קצב לא לבד, כך סוגרת הפרקליטות תיקים קשים לרווחת המערכת  

חוק ההסדרים

מי שנדהם מהעסקה המפוקפקת שנחתמה השבוע עם משה קצב, כדאי שיתעורר: רוב התיקים הפליליים נסגרים מראש בעסקאות טיעון.
הפרקליטות מתגאה ב 98% הרשעה (!), עורכי הדין מקבלים שכר טרחה בהקדם, ובתי המשפט מנקים את השולחן. ומי נפגע? כמובן הציבור הרחב.
כך הפכה מערכת הצדק לשוק.

השופטים יכולים לקטר עד מחר על עסקעות הטיעון הנוחות, אבל הם לעולם לא יפעלו נגדם כי אחרת היו נפגעים אישית והיה יוצא להם שם של שופטים איטיים.

עורכי דין בכירים כבר יודעים שאפשר לסגור עסקעות נוחות עם הפרקליטות אם רק יודעים ללחוץ היכן שצריך, הכי טוב לבקש גילוי מסמכים שהמשטרה רוצה למנוע חשיפתן. לפרקליטים הכורעים תחת נטל התיקים זה כדאי בכל מקרה. על פרקליטים מצפוניים מופעלים לחצים לא רק ע"י עורכי הדין אלא גם ע"י שופטים שמעוניינים לנקות את השולחן.

השופט לשעבר אמנון שטרסנוב:
למה לא לגמור תיק?
הרי אם האיש קם ומודה. מה יותר טוב מזה?
בואי נפגש בעוד חמש שנים, אם עסקעות הטיעון יבוטלו, ונראה איזו קריסה תהיה במערכת המשפט.

הסדר הטיעון הראשון נחתם ב 1972 עם אליהו בחמוצקי, סוחר חיפאי שנעצר על הברחות ושוחד. הוא ערך הסדר טיעון עם המשטרה לפיו יודה והתביעה לא תבקש מאסר בפועל. השופט שלא ידע על העסקה גזר 3 שנים ובחמוצקי עירער לעליון שם חשף את הסדר הטיעון.
השופט לנדוי כינה את הסדדר הטיעון "תופעה כאובה" ואף טען "שהנפש היפה סולדת מכל אלה ובשיטה אידאלית של עשיית צדק אין מקום לפשרות", אבל בסופו של דבר קיבל את עסקת הטיעון כי אי אפשר בלי המכשיר הזה גם אם הוא פגום מבחינה ציבורית.

מומחה מאוניברסיטת חיפה מצא כי בבתי המשפט של חיפה ונצרת 70% מהתיקים מסתיימים בעסקעות טיעון.

גם אם אין הסכמה על המספרים, העובדות ברורות. רוב התיקים הפלילייים במדינת ישראל אינם מתנהלים בבתי המשפט אלא נסגרים בהסדרים בין הנאשמים והפרקליטות. מדובר בתיקים מכל הסוגים. החל בתיקים מסחריים, כמו פרשת חברות הגז שמנהליהן הורשעו בעסקאות טיעון בהסדרים כובלים, דרך עבירות מין, כמו הפרשה של השחקן גדי סבן שהורשע בנובמבר 2004 באונס צעירה במועדון תל אביבי ובעסקת טיעון נידון לשנתיים מאסר בפועל, וכלה ברצח כמו פרשת הרצח של הנער טל לוינסון ביולי 2004 ע"י שוקי ששון, חברה של אימו. בעסקת טיעון נידון ששון למאסר עולם פלוס חמש שנים. אביו של טל ניהל מלחמת חורמה נגד העסקה בטענה שלא רק העונש קל מדי אלא שהעובדה שלא התנהל משפט מנעה ממנו מלהבין מה סיבת הרצח האמיתית.

השופטים הישראלים מקבלים את עסקעות הטיעון כמעט בלי למתוח עליהן ביקורת, השופט חייב לקבל את עיסקת הטיעון בלי לעיין בחומר הראיות. שיקול הדעת היחיד שלו הוא בכל מה שקשור לעונש.

יש מעט שופטים מצפוניים אבל בד"כ שופטים ממהרים לסגור תיקים כדי לצאת טוב בסטטיטיקות של הנהלת בתי המשפט ולא ממש מתעכבים של עסקאות טיעון.