קבוצות דיון
גילוי מסמכים
נושא #7253
|
מנהל
סגן המנהל
מפקח
עיתונאי מקוון
צל"ש
|
madboy
גולש אורח
| יום ששי י''ח בניסן תשס''ז
01:26 06.04.07 |
  
 
|
עולי הגרדום - נידונים למוות בקהיר 1945
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.04.07 בשעה 01:28 בברכה, madboy
אליהו חכים נתפס ב-6 בנובמבר 1944 הועמד למשפט ונידון למוות הוצא להורג בתלייה בקהיר בטרם עלה לגרדום, התבונן בבגדיו האדומים, בגדי הנידונים למוות, ואמר: "זוהי החליפה היפה ביותר שלבשתי בימי חיי"היום לפני 62 שנה, ב-22 במרס, 1945, שניים מלוחמי הלח"י נתפסו על-ידי שלטונות המנדט הבריטי, נשפטו, ונידונו למוות בתלייה בקהיר. חברי האצ"ל והלח"י שהבריטים דנו למוות בשנים 1938-1947 היו 12 במספר. שמונה מהם ניתלו בישראל: שלמה בן יוסף, דבגרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר. שניים מהם, כאמור, נתלו במצרים: אליהו בית-צורי ואליהו חכים - באשמת רצח הלורד מוין. השניים הנוספים התאבדו ברימונים שהוברחו לתאם בבית הכלא בירושלים: משה ברזני ומאיר פיינשטיין. אליהו חכים (1945-1925) נולד בביירות, לבנון ועלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן שבע. לאחר הצטרפותו ללח"י, הטילו מפקדיו עליו ועל חברו אליהו בית צורי, להתנקש בחיי השר הבריטי לענייני המזרח התיכון, לורד מוין, שהתגורר בקהיר. חכים נתפס מייד לאחר ביצוע המשימה, ב-6 בנובמבר 1944 הועמד למשפט ונידון למוות. הוצא להורג בתלייה בקהיר ב-23 במרס 1945. בטרם עלה לגרדום, התבונן בבגדיו האדומים, בגדי הנידונים למוות, ואמר: "זוהי החליפה היפה ביותר שלבשתי בימי חיי". אליהו בית צורי (1945-1922)
נולד בתל אביב, כבן למשפחה ותיקה בארץ. החל את פעילותו המחתרתית באצ"ל ומאוחר יותר עבר ללח"י. יחד עם חברו אליהו חכים נתפס הועמד למשפט ונידון למוות.
במשפטו, שנערך בקהיר, אמר לשופטיו: "...לנו, במולדת, לא נשאר אלא להיכנע או להילחם. החלטנו להילחם". ב-22 במרס עלו חכים ובית-צורי על הגרדום כששירת "התקווה" בפיהם. בשנת 1975 הועלו עצמותיהם לארץ והם נקברו בטקס צבאי בהר הרצל. http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-127773-00.html?tag=01-26-21 לסיכום: אלקחי מרדכי (1925-1947)
בית-צורי אליהו (1922-1945)
בן יוסף שלמה (1913-1938)
ברזני משה (1926-1947)
גרונר דב (1912-1947)
דרזנר יחיאל (דב רוזנבאום) (1922-1947)
וייס יעקב (1924-1947)
חביב אבשלום (1926-1947)
חכים אליהו (1925-1945)
נקר מאיר (1926-1947)
פיינשטיין מאיר (1927-1947)
קשאני אליעזר (1923-1947)
|
|
 
  
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
 |
|
|
|
|
|
|
Q
חבר מתאריך 8.10.01
28249 הודעות | יום ששי י''ח בניסן תשס''ז
09:36 06.04.07 |
|
|
4. לבצע הוראות של הצד שלך , מילא . לבצע הוראות לתועלת ...
בתגובה להודעה מספר 2
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.04.07 בשעה 09:56 בברכה, Q
האויב שלך ושל עמך , זו כבר יותר מבגידה . http://news.msn.co.il/news/Internal/Internal/200703/20070329095540.htm טדי קולק, סוכן כפול
מסמכים שנחשפו לאחרונה מארכיון ארגון הביון הבריטי MI-5 מגלים כי טדי קולק ז"ל, מסר מידע על לוחמי אצ"ל ולח"י, ואף עזר לבריטים בניסיונותיהם ללכוד את מנחם בגין
002, סוכן כפול מ-רושליים. קולק ז"ל (רויטרס)
29/03/07 10:34
מאת: מערכת msn
בראיון בגלצ (29.3.07) חשף עיתונאי "ידיעות אחרונות" רונן ברגמן, כי במסמכים סודיים של ארגון הביון הבריטי, ה-MI5, נמצא כי כי טדי קולק ז"ל, ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, היה סייען של הבריטים בתקופת המנדט, ושימש כמקור מידע במלחמת השלטון הבריטי במחתרות האצ"ל והלח"י. על פי הדיווח, תחת שם הקוד "סקורפיון", קולק סייע לבריטים לנסות לתפוס את מנחם בגין, שהיה אז מפקד האצ"ל, וסיפק מידע בהיקפים גדולים על פעילים מרכזיים, על מחנות אימונים, מבצעים מתוכננים ואמצעי לחימה. עזר לבריטים נגד "הטרור הציוני" במזכר חשאי, כתב ראש הביון הבריטי בתום פגישה עם קולק, כי "הבריטים תלויים בו ובאנשיו במלחמה נגד הטרור הציוני". באחד המקרים קולק מסר לאניש הביון הבריטים מיקום של מתחם אימונים ליד בינמינה, ובעקבות כך נעצרו 27 לוחמי אצ"ל. קולק שימש אז כראש המחלקה לתפקידים מיוחדים וסגן ראש מחלקת המודיעין של הסוכנות היהודית בישראל. בישראל לא רצו לדעת לפני כשנה, החל הביון הבריטי בפעולות לקראת פתיחת מסמכים משנות ה-40 לעיון הציבור. במסגרת המהלך, פנו אנשי משרד החוץ הבריטי לשגרירות ישראל בלונדון, וסיפרו על הפשרתו הצפויה של התיק המדובר. ישראל ביקשה אז לא לפתוח את התיק כל עוד קולק חי, בקשה לה נענו הבריטים. בחלק מהמסמכים מוזכר שמו המפורש של קולק, ובחלקם הוא מכונה "סקורפיון". בנו, עמוס קולק, אמר בתגובה כי אביו מעולם לא דיבר על מעשיו מהתקופה.
 |
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
תשבץ
חבר מתאריך 12.10.04
46948 הודעות | יום ששי י''ח בניסן תשס''ז
09:43 06.04.07 |
|
|
5. רימה לא שלטה בגופם של עולי הגרדום
בתגובה להודעה מספר 0
| |
ערכתי לאחרונה בתאריך 06.04.07 בשעה 09:43 בברכה, תשבץ
ערוץ 7, כתבה מלפני שנתיים:
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/109518אתמול ציינו בוגרי הלח"י את יום העלאתם לגרדום של "שני אליהו", אליהו חכים ואליהו בית צורי. גאולה כהן, לוחמת הלח"י מספרת על רגע קבלת הגופות "שנותרו שלמות לחלוטין אחרי שלושים שנה".
אליהו חכים ואליהו בית צורי נשלחו בהוראתו של מפקד הארגון יצחק שמיר להתנקש בחייו של הלורד מוין בקהיר, ששימש אז כשר המדינה לענייני המזרח התיכון. בלחץ בריטי הם הועלו לגרדום המצרי ביום ח' בניסן לפני שישים שנה.
הלורד מוין הונח על כוונת ארגון הלח"י לאחר שהוגדר בכרוז של הארגון כאוייב מושבע לשאיפת החופש של העם העברי בארצו. מוין הגדיר את העם היהודי כ"ערב רב של גזעים לעומת שבטי ערב שהם גזע שמי טהור". דברים אלה הביאו אותו למסקנה כי אין לו לעם היהודי כל זכות על ארץ ישראל. מוין סירב בין השאר גם להצעה להציל מיליון מיהודי הונגריה בתואנה "מה אעשה באותם יהודים?", טענה אותה שמע יואל ברנד, מפעילי ועד העזרה והצלה של יהודי הונגריה. השניים שנלכדו לאחר ההתנקשות כשניסו להימלט על אופניים בסימטאות קהיר, נכלאו ובמשפטם הציגו הופעה שרוממה את רוחו של העם היהודי בארץ ובעולם. השניים סירבו לדבר ערבית, כמצוות בית המשפט, ומשהושת עליהם גזר דין מוות סירבו לבקש חנינה. אליהו בית צורי הבהיר אז "לחיות חיים קצרים ולעשות מעשה למען המולדת, זהו ניצחון". כתבנו שמעון כהן שוחח עם לוחמת הלח"י גאולה כהן על אותם ימים בהם שקל הלח"י לפרוץ לכלאם של השניים, אולם "ידענו שאנחנו מסכנים שני חברים אחרים שהיו עלולים להיהרג במשימה ולכן היא בוטלה". "העם המצרי התרשם ביותר מדמותם הגאה של השניים", מספר גאולה כהן ומציינת "בני נוער מצריים הפגינו בקהיר נגד ההוצאה להורג, גם שופטי בית המשפט המצרי התרשמו מאישיותם של השניים, ולולי לחץ שהופעל עליהם מצידו של המנדט הבריטי לא היו מוצאים להורג". על רגע מרגש במיוחד ומצמרר ביותר מספרת גאולה כהן, הוא רגע השבת גופותיהם של השניים לישראל כעבור שלושים שנה. "הגענו לשדה התעופה כמשלחת הלח"י בראשות יצחק שמיר. הארונות התקבלו בטקס צבאי מרשים על ידי הרבנות הראשית בניצוחו של הרב רצבאי הראשי באותם ימים הרב גד נבון. יצחק שמיר, שהכיר את השניים והיה זה ששלח אותם למשימה הוזמן להיות נוכח ברגע פתיחת הארונות. קיוו שאולי יזהה את השניים, אולי על פי בגדיהם או חפצים שיהיו בארון, אבל ההתרחשות הייתה אחרת לחלוטין. הארונות נפתחו, לא אשכח את ה"ואו" ששמעתי מפיו של יצחק שמיר, כך גם מפיותיהם של אנשי יחידת הרבנות הצבאית. הגופות היו שלמות לגמרי. כלום בהם לא היה רקוב, אפילו הבעת פניהם נותרה כשהייתה. לא היה צריך כל מאמץ בזיהוי, הם פשוט נותרו כפי שהיו. מישהו מאנשי הרבנות הצבאית הזכיר אז את מאמר חז"ל שרימה אינה שלטת בהרוגי מלכות. כולם היו המומים".
(ש)
|
| |
תגובה עם ציטוט | תגובה מהירה (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
| |
|
|
|
|
גירסת הדפסה
