תגובה מאת אריק בך למכתבו של יצחק זמיר-שופט עליון לשעבר  

ועוד פחות מזה צבועים בעור של כבש
מאת: אריק באך
13.4.2004

השאלה החשובה ביותר על סדר היום הציבורי מונחת עתה לפתחו של היועץ המשפטי לממשלה: האם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה. התשובה כרוכה בהשלכות מרחיקות לכת מחוץ לתחום המשפט. בין היתר מתעוררת השאלה מה הן ההשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני. התשובה אינה ברורה. היא גם אינה הכרחית בשלב זה, שכן אם לא יוגש כתב אישום לא יהיה צורך בתשובה. ואולם, כבר עתה אין להימנע מן השאלה אם היועץ המשפטי לממשלה רשאי, או שמא אף חייב, להתחשב בהשלכות האפשריות של הגשת כתב אישום על התהליך המדיני.

מבחינה משפטית התשובה ברורה: בדרך כלל יש להגיש כתב אישום, אם קיימות ראיות המספקות סיכוי סביר להרשעה. זהו הכלל, כלשון בית המשפט, "הן לשועי ארץ והן לפשוטי עם". אף על פי כן נשמעת טענה שאם הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה כרוכה בהשלכות חשובות מבחינה מדינית (ואפשר להוסיף: חברתית או כלכלית), יש בכך כדי להצדיק סטייה מן הכלל. כלומר, לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי.

זה מה שקורה כשנותנים לשופט מניפולטור, בעל עבר מפוקפק וחשדות לפלילים בפני עצמו, להתל בקוראיו!

הרשעה יכולה ממילא להתקיים רק במידה וחומר הראיות מוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

כלומר: "קיים סיכוי סביר להרשעה" = קיימות לא סתם ראיות רעועות להוכחת אשמתו של החשוד אלא רק ראיות שמלמדות לכאורה על אשמתו מעל לכל ספק סביר. אחרת, הסיכוי להרשעה כלל איננו סביר וממילא אין להגיש כתב אישום, לא נגד ראש ממשלה ולא נגד אף אחד אחר.

שאם הראיות מלמדות על ספק סביר – לא מתקיים אותו "סיכוי סביר להרשעה".

אז מה יכול להיות מעל לזה (מעל ל"מעל לכל ספק סביר"?) הרי איש לא טען אחרת מעולם, אפילו לא שרון עצמו. אז למה זמיר ממציא טענה שלא קיימת ועוד תוקף אותה ?

הרי איש לא דרש ממזוז להתחייב בנפשו שתהיה ודאות להרשעה. מזוז מעולם לא התחזה להיות תחליף לבית משפט, וזמיר סתם מפעיל עליו לחץ פסול ובלתי הוגן.

בשלב הזה של התיק אין ממילא יותר מ"סיכוי סביר" להרשעה. מבחן הסיכוי הסביר הוא מבן הודאות הלכאורית של הראיות. אותה מסקנה הגיונית יחידה העולה מהן לחובתו של הנאשם, כפי שאמר בית המשפט העליון עצמו. אבל אם יש ספק – אז אין ספק (שאסור להגיש כתב אישום). ואת הפינות של העיקרון הקדוש הזה זמיר מבקש לעגל, בניגוד לחוק.

הרי אין חצי הריון. אין חצי הרשעה. לקח או לא לקח (שוחד). זאת השאלה ובלי פילפולי ביצים. הראיות שהצטברו על שולחנו של מזוז חייבות ללמד באופן חד משמעי ששרון לקח שוחד. הראיות, ולא הליחשושים של ארבל או של כתבלבי החצר שלה! יש ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר ששרון לקח שוחד – איש לא הטיל בכלל ספק בכך שחובתו של היועץ להגיש כתב אישום. אבל אם בשלב הנוכחי (טרם חקירות הסניגוריה) הראיות מלמדות שיש ספקות, וש"המסקנה היחידה והבלבדית" כלשונו של בית המשט העליון איננה כה ברורה מעל לכל ספק סביר, אז אסור להגיש כתב אישום. זה ידוע, ואיש לא טען אחרת. זמיר המציא טענה מניפולטיבית ותוקף אותה, כדי להניח בסיס מזוייף להמשך דבריו אשר כל מטרתן היא לכפות על היועץ המשפטי להגיש כתב אישום אפילו אם הראיות סתם מחשידות ולא רק מלמדות על אשמה ודאית.

יש רק מבחן של "סיכוי סביר להרשעה" ואף אחד לא דרש מעולם בשום מאמר ובשום מקום את מה שזמיר טוען שכביכול מישהו טען ("אף על פי כן נשמעת טענה") "לקבוע כי לצורך הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה אין די בסיכוי סביר להרשעה, אלא יש צורך בראיות חזקות יותר, שיהפכו את ההרשעה לעניין קרוב לוודאי"

מה יכול להיות חזק יותר מראיות "מעל לכל ספק סביר"?

הרי אם יש ספק סביר מהראיות, אז אין להגיש כתב אישום, ואם הראיות מלמדות שתושג הרשעה (ואז זה ממילא מעל לכל ספק סביר, שאם יש ספק אין ממילא הרשעה ואין "סיכוי סביר" להרשעה).

טענה זאת אינה עומדת בפני הביקורת.

מי ביקש ממנו בכלל להעביר ביקורת? החוק קבע שהוא כבר זקן מידי ולא כשיר להעביר ביקורות שכאלה, ולכן זמיר כבר הודח מכהונתו כשופט בבית המשפט העליון. והעיקר... הוא הרי חשוד באותן עבירות שראש הממשלה חשוד בהן, בכך שמליוני דולרים התקבלו בחשבון הבנק המשותף של הבן שלו ושל הבן של אהרון ברק, מייד כשסיימו את לימודי המשפטים שלהם, בתור שוחד במסווה של שכר משפטי! מי חקר? שופטים חסינים אז אף אחד לא חוקר...

כמה קל להעביר ביקורת על אחרים כשהחוק אוסר על אחרים להעביר נגדך ביקורת, לחקור אותך, להאזין לך ולחייב אותך לחשוף את חשבונות הבנק והחוזים המפוקפקים שלך ושל הילדים שלך.

עם חוק חסינות אבסולוטי כזה, גם גדולי הרמאים, הגנבים והשודדים היו תמיד נחשבים למלאכים טהורים וזכים שמעולם לא דבר בהם רבב. מה החוכמה?

כל עוד אסור לחקור אז לא מגלים. אבל אם רק היו מרשים לחקור... לו רק לא היה כל כך הרבה שקר בכותרת של דברי זמיר "המשפט אינו סובל מיוחסים" – בתי הכלא בטח היו מלאים בשופטים ופרקליטים בשירות המדינה שרק אלוהים והם יודעים איזה עבירות הם עברו (רשלנות, שוחד תמורת עיסקאות טיעון עלומות ותמוהות, קשירת קשר להרשיע חפים מפשע שהם מתחרים עיסקית או פוליטית של המשחדים, ועוד).

ראשית, היא סותרת את העיקרון של שוויון בפני החוק, שהוא היסוד והמבחן של חברה דמוקרטית.

תיראו איזה חצוף מעז לדבר על שוויון בפני החוק....

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם קצין צה"ל נתפס כמו ניצב מזרחי ב"להיטות יתר" בביצוע תפקידו בשטחים, אז שולחים אותו בבושת פנים לכלא (ואת המחבלים משחררים והם הופכים לגיבורים)?

איזה שוויון יש בפני החוק, שאם רעב גונב לחם, אז שולחים אותו לכלא, אבל ואם שופט עובר עבירה פלילית – מותר לו. כי אין לאיש סמכות לחקור אותו.

ראו נא דוגמא שלאיש אין ספק שיש ראיות לעבירות פליליות סידרתיות של שופטים, ובינתיים אף אחד לא הלך על זה לכלא, למרות שכולם מודים בביצוע העבירה הפלילית שעונשה חמש שנות מאסר לכל פעם שעברו אותה:

העבירה בחוק העונשין שמה: "הפרת הוראה חקוקה".

סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי קובע חד משמעית: "הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך"

לחיקוק החוק הזה היו לכנסת שני טעמים עיקריים. האחד, שהשופט ישמע את כל הראיות כמקשה אחת כך שלא ישכח ולא יסתמך על זכרון עמום וחלקיקי פרטים ותרשומות אקראיות. ושנית – שמשפט פלילי, כלומר עינוי דין, יהיה עניין של שבוע, חודש – אבל לא יותר. כמו בעולם הנאור.

איזה שופט לא עובר ביודעין על החוק הזה מידי יום?
הם טוענים שזה בגלל העומס. זה כמובן שקר וטימטום, אבל זו טענה שמקומה על פי החוק בטיעונים להקלה בעונש, לא לעצם ההרשעה עצמה. וזה שקר וטימטום כי אם הם דוחים ומורחים משפטים למשך שנים הם לא מקצרים שום עומס אלא רק מורחים את אותו מספר התיקים על פני שנים רבות. אם משפט לוקח עשרים ישיבות, אז אין יותר או פחות עומס אם את עשרים הישיבות עושים במשך עשר שנים או עשרים יום ברציפות. עשרים זה עשרים. ועינוי דין זה עינוי דין. ושופטים סניליים שלא זוכרים אחרי שנתיים מה העידו העדים הראשונים זה לא מחזה כזה נדיר בישראל...

אז אין ולא יכול להיות ספק לאיש כי לכל שופטי ישראל הדנים בפלילים יש עבר פלילי המוכח מעל לכל ספק סביר. השאלה כאן למה לא עוצרים אף אחד? למה לא חוקרים אף אחד? לא לא מחסלים את מכת המדינה הזו בפשיטה וסידרת מעצרים המונית של שופטים, לעשות סדר בבלאגן פעם אחת ולתתמיד, ולהמשיך הלאה. למה?

כי לזה מתכוון רמאי, שבמקרה או לא היה גם שופט עליון, כשהו אומר לציבור שהמשפט אינו סובל מיוחסים. "חוץ מאיתנו" הוא לא מגלה ואז מגלגל עיניים לשמיים כאילו הוא נציגו של המלאך דווקא...

אכן, כדברי ר.ל.סטיבנסון, "השקרים הגרועים ביותר נאמרים בדממה".

מאות שופטים ועברו את העבירה החמורה הזו עשרות אם לא מאות פעמים. וכל שופט מקבל משכורת שמנה, תנאים מפליגים, איש לא מעז לשאול אותו שאלות, ולכולנו ידוע שאותה הפרה של חובה חקוקה (של סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי, לנהל דיון משפטי "מיום ליום עד גמירא" גרמה לאנשים למות בתאי מעצר, למשפחותיהם להתאבד, לילדיהם לסבול והכל כי חיי האדם, כבודו וחירותו הם עבור אותם עבריינים מיוחסים - הפקר אחד גדול והם יודעים שלהם מותר לעבור על החוק מבלי שאיש יעז לעצור את אותם שופטים, שחלקם הרי עם דם על הידיים בשל עבירה זו ממש. מדובר כאן בדיני נפשות ולא סתם דיני ממונות!

(ולא ארחיב את הדיון לעוד נושאים, כגון על כל השופטים החשודים בכך שחילקו תיקי פירוק עם שכר טירחה של מיליונים לעורכי דין שהילד שלהם עובד באותו משרד... "במקרה")

יישומו מחייב את הכפפתו לחוק של כל איש "חשוב", לרבות ראש הממשלה, כך שבמקרה של הפרתו הוא ייתן את הדין כמו כל איש "פשוט". המשפט אינו סובל מבחנים מיוחסים לאנשים מיוחסים.

אהה. אז למה כל שופט עובר את העבירה הפלילית של הפרת חובה חקוקה, ולא מקיים את חובת המחוקק לקיים דיונים פליליים ברציפות מיום ליום עד גמירא, לא נעצר, רכושו לא מולאם, ובכלל לא נפתח נגדו אפילו תיק פלילי???

שנית, אם סוטים מן הכלל בנוגע לראש הממשלה, כיצד אפשר יהיה שלא להחיל מבחן מיוחס גם, למשל, על שר החוץ או שר הביטחון המנהלים מערכה חשובה כלשהי, או על נכבדים אחרים שיש להם תוכניות מפתות? ואם סוטים מן הכלל בנוגע לעבירה של הפרת אמונים או שוחד, כיצד אפשר יהיה שלא להרחיב את הסטייה גם לכל עבירה חמורה אחרת? זהו מדרון שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק.

איזה מילים... הנה דוגמא לטכניקת-ההונאה של שופטים מניפולטורים דוגמת זמיר: הוא שותל יסוד חסר בסיס (שההרשעה שחייבת להיות מעל לכל ספק סביר, תתנגד לקולות הקוראים בעצם לאותה הרשעה להתבסס על אותה ודאות לכאורית של מעל לכל ספק סביר) ואז לוכד את מאזיניו התמימים בטענה צודקת ומילים כדורבנות של כומר חסוד שאת הילדים הקטנים מזיין רק במחשכים בתא הוידוי: "זה מדרון תלול שעלול להסתיים בהתרסקות של שלטון החוק"

הלו? איזה שלטון יש בכלל כאן? שמזרחי וארבל לא עצורים, ואתה וחשבון הבנק של הילד שלך לא נחקרים בכלל, וכל השופטים שעברו ועוברים מידי יום עבירה פלילית חמורה לא קבורים כבר מזמן באיזה צינוק – ואתה מוכר לנו תעמולה זולה של הפחדה מפני קריסת שלטון החוק? מה יקרוס בדיוק? מה שעל האדמה כבר לא יכול ליפול!

ומדוע שיקרוס, רק כי אתם רוצים לכפות על היועץ שיגיש כתב אישום גם אם אין בידו ראיות המוכיחות מעל לכל ספק סביר כי שרון לקח שוחד? אכן, הגיע הזמן שהבועה המזוייפת הזו שאתם מכנים אותה "שלטון חוק" תקרוס כבר לאלף עזאזל לפני שהיא תקבור את כולנו, אזרח אזרח, בתורו.

שלישית, טענה זאת תחייב את היועץ המשפטי לשקול בכל מקרה כזה את המהות של ההשלכות המדיניות הצפויות מהגשת כתב אישום, שהרי ברור כי לא כל השלכה כזאת תקנה מעין-חסינות לכל שר ונכבד מפני הגשת כתב אישום. לכן יהיה על היועץ לשקול אם אמנם הגשת כתב אישום תפגע בתהליך המדיני; ואם כן - באיזו מידה; והאם הפגיעה תהיה לרעה או אולי לטובה מבחינת האינטרס הלאומי. כל אלה הם שיקולים פוליטיים, התלויים במידה רבה בהשקפה אישית, ולכן גם התשובות יהיו שנויות במחלוקת. היועץ המשפטי אינו כשיר ואינו מוסמך לשקול אותם. אם ישקול, יפעל כפוליטיקאי ובכך ייווצר איום חמור על מעמד היועץ המשפטי לממשלה כפי שהתגבש בעבר ועל יכולתו למלא את תפקידו בעתיד.

מי ביקש מהיועץ לשקול שיקולים מדיניים בכלל? למה זמיר עושה מהיועץ טמבל? הרי אם יש ראיות מעל לכל ספק סביר שראש הממשלה לקח שוחד, איש לא העיז לטעון שאין שלוח אותו הבייתה מייד – הרי זה מה שאומרים גם חסידיו, אשר כל מה שהם טוענים הוא שגם במקרה של ראש ממשלה –כמו בכל מקרה של אזרח אחר בעצם- אסור להגיש כתב אישום אין סיכוי סביר להרשעה, כלומר אם הראיות אינן מצביעות באורח חד משמעי על אשמתו.

האם המסקנה היא שאין הבדל בהגשת כתב אישום בין ראש הממשלה לבין כל אדם אחר? יש הבדל אחד. הוא נעוץ באופן הבדיקה של החשד, שנועד להבטיח כי היא תהיה יסודית ואחראית ככל האפשר, כדי שההחלטה בשאלה אם יש סיכוי סביר להרשעה תהיה מבוססת היטב.

כן, בטח. כולנו זוכרים שלילה לפני שהעיתונאית רחל לב עמדה לחשוף לציבור פרשה חמורה לפיה השופט תיאודור אור אנס לפני כמה שנים קטינה, וחברים שלו עזרו להבריח אותה לחו"ל ולהשתיק את הפרשה בכסף טוב למשפחתה, מה קרה עם החשדות הללו אז???

פתאום 70 קציני משטרה פשטו.... לא על ביתו של החשוד תיאודור אור (אלא מה) אלא על ביתה של... העיתונאית החוקרת (וקיבינימאט הדמוקרטיה וחופש העיתונות והשוויון בפני החוק). והכל כדי לאלץ אותה להודות שהתחקיר לא נכון (ברוח הכלל הסובייטי הידוע: "אם תכו את הפיל מספיק חזק הוא יודה שהוא חתול"...). והעיתונות מטעם ציירה אותו כקורבן ופתאום היא הפכה לעיתונאית בלתי חשובה. פראוודה...

לא ראיתי שעשו ככה לאף מוטי גילת שחשף שחיתות שבסוף הסתברה כבועה. מעניין איזה חוק ואיזה שוויון זה... הרי כל אזרח היה יוצא זך וטהור אילו 70 קציני משטרה היו פושטים על הבית של מי שחושף את העבירות שלו. אם 70 שוטרים היו פושטים על ביתו של מזרחי וארבל ועוצרים גם אותם, גם הם היו מודים שהם בעצם פיברקו את התיק נגד ראש הממשלה. פתאום, משטרת ישראל שתפקידה הוא להוכיח עבירות, שולחת 70 שוטרים להוכיח שאין הוכחות ואפילו לא שוטר אזולאי אחד לחקור את תיאודור אור עצמו, אולי אולי, חלילה חלילה, יש משהו בחשדות המבעיתים שהועלו נגדו בליווי ערימה של ראיות המחזקות את החשד לכדי ודאות של ממש...

לכן ההחלטה אם להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה מופקדת בידי היועץ המשפטי באופן אישי, וצריך שהראיות המובאות לפניו ייבדקו קודם בשבע עיניים על ידי פרקליטים ברמה הגבוהה ביותר, והוא עצמו לא יחסוך מאמץ לבדוק ולשקול באופן יסודי את כל החומר. אכן, החוק קובע במפורש שכתב אישום נגד ראש הממשלה יוגש בידי היועץ המשפטי לממשלה. ודי בכך. כלומר, בהגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה יש להחיל את המבחן הכללי בזהירות, אך אין לסטות מן המבחן.

ולמה שלא כל אזרח יזכה לרמה כזו של בדיקה ? דמו של האזרח הפשוט פחות אדום מדמו של ראש ממשלה או של שופט? למה שלא כל אזרח יהיה זכאי לזה שהחוק יגן עליו לא פחות משהו מגן על שופט ופרקליט ושוטר, בכך שאותו יועץ משפטי לממשלה יוודא שלא יעצרו ויאישמו אף אזרח תוך הפקרות וזילזול ובדיקה שיטחית של התיק נגדו? בינתיים אף פרקליט מהפרקליטות לא שילם מכיסו אגורה ולא בילה יום אחד במעצר על רשלנות קטלנית נגד אזרח...וככה ההפקרות הזו שטיפשים מכנים אותה "שלטון החוק" נראית...

לבסוף, יש לברר את הטענה שלפיה במקרה שראש הממשלה יימצא זכאי בבית המשפט, הכישלון של התביעה יהיה כה גדול שהיועץ ייאלץ להתפטר.

מי טען את השטות הזו, חוץ מזמיר עצמו??? מה זה משחק רולטה רוסית? זה הוא שקר וכזב ואיומים המאפיינים דווקא את המפיונרים מהתשקורת שכנגד, שזמיר הוא חלק ממנה! אלו טענות המהוות איום מאפיוזי על עובד הציבור מני מזוז. ובינתיים, רק אמיר אורן בעיתון הארץ איים על מזוז שאם לא יציית להמלצות עדנה ארבל הוא יאלץ להתפטר ולשאת אות קלון על מצח לכל חייו.

אולם היועץ חייב להתעלם מאזהרה זאת. ראשית, משום שהיא מבקשת ממנו לשלב שיקול אישי בשיקול המקצועי, ואסור שהיועץ יושפע מן השאלה איך הגשת כתב אישום תשפיע על מעמדו.

אני דווקא מכיר יועץ משפטי חובב שלמונים אשר שילב הרבה שיקולים אישיים בשיקולים המקצועיים. מאוד אישיים. "חריש עמוק", כינו אותו. זוכרים???

ומה עם זמיר עצמו וחשבונות הבנק של הבן שלו ופיברוק תוצאות ועדת החקירה נגד שרון בעניין סברא ושתילה (מומלץ לקרוא את הספר "צדק של פלנגות"). והאם היועץ המשפטי המהולל אהרון ברק לא סגר (לדוגמא, אחת מאלף) קומבינה לאבא אבן עם מי שהיה, תקשיבו טוב, גם עורך הדין של אבא אבן וגם הפרקליט של.. אותו אהרון ברק? (ובכלל, מומלץ לקרוא את ספר התחקיר של עו"ד יוסי דר, "אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק").

שנית, זיכוי אינו כישלון של התביעה.

נכון. הזיכוי של יעקב נאמן איננו "כישלון" של התביעה. זה היה פשע! לא סתם "כישלון" תמים. פשע חמור! התנקשות בדמוקרטיה! זו עדות למעשה פשע חמור מאין כמוהו שביצעה עדנה ארבל וזמיר וכנופייתו שתקו ועוד מעיזים להרהר בזה שהיא תזהם גם את בית המשפט העליון.

האם עדנה ארבל כבר בכלא על הפשע החמור הזה? חלילה... "המשפט לא סובל מיוחסים" אלק...

אבל לא על זה הולך לדבר זמיר, היא "משלנו" ולכן מותר לה לרמוס ברגל גסה את החוק ולצפצף על כל האזרחים...

השיטה, בכל מדינה, בנויה על חלוקת תפקידים בין התובע לשופט: כל אחד מהם חייב לפעול באופן עצמאי על יסוד החומר המונח לפניו. אם האפשרות של זיכוי תמנע אישום, גם כאשר יש סיכוי סביר להרשעה, תהיה זאת פגיעה קשה בסדר הציבורי. לכן הטענה שהיועץ יידרש לשלם מחיר אישי במקרה של זיכוי היא איום פסול.

בינתיים כולם זוכרים את האיום שאינו משתמש לשתי פנים שכתב אמיר אורן בכרוז שהופץ בעיתון הארץ ביום שבו מונה מזוז לראש ממשלה שהמשמעות הייתה מאוד ברורה ומצמררת: אם לא יגיש מזוז נגד שרון, דמו בראשו...

סוף דבר, היועץ המשפטי לממשלה חייב לסלק משולחן העבודה שלו הן שיקולים פוליטיים והן שיקולים אישיים, לפעול על פי המבחן של סיכוי סביר להרשעה ולצורך זה להתמקד בראיות המונחות בפניו.

נכון. כל רמאי מסיים בברכת שלום כנה וחיוך מתוק כדי להשכיח מקורבנו את ההונאה שהוא מכר לו קודם לכן...

ולחשוב שהטיפוס הזה היה גם יועץ משפטי לממשלה, וגם שופט עליון כל כך הרבה שנים...

אכן, לא רק המשפט אלא במיוחד האזרחים לא סובלים מיוחסים. תשאלו את העם הצרפתי אשר לימד את המלך לואי ה16 את נחת זרועו של החוק כלפי המיוחסים עצמם...

http://www.geocities.com/supervpn/