היטלר, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, ''הפלסטינים'', הפתרון הסופי, השואה  

בהמשך - מסמכים מקוריים לגבי הקשר ההדוק בין המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, לנאצים.

2. אישור על סיוע כספי למופתי ע"י ממשלת וישי בלבנון במרץ 1940

3. אישור של המופתי על קבלת 60 אלף מרק מגרמניה בעת שהותו ברומא במרץ 1942

4. טיוטא שהכין המופתי להסכם עם גרמניה ואיטליה. שימו לב לסעיף 7 בו מוצהר ששתי המדינות יכירו בזכותם של הערבים לטפל ביהודי א"י באותה השיטה בה מטפלות מדינות הציר ביהודים.

5. ריבנטרופ מבטיח למופתי שגרמניה תיתן את כל הסיוע להרס הבית הלאומי היהודי בא"י – אפריל 1942 (יש מכתב דומה גם משר החוץ האיטלקי - צ'אנו).

6. קטע ממכתבו של המופתי להונגרים בו הוא מציע להם למנוע יציאת יהודים לא"י ולהעבירם לפולין – 1944

"חאג' אמין וברלין", ספרה המרתק של ג'ני לבל השנען על עדויות, על מסמכים ועל תמונות, ממצא כמעט את כל מעשיו הנתעבים של המופתי וכן את השפעתו על החלטות הנאצים לחיסל יהודים רבים.
בהמשך נראה מקרים שונים אשר בהם גרם המופתי להשמדה של מספר רב של ילדים שאחוז גבוה מהם יתומים, למניעת הצלה של יהודים ולכל אפשרות העברתם לא"י.

כמו כן נראה את ההשפעה הישירה או העקיפה בהחלטות במקרים אלו וכן נציג מכתבים המעידים כי במקרים שונים הייתה זו מילתו האחרונה שחרצה את גורלם של יהודים רבים..."
http://myths-shatterrealityandfacts.blogspot.co.il/2013/11/blog-post.html

1. בספר מובאים צילומים של מכתבים מקוריים לצד מקורות אחרים.
2. התיעוד בספר מבוסס ברובו על תיעוד גרמני ותרגום תעודות גרמניות ועיתונות גרמנית ויוגוסלבית.
על שיתוף הפעולה של המופתי עם הנאצים הוא קיבל מענק חודשי של 50,000 מרקים ועוד 25,000 במטבע זר. המענק תוקצב מרכוש יהודי שהוחרם ע"י הנאצים.
המקורות הערביים מאשרים את כל המימצאים בספר ואף מחזקים אותם. סיפרו של המופתי, "חקאאיק ען קדית פלסטין" בו הוא טוען שהיטלר שנא את היהודים ורצה להשמידם משום שהם אשמים בהפסד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הם פגעו במאמץ המלחמתי הגרמני וגרמו לגרמניה הפסדים גדולים במלחמה ואף הפעילו שירות ריגול נגד גרמניה. לכן במלחמת העולם השנייה היטלר עכשיו נוקם בגזע המקולל הזה.

המופתי הביא בספר מכתבי ברכה שקיבל אישית מהיטלר, התומכים במאבק הפלסטיני על ארץ ישראל. מבחינתו היטלר הוא אישיות נעלה. כל זאת על סמך דבריו בערבית בספר שהוא כתב ויצא לאור בשנות החמישים.

ב. התוכנית להקמת מחנה ריכוז לחיסול היהודים בגאזים באזור ג´נין

המופתי לא הסתיר את שאיפתו לשתף פעולה עם היטלר באירופה בפתרון הסופי, שכלל גם חיסול יהודי ארץ ישראל, במחנה ריכוז שיוקם באזור ג´נין לאחר נצחונו העתידי של הגנרל רומל באל- עלמין וכיבוש הארץ מידי הבריטים. בשידוריו בשפה הערבית ברדיו הגרמני קרא המופתי לרצח עם: "הירגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם- למען אללה, ההיסטוריה והדת".

פרופ´ אדוארד סעיד, פלסטיני- נוצרי, אישר שבקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא "ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין" ושימש כשופרו של העם הפלסטיני. עובדה היא שיאסר ערפאת לא התנער ממעשיו של המופתי וכינה אותו "הגיבור שלנו" ( עפ"י כתבה של ד"ר דוד סילברקלאנג ב"יד ושם").

פרופ´ ברנרד לואיס ( Bernard Lewis, Semites and Anti-Semites, 1986 ) מזרחן בעל שם עולמי כתב בסיפרו "שמיים ואנטישמיים", שיצא לאור ב- 1986 , שהמופתי התקשר לקונסול הגרמני בירושלים, עוד ב- 1933, כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין הערבים וגרמניה הנאצית.

שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן (Klaus Michael Mallmann) ו- מרטין קופרס ((Martin Cuppers שחקרו את הנושא פירסמו מאמר תחת הכותרת: Elimination of the Jewish National Home in Palestine:The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942.

מה שכן נכון זה שהמופתי תיכנן שאחרי שהנאצים יכבשו את א"י הוא ואנשיו יחסלו את יהודי א"י בשליחות הנאצים.
התוכנית להקמת מחנה ריכוז לחיסול היהודים בגאזים באזור ג´נין.
המופתי לא הסתיר את שאיפתו לשתף פעולה עם היטלר באירופה בפתרון הסופי, שכלל גם חיסול
ייהודי ארץ ישראל, במחנה ריכוז שיוקם באזור ג´נין לאחר נצחונו העתידי של הגנרל רומל באל- עלמין וכיבוש הארץ מידי הבריטים. בשידוריו בשפה הערבית ברדיו הגרמני קרא המופתי לרצח עם: "הירגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם- למען אללה, ההיסטוריה והדת".
פרופ´ אדוארד סעיד, פלסטיני- נוצרי, אישר שבקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא "ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין" ושימש כשופרו של העם הפלסטיני. עובדה היא שיאסר ערפאת לא התנער ממעשיו של המופתי וכינה אותו "הגיבור שלנו" ( עפ"י כתבה של ד"ר דוד סילברקלאנג ב"יד ושם").
פרופ´ ברנרד לואיס ( Bernard Lewis, Semites and Anti-Semites, 1986 ) מזרחן בעל שם עולמי כתב בסיפרו "שמיים ואנטישמיים", שיצא לאור ב- 1986 , שהמופתי התקשר לקונסול הגרמני בירושלים, עוד ב- 1933, כדי לקדם את שיתוף הפעולה בין הערבים וגרמניה הנאצית.
שני היסטוריונים גרמנים, קלאוס מיכאל מלמן (Klaus Michael Mallmann) ו- מרטין קופרס ((Martin Cuppers שחקרו את הנושא פירסמו מאמר תחת הכותרת: Elimination of the Jewish National Home in Palestine:The Einsatzkommando of the Panzer Army Africa, 1942.
הם גילו שב- 1942 הקימו הגרמנים, עפ"י בקשת המופתי, כוח מיוחד של ה- ס.ס שנקרא "איינזצגרופה מצרים", על מנת לבצע את ריכוז יהודי א"י במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף מנה 24 לוחמים, 7 קצינים ו- 17 חיילים, וסופח לצבאו של הגנרל רומל. ראוף טס ב- 20 ביולי 1942 לטוברוק, הבסיס האיטלקי בלוב, ליד גבול מצרים כדי להעביר את היחידה שלו אל פיקודו של רומל ולקבל ממנו הוראות. אח"כ הוא טס לאתונה כדי לארגן את המבצע שהוא הועמד בראשו וחיכה באתונה לניצחונו של רומל באל- עלמין על מנת לבוא לארץ ולארגן את הפתרון הסופי של יהודי א"י.

בזכרונותיו (שנתפרסמו ב"אחבאר אל יום" הקאהירי לאחר המלחמה) כתב חג' אמין כי "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות. באיגרת ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של המדינות הערביות לפתור את בעיית המיעוטים היהודים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן, ובהתאם לשיטות המדעיות בהן נקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן".

לאחר ששמע ביקורת מרומזת מהממשלה הגרמנית, גם האמריקנים מבקרים את דבריו מעוררי המחלוקת של ראש הממשלה בנימין נתניהו על היטלר והמופתי. "ראינו את הדיווחים ואנשי האקדמיה אינם תומכים בעמדת ראש הממשלה", אמר אמש (ד') דובר מחלקת המדינה ג'ון קירבי, יממה לפני פגישת מזכיר המדינה ג'ון קרי עם נתניהו בברלין.

הדובר האמריקני אמר כי "אנחנו רוצים לראות דיבורים ומעשים שאינם משלהבי יצרים, כאלו שיתרמו לסיום האלימות. זו הסיבה לנסיעת מזכיר המדינה קרי לירדן". קרי ייפגש שם עם אבו מאזן והמלך עבדאללה, לאחר פגישתו עם נתניהו בברלין, שם נועד ראש הממשלה עם הקנצלרית אנגלה מרקל. "אנחנו רוצים שאנשים חפים מפשע יוכלו לחזור ללכת ברחוב בלי פחד וזוהי הסיבה לנסיעת קרי. במקום להיכנס לפרשנות על דברי ראש הממשלה, אנחנו מנסים להגיע למצב שהאלימות תיפסק".
http://images1.ynet.co.il/PicServer4/2015/10/21/6573164/657316001000100490220no.jpg
מתוך גיליון "ידיעות אחרונות", 1946(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

הסערה התעוררה לאחר שאתמול אמר נתניהו בקונגרס הציוני בירושלים שהיטלר לא רצה בתחילה להשמיד את היהודים, אך המופתי אל-חוסייני שכנע אותו לעשות זאת: "המופתי טס לברלין. היטלר לא רצה להשמיד את היהודים באותו הזמן, הוא רצה לגרש אותם. חאג' אמין אל-חוסייני הלך אליו ואמר: 'אם תגרש אותם, הם יגיעו לכאן'. 'אז מה עליי לעשות איתם?', שאל. הוא ענה: 'שרוף אותם'".

יממה לאחר מכן, בברלין, נתניהו שב והאשים את המופתי - אך לא חזר על אותם דברים. "את השאלה האמיתית לא צריך להפנות אליי, אלא לאבו מאזן", אמר נתניהו. "למה הוא והרשות הפלסטינית מהללים רשמית את המופתי כאייקון פלסטיני? זה פושע מלחמה שהיה מבוקש בעוון פשעי מלחמה. זה אדם ששיתף פעולה עם הנאצים ואף על פי כן הוא מהולל בספרי הלימוד של הפלסטינים. לצערי זה משתקף ממש עכשיו בהסתה ובשקרים החוזרים ונשנים".

לפני יותר מ-50 שנה נחשף בארכיון הבריטי תמלול הפגישה בין אדולף היטלר למופתי, שנערכה בסוף נובמבר 1941 - בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ולאחר תחילת הפתרון הסופי. זהו קטע מהתמלול. לחצו כאן לתמלול המלא, באנגלית:
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/History/mufti2.html

היטלר והמופתי: תמלול הפגישה
"המופתי החל את דבריו במתן תודה לפיהרר עבור הכבוד הגדול שהרעיף עליו בכך שאירח אותו. הוא ביקש לנצל את ההזדמנות כדי להודות לפיהרר, האהוד בידי העולם הערבי כולו, עבור האהדה שתמיד הפגין כלפי העולם הערבי, ובפרט הנושא הפלסטיני.

"המדינות הערביות משוכנעות שגרמניה תנצח במלחמה ושהאינטרסים הערביים ישגשגו. הערבים הם ידידיה הטבעיים של גרמניה מכיוון שיש להם את האויבים המשותפים לגרמניה, בפרט הבריטים, היהודים והקומוניסטים. מסיבה זו הם היו מוכנים לשתף פעולה עם גרמניה בכל לבם, והיו מוכנים לקחת חלק בלחימה, לא רק על ידי מעשי חבלה והסתה להפיכה, אלא גם על ידי יצירת לגיון ערבי.
http://images1.ynet.co.il/PicServer4/2015/10/21/6573161/657315801000100490336no.jpg
מתוך גיליון "ידיעות אחרונות", 1964(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

"הערבים יכולים לסייע מאוד לגרמניה כבעלי ברית, יותר מאשר עשוי להיראות ממבט ראשון, הן מסיבות גיאוגרפיות והן בשל הסבל הרב שנגרם להם בידי הבריטים והיהודים. יתר על כן, יש להם יחסים קרובים עם כל המדינות המוסלמיות, שבהן יכלו להשתמש בשם המטרה המשותפת.

"יהיה יחסית קל לגייס את הלגיון הערבי. בקשה של המופתי למדינות ערב ולאסירים ממוצא ערבי, אלג'ירי, תוניסאי ומרוקאי בגרמניה תניב מספר רב של מתנדבים הלהוטים להילחם. העולם הערבי משוכנע בתוקף בניצחון גרמניה, לא רק כי הרייך מחזיק בצבא גדול, חיילים אמיצים ומנהיגים צבאיים גאונים, אך גם משום שאלוהים לעולם לא יעניק את הניצחון למטרה שאינה צודקת.

"המופתי הזכיר מכתב שקיבל מגרמניה, שבו צוין כי גרמניה אינה מחזיקה בשטחים ערביים ומבינה ומכירה את שאיפתם לעצמאות וחירות של הערבים, כפי שהיא תמכה בחיסול הבית הלאומי היהודי.

"הפיהרר השיב שהיחס הבסיסי של גרמניה לנושאים הללו, כפי שהמופתי עצמו כבר ציין, הוא ברור. גרמניה מתעקשת על מלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. זה באופן טבעי כולל התנגדות אקטיבית לבית יהודי לאומי בפלסטין ולפעילות של השפעה הרסנית בידי אינטרסים יהודיים.

"גרמניה הייתה גם ערה לכך שהטענה שיהודים מובילים מהלך כלכלי חלוצי בפלסטין הוא שקר. כל העבודה שם נעשית בידי הערבים בלבד, ולא בידי היהודים. גרמניה נחושה, צעד אחד צעד, לבקש מכל אחת ממדינות אירופה לפתור את הבעיה היהודית, ובזמן הנכון לשגר בקשה דומה גם למדינות מחוץ לאירופה.

"גרמניה בתקופה הנוכחית מצויה במאבק של חיים ומוות מול שתי מצודות של כוח יהודי: בריטניה ורוסיה הסובייטית. תיאורטית, ישנו הבדל בין הקפיטליזם הבריטי לבין הקומוניזם הסובייטי. למעשה, עם זאת, היהודים בשתי המדינות רודפים אחר מטרה משותפת.

"הפיהרר סיכם באומרו שימשיך בלחימה להשמדה מוחלטת של האימפריה היהודית-קומוניסטית באירופה".

המופתי המסית
אל-חוסייני, המופתי של ירושלים, נחשב למסית לפרעות 1920 - אז היה בן 25 - ונידון בהיעדרו ל-15 שנות מאסר. הוא קיבל חנינה תוך זמן קצר, והתמנה שנה לאחר מכן למופתי, פוסק הלכה עליון בענייני דת. הוא נקט קו קיצוני, דחה כל שיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי, התנגד להקמת בית לאומי ליהודים ושלל כל אפשרות להסכם עם היהודים.
http://images1.ynet.co.il/PicServer4/2015/10/21/6573162/657315901000100490379no.jpg
מתוך גיליון "ידיעות אחרונות", 1949(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

מנהיג הלאומיות הערבית בארץ ישראל, המופתי חאג' אמין אל-חוסייני, היה מיודד עם מנהיגי המפלגה הנאצית והקים תנועת נוער של ערביי ארץ ישראל שנקראה "הצופים הנאצים", תנועה שסמלה היה צלב קרס. אל-חוסייני היה המסית והיוזם המרכזי של המרד הערבי הגדול בשנים 1939-1936 וב-1937 נמלט מהארץ. לאחר שהיה שותף לפרעות נגד יהודי עיראק ב-1941 העביר את משכנו לגרמניה, בה שהה עד 1944.

הוא התגורר בברלין, ובנובמבר 1941 נפגש עם היטלר וניסה לשכנע אותו להשמיד את היהודים שהתגוררו בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו. לפני למעלה מחמישים שנה נחשפו כמה מזיכרונותיו של המופתי: "אחד התנאים שלנו לשיתוף פעולה צבאי בין הערבים לבין גרמניה היה מתן יד-חופשית לחיסול היהודים בארץ ישראל ובמדינות ערב האחרות".

"באיגרת רשמית ששלחתי לאדולף היטלר תבעתי הצהרה מפורשת מצד גרמניה ואיטליה כי הן מכירות בזכותן של מדינות ערב לפתור את בעיית המיעוטים היהודיים בצורה ההולמת את השאיפות הגזעיות והלאומיות שלהן ובהתאם לשיטות המדעיות שנקטו גרמניה ואיטליה כלפי היהודים שלהן. תשובת הגרמנים הייתה: 'היהודים שלך'". הוא הצליח לקבל מהיטלר התחייבות כי "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים".

אל-חוסייני ערך באושוויץ סיור משותף עם אייכמן, ובו הבטיח לאייכמן כי ערביי ארץ ישראל יתגייסו ברצון לביצוע משימת השמדה דומה נגד היהודים בארץ. ברדיו הגרמני קרא: "הרגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם - למען אללה, ההיסטוריה והדת".

ב-1942 הקימו הגרמנים, לבקשת המופתי, כוח מיוחד של האס-אס שנקרא "איינזצגרופה מצרים", על מנת לבצע את ריכוז יהודי ארץ ישראל במחנה ריכוז וחיסולם הסופי. האיינזצגרופה, בראשותו של וולטר ראוף, מנה 24 לוחמים וסופח לצבאו של רומל. לו היה רומל מנצח בקרב אל עלמיין, היה ראוף הממונה והמבצע של הפתרון הסופי של יהודי ארץ ישראל.

בהמשך הקים אל-חוסייני בבוסניה עבור הנאצים דיוויזיית אס-אס מוסלמית, הדיוויזיה ההררית מספר 13, שמנתה מעל ל-20 אלף לוחמים שלקחו חלק במאמץ המלחמה הנאצי. תפקידו של אל-חוסייני כאיש דת מוסלמי היה מכריע בשל התנגדות דתית שפרסמו אנשי הדת המוסלמים-בוסנים לגיוס לצד הגרמנים. דיוויזיה זו פעלה בעיקר בלחימה כנגד כוחות הפרטיזנים של טיטו.

לאחר מכן הגה חוסייני וקידם את "מבצע אטלס" שמטרתו הייתה הרעלת מקורות המים של מרכז הארץ, תכנית שעשויה הייתה להוביל למותם של 250 אלף איש. צנחנים גרמנים וערבים צנחו באזור יריחו כשברשותם עשרה מיכלי רעל ארסן חמצני, כשכל מיכל היה יכול להרוג 25 אלף איש. המשימה נכשלה בשלב הביצוע בעקבות מעצר חלק ממשתתפי המבצע על ידי הבולשת הבריטית.

אחראי למותם של מאות אלפים
אל-חוסייני נושא באחריות ישירה לרציחתם של מאות אלפים מיהודי הונגריה. הוא הפעיל לחצים גדולים על הגרמנים ועל ההונגרים להשקיע משאבים רבים, בשלבים קריטיים של המלחמה, בחיסול מלא של יהודי הונגריה. אל-חוסייני הצליח במסע השכנועים שלו ובמאי 1944 החל שילוחם של יהודי הונגריה לאושוויץ.

אל-חוסייני אף פנה לממשלות איטליה ובולגריה בבקשה שיבטלו היתרי עלייה שנתנו ליהודים תוך שהוא מאיץ בהן לגרש את היהודים לפולין, צעד שמשמעותו הוודאית הייתה מסירתם לידי הנאצים. כאשר התברר לו כי ממשלת הונגריה מתכוונת לאפשר ל-900 ילדים יהודים לברוח מהנאצים לארץ ישראל, תבע ממנה לחזור בה מההחלטה והדגיש כי הערבים חשובים למאמץ המלחמה הנאצי. מאמציו הצליחו והילדים נשלחו למחנות ההשמדה בפולין.

אל-חוסייני לא היה הדמות הבולטת היחידה בקרב ערביי א"י ששיתפה פעולה עם הנאצים, כמוהו נהגו דמויות נוספות כגון ראסם ח'אלדי, ג'מאל חוסייני, וצפי כמאל ועוד. מסמכים של הפיקוד הגרמני העליון בפלנסבורג גילו כי המרד הערבי הגדול שיזם אל-חוסייני בשנים 1939-1936 הונע באמצעות כספים שהעמידה לרשותו גרמניה הנאצית. אל-חוסייני עמד בראש הוועד הערבי העליון בתקופת המרד והיה הדובר הערבי המרכזי בפני ועדת פיל.

במהלך המרד נהרגו כ-400 יהודים, כ-200 בריטים וכ-5,000 ערבים, אולם למרות שמספר האבידות בקרב הערבים היה גדול פי עשרה ויותר, היה המרד הצלחה ערבית והשיג את מטרותיו. זאת משום שהתגובה הבריטית למסע הרצח והטרור שהוביל המופתי הייתה אימוץ הספר הלבן של מקדונלד, שהיה למעשה נסיגה מוחלטת של בריטניה מההתחייבויות שהעניקה לתנועה הציונית ולעם היהודי בהצהרת בלפור.

ההחלטה על הספר הלבן הוגדרה על ידי וינסטון צ'רצ'יל כמינכן שנייה, כניעה נוספת בפני איומים, טרור וסחטנות. ניסיון חסר תוחלת לפייס את התוקפן. "היהודים הפריחו את המדבר, הקימו שורה של תעשיות משגשגות. הם ייסדו עיר גדולה על החוף השומם, רתמו את הירדן והפיצו את החשמל שלו ברחבי הארץ. רחוקים מאוד מלהיות נרדפים נכנסו הערבים לתוך הארץ והתרבו עד שהאוכלוסייה שלהם גדלה יותר ממה שכל יהודי העולם יכולים היו להגדיל את האוכלוסייה היהודית. עכשיו אנחנו מתבקשים להורות להפסיק את כל הדברים האלו ולשים להם קץ. אנו מתבקשים להיכנע, וזה הדבר שמציק לי יותר מכול – להסתה שניזונה מכסף זר ושאותה מלבה ללא הרף תעמולה נאצית ופשיסטית".

הספר הלבן של מקדונלד, שזכה לכינוי "ספר המעל", אומץ על ידי הבריטים ב-1939 וקבע כי שיעור העלייה היהודית יוגבל ל-75 אלף עולים בחמש שנים. כל עלייה מעבר למכסה זו הותנתה בהסכמת הערבים. רכישת קרקעות על ידי יהודים נאסרה ב-95 אחוזים משטח הארץ.

השלכות הספר הלבן היו הרסניות מבחינת הציונות, ויותר מכך מבחינתם של יהודי אירופה. סגירת שערי הארץ, בשנה שבה פרצה מלחמת העולם השנייה, גזרה למעשה את גורלם של מאות אלפי יהודים באירופה שיכלו להימלט מזרועות הנאצים. בסוף שנות ה-30 הכבידו כמעט כל מדינות העולם את מדיניות ההגירה שלהן. ארץ ישראל, שאמורה הייתה להיות מקום המקלט של העם היהודי, נאטמה כמעט לחלוטין בשעה הגורלית ביותר.

"לא זו בלבד שהספר הלבן של 1939 הקנה לערבים את הסמכות למנוע לצמיתות רוב יהודי בפלשתינה", כותב ההיסטוריון מרטין גילברט, "הוא גם ניתק את היהודים הנרדפים במרכז ובמזרח אירופה מאחד ממקומות המקלט העיקריים שנשארו פתוחים בפניהם". הייתה זו תוצאה ישירה של המרד הערבי הגדול והצלחה אדירה למופתי חאג' אמין אל-חוסייני, שותפו של אדולף היטלר לדרך.

בזיכרונותיו כותב אל-חוסייני, כי "ניצחונותיה התכופים של גרמניה על בריטניה וצרפת עשו באותה תקופה רושם עז ביותר על כל מדינות ערב ועל תושבי עירק בפרט. סיכויי הניצחון הגרמני פתחו בפנינו אפשרויות נקמה גדולה... בהופעות ובפגישות שהיו לי העליתי את הסיסמה 'אויב אויבך הנו - ידידך'... היה ברור לי ולחבריי העירקים שהתרכזו סביב ראשיד אל-כילאני (מנהיג הממשלה הזמנית הפרו-נאצית בעירק שברח לברלין לאחר תבוסתו, שם הצטרף לורמאכט, ד.מ.) כי רק על-ידי מדינות הציר ניוושע. גם דעת הקהל תמכה בגישה זו ובהפגנות המוניות שנערכו מפעם לפעם ברחובות בגדד, צעקו המפגינים: - 'יחי חאג' מוחמד היטלר!'".

על מה מתבסס אפוא נתניהו? בכתבה שפורסמה במעריב ב-11 ביולי 1961, פורסם פרוטוקול הדיון במשפטו של אדולף אייכמן. התובע, גדעון האוזנר, חקר את אייכמן על ביקורו בארץ ישראל בשנת 1937. "אחת המטרות של נסיעתך הייתה ליצור קשרים עם חאג' אמין אל-חוסייני, לא כן?", שאלו האוזנר. "התובע לוחץ על הנאשם", דיווח כתב מעריב, "ודורש ממנו להשיב בקצרה: כן או לא. אייכמן מנסה לתת תשובה ארוכה, אך התובע משסע אותו ועומד על שלו, ואז הנאשם עונה: כן".

By David G. Dalin and John F. Rothman

Random House, $26, 240 pages

REVIEWED BY MARTIN SIEFF

Haj Amin el-Husseini has been the Invisible Man of modern Middle East history: Academic courses across Britain, the United States, the European Union and even in Israel over the past 60 years have failed to do more than mention him. A new “History of Palestine” by Gudrun Kramer of the Free University of Berlin translated into English and published in the United States this year by the Princeton University Press mentioned him less than half a dozen times in all, including footnotes.

Yet Husseini was a figure of vast historical significance and unalloyed, dark malevolence. In the only genuinely free election - held among Palestinian notables - that he ever submitted to in 1921, he came dead last out of four candidates. It was a conspiracy of two ferociously anti-Semitic officials in the British Mandate government, Ernest Richmond and his lover, the British governor of Jerusalem Sir Ronald Storrs, that convinced a gullible liberal Jewish ruler of Palestine for the British Empire, Sir Herbert Samuel, to set aside the results of the election and allow Haj Amin, a young man still in his 20s at the time with no background of Muslim piety or scholarship whatsoever, to be named mufti, or religious leader of Jerusalem.

The mufti had been jailed by the British for 15 years only a few months before for inciting a bloody pogrom against Jewish inhabitants of the Old City of Jerusalem only the year before in 1920.

But over the next 30 years, the mufti proved an implacable, obsessive hater of all Jewish settlement and development in Mandatory Palestine, and a relentless murderer of every Palestinian Arab who sought any kind of accommodation with the Jewish community. He was an enthusiastic advocate of the Final Solution and David Dalin and John Rothman argue persuasively, by citing the mufti’s own radio broadcasts that he was an inner-circle planner of the genocide. He certainly tried to exterminate the entire population of Tel Aviv by poisoning the city’s drinking water with toxin.

The authors tell this story soberly and well in “Icon of Evil: Hitler’s Mufti and the Rise of Radical Islam.” Much of it makes hair-raising reading.

In his time, the mufti was notorious for welcoming the massacre of Jewish civilians including women and children. His gangs, however, killed far more Palestinian Arabs than they did Jews.

When the Arab Revolt he encouraged and fanned against British rule in Palestine was crushed in 1939, the mufti fled. He played a major role in helping incite the Iraqi Army to rebellion against Britain and trying to join the Nazi German-Fascist Italian Axis. The British commander in chief in the Middle East at the time, old Gen. Sir Archibald Wavell, was too slow and stupid to see the mortal danger this posed to the British position in the entire region. Fortunately War Premier Winston Churchill recognized the threat and ordered a British-Arab-Palestinian Jewish strike force from Mandatory Palestine to strike across the desert and routed the conspirators.

Haj Amin promptly decamped to Berlin, where, as Mr. Dalin and Mr. Rothman document, he regularly incited the Muslim peoples of the Middle East to rise up in genocidal fury against the British and the Jews in Palestine. The authors clearly document from the recorded transcripts of those broadcasts that the mufti was familiar with the most secret and up-to-date details of the implementation of the Holocaust at a time when noone outside Heinrich Himmler, Adolf Eichmann and their closest aides had that information. In 1944, he even knew that close to 6 million Jews had already been murdered to that point.

Haj Amin did not even stop there: He became a close friend, adviser and confidant to Himmler and Eichmann in conducting the Final Solution, the genocide of the Jewish people in Europe. He also raised Muslim Waffen SS forces for the Nazis from Bosnia and saw that they were used to protect the railway lines across the Balkans that transported hundreds of thousands of Southeast European Jews to extermination in Auschwitz. The Muslim units Haj Amin raised also carried out the most barbarous war crimes against civilians in the Soviet Union and against Christians in Yugoslavia. The estimate of their Christian Serb victims has run as high as 200,000 killed.

Many wanted to prosecute the mufti for war crimes in 1945-46, but the British government, spineless to the last, blocked the attempt because it didn’t want further embarrassment with its scores of millions of Muslim subjects in India and the Middle East, even though it was about to be kicked out of both regions. Marshal Josef Broz Tito, the communist ruler of Yugoslavia, no stranger to mass murder himself, also blocked prosecution because he saw the Bosnian Muslims as key allies against the nationalist Christian Serbs and Montenegrins he was brutally suppressing at the time.

Haj Amin’s shadows and influence stretched far. Mr. Dalin and Mr. Rothman document his close association with his cousin and kinsman Yasser Arafat who succeeded him as undisputed leader of the Palestinian Arab national movement in the 1960s. He was also a personal mentor to Ali Hassan Salameh, the PLO and Black September terrorist who organized the massacre of Israeli athletes at the 1972 Olympic Games in Munich. He lived long enough to die in his own bed in Beirut at the ripe old age of 79 in 1974. (Curiously, he died on the Fourth of July).

One has some caveats about this book: It is far too short, a problem that appears to lie at the foot of the publisher rather than the authors. However, they seem to have spent no time investigating the German archives for further material on the mufti’s activities on behalf of the Nazis during World War II and they also appear to have ignored many British archival sources, which are very rich on the Mandatory period.

Nevertheless, this is the first serious biography of the mufti to appear in 14 years and only the fourth ever to appear in English. The authors should be encouraged to greatly expand their research for a much larger second edition. The first edition is already valuable for the dark tale it tells.

קצין ערבי במשטרה הבריטית סיפר ב-1970: "הדגם שלו היה אושוויץ" • "אל המשרפות עמדו להביא יהודי א"י וארצות ערב" • ומה יש לבית הלבן להגיד? "קורא לשני הצדדים להפסיק את ההתלהמויות"

דניאל סיריוטי - 23.10.15

על רקע הסערה שקמה סביב דברי נתניהו על תפקידו של חג' אמין אל-חוסייני בשואה, היו שנזכרו באחת מתוכניותיו הזדוניות של המופתי.

במארס 1970 הופיעה בעיתון "הארץ" כתבה של חביב כנען, שעסקה בפועלו של המופתי בתקופת "מאתיים ימי חרדה" - התקופה בין אביב לסתיו 1942 שבה התכונן היישוב לאפשרות של פלישת צבאות גרמניה הנאצית. כנען מספר כי הגיע ב-1968 לביתו של "אציל ערבי זקן" ביריחו, פאיז ביי אידריסי שמו, שהיה בכיר הקצינים הערבים במשטרת המנדט. "צמרמורת חולפת כיום בגופי בהיזכרי מה סופר בחוגי המשטרה ובקרב תומכי המופתי בארץ באותם החודשים, למקרה של כיבוש הארץ בידי הגרמנים," מצטט כנען את אידריסי, "חג' אמין אל-חוסייני עמד להיכנס לירושלים בראש עוזריו חיילי הלגיון הערבי, שאורגן במסגרת הצבא הגרמני. תוכניתו הגדולה (של המופתי) היתה להקים בעמק דותן, בקרבת שכם, משרפות ענקיות, דוגמת אושוויץ, שאליהן עמדו להיות מובאים יהודי ארץ-ישראל וכן יהודי עיראק, מצרים, תימן, סוריה, הלבנון ואפילו מצפון אפריקה, כדי להשמידם בשיטות הס.ס. שהופעלו במחנות ההשמדה באירופה."

כל זה לא צריך להפתיע במיוחד לנוכח עמדותיו של אל-חוסייני ופועלו בשואה ואף לפניה. הוא נולד בירושלים ב-1895 למשפחה מיוחסת של בעלי קרקעות ערבים בארץ ישראל. גם אביו היה המופתי של ירושלים ודודיו עמדו בראש הוועד הערבי העליון, וכולם נאבקו למנוע את עליית היהודים.

לתפקיד המופתי מונה אל-חוסייני בשנת 1921 בידי שלטונות המנדט. נאום הסתה שנשא באוגוסט 1929 נתן את האות לפרוץ מאורעות תרפ"ט, שבהם נטבחו עשרות יהודים בידי המון ערבי. הנציב העליון הבריטי ג'ון צ'נסלור הטיל את האחריות המלאה למאורעות על אל-חוסייני.

זמן קצר לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, העביר המופתי לקונסול גרמניה בירושלים מסר התומך במשטר החדש וקיבל מימון מהנאצים. באמצע שנות 30-ה אף הקים אל-חוסייני תנועת נוער ערבית, שנקראה "הצופים הנאצים."

"בשיטות של האס.אס"

למרות היחס המועדף שזכה לו משלטונות המנדט, היה למופתי חלק מרכזי בפעולות המרד הערבי הגדול שבו נרצחו בריטים ויהודים כאחד, אך בשל מעמדו והחשש מתסיסה במדינות ערב נמנעו שלטונות המנדט מלנקוט צעדים נגדו. רק ב-1937 הדיחו אותו מתפקידו והוא נמלט ללבנון ולסוריה. תחנתו הבאה היתה עיראק, שם השתתף במרד נגד הבריטים ובמאורעות האלימים נגד הקהילה היהודית בבגדד. לאורך כל תקופה זו המשיך אל-חוסייני בקשריו עם המשטר הנאצי.

ב-1941 נמלט לברלין, שם נפגש עם היטלר ועם צמרת ההנהגה הנאצית. אל-חוסייני קיבל הבטחה כי עם כיבוש המזרח התיכון, "מטרתה היחידה של גרמניה תהיה אז להשמיד את היסוד היהודי המתגורר במרחב הערבי בחסות הבריטים." לפי חלק מהעדויות אל-חוסייני התלווה לא אחת לאדולף אייכמן כדי לצפות בתהליך ההשמדה של יהודים בתאי הגזים באושוויץ.

בעת שהותו בגרמניה פעל אל-חוסייני למניעת הנפקת אישורי יציאה של יהודים מאירופה לארץ ישראל ודרש כי יועברו לפולין לצורך הסגרתם לנאצים. "התנאי שלנו לשיתוף פעולה עם גרמניה היה מתן יד חופשית לחיסול היהודים בפלשתינה ובמדינות ערב אחרות," כתב ביומנו.

לאחר המלחמה נמלט לשווייץ ב-1948 שב לארץ ישראל כדי להשתתף במלחמה נגד ישראל. הוא התגורר לסירוגין במצרים ובלבנון, ומת בביירות בשנת 1974. למרות פועלו למען הפלשתינים, אל-חוסייני מעולם לא זכה לכבוד רשמי כגיבור לאומי פלשתיני בשל יחסיו הרעועים עם יאסר ערפאת וטענות נגדו כי היה לו חלק מרכזי ב"נכבה" הפלשתינית ותבוסת הערבים .

• יצוין כי הבית הלבן התייחס אתמול למחלוקת סביב תפקידו של המופתי אל-חוסייני בזמן השואה. "אין כל ספק מי אחראי לשואה, שבה נרצחו שישה מיליוני היהודים," אמר. סגן דובר הבית הלבן אריק שולץ ציין בהקשר הזה כי על שני הצדדים להנמיך את גובה הלהבות. "האשמות או פעולות מתלהמות בשני הצדדים עלולות להלהיט את הרוחות עוד יותר ולכן יש לשים לכך קץ."

הכתבה המקורית של חביב כנען מעיתון "הארץ" מתאריך 2.3.70

המופתי תכנן להקים משרפות בעמק דותן - (בעקבות דבריו של בנימין נתניהו על היטלר והמופתי בקונגרס הציוני בירושלים).