שמעון פרס 2  

המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, נשאל בחגיגות המימונה בבנייני האומה
בירושלים על סיכויו להתמנות לנשיא ועל אפשרות של איחוד תנועות העבודה
וקדימה.

לדבריו, בחירתו לנשיא "תלויה בקדוש ברוך הוא ובבוחר" ואילו איחוד
העבודה וקדימה הוא "רעיון נכון, אך זו עדיין לא העונה".

(לילך שובל)

כמדי שנה, גם בחג הפסח הזה הגיע המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, לביתו של מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, לביקור מסורתי. בין השאר, השניים דנו בפועלו של פרס עם ייבחר לנשיא המדינה, במקרה שהנשיא קצב ייאלץ להתפטר.

בפגישה בין השניים פרס סקר בפני הרב עובדיה את פעילותו במסגרת תפקידו, כולל פיתוח הגליל והנגב, תעשיית ההיי-טק וסוגיית הגרעין האיראני. הרב שאל את המשנה לראש הממשלה: "אם תהיה נשיא תוכל להמשיך לעסוק בכל הדברים האלו?", ופרס השיב: "התפקיד שלי לדאוג למדינת ישראל וליהודים בעולם. אעשה זאת מכל מקום שבו אהיה".

בעבר הואשמה סיעת ש"ס כי הכשילה את בחירתו של פרס לנשיאות, מאחר שרוב חבריה הצביעו עבור משה קצב, וזאת בניגוד להבטחות שנתנו טרם הבחירות.

לפני כשלושה שבועות פורסם ב-ynet כי ח"כ יואל חסון (קדימה) הודיע שהוא מקפיא את קידומו של "חוק פרס", המאפשר הצבעה גלויה בנושא. "כ חסון הודיע שימשיך בקידום החוק, אך רק לכהונת הנשיא הבא, ולא לבחירות המתקרבות לתפקיד.

לדבריו של ח"כ חסון, הצעת החוק הייתה ראויה ביותר, אך לא הייתה עוברת בכנסת משום שהפכה להיות מזוהה עם שמעון פרס. "אין שום סיבה ששליח ציבור יסתתר מאחורי פרגוד ויפחד לחשוף למי הצביע בשם אותו ציבור שבחר אותו. האמת היא שבגלל אינטרסים אישיים ורצון לקדם מועמדים אחרים היה ניסיון להכשיל את קידום החוק", אמר.

ההחלטה על סגירת הקרן התקבלה בסוף פברואר 2007; עו"ד חיים שפרן מונה
למפרק. אתמול הוזמנו נושי הקרן להגיש תביעות בתוך 21 יום. לאחר מכן
יועברו כספי העמותה למוסדות ללא כוונת רווח. רבין ופרס החליטו על הקמת
הקרן, לאחר שקיבלו את פרס נובל לשלום (בסך מיליון דולר) עם יאסר ערפאת
בדצמבר 94', ותרמו את חלקם בפרס, שהסתכם ב-666 אלף דולר לטובת הקרן.
את הפרס הראשון בסך 75 מיליון דולר העניקה הקרן לנשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון.

שמעון פרס חושב שהאינטרנט מייתרת את לימודי ההיסטוריה.
אסף דקל חושב שויקיפדיה זה לא הכל

לוח וגיר, היסטוריה וויקיהאינטרנט הוא דבר נהדר. מפעים. אחת ההמצאות הגדולות ביותר אי פעם. כמויות מידע אין-סופיות מכל סוג ומין. דברים שבעבר נדרשו אנשים לשעות של כיתות רגלים בין מדפי ספריות בעבורם, נמצאים עכשיו במרחק כמה סנטימטרים, בדיוק מהצד השני של המסך. רוצים לדעת מי זה היה שכתב את "פנטום האופרה"? גוגל יענה לכם תוך שניות. מסקרן אותכם מי שיחק את הפנטום בעיבוד (המחורבן) לקולנוע בשנת 2004? אותו דבר. ומילות השירים? ועוד פרטי טריוויה איזוטריים?

כביכול, הכל פשוט. הכל זמין. אבל מסתתרת בשאלות הללו מכשלה. כדי לדעת מי כתב את פנטום האופרה, צריך אדם לדעת שבכלל היה ספר כזה, ורק על פיו נעשה המחזמר. ראוי שיכיר את המחזמר לפני שיראה את הסרט, כדי שיוכל להפעיל את שיקול דעתו ולהסיק לבד בדבר מחורבנותו של הסרט. פרטי מידע לעולם אינם צפים בתוהו ראשוני נטול צורה. כל פריט מידע קשור לפריטים אחרים, ונטול משמעות, בלעדיהם.

וכאן, בעצם, טמון הכשל בדבריו של מר שמעון פרס, שאמר השבוע בכנס TWS2007 את הדברים הבאים: "אם זה היה תלוי בי, אני הייתי מבטל את לימודי ההיסטוריה, הרי בעידן האינטרנט אין טעם לשנן כמה אנשים נפוליאון הרג". לשיטתו, ברגע שהמידע זמין, לא צריך לשנן אותו. לדעתי זאת טעות, אבל קודם צריך לענות על ה שאלה הבסיסית יותר – למה צריך ללמוד? לא רק לימודי ההסטוריה, אלא כל סוג של מידע שנאגר במוח. למה אנחנו צריכים להתאמץ?

אם נתעלם מטענותיהם של מקופחים פוסט-מודרניסטים (“כדי לחזק את ההגמוניה של הנאראטיב השולט"), או של חנונים מקצועיים (“כי זה כיף"), הרי שהתשובה פשוטה למדי. כדי שנוכל להבין את העולם שסובב אותנו. וכאן, נכון, לא נדרש שינון של פרטים ופריטים, ובאמת שאת אף אחד לא מעניין כמה אנשים בדיוק נפוליאון הרג, ואפילו לא כמה אנשים בדיוק היטלר הרג. אבל, אנחנו צריכים להבין מי והם נפוליאון והיטלר, מה היו הנסיבות שהביאו אותם למעמדם ולכוחם. וכדי להבין את זה, אנחנו גם צריכים להבין מה היא דמוקרטיה, ומה הוא פשיזם, ונאציזם, וכן הלאה. כדי להבין את העולם, ואת מקומנו (ויש יאמרו, זכותנו) בו, אנחנו צריכים להבין איך נוצר. כמובן, לא לדעת רק את ה"הסטוריה של דמעות" (הם הרגו אותנו, ורדפו אותנו, והתנכלו לנו), אלא גם הסטוריה של בנייה. של תקומה. רק אז יוכל אדם לגבש דיעה ועמדה.

כן, כל הפרטים הללו מצויים באינטרנט. לרוב, ביותר מגרסא אחת. ביותר מנקודת השקפה אחת. איך נוכל לשפוט איזו דיעה היא הרלבנטית, ללא מטען קודם כזה או אחר? וכמובן זה פשוט לא יעיל לחפור לינקים לאחור בוויקיפדיה על כל מונח וערך, כאשר רוצים לוודא (ולהבין) פרט קטן ושולי (רגע, אז יוסף טרומפלדור עלה לארץ לפני או אחרי מלחמת העולם הראשונה?), למי יש כוח או זמן ללמוד בבת אחת את כל מטען התהליכים והזרמים והעובדות שהובילו לאותה נקודה מדוייקת בזמן, שכאמור אינה רלבנטית מבלעדי כל האופף אותה?

הפיסיקאי ריצ'ארד פיינמן, זוכה פרס הנובל לפיסיקה, מתח ביקורת בספרו "אתה בוודאי מתלוצץ...” על ביולוגים שלמד איתם, שהם בזבזו את זמנם בלמידת "מפה של חתול", כשאפשר למצוא את הכל בספר ברבע שעה. ראשית, גם פיינמן לא היה מצליח לקרוא את אותה "מפה" לולא ידע קודם ושהיה לו, אבל חשוב יותר – ברגע שכל תוצרי מערכת החינוך הישראלית יהיו גאונים כדוגמת פיינמן, וראויים למועמדות לפרס נובל, אסכים שאפשר לוותר על למידת הסטוריה ושאר ענפי ידע. עד אז, כנראה שנאלץ להמשיך ללמוד וללמד.

http://news.walla.co.il/?w=/4/1090672

לדעתי
לשמעון פרס, דומיו ועוזריו
יש שליטה מסוימת באימפריות האינטרנט גוגל וויקפדיה

שמעון פרס הוא הבימאי ונותן החסות
מפני שלעמוס גיתאי אין את הכוח והחוצפה
לשלוף 100 שוטרים מתפקידם, לשלוח אותם למשימה בנגב
ופתאום מתברר לשוטרים שהם באו על תקן ניצבים לשחק בסרט

וידאו: http://tarbut.nana.co.il/Article/?ArticleID=450640&sid=123

המסע של ז'ולייט
השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש הגיעה לארץ לצורך צילומים לסרטו החדש
של עמוס גיתאי, בו היא מגלמת אישה שיוצאת למסע אחר בתה שגדלה בקיבוץ.
אמש (ב') היא נפגשה עם הבמאי בדירתו בתל-אביב. "לא היתה לי שום כוונה
להשאיר את התפקיד הזה לשחקנית אחרת"

מרב יודילוביץ' פורסם: 20.03.07, 00:21

אחרי שעתיים של פקק בדרך משדה התעופה בן גוריון וניסיונות לחמוק מצלמי פפרצי מזדמנים, הגיחה השחקנית הצרפתייה ז'ולייט בינוש בדלת ביתו של הבמאי עמוס גיתאי בתל-אביב. צבא של מצלמות וכתבים נדחס אל הדירה המעוצבת בקומה הרביעית ותקתק כמות מרשימה של פריימים, שעה שבינוש מילאה את חדר הכניסה בחיוכים. אם על המסך הופכת השחקנית השברירית והמקסימה הזו כל רגע לבלתי נשכח, בחיים היא כל זה ועוד. בשמלת סאטן בכתום ושחור ושיער אסוף שמגלה את הפנים של לנקום, בינוש נראית יותר כמו מיליון דולר ופחות כמו מישהי שנחתה לפני רגע בארץ אחרי שבועיים של צילומים מפרכים עם גיתאי בצרפת.

בינוש ופרס. הבטיחה לבוא שוב

בסרטו החדש, קופרודוקציה ישראלית-צרפתית-איטלקית, היא תגלם אישה צרפתייה שיוצאת למסע חיפוש אחר בתה (דנה איבגי) שגדלה בקיבוץ. הסיפור מתרחש על רקע ההתנתקות מעזה והמהומות בצרפת. "מבחינתי זה לא סרט פוליטי, אלא סרט אנושי שמדבר על כאבים", אמרה בינוש ל-ynet, "התאהבתי בתסריט מהרגע הראשון בגלל הדמויות החזקות שבו והסיפור המצוין. מפגש של אח ואחות אחרי שנים של פרידה כשברקע מסתתר לו סוד. זה סוג של מיתולוגיה, סיפור אגדי, אינטנסיבי ועכשווי. הנושא מאוד טעון וזהו למעשה סיפור מסע רגשי מלא בגילויים".

גיתאי מעדיף להשאיר את סיפור העלילה כתעלומה ובתוך פרס ניחומים מפזר רמזים. "זה סרט על התנתקות אישית וכללית. הקנבס הגדול הוא המאורעות הפוליטיים בישראל ובצרפת בקיץ 2005. על רקע זה הסרט ממקם שתי דמויות שמגשרות בין אירופה לישראל".

על השאלה האם התרחקנו מספיק מנקודת השבר הגדולה של ההתנתקות על-מנת שנוכל להתבונן בה כשהיא נשקפת אלינו

מהמסך הגדול עונה גיתאי: "אלו חומרי הגלם של המקום הזה. זה לא מקום של אמנות מעודנת וציורים של ולאסקז. הסרטים שאני עושה ממקמים דמויות אנושיות בקונטקסט טעון".

בינוש, שאמרה לא פעם כי מה שמעניין אותה זה קולנוע עם אמירה, מתחברת לדבריו של גיתאי. "אני אוהבת את האופן שבו הוא מציף בסרטים שלו שאלות עקרוניות", היא אומרת ומציינת כדוגמא את הטרילוגיה התיעודית שלו "ואדי", שעקבה אחר קורותיהם של הדיירים בוואדי רושמייה בחיפה. "לא היתה לי שום כוונה להשאיר את התפקיד הזה לשחקנית אחרת", היא מוסיפה ופורצת בצחוק.

הוא גורם לי לעבוד כמו סוס

צילומי הסרט בישראל יימשכו עשרה ימים, ובינוש, שכבר עברה סימולציה בצרפת, יודעת שמדובר במחנה אימונים קשוח. "הוא גורם לי לעבוד כמו סוס", היא מלינה וחובטת בבמאי קלות. גיתאי מתקומם ומחליף נושא. הוא מספר על מרכז חדש שבכוונתו להקים בנגב, בסיוע שמעון פרס וגופים אירופיים, כנקודת מפגש של יוצרים מהמזרח-התיכון ויוצרים אירופיים. "המרכז הזה יקיים כיתות אמן עם יוצרי קולנוע ושחקנים מובילים בתחומם", הוא אומר ומוסיף, "ז'אן מורו, ז'ולייט בינוש וברנרדו ברטולוצ'י כבר הסכימו להשתתף". בינוש מהנהנת בהסכמה. מאוחר יותר, כשהשר שמעון פרס יגיע להכריז על הפרויקט החדש שכולל במקביל גם הקמת בית ספר לקולנוע בדימונה, תיעתר בינוש לבקשתו להגיע לישראל לאירוע הפתיחה החגיגי של המרכז.

כשדנה איבגי, שמגלמת את ביתה האבודה של בינוש, נכנסת לחדר, גיתאי ממהר לחבק. "היא מאוד אהבה את התמונות שלך", הוא אומר לאיבגי שנראית כמתרגשת מההמולה. השתיים, כך מסתבר, עדיין לא נפגשו. "תכירי", אומר גיתאי לבינוש, "זו הבת שלך". בינוש שלא ציפתה להפתעה, נחרדת. "לא היית צריך לעשות את זה, עמוס", היא אומרת ומכסה על עיניה. "למה לא רצית להיפגש עם דנה איבגי?", אני שואלת אותה מאוחר יותר והיא עונה: "זה רגע אינטימי, המפגש ביננו, היא הבת שלי. זה צריך היה להיות רגע מיוחד ולא בתוך המצלמות".

מחר בשעות הבוקר המוקדמות תצא ההפקה, שכוללת בין היתר את לירון לבו, מיכל ינאי וישראל קטורזה, לסט הצילומים בנגב. נכון לעכשיו נשמר מיקום הלוקיישן בסוד. "זה מקום של מדיטציה, ניסוי כלים פתוח ולא הייתי רוצה שאנשים מבחוץ יסכמו את המתרחש כשאנחנו עדיין מתבשלים. סרט זה עבודה בתהליך".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3378652,00.html

וידאו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3378795,00.html

וידאו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3378839,00.html

פרסום ראשון: ז'ולייט בינוש תגיע מחר
השחקנית בת ה-43, שכבר עשתה את הסרט הכחול של קישלובסקי,
מגיעה לצילומים לסרט המתהווה של עמוס גיתאי

קרן נתנזון פורסם: 18.03.07, 11:11

עוד לא שקע אבק הכוכבים שהשאיר בת"א השחקן רייף פיינס, ומחר מגיעה לארץ הקודש, גם השחקנית הצרפתייה, ז'ולייט בינוש, ששיחקה לצד אותו פיינס ב"פצוע האנגלי" (תפקיד שהביא לה את האוסקר), וב"אנקת גבהים". בינוש תשהה מספר ימים בארץ ותתארח במלון "דן " בת"א, בלא פחות מהסוויטה הנישאותית, שם ימתינו לה: בר משקאות עשיר, פירות העונה ופרלינים מעשה ידי השף קונדיטור. יאמי.

הסיבה לביקור: תפקיד שקיבלה הנערה בסרט "התנתקות", שמביים עמוס גיתאי. היא תצטלם במשך 10 ימים בניצנים, בעוד צילומי הסרט החלו לפני שבועיים בגרמניה ובצרפת. הערב יתקיים קוקטייל חגיגי בהשתתפותה ובהשתתפות כל המלוהקים לסרט.

בינוש, בת ה- 43, שנבחרה לא פעם על ידי מגזינים כ"אחת הנשים היפות בעולם", מתחזקת צאצא, פרי אהבתם שלה ושל אחד, אוליבייה מרטינז, ששיחק לצידה בסרט "פרש על הגג". כן, אותו בגט לוהט ששרי גבעתי, חטפה מתחת לאף של קיילי מינו.

אל תהססו לחפש אותה, לקיים משמרות שקטות מתחת למלון ולשלוח אלינו תמונות ואינפורמציה.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3377812,00.html

קצת על עמוס גיתאי
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3365790,00.html

עוד קצת
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%92%D7%99%D7%AA%D7%90%D7%
99

הוא מודיע בבטחון שהוא לא מתרגש
מהתחושות בציבור ובתקשורת שהמדינה מצויה במשבר מדיני, חברתי ומוסרי מהקשים שידעה

בהצבעה הקודמת נגד קצב בבחירות לנשיאות
זה היה כמו שמישהו גנב מימני את השעון. זייפו בחירות

הפקתי לקחים, קודם אבדוק שאני הוא הזוכה בנשיאות
ואז אחליט אם להתמודד

האם סוניה תבוא איתי למוסד הנשיאות?
תשובה: אני מכבד אותה, מה שהיא תחליט תחליט

''קדימה הצילה את מדינת ישראל'' הוא קובע היום ללא היסוס

שאלה: מדוע לא החזרת את הכסף? (כבקשתו של המבקר) (את ה 320,000$)
עונה: ''איני מעוניין להיכנס לזה ''

כן, זה שמעון פרס בראיון מלא ציטוטים פיקנטים

מאת: אמירה לם ואמיר שואן
ידיעות אחרונות
7 ימים

הראיון בוצע לפני 3 חודשים בערך.

מקור: ערוץ 10
http://news.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=ch10

ריאל מדריד, שנמצאת עדיין עמוק במאבק על האליפות בספרד, תגיע בחודש הבא
לישראל ותשחק ב-19 ביוני מול נבחרת כוכבים ישראלית-פלשתינית. חובבי
הכדורגל בישראל, שהתאכזבו מהעובדה שדייויד בקהאם לא הגיע לכאן עם
נבחרת אנגליה בסוף מארס, יקבלו את הסופרסטאר בכבודו ובעצמו על הדשא של
בלומפילד.
המשחק יתקיים לכבוד אירועי העשור להקמתו של מרכז פרס לשלום, ונשיא ריאל
מדריד, רמון קלדרון ראמוס, המיודד אישית עם פרס, הבטיח באופן אישי
במכתב שנשלח בימים האחרונים למשנה לראש הממשלה, כי חוזהו של בקהאם
בריאל מדריד תקף עד סוף חודש יוני, ולכן הכוכב האנגלי, וכל ההרכב המלא
של ריאל, יגיעו לישראל.

במכתב כתב ראמוס כי בימים האחרונים פורסם לוח המשחקים של עונת ‭2008
2007-‬ בספרד, ולאחר כל התיאומים, יתאפשר הביקור. הקשר עם ריאל מדריד
והשגת הסכמתה להגיע לכאן נעשו באמצעות אלון בר, שעבד שנים ארוכות
במרכז פרס והיה אחראי על מחלקת הספורט והפיק אירועי ספורט גדולים
בזמנו, וכיום הוא בעולם העסקים.

עדיין לא סוכם מי מהשחקנים ירכיבו את הנבחרת ומי יאמן אותה, אבל ההערכה
היא שלמרות ההתעניינות הגדולה בריאל, מעדיפים המארגנים לקיים את המשחק
באיצטדיון בלומפילד, ולא בר"ג, כדי להבטיח חגיגה אלגנטית עם איצטדיון
מלא.

ה-iPhone - אוטוטו כבר כאן

מפרסומים קודמים, נראה היה כי אפל לא העריכו נכון את המאמץ בפיתוח ויצור מכשיר זה, ולכן היה נדמה כי השקתו של ה-iPhone תידחה במספר חודשים. בכדי למנוע את השמועות אפל מיהרו להציג את אישור הוועדה הפדרלית לתקשורת (Federal Communications Commission), על מנת למנוע כל ספק שהמכשיר יושק במועד המתוכנן. הוועדה חשפה כי המכשיר יצויד בקישוריות WiFi ו-Bluetooth, אך בעקבות דרישה של אפל לא פורסם שום נתון אחר.

כמו כן, החברה דרשה מהוועדה לא לחשוף את מועד ההשקה הרשמי של ה-iPhone, שנכון להיום מתוכנן לחודש יוני השנה. אפל אף דרשה כי לא תפורסם שום תמונה או פרטים אודות המכשיר במשך 45 ימים ממועד האישור, דבר האומר כי כולנו נצטרך לחכות להשקה הרשמית, בלי שום מידע מקדים.

המכשיר המהפכני שמשלב בתוכו מגוון גדול של אופציות, צפוי להגיע גם לארץ. איש העסקים חמי פרס וחברת ניופאן, שכבר היום מייבאת מוצרי חשמל ומספר קטן של מכשירים סלולאריים, יהיו אלה שיזכו לשווק את ה-iPhone בארץ. מחירו של המכשיר ינוע בין $500 ל-$600 תלוי בדגם, ומניסיון קודם עם המוצרים של חברת אפל בארץ, אנו נצטרך לשלם עליו יותר, אך עם זאת בכל מקרה נשמח לראותו בארץ הקודש.

יש לו ים בכסף

הוא איש הבשורה
והמפיץ הראשי של הננו טכנולוגיה

הבן שלו חמי, הוא היבואן הראשי של IPHONE Apple
הטוען לכתר 'הטלפון המשוכלל והחדשני בעולם'

היתכן שלידידנו אין טלפון סלולרי
והטלפון בביתו לא עובד?

"מי שלא יתמוך בפרס יחוסל פוליטית"
יום שישי, 1 ביוני 2007, 6:42 מאת: שחר אילן, הארץ

פעילים בקדימה מאיימים: נדאג שזו תהיה הקדנציה האחרונה של
ח"כים שלא יצביעו למועמד המפלגה לנשיאות המדינה

עוד בכתבה:
"המעשה גובל בסחיטה" »

איומים בחיסול פוליטי הופנו בימים האחרונים כלפי חברי הכנסת מקדימה עמירה דותן, זאב אלקין ומרינה סולודקין מצד פעילים במפלגה, בשל סירובם של השלושה לתמוך במועמד קדימה לנשיאות, שמעון פרס. אלקין הודיע על תמיכתו במועמד הליכוד רובי ריבלין, סולודקין תומכת במועמדת העבודה קולט אביטל, ואילו דותן מסרבת להודיע במי תתמוך, ובמערכת הפוליטית מעריכים שגם היא תומכת באביטל.

אתר "יאללה קדימה" מצטט פעילים שאמרו, כי "אם דותן לא תצא בהצהרה חד-משמעית שהיא תומכת בשמעון פרס לנשיאות, נפעל כדי שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלה". האתר מציין כי דותן נחשבת לחברת כנסת מאד מוערכת, אבל מאשים אותה שהיא פועלת להחלשת התנועה.

"אני מתביישת באיומים במפלגתי קדימה", אמרה אתמול בתגובה ח"כ דותן, "לאן הגענו? בתור חברת קדימה גאה, בשבילי קדימה היא מפלגה בלי איומים. אני באתי לקדימה לעשות פוליטיקה מסוג אחר ואני לא מתרגשת. קשה מאוד לאיים עלי". לדבריה הבחירות לנשיאות חשאיות, "ואני מתכוונת לשמור את הצבעתי בחשאיות".

"המעשה גובל בסחיטה"
אלקין שלח שלשום מכתב למ"מ יו"ר סיעת קדימה צחי הנגבי, שבו התלונן כי מנכ"ל המפלגה יוחנן פלסנר "ביקש מחלק מעובדי המנגנון לפנות לפעילי התנועה כדי להחתים אותם על עצומות גינוי ואיומים המופנות כלפיי וכלפי ח"כ סולודקין". זאת במטרה לאלץ אותם להתחייב פומבית להצביע למען פרס. לדבריו, "המעשה גובל בסחיטה באיומים של התחשבנות פוליטית". אלקין מספר שפלסנר אמר לו שימשיך בפעילותו וכי הוא עושה זאת על פי הנחיית ראש הממשלה. אבל בלשכת ראש הממשלה "נאמר לי מפורשות שהלשכה מעולם לא הוציאה הנחיה מסוג זה", סיפר אלקין, שביקש את התערבות הנגבי.

מנכ"ל קדימה יוחנן פלסנר מסר בתגובה: "אין איומים ואין מנגנון שמאיים על אלקין. יש פעילים שמתרעמים עליו וקצת תוקפים אותו. שייקח אחריות להשלכות הפוליטיות של המעשה שלו. אני כמנכ"ל חייב לגבות את החלטת התנועה לתמוך במועמדות פרס". לדבריו, אין דבר שמשקף את רוח הממלכתיות של קדימה יותר מאשר התמיכה בפרס.

בינתים הולך העימות ומחריף. בקדימה טוענים שכנס פעילים של אלקין בוטל אתמול כי המשתתפים לא הגיעו. אלקין אומר שלא ידוע לו על כנס כזה. בקדימה מאשימים את אלקין שהוא מכין את המעבר לאחת ממפלגות הימין. אלקין אומר שלפלסנר עניין בבחירת פרס כי הוא הבא בתור לכנסת. זאת, בהנחה שהאלוף יצחק בן ישראל יוותר על מקומו. פלסנר: "כל האינדיקציות אומרות שבן ישראל ייכנס".

http://www.zix.co.il/images/77755815256.gif

כי העם רוצה, כי מוסד הנשיאות צריך את זה, כי הוא המועמד הראוי ביותר.
וואלה! תומכת בשמעון פרס לנשיאות המדינה

איכשהו, כמעט כל מרוץ של שמעון פרס מתחיל ומסתיים באותה דינמיקה: ההתחלה חגיגית, מעוטרת בסקרים מחמיאים ובהצהרות אופטימיות ובטוחות; ההמשך מקרטע – ספוג בבגידות של חברים לדרך, הפרת הבטחות והתנהלות מגומגמת של המועמד עצמו; ואת הסוף כבר המשילו לא פעם לסיזיפוס, שמגיע קרוב לפסגה עם האבן אותה גילגל, רק כדי לראותה מידרדרת שוב לתחתית.

הפסדיו החוזרים והנשנים של פרס הפכו לבדיחה פוליטית שגורה בפי כל. אך מבלי ששמנו לב, עם עמיר פרץ בראשות העבודה ומשה קצב בבית הנשיא, הבדיחה הזו הפכה להיות על חשבוננו. שכן, יש גבול לכמות ההשפלה שצריך לעבור זקן המדינאים שלנו, היחיד שמדיף ניחוח של הדר ציבורי ואיכות בינלאומית, אך נאלץ לטבול שוב ושוב בביצה המצחינה שכופה עליו המציאות הפוליטית האכזרית בישראל.

רבות כבר דובר על מעמדו הדל מלכתחילה של מוסד הנשיאות בישראל, ואין ספק שבצוק העיתים לא נישא פנינו בתקווה, כאילו משם תבוא ישועה ומזור לתחלואים של המערכת הציבורית והמנהיגות בישראל. אך העשור וחצי האחרונים, שנים שהעבירו את המערכת הפוליטית סחרור כמעט בלתי-נתפס, נתנו את אותותיהן גם במוסד הזה, שאמור להיות אבן שואבת למנהיגות מוסרית ואמות מידה, מקום של נחמה ואחדות. את השנים הללו העברנו עם עזר ויצמן, פוליטיקאי אהוב ורב-זכויות, שהפך בחסות בית הנשיא דווקא לליצן הלאומי ולאישיות קונטרוורסלית ומקוממת; ועם משה קצב, פוליטיקאי בינוני, שכהונתו מסתיימת באקורד כה צורם עד שהוא גורם לציבור רצון לשבור את כלי הנגינה הזה.

רובי ריבלין הוא ברנש חביב, אך אחד שעיקר תהילתו במערכת הפוליטית הגיעה מצד אחד מהיותו מובל – ולא מוביל, בין אם זה להיות נאמן דוד לוי או נאמן אריאל שרון; ומהצד השני מהיותו איש רעים ובדחן, כמעט ליצן (וכולם עוד זוכרים לו את ההשתתפות הספק-מחמיאה בתכנית הסאטירה "אין עם מי לדבר"). אמנם הייתה לו קדנציה סבירה כיו"ר הכנסת, אך האם אנו רוצים לחזור על מודל קצב, ולהכניס לבית הנשיא פוליטיקאי פעיל מליגה ב'?

מוזר שצריך להפעיל לחץ על חברי הכנסת; מוזר שצריך לשדל ח"כים בקדנציה הראשונה שלהם, להצביע למי ששימש כשר עוד בטרם לידתם; לתמוך במי שמכהן בתפקידים שונים בשירות הציבור כבר 66 שנים; שעוד טרם התמודדותו הראשונה לנשיאות בקיץ 2000, הוא מקפיד לשדר ממלכתיות והוא חף כמעט מכל גרגר של מחלוקת ציבורית; שבכל סקר דעת קהל הוא זוכה לתוצאות מדהימות, עם אחוזים שאנו מכירים רק מהבחירות הפיקטיביות במדינות השכנות לנו. ואם עוד צריך להוסיף, אז בל נשכח שבפרס, למרות שבעה עשורים של פעילות ציבורית, לא דבק רבב של שחיתות.

בזמן של מבוכה ציבורית גוברת, אובדן דרך ומורל ירוד, יש הזדמנות חד-פעמית בידי חברי הכנסת לתקן עוול היסטורי ולעשות חסד עם המועמד ועם המדינה, באמצעות הצבעה פשוטה אחת. הצבעה רצינית, נטולת קטנוניות ושיקולים פוליטיים. בהצבעה אחת, הם יוכלו לשקם את מוסד הנשיאות ולהחזיר לו את מידת הממלכתיות שאבדה לו ב-14 השנים האחרונות. אם יחליטו לעשות שוב ההפך, ולהתעלם באופן בוטה להכעיס מרצון בוחריהם, הרי שאפשר כבר פשוט לסגור את שערי בית הנשיא וללכת הביתה.

http://news.walla.co.il/?w=/2952/1119971

בקיץ 2002 היה שמעון פרס שר החוץ בממשלתו הראשונה של אריאל שרון. אלה היו ימים של כלום ושום דבר בזירה המדינית: ערפאת היה במצור במוקטעה; שרון לא אמר ולא הבטיח כלום, ועם כל שתיקה נוספת צבר עוד ועוד נקודות במדד הפופולריות; מחנה השלום עבר לגור בצריף רעוע, והחזונות והחזיונות על מזרח תיכון חדש נראו כמו פנטזיה ורודה ומטופשת. בקיץ 2002, שש שנים אחרי התבוסה לביבי ושנתיים אחרי הפדיחה מול משה קצב, שמעון פרס היה פחות או יותר האיש הכי לא רלוונטי בפוליטיקה הישראלית.

בימי חמישי עבד פרס ממשרדו התל אביבי שבבית אמות משפט, בתווך שבין מחנה המטכ"ל רוחש הפעילות לתל אביביות האדישה והעייפה של רחוב אבן גבירול. כשהגעתי לשם בשעה תשע וחצי בבוקר, השגריר האמריקאי כבר היה בפגישה עם השר. בחוץ תקתקו המזכירות מכתבים ולוחות זמנים, באנגלית. מנהלת הלשכה אפרת דובדבני הסתודדה בצד בקשר לעניין שנראה חשוב מאוד, לידי המתין לפגישה דיפלומט ישראלי בכיר ומוכר, בחוץ המתין צוות של סי.אן.אן לראיון מיוחד - ולרגע חשבתי אולי שבעצם בכל זאת מתכננים כאן הסכם שלום זריז, רק שעדיין לא מצאו את הזמן לספר לנו.

נכנסתי לפגישה באיחור קל. פרס קרא בעיון מסמך סודי ביותר, מלא בהדגשות אדומות וסגולות. זה היה "החומר" היומי של אמ"ן והמוסד; כל הדגשה אדומה, שלא לדבר על סגולה, היתה עוד איום קטן או גדול בדרך להרחקת השלום ממחוזותינו. "מייבלבלים את המוח", אמר פרס כאילו לעצמו, אבל כמובן מתוך כוונה שהשומע ישמע. שמעתי.

כבר ידעתי, כמו רבים, שפרס מייחס חשיבות קטנה מאוד לקודש הקודשים המתקרא הערכות אמ"ן והמוסד, בעיקר כשהן נוגדות את דעתו ואת עמדתו. פעם אחת, עוד כשהיה שר חוץ רלוונטי יותר של ראש הממשלה יצחק רבין, זה אפילו נפלט לו בישיבת ממשלה שהעלתה ספקות כאלה ואחרים לגבי הסכמי אוסלו זיכרונם לברכה: "מתי בפעם האחרונה צדקתם במשהו?", סנט בהם בכעס ובעיקר בזלזול. וכמה שהם רצו להחזיר לו "ומתי אתה?". אבל גורמי הביטחון שלנו משמיצים בדרך כלל את הדרג המדיני בהדלפות עוקצניות מאחורי הגב, ולא סתם ככה בפרצוף. קצינים וג'נטלמנים.

"תשתה משהו?", שאל פרס.

"כן", אמרתי. הוא נראה כמו אחד שכבר מסיים חצי יום עבודה. אני נראיתי, כרגיל, כמו אחד שעוד לא התעורר. קיוויתי שקפה חזק, גם אם לא ממש שחור ומשובח כמו שאני אוהב, יצליח להעיר אותי קצת. פרס חשב אחרת. הוא שלף מתחת לשולחן בקבוק יין לבן, עדיין סגור, והניח אותו על השולחן. "קיבלתי את זה במתנה ליום ההולדת משיראק, זה צריך להיות משובח", אמר. איך יכולתי לחשוב אחרת? כשז'אק שיראק היה ראש עיריית פריז, הוא צבר ואסף במרתף 18 אלף בקבוקים של היינות הטובים ביותר בצרפת. אחד מהם ניצב עכשיו על השולחן ביני ובין שר החוץ. השעה היתה תשע וחצי בבוקר. היין אכן היה משובח.

כעבור שעה יצאתי חזרה, קצת שיכור, לכיוון אבן גבירול. הסי.אן.אן נכנסו פנימה. מה היה לנו כאן, שאלתי את עצמי. זה עתה סיימתי פגישה עם פוליטיקאי קשיש ופתטי, כמעט בן 80, שמשרת כשר חוץ דה־לה־שמאטע בממשלת הקיפאון המדיני של אריק שרון, שנותן גיבוי למצור המוטל על האיש שאיתו צעד יד ביד להסכמי אוסלו, ושמציע לי יין לבן משובח בשעה תשע וחצי בבוקר. אז למה לעזאזל אני מרגיש שנפגשתי עם אגדה, עם אדם שניצב - שלא לומר מרחף - גבוה מעל הביצה הרדודה והעלובה של הפוליטיקה הישראלית? למה כשהייתי אמור לבוז ולזלזל הרגשתי בדיוק להפך?

הוא גדול
דבר המלצרית, מסעדת טאו, ניו יורק, רחוב 58 בין מדיסון לפארק אווניו, חורף 2003: אתמול היה כאן שמעון פרס. אני רק בת 21, אבל זיהיתי אותו ושמעתי עליו המון. הוא ישב עם הבעלים של הבר ועם הקונסול של ישראל בניו יורק. יושבים כאן המון סלבס ואנשים חשובים, אבל אף פעם לא קרה לי שמישהו מהם בכלל התייחס אלי, ובטח לא דיבר אלי. פרס ממש התעניין בי ובמה שאני עושה. הוא היה נחמד, איש מדהים. קשה להאמין שהוא בן 80 או משהו כזה. בסוף השיחה הוא אמר לי שאני מוזמנת אליו אם ארצה. מהיום, אני מעריצה שלו. איזה קול הוא.

מלון UN פלאזה, בשדרה הראשונה מול בניין האו"ם בניו יורק, מאכלס רבים מהמנהיגים שבאים לבזבז זמן וכסף במפגשי העצרת הכללית התקופתיים של הארגון היקר והכושל הזה. מדי חודש ספטמבר עולה המלון על גדותיו, כשהמפגש השנתי של העצרת הכללית מזמן לעיר את ראשי הממשלה ושרי החוץ של העולם כולו. אלה שאינם מנודים (איראן) או זקוקים ליחס אבטחתי מיוחד (ישראל) משתכנים בסוויטות המפנקות, מקיימים פגישות אווריריות ונעימות, ומשחררים את עשרות יועציהם ועוזריהם למסעות שופינג מלבבים בשדרות הסמוכות.

בספטמבר 1994 - שנה אחרי שהחל תהליך אוסלו ושנה לפני שנרצח יצחק רבין - שר החוץ שלנו שמעון פרס היה שם, במלון. כולם רצו להיפגש איתו, והוא רצה להיפגש עם כולם. אין שר חוץ בעולם שיגיד "לא" לפגישה עם מי שנתפס כבר שנים כאחת מאותן אגדות שצילום איתן הוא מזכרת נפלאה להביא הביתה. לפגוש את פרס זה כמו להחליף חולצה עם רונלדיניו בתום משחק כדורגל: לרוץ ולספר לחבר'ה. בטח אז, בימי התקווה והתהילה של הפיוס הגדול בין ישראל לאש"ף, של לחיצות היד וההסכמים עם ערפאת.

לוח הפגישות של פרס נראה כמו דף החיובים החודשי של כרטיס האשראי שלי. המון שורות. המון. מנהל הלשכה העגלגל והחביב אבי גיל, האיש הכי קרוב ואהוב על פרס, היה האחראי לשיבוצים: 20־30 דקות לפגישות עם שרים ממדינות זוטרות, שעה למדינות נחשבות יותר, ושעה וחצי עד שעתיים לתותחים הגדולים. תשע בבוקר עד עשר בלילה, לא כולל הפסקת צהריים. גיל ידע כמובן שהוא יכול לשבץ הפסקות, אבל גם שהמחיר יהיה כואב: צעקות וטרוניות נוראיות מצידו של האנרג'ייזר, שממילא יסתיימו בהכרח להכניס פגישה נוספת.

פעם אחת הוא טעה, אבי גיל. פעם אחת יותר מדי. על פי לוח הזמנים, בשעה 13:20 היתה אמורה להסתיים הפגישה עם שר החוץ של ונצואלה; בשעה שתיים היתה צריכה להתחיל פגישה חשובה קצת יותר, אפעס, עם שר החוץ הגרמני. גיל השאיר לפרס 40 דקות מנוחה בין הוונצואלי לגרמני. או ככה לפחות הוא חשב. ברגע שפרס עלה על המזימה הזדונית, הוא כיבד את הרל"ש בתשפוכת של זעם קדוש. או, אם תרצו, פשוט צרח עליו. "לא באתי לכאן כדי לנוח", גער פרס. לעיתים נדירות היה אפשר לתפוס את אבי גיל כשאינו מחייך, וזה היה אחד מאותם רגעים. שר החוץ של ניקרגואה קיבל הודעה דחופה ומרגשת שיש לו פגישה עם פרס באחת וחצי.

כמעט 12 שעות ועשר פגישות אחר כך, עלינו לשתות משהו בבר של הפלאזה. פרס ישב שם על כוסית עם אפרת דובדבני והמאבטחים. אבי גיל כבר קרס מזמן במיטה, שלא לדבר על 150 שרי החוץ האחרים. הם התחילו את יום העבודה שעתיים אחרי פרס, סיימו שלוש לפניו, ונהנו כמובן מהפסקת צהריים אנושית.

פרס אותת לנו להתקרב. המאבטחים סימנו שזה בסדר. "מה שלומכם?", הוא שאל. "עייפים", ענינו בשמנו ובשם המאבטחים הרצוצים. "אולי אתם יודעים", שאל פרס, "איפה אפשר למצוא כאן בעיר מקום עם ג'ז טוב?".

הוא קטן
דבר השמאלנית: שמעון פרס זה הפוליטיקאי הכי שנוא עלי במדינת ישראל. ב־1996 הייתי בת 21, בעלת תפקיד ב"שלום עכשיו". אחרי רצח רבין, פרס היה חייב לנצח בבחירות את ביבי. הוא היה צריך לסחוף את המדינה הזאת למהלך היסטורי של שלום, להגשים לפחות חלק מהאמירות הגבוהות והיפות שלו, שמעולם לא הצליח ליישם. הוא לא הפסיד בגלל הפיגועים. הוא הפסיד כי הוא אדם מתנשא ומנותק. הוא לא התחבר אל העם, הוא דיבר מעליו ולא אליו. וכמו תמיד, הוא זלזל בכל מי שאמר לו שהוא טועה.

ההפסד של פרס ב־96' היה מכת מוות לשלום הרבה יותר משלושת הכדורים באקדח של יגאל עמיר. הוא לוזר, ברור שהוא לוזר, וכולנו הפסדנו בגללו. בשביל האנשים של "שלום עכשיו", פרס היה תמיד המכשול לשלום. ואני ממש לא מרגישה שאנחנו חייבים לו משהו, ממש לא. אולי ההפך.

כולם יודעים ששמעון פרס לא העריך את יצחק רבין, שהוא בז לבנימין נתניהו ושהוא מתעב את אהוד ברק; כולם יודעים שהוא כן מעריך את יוסי ביילין, מעולם לא בז לאריק שרון, ואוהב אהבת נפש את אורי סביר, האיש שרקח עבורו את הסכמי אוסלו עם יאסר ערפאת. אבל רק מי שבאמת מכיר את פרס יודע שהוא מעולם לא העריך, מעולם לא אהב, ובדרך כלל ממש סלד מהפרטנר שלו, ערפאת.

זה לא מקרי שפרס, כשר החוץ של שרון, נתן אור ירוק וכתף תומכת לחנק המדיני שכלא את ערפאת במוקטעה ולבסוף גם הוליך למותו. השמועות שלפיהן נתן שרון את ההוראה להרעיל את ערפאת היו ונשארו בגדר רכילות לא מוכחת. העיתונאי והיועץ אורי דן רמז בספר שכתב זמן קצר לפני מותו, ששרון ידע ורצה שערפאת ימות; לי אין מושג איך ולמה הוא מת. באמת שלא. אני רק חושב שאם פרס היה מקבל הדלפה מראש על הכוונה להעלים מהעולם את הפרטנר שלו לשעבר, הוא לא היה מתנגד וגם לא רץ לעצור את המבצע כפי שעשה ב־1981, אחרי שקיבל את ההדלפה על כוונתו של מנחם בגין להפציץ את הכור הגרעיני בעיראק.

ערפאת הוא האיש שהלך בשדות לקראת פרס, האיש ששלח את אנשיו לחתום על ההסכם עם שר החוץ של הישות הציונית, האיש שסידר לו פרס נובל לשלום - אבל זאת היתה אהבה אבודה מראש. פרס לא יכול היה לאהוב את מי שתמיד נתפס בעיניו כפחדן, כעקשן כרוני על פרטים, ובעיקר כמי שלא הבין שבאנו לכאן כדי לעשות היסטוריה, מזרח תיכון חדש, ולא עוד התמקחות מטופשת ומורטת עצבים על חלוקת ירושלים וזכות השיבה.

לפרס לא היתה סבלנות לדמותו הנכלולית של ערפאת החמקמק, וכמובן שהוא מעולם לא שכח לאיש עם המדים והכפייה והשערות על הפנים את הפיגועים ואת ההפסד בבחירות 1996. לא שכח ולא סלח. הוא היה מתחלף בשמחה עם יצחק רבין, שהדייט שלו לשלום היה ג'נטלמן מכובד וראוי ונעים הליכות כמו המלך חוסיין. גם רבין נגעל מערפאת, אבל דווקא הוא - הצנון, העקשן, הפרגמטיסט - איכשהו הסתדר טוב יותר עם העקשן של הצד השני. טוב יותר מפרס.

הייתי עם פרס בארמון המדהים בגרנדה, ספרד, בפעם הראשונה שפגש את ערפאת לבד בארבע עיניים. במלון שבתוך המצודה היפה ביותר בעולם היו בסך הכל תשעה חדרים, ועם קצת מאמץ, פרס יכול היה לשמוע בלילה את נחירותיו של היו"ר. ערפאת מצידו נהג להעביר את הלילה בחלומות על יצחק רבין: את העסקים הוא רצה לסגור איתו. ערפאת העריץ את רבין, ולא ממש ידע איך לאכול את שר החוץ שלו. פרס היה מבחינתו רומן הנעורים, הסטוץ הראשון. רבין היה האישה האחראית שאיתה חשב אז, לפני שקיבל רגליים קרות, לכרות ברית עולם. פרס הבין את זה, הרגיש בזה - וקינא. הקנאה השתלטה עליו כמו בכל פעם שהיה מדובר ביצחק רבין, ובמקרה הזה היא גם שרפה את הסיכוי לאינטימיות עם ערפאת.

באותו לילה בגרנדה הקסומה, מיד אחרי המפגש הראשוני עם ערפאת, המארחים זימנו כמקובל לקוקטייל קבלת פנים אקסקלוסיבי. מהצד, קשה היה שלא להבחין בהעדפותיו של פרס: הוא הקדיש שתי דקות לערפאת ושעה של שיחה ארוכה ומרתקת לאורח אחר, הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס. עם מרקס היה אפשר להפליג במחוזות הדמיון והפנטזיה המופלאה שבמאה שנים של בדידות. עם ערפאת, מקסימום למצות מאה שנות סכסוך בעוד ויכוח על השאלה איפה בדיוק יתפרס צה"ל אחרי שייצא מגבולות עזה ויריחו.

הצילום המפורסם שכיכב במערכת הבחירות של 1996, זה שבו גורר ערפאת את פרס לבמה בוועידה הכלכלית בדאבוס לצלילי זגוגיות מתנפצות, הוא הצילום האחד והיחיד שאותו היה בוחר פרס להעלים לעולם ועד. הוא בחיים לא יסלח ליו"ר הרשות הפלסטינית שחרבן לו את הסכמי אוסלו, שהשאיר אותנו עם שני הסכמי שלום חתומים בידי מנחם בגין ויצחק רבין - ואותו, את איש השלום, עם הרבה אוויר חם, דם, יזע ודמעות. וגם מרכז אחד, מרכז פרס לשלום, שיש בו הרבה כוונות טובות והרבה שמעון פרס, אבל מעט מאוד שלום.

הוא ענק
דבר הימני: פרס לא אשם. אשמים אלה שהלכו איתו להרפתקה חסרת הסיכוי והמסוכנת עם ערפאת. לפעמים מאשימים אותנו שאנחנו הולכים אחרי הרבנים הקיצוניים, ופרס הוא הרב הקיצוני של מחנה השלום. אף אחד לא הכריח את רבין, ואחריו את ביבי וברק ושרון ואולמרט, ללכת בעקבותיו. אני יודע שפרס לא שונא את המתנחלים. אני יודע שרבין שנא אותנו וממש לא בטוח מה ביבי חושב עלינו. פרס הוא עכשיו הנשיא של כולנו. בהתחלה חשבתי שזה יעצבן אותי, שאני אכעס. אבל אני בסדר עם זה. אני אפילו חושב, חבל שהוא לא הגיע לבית הנשיא לפני 15 שנה. משם הוא בחיים לא היה מרים את הסכמי אוסלו.

לפני ארבע שנים ארגנו חבריו ובני משפחתו של שמעון פרס את מסיבת יום הולדתו ה־80. ציניקנים אמרו שפרס חושק עוד בחייו בכבוד שבו זכה יצחק רבין לאחר מותו. אף אחד לא האמין אז שאחרי ארבע שנים יקבל פרס את הכבוד הזה בזכות, ולא בחסד הרחמים. בדרך כלל, בעיקר במציאות הישראלית, אנשים הופכים לאגדות רק כשהם מתים ונעשים רחובות או שדות תעופה. פרס הגשים לנו חלום: הנה הוא לפנינו, חי, קיים ובועט, אגדה שהיתה באמת.

ואוי, כמה שהוא רצה להיות נשיא. רצה בטירוף. יו"ר הכנסת דליה איציק סיפרה לא מזמן שכדי לשכנע אותה לא לרוץ מולו לנשיאות, הוא פשוט עשה לה את המוות. על הדוכן היא נתנה לו אחר כך כבוד מלכים; בתוך החדר פנימה היא נתנה לו בראש. איציק מעריצה את פרס, אבל יותר מרבים אחרים היא מגחכת בשובבות כשמתארים לה את שימון כאדם המושלם.

הוא לא מלאך, פרס. ממש לא. הוא טעה המון, והוא גם הוטעה והוליך שולל, ואמר לצד דברי חוכמה וחזון גם הרבה שטויות. לפעמים הוא רגזן ועקשן ללא סיבה וצידוק, ורק לעיתים רחוקות תמצאו אותו מפרגן ומחמיא. הוא נבוך ממחמאות, אבל לא יכול בלעדיהן. ובעיקר הוא חושב ששמעון פרס צודק וראוי יותר מכל אחד אחר שהיה כאן ב־59 השנים האחרונות.

אם אתם רוצים למצוא את הליקויים, תסתכלו מקרוב. תחטטו בפרטים, תפרקו את התמונה למיליוני הפיקסלים שלה. אבל אם תסתפקו במבט קצת פחות בוחן, תבינו שעוד בימי חייכם זכיתם לראות ולחוות מדינאי ענק, איש גדול מהחיים. ובמקרה הזה התמונה חשובה מפרטיה. כי שמעון פרס הוא אחד מאותם אנשים שבדרך כלל, רק לאחר מותם אנחנו מוצאים את הזמן והתבונה לומר עליהם שהם ההיסטוריה וההיסטוריה היא הם. אפילו אם שתו יין לבן בתשע וחצי בוקר.

פרס: היום אין חשיבות לטריטוריות ולגבולות

בנאום שנשא באסיפה השנתית של איגוד לשכות המסחר, "קבר" נשיא המדינה, שמעון פרס,
את הלאומיות ואמר כי את מקומה תופסים הגלובליזציה ועולם העסקים. "היום אפשר להקים אימפריות
בלי קולניות ובלי צבא - תראו איזו אימפריה הקים ביל גייטס"

תני גולדשטיין פורסם: 10.10.07, 13:41

נשיא המדינה, שמעון פרס, מספיד את הלאומיות ומעלה על נס, במקומה, את הכלכלה.
"בעולם של היום תפס המדע את מקום האדמה ואת מקום המדינה תפס הגלובוס,
ולכן תפקידה של הלאומיות היום בעולם הולך ופוחת", אמר פרס.

בנאום באסיפה השנתית של איגוד לשכות המסחר בתל אביב ציין הנשיא
כי "היום אפשר להקים אימפריות בלי קולוניות ובלי צבא - תראו איזו
אימפריה

הקים ביל גייטס בלי משטרה ובלי צבא, ותראו איזה כח יש לו. לממשלות יש
כח שלא ניתן לממש, יש להם תקציבים אבל אין להם כסף. הן נבחרות לשנתיים
בקושי ומתקשות לתפקד ואילו לחברות אין את המגבלות האלה.

"הממשלות מתקשות לתפקד בגלל הביקורת שבודקת אותן. שר שנכשל מיד מטפלים
בו - אם לא מבקר המדינה והמשפטנים אז בטח התקשורת, ולכן ממשלות אינן
יכולות לקחת סיכונים והן שמרניות.

"כשחברה נכשלת בשני דברים היא יכולה להצליח בחמישה דברים אחרים, ולכן
חברות יכולות לפעול באומץ ולקחת סיכונים.

"לישראל יש הישגים כלכליים חסרי תקדים, הגענו לעצמאות כלכלית, ואנחנו
קונים את מנהטן , את פולין ואת הונגריה. זה כמעט נס - אבל מי חולל אותו?
אם אני אגיד שזאת הממשלה אתם תצחקו. חוללו את הנס אנשים עם יוזמה
ותעוזה, כשרון ותנופה. את עיקר ההצלחה חוללו 30-20 אלף איש (פרס התכוון
כנראה לאנשי ההיי-טק, ת.ג). חשבנו שישראל תהיה מדינה תעשייתית אבל
כנראה שאין לנו אפשרות לכך, אנחנו קטנים מדי ולכן הפכנו למעצמה של מחקר
ופיתוח.

"מתברר שהיום אין חשיבות לטריטוריות ולגבולות. איזה חשיבות יש לגבול?
האם צריך להעביר ידע והמצאות במכס? עובדה - יש לנו גבול סתום עם הערבים
אבל יש לנו גבולות פתוחות עם כל העולם והן עיקר הכוח שלנו.

"היום קשה להיות מנהיג בתקופת הטלוויזיה כיוון שאתה רואה את המנהיג
בטלוויזיה, ואתה אומר לעצמך: 'הוא מנהיג? גם אני יכול'".

בעניין הגבולות אמר הנשיא: "לא צריך להיבהל מגבולות ומחיצות ומרחקים.
הוויכוח על הגבולות עם הערבים רק מזיק ליחסים ואילו הכלכלה משפרת את
היחסים. אם נשפר את היחסים הכלכליים עם הערבים זה יעזור גם בעניין
הגבולות".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3458455,00.html

"ביג ג'ו" תנצב"ה.

בני זוג בירדן, שניסו להסתיר את אהבתם, החליפו מכתבים באמצעות כלבם. המכתב האחרון, בו הציע בן הזוג נישואים לאהובתו, התגלה בידי אחיה. הוא זעם, הותקף בידי הכלב, והרג אותו
אי.פי פורסם: 13.01.03, 19:24

בני זוג ירדנים מצאו דרך מקורית להסתיר את יחסיהם: הם החליפו מכתבי אהבה באמצעות כלבם. אולם הסידור הנוח לא החזיק מעמד לאורך זמן: אחיה של הבחורה גילה את אחד המכתבים החשאיים, והוויכוח המשפחתי הסוער גבה את חייו של הכלב.

האירוע המצער התרחש בעיירת הכורים זרקא, 27 ק"מ צפונית-מזרחית מודעה

לבירה רבת-עמון. על-פי הנוהג במקום, הסכמת ההורים דרושה לקיום חתונה. אולם הזוג הצעיר היסס לבקש את רשות ההורים.

הכלב בן ה-3, מסוג "רועה גרמני", שימש כ"דוור" במשך שנה. במכתב האחרון שצווה להעביר ביקש בן הזוג את ידה של אהובתו. הכלב, שכונה "ביג ג'ו", הגיע אל הבית כשהצעת הנישואים צמודה אל גבו. אולם אחיה של בת הזוג הקדים למצוא את הכלב.

האח חטף את המכתב, קרא אותו בקול, ובינו לבין אחותו פרץ ויכוח קולני. "ביג ג'ו" הסתער לעבר האח, שמיהר לאחוז באבן ולחבוט בראשו. בסוף היום נותר האח פצוע ומדמם, ואילו הכלב נפח את נשמתו.

סביב הבית התאספו שכנים רבים, שהצליחו לשכנע את הוריה של בת הזוג להתיר את קיום החתונה. ואילו הכלב, שכבר לא יזכה לנכוח בטקס המרגש, נקבר בחצר הבית, כשבעליו נשבעים: "לא נשכח אותו לעולם".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2371773,00.html

_____________________

מצ"ב לינק לכתבה:

אלוהים שלי, רציתי ש...
רגע לפני שיום הדין מגיע, כמה שעות לפני שהספרים עומדים להיחתם, פונים לאל אנשי תרבות ורוח עם הבקשה
שלהם לשנה הקרובה. ynet יהדות בפרויקט מיוחד ליום הכיפורים
יעל איכנולד עדכון אחרון: 21.09.07, 00:03
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,l-3442926,00.html

___________________

והוא (בן גוריון) אמר כן:
המשפט הוא ואהבת לרעך כמוך

מקור: hangorm
https://rotter.net/forum/scoops1/15157.shtml

דקה: 4:15

http://panet.co.il/online/articles/1/2/S-145871,1,2.html

=======

תגובות בנושא האשכול

kleizmer
חבר מתאריך 3.7.08
16:25 13.09.08

3. אמר רבי משה דיין: מה ששנוא עליך אל תעשה לרעיך
בתגובה להודעה מספר 0

זה כלל גדול, גדול בתורה, זה כלל גדול בתורה.
אמר רבי עזר ויצמן: תנו לי את יבנה וחכמיה ואתפוס לי איזו מיידלע
שתסרוג לי גרביים מצמר.

ענה לו הגאון בנימין (פואד) בן אליעזר איש בית הלל: אני אני, בוא.
אני אני, בוא.

תלמוד לאמר כל אותו הלילה. תקנו חכמים ואמרו מהו לילה? נשאל את
כבוד האדמו"ר הגדול בתורה שליט"א רב אריאל שרון איש דאורייתא.
ויאמר להם: אה אה, עמרי תביא לי חמוצים ופיתות, או קיי?

ונסיים בפסוקו של יום:
http://www.youtube.com/watch?v=j4G2SXcVeNY

-------

נקמת התרנגול
חבר מתאריך 15.6.08
16:37 13.09.08

5. חחחח... ענק, ענק, ענק! הוצאת לי את המילים מהפה!
בתגובה להודעה מספר 3

אמר ר' עמיר הפרצי: "עשה לך רב, וקנה לך חבר מרכז, והווי דן כל מתפקד לכף זכות".
אמר ר' בוז'י ההרצוגי איש סוכו: "במקום שבעלי שתיקה עומדין, חשודין גמורין אינן עומדין".

ברק הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: "על שלושה דברים העולם עומד: על בריחה מאחריות, על עשיית כסף מסחר לא חוקי בנשק, ועל קומבינות עם בעלי הון".

ר' בנימין הפואדי אומר: "הסתכל על שלושה דברים ואין אתה בא לידי בחירות: דע מה למעלה ממך - שיריון במקום ריאלי, קומבינות ומינויים פוליטיים, וכל מעשיך בדו"ח מבקר המדינה נכתבים".

אמר ר' עמיחי האילוני: "אל תפרוש מן המפלגה, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את יו"רך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע, ואל תאמר לכשאפנה אתמודד, שמא לא תפנה".

צנזו-רע זה רע!

-------

קרקשתא
חבר מתאריך 28.9.07
16:44 13.09.08

6. (-: שמעון פרס קיבל ...
בתגובה להודעה מספר 5

ערכתי לאחרונה בתאריך 13.09.08 בשעה 16:48 בברכה, קרקשתא

"משנה א: שמעון פרס קבל תורה מסיני ומסרה לבן גוריון, ובן גוריון לזקני מפא"י וזקני מפא"י לעסקנים ועסקנים מסרוה חזרה לשמעון פרס שהיה עוד בסביבה והוא אמר שלשה דברים:
הוו מתונים בשתיה ואכילה,
והעמידו מלחכי פנכה הרבה,
ועשו כסף מהתורה :"

אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הוא פרס.

דגם מייצג למארת התקשורת העוינת הוא הטיפול בשמעון פרס, כיום הנשיא שמעון פרס, שהערכה והערצה מורעפים עליו מכל עבר. אפילו בפי חוגי הימין אין שמץ של ביקורת, לא על הצד האפל של עברו ולא על התנהגותו כנשיא, המפרה את הכלל היסודי שעל הנשיא להימנע מפעילות פוליטית.

בפי חוגי הימין אין שמץ של ביקורת, לא על הצד האפל של עברו ולא על התנהגותו כנשיא, המפרה את הכלל היסודי שעל הנשיא להימנע מפעילות פוליטית
ניתן לעובדות לדבר:

בקיץ 2007, בתחילת הנשיאות של פרס, התבטא אולמרט במסיבת עיתונאים בעזות המצח האופיינית לו (מצוטט מ-ynet): "ביקשתי מכבוד הנשיא שיהיה מעורב במקסימום נושאים, כולל הנושאים המדיניים. לא רק שהאפשרות הזו לא מרתיעה אותי, אלא היא מלהיבה אותי".

ברוח הזאת, כפי שדיווח חגי סגל, התוודה פרס על קברו הפתוח של אייבי נתן לא פחות ולא יותר: "רגזנו עליו, למה... הוא חוצה גבולות, מפר חוקים, אבל אוי ואבוי אלו היה שומע בקולנו".

רק לחגי סגל שנדון על אותה הפרת חוק של שידור "פיראטי" לשישה חודשי מאסר על תנאי ולקנס של 30,000 שקל הפריעו אי-השוויון בפני החוק, ומעבר לכך דברי השבח המתריסים להפרת החוק מפי לא אחר מאשר נשיא המדינה שכל משרתו הראוותנית והבזבזנית אינה קיימת, אלא כדי להוות כביכול דוגמא מחנכת לעם. חגי סגל זעק את מחאתו ב"מקור ראשון". מחוץ לעיתון הזה שתפוצתו מוגבלת, בכל מרחבי התקשורת אף לא ציוץ. לפרס מותר.

מי שרבין כינה אותו בזיכרונותיו "חתרן בלתי נלאה", הצדיק את הכינוי הזה עוד טרם הספיק לחמם את כיסאו הנשיאותי. אהרון קליין מדווח באתר האינטרנט World Net Daily.com ביום 17.8.07 שהנשיא הטרי פרס הכין בשקט תוכנית לפינוי והעברה לפלסטינים של 97% מהגדה המערבית (כלשונו) וגם ערים ערביות הנמצאות בתחום ישראל. את תוכניתו הגיש לראש ממשלת ישראל, אולמרט, ולעוזריו הראשיים של אבו מאזן. מי שקרא את ראיון הפרישה של אולמרט עם ברנע ושיפר ב"ידיעות אחרונות" ימצא שם את טביעות אצבעותיו של פרס.

אך זה עתה נסע פרס אל נשיא מצרים לשארם-א-שייך, הודיע לו על קבלת "היוזמה הסעודית", והציע לקיים לצורך הגשמתה ועידה כל-ערבית מול ישראל לבדה, מתכון בטוח לאינוס קבוצתי והתאבדות לאומית. כל זה לפי העיתונות, על דעתו שלו ודעת שני שרים בלבד: מחטף פרסי טיפוסי הגובל בהפרת אמונים ובהפיכה מדינית.

פרס לא השתנה במאום מאז ימי נעוריו, כאשר משה שרת, שר חוץ וראש ממשלה, הזהיר מפניו בזיכרונותיו.

בשנת 1955 כתב שרת: "יכולתי לספר כהנה וכהנה על תעלוליו ותרמיותיו כלפיי אני וכלפי אחרים". ובשנת 1957 רשם ביומנו: "תאוות הפרסום העצמי של שמעון פרס היא מהמפורסמות. הוא דואג לפרסום סיפורים וסקירות על עצמו ומתן בסתר של קצבאות מהכספים הסמויים שברשותו... אל אלוהים, איזה כיעור!"

בקטע יותר ידוע ביומניו הוא הרחיק לכת וכתב שאם יום יבוא ופרס יהיה לשר, הוא יקרע קריעה על המדינה לאות אבל.

קרולין גליק, במאמר בג'רוזלם פוסט מ-11 ביוני 2007, חיברה לו "כתב אישום" שממנו אני תולש רק מבחר קטן:

- פרס ניסה לטרפד את כוונתו של בגין להפציץ את הכור האטומי העיראקי וגרם לדחיית הפעולה, כמעט עד לרגע האחרון.

- פרס, כשר חוץ בממשלת רבין, חתר בשנת 1993 תחת מדיניות ראש ממשלתו, בשולחו שליחים לאוסלו מאחורי גבו לשאת ולתת עם ארגוני טרור.

- פרס הכשיר את הסנדק של הטרור המודרני, ערפאת, וחימש את צבא הטרור שלו שרצח בעקבות זאת 1,500 ישראלים. וגם מעבר לקורבנות האדם השחית אימוץ אש"ף על ידי פרס את המערכת הפוליטית והמשפטית, את המטכ"ל, את התקשורת ואת התרבות הישראלית. פוליטיקאים שוחדו בגלוי לתמוך באוסלו. גנרלים בדימוס פתחו שותפויות עסקיות מכניסות עם בוסים צבאיים פלסטינים.

התקשורת הישראלית השחיתה את הוויכוח הציבורי על ידי השתקה והשחרה של קולות האופוזיציה. מערכת החינוך הושחתה על ידי ספרי לימוד מקדמי "שלום" שהפכו את תולדות ישראל על פניהן והטילו ספק במוסריות ובחוקיות של הקמת המדינה.

- פרס שיתק את הסברת החוץ כדי שלא יצטרך לומר שליהודים יש זכויות על הארץ הזאת. הוא לא רק ויתר לטרוריסטים על האדמה אלא גם על האמת ההיסטורית שלנו, עד כדי הפיכת משרד החוץ לזרוע של יחסי ציבור לפת"ח.

מרכז פרס לשלום העניק ב-1999 לדיפלומט הנורבגי העוין, טרייה לארסן, ולאשתו שגרירת נורבגיה תשלום במזומן של 100,000$, בעוד לארסן מכהן כחבר מועצת המנהלים של "מרכז פרס לשלום". העיתונאי והחוקר יואב יצחק ציטט חברים ממפלגת העבודה שטענו שהתשלום הזה היה kick back – שלמוני-גמול על התערבותו של לארסן למען הענקת פרס נובל לשלום לשמעון פרס.

פרס יכול לשים בכיסו הקטן את אהוד אולמרט בנהנתנות ראוותנית בחוג הסילון ובין שועי ארץ. ובכל זאת אולמרט חטף וחוטף, ורק פרס נשאר מעל לכל ביקורת. אם התקשורת הישראלית מושחתת, אחד ממשחיתיה הגדולים הוא שמעון פרס.

אי אפשר לעסוק בפרס מבלי להזכיר את "התרגיל המסריח". בעודו מכהן כשר מרכזי בממשלת שמיר, על פי הסכם רוטציה, חתר תחת ראש הממשלה, ארגן לו מאחורי גבו פוטש בכנסת, גיבש רוב שהיה אמור להפיל אותו ולהמליך את עצמו תחתיו. המזימה סוכלה ברגע האחרון.

בשנים האלה, 1990-91, ביצע פרס אחד מגדולי פשעיו המדיניים: הוא שבר עיקרון שכל המפלגות הציוניות שמרו עליו כל השנים שאין מגייסים את הקול הפוליטי הערבי כדי להכריע מפלגת אחות ציונית. וייצמן נכשל ואולץ להתפטר מן הנשיאות בגלל חשד שחיתות כספית, משה קצב הסתבך בחשד שחיתות מינית. בשתי הפרשיות שיחקה התקשורת תפקיד מכריע. פרס שקוע עד צוואר בשחיתות פוליטית, אך לו לא יקרה מאומה מפני שתקשורת מושחתת ומגויסת מחפה עליו.

רק לאחרונה הרשה לעצמו פרס לשים רגל, בפומבי, לכל המדיניות האיראנית הישראלית. העיתון "ישראל שלנו" מ-9.8.08 מדווח שפרס, בראיון ל"סאנדי טיימס" האנגלי, פסל את האופציה הצבאית בניגוד לקו הרשמי. פרס אפילו הכריז שלא רק שאיראן אינה "אויב" לישראל, אלא אפילו פיתוח נשק גרעיני על ידה אינו מהווה בעיה, כמו שנשק גרעיני בידי שווייץ לא היה נחשב כבעיה.

כמה ישראלים נותרו מן הימים בהם חשף משה שרת את אופיו של פרס? מי זוכר את "התרגיל המסריח" שמלפני 18 שנה? דור חדש צמח "שלא ידע את שמעון"
מי שמחפש את שיא החוצפה ימצא אותו באירוע שנתקיים במשכן נשיאי ישראל ביום כ"ט בסיוון תשס"ח, כאשר פרס לא התבייש להעניק לרב צבי רימון מאלון שבות את "פרס אות הנשיא להתנדבות" ועל מה? על תרומתו כיו"ר עמותה בשם "תעסוקטיף" שתפקידה למצוא עבודה ופרנסה לפליטים העקורים והמגורשים של... פרס. ואיש לא שאל אותו : הגרשת וגם פרסת?

כמה ישראלים נותרו מן הימים בהם חשף משה שרת את אופיו של פרס? מי זוכר את "התרגיל המסריח" שמלפני 18 שנה? דור חדש צמח "שלא ידע את שמעון", דור שהתקשורת שלו רק קושרת "לצעיר הנצחי" כתרי כבוד, שרה לו שירי הלל ומעלימה מן הציבור שימוש לרעה פוליטי, מופקר ופורק עול במשרתו שבכל מהותה היא אמורה להיות דווקא על-פוליטית.

כשישראל עוד הייתה צעירה קראו לו "שמעון פרסומת" ו"יונייטד פרס", והאיש אכן מגלם את תמצית הסכנה הטמונה בתקשורת העוינת והחד-צדדית, מוטה פוליטית ומגויסת לעבודה זרה, עתים עבודת האויב בעצמו.

כל מה שרע בתקשורת העוינת – רע בשמעון פרס, וכל מה שרע בשמעון פרס – רע בתקשורת העוינת.
מקור:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7821

תזכורת:

שמעון פרס
http://www.israblof.com/?l=he&c=2277

_________________

"פרס: אובמה ''מתרשם מאוד'' מהיוזמה הסעודית"
נכתב על-ידי דוידזון בתאריך 19.11.08 בשעה 08:46
מאת אנשיל פפר (בריטניה) ועקיבא אלדר

בראיון לתוכנית טלוויזיה בריטית שתשודר מחר, אמר נשיא המדינה כי היוזמה "מאפשרת להשיג שלום כולל ומתחילה להיות עכשיו רצינית"

בעת ביקורו בישראל בחודש יולי, שוחח הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ברק אובמה, עם נשיא המדינה שמעון פרס על יוזמת השלום של הליגה הערבית ו"מאוד התרשם ממנה" - כך אמר אתמול פרס בראיונות לתקשורת הבריטית, שטרם פורסמו. בנוסף, ל"הארץ" נודע, כי גורמים סעודיים בכירים העבירו בשבועות האחרונים מסרים ליועציו המדיניים של אובמה, שסעודיה מצפה שעם כניסתו לבית הלבן, הוא יאמץ את היוזמה.

פרס, שהחל אתמול את ביקורו הרשמי בבריטניה, נשאל אם נשיאותו של אובמה תקדם את תהליך השלום במזרח התיכון, ואם לדעתו הוא יקדם את היוזמה של הליגה הערבית. פרס אישר שהם דנו ביוזמה, ושאובמה רואה אותה בחיוב. עם זאת, פרס הכחיש את הפרסום בתחילת השבוע ב"סנדיי טיימס", שלפיו אובמה אמר שישראל "תהיה משוגעת" אם לא תקבל את היוזמה.

זמן קצר לאחר ביקורו של אובמה באזור, סיפר יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן) לפלשתינאים שעמם נפגש בקהיר, כי בפגישה עמו, אמר אובמה שיהיה זה טירוף מצד הישראלים להחמיץ את היוזמה. אבו מאזן אישר את הדברים בראיון ל"הארץ".

את היוזמה העלה ב-2002 עבדאללה מלך סעודיה, והיא אושררה על ידי הליגה הערבית. לפי היוזמה, מדינות ערב יכירו בישראל ויכוננו קשרים אתה, אם תשוב לגבולות 1967 ותסכים למדינה פלשתינית. עד היום הודיע הממשל האמריקאי שהוא מתייחס בחיוב ליוזמה, אך דבק במפת הדרכים ובהבנות ועידת אנאפוליס, כבסיס למהלכים המדיניים שלו.

פרס אמר שהיוזמה הערבית "לא מושלמת", במיוחד מכיוון שהיא לא מתחשבת בזכויות הדתיות של היהודים, אבל לטענתו, יש לשאת ולתת עליה, במקביל להמשך המו"מ עם הרשות הפלשתינית. לדבריו, היוזמה מסמלת "שינוי מוחלט" לעומת שלושת הלאווים של ועידת חרטום מ-1967, והיא מאפשרת "להשיג שלום עם מדינות ערב במחיר של הסכם עם הפלשתינאים". הוא הוסיף שהיוזמה "מתחילה עכשיו להיות רצינית".

ביום שני הכחיש השליח האמריקאי לשעבר למזרח התיכון, דניס רוס, המשמש יועץ לאובמה למדיניות המזרח התיכון, פרסומים שלפיהם אובמה אמר בביקור שלו בישראל וברשות הפלשתינית שהוא תומך ביוזמה הערבית ומתכנן לבנות על בסיסה את היוזמה המדינית שלו.

עוד אמר פרס בראיונות, שהוא לא מאמין שממשל אובמה יצטרך ללחוץ על ישראל כדי לקדם את התהליך המדיני, מכיוון שישראל וארה"ב "רואות עין בעין" את הפתרון הדרוש עם הפלשתינאים.

פרס התייחס ליוזמה הסעודית גם בנאום שנשא בפתיחת ביקורו בקבלת פנים בבית העירייה העתיק של לונדון, בו קיבל גם תואר דוקטור לשם כבוד מ"יוניברסיטי קולג'" בלונדון. הוא אמר שישראל כבר כמעט הגיעה להסכמה עם הפלשתינאים על ההסדר מדיני, ושנותר רק לסכם החלפה של 4%-5% משטח הגדה.

עם זאת, פרס אמר שישראל תצטרך לקבל ביטחונות לפני נסיגתה, מכיוון ש"בעזה נכשלנו. פינינו בכוח 30 התנחלויות ואין שם אף חייל או אזרח ישראלי, אך ההתנחלויות שפונו הפכו לבסיסי שיגור טילים על אזרחים ישראלים. אני צריך לתת תשובות למי ששואל כיצד נדע שזה לא יקרה אם נפנה עוד התנחלויות".

פרס התייחס גם למגעים הבלתי ישירים עם סוריה ואמר ש"מצרים וירדן עשו שלום עם ישראל וקיבלו בחזרה את כל השטח שלהם. אם סוריה תשנה את אורחותיה ותלך בדרך של מצרים, היא יודעת שהיא תקבל את אותו הדבר".

הנשיא פרס דיבר בתקיפות רבה על יוזמת האקדמאים הבריטים לחרם על ישראל, יוזמה אותה כינה "צבועה". הוא שאל "האם האקדמאים יגנו עלינו ועל ילדינו, האם הם יכולים להגן על שדרות, החוטפת מדי יום טילים?"

היום ינאם פרס לפני שני בתי הפרלמנט הבריטי, וביום חמישי יקבל פרס ממלכת בריטניה תואר אבירות. בהמשך היום ייפגש עם ראש הממשלה הבריטי, גורדון בראון.

מקור: https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1038813.html

תזכורת:

כמה ליטרות בשר תוכל ממשלת ישראל להמשיך להשליך לפני אויביה כדי לרצותם? כדי לעכבם לרגע?

10.3.2004 מדינות ערב אמצו את היוזמה הסעודית- שלום ולא חיסול ישראל
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5663&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA#29

"אך זה עתה נסע פרס אל נשיא מצרים לשארם-א-שייך, הודיע לו על קבלת "היוזמה הסעודית", והציע לקיים לצורך הגשמתה ועידה כל-ערבית מול ישראל לבדה, מתכון בטוח לאינוס קבוצתי והתאבדות לאומית. כל זה לפי העיתונות, על דעתו שלו ודעת שני שרים בלבד: מחטף פרסי טיפוסי הגובל בהפרת אמונים ובהפיכה מדינית".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=15259&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

"עד שהדבר הנ"ל לא יקרה לא יהיה שלום, ולא משנה אם סעודיה ומצרים רוצים שלום בתום לב או שגם הם משחקים משחק כפול בכפל לשון (שאלה פתוחה).
כל עוד הניה במהלך הפיסגה הערבית בריאד שבה מלך סעודיה נואם על היוזמה הסעודית לשלום כולל אומר בגלוי בראיון שלעולם לא יהיה ויתור על זכות השיבה ,אז ברור שהכל תרגיל ערבי של נוכלות ומרמה ,נסיון להעמיד פנים שהם רוצים שלום כשבפועל הם חותרים לחיסול ישראל בשלבים ודבריהם אינם אמיתיים".

ג'קסון דיל

"זה שנים שמדינאים ציניים מאחזים את עינינו בכל הקשור לסכסוך הישראלי-פלשתינאי. כלל לא איכפת להם שהישראלים והפלשתינאים אינם מציגים שמץ של נכונות להגיע לעסקה כזאת. מאז תחילת השנה מצהירה מזכירת המדינה רייס על מחויבותה לקידום "אופק מדיני", וקשה להימנע מהרושם שקהל היעד למהלכיה הדיפלומטיים הנו אדם אחד בלבד: עבדאללה מלך סעודיה. ד"ר רייס מסתייעת רבות בנסיך בנדאר בין סולטן בגיוס התנגדות ערבית לאיראן. שיווק היוזמה הסעודית חשובה למלך סעודיה, ולרייס חשוב בהחלט לרצות אותו".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7230&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

למה יריב אופנהיימר מזכ''ל שלום עכשיו משקר במצח נחושה?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7377&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=post&forum=scoops1&om=19809&omm=0

ביילין ועבד ראבו יצאו למצרים לקבל את חסותו של מובארק * שר החוץ הירדני יוזם ועידה ערבית
נדב איל ועמית כהן

"יוזמי הסכם ז'נבה יוצאים בקמפיין בינלאומי לקידום ההבנות שהושגו. יוסי ביילין ויאסר עבד ראבו, יצאו אתמול למצרים להציג את פרטי ההסכמות לגורמים מצריים רשמיים, כדי לקבל את חסותו של נשיא מצרים חוסני מובארק. השניים נפגשו אתמול עם שר החוץ המצרי אחמד מאהר. מאהר ועמיתו הירדני מרואן מועשר בירכו על ההסכם, ונרתמו לקדם אותו בזירה הבינלאומית.

בהמשך צפויים ניסיונות לקבל את תמיכתן של מדינות ערביות נוספות - ובראשן סעודיה. ''הירדנים והפלשתינים הבטיחו לנהל מגעים עם הסעודים, וייתכן שאף ייצא לשם שליח מיוחד להציג את ההבנות, לכן גם הזכרנו את היוזמה הסעודית במסמך המלא'', אמר חבר כנסת המעורב בשיחות".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5535&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

ועידת שלום אלטרנטיווית

"המלצר הטורקי שהקפיד לחדש את מלאי הקפה באולם הדיונים של מלון הילטון באיסטנבול היה מתקשה להאמין כי ייתכן מאוד שבניהם של כמה מהאורחים יורים בבניהם של שכניהם לשולחן. זה לצד זה ישבו ד"ר ריאד מלכי, שהיה מהפעילים הבולטים של החזית העממית בשטחים, ואלוף (מיל') שלמה גזית, שהיה מתאם הפעולות בשטחים וראש אמ"ן. השגריר המיועד לוואשינגטון, חנא סניורא, שהוביל בשנות השמונים את המרי האזרחי בשטחים, הרים את ידו, עם ד"ר דוד קמחי וראובן מרחב, שהיו בעבר אנשי המוסד ומנהלים כלליים של משרד החוץ, בעד החלטה פה אחד לקדם בברכה את הצהרת הליגה הערבית (היוזמה הסעודית)".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5578&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

אין דיקטטורה שאי אפשר לייסד בלי הטיעון הזהסוף

"העובדה שאנחנו דורשים את זה מהפלשתינאים איננה מעידה על עודף אינטלגנציה אלא בעיקר על אובדן שליטה וחוסר הבנה מוחלט של המצב. העובדה הברורה היא שהפלשתינים מעולם לא "ריסנו" את החמאס. הפנטזיה הזו היתה רק עוד אחת מרבות בעולמו הוירטואלי של השאמל ועליהם הוא בנה תילי תילים של תוכניות מדיניות שעושות את דרכן אחר כבוד לפח האשפה של ההיסטוריה לא לפני שהם מותירות שובל דם ארוך אחריהן.
אם לדוגמא יחליט אולמרט היום שהימין מסכן את המדינה בכך שהוא מונע קידום של היוזמה הסעודית, לשיטתך הוא יכול לבטל את הבחירות ואתה תבין "ראש" כזה, כי הוא עושה זאת "למען" המדינה".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6137&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

ואסל טאהא (בל"ד):

"ולא את היוזמה הסעודית, היא גם תכשיל כל צעד אמיתי בכיוון השלום.

"הואיל וכבר שכחו אצלנו מה כתוב במסמך הזה שבו מכרה ישראל את נפשה לשטן, הבה ניזכר בכמה תמרורי דרך במפה הזאת, המובילה לגיהנום".

"בגדול, הסגיר אותנו ג'ורג' בוש ב"מפת הדרכים" לאירופים, לרוסים, ולאו"מ. מי ששרון ומרעיו מכנים אותו "גדול ידידי ישראל" זרק אותנו לכלבים. במקום אמריקה, הועמדנו אל מול מפלצת בת ארבעה ראשים שהרכיבה גוף מאוחד בשם "קוארטט", שתפקידו לאכוף עלינו מדינה פלשתינית עד שנת 2005. בפירוש נאמר ב"מפת הדרכים" שהיא באה "לסיים את הכיבוש שהחל ב-1967", כלומר, להחזיר אותנו לקו הירוק. עוד נאמר, ש"מפת הדרכים" מבוססת בין היתר "על היוזמה הסעודית כפי שאושרה בפסגת הליגה הערבית בביירות". כידוע , פיסגה זו חזרה על הדרישה להחזרת כל פליטי תש'ח לגבולות הקו הירוק".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5760&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

"כמה ליטרות בשר תוכל ממשלת ישראל להמשיך להשליך לפני אויביה כדי לרצותם? כדי לעכבם לרגע?"

"מפת הדרכים מסתמכת גם על "היוזמה הסעודית" והחלטות הליגה הערבית בבירות המבוססות על היוזמה הזאת. זוהי תוכנית לנסיגת ישראל לקוי 67 ומימוש מה שאויבינו מכנים "זכות השיבה". הסתייגות מספר 10 של ממשלת ישראל ממפת הדרכים אומרת: "ביטול כל התייחסות להחלטות בין לאומיות או אחרות (1397, היוזמה הסעודית והיוזמה הערבית שאומצה בבירות)". אם ישראל אינה עומדת אפילו על ההסתייגות הראשונה שלה, ואינה עומדת על ביצוע הסתייגות מספר 12, מדוע שתתעקש פתאום על הסתייגות מספר 10? ולפיכך, פינוי ה"מאחזים" בשבוע שעבר הוא המקדמה הישראלית, קבלת העיקרון הלא-מוסרי של פינוי יישובים יהודיים בארץ ישראל, בדרך לקבלת העיקרון כי כל ההתיישבות היהודית בשטחי יהודה שומרון וחבל עזה היא בלתי חוקית, על פי עקרונות מפת הדרכים, ולכן תצטרך ישראל לפנות את ההתיישבות כולה. רבע מיליון יהודים".
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=5392&forum=gil&viewmode=all&keywords=%E4%E9%E5%E6%EE%E4%20%E4%F1%F2%E5%E3%E9%FA

__________________

https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=5583&omm=13&view

ייתן בטחונות תמורת הסכם שלום? אסד (AP)הנשיא נשא דברים בקבלת פנים בבריטניה והתייחס גם ליוזמת השלום הערבית: "אפשר לקבל הסכם שלום כולל עם מדינות ערב"

נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר היום (שלישי) בנאום שפתח את ביקורו בלונדון ש"מצרים וירדן עשו שלום עם ישראל וקיבלו חזרה את כל השטח שלהם וגם סוריה יודעת שתמורת שלום זה מה שהיא תקבל".

פרס דיבר בקבלת פנים שנערכה לו ב-"MANSION HOUSE" - בית העירייה העתיק של הסיטי, הלב המסחרי של בירת בריטניה, באירוע שפתח את ביקורו בן שלושת הימים במדינה.

הנשיא סקר בהרחבה את המצב הכלכלי של ישראל והעולם וכן דיבר על מצב תהליך השלום. הוא התייחס בחיוב ליוזמת הליגה הערבית ואמר ש"אפשר לקבל שלום כמעט כולל - למעט עם אירן, חמאס וחיזבאללה - תמורת מחיר ההסכם עם הרשות, אך עם זאת יש להמשיך בתהליך עם הפלסטינים". הוא הוסיף שכמעט ולא נותרה מחלוקת מול הפלסטינים ושמדובר בהסכם שישאיר בין 4% ל-5% משטח הגדה בידי ישראל.

עם זאת, פרס אמר שישראל תצטרך לקבל בטחונות מכיוון ש"בעזה נכשלנו, פינינו בכוח 30 התנחלויות ואין שם אף חייל או אזרח ישראלי, אך ההתנחלויות שפונו הפכו לבסיסי שיגור טילים על אזרחים ישראלים. אני צריך לתת תשובות למי ששואל כיצד נדע שזה לא יקרה עם נפנה עוד התנחלויות", אמר פרס.

פרס דיבר בתקיפות רבה על יוזמת האקדמאים הבריטים לחרם על ישראל, יוזמה אותה כינה "צבועה". הוא שאל "האם האקדמאים יגנו עלינו ועל ילדינו, האם הם יכולים להגן על שדרות, החוטפת מדי יום טילים?"

בהמשך היום ייסע פרס לאוקספורד, שם הוא אמור לשאת נאום מדיני. במקום גם מתוכננות הפגנות גדולות של פלסטינים נגד הביקור. מחר צפוי פרס לנאום מול שני בתי הפרלמנט הבריטי וכן לערוך פגישות עם מלכת בריטניה ועם ראש הממשלה הבריטי, גורדון בראון.

לא הבעת צער, חרטה, ובקשת סליחה פומבית ממלכתית.

לכבוד נשיא מדינת ישראל מר שמעון פרס,

לאור קריאתך במוצאי שבת, בעצרת לזכרו של יצחק רבין, לדור הכיפות הסרוגות, לקחת חלק בשנה הבאה בעצרת לזכרו של יצחק רבין, אני מבקש לומר לך כמה דברים מעומק ליבי. חז"ל אומרים שאחד מסימני הגאולה היא התגברות החוצפה. אומנם זה רק אחד הסימנים, אך לא נעסוק בכך. הגאולה לא נושא פנייתי. אני מבקש לעסוק בחוצפה, תכונה שבה משמשים מנהיגינו דוגמא אישית יוצאת דופן, וכבודו לא נמצא מהבחינה הזו בתחתית הסקאלה. ראשית, כמה שזכרוני אינו בוגד בי, כבודו לא היה בלשון המעטה בין אלו שהקפידו להנעים לרבין בחייו. איך האימרה? "אחרי מות קדושים".

אמרה נוספת של חז"ל מתאימה: "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים". חבל כי קריאתו של כבודו לחובשי הכיפות הסרוגות לא היתה מלווה בכמה הרהורי חרטה, בקשת סליחה על הכללה והאשמה קולקטיבית, אך בעיקר על הסכמי אוסלו הארורים ו"המזרח התיכון החדש". יש לכבודו זכות יוצרים ואחריות מלאה ליוזמות השלום הללו ששיאן היה הבאתם של רוצחים מדופלמים אל סף בתינו, האכלתם ואספקת כל מחסורם, ובכלל זה: רכבים, נשק ותחמושת. וכמובן, כמעט שכחתי, את מנהיגם הנערץ יאסר, הפרטנר האולטימטיבי לשלום. איך אמר רבין במורשתו: "הם ילחמו בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם".

כבודו, אני יכול להגיע לכיכר בשנה הבאה ביום הזכרון של יצחק רבין, אך אלפי קורבנות השלום תינוקות ילדים, נשים, וגברים הם לעולם לא יוכלו להגיע לשום מקום, כי הם פזורים בבתי הקברות. לא רק שלא הוקמה ועדת חקירה, כבודו לא הביע מעולם צער, חרטה, ובקשת סליחה פומבית ממלכתית.

לפני שלוש שנים בצעה ממשלת ישראל פשע מאורגן דמוקרטי כהגדרתה, ושוב בשם השלום, וכבודו שוב במרכז התמיכה וההצדקה של החרפה, ושוב הכל מתפוצץ לנו בפנים: חמאס משתלט על עזה, שדרות, אשקלון ומערב הנגב תחת הפגזה של מאות טילים. ממש מדהים איך אנשים אינטליגנטיים נשארים שבויים בקונספציה שהפכה למורשת אחרי רצח רבין. בכיכר לא מתאבלים על רבין האדם אלא על הסמל שיצרו, מכשיר לשימורה של אגדת השלום ההזוי שמוציאה את נשמתה פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם מנסים להחיות אותה בטקסים כגון זה שבכיכר. הנורא, כבודו, שכל נסיון נוסף של משיחי השלום שנכשל, והוא תמיד נכשל, גובה מחיר דמים כבד ופוגע בחוסנה ובטחונה של מדינת ישראל עד כדי סכנה לקיומה.

קראתם כל רחוב שני וכל מיתקן שלישי על שמו, נכון יותר להאדרת מורשתו, עד כדי גיחוך וזילות האיש, כמו במדינות מסך הברזל הקומוניסטיות מהעבר. ניצלתם את הרצח הנפשע הזה שהוא חמור מאין כמוהו ככל נטילת חיים שהיא בלתי נסלחת, תופעה מצמררת שמתפשטת ברחובותינו. אך הרוצחים האלו, רוצחי ילדים, נשים וזקנים, נשארים בחזקת בני אדם והם מלווים לא פעם בהבנה, בהזמנה לתוכנית טלוויזיה או לראיון לעיתון. יחס דומה מופגן על ידי השמאל כלפי הרוצחים הפלסטינים, כי הרי שלום עושים עם אויבים. רק אחד הוא בחזקת תת אדם, רק אצלו המשפחה, החברים והמגזר הם בחזקת שותפים לפשע. רגש הנקמה הטבעי שחש אדם על אירועים קשים בחייו הוא בגדר תופעה פרימיטיבית מגונה בשמאל הישראלי.

השמאלן המצוי הוא הרי בן תרבות מתקדם, נאור, אזרח העולם. רק יגאל עמיר מצליח להוות סיבה וכוח מניע, מכשיר שימור לשנאה ולפריצה של הנקמנות המקודשת של השמאל, שנאה הנובעת מכישלון היישום של אג'נדת השלום ההזוי לאור המציאות והפניית אשמה כי ברצח רבין ובקבורתו נקבר השלום. קביעה מוזרה לאור העובדה כי כבודו וחבריו טוענים כי בידכם מורשתו שבה הנוסחה הפתרון, אך ריבונו של עולם לא פתרון מהסוג שאתם כבר ניסיתם ואנחנו חווינו ושילמנו בדם.

לבסוף, ההזמנה לכיכר. לפני פגישת הרגלים, צריך להפגיש את הלבבות והראש.

תוספת של הרגע האחרון: עוד הוכחה לכך שהמציאות עולה על כל דמיון. חייל בחיל האוויר שהשתתף בטקס זיכרון ליצחק רבין פיהק בזמן הטקס ונשלח לכלא ל-21 יום.

כל מילה מיותרת.

מקור:
http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7878

תזכורת:

שמעון פרס אשכול 2
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7234&forum=gil&omm=0

המשך לאשכול שמעון פרס 1
https://rotter.net/forum/gil/6137.shtml

______________-

- Original Message -
From: ישראל
To: [email protected]
Sent: Thursday, November 27, 2008 9:41 AM
Subject: תלונה נגד נשיא המדינה שמעון פרס בגין חשד לסילוף עובדות הסטוריות ובזיון ניצולי שואה

לכבוד מבקר המדינה

בעת ביקורו האחרון של נשיא המדינה שמעון פרס בבריטניה לצורך קבל תואר כבוד ממלכת בריטניה
פורסם ב"קול ישראל" במהדורת החדשות שהנשיא פרס הודה לממשלת בריטניה על שהתירה כביכול
ליהודים להכנס לארץ ישראל שהייתה בשליטתה. הדבר כידוע מהווה סילוף מוחלט של העובדות
ההסטוריות שלפיהן נכנעה ממשלת בריטניה דאז ללחצי הפלשתינים ופרסמה "ספר לבן" ומנעה
,בכוח כניסת יהודים וסייעה בעקיפין להשמדת יהדות אירופה וכמובן ידועה פרשת ההעפלה הבלתי חוקית
. המרד בישוב וכל נגזרותי ההחלטה הזדונית של ממשלת בריטניה ובניגוד מוחלט לדברי פרס באם נאמרו
אבקש לבצע חקירה באם נאמרו הדברים ובמידה ואכן כך , לדרוש מהנשיא פרס התנצלות לפני עם ישראל
.על הסילוף והתודה המתרפסת והמבישה הזו

בברכה
ישראל חר"ג
אלימלך 16 רמת גן
טל: 6739827 03
0542216611

העתק: עיתונות
כל מי שנדרש לתיקון העוול ההסטורי במידה ובוצע

@ תזכורת:

פרס: ''ההסטוריה לא חשובה, מה שחשוב זה העתיד''...למה?!
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&forum=gil&om=6137&omm=69&viewmode=

@ תזכורת לדיווחים שפורסמו כאן ברוטר:

@ תזכורת לתזכורת:

שמעון פרס 1
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6137&forum=gil&omm=0

שמעון פרס 2
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=7234&forum=gil&omm=0

האם ''אתר הקונספירציה'' מסית נגד שמעון פרס?
https://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=6894&forum=gil&viewmode=all&keywords=%F7%E5%F0%F1%F4%E9%F8%F6%E9%E4

_____________

ישראל הסכימה להענות לדרישת הוותיקן ולוותר על הריבונות בשישה מהמקומות הקדושים ביותר לכס הקדוש, בהם הר תבור וכנסיית הבשורה בנצרת. מדובר בהמלצה של ועדה בין משרדית שמגובה בתמיכת נשיא המדינה, שמעון פרס.

אתמול פנו מלשכת נשיא המדינה, ללשכתו של שר הפנים, אלי ישי, וביקשו ממנו לחתום על צווים לוויתור על ריבונות - אולם שר הפנים סרב. בלשכת הנשיא ממשיכים ללחוץ על ישי להעתר לבקשה, ובמקביל מנסים גורמים ממשלתיים למצוא מוצא משפטי שיאפשר לבצע את המהלך ללא אישורו של ישי.

בין האתרים שביקש הוותיקן נמצאים הר תבור, הר האושר, כפר נחום, כנסיית גת שמנים בירושלים, כנסיית הבשורה בנצרת, כנסיית הלחם והדגים בסבחה.

הוויתור על הריבונות באתרים יקנה להם מעמד מיוחד, והם ישתייכו חוקית למדינת הוותיקן. משמעות הצעד - כל רצון ישראלי לסלול כביש או אפילו להניח תשתיות מים, ביוב או חשמל יהיה מוגבל, ומותנה בהסכמת הוותיקן.

גורמים מדיניים אומרים כי המשא ומתן על מעמדם של האתרים מתקיים למעלה מעשר שנים, וכי הגיע הזמן ללכת לקראת הוותיקן ולהגיע להסכמה. מנגד, מלשכת שר הפנים נמסר כי הוא מתנגד לכל ויתור על ריבונות. "כל ויתור כזה מצר את יכולתה של ממשלת ישראל כממשלה ריבונית לפעול באזורים האלה", הסביר, "אני סמוך ובטוח שתכלית הביקור של האפיפיור לא תינזק גם ללא ויתור על הריבונות".

לאחר פרסום דבר הפגישה הצפויה בין משפחת שליט לאפיפיור בנדיקטוס ה-16, פנתה היום (ב') גם נדיה כהן, אלמנתו של המרגל הישראלי אלי כהן, לנשיא המדינה, שמעון פרס, כדי שיאפשר לה למסור לאפיפיור מכתב אישי, בו היא מבקשת ממנו להפעיל את השפעתו כדי להעלות את עצמותיו של בעלה לקבר ישראל. הנשיא פרס השיב לכהן כי יעביר את המכתב לראש ממשלת הוותיקן, כיוון שהדבר מצריך תיאום מראש, ועורר את זעמה של כהן.

"שמענו שהנשיא פרס מפגיש את משפחת שליט עם האפיפיור", אמרה כהן. "לצערי, אותנו לא סופרים. אני מכבדת את הכאב של משפחת שליט, ואני לא ישנה בלילה בגללו". אתמול מלאו 44 שנים להוצאתו של כהן להורג בתלייה בדמשק.

כהן הוסיפה: "אבל גם הכאב שלנו הוא כאב. אני מבקשת שהאפיפיור יפעיל את קשריו הבינלאומיים ויפעל אצל הנשיא אסד כדי להעלות את עצמותיו של בעלי ולהעבירו לקבר ישראל למען ילדיו ולמען נכדיו".

"כואבת לי הבטן נוכח ההתעלמות מאלי כהן"
במהלך קבלת הפנים על המדשאה בבית הנשיא, ניגשה כהן אל הנשיא פרס, יחד עם גיסה אברהם, אחיו של המרגל הישראלי. השניים ניגשו אל פרס בשעה שיצא ללחוץ את ידי האורחים, וביקשו ממנו להפגיש אותם עם האפיפיור כדי שימסור לידיהם את המכתב.

פרס השיב כי הדבר מצריך תיאום מראש, אבל הבטיח להעביר את המכתב לאפיפיור, באמצעות ראש ממשלת הוותיקן, החשמן ג'יובני לג'ולו.

"כואבת לי הבטן נוכח ההתעלמות מאלי כהן", אמרה. "מה זאת אומרת תיאום מראש? למה אותנו שוכחים? כמה נעדרים כבר יש למדינת ישראל? יש למדינה חוב מוסרי להביא את עצמות בעלי לקבר ישראל. לצערי, אם אנחנו לא דופקים על השולחן, אף אחד לא זוכר את אלי.

"אני מקווה שאזכה עוד בימיי לראות את עצמותיו מובאות ארצה. כשהוא מת, מתתי יחד איתו. בנו הקטן של אלי כבר יותר גדול היום מאביו. זה לא מקרה פרטי שלנו, מדינת ישראל חייבת את החוב הזה למי שהיה העיניים והאוזניים שלה, וחלק גדול מהניצחון במלחמת ששת הימים רשום על שמו".

נשיא המדינה שמעון פרס טס לוועידת אייפא"ק במטוסו הפרטי של המיליארדר היהודי-אמריקאי דניאל אברהמס

מאת ברק רביד

בעת ביקורו בארה"ב בשבוע שעבר, הוטס הנשיא במטוס השייך לאיש העסקים שעל תרומתו למימון מסע הבחירות של פרס ב-2005, מתח אז מבקר המדינה ביקורת קשה. בית הנשיא: חסכנו מאות אלפי דולרים

תגיות: איפא"ק, שמעון פרס, נשיא המדינה, דניאל אברהמס

פרס. נזקק לטיסה פרטית מניו יורק לוואשינגטון בשל לוח זמנים צפוף

תצלום: AFP

במהלך ביקורו של נשיא המדינה שמעון פרס בארה"ב בשבוע שעבר, לצורך השתתפות בוועידת השדולה הפרו-ישראלית - אייפא"ק, טסו פרס ופמלייתו מניו יורק לוואשינגטון במטוסו הפרטי של המיליארדר היהודי דניאל (דני) אברהמס, שמיודד עם פרס שנים רבות ואף תרם לו בעבר סכומי כסף גדולים. לנסיעתו של פרס הצטרף יועצו החיצוני בהתנדבות, אבי גיל, המשמש גם נציגו של אברהמס בישראל.
בהזמנה שהעבירה מנהלת משרד אייפא"ק בישראל, וונדי זינגר, לבית הנשיא באפריל השנה, נכתב כי הארגון יספק לפרס מטוס פרטי, שעמו יגיע הנשיא מניו יורק לוואשינגטון ובחזרה. ואומנם, לא ברור אם אייפא"ק אכן מימנו את עלות הטיסה או שמא מדובר בתרומה של איש העסקים.

ביום ראשון בערב, אחרי סדרת שאלות שהופנו לבית הנשיא על ידי "הארץ", נשלח מכתב נוסף מוונדי זינגר לבית הנשיא. במכתב מביעה זינגר תודה למנכ"לית

דניאל אברהמס

תצלום ארכיון: אי-פי
בית הנשיא, אפרת דובדבני, על בואו של פרס לוועידת אייפא"ק ומוסיפה כי "כל הסידורים הכספיים בנוגע לטיסה במטוס הפרטי נוהלו בין אייפא"ק לבין הגורם שסיפק את המטוס".

באישור היועצת המשפטית

היועצת המשפטית של בית הנשיא, עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס, אישרה את השימוש במטוס הפרטי במימון אייפא"ק, על בסיס ההזמנה ששלח הארגון בחודש שעבר. עם זאת, בהזמנה לא נכתב שמדובר במטוסו של איש העסקים דני אברהמס. בבית הנשיא אישרו כי היה מדובר במטוסו של אברהמס, אך טענו כי רק יממה לפני הטיסה גילו שהמטוס הוא בבעלותו, חרף העובדה שאבי גיל הצטרף לפמליית הנשיא.

קורינלדי-סירקיס נימקה את האישור בכך כי "מאחר ואייפא"ק הוא גוף מוכר, שפועל בארה"ב למען ישראל, סברתי כי אין כל מניעה משפטית שהארגון יארגן ויממן את הטיסה לנשיא ולפמלייתו על פי הצעתו, שכן אין במימון הטיסה על ידי גורם זה משום ניגוד אינטרסים כלשהו, או פגיעה בטוהר המידות ובסדרי המנהל התקין".

"חוסכים בכספי הציבור"

פרס בא לארה"ב ביום ראשון שעבר בטיסה מסחרית רגילה, אשר נחתה בשעה רבע לשש בבוקר בניו יורק. הטיסה המסחרית הראשונה מניו יורק לוואשינגטון המריאה בשעה שמונה בבוקר באותו יום, אך כשפרס הגיע, המתין לו מטוס פרטי שהמריא כבר בשעה שש וחצי. למרות שפרס נאם בוועידת אייפא"ק רק יממה לאחר מכן - ביום שני בבוקר, טענו בבית הנשיא כי לוח הזמנים חייב הגעה לוואשינגטון מוקדם ככל האפשר.

הטיסה של פרס ופמלייתו מישראל לניו יורק וחזרה מומנה על ידי המדינה וכך גם האירוח בבתי המלון. למרות שמדובר בנסיעת עבודה רשמית של הנשיא, הטיסה במטוס הפרטי, שנאמדת בעשרות אלפי דולרים, לא מומנה מתקציב המדינה, אלא מהתרומה של אייפא"ק.

מבית הנשיא נמסר כי "קיבלנו החלטה לחסוך כמה שיותר בכספי ציבור ולכן הנשיא נמנע מלקחת מטוס חיל אוויר לנסיעה". עוד אמרו בבית הנשיא כי "אייפא"ק העמידו לרשות הנשיא מטוס פרטי כדי שיעמוד בלוח הזמנים הצפוף".

תרומה של 120,000 דולר לקמפיין הבחירות

בעל המטוס, דני אברמס, הוא איש עסקים שהונו נאמד בלמעלה ממיליארד וחצי דולר ושמיודד עם הנשיא שנים רבות. השניים אף מתייעצים בנושאים מדיניים, ואברמס הוא זה שהשפיע על פרס לתמוך ביוזמת השלום הערבית ולקדם אותה בישראל.

בנובמבר 2006 פרסם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס דו"ח בנוגע לתרומות שקיבל פרס במהלך הקמפיין לראשות מפלגת העבודה ב-2005. המבקר מתח ביקורת קשה על התנהלותו של פרס, ובמיוחד על כך שגייס בדצמבר 2004, בתקופה הקצרה בין קבלת ההחלטה על קיומן של בחירות מקדימות לכניסתן של המגבלות בחוק המפלגות לתוקף - תקופה של כשבועיים - 320,000 דולר, 1.4 מיליון ש"ח כערכם אז, משלושה בעלי הון: אברהמס, ברוס רפופורט וחיים סבן. מאברהמס קיבל פרס על פי הדו"ח, 120,000 דולר.

פרס טען בתגובה למבקר, שלא היה פסול בקבלת התרומות, שנתקבלו מחוץ ל"תקופת בחירות", ולפיכך לא חלות עליהן המגבלות שבחוק המפלגות. ואולם, לינדנשטראוס כתב אז שלא ראוי שמועמד פוטנציאלי במערכת בחירות מקדימות, גם אם טרם החלה מבחינה חוקית, יוכל לגייס כספים ללא הגבלה ולקבל תרומות כספיות גבוהות.

אברהמס המשיך מאז לתרום כספים לפעילויות שפרס עמד בראשן, כגון "כנס הנשיא" במאי 2008. כמו כן, במקרה נוסף אחד לפחות, השתמש פרס במטוסו הפרטי של אברהמס. בנובמבר 2004 הופיע דיווח ב"ידיעות אחרונות" לפיו פרס טס לכנס פתיחת הספרייה הנשיאותית על שם נשיא ארה"ב ביל קלינטון בליטל רוק ארקנסו במטוסו הפרטי של אברהמס, שמקורב לשני המנהיגים.

אבי גיל, בעבר מנכ"ל משרד החוץ תחת פרס, משמש יועצו המדיני של הנשיא בהתנדבות והצטרף אליו לכמה נסיעות מדיניות בחו"ל מאז כניסתו לתפקיד בבית הנשיא. עם זאת, גיל משמש גם נציגו של אברהמס בישראל ועובד במכון המחקר שלו, שעוסק בקידום השלום במזרח התיכון.

מבית הנשיא נמסר כי "אבי גיל אינו איש עסקים ואינו מקדם עסקים, אלא עוסק בייעוץ ומחקר אקדמי. גיל מילא טופס ניגוד עניינים כנדרש, והעובדה כי הוא משמש יועץ לנשיא אושרה על ידי היועצת המשפטית של בית הנשיא". כמו כן, נאמר בתגובה לפניית "הארץ" כי "מבירור שערכנו עם אבי גיל עולה כי הוא לא היה מעורב בשום שלב בסידורי ההטסה של הנשיא, לא מול בית הנשיא ולא מול אייפא"ק".

דובר מטעם אייפא"ק אמר בתגובה כי "אייפא"ק הזמין את הנשיא כאורח לוועידה השנתית והארגון לקח אחריות על כל ההתחשבנויות הכספיות שנוגעות להטסתו". עוד מסר דובר הארגון כי "אייפא"ק פנה לכמה גורמים בבקשה לקבל מטוס פרטי ורק לאחר שכמה מהם לא היו יכולים לספק המטוס, פנו לאברהמס. לשכת הנשיא עודכנה בדבר יומיים לפני הגעתו של פרס, אך פרס או אנשיו לא ביקשו ספציפית לטוס במטוסו של אברהמס".

אבי גיל לא השיב לפניית "הארץ" לקבל תגובתו.

נוסעים על חשבון ההון

בדו"חות ביקורת בעבר לא פורסם מימון נסיעות של אישי ציבור בידי אילי הון. ואולם, בנובמבר 2005 פרסם המבקר דו"ח חמור לאחר שחברת "אגרקסקו" מימנה לשני חברי כנסת אז - רוחמה אברהם ואלי אפללו - נסיעה לחו"ל.

באוגוסט בשנה שעברה הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שהחליט לא להעמיד לדין את אברהם בפרשה ולסגור את התיק נגדה מחוסר ראיות. עם זאת, כתב מזוז שהתנהגותה "נשקה לשדה הפלילי". המקרה אירע באוגוסט 2004 כשאברהם ואפללו, אז חברי ועדת הכספים של הכנסת, הצטרפו לסיור לארה"ב בהזמנת "אגרקסקו" ובמימונה. בינואר 2005 התקיים דיון בוועדת הפנים של הכנסת הנוגע לחברה, אשר בו נטלה אברהם חלק פעיל לטובתה. לאחר פרסום הדברים מיהרו השניים להחזיר את עלות הנסיעה. החקירה הפלילית נגד אברהם התמקדה בחשדות לקבלת שוחד והפרת אמונים. בהחלטתו ציין מזוז כי עלה חשד לכך שנסיעתה מהווה טובת הנאה פסולה.

ממשרד מבקר המדינה מסרו אמש שלא הגיעה אליהם פנייה בעניין נסיעתו של נשיא המדינה שמעון פרס וכי הדבר טרם נבדק.

תומר זרחין

המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית צפוי להתחדש בחודש אוגוסט" – כך העריכו (רביעי) גורמים המקורבים לנשיא המדינה שמעון פרס. על פי הגורמים, המגעים צפויים להתחדש לאחר ועידת פתח השישית ב-4 באוגוסט. לדבריהם, לאחר תאריך זה אף צפויים ראש הממשלה בנימין נתניהו ויושב ראש הרשות הפלסטינית אבו מאזן להיפגש.

http://news.walla.co.il/?w=/2/1516249&m=1&mid=69495

===============

דוידזון
חבר מתאריך 3.3.08
07.07.09

פרס במצרים: אין בכוונת ישראל לבנות התנחלויות חדשות

נשיא המדינה, שמעון פרס, אמר במסיבת עיתונאים משותפת עם נשיא מצרים, חוסני מובארק בקהיר, כי "אסור לנו להחמיץ את ההזדמנות הזאת. חילוקי הדעות ביננו אינם כאלה שלא ניתן להתגבר עליהם".
פרס שב וחזר על מחויבותה של ישראל לפתרון שתי המדינות וציין כי ישראל אינה מתכוונת לשלוט בעם הפלסטיני. "אין בכוונתנו לבנות התנחלויות חדשות", אמר.

מקור: INN

================

שלומצי
חבר מתאריך 14.8.05
07.07.09

שמעון פרס : ''פגישותיי אינן גורעות מתפקידו של ליברמן''

שמעון פרס לפני פגישתו עם חוסני מובארק: פגישותיי אינן גורעות מתפקידו של ליברמן
נשיא המדינה נחת בקהיר בדרכו לפגישה עם מובארק, בה ידונו השניים בסוגיית גלעד שליט. "היחסים בין המדינות מתהדקים", אמר

מאת ג'קי חורי, קהיר

נשיא המדינה, שמעון פרס, נחת לפני זמן קצר בקהיר ואמור להיפגש בשעה קרובה עם נשיא מצרים, חוסני מובארק.

בשיחה עם "הארץ" לפני הפגישה אמר פרס, כי במהלכה יועלה הנושא של החייל החטוף גלעד שליט וכן קידום היוזמה הערבית וסוגיית הגרעין האיראני. נשיא המדינה ציין כי לפני יציאתו לקהיר, הוא נפגש אתמול עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ותיאם עמו עמדות.

פרס נשאל אם נתניהו מקבל את היוזמה הערבית, אך טען כי שאלה זו צריכה להיות מופנית לנתניהו עצמו, והוסיף כי הסוגיה תעלה גם היא במהלך פגישתו עם מובארק.

נשיא המדינה אמר עוד שבתקופה האחרונה מתדהקים היחסים עם מצרים במספר סוגיות, בהן הברחות הנשק לרצועת עזה ונושאים ביטחוניים אחרים.

פרס נשאל גם האם הוא מתפקד בפגישותיו גם כשר חוץ, ואמר כי תפקידו של הנשיא המדינה הוא גם לייצג את המדינה בחו"ל, ואין בכך כדי לגרוע מתפקידו של שר החוץ הנוכחי, אביגדור ליברמן.

https://rotter.net/news/newsdata.php?prm=http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1098415.html

==============

dave333
חבר מתאריך 26.7.08
06.07.09

שמעון פרס ייצא למצרים לפגישת עבודה מדינית עם מובארק

נשיא המדינה שמעון פרס ייצא מחר לקהיר בהזמנתו של נשיא מצרים חוסני מובארק. פרס ומובארק ייפגשו בארמון הנשיאות בקהיר ויקיימו פגישה מדינית בארבע עיניים במסגרתה ידונו בהתפתחויות המדיניות האחרונות ובדרכים לקידום הסדר שלום אזורי בין ישראל למדינות ערב. כמו-כן תועלה בהרחבה סוגיית החייל החטוף גלעד שליט ומגוון נושאים הקשורים ליחסי ישראל מצרים. בתום פגישתם יערכו שני הנשיאים מסיבת עיתונאים משותפת בארמון הנשיאות.
http://www.news1.co.il/Archive/001-D-206470-00.html?tag=19-39-57&au=True

==============

NewsMan
חבר מתאריך 3.2.09
02.07.09

קזחסטאן: עקב בקשת פרס יוענקו הקלות לסוחר הנשק הישראלי

קזחסטאן: עקב בקשת פרס יוענקו הקלות לסוחר הנשק הישראלי העצור
משרד החוץ הקזחי הודיע לישראל כי שורת הקלות הומניטאריות יוענקו לסוחר הנשק הישראלי בוריס שיינקמן שנמצא במעצר במדינה. זאת בעקבות בקשתו של נשיא המדינה שמעון פרס מנשיא קזחסטאן נורסלטאן נזרבייב.

אוקטובר 2008. שוק המשכנתאות בארצות הברית בקריסה, כלכלת איסלנד מתמוטטת וכותרות העיתונים מדווחות על המשבר הכלכלי העולמי המעמיק. העולם כמרקחה, אבל במשרדי "מרכז פרס לשלום" בדרך השלום בתל אביב דווקא שוררת אופטימיות. בסוף אותו החודש יחגוג המרכז עשור להיווסדו והעובדים נערכים לרכבת אווירית של אילי הון, אמנים ושחקנים שיבואו מרחבי העולם להשתתף באירועים ולפתוח את כיסיהם העמוקים.

"מילאנו את בן גוריון במטוסים פרטיים", נזכרת השבוע י', עובדת לשעבר במרכז שהיתה שותפה להפקת האירוע. "כמעט כל מי שהגיע קיבל בשדה התעופה שירות וי-איי-פי, כלומר, הוא ישב בטרקלין ושתה קפה בזמן שמישהו אחר סידר את החתמת הדרכון שלו". י' מספרת גם על גחמותיהם של כמה מהאורחים, כמו למשל המאבק על הסוויטות במלון דן, שבו שוכנו רובם. "חלק מהמוזמנים אמרו שהם לא יגיעו אם לא יקבלו סוויטה ברמה מסוימת, אז הזמנו סוויטות גם בהילטון".

בערב הראשון הוזמנו מאות מהאורחים לחנוכת משכנו החדש והמפואר של מרכז פרס, הנבנה בשכונת עג'מי ביפו. הברמנים מזגו משקאות אלכוהוליים יקרים לכל דורש ומלצריות עם מגשי טאפאס הסתובבו בין שמעון פרס לנוחי דנקנר, בין דון קינג לאיילת זורר ובין אדריכל הבית מקסימיליאנו פוקסס לאילי ההון שתרמו להקמתו. אחר כך נכנסו המוזמנים לאוהל שהוקם במקום כדי להאזין לנאומים.

"זו היתה חנוכה של בניין שבכלל לא היה מוכן ובשביל האירוע זירזו את הבנייה כדי שלפחות משטח הדק בחוץ יהיה מוכן והכל יהיה נקי מבפנים", מתארת י'. "באוהל היה סיפור שלם של מי יושב ליד מי. כמובן שהכי חשוב זה מי יושב ליד פרס, כי כל התורמים רצו לשבת לידו בשולחן ובית הנשיא היה צריך לאשר את זה".

למחרת בערב הוזמנו האורחים לקונצרט במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, שם, אחרי שדיילות הגישו להם גביעי גלידת בן אנד ג'ריס, הופיעו לפניהם אנדריאה בוצ'לי, מרסדס סוסה, אחינועם ניני ואחרים. לא כל העובדים הרגישו בנוח עם החגיגות. "אתה נמצא באירוע של ארגון שעושה שלום וכל מה שאתה רואה זה רק כסף וכסף וכסף. היה בזה משהו פשוט דוחה. זה היה זר למה שחלק מאיתנו חשבו שהוא אופיו של המרכז", מספרת ח', עובדת אחרת.

48 שעות לפני פתיחת פסטיבל העשור צוטט בעיתונות נשיא המרכז, אורי סביר, שאמר כי "האירוע משמש הזדמנות לתורמים לתרום לפרויקטים". אבל כבר תוך כדי האירוע התברר שהציפיות של המארגנים היו מוגזמות. כעשרה מיליון שקל הושקעו בארגון החגיגות וכמו בחתונה שבה המחאות השי שמתקבלות אינן מכסות את העלויות, כך היה גם כאן: התרומות שנאספו אפילו לא הספיקו למימון המסיבות, והמרכז נאלץ להשלים את החסר מתקציבו.

"אני קיוויתי שהעשור יכניס לנו כסף, לא יעלה לנו כסף", מגלה מנכ"ל המרכז, רון פונדק. "חגיגות העשור היו הצלחה ענקית בהקשר של האירוע וכישלון טוטלי בהיבט שאנשים באו עם הדפרסיה הכלכלית". למרות הנטייה להאשים את המשבר הכלכלי בכישלון, קשה לומר שמישהו במרכז היה באמת מופתע, שכן בחודשים שקדמו לאירוע התקיימו בהנהלת המרכז דיונים ערים בשאלה אם נכון לקיים חגיגות בסדר גודל כזה בכלל - ובתקופה הזאת בפרט.

נקודת ציון כואבת

חגיגות העשור היו נקודת ציון כואבת בתולדות המרכז. אחריהן נעשו בו קיצוצים בשכר, פוטרו עובדים, נסגרו מחלקות והופסקו פרויקטים - ובאותו זמן הופנו מאמצי גיוס הכספים בעיקר למטרה אחת: הבית שנבנה ברחוב קדם ביפו. כיצד קורה שעמותת מרכז פרס, שמצליחה לגייס בכל שנה תרומות של מיליוני דולרים ומתגאה בכך שהיא "עמותת השלום" המצליחה בארץ, נקלעה למצב כזה? את התשובה כדאי להתחיל לחפש בפרויקט של פוקסס, שעובדים במרכז מספרים שעלותו הכוללת מתקרבת למאה מיליון שקל, כמעט פי ארבעה מהמתוכנן. מאז שנת 2003, שבה נחכר המגרש היקר על שפת הים כדי להקים עליו את הבניין המונומנטלי, שקוע המרכז בניסיונות לממן את הבנייה.


רון פונדק בחגיגות העשור.
גיוס הכספים לבניין גוזל ממנו זמן שאפשר היה להשקיע בפעילות

עשרה חודשים עברו מאז "חנוכת" בית פרס לשלום, ובצהרי יום ראשון שעבר נראו הפועלים הערבים מטייבה, העובדים עדיין על בנייתו, סקפטיים למדי. הם כבר שמעו שאם לא יהיו (שוב) שינויים של הרגע האחרון, יעברו עובדי המרכז בתוך חודשיים אל המבנה החדש.

"באוקטובר אנחנו נכנסים לבית, לא משנה מה. התחלנו בתהליך ההעברה למעשה", אומר פונדק. "היה ויכוח לגיטימי אם לעבור לבית למרות שחלקים ממנו, כמו הגן, לא יהיו גמורים עד הסוף - או לחכות עד שהכל ייגמר. הגענו להחלטה שאנחנו מכשירים את מה שאפשר, ונכנסים".

למה התעכב כל כך המעבר? פונדק מסביר ש"הבית הרבה יותר מסובך מבחינת מה שתוכנן מראש והאדריכל הוא מאוד, בוא נאמר, מקורי. הוא יצא עם תוכניות עבודה שהיה קשה מאוד לבצע ושהתבררו בדיעבד כיותר יקרות מאשר כשתוכננו. היינו צריכים לפתור הרבה בעיות הנדסיות וזה דחה ודחה, והמשברים הכלכליים והעלויות שגדלו יצרו לוחות זמנים ארוכים יחסית למה שצפינו".

מסיור בבניין נראה שלא הרבה השתנה בו מאז מאי אשתקד, אז הוזמן הציבור במסגרת אירועי "בתים מבפנים" לבחון איך מתקדמת בניית המבנה, העשוי שכבות-שכבות של פסי בטון ירקרק וזכוכית. מיקומו של הבניין המפואר בלב שכונת מצוקה ערבית, ליד בית קברות מוסלמי, מנקר את עיני התושבים המתלוננים זה שנים על הזנחה והתנכלויות מצד הרשויות. לפני חודשים ספורים הסביר פוקסס בראיון למוסף זה את חזונו: "היה לי בראש רעיון של מבנה רב-שכבתי שמבחוץ נראה כקופסה ישרה ומבפנים מעניק תחושה של השתנות. השכבות מבטאות את ההיסטוריה של שני עמים שחיו זה לצד זה באותו המקום במשך שנים כה רבות. אני רואה את השלום כאוטופיה, אי אפשר לארוז אותו בתוך עטיפה סגורה".

באופן מוזר, אף על פי שמרכיב הזכוכית בולט מאוד במבנה, אוויר צלול הוא מצרך נדיר בתוכו, שכן חלונות אין בו ורק צד אחד של הבניין, זה הפונה אל הים, פתוח. בהפסקות הקצרות ביום העבודה מחפשים הפועלים מפלט מהחום הלוהט בבניין, שבתחילת השבוע שעבר אפילו מערכת מיזוג האוויר טרם הותקנה בו.

כל אחד עם האג'נדה שלו

על פי דו"ח רשמי של העמותה, שסיכם את פעילותה לשנת 2003, פרויקט בית פרס, שהחל להתממש עם חתימת החוזה לחכירת הקרקע ותשלום המסים לעירייה (כ-5.5 מיליון שקל בסך הכל), נועד להסתיים כעבור קצת יותר משלוש שנים, בתקציב של 5.5 עד 6 מיליון דולר. אלא שמאז עבר הפרויקט תלאות רבות, שבדומה לחגיגות העשור לא היו צריכות להפתיע איש. כבר בדו"ח ועדת הביקורת של העמותה לשנת 2003 נכתב כי "נכון ליום 6.5.04 טרם הוחל בעבודות הבנייה וטרם נחתמו הסכמים לשם התחלת הבנייה".

על אף הביקורת התעכבה הבנייה וכעבור שלוש שנים נכתב בדו"ח של אותה ועדת ביקורת, כי הוועדה המייעצת, שליוותה את הבנייה, התכנסה פעם אחת במשך שנת 2006: "הביקורת ממליצה כי הוועדה תתקיים בתדירות גבוהה יותר לצורך קבלת עדכונים שוטפים אחר התקדמות הפרויקט ובעיות שצצות מעת לעת".

בדו"ח האחרון של ועדת הביקורת, המתייחס לסוגיית הבית, נקבע כי "נכון ליום 1.5.2007 עומדת ההערכה (של עלות הפרויקט) על כ-12.6 מיליון דולר". בשנת 2007 כבר הוקצה לבנייה חלק משמעותי מתקציב העמותה: רק תשלומים לבתי חולים, במסגרת פרויקט רפואי של המרכז לטיפול בפלסטינים, היו גבוהים יותר מהתשלומים לספקים, וההוצאות על הבנייה הגיעו ל-16.1 מיליון שקל. אלא שבאותה השנה נתרמו לטובת הבית רק כחצי מיליון שקל, ואילו כמחצית הסכום - 232,828 שקל - שולמה ל"גיס תרומות". בקיצור, לא היה מספיק כסף לבנייה.

אורי סביר מימין עם קתלין טרנר ודון קינג, אוקטובר 2008. הראוותנות לא מעניינת אותי

בנוסף, נקלע המרכז לסכסוך על מיליוני שקלים עם חברת "קל בניין", הבונה את שלד הבית והמעטפת שלו. גונן חופשי, מנכ"ל קל בניין: "אנחנו טוענים שמגיע לנו יותר כסף בגין עבודות מסוימות והם חושבים שלא". בינתיים מונה בורר, וחלק מהכסף כבר הועבר לחברה.

עובדים במרכז מספרים, שמצבו הכלכלי היה חמור עד כדי כך שלפני חודשים ספורים ביקשה ההנהלה למשכן את הבניין, ובקרב העובדים היתה תחושה שהמשך פעילותו של המרכז אינו מובטח. "זה קצת מוגזם להגיד, כי יחסית למערכות אחרות, למרכז פרס יש שוליים רחבים יותר", אומר פונדק, אבל מאשר ש"רצינו מאוד למשכן את הבית. זה היה מקל עלי והייתי פורס את התשלומים. לצערי הרב זה בלתי אפשרי, כי אף בנק לא היה מוכן. הם טוענים שאי אפשר יהיה למכור אותו. זה אילץ אותנו להיות יותר אגרסיוויים בגיוס כספים".

ואכן, בחודשים האחרונים עיקר פעילותו של פונדק מול התורמים היא לטובת הבית, אם כי לדבריו אין אלה "תורמי שלום": "אילו הייתי הולך לבקש מהם כסף לפעילות עם הפלסטינים, הם לא היו נותנים לי אגורה שחוקה. רובם ככולם הם תורמים ספציפיים לבית, שתורמים בגלל קשריהם לפרס, אהבתם לפרס, תחושתם שצריך לייצר איזה משהו שיזכיר ויזכור אותו. כל אחד עם האג'נדה שלו. נכון שזה מסיט אותי כמנכ"ל להשיג יותר כסף לבית מאשר לפעילות, וכשאני עסוק במטלה כזאת אז בלי ספק האנרגיות שלי כמנהל הולכות למקום אחר, אבל הבית הוא קופסה פיננסית עצמאית שאנחנו לא לוקחים אליו כספים מהמרכז".

גם ההתרמה האגרסיווית לא תמיד הניבה תוצאות. פונדק מאשר שכמה תורמים פוטנציאליים סירבו להעביר כספים לבנייה, שכן לא רצו להופיע על לוח התורמים ליד שמו של מארק ריץ', שתרם לבית יותר ממיליון דולר. ריץ' הואשם ב-83' בארצות הברית בשורה של עבירות פדרליות ובכללן מרמה והתחמקות מתשלום מסים בסך 48 מיליון דולר. הוא הורשע בעבירות אך נמלט לשווייץ, ובתחילת העשור קיבל חנינה מהנשיא אז, ביל קלינטון, בין השאר בזכות פניות של בכירים ישראלים.

גם בחבר הנאמנים הבינלאומי של המרכז יש שם שלא כולם במרכז בטוחים שיש להתגאות בו. זהו הלורד מייקל לוי מבריטניה, מקורבו של ראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, שהיה מגייס הכספים הראשי של מפלגת הלייבור. לוי נעצר ב-2006 בחשד למעורבות בפרשת "מכירה" של תוארי אצולה בתמורה לכספים שהוענקו למפלגה, אך כעבור שנה החליטה התביעה לא להעמידו לדין.

הייתכן שזו הסיבה לכך שבשבוע שעבר פנה פונדק לכל עובדי המרכז בבקשה "להקפיד, כאשר אתם נותנים לאורחים את הברושור של מרכז פרס, לא לצרף אליו את רשימת חברי הבורד הבינלאומי, אלא במקרים מיוחדים בלבד"? פונדק אומר שלא. הסיבה, לדבריו, היא ש"אנשים אומרים לי, 'אם אלה חברי הבורד שלך, למה אתה צריך אותי? שהם יתרמו'. אני מצוי בקונפליקט הזה בין הדימוי למציאות כל יום".

ואלה התורמים

את מי הצליחו בסופו של דבר להתרים לבניין? התורמים הכבדים, שהרימו כל אחד יותר ממיליון דולר, הם דניאל עמר, איש עסקים יהודי הפועל בשווייץ ובצרפת; המולטי מיליונר האמריקאי אלי ברוד; המיליונרית סוזן וון ליביג; אשת העסקים הקנדית הת'ר רייזמן והבנקאי ג'וזף ספרא.

ברשימת התורמים שתרמו סכומים קטנים יותר אפשר למצוא את רונלד לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, את קרן איי-די-בי של נוחי דנקנר, את המפיק הישראלי-הוליוודי ארנון מילצ'ן, את איש הנדל"ן אלפרד אקירוב, את איל ההון היהודי-קזחי אלכסנדר משקביץ (שתרם גם לוועידת הנשיא) ורבים אחרים.

במרכז הניחו שהתקשורת עלולה להציג שאלות בעניין העלויות הגבוהות של הפרויקט וכחודש לפני חגיגות העשור, באחת מישיבות ההנהלה, דנו בבעיה. בישיבה ניתנו פתרונות אפשריים, דוגמת הדגשת העלות של הקמת המבנה בלבד, בלי להתייחס לעלות של חכירת הקרקע, החניון, פיתוח השטח הציבורי שמהווה חלק מהפרויקט וכו'.

יואב מסר, האדריכל הישראלי המלווה את הבנייה, נכח בישיבה. השבוע אמר מסר, כי "נושא עלות של פרויקט הוא רחב יריעה. יש עלות של בנייה, עלויות נלוות, עלויות פיתוח, הצטיידות וכו'. יש לא מעט דברים שלא קשורים לבנייה. לכן המחיר של בניין הוא דבר שאני מאוד מתקשה להגדיר אותו... אני חושב שצריך להתרכז בעלויות הבניין. אם המספר שמעניין אותך זה עלויות הטוטל, לדעתי זה לא נכון".

בתשובה על שאלה בעניין, גם פונדק מתייחס תחילה רק לעלות הבנייה עצמה ומצטט את מסר האומר כי העלות למ"ר היא 2,500-3,000 דולר. כשהוא נשאל מה הסכום הכולל הוא משיב ש"זה עוד בסיכומים".

עובדים במרכז אומרים שההשקעה מתקרבת למאה מיליון שקל.

"זה מוגזם לכל הדעות, אבל עוד לא סיכמנו. בסופו של דבר זה בית לא זול".

"זה כאב לב", אומר נועם זיו, בעבר מנהל מחלקת האיי-טי (טכנולוגית מידע) במרכז. "תחשוב שכל התרומות שהלכו לבניין יכלו להיות תרומות למשחקי כדורגל למען השלום, או לתיאטרון ישראלי-פלסטיני". ג', מנהל מחלקה אחר שעזב, משווה בין המשרדים הנוכחיים בדרך השלום לבין המבנה החדש: "מרכז פרס הוא ארגון של עשייה שנעשית בסביבה מאוד לא מפוארת. בעיני זה מאוד התאים לצורת העבודה של המרכז ולאנשים שאיתם הוא עובד. אני לא בטוח שהבניין המפואר באמת הולם את הצרכים של מרכז פרס... כמובן שהבעיה היא גם בעלות שלו. חבל מאוד שזה קרה, כי אין ספק שזה מגביל מאוד את פעילות המרכז".

כמעט בלתי אפשרי למצוא עובדים במרכז פרס, או כאלה שעזבו אותו לאחרונה, שידברו בגלוי על המתרחש בו. "זה עולם קטן וקליקה קטנה. אם אתה מתכנן להמשיך בתעשיית השלום ומגלים שכביכול 'בגדת', אז נדפקת", מנסה י' להסביר זאת. עובדת אחרת מתארת את המרכז כמקום "בעל היררכיה מאוד ברורה ובמובן מסוים עם ניחוח של מערכת ביטחון".

ביום רביעי שעבר, למשל, זומנו כל העובדים לפגישת עדכון ובה דיווח להם פונדק בין השאר על "הקטסטרופה" המתרגשת על המרכז, בדמות הכתבה הצפויה במוסף "הארץ". פונדק הסביר כי ידוע שמישהו מהמרכז שוחח עם כתב "הארץ" והנחה את העובדים לא להמשיך בכך. בפגישה עמו הסביר שאינו מעוניין שעובדים ידברו על נושאים שאינם בקיאים בהם.

בתחילת השבוע פנתה דוברת המרכז, איילת מייזנר, אל העובדים, והפנתה אותם לכתבות שפורסמו באינטרנט וציטטו מחקרים שערך המרכז. מעבר לטפיחה העצמית על השכם היתה למייזנר בקשה נוספת: "אשמח אם תיכנסו לגרסאות האלקטרוניות של הכתבות ותוסיפו טוקבקים חיוביים".

אחים בצמרת

עובדים במרכז מזהים בצמרתו שתי גישות שונות. לפי התיאוריה הזאת, בעלי גישה אחת הם נשיא המרכז סביר, רעייתו עליזה, שהיא סמנכ"לית במרכז, והסמנכ"ל ערן לוי, שאותו הכיר הזוג סביר לפני שנים רבות בזמן שירותם המשותף בקונסוליה בניו יורק; מולם ניצב המנכ"ל פונדק. "רון עיצב את המרכז בשנים האחרונות כמרכז מאוד פעיל, הן ברמת השטח, בארגוני ספורט, תרבות או חינוך והן ברמות יותר גבוהות, כמו המחקרים שמחלקת הכלכלה הפיקה", מספר ג'. "אורי ניהל את המרכז בדרך שהיא יותר ראוותנית".

חגיגות העשור חשפו שוב את ההבדל בין פונדק לסביר. ח' אומרת ש"רון לא ממש נלחם בזה, למרות שהוא לא רצה את זה מראש וזה היה ידוע. בסוף הוא קיבל את ההחלטה ללכת עם זה, אבל לא עשה את זה בהתגייסות מלאה". בשיחה עמו פונדק אינו מכחיש את העובדה שלא התלהב מהאירועים, אבל מסביר שזו לא היתה סיבה מספקת מבחינתו להניח את המפתחות על השולחן.

אורי סביר גאה בהישגיו ואינו מרגיש צורך להתנצל על דבר. "הקמתי את מרכז פרס לשלום לפני 12 שנים במרתף ברחוב אבן גבירול. הוא צמח עם הזמן לאחד ממרכזי השלום החשובים והפעילים בעולם. היה ברור לכמה אנשים, בייחוד למרקיני (המיליארדר האיטלקי אלפיו מרקיני, מהתורמים העיקריים לבית, שהתעקש על שכירת שירותיו של פוקסס), שרצוי שלמרכז יהיה בית. האמת היא שחשבנו שיהיה קל יותר לאסוף את הכספים, אבל בסופו של דבר נאסוף אותם. ברור שבשוטף זה דבר שנוגס בפעילות, כי כספים הולכים לזה ולא למשהו אחר".

אנשים במרכז אומרים שהעלות של הפרויקט היא מאה מיליון שקל.

"מה פתאום? אם אני לא טועה אז המחיר הכולל הוא 16 מיליון דולר, אבל אני לא רוצה להטעות אותך. אנחנו נרים את מה שחסר ואני חושב שתוך זמן קצר כל הכספים יהיו בפנים".

אומרים גם שלך ולפונדק שתי גישות שונות - ראוותנית מול יצרנית.

"שטויות במיץ עגבניות. לא הייתי יכול לעבוד עם מנכ"ל שאיתו אני לא רואה עין בעין את מרכז פרס. רון הוא אח בשבילי, אנחנו מדברים בשפה משותפת מאז אוסלו. יש לשנינו רקורד מוכח אצל רבין ופרס בנושא אוסלו ואנחנו אנשים מאוד מעשיים. הראוותנות מעניינת אותי כקליפת השום. כל הקונספט שלי במרכז היה שיהיו שיתופי פעולה מעשיים עם הפלסטינים. הקמנו המון פרויקטים עם אלפי פרטנרים וכל מי שאומר משהו אחר לא יודע על מה הוא מדבר".

מה ביחס לחגיגות העשור?

"אנחנו מחויבים להביא לכאן את הבורד הבינלאומי של מרכז פרס ולא עשינו את זה די הרבה זמן. כשהתברר לנו שאנחנו פעילים כבר עשר שנים, היתה החלטה משותפת של רון ושלי לעשות את זה. אני מסכים שאני מאמין יותר באירוע מעין זה, שאחר כך יוצר גלים - בארץ, ברשות הפלסטינית, בעולם הערבי ובמערכת הבינלאומית. באו גדולי עולם, לאף אחד אחר לא בא קהל כזה. אני כן מאמין באירועים כאלה ומאמין שבעוד שנתיים נעשה עוד אחד. אני לא מתחרט על זה, כי מרבית ההוצאה כוסתה. נניח שיש מיליון שקל אוברדרפט, אז זה נכנס בעקיפין לפרויקטים. אתה לא יודע אם פרויקט קיבל כסף כי אנשים התלהבו מהעשור, או שהיו נותנים בכל מקרה".

עובדים אחדים במרכז מטילים ספק בכישוריה של אשתו, עליזה סביר, ומצביעים לדוגמה על פרויקט "זורה" שהיא אחראית עליו, שנועד לקדם שיתוף פעולה באינטרנט בין יוצרי קולנוע ישראלים ופלסטינים. הפרויקט נקלע לאחרונה לקשיים כלכליים לאחר שכבר הושקעו בו סכומים גדולים. סביר אומרת כי "באווירה הכלכלית ששוררת בעולם מאוד קשה לקדם פרויקטים. זה פרויקט יחסית יקר, אסטרטגי, שכולל הרבה מאוד מרכיבים. אני במאמצי גיוס כספים ועוד לא הצלחתי להקים את הפרויקט".

אורי סביר מתקומם על הרמיזות. "אשתי היא כוכב", הוא אומר. "בבניית שלום יש מעטים בארץ שכל כך מומחים כמוה. היא עבדה במשרד החוץ ועסקה ביחסי תרבות עם הפלסטינים, עשתה תיאטרון ישראלי-פלסטיני משותף, סרטים משותפים. היא שם בזכות ולא בחסד".

אם כבר מזכירים קשרי משפחה, כדאי לציין את המפיק והצלם נמרוד שנית, בנו של דן שנית, סמנכ"ל במרכז המנהל את המחלקה לבריאות ורפואה. שנית הבן הפיק בשביל המרכז, בתשלום, כמה סרטי תדמית ובאחרונה החל לעבוד על סרט נוסף בהשקעה של עשרות-אלפי שקלים. פונדק אומר כי "בזמנו עשינו מכרזון בין כמה חברות וקיבלנו ממנו מחירים אטרקטיוויים ותוצרים טובים". את העבודה הנוכחית קיבל שנית בלי מכרז (יצוין שאין חובה חוקית לקיים מכרז כזה) ופונדק מסביר מדוע: "אמרנו שזה הולך כל כך טוב, אז אפשר להמשיך באותו המחיר... זה שהוא הבן שלו לא בהכרח מחייב לא להתקשר איתו".

שניים מתוך ארבעים

את מרכז פרס לשלום הקים ב-96' שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום וראש הממשלה לשעבר. למרות שמו וזיהויו של המרכז בציבור עם שמעון פרס, הרי שבשנים האחרונות, מאז שחזר לשאת בתפקידים מדיניים - קודם כשר בממשלה וכיום כנשיא המדינה - ומחשש לניגוד עניינים, אסור לפרס להיות מעורב רשמית במרכז. הדבר מתבטא בכך שאל אירועים רשמיים של המרכז בא פרס כנשיא המדינה, ולא כ"מייסד המרכז". ובכל זאת, לא חסרים לנשיא קשרים בלתי פורמליים עם הבייבי שלו: בתו, צביה ולדן, היא חברת הוועד המנהל של המרכז. נשיא המרכז סביר הוא מקורבו, כמו גם חברי הוועד המנהל משה תאומים (איש פרסום שאותו מכיר פרס מילדות ושבעבר היה יועצו) והשר לשעבר רפי אדרי (שפעל לטובת פרס בהתמודדותו הראשונה על הנשיאות בשנת 2000 וייצג בישראל את איש העסקים דניאל עמר, מהתורמים הגדולים ביותר לבית ביפו).

בנוסף, עו"ד משה שליט, יו"ר ועדת הביקורת של מרכז פרס, הוא גם עורך דינו הפרטי של פרס. כך, למשל, בדיון שנערך בכנסת באוגוסט 2007, ובו נדונה בקשת פרס לאשר לו לעמוד בראש עמותות המנציחות את זכר בן גוריון, היה זה שליט שייצג את הנשיא בדיון. "יש לפרס גישה רעיונית למרכז", אומר שליט בתגובה, "אבל אין לו גישה ניהולית... ודאי שהוא מתעניין במה שנעשה וכשבאים אליו הוא מביע דעה, אבל זה כפי שהוא מביע דעה בכל נושא ציבורי".

בדף הקשר הפנימי של המרכז מופיעים גם מספרי הטלפון של לשכת הנשיא - הייצוג היחיד בדף של מוסד ממוסדות המדינה. "זו מסורת מאז הקמת המרכז", אומר פונדק. "להיכן שהוא הולך, מהאופוזיציה ועד לנשיאות, המספר של משרדו מופיע תמיד בדף הקשר. בפועל, היחיד שמדבר איתו זה אני". מצד שני, כשלאחרונה עלה רעיון לצלם את פרס לסרט תדמית של המרכז, נאמר בדיון פנימי ש"ננסה לתרום אותו, אבל לא בטוח שנצליח".

מבית הנשיא נמסר בתגובה: "ברצוננו להבהיר באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי מאז כניסתו של הנשיא שמעון פרס לתפקידו הוא אינו עוסק, במישרין או בעקיפין, בניהול מרכז פרס לשלום ובהתוויית מדיניותו. כמו כן, הנשיא אינו עוסק בגיוס כספים למרכז זה. האזכור של מספרי הטלפון תמוה. מספרי הטלפון של רשויות השלטון, ובהם משרד ראש הממשלה ולשכת נשיא המדינה, הינם מידע נגיש לכל אדם, מפורסמים בכל אתר רשמי ונמצאים ברשותם של ארגונים רבים בארץ ובעולם".

על פי "חזון מרכז פרס לשלום", העמותה פועלת על יסוד ההנחה "כי המפתח לשלום מצוי בידיהם של אנשים, תושבי האזור, וכי קידום פיזי, שיתוף פעולה והבנה הדדית יביאו עמם גם קידמה ורווחה לתושביו". המרכז מקיים פעילויות רבות ומגוונות לקידום מטרותיו, החל ממפגשים בין בני נוער ישראלים ופלסטינים ופעילויות תרבות וספורט משותפות, דרך כנסים ופרויקטים המטפחים שיתוף פעולה כלכלי ופעילות הומניטרית נרחבת, בעיקר בתחום הבריאות, שבמסגרתה הופנו במשך השנים אלפי פלסטינים לקבלת טיפול רפואי בבתי חולים ישראליים.

ליחסי ציבור טובים במיוחד זוכים משחקי הכדורגל שמארגן המרכז, לעתים בהשתתפות כוכבים בינלאומיים. זכור במיוחד המשחק שהתקיים בספרד ב-2005, שבו התמודדה נבחרת משותפת של כוכבי כדורגל ישראלים ופלסטינים מול קבוצת ברצלונה. שחקן הקולנוע שון קונרי הוא שבעט את בעיטת הפתיחה של המשחק, שבו נכחו בין השאר הנשיא פרס, שר החוץ הספרדי וראשי ערים ישראלים ופלסטינים.

המחלקה הכלכלית של המרכז תומכת בקבוצת איי-אי-אקס, המאגדת כלכלנים ישראלים, פלסטינים וזרים, ושעוסקת במחקר, כתיבה והפצת ניירות עמדה. לפני כמה חודשים סיימה הקבוצה מחקר מקיף שתימחר את העלויות הכספיות של הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. המחקר הועבר בין השאר ליועציו הרשמיים של ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט. ראש הצוות הפלסטיני בקבוצה, סאיב במיה, לשעבר סגן שר הכלכלה הפלסטיני, אומר כי "מרכז פרס מועיל מאוד בנושא הזה ורון פונדק אישית ממלא תפקיד מרכזי בקידום העניין".

פונדק טוען כי זהו עוול לבחון את פעילות המרכז רק דרך הפריזמה של בניין פרס וחגיגות העשור, ומבקש להדגיש ש"העיקר מבחינתנו הוא העשייה". רק בשבוע שעבר, הוא מספר, "סיימנו מחזור ראשון של קייטנה בשפיה ליד זכרון, שבה השתתפו כחמישים ילדים ישראלים ופלסטינים: חציים מקרית גת וחציים מטול כרם, חברון ויריחו. מחזור שני התחיל השבוע. בשבוע שעבר סיימנו גם שני מחזורים של קייטנה אחרת שהתקיימה בדרום, שם השתתפו ילדים משדרות וירוחם עם ילדים פלסטינים, חלקם עזתים שתקועים ברמאללה. לדברי המדריכים, בזמן הפרידה עמדו כחמישים ילדים מחובקים ובוכים. נכון, זה לא יביא שלום עכשיו, אבל זה ישנה חלק ניכר ממאות הילדים והמשפחות המורחבות הקשורות אליהם. וחוץ מזה, מגיע לעזתים בני ה-13 קצת לראות עולם נורמלי ושלא כל הישראלים מטורפים.

"לפני כשבועיים", מוסיף פונדק, "היה לנו כנס מרשים ביותר בנושא 'השלום הכלכלי', שהתבסס על שני ניירות עמדה שהוצאנו. בין היתר הגיעו לכנס שר הכלכלה הפלסטיני והשר סילבן שלום. זה היה מפגש פומבי ראשון בין שר ישראלי לפלסטיני מאז הקמת הממשלה".

את כל הפעילות הזאת מבצעים בשנה האחרונה פחות עובדים. בגלל הצמצומים נסגרה מחלקת חברה אזרחית, שפעלה לטובת "שיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני שמטרתו לשנות את הלכי החשיבה, לספק פלטפורמה להיכרות ולידע".

"אנחנו בתקופה כלכלית קשה", אומר פונדק, "ובלי קשר לעשור ולבניין, צריכים לעשות את הקיצוצים הנדרשים. ירדנו מארגון של 50 אנשים לארגון של 40 אנשים וזה עדיין ארגון גדול מאוד. אני חייב לומר שכאב לי על כל אחד מהעובדים שעזבו, אבל הגענו למסקנה שאין זכות קיום לפרויקטים או למחלקות שלא מצליחות להחזיק את עצמן. כשיש משבר כלכלי אז הדבר הראשון שאנשים מפסיקים זה תרומות. פרשת מיידוף, למשל, היכתה באחד מהתורמים שלנו בסדר גודל עצום ופרויקט מאוד גדול שלנו, שקשור לספורט ולחקלאות, נקטע בן לילה".

גם הנוכחות הערבית במרכז הצטמצמה מאוד עם פיטוריו של שאדי חבייב, אחד משלושת העובדים הערבים הקבועים במרכז, שהיה אחראי על הקשר עם העולם הערבי והוחלף בעובדת יהודייה. "אני מעסיק אנשים על פי היגיון וצרכים", אומר פונדק. "בסך הכל, בניגוד להרבה עמותות שהוועד המנהל זה הבן דוד והבת דודה והמשפחה, זה ארגון מאוד רציני ומפוכח שעושה המון דברים טובים, לא משהו שמתנהל בצורה שטחית ולא מקצועית".

גם אצלכם עובדת אשתו של נשיא המרכז.

"עליזה סביר היא קודם כל עובדת טובה".

פערי שכר גדולים

פעילות המרכז, שאינו מקבל תקציבים רשמיים מהמדינה, מבוססת בעיקר על תרומות. הדו"ח האחרון של העמותה שהוגש לרשם העמותות מתייחס לשנת 2007. הדו"ח לשנת 2008 יוגש בתוך כחודש ופונדק מסרב לחשוף את תוכנו או את רשימת התורמים המעודכנת.

עיון ברשימת התורמים שתרמו ב-2007 יותר מ-20 אלף שקל (שתרומותיהם, על פי הדיווח, הסתכמו ביותר מ-35 מיליון שקל) מגלה ממשלות זרות, עמותות וקרנות מישראל ומחו"ל וכן חברות ואנשי עסקים: אגודות הידידים של מרכז פרס בארצות הברית, איטליה, בריטניה וגרמניה; ממשלת קנדה, הקהילה האירופית, מחוז טוסקנה באיטליה, שגרירויות אוסטרליה, הולנד, דנמרק ויוון בישראל; קרנות דוגמת קרן ריץ', קרן ישעיהו הורוויץ, קרן פורד, הבנק העולמי ועוד.

מעניין לגלות ברשימת התורמים גם את הקרן הקיימת לישראל ואת קרן היסוד, שתרמו לעמותה מאות אלפי שקלים כל אחת. מקק"ל נמסר בתגובה: "קק"ל מעולם לא תרמה למרכז פרס לשלום. בשנת 2006, במסגרת תמיכת קק"ל במחקרי פיתוח סביבתי, החליט היו"ר הקודם לתמוך במחקר בתחום העשרת משק המים, בשיתוף מרכז פרס לשלום וגופים נוספים, לתקופה של ארבע שנים". ואילו קרן היסוד מסבירה בתגובתה כי היא "אחת הזרועות הפיננסיות של הסוכנות היהודית. לעתים קרובות אנו מתבקשים על ידי תורמינו מרחבי העולם, לייעד את התרומות למוסדות ראויים ובמסגרת זו התבקשנו להעביר תרומות גם למרכז פרס לשלום".

תרומות התקבלו גם מחברות פרטיות, מהן ידועות כאדידס (320 אלף שקל) ופז (20 אלף שקל), שנתנו חסות למשחקי כדורגל שאירגן המרכז, מהן כאלו שעל פי הרישום שלהן במסמכים שהוגשו לרשם העמותות אין כל דרך לדעת מי הן באמת, למשל חברה הרשומה בשם "אס.סי.אמ", שתרמה 2.8 מיליון שקל. שם חברה כזה לא מופיע בנתוני רשם החברות הישראלי ולא ברור אם זו חברה מקומית או זרה. רשם העמותות לשעבר, עו"ד ירון קידר, אומר על כך ש"הרישום של התורמים צריך להיות ברור יותר ולא מספיק לרשום צירוף של אותיות". פונדק, בתשובה על שאלה בעניין, אומר רק שזאת "חברה אירופאית הקשורה אלינו".

גם ערוץ 10, שבאחרונה עלה לכותרות דווקא כגוף שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, מופיע ברשימת התורמים כמי שתרם למרכז ב-2007 291 אלף שקל ושנה קודם לכן כ-40 אלף שקל. מהערוץ נמסר כי אלו לא היו תרומות כי אם רכישת זכויות לשידור משחק כדורגל שאירגן המרכז. פונדק אישר את הדברים ומסר שתרומות והכנסות אחרות נרשמות בדו"חות המרכז באותה הצורה.

תרומות מתקבלות גם מאנשים פרטיים, כמו למשל מאיש העסקים יוסי מימן (מבעלי ערוץ 10) שתרם כמאה אלף שקל ב-2006, ומהאוליגרך רומן אברמוביץ, שתרם באותה השנה 279 אלף שקל. על פי דו"ח העמותה, עלות הפעילויות השונות שלה ב-2007 הסתכמה בכ-35 מיליון שקל, שמתוכם הוקצו למה שהוגדר "שיתוף פעולה אזורי" קרוב ל-21 מיליון שקל ולפעולות תרבות, ספורט וסדנאות יותר מ-14 מיליון שקל. הוצאות העמותה על שכר להנהלה הסתכמו ב-2007 בקרוב ל-1.9 מיליון שקל. חמשת מקבלי השכר הגבוה היו המנכ"ל פונדק, שעלות שכרו השנתי היתה כ-650 אלף שקל; הסמנכ"לים דן שנית ושמואל פוהורילס, שפרש מאז - עלות שכר של יותר מ-400 אלף שקל כל אחד; ערן לוי ועליזה סביר - כ-300 אלף שקל כל אחד.

המשכורות הגבוהות של מנהלי העמותה הוזכרו בביקורת מיוחדת שערך במרכז פרס משרד רואי החשבון ברייטמן-אלמגור, מטעם רשם העמותות, שנה קודם לכן. "המלצנו שוועדת הביקורת של העמותה תתכנס ותדון בסבירות גובה שכרם של שלושת מקבלי השכר הגבוה", נכתב בדו"ח של ברייטמן-אלמגור. בתגובת העמותה נאמר כי "החל ממאי 2003, בהתאם להחלטת הוועד המנהל, הופחת השכר (של בכירי העמותה)... ביחס לסבירות הסכומים המשולמים לבעלי תפקידים כאמור, עלינו להדגיש כי מדובר באנשים בעלי השכלה רחבה ומתקדמת (דוקטור ואף פרופסור) המבצעים תפקידים סבוכים ומורכבים, בהיקפים כספיים גדולים, תוך נשיאה באחריות רבה. העמותה על כל האורגנים שלה, סבורה כי השכר המשולם לבעלי התפקידים כאמור הנו סביר ביותר".

בשיחות עם עובדים זוטרים יותר מוזכרים שוב ושוב פערי השכר בעמותה כאחת מהנקודות היותר כאובות. העובדים הללו - ובכללם מנהלי פרויקטים המשקיעים לעתים גם עשר עד 12 שעות עבודה ביום - מקבלים שכר צנוע בהרבה, הנע בסביבות 6,000-7,000 שקל ברוטו בחודש.

אנשי הנשיא השתמשו במהלך השנה בכספים שהוקצו ללשכתו של הנשיא לשעבר אפרים קציר

תומר אביטל , "כלכליסט" פורסם: 30.09.10, 22:41

פקידי בית הנשיא מצאו דרך יצירתית להגדיל את תקציבו של המוסד שבראשו עומד נשיא המדינה שמעון פרס. אנשי הנשיא השתמשו במהלך השנה בכספים שהוקצו ללשכתו של הנשיא לשעבר אפרים קציר ז"ל כדי לשלם משכורות בבית הנשיא - כך עולה מבדיקת "כלכליסט".

תחת אישור משרד האוצר, הסיטו אנשי הנשיא כ-250 אלף שקל מתקציבו של הנשיא שנפטר לתקציב בית הנשיא, וזאת כאשר הכספים האלה ממשיכים להירשם תחת הסעיף המוקדש לקציר.

השימוש בכספי הנשיא שנפטר נמשכו גם בשנת 2010, אף שקציר עצמו נפטר ב-2009, משום שהמדינה תיקצבה מראש את לשכתו של קציר לשנתיים, במסגרת התקציב הדו-שנתי ל-2009-2010.

המדינה מממנת את לשכותיהם של הנשיאים בדימוס ונשותיהם עד לסוף ימיהם. הלשכות מתוקצבות בסכומים הנעים בין כחצי מיליון ל-1.5 מיליון שקל לשנה. הנשיא לשעבר משה קצב, למשל, נהנה השנה מתקציב בסך 1.5 מיליון שקל ו-3.5 תקנים.

לשכתו של הנשיא לשעבר קציר תוקצבה בכ-912 אלף שקל ב-2009 וב-922 אלף שקל בשנת 2010. בשנת 2009 נוצלו מתוך התקציב כ-715 אלף שקל, וב-2010 כרבע מיליון שקל. הסכום האחרון הוסט במלואו לתקציב בית הנשיא, למרות שלאחר פטירתו של הנשיא לשעבר הכסף שייך למעשה מחדש למדינה, ונמצא בסמכותו של אגף התקציבים.

זו לא הפעם הראשונה
לדברי דוברות בית הנשיא הכסף היה אמנם "צבוע" ללשכתו של קציר - אך לאחר קבלת אישור משרד האוצר, כרבע ממנו הוסטו לתשלום משכורות בבית הנשיא של תקנים חדשים ליועצים לנשיא.

עם זאת, ברישומי המדינה נראה בבירור כי הכספים שנוצלו עדיין ממוקמים תחת הסעיף "לשכת הנשיא לשעבר קציר" ולא הועתקו לסעיף אחר. בזמנו קציר השתמש בתקציב לממן את אחזקת הלשכה, הוצאות טלפון, נהג ורכב.

זאת לא הפעם הראשונה שאנשי הנשיא נאלצים לאתר דרכים לא שגרתיות למימון פעילות בית הנשיא. לפני כחצי שנה נאלץ הנשיא לבקש את אישורה של הממשלה לממן עבודות שיפוץ במשכנו באמצעות תרומה בסך חצי מיליון דולר מקרן רוטשילד.

מבית הנשיא נמסר כי: "הסכום אשר הוצא הוא בגין שכר עבור משרה שאושרה העברתה מתקציב קציר לתקציב בית הנשיא. מסיבות טכניות ההעברה טרם בוצעה ולכן התשלום הוצא באישור אגף תקציבים מסעיף התקציב של קציר עד לביצוע ההעברה הטכנית. יש לציין כי תקציב 2010 מבוסס על תקציב 2009 ולכן נפתח אוטומטית הסעיף התקציבי של לשכת הנשיא קציר. כמובן שלא נעשה כל שימוש ביתרת הכספים והם יושבו במלואם לתקציב המדינה".

ממשרד האוצר לא נמסרה תגובה.