10.08.2012
02:00
מנסים כאן להערים: כדי לשוות לפיטוריו של אדר כהן צביון מקצועי, נשלחה המנכ"לית, דלית שטאובר, לאחוז במאכלת. לא ידי השר שפכו את הדם. זאת דרכם של מחסלים - לשלוח את "חייליהם" לזירת ההתנקשות ולרחוץ בניקיון כפיים. אם תיפתח חקירה, יש להם אליבי.
שפר גורלו של כהן שפוטר על ידי מנכ"לית. אני פוטרתי פעם כמורה בשדרות על ידי דרג נמוך יותר. טילפנתי למנהלת המחוז כדי לשאול אותה אם היא לא מתביישת. אין זאת, כי אם יותר קל להתבייש בבית מאשר להתייבש במשרד, כאשר השרה מצווה ומצפה לתוצאות ולא לתירוצים. תהליך הפיטורים שלי הסתבך והשתהה בשעתו, כי קשה מאוד להיפטר מעונשם של מתנדבים. מנכ"לים אינם מפטרים עובדים בלי דחיפה מגבוה - גדעון סער דחף את כהן החוצה, לימור לבנת דחפה אותי.
סער, שלא לימד אזרחות מימיו, נתן לנו השבוע שיעור נוסף כמורה-על: מי שאינו מרקד לפי חלילו מיד מסולק מלהקת המחול. לאחר ששרף ספרים, עכשיו הוא שורף אנשים: לא תמיד יש צורך באש כדי לשרוף, לפעמים די ברוח.
ספרים נגועי שגיאות מצויים לרוב ועליהם לתקון, לא להיגנז. גם מפמ"רים (מפקחים-מרכזים) עלולים לשגות - יזומנו לשיחה, לא להדחה. אבל במשרד החינוך נערכים כעת טיהורים כדי להישאר רק עם השטאוברים.
אלף מורים יצאו לתבוע את עלבון הדחתו של הממונה על לימודי האזרחות. זה לא עלבון אישי, זה בעיקר נזק חינוכי. תבוא עליכם ברכה, מורי ישראל, תלמידיכם גאים בכם על שלא רק נאה דרשתם, נאה קיימתם. מי ייתן ויצטרפו למחאתכם ארגוני המורים - יניחו לחומר לשעה וייאבקו על נפש ההוראה.
אלף מורים לבדם לא ינצחו. "רק אלף", מונה סער בלשכתו כרוכל, ומתנחם ברווח: "אם תרצו" ושאר מרעין לאומנין ונציגיהם במרכז הליכוד מתייצבים לימינו ומחזקים את ידיו. ציבור המורים בכללותו אינו מאגר התומכים הטבעי שלו. האם שר חינוך אוהב מחנכים? האם הוא מכבד את דעתם?
הגיעה השעה אפוא למרי מורים. כשהממשלה רעה, חייבים להעצים את האזרחות הטובה. אין ממה לפחד אלא מהפחד עצמו: לא מוכרחים להחביא ספרים אסורים מתחת לשולחן, אפשר להציע אותם לתלמידים - יקראו וישפטו בעצמם; לא מוכרחים לצאת לחברון כתינוקות שנשבו בידי מתנחלים; לא מוכרחים לחגוג ב"עיר דוד", בחסות עמותת אלע"ד, כדי להתחזק כיהודים טובים; לא מוכרחים לבקר דווקא באריאל, כדי ללמוד על סגולותיה של השכלה גבוהה. סער הוא אדם של אמת אחת, ואמת כזאת היא שקר.
לא רק מורים אמורים להשתתף במרי נגד הניסיונות לנעול את שוק הרעיונות והעמדות, ולפתוח במקומו דוכן אחד גדול מטעם. אמנם בני גנץ הוא חייל, אך כל חייל הוא קודם כל אזרח. כרמטכ"ל הוא סר למרותו של הדרג המדיני, זה ברור, וכאשר יקבל פקודה הוא יציית. אבל יש עוד אפשרות - להתפטר בעוד מועד מטעמי גילוי דעת, ולאו דווקא מטעמי כיסוי תחת. אדרבה, נראה אותם, את בנימין נתניהו ואהוד ברק, מסתבכים בהרפתקה איראנית חשופי שת.
רמטכ"ל אחד ניתן להחליף. לרבבות מורים אין תחליף. ואם גם הורים יעשו אתם יד אחת, כי אז תבוסתה של משטרת הגבולות - מובטחת. כי אין ממשלה לחופש החינוך, ולא פוליטרוקים יקבעו את גבולותיו.
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1797683