוזרי עו"ד רז נזרי על טרחתם המסורה.
ממצאים עובדתיים
33. להלן יפורטו ממצאי החקירה בעיקריהם. הפירוט המלא, לרבות דוגמאות, מצוי במסמך נפרד.
צווי ההאזנה לקווי הטלפון של מר דוד אפל
34. הצו הראשון ניתן ב26.11.98-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר אפל. נימוקי הבקשה - חשד למעורבות בהאזנת סתר לשר אלי ישי. ניתן צו להאזנה לקוי הטלפון להם התבקשה האזנה, ונקבע כי "תמלול יבוצע רק משיחות בקשר לעבירה המיוחסת".
35. הצו השני ניתן ב14.12.98-, על ידי שופט אחר. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר אפל. בבקשה זו לא צוין כלל החשד להאזנת סתר, אלא צוינו נימוקים רחבי היקף, שעיקרם חשד להשתלטות על קרקעות ונכסי נדל"ן, תוך שימוש באמצעים בלתי כשרים וניצול קשרים פוליטיים וממשלתיים. ניתן צו להאזנה לקוי הטלפון להם התבקשה ההאזנה, ונקבע בו כי "לא יתומללו שיחות אלא אם החשוד צד להן או נזכר בהן, ובנושא החקירה בלבד".
צווי ההאזנה לקווי הטלפון של מר אביגדור ליברמן
36. הצו הראשון ניתן ב31.12.98-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן. נימוקי הצו הינם נימוקים רחבי היקף. חלקם חופפים לנימוקי הצו השני בענין מר אפל, תוך ציון הקשרים בין השניים. בנימוקים מצוין, בין השאר, כי שיטת הפעילות של מר ליברמן היא טווית קשרים בארץ ובעולם לקידום האינטרסים האישיים שלו ושל מקורביו, תוך ביצוע עבירות פליליות. ניתן צו להאזנה לקווי הטלפון להם נתבקשה ההאזנה, ונקבע בו, כי לא יתומללו שיחות אלא בנושאי החקירה.
37. הצו השני ניתן ב29.3.99-. הבקשה היתה להאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן. בנימוקי הצו צוינו ממצאים שונים מהאזנות הסתר שבוצעו במסגרת הצו הראשון, שיש בהם כדי לחזק את החשדות נגד מר ליברמן. לא צוין בבקשה כי הועלו על הכתב תקצורים ואף תמלולים של שיחות פוליטיות רגישות ביותר. הצו ניתן "כמבוקש". ההאזנה לקווי הטלפון של מר ליברמן נפסקה עם בחירתו לכנסת, ב19.5.99-.
צו ההאזנה לקו הטלפון של מר מיכאל גורולובסקי
38. ב25.4.99- ניתן צו להאזנת סתר לקווי הטלפון של מר גורולובסקי. נימוקי הצו הינם בעיקרם החשדות השונים נגד מר ליברמן, אשר מר גורולובסקי שימש כעוזרו. הצו ניתן להאזנה לקווי הטלפון להם נתבקשה ההאזנה, לתקופה של חדשיים, ונקבע בו כי "לא יתומללו שיחות אלא בנושאי החקירה".
שיטת העבודה בביצוע הצווים להאזנת סתר בעניין ליברמן, אפל וגורולובסקי
39. תיאור זה נסמך על הודעות מכלול העדים בתיק: גורמי ההאזנה, ההערכה והפיקוד, לרבות ניצב מזרחי עצמו. בטרם נתמצת את העולה מהעדויות לגבי שיטת העבודה בביצוע צווים אלה, נביא להלן מספר דוגמאות לעדויות אנשי היחידה בענין זה:
משקלט א' מסר:
"אני רוצה לציין שלמיטב זכרוני הורידו לנו נוהל, כמה שזכור לי ראש מחלק שלי אמר לנו מפורשות שבשיחות שלגבי תכנן עולה ספק שהם רלונטיים או לא יש בכל זאת לתקצר אותן והן יתויקו בתיק נפרד, מכיוון שאין לנו תמונת מצב מלאה ואין אנחנו יכולים לקבוע או להחליט לגבי הרלוונטיות שלהן".
ובהמשך:
"ש: להיכן הועברו התקצירים והתמלילים הפוליטיים והאישיים?
ת: הוסבר לנו למיטב זכרוני שכל השיחות עליהם אתה מדבר תויקו בקלסר נפרד ובמידה ויסתבר שזה לא רלוונטי לנושא התיק הכל יגרס… הוסבר לנו מההתחלה שאנחנו בורג קטן במערכת ולא עלינו להחליט מה רלוונטי ומה לא, לכן בהעדר תמונת מצב מלאה בנוגע לתיק עלינו לתקצר לרשום בפרפרזה את כל השיחות להן יש נטיה פוליטית ולהמתין להוראות מה הלאה".
משקלט ב' מסר כך:
"ש: האם במהלך השרטוט תקצרת / תמללת שיחות בעלות אופי "פוליטי" או "אישי".
ת: כן. תקצרתי, אני לא זוכר אם "תמללתי" שיחות "פוליטיות", בהנחיית רמ"ח שרטוט, שאמר שמזרחי מעוניין לקרוא אותם, גם כן העברנו אותם באופן מופרד, זה לא היה לתיק החקירה אלא היה דף שהיה פשוט מיועד רק למזרחי. כמו כן נאמר שלא יעשה בו שימוש, נאמר שאני כאילו "ממודר" ופשוט מזרחי מעוניין לעיין בשיחות האלה, זה מה שנאמר לי…
… קבלתי הנחיה מרמ"ח שרטוט לתקצר או לתמלל, אני לא זוכר, ולהעביר אותם באופן נפרד למזרחי, כמו כן נאמר לי שהשיחות האלה אינן הולכות לתיק החקירה ויש דברים שמזרחי יודע ואני לא יודע.
ש: האם היו מקרים נוספים פרט לחקירה הזו שנהגת באופן דומה, קיבלת הנחייה דומה להנחיה הזו לתמלל בניגוד לצו?
ת: שיחות שהעברנו בנפרד, אני לא זוכר בשום פרשיה אחרת".
משקלטת ג', מ"מ ר' מחלק האזנות ביאחב"ל בתקופה הרלבנטית, מסרה:
…"לגבי הפרשיה הספציפית הזו, נוהל העבודה היה שונה, מלכתחילה נאמר לנו על יד מפקדנו רפ"ק הניגמן וע"י תנ"צ מזרחי בעצמו שהיות והנושא והפרשיה מאוד רגישה ונוגעת באישים ציבוריים, הוא מבקש להיות "המסננת" במקום קצינת הערכה, הווי אומר, שיחות שיש לנו לגביהן אם הן קשורות לפרשה או לא עלינו לכתוב אותן בנפרד ע"י דפי האזנות סתר … תנ"צ מזרחי הסביר לנו לכל עובדי המחלק, שישנם פרטים שאנחנו לא מודעים להם ולא יודעים אותם, או מתוך העובדה שהם מסווגים או בגלל שהם רבים ואי אפשר להלאות אותנו בפרטים רבים. מה גם שהוא מזרחי עורך דין במקצועו והוא יכול יותר מאיתנו להפעיל שיקול דעת אם השיחה קשורה או לא קשורה לפרשה. הוא גם היה ר' צוות החקירה כמפקד היחידה"…
בהמשך:
…"לגבי אותן שיחות שהיה ספק, הן הועלו על הכתב כפי שציינתי בכתב יד והועברו ישירות לא דרך קצינת הערכה ישירות ביד מאותו משקלט לתנ"צ מזרחי"…
וכן:
"אני רוצה לעשות הפרדה בין שיחות חולין משפחה ילדים מה שנקרא לבין שיחות אחרות לא קשורות לכאורה. כמו שיחות פוליטיות לדוגמא. לגבי שיחות משפחה ילדים, שיחות חולין המשקלט היה קובע שזה שיחת חולין ורושם אותה כשיחת חולין. כפי שציינתי הסביר לנו תנ"צ מזרחי שיש המון פרטים שאנו לא מודעים אליהם והוא לא יכול לפרט אותם, לכן עלינו למלא את ההוראה שלו ושיחות כמו שיחות פוליטיות או שיחות אחרות שעל פניהן נראות לנו כמשקלטים לא קשורות, עשויות להיות קשורות ולכן הוא זה שרוצה להיות המסננת. אנו ראינו בו במזרחי אוטוריטה מקצועית מפקד ומשפטן וסמכנו עליו שהוא יודע מה הוא מדבר ולכן מלאנו את ההוראה כפי שניתנה, כמובן עם שיקולים מקצועיים כפי שציינתי. אותן שיחות שהועברו אליו היו תמיד בכתב יד ובגדול נכתב לראש העמוד "למזרחי בלבד" כדי שלא יהיה ספק שהדף הזה לא יוצמד בטעות לתיק האזנה שאותה מנהלת אותה קצינת הערכה.
ש: האם זכורים לך תיקים נוספים, פרשיות אחרות בהן נהגת באותו אופן, אני מתכוון שמפקד היחידה היה ה"מסננת"?
ת: לא , לא זכור לי"…
40. מאחר שמהתייחסויות העדים כאמור, עולה כי שיטת העבודה לגבי האזנות הסתר לליברמן, אפל, וגורולובסקי , היתה דומה, יתואר להלן תהליך העבודה לגביהן במשותף.
41. שיחות שנקלטו, אשר המשקלטים סברו כי הן מתייחסות במובהק לעבירות הנחקרות - תוקצרו או תומללו על ידי המשקלטים, נכתבו ב"דפי ההפקה" כ"שיחה מתוקצרת בדפים" וכיוצ"ב, הועברו אל קצינת ההערכה, ותויקו ב"קלסר העמדה" בהתאם למספרה, וזאת, כמקובל לגבי כל צו האזנת סתר.
42. מעבר לכך, העביר תנ"צ מזרחי למשקלטים, בדרך כלל באמצעות שרשרת הפיקוד, הנחיות יחודיות לגבי העלאה על הכתב של שיחות במסגרת צווי האזנה אלה. טיבן של הנחיות אלה היה כי בסינון השיחות על המשקלטים להפעיל שיקול דעת מוגבל ולהעלות על הכתב שיחות נוספות: שיחות לגביהן למשקלט יש ספק אם הן קשורות לחקירה, שיחות שיש בהן עניין כלשהו שיכול בעתיד לתרום לחקירה, לרבות שיחות העשויות להיות קשורות לפוליטיקה.
43. ניצב מזרחי עצמו, מסר (בין השאר) כך (ההדגשה לא במקור):
"…מה שבעיני הערכה הוא נוגע, בעיני המשקלט לא ברור לו איך זה מתחבר, לכן בתחום הזה בשיחות הרגישות שהיתה התלבטות, היו צריכות להגיע דרך הצנרת שציינת אותה קודם ולא לשוטט בכל מיני מקומות, בדיוק כמו השיחה של ראש הממשלה שאנחנו מדברים עליה שחצי ממנה או שלושת רבעי ממנה היא שיחה פוליטית מובהקת מה לעשות. מבחינת המשקלט היא בעייתית לתמלול, אבל (על) פי ההנחיות כמו שאמרתי קודם, תפנה דרך הצנרת דרך קצינת הערכה עד ראש היחידה בייחוד אם מדובר בראש הממשלה. לכן על מנת שתהיה אחריות טוטאלית ושלא תהיה התלבטות, אמרתי חברה להביא את הכול, לתקצר ולהביא אלי. אלמלא המנגנון הזה, השיחה הזו בכלל לא היתה עולה על השולחן, נקודה. לכן המנגנון הזה בא להשלים את הפרובלמטיקה של התגברות על זה שלא ילכו לאיבוד חומרים שצריכים להשגיח עליהם, כי אלמלא המנגנון הזה השיחה הזאת לא היתה מונחת על השולחן בכלל וכמוה גם אחרות". .
44. אותן שיחות שלפי הבנת המשקלטים לא התייחסו במובהק לעבירות הנחקרות, הועברו על ידי המשקלטים, ועל גבי דפי התקצור או התמלול צוין: "לא לתיוק", "למזרחי", "א.ל" וכיוצא באלה.
45. להלן ייקרא מכלול השיחות אשר הועברו על ידי המשקלטים לתנ"צ מזרחי, במסגרת ההנחיות היחודיות לתיקים אלה - "השיחות הנוספות".
46. עובדי היחידה הדגישו בעדויותיהם את הקושי הקיים תמיד, וודאי בתיקים אלה, לדעת "בזמן אמת" אילו שיחות קשורות לחקירה ואילו אינן קשורות. כך, לדוגמא, הסבירה קצינת ההערכה בתיקים אלה: "הרבה שיחות שחשבתי שהן פוליטיות בלבד ונשאר בדפים של מזרחי ולאחר מכן הוברר שהן קשורות קשר הדוק לנושא החקירה. קשה מאוד היה לדעת בזמן אמת מה היה נושא החקירה ומה לא…". בשלב הראשון - שארך ככל הנראה זמן קצר - הועברו רישומים אלה רק לתנ"צ מזרחי. בשלב השני - לאחר שרמ"ח הערכה הביעה בפני תנ"צ מזרחי תרעומת על שיטת עבודה זו, הועברו רישומים אלה ראשית לקצינת ההערכה, בנפרד מחומר ההאזנה המיועד ל"קלסר העמדה", כמוסבר לעיל. קצינת ההערכה קראה את השיחות הנוספות. שיחות שלהערכתה ולהבנתה לא נגעו ישירות לחקירה הועברו על ידה ישירות לתנ"צ מזרחי. שיחות לגביהן קבעה כי ראוי שיועברו ל"קלסר העמדה" "הולבנו" והועברו ל"קלסר העמדה". קצינת ההערכה מסרה כי פעמים רבות "הלבינה" שיחות, שכן היו קשורות לנושא החקירה, והעברתן במסגרת "השיחות הנוספות" נבעה מחוסר הבנה של המשקלטים את היקף החקירה.
47. בסופו של התהליך, אם כן, מצוי אצל קצינת ההערכה "קלסר העמדה", ובחדרו של תנ"צ מזרחי מצויות "השיחות הנוספות" .
48. השוואה בין "קלסר העמדה" ל"שיחות הנוספות" מאותה עמדה, כפי שהן מצויות ב"קלסר הפוליטי" מעלה, כי ב"קלסר העמדה" מצויים תקצורים ותמלולים מועטים ביותר, כאשר לגבי רוב השיחות מצוין "לא רלוונטי לצו". למעשה חל היפוך היוצרות, כאשר "השיחות הנוספות" - קרי, ה"פוליטיות" וה"אישיות" - מהוות רובו של החומר שהופק מהעמדות . דברים אלה, בנושא רגיש זה, מדברים בעדם .
49. אופן פעולה זה נהג ביאחב"ל תקופה לא קצרה, עד לישיבה בנושא שנערכה ביולי 1999 עם הגב' נאוה בן-אור, אז - מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.
50. קווי הטלפון להם בוצעה ההאזנה היו של מר דוד אפל - הקשור עם אנשים מרכזיים בתנועת הליכוד, מר אביגדור ליברמן - שאמנם לא מילא כל תפקיד ציבורי אותה עת , אך היה בעל קשרים יומיומיים עם גורמים במשרד ראש הממשלה, לרבות ראש הממשלה, וכן עם גורמים פוליטים מרכזיים, ומר גורולובסקי - המקורב ומסייע למר ליברמן.
51. תקופת ביצוע ההאזנות - ההאזנות נערכו בתקופה שקדמה לבחירות שנערכו במאי 1999, וסמוך לאחריהן.
52. מטבע הדברים, נערכו בקווים המואזנים שיחות רבות הנוגעות לקשרים בין הגורמים השונים בצמרת תנועת הליכוד, למהלכים בלשכת ראש הממשלה, למהלכים הפוליטיים העתידיים, לקשרים השונים בין מועמדים ולהקמת מפלגתו של מר ליברמן, ובכללן הערכות פוליטיות, וכיוצ"ב. בנוסף, הועלו על הכתב גם שיחות של עיתונאים בכירים בתקשורת האלקטרונית והכתובה עם המואזנים לפי הצווים, שיחות שעסקו בעניינים פוליטיים, הערכות פוליטיות ושיחות רכיל.
53. בעקבות הנחיותיו של תנ"צ מזרחי, כפי שפורטו לעיל, הועברו "השיחות הנוספות" ובכללן השיחות בעלות התוכן הפוליטי לעיונו. הקשר של שיחות אלה לחקירה היה בחלק גדול מהמקרים שולי, ולעיתים לא התקיים כלל קשר כזה. העובדה שמידע זה מצוי בידיו של קצין משטרה בכיר, מבלי שהדבר ידוע לגורם נוסף כלשהו, למעט אותם פקודים של תנ"צ מזרחי שנטלו חלק במלאכה במסגרת הוראותיו, בעייתית ביותר. על מנת לסבר את האוזן, במסגרת "השיחות הנוספות" הועברו שיחות של ראש הממשלה דאז, מר בנימין נתניהו, עם מר ליברמן ומר אפל לגבי מהלכים פוליטיים עתידיים; שיחה של מר ליברמן עם עורך הסקרים שלו באשר לתוצאות הסקרים ועוד. אכן, בשיחות לא נעשה ככל הנראה שימוש מחוץ ליחידה, ויש גם לשקלל נקודה זו בהחלטה בתיק דנא, אך הבעייתיות היא עצם העלאתן על הכתב בשעה שהצווים מגבילים כאמור לעיל.
54. ראויה לציון גם העובדה כי במחשב של קצינות ההערכה נמצא מסמך מפורט שכלל ניתוח פרטני של קשריו הפוליטיים של מר אפל עם עיתונאים, פוליטיקאים, אנשי פרסום ועורכי דין. במסמך זה נעשה שימוש במידע שהופק משיחותיו של מר אפל, שיחות שהרלבנטיות לחקירה, לפחות של חלקן, מוטלת בספק, אם לא למעלה מזה.
55. לא נמצאה כל ראיה כי תנ"צ מזרחי העיר למי מפקודיו, כי העברת תקצור או תמלול כלשהו ממכלול "השיחות הנוספות" עברה את גבול הלגיטימיות. אכן, ייתכן שהעדר ההערות עולה בקנה אחד עם אמונתו של תנ"צ מזרחי - בעת ביצוע הדברים כמו גם בעת חקירתו - כי זו היתה הדרך הנכונה לאזן בין האינטרסים הסותרים של תכנם של צווי האזנות הסתר על הגבלותיהם כפי שפורטו מזה, והצורך בקידום החקירה מזה. ואולם, העובדה היא שמחד גיסא נוהלו הדברים כפי שיתואר להלן ביחידה גופה, ומאידך גיסא לא נועץ תנ"צ מזרחי בדרג ממונה משטרתי או פרקליטותי, והשיחות הללו הצטברו והלכו הצטברו והלכו, בלא שנעשה מאמץ לבדוק אם הן תואמות את הצווים. זאת, עד למועד בקיץ 1999 בו, בעקבות פניה מתוך היחידה, הופנה הנושא להנחיית הפרקליטות.
56. כפי שנראה בהמשך, מסרו אנשי היחידה עצמם כי הם סברו שנעשה כאן דבר לא תקין, אך כעולה מהדוגמאות שלהלן לא נתקבלה כל הערה ולא נמסרה להם כל הנחיה מתנ"צ מזרחי בהקשר זה. להלן מספר דוגמאות בהקשר זה של עדויות אנשי יאחב"ל:
סנ"צ הניגמן, בתקופה הרלבנטית רפ"ק ור' מחלקת ההאזנות בתקופה הרלבנטית, מסר כך:
"כל חומר שהועבר על ידי עד לעצם ימים אלה לא הוער לי פעם אחת או חצי פעם שחומר שהעברתי למפקד היחידה או לנצ"מ לאה ליפשיץ, שהחומר חורג כהוא זה מהצו. זכור לי שהיו טרוניות של משקלטים, לכן ערבתי מספר פעמים את סנ"צ חיים אפרגן שהוא המפקד שלי, הוא הגיע למשרדי, אספנו את כל האנשים והוא אמר להם לגבי הצו לגבי ההגבלות וגם הנחה אותם מה לעשות".
ובהמשך:
…"אני רואה חובה לציין בפניך, שלא נאמר לי ולא הוער לי אפילו פעם אחת על ידי אף אחד מגורמי הפיקוד, אם זה סנ"צ איפרגן שהוציא את הצווים וברור שהיה מודע להגבלות, נצ"מ סימון פרי שיש לו אחריות פיקודית על זרוע חשיפה ולא על ידי נצ"מ לאה ליפשיץ שהיתה מקבלת את החומר המוגמר שלי והן על ידי מפקד היחידה או סגנו לוין שגם היה מודע לזה. לא הוער לי על שיחות שנעשו שהם לא רלוונטיות או בניגוד לחוק או בניגוד לנהלים"…
סנ"צ הניגמן חזר על הדברים בהודעה נוספת:
…"לא הוער לי דבר, לא אז ולא היום, לא עד היום שהדברים שנעשו לא חוקיים, לא נאמר לי שאיננו נוהגים כשורה ובניגוד לחוק ובעצם קבלת הדברים והעברתם הלאה כמובן יש לקחת בחשבון שיש עוד מאות שיחות שסוננו על ידי או שנאמר למשקלטים שהתייעצו איתי, לא לבצע את השיחות וכפי שלקחתי אחריות פיקודית אני מצפה שגם מפקדי שפרטתי מעלה ייקחו את האחריות וידבקו בדברים שהתקבלו על ידם כי עצם אי החזרת הדברים או אי הערה על הדברים שנעשו סימן שהדברים היו מקובלים עליהם ואמונים עליהם"…
וכן:
…"כפי שאמרתי בכל העדויות שלי, עצם אי ההחזרה או עצם אי התרעה או ההודעה, על כתיבת דברים שבניגוד לחוק או שלא בהתאם להוראות, סימן שמי שקיבל אותן או קרא אותם או עיין בהם ומבחינה פיקודית לא העיר להם על כך, סימן שהם נהגו כשורה ובהתאם לרוח הרצון של הפיקוד. הכוונה להבהיר את הנקודה, מפקד שמקבל את דברי פקודיו או את מעשי פקודיו או את ביצוע תפקידי פקודיו ולא מעיר על כך, סימן שהתנהגו בהתאם לצפיות המפקד וענו על הקריטריונים"…
ובהודעה נוספת:
…"כפי שאמרתי בעבר, כל החומר היה בקלסר מכל עמדות השרטוט, שהיה מגיע לעיונו של מזרחי מידי יום ביומו, עם הדגשה על מידי יום ביומו, על ידי או על ידי אחרים שהיו מעלים את זה למזכירות לעיונו של מזרחי ובסוף היום או לעיתים ביום שלמחרת, כשהיה מסיים היה מועבר אליי הקלסר בחזרה. מדי יום ביומו איפרגן היה מגיע לשרטוט, קורא את החומר, מתעדכן בישיבות שוטפות בחומר שהופק, היה מתעדכן על ידי אנשים שלי בערב כפי שציינתי קודם. כמובן שלאה וקצינת הערכה שהיתה מטפלת בתיק היתה מקבלת את כל החומר שהיה מופק, מתייקת אותו אצלה, מקבלים את החומר וחשוב שוב להדגיש ואני עומד על כך שמזרחי היה כל יום, היה מקבל את הקלסר ממני עם כל החומר ללא יוצא מן הכלל ולא הייתי מקבל את הקלסר מבלי שעיין בו והיה חסר לי אם הייתי מפספס יום, הייתי מקבל מיד טלפונים להעלות את הקלסר"…
נצ"מ לאה ליפשיץ, ראש מחלק הערכה, מסרה:
"ש: האם זכורים לך מקרים בהם פיקוד היחידה נזף/העיר למשקלטים על כך שהם תמללו או תקצרו שיחות שאסור היה לתמלל לתקצר, שיחות פוליטיות, שיחות בין עו"ד לקוח, שיחות אינטימיות?
ת: לי לא זכור, לגבי עורך דין לקוח אולי, אני לא, אני לא הייתי נוכחת".
57. באשר למודעותו של תנ"צ מזרחי להגבלה בצו ההאזנה למר ליברמן, מסרה נצ"מ לפשיץ כי להערכתה ידע תנ"צ מזרחי על ההגבלה בצו.
נצ"מ איפרגן, בעת הרלבנטית ראש מפלג איסוף ביאחב"ל, שהופיע בדיונים השונים בבית המשפט, מסר בענין זה: "ההגבלה בצו היא לכל מי שעובד עם הצו. ראש יאחב"ל אני לא חושב שאני מעדכן אותו בהגבלה. אני לא חושב שעדכנתי אותו בהגבלה".
מהודעות שאר עובדי היחידה לא נמצאה ראיה למודעותו של תנ"צ מזרחי להגבלה בצו.
58. כך או אחרת, מתעוררת השאלה האם לא היה הכרח במקרה דנן שתנ"צ מזרחי יבדוק את הצו, בהתחשב בתפקידו המרכזי בחקירה. שאלה זו תידון בהמשך, אך נאמר כבר כאן כי לכאורה מתחייב הדבר דווקא מרגישות החקירה מזה ומן הצורך בכיבוד החוק מזה. נוסיף כאן, כי שאלה שעלתה בטיפולנו בתיק היא תמלול שיחות מול תקצורן, כשלכאורה הדרך להתגבר על מגבלות הצווים היתה "תקצור" - ולוא גם מפורט - שאינו תמלול מלא. באופן "פורמלי" לא היתה בשיטה זו חריגה ממגבלות הצווים; באופן מהותי - שאני. יצויין, כי גם במסמך ההנחיות שיצא בעקבות המפגש עם מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה נאמר במפורש שהגבלת השופט "לא יתומללו…" אוסרת גם תקצור, שכן הכוונה היא שלא יועלו כלל שיחות על הכתב.
רישום "השיחות הנוספות" בדפי ההפקה
59. נוהל הפעולה האמור, של העברת "השיחות הנוספות" אל תנ"צ מזרחי עורר שאלה לגבי אופן הרישום של "השיחות הנוספות" ב"דפי ההפקה" - דפים המצורפים לתמלולים ותקצורים, ובהם מציינים המשקלטים לגבי כל שיחה, בין השאר, האם הועלתה על הכתב אם לאו. חקירת מח"ש העלתה כי דרך הפעולה שננקטה היתה - לעיתים, רישום בדפי ההפקה "לא רלוונטי לצו" על אף שבפועל העלו על הכתב את השיחות במסגרת "השיחות הנוספות"; לעיתים רישום מלכתחילה בדפי ההפקה "פוליטיקה" "תוקצר למזרחי" וכיוצ"ב, ולאחר מכן, עוד באותו יום, ככל הנראה בעקבות קבלת הנחיה כי אכן מדובר בשיחה לא רלוונטית לצו - שינוי הרישום ל"לא רלוונטי לצו". התוצאה המעשית, מכל מקום, היתה כי, ככלל, הרישום בדף ההפקה משקף את השיחות המצויות ב"קלסר העמדה" ולא את "השיחות הנוספות", קרי, שיטת עבודה שמקומה לא יכירנה בארגון מסודר המטפל בחומרים רגישים. גורמי הפיקוד השונים הסירו בחקירתם כל אחריות לאופן הרישום בדפי ההפקה, וטענו כי הדבר נעשה באחריות המשקלטים בלבד. לא נמצאה ראיה כי תנ"צ מזרחי עצמו ידע כי כך נעשה הרישום בדפי ההפקה, ואולם ניצב מזרחי טוען בעצמו בהתייחסותו הכללית להתנהלות היחידה - בצדק - כי האחריות כולה שלו; סבורני כי במסגרת זו היה עליו לבדוק את הנעשה כשהחומרים מצטברים בידיו והוא עומד על טיבם. עם זאת יש בענין אופן הרישום בדפי ההפקה כדי להמחיש את הבעייתיות באופן התנהלות הדברים, כתוצאה מסתברת של העמימות לגבי מעמדן של "השיחות הנוספות" המועברות "לא לתיוק" וכיוצ"ב. כאמור לעיל: התוצאה הסופית, מכל מקום, היא כי בדפי ההפקה, נערך רישום שאינו משקף את השיחות שהועלו על הכתב.
60. להלן מספר דוגמאות מעדויות המשקלטים בענין זה:
משקלטת ד' מסרה כך:
…"אם השיחה היא שיחה חסרת תוכן, היא מופקת כשיחת חולין ואילו לשיחה שיש בתוכן שנאמר בה משהו שיכול לקדם את החקירה אך מפאת הגבלות הצו אי אפשר לפרט אני ניגשת למפקדי מסבירה את מה שנאמר שם ולמה זה מוגבל בצו ומבקשת מהם פתרון לבעיה… אם לשיחה להערכתו של מפקד לא היתה חשיבות היא הופקה כשיחה רגילה שיחת חולין, ואילו אם היה בה "בשר" ממש, היא תוקצרה לדף שהופק לקלסר של מזרחי אך בדף ריכוז שיחות היא נרשמה כלא רלוונטית לצו. אך מכלל השיחות שאני הפקתי היו מקרים מעטים מאוד של תופעה כזאת.
ש: האם הדבר נראה לך תקין, בעצם בדף הריכוז את "מדווחת" על אותן שיחות כלא רלוונטיות לצו בעוד שבפועל למרות אותה "הצהרה" את כן "הפקת" / "תקצרת" / "תמללת"?
ת: הדבר אכן לא נראה לי תקין וכפי שהזכרתי קודם בקשנו, בקשתי מזכר בכתב מעין אישור לדבר ממפקד היחידה אך הוא לא התקבל"…
משקלט א' מסר:
"ש: כיצד צוינה השיחה שהועברה "לא לתיוק" בדף הריכוז של השיחות שהופקו באותו יום?
ת: השיחה הזו כנראה נרשמה כ"לא רלוונטית" בדף הריכוז.
ש: האם אתה לא חושב שיש כאן משום הטעיה?
ת: פעלתי לפי הוראות.
ש: מי הנחה אותך לרשום על גבי דף הריכוז "הופק" שיחות שכן הופקו תחת הכותרת "לא רלוונטי"?
ת: הוראה ישירה של ראש המחלק שהועברה בישיבת מחלק"…
משקלטת ג' מסרה:
"לגבי אותן שיחות שהועברו למזרחי, נרשמו כלא רלוונטיות לצו. היה ותנ"צ מזרחי לאחר עיונו בכתב היד של המשקלט, קבע ששיחה מסוימת אכן קשורה לפרשה ויש לציין אותה בוורד, דרך קצינת הערכה היה מעביר הוראה לכתוב אותה כשיחה הקשורה לפרשה".
61. מעבר לרישום שלא תמיד שיקף את מה שנעשה בפועל עם השיחה, התגלו גם דפי הפקה בעלי "רישום כפול". לצורך הבדיקה שביקשתי לערוך בינואר 2002 נתבקש מהמשטרה כל החומר הקיים לגבי תיקים אלה, ומיאחב"ל הועברו אלינו, יחד עם "הקלסר הפוליטי" כ25- דפי הפקה מ1999- המתייחסים להאזנות שהועברו לתנ"צ מזרחי "בזמן אמת". במהלך החקירה, באפריל 2002, הועברו לחוקרי מח"ש דפי הפקה מ1999- לגבי כל ההאזנות נשוא החקירה. מהשוואה בין שני סוגי דפי ההפקה שצוינו לעיל, עלה כי לגבי שיחות שנרשם לגביהן בדפי ההפקה המקוריים "תומצת למזרחי", הרישום בדפי ההפקה שהועברו באפריל 2002 היה שונה, ונרשם "לא רלוונטי".
62. לאחר שהוצגה בפני סנ"צ הניגמן דוגמא לרישום הכפול, כאשר לגבי אותה שיחה נרשם בדף הפקה אחד כי השיחה תומללה למזרחי, ובדף הפקה שני - "למזרחי", מסר סנ"צ הניגמן:
"אחרי שאתה מציג בפני שתי הפקות, שתי דפי הפקות חומר של עמדה 670 מה4.1.99- אני מופתע עד מאוד מהדברים שנעשו כביכול בצורה כפולה. חד משמעית אינני יודע, אני מניח שהסיבה נעשתה לכסות על דברים, לדעתי אחרי מעשה. קשה לי להאמין שמישהו עשה את זה מרצונו. אני גם לא מעלה בדעתי על מישהו ספציפי שיכול לבצע זאת… מרגיש נפגע אישית נפגע שנעשו דברים אצלי במחלק בלי ידיעתי"…
63. בהעדר רישום מסודר, השאלה האם "השיחות הנוספות", אשר הועברו במהלך חקירת מח"ש, משקפות את מכלול "השיחות הנוספות" שהועברו אל תנ"צ מזרחי (כתוארו אז), מצויה בידיעתו הבלעדית של ניצב מזרחי, ולא הובהרה דיה: לענין זה מסר ניצב מזרחי בהודעתו הראשונה (שורה 397) כי לגבי "השיחות הנוספות", גם אם נמצאו "לא רלוונטיות", הן הושארו ולא הושמדו, וזאת "על מנת למנוע לזות שפתיים. מאותו סוג שבו אנחנו מואשמים בתצהיר של סטאס" (יזמסקי). בהודעה מאוחרת יותר (מס' 15ד) מסר ניצב מזרחי כי אינו זוכר אם "שיחות נוספות" נגרסו או לא נגרסו.
התייחסות אנשי יאחב"ל להוראות הייחודיות שניתנו לגבי הטיפול בתיק זה
64. מהודעות המשקלטים בתיק עולה כי השאלה האם העלאת השיחות על הכתב בהתאם להנחיות שתוארו לעיל אינה מנוגדת לצווי בית המשפט, עלתה על ידיהם לאורך כל התקופה, והועברה, מטבע הדברים, בעיקר אל מפקדם הישיר - ראש מחלק ההאזנות, רפ"ק (כדרגתו אז) הניגמן. מהודעות המשקלטים בתיק עולה כי תגובתו היתה כי עליהם למלא את ההוראות שניתנו על ידי הפיקוד, וכי הציע להם לפנות ישירות לתנ"צ מזרחי בענין. רפ"ק הניגמן עצמו טען בהודעותיו, באופן כללי, כי התריע על כך בפני מפקדיו לדרגותיהם השונות, ואף ציין כך:
"מה עוד שלא נשכח את ניסיונם הרב של מפקדי כולל ניסיונם במשפטים בחוק בעריכת דין, ולעולם לא הוער לי על ידם, נהפוך הוא, אני עוד מיתנתי את תובענותם הרבה ויבוא יום והדברים אם יצטרכו להתברר בבית המשפט, אני מקווה שלא אני אהיה הש"ג אלא שידעו לקחת אחריות…".
65. יצוין כי מחומר הראיות עולה כי תפיסת גורמי ההערכה, כמו גם תפיסתו של תנ"צ מזרחי, היתה כי אכן המשקלטים כלל אינם מבינים את מהות החשדות הנחקרים, לאור טיבה המיוחד של חקירה זו. כאמור, במקרים רבים שיחות שהוגדרו על ידי המשקלטים כ"שיחות נוספות" "הולבנו" על ידי קצינת ההערכה, ובכך היה כדי לחזק תפיסה זו כי אין לייחס משקל רב לטענות המשקלטים. מה שלא נעשה היה בדיקה כדבעי, בצד המשפטי כמו גם בצד האופרטיבי, האם הדברים מטופלים כראוי.
66. במקרה אחד, אף ביקש רפ"ק הניגמן מזכר כתוב לגבי ההנחיות בתיקים אלה וזאת בשל חששו כי מועלות על הכתב שיחות שאינן במסגרת החקירה. רמ"ח הערכה מסרה כי העלתה את הנושא בפני תנ"צ מזרחי, "ולמעשה אנשי השרטוט קבלו אור ירוק, הם לא אלו, זה לא תפקידם להחליט מה "כשר" או "לא כשר" לתמלל". המזכר עצמו לא נמצא, ותכנו המדויק לא נתברר, אך יצוין כי אמירתה של רמ"ח הערכה לתנ"צ מזרחי, כי התבקש מזכר כתוב בנושא, היא הראיה הישירה היחידה לכך שחששותיהם של המשקלטים לגבי חוקיות מעשיהם הגיעה לידיעתו של תנ"צ מזרחי, מאחר ששאר אנשי היחידה הסתפקו באמירות כלליות בענין זה ולא זכרו כי שוחחו בנושא ישירות עם תנ"צ מזרחי.
67. להלן מספר דוגמאות מעדויות אנשי יאחב"ל בהקשר זה, מהן עולה בעליל, כי תחושתם היתה שנעשות פעולות שהן, למצער, בלתי תקינות:
משקלטת ה', שעבדה בתחום ההאזנות משנת 1990 ועד 2001, וסייעה בתגבור בעמדת תיק ליברמן, מסרה כך, כשהתבקשה התייחסותה לתמליל שיחה שבצעה:
…"קבלנו הנחיות מקצינות הערכה ומפקדים שעלינו לתמלל שיחות בנושא פוליטיקה ומפלגות באישור המפקד… כשאני ראיתי שאני עושה דברים לא חוקיים שהם חורגים מהצו וזה לא רק פה בשרטוט הזה אלא גם בשרטוטים אחרים נוספים אני פניתי למפקד ובקשתי להבין למה אני צריכה לעשות את זה. ממה שזכור לי, הוא אמר לי שאין לי ממה לחשוש שיש לי את הגב של כל המפקדים הבכירים שזה מסודר עם הפרקליטות שיש את האישורים את כל האישורים ואין לי ממה לחשוש… אנחנו חששנו, הצוות של המשקלטים מאוד חשש שאנחנו לא מוכנים לבצע שיחות של אנשים עם חסינות או שלא נוגעות לצו ואנחנו עוד יום אחד נמצא את עצמנו בבית הכלא יחד עם המשורטט"…
בהמשך מסרה משקלטת ה', כי אינה זוכרת כי שמעה את הדברים מתנ"צ מזרחי עצמו, אלא שמעה זאת פעמים רבות בשמו מהמפקד שאול (הכוונה לרפ"ק שאול הניגמן, ראש מחלק האזנות) וממפקדים נוספים.
עוד מסרה משקלטת ה':
"אני ידעתי שאני מבצעת עבירה, אני התרעתי שאני מבצעת עבירה. אני גם סרבתי אבל חויבתי על ידי דרגים גבוהים יותר לבצע את העבודה. שערתי שהם דוברי אמת ושיש אישור של הפרקליטות והכל חוקי אכן זה חוקי".
משקלטת ד' מסרה:
…"כמו כן בקשנו אנשי השרטוט מזכר לגבי העניין ממפקד היחידה אך אני באופן אישי לא קבלתי… ש: מה כוונתך, היתה שיחה עם תנ"צ מזרחי בנושא, בנוכחותך?
ת: לא, הבקשה לקבלת המזכר "מזכר אישור" הועברה בנתיבי הפיקוד בעל פה, בקשנו מרמ"ח שרטוט, שאול, לקבל מזכר כזה ממפקד היחידה.
ש: מדוע?
ת: בגלל שאני וחברי ליחידה היינו ערים לבעייתיות שיכולה להתעורר בעקבות העניין של השני קלסרים"…
סטניסלב יזמסקי מסר לענין זה:
"ש: האם באותו מעמד עלה נושא הצווים וההגבלות בצווים?
ת: הנושא הזה עלה כל פעם.
ש: אני שואל על המעמד הזה?
ת: אני לא זוכר אם זה עלה דווקא שזה קרה במעמד הזה. אבל זה קרה גם לפני כאשר בכל זאת תמללו שיחות כאשר עוד לא היתה הוראה גורפת. גם אני אישית מאוחר יותר העליתי את הנושא הזה בפני לאה ליפשיץ. שאול במקרים האלה היה אומר, כשמישהו היה שואל, היה אומר "חבר'ה זה הוראה של מזרחי, מישהו רוצה להלחם איתו?".
משקלטת ג' מסרה:
"ש: במהלך רישום הודעתך, אמרת כי היו טענות בנוגע לריכוז החומר בעל הגוון הפוליטי, הסבירי.
ת: כי על פניו נראה לנו המשקלטים כי השיחות הן תמימות פוליטיות ולא הבנו את הקשר שלהן אם בכלל קיים קשר לפרשה אותה אנחנו חוקרים, לקיחת שוחד או מתן שוחד. יכול להיות שקיים קשר ואנחנו פשוט לא מבינים אותו, בקשנו תשובות, מה הקשר אם יש קשר"…
ובהמשך:
…"זכור לי שסרבתי להמשיך ולכתוב את אותן שיחות "למזרחי בלבד" ורפ"ק הניגמן אמר לי שיעמיד אותי למשפט. כשהתרעומת הופנתה אליו לא רק מצדי, אלא מצדם של (... - חמישה משקלטים נוספים - א.ר.). כשהניגמן ראה שזה לא רק בא מצידי, אמר לי "תעלי בעצמך למזרחי ותגידי שאת מסרבת פקודה". עליתי למשרדו של מזרחי ואמרתי לו אישית פנים מול פנים כי הניגמן בעצמו לא רצה לעשות את זה ולהתעמת עם מזרחי"…
.
בנוסף, מסרה משקלטת ג':
"אני רוצה להדגיש שבעל פה מעט זמן לאחר שניתנה ההוראה לכתוב בשיחות שיש בהן ספק "למזרחי בלבד" קמה צעקה, והתקוממות נגד הוראה זו מצד כל המשקלטים. זה חזר על עצמו "הקיטור" והצעקות כל יום. גם אני אישית יום יום פניתי לרפ"ק שאול הניגמן וביקשתי שילחץ על המפקדים לבטל את ההוראה הזו. התשובה שחזרה על עצמה יום יום מצידו של רפ"ק שאול הניגמן: "אין צורך להתעצבן, זה לא עסק שלך או של אף אחד מפה, וזו הוראה שאנחנו קיבלנו ואנחנו נמלא אותה". אני זוכרת מספר לא מבוטל של פעמים שמשקלטים, לתת דוגמא אני זוכרת את (... שם משקלטת – א.ר.) ואני אישית גם בעצמי בקשנו מרפ"ק הניגמן שיכתוב לנו במזכר שזו ההוראה ושהוא אחד המפקדים שנותן את ההוראה וזו הוראה שנחתה מלמעלה. כמובן ששאול סירב לתת לנו מזכר כזה והיפנה כל אחד שמבקש מזכר כזה שילך בעצמו לתת ניצב מזרחי ויבקש בעצמו מזכר כזה. כמובן שאף אחד לא עשה את זה, מה אני אלך לתת ניצב ואבקש ממנו מזכר?"…
סנ"צ הניגמן מסר עוד כך (הערה: חלק מדברים אלה כבר צוטט לעיל):
…"כך שאני חוזר בנקודה שהתחלתי שאני ציפיתי שאחרי שכל מפקדי שציינתי שימסרו את העדות, ייקחו על עצמם את האחריות ואת כל רמת הידיעה שאינם יכולים להתכחש אליה, אני מאוד מקווה שלא יתכחשו לרמת ידיעתם עד לפרטי הפרטים הידועים להם וכמובן זכרו שהתרעתי על כך מספר פעמים וגם הגיעו למחלק השרטוט מספר פעמים ובטח לא יתכחשו להבאת נאוה בן אור ביולי 99 ליחידה לקבלת הנחיות משפטיות וזאת כתוצאה מלחץ שלי ושל אנשי על הנחיות הוראות שניתנו לנו ובדיקת חוקיותם, ומתן הנחיות כיצד להתנהג בפרשיות עדינות כאלה כפי שעלו בפרשית איווט ליברמן, דודי אפל, בגלל מעורבות של אנשים פוליטיים מהמדרגה הראשונה, שיחות שנשמעו ויתכן ונעשו בצורה נכונה וחוקית אבל בגלל החשש ולמען להבהיר דברים התרענו על כך, מספר רב של פעמים בפני מפקדי שציינתי, צר לי מאוד על כך אם באמת קצינים ברמה הזאתי בדרגה הזאת אינם זוכרים את כל הדברים לפרטי פרטים כי הדברים נאמרו, הדברים נעשו והתרענו על כך מספר רב של פעמים… אני מבין שיש דברים שלא נראים או שנמסרו אחרת על ידי מפקדי על פי הבנתי, נמסרו אחרת על ידם. אני מציע להם שבבוא היום שיעשו חשבון נפש עם עצמם או אם יוגש כתב אישום, בבית משפט על דוכן העדים אני מאמין שהם ימסרו אחרת או יזכרו בדברים אחרים שהם האמת כפי שאני מוסר אותם, כי אני לא ניהלתי עסק פרטי, לא עשיתי דברים על דעת עצמי, לא חיפשתי עבודה לאנשי שהיו עמוסים גם כה כפי שציינתי. אני עוד מיתנתי והורדתי מאות שיחות. מה עוד שלא נשכח את ניסיונם הרב של מפקדי כולל ניסיונם במשפטים בחוק בעריכת דין, ולעולם לא הוער לי על ידם, נהפוך הוא, אני עוד מיתנתי את תובענותם הרבה ויבוא יום והדברים אם יצטרכו להתברר בבית המשפט, אני מקווה שלא אני אהיה הש"ג אלא שידעו לקחת אחריות"…
סנ"צ איפרגן מסר:
"ש: המשקלטים טענו כי הם נדרשו להעלות על הכתב שיחות פוליטיות, שיחות חסויות, שיחות אישיות, העלו גם בפניך טענות אלה, תגובתך?
ת: הדבר היחיד שהם נתבקשו לכתוב על פי זכרוני זה שיחות עם העבירות המדוברות.
ש: האם העלו בפניך טענות כי הם מתבקשים להפר את החוק, להעלות שיחות אסורות על הכתב?
ת: אני לא יודע על מה אתה מדבר. כמו בכל עמדה עולים שאלות לפעמים שאלות הבהרה. הנושא נבדק וניתנת תשובה בהתאם. אבל כל האזנות שלנו היו על פי חוק".
68. בחלוף מספר חדשים בהם התנהלה הפעילות באופן האמור, ולאחר שההאזנה למר ליברמן הסתיימה בעקבות בחירתו לכנסת, פנתה משקלטת ג', סגניתו של רפ"ק הניגמן לתנ"צ מזרחי, וביקשה כי יתקבלו הנחיות מגורם משפטי בכיר באשר לאופן ביצוע צוי האזנות הסתר במקרים בהם עולים קשיים מסוג זה בכלל, ולגבי ביצוע צו ההאזנה למר אפל בפרט, שכן אותה עת הסתיימה ההאזנה למר ליברמן. תנ"צ מזרחי נענה מיד לבקשה, ואף השיב לה במילים "יוזמתך ברוכה". ביולי 1999 הגיעה ליחידה מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה לצורך מתן הנחיות. הנחיות אלה עוגנו במסמך כתוב שקיבל את אישור פרקליטת המדינה .
69. בסמוך לישיבה זו הועברו "השיחות הנוספות" מחדרו של תנ"צ מזרחי לגורמי ההערכה. גורמי ההערכה סידרו את "השיחות הנוספות" לפי מספרי העמדות ותייקו בקלסר שכונה "הקלסר הפוליטי". ניצב מזרחי, עת נחקר, מסר כי סבר שהשיחות הנוספות תויקו בקלסרי העמדות, בהתאם להנחיות בישיבה עם מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, והביע פליאה בחקירתו על כך שהדבר לא נעשה על ידי גורמי ההערכה.
גרסת ניצב מזרחי
70. במהלך חקירתו, הסביר ניצב מזרחי מדוע בחר לנקוט בדרך עבודה זו: כפי שצוין לעיל, ניצב מזרחי מסר כי נוכח מורכבותם של הנושאים הנחקרים, כאמור בבקשות לצווי האזנת הסתר, הוא היה היחיד שיכול היה לקבוע האם שיחה רלבנטית לחקירה אם לאו. ניצב מזרחי ציין כי מאחר שלמעשה יכול היה, בהתאם לצו בית המשפט, להאזין לכל השיחות, אך טכנית אין הדבר אפשרי, ביקש כי שיחות אלה יועלו על הכתב, לעיונו ולהחלטתו. ניצב מזרחי ציין כי, לתפיסתו, אופיין המיוחד של חקירות יאחב"ל - כיחידה לחשיפת פשעים, להבדיל מיחידת חקירות רגילה - חייב לנקוט בדרך פעולה זו, והדגיש כי מטרת נוהל עבודה זה של העברת השיחות אליו היתה מידור ושמירה על חשאיות בשל רגישותן של האזנות אלה, ולשם הגנה על פרטיות המואזנים.
71. לשאלת מודעותו להגבלה בצו, ציין ניצב מזרחי בתחילה:
"ש: האם היית מודע למגבלה שהיתה בצו? ת: כמו כל צו. חוזר ישר לעבודה. אני לא יושב ומנתח את הצווים אחרי שהם חוזרים מבית המשפט. זה כבר מכניקה של העבודה. בשביל זה יש כבר מנגנון של העבודה. הדיווח הוא קיבלת צו לא לא קיבלת. הכוונה בבית המשפט. קיבלת או לא קיבלת".
בהתייחסות נוספת מסר ניצב מזרחי כך:
"ש: מתי אתה ידעת על ההגבלה בצו? ת: אני מניח שהוא הגיע הגיע עם המגבלה ואולי הובא גם לידיעתי. אני מניח שזה הובא בפני. בוודאי".
72. עוד יצוין כי ניצב מזרחי - עו"ד בהשכלתו, העלה שתי טענות משפטיות:
הטענה הראשונה - להבנתו, כאשר ניתן צו האזנה ובו הגבלה, אך לאחר מכן ניתן צו האזנה ללא הגבלה, הדבר "מכשיר" בדיעבד כל תמלול או תקצור (להלן: "הכשרה לאחור"). ניצב מזרחי לא הפנה למקור משפטי עליו הוא נסמך בפרשנות זו. תימה מניין לקוחה טענה זו, שנוכח חשיבותה של זכות היסוד הכרוכה בעניין ונוכח הדקדוק והזהירות שיש לנהוג בהאזנות סתר, אין לה לדעתי מקום. מעבר לכך, אף לשיטה ה"מקלה" שנקט ניצב מזרחי, אין היא יכולה לעמוד לגבי תקצורים ותמלולים הנעשים "בזמן אמת", אלא, אם בכלל, רק לגבי תקצורים ותמלולים שנערכו לאחר צו "רחב" לגבי שיחות בתקופה הראשונה. בהתאם לרישומים שנערכו על גבי "השיחות הנוספות", הן הועלו על הכתב בסמוך למועד שבו בוצעו, וממילא אין טענה זו רלבנטית אלא למספר שיחות שהועלו על הכתב לאחר מתן צו "מרחיב", כאשר השיחות עצמן נערכו בתקופה בה חל צו מצמצם יותר. כך ארע בענין פרשה אחרת שנחקרה במהלך חקירת מח"ש, ועל כך בהמשך. משפטית, לא מצאנו כי צו מאוחר מכשיר צו שקדם לו. בנוסף, בירור פרטי הצו על ידי הממונה על ההאזנה חיוני לבחינת תחום הסמכות.
73. הטענה השניה - גם מידע שאינו קשור ישירות לבקשה בגינה התבקש צו האזנת סתר, ניתן להעלות על הכתב, וזאת כ"מידע מודיעיני". ניצב מזרחי לומד מ"מסמך ההנחיות" חיזוק לטענה זו, ועל כך בהמשך. מאחר שטענתו העיקרית של ניצב מזרחי באשר לנוהל הטיפול, היא כי "השיחות הנוספות" הועברו לעיונו לצורך סינון אותן שיחות הרלבנטיות לחקירה, ולא כי מדובר בהפקה מודיעינית, גם טענה זו רלבנטית בעיקר לפרשת פלוני כפי שיפורט להלן.
74. כשלעצמי איני סבור כי "הפקה מודיעינית" היא מלת קסם שמאחוריה ניתן להכשיר חריגות. חוק האזנות סתר גם על רקע חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, תכליתו ברורה, ולכן יש לפרשו באורח דווקני ולא באורח מרחיב. מעבר לכך, גם מ"מסמך ההנחיות" עולה בבירור, כפי שנראה בהמשך, ש"הפקה מודיעינית" אין משמעה תמלול ותקצור שיחות האסורות בתמלול בהתאם לצו השופט, ודומני שאף השכל הישר והמינוח הלשוני של הפעולות השונות, מחייבים הבחנה זו.
פרשת פלוני - ממצאים עובדתיים
75. כאמור במהלך החקירה התעורר צורך במספר השלמות, ובכללן השלמת חקירה בפרשת האזנה לפלוני. מחקירת פרשה זו עולה, כי התבקש והתקבל, צו האזנה לטלפונים ציבוריים לשני אסירים, בחשד למעורבות בעבירה חמורה ביותר, שפיענוחה עמד בסדר עדיפות גבוה ביותר. הבקשה הראשונה היתה להאזנה לשיחות השניים. בצו שניתן בענין זה צוינה ההגבלה: "לא יתומללו שיחות אלא אם החשודים הנ"ל צד להן או נזכרים בהן". הצו השני התבקש גם הוא לשיחות השניים בלבד, וניתן "כמבוקש". צו ההאזנה השלישי התבקש והתקבל להאזנה לשיחות השניים, ולשיחות אסיר שלישי – שיכונה, בשל רגישות הנושא, פלוני.
76. בתקופת ההאזנה, ובעיקר כחודש לאחר מתן הצו השני, גילתה יאחב"ל ענין מיוחד בפלוני, שאף הוא עשה שימוש באותם טלפונים, ואיתו התנהלו מגעים שונים. חקירת מח"ש העלתה כי בתקופת הצו השני, נוצל צו האזנת הסתר, שהתבקש לשיחות שני האסירים כאמור, לקיום מעקב מכוון מראש ויומיומי אחר שיחותיו של פלוני, וזאת על גבי טפסים שהוכנו לכאורה מראש עליהם צוין "פלוני - מודיעיני בלבד". מעקב זה נעשה, כאשר לכאורה, בתקופה זו, צו ההאזנה כלל לא התבקש וממילא לא התקבל לגבי שיחותיו של פלוני. רוב השיחות תוקצרו, כמה שיחות אף תומללו. עוד נמצא כי בתקופה שלאחר מתן הצו השני תוקצרו גם מספר שיחות של פלוני מתקופת הצו הראשון .
77. בבדיקת הרישומים ביומני יחידה נמצאה התרשומת שלהלן:
"לאה - "בתיה אומרת ששומעת את פלוני מהטלפון הציבורי הזה אבל לא האזינה לשיחות בגלל ההגבלה של השופט".
"מזרחי - "אני ביקשתי לשמוע הכל זו היתה הנחיה שלי לשמוע כל שיחה אפילו של אסירים אחרים".
78. הסבריהם של ניצב מזרחי ושל נצ"מ סיימון פרי, שהיה בעת הרלבנטית ראש זרוע המודיעין ביאחב"ל, לשאלה כיצד הועלו על הכתב שיחות של פלוני, שכלל לא הוזכר בצו, ושהצווים (באותה תקופה) לא התבקשו לגביו, היתה כי הדבר נעשה לצרכים מודיעיניים.
עוד טענו ניצב מזרחי ונצ"מ פרי בעניין זה, כי יש שאלה משפטית לגבי האזנות סתר בטלפונים ציבוריים בבתי סוהר.
79. בתשובות העדים בבקשה להתייחסותם למסמך הריק עליו מודפס "מודיעיני בלבד" -"הנדון: פלוני", לא היה כדי לשפוך אור על השאלה באילו נסיבות נקבע פורמט זה, שיש בו כדי להעיד על כך שהאזנה לפלוני נעשתה במכוון, ולא באופן אקראי אגב שמיעת שיחות שני האסירים שנכללו בצו.
80. בהמשך, מוסר ניצב מזרחי בהתייחס לרישום שיחותיו של פלוני עוד בטרם קבלת הצו כך:
…"חברה החומר הזה כולו הלך לתיק המודיעין כמודיעין, זה חומר שלא היה אמור להעשות בו שימוש ראיתי אלא מודיעיני בלבד זו היתה ההגדרה וכדי לסבר לך את האוזן, את כל מה שכתוב כאן יכלו להעלות על דפי מודיעין, מה שנעשה בסיטונאות בכל עמדות האזנת הסתר במשטרת ישראל שחומרים שיש בהם כדי לאסוף מודיעין הולכים למודיעין, כפי שנעשה פה. זה חומר לפחות אז באותו מועד בשום פנים ואופן בשל המעורבות של פלוני והטיפול המודיעיני בו לא היה אמור לצאת לעולם לאויר העולם כחומר גלוי ואתם יכולים להביט עליו כאילו הוכנס לתוך המסוף המשטרתי, רמיזה קטנה פלוני אי פעם רק הרים לנו טלפון והאיש איננו, תקראו את זה בתמלילים של השיחות איתו עם פלוני עצמו שאפילו חשד קטן שבקלים יביא להשמדתו הסופית. לא חלקתי עליו אז, כי לי זה היה ברור לחלוטין כי אני מכיר את הגוורדיה הזאת וזה בטח נכון לדקה הזאת עם כל המשתמע למה שאתם עושים פה וזה מה שנקרא דמו בראשנו. ולכן כל ההתייחסות לזה כאילו מדובר בהאזנת סתר מולו בהקשרים שאתם חוקרים אותי עליהם, היא לא רלוונטית לגמרי. חומרים האלה זכרם לא היה אמור לבוא אפילו לא לדקה לתיק החקירה להבדיל מהאחרים לכן ההבחנה הזאת בין תיק המודיעין לתיק החקירה והוא הבסיס להסתכלות על כל הנושא. אני חוזר שוב ומדגיש שלא תהיינה אי הבנות, החומר הזה שנוגע לפלוני הוא חומר מודיעיני שאמור היה להיות קבור ולא חשוב אם הוא פיזית נמצא במרתפי המודיעין או בתוך קופסת המחשב" (ההדגשה לא במקור - א.ר.).
81. בבקשה לצו השלישי, בו הוזכר לראשונה פלוני, צוין כך: "בימ"ר ת"א האזינו לשיחותיו בכלא מ (…) עד (…) - (צוינה תקופה של שלושה חדשים, שנה קודם למועד הבקשה) ועלו קשרים עם בכירי העברינים בארץ". לא צוין כי הואזנו שיחותיו של פלוני באופן שיטתי, עקבי, ומכוון במסגרת שני הצוים הקודמים.
82. כאשר נשאלו מדוע לא הוזכרה בבקשה השלישית העובדה שיאחב"ל מאזינים לפלוני מזה מספר חדשים, נמסרו התגובות הבאות:
רפ"ק הניגמן מסר "אינני זוכר ספציפית את הסיפור ולכן אני מוסר לך ומתייחס ומשתמש במשפטים למיטב ידיעתי במקום לענות לך תשובה, אני לא זוכר…" והפנה את החוקרים לסנ"צ איפרגן.
נצ"מ סיימון פרי מסר, כי הוא מניח שהדברים הורחבו בע"פ, וכן כי הוא יודע במפורש "שבצו השלישי היתה התלבטות מה לעלות על הכתב ומה להגיד בע"פ", כאשר לא זכור לו במפורש מי השתתפו בהתלבטות, ומניח כי היו אלה נצ"מ ליפשיץ, סנ"צ איפרגן, נצ"מ לוין ותנ"צ מזרחי.
נצ"מ ליפשיץ מסרה באשר להשמטת ציון ההאזנה ביאחב"ל "אין לי מושג. לא נראה לי שזה נעשה בכוונה", וציינה כי קצינת ההערכה כתבה את הנימוקים וסנ"צ איפרגן "החתים את השופט".
ניצב מזרחי מסר "התשתית הזאת כבר היתה קיימת, מישהו הופיע אצל השופט ואני גם לא יודע באותה פאזה דרך אגב מה התגבש או התחזק שהיה צריך להעלות אותו באופן גלוי באותה נקודת זמן. זה צריך ללכת ולראות שמה בצומת ההיא. באיזה צומת עמדנו מולו באותה צומת זמנים ומול מה שהתגבש".
83. אומר בצער, כי במכלול הדברים שהתגלו בפרשה זו יש לדעתי כדי לחזק את הביקורת על גישתו של ניצב מזרחי באשר להאזנות סתר - פרשנות מרחיבה של חוק האזנות הסתר, בעיני לא פעם תוך צעידה בקרבת גבולותיו. למשמעותה המשפטית של הפרשה נידרש בהמשך. אציין כאן רק, כי גם לשיטתו של הסבור שאין צורך בצווי בית המשפט במקרים כאלה, אין ספק בעיני שכאשר מתבקש ונתקבל צו בית משפט יש לפעול על פיו ככתבו וכלשונו.
ממצאים נוספים לגבי ההתנהלות ביאחב"ל:
84. במסגרת חקירת מח"ש נבדקו נושאים נוספים, כפי שיפורט להלן. נציגם בתמצית ונציין כבר כעת כי אין בהם בהכרח קישור ישיר לניצב מזרחי, אך הם מעידים על אופן ההתנהלות ביחידה שהיתה בפיקודו באותה העת ועל כן יש להם משקל. לא למותר לציין עוד, כי כעולה מעדויות אנשי יאחב"ל, מעורבותו של ניצב מזרחי בפרטי חקירות אלה היתה הרבה מעבר למעורבות "רגילה" של מפקד יחידה, וניצב מזרחי אף אמר בחקירתו כי הוא אחראי על כל שנעשה ביחידה. כך לדוגמא מסר בהודעתו הראשונה:
…"האחריות שלי היא טוטאלית בלי קשר לשום דבר, על כל מה שהתנהל ביחידה כמי שניהל אותה ולכל הרמות עד לרמת הפיון הקטן ולא חשוב מה הוא אומר, שזה כולל גם את "כשלי" היחידה במרכאות, אם היו כאלה."
ובהודעה נוספת, לאחר הדגשת האופי הייחודי של החקירות ביאחב"ל בתקופתו הוסיף ניצב מזרחי -
…"ומול הבעיות של הניהול השוטף של החקירות מהסוג הזה, אתה חייב להיות בחזית ולקחת אחריות ישירה גם אם זה עולה לך בבריאות אחר כך כי אחרת העסק לא היה מתפקד ולכן במובן הזה בתקופה שבה אני שרתתי ביחידה וזה גם נאמר להם פעם אחר פעם, שעם כל הלחצים וההתקפות שנעשו עלי ועל היחידה בגלל החקירות האלה, שיזכרו תמיד שיש מי שאחראי על זה וזה מזרחי ולא יחמוק מזה בשום מצב".
יש כמובן לברך על נטילת האחריות, אך לזו יש כמובן משמעות בהערכת הדברים.
שימוש בקוד משקלט אחר
85. מערכת הד"ש (דיסק שמע), באמצעותה עשו המשקלטים מלאכתם, הוכנסה לשימוש זמן קצר קודם להאזנות נשוא חקירת מח"ש. העבודה על מערכת הד"ש היתה אמורה להיעשות כך שלכל משקלט קוד, וכך יוכל אותו משקלט להכנס רק לאותן עמדות להן הוא מורשה להאזין. לאמיתו של דבר, בשל טעמים שונים, היו מספר קודי כניסה שהיו ידועים לכל המשקלטים, לרבות קוד הכניסה של ראש מחלק ההאזנות, רפ"ק הניגמן, וכן קוד כניסה של שוטרת נוספת, שאותה עת כבר לא עבדה ביחידה. כתוצאה מכך נרשמו תקצורים ותמלולים רבים כאילו הופקו על ידי אותה שוטרת, ובעת חקירת מח"ש לא ניתן היה לדעת מי המשקלט שהפיק את אותן שיחות.
הפקת מסמכים ממכשיר פקסימיליה
86. הפקת פקסים מהטלפונים המואזנים נעשתה באופן גורף, שיטתי וללא כל סינון. זאת על פי הנטען, בשל קשיים טכניים, ובשל מחסור בכוח אדם. כתוצאה מכך הופקו, בין השאר, מסמכים אשר אין מחלוקת כי אין להם כל קשר לנושא החקירה, כגון: עיצוב הלוגו של המפלגה המוקמת, תכנית להקמת המפלגה, המסרים שיועברו, ראיונות עיתונאיים, מידע רפואי אישי וכיוצ"ב. דבר זה אינו מתקבל על הדעת, גם מלכתחילה ולא רק במבט בדיעבד.
העלאה על הכתב בפרשיה אחרת של שיחות אינטימיות שאינן רלבנטיות לחקירה
87. שיחות שאין חולק שלא היה ראוי כי יועלו על הכתב, בשל העדר רלבנטיות לחקירה, והמהוות פגיעה קשה ביותר בפרטיותם של מואזנים, באשר לנושאים אינטימיים ביותר, הועלו על הכתב. שיחות אלה מצאו את מקומן בתיק המודיעין. אין חולק כי להעלאת שיחות אלה על הכתב לא היתה הצדקה כל עיקר, וכל אחד מהעדים שבפניו הוצגו השיחות הביע זעזוע מכך שהדבר נעשה. המשקלטת שהתמלול נעשה בכתב ידה, ולפיכך היא היחידה שניתן היה לקשור ישירות לעניין, מסרה כי הדבר נעשה בהוראת הפיקוד, מבלי לפרט יתר על המידה. לא נמצא מיהו האחראי הישיר למתן ההוראות בעניין זה.
88. על אף שאט הנפש מחדירה כה בוטה ללא כל הצדקה לתחומיו האינטימיים של אדם, אין ראיה לזהות האחראי לכך, ולא נותרות אלא תמיהות באשר לתכלית לה נדרשה העלאת שיחות אלה על הכתב, ומכל מקום היא מהווה "מדרון חלקלק" שעלול ליצור העדרם של קוים מתוחמים. זאת, בכפוף לאחריות הכוללת של פיקוד היחידה.
הנחיות לגבי צילומים אינטימיים במהלך עיקוב
89. ראש מדור המבצעים אותה עת, שהיה האחראי על ביצוע עיקוב ביאחב"ל, מסר בהודעתו כי נצ"מ פרי ביקש, במסגרת מתן הנחיות לגבי עיקוב, לצלם את נשואי העיקוב "בקטע אינטימי". נצ"מ ליפשיץ ציינה בהתייחס לנשואי עיקוב זה כי זכור לה מקרה בו תנ"צ מזרחי בא בטענות לגבי אי ביצוע צילום מקרוב. נצ"מ פרי הכחיש את דברי ראש מדור המבצעים ומסר כי הדבר מהווה פרשנותו של ראש מדור המבצעים להוראות לגיטימיות שניתנו לו, לגבי הצורך בצילום ברור יותר. עוד מסר נצ"מ פרי כי גם את הנחיותיו של תנ"צ מזרחי יש לפרש על רקע סגנונו הכללי, ועל רקע ביקורתו הכללית כלפי יחידת העיקוב, שלטעמו לא הביאה מספיק תמונות בעת ביצוע המעקבים, בלא קשר למקרה הספציפי. ניצב מזרחי מסר לגבי דברי נצ"מ ליפשיץ, כי היה ענין חקירתי בביצוע צילום קרוב של נשואי העיקוב, על מנת לבדוק האם מועברים חומרים בין השניים, לאור מידע בענין. יצוין, כי המידע המודיעיני אליו מתייחס ניצב מזרחי, הועבר אליו באופן אישי חודשים ארוכים קודם למועד העיקוב, וכלל למעשה ידיעה מודיעינית אחת, שלא ננקטה כל פעולה בעקבותיה במשך חדשים רבים עד לביצוע עיקוב זה. בהעדר ראיות חד משמעיות, אין מקום להליך בנושא זה, אך ההסברים דחוקים והדבר מעורר תהיות באשר למידת הרגישות - או ליתר דיוק: העדר הרגישות, באשר לחדירה לצנעת הפרט ללא כל צורך.
רישום ידיעות מודיעיניות בניגוד לנהלים
90. במהלך חקירת מח"ש עלה כי שעה שקיבל תנ"צ מזרחי עצמו ידיעות ממקורות, רשם ידיעות אלה על גבי מזכרים, שהוזנו על ידי קצינת ההערכה כידיעות מודיעיניות (טופס מ- 1938). על גבי הידיעות המודיעיניות צוינה קצינת ההערכה כמקבלת הידיעה, ולא תנ"צ מזרחי, וזאת בניגוד לנהל אמ"ן 3.348.006, סעיף 3. רמ"ח ההערכה וקצינת ההערכה ציינו כי כך נהגו באותה עת. ניצב מזרחי עצמו לא זכר תמיד בחקירתו לומר מי היו המקורות שמסרו לו את המידע. נצ"מ פרי לא נשאל בעניין זה.
91. אכן, בחלק מן הדברים דלעיל אין ראיה שמר מזרחי ידע עליהם, ובמובן פלילי ומשמעתי יש לכך משמעות; אך לא יכול להיות חולק על אחריותו הפיקודית-מינהלית לכל הנעשה.
האזנת הסתר בענין ליברמן-אפל-גורולובסקי - ניתוח משפטי
92. בימים אלה ניתנה בבית המשפט הגבוה לצדק החלטה בבג"צ 1689/02, שם נדונה עתירה אותה הגיש מר יעקב נמרודי, נגד החלטתי לדחות את עררו של מר נמרודי על החלטת פרקליטות המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד ניצב מזרחי, בשל טענות שונות שהעלה מר נמרודי, ובעיקר - אי העברת מסמכים שונים, והסתרת מידע מהסניגוריה.
בעניין זה אמר בית המשפט (מפי כב' השופטת פרוקצ'יה) דברים היפים גם לענייננו:
"17. על איש משטרה בתחום החקירות מוטלת משימה קשה ומורכבת. עליו לפעול ביעילות ובתבונה מקצועית כדי לקדם חקירות מסובכות ולהביא בכך לפיצוחן של פרשיות פשע עלומות הכרוכות לרוב בעבודת חקירה מאומצת המתבצעת תחת לחץ רב. לא אחת, הוא חשוף להתנכלויות מצד גורמים נחקרים רבי כח ועוצמה, והוא עשוי להיחשף לתלונות בדבר תיפקודו, בין מוצדקות ובין כאלה שמטרתן לרפות את ידיו וידי אנשי צוותו בפעולתם. גם במערכת אילוצים קשה זו, לעולם מוטל עליו לקיים את מערכת הנורמות שבדין ואת הסדרי הנוהל והמשמעת המחייבים חוקר בפעולתו. נורמות אלה בנויות מן הצד האחד על הצורך בקיום מירווח פעולה בחקירה שנועד לאפשר את מיצוייה היעיל לצורך אכיפה אפקטיבית של החוק ודאגה לשלום הציבור. מצד שני, מירווח זה לעולם כפוף למגבלות וסייגים שמטרתם להגן על זכויות חשודים, נאשמים ועדים נחקרים, ולהבטיח פעולות חקירה ומשפט הוגנים.
18. הנורמות המחייבות חוקר בניהול החקירה הן נורמות כלליות שאינן מעוגנות כולן בנוהלים כתובים. הן מחייבות את איש המשטרה להפעלת שיקול דעת זהיר ואחראי כל העת. הן מחייבות אותו לשקול כיצד לקדם ביעילות חקירה המתנהלת, לעיתים בתנאי לחץ קשים, תוך שמירה עקבית על זכויות הגורם הנחקר. הוא מצווה להישמר מפני להיטות יתר בביצוע התפקיד, העלולה להאפיל על שיקול הדעת הראוי. עליו להיזהר לבל יטשטש הגבול בין אסור למותר. בהעדר נוהלים מפורטים וברורים, הפעלת שיקול הדעת בדבר דרך פעולה בחקירה עשויה להיות משימה לא קלה, ולעיתים מצויה הדרך בתחום האפור, ומותירה אי בהירות, המולידה אפשרויות פעולה שונות אשר אין בהכרח גישה אחידה לגבי טיבן.
19. בהעדר נוהלים ברורים לגבי שאלות שונות המתעוררות אגב חקירה, תתכנה טעויות או סטיות בהפעלת שיקול הדעת של הגורם החוקר. לא כל טעות או סטייה בשיקול דעת כאמור יוצרת עילה לחקירה פלילית או משמעתית. יש לבחון את נסיבות הפעלת שיקול הדעת, את המניע שעמד מאחוריו ואת טיב ההחלטה שנתקבלה, האם נגרם בעטיה נזק לגורם הנחקר או לנאשם, והאם היה בה כדי לפגוע בתכלית עשיית הצדק בחקירה ובמשפט. המבחן העיקרי לפתיחה בחקירה פלילית או משמעתית נגד איש חקירות טמון בשאלה האם היה שימוש לרעה בסמכות ובכח התפקיד בדרך הפעולה שננקטה, או האם שיקול הדעת ביסוד הפעולה שנעשתה הופעל בתום לב ובהגינות.
20. פתיחתה של חקירה פלילית או משמעתית כנגד ממלא תפקיד ציבורי וכנגד איש חקירות במשטרה בכלל זה, היא צעד רב משמעות ורב השלכות ביחס למערכת התיפקודית עליה הוא נמנה ולגביו באופן אישי. לחקירה כזו השלכה על מעמדה בציבור של המערכת המשטרתית ועל דרכי תיפקודה. כרוכה בכך פגיעה קשה בנילון הן במעמדו בתפקידו והן בחייו ברשות הפרט. השלכות ניהולה של חקירה כאמור על המערכת הציבורית ועל היחיד מחייבות זהירות רבה בהפעלת שיקול הדעת של הגורם המוסמך להחליט על פתיחת חקירה, מתי להורות על כך, ומתי להימנע מכך. בצד הזהירות המתחייבת בהחלטה על פתיחת חקירה, מוטלת אחריות להימנע מגניזת תלונות שעשוי להיות בהן ממש, מקום שהן משקפות סטייה של איש משטרה מנורמות התנהגות המתחייבות במסגרת מילוי תפקידו".
93. בעניין נשוא בג"צ 1689/02 סברתי כי לא היה מקום לפתוח בחקירה נגד ניצב מזרחי, בהעדר תשתית עובדתית מספיקה. החלטתי זו אושרה על ידי בג"צ, כאמור בהחלטה שהובאה לעיל.
94. בעניין שלפנינו, יש מקום לבחון האם בראיות שנמצאו בחקירה יש כדי לבסס די ראיות לצורך הגשתו של כתב אישום פלילי או משמעתי, נוכח הראיות שנמצאו בחקירה, כפי שפורטו לעיל, דהיינו: יש לקבוע האם קיימות ראיות לכאורה להגשת כתב אישום בגין עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. בנוסף, יש מקום לבחון אם אכן התקיימו יסודותיה של עבירה משמעתית, בהתאם לסעיף 50 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א - 1971 (להלן: פקודת המשטרה). אכן, בית המשפט הציג את תמונת השיקולים. סבורני, כי ההחלטה שנתקבלה לפתוח בחקירה בענין זה מתיישבת בהחלט, גם בדיעבד, עם פסק-הדין. יש מקום כמובן גם ללקחים נורמטיביים העולים מן ההתנהלות.
המסגרת הפלילית - עבירה של הפרת הוראה חוקית
95. סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), קובע כך:
(א) המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו ענין, דינו - מאסר שנתיים.
(ב) המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו - מאסר ארבע שנים.
היסוד הפיזי לקיומה של עבירה לפי סעיף 287(א) הוא הפרת הוראה שניתנה כשורה מאת בית המשפט. היסוד הנפשי הנדרש, הוא מודעות לקיומו של רכיבי היסוד הפיזי (לעניין זה, ראו: קדמי, על הדין בפלילים, חלק שני מעמ' 962).
האם יש בראיות בתיק כדי לבסס ראיות לכאורה שיש בהן די לצורך הגשת אישום בגין עבירה זו?
96. הצווים שניתנו לצורך ביצוע האזנות אלה ניתנו תוך שנקבעו בהם הגבלות, או "כמבוקש". המגבלות היו כי תמלול יבוצע רק משיחות בנושאי החקירה, ובמקרה של צו ההאזנה השני למר אפל נקבע כי "לא יתומללו שיחות אלא אם החשוד צד להן או נזכר בהן, ובנושא החקירה בלבד".
97. בדיקת "השיחות הנוספות" שנתפסו במסגרת חקירת מח"ש לגבי צו ההאזנה השני למר אפל, מעלה כי אכן תומללו רק שיחות שמר אפל היה צד להן.
98. נותר לבחון האם חרגו תמלולי השיחות מ"נושא החקירה". נושא החקירה, כפי שפורט לעיל, הוא רחב היקף. חלק מהותי בנימוקי הבקשה לצווי האזנת הסתר, היה הקשרים הפוליטיים בין המעורבים השונים. עם זאת, בחינת "השיחות הנוספות" מעלה שיחות רגישות מן הפן הפוליטי והאישי, אשר ברור על פני הדברים, כי גם בעת העלאתן על הכתב לא היה להן כל קשר לנושא החקירה, ולגביהן לא נמצאה כל ראיה כי תנ"צ מזרחי העיר מעולם למי מפקודיו כי הבינו את הוראותיו שלא כפי שהתכוון.
99. היסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירה לפי סעיף 287 הוא כאמור מודעות. לעניין מודעותו של תנ"צ מזרחי להגבלה בצווים, ולפיה יש לתמלל רק שיחות "בנושא החקירה" - מהודעות אנשי היחידה והודעותיו של ניצב מזרחי אין עולה ראיה ברורה לעניין זה, ובנסיבות העניין בהן מדובר בהגבלה שגרתית, נראה כי העדים, כמו גם ניצב מזרחי עצמו, לא זכרו האם ידע על ההגבלה, אלא השיבו מתוך הערכות כלליות, גם בהתחשב בעובדה שבעת חקירתם חלפו כשלוש שנים מהאירועים עצמם. למעלה מן הצורך יצוין, כי במודעות להגבלה אין די לצורך הגשת אישום פלילי בעבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין, אלא צריכה להתקיים גם מודעות לחריגה מההגבלה. כאמור, בצווים נשוא החקירה , היתה הגבלה לפיה יתומללו שיחות בנושא החקירה בלבד. אך גם העדר המודעות ראוי להתייחסות, במישור המינהלי, ולכך נשוב להלן. ואולם, אין ספק כי האזנה ותמלול - או תקצור - אינם היינו הך, וכשמותר להאזין אין פירוש הדבר שמותר גם לתמלל או לתקצר .
100. במישור הפלילי ייסגר איפוא התיק מחוסר ראיות מספיקות במידה הנדרשת להעמדה לדין פלילי. זאת מאחר שנראה כי הראיות לענין המודעות אינן עומדות במבחן של סיכוי סביר להרשעה פלילית , לפיו "כתב אישום אמור להיות מוגש באותם מקרים בהם משתכנע התובע כי קיים סיכוי סביר להרשעה". זאת, אף שהתמונה הכוללת המצטיירת, קרי, שבסופו של יום תומללו שיחות שלא בהתאם לצו, כפי שתואר לעיל, היא קשה לגופה גם בהעדר אחראי בפלילים. כידוע, לשם ביסוס כתב אישום יש צורך בראיות לכאורה לכל אחד מיסודות העבירה הקבועים בחוק. כאשר חסרה תשתית ראייתית מלאה - בענייננו המדובר היה בעיקר בהקשר ליסוד הנפשי שהיה קושי להוכיחו במידה הנדרשת - לא ניתן להעמיד לדין בפלילים.
המסגרת המשמעתית
101. נבחן כעת האם התקיימו יסודות עבירה משמעתית. בין המסגרת הפלילית למסגרת המשמעתית קיים הבדל מהותי שבית המשפט העליון תיארו כך:
"לא הרי הליך פלילי כהרי דיון משמעתי. התביעה הפלילית נועדה לקבוע אם הנאשם עבר על החוק ואם הוא ראוי כי יטילו עליו את העונש הקבוע בחוק, ואילו הדיון המשמעתי לא נועד להעניש את ה"עבריין", כי אם לקבוע, בראש ובראשונה, אם הוא עודנו ראוי לאמון אשר רחשו לו השלטונות והציבור לפני שנמתח עליו קו של חשד".
(בג"צ 13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי מדינה, פ"ד יא (2) בעמ' 856).
102. עבירות המשמעת לגבי שוטרים הן העבירות הספציפיות הקבועות בתוספת השניה לפקודת המשטרה. באשר לעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכח תפקיד (סעיף 4 לתוספת השניה לפקודת המשטרה), יפה כוחו של האמור לעיל בתחום הפלילי באשר להעדר הראיות לגבי מודעותו של תנ"צ מזרחי להגבלה בצווים.
103. האם הראיות, כפי שהובאו לעיל, מבססות קיומה של עבירה משמעתית לכאורה של התרשלות במילוי תפקיד (סעיף 2 לתוספת השניה לפקודת המשטרה)?
104. להאזנות למר ליברמן, מר אפל ומר גורולובסקי, מעבר לחדירה לפרטיות - שהיא תוצאה, במידה זו או אחרת, של כל צו האזנת סתר, תוצאה קשה במישור הציבורי, תוצאה שיש בה חשש לפגיעה באושיות המשטר הדמוקרטי: מהלך מספר חדשים, בעת תקופת מערכת בחירות, מקבל קצין בכיר במשטרת ישראל מידע שוטף על דעות, מגעים ומהלכים בקרב הצמרת הפוליטית, לרבות שיחות פוליטיות מובהקות של ראש ממשלה מכהן, מבלי שאיש, למעט פקודיו הנוטלים - בהוראתו - חלק בכך, יודע על כך שמידע רגיש מצוי בידיעתו, ומבלי שהוא מדווח על כך באופן ראוי לממונים עליו. זאת תוצאה קשה שאין הדעת סובלת, גם אם לא לכך כיוון קצין המשטרה, וגם אם לא עשה שימוש בחומר, שהרי אין לדעת לאילו ידיים היו מתגלגלים חומרים אלה בעתיד.
105. אכן, לא נמצאה כל ראיה לכך שניצב מזרחי פעל מתוך מניעים זרים, ואין לי סיבה לחשוד בכך, לפיכך נקודת המוצא היא כי המניע לאופן הפעולה היה אמונתו כי זו הדרך הטובה ביותר לקידום החקירה. מטרתו באופן פעולה זה לא היתה קבלת טובות הנאה אישיות. כל פעולותיו, מנקודת מבטו, נעשו לצורך קידום החקירה, שעסקה במאטריה רגישה ומורכבת. דברים אלה ראויים להתחשבות. עם זאת, אין בכך חזות הכל. העובדה ששוטר פועל מתוך כוונה לקדם את החקירה, אינה מכשירה כל פעולה שתבוצע על ידיו. ברור לכל כי אין מקום לסגור תיק נגד חוקר הנוהג - להבדיל - באלימות נגד נחקר, אך בשל כך שהאמין כי הדבר נדרש לצורך קידום החקירה. גישה זו יפה כוחה לכל שוטר, קל וחומר - לקצין, ולא כל שכן - לראש יאחב"ל, תת ניצב במשטרה. בית המשפט הזכיר כי איש המשטרה "מצווה להשמר מפני להיטות יתר בביצוע התפקיד, העלולה להאפיל על שיקול הדעת הראוי… להיזהר לבל ייטשטש הגבול בין אסור למותר" (פסה"ד הנזכר, פסקה 18).
106. אני סבור כי אופן הפעלתו של שיקול הדעת על ידי ניצב מזרחי כפי שבא לידי ביטוי מממצאי חקירת מח"ש, היה לקוי משמעותית. האזנות אלה חייבו לנהוג ברגישות מיוחדת לא רק מפן המידור – אותו מדגיש ניצב מזרחי בהודעות שמסר, אלא גם בשאלה מה מאותו חומר רגיש יועלה על הכתב. במסגרת "השיחות הנוספות" הועברו אל תנ"צ מזרחי שיחות שכלל לא היו רלבנטיות ושיחות שהרלבנטיות שלהן לנושאי החקירה היתה שולית, בעוד שרגישותן באשר למהלכים בקרב צמרת ממשלת ישראל ולמהלכים הפוליטיים הפנימיים במפלגות שונות ערב בחירות - היא רבה. ובאומרי רגישות, הכונה כמובן גם לזכות היסוד באשר לסוד שיחו של אדם המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
107. בנסיבות אלה, משהועברו אל תנ"צ מזרחי תקצורים ותמלולים שעל פניהם אין להם קשר לחקירה, ולעומת זאת הם בעלי רגישות כה רבה מהפן הפוליטי, היה על תנ"צ מזרחי להבהיר לפקודיו כי לא להעלאתן על הכתב של שיחות מעין אלה היתה כוונתו; ודאי בשלב בו ביקשו פקודיו מזכר בכתב, היה מקום כי יבהיר לפקודיו את מטרת ההוראות שנתן על מנת למנוע טעויות בפרשנות להוראות אלה.
108. מן הראוי היה, כי נוכח הקשיים המהותיים - שהם קשיים של ממש שאין לזלזל בהם - באשר להאזנות הסתר והרגישות המיוחדת שהיתה כרוכה במקרה דנן, יעלה תנ"צ מזרחי את הקשיים ויתייעץ מיוזמתו, הן עם מפקדיו והן עם גורמים משפטיים, בשאלה מהו אופן הפעולה הנכון להתמודדות עם קשיים אלה. אין הכוונה לדיווחים כלליים, על קיומה של האזנה לגורם זה או אחר - כפי שאכן נעשה במקרים אלה, ואף לא לדוגמה ספציפית פלונית של האזנה לשיחה מסוימת, כפי שנעשה, אלא לדיווח אמיתי ובחינה מהותית כיצד יש לפעול נוכח הקשיים עליהם עמד מר מזרחי בהרחבה במסגרת חקירת מח"ש, ולפיכך חייבו התייעצות ובדיקה מה הדרך הראויה ללכת בה. צורת המידור שנהג - ואין המדובר על האזנה ספציפית אלא על העיקרון - היתה בעוכריו. אכן, בסופו של יום, כתום תקופה של חדשים לא מעטים, בירך על יזמת פקודיו לחוות דעת משפטית. אך דווקא הרגישות שהוא עצמו היה מודע לה חייבה טיפול אחר מצידו מלכתחילה. נטען כי לא היו הנחיות ומכאן נבעו חלק מן הבעיות; ואולם, היא הנותנת, שכשהמדובר במאטריה רגישה במיוחד מעין זו בה עסקינן, היה מקום לעצב את המתכונת על ידי הקפדה לגבי הצווים ועל ידי גיבוש הנחיות בהתייעצויות מתאימות מלכתחילה.
109. לענין זה מסר ניצב סדבון, ראש אח"ק ומפקדו של תנ"צ מזרחי באותה העת, כי לא עודכן לגבי השיחות הפוליטיות שהועלו על הכתב במסגרת צו ההאזנה למר ליברמן, והוסיף את הדברים הבאים:
"באופן כללי ברמת ההתנהלות שלי מול יאחב"ל נוכחתי לדעת שחלק גדול מהפעולות שמתבצעות ביחידה ואינפורמציה חשובה מדווחת לפעמים באופן חלקי ולפעמים באיחור. הערתי על כך לתנ"צ מזרחי ואמרתי לו שהוא חטא לתפקידו ומסכן את עצמו בכך שהוא לא מדווח שכן אם תקרה תקלה הוא ישאר לבד ובעצם חוסר הדיווח המלא אינו מאפשר לי לבצע את הפיקוח הנדרש על יחידה מתוקף תפקידי כראש אגף החקירות".
110. לאחר שתנ"צ מזרחי החליט כי הוא יהיה הגורם "המסנן" בפרשיות אלה, בנוסף לקצינת הערכה, כ"קצין הערכה - על" כפי שהוגדר בהודעות בתיק, וכעולה גם מהודעותיו שלו, היה מקום כי יבדוק מיזמתו בטרם מתן ההנחיות היחודיות אותן נתן לגבי טיפול בתיקים אלה האם יש הגבלות בצווים, ואם כן - יפנה לבית המשפט, בעצמו או באמצעות פקודיו, ויבהיר את הקושי הכרוך בקיום צו בהגבלה לאור מורכבות הנושאים הנחקרים. יש חשיבות רבה לעניין המגבלות בצו. כך לא נעשה.
לדעתי, חיוני היה בחקירה זו שבה נטל עליו את תפקיד קצין ההערכה, שמפקד יאחב"ל יבדוק את הצווים, ישווה בינם לבין התוצרים ויפעל על יסוד השוואה זו. הצו הוא התוחם את הסמכות, ולא די בידיעה שניתן צו. למרבה הצער, אין אינדיקציה כי כך נעשה.
111. כאמור, סבורני כי ראש יאחב"ל לא היה צריך להמתין לפנייתה של משקלטת ג', סגנית ראש מחלק האזנות, קצינה בדרגת רפ"ק, על מנת לבקש כי אנשי היחידה יונחו על ידי גורמים משפטיים בכירים.
112. יצוין כי ניצב מזרחי ראה במסמך ההנחיות של מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה אישור בדיעבד לנוהל העבודה שהנהיג בפרשיות אלה. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, יצוין כי במסמך ההנחיות נכתב לעניין זה, בסעיף 5 –ו, כך:
"במידה והשופט הגביל את הצו לתמלול שיחות בנו%
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
