מצבת הרב ד''ר ישעיהו רוטר  

אולם אם ירדוף שלום יצא שכרו בהפסדו, כיצד יוכל להוכיח, כי אם יוכיחם הרי לא יהיה שלום עמו, וכדאמר אביי2: "האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא".

לזה אמר "אוהב את הבריות" כי אם יראו שאתה אוהבם לא יקפידו עליך ועל דבריך, ואולם אהבה זאת לא תהיה רק אהבת בריות- ברואי ד', לא להיות כאנשים אחים, כי אם יהיו כאנשים אחים, לא יראה להם חובה, ורק "אהבת הבריות" לאהבם מצד שהם ברואי ד' ככל שאר הבריות הנמצאות בעולם, ולזה צריך שיקול דעת ותבונה רבה. ועל ידי זה "ומקרבן לתורה".

ב. שלום וקרוב לתורה
עוד יבואר "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" על פי מאמרם ז"ל3 על הפסוק ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה.

אהבתו את הבריות, מביאה לידי ההכרה אשרי פלוני שלמדו תורה, וממילא מקרבם לתורה.

ג. שקר למען השלום
הקשו איך היה אהרן עושה על ידי שקר כמבואר באבות דרבי נתן4: "שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה". והיכי עביד הכי והכתיב5 "מדבר שקר תרחק"? ונראה לומר דאדרבא בכתוב מרומז שמפני השלום מותר לשקר, והוא כי יש לדקדק שלא מצינו לשון הרחקה אצל כל מצוה ממצות ד', והלא דבר הוא, והוא הדבר אשר תרמוז לנו התורה הקדושה כי למען לעשות שלום ולקרב לב איש אחד אל רעהו מותר לומר שקר, ורק לרחק ע"י השקר אסור, וכל השקרים שאינם למען השלום הם רק לרחק, וזה תרמוז לנו התורה הקדושה באמרה "מדבר שקר תרחק" מדבר שקר תרחק אם על ידו "תרחק" איש מאת רעהו, ומכלל לאו אתה שומע הן שאם השקר הוא לקרב אזי מותר לדבר שקר6.

בספר "בית אבות" כתב: "שכיון שלא על חנם דבר רק לעשות שלום בין אדם לחברו שהוא קיום העולם והוא רצון הקב"ה ודאי אין זה שקר, אלא זהו האמת הגמור שהעולם מתנהג בו". הנה בגמרא7 אמרו ז"ל "שקר מקרבן מיליה (פירש"י ז"ל אותיות קרובות שלשתן כסדר א"ב) אמת מרחקן מיליה (פירש"י זו בתחלת א"ב וזו באמצע וזו בסוף) שקרא שכיח קושטא לא שכיח". מעתה יבואר נכון היטב כי בכתוב שדברה התורה מאיסור דבר שקר, רמזה כי אמנם יש מקום שה"שקר" הוא ה"אמת" והרי כאילו מרחק מיליה, וזה ירמוז לפעמים "מדבר שקר" שמקרבן מיליה, מכל מקום "תרחק" תעשה ע"י פעולה שהוא ה"אמת" כאילו מרחקן מיליה.