תחקיר- רדיקל בשירות הכנסת. מיהו גלעד נתן המספק לכנסת מידע על המסתננים?  

דמיינו לעצמכם עולם מקביל, בו איתמר בן-גביר מוזמן על ידי הכנסת לחבר דוחות מחקריים אודות ערביי ישראל: הוא יכתוב על שיעורי הפשיעה במגזר הערבי, על עלייתו של האסלאם הפוליטי בקרב בכירים בהנהגה המקומית, ואולי גם ירמוז על הפתרונות המועדפים בעיניו להתמודדות עם אתגרי המיעוטים. בלתי-אפשרי, נכון? ובכן, עד כמה שנשמע הדבר מוזר, דבר דומה קרה בנוגע למסתננים האפריקניים בישראל.

כפי שפורסם השבוע ב'מידה' ('נתן בראש'), ד"ר גלעד נתן, חוקר של 'מרכז המחקר והמידע' של הכנסת (ממ"מ) העוסק בענייני המסתננים, פרסם מחקר בעייתי, הבנוי על הנחות מדעיות מפוקפקות ועל מניפולציות מתמטיות, בו הוכיח לכאורה כי המסתננים משתתפים בפשיעה פחות מן הישראלי הממוצע. כאשר בוחנים מעט את הרקורד האישי של נתן, אפשר אולי להבין מהיכן מגיע הלהט הרב לעודד מסקנות מחקריות מסוימות.

דוקטורנט רדיקלי
ד"ר גלעד נתן (36) החל לפרסם מחקרים במרכז המידע של הכנסת עוד בשנת 2005, במקביל ללימודיו האקדמיים. מאז הספיק לחבר למעלה מ-60 מחקרים עבור הח"כים. במשך הזמן נפלו לידיו של נתן יותר ויותר מחקרים העוסקים בעובדים הזרים בישראל ובאוכלוסיית המסתננים, עד שכיום הוא נחשב בקרב עמיתיו כמומחה לעניין זה, והוא מוצמד באופן רשמי לוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים כרפרנט בלעדי שלה. משמעות הדבר היא שאפילו כאשר ח"כ יעקב כץ מהאיחוד הלאומי עמד בראש הוועדה, מי שסיפק לו את המידע בנושא היה ד"ר נתן.

את הדוקטורט שלו, בנושא הקשר בין הכנסייה הקתולית לגרמניה הנאצית, עשה נתן באוניברסיטה העברית בהדרכתו של פרופ' משה צימרמן, רדיקל שמאלי ידוע, שהשווה, למשל, בין מתנחלי חברון להיטלר-יוגנד, והצדיק את הטרור הפלסטיני כמאבק נגד הכיבוש. בימיו כסטודנט אף היה נתן פעיל בתא הסטודנטים השמאלי "אין זו אגדה", הסבור כי יש לפעול "למען שלום ושיוויון בישראל-פלסטין".

לקסיקון שנות ה-30
נו, טוב, יאמר הקורא. היה סטודנט שמאלי אקטיבי, דוקטורנט של פרופסור קיצוני, כאלה יש הרבה. אמת ויציב; אך כמה מהתבטאויותיו הפומביות של ד"ר נתן מעידות על אידיאולוגיה רדיקלית עצמאית; התפוח, כך נראה, מוצא את העץ הנכון שינחה אותו בדוקטורט. הפרסומים הרבים של נתן באתר השמאל "הגדה השמאלית" וב-Ynet, נוטפים דימויים ואסוציאציות מהלקסיקון הנאצי-פאשיסטי ביחס לישראל ולימין בישראל.

כך, כאשר ביקשה אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית להקים גדר שתמנע פריצות לרכבים מצדם של תושבי עיסאוויה השכנה, טען נתן כי "הדבר האחרון שהיא צריכה זה פלוגות סער של טוהר גזע במסווה של משמר אזרחי סטודנטיאלי". ואילו את האשמתם של הערבים באזור בפשיעה, שיש לה על מה להתבסס, משווה נתן בקלילות לעלילות הדם האנטישמיות:

ניסיון לאומני לתלות באוכלוסייה הערבית בעיסאוויה ובגבעה את האחריות לעבירות הפלילים באיזור, משול להאשמתם המיידית של יהודים ברציחת ילדים באירופה. ההיגיון אותו היגיון, אם יש יהודי או ערבי באיזור בו ילדים מתים או מכוניות נפרצות – הוא אשם. (לאומנות תוצרת הסטודנטים ב"עברית", Ynet 10.11.09)

גם כאשר נתקל נתן בפלאייר שמזהיר מפני קשר רומנטי עם ערבים, הוא מזדרז לשלוף את גבלס והיטלר מהמגירה, כולל השאיפה לג'נוסייד:

אם הפלאייר הזה מלמד משהו, הוא מלמד שיש בקרבנו דווקא מי שלמדו מהאנטישמיות המסורתית והגזענית, שלמדו מרדיפות היהודים ומהשואה. הם למדו להאמין בטוהר הגזע, בגזענות חשוכה ... הם מעתיקים מהנאציזם את עקרונות התורה תוך מחיקת המונח "גרמני" והחלפתו ביהודי, מחיקת המונח "יהודי" והחלפתו ב"ערבי". הם עושים מתוך ביטחון שכמו שהגרמנים הצליחו להשמיד למעלה מששה מיליוני יהודים, הם יצליחו להסית נגד הערבים, להביא לכך שיום אחד הם "יטפלו בערבים" כפי שהנאצים טיפלו ביהודים (טוהר הגזע – עכשיו גם אצלנו, Ynet 24.9.09)

ועוד, העלאת הגיל לקבלת סטודנטים לרפואה באוניברסיטת ת"א התקבלה, לדעת נתן, משיקולים גזעניים של הרחקת ערבים, ומזכירה לו, איך לא, את גרמניה הנאצית, הפעם עם קורטוב של רוסיה הצארית:

כנראה שמהשואה לא למדו כלום, בעיקר לא אנחנו ... הפחד הקמאי מפני הגידול במספר הרופאים הערבים אינו שונה מהפחדים האנטישמיים המוכרים. הפחד מהיכולת לראות רופא ממוצא ערבי מניח את ידיו על גופה של האשה היהודייה אינו שונה מהפחד שגרם לגרמניה הנאצית לשלול את רישיונותיהם של רופאים יהודיים ... הרצון להחזיק את הערבים בגטאות שלהם מניע את המציעים להגביל את מספר הרופאים אשר עשויים לצאת מהגטו, בדיוק כמו שהניע את ראשי המשטרים האנטישמיים בפולין ורוסיה הצארית להגביל את מספר הסטודנטים היהודיים. (שובו של הנומרוס קלאוזוס, 'הגדה השמאלית' 22.3.2007)

מובן שבתנאים אלו, בהם היהודים מתגלים כנאצים, מגיע נתן לפקפק בתבונה שבשלטון הדמוקרטי בישראל. היא מזכירה לו יותר משטרים מהסוג הדיקטטורי. הישראלים ישלמו מחיר קולקטיבי, הוא סבור, מפני שהם חיים בתודעה כוזבת, ויתקשו להשתקם ממצבה הנוכחי ללא התערבות זרה מסיבית מן הסוג שנכפה על מדינות מובסות שחצו גבולות מסוימים של מה שמותר ומה שאסור למדינה לעשות. בדומה למעצמות הציר, או בדומה לאיראן או דרום אפריקה ... יהיה קשה להטיל בבוא יום המשפט את האחריות על אישיות מסוימת (אשליות מסוכנות, 'הגדה השמאלית' 2.7.07)

במאמר אחר, בו טוען נתן שז'בוטינסקי היה מצביע היום מר"צ, הוא דן בימין הפוליטי בישראל. הוא רואה את "אנשי הימין שוחרי המלחמות והגבעות", ושואל מה היה עושה ז'בוטינסקי "במחיצתם של שוחרי הטרנספר, חסידי גזל האדמות והכיבוש הנצחי". במאמר אחר, ב'גדה השמאלית', הוא מסביר כי תאוותו של הימין-הדתי לשפוך דם, מזכירה (נחשו את מי?) את הנאצים:

הארכיב הגרמני הפדרלי: דם ואדמה, בלוט אונד בוטן, מרכיב באידיאולוגיה הנאצית

אלו הם פניה של הציונות הלאומית החדשה ... הימין הפולקיסטי לאורך ההיסטוריה הקצרה והעקובה מדם שלו, הן בגרסתו האירופאית-פאשיסטית והן בגרסתו הדתית-לאומנית הישראלית, תמיד אהב דם, אבל הם ילחמו על זכותם של חוואים לשפוך דם של גנבים, הרי הגנבים חוטאים נגד הלאום שלנו ועוד על אדמת הלאום שלנו, שפיכת דמם רק תשלים את מימושה העילג של תפיסת ה"בלוט אונד בודן" ("דם וחווה" הגדה השמאלית 22.1.07).

כפי שניתן לראות, קשה לנתן עם מתנחלים. הדבר אינו מפליא כאשר אנו מגלים את דעתו על יהודי חברון: "פוגרומיסטים ... קוזאקים הנגזלים שמשתוללים בחוצות העיר מתוך צידוק גזעני ותאוות גזל ... יודופוגרומיסטים ... קוזאקים-נימולים" ("יודופוגרומיסטים בחברון", Ynet 03.12.08).

דייג אוהב דגים, חוקר נאציזם אוהב להגיד "פולקיסטים"
במהלך התחקיר הטרידה אותנו נקודה נוספת, פורמליסטית יותר: נראה כי גם בזמן בו הועסק על ידי הכנסת, לא פסק נתן מלהופיע מפעם לפעם בהפגנות פוליטיות מובהקות. כך, לפי המתואר בפרופיל הפייסבוק שלו, השתתף נתן בשלל הפגנות סביב המחאה החברתית מהקיץ שעבר, ובהפגנות אחרות מטעם ארגון "כוח לעובדים", בעל הנטיות הקומוניסטיות. בדרך-כלל לעובדי מדינה אסור להשתתף בהפגנות כאלה, ובכל מקרה יש כאן כשל אתי. אין זה עניין של מה בכך. אם הדברים נכונים ונתן סבור שהכללים אינם חלים עליו, עולה חשש שהוא עשוי להרגיש פטור מהם גם בתחום אחריותו המקצועית, בוודאי בהקשרים יקרים לליבו כמו אלו המוציאים אותו להפגין.

אם דייג אוהב דגים, ורופא אוהב חולים, אזי אין להלין על כך שחוקר נאציזם מפתח אובססיה לגזענות ופאשיזם. אין להאשים אותו בכך, וגם לא את עורכי Ynet על חיבתם לסגנון זה. גם אין לנו דבר נגד ד"ר גלעד נתן האדם; לבעלי דעות קיצוניות, היודעים להביען בנחרצות ובהירות, יש תפקיד חשוב בדמוקרטיה. אין גם ספק שד"ר נתן מאמין בכל ליבו שהוא עושה את הטוב עבור ישראל.

אבל, אדם בעל דעות קיצוניות שכאלו אמור להשפיע על הכנסת מבחוץ, כפעיל חברתי או פוליטי, או מבפנים, כנבחר ציבור. האם סביר לתת למי שיש לו להט אידיאולוגי שכזה, הרואה בכל דיון במיעוטים סימן לנאציזם ובכל עמדה שונה משלו רייך שלישי, את המפתחות על הידע בנושא פליטים ומסתננים בכנסת ישראל? האם נתן עצמו יכול ברצינות להיתלות בכסות נייטרלית של 'חוקר'? נתן יכול להשפיע על מדיניות מדינת ישראל דרך שליטתו בארגון והצגת נתונים רגישים מטעם מרכז המחקר של הכנסת. הראינו כבר את התוצאה בעניין המסתננים. אפילו בלא זדון או מודעות לכך, הפיתוי להתאים את הממצאים שיוצגו לכנסת לתפיסת עולמו הרדיקלית, הוא עצום.

האם סביר לתת לאדם רדיקלי ואידיאולוגי כל כך לחקור עבור הכנסת נושאים בעלי הקשר פוליטי מיידי? אם התשובה היא לא, מישהו כנראה התחלק על השכל. אם כן, אז בן-גביר, יש לנו עבודה בשבילך: מחפשים בכנסת חוקר אובייקטיבי לענייני ערבים.

http://mida.org.il/?p=2415

כתבה קודמת בנושא:http://mida.org.il/?p=199